באופן טבעי

ועוד קצת...

דנדן בן שנתיים וחצי: כן.
אמא:לא.
דנדן:כן, כן.
אמא:לא, לא.
דנדן:כן,כן,כן.
אמא:לא,לא,לא.
דנדן: כן - לציפור. ("קן").

דנדן בן 3.
אבא: דנדן אתה אוהב לצחוק?
דנדן:כן.
אבא: אתה אוהב לחייך?
דנדן:כן.
אבא: אתה אוהב לבכות?
דנדן:כן.
אבא: מה אתה הכי אוהב?
דנדן: שוקולד.

בת 7.5 מתכוננת למדורה
אולי נעשה כמו שעשינו בשנה שעברה את משחק הרפרף
אמא: 0-:
בת: נו המשחק הזה של הרפרף לילה, אה התבלבלתי זה שם של פרפר לילה אחר
אמא: (בחיוך קל של הבנה) את מתכוונת לא"ש לילה?
בת: כן כן עש לילה
אמא: D-: (ומסבירה את ההבדל בין א"ש לעש)

שיחה שהתקיימה עם יהונתן (אז בן 6 ו- 3 חודשים) בנסיעה אחת.
תיעדתי מיד כשעצרנו על הנייר שמקדונלד שמים על המגש.
מצאתי את זה עכשיו, מקווה שתיהנו.

יהונתן: אימא, כל פעם שאני שומע סיפורים, אני חושב שאנחנו סיפור
אני: איך זה?
יהונתן: אלוהים שם דפים - לילה, יום. כל פעם דפים אחרים. יש לו 100 דפים שלנו. לוקח דף אחד, יש דף אחר, לוקח עוד דף, יש עוד אחד וככה הלאה.

קצת אח"כ
יהונתן: כל כדור הארץ הוא סיפור, לדעתי.
אני: אז איפה זה לא סיפור?

יהונתן: מחוץ לכדור הארץ, בעולמות אחרים.
אני: ספר לי על העולמות האחרים.
יהונתן: יש עולם אחד - כוכב החייזרים
אני: מה יש בו?
יהונתן: יש בו חייזרים (מי ששואל שאלה טפשית - מקבל תשובה טפשית)

אני: מי מספר את הסיפור שלנו?
יהונתן: אלוהים
אני: למי הוא מספר?
יהונתן: לנכד שלו
אני: איפה הנכד חי?
יהונתן: הבן שלו, התכוונתי הבן שלו, אצלו בבית
אני: באיזה עולם אלוהים חי?
יהונתן: אצלנו בבית
אני: אז הוא חי בתוך הסיפור שלו?
יהונתן: ל א ! ! ! הוא השמים

מקבץ גורגורה (שנה ועשרה כמעט):

• בל"ג בעומר היה לנו נורא כיף. אכלנו תירס ואמיו (מרשמלו) וראינו מדורה גדויה גדויה. נרשם רק ארוע טראומטי קט. כשהצעתי לה תפוח אדמה מהמדורה, התחילה הגורה לבכות, ובזעזוע מהול בעלבון מחתה: "זה שרוף!!!".

• גורה הורידה כלים מהשולחן והעמיסה אותם על הבימבה (ככה זה כשאמא בשרותים ואבא עסוק לרגע במשהו אחר). באופן מפתיע כל העסק איבד יציבות ונשברה כוס מזכוכית. הגורה תפסה נקודת תצפית גבוהה על הארוע ושחררה משם את המונולוג הבא: "מה יש שם על הרצפה? כל מיני דברים. אההההה... זה זכוכיות שם. אמא, את חמודה, את מנקה את כל הזכוכיות".

• קראנו את הספר "איילת מטיילת" שמסתיים בכך שאמא מציעה עוגיות ומיץ תפוחים לכל האורחים. גורה אמרה: "גם אני רוצה מיץ תפוחים". מיד הסבירה אמא שאין לנו בבית מיץ תפוחים ואף התגייסה להציע משקאות חלופיים. הסתכלה הגורה על אימה האיטית ברחמים אין קץ והסבירה לאט: "לאאאאאא, בכאייילו".

