המחשבות שלי על חינוך בבית

אריאלה, מה את יכולה לספר לנו על הרשמים שלך מבית-הספר הדמוקרטי בערד. את או אולי קרן.

היי דוד!
אני אבקש מקרן כמי שחוותה את הדברים לכתוב.
אני רק התבוננתי מהצד וראיתי עד כמה היא נהנתה מהחודשיים האחרונים בביה"ס.
ואני כמו תמיד נהינת מהאווירה הכל כך רגועה ונינוחה שביה"ס משדר.

איזה דף יפה ומעניין ומחזק. אני לא מפסיקה לחשוב עליו. והשילוב עם בית הספר - ללמוד מה שרוצים - חזון אחרית הימים!

גם אני חשבתי כך

אבל כשרואים שזה אפשרי מתחילים לחשוב שאולי זה לא כל כך דמיוני ואז למה לא גם אצלנו?

לדוד
מה אתה מעוניין שאני אספר?

וסליחה על האיחור בתשובה

קרן

קרן,

אילו הבדלים או דמיון את מוצאת בין הלימוד והשהייה בבית באיידהו, ללימוד והשהייה בבית-הספר הדמוקרטי בערד, למשל.
האם בית-הספר הדמוקרטי בערד הוא באמת דמוקרטי, לדעתך.
היכן את מעדיפה לחיות, בארה"ב או בישראל -- ומדוע.

. . . וכל מה שבא לך לספר לנו -- נשמח לשמוע.

take your time . . .

במחשבה ראשונה, נראה לי נפלא שאפשר לנצל מקור ידע קיים ולהשתמש בו כדי להשכיל בתחום שמעניין אותך, ובאותה עת גם להכיר עוד ילדים/נערים/אנשים (וגם בנקבה).
במחשבה שנייה, כשלומדים בבית הספר עלולים גם להידבק בכל הרעות החולות של שיטות לימוד שמקבעות דפוסי מחשבה ולא פותחות אותם, מבחנים, וכו'.
במחשבה שלישית (לא שלי), איך זה עובד עם התלמידים הרגילים, שחייבים לבוא לבית הספר ולא באים מרצונם, ושחייבים להישאר גם למקצועות שהם פחות אוהבים? הם לא נורא מקנאים?

היי לילך
האמת היא שעשינו את זה זמן די קצר וזה לא כל כך הלך כי קרן לא רצתה להמשיך היא אמרה שהילדים שם נורא "אמריקאיים".
יש גם קושי כי הם לומדים בסמסטרים ואז באמצע כל הקבוצה מתחלפת ואתה צריך להתרגל לקבוצה חדשה או גם להתחלף... כלומר לבחור מקצוע אחר.
וכן... כל הרעות החולות של ביה"ס שאחרי הכל הוא פשוט ביה"ס.
בעיקר הפריע לי מה שתמיד הפריע לי, חוסר היכולת של המורים להתאים את עצמם לצרכים ויכולות של כל ילד.
כל מיני דברים של פורמליות ותחושה של חוסר איכפתיות אמיתית.
אבל... למרות הכל אני חושבת שעצם העניין והחופש לבחור בין לקחת חלק או לא ובמה, ופתיחת המערכת לכולם יש בזה משהו נכון. וגם אם אנחנו הפסקנו אולי אחרים נהנים.
אשר לתלמידיחם האחרים אני חושבת שהם מקבלים את זה כמו חלק נורמלי של ביה"ס...

אריאלה, תודה. אני מסכימה איתך בכל חלקי התשובה. כלומר, לא מניסיון, גם לי נראה ככה. תמשיכו ליהנות!

אתמול היינו בפגישה של ארגון שנקרא 4H. מאד התרשמתי מהרעיון שנשמע מתאים מאד למחנכים בבית.
הארגון הוא בעיקרו של מתנדבים ונתמך בחלקו על ידי האוניברסיטה של איידהו.
בכל אזור מתארגנת קבוצת הורים שיש להם תחומי עניין מגוונים ומוכנים להעניק מזמנם והידע שלהם לילדים.
סביב הורה כזה או מתנדב ישנה קבוצת ילדים שיש להם עניין דומה בנושא והם עובדים יחד במשך השנה.
מידי פעם נפגשים והרבה עובדים לבד. בסוף השנה התוצרים של עבודה זו מוצגים ביריד גדול, אזורי, וגם ניתנים פרסים (חלק זה כמובן אינו הכרחי )
כל אזור כזה הוא קבוצת הורים וילדים גדולה הנפגשת פעם בחודש. ובהמשך כל תת קבוצה נפגשת לבד כמו שכבר אמרתי, על פי הצרכים העניין והרצון.
הנושאים מגוונים למדי. חלקם הגדול עוסק בבעלי חיים מאחר וזהו אזור חקלאי. אך יש גם הרבה קבוצות העוסקות באומנות, בישול, וידע כללי.
הזדמן לנו בסוף הקיץ האחרון לבקר ביריד שהוא לכשעצמו חגיגה שלמה שבה שותפים גופים נוספים מהאזור וגם הרבה סוסים, עיזים, כבשים תרנגולות...טוב התמונה ברורה.
אהבתי את הרעיון של ההתנדבות והענקת ידע באופן כזה.
עלות הכל כ- 50 ש"ח לכל השנה עבור עד - 4 חוגים כאלה והכסף למעשה מיועד לכסות ביטוח וקצת חומרים.
בפגישה שהיינו בה אתמול יוצגו כ- 10 עיירות שהמרחק ביניהן עד - 60 ק"מ.

נשמע מדליק! אצלנו יצרו את הגדנ"ע, ואצל האמריקאים את 4H...
והנה האתר שלהם: http://www.4-h.org

היי יונת
כל הכבוד על היסודיות - הכתובת של האתר שלהם.
אני לא בטוחה שההשוואה לגדנ"ע היא מדויקת. אצלי לפחות היא מעלה זכרונות הקשורים לביה"ס ושיעורים וכל שאר החבילה הזאת. בעוד שאני דווקא התרשמתי מהאופן הפתוח והגמיש והלא מקובע. כך לפחות הדברים נשמעים כרגע.

ההשוואה היא בגלל ששני הארגונים הם תוצאה של יוזמה ממשלתית. ואכן, ההשוואה הזאת מאוד לא מחמיאה לנו.

היי יונת
אני ממשיכה לדוש בנושא אולי באופן נודניקי קצת אבל נראה לי שמשהו מתפספס פה.
הנקודה שתפסה אותי היא מצד אחד הנכונות של אנשים (חלקם הורים מעורבים וחלקם סתם טובי לב...) לתת מזמנם ומהידע שלהם.
מצד שני האפשרות ליצור אפשרות לילדים באופן פתוח, וזול ללמוד ולהתנסות (התנסות היא לב העניין ואולי גם מרככת ומרחיקה את האספקטים של בית ספר מהעניין) במגוון תחומים.
ו - ואני חושבת שגם חשוב להציג ולצפות בתוצרים.
וכל זה נעשה באופן מאורגן (ארגון גם מילה די טעונה, אבל אולי לפעמים יש לכך גם משמעות חיובית) ומובא לציבור .
וכן מאחורי כל זה יש משהוא ממשלתי...תמיכה של האוניברסיטה.
אבל גם ממשלות מסוגלות כנראה ברגעים יפים לכמה מעשים חיוביים.
אני חושבת שיש פה אולי איזה כיוון שניתן לאמץ אותו.
אני לפחות מרגישה שפעולות כאלה ואחרות מסייעות לי להעשיר את קרן מבלי שהכל יהיה תלוי בי ובזמן שלי.
ואני לא זוכרת שאבא או אמא שלי הוזמנו לקחת חלק בגדנ"ע ולתרום מהידע שלהם כלוחמי מחתרת למשל...
אני מאמינה כמו עוד כמה אנשים כאן שלהיות הורה המחנך בבית זו אחריות גדולה שאם אפשר להתחלק בה קצת זה רק לטובה וצורות התארגנות שונות מקלות. ואם כל זה כבר קיים ורק אני פיספסתי את זה אז אני לוקחת את דברי בחזרה

אני מסכימה מאוד! כפי שכתבתי, 4H נשמע נהדר. הלוואי עלינו. לפי הכתוב באתר שלהם, זוהי יוזמה של הממשלה, שנעשית בשיתוף עם הקהילה ועם גופים שונים. זה דוגמא נהדרת לאיך אפשר לעשות דברים יפים. רק חבל לי שאני לא רואה את הממשלה שלנו יוזמת דברים כאלה. את הקטע עם הגדנ"ע צריך לקרוא בטון אירוני מריר...

