תינוקות ומזון חי

[חיהל'ה*]

אם הבנתי נכון הבעיה בהתמכרות לדגנים המכילים גלוטן קשורה למעי דליף. אם אין מעי דליף אז אין התמכרות.
נכון?

אצלנו אני נותנת הכל בצורתו השלמה מהרגע שמובעת התעניינות.
התינוק לרוב מכניס לפה אגוז שלם מקולף מלקק ואז פולט אותו החוצה. גם אגוזים לא מקולפים.
אני לא אומרת שזה מתאים לכל ילד אבל להתרשמותי התינוק מכניס כל הזמן דברים לפה, אבנים, עלים, חלוקי נחל, ענפים קטנים. לפעמים הוא משחק איתם עם הלשון למשך זמן רב ובסוף פולט.
הוא אוהב ללקק את הזרעים של פירות כמו אנונה, משמש, תמר.
אני נתתי לו תמר עם הגלעין מגיל חצי שנה. הוא היה אוכל את התמר ופולט את הגלעין.
הייתי נמנעת לתת לו מזונות כאלה בנסיעה ברכב או כשהוא עייף.

הכלל אשר הוביל אותי הוא: אם זה בא מן הטבע אז אין בעיה.
עם גולות או מטבעות אני נזהרת הרבה יותר.
פלוס: קורס עזרה ראשונה.

[תמי_גלילי*]

_אם הבנתי נכון הבעיה בהתמכרות לדגנים המכילים גלוטן קשורה למעי דליף. אם אין מעי דליף אז אין התמכרות.
נכון?_
מה הוביל אותך למסקנה הזו?

[ילדת_טבע*]

תהיתי כבר על זה שאולי יש משהו בתזונה מערבית שמעכב יציאת שיניים. זו כמובן רק תהייה לא מבוססת, אבל מעניינת בכל זאת
תאוריות מעניינות אבל כמובן שהן לא בדוקות כלל ולא מהוות מדגם מייצג. אתן יודעות את זה, נכון? אבל היה נחמד אילו מישהו היה חוקר את זה (כמובן שצריך גם לחקור לאורך שנים ולהשוות בין מדינות אקלימים וכו'). איכשהו לא הייתי רצה למסקנות.
וסתם כדי להזכיר לכן, בדור שלי ושל אחיותי (ובטח גם שלכן) לא ממש היה נהוג להיניק, הכי הרבה היו מניקים שלושה חודשים וזה גם היה מנת חלקן של האידיאליסטיות (חה, חה, חה), מה נתנו? מיד חלב פרה בבקבוק. בגיל חודשיים דייסת קורנפלור ומדדו מרק כבר בגיל 3 חודשים. גם אז היו תינוקות שכבר בגיל 3 חודשים צימחו שיניים (בן זוגי למשל) והיו תינוקות שבגיל שנה וחצי עדיין התהלכו להם בלסת חלקלקה ולעסו תפוח בלי כלום (אחותי).
ומהמדגם המיצג שלי, לגבי כאבי גדילת שיניים, שן ככה שן ככה (אולי בגלל שהם רק חצי אוכלי חי?) אחת מכאיבה כמו גהינום ואז השניה מחליקה החוצה בלי שום פידבק שלילי ובוקר אחד פשוט שם.
אם כבר עוסקים בתיאוריות, אז לדעתי כאבי צמיחת השיניים כמו כאבי הסתגלות מערכת העיכול הם בדיוק כמו כאבי הצירים: א. הגוף צריך לעבור אותם לצורך חישול מסויים. ב. עניין תרבותי.

[אום_אל_קיצקיצ*]

למה שיהיו כאבי בטן לתינוק יונק (כלומר אוכל את מה שמתאים לו)? זה לא מתקבל על הדעת. היום נראה לי שלפחות רוב מה שקוראים לו "גאזים" זה בקשות של התינוק לעשות את צרכיו. כנ"ל לגבי שיניים: למה שיכאב?

[רחל_ברמן*]

אום, למה שיהיו צירים?
<הבת שלי יונקת, מפושפשת, ובכל זאת היו לה כאבי גזים>
<עדיין מסכימה שבהרבה מקרים זה בטח כאבים של התאפקות>

ילדת טבע, יש כאלה מחקרים. הם הגיעו למסקנה ההפוכה.

