באופן טבעי

איזון

אני עומדת בתור לקופה בסופר וסוקרת את ערימת המוצרים שעל הפס הנע. יש שם יותר מדי מוצרי חלב, שוקולד, מסמנת בראש א תכל הדברים שעוד צריך להתנקות מהם.
האשה שלפני בתור מסתובבת אלי ואומרת בהתפעלות - "יו, כמה שאתם אוכלים בריא יחסית אלינו."
"סליחה?"
היא מצביעה על המוצרים שלנו, "הכל מקמח מלא, ואוכל אורגני..."

אה, צריך קצת פרופורציות בחיים...

על האיזון ,כמה שזה נכון!
גם אני התחלתי להשוות את הקניות של אחרים לקניות שלי, ולפעמים מציינת ש"הם" יותר בסדר, ולפעמים שאנחנו!
הסתכלות חיובית כבר אמרנו?!
שבוע נפלא,
ממטפחת ירוקה

איזו מקסימה את, רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת לי, מרוב מעברים ובלגנים. תודה!

אה, נו, בסדר.
חטפתי שם עצבים גם אני. שיהיה בכיף למי שרוצה.
אנחנו מאוד בטוב, אני מאוד נהנת. פנימית כרגע, אבל לקראת הסוף, ופנימית לגמרי נסבלת. עוד כל מיני שינוים אישיים שהאינטרנט רע להם, אשמח לכתוב לך במייל אם תשלחי לי. אני מאבדת אותם.
עוקבת אחריך ואחרי קורותיך וקורות הפיצקים. גם אם אני לא מגיבה אני הזבוב שעל הקיר. הזבוב שעל המסך .
וזכרת נורא טוב את הקטע שכתבת אחרי תורנות במיון. עם הילדה בת ה- 5 (5?) שאף פעם לא היתה חולה. עם הפרכוס וה- CT עם הגידול במח. מוחשי. חי. אמתי. מה איתך עכשיו?
הרבה אהבה, תכתבי לי.
אני

pizza6610
שטרודל
יאהו נקודה קום

אהלן.
אני בקפיצות קטנות, כי עסוקה ועובדת על המחשב אז...קשה לנוח איתו.
בכל אופן כל כניסה מחפשת אותך.
את הדף הזה עוד לא קראתי במלואו (רק את ילד בית)
אבוא בקרוב שוב.
המשיכי לפזר פנינים...ותודה לך ולמשפחתך המתוקה.
לילה טוב

התקדמות

בשבוע האחרון התינוקת עושה "וווו" ומשפריצה רוק על עצמה ועל הסביבה. היא גם אומרת "אההה" כאשר אנחנו מדברים, כמנסה להשתלב בשיחה, אבל את זה היא עושה כבר כמעט חודש. אלו "חדשות ישנות". היא מתהפכת מהבטן לגב ומהגב לבטן. היא תופסת את כפות רגליה, ומחייכת לעצמה במראה.
ואתמול הלבשתי את כולה בוורוד וצחקתי לעצמי.

ציטטו כתבה שלי בדף מכתב גלוי לרופאים. מגניב

נחשוב חזק ונמצא דרך...

ציטטו כתבה שלי בדף מכתב גלוי לרופאים. מגניב
זה בערך הדבר היחיד שמגניב בדף הזה....
אחלה כתבה. מאד אהבתי:-)

ציטטו כתבה שלי בדף מכתב גלוי לרופאים. מגניב
הכתבה מגניבה. הדף פחות

אני רק בשביל חיבוק. אפילו לא שאלה.

היי
'כפת לך להציץ לי בבלוג? תודה

נו, אז תתחתני שוב . מה שלומך?

אפשר, אבל קפה נמס, כי אין לי מקינטה . מאוד נשמח. יום שני בחוה"מ תפוס שלנו, השאר פנוי. מתי תבואו. יש! איזה כיף!
<רצה לעשות פאנלים>.
<נראה לך?!>

ציטטו כתבה שלי בדף מכתב גלוי לרופאים. מגניב
??
איזו כתבה?

נו, אז מתי? בואי נקבע, לפני שהיומן יתמלא.

היי דוק'

אשמח לעצות וטיפים בדף דרוש מזון בריא ומרוכז
מה עושים כשאין תאבון? מה אוכלים כשרוצים להאכיל את הגוף ביעילות והוא בכלל מתבלבל לו?

מאז שסיפרת על גישתך לחלב במפגש אצל דרור לא הפסקתי לצטט דבריך
כולי תקווה שתכירי דרך יותר יעילה משלי לאכול בריא ומרוכז

באותו המפגש סיפרת על תוצאות מחקר שבדק קשר בן צריכת חלב פרה לפיתוח סכרת. דיברת על חלבונים דומים ועל הרעיון שבאכילת מוצרי חלב אנו מלמדים את גופנו להרוס חלבונים שקשורים ליצור האינסולין.

אשמח להפנייה למחקר עצמו, זה מחקר שיהיה טוב לשלוף מפעם לפעם


איך לא ראית אותי? שאלה מצוינת, בסך הכל את זו שגרמה לי לבדוק מה השתנה כאן באתר אחרי שנים רבות שלא הצצתי.