יונת, אבל אנחנו יכולים ליצור את זה בעצמנו (אירגון לחינוך ביתי)
ולהציע לממשלה לתת חסות / מימון... או לא...
אפשר ליצור מרכזים מקומיים, ולקיים ביניהם קשרים.
אנחנו יכולים לעשות המון אם 'אירגון' יפסיק להיות מילה גסה

העניין הוא שאפשר ליצור את זה גם בלי שום קשר לחינוך ביתי. כך זה בארה"ב - 4H קיים עוד מלפני שבכלל היתה מלה לחינוך ביתי. וגם לא צריך הרבה ארגון בשביל זה: כשהייתי ילדה אנשים אצלנו בקיבוץ היו עושים דברים כאלה. סתם ככה. רוצה ארגון? יש את המתנ"סים, שאמורים לרכז דברים כאלה.

אולי האוכלוסיה של המשפחות ששולחות לביה"ס לא מרגישה צורך בכזה דבר?
אולי ההורים ששולחים לביה"ס לא מוכנים / רוצים / חשים צורך להשקיע?

אם למחנכים בבית יש צורך, למה לחכות שמישהו אחר יעשה את זה בשבילנו?

תודה נאווה

אני חושבת שלזה התכוונתי כשהבאתי את הדוגמא. לכך שיש אפשרויות שונות של התארגנות וחלקן חיוביות דווקא.

למה את חושבת שמחכים?

כי אנשים מפחדים מאירגון רישמי יותר
כי אנשים מפחדים לשתף פעולה עם ה'ממשלה'
כי אנשים מפחדים ממצב בו משרד החינוך אינו 'האויב'

I Pledge . . .
4h]My Head to clearer thinking,
My Heart to greater loyalty,
My Hands to larger service, and,
My Health for better living,
for My Club, my Community, my Country and my World. artifacts[/po].htm
.
Competence
Character
Caring
Confidence
Connections
Contributions

לפי הסיסמאות, זה נשמע כמו הצופים -- לצערי, ומשום מה, זה גם מזכיר לי את הנוער ההיטלריאני.

תבחנו את הנושא על פי הפרמטרים הבאים:
check this:

נכון תמיד אפשר לחפש את הזווית ההיא. אבל אני מבטיחה לך שלפחות באיידהו אין שום זווית כזו.
ולפעמים נראה לי כמו שנאווה אומרת שאנחנו כל כך נגד שלא נשאר מקום לבעד.

אריאלה, כתבתי את זה בתום לב ובשכנוע עמוק -- לא מתוך רצון להתנצח.
אם יהודי גרמניה היו שומעים . . .
ובפרפראזה:
.Tell people something they want to hear and they will thank you for it"
".Tell them something they don't and they will hate you for it

מי כבר אמר שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות? . . .

ו . . . זה לא נכון שהכל לא טוב. הטוב הוא שאנחנו חיים . . . ו"בועטים" !! . . .

נאוה, הפעילות בתכל'ס היא ברמה המקומית, ובשביל זה לא צריך ארגון ארצי - רק קצת יוזמה אישית. לא צריך לחכות לעזרה מהממשלה, לא צריך לחכות ל"ארגון", לא צריך לחכות לאף אחד - פשוט להזיז את הישבן ולעשות מה שרוצים שיהיה. לקחת אחריות בעצמנו ליצור את המציאות שאנחנו רוצים. וזה לדעתי גם הרעיון המרכזי בחינוך ביתי.

יונת, כבר הפסקתי להתווכח על הנקודה הזאת.
מזמן הסכמתי שלא להסכים על עניין ההתארגנות.
זה ממשיך להעציב אותי כי
כמו שאריאלה הזכירה:
ולפעמים נראה לי כמו שנאווה אומרת שאנחנו כל כך נגד שלא נשאר מקום לבעד.

היי נאווה!
אני מצטטת אותך ואת אותי מצטטת אותך ...זה נחמד

אני הרבה חושבת עליך בהקשר של משפחות חד הוריות או סתם כאלה ששני ההורים צריכים לעבוד כדי לפרנס. כי בהקשר הזה אני חושבת ששב ועולה הצורך במודלים כלשהם של ארגון.
אפשר לא להסכים עם נוסח השבועה של ה- 4H או אלמנטים כאלה ואחרים של ההתארגנות שלהם ושל ארגונים אחרים.
אפשר כמובן גם להסכים בעיקרון שמה שלא נעשה עבור עצמנו לא יעשה. ובכל זאת לחלק מאיתנו יש יותר זמן, או אפשרות , או ידע וצריך לדעתי לחשוב איך ומה עושים כדי שחינוך ביתי
יוכל להוות אפשרות זמינה יותר ואולי קלה יותר.
אני בטוחה שישנן כבר כל מיני התארגנויות על בסיס מקומי ואישי השאלה היא שוב, האם הן זמינות לכולן והאם אפשר לעשות יותר.

ובקשר לצופים . . .

Boy Scout Leader Kicked Out For Atheist Beliefs

"We don't define God," says Scout spokesman Mark Hunter, "but we ask that each of our leaders subscribe to that, our declaration of religious principles."

כן, קראתי ושמעתי... השאלה היא רק אם אין פה התמקדות במשהו שהוא לא העיקר.
אני לא מתווכחת על כך שאירגונים שונים יכולים לאבד את הצפון בתוך העקרונות של עצמם.
אגב באותו עניין הייתה השנה גם תביעה לשנות את הנוסח של שבועת האמונים של אזרחי ארה"ב לגבי המשפט "one nation under god"
בסך הכל הבאתי דוגמא של דרך התארגנות מסויימת ככיוון חשיבה ואפשר בהחלט להשאיר את אלוהים מחוץ לעניין...

זו לא רק העובדה שארגונים שונים יכולים לאבד את הצפון בתוך העקרונות של עצמם, זו בעיקר האידיאולוגיה המוצהרת והסמויה שלהם – שהיא יכולה להיות "מסוכנת" או מטעה.

