עצירות ושליטה ביציאות

הידעת שיש הרבה מבוגרים עם בעיות ביציאות? יש סיכוי סביר שזה מגיע מכך שבינקות התגובה של המטפלים לקקי היתה של גועל, או תגובה לסירחון בגועל וכך בבגרות התגובה עדיין נשארת באופן בלתי מודע בראש ומתנה את היציאות (או את ההתאפקות).
יש ספר שנקרא "על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש" מאת וורנר הולצווארת וולף ארלברוך (גרמניה)ספר ילדים מדהים שמתאים גם לנו המבוגרים בתרגום לעברית.הספר מדבר על הקקי בלגיטימיות והוא כ"כ מצחיק שכל נושא הקקי אח"כ נהיה יותר קליל ומבינים שהוא חלק טוב ובלתי נפרד מהחיים.
שימו לב באמת מה אתם מרגישים כלפי קקי ומה משדרים לה כתוצאה מכך.

לצחוק או לפחות ללמד אותה לחייך . שחרור של השרירים הטבעתיים של הפנים יכול להועיל בשחרור הקקי.
ללמד אותה לעשות קולות עם פה פתוח תוך כדי נשיפה. אה.... או..... איי ......ההה....הו....
לשמור על אינטימיות ופרטיות . לפעמים מרוב השתדלות שלנו אנחנו מביכים אותם.
ידוע שהסוגרים התחתונים הם בישניים.
הרבה בדיחות על קקי של בעלי חיים . פיל , פרה עכבר

ספר חמוד שאני ממליצה
The story of the little mole who knew it was none of his business תורגם מגרמנית Werner Holz warth
לכל התקועים והעצורים למינהם.

