באופן טבעי

ל - גם סבא
כתבתי שאנסה למצוא בלוג שלך אבל נזכרתי שאינני יודעת איך עושים את זה...

ברגעי משבר - חזזיר
"הצילו! חזזיר!"
"אני חזזיר! הצילו! הצילו!"

לא ברגעי משבר - אף אחד. הם הם ואני אני. מה יש להזדהות פה.

בעצם, אני הכי מזדהה עם שגיאות הכתיב והשפה. הן יוצרות את הבדיחות הכי מוצלחות.

עם פו כמובן.
"דבש או חלב ממותק על הלחם? שניהם. אבל אם קשה לך אז לא חייבים לחם"

בזכות הגריין גיליתי את הדף המתוק הזה,
עוד לא החלטתי עם מי אני מזדהה,מה שבטוח שכל אחד מילדי יכול ליצג את פו,או את חזרזיר,טיגר,כריסטופר ואיה.
אני מניחה שאצלי יש משהו מכל אחד,
אחראית כמו כריסטופר,מלאנכולית לעיתים כמו איה,עם הפרעות קשב כמו טיגר,חסרת אונים כמו חזרזיר,תמימה כמו פו וחסרת סבלנות כמו ארנב.
וכמובן אמא דאגנית כמו קנגה.

_השמלונת ההיא שהוא מסתובב בה (לא אצל דיסני, חלילה!) בהחלט עלולה לעורר בעיות מגדריות.
הוא מסתובב ביער לבד בלי שום דמות הורה._

השמלונת (כמו גם התספורת) היא פחות עניין של תקופה ויותר של העובדה המצערת שאמא של כריסטופר רצתה בת, ולא השלימה עם הולדת הבן. כינוי החיבה שלו היה בילי-מון, וכאמור, גם שאר השינוי המגדרי היה מכוון.
כילד הוא היה מסתובב ביער וממציא סיפורים, אותם סיפר לאביו. כשהאב כתב (ובטח גם ערך) אותם והוציא בספר, כריסטופר לא קיבל את זה טוב... ומעולם לא סלח לאביו על כך.

באופן אישי, אני היתי פעם אי-ה. היום אני צריכה לקרוא את הספר שוב כדי להחליט.

חשבתי שהשמלונת נועדה לגדל ילדים בלי חיתולים

בזכות הגריין גיליתי את הדף המתוק הזה,
גם אני
לא הכרתי את פו הדב בילדותי, אלא רק כאמא, וגם עכשיו את הגרסאות החדשות, ש"זכו" כאן לביקורת לא משהו...אמנם אין לי עם מה להשוות (הגרסאות הוותיקות יותר), אבל אני אוהבת את הגרסאות החדשות, בעיקר הסרטים. מה שכן, הדף הזה עשה לי חשק לחפש את הגרסאות הישנות יותר ולהקריא לבני.
בני אוהב אותו נורא, יש לו בובה של פו מסמורטטת כזו שהוא לוקח לכל מקום...

אני מזדהה עם שפן, וקצת עם קנגה... אני חושבת שבכל אמא יש קצת מקנגה...

השמלונת ההיא שהוא מסתובב בה (לא אצל דיסני, חלילה!) בהחלט עלולה לעורר בעיות מגדריות

זה רק מוכיח שגם את כריסטוף(ר) רובין גידלו בלי חיתולים D-:
בלי חיתולים בחורף

אוף עכשיו ראיתי שכבר כתבו את זה... ככה זה כשמתפתים להגיב לפני שקוראים עד הסוף!
שוכנת
בלי חיתולים שולטטטטטטטטטטטט

דף מקסים!

אני שילוב של כריסטופר רובין וטייגר.

