באופן טבעי

סליחה פלונית. הגבתי אחרייך מבלי לקרוא אותך. הגבתי יותר על תחילת הדף ועכשיו כשקראתי את כולו אני באמת לא יודעת מה לחשוב.
במקרה שלי, אני שמחה מאוד שעשיתי פאפ ואני נמצאת במעקב. אבל אכן זה רק המקרה שלי ואני חייבת לציין שעדיין, למרות שאני נמצאת במעקב גניקולוגי רציף כבר יותר משנתיים וחצי לא הצלחתי למצוא גניקולוג קבוע שחביב עלי. הבדיקות השגרתיות שלי איומות ופולשניות וכן, גם טראומתיות למדי. אבל במקרה שלי זה היה חכם ללכת להבדק. הייתי פעילה מינית למדי, בעיר החטאים תל אביב, וידעתי שהסיכויים שלי לא קלושים. לצערי לא טעיתי.

מה אני מנסה לומר? (למען השם!)
שאני מניחה שהמנעות מוחלטת מבדיקות היא גם לא חוכמה גדולה, אבל שאשה בהחלט יכולה להעריך את מידת הסיכון שלה.
שהדף הזה מרתק, לא פחות. ומהדהד לי לא מעט דברים שחשבתי בעצמי.
ושיצאתי חסרת טקט ופגענית. למדתי את הלקח שלי ופלונית, שוב סליחה.

תודה לכל המגיבות!

ומיכל - ממש לא נפגעתי, אין צורך להתנצל! כשקראתי אותך חשבתי שכנראה לא הצלחתי להעביר לך את הנקודה שלי, זה הכל.

בריאות שלמה לכולנו

הרי מספיקה בדיוק בדיקה אחת ויידה כדי לגלות את הסרטן, הייתן רוצות לפספס אותה?

אני לא רוצה את ההריון הבא מחוץ לרחם והספיקו לי הצרות של ההריון והלידה הראשונה... אז מה עושים?! אפשר אולטרה סאונד דרך הבטן.

בעקבות קריאה בדף הזה, הגעתי לכמה החלטות חשובות בנוגע לבדיקות, ולפני כמה ימים פתחתי את הדף רשימת גיניקולוגים וגישתם לבדיקה וגינלית על מנת שנוכל להכין רשימת רופאים ולבחור לאן ללכת.
מישהו/י מחק חצי מהדף ואני לא יכולה לשחזר, אז בינתיים אנא היכנסו ושתפו.

ביקור במיון נשים של "מעייני הישועה", מעקב הריון עודף. אחרי בדיקת שתן, לחץ דם, אולטרסאונד ומוניטור - כולם תקינים - אני מגיעה לראות את הרופא המשחרר.
בעקבות הדף הזה הגעתי מוכנה ויודעת מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. הרי, אם יש לי פתיחה של 2 אני יכולה להתהלך כך גם כמה שבועות בלי שום השלכות. אם אין לי בכלל פתיחה, אותו כנ"ל ואם תהיה לי פתיחה של 4 או 5 אני מאמינה שאני ארגיש. והרי, בשלב זה אין סכנה ללידה מוקדמת.

ציטוט השיחה ביני לבין הרופא:

• "ועכשיו בואי תשכבי ונבדוק פתיחה".
• "למה, בעצם?"

< הרופא מסתכל במבט לא מבין >

• "אני מעדיפה שלא."
• "אוקיי, אין לי בעיה עם זה."

הרופא רשם על הטופס "לא מעוניינת בבדיקה וגינלית", נפרדנו לשלום באווירה טובה ובזאת נגמר העניין.

