טוב,
אמא של יונת , זה נורא מבלבל שאת כל כך מלאת טקט שאת לא כותבת פשוט "בשמת" במקום "בודדים מבין הוותיקים והקבועים בפורום"...
(או שאולי אני טועה ויש עוד מישהו בקבוצה הזאת? אה, נכון,
חגית ל ו
שרה ק , אם אני זוכרת נכון... )
ואני רוצה לשאול את אנשי "חופש הביטוי":
אנחנו לא "קבוצה". כל אחד מאיתנו שונה.
אם תרשי לי, אדבר בשם עצמי:
כן, גם בשיחות פנים אל פנים אנחנו נוהגים כך, ולפחות לגבי את הרי יודעת את זה.
אבל אני לא טוענת שום דבר בהתחסדות.
ואילו לא הייתי כמו שאני, הייתי נעלבת מאוד ממה שכתבת עכשיו.
אני בהחלט משתדלת תמיד לענות בצורה מובנת, ולחשוב אם העברתי נכון את המסר שברצוני להעביר.
נכון שאני אדם שחושב עם הראש, והנטייה האישית שלי היא לדבר מהצד הרציונאלי.
לכן כשאני אומרת כל מיני דברים עקרוניים וכלליים, אני חושבת על ניסוח הדעה בצורה ברורה ובהירה ומדוייקת - ולא תמיד אני מצליחה לדמיין איך מישהו שיש לו אישיות לגמרי שונה משלי יפרש את הדברים ויקח אותם לכיוון שבכלל לא התכוונתי אליו ולא חשבתי עליו.
אבל אני לא יכולה לקחת אחריות על זה שמישהו דווקא מפרש את דברי כסוג של האשמה או התקפה אישית או אני לא יודעת מה. כן יש מקרים שבהם אנשים מבינים לא נכון, ואני לא מדברת בכלל על "חופש ביטוי".
ואני באופן אישי משתדלת לא לפגוע באנשים. רוב הזמן.
עם זאת, יש מקרים שבהם אני מגיבה בניסוח בוטה, מפני שאני חושבת שמישהו עבר את הגבול.
נגיד שאני עוברת ברחוב ורואה חנות בגדים, שעליה כתוב "עולם הילד".
ובחלון הראווה בגדי ילדים.
ונגיד שאני עברתי את גיל 16 ואפילו את גיל 32.
אבל אני בכל זאת נכנסת, ומפשפשת במדפים. ואחר כך מתחילה להתלונן באוזני המוכרת, שהעיצוב של החנות לא נראה לי, ושזה לא בסדר שהם מחזיקים רק בגדי ילדים, כי אני מחפשת חולצה בשבילי, ולמה הם לא מגדילים את המלאי, ובכלל בגדי הילדים שלהם לא לטעמי, היום לא מתלבשים ככה, אף אחד לא יילך עם זה, ולמה יש להם רק מוכרת אחת, ועוד כזאת לא אסתיטית - חשבת פעם לעשות דיאטה?
אם אני מוכרת אדיבה, סבלנית ובעלת אופי של גורו - אז אני מקשיבה לה באדיבות, מהנהנת בראשי, שותקת, ומחכה שהיא תצא מהחנות שלי (החנות לא שלי, אני סתם מוכרת פה, אבל אני בדיוק במשמרת).
אם, לחילופין, יש לי אופי כעסני ומחורבן עם פיוז קצר, והגברת לא יצאה מהחנות אלא התנחלה בה והתחילה להבריח לקוחות שנכנסו לחנות, אז בשלב מסוים אני אגיד לה: "החנות לא מוצאת חן בעינייך? אז את לא חייבת להישאר פה. את יכולה ללכת מכאן לחנות אחרת, שתהיה יותר לטעמך".
בכל זאת, אחרי שהבוסים נוזפים בי שהייתי צריכה לנסח את התנגדותי להתנהגותה בצורה יותר עדינה ומלאה טקט, אז אני מודה שיש מקום לחזור לאחור, למחוק את:
_לא נעים לך לשמוע את הדעות של באופן טבעי?
לך מפה לאתר שמתאים לדיעות שלך._
ולכתוב את אותם הדברים בצורה אחרת, מעודנת, ובמיוחד כזו שלא תגרום לאנשים שבכלל לא דיברתי אליהם - לרצות ללכת מפה.
אני בכלל לא רוצה לגרש אף אחד.
אבל אני מתקוממת כשמישהו רוצה לסתום לי את הפה בשם "הפלורליזם והסובלנות".
במקום לסתום לי את הפה - אפשר לא לקרוא אותי. אפשר לסגור לי את הדף בפרצוף. אפשר להחרים את כל ההערות שחתומות "מאת:
בשמת א". זה מה שאני עושה אם יש מישהו שאני לא מעוניינת לקרוא אותו.
האמת שהמסעדה ועוד כמה כבר תרגמו את דברי אפילו בדף הזה ממש. אז למרות החוש ההיסטורי שדורש להשאיר את הדברים על מכונם, במיוחד שצוטטו שוב ושוב, אולי אלך אחורה, אעתיק את הניסוח-המשופר-עד-מאוד-אבל-אומר-אותו-דבר של המסעדה הניידת, ואשים אותו במקום הניסוח המקורי שלי, שנקרא בטון אחר מזה שהתכוונתי אליו.
אלה המלים "לך מפה", שלא שמעתי אותם תוך כדי כתיבה במנגינה ששמעו אותם האחרים. אני כתבתי אותם בטון "עוגת הגבינה לא טעימה לך, אז תשאיר אותה בצלחת ותקח מעוגת השוקולד".
), אני נהנית לפגוש, גם אם רק וירטואלית, אנשים אחרים עם פה גדול שלא פוחדים להגיד מה הם חושבים. במיוחד כשבמקרה יש לאנשים האלה המון דברים מענינים, וחדשים, ומאירי עיניים, וכן, לפעמים גם מרגיזים, להגיד- כמו שיש לכם- יונת, רועי, בשמת, ושאר ה "אושיות". זו אחד הסיבות שכל כך כיף לי כאן. אנא, אנא, אל תפסיקו להתבטא בחופשיות. בשמת צודקת- מי שזה מפריע לו, שילך.
) אלטרנטיבה להתבונן במילים (ולא רק אלה), ואולי לקבל קצת פרופורציה אחרת ואת האפשרות שלא זה מה שנאמר.