כריסטופר - בעיקר בגלל הבדידות בילדות
טייגר - בגלל האנרגיות, האימפולסיביות שמחת החיים והטימטום,
בגלל שכולם חושבים שטייגר הוא בן והיא בעצם בת D-:

צ'יפ צ'יף תודה,
אני יושבת וחושבת, רגע לא לגמרי פו הדב, וגם רק קצת חזרזיר, ולפעמים איה, אבל לא כל כך שפן, ואיך זה שכל אחד מצא לו דמות ואני לא, ואז את באת עם:
_אחראית כמו כריסטופר,מלאנכולית לעיתים כמו איה,עם הפרעות קשב כמו טיגר,חסרת אונים כמו חזרזיר,תמימה כמו פו וחסרת סבלנות כמו ארנב.
וכמובן אמא דאגנית כמו קנגה._
אז זהו בערך ככה.

אה...וגם אני אוהבת את כולם אבל ממש כולם, בלעדי אחד מהם הסיפור היה חסר.

אני הכי אוהבת את רו, ואיתו גם האמצעי שלי מזדהה הכי הרבה
הייתי רוצה להיות אמא כמו קנגה
יש פה גם הזדהות גדולה של ילדיי עם פו - בגלל החיבה לדבש
נראה לי שאצלי יש גם צדדים של ינשוף וארנב (קפדנות של ארנב ושכלתנות של ינשוף)
והילדים אוהבים גם את טיגר (כי הוא נמר וחזק וגדול ושוויצר...)

והילדים אוהבים גם את טיגר (כי הוא נמר וחזק וגדול ושוויצר...)
D-:

אני איה. לצערי.

בס"ד
לפי הדפים האחרונים באתר, נראה שיש פה כבר עדר של "איות", אפשר להתנחם בזה שאולי זה עדיף על חזרזיר..
ושאיה תמיד מקבל בסוף את הבלון שלו, ומוצא את הזנב..
אני די אוהבת את פו, רק שאת הדבש צריך להחליף בחופן סיגריות, עים 4 נמרונים שמקפצים מסביב..

הממממ

נראה לי שאצלי יש גם צדדים של ינשוף וארנב (קפדנות של ארנב ושכלתנות של ינשוף
מזדהה.
אבל אני פו תמיד הייתי ותמיד אהיה...

מעניין שכל הדמויות נשארו באותם שמות, חוץ מנמיר של שפירא וישראלית שהפך לנמרור אצל אופק, ולנמרון בספרים הישנים של דיסני, ומשם לטיגר בספרים החדשים של דיסני. אפילו הארנב נשאר שפן...
אני חושבת שבסרטים קוראים לו ארנבי (שם גרוע)

הוא באמת ארנב ובהחלט לא שפן, אבל מי שהתרגל לקרוא לו שפן מתקשה להתרגל לשם ארנבי.
לנכדים שלי, לעומת זאת, אין שום בעייה עם השם ארנבי. כך הם הכירו אותו וזה לא מוזר בעיניהם.

והכי נחמד זה סבא של חזרזיר: אסור ל. שזה קיצור של אסור לוי שזה קיצור של אסור לויתן
בתרגום החדש זה יותר מוצלח:
אסור ל אסור להכנס אל אסור להכנס אליהו!

וגם השטוקריות על הנעוגות

על פו הדב, כתה א' ואיך עושים כלום היום ב-YNET.

עדי, מדובר בסרט הראשון שדיסני עשה לפי פו הדב, ולא בהמשכיו הנוראים.

יונת, איזה סרט זה? (ואיך אפשר להתעלות על הספרים?)

אני קראתי ספר באנגלית שנקרא "הפסכילוגיה של פו", ושם יש ניתוח מעמיק של הבעיות הנפשיות של כל אחד מהדמויות, ואיך פו מרפא אותן..
אני בתור ילדה גדלתי על קלטות וידאו בשחור-לבן של פו בצרפתית... הייתי חורשת עליהן, וכמובן אני הכי מזדהה- - - > עם פו!

כמי שעובדת עם דמויות פנימיות בשני העשורים האחרונים, אני יכולה להזדהות עם כולם... ועם אף אחד

מחכמת פו:

שירה והמהומים הם לא דברים שאתה מוצא. הם דברים שמוצאים אותך. וכל מה שאפשר לעשות הוא ללכת למקום שבו הם יוכלו למצוא אותך.