למשל, דניאל גרינברג, בנושא "דומה", כותב כך:
_[. . .]
"גוונים דקים מסוימים עלו תוך כדי הפעלתו של בית-הספר במשך השנים שאנחנו קיימים אשר מתברר שהם חשובים מאד בהגדרתו של בית-הספר. לא מזמן מישהו נתן לי לקרוא ספר על בית-ספר אלטרנטיבי אשר נראה היה לו שדומה מאד לסדברי-ואלי. קראתי את החומר שניתן לי ותגובתי הראשונה הייתה של אימה, כי מצאתי את בית-הספר המתואר בספר כל כך שונה מאיתנו שלא יכולתי לדמיין לעצמי כיצד הבן-אדם שנתן לי אותו יכול היה לחשוב שהוא דומה. נחוש בדעתי להגיע לעומק העניין, קראתי את הספר מחדש, ואז, קיבלתי תשובה. כה רב הדמיון בין המינוח (טרמינולוגיה) שלהם לבין המינוח שאנחנו משתמשים בו, שאם לא היה לך ניסיון בהבנת הדקויות של בית-ספרנו יכלו בקלות לשטות בך לחשוב שבית-הספר האחר היה אותו הדבר. השפה הייתה דומה; המילון היה דומה. נדרש היה לקרוא בעיון בכדי להבחין כמה שונים מיסודם היו שני בתי-הספר. ככל שיותר חשבתי, יותר השתכנעתי ששאלה זו כולה קשורה גם בהרשמה לבית-הספר, כי חושבני שככל שיותר טוב אנו מוכרים בגלל מה שאנחנו, יותר סביר להניח שהאנשים אשר נרשמים אצלנו באמת ירצו מה שאנחנו מציעים.
[. . .]
למשל, אפשר למצוא קטלוג של בית-ספר שאיננו כולל מילה אחת על פוליטיקה, אולם תמצא שהדברים אשר הם מדגישים הם אקולוגיה, מזון אורגאני, גישה מסוימת כלפי הגוף, גישה מסוימת כלפי המינים, כלפי חיי המשפחה -- כל הדברים שלמעשה מהווים פרוגראמה פוליטית לארגון הקהילה ולדרך חיים מסוימת. החוברות הקטנות שלהם יכולות להיות בעלות שלשה דפים, אולם זה מספיק כדי לגלות שבית-סיפרם נוסד על ידי קבוצה בעלת פרוגראמה פוליטית מאד ברורה. וכמובן האנשים "שבפנים" יודעים את זה. רק הקוראים המזדמנים מרומים. זה כמו צופן. לעיתים הם באים אלינו ביום הביקורים שלנו ואחד הדברים הראשונים שהם שואלים הוא, "כמה אנשים לומדים אצלכם אקולוגיה?" זאת מילת צופן -- הם למעשה לא מעוניינים בתכנית הלימודים שלנו, אלא רוצים לזהות מהר אם אנחנו "שייכים" או לא.
[. . .]
לכן יתכן שההבדל הבולט ביותר בין בית-ספרנו לבין בתי-הספר האלטרנטיביים מיסודן של קבוצות אחרות הוא שבתי-ספר אלטרנטיביים הינם למעשה כולם קשורים לתנועה פוליטית כלשהי. אין לקבל את דברי כמשהו נגד בתי-ספר אלטרנטיביים אחרים. אני פשוט מנסה להצביע על הבדל מסוים. חושבני שזה לגיטימי לחלוטין שכל קבוצה תקים מוסד חינוכי משלה אם היא רוצה. אינני מתנגד כלל לרעיון זה; למעשה חושבני שזה חלק מהנוף הרבגוני (הפלורליסטי) שלנו. חושבני שבתי-ספר פוליטיים משחקים אותו תפקיד במגזר הפוליטי כמו שבתי-ספר של הכנסייה משחקים במגזר הדתי. אין רע ברעיון שאנשים שיש להם אמונות דתיות חזקות ירצו להקים בית-ספר בו אמונות אלו תשלוטנה. אין לי דבר נגד קבוצה כלשהי, מהימין, מהשמאל או מהמרכז אשר אומרת שהייתה רוצה בית-ספר טהור מבחינה פוליטית כי יש לה אידיאל שהיא רוצה להזין בסביבה טהורה. דאגתי היחידה היא להבטיח שהאנשים מבינים למה הם נכנסים; שהאנשים לא יחשבו שמקבלים משהו כאשר למעשה הם מקבלים משהו אחר. אנחנו לא רוצים שאנשים יבואו לבית-ספר זה ויחשבו שזה בית-ספר של ה"תנועה" ואז יתאכזבו מכך שאנחנו מאפשרים לכל "הרמשים הימניים" האלה להיכנס. ואינני רוצה שאנשים ילכו לבתי-ספר אלטרנטיביים במחשבה שהם במצב אפוליטי, כאשר למעשה עושים להם "שטיפת-מוח", דבר אשר חושבני קורה בחלק גדול מהזמן.
[. . .]_

[דגשים שלי.- ד.ר.]

דוד, אני לא בטוחה שאני מבינה מה אתה מנסה להגיד.
מה שניסיתי להגיד כשהבאתי את הדוגמא של ה- 4H הייתה בסך הכל להצביע על אפשרות ליצור סוג של התארגנות שיש בו גם גמישות וגם אפשרות להעשרה של ידע וכל זה בעלויות נמוכות. זה לפחות היה החלק שתפס אותי.
אתה אומר שיש לארגון זה ולאחרים שפה שמאחוריה אמירה פוליטית או דתית...יתכן מאד.
אני לא בדיוק יודעת איך להתייחס לזה כי שוב, באזור שלנו באמת אנחנו מוצאים את עצמנו בתוך קבוצות שהאמירה הפוליטית ובעיקר הדתית שלהן מאד שונות משלנו, אבל אולי יש בכך גם אלמנט חיובי. אנחנו לומדים לתקשר עם אנשים שיש להם אמירה אחרת ולקבל אותם ואת הטוב שבהם והם אותנו.
חלק ניכר מהאנשים הכותבים באתר כאן באים מגישות אלטרנטיביות שונות (...מקווה שאני אומרת את הדברים נכון) לא עם כולם אני מסכימה ובכל זאת אנחנו מתקשרים ומחליפים דיעות
ושותפים לרעיון החינוך הבייתי.
אני חוזרת שוב למה שכבר אמרתי פה כמה פעמים. כל עוד לא מתקיים תהליך של כפייה ונותר לי החופש להשתייך או לא ואולי גם להשתייך חלקית (אם יש דבר כזה) אני לא ממש רואה את הבעייה.

אריאלה, בגיל צעיר ההשפעה של "ארגון חברתי" כמו תנועת נוער, היא חזקה.
השאלה מה קרן תלמד בו.
אני יודע ש- it's non of my business -- ואף על פי כן -- זה נושא לדאגה.

כל עוד לא מתקיים תהליך של כפייה ונותר לי_ (לקרן?) _החופש להשתייך או לא ואולי גם להשתייך חלקית (אם יש דבר כזה) אני לא ממש רואה את הבעיה.
האם אכן כך?

אתה כמובן צודק לגבי החשש, אבל אני מאמינה שדווקא חשיפה מחזקת ואי חשיפה מחלישה.
ההתחככות הזו עם קבוצות אנשים שונות והמגע עם שפה ומונחים שחלקם, אתה צודק, יש להם רבדים שאינם ממש גלויים, דווקא עשויה להגביר את הרגישות ולחדד את השמיעה.
אני לא חושבת שאפשר לגדל ילדים מבלי שהם יבואו במגע עם העולם החיצוני גם כשהם מתחנכים בבית. ועדיין לא פגשתי שום דבר מזיק יותר מביה"ס הציבורי (גם בארץ) והדברים שנאמרים שם עם כל הרבדים ותת הרבדים שלהם.
פה לפחות אין כפייה, אני מאמינה משום סוג. ואתה לא חייב לשבת כל יום ולהיחשף נגד רצונך למבוגרים כאלה או אחרים.
השפעה? תמיד קיימת ואני רק יכולה לקוות שהעובדה שאנחנו מדברים על דברים בגלוי מאפשרת להציג יותר מאשר פן אחד של הדברים, ולפעמים אפילו נותנת לה כוח לנסות ולהביע דיעה מנוגדת, גם מולינו וגם מול הקבוצה החברתית.

אריאלה וקרן, בהצלחה !!

אינני יכול שלא להוסיף:
_"דבר מרכזי בבית-הספר הוא הרעיון שילדים יכולים ללמוד שיפוט רק על ידי כך שהם מתמודדים עם הבעיות של עולם המציאות."
[. . .]
"להתמודד עם הסכנות היומיומיות הוא חלק חשוב ממה שהילדים לומדים כאן. בסדברי-ואלי, הם חיים בעולם המציאות, לא כלואים."_
[מתוך, "סכנות", סוף-סוף חופשי - בית-הספר סדברי-ואלי]

אז כיוונתי לדעתם של גדולים...
האמת היא שלפעמים אני תוהה עד כמה הילדים של בתי הספר הדמוקרטיים וגם אלו המתחנכים בבית, באמת מתמודדים עם הבעיות של עולם המציאות.

