באופן טבעי

הצעה: ג'וּסִית_ במקום _כּוּסִית

אם היא לא יודעת זה נראה לי מוזר
למה את מתכוונת? מה בדיוק היא אמורה לדעת?

למה את מתכוונת? מה בדיוק היא אמורה לדעת?
אהלן עוד לא אמא , אני רוצה לענות אבל אני מעדיפה לענות על מה שבדיוק מעניין אותך.
את רוצה לנסח את השאלה שוב? כך שאענה כמה שיותר מדוייק שאני יכולה?
@}

ענת, תודה על ההתייחסות.
האם התכוונת לומר שהילדה צריכה לדעת תיאורטית שהאבא הוא גבר ולפיכך ישלו אבר מין של גברים, שונה מזה שלה?
או שמא את בעד שילדה יכולה לראות בטבעיות את אברי המין של שני ההורים שלה? איך שומרים על גבולות מצד אחד, אבל לא מפתחים מבוכה ואיסור מסביב לנושא של 'זין'.
אני בדיוק מנסה לברר עכשיו איך היו הדברים אצלנו, ואיך הם היו יכולים להיות אחרת.
קראתי בדף שלך שאת מחנכת מינית, ואני מאוד סקרנית לדעת מה זה אומר, איפה למדת את זה, ואיך את עובדת.

עוד לא אמא , מחכה לך תשובה בדף בית @}

אולי זה עלול לבלבל ילדות אבל לנו וככינוי חיבה בשבילן יש תות.

פות ?!!!?

בנות יקרות. יש לי משהו לחדש לכן ואני מתה מצחוק לאחר שקראתי את דבריכן. אז אתן יודעות מה מסמלת ורד באגדות. למשל באגדה היפה והחיה. האב נותן לבתו ורד אדום כסמל לבשלותה המינית וכאשור להתחיל את חייה הפרטיים עם בחיר לבה. מלכת הפרחים ורד בעלת הריח האלוהי מסמלת את איבר המין הנשי.

כוס זה ערבית
מנוש זה תורכית
השם שלי, ורד , זה השם הכי מתאים לאיבר שלי. האזרח קיין קרא לזה רוזבאד. כלומר ורד.
שמעתי פעם שמישהו אמר שזין בא מהאות הראשנה, ז' של המילה הערבית זוב או זובור ובגלל זה השם בעברית של האיבר שלנו צריך ללהיות כ' או כף.
זה נורא מתאים, כי זו מילה נקיבה.

ראיתי לא מזמן את האזרח קיין.
איך הבנת שהוא התכוון אליו כשהוא אמר רוזבאד?

עד כמה שאני זוכרת, "רוזבאד" היה השם של המזחלת שלו כשהיה ילד והיה מצויר עליה ניצן של ורד [rosebud]. המזחלת הזו סימלה את ילדותו.

החביבה עלי היא ה - VULVA, בלטינית אם אני לא טועה. יש משהו מאד נעים בשילוב הצלילי הזה, שמתגלגל על הלשון:-)

אצלנו בבית קראו לזה "פיפי" גם לבנים, גם לבנות. לי זה לא נראה ובהתחלה כשהיתה תינוקת קראתי לזה "פושפוש" אבל עם הזמן הפסקתי כי נראה לי מלאכותי וכבר המון זמן אני לא קוראת לאיבר בשם כמעט אף פעם, בינתיים נראה לי שהיא מתחילה להפנים "פיפי" מהורי ולי זה לא נראה, אבל פושפוש לא יוצא לי טבעי מהפה ועוד פחות מזה כל שם אחר.
קצת במבוכה שאין כרגע שם שמרגיש לי נכון.

השם שלי, ורד , זה השם הכי מתאים לאיבר שלי. האזרח קיין קרא לזה רוזבאד. כלומר ורד.עד כמה שאני זוכרת, "רוזבאד" היה השם של המזחלת שלו כשהיה ילד והיה מצויר עליה ניצן של ורד [rosebud]. המזחלת הזו סימלה את ילדותו.
אכן, בתור סטודנטית לקולנוע בעבר אני מאשרת שהרוזבאד היתה המזחלת של הילד. אבל אפשר למצוא הקבלה אחרת לורד בספר של ג'ון אירווינג "עד שאמצע אותך" שם קוראים לאבר המין הנשי "שושנת יריחו".

אני גם לא אוהבת את השם "פות" זה מונח כל כך דודתי בעיני, מזכיר לי את אחות בית הספר העבשה שמנסה ללמד חינוך מיני... לאבר המין של החיפושעת הקטנטנה שלי אני קוראת "הפמושקית הקטנה" ה"מו" הוא בשורוק לא חולם כמו אצל מאיר שלו ואילו מן הנדרש הוא שאבר המין שלי יהיה "הפמושקה" שוב שורוק וצרה (ככה קוראים לזה ֵ?) ולא אנחנו לא פולנים בשום דרך, פשוט אהבתי את השם שמצלצל לי מאוד חיבתי. כשהיא תגדל גם הפומושקית שלה תגדל כמובן |פרח|.

לא מבינה.
את השם "תותה" בשורוק אף אחד לא מציג? מה קרה לכם? זה תותה, זה הכל

בכל כתבי חז"ל,זה נקרא "המקום".
תמיד זה הפריע לי-חשבתי שזו מילה שמרמזת,למילה האסורה...
ויום אחד הבנתי שלא.
ש"המקום"-זה,זה השם שלו.
וזה כל כך יפה בעיני.
(להזכירכם-הק"בה מכונה "המקום " לפעמים,להבדיל)...
זה יפה כי זה המקום שלי. זה המקום שלנו.של הנשים. זה המקום של הבעלים שלנו.
"אשתו זה ביתו"-זה זה. זה הבית שלו.המקום שהוא יכול להיות מוגן שם. שהוא יכול לנוח...
זה יכול להיות בית חמים ונעים ומזמין,וזה יכול להיות איגלו....
ואני חושבת שחסרונו של כינוי ספציפי וישיר לאיברי המין בעברית(בשפת הקודש),זה לא מתוך בושה.
אבותינו כנראה התביישו כבר אז לקרוא להם בשמות. כמה תסביכים היו יכולים להיחסך כמו שכתב עדי רן.
אלא מתוך צניעות.
מתוך הכרה במהות שאמיתית של זה.
למין יש איכות של סוד.
איכות של עומק.
משהו שלא ניתן לבטא.משהו,שהביטוי עצמו,מוריד מקסמו.
הרמזים-הם עצמם מהות העניין. משהו נסתר,מכוסה,עמוק,פנימי. אינטימי .
ולכן הדיון הזה כל כך יפה בעיני.
נעים לשמוע את כל הכינויים,והרמזים,המגלים מעט מהתפיסה שמאחורי,שנתנו אמהות,סבתות,מכל מני עדות עבור בנותיהן.
אני אוהבת מאוד את "המקום".(במיוחד כשזה נלחש ככה,במסתוריות...)אבל זה לא מתאים לילדים.
לילדים גם לנו יש את ה"פושפוש" .ומשום מה,הבת שלי מתעקשת לקרוא לזה "טוסיק"....אהבתי את הפירושים ל"פות".(לא היה לי מושג שזה "מקראי"!)זה גורם לי להרגיש יותר בנוח עם המילה.
תודה.

אני חושבת שהמהות היא לא השם. המהות היא ההטעמה, הטון, הקול. לא אוהבת שפתאום עוברים לליחשוש כשמזכירים את האיבר הנשי, ביחוד כשמדברים עם ילדה.

במחוזנו:
בולבול , פיפיקים.
ככה.

"לאבא יש בולבול. לאמא - אין בולבול. לאמא יש פיפיקים. כשאני אהיה גדולה אז יהיה לי בולבול."
"לאמא יש בולבול?!"
"לאאאאא!"
"ואמא גדולה?...."
"כן."
"גם לך, כשתהיי גדולה, לא יהיה בולבול. רק לבנים יש."
"נכון."
"אבל כשתהיי גדולה אז יהיו לך ציצים!"
"כן!"

לבת שלי יש פות וכשאני מתייחסת אליו במקלחת או בשרותים - פותי, מתוך נחמדות.
לבן יש בולבול או בולבולון איך שהוא למרות שניסינו לקרא לו פין זה אף פעם לא השתרש , זה נשמע יותר מדי רפואי.( הוא דרך אגב מכיר את הציפור, אבל כבר למד שלפעמים בעברית יש אותה מילה עם כמה מובנים...)
בינינו, ביני לבן זוגי, אנחנו משתמשים לרוב בכוס וזין אבל באינטונציה כזו שמוציאה מן המילים את הליכלוך שדבק בהן. מדי פעם אני מחפשת חלופות מוצלחות יותר.
ואגינה, שהיום נשמעת יותר קלינית, היא במקור השם של נדן החרב של הליגיונר הרומי- ואולי מכאן צמח הדימוי לאיבר המין הגברי ככלי נשק הנכנס אליו.
הדימוי של פרח או לוטוס הוא עתיק, ומאוד יפה. הציירת ג'ורג'יה אוקיף עשתה קרירה מלצייר פרחים= ואגינות, כשמסתכלים על פרחי סחלבים מסויימים בשיא פריחתם אפשר לראות בברור את הדגדגן מזדקר במרכזו כאילו בשיא הגירו שלו.

הצעה למקור המילה 'פּוֹת' - בערבית 'פוּת' זה היכנס...

(הדברים המאד חשובים שמגלים כשמנסים ללמוד ערבית......).

אני באמת לא מבינה מה השם של אבר המין כ"כ מעסיק אותכם?
הגיע הזמן שתתעסקו בדברים אחרים שימלאו את ראשיכם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

באנגלית:
Vagina = נרתיק !
Vulva = פות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פותיק זה דווקא נחמד ואפילו מאוד, לטעמי.
גם פסטל-דה-אורו זה נחמד אבל ארוך מכדי להיות כינוי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אצלנו קוראים לזה "גלו" או "גדו", אני לא ממש זוכרת מאיפה זה.. נראה לי שמאיזה קלטת ילדים שמופיעה שם ילדה קטנה עם עם שיער שחור ארוך..קצת קריפי...

תותה - "TOOTA"

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שכחתם וג'יג'י (אבל זה כינוי רק לוג'ינה)
ובאמת הרבה פעמים הכינויים כמו כל כינוי אחר ממוצאים באופן טבעי. יש לי חברה שהיא ובן זוגה קוראים להן פופו (לבת) ובובו (לבן) שזה חמוד מאד בעייני.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צריכים לקרוא לזה בולבול

פותי /פאנניקי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בילדותי השם היחיד שהכרתי דרך אמי, היה "בטושו" עם שורוק בט' ובש'.
היא עלתה מלוב, אולי המקור מניב של ערבית או ממילת חיבה כל שהיא.
אני זוכרת שהייתי בהלם כשגיליתי שאף אחת חוץ ממני (ומאחיותיי) לא מכירה את המילה.
היה למילה קונוטציה חמודה כמו בולבול: "אויש כפרה על הבטושו החמוד הזה..." (משפט מפתח שנאמר בהתאמה גם לבנים הקטנים)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

למה כל השמות המוזרים האלה???
לאיבר המין של הבן קוראים בולבול
ושל הבת-פושפוש
מה הסתבכתם???

ושל הבת-פושפוש
לא, כי "פושפוש" זה לא שם מוזר בכלל....:-D
לא מסתבכים, סתם חולקים.
לא נעים לך, את יכולה להמשיך להתייחס לבולבול ופושפוש בשמחה.