וציטוט נוסף שלא נשכח? "סליחה?! את טועה ומטעה! אין הבדל בין ילד לחתול, נ-ק-ו-ד-ה!"
נאמר אחרי שהעזתי לטעון כי הטיפול בתינוק בן שבועיים כמעט וזהה לטיפול בגור חתולים בן שבוע

תטרידי תטרידי!!

יום שישי אנחנו אצל הורי - יש סיכוי שיהיה לך זמן לקפוץ?

אני מוצפת בשבועות האחרונים, וההצפה הולכת ומתגברת.
אני הולכת להרצות בכנס הזה , ומנהלת את הפקת המקור שתעלה (בפעם האחרונה!) בכנס (וגם אני אופיע בגרסת הבמאי!).
בואו בואו ותראו אותי ואת התינוקת מסתובבות ומחייכות לכולם

נתראה אחרי הכנס...

אנשים תוהים על קשר שהעלת בין שייק ירוק להנקה ב דרוש מזון בריא ומרוכז

נתראה בעולמות

או יותר טוב, תוכלי להשיג לי כרטיסים בשורות טובות?
ממתינה לגירסת הבמאי

כנראהש נתראה בעולמות_....
תגידי, מתי את מספיקה לעשות הכל?????

אין מה לאמר, את מקיימת הבטחות. אמרת שבפעם הבאה שהמחזה יעלה לא יהיו לי תירוצים ובאמת אין לי (הולכת לחשוב על תירוץ או לחילופין להתארגן על יום במרכז). מי יודע, אולי אפתיע אותך.
נשיקות וחיבוקים. אוהבתותך.

יעל שדרגה אותי לחברת עמותה בעולמות הקודם

נתראה שם

נראה לי שאבוא לעולמות ביום שלישי. הייתי שמחה לשמוע אותך ביום שני, הנושא חביב עליי, אבל אהיה בטיול.
אז אראה רק את גרסת הבמאי, אבל - מעולם לא ראיתי את "חלום ליל קיץ", וגם לא ראיתי יותר מפרק או שניים של "דאפי" (הז'אנר לא חביב עליי) - ואני חוששת שמעולם לא ראיתי את מופע הקולנוע של רוקי במלואו - את חושבת שאצליח להבין משהו? אם כי בטוח אהנה בכל מקרה...
את צריכה להזמין כרטיס מראש?
לקח לי קצת זמן להבין לאילו מזרחנים את מתכוונת. אצלנו המזרחנים הם אולו שלומדים בחוג למזרחנות (המזרח התיכון, את יודעת...)
תודה על ההזמנה!
נתראה..

הכנס היה לחוץ, וכמעט לא הצלחתי לראות אנשים. העפרונית הבריזה, וגם רונ צ'ה. את אלה ראיתי, והיה כיף.
התינוקת כיכבה בתור פיה בגרסת הבמאי(ת) של המחזה שלנו, ולפיכך היא מוכתרת בזאת לקשת הפיה!

---

הפיה כבר זוחלת, מושיטה ידיים לכל דבר ודוחפת לפה. היא אמנם עדיין לא יושבת לגמרי, אבל מכיוון שכבר אי אפשר לאכול לידה, נתתי לה לאכול קצת מוצקים. אבוקדו, בננה, קישוא. האבוקדו והקישוא יצאו כלעומת שבאו (אבל מהצד השני). הבננה היתה שוס רציני, אבל הפכה את הקקי הנוזלי ממילא למימי עוד יותר. היום היא לא קיבלה אוכל מוצק, בתקווה שהקקי שלה ישתפר קצת.
עד כאן האיכס.

---

הפיה מנשקת. היא פותחת פה גדול, מוציאה לשון, ודוחפת את כל הלחי / הסנטר של המנושק לפה שלה. יוצאת נשיקה רירית וחמימה משהו, אבל חמודה מאד.

---

כבר שלושה ימים יש לנו מסורת חדשה בבית - הגיבור והפיה עושים אמבטיה ביחד. הגיבור יושב, הפיה עומדת על שש, והגיבור שוטף לה את הגב, משחק איתה, ומעמיד פנים שהם עובדים ביחד בחנות ש"לא מוכרים בה שום דבר אבל מצילים את העולם, כי אנחנו גיבורים" (הסבר מפי הינוקא).
אוי, כמה שהם חמודים.

---

אחוות אמהות

טיילנו בקניון עם אבא שלי וסבתאסבא. הפיה היתה בינוקא שלה והסתכלה על העולם. אמא מולי הגיעה עם תינוק במנשא קשירה דמוי יאמו. החלפנו מבטים, נעמדנו, והתחלנו לדבר על אמהות ומנשאים. שאר המשפחה שלי הלכה לחכות לנו בצל.
אחרי עשר דקות בערך נפרדנו. התנצלתי בפניהם ואבא שלי אמר, "זה בסדר, סבתא שלך בדיוק התפעלה מאחוות האמהות שלכן."

שלום אני קצת חדש פה אז שלום לכולם

בחנות ש"לא מוכרים בה שום דבר אבל מצילים את העולם, כי אנחנו גיבורים"
זה מרגיע אותי לדעת.

מי הבריז (אייקון של הריונית חבולה...) - בצקות מחד, ו - POOH עם שלושה ילדים מאידך.......
איך היה????

ולכל המשתמטות מההופעה:
זה הפרומו
זה z9Bo]קטעים מקסימים שערוכים ביד אומן EoREUI[/po]
ואלה brrb]תמונות מהגנרלית show[/po]/ (כן, התינוקת היא התינוקת!)

איזה מותק קשת! וגם אמא שלה!

יווו איך היא גדלה!!!

ממש חוצפה שעוד לא באתם לבקר!!!

יש סיכוי שתגיעי ליום עיון?

אהה וגם ביום השיכרון [ערב יום עצמאות] אנחנו אצל ההורים שלי...

מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מודה בחטא ומכה על פשע. נראה שהיה נהדר.

חשבתי שאת קוראת לקשת "הגנרלית"
מתוקת על...

רעשי גדילה

התינוקת זוחלת. היא מתרוצצת בבית אחרי הצעצועים של אחיה הגדול, רודפת אחרי החתולה, ומדי פעם מושכת את עצמה לישיבה. אני נהנית מרעש כפות הידיים הטופחות על הרצפה, והיא מהעצמאות החדשה, ואושר בבית.

---

הצגת מוצקים

פעם בשבועיים מגיע לביתנו סל ירקות אורגנים, ולרוב, בשל דחיינות כרונית, הסל נשאר בחוץ עד שהירקות נבלסים עד תומם. בשבועות האחרונים בזכות הזחילה הנמרצת, התינוקת החלה לפשפש בתוכן הסל, לשלות ירק אורגני כלשהו ולנגוס אותו בחניכיים ורדרדות ומחייכות.
בין החביבים עליה הם הגזרים, ומעט רחוק יותר הפלפלים האדומים שמעוצבים בדיוק כמו כל צעצוע נשיכה שהוא.
אבל האהובים ביותר הם העלים הירוקים. לפיכך בשבועות האחרונים אני מוצאת ביציאות שלה שלל שאריות - עלי שמיר, פטרוזיליה ומדי פעם גם עלה מנטה.
במקביל אנחנו גם עושים הצגת מוצקים "לפי הספר", כלומר - היא כבר טעמה בטטה אפויה, אבוקדו רך ובננה מזדמנת. אבל נראה לי שבליסת עלים ירוקים רק יכולה לשפר את כמות הברזל ומצב בלוטות הטעם שלה, כך שבינתיים אני לא מונעת את זה ממנה, ורק משתעשעת מהמרקמים המוזרים שיוצאים מהצד השני שלה...

סליחה דוקטור, אבל אני דוקא הייתי נזהרת עם העלים, מחמת החנק שהם עלולים לגרום לו.
וחוצמזה תמיד שמחה לראות את שמך מפציע במה חדש...
נשיקות, שבוע טוב!

שיחה ביני לבין עצמי:

"מה את רוצה?"
"אני לא יודעת."
"ברור שאת יודעת, את רק צריכה להחליט. מה את רוצה?"
"אני רוצה להשאר עם הילדים בבית."
"אז תוציאי את הגיבור מהגן."
"אבל דוקא נוח לי שהוא בגן. ככה אני יכולה להקדיש את כל הבוקר להתפעלות מהתינוקת, בלי לסייג ולהסביר לגדול שגם ממנו אני מתפעלת עדיין."
"אבל גן עולה כסף, את צריכה לעבוד."
"מצאתי עבודה!"
"זאת לא עבודה. את לא רוצה לעבוד במה שלמדת? את לא מתגעגעת לרפואה?"
"מאד."
"אז תתחילי להתמחות."
"אני לא רוצה להתמחות עכשיו. אני רוצה להשאר עם התינוקת שלי בבית."
"עד מתי?"
"עד גיל שנתיים -שלוש, לפחות."
"ואז מה? אז תתחילי כבר לחשוב על עוד ילד. איך תתחילי התמחות כשאת בהריון?"
"אז אני אשאר עם הילדים בבית."
אבל מה עם כסף? והתקדמות במסלול המקצועי? ולהוות דוגמא לילדים שאשה יכולה למצוא סיפוק מחוץ למשפחה?"
"אז מה לעשות?"
מה את רוצה?"
"אני לא יודעת!!"

הממם.
אני מקוה שזה בסדר שאני כותבת את זה: להוות דוגמא לילדים זה, נו, למה לך את זה? מה, את דוגמא רעה כמו שאת עכשיו? הם לא נתקלים ויתקלו בנשים עם קריירה חוץ ממך? אם כבר לתת דוגמא, למה לא לתת את הדוגמא הנגדית למה שהם יראו בכל מקום אחר? וחוץ מזה, למה את צריכה להעמיס גם את זה על עצמך? לא מספיק מסובך לדעת מה את רוצה בלי להוות דוגמא? בהנחה שהיית יודעת מה את רוצה (ואני בטח שלא מתיימרת לדעת במקומך!), והיית עושה את זה והיית מאושרת באופן יחסי, היש דוגמא טובה מזה?
אילו הייתי נהנית לעבוד, אני חושבת שהייתי מהווה דוגמא נפלאה לאישה שמוצאת סיפוק מחוץ למשפחה. אבל אני לא (לפחות, היום לא). אז אני דוגמא לאישה שיצאה מחוץ למשפחה ולא מצאה שם סיפוק.