אני גרה בעיר חרדית. אצלנו בקופה יש 3 רופאות גניקולוגיות ו2 רופאים. הרופאות האמת מתחשבות ותמיד שואלות את רוצה שאעשה לך בדיקה פנימית? וזה רק במקרים מיוחדים כמו לקראת סוף הריון או כשיש צירים מוקדמים אבל אחד מהרופאים כל פעם שתבואי אצלו אפילו אם סתם כואב לך ישר הוא יקרא לך להרים רגליים ולבדיקה וגינלית. לא פלא שתמיד אצלו התור פנוי אף אחת לא אוהבת לבוא אליו . גם בבתי חולים כשמכינים אישה ללידה כל אחד או אחת שעוברת מאחורי הוילון נכנס וישר מבקש להכניס ידיים מה הם מחפשים שם? דולרים? והלוואי שזה היה נגמר ככה הם צועקים עליך שאת מתכווצת והם לא יכולים בצורה כזו להוציא את הדולר הנכסף. בענין האולטראסאונד הראשון בהריון, שאף אחד לא יגיד לכן שאי אפשר לעשות על הבטן אלא רק פנימי אילו שטויות. אם שותים וממלאים את השלפוחית ניתן לעשות או"ס מעל הבטן. לי בהריון הנוכחי עשו את האולטרסאונד הראשון בשבוע ה- 6 מעל הבטן.
אגב עיצה לכן נשים, מוכח שבמרפאות עם צוות חרדי מתחשבים יותר בנשים! בהריון הראשון הייתי במעקב במרפאה באזור לא דתי בכלל עשו לי או"ס ראשון וגינאלי ואני לא ידעתי כלום והסכמתי. הטכנאית פשוט חפרה לי בפנים ועוד צעקה עלי שאני לא שוכבת טוב. אחרי זה במשך שבוע שלם היו לי כתמי דם ולא הבנתי שזה קשור לזה. הכתמים לא הפסיקו כי כל פעם שבאתי לרופאה היא שלחה אותי לאו"ס ועוד פעם עברתי חפירות ארכיאולוגיות ושוב פצעו אותי. אם הייתי מודעת לכל זה יכולתי למנוע מהם לעשות זאת. ואני זוכרת שאת הביקורת שאחרי הלידה עשיתי בעירי במרפאה חרדית וכשהרופאה בדקה אותי פנימית שאלתי אותה בסוף "זהו כבר גמרת? אבל לא הרגשתי כלום, לא כאב לי בכלל" מיותר לציין שהרופאה ממש כעסה ואמרה שמי שמכאיב פשוט לא יודע לבדוק...

לי בהריון הנוכחי עשו את האולטרסאונד הראשון בשבוע ה- 6 מעל הבטן.
את כנראה מאוד רזה.

לא כל כך נראה לי שזו הסיבה תמיד הייתי רזה ועוד יותר רזה בתחילת ההריון הראשון. אבל רק הפעם עשו לי מעל הבטן.

זה תלוי רופא. אם יש לו עניין לחסוך את החפירות הוא ימליץ למלא את השלפוחית ולכל הפחות ינסה לעשות א"ס חיצוני גם בשבוע מוקדם מאוד.

מלכת שבא אני נבדקתי החודש פעם ראשונה בבני ברק ואין ספק שיש הבדל ואת צודקת למרות שלא עשיתי בדיקה כזו, אבל באופן כללי יש התחשבות גדולה יותר.
תוכלי להמליץ על שם הרופאה שבדקה אותך? שמעתי על גלית מימוני, עליה דיברת? המלצות על רופאים מתקבלות בברכה ברשת וחשוב שנדע בייחוד בנושא כזה רגיש (וכאוב).

שואלת: רק עכשיו ראיתי את השאלה שלך מצטערת. אני לא מבני ברק אני מביתר עלית. ופה הרופאות מאוד רגישות אפילו שלא כולן דתיות. יש אפילו רופאה לא דתית שכשהיא עושה בדיקה פנימית כמו פאפ למשל, היא מראה לי את המכשיר לאחר הבדיקה שאני אראה שאין בו דם... לגבי הבדיקה הזו היא אפילו אומרת לבוא לעשות אותה בזמן שנוח לי, זאת אומרת כשאני לא טהורה, אולי הבדיקה תגרום לדימום.

אני ממש שמנה אבל מתעקשת שלא להיבדק בא.ס. ווגינלי ומצליחים לראות ה-כל דרך הבטן, זה רק לוקח יותר זמן ומאמץ אז לרופא עדיף "לחפור" P:

כנראה שזה ענין של רצון...

בדיקה פנימית זה דבר מאוד לא נעים. מכאיב ולעיתים רבות מיותר.

אבל
להגיד שרוב הגניקולוגיים הם סוטי מין זה כמו להגיד
רוב הנשים (לפחות אלו שמתקשות בבדיקה וגינאלית ומתיחסות אליה כאל 'אונס' -לא פחות) הן פגועות מינית ומשהו בנפש שלהן לא בריא בכל הקשור לגופן ומיניותן.