---

עדכון מהבוקר: אכלתי אגוזי ברזיל מקופסה. כשהיא הביעה עניין, במקום לתת לה קופסה דומה לשחק איתה, נתתי לה אגוז אחד. ליקקה אותו ביסודיות, אבל כמובן שהוא די קשיח, אז היא לא הצליחה לכרסם. צריכה לבדוק לגבי אגוזים טריים באיזור (אני יודעת עקרונית שיש ללקט, אבל אני רק מתחילה להכיר את הצמחייה באיזור... אז לא יודעת כמה זמן ייקח לי למצוא ולזהות עץ אגוז. צריכה למצוא מישהו שמבין).

תגידו, ערמונים אפשר לאכול טריים? את זה אני יודעת איפה יש. ונדמה לי שאנחנו אפילו בעונה.

[פלוני_אלמונית*]

אום,
בימים אלו ממש בוקעות לי שיני בינה,וכואב לי מאוד...
אין לי ספק שזה כואב גם לתינוקות. כשלעילאי בקעו שיניים הוא "אכל" רק אוכל חי וינק, ובכל זאת כאב לו. בודדנו את כל שאר המשתנים, וזה יכול להיות רק כאבי שיניים. מה גם שאחרי לילה לבן פתאום השן הייתה יותר בחוץ... אמנם לא מחקר מדעי מדויק אבל ההיגיון לפעמים טוב יותר.
ש י ר י

[ניצן_אמ*]

אני חושבת שאין דין שן בינה אצל מבוגר כשן חותכת אצל תינוק. או אפילו שן טוחנת.
שלא לדבר על זה שאין דין שן אצל אדם אחד כשן אצל אדם אחר, שלא לדבר על זה שאין דין שן אחת אצל אדם אחד כשן אחרת אצל אותו אדם, שלא לדבר על זה שאין דין כאב אצל אחד כדין כאב אצל אחר...
במילים אחרות - הכי טוב להתייחס לילד ולמה שהוא אומר או מסמן מאשר לזכרונות שלנו או אפילו לנסיון האישי שלנו.

[שמש_בחורף*]

אני יודעת את זה כי זה משמעותי לקביעת גיל של שלד. שטויות של ארכאולוגים, בקיצור
דוקא שטויות ממש מענינות! (אמנם לא כ"כ שייכות, אז מה??)

פיסטוקים טריים מעץ של חברים
איפה יש כאלה חברים בארץ? לא ידעתי שפיסטוקים מצליחים להבשיל כאן!

תגידו, ערמונים אפשר לאכול טריים?
אני אכלתי כמה פעמים, זה די נחמד. (קלוי הרבה יותר טעים)
לא יודעת לגבי תינוקות.

[בשמת_א*]

אני לא בטוחה שזה הדף המתאים (אם לא, תפנו אותי הלאה? או שצריך לפתוח דף חדש? התבלבלתי ואני לא בטוחה, אבל פשוט הדף הזה "חי" (-: כרגע והוא ההקשר שבו היתה לי הארה ):

ניסיתי כמה פעמים לקנות אגוזי מקדמיה. מקולפים כמובן. מפני ששמעתי על סגולותיהם.
הילדים לא ממש נגעו בהם. במקרה הטוב טעמו אחד ובכל הפעמים הבאות שראו את הצנצנת/הצעתי להם/וכו' - התעלמו. במקרה הפחות טוב הסתכלו, עיקמו את האף ואמרו "לא רוצים".
טוב, אז חשבתי שהם פשוט לא אוהבים אגוזי מקדמיה. גם לי יש דברים שאני לא כל כך אוהבת, זה רגיל במשפחה כה בררנית.

ואז, יום אחד (חותכת החוצה סיפור שלם, נותנת רק שורה תחתונה) מירב ב (אני תוהה אם להביך את מירב בכמה סופרלטיבים, נסתפק ב לסמן דברים חיוביים (-: ) נתנה לי במתנה כמה אגוזי מקדמיה עם הקליפה, "לניסיון". (תודה למירב )

מייד בבואי הביתה העברתי אותם לצנצנת זכוכית קטנה (אחרת למה אני שומרת את כל צנצנות הזכוכית האלה... ), ומדי פעם העמדתי אותה על השולחן (לא כל הזמן, כי מה שנמצא כל הזמן מול הילדים הופך לשקוף, כמו הצעצועים שלהם - אתם יודעים, כמו שאנחנו שמות כל פעם חלק מהצעצועים בתוך קופסאות למעלה, ואז כשפותחים את הקופסא הילדים מגלים מחדש את הצעצועים שלