באופן טבעי

אובדת, אז מה עם התה?

מתי את באה?

יעל, אולי תבואי גם?

אובדת, מה שלומך?
יעל, אולי תבואי גם?
בתנאי שיהיה גם קפה. יש לך אי מייל?

קפה...
אני צריכה לקפוץ לעיר החטאים כדי להשיג קפה מסחר הוגן. יש לי כמה חברות/ים שמקטרים.
אין חלב, הכל טבעוני.
אבל יש לי המון עלים לתה! גם טריים מהעציץ!!!
המייל שלי בדף הבית שלך.

יש עוד עבודה..............
קיבלתי היום עבודה נוספת. שליש משרה. ועד שליש שקיבלתי לפני שבוע. ועוד ילד שאני מטפלת בו...
מתחילים לראות נצנוצים של אור בקצה המנהרה.
תודה על התמיכה ועל הרעיונות.

יופי!!


שלחתי לך מייל אתמול.

אה, רק עכשיו ראיתי את ההודעה למעלה.
לגבי הקפה...אני יכולה להסתפק גם במים.

מתי את באה?
לאן? מהו הדף של יעל שיש שם מייל שלך?
(אני כותבת רק עכשיו כי לא כל יום יכולה להיכנס לאינטרנט)

לאן? מהו הדף של יעל שיש שם מייל שלך?
שירי - כבר מחקתי את המייל שהיה אצלי בדף.
הייתי נותנת לך את המייל שלה בשמחה, אבל נראה לי שצריך קודם לבקש רשות ממנה.

נשמע שהעניינים מתחילים להסתדר...
כל הכבוד לך
זה כנראה משתלם לזרוק התכוונות לקוסמוס מדיי פעם (וגם לעוד אנשים )

יעל, את יכולה לתת לה את המייל שלי. לא קיבלתי את המייל ממך.

ורד, תודה רבה!

ותודות רבות נוספות על כל העצות ובעיקר על הרצון הכן לעזור. הוא נתן לי תחושה מאוד משמעותית שאני יכולה לשתף א/נשים נוספים במצוקה שלי. מעטים הא/נשים מסביבי שהצליחו להבין את ההתלבטויות ואת הקושי לשלוח ילדה (תינוקת, מה ילדה?) לטיפולה של אישה אחרת.
קשה במיוחד היה להסביר את עצמי לאחר שקיבלתי הצעת עבודה מפתה מבחינה מקצועית וכלכלית, שדרשה ממני למצוא "סידור" לבת.
התייחסו אלי כאל מפונקת שרוצה ליהנות מכל העולמות. הרגשתי שבעצם אומרים לי: "אם אנחנו יכולות/ים לשלוח את הילדים לגן ולחיות עם זה בשלום (האמנם?), למה שלא תוכלי גם את? במה את או הבת שלך טובות יותר מכל אחת אחרת? למה מגיעים לכן תנאים דה-לוקס? לכי לעבוד ותפסיקי לקטר!"
ניסיתי לעשות את הסוויץ' בראש ולראות את עצמי בעבודה ההיא. ידעתי שיהיה לי מעניין ומאתגר ושתהיה רווחה כלכלית. אבל ההתכווצות הכואבת של הלב ושל הבטן, בכל פעם שדימיינתי את הפרידות בבוקר, היתה יותר מידי בשבילי. לא רציתי שהיא תתרגל או שאני אתרגל, כמו שהבטיחו לי כולם. אלו לא מותרות בעיני, לגדל אותה בעצמי, זו הדרך היחידה בה אני יכולה לחיות עם עצמי ואיתה חיים איכותיים. זה מה שמתאים לי וטוב לי וחשוב ויקר ומשמעותי.

רק חברים קרובים ידעו על ההדרדרות במצב הכספי. לא רציתי לספוג את חיצי ה"אמרנו לך". מהחברים האלו, מהבת, מכן (אולי גם קצת מעצמי...) שאבתי את הכוחות לאסוף את עצמי ולמצוא פתרונות. תחושת היאוש פגעה ביכולת שלי לחשוב בצלילות ולתור אחר פתרונות טובים.
אחת התחושות הקשות ביותר בתקופה הזו, היתה הבושה. שמעתם על האנשים ההם מהטלוויזיה ומהעיתונים שמתביישים בעוני שלהם? גם לכם אמרו אמאבא שאין מה להתבייש בזה? שכל עבודה מכבדת את בעליה? שמחסור כספי הוא לא סיבה למבוכה....
אז התביישתי להיות במצב של מחסור. עדיין קשה לי לכתוב "ענייה". אולי אני לא באמת ענייה, כי עוני הוא יותר ממחסור כלכלי. אבל היתה שם גם בושה.
המצב הכספי עוד לא השתפר באופן משמעותי, אבל הידיעה שתיכנס משכורת צנועה בסוף החודש ומשכורת טובה יותר בסוף החודש הבא, משפרת את מצב רוחי.

Money makes the world goes around...
איזו בעסה!

הי, אובדת. אני אנסה שוב לשלוח את המייל עכשיו.
הכתובת שלך היא שם+שם משפחה ואחר כך yahoo.com, נכון?

יעל, שם +שם משפחה, עם t אחד בלבד.
אני אבדוק אם קיבלתי.

יעל, לא קיבלתי את המייל גם הפעם.

יעל, לא קיבלתי את המייל גם הפעם.
לא ברור לי מה קורה. בדקתי את הכתובת וכתבתי נכון.
(לא שזה היה אי מייל כל כך חשוב). ראית כאן למעלה? - כתבתי את האי מייל שלי.
אני אנסה עוד פעם אחת לשלוח לך.

שירי - שלחתי לך מייל ובו המייל של אובדת עצות.

נזכרתי בדף הזה ובאתי להתעדכן מה קורה אתך, אובדת עצות .

תודה על ההתעניינות, חגית.
אני עובדת בשליש משרה בריכוז פרוייקט מעניין. השכר על הפנים, אבל העבודה מאתגרת ומרתקת.
אני עוד מטפלת קצת בבן של חבר, אבל זה יסתיים בקרוב.
עובדת על אפשרויות לעסק עצמאי ובמקביל ממשיכה לחפש.
שוקלת גם אפשרות לעזוב את העיר לאזור זול יותר, אולי עם קבוצה של חברים.

שוקלת גם אפשרות לעזוב את העיר לאזור זול יותר, אולי עם קבוצה של חברים.

לכי על זה

זה לא כל כך פשוט כרגע. אולי בעוד שנה.

אובדת עצות, את נשמעת אופטימית ומלאת אופציות.
מאחלת לך המון המון

התייחסו אלי כאל מפונקת שרוצה להינות מכל העולמות. הרגשתי שבעצם אומרים לי: "אם אנחנו יכולות/ים לשלוח את הילדים לגן ולחיות עם זה בשלום (האמנם?), למה שלא תוכלי גם את? במה את או הבת שלך טובות יותר מכל אחת אחרת? למה מגיעים לכן תנאים דה-לוקס? לכי לעבוד ותפסיקי לקטר!"
זהו, בדיוק ככה אני מרגישה רוב הזמן.

אני חוזרת לדף הזה וקוראת אותו והבטן מתכווצת לי. כמה פחד, כמה תסכול ואיזו תחושת אבדן היתה בתקופה ההיא.
עשרה חודשים עברו בערך והשבוע עברתי לעבוד בשני שליש משרה. שכר סביר, אפשר להתקיים ולהפסיק לפחד. אמנם זו עבודה זמנית לחמישה חודשים, אבל יש אופציה להמשך אם יהיו מקורות מימון.
ביולי התחלתי לעבוד בשליש משרה בשכר זעום, בינואר עוד כמה שעות במקום אחר ועכשיו זה. עד הקיץ יהיה פה רגוע.

תודה לכל מי שהיתה כאן,
אמנם לא השתמשתי ברב העצות באופן מעשי, אבל הרוח חזרה למפרשים ונתנה לי אויר כדי להגיע שפויה למקום הזה. בהרבה עמל השגתי את העבודה הזו, שאני כבר עושה כמה חודשים בהתנדבות, וזה הרגע לחזור ולהודות.
ולהשיל אנונימיות...
תודה.

יופי! @}
>לא שהיה קשה לזהות אותך גם תחת מעטה האנונימיות<

@}

כתבתי לך בדף בית אבל בא לי גם פה.

בזכות הדף הזה הכרתי אותך ואת ש', ואיזה יופי לראות איך אתן גדלות @}

ליאת, טוב לשמוע @}

מצטרפת לדף הזה לא בשמחה. פרטים עלי תוכלו לראות בדפים עוד אמא מהורהרת ו ומה עם מעוטי היכולת .