איבר המין הוא נושא טעון
גם מעוצבב מאוד וגם יש עליו מטען רגשי, תרבותי אישי וכולי.
אולי הכאב הרב ותחושת האונס שעולה פה מכמה נשים מזמינה אותנו לבדוק באמת מהי מערכת היחסים שלנו עם איבר המין.
האם יש לנו עם עצמנו דיון פתוח ובריא על נושא המין, המיניות, החשק השליטה ההרפייה הווגינה וכל הכרוך בכך?
מה אנחנו חושבות ומרגישות בנושא פיזית ונפשית?
יש בירושליםמטפלת בשם קלודין הטב בלום שעובדת על האיזור ומסייעת לנשים שחוות כאבים חזקים בווגינה גם בזמן יחסי מין וגם בזמן בדיקות
אני חושבת שהמטען הגדול שאנחנו שמות על האיזור רק מפריע לנו להיפתח ולהתרפות.

דיון בן 4 שנים, שממשיכות לכתוב בו. קודם כל שאפו. אני מאד מעריך את האומץ. אני בן למגדר בו ההתניות על צנעת אברי המין מתונות יותר, ועדיין, כשאני מגלגל בזכרוני את המקומות בהם נדרשתי להוריד תחתונים לצורך בדיקה רפואית, בעיקר בימי נעורי, עולות שאלות. אז על אחת כמה וכמה, ברור לי שיעלו שאלות בנושא הבדיקות הוגינליות. שאלתי כמה מחברי מה דעתם על הבדיקות האלה, אצל חלק לא עלה חשד שמשהו היה לא בסדר, ורוב האחרים העדיפו לא לדבר על זה.

כל מי שמגיע לבדיקה בלשכת הגיוס יודע שהבדיקה כוללת בדיקת אשכים, בעוד שיש מחלות הרבה יותר נפוצות שיכלו לחמוק מאיבחון שלא מחפשים. אולי זה גם סוג של ניצול מיני מובנה במערכת צבאיות, לא רק בארץ.

כל מי שמגיע לבדיקה בלשכת הגיוס יודע שהבדיקה כוללת בדיקת אשכים, בעוד שיש מחלות הרבה יותר נפוצות שיכלו לחמוק מאיבחון שלא מחפשים. אולי זה גם סוג של ניצול מיני מובנה במערכת צבאיות, לא רק בארץ.

בהחלט! לא ניצול מיני לשם סיפוק מיני של המנצל, אלא מעשה משפיל ומקטין כחלק מתהליך החיול
לתת לך להרגיש כמה אתה קטן ומושפל, ושתדע שמחזיקים אותך בביצים.

עברתי עכשיו בדיקה איומה אצל גניקולוגית שאני חושבת שלא צריכה לבצע יותר בדיקות. אני חושדת בה שהיא שייכת לספקטרום האוטיסטי.
אני לא מבינה בזה, אבל משהו אצלה היה מאוד מנותק. לא ברמת ה- נמאס לי להיות רופאה של קופת חולים הרגילה, אלא בצורה שונה.
כאילו היא משוללת יכולת חברתית מסוימת ויכולת לאמפאטיה.

אני מתלבטת בין שלוש דרכי פעולה:

1. לכתוב מכתב לקופת חולים המפרט את תהליך הבדיקה כפי שחוויתי אותו.
2. לכתוב לה. כי היא לא הצטיירה לי כרעה, או אפאטית, בכלל לא. ואולי לשקף לה את ההתנהגות שלה יכול לעזור?
3. לעזוב את כל העניין ולהשתבלל עד יעבור זעם.

מה אתן אומרות?

אני בעד לכתוב מכתב. ומצטערת מאוד לשמוע שעברת חוויה לא נעימה בהקשר כלכך פגיע ואינטימי. זה נורא.
לצערי, גם לי יצא להתאכזב מהיחס של רופאי נשים ואני חושבת שיש מקום לפעולה. אם תכתבי לה, יכול להיות שהיא בן אדם שמסוגל לקבל ביקורת ולעשות איתה משהו בונה.. אך יותר סביר להניח, לאור מה שסיפרת, שלא. הייתי כותבת מכתב לקופת החולים וממענת אותה במכותבים. כך יש סיכוי גדול יותר, לטעמי שמשהו ייצא מזה. בהצלחה במאבקך הצודק!