וואי וואי וואי, אני קוראת ומקבלת פרופורציות וגם הבנות.
ביתי בת השנתיים, מגיל 5 שבועות עם נטייה לעצירות, עדין יונקת וגמולה כבר מזמן מעולם לא אהבה לעשות קקי בחיתול.
בערב החג עברנו איתה יציאת מצרים אמיתית, עברו 5 ימים מאז היציאה האחרונה וכבר יום שלם שהיא עשתה סימנים של משהו בדרך אך היא כל הזמן החזיקה, כיוון שכבר היו כמה פעמים לאחרונה שיצא קקי גדול ויבש ופצע אותה והכאיב היא החלה לחשוש מלשחרר את הצואה ובעיקר הרגישה בנוח על הידיים ולעיתים עם מסג' בעצם הזנב. אז דחפנו לה יותר ויותר נוזלים אך כאשר מחזיקים את הפקק בקצה הוא נוטה להתייבש לא משנה כמה נוזלים דוחפים הגוף סופח אותם חזרה ונשארת צואה יבשה... היינו אצל הוריי, והקטנה ביקשה לגשת לשירותים, הלכנו ואז כמו בלידה זה התחיל לצאת ונתקע וזה היה יבש וכהה וכמו אשכול של גללי עיזים פתח לה את פי הטבעת והכאיב. מה לא ניסינו - על הגב ולכופף ברכיים, במים, אפילו להוריד בעדינות גושים וכל זה והילדה צורחת מכאב. בסוף שלחתי את יקירי שיקרא לאמא שלי כי בטוח יש לה נסיון, היא מיד החלה לעשות לה עיסוי על עצם הזנ בתנועות מעגליות לשני הכיוונים(בפתיחה כמו פרפר), והקטנה לא רוצה שסבתא תיגע בה אז יקירי עשה זאת, כל הזמן היא על הידיים שלי, אח"כ כבר יצא גוש פחות כהה ופחות קשה ובסוף קינחנו באמבטיה.
זה היה מתיש ומפחיד.לכולנו.
מסתבר שגם אני בערך בגיל שלה הגעתי עם אמא שלי למיון לרופא עם בעיה דומה, לי היו גושים של גללי עיזים בבטן והרופא פשוט לחץ ושיחרר.
שנים הייתה לי נטייה לעצירות, הפרעות אכילה ועד היום אין לי יציאה סדירה כל יום על אף שאני שותה, לא אוכלת קמחים או מוצרי חלב, ועוסקת בתחום הניקוי רעלים מהמעי הגס.. דווקא אצלי.
אז כן אין לי ספק שלקחתי את התבנית האנרגטית הדפוקה הזו ועוד העברתי אותה הלאה. אז אני יודעת שאני צריכה לעבוד כאן ולרפא - הרי זה המקצוע שלי..
אימא שלי מגיל קטן שלטה לי באוכל או יותר נכון שלטה בי דרך האוכל על אף שהיא אינה מודעת ובטח לא עשתה זאת בכוונה אך כך גדלתי.
מה למדתי מזה? קודם כל אני נותנת לקטנה לשתות מיץ שזיפים כל בוקר בערך 15-25 מ"ל, דייסת קוואקר על בסיס מים וחמאה מלוחה כמובן כי היא לא אוהבת מתוק.היא לא אוכלת פירות - רק צימוקים ושזיפים מיובשים, אז עכשיו יש בבית, יותר מרקים עם דברים משחררים כמו עדשים וקוואקר כי רק ככה היא אוכלת ירקות, אורז מלא, פסטה מקמח אורז מלא או תירס וגם רק פעם בשבוע מקסימום 2. הורדנו גם את המעט קמחים שהיא אכלה.
התחלתי לעשות לה הילינג ולגעת לה בבטן, וממש הרגשתי את הגושים שאני דוחפת לה לכיוון היציאה, היום כבר הייתה יציאה, בהתחלה קצת קשה ואח"כ רכה.
יותר מים. מים מים ורק מים הם תמיד הפתרון לשטיפה של הפסולת, ולשתות לאט שתיהיה ספיגה טובה של נוזלים.
וכמובן שהפסקתי לקרקר סביבה עם האוכל כשהיא רעבה היא תגיד ואני למדתי ועדיין לומדת לשחרר את זה . עכשיו אני מעבירה את השיעור לשתי הסבתות, קשה להן לקבל את זה .. בעיה שלהן, אני לא מוכנה שוב להגיע לסיטואציה שכזו.הבנתי שאני חייבת להתייחס אל עצמי יפה יותר, לאהוב את עצמי עוד קצת ואיכשהוא לפתור את הריב הזה עם אחותי שאני לא ממש בקשר איתה מעל חצי שנה וכולנו חיים כאן באותו אזור ומתראים אצל הוריי מידי פעם. הרי אין צירופי מקרים אני יכולה לראות את התמונה כעת.
לתת לילד להיות. זה אחד המפתחות הגדולים בקטע הזה.
וכן לעשות הילינג ולגעת בהם, אני יותר מקפידה על המגע, על אף שהיא עוד על הציצי מתי שבא לה והרבה על הידיים שלי אני שמה יותר דגש כעת בקטע הזה, כי במשך שנים סבלתי מכאבי בטן ולו רק בשביל המגע שהייתי זקוקה לו כל כך.
אני מאמינה שיש בנו את הכוח והתבונה לראות ולרפא את עצמנו, קודם כל ורק אח"כ לפנות לעזרה מבחוץ במידה ואנו חשים כי חסר לנו עוד דבר מה.
ואפשר גם "לדבר" עם המלאכים / מדריכים השומרים של הילד שינחו אותנו בתהליך לעשות את הדבר הכי טוב בשבילו/ה.
ולברך את המים באהבה.
בהצלחה ובברכת אור ואהבה

יה, איך שהדף הזה החזיר אותי אחורה...

הגדולה שלי (עוד מעט בת חמש), הייתה עם עצירויות כרוניות מגיל חודשים ספורים. היא כמובן עוד ינקה בלבד, והיציאות (כשכבר התרחשו) היו רכות, אז האמנו למי שאמר לנו שזה תקין ליונקים קטנטנים. וזה למרות שנראה היה לנו שהיא סובלת, בעיקר לאחר שבוע ויותר בלי יציאה. היינו משוכנעים שכשתגדל, זה יעבור מאליו.

אבל זה נמשך גם כשגדלה, והחמיר מאוד. היה ברור שהיא מתאפקת וממש מסרבת לתת לקקי לצאת, וזה הטריף את שנינו. וכשכבר יצא (אחרי חמישה, שישה, שבעה ימים), היה קשה וכואב, ולפעמים גרם לסדקים שהכאיבו עוד יותר והחמירו את הבעייה. מה לא ניסינו? להסביר שהקקי רוצה לצאת, כמויות של מיץ שזיפים ומחיות שזיפים, אפילו "קקי פרס" ובמקרים ספורים וקיצוניים - נר גליצרין לילדים. שום דבר לא עזר. וגם כשהבנו ששורש הבעייה היא תשומת הלב שאנו מרעיפים עליה סביב העניין, עדיין לא הצלחנו להוציא את עצמנו ממעגל האימים הזה.