הדף כאן ארוך, ומרפרוף בו הבחנתי שהועלו בו לא מעט רעיונות לפותחת הדף. בשלב זה אעבור על הדף יותר לעומק ואתיחס כאילו כל העצות שנתנו לה הופנו אלי. אם עצה מסויימת (וסביר שכך יהיה עם הרוב) תראה לי כלא מתאימה לה, אתיחס לכך ואציין מדוע. מנגד, אם תהיינה עצות שתראנה לי כשוות בדיקה אנסה לחשוב יחד אתכם הלאה, כדי לבדוק אם זה אכן מתאים לא ואם כן איך כדאי לי ליישם זאת.

אז אתחיל לעבור על הדף ואתיחס כאן לעצות הראשונות.

• פתיחת משפחתון. - לא מתאים לי. אני אדם מעט לא בריא, וכל יום קורות לי התמוטטיות שמפילות אותי למיטה לחצי שעה עד שעה. גם השעון הביולוגי שלי "דפוק" ואני לא מתפקדת טוב בבקרים. ועל כל הצרות ... הדירה שלנו ממש לא מתאימה לענין זה.

• עבודה תמורת כלכלה - גם בגלל החולשות שלי, וגם בגלל היותי אשה נשואה, וגם בגלל שאני לא מתאימה לסוג כזה של עבודות, זה לא מתאים לי.

• שיעורים פרטיים לילדים - דורש מחויבות, שבגלל הבעיות שלי אני לא יכולה להתחייב (לצערי, כי אני מאוד אוהבת את זה)

• בייביסיטר, לקחת כלבים לטיולים - אותו הדבר כמו לגבי שיעורים פרטיים

• לטפל בקשיש בביתו - אותו הדבר כמו עבודה תמורת כלכלה

• להכניס דייר משנה. - גם בשבילנו בלבד הדירה קטנה מידי

• לחלק עיתונים, פלאיירים, דואר, למכור פרחים - מהר מאוד אתמוטט פיסית

• שינוי מקום מגורים. - אצל הורי ואצל הורי בעלי אין מקום, והם גם לא יסכימו לקבל אותנו, וגם אם יסכימו לא יאהבו את רעיון החינוך הביתי. לעבור סדרך אחרת? אנחנו נמצאים בדרך המגורים הזולה ביותר שאפשרית מבחינתנו

• הכנת אוכל לאחרים. - גם עבור משפחתי אני עושה בקושי, ולא הכי מוצלח

• סקרים - יש לי בעיה פסיכולוגית שמקשה עלי לדבר בטלפון

טוב, זהו, עברתי על הכל. לצערי לא מצאתי רעיון שמתאים לי, אבל אולי ניתן להמשיך לחשוב יחד ולמצוא משהו.

בייביסיטר, לקחת כלבים לטיולים - אותו הדבר כמו לגבי שיעורים פרטיים
לטיפול מזדמן (בילד או בכלב קבוע) לא צריך מחויבות "להיות זמינה כל יום", די ב"להיות זמינה לעיתים קרובות".

באזור מגורי זה לא ניתן לישום (לביביסיטר אף אחד לא זקוק ובכלבים הבעלים מטפלים או שמזניחים בחוסר אכפתיות), ובכל מקרה לא ניתן להתקיים רק מדברים מזדמנים. וחוץ מזה אני גם לא יכולה להתחייב "להיות זמינה לעתים קרובות" אלא רק "להיות זמינה פעם ביובל".

לצערי אני לא בנויה כמעט לשום עבודה שניתן לעשות "בשחור", ועבודה "חוקית" זה מסוכן מאוד שאנסה להתחיל בתנאים שאפשריים מבחינתי כל זמן שבעלי מובטל ואנחנו חיים מהבטחת הכנסה בלבד.

האם הדף הזה צריך להיות כאן?
נראה לי שהוא שייך לאתר האם. בכולופן, הילדה שאמא שלה פתחה את הדף רק בת שלוש...

עוד אמא מהורהרת , אולי כדאי לנסות ולהתרכז בכישורים המיוחדים שלך, בדברים שאת אוהבת לעשות.

לנהר

עליהם כבר חשבתי. חלקם דורשים השלמת לימודים רקדימיים, מה שמסיבות טכניות רבות וגם כלכליות, בלתי אפשרי, ואלה עיקר כישורי. האחרים אמורים להיות מיושמים כשאפתח את העסק שאני מתכננת, אבל זה יתכן רק לאחר שבעלי ימצא עבודה, וזה כרגע לא נראה באופק.

היה עוד משהו שחשבתי עליו, אבל בעלי לא תומך, וגם לא נראה לי שאוכל לקבל עבורו את הסיוע הנדרש, ונדרש הרבה, אז זה ירד מהפרק (חוץ מזה, שלפעמים כשאני חושבת על הרעיון הזה כאילו איננו שלי, הוא נראה לי רעיון מתנשא ופטרוני, כזה שאם היו באים אלי איתו לא הייתי שמחה לקבל).

ל ליאת טאוב

אני חולקת עליך. אמנם בעת פתיחת הדף בתה של הכותבת הייתה בת 3, אבל בעיות כלכליות אינן נחלתן של הורים לקטנטנים בלבד, וכך גם לגבי הפתרונות, גם אם הם לא מתאימים לפותחת השיר או לי, יתכן שהם דווקא יתאימו למשפחה עם ילדים בגיל בית הספר

האם הדף הזה צריך להיות כאן?
כן.
בדיוק משום שהוא מתאים לאמהות שמוכנות לעשות כל ג'אגלינג שהוא ובלבד שהן יצליחו לפרנס וגם להיות המטפל הראשי בילדיהן.

עוד אמא מהורהרת,
בדף באופן:פתיחת עסק עצמאי יש רשימה די ארוכה של רעיונות לעבודות שאפשר לעשות מהבית (תחת הסעיף במה לעבוד? ).

עירית לוי, זה לא יעזור מסיבה פשוטה. עסק עצמאי יכול להפתח רק ע"י מי שיש לו גב כלכלי או לפחות בן/ת זוג שעובד/ת בחוץ ומביא משכורת קבועה סבירה שמהווה בטחון. אשה שהיא ובן זוגה חיים מהבטחת הכנסה, חוקית מותר לה, מעשית אסור לה לפתוח עסק. אולי אם מישהי מסוגלת לעבוד בעבודות שאותן ניתן לעשות "בשחור" תוכל למצוא רעיונות גם כשהיא במצבי, אבל לא אני שלא מסוגלת טכנית לדברים כאלה

אגב, לגבי הרעיון שעלה לי אבל ירד מהפרק. בכל זאת אתאר אותו כאן. אבל אקדים ואומר ש בכל מקרה הרעיון הזה לא יכול לתרום לנו פרנסה, ודי מסובך לעשות את דברים כשלנו עצמנו אין פרנסה .

הרעיון הוא כזה.

אנחנו גרים בשכונת מצוקה. אנחנו אמנם ישראלים מלידה, ועד לא מזמן אמנם לא היינו עשירים, אבל כל זמן שבעלי עבד היינו חלק מהמעמד הבינוני , אבל רוב התושבים באזורנו הם או זקנים, או רווקים וזוגות עם תינוקות בלבד שגרים כאן מקסימום שנתיים, או מעט מעולי חבר העמים ובעיקר הרבה מאוד אתיופים. הבת שלי (כפי שציינתי בת 4) התחברה בעיקר עם הילדים האתיופים ועם אחת הילדות "הרוסיות". הילדה "הרוסיה" עכשיו הייתה אמורה להיות בכתה א אבל הושארה גן, והיא ילדה חמודה אבל מאוד בעייתית ואלימה. הילדים האתיופים שבתי התחברה איתם הם עכשיו בכתות א עד ד ועוד אחת בגיל בתי. ילדים מקסימים, אבל מסתובבים ברחוב מגיל מאוד צעיר ללא פיקוח ומשעמום עושים דברים לא רצויים, ואני די חוששת לעתידם. בין הילדים האתיופים ל"רוסים" אין קשר טוב.
כפי שציינתי, בתי כנראה מחוננת ולכן אני כל הזמן מנסה להשיג אמצעים לקדם אותה. מיד פעם אני לוקחת החוצה חוברות או ספרים, ואז גם הילדים מתגודדים סביבי ומבקשים לעסוק בזה. יותר מזה, אני מרגישה שיש לי השפעה חיובית עליהם, מעצם היותי המבוגר היחיד שנמצא בשטח כשהם מחוץ לבית.

נכון שבשכונה יש מתנ"ס, אבל ההיצע שלו איננו לטעמי, ואני שמה לב שגם הילדים (לפחות אלה מהרחוב שלנו) לא נעזרים בשרותי המתנ"ס (לא ביררתי למה). אני מניחה שזה נובע בעיקר מקושי כלכלי ו/או מחוסר ענין של ההורים להשקיע בענין זה זמן וכסף.