אלודיאה - זו אכן דילמה.
אני לא אקדמאית, ולא קיבלתי עידוד ותמיכה רגשית על מנת שאוכל להתפתח באופן אינטלקטואלי (הבנתי שזה מאוד חשוב אבל לא היה לי ביטחון עוד כשהייתי בגן הילדים),
תמיד ידעתי/הרגשתי שהקשר עם ילדיי יהיה עבורי מאוד משמעותי (תיקון והשלמת החוסר שהיה בי).
במשך השנים, במקביל לטיפול האוהב והמספק בילדיי, לעיתים חשתי תחושות של פיספוס, של ריקנות, ומחנק (ציפור כלואה...).
בסופו של דבר בחרתי במה שכרגע הכי חשוב לי (וקל לי יותר לעשות) - להיות עם הילדים שלי כי הם עדיין קטנים ומתחנכים בבית.
אני חושבת שההחלטה שלך קשה יותר, כי הילדים שלך הגיעו אל חייך כשאת היית במצב שבו כבר מצאת משהו בתוכך שאת אוהבת לעשות, משהו נוסף שמאפיין אותך.
לפעמים אני חושבת על ילדים שמתחנכים בבית (וכמובן שלא רק עליהם) שעבורם לגדל ילדים בבית יהיה דבר יותר טבעי ומובן - מה הם יעשו עם דילמה מסוג זה בעתיד? הרי החברה מאוד זקוקה גם לנשים מוכשרות ומקצועיות בתחומים כל כך רבים...י

אלטר אגו: אילו הייתי נהנית לעבוד, אני חושבת שהייתי מהווה דוגמא נפלאה לאישה שמוצאת סיפוק מחוץ למשפחה. אבל אני לא (לפחות, היום לא). אז אני דוגמא לאישה שיצאה מחוץ למשפחה ולא מצאה שם סיפוק.
ואפשר גם: "דוגמא לאישה שנשארה בבית ומצאה שם סיפוק" .

אפשר. רק שאי אפשר.

אלודאה, אחותי גם למדה ברפואה ולא עוסקת בזה- יש הרבה דברים אחרים שאפשר לעשות (במקרה שלה היא עורכת פטנטים).

היום לקחתי את התינוקת לאופטופטריסטית (כמו אופטומטריסטית אבל עם רשיון לתת טיפות עיניים ולכן לבצע בדיקת ראיה מלאה).
היא לא פוזלת.
בזאת מצאתי עוד משהו ש"רק אמהות שהן רופאות עושות לילדים שלהן".

---

היא זוחלת, ומנקה את הבית מכדורי אבק טועים, תופסת את הזנב של החתולה ומכניסה בטטות מהסל האורגני לפה. היא מדברת עם הגיבור, ועם החתולה ואיתנו, אבל בקולות שונים לכל אחד, ויש לה בכי של "כואב לי", בכי של "אני רעבה" ובכי של "לאן כולם נעלמו?", כאשר כולנו מתפזרים בבית והיא נשארת בחדר אחר. היום גיליתי שהיא מסוגלת לטפס על מדרגה נמוכה, ולרדת ממנה חזרה. היא נעמדת על הברכיים, קופצת במקום וצוחקת בפה מלא חניכיים ורדרדים. כאשר מושיטים לה כפית היא מכניסה אותה לפה, והיא טורפת בטטות מעוכות, גזרים מבושלים ובננות.
היא גם אוהבת אגסים, אבל את זה עדיין לא הזדמן לי לתת לה יותר מפעם אחת. לא אוהבת עוף. בכלל. יורקת אותו בשאט נפש.
"נשיקה" מבחינתה מתפרשת ללעיסת סנטר או ליקוק לחי של אמא. חיבוק מספיק חזק מוציא ממנה צחוק מעומעם.

והיא שלי. כולה שלי.

מתחילה לחשוב - איך יראו החיים שלנו בעוד שנה? בעוד שנתיים? ומתברר לי שהגן של הגיבור הוא פתרון נוח ונעים, עם מבוגרים שאני סומכת עליהם. ואם הוא בגן, הרי שצריך לעבוד כדי לשלם על הגן, ולכן הפיה תצטרך להכנס למשפחתון גם כן.
אז בינתיים אני מאריכה את הזמן שלנו ביחד, מתענגת עליו יותר מכיוון שאני יודעת שהוא קצוב, וכבר מעכשיו מתחילה להתגעגע.

וכבר מעכשיו מתחילה להתגעגע.
יופי, אז עכשיו את מבינה מה אני מרגישה, שכבר כל כך מזמן את לא פה!
עזבי, חפיף, אוהבת אותך!