אצלנו הוא מכונה "פוקו" בשורוקים, או "פושקי". עוד אין לנו שמות לבולבולים, כי אין כאלה בסביבתנו המיידית:-)

אפשר גם?

לי כבר שנים יש שמות לאיברים שלי. לציצים שלי קוראים "תלמה ולואיז" , לפות אני קוראת "תות" ולדגדגן "בילי" (נער הפרא).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אצלנו למנוש קוראים פטטוש

אצלנו זה "בייבבלייד" (-:

אני מכנה אותו פיפות pipot
שמזכיר לי פה עם שפתיים, וגם את השכן החביב פי הטבעת, וגם מתחבר לי לשם חיבה
ואני משתמשת בו עם בנותי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ג'וסי זה השם הכי יפה
juci

הוא בולבול והיא בולבולה
ואם את רוצה כינוי חיבה, אז בולבולונת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדהים כמה אתן חופרות על הנושא. לא עדיף כבר לקחת את האצבעות ולחפור שם?
וחוץ מזה אפשר לדון במקור השם של כל אצבע

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מדהים הדיון החל ב 2006
וואי וואי כמה שגיאות מצאתי פה ...
לידעיה מקור השם ׳זין׳ הוא די פשוט על פי אבשלום קור... בעבר מאה 14 עד 17 קראו לזה ה״זנב שמקדימה״ . בגלל שזו הייתה מילה כ״כ גסה קיצרו בתחילה לזנב ואחרי כן לז׳ כי זה היה בוטה מידי
לגבי הפות ישנו אתר מדהים למדי הנקרא ״Petals" עלי כותרת באנגלית שעשה צלם אמריקאי שמצלם צילומי פות מדהימים
אצלנו זה זין וכוס או פות . גם אנחנו הוצאנו את הקונוטציות המגעילות

המקור של הכינוי "פות" הוא אכן בפסוק "וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן וַיהוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה" (ישעיה ג 17), אבל זה רק כינוי, כי המשמעות המקורית של המילה היא כפי הנראה החלק הנקבי של הציר - "וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי" (מלכים א' ז 50).
איבר המין הנקבי מכונה איפוא "פות", כי ה"ציר" - איבר המין הזכרי מסתובב בו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שמתי לב שהרבה מהשמות מתחילים באותיות פא או בית, שהן אותיות שפתיות. מה זה אומר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דיון שנמשך 10 שנים חחחח

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי אפשר להציע את 'מעיין הישועה'

אצלנו קראנו לאיבר הנשי= פונצ'יק

וכדי להמשיך דיון בן עשר שנים... איבר הוא בעברית לשון זכר. בעצם איבר המין הנשי הוא הגדרת הנקביות כמעט, אז למה אין מילה שמייצגת את האיבר הזה בלשון נקבה? כשאני אומרת הפות שלי אני מרגישה שאני מדברת על משהו זכרי באמצע הנקביות שלי, ומרגישה כמו ניכור לעצמי איכשהו.

אני מחפשת שם נשי לחלק נשי. בעברית. וכן, נרתיק הוא מיכל של משהו, ואני לא מגדירה את עצמי, במרכז המיניות שלי, כמיכל למיניות של מישהו אחר. מרתק כל הבלגן הזה.

הלכתי לקישור שנתנה ציל צול בדף החיוניות שלי ופשוט נשארתי לסרטונים הבאים, ועלה סרטון קצרצר (פחות משתי דקות) מדהים על שם חדש לאיבר המין הנשי (וגם העשרתי את השבדית שלי במלה חדשה לגמרי). רלבנטי ביותר לדף הזה.

אגב, בעיני המלה "פות" חמודה, והייתי רוצה שגם הקול שלי יישמע פה.
אני גדלתי על המלים "פות" ו"פין" כמלים פשוטות ורגילות כי ההורים שלי השתמשו בהן בדיוק כמו בשוק, ירך, כף רגל, זרוע, מרפק וכן הלאה.
מצד שני, רבים בארץ אינם יודעים כלל את איברי הגוף. אינם מבדילים בין ירך לשוק, בין זרוע לאמה וכן הלאה. כך שבעיניהם, כמעט כל המלים הקשורות לגוף, אינן חלק מן השפה, וכשהם לומדים אותן, זה מלאכותי עבורם והם אינם משתמשים בהן.