בחפיפת ראש- בת ה2.5 " או זה מסריח נפלא"

בקיבוץ לכולם יש "מספר תקציב", וכשקונים בחדר אוכל ( כן יש הפרטה) או בכלבו צריך להגיד את המספר,
ומחייבים את התקציב האישי של כל יחיד או משפחה.
הילד (בן 4 ) יודע את המספר ואוהב להשתמש בו לאחרונה..
למה אני מספרת?...אתמול הוא היה עם אבא שלו במקדונלד'ס (אחת לכמה זמן גם זה קורה ),
וכשאבא הלך והביא את ההזמנה המוכנה,אז הקיבוצניק הקטן שואל: אמרת להם את המספר?...

יתושים משכילים
איתמר מוצא שני מכשירים חשמליים נגד יתושים (אלו המשמיעים צליל שמבריח אותם)
המכשירים מתומנים, צבועים באדום ועליהם כתוב stop באותיות גדולות.
איתמר "מה זה?"
אני "אלו מכשירים נגד יתושים"
איתמר "איך זה עובד?"
אני "ע"י השמעת ציפצוף בתדר גבוהה שמבריח את היתושים"
איתמר נראה מופתע מאד.
"חשבתי שמכניסים את זה לחשמל וזה מאיר והיתושים קוראים את השלט ולא נכנסים"

הבן שלי נותן לחברתו (הם בני 6) הוראות מדויקות לבניית מדרגות מבדידים.
היא מנסה במשך זמן מה ובסוף אומרת: "עידו, זה כל הזמן נֵעֵקָם לי!"
(אני לא יודעת לנקד אבל בטח הבנתם)

כשאחותי היתה קטנה היא היתה קוראת לנמלים - מניות.
יום אחד ראתה נמלים הולכות על שולחן ויורדות לאורך הרגל, מיד התחילה לצעוק בחרדה- המניות נופלות, המניות נופלות!
כשאחי היה בן 2.5 בערך, והתרוצץ ערום בדשא, אמרתי לו "אח, איזה תוסיק חמוד יש לך. אולי אני אגנוב אותו?" והוא ענה בגאווה בלתי מוסתרת: "את לא יכולה, הוא דבוק!"

התחשבות ברגשות דתיים
כולנו נוסעים יחד באוטו, חולפים דרך סכנין. רואים את המסגד הגדול החדש.
נבו מספר ששבוע קודם ביקר במסגד עם כל ילדי הגן שלו.
איתמר "ומה עשיתם שם?"
נבו "אני הרגתי שם ג'וק קטן בחדר היפה של התפילות."
איתמר בצווחה "למה???........ זה היה ג'וק מוסלמי. הוא התפלל! אסור להרוג מתפללים"
מה שמפתיע בכל זה הוא שאיתמר לא התבדח בכלל.

כשמגדלים ילד דו לשוני חווים חוויות מענינות.

חונים בכרמיאל במגרש החניה של מרכז ביג (אזור מסחרי גדול של חנויות רשת)
נבו "מענין למה יש פה mega red" (במבטא מושלם)
ליאור ואני "???"
נבו "mega red" (באמת, מה לא מובן פה?)
אנחנו מסתכלים מסביב מנסים להבין למה הילד מתכוון. פתאום קולטים אותו מצביע לכיוון הבוטק'ה של מפעל הפיס.
נבו " זה, זה. פה איפה שיש את הכרטיסים האלה שצריך ל-ג-ר-ד "

גם אני מכירה נבו אחד שגדל דו לשוני, ומה שבקי כתבה הזכיר לי איך הוא אמר לאמא שלו פעם, בנסיון להציל איזה צעצוע מידי אחיו: מאמי, הוא יברוק איט! ("אמא הוא ישבור את זה", ישבור בהטיה מושלמת של הפועל האנגלי בעברית).

דיווח בזמן אמת
הגורה מתנדנדת, ולא שוכחת לעדכן: "אחורה, קדימה, אחורה, קדימה, אחורה, קדימה, אחורה, קדימה, וכו'".