בהצלחה@}

התכוונתי לשלוח פרח (משום מה לא מצליח לי בעריכה),
אולי הפעם כן,
@}

זאת מצאתי עוד משהו ש"רק אמהות שהן רופאות עושות לילדים שלהן".
לא מסכימה בכלל..
גם אנחנו עשינו לגדולים לפחות..
לקטנה עוד לא..

וחוץ מזה מתגעגעת...

היינו אצל חברים. התניוקת זחלה בדשא, ליחכה אבנים וחול, בלסה חתיכות קישואים, ורדפה אחרי כלב גדול ממנה פי 4.
היא גדלה מול עיני, ואני משתאה - זאת התינוקת שלי? היא לא תינוקית בכלל, רכה, ורדרדה וחמודה, אבל לא תינוקת.
ילדה.

לתינוקת יש משחק חדש במיטה הגדולה - היא מתיישבת על הברכיים (כמו הישיבה הסינית), מחייכת, נופלת לאחור, מתגלגלת לבטן, מתיישבת על הברכיים, ומהתחלה...
צחוקים ושיגועים.

---

הלכתי לשירותים והשארתי את שני הילדים על המיטה. אחרי דקה הם התחילו לצווח ביחד בצחוק גדול. הגיבור גלגל את התינוקת, דגדג אותה, כיסה אותה בשמיכה, ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה עליו, והתינוקת לא הפסיקה לצחוק, מה שהצחיק את הגיבור וגרם לו להמציא דרכים חדשות להצחיק אותה.
ולרגע, רק לרגע, קינאתי בהם. כי אני לעולם לא אוכל יותר להשתולל עם האחים שלי על המיטה הגדולה של אבא ואמא.

וקצת על עצמי...

העודפים מההריון התמקמו היטב בין הירכיים למתניים, ולא רוצים לצאת משם. הבטן משתפלת מעבר לקו הג'ינס. אני יודעת שרק אני רואה את זה, אבל הייתי רוצה להסתכל על עצמי ולראות גוף נשי ונעים ולא הררי שומן וסימני מתיחה.

---

מניקה, וגאה בכך, כבר שמונה חודשים. גם הפעם אני מתכננת להניק עד שימאס לי, או לה. בינתיים זה בסדר, אבל מתיש. כאילו כל האנרגיות שנצברות לי מהשינה הארוכה של התינוקת במשך הלילה, והיותה סבלנית להפליא לשגיונות אמא שלה (כלומר, אני), זורמות דרך החלב ומשאירות אותי נטולת יכולת וצמודת רצפה. אז במקום להנות מההנקה הקלה ומהתינוקת הרגועה, אני עצבנית ועייפה רוב הזמן. והלחות הזאת לא עוזרת. יותר קל לי להיות "אמא טובה" כשנעים בחוץ.

והנה חיבוק גדול גם כאן.
אוהבת אותך

סיפור חתולי קטן -

יש לנו גור חדש בבית. קוראים לו סמוג, על שם הדרקון של ההוביט. הוא בן שבעה שבועות ואוכל אוכל מוצק למהדרין. ניסיתי לתת לו קצת לאכול פורמולה מבקבוק, אבל הוא סירב בתוקף, ואפילו הוטרנירית אמרה שבגיל הזה הוא לא זקוק יותר להנקה.
הבוקר הנקתי את התינוקת במיטה, והגור הקטנטן התחיל לטפס עלי ולרחרח אותי ואת התינוקת. הוא ליקק את הבטן שלי, ואז טיפס עוד ועוד, עד שהיה ברור שהוא לא סתם מרחרח, כדרכם של חתולים, אלא מנסה לינוק, כי הוא מריח את החלב.
הוא היה כל כך נואש, שכאשר התינוקת התיישבה כדי לצחוק אלי, הוא טיפס עליה והתחיל ללקק לה את השפתיים.
השפרצתי חלב על חיתול בד ונתתי לו למצוץ, והתינוקת חזרה לינוק מהמקור. הם שכבו אחד ליד השני וינקו, ובלבי בכיתי על הגור הקטן הזה, שזקוק כל כך לאמא כלשהי, עד שהוא מוכן להסתפק בתחליף.

ובלבי בכיתי על הגור הקטן הזה, שזקוק כל כך לאמא כלשהי, עד שהוא מוכן להסתפק בתחליף. - רק עכשיו כשאני מניקה בעצמי אני מבינה כמה זה עצוב:-(
אוף, גורי חתולים קטנים זה הכי מכמיר לב שאפשר...

אוף, גורי חתולים קטנים זה הכי מכמיר לב שאפשר...
לגמרי....! כמה טוב שהוא לפחות מצא בית חם, שעוד שוקל לספק לו שרותי הנקה (-: שזה הרבה יותר ממה שיש לרוב הגורים ברחוב.

ואגב,
גם אני בקוראות הסמויות בבלוג המקסים שלך @}

הו אלודאה יקרה.
תודה שעזרת לי לעבור ליל שימורים (בתי הגדולה הלכה לראשונה לישון אצל אבא- אנחנו פרודים טריים ומאוד קשה הייתה לי הפרידה ממנה בלילה...),
קראתי את דף הבית שלך, את המאמר שפרסמת על לידת בית- בקרוב אכתוב לך על זה כמה דברים, והיה נחמד להתארח ולהריח עוד ניחוחות שלך ושל בני ביתך.
להתראות בינתיים. כיף לקרוא אותך. שבת נהדרת לכם @} @} @} @} - זה לכל משפחת אלודאה

יש לה שלוש שיניים שצומחות בו זמנית.
אין פלא שהיא לא הצליחה להרדם בלילות האחרונים.