עד שיום אחד גמלה בליבנו ההחלטה להניח לה ל-ג-מ-ר-י מהנושא. כיוון שלבעלי היה קשה יותר עם כל הסיפור, הסכמנו שהוא מוציא את עצמו (פיזית!) מהסיטואציה -- כשהילדה צועקת "קקי!" (ומיד מתאפקת חזק...) הוא עוזב את החדר כדי לא להתערב. אני מצידי התאמנתי על המנטרה: "אוקיי, כשתצטרכי עזרה בלנגב תקראי לי". וכשהיא אמרה "אני צריכה אותך לידי" אמרתי "לא, את לא. זה הקקי שלך ורק את מחליטה עליו. תקראי לי כשתצטרכי עזרה לנגב"

בזאת נפתרה הבעייה.

פשוט היה קשה להאמין, איך שנים של סבל נפתרו ברגע ששחררנו לגמרי. בכל פעם שאני נזכרת בזה, אני מבקשת שוב בליבי סליחה מהילדה שלי...

יצא מרגיעון רלוונטי ומצחיק נורא, בהתחשב בלוח השנה ובנושא הדף: "כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵירוּת - כאן ועכשיו."

גם אותי את מחזירה אחורה (כמה שורות מעל), אחרי שאותה יציאה שוחררה (על הדשא בגינה) היא ראתה כי טוב והתחילה לשחק סביב הקקי, מקור מעולה לצומי. מהר מאוד הבנו את זה והשתמשנו במנטרה קבועה "זה קקי שלך כשתהיא מוכנה תוציאי אותו" הפסקנו לרקד סביבה ולהציע כל מיני הצעות ומאכלים וכו'. ידענו שהתזונה שלה טובה ושעד כה לא היתה לה בעיה אלא להפך, קקי רך ונימוך בדרך כלל אז הנחנו. ואכן זה נעלם כלא היה.
לאחרונה היא התחילה שוב, לא ברור מה הזכיר לה אבל היא דיברה על התקופה ההיא פתאום שלא יצא לה הקקי, נזכרה איך בסוף ברח לה בבריכה בגינה ברגע של שחרור ואיך עשתה בדשא והייתי אוספת (אולי הזכיר לה שאח שלה בשביתת שיניים ופספס קקי ערב לא צפוי על הדשא או שלאחת הבנות מהקבוצה שלנו ברח בתחתונים והתגלגל על הדשא, כבר לא זוכרת מה היה קודם שהדליק לה את הזיכרון הצילומי), היא מתישבת על הסיר ולוחצת קקי כשאין לה ואז מתחילה לבכות שכואב לה לעשות קקי, לי ברור שאם היה לה אז היה יוצא ואני חוזרת על המנטרה "כשקקי יהיה בשל הוא יצא" לפעמים היא מבקשת שאני אשטוף לה את הטוסיק-אם מתאים לי באותו הרגע אז אני עושה. בסופו של עניין לא היה יום ללא קקי חרף ה"שואו".

פשוט היה קשה להאמין, איך שנים של סבל נפתרו ברגע ששחררנו לגמרי

זה המפתח.

הילה, אצלך זה נשמע נאוד מאוד פשוט. את משליכה עליה דברים שלך. תניחי לה. זה הקקי שלה. אם קשה לך להיות בסיטואציה, צאי משם. תני לאהובך להיות שם. קקי יצא. מבטיחה.

אוקיי אני מוכנה לנסות. אני מקבלת את מה שאת אומרת ואני מאמצת את המשפט זה קקי שלך ואת מחליטה עליו וקקי יצא כשיהיה בשל.
מכל מלמדי השכלתי. וכן הנה עוד דוגמא לאיך השתמשתי בילדה שלי.
מיי גוד ואני עוד אומרת שאני מודעת...
באוכל היה לי קצת קשה לשחרר כי הילדה לא עולה במשקל וכבר כמעט שנה רק עולה לגובה אולי עלתה קילו וחצי בשנה האחרונה אבל למדתי זה הגוף שלה והיא מחליטה עליו בנושא זה.
תודה ותודה

באוכל היה לי קצת קשה לשחרר כי הילדה לא עולה במשקל וכבר כמעט שנה רק עולה לגובה אולי עלתה קילו וחצי בשנה האחרונה
אבל זה בסדר! אם נאמר היתה תקועה במשקל וגם לא גדלה לגובה אז הייתי מודאגת אבל בגיל כזה הם בדרך כלל עולים מעט במשקל ואם יש התפתחויות בגובה אז היא מתקדמת. איך אתם הייתם כילדים במשקל? גובה? היא עוד יונקת... בחייך. תני לעצמך מנוחה.