מה תעשי לי?
שתיים וחצי בלילה. גורה התעוררה ועורכת מסיבה פרטית.
כדי להרבות שמחה היא מתחילה לפזר ברחבי הסלון כביסה מהערימה שעל הספה.
אמה העייפה והמרוטה לא מאמינה כשהיא שומעת את עצמה אומרת משהו שנשמע כמו התחלה של איום, אבל מכיוון שזו הפעם הראשונה שלה באיומים, היא מגלה שצריך להכין את הפואנטה מראש: "גורה, אם את לא מפסיקה לזרוק את הכביסה על הרצפה... |פאוזה רבת משמעות| |מבט נואש|
הגורה, בטון עליז במיוחד, מפנה את מבטה העירני אל אימה ושואלת: ככככככן? (תרגום: ברור לך שהבנתי שאין לך מושג איך לצאת מזה, הא?)

הקטנה (3.5) לא מרוצה מזה שיש נמלים בבית:
אמא, אני לא רוצה שיהיו פה נמלים. ככה זה לא יהיה כבר בית, זה יהיה סתם, סתם גינה!

עידו :טייני (הכלבה ) תפסה לחם
אני : הוא בטח לא ניסה לברוח

לכל חיפושית יש שם
בן 4 ו-10 ח': מאמי, יש לי חיפושית משה רבנו במגירה בגן.
אני: איך קוראים לה?
הבן (מפנה אליי את ראשו, לוודא שאני לא צוחקת עליו, ועונה בכנות גמורה): חיפושית משה רבנו 2.

משירי החג:
ארץ חלב פרה, חלב ודבש.
ובנוסח החצי-ארגנטינאי:
ארץ חלב ריבה, ריבת חלב.

הגדולה (בת 5.5): אמא, טוב שיש עצב לפעמים. מי שאין לו תחושת עצב אז חסרה לו תחושה. מי שכל הזמן שמח, וכולם אוהבים אותו כל הזמן, ואף פעם לא מעליבים אותו ותמיד שמח, חסרה לו התחושה הזאת, חסרה לו התחושה הזאת של העצב בגוף שלו.

גמישות
גורה: אבא יו ככה, הפוך!
אבא: אז איך?
גורה: יו ככה. תראה. בעצם, יש אפשרות....

קניבליזם
"גורה, מה את רוצה לאכול?"
"חביתה אוזן".

ארץ חלב פרה, חלב ודבש

יש הרבה שירי חג על פרות, מסתבר:
אצלנו מיכל (רבע לשתיים) עדיין שרה שירי פסח: "מה נשתנה.... הלילה הזה כולו פרות!"

פיזרתי אתמול את השיער, מה שלא קרה מזמן. גל בת השנתיים ועשרה חודשים בעת ההשכבה, כשהתכופפתי לנשק אותה :
"אמא, תיקשרי את השיער".

"אמא, עקץ אותי אריה! יש לי חום, אני צריכה פלסטר!"

<בת 3 בדרכים יצירתיות לסיפוק הפֶטיש האחרון...>

שנינו אוכלים קרטיב. הוא מציין בשמחה:"לשנינו יש קרטיב"
אמא:"לשנינו יש קרטיב לבן!"
בן שלוש:"לא!!!!!!!!!!! לך יש לבן בהיר"

אנחנו חולפים על פני פארק רעננה.יש שם שיפוצים ורואים שם מכבש, טרקטורים ושאר כלי רכב דומים.
רואים מכבש
בן שלוש:"שאני אהיה גדול אני אהיה נהג של מכבש"
רואים מערבל בטון
בן שלוש:"שאני אהיה גדול אני אהיה נהג של מערבל בטון"
"שאני אהיה גדול אני אהיה נהג של טרקטור"
וכך הלאה........
"נהגת של מה תהיי,כשתהיי גדולה?"

בירור
דודניתו של פיץ (2.1) מבקשת לשים את בובת התינוק שלה בסלקל שלו.
יותר מאוחר, אני מתכוונת לעזוב, ואומרת לה שנצטרך להוציא את בובת התינוק מהסלקל.
דודנית: את צריכה ללכת?
אני: כן.
דודנית: את צריכה ללכת הביתה?
אני: כן.
דודנית: למה?
אני: כי ע' (אישי) מחכה לנו בבית.
דודנית: למה?
אני: כי הוא אוהב אותנו.
דודנית: למה?
אני: את זה תצטרכי לשאול אותו. את רוצה שנתקשר אליו ונשאל?
דודנית: כן.
מתקשרים לזוגי. היא שואלת, הוא עונה שפיץ הוא בנו ואני אשתו שטובה אליו או משהו כזה.
דודנית: (משתכנעת) טוב, אז אני אוציא אותו...