זו אני המתפלמנת..

יש כל כך הרבה רופאים כאלו שזה פשוט זוועות עולם.
כן הייתי כותבת מכתב לקופה.
אם היא כזו מנותקת קשה לי להאמין שהיא תיתחבר למה שתכתבי לה...

עברתי עכשיו בדיקה איומה אצל גניקולוגית שאני חושבת שלא צריכה לבצע יותר בדיקות.
לדעתי, כדאי לפרסם את השם שלה

בפורומים שונים על פוריות וכיוצא בזה מדברים על הרופאים. זה המקום לקבל מידע על רופאים.

יש בדיקות וגינליות חשובות, אחרות מיותרות ויש גם מזיקות, למשל לבדוק מישהי שהיה לה ירידת מים אם יש לה פתיחה - עלול לגרום לזיהום (לכן אם עושים בדיקה וגינלית והלידה לא מתפתחת יצטרכו לעשות זירוז לידה תוך פרק זמן מסוים).
בבית החולים יש סדרה של בדיקות שעושים בלי קשר למצב היולדת וגם אם זה ממש מיותר, לי למשל רצו לעשות בדיקה וגינלית כשבאתי ללדת קיסרי, גם הרופא הבין שזה מיותר אבל הוא היה חייב להציע בשביל הפרוטוקול.
רוצה להמליץ מאוד על ד"ר סינואני, רופא שהיה לפני כתשע שנים בבית חולים תל השומר (לא יודעת איפה הוא היום), הייתי נורא לחוצה מהבדיקה, הריון ראשון, ואף אחד לא הצליח לבדוק אותי, רק הוא.
אז אם כבר צריך כדאי לחפש רופא שהוא גם בן אדם .

חוסה מטעמי צניעות - הייתי אצל הגניקולוג לבדיקה בעקבות ריח הפרשות דומיננטי שמפריע, הוא לא נתן פתרונות, אולי כאן אמצא?

הוא אמר מדוע לדעתו זה כך?

"פות זה איבר מפריש ובעל ריחות" זו התשובה שקיבלתי

טוב, האמת שהוא צודק (-:
בכל זאת, ריח לא טוב באופן לא רגיל אכן מצביע על חוסר איזון כלשהו...
הייתי מאוד מאוד ממליצה לך לנסות הומאופתיה קלסית (אצל הומאופת, לא משהו שקונים בבית מרקחת)

ברפואה הסינית ריח הפרשות דומיננטי אכן מצביע על חוסר איזון
ויתר ספציפית על חום (פנימי, לאו דוקא חום מדיד) באיזור אברי המין או באגן או בכלל בגוף.
כמובן שזה דורש אבחנה מבדלת טובה כדי לתת טיפול מדוייק.
בינתיים את יכולה לעשות שטיפות בסיסיות עם מים חמימים מעורבבים עם סודה לשתיה (כף לכוס בערך)
אבל זה כמובן יטפל בסימפטום בלבד...

עד כמה שידוע לי זה קשור לחוסר מסויים בתזונה. כדאי לעשות בדיקות דם כלליות

אני לא יודעת אם את משתמשת בתחתוניות חד פעמיות, אבל זה משהו שמאד גורם להפרשות להריח.

בתור גבר אני מוכרח לספר על בדיקת אשכים משפילה שחוויתי בילדותי. בגיל 13,בכיתה ז,היה לנו יום של בדיקות התפתחות בבית הספר.הוכנסתי לחדר שבו היו אחות בית הספר ורופאת התפתחות.

לאחר מספר בדיקות של גובה,משקל ועוד כמה דברים.התבקשתי לשכב על המיטה להרים את החולצה ולהוריד מכנסיים.בשלב הזה אחות בית הספר יושבת על כיסא מול מיטת הטיפולים אוכלת סנדביץ ומסתכלת עליי.הרופאה ניגשת ובלי לשאול אותי כלום ובלי לבקש שום רשות מורידה לי את התחתונים וממששת לי את האשכים במשך זמן שנראה לי כמו נצח.בזמן הבדיקה אחות בית הספר שלא תרמה במאומה לבדיקה תוקעת באיברי האינטימי עיניים גדולות ואוכלת סנדביץ.