ראי: Back to Basics

זה היה אמור להיות דף שבו ארשום באופן די קבוע, אבל כנראה שהצורך לא היה מספיק חזק כי עברו כבר כמעט חודשיים. אנחנו עדיין פה (איידהו) ועדיין בחינוך ביתי. אבל הדברים בהחלט דינמיים ומשתנים. השינוי הגדול ביותר הוא שאנחנו עוזבים בעוד כחדש לחוף המזרחי(מיין) ומתכוונים להשתקע שם לזמן מה. אנחנו אמנם מנוסים כבר במעברים ואיך למצוא מהר מה ומי ובכל זאת כל מעבר מציג אתגרים חדשים. כאנשי חינוך ביתי אנחנו צריכים ללמוד מחדש את החוקים והתקנות ולמצוא את האנשים שיוכלו לתת לנו את המידע וגם קצת קשרים חברתיים.
איידהו זימנה לנו הרבה אפשרויות לפעילויות ואני מקווה שכך זה יהיה גם במקום החדש.
אין ספק שאנחנו מגיעים מיומנים יותר ופחות אבודים משהיגענו לכאן.
במבט לאחור אני זוכרת כמה דאגתי איך נמלא את היום שלנו ללא בית ספר וללא קשרים כלשהם. היום אנחנו ממש עסוקים. קרן עשתה לאחרונה רשימה של דברים שעליה להשלים והיא תלויה כאן מעל המחשב. יש בה לפחות 14 משימות שונות בתחומים שונים ולפעמים אני חושבת שאם זו הייתה רשימה של דברים לביה"ס זה היה מרגיש כמו מין עונש, אבל אלו דברים שהיא עושה כי היא רוצה וזה נעשה בכל מיני שעות שונות ומשונות אבל מתבצע.
אני יודעת שנאמר כאן לא פעם שלא לדחוף ולתת לדברים לקרות וכך הלאה. ואולי זה לא הדבר הכי חשוב בעולם אבל אני מתבוננת בה ורואה התקדמות כל הזמן. בכתיבה (באנגלית, כתבות שלמות) בקריאה (באנגלית- ספרים נבלעים במהירות שלא תאומן) בהבנת הנקרא בעברית (סתם ספר שהבאתי איתי כדי שהעברית לא תישכח...) היא קוראת בקלילות טקסטים, כותבת סיכומים ונהינת. ואפילו המתמטיקה שהחלטנו קצת לתקוף אותה שוב הפסיקה להיות עינוי כשהתברר שבמהלך השנה שעברה חל איזשהו שינוי והיא הפכה פחות מאיימת.
וזה רק חלק קטן מכלל העיסוקים שלנו שכולל, רכיבה על סוסים (שלה, אני רק מסתכלת) שיעורי ציור, הכנה בלתי פוסקת של פרויקטים שונים ומשונים לצופים. ואני רוב הזמן רק צופה מהצד ועוסקת בדברים שלי. מידי פעם נקראת להביע דיעה, לבדוק איזו מילה שאולי לא נכתבה נכון, להתפעל מציור, או לסייע ברכישת חומרים.
כמה זה שונה מהימים הראשונים שלנו כאן.

עוד שבוע...ואנחנו עוברים. שנה וחצי עברה ביעף ואיתה כל כל הרבה התנסויות.
למודת נסיון כבר יצרתי קשר עם קבוצות חינוך בייתי במיין, קיבלתי מכתבים רבים , עיצות ותמיכה אני מקווה שגם בפועל כשנגיע זה יהיה כך.
במבט אחורה עשינו כל כך הרבה שכשאני קוראת את מה שכתבתי בתחילה, את התהיות וההתלבטויות אני מחייכת לעצמי. ובכל זאת גם כשהזמן עובר ונהיים מנוסים יותר, הקסם של החינוך בבית הוא גם ההתלבטויות, המחשבות ההתבוננות המתמדת. כל מי שפגשתי פה מהמשפחות המחנכות בבית נשמע כך.
כל יום הוא התנסות או אתגר חדש או נסיון למצוא בעצמנו עניין במה שקורה סביבנו. השבוע אמרתי לחברה שגם היא מחנכת בבית, שמאז שאנחנו בבית לא משעמם לנו יותר. מדהים עד כמה אנחנו, גם אני וגם קרן, עסוקות כל הזמן. היא בדברים שלה ואני בשלי. קראתי היכן שהוא שאחוז שעות הצפייה בטלוויזיה הוא נמוך במיוחד במשפחות החינוך הביתי ומסתבר שזה נכון. אין לנו זמן...

אריאלה,

אנחנו במיין - כבר שבוע.
הרגשה של שוב מתחילים הכל מחדש. לא מהתחלה...כי אנחנו כבר מנוסים יותר, אבל מחדש. להכיר אנשים חדשים, לבנות שוב רשת תמיכה, למצוא מי ומה ואיפה.
שמות חדשים, מקומות חדשים. כל מידע שאני מקבלת נשמע בהתחלה כמו שפה חדשה שצריך לפענח. יש קצת תחושה של עייפות של קושי להיכנס לזה מחדש.
חשבנו לרשום את קרן לביה"ס הדמוקרטי בהלאוול, כן יש כזה...
אבל כל פעם שאני מסתכלת במפה על מערכת הכבישים ומנסה לפענח איך מגיעים וכמה זמן זה יקח אני מחליטה שמחכה עוד קצת.
ובכלל אני פחות משוכנעת משהייתי לפני שנה שזה אכן הכיוון הנכון.
מיין אפרורית וקרה. אולי נחכה לקיץ...

אריאלה חיזקי ואימצי . רק מקריאה של כל קורותייך אני מתקשה לנשום .
קשה לי לדמיין את מיין ממרום בנימינה .
נסענו במיוחד לירושלים יום לפני השלג בשביל הבנות ועם יונתן בן החודשיים.
הכל היה מואר באור חזק ולבן.
אני עדין מפחד להוציא את בנותי ממערכת החינוך ועדיין בתמימות אולי מנסה להשפיע מבפנים.
בהצלחה

היי אריאלה,
מישהי כבר התלוננה בפני על שאין לך _דף בית אישי אז אמרתי לה שתכתוב לך כאן - כי זהו ביתך ב'באופן'

בסוף נתתי לה את האי- מייל שלך, מקווה שזה בסדר

התחלות, תמיד יש בהן משהו מוזר קצת,
אחרי שעושים אותן הרבה, הן מעייפות ומתחילות להיות קשות

ובכל זאת, צריך לקחת אוויר ולעשות אותן.

הקושי לפעמים, (אצלי לפחות, עכשיו...) הוא שיודעים שזו לא ההתחלה האחרונה.
השינוי הבא בפתח - עוד לפני שזה גמר לקרות
הגוף, הנשמה צורחים לקביעות - לקירות שלא זזים, לעיצוב יותר אישי וקבוע - הסוף לארעיות!!!
מעניין כמה זמן ייקח לי לממש

מה איתך? יש איזה סימן לעצירת הנדודים באיזה עתיד נראה לעין?

ואיך קרן מגיבה למעבר?

היי נאווה, לא עניתי כי היינו עסוקים בלחפש בית ועייפים בשאר הזמן:-(
אנחנו, אני , מנסים לראות את כל זה כחלק מהרפתקאה, כמין מסע שסופו עדיין אינו ידוע. וכמו בכל מסע יש חלקים מעייפים, מתסכלים כאלו שבא לך לבכות וללכת הבייתה...
איידהו הייתה מהתחלה חגיגה, וכל אלו, ויש פה הרבה, שמעקמים את האף ואומרים " איידהו מה...מי..."ובכלל אפילו לא יודעים איפה זה או חושבים שזה אולי אייוה או איזה מקום נידח אחר, פשוט לא יודעים איזה מקום נפלא זה. לפחות האזור שבו גרנו. אני תמיד אזכור שאפשר גם כך. גם טבע מדהים וגם אנשים טובים וחמים ומחבקים.
זה מקשה עלינו עכשיו עוד יותר את המעבר.
אבל...מצאנו סוסים לקרן. ובחודש הבא נצטרף לאירוע של משפחות מחנכות בבית. ואנחנו מקבלים מידע שוטף ומין הסתם ככל שנכיר יותר נרגיש טוב יותר.
מה קורה עם יונתן? מזמן לא סיפרת.
אז להרבה כוחות להתחלות...לפחות זה משאיר אותנו דינמיים ולא משועממים.