אני גם הייתי ילדה גבוהה (אבל כבת לאמא מרוקאית מגיל צעיר היה לי עם אימי את נושא האוכל כ"נושא" כמובן שהיא לא זוכרת אך אני כן, ולא סתם גם היו לי הפרעות אכילה בגיל הנעורים וכו' כן כן יש לי עוד מה לפתור עם האימא שלי.. אני עובדת על עקירת העשבים והשורשים הרקובים האלו כעת ושתילת צמחים חדשים ונחמדים לי יותר)
כן היא עוד יונקת הקטנה. יש לה תקופות שהיא גדלה לרוחב ואז לאורך, ראיתי את זה בעיקר כשהיינו בחו"ל כמה שבועות. ולאחרונה זה בעיקר לאורך..

טוב אז.. באופן לא מפתיע ובאופן טבעי - הנושא נפתר.
זה כל כך נכון כל מה שכתוב פה ותודה לכול מי שער ומבין ומשתף. פשוט שיחררתי את הילדה בכל הקשור לאוכל וכך גם אביה וכך צוו גם הסבתות ( עם זאת מהצד שלי אני לא מדברת מאז....) בכל אופן זה נגמר. ברגע שירדתי מהתכונה הנוראית הזו של "הפיטום" זה נגמר, די. יוצא לבד בלי ידיים בלי בכי בלי דרמות פשוט ככה טבעי.
איזה כייף!! אז הוספתי לה קוואקר בבוקר 3-4 פעמים בשבוע ומקפידים על המים מידי פעם קצת מיץ שזיפים והורדתי משמעותית את המלח בתפריט.
וכמובן שבלי קמח לבן כי זה כמו דבק במעיים.
כמה פשוט. .
תודה לכולם

האחיין שלי, בן 4.5, סיפר לי אתמול, בעודו ישוב על האסלה, שכואב לו כשהוא עושה קקי. לדבריו לא תמיד, אבל כשיש "קקי גדול" זה כואב.
הוא לא מתאפק בקקי, בפיפי כן (ובורח לו).
איך אפשר לעזור לו שלא יכאב?

אפשר ללמד אותו כמה תרגילים בשיטת פאולה - כמו לפתוח את העיניים, את הפה, את כף היד, אבל הייתי הולכת להדרכה חד-פעמית של מורה בשיטה, כדי לדעת לעשות את זה נכון.

משום שכיחות הסימפטומים המופיעים במערכת העיכול, בחרתי הפעם לבחון באמצעותה את היכולת שלנו לעכל רעיונות חדשים.
נציץ עוד, למערכת נוספת המאפשרות לחלקים מהעולם החיצוני למצוא את דרכם לתוכנו. נבחן את הדומה והשונה בינם על-מנת להקיש על האופן בו ניתן לבחון מחדש את נושא העצירות. לשחרר... עצירות
לקריאת המאמר לחץ כאן

בקשות מיוחדות, תגובות, שאלות והתלבטויות... יתקבלו כמובן בברכה.

קריאה מהנה*

תמר איל - הומאופטית
[email protected].

שלום,
בני בן 3.8 חודש.
ניגמל שהיה בן שנתייםוחצי ביקש שהיה צריך לעשות פפי וקקי, לאחרונה קרוב לשבוע ויומיים שהילד לא רוצה ללכת לעשות קקי בשירותים, יכול להתאפק 5 ימים ברציפות עד שהוא עושה בתחתונים, ופפי אני צריכה להזכיר לו לעשות אחרת הוא שוכח, שאני שואלת עם יש לו קקי הוא אומר שלא אני משיבה אותו באסלה הוא נבהל ובוכה ולא רוצה לשבת בשירותים,לפעמים שאני רואה שהוא רוצה לעשות ומתאפק אני אומרת לו שהשירותים עצובים ועם הוא יעשה קקי הם ישמחו ,הוא מסכים לשבת אבל שהוא מרגיש שצריך לשחרר הוא עוצר את עצמו ושוב נבהל ובכי ניסתי גם בהסברים וגם לשאול אולי הוא רוצה לעשות במקום אחר אך אומר שלא, נכנסת איתו לשירותים שואלת עם להשאר או לצאת גם לא עוזר ,הראתי לו את עצמי כאילו עושה גם לא עוזר אני אובדת עצות מה עליי לעשות? עברנו דירה לפני חודשיים אולי זה יכול לנבוע מזה? אולי משהו יכול לתת לי רעיונות שהועילו אצל ילדים במקרים דומים?
אשמח לתגובות בנושא הזה.