ההשפלה הייתה גדולה.הכי חמור היה שזה נעשה לכל הבנים בשכבה שלי באותה סיטואציה בדיוק.אני שואל באיזה זכות אחות בית הספר ורופאים עושים זאת לילדים בני פאקינג 13??למה לדוגמה אחות בית הספר לא יצאה מהחדר בזמן בדיקת האשכים,היא הרי לא הייתה חלק מהבדיקה בכלל??

למה לא הביאו רופא לבנים ורופאה לבנות??
הרי אם רופא גבר היה בודק בדיקה כזאת ילדות בנו 13 ללא אישורן כל העולם היה נזעק....
בגלל שאנחנו גברים אף אחד לא דיבר על זה.אולי זה גם בגלל ההשפלה שהייתה בעניין.

למזלי ולמזלם של הילדים של היום אחיות בית הספר הוצאו מבתי הספר ובדיקות מיותרות ומשפילות כאלה בהם נרמס כבודם של ילדים.נחסכות מילדים בני 13 כיום.

מעניין, לגבי הדיון בראש הדף, לי בכלל הגניקולוג שבדק אחרי הלידה אמר לא לחזור אליו עד שאהיה בהריון... בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה בדיקה שגרתית אצל רופא נשים... ??? אז צריך או לא? האם אורבות לי סכנות שבתמימותי אני ממש לא מודעת להן? (:

עכשיו קראתי אותך כדור הארץ, ואני ממש מבינה ללבך... אני זוכרת שאבא שלי סיפר לי שעשו אצלם "מעקב התפתחות" כזה בבי"ס... נשמע לי כמו הדבר הכי מיותר בעולם, גובל בסטייה?

בכלל לא ידעתי שיש דבר כזה בדיקה שגרתית אצל רופא נשים... ??? אז צריך או לא?
נהוג לומר שצריך בדיקת צוואר הרחם (Pap smear) פעם בשנתיים.

זה לגמרי גובל בסטייה.

טוב שכבר לא עושים את הבדיקה המיותרת הזאת.אם יש לילד בעיות התפתחות שיילך לרופא משפחה שלו.לא כל ילד צריך לעבור השפלה כזאת.
למיטב הבנתי היום זה כבר לא קורה, אז טוב שכך.

אני שמעתי שבהריון בדיקה וגנילית עלולה להוביל לכך שהתינוק יפול

לא הבנתי למה הרופאים לא ממציאים איזה אלחוש לבדיקה כזאת במקום כזה רגיש?! מבחינתי זה כמו לעבור טיפול שורש בלי הרדמה.... לי זה פשוט כואב ברמה כזאת...

אני שונאת להיות אישה בדיוק בגלל הסיבה הזאת
פעם ראשונה שיש לי קשר רציני
לפני שלושה חודשים הלכתי לרופאת נשים מלאת חרדה כי רופא לא בא בחשבון
הייתי מאוד נרתעת ועצבנית
לבסוף נכנסתי והיא הייתה מגעילה ברמות
לא מספיק שגם ככה לא נעים לי להגיד את הסיבה שבאתי היא נתנה מרשם לגלולות ללא הסבר וכל כך סמכתי שהיא לא נגעה בי
אני מאוד פרטית לגופי
אני לא אוהבת שאנשים צופים בו לאורך זמם ובטח שנוגעים בו
מצידי שיהיו לרופאים מאתיים תעודות זה עדיין לא נותן לי את האוקיי שיבדקו אותי בדיקות פולשניות כי בשבילי הם אנשים זרים
בכלל הייתי בשוק שיש יותר רופאים מאשר רופאות
זה לא מסתדר לי במוח שאנשים זרים שנמצאים תחת התואר "רופאים" יראו לי את האיברי מין
אני לא מכירה אותם ולא אתן להם לשחק בגופי
בנתיים הלכתי פעם אחת בשביל מרשם לגלולות
עוד מעט תיגמר לי החפיסה האחרונה ואני נורא חוששת ללכת לרופאת נשים שוב
כמובן שזאת תהיה רופאה אחרת אחרי מלחמות להחליף רופאה כי זה היה במשך אותו רבעון
אני לא מתכוונת לתת לה לבדוק אותי
ואולי לפעם ראשונה היא תסכים אבל מה יהיה אחרי זה? מצד אחד אני חייבת לקחת גלולות מהסכנה להריון למרות שאני חושבת שזה רעל
אבל מצד שני אני יודעת שיבוא היום שאני אצטרך.להרגיש מושפלת וחסרת אונים שם
מצאתי דרך לקנות גלולות ממדינות אחרות בעולם ששם בניגוד אלינו שבארץ הכל סיפור
שם לא צריך ללכת לרופא לקחת מרשם
שם רק הולכים לבית מרקחת
רק בגלל הסיבה הזאת באלי לעבור לחול
אני באמת אובדת עצות..ובנות שכבר רגילות כל כך לבדיקה גניקולוגית..לא יעזור לי שתגידו לי את זה כי זה לא ישנה אפילו בקצת את דעתי
זה לא נשמע לי נורמטיבי