נכנסת לפורום החדש שלי?
פורום חינוך ביתי וחלופי בפרדס (תפוז אנשים)

אשמח לראות שם גם אותך וגם את קרן

הפורום מעסיק אותי המון!! מקווה שהלחץ יירד קצת בקרוב...

יהונתן מקסים כהרגלו, אני קצת עובדת,
וקשה לי עם עניין הבית - לא יודעת מה אני רוצה באפשרויות הכספיות העומדות לרשותי

כבר כמעט חודש פה. סוף סוף מצאנו בית ואיתו אני מקווה גם קצת תחושה של התמקמות. אנחנו יודעים עכשיו לאיזה אזור אנחנו שייכים ויכולים לתכנן פעילויות וכאלו... היום נרשמנו לסיפריה. קרן קצת עיקמה את האף כי מאד אהבנו את הספריה הקודמת אבל נתרגל. ניצלנו את החודש שבו גרנו בפורטלנד לקצת לימוד על סיגנונות בנייה מהשנים 1700-1900 יש פה בתים מקסימים וצילמנו הרבה תמונות וקצת קראנו. המעבר לבית החדש מחייב פרידה מהים לא עוד לקום ולהציץ בחלון ולראות - ים. אבל הוא רק במרחק של כמה דקות מאיתנו גם בבית החדש. אנחנו מכירים לאט לאט אנשים חדשים זהו תהליך וצריך סבלנות ואורך רוח.
מתחילים מחדש...

בהצלחה!

מחזיקה לכן אצבעות ושולחת המון

ים

גם קצת מקנאה כי אתם אחרי המעבר, ואני עוד לא יודעת איפה...

מותר לשאול שאלת תמה?
מדוע אתן מסתובבות ממקום למקום? זה קשור לעבודה? לכייף?
האם אתן רק שתיכן, או שיש בן זוג/ אבא / אחים בסביבה?
בטח פספסתי את האינפורמציה הזו איפושהו ואני לא יודעת איפה לחפש

תודה

לורד שלום
עזבנו את הארץ - ערד, לפני כשנה וחצי לטיול שלא ממש הוגדר מראש. נסענו מהחוף המזרחי בכיוון מערבה וכשהגענו לאיידהו נשארנו. נשארנו זה בעלי ואני קרן ובת נוספת מבוגרת יותר שהיא כרגע בארץ.
באיידהו נשארנו עד לפני כחודש. בעלי מצא עבודה במקצועו ונהיננו מאד לגור שם.
המעבר לפני כחודש בא בעקבות המעבר של כל החברה בה עובד בעלי למדינת מיין. אנחנו רואים בו עוד פרק במסע שלנו...

סוף סוף לאחר כחודש יש לנו בית, מושכר אבל לפחות קבוע לשנה.
עכשיו אנחנו מתפנים להביט בסביבה. ממש ליד הבית יש לנו המון ציפורים מהן חדשות לנו ולכן שמנו bird feeders (לא יודעת את המילה בעברית) ואנחנו מתבוננים בהן ומנסים לזהות את החדשות. יש לנו בחצר בריכה מסתורית, מוקפת צמחיה ומכוסה בירוקת, חשבנו לנסות לנקות אותה אבל בדיקה ראשונה גילתה שאי אפשר בכלל להגיע לקרקעית. ניסינו באופנים שונים ולבסוף קרן הגתה את הרעיון למדוד עם חוט שבקצהו אבן. העומק נקבע כ- מטר וחצי בערך. הוסבר לנו שזו בריכה טבעית של מים הנובעים מתוך מי התהום וכאלו מסתבר יש פה לעשרות. עוד לא החלטנו מה לעשות...
ויש לנו מין אסם מט ליפול וסולם בפנים המוביל לעליית גג. לאחר היסוס רב הצצנו למעלה. מצאנו קש ושרידים המעידים על כך שמישהוא גר שם בעבר. כל יום מביא איתו תגליות חדשות ונופים חדשים.
הנסיונות שלנו להתחבר עם ארגוני החינוך הבייתי המקומי יש בהם עליות וירידות. אנחנו מנסים להבין מי ומה. הארגונים פה פחות דתיים באופיים אך גם פחות מובנים. כל יום מביא איתו הצעות לפעילויות שונות ומשונות לא הצלחנו עוד להבין מי מארגן ואיך אבל תמיד כשנרשמנו והגענו הכל נראה מסודר.
עדיין לא הצלחנו ליצור קשרים של ממש כולם מאד מנומסים אבל גם מאד מרוחקים אולי עם הזמן...
במיין צריך להירשם כמשפחת שמחנכת בבית ובסוף השנה להגיש מעין סיכום של מה שנעשה. לא נרשמנו כי רק הגענו אבל הצעתי לקרן לערוך סיכום במילים שלה של מה שהיא עשתה בשנה וחצי האחרונות. עשינו רשימה ראשונית - רק כדי להיזכר והיא הפתיעה את שתינו באורכה ובמגוון הנושאים.
כמה שהדברים השתנו, אני זוכרת שלפני שנה הייתי מוטרדת כל כך ממידת העצמאות שלה. השבוע היא לקחה מהספריה חמישה ספרים עבי כרס - באנגלית!!! כי היא מתכוננת לשתול גינה ולגדל תרנגולות או ברווזים. כשהצעתי לה ללכת לחוג היא אמרה לי "למה להוציא כסף אם אני יכולה ללכת לספריה ולקחת ספרים על נושאים אלו..."
אין ספק שעשינו כברת דרך לא קטנה.

את אותה אריאלה שבראש הדף?

אריאלה

איזה כייף לשמוע - מקווה שתיהנו שם, בסופו של דבר...

אותה אריאלה כל הזמן אבל קצת יותר מנוסה וקצת פחות חרדה.

בילינו בוקר שלם עם קבוצת אמהות וילדים המתחנכים בביתץ יצאתי ברגשות מעורבים. זה כל כך שונה ממה שאנחנו עושים.
ההורים פה "ממש" מלמדים את הילדים שלהם. הרגשתי כאילו אני נוכחת באסיפת מורים. דיברו על תכנים על ספרי לימוד כל אחת מסרה סיכום על מה שנעשה במשך השנה. פעם אמהות היום אנשי "חינוך" לכל דבר. לנו כמובן לא היה על מה לדווח כי אין לנו תכנית ואין לנו ספרי לימוד למעט ספא היסטוריה שהבאנו מהארץ ובו אנו לפעמים קוראות, גם בשביל העברית וספר תנ"ך כי זה השיגעון שלי.
הפגישה נערכה כדי שהילדים יפגשו אבל הילדים חלקם ישבו איתנו וחלקם סתם הסתובבו. דעתם שלהם כמעט ולא נשמעה לאורך כל הפגישה גם כאשר דובר על תכניות לקיץ.
זה אינו חריג, כך מתנהל פה החינוך הבייתי ואנשים לוקחים את תפקידם במלוא הרצינות והולכים לפגישות וימי עיון וסדנאות וחלקם גם מוציא הרבה מאד כסף על חומרי לימוד וקורסים און-ליין.
מתרחשת פה מין מהפכה חברתית מאד מרתקת בעיני מצד אחד, אך מאד קשה לי להתחבר אליה.