חמודים חמודים!

דאגות
גורה (1.10) מסתובבת בבית, מידי פעם מציצה לארונות, ומתלוננת: "נעלם לי המתכון".

חוסר התחשבות
נכנסת לאוטו של סבא: "מישהו שינה לי את המראות!"

פרקטית
היינו בבית הארחה בשבועות.
גורה מטפסת על אדן החלון (קומת קרקע), מציצה החוצה ומפטירה: "מה שכן, אפשר לרדת".

גדולה
נשמעת בלבוסטית!

אגב, גורה מאד אוהבת לשמוע את חלבה אלברשטיין.

כן, גם הגדולה שלי אהבה בזמנו לשמוע את אריקשטיין...

אוי, גורה מויש, גורה מויש...כואבת לי הבטן מרוב
וחלבה אלברשטיין? אימצתי בגדול!

היא גורה פולניה?

נורא קשה לי לדמיין אותה אומרת את הדברים הללו. זה נשמע כמו מילים של בנאדם מבוגר לחלוטין.
בטח היה קורע לשמוע אותה אומרת את הדברים האלה

שרון, היא אוספת משפטים שהיא שומעת (נגיד, השניים הראשונים מסבא וסבתא) ומשחררת אותם בזמנה החופשי.

נורא קשה לי לדמיין אותה אומרת את הדברים הללו. זה נשמע כמו מילים של בנאדם מבוגר לחלוטין.
נסי לדמיין כך:

"נעלם לי המתכון". נעיים יי המכון (של הבארני'ז, אגב)

"מישהו שינה לי את המראות!" מיסו סינה יי את המראות!

"מה שכן, אפשר לרדת". מה סכן, אפסר ירדת.

יותר טוב?

מעולה!

מורת לי הופעה ראשונה (נדמה לי) פה?

"סבתא תראי מה אני עושה"
הילדה עומדת ליד סבתא. במבט מדוקדק יותר רואים שהיא בפוזה מבליטת-אגן הצידה.
"אני עושה פרסומת!"

אין טלויזיה בבית. זה רק הבאנרים של תפוז. אולי גם עתונים.

"אני עושה פרסומת!"

חתרנית הילדה, חתרנית!

"אני עושה פרסומת!" מקווה שזו לא השפעתנו המשחיתה!

הלכנו לחתונה. מתנהלת החופה. כולם מתרגשים, והרב שר. לפתע צועק הגמד (בן רבע לשלוש) שעל כתפיי: "אמא! איפה הנסיכה?"

בן הארבע וחצי בארוע משפחתי פונה ביוזמתו לסבתא:

"סבתא, כשתמותי....."

כולם עוצרים את הנשימה בחשש שהילד יפלוט איזה משהו חסר טאקט "כדרכם של ילדים":

"אז אחרי שתמותי, [הפסקה] תוכלי לחזור לכדור הארץ [הפסקה ארוכה] לסיבוב שני".

אנחת רווחה של כולם, נחת גדולה לאמא על איך שהילד מפנים מה שסיפרתי לו, והרבה חומר למחשבה לסבתא שבדרך כלל לא חושבת על דברים כאלו. (-:

"אה, תודה, אני לא צריך מטבע. השקית שלי"

ענק הילד הזה!

הגדולה (5.5), בהרהורים לפני השינה:
אמא, יש הבדל בין האלים של המצרים והאלים של היוונים. באלים של היוונים, יש כל מני הרגשות שיש לנו בפנים, כמו אלת האהבה, ואלת היופי. ואצל המצרים, יש אלים כמו אל השמש, אל האדמה, וזה לא רגשות שיש לנו בפנים. זה דברים שיש מבחוץ.

תמרול ה, איזו מחשבה מעמיקה ויכולת הבחנה ! מרשים.

