באופן טבעי

אגב, זן לא הטיה של הפועל "לצקת" (בניין קל: יצק-יוצק-ייצוֹק) אלא של הפועל "להיווצק" (בניין נפעל: נוצַק-נוצָק-ייווצֵק)

השורש הוא י.צ.ק

אגב, זה אחד השורשים שמהווים יוצא דופן מבחינת הגזרה: אע"פ ש-פ' הפועל שלו היא י', הוא שייך לגזרת חפ"נ (חסרי פ'-הפועל נ'). לא זוכרת כרגע לתת דוגמא של מתי הוא מתנהג ככה, פשוט נזכרתי בזה פתאום. יש עוד שורשים כאלה - למשל י.צ.ב. תיכף אני אזכר בכל העניין (אם זה מענייו מישהו אני מוכנה לפרט - לכשאזכר...)

טוב הזיכרון שב אלי בהדרגה: זה שייך לגזרת חפי"צ (פ'-הפועל י', שאחריה צ', אבל לא כל הפעלים שמתחילים ככה אלא רק 5-6) שמתנהגת כמו חפ"נ...

תודה רבה

כולי פליאה והשתאות לנוכח עומק הבקיאוּת!

בבקשה

איזה עומק ואיזה בטיח, אני ממש לא זוכרת כלום, פאדיחות. לפני כמה זמן נכנסתי לשאול משהו בפורום השפה העברית של תפוז, הם מתעסקים שם ב{{}}כיווץ דיפתונג, אני רק כשראיתי את זה נזכרתי שיש דבר כזה בכלל ועוד שזה שייך ללשון. ועוד יותר פאדיחות שאח"כ הבנתי שמה ששאלתי היה ממש מפגר ומובן מאליו, כ"כ התביישתי בעצמי שלא הראיתי שם את הפרצוף עד עכשיו.

מה עם ירש - לרשת ? (הזכיר לי בגלל צורת העבר לעומת צורת המקור)

נזכרתי בכל העניין: זו גזרת חפי"צ שמונה ששה פעלים: יצב, יצג, יצע, יצק, יצר, יצת (מיוצגת ע"י צמד המלים "בקעת גר", לפחות עפ"י המורה שלי; יש מי שקורא לזה "תקע ברג" ושלל צירופים אחרים). המיוחד בהם שהם לא מתנהגים כמו רוב שאר הפעלים עם פ'-הפועל י' - גזרת נפי"ו (נחי פ'-הפועל י'-ו'), אלא כמו גזרת חפ"נ:
לא להוֹצִיעַ כמו להוֹדִיעַ (י.ד.ע), אלא לְהַצִּיע כמו לְהַגִּיעַ (נ.ג.ע).
יש עוד 2 קבוצות של יוצאי דופן מגזרת נפי"ו. אחת אני לא זוכרת בכלל. השנייה היא "טל שמן", שבה ה-י' לא הופכת לנחה (כלומר ל-ו' בחוֹלָם) וגם לא נבלעת באות שאחריה (עם דגש כמו בחפ"נ), אלא נשארת ונֶהֱגֵית:
להי{{}}ט{{}}יב
להי{{}}ל{{}}יל
להי{{}}ש{{}}יר
להי{{}}מ{{}}ין
להי{{}}נ{{}}יק

לאחרונה האקדמיה אישרה הטיה של י.נ.ק בבניין הפעיל גם כמו חפ"נ, כלומר להַנִּיק, בגלל הטעות שהשתרשה. אבל ראוי יותר לכתוב ולומר להֵיניק, הֵינקתי, מֵיניקה.

מה עם ירש - לרשת ? (הזכיר לי בגלל צורת העבר לעומת צורת המקור)
אני חושבת שהוא רגיל, כלומר גזרת נפי"ו:
לרשת - בניין קל (כמו לדעת): ירש, יורש, יירש; ירשתי, יורש,, אירש וכו'.
להיוורש - בניין נפעל (כמו להיוודע): נודע, נודע, יוודע; נודעתי, נודע, איוודע וכו'.
להוריש - בניין הפעיל - וכאן ה-י' הופכת לנחה (כמו להודיע): הוריש, מוריש, יוריש; הורשתי, מוריש, אוריש וכו'.
בניין הופעל (נדיר) - הוּרַש, מוּרש, יוּרש.
שאר הבניינים מוטים בגזרת נפי"ו כמו בגזרת השלמים, אבל לא בשימוש בשורש הזה.