לא צריך להיות קשר בין ה"מין" של איבר זה או אחר ל"מין" של האדם. ה"עין" וה"אוזן" הן דווקא מלים ממין נקבה. למה? ככה. כי זה לא קשור למין של האדם.
מדוע דווקא הגלגל הוא זכר בעוד שעגלה היא נקבה? ככה. אין שום סיבה עקרונית.
בעברית ובצרפתית יש חלוקה למלים בזכר לעומת מלים בנקבה, מה שמחייב סט אחד של התאמות דיקדוקיות, ובשבדית לעומת זאת יש חלוקה למלות en ומלות ett, מה שמחייב סט אחר של התאמות דיקדוקיות.
גם החלוקה השבדית שרירותית. אין שום סיבה מדוע מלה מסוימת היא מלת EN ואחרת היא מלת ETT, אבל אף אחד לא רב על זה כי בימינו אין לזה משמעות רגשית.
בעבר גם לא היתה משמעות "רגשית" או חברתית לזכריות או לנקביות של מלים. זה פשוט, שככה זה "הרגיש" לאנשים שהמציאו את השפה.

בשמת, את יכולה לתקצר לטובת אלה שמסתבכות עם סרטונים באנגלית?
מעניין אותי ממש

טוב, ניסיתי בכל זאת והאנגלית קלה (-:
וגם - היא מציפה בדיוק את החסר שאני חווה שנים רבות.
היא מגדירה את החסר בדיוק כפי שאני חווה אותו.
אבל - אני ממש לא בטוחה שהבנתי את הפואנטה בסוף. ו.. יש איזו משמעות למילה שהיא מציעה?
תודה בשמת.

ברור שהאנגלית קלה - היא שבדית וגם בשבילה האנגלית היא שפה זרה.
היא מספרת שהיא הצליחה להכניס לשפה השבדית מלה חדשה לאיבר המין הנשי, מלה נחמדה ונעימה.
אז היא אומרת: זה אפשרי!
ומציעה גם לעולם דובר האנגלית למצוא או להמציא מלה חדשה ונעימה לאיבר המין הנשי (לא מלה גסה ולא מלה רפואית).
אבל היא לא דוברת אנגלית, ולא פועלת בעולם דובר אנגלית - היא לא יכולה לעשות את זה בשביל דוברי האנגלית. זה צריך לבוא מתוך העולם האנגלוסכסי.

המלה השבדית שהיא השרישה בשבדיה לא היתה מלה שהיא המציאה אלא מלה שמישהי אחרת השתמשה בה, בשבדית, מצאה חן בעיניה והיא החליטה להפיץ אותה (אבל לא ברור מהסרטון אם מקור המלה הוא סלנג שבדי מקומי כלשהו או ממש המצאה פרטית של מישהי (-: אולי אשאל את מקורותי בשבדיה (-: ).

העולם דובר האנגלית חשוב לכולנו, כי כולנו משתמשים באנגלית כשפה זרה לתקשורת בינלאומית, וכולנו מושפעים מהתרבות המשתקפת בסרטים ובסדרות דוברות האנגלית, כך שיש משמעות עולמית ליחס הגס והמשפיל לאיבר המין הנשי באנגלית.

תודה בשמת.
לא מילה גסה ולא מילה רפואית - זה בדיוק הצורך והחסר שאני מרגישה. שנים רבות.
יש לך מושג האם המילה השבדית החדשה נושאת משמעות כלשהי?

לי אישית בולט גם הצורך בעברית.
ובתוך השיח הדתי תורני, בולט לי גם הצורך בשפה ההלכתית..