לנועה שאלה על טיפול לילד בן 3 עם עצירות. לא כתבת באיזה איזור בארץ אתם. יש בתל השומר מרכז שמתמחה בטיפול התנהגותי קוגנטיבי באינקופרזיס (נשמע שזה מה שקורה עם הבן שלך) ואני מכירה מישהי מאוד מומלצת בבאר שבע שמתמחה בתחום הזה. שווה לדבר איתם בהקדם. נשמע שהוא ואתם מאוד סובלים. אני מאמינה שהטיפול הזה מאוד יכול לעזור. אם תירצי פרטים לגבי תה"ש או המטפלת בב"ש השאירי לי מייל בדפבית ואכתוב לך מייל. בהצלחה.

לנעה יודעת על רן רון פסיכולוג מיפעת שעזר לילדה עם בעיה כזו מאד ממליצה לדבר איתו 7334612 בסלקום

הי נןעה
אני חושבת ששיאצו - ממש עדין ומותאם לגילו - יכול לעזור
לא כתבת מאיפה את, אם תכתבי לי בדף הבית או במייל (micgutman בג'ימייל) אני מקווה שאוכל להמליץ לך על מישהו באזורך
בהצלחה , תרגישו טוב

מניסיון שלנו - כשהייתה בעיה אחרת - פחד לעשות קקי בשירותים ולא בחיתול - דיברתי בזמנו עם הגננת המדהימה שלנו (סליחה על חוסר הבאופניות... החיתול והגננת) והיא המליצה פשוט להרפות לגמרי, לא רק במילים אלא באמת בתוכי מהעניין. לא לעשות מזה עניין. עשיתי עם עצמי "שיחה" ועבודת קבלה ועזיבת הנושא. יום למחרת (!) הבת שלי התחילה לעשות קקי בשירותים.

נועה,היינו במקרה דומה,מה שעזר,מים חמימים באזור האגן עם חיבוק ודיבור מרגיע,
הוא היה מפוחד,התכסה זיעה קרה,שמתי אותו בכיור תוך כדי חיבוק,והזרמתי זרם חלש של מים חמימים על הגב התחתון.
אמרתי לו שהקקי רוצה לצאת והוא פוחד,שהבטן תרגיש הרבה יותר טוב בלי הקקי.וכל הזמן עודדתי אותו וליטפתח אותו במקום שהמים נגעו בו.
אחרי כמה פעמים נוצר שיפור משמעותי ועברנו לאסלה.
נכון שזה מאתגר,גם לנקות את הכיור...
אבל משרה ביטחון בילד ומאפשר להיות איתו באהבה פשוטה,ללא שיפוטיות.
לפעמים גם גיגית מים חמימים הייתה עוזרת,כמו אמבטיה,ואז יותר קל לנקות.
בהצלחה! חשוב לזכור בתוך הקושי שזה זמני,זה יעבור.לא להלחץ מזה.

היי נעה, ממליצה לנסות הומאופתיה קלאסית. אפשר למצוא המלצות על מטפלים גם באתר . בהצלחה מאוד!

ג אני ממליצה מאוד על הומאופתיה קלסית

הי פירסמתי לפני שבוע בככר השוק + שאני מחפשת מטופלים למחקרון בנושא, אני מטפלת שיטת B.A.T, אני מאמינה שאני יכולה לעזור לבן שלך בנושא התחייבות שלך להגיע לשלושה טיפולים והתחייבות שלי לתת אותם ללא עלות ,הטיפולים מתקיימים בבית אריה.

לנועה - הומאופתיה, הומאופתיה, הומאופתיה.
את מוזמנת להתקשר לשמוע עוד פרטים ולשאול שאלות. אני מקבלת באזור המרכז, אם תרצי אשמח להמליץ על מטפלים אחרים בהתאם לאזור מגורייך....
בהצלחה רבה.
(-:

לנועה, גם אני ממליצה על הומיאופטיה,
יש לי המלצה על הומיאופטית : טובה סלע, מקבלת ברמת אביב, יסודית אחראית רגישה וקולטת עניין.
בהצלחה

אני ממליצה גם על תטא הילינג - שיחרור טראומות ושינוי דפוסים...
מזמינה אותך להתקשר. (אפשר גם לעשות טיפול טלפוני). 052-3601543

היי נועה!!! יכולה רק לספר לך מהנסיון שלי .... 2 הבנות שלי סבלו מאוד מפיסורות (הגדולה מגיל 7 חודשים ונראה לי שגם הקטנה התחילה בסביבות הגיל הזה).
מה לא ניסיתי?!? דיקור, הומאופתיה, עיסויים בבטן , נשבעת בסוף גם לי כבר הייתה עצירות מרוב הלחץ..
עד שבסוף , חברה של אמא שלי שהיא ארומתרפיסטית רקחה לי קרם... לא תאמיני: חמאת שיאה ונבט חיטה! מרחתי להן את זה בעדינות בפי הטבעת וגם קצת בפנים (ממש בעדינות) ואז כשעשו קקי לא כאב להן. הקפדתי מאוד על תזונה עם הרבה נוזלים והכנתי להן כל יום בבוקר :רסק עגבניות עם שמן זית וכפית דבש (היית צריכה לראות איך הן רבו מי תקבל ראשונה...). בעצם זה כמו הביצה והתרנגולת: יש עצירות ואז הקקי קשה ופוצע את פי הטבעת ואז כשיוצא זה גורם לפיסורה ואז הם נכנסים לכזאת טראומה שהם פשוט מפחדים לעשות וכך חוזר חלילה...עד שהמעגל נשבר!
האמת שלגדולה שלי עד היום יש נטיה לעצירויות... כשקשה לה (למשל מעברים של גן, בית...) מיד יש עצירות (ואז כמובן שהיא נהיית עצבנית וממש רגישה), פשוט צריך להיות סובלניים. האמת שהיום אני פשוט עושה לה עם שמן זית בפי הטבעת כשיש עצירות וזה ממש עוזר.... (כשכואב לה היא מבקשת שמן זית...בנוהל..). המון בהצלחה(-:

מה עושים?
הקטנה שלנו, בת שנתיים וחצי, גדלה בלי חיתולים ומגיל חצי שנה עושה קקי בסיר בשמחה. מאז שלמדה ללכת עושה את זה עצמאית, הולכת, מביאה את הסיר, בוחרת לה ספר ומתיישבת ועושה קקי.
אבל משהו קרה בשבועות האחרונים. היא התחילה להתאפק ולא לרצות לעשות קקי בסיר. בהתחלה היה המון סבל מסביב לעניין וחשבנו שאולי כואב לה. התחלנו גם עם פרחי באך לה ולי והסבל קצת נרגע, אבל היא ממשיכה להתאפק. מתאפקת ומתאפקת עד שלא מצליחה יותר והקקי פשוט יוצא. על הרצפה, או בתחתונים. לפעמים היא עוצרת אותו וכל פעם יוצא רק קצת, וככה יכול להיות סשן של כמה שעות.
אז היה שיפור כאמור, קצת פחות סבל וקצת פחות מצליחה להתאפק והסשנים התקצרו. אבל ההתאפקות כשהיתה. ביום שבו זה לבסוף משתחרר (בדר"כ יום כן יום לא, ולפעמים גם כל יום) היא מאוד חסרת שקט וחסרת מנוחה, רוצה כל הזמן להיות על הידיים. אחרי שזה משתחרר, פתאום היא חוזרת להיות שמחה ומלאת אנרגיה. על הסיר היא לא מוכנה לשבת בכלל. כשהקקי יוצא היא מבקשת לשבת איתנו על האסלה, אבל שם היא עושה תנועות של התאפקות ולרוב לא יוצא שם כלום. לדעתי היא מסרבת לשבת על הסיר בגלל שהתנוחה בסיר כל כך מעודדת התרוקנות. אנחנו מאוד משתדלים לשחרר ולא לעשות מזה עניין. אבל זה מתחיל להיות קשה. בעיקר בגלל החוסר שקט שלה, היא דורשת המון להיות על הידיים וזה מנטרל הרבה אפשרויות. נכון שילדים בגיל הזה עוד זקוקים להיות על הידיים או במנשא מדי פעם, אבל כל היום זה קשה במשקלים האלה. בדר"כ כשהיא עושה קקי, אנחנו מנקים בשקט ועוברים הלאה. אבל גם כאן אני לפעמים תוהה אם אין מקום לדרוש ממנה לעשות במקום המתאים...
אנחנו מקפידים על תזונה נכונה, ויש לציין שהקקי שיוצא הוא לרוב לא קשה בכלל ולפעמים אפילו די רך.
בקיצור, נראה לי שכאן זה לא עצירות, אלא יותר צורך כלשהו לשלוט ביציאות. אשמח לכל תובנה בעניין