בת ה-4+
" אבא תשמע בדיחה- ( היא מתכוונת לחרוז)
" צייד - הלך לעד"
אז אבא מוסיף- " מלפפון?"
עדין-" הלך לישון"

• "בלון? "
• " בלע סבון"
• "ג'וק?"
• " בלע בקבוק"

( ברגע הזה אני כבר מתרשמת ממהירות החריזה)

• " פומלה?"
• " בלעה קוללה"

ולפני שאנחנו מספיקים לחשוב היא כבר עונה:
" קוללה זה לא בעברית אלא באנגלית-תפוז".

אני אוכלת פילה סלמון.
בן שלוש:"אמא זה דג?"
אמא:"כן"
בן שלוש:""זה דג אמיתי עם עינים?"
אמא:"כן"
בן שלוש:""יש לו גם פה?"
אמא:"כן"
בן שלוש"וזנב?"
אמא ממשיכה להגיד כן, נתקפת בחילה ומחליטה לוותר על הדג.....

אנחנו נוסעים לחופש ויש שם טלווזיה. מה שאין בבית.
בן השלוש , אחרי שלושה ימים בהם היתה כבויה מבקש להדליק.
"אני רוצה לראות חדשות"
אנחנו מדליקים. יש אופרת סבון. אנחנו בוהים כמה דקות בפליאה.
בן שלוש:"אני רוצה חדשות אחרות"

אני רוצה חדשות אחרות
גדול!

מעמד הגבר
גורה (1.10), בהתלהבות: "אבא'לה, אתה מנקה! יופי! אתה גבר!"

רוחב לב
אשה אחת: "יה, איזה תלתלים יפים יש לך. אני רוצה תלתל אחד"
גורה תולשת שערה ומושיטה לאישה.

דיאלוג פנימי
גורה משוררת דיאלוג עם עצמה לפני השינה:
"נומי נומי ילדתי, נומי נומי ני"
"יו! יו נומי ני!"
"אבא הלך לעבודה"
"יו נומי ני"
"נומי נומי ני"
"יו נומי ני!"
וכן הלאה.

בסוף הנומי ני ניצח>

חוכמות של ילדים. אבל לא שלי הפעם.
הלכתי לבית קפה.
המוכר הצביע על המנשא ואמר:"זה סלקל, נכון?"
המוכרת האחרת הוכיחה אותו ואמרה:"מה פתאום!! סלקל זה העגלה שמוציאים איתה מחדר לידה!"

נטע עושה שלולית פיפי, אור עושה שלולית לידה
אח"כ מסתכלת על שתי השלוליות ומהרהרת: "הנה פיפיפים"

תודה תודה תודה,חצי שעה נקרעתי מצחוק

מצב צבירה
תוך כדי משחק בחדר שינה של סבתא, נופלת חצאית שהיתה תלויה על הקולב.
גורה מגיעה בריצה: "אמאיה, לעזור לי, החצאית של סבתא נשפכה".

אנטומיה
גורה יודעת שלא צובטים את הפטמה השניה בזמן שיונקים.
בתיאוריה.
מו"מ בנושא מלפני יומיים:
"אני לא צובטת, רק מלטפת את הפיטמה"
(אני לא נסוגה)
"אז רק לגעת"
(אני מסרבת בנימוס. מנסיון, "רק לגעת" הופך מהר מאד למזמוז עצבני)
וטיעון המחץ: "אמאיה אני לא נוגעת בפיטמה. רק מלטפת את הקירות".

וטיעון המחץ: "אמאיה אני לא נוגעת בפיטמה. רק מלטפת את הקירות".

אני:"תן לי את הגלגל הזה!"
בן 3:"אני אתן לך רק אם תבקשי יפה!!"

גורה תולשת שערה ומושיטה לאישה.


רק מלטפת את הקירות".


אני (שרה לילדתי המנוזלת): "השפן הקטן שכח לסגור הדלת, הצטנן המסכן וקיבל _ "
היא: "מתנה!"

הקטנה מנסה להוציא במבה מהשקית
"לא יוצאים לי הבמבים !"

אני מקריאה לבת ( בת 5) סיפור (גנט, הילדה מאתיופיה). מוזכרת שם להקת פלמינגו שהגיעה לאגם.
הבת: איך אומרים, פלמינגו או פלמֶנגו ?
אני: פלמינגו.
הבת: כשאני אהיה גדולה, אני אהיה רקדנית פלמֶנגו!