לכל יקירותי הנודדות

שש שיניים. שתיים למטה, ארבע למעלה. בתוך פחות משבוע.
עומדת, ונעמדת לבד (תוך החזקה בשולחן / כסא / חתול - מה שקרוב יותר).
ארבע הברות ברורות - בה, גה, דה ו-טה.
משחקת עם החתלתול, דוחפת דברים ענקיים לפה, אוכלת מלפפון בישיבה ליד השולחן, שרה לעצמה ב"להלהלהלהלה" נטול לחן.
שפת גוף מפותחת להפליא - ישיבה על הברכיים וקיפוצים במקום אומרים "תרימו אותי על הידיים". הושטת ידיים והפלה לפנים אומר "קחו אותי מהאיש הזה". חיוך ממזרי אומר "אני עושה משהו שאסור לי."

בת תשעה חודשים וקצת.

she's brilliant!

כפרה עליה,וגיבורות אתן שתיכן - שש שיניים בשבוע!
נשיקות. יומרביעי הבא יהיה בסדר גמור

לילה שני של התעוררות כל חצי שעה למיני-הנקה. היא סובלת, ולא מצליחה להרדם, ואני סובלת, ולא ישנה, ואוף.

תובנות של בוקר

אחרי שבוע של התעוררות כל חצי שעה פתאום גיליתי שהיא עושה פיפי בהתעוררות הראשונה של הלילה. כאשר ישנים עם חיתול רב פעמי זה משפיע....
הלילה החלפתי לה חיתול, והפלא ופלא - ישנה כמו תינוקת את כל שלוש השעות הרציפות הרגילות.

ממש כמו תינוקת...תסבירי לה שחוץ מלישון ולפשפש ולהוציא שיניים ולינוק...גם יש חובות פה. שתדע כבר מעכשיו. מה היא חושבת לעצמה??

יש דף נפלא, רופאים גניקולוגים החוצה, שמראה בדיוק למה הרופאים כאן (ואני בכללם) מרגישים מותקפים באתר הזה. למי שעדיין לא הבין, אחרי המכתב הגלוי לרופאים (לא זוכרת את שם הדף המדויק).
אוף.
דרך נהדרת לפתוח את הבוקר.

---

הזרת שלי החלימה, אחרי ארבעה שבועות עם פלסטר שהחזיק אותה מקובעת לאצבע שלידה, ועכשיו אני יכולה לדרוך על הרגל ולהכנס לנעליים סגורות. לכבוד זה הלכנו אתמול לגן החיות התנכ"י בירושליים, וכשחזרנו נשכבתי במיטה עם רגל זועמת. עכשיו כבר לא כואב, ואני מבינה שאפילו שאני מעמידה פנים כאילו הבנתי כבר שאני לא יכולה לקחת על עצמי יותר מדי - עדיין לא הפנמתי את זה.

---

תינוקת קטנה זחלה עלי הבוקר. אח שלה הצטרף. כולם תקעו לי מרפקים, ידיים וברכיים בכל מקום, וזה כאב.
אז נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי - "איזה כיף לי! אני אמא לשני ילדים שאוהבים אותי!"
כן, זה עבד.

אני שמחה שעשיתי לך את השבת, אבל אולי תגלי לי איך עשיתי את זה....(אם אדע אוכל לעשות זאת שוב, אז כדאי לך!)
נשיקות יקירתי.
מה קורה, אתם באים? אם לא השבוע אז כבר בעוד שבועיים כי בשבוע הבא נהיה בסיני!

תודה שהזכרת לי את הלידה של הבכורה:-]

הי אלודאה,
רציתי להתייעץ אתך באיזה עניין רפואי. הסיפור בקצרה- חברה שלי ילדה בבית, אחרי שלושה ימים הזמינה רופאה לביקור בית, וזו אמרה שהתינוק צהוב וכדאי לקחת אותו לבדיקה. בביה"ח התברר שהוא במצב קשה מאוד (רמת בילורובין 27 ), החליפו לו את הדם, הוא היה מאושפז כמה ימים ועכשיו הם חזרו הביתה. התינוק יונק, ומתפקד נורמלי (בוכה, ישן, מפריש).
העניין הוא, שחברתי מרגישה אשמה מאוד גדולה, כי בביה"ח אמרו לה שיש סיכוי שהילד נפגע מוחית. רציתי לשאול האם ידוע לך מה הסיכויים לפגיעה מוחית עקב צהבת ברמה כזו?
תודה, אני ממש מקווה שזה בסדר שאני פונה אליך, ניסיתי למצוא מידע דרך גוגל אבל לא הצלחתי @}

"יו, תראי מה יש לזאתי על הגב. זאת, נו, עם השמלה הירוקה, בקצה השורה."
ובלי להסתובב אני יודעת שהן מצביעות עלי ועל התינוקת שלי, אז אני מתרכזת חזק יותר בשורת הדיאודורנטים והולכת משם, בלי לקדם את האג'נדה של מנשאים והורות טבעית, כי לפעמים היחס של אנשים פשוט מעליב.