קנגה הנפלאה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני הכי מזדהה עם אי יה. אני צינית, סרקסטית, פסימית בד"כ, וגם תמיד נופל לי הזנב:)

ינשוף, נו מה.
בטוך שהו יודאה ההההההכווווללל.

צוויל

כולם כאחד, אבל בעיקר פו וחזרזיר

מאז שיש לי רו קטן, לגמרי קנגה.

יש לי בבית פו אחד.
הייתי רוצה להיות כריסטופר, אני עובדת על זה

אני הכי מזדהה עם איור. בילדותי בארצות הברית היתה סדרה מדהימה של פו וחבורתו. היה לאיור שם שיר שהלך ככה:
I won't say no, i won't say can't, i won't say i won't try, i'll just say "yes i can" and i'll do it by and by
השיר הזה עד היום מלווה אותי ועוזר לי בסיוטאציות שנראות בלתי אפשריות. ובכלל, אני אוהבת ציניקנים
לא מסכימה עם כל מי שאומר שהוא טיפוס עצוב. הוא פשוט פרקטי להחריד

איה - ציני? סרקסטי? פרקטי?
לא בספרים המקורייים של א.א.מילן.
אולי בפרקים הנוספים שנוצרו באולפני דיסני.
אין קשר בין הדמויות האלה לדמויות של מילן.

למשל (תרגום חופשי):
איה, החמור האפור הזקן, עמד לצד הנחל, והביט בעצמו במים.
"פתטי", הוא אמר. "זה מה שזה. פתטי".
הוא הסתובב והלך לאיטו במורד הזרם למרחק של עשרים יארד, בוסס במים, וחזר באיטיות בצד השני. אז הוא הביט בעצמו במים שוב.
"כמו שחשבתי", הוא אמר. "לא יותר טוב בצד הזה. אבל זה לא חשוב לאף אחד. לאף אחד לא אכפת. פתטי, זה מה שזה".

"עדיין יורד שלג", אמר איה בעגמומיות.
"אכן כך".
"ומקפיא".
"באמת?"
"כן," אמר איה. "לעומת זאת", הוא אמר, והתעודד קצת, "לא היתה לנו רעידת אדמה בזמן האחרון."

מנטה,
מה שאני רואה בקטעים האלה זה דכאוניות, רחמים עצמיים, נטיה לראות את חצי הכוס הריקה, ופולניות (כשרון לגרום לאחרים להרגיש אשמה).
ציון רעידת האדמה שלא היתה היא בבחינת "מכלל לאו נשמע הן". כלומר, הנטיה של איה היא לחפש תמיד את הגרוע ביותר, ואז הוא יכול להתאכזב לפעמים לטובה.
בקיצור - איה במיטבו!

כן, הבאתי את הקטעים לחזק את מה שאמרת, לא להתווכח אותך.

מעניין - I won't say no, i won't say can't, i won't say i won't try, i'll just say "yes i can" and i'll do it by and by
זה בדיוק ההפך מאיה של מילן.
אני לא מכירה את הסדרה הזאת, אבל מסדרות ילדים אמריקאיות אחרות, אולי הדמות שלו - דכאוני, פסימי ובאופן כללי זקן - היתה לא מספיק "אמריקאית" לסדרת ילדים חינוכית.
הוא ממש הפוך מ"הרוח האמריקאית"....
אז לקחו את הסטרואטיפ של החמור העקשן, שאמנם לא קשור לאיה אבל קשור לחמור, בתוספת קצת אופטימיות אמריקאית בריאה, וגם בטח הצעירו אותו כי אין זקנים בסדרות ילדים, אלא אם כן יש להם זקן לבן וארוך.

מנין לקוח הציטוט?

"i won't say no" ? מהפוסט של שני מ למעלה.