יעלי לה ( אפרופו כיווץ הדיפתונג,

)
תראי כאן את ההסבר להיווצרות רוב הצורות של נחי פי"ו....

תודה! מזכיר נשכחות... איזה כיף.

יעל את צודקת יש מילה ללנועול סנדלים
אני מבררת וחוזרת
ובנתיים איך אומרים בעיברית הפרעה ביופולרית(מניה דיפרסיה)
ואיך אומרים אובססיב קומפולסיב דיסאורדר
ומה עושים עם האיש בשירות לקוחות אומר תוך שלוש חודשים ?אתן מתקנות אותו (לא בטוחה שזה קשור לכאן)

bipolar disorder הפרעה דו-קוטבית
אובססיב קומפולסיב דיסאורדר - הפרעה טורדנית (או טירדונית) כפייתית .

ומה עושים אם האיש בשירות לקוחות אומר "תוך שלוש חודשים"? אתן מתקנות אותו? (לא בטוחה שזה קשור לכאן)

אם מתקנים אותו, אז בעדינות ובלי הטפה. כמו שתיקנתי אותך עכשיו בציטוט (סימני פיסוק).

או ליתר דיוק:
ומה עושים אם האיש בשירות לקוחות אומר "תוך שלוש חודשים"? אתן מתקנות לו את הטעות? (לא בטוחה שזה קשור לכאן)

גיליתי שפעמים רבות, כשמישהו שוגה בעברית אני מתקנת אותו כמו שאני מתקנת את ילדיי - פשוט חוזרת על המשפט (ילד: אמא, תראי, שתי תרנגולים!" אמא: "שני תרנגולים, אני רואה").

ושאלה שלקוחה מדוגמת מבחן שצריך לעשות מי שרוצה ללמוד עריכת טקסט בבית ברל:
במשפט "יש לי את הספר הזה של יהודה עמיחי, ואת זה גם." יש שני שיבושי לשון. האחד מקובל על הכול כלא תקין, האחר שנוי במחלוקת בין גישות שונות.
יש לי השערה שהמשפט צריך להיות
יש לי גם את הספר הזה של יהודה עמיחי וגם את זה. - במשפט המקורי ה"גם" הראשון חסר, והמילים "ואת זה" מופיעות לפני "גם". גם בהנחה שזה נכון, אני לחלוטין לא זוכרת מה הם הכללים שעושים את זה נכון, העברית שלי היא אינטואיטיבית לגמרי P-:.

אה, והנה קישור למבחן כולו, אם מישהו מתעניין. http://web.beitberl.ac.il/~bbsite/rav/[po]edit text[/po]/test 2006.DOC
(ושכחתי פסיק במשפט במודגש בהודעה שלמעלה, הנה הוא ,

).

מיצי, אני חושבת שעלית דווקא על ההשיבוש השנוי במחלוקת, ואילו את זה ש{{}}מקובל על הכול כלא תקין פספסת (רמז: אני חושבת שתמצאי אותו יותר מפעם אחת ב{{}}טעויות נפוצות בעברית)

(לגלות לך?)

"יש לי את..." איננו תקין בעברית - בשום מקרה..

אותי משעשע (בעצם מעציב) שמורה לעריכה לשונית מבקש "הביאו עוד 3-2 דוגמאות נוספות לתופעה זו."

מיצי, אני חושבת שעלית דווקא על ההשיבוש השנוי במחלוקת

יש לי את..." איננו תקין בעברית - בשום מקרה..
וואלה! יש שגיאות שהשתרשו כל-כך בשפה, שהן כבר הפכו לי שקופות. לא מדגדג לי שילדיי אומרים "אני חייב את זה!", למשל. ובנזוגי אמר להם כבר כל כך הרבה פעמים "אני לא מסכים לך", שהיום כמעט אמרתי זאת בעצמי.

אותי משעשע (בעצם מעציב) שמורה לעריכה לשונית מבקש "הביאו עוד 3-2 דוגמאות נוספות לתופעה זו." אני מקווה שמי שחיבר את המבחן פשוט לא הבחין בכפילות שיצר (ואף אחד לא ערך אותו P-:).

במבחן שהיה השנה בבית ברל, נתבקשו הנבחנים לבאר את ארבע המשמעויות האפשרויות למילה "אביך".
אבא שלך
תופעת מזג אוויר
אני אביא אותו במבוכה
והרביעית?

ועוד תהיה: האם אצבעות הרגליים שלנו מכונות בהונות ונטולות שמות ספציפיים, או שמא הן עונות לשמות זהים לאחיותיהן שבכפות הידיים?

אבא שלךְ, אבא שלךָ

אגרום לך לבכות?

לא, זה אבכך

אב יך (שתי מלים)

אביא לךְ אולי?

אביא לךְ אולי?
לא נראה לי, נדמה לי שאז יהיה כתוב אביאך.
האם אצבעות הרגליים שלנו מכונות בהונות ונטולות שמות ספציפיים, או שמא הן עונות לשמות זהים לאחיותיהן שבכפות הידיים?
במקצועי (מורה ליוגה) חשוב לי לדייק במונחים ולכן ערכתי בירור יסודי בענין הזה בדיוק! מסקנות המחקר שלי (3 מורות ללשון וספרנית בדימוס)הן: ביידיים וברגליים יש אצבעות. לאצבעות הרגליים אין שמות. האגודל נקרא גם בוהן וברבים בוהנים. בהונות, אם הבנתי נכון את ההסברים שקיבלתי, הוא כינוי למצב בו הולכים על אצבעות הרגליים כלומר על בהונות.
מידע סותר או שונה יתקבל בברכה.

_ביידיים וברגליים יש אצבעות. לאצבעות הרגליים אין שמות. האגודל נקרא גם בוהן וברבים בוהנים. בהונות, אם הבנתי נכון את ההסברים שקיבלתי, הוא כינוי למצב בו הולכים על אצבעות הרגליים כלומר על בהונות.
מידע סותר או שונה יתקבל בברכה._
ככל הידוע לי:
בידיים יש אצבעות, ויש להן שמות (מ{{}}אגודל - ולא בוהן - ועד זרת).
ברגליים אין אצבעות, יש בהונות (לא בוהנות ולא בוהנים) ואין להן שמות.

מידע סותר או שונה יתקבל בברכה.

אז אני יכולה לחזור ולהשתמש ב"בהונות"? כי היה לי מאוד קשה להפסיק לקרוא להן ככה ולהתחיל לקרוא להן "האצבעות של הרגליים".

תשמעי אני בעצמי לא בטוחה, אבל נראה לי שבמקרה שלך מה שהכי חשוב זה 1. שיבינו אותך 2. שיהיה לך נוח ולא תתבלבלי. אז כן.

אביאך חשבתי שזה אביא אותךְ. כמו אלבישך = אלביש אותך

לפי מה שאני יודעת -
בוהן ואגודל זה אותו הדבר, ומתייחס לאצבעות הרלבנטיות גם ביד וגם ברגל. (שימו לב לביטוי - עקב בצד אגודל - ברור שהכוונה לאצבע ברגל ולא לזו שביד). הריבוי הוא בוהנות.
לי באופן אישי יש צמרמורת בכל פעם שאומרים בוהנות ומתכוונים לאצבעות הרגליים. זה כל-כך תרגומי (toes) שזה מוציא לי את כל השקט מהיוגה.

בוהנות
ללא ספק - בְּהוֹנוֹת ולא בֹּהֲנוֹת.

בקשר לשאר יכול להיות שאת צודקת.
<הולכת לפתוח אבו שושן>

מה, סלעית למדה אצלי?!?!
<

מי מה ממחשב אחר>

בטח שבהונות, מה קרה לי?

אבא שלךְ, אבא שלךָ לא. ה - ך אמורה להיות בקמץ כל הזמן.