אה וחשוב לי להוסיף ששלוש חודשים זה תקופה מאוד קצרה שלא יכול לקרות בה הרבה ולדעתי זה מוגזם להיות תלויה ברופא כל שלוש חודשים
מילא שנה חצי שנה אני יודעת מה אני מרגישה בגוף שלי

יש טעם לעשות בדיקת פאפ אם לא מקיימים יחסי מין?

נראה לי שכן.
הבדיקה היא לאיתור שינויים תאיים הקשורים לסרטן צוואר הרחם.
רוב המקרים של סרטן צוואר הרחם נגרמים מוירוס הפפילומה. אבל לא כולם. יש גם גורמי סיכון אחרים (עישון, לקיחת גלולות ארוכת טווח וכו').
הסרטן עשוי להתפתח בגוף שנים ארוכות אחרי ההיבדקות בנגיף.

כך שאם קיימת פעם או את מקיימת בהווה יחסי מין עם הרבה פרטנרים - הסיכון עולה.
אם קיימת או את מקיימת יחסי מין עם פרטנר אחד ויחיד - הסיכון יורד (תלוי גם בהתנהגות המינית של הפרטנר ).
אם לא קיימת יחסי מין בכלל, לא היה לך צ'אנס להידבק בנגיף. הסיכוי לסרטן צוואר הרחם נמוך, אבל לא מתאפס. ואז כדאי להסתכל על שאר גורמי הסיכון שלך.

אם לא בא לך לעשות את הבדיקה, אני הייתי מתייעצת עם רופא טוב שרואה אותך כאינדיווידואל ויכול לתת לך הערכה הוגנת, בלי נפנופי ידיים, של מה רמת הסיכון שלך ומה כדאי / לא כדאי לך לעשות.
(למשל, לרווח את הבדיקות)

בלי קשר,
נתקלתי לפני שנה-שנתיים בסקר שעשתה פעילה חברתית אחת בנוגע לתלונות של נשים על היחס של רופאי נשים אליהן.
מזכרון, אולי 1000 או כמה אלפי תלונות נאספו ברשת, לוקטו והוגשו באופן רשמי למשרד הבריאות, שאמר שהוא יחקור את הנושא.
ממה שקראתי אז, אין ספק בכלל שיש בעיה מערכתית עם רופאי נשים שלא יודעימ/ות להתנהג כמו שצריך , חינוך מקצועי לקוי, נורמות לקויות וכולי.

תודה תמרוש.
האמת אני יודעת מבדיקת דם שיש לי את הנגיף. אבל כבר כמה שנים לא קיימתי יחסי מין מלאים וכל הזמן כשאני הולכת לקופ"ח מסיבות פרקטיות למיניהן מזכירים לי שאני חייבת לעשות פאפ ולמה אני לא עושה ואני פשוט לא רוצה. הדף הזה מאד חיזק אותי בקטע הזה ואני מרגישה שזה לגיטימי לא לרצות ושזה לא רק חסר אחריות אלא להיפך, לקיחת אחריות על גופי ולמי אני מרשה לחדור אליו (מתקשר לסיבה שאני מתנזרת כרגע .

לדעתי כדאי לך לנסות למצוא דרך לעשות את הבדיקה (רופאה שאת סומכת עליה, ליווי של חברה טובה, הכנה נפשית לפני הבדיקה שבה תוכלי בלב שלם להרגיש שאת בוחרת בביצוע שלה, כל דבר שיכול לעזור לך). אבל זה בגלל שאני לא רואה אותה כבדיקה קשה ופולשנית במיוחד.