אז הרעיון שעלה לי הוא כזה. להשיג מהעירייה אישור לשימוש במקלט הציבורי שברחוב ולהפעיל במקום גם פעילויות שונות לילדי השכונה (עזרה בשיעורי בית לתלמידי בתי הספר, פעילויות חברתיות, פעילויות קהילתיות, פעיליות ספורט ואומנות ופעילויות העשרה שונות + משחקיה וספריה) ואולי גם פעילויות להורים כדי לקדמם (למשל חוגי מחשבים). הענין הוא שהרעיון יפה, אבל דורש מימון רציני של תורם כלשהו או תורמים, כי ההורים בטח לא יסכימו להשקיע בענין אפילו שקלים בודדים, ואני לא חושבת שיש לי איך להשיג את הכספים הנדרשים, וגם לא ברור לי איך אני מסוגלת לבצע את זה כשאין לנו פרנסה וכשאין לי תמיכה של בעלי.

נסי לפנות לארגון "מהפך"
03-6821620

[email protected]

מה זה? לא שמעתי מימי על הארגון הזה. יש לך קישור? מה הוא יכול להועיל לי? הם יכולים לתת לי כשלב ראשון דרך להעמד על הרגליים (עבודה לבעלי ואפשרות לפתוח את העסק שלי) ואח"כ אמצעים לקדם את החברים של בתי?

הם יכולים אולי לעזור לך עם הרעיון לעשות פעילויות לילדי השכונה.
www.web4u.co.il/code/main.asp?[po]cat id[/po]=3928&pID=308

תודה, אבדוק, אולי בכל זאת יצא מזה משהו

ליאת, הסתכלתי באתר ו... שני חסרונות:
1) לפי התנועה בפורום מדובר באתר לא פעיל, מה שמרמז על ארגון לא פעיל
2) כפי שכתבתי כאן, כל זמן שאין למשפחתי פרנסה לא אוכל לתרום לאחרים בצורה מסודרת, והארגון הזה הוא ארגון של מתנדבים בלבד, ולכן כרגע הם לא יכולים לסייע לי. אם בבוא היום, כשתהייה לנו פרנסה, הארגון יהיה פעיל, זה יהיה בהחלט רעיון טוב לשתף איתו פעולה.

אמא,

1. הארגון הזה פעיל מאוד. אני עובדת איתם בירושלים.
2. זה לא ארגון של מתנדבים כמעט בכלל. יש עובדים ויש סטודנטים שמקבלים מלגות.

אם לא תדברי איתם לא תדעי מה יכול לצאת מזה.
חוצמזה יש עוד המון ארגונים ועמותות שיכולים לחשוב שזה רעיון טוב ולאמץ אותך כעובדת, או לתת לך כלים ואת שמם לגיוס כספים.
אם את בעניין של להיתפרנס מיוזמה עצמאית, אז אל תפסלי כל כך בקלות.
יחד עם זה, אני מאוד מבינה את הצורך בעבודה שתכניס כסף ורק אחר כך להתחיל ליזום דברים עצמאיים. זה כל כך קשה להתחיל משהו חדש לגמרי כשהמצוקה הכספית חונקת.

את יודעת מה, ליאת, מה שנקרא "אני אישן על זה".

תגידי, מה דעתך? כדי להגביר את הסיכויים שבכל זאת יצא מזה משהו, גם לתועלת ילדי השכונה (ואולי גם הוריהם), גם לתועלת בתי, וגם לפרנסה לנו - כדאי אולי שאצור מסמך של תוכנית מסודרת של מה שאני רוצה לעשות ואיך? אם זה רעיון טוב, אז מכם אשמח לקבל רעיונות לפעילויות שכדאי שאציע.

זה רעיון טוב.
בשעה יותר שפויה אשתדל להעלות רעיונות לפעילויות.