ביה"ס בבית...מצאנו את בית הספר הזה, אתה נרשם ומקבל מידע על ספרים תכניות לימודים ודרישות בכלל של מערכת החינוך הציבורית.
אתה בונה לך תכנית לימודים משלך שהכלל היחידי הוא שבסופו של דבר כעבור 4 שנים תוכל לדווח על מספר שעות מוגדר מראש בכל תחום ידע נדרש. ואתה מקבל תעודת בוגר תיכון.
מנפלאות אמריקה ותוצר מובהק של המהפכה המתחוללת כאן.
זה מתנהל קצת כמו אוניברסיטה. למשל אם צריך 2 נקדות במתמטיקה
(1 נק=80 ש' לימוד) צריך במהלך 4 שנים (או כל פרק זמן אחר הנדרש ללומד) להציג ולהשלים פרק לימוד כלשהוא הקשור ולו גם באופן רופף למתמטיקה.
זה אומר בפועל שניתן להשלים תכנית לימודים של תיכון בשנתיים ואולי פחות ותלמידי החינוך הבייתי פה מתחילים להגיע לקולג'ים בגילאי 16 ואפילו לפני כן.
אני כבר רואה את הגבות המורמות...את הביקורות המלומדות...אבל אני נשביתי בקסם הרעיון. גם זה סוג של חופש. החופש לבחור כן להיות במידת מה חלק מהמערכת ללמוד לשחק את המשחק כך שהוא יהיה לטובתי. גם לבחור מה ואיך וכמה ללמוד וגם לקבל על כך הכרה רשמית ולהמשיך הלאה.

שליחה על ידי קרן* » 21 מאי 2003, 20:26

היי
היום נכנסנו אני ואמא שלי לדף וראינו שאנחו כותבים פה כבר כמעט שנתיים!!!!!!!:0
זה הפתיע אותי מאוד!
אני עוד מעט הולכת להתחיל את התוכנית שנקראת NARS וזה בדיוק מה שאמא שלי כתבה למעלה^
ואני כבר עובדת של זה קצת!
בעיקר בנושאים כמו ספורט וטבע!

ביי
קרן

אריאלה, בהעדר דף בית אישי אני כהרגלי כותבת כאן

מתי את מגיעה?
תתקשרי!! 053-873209 ואולי אפילו נצליח להיפגש

העמותה מתחילה להתגבש,
ויש סימנים שבקרוב יהיה גם עם מי לדבר במשרד החינוך.
שמרי על אופטימיות - יהיה בסדר!!

רשמתי ואצור קשר

חמישה שבועות לא הייתי כאן אלא בארץ. הפעם בלי קרן.
בהעדרי היא צמחה גם בגובה וגם בעצמאות האישית.
רק מעט ממה שעשתה מלבד בקורי משפחה.
לחפש חומר ולערוך לגמרי בעצמה את דף העיתון החודשי באינטרנט - חיות בחצר האחורית (הדף באנגלית)
לטפל בלהקת הברווזים הקטנה שלנו - 6 קטנטנים.
בשני החתולים שלנו שהגיעו לפני שבוע מהארץ ועדיין מתאקלמים
להכין דברים מופלאים מחרוזים
לקרוא
לדוג...
24 שעות ביממה כאשר לא מגבילים אותך בין צלצול לצלצול ניתן להספיק הרבה!

חינוך ביתי נוסח מיין - ארה"ב.
ממלאים טופס (עמוד אחד) כותבים בו פרטים אישיים (שם , משפחה, כתובת)
חותמים על הצהרה כי אני כהורה מתכוון לחנך את הילד/ה שלי בבית ולספק לו/ה 175 יום של לימודים ע"פ הנוהלים של המדינה (כלומר, אנגלית , מתמטיקה, הסטוריה וכו')
שולחים למשרד החינוך.
וזהו כל התהליך כולו.
קוראים לזה מכתב הצהרת כוונה.
אין צורך באישור מאף אחד.
עד השנה הייתה דרישה להציג בסוף השנה את התוצרים, יתכן שזה ישתנה עכשיו עם שינוי החוק.

אנחנו מתחילם את שנת הלימודים שלנו.
למעשה כבר התחלנו אותה בראשון ליולי. כל מה שקרן עושה ומתעדת הופך להיות חלק מתכנית הלימודים שלה לשנה"ל 2003-2004
את התכנית שולחים לביה"ס הנמצא בעיר הסמוכה למורת הקשר שלנו.
אנחנו ניפגש איתה בקרוב אם נרצה. ואם לא אז אולי רק בסוף השנה ועד אז הקשר יהיה טלפוני או מכתבים.
קרן ואני אחראיות על בניית תכנית הלימודים ובתוך הנחיות מאד רחבות יכולות לעשות כמעט הכל.
אני אוהבת את הרעיון של בניית תכנית והערכה של מה שיושג..
קרן נראית נלהבת לעניין.
אז אנחנו יוצאות לדרך...

בהצלחה!! ובעיקר, בהנאה

מרבים לדבר על הכישורים החברתיים של ילדים המתחנכים בבית, השבוע בשתי הזדמניויות התאפשר לי לבדוק עניין זה שוב. פעם אחת בחוג שקרן התחילה, ופעם שנייה בכנס משפחתי שנערך אצלנו.
מצאתי כי היא יוצרת קשרים מהירים וחיוביים עם ילדים בני גילה אך עוד יותר מזה עם צעירים ומבוגרים ממנה. היא משתתפת ומביעה דיעות בצורה חופשית ונעימה בחברה של מבוגרים. היא מעלה נושאים או מציינת פרטים בנושאים שלא זכור לי שדיברנו עליהם, כלומר זהו ידע שנרכש באופן עצמאי.
הלמידה מתרחשת כל הזמן.

היי אריאלה,
איזה כייף לשמוע!
בפורומים השונים, ובשיחות שונות עם אנשים מתעניינים אני נדרשת להתייחס לנושא המון.
ככל שאני בודקת אותו יותר לעומק (זו הייתה הדאגה העיקרית שלי כששקלתי חינוך ביתי),
כך אני משוכנעת יותר ויותר שיש לחינוך הביתי יתרונות רבים וחד משמעיים,
גם מבחינת הכישורים החברתיים, וגם מבחינת ידע כללי וגם מבחינת היות האדם מחובר עם עצמו

לאחר מפגש בביה"ס (הקצת וירטואלי) שאנחנו עכשיו שייכים אליו. ישבנו עם מורת הקשר שלנו והסברנו מה אנחנו מתכוונים לעשות השנה.
שני שיעורים במדע = גידול ברווזים וגידול גינת ירקות ביתית.
אנגלית כשפה זרה= קריאת ספרים באנגלית והצגת הספר בכל דרך שנראית לקרן (מצגת במחשב, פוסטר, חיבור, שיר)
הסטוריה אמריקאית = קריאת ספרים וצפייה בסרטים שנושאם היסטוריה אמריקאית ותיעוד.
אומנות= כל מה שקרן עושה ממילא (חיות חרוזים תלת מימדיות, קרמיקה, ציור בצבעי מים)
מדעי המחשב= בנייה ותחזוק של אתר המחשב הפרטי שלה שהוא גם עיתון חודשי בנושא טבע וחיות (animalsinmyback yard.8m.com)
שפה זרה= במקרה שלנו עברית (!!!) וכל מה שאנחנו עושים כמו קריאה בעברית חופשית וטקסטים שאנחנו קוראות ביחד.
חינוך גופני= שחיה (2-3 פעמים בשבוע) דייג (עם אבא )
בקצב הזה נסיים את תכנית הלימודים של מדינת מיין תוך מקסימום שנתים ונעבור לחומר של הקולג'

הייתה פגישה נעימה דיברנו קצת על ישראל ובכלל.
ניפגש שוב בסוף השנה להחליף חוויות ולדבר על מה שעשינו.
אני יודעת שיש כאלה שמתנגדים להצגת תכניות וכו' אני מרגישה שזה מכניס קצת סדר ויחד עם זאת אין פה כפייה. בנינו את התכנית ביחד וקרן למעשה אחראית על מימושה.

היי אריאלה, נשמע עמוס

, מצד אחד, ומצד שני גם מעניין וגם מגוון.
האם הנושאים הם מתוך הרשימה שלהם, או שמא
התחומים מהרשימה והנושאים מהחיים?