כשביתי מעיין היתה כמעט בת 3 היא לקחה על עצמה את תפקיד המורה של אחיה הקטן שאז היה בן פחות משנה:"נדב, מה זה?" (מראה לו תמונה בספר) "זה ני-נו..." (בטון של מורה) "נו נדב, זה ני... נו..." ולבסוף התייאשה: "זה נינוזאור".

זה נינוזאור".

זאת חוכמה של אחותי הקטנה נועה 5 וחצי
יום אחד נפלה שיערה מהריס ואמרו לה לבקש משאלה
ושאלו אותה מה ביקשת?
והיא ענתה: שיחזור לי הריס.

אני: אני יכולה לאכול לך את האף?
בן 4.11: מה פתאום? אני בן אדם!
אני: אבל למה, הוא כזה מתוק...
בן: הוא לא מתוק. הוא עם נזלת.

הקדמה: בד"כ אנחנו לא חורגים מנורמת ארוחת-בוקר-של-יום-חול גם בשבת. קרי, קערת דגנים וחלב סויה. השבת נחה עלינו הרוח והעמסנו ג'חנון, עם בני הלוויה המתאימים, שכללו סלט הירקות. הגוזיז (בן 3) נכנס למטבח, עדיין עוטה קרומי לילה, נבעת למראה אמו שחותכת קטן-קטן וזועק: "אבל אמא, למה סלט, למה?" (נא לקרוא באינטונציה של שריפה, אחים, שריפה)...

ועוד אחד שלו. יושבים במכונית, כביש מס' 1. התינוקת (חודשיים ומשהו) בוכה, עוצרים להניק. הגדול, שמתחיל להפנים את קיומה המתמשך בחיינו, שואל: "למה קודם היא לא היתה?"
אבא: "כי קודם עוד לא עשינו אותה."
בן: "מה זה עשינו? בניתם אותה? עם פטיש? דפקתם מסמר עם פטיש?"

<השורש ד.פ.ק. מקבל משמעות עמוקה-עמוקה>

יובל (אחרי שסבא נפטר):
אז עכשיו סבא טס באוירון?

בת 2.9: "אמא, כשלי יהיה תינוק אז את תישארי איתו ואני אלך לסבתא." (הילדה אוהבת את סבתא...)

אחרי שיחה על תאונות של ילדים ופציעות קשות ושיתוק הגיע בני בן ה-6.5 למסקנה: "אני יודע איך עושים פסלים: לוקחים אנשים משותקים וצובעים אותם" .

חינוך אנטי פולני
אמא:"למה חנהלה בכצה ששמלת השבת שלה התלכלכה?"
בן 3:"כי לא היתה לה מכונת כביסה!"

אמא, מתיאשת במהרה ממסלול מכוניות מסובך לכוחותיה:"אני לא יודעת איך בונים את זה!"
בן 3:"אמא, תנסי שוב עד שתצליחי!"
"את רואה שהצלחת!כל הכבוד!"

"אבל אמא, למה סלט, למה?"

אני: מה זה מלפפון חמוץ?
לייה (4): זה מלפפון שעוד לא הבשיל. קודם המלפפון חמוץ ואחר כך הוא נהיה מלפפון ירוק.

_בן 3:"אמא, תנסי שוב עד שתצליחי!"
"את רואה שהצלחת!כל הכבוד!"_

אמא:"אתה רוצה חביתה לארוחת הערב?"
בן 3 :"אני רוצה פיצה"
אמא:"אבל אין לנו בצק, כשאתה רוצה פיצה אתה צריך לומר לי מראש!"
בן 3 מבקש מאמא להתכופף , אוחז לה באוזניים וצועק:"אני רוצה פיצה!!"
אמא:"מה אתה עושה????????"
בן 3:"אני אומר לך בראש!"

בן 3:"אני אומר לך בראש!"

מעולה

בן 3:"אני אומר לך בראש!"

גדול!!!

לייה אומרת: שטויות במיץ עגבניות!
רחלי שאינה אוהבת עגבניות אומרת: שטויות במיץ מלפפונים!

ניבי (בן שנתיים ורבע) ראה בטיול נדל. כששאלו אותו מה הנדל עושה, הוא חשב וחשב וענה: נודל!
(על משקל "זחל זוחל. נדל- נודל).