הבן הקטן שלי בן שנתיים ו-5 חודשים.
הוא גדל בלי חיתולים באופן חלקי ונגמל מחיתולים סופית די מוקדם, מאוד בקלות ומאוד מהר.
הוא כבר כ-7 חודשים עצמאי לגמרי בכל מה שקשור לפיפי/קקי ביום (ו-5 חודשים גם בלילה).
לפעמים אני רואה שעוברות הרבה הרבה שעות בלי שהוא עושה פיפי. עכשיו למשל עוד מעט 4 אחה"צ, הפיפי היחיד שהוא עשה היום היה כשהוא קם בבוקר.
הוא שותה רגיל. לפעמים יותר לפעמים פחות.
אם אני שואלת אותו אם יש לו פיפי, והוא אומר לא (בדר"כ הוא אומר לא), אני עוזבת את זה למרות שנראה לי שאין סיכוי שאין לו פיפי (לא רוצה ליצור מאבק).
אף פעם לא בורח לו פיפי (זה קרה אולי 4 פעמים בחודש הראשון אחרי שהורדנו חיתול סופית וזהו).
כאילו יש לו שלפוחית של מבוגר.

זה מוזר? יכול להיות משהו לא תקין בזה? אשמח לתשובה... תודה @}

הי אנשי באופן היקרים!
קראתי שני שליש דף אז אולי פספסתי, אבל מנסה כי אובדת עיצות....

בתי הגדולה, 3 וחודשיים שוב פעם ב'התקף עצירות מרצון' כשהפעם (לא זוכרת אם לראשונה או שכבר היה) היא גם לא יושבת על הסיר לפיפי כי מפחדת שהקקי יברח... וכבר היה כמה פספוסים בתחתונים בשבוע האחרון.

יש לציין שהיא עדיין לא עושה בשרותים, למעט כמה פעמים בודדות שמרצונה ישבה,
פיפי היא עושה בסיר, ולקקי מבקשת טיטול והולכת לחדר לבד משחקת עם עצמה עד שגומרת ובאה לבקש שנחליף לה. זה בשגרה.

בימי העונש של העצירות כמו כל התיאורים כאן, לא זזה מידי הרבה עד בכלל, מסתובבת כשמחזיקה את התחתונים, ומיללת ומחרפנת עד שגם הכי הרבה סבלנות ואהבה שמצטיידים בסוף נגמר לנו, וככל שחוזר על עצמו נגמר מהר יותר

והיא רוצה שנחזיק אותה כל הזמן וכו ובוכה כי עומד לצאת לה אבל לא רוצה סיר לא רוצה שירותים לא ייטול לא כלום ובוכה ומיללת....

לא נראה לי שנובע מכאב כי כשעושה יוצא קקי רגיל וטוב

אולי פעם לפני איזה שנה היה לה שלשול שורף או עצירות או משהו לא זוכרת בדיוק שהיו טריגר פיזי אבל מאז זה כנראה רגשי.. ואנחנו אובדי עיצות

מכל מה שקראתי פה בדף הקטע של מאכלים לא נראה לי יעזור כי לא זה הסיפור

אז מה כן? איזה המלצה על מטפל שאפשר להתייעץ? אנחנו בחול אז רק יעוץ טלפוני רלוונטי כעת ולא טיפולים למיניהם

וגם יוצר חשוב-
מה להגיד? ומה ל א להגיד לה?
ניסינו כל מיני והכל גרוע יותר או פחות. מרגישה שאנחנו טועים, לפעמים במודע כי כבר נמאס לנו אז נפלט סוג- את רוצה א ב ג? אחרי שתשבי על הסיר/תעשי קקי
לפעמים כתוצאה כי אי אפשר ללכת איתה ככה לשום מקום. אבל היא בשלה. לא אז לא רוצה....