לי זה נשמע כאילו לקחתם את הפעילויות של קרן ואירגנתם אותן בתוך התחומים.
זה קמת מזכיר לי את הכנת תכנית הלימודים למשרד החינוך
(חוץ מהתחייבות לתוצרים עתידיים)

שאלה: מה קורה אם באמצע השנה נמאס לקרן תחום כלשהו והיא פורשת?
האם יש לזה משמעות כלשהי? האם היא יכולה להחליף באמצע?

בעיקרון אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. אבל אם אנחנו רוצים לקבל אישור רשמי על סיום לימודים עלינו לפעול על פי הכללים של משרד החינוך של המדינה שבעצם מכתיב אילו תחומי לימוד על התלמידים ללמוד ובאיזה היקף.
מאידך לא אמור להיות קושי בהמשך ללימודים גבוהים גם בלי אישור כזה.
כך ששוב נשארת ההחלטה בידינו.

כמעט שנה עברה מהפעם האחרונה שישבתי לכתוב קצת על חוויותינו. זה רק בגלל שגם קרן וגם אני כל כך עסוקות שכמעט ולא נשאר זמן. עצרתי השבוע לרגע מאחר וקרן "זכתה" למאמר ארוך בעיתן המקומי שלנו בעקבות עבודת התנדבות שאנחנו עושות המקלט לחתולים. הכתב תיאר את היום יום שלה וכל העיסוקים שלה וזכינו לתגובות ממש נעימות מכל מיני אנשים חלקם מוכרים לנו וחלקם לא. תגובות מסוג של "איזה חיים מעניינים יש לה לילדה" ואני שניסיתי לקרוא את המאמר בעיניים של מישהו מבחוץ חשבתי לעצמי באמת זה נשמע טוב. כנראה שמה שאנחנו עושים, שיש ימים לפעמים שאני לא ממש בטוחה מה אנחנו עושים...ולפעמים מתקשה להסביר לשואלים. אבל כשתופסים קצת מרחק ומסתכלים על התמונה השלמה אין לי ספק שמה שאנחנו עושים הוא טוב ובעיקר שטוב לנו עם מה שאנחנו עושים וזה העיקר.

הרבה יותר טוב מ"לתמוך" בילדים "לקויי הלמידה" בבית-הספר הממלכתי ה"דפוק" – נכון אריאלה ?

היי אריאלה,
חג שמח שיהיה לכם
טוב לשמוע את מה שאת מספרת.
יש סיכוי שתעתיקי לכאן את המאמר?

אריאלה, איזה יופי שחזרת לכתוב! אני מחכה לשמוע עוד.

לנאווה חג שמח גם לך
אין לי בעיה להעתיק לכאן את המאמר אבל הוא באנגלית. ובעצם העיקר בשבילי היו שני דברים.
א. שקרן עשתה בעצמה את כל העבודה מול הכתב, זה היה ראיון באינטרנט. הוא שלח שאלות והיא ענתה - באנגלית ולבסוף הוא קצת שינה והוסיף אבל נהינתי לראות את השליטה באנגלית והיכולת שלה לכתוב על עצמה.
ו- ב' זה נסיון מעניין לקרוא על עצמך, במקרה זה על קרן וחיינו כמשפחה מחנכת בבית.
כמו שאמרתי, עצרתי לרגע ואמרתי וואו...כל זה אנחנו...

פלוני אלמוני, להערה שלך לגבי עזרה לילדים לקויי למידה בביה"ס ....לא ממש הבנתי. נדמה לי שזה היה בכיוון חיובי???????????? אבל למה בדיוק?

שליחה על ידי .מי* » 30 מרץ 2004, 06:06

כן, אריאלה, בבקשה: רוצים לשמוע עוד.

שליחה על ידי סקרן* » 31 מרץ 2004, 13:50

מדוע יש לי את ההרגשה שאביה של קרן לא משתתף במיוחד בחיי המשפחה ?

אביה של קרן הוא לא מהכותבים מה גם ששפת האם שלו אנגלית. אבל הוא בהחלט שותף לכל מה שאנחנו עושים

למעשה כל מה שקשור בחינוך ביתי וחיינו עם החינוך הביתי עוברים לא מעט דיונים פה בבית. דיונים ששותפות להם גם האחיות הבוגרות של קרן. לא תמיד אנחנו מסכימים. אבל הדיבור המשותף הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו ואני מקווה שכך זה ימשיך.

המעברים שלנו ממקום למקום (ישראל...איידהו...מיין) מציגים כל פעם אתגרים חדשים. גם צריך להבין את כללי המשחק, צריך להכיר אנשים חדשים וליצור קשרים. בעיני הקושי העיקרי בחינוך ביתי, וגם האתגר, הוא לא להישאר עם עצמך שזו תמיד סכנה מסויימת והחשש העיקרי של כל מי שאני פוגשת ומחנך בבית.
איידהו הייתה מחבקת ומקבלת. מיין לעומת זאת היא משהו אחר לגמרי. שתי אמירות מאפיינות מאד את מיין. אם אין לך אפשרות להציג שושלת משפחתית ששורשיה במייפלאור אז אתה לתמיד
from away לא ממש שייך.וזה תלוי בך למצוא את הדרך פנימה. כשהגענו אמרו לנו שזה יקח כמה שנים אבל אז נגלה כמה האנשים פה נפלאים. בשלב הראשון זה אומר שהאנשים קרים עד קרירים וגם לא במיוחד ממהרים לחלק איתך מידע חיוני. כולל שילוט הרחובות פה שהוא מינימליסטי. כי אם נולדת פה אתה הרי יודע, ואם אתה from away אז מימלא אתה לא ממש רצוי.
גישה מוזרה באיזור כמו שלנו שחי על תיירות.
המשפט השני הוא - you cannt get there from here - שמייצג את העובדה שגם אם שני מקומות נמצאים ממש קרובים זה לא אומר שאפשר להגיע מאחד לשני בקלות כי מין הסתם יש באמצע אגם או הר ואין דרך קיצור. זה אולי מסביר את יכולתם של אנשי מיין להסתדר בעצמם ועם עצמם וגאוותם על היכולת הזו.
עבורנו זה אומר שלפעמים באמת קשה להגיע ממקום למקום ואולי גם באופן מנטלי.
עבדנו קשה השנה, קרן ואני (וגם בעלי...) כדי ליצור איזה שהם קשרים וחלק מזה עשינו עם הרבה עבודת התנדבות שזה דבר מאד מקובל ונפוץ פה.
שתינו מתנדבות בארגון שמחלק ארוחות לקשישים, פעם בשבוע.
במקלט לחתולים...טוב רק זה סיפור שלם ולפעם אחרת
קרן מתנדבת פעמיים בשבוע במרכז לרכיבה טיפולית והתפקיד שלה הוא לארגן ולהוליך את הסוס בזמן שהמטפלת עובדת עם הרוכב. היא ממש אוהבת את זה ומקבלת המון חיזוקים חיוביים מכל הצוות שם.
טוב אז שנה עברה ועכשיו אנחנו מתחילים להרגיש ולראות קצת סדקים בקרח...יותר חיוכים, יותר תחושה של שייכות. ונראה לי שגם קצת למדנו מהאנשים פה להיות עם עצמנו וזה לכשעצמו לא דבר כל כך רע.

וגם כתבת באיזור כמו שלנו ...
מילים של מי שמרגיש בבית.
תודה על השיתוף.

ענת, אני חושבת שהיא דיברה על ישראל - או שאני טועה?

באזור כמו שלנו - סתם דרך התבטאות, כמו זה שאנחנו גרים בו כרגע....