אגב, גורה מאד אוהבת לשמוע את חלבה אלברשטיין.

ואחותי הקטנה שהיום היא כבר אישה גדולה ממש, אם לארבעה מקסימים בזכות עצמם,
כשהיתה מעט גדולה יותר מהגורה היתה קוראת לחלבה: "חבל על שתיהן".

בובון, בן שנה ועשרה חודשים מתבונן בעינב לעוס למחצה שירק לפני רגע מפיו: עינב מקולק.

"חבל על שתיהן".


:"אני אומר לך בראש!"
ענק!!!

גורה משחקת אצל סבתא. היא מורידה את הכריות מהכורסא לרצפה, ואח"כ מטפסת לכורסא הערומה.
דוד: "גורה, נוח לך ככה?"
גורה: "לא".
דוד: "אז אולי נחזיר את הכריות לכורסא?"
גורה: "לא, אני יושבת. באסה, אין לי כרית".

אנשים, תודה, נשפכתי מצחוק... אז הנה שתיים (של אחותי ושל בני הדודה, לי עדיין אין, ומצטערת על האורך אבל נראה לי שווה):
1) טוב, הסיפור הראשון התנהל בארץ אחרת, בשפה אחרת ועם דמויות אחרות (תכף תבינו), אבל לקחתי לעצמי את הרשות לתרגם באופן חופשי:
אחותי (אז בת 4) ואבא שלי בויכוח סוער במיוחד, עד שלאבא שלי נשבר והוא שואל רטורית (בטון עצבני במיוחד, כי הקטנה לא פרייארית): "מי מחליט פה!?" (בשפת המקור המילה טומנת גם את המשמעות "שולט") והקטנה בתשובה: "אריאל שרון!"...
2) לדודתי 2 ילדים, אז הגדולה היתה בערך בת 5 והקטן בן 2.5... המלחמה באותם ימים נסובה על "אסור לקפוץ על הספה" מחשש שהעולל יפול... יום אחד הדודה עומדת במטבח ומבשלת, כשהיא שומעת מפי ביתה את הנאום הבא (מופנה בטון דידקטי לעולל): "למה אתה עומד על הספה? אתה יודע שאמא לא מרשה, ואתה יודע כמה אמא מתאמצת בשבילינו, וכמה ילדים יש בעולם שהיו מתים שאמא שלהם תבשל להם ככה..." (ואז האם המאושרת מתנפחת מגאווה, עד לפאנץ' ליין של הילדה) "... ואתה יודע כמה פעמים הייתי צריכה לשמוע את זה?!? עשרים אלף!"

שמעתי אתמול פעוטה כבת שנתיים בבריכה: "צריכה סיוטים" כנראה שהשירותים הציבוריים הם באמת סיוטים. אמא שלה , כשראתה שהתעניינתי בחוכמות של בתה סיפרה לי שכשהיא ערומה היא אומרת: "אני איומה"

"חשבתי שמכניסים את זה לחשמל וזה מאיר והיתושים קוראים את השלט ולא נכנסים"

:"אני אומר לך בראש!"

גדול, ג ד ו ל !

איזה דף נפלא

קצת פנינים מהקטנה שלנו

אוצה שיר שולחן (= רוצה שיר השולחן, כשהכוונה לאצא לי השוקה).

לאמא: לשיר שיר על כלב (לכובע שלי שלוש פינות)

בגיל שנה ותשעה חודשים לערך אכלנו צהריים אצל החמים. הקטנה אכלה חתיכות גמבה והתחילה לקרוא להם לפי צורתם: משולש (והופ לפה), ריבוע וכולי. סבא רצה לשמח את הקטנה וחתך לה חתיכה לעיגול (לא מושלם). מסתכלת הקטנה וקוראת בשמחה "משושה"

הילדה רואה אקווריום מלא דגים, מסתכלת וקוראת בהתלהבות: דגים!.... טעים.

שנתיים וארבעה חודשים נופלת מהכיסא ומתלוננת "כיסא לא חבר"

שנתיים וחמישה חודשים נשאלת לצבע השיער של כל אחד מהנוכחים. בהגיע תור סבא, מצביעה על הקרחת ושואלת ומה זה?