סרטן צוואר הרחם קל יחסית לטיפול בגילוי מוקדם והרבה פחות קל בגילוי מאוחר. זו התועלת.
הסיכון כמובן תלוי בהמון משתנים וזה שיש לך את הנגיף לא אומר שתחלי חס וחלילה. רק את יודעת מה העלות האמיתית של הבדיקה מבחינתך ולכן רק את יכולה להחליט מהי העלות מול התועלת והאם זה שווה לך.

אני מרגישה שזה לגיטימי לא לרצות ושזה לא רק חסר אחריות אלא להיפך, לקיחת אחריות על גופי ולמי אני מרשה לחדור אליו
נכון.
מאוד חשוב בעניינים האלה לתת לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה, לתת לרגשות ולתחושות האלה מקום, ולכבד אותן.
זה הבסיס.
להגיד "לא" (ובמיוחד לדברים נורמטיביים או תחת לחץ) זו גם מיומנות מאוד מאוד חשובה, שעומדת בבסיסה של יכולת טובה לקבל החלטות.
השאלה, האם זה הכל, או שיש / צריך להיות / כדאי שיהיה שלב נוסף בתהליך.
אני מרשה לעצמי להעלות את השאלה הזאת כאן.

כי אם את יודעת שיש לך את הנגיף, זאת אומרת שאת נמצאת בסיכון מסוים לסרטן צוואר הרחם - גבוה יותר ממי שאין לה.
והשאלה היא איך לנהל את הסיכון הזה מצד אחד יחד עם העדינות והקשב כלפי עצמך, כלפי האיברים האינטימיים שלך וכל הרגשות הקשורים אליהם.
אז אם הסיכון המוגבר הזה עדיין קטן, והבדיקה, נניח, לא אמינה במיוחד או שיש אלטרנטיבות אחרות לגילוי מוקדם (כמו עם ממוגרפיה) - וואללה, לוותר עליה זה באמת פתרון טוב.
אבל אם הסיכון יותר גדול והבדיקה הזאת מציעה רווח משמעותי מבחינה רפואית, זה בעיני המקום להגיד "או.קיי., אז איך אני משנה את הפרמטרים הגועליים? איך אני הופכת את הבדיקה ממשהו חודרני ופולשני ופטרוני [כי כל פעם שאני הולכת לקופ"ח מישהו תופס עלי תחת ומנג'ס לי לעשות אותה] ולא נעים - להתערבות רפואית אוהבת שבתכלס דואגת לי ומשרתת אותי מכל הבחינות?"
לדעתי - אפשר.

אני, היו לי כמה בדיקות כאלה שהיו מגעילות אחת-אחת. אז באמת התחלתי לחפף ולרווח אותן הרבה יותר ממה שמומלץ.
ואז נפלתי על רופאה טובה שהסתכלה לי יום אחד בתיק, אמרה "תשמעי, אני רואה שעבר הזמן, אם את רוצה אני יכולה לעשות את זה עכשיו, על הדרך", ופתאום גיליתי חווייה אחרת לגמרי. הרבה יותר נעימה, קלה וזורמת.
הצרה היא, שזמן קצר אחר כך הרופאה הזאת עברה לחו"ל

אז נברתי מסביב עד שמצאתי רופא טוב יותר (אצלנו בשכונה, גם רופאי משפחה עושים בדיקות צוואר הרחם. מאוד נוח).
ואז קיבלתי מכתב תזכורת שאני צריכה לעשות את זה. זכרתי את זה, אבל בדיוק זה נתח עלי בתקופה ממש לא מתאימה, אז החלטתי לדחות אותה בכמה חודשים, שלא יעיק.
רק שהבירוקרטים של המכתבים שלחו לי תזכורת.
וזה באמת עלה לי על העצבים, הפטרונות הזאת. כאילו, אתם חושבים שאני מטומטמת ולא יכולה לרשום תאריך ביומן? יאללה, צאו לי מהוואגינה.
אז דבר ראשון הלכתי לרופא שלי (במקרה יצא שהיה לי תור אתו באותו שבוע, איזה מזל) והוצאתי קיטור וקיללתי את האמ-אמא שלהם.
מאוד חשוב
והוא אמר: אז תשלחי מייל לבירוקרטים שיוציאו אותך ממערכת התזכורות, ותיפטרי מהפטרונות.
גם זה היה מאוד חשוב
ואז יכולנו לגשת לגופו של עניין. והוא אמר: תראי, אני חושב שזו בדיקה חשובה, אבל במצבך, עם ההיטוריה שלך, הסיכון נמוך ואין לחץ. אז אם זה יעזור לך בתקופה הזאת, תדחי אותה בשנה, זה בסדר.
תוך כמה חודשים הלחץ ירד ויכולתי ללכת אליו ולעשות את זה, בעדינות ובכבוד.