לקראת סוף השנה אנחנו קצת בתהליכי סיכום. ביום שישי האחרון השתתפנו במה שהקבוצה קוראת לו
share learning day
זהו אירוע פתוח לכולם בכל גיל. הילדים מוזמנים להציג משהו ממה שעשו במהלך השנה. ניתן להציג בכל דרך שרוצים. עבור הקבוצה זו אפשרות לחלק מידע ורעיונות לגבי כל מיני דברים שאפשר לעשות. התרשמתי מהאופן שהמבוגרים עברו בין הילדים, שאלו שאלות וגילו עניין אמיתי. היה מעניין עבורי לצפות מהצד בקרן המסבירה את הדברים שהציגה וזוכה לעניין ומחמאות. זהו כמובן גם מפגש חברתי של מבוגרים וילדים וגם זה טוב לכולם.
בעוד שבוע וקצת אנחנו נפגשים באופן רשמי יותר עם המורה שאיתה אנחנו בקשר כחלק מביה"ס הוירטולי משהו שאנחנו חלק ממנו. סיכום השנה שאותה נסיים ב-11 למאי ונתחיל מתי שהוא בקיץ. כי כך מתאים לנו....

לאחר חמש שנים וקצת, שלושה ילדים ברצף, אמונה גדולה ודבקות במטרה, הרני מכריזה על כניעה!!!
כלו כוחותיי. חינוך מן הבית הוא כנראה לאנשים עם כוחות נפש גדולים במיוחד, עם דינמיקה משפחתית שונה משלנו, אולי משום שילדיי קטנים עדיין ואני צריכה לפרנס את רוב יומם לבדי.
מה עוד שאני מרגישה צורך עז לפרוץ וליצור (אני מתעבת את הביטוי "הגשמה עצמית") ואינני מוצאת את הזמן לעצמי. כל כולי נשאבת לתוך העשייה עם הילדים והנפש רוצה יותר,גם מכיוונים אחרים.
אני טיפוס קצת טוטאלי ולא יודעת איך לקמבן בין צרכי המשפחה לצרכים הנוספים שלי.
דילמה.

"נכנעת" נשמע סופי.
"דילמה" נשמע שואל.
איפה את?

נכנעת

אני מאחלת לך שתצליחי למצוא דרך שמתאימה לך ולמשפחתך. את מוזמנת לפתוח לך דף בלוג משלך ולספר לנו איך אתם מסתדרים. בהצלחה!

נכנעת, נדמה לי שקורי שרף סיפרה כאן פעם את סיפורם עם הפסקת החינוך הביתי. אולי זה יעניין אותך. (מישהו זוכר איפה זה היה?)
בכל מקרה הרבה הצלחה בדרך החדשה

מצטרפת להצעה של יונת להמשיך לספר את קורותיכם.

היי לא הייתי פה כמה זמן, היינו בחופשה בארץ. נחמד לחזור ל"דף שלי" ולמצוא בו אורחים.
לנכנעת, אני לא יודעת איפה את ואם בינתיים פתחת דף משלך אבל אני ובוודאי אחרים שעברו את התהליך יותר זמן ועם יותר ילדים בוודאי מתחברים להרגשות ויכולים להציע פתרונות.
אגב באופן די מוזר אני מתחילה להתקל בבעייה חדשה (קושי זו מילה יותר טובה) ככל שקרן גדלה ונעשית עצמאית יותר וגם מבלה שעות רבות יותר מחוץ לבית, נוצר מצב שכאילו לא כל כך ברור לי מה אני עושה. מצד אחד אני רואה במצב החדש הצלחה. היא לא בבית כי היא עובדת או עוסקת בפעילות התנדבות, או בצופים וכו' זו בעיני התפתחות טובה. מאידך אני נותרת בבית "לבדי". עדיין לא יכולה ממש לצאת לעבודה כי היא זקוקה לי לקחת להחזיר וגם פה ושם ללמד...אבל גם לא ממש קשורה כל הזמן.
כך בכל שלב יש את ההתמודדויות המיוחדות.

אריאלה,
הרעיון של בה"ס מרחוק שאת מתארת נשמע מקסים. האם אפשר להרשם אליו מהארץ - ב"ס ממאוד רחוק? בעצם בה"ס הזה העניק לכן את היכולת ללמד ולעשות (כי את מציגה את עצמך כמי שלא מלמדת באופן רציונלי)מה שאתן רוצות ובכל זאת - לא להפלט מהמערכת, לספק לילדה את האפשרות לסיים ב"ס - ז"א בגרות, אפשרות לאוניברסיטה, אפשרות לחיים "נורמטיביים" אם תבחר בהם.
אז אני חוזרת לשאלתי רוויית הקנאה - האם רק במיין או שאפשר להרשם אליו גם מהארץ?
ענבל

שלום לכולם , למדתי את החינוך הביתי גם מהאתר וגם מספרים שרכשתי , מרגישה מאוד מאוד מחוברת לענין ,זה נראה לי חיים רגועים יותר , נכונים יותר . יש לי שתי בנות בנות 9 ו 6 , נימאס לי כל יום אבל כל יום אחר הצהרים להיתקע עם השיעורים הלא מעניינים האלה ואני מרגישה שהגדולה ממש סובלת ולומדת דברים חסרי רלוונטיות לחייה , נראה שחינוך ביתי זהו הפתרון המושלם עבורנו . רק שיש לי בכל זאת כמה התלבטויות , שבוע הבא אני שלוש פעמים בלימודים, מתחילה ללמוד במסלול להכשרת אקדמאים מורה לחינון מיוחד . וזה אומר שבנותי יאלצו להישאר לבד ואני לא רגועה מיזה , בעלי חוזר מאוחר כל יום , ואני גם קצת חוששת שהטלויזיה השנואה עליי תישתלט על חייהן חס וחלילה .
אנא כיתבו הצעות , אני מרגישה צורך אדיר בתמיכה בעיקר לנוכח זה שבעלי לא ממש מת על הרעיון הזה , אבל אני מרגישה שאם אני אהייה סגורה על עצמי לא תהייה לו ברירה , כיוון שאני עם הבנות ימים שלמים . סיפור קטן שהרגשתי רע איתו אתמול , הקטנה שבה מבית הספר ישר לדיסק ללימוד אנגלית שקניתי להן , ואני מחוסרת ברירה נאלצתי למשוך אותה להכין שיעורים כי אחר הצהרים היה לי עמוס ורציתי שעל בטוח תסיים את המטלות שלה , אני אמא מאוד אחראית , ועוד סוד קטן המורות בבית הספר לדעתי לא ברמה גבוהה , אני נחרדת לעיתים מסגנון הדיבור מהגישה ועוד ועוד
אנא מחכה לעזרתכם . תודה רבה

אם הבעיה העיקרית שלך היא לגבי השארותן לבד בימים שאת לא נמצאת, נראה לי שהפתרון הוא למצוא מישהו שיהיה איתן (סטודנטית? תיכוניסטית? פנסיונרית?) או מישהו שהן יבואו אליו (אמא לתינוק? אשה מבוגרת שתשמח לארח?).

פלוניתי,
מה אם תחליטו יחד, כי הבנות שלך, בגיבוי שלך, אינן חייבות להכין שיעורי-בית עבור המורות?
הן יכולות לעשות זאת אם ירצו, ואם לא ירצו שלא יכינו. ושהמורה תשלח לך פתק שהן לא הכינו וכו'. כמובן שזה מחייב הרבה יותר מאשר קודם: תקחו יחד את האחריות על כך שהן ידעו את מה ששעורי הבית אמורים (אמורים!) להחדיר, אבל ללא התחייבות להכין מה שמשעמם ומיותר ומציק. אני חושב שזה "חינוכי" מאד, אם כי קשה הן כלפי עצמכן והן מבחינת התנגשות עם שגרת הממסד. תודיעי למורה שהבת שלך תכין שיעורים רק לפעמים!

אולי, כדי לרכך את ההלם, תסבירי למורה כי הבת שלך נכנסה לפרוייקט נסיוני של נטילת אחריות (או איזה שם יפה אחר שתמציאי לזה), ובמסגרת זו עליה לחיות ללא חובת הכנת שיעורים.