בעמוד הראשי של תפוז הופיעה כותרת על ילדים מאוד צעירים שעובדים. הכותרת הזאת העלתה בי מחשבה. כולנו, מי שנוקטים בחינוך ביתי אמיתי, ולא חשוב באיזו דרך, ולא משנה אם אנחנו מגובים באישור ממשרד החינוך או לא, איש מאתנו לא יאפשר לילדו לעבוד בדרכים שמנוגדות לחוקי המדינה, ובודאי שלא בדרכים שעלולות לסכן את חייו (כדוגמת ניקוי שמשות מכוניות בצמתים). אבל יש גם את המשפחות האחרות, שכן נוהגות כך, ושיקוליהן עימן. אני לא שופטת אותן, כי נאמר "אל תשפוט את חברך עד שתגיע למקומו" ואני מקווה לא להגיע למקומם. אבל אני שואלת את עצמי: האם המשפחות הללו לא מקלקלות לנו? האם לא בגלל שכאלה בוחנים אותנו הרבה יותר לעומק ממה שנכון שיעשו? מה ניתן לעשות כדי שבחינוך ביתי יהיו רק ילדים שזה לטובתם ולא כאלה שזה לרעתם? האם לילדים העובדים הללו לא מגיע יותר? משהו שרק המערכת יכולה לתת? האם לא ראוי להכניסם לפנימיות או להעבירם למשפחות אומנות ובמקביל לנסות לסייע להורים לצאת מהמצוקה בה הם נמצאים? האם לא עדיף שהמדינה תתמקד בטיפול בהם ותניח לנו במנוחה? או שאולי דווקא כדי שהמדינה תוכל להגיע אליהם ולטפל בהם היא צריכה לבדוק היטב גם אותנו ולוודא שאצלנו אין את הבעיה הזאת? האם יש למדינה דרך למצוא את הילדים שנפלטו מהמערכת שלא בטובתם מבלי להטריד את המשפחות שפועלות בדרך של חינוך ביתי אמיתי לשיטותיו השונות ומבלי לפספס אף ילד שנפלט?

מחשבות קשות

לאובדת, יש לי רעיון! תכיני ספרמתכונים, לממתקים בריאים, ולבעלים רעבים מאוד, תדפיסי, תעטרי עם בתך, תאגדי בשרוך טבעי ותחליטי על מחיר. אני אהיה הלקוחה הראשונה שלך. בתי חזרה הביתה אחרי שנת לימודים ראשונה (כשרק חצי באמת היתה בב"ס) ועלי לתקן הרגלי אכילה מקולקלים. תוסיפי בספר הוראות הכנה לילדים עם איפה אפשר להשיג את המוצרים בתקווה שלא רחוק מהבית.
קדימה, אני מחכה לעותק! תודה.

תודה לבטים. זה רעיון נחמד מאוד.
אני כבר לא אובדת עצות.
אני במצב טוב בהרבה.
עדיין מחפשת דרך. אולי תמיד.
אבל עכשיו זה ממקום חזק בהרבה.
וגם יש לי קהילה תומכת מאוד ומחזקת.

אשמח לקבל פרטים מ-m4m אולי אוכל להיעזר ולעזור פעם אחת בשבוע ......יש לי בן מקסים בן שנה ו-7 והצעת עבודה לבוקר אחד בשבוע....אשמח לקבל עזרה בעניין איני מוכנה לשלוח לגן לפחות לא כרגע.

יש אולי אמא שהייתה רוצה לחלוק חיים עם עוד אמא??
נא להגיב פה ואחר כך נמשיך הלאה.

אני היום מחפשת את אשר חיפשת לפני שנתיים...יש לך רשימת חברות אולי שמחפשות לחלוק מגורים משותפים אם עוד חד הורית? אולי את מחפשת שוב?:-)

כמה שהדף הזה בא בזמן הנכון אין לכן מושג!!! אשמח להחיות אותו ולשמוע האם יש כאן חד הוריות שמעוניינות ביצירת חיים משותפים, עזרה הדדית ותמיכה לאורך הדרך? אני בדיוק מחפשת דירה והייתי שמחה לחלוק את חיי עם נשים נוספות.
כמובן שגם סתם להכיר נשים במצבי יכול להיות נפלא. לשפוך את הלב ולעודד אחת את השנייה הלאה...

חברה אמרה לי שהחינוך הביתי זו פריבילגיה של עשירים בלבד, אחרי שרתחתי מעצבים התחלנו להוריד את הדיון למספרים ואכלתי לגמרי את הכובע, אין ספק שהחינוך הביתי לא זול ומגביל מאוד לפחות 50% מכח העבודה של הבית, בסיכומו של דיון החלטנו שהחינוך הביתי זה יותר קשור לסדר עדיפות, וללא ספק למי שחי בדוחק יהיה קשה לותר על יציאה לעבודה או קיצוץ במישרה.