תודה
חברתי קצת יותר טוב. החליטה להתרכז בכאן ועכשיו ולא להשקיע אנרגיות באשמה. בעוד כחודש יעשו לתינוק בדיקת שמיעה ואז יידעו אם נגרם נזק.
עדיין, אם יש לך נתונים לגבי אחוזי הפגיעה - אשמח להעביר אותם אליה כדי שתתעודד (אם הנתונים אכן מעודדים, כלומר שמדובר במקרים נדירים).

הי אלודאה,
הבנתי שכמעט יצא לנו להיפגש ביום ד' האחרון
באתי לעשות פגישה וירטואלית במקום (-:

שוב להגיד תודה רבה על יום חמישי.
בסוף השגתי בטלפון רופאת עיניים שאמרה שאצל ילדים זה מאוד נפוץ, שאין מה לדאוג לפני שעוברות 48 שעות, ושזה יכול להיות רק בעין אחת אם שם נשפכה טיפה יותר.
זה היה נראה כל כך מפחיד, וזה מביא ישר לחשוב על הנזקים האפשריים של תרופות.
אי אפשר לבדוק ראיה בלי זה????

את מקסימה ואני מתה עליך, גם אם אנחנו לא מצליחות לדבר הרבה זמן!

אני אנשא לעשות עוד דפי בית אישיים

תחושת הישג

כבר יומיים שאני יוצאת מהבית רק עם חיתולים רב פעמיים, והתינוקת מסתדרת עם זה בכיף. אם אנחנו יוצאות לשעתיים-שלוש, היא בכלל לא עושה פיפי, רק אם היציאה מתארכת היא משתמשת בחיתול.
זה עוזר (קצת) לתחושת ההפסד בגלל הפסקת הפשפושים היזומים.

הי יקרה אהובה,
אני כל כך על הפנים שאפילו אין לי כוח לדבר בטלפון, אז עונה לך פה. מחר לא נוח לי, אני מלמדת בצהריים (זה בהנחה שמצבי ישתפר) אבל יום רביעי אפשר.

נו בואו כבר לבקר אותי!!
דברי עימי, אני מתגעגעת...

שיחה אופיינית

אמא: בה
תינוקת: בה-בה-בה
אמא: בה-בה-בה-בה
תינוקת: בה (הפסקה לרגע) אאה
גיבור: כן! תגידי בההה-ררר-ק!
תינוקת: בהבהבהבה

אמא: מתגלגלת מצחוק

ומתי נזכה לראות/לשמוע שיחה כזו בשידור חי?
מחכים.. מחכים...

ובנתיים נהנית לקרוא עליכם..
אל תפסיקי לכתוב!!

קטעים
תודה.
כתבתי.

ימים לא כל כך טובים עוברים על כוחותינו. החופש הגדול נגמר, ואני מתחילה כבר עכשיו להתגעגע אל הילדים. שניהם הולכים לגן החל מיום שני הבא. הגיבור לגן ה"חובה" הדמוקרטי (למרות הכל - אנחנו שלמים עם ההחלטה), והקטנה למשפחתון שבו הוא היה.
ואני?
אני הולכת להתחיל עבודה חדשה החל מאמצע ספטמבר, במשרה מלאה.
ומה עם ההנקה? ומה עם הילדים? ואיך היחסים שלי ישתנו איתם כשלא אהיה לידם כל הזמן?

החששות משפיעים על מה שקורה איתנו עכשיו. מצד אחד אני מחבקת ומנשקת את שניהם יותר, ומהצד השני אני נותנת להם להסתדר לבד, כדי לאושש את מה שאני יודעת - הם מסוגלים להסתדר בלעדי.

תינוקת הלכה לגן היום, לבדוק את המשפחתון החדש. גיבור הלך איתה. הוא היה אמור ללכת אל סבא בזמן שהיא במשפחתון (כדי שלאבא ולאמא יהיה קצת זמן לבד), אבל במקום זאת הוא בחר להשאר במשפחתון הישן.
אחרי שעתיים קיבלתי טלפון שקורא לי לחזור. לא היא - הוא. רוצה להספיק להיות עם סבא בכל זאת.
להלן הדיווח -
"לתינוקת היה מאד כיף, והיא שרה, אבל התינוקת מ' משכה לי בשער, והיא בכתה הרבה. ואז נתתי את התפסן שלי (צעצוע בצורת זרוע שמאפשרת לתפוס דברים מרחוק) ל-ר' (הבת הצעירה של המטפלת, מבוגרת פי 2 מהגיבור), והיא הציקה איתו לכלבה, אז לקחתי אותו בחזרה, ולא הרשיתי לה לקבל אותו שוב."
"ונהנית?"
"כן."
"והתינוקת?"
"כן, אבל משכו לה בשיער."
"את זה כבר סיפרת לי. יש עוד משהו?"
"לא. רק שמשכו לה בשיער."