דברים שעזרו לי:
א. להשתמש בספקולום מתברג מפלסטיק ולא הענתיקה ממתכת. אני לא מבינה בדיוק איך הוא בנוי, אבל הוא מאוד דק כמצב בסיס, ורק אחרי שמכניסים אותו פנימה מסובבים איזה בורג והוא מתרחב בהדרגה ומרחיב את פתח הנרתיק. אז ההבדל בחווייה הוא של שמיים וארץ.
ב. לעשות את זה עם רופאים שהם בני אדם, לדבר על זה לפני כן ולא להתפשר.
במקרה שלך, כיוון שאת לא לחוצה על העניין, אני הייתי מנסה למצוא רופא/ה טובה, לשבת אצלו/ה לדיון מקדים ולהגיד דוגרי: קשה לי עם בדיקת צוואר הרחם. איך אנחנו יכולים להקל עלי?
ואז מהתגובה את ישר תדעי אם יש לך עסק עם פרעוש או עם מענטש.
"מה הבעיה כבר?" זו תגובה פרעושית. כנ"ל "את חייבת לעשות פאפ! חוסר אחריות!", כנ"ל "זה לא סיפור גדול, ייגמר תוך דקה" וכו' וכו'. אבל אם הבנאדם אומר לך "באמת היתה לי פציינטית שהיה לה קשה עם זה, ועשינו א'ב'ג'ד' וד' עזר" - את יודעת שנפלת טוב.
ואם את מקבלת תגובה פרעושית, אז תגידי תודה ושלום, בלי להתווכח, תחכי בכיף שלושה חודשים (כי ממילא לא לעשות כלום זה הדיפולט שלך כרגע) וברבעון הבא תנסי מישהי אחרת.
כמו שכתבו פה פעם למישהי, בהקשר של פיזיותראפיה של רצפת אגן: את הולכת לשם לא כדי שיבדקו אותך אלא כדי לבדוק אותם. בכפוף לתוצאות הבדיקה הזאת את מחליטה אם לעלות על המיטה או לא.
ג. לחשוב על דברים שעוזרים לך להרגיש נוח במהלך הבדיקה.
אני חשבתי בזמנו לשים לי מוסיקה בטלפון, עם אזניות. בסוף גם שמתי אזניות וגם הבאתי ספר לקריאה. נדמה לי שזה היה "שתי שלגיות" שתמיד מצחיק אותי.
זה יכול להיות נר ריחני, זה יכול להיות מדיטציה כלשהי, זה יכול להיות לזמזם או לשיר שיר שאת אוהבת (מאוד מרפה את השרירים ומפיג כאבים ואי נוחות) - מה שבא.

עוד משהו: בארץ עדיין עושים פאפ כל שנתיים? שווה לברר על אלטרנטיבה, כי אני יודעת שבארצות אחרות עברו לבדיקה שונה, שמבחינת הפרוצדורה היא אותו דבר, אבל היא בודקת משהו אחר אז אפשר לעשות אותה רק כל 5 שנים. הבדל משמעותי

בארץ מגיל 40 את זכאית לבדיקה גנטית, ואם התוצאה שאין לך את הגן לסרטן, את עוברת לפאפ כל חמש שנים.

היי בנות, נהניתי לקרוא ולדעת שתחושות שמלוות אותי שנים הן נפוצות ומסתבר- לגיטימיות. יש קבוצת וואטסאפ או דרך עדכנית יותר להתייעץ?לתמוך?לקבל תמיכה?
הממסדיות של הרפואה כל כך ברוטאלית וחודרנית, קובעת עובדות ומתמקחת על משהו שהוא בסך הכל שלי ואיחוד כוחות יכול להועיל בהחלט.