ברגליים אין אצבעות, יש בהונות (לא בוהנות ולא בוהנים) ואין להן שמות. תודה, תודה. הוויכוח שניהלתי היה כ"כ נוקב שכבר התחלתי לפקפק בעצמי.

_הריבוי הוא בוהנות.
לי באופן אישי יש צמרמורת בכל פעם שאומרים בוהנות ומתכוונים לאצבעות הרגליים. זה כל-כך תרגומי (toes) שזה מוציא לי את כל השקט מהיוגה._ סלעית, לא הבנתי בסוף מה עושה לך צמרמורת. כשאומרים נכון או לא נכון?

<הולכת לפתוח אבו שושן> נו, מה גילית? ותגידי, את לא מושיעה אותי בעניין האביך? תליתי בך תקוות

.

נו, מה גילית?
טוב, רק עכשיו פתחתי, כי קודם הייתי

. והמילון שלי די ישן אז קחו בחשבון.
בֹּהֶן, _זו"נ אגודל, האצבע העבה ביד או ברגל.

את לא מושיעה אותי בעניין האביך? תליתי בך תקוות
חשבתי שזה מה שנאמר התחלה, כלומר אבא שלךְ, אבא שלךָ, מזג אוויר מאובק שכזה, אגרום מבוכה. אבל עכשיו את אומרת ש ה - ך אמורה להיות בקמץ כל הזמן. ???? טוב, את מתכוונת בשווא, נכון? אז יש רק 3 תשובות, ושיבואו מחברי המבחן ויוכיחו לי אחרת!

אם חמור קטן זה חמורון, סוס קטן זה סוסון וכן הלאה, איך אומרים/כותבים/ מנקדים איל קטן?
(לא הכבש, הבמבי)

חמור קטן - עייר
סוס קטן - סייח
איל קטן - עופר איילים
או:
אַיָלוֹן ? (כמו בצורת רבים)

את מתכוונת לאַיָּל קטן בממדיו? נראה לי שאַיָּלוֹן... (כן כמו הנחל

) אם את מתכוונת לאַיָּל צעיר, המלה היא עֹפֶר. חמור צעיר

עַיִר, סוס צעיר

סְיָח.

אה, לא רפרשתי לפני ההוספה.

חמור קטן - עייר הכתיב הנכון הוא עיר ב-י' אחת, גם ללא ניקוד.

תודה יעלי לה על התיקון
איך את מוסיפה דגש? בהוראות זה כלכך מטושטש

דגש:
סמן אחרי האות שרוצים להדגיש
CAPS
ctrl
+

בּ
הצליח אבל עם shift
תודה

אה נכון

את מתכוונת לאַיָּל קטן בממדיו?

כן, לזה התכוונתי. התלבטתי בין אַיָּלוֹן לאֵילוֹן

בהחלט לא אֵילוֹן .
אולי תתני את ההקשר? לדעתי ברוב המצבים עדיף פשוט "איל קטן" או "איל קטן ממדים".

איך אומרים בעברית - שלוש הדתות או שלושת הדתות ?

איך אומרים בעברית - שלוש הדתות או שלושת הדתות ?
שלוש הדתות.

תודה. הייתי בטוחה שככה, אבל רציתי לוודא שאני לא טועה.

טיפ כדי לזכור: "חמשת הרוכבים", "שבעת הגמדים", "שלושת הדובים". (לא מוצאת דומגאות הפוכות, כמו "שְלוש ה-משהויות").

מבלבל: "עשרת הדיברות" (הרבה אנשים חושבים שהיחיד זה "דיברה", אבל זה "דיבר").

זמר שלוש התשובות
ארבע אמהות, שלושה אבות...

ארבע אמהות, שלושה אבות...
לא שייך. מדובר בצורת הסמיכות, כמו ב זמר שלוש התשובות

למשל.

איזו שנה עברית עכשיו ? (כלומר, השנה באותיות, תש"משהו, סליחה על הבורות)

אוטוטו ה'תשס"ז נגמרת.

לא שייך. מדובר בצורת הסמיכות, כמו ב זמר שלוש התשובות למשל.
מה עניין סמיכות להר סיני? עם ובלי סמיכות זה תמיד יהיה "שלוש התשובות", מפני שתשובה היא נקבה. כדי לברר בודקים תמיד את צורת היחיד: דת היא נקבה - לכן שלוש הדתות, שלוש התשובות וכ"ו.
ול במבי ק - בבקשה:
hebrew]לוח שנה calendar[/po].asp

מה עניין סמיכות להר סיני?

לא מדובר בהבדל שבין חָמֵשׁ (קמץ בחי"ת) ל חֲמִשָּׁה, אלא בהבדל שבין חָמֵשׁ ילדות ל-חֲמֵשׁ הילדות (חי"ת חטופה) ובין חֲמִשָּׁה ילדים ל-חֲמֶשֶׁת הילדים (סמיכות). (לקחתי את המס' 5 כדוגמא, כי בו ההבדלים נראים לעין).

עם ובלי סמיכות זה תמיד יהיה "שלוש התשובות", מפני שתשובה היא נקבה._ נכון. מפני שהוספת ת' מתרחשת בהטיית סמיכות של מספר בזכר. זו דוגמא נהדרת ושייכת לגמרי, בדיוק מה שחיפשתי ולא מצאתי. אני כתבתי _לא שייך_ על הדוגמא _ארבע אמהות, שלושה אבות... , כי היא לא בסמיכות.

עם ובלי סמיכות זה תמיד יהיה "שלוש התשובות", מפני שתשובה היא נקבה
אגב, שָלוש תשובות, שְלוש התשובות.

שהוספת ת' מתרחשת בהטיית סמיכות של מספר בזכר
בדרך-כלל סיומת ת' אפיינית למלים נקביות, ולכן זה מבלבל לחלק מהאנשים.

למישהו יש רעיון איך אומרים counter intuitive בעברית?

לא אינטואיטיבי, מנוגד לאינטואיציה (טוב, לא לגמרי בעברית).

זה גם משהו

תודה!

אין ממש מילה עברית לאינטואיציה, יש ביטויים: תחושת בטן, קול פנימי, רחש לב... כאלו.
אולי יתאים לומר, למרות שמסורבל כהוגן - לכאורה לא מתקבל על הדעת.

מישהו יודע מה ההגיה הנכונה ללחם שיפון מישהי פה אומרת שזה כמו בד שיפון אבל אני חושבת שיש דגש בפ מי צודק ?

לפי אבן שושן, ההגייה אכן הייתה צריכה להיות shifon , אבל הוא מציין שבלשון הדיבור רווחת
ההגייה shipon, כך שלפחות לדעת אבן שושן שתי הצורות קבילות..

תודה

אנא עזרו לי: "לגשת" נשמע לי כמו "לרדת ", "לסגת", "ללדת", "לשבת", "לקחת"... כלומר כמו הפריקים של בניין פעל.
אז למה בעבר ובהווה : "ניגש"? כמו נפעל?

אז למה בעבר ובהווה : "ניגש"? כמו נפעל?

כי זה יוצא דופן

אה, לא ראיתי את התגובה של אלפקה לפני ההוספה

השרש הוא נ.ג.ש. נכון, אבל מה שמעניין זה לא מאיפה ה-נ' אלא מאיפה החיריק-דגש.
ה-נ אינה נ מבנין נפעל, אלא נ מהשרש, והבנין הוא אכן פעל. לא, ה-נ' היא מבניין נפעל (השרשית הפכה לדגש), כי זה כאמור פועל יוצא דופן, דו-בנייני בהוראה אחת

יש מילה בעברית ל-consequences?
(תרגישו חופשי לתקן לי את האיות!)
מה הדרך הקצרה להסביר את המונח כשם עצם?

האיות נכון, והתרגום הוא "תוצאה". אם כי זה תלוי בהקשר.
מתוך מילון אלקלעי:
תוצאה, תולדה, מסקנה, חשיבות, ערך.

גם "השלכה".