שנתיים וחצי: אבא טס לחו"ל והקטנה שואלת מה נוסעים ( = לאן נוסעים) ועונה במטוס לגרמניה.

שנתיים וחצי מכריזה הקטנה "אוהבת נשיקות" (נחת).

בביקור אצל הסבים ניגשת הקטנה לאבא ואומרת בקול אסרטיבי: היי daddy צריך ללכת הביתה.
ובאופן דומה מגלה נטיות ניהול: לכלבה של סבא וסבתא: טינה פיפי קקי !

"אמא, למה הם שמים אותו בכלוב?"
(אור בן 3, זורק את האמת בפרצופם של הורים אחרים ששמו את הילד שלהם בלול. הוא לא שמע את זה מאתנו)

אמא: "השעון הזה ממהר"
אור: "לאן?"

בשמות בדויים:
ל. (בת ארבע וחצי): אמא אני אף פעם לא אהיה בגיל של דיקלה.
כשאני אהייה בת חמש - דיקלה תהייה בת חמש וחצי,
כשאני אהייה בת שבע - דיקלה תהייה בת שבע וחצי, היא תמיד תהייה גדולה ממני.
נ. (אחותה בת שש וחצי): לא נורא, היא גם תמות יותר מהר ממך.

לא נורא, היא גם תמות יותר מהר ממך.

יותם, בן 2.9:
אימא, תראה! העצים נראים כמו כרובית ירוקה!

עוברים ליד כלוב כזה של מיחזור בקבוקים.
אימא, תראה, הנה מכונה לבקבוקים!
אימא: נכון.
עוברים ליד פח לעיתונים של אמניר.
והנה מכונה לצלחות!

אימא, בוא נדליק נרות שבת.
אבל היום יום שלישי.
אז בוא נדליק נרות שלישי...

אמא מדברת עם הגדולה (בת אוטוטו 6) בטלפון, ולסיום, שולחת לה שתי נשיקות מצלצלות. הילדה שותקת רגע, מקבלת את הנשיקות, ואחרי שתיקה קצרה, שואלת בקול דקיק: הן היו רטובות?

לדודים נולדה אתמול גוזלה והחליטו לקרוא לה אלה. לנו הילה קטנטנה - גל בת השלוש: "קוראים לה אלה להילה שלהם".

הילדות רידדו בצק ואכלו ורידדו ואכלו והלכו לרחוץ ידיים, הקטנה שוב התלכלכה ולפני האוכל ביקשתי ממנה לרחוץ שוב ידיים.
ילדה (בת 4): כל היום צריכים לרחוץ ידיים, ואני כבר נופלת מהרגליים!!

אני מבקרת אצל האח-גיסה-אחיינים בבית החדש. הולכים לישון. משכיבה את הגוזיז (3.3). בדרך, אני מדבבת את בובת המיקי-מאוס ושואלת שאלות.

• מה, גוזיז, שמעתי שעברת דירה!
• כן.
• ומי עוד עבר איתך?
• אבא, ואמא, והגורוק (הקטנה, 3 חודשים).
• מי זו הגורוק?
• תינוקת!
• כן, אבל מי היא בשבילך?
• אה.... היא התינוקת!
• כן, אבל מי היא? למה היא גרה כאן בבית איתך?
• אה... כי גם היא עברה דירה!
• נכון גוזיזי. ע' הוא אבא שלך, ות' היא אמא שלך, והגורוק היא... היא... אחותך!
• נכון, הגורוק היא... אחוֹתְכִי!

ויקומו המלפפונים
שבת בבוקר.
במסגרת השכנועים של הגורה לוותר על "אמא תקומי איתי עכסיו בקקסה" וללכת לאכול ארוחת בוקר עם אבא במקום,
אני מנסה לפתות אותה ב: "יש במקרר עוגת גבינה של סבתא".
הגורה, במבט חמור סבר, שואלת מיד: "אורגני?"

יחסיות
גורה דוחפת ידיים לחולצה של הדודה שלה, ואומרת: "אווווי, ציצי קטנציק חמודי..."

הגורה, במבט חמור סבר, שואלת מיד: "אורגני?"

נהדרת, גם אצלנו הקטנה מתעקשת על אורגני