מה עושים? מה הכי טוב ונכון להגיד וממהלהמנע? איך לעודד ומתי להתעלם ?
עזרה הצילו!

יש לציין שיש ביבי חדש בבית מה שברור משפיע אבל התופעה החלה עוד לפני ההריון אז....

ואני יודעת ומבינה שהרבה זה בגללי בגללינו זוגיות שבורה ומקרטעת או זורמת בכאילו, ואחרי שקראתי את צפריר נפל לי הלב,
אז זאת אני. בגללי. ומבינה. אבל אני לא יכולה לסדר את עצמי, בטח שלא באינסטנט ואולי אף פעם אולי עוד מלא זמן, רז מה? ככה היא תמשיך לסבול בגללי? אין דרך לשחרר אותה מהבעיות שלי?!

הצילו פליז.... שפריר?! מישהו?!
תודה וסליחה על המגילה....

הי,
שני רעיונות אחד פיזי אחד רגשי:
תני לה סלק או מיץ סלק
למרות שזה נחשב לסימפטום לא קל יש לי ניסיון טוב בעבודה עם הסיפור המרפא איתו, ואשמח לנסות לעזור לכם.
אני ב [email protected]
כל טוב ובהצלחה
מציפורי דורון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום חייבת עזרה יש לי ילדה מקסימה בת 4 שסבלה מעצירות קשה לאחר כמה ימים ללא ישיבה בשרותים, אפשר להגיד שהילדה עברה מיני לידה .
זה היה סיוט מה שיצא לה שם שיניתי לה את התזונה אבל כלום לא עזר לבסוף פניתי לרופא והוא נתן לנו נר גליצרין ואבקה בטעם תפוז לאחר 3 ימי טיפול הילדה הגיע למצב שהיא עושה את הצרכים שלה
ללא שליטה ! נגיד היום 6 פעמים צואה רכה מאוד 6 פעמים החלפת בגדים מקלחות . והאמת שאני קצת בלחץ שלא נפגע לה משהו מהטיפול או מהעצירות הכואבת שהייתה לה .
האיים קרה לכםמשהו דומה עם ילדכם ?

יש לי עצה מעולה בישבילי מקווה שיעזור לך
יש לי כמה עצות
1 עם את לא ניגעלת תיקני צל לטוסיק בבית מירקחת ותשימו קפלות מיוחדות יבואו לך עם זה ביחד ותכניסי לה אצבע לטוסיק ותסובבי
עצה 2 תקחי מד חום בלי כלום תחניסי לטוסיק עמוק עמוק גם עם היא תבכה זה לא נורא עד שתרגשי שקרי יוצא וזה יבוא

מנסיון אישי בלבד, עוזר מאוד לשתות מיץ שזיפים (רצוי אורגני, יש בחנויות טבע) מאוד עוזר נגד עצירות.
במקביל להמנע ממוצרים המכילים קפאין כמו שוקולד ותה וגם ממוצרים מעובדים,
לאכול הרבה ירקות ופירות.

לדעתי יש להמנע ולהזהר מאוד מהעצות כגון "להכניס לילדים משהו (אצבע או מדחום) לטוסיק": זה יכול להגמר בנזק חמור למעי כמו קרעים במעי. טיפולים פולשניים עדיף להשאיר לרופאים ולא לקחת סיכון שייגרם נזק לילדה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת כל כך הרבה סיפורים דומים לשלי מלפני הרבה זמן ואני תוהה איך בסוף הילדים התגברו אם בכלל?
הבן שלי עוד חודשיים בן 3 גמול כבר 10 חודשים.
מאז הגמילה אנחנו סובלים מחרדת יציאה עליות ומורדות.
הייתה תקופה טובה ופתאום שוב חזרהו אחורה בזמן ושוב נתקף בפחד לעשות וסובל נורא!
מה הפתרונות??

הי
בימים אלה עולה באתר
sipurimerapim.com
מקבץ של סיפורים מרפאים לקשיים שונים בגיל הרך
וביניהם גם אנקופרזיס (עצירות ובריחת קקי)
חרדת אסלה
ואנורזיס (הרטבה)
היכנסו
ותצללו פנימה.
ציפורי דורון
פסיכולוגית ומרפאה בסיפורים
ווטסאם 054-6776775
מייל [email protected]