ודבר נוסף שהטריד אותי שנים - האקדמיה ללשון, שומרת חותם ההתבטאות העברית הכשרה למהדרין - מדוע היא מתקראת "אקדמיה"? בעיני זוהי סתירה מהותית, כאילו חותרת ה"אקדמיה" תחת אושיותיה שלה. "המועצה" לא מספיק טוב? יש למישהו רעיון למילה קולעת יותר? אשמח לרעיונות, שכן הנושא מציק לי משום מה, מרתיח אותי... s-:

ועד הלשון העברית - זה היה השם הראשון שלה כשהיא הוקמה ע"י בן יהודה.

שאלה לי לעמיתיי המלומדים ועמיתותי המלומדות: מה מקור המילה אפרופו? האם המדובר בסלנג או בעברית תקנית למהדרין?

אפרופו - זה לא סלנג. זו גם לא מילה בעברית. המקור הוא בצרפתית: a propos .
(מעל ה a צריך להיות הקו הזה שעושים בצרפתית, לא הצלחתי....).

מלמדים באקדמיה?

יש מילה בעברית ל-consequences?

אמנם עברו כמה ימים, אבל אפשר להוסיף שבנסיבות מסוימות המילה המתאימה היא "השלכות", כמו במשפט: "להתנהגות שלך יהיו השלכות, צ'רלי בראון!" (אני לא אשחק איתך אם לא תיתן לי גלידה).
זה מתאים לטקסטים על דיפלומטיה

תודה. ידעתי שאפשר לסמוך עלייך. עז הרים קופצנית שכמותך.
שאלתי את האקדמיה - ענו לי שזה סלנג. שאלתי למה סלנג, האם כל מילה לועזית היא סלנג? טרם קיבלתי תשובה.

(את עדיין בעיר ההיא הרים לה סביב?)

איך אומרים בעברית these ואיך אומרים those ומה ההבדל בין השניים ?

ההבדל באנגלית הוא ש-these זה קרוב (רבים של this) ו-those זה רחוק (רבים של that).

בתרגום לעברית הייתי משתמשת ב"אלה" ל-these וב"ההם" ל-those (נראה לי).

לא איך אלא למה
למה אומרים בית קברות
קבר ברבים זה קברים לא?אז למה זה בית קברות ולא בית קברים?
סליחה על הנושא העגום אבל זו שאלה שמטרידה אותי כבר כמה זמן אז מישהו יודע?

אם אני לא טועה, יש מילים שיש להן 2 צורות ריבוי, וחלק נשארו רק בצירופים כבולים או בסמיכויות.
אני די בטוחה שיש מקרים שבהם משתמשים בקברות כנסמך, למרות שלא עולה לי כרגע דוגמה (העייפות, העייפות).
____
הלכתי למילון - ואכן יש בתנ"ך "קברות התאוה".
בקיצור, מה שכתבתי מקודם. היו 2 צורות ריבוי, אחת נכנסה כשימושית ודיבורית ונפוצה יותר, והשנייה נותרה למזכרת בצירופים בלבד.

יש עוד מילים כאלה. למשל - מילה ומילים. אבל בסמיכות "מילות ברכה" ולא "מילי ברכה".
<ככה זה בעברית

>

מישהו יודע איך קוראים בעברית לשקע הנחמד שבין השפתים לאף?

יש עיר גדולה במערב גרמניה בשם karlsruhe
יש למישהו כיוון של איך לכתוב את זה בעברית?
ואיך הוגים את זה? קארלסרוחה?

קרלסרוהה

(פשוט הצצתי בטור הצדדי בדף שהבאת והקלקתי על הקישור "עברית")

קָארְלסרוּאֶה (=מנוחתו של קרל)
הייתי שם!
עיר מאד גדולה, יש הרבה מוסדות ארציים.
(הילה שמקנאה בטיול שלך

)

וואלה, לא רפרשתי והמתחדשת הקדימה אותי...

יותר נכון לכתוב בדווים, כי זה התעתיק מהערבית, שבה אין א' במלה.
(ואם את מתייחסת בעבודה ליהודים - ישראלים, את יכולה לקרוא להם כוחות הכיבוש

)

אוי, סליחה. לא שמתי לב שהשאלה כל כך ישנה

אוזן המן במלית פרג (parag) או פרג (pereg) ?