דיווח המטפלת - התינוקת מחאה כפיים, שרה, דיברה עם כל הילדים במשפחתון, כולל עם ילדי המטפלת, זחלה, ישנה, אכלה שזיף.
מצד אחד - הגיבור דיווח רק על ההצקה והשמיט את הדברים החיוביים.
מצד שני - הוא מגונן עליה, מסתבר, גם כשאני לא שם, ואפילו אם נראה שקשה לו עם נוכחותה - הוא עדיין שומר על אחותו הקטנה.

הוא עדיין שומר על אחותו הקטנה.
לא לחינם קראת לו גיבור!
נשיקות לכולכם

חופש גדול

הייתי היום לבד, בלי אף ילד, במשך המון שעות. ישבתי בבית קפה עם חברות ולא הייתי צריכה להתווכח עם אף אחד לגבי קינוח כן או לא, ולא הייתי צריכה לחפש כפיות כדי לטפוח איתן על השולחן או לצוד עגבניות מהסלט (כי זה מה שהתינוקת אוהבת במיוחד).
כאשר המטפלת אמרה שהתינוקת כמעט נרדמה והגיבור מסתדר מצוין בלעדי, החלטתי, ככה סתם, ספונטנית, לנסוע עם חברה לתל אביב לחנות ספרים חבויה בתחנה המרכזית הישנה. ולא הייתי צריכה לדאוג לילדים שנרדמים במושב האחורי, ולמים לדרך, או לענות בפעם העשרים שנגיע בעוד כמה דקות.
וכאשר היינו בחנות, יכולתי להסתכל על הספרים, ולשלוף מה שרציתי, בלי לנענע תינוקת, בלי לעזור לילד גדול למצוא מקום ישיבה, ובלי להעסיק אותו בספר לילדים ("אבל אני רוצה שאת תקריאי לי, לא רוצה להסתכל לבד!").
ואחר כך נסעתי הביתה, אל המטפלת, ולקחתי את התינוקת, וחיבקתי את הגיבור ופתאום הבנתי כמה החופש הזה היה חסר לי, כי פתאום היתה לי מספיק סבלנות לכל מה שהגיבור דרש ולכל מה שהתינוקת רצתה.
טוב, לא להכל. התעצבנתי עליו כאשר הוא לא שיתף פעולה במקלחת.

אני לא מבוגרת

בשבת אמא שלי אמרה על התינוקת ש"מאז שהיא אצל המטפלת היא ממש התפתחה", ואני נעלבתי, מאד, וגם אמרתי לה, אבל לא נראה לי שהיא הבינה על מה המהומה.
אוף!
קיויתי שנגמלתי מהצורך בחיזוקים, שהתגברתי על זה שאת כל ה"תקלות" מייחסים לי ואת כל הדברים הטובים לגן / למטפלת.

מאוד מזדהה,
אנחנו בחינוך ביתי,
במשך שנים לא קיבלתי מילות הערכה וחיזוק אלא רק לאחרונה (ורק בהקשר של היותי אמא ולא ביחס לחינוך הביתי).
ההתמודדות שלי היתה (ועדיין) להתמקד בהערכה שלי כלפי עצמי, לתת לעצמי חיזוק ועידוד - להסתכל על ילדיי, לנשום ולנשום אותם, להתמלא בהמון אהבה ולהרגיש שחלק מהם מכיל אותי ובזכותי, והרי לחלק הזה משמעות מאוד רבה כי הוא יגדיל את הסיכויים לחלקים אחרים באישיותם להתפתח ולהתבטא.
אחרי רגעים כאלה נפשי יותר חזקה.
בהצלחה.

קיויתי שנגמלתי מהצורך בחיזוקים, שהתגברתי על זה שאת כל ה"תקלות" מייחסים לי ואת כל הדברים הטובים לגן / למטפלת.
קראי במבטא יידישיי כבד -
שוין, שייחסו... תפנימי.

זה אומר בעיקר על המייחסים. וזו אפילו לא אשמתם, מסכנים. התרבות.. התרבות... אוח.

את יודעת, גם ילדים שעוברים מחלה קשה או ניתוח (וכאלה בודאי כבר ראית כמה בימי חייך...), נותנים פתאום קפיצת התפתחות, מתבגרים. אז מה? זה הופך את הדבר שהם עברו לדבר טוב? לא! הם פשוט התמודדו והתמודדות מבגרת. את יכולה "לנפנף" בזה בפעם הבאה, מתוקף סמכותך המקצועית יאמינו לך.
(ואני בשום פנים ואופן לא רומזת פה שהמשפחתון = טראומה, רק שזו עוד התמודדות חדשה ובתור שכזאת , יש לה השפעה)

אח...אח...
טוב, היום אמא שלי אומרת - "מאז שהיא אצל המטפלת היא הרבה יותר קשורה אליך, לא?"
ואפילו שהיא צודקת, רק מכיוון שהתעצבנתי עליה עוד ממקודם, אמרתי לה "מה פתאום? היא רק שבוע שם, אי אפשר להסיק כלום."
ואחר כך גם לא התנצלתי.
אוף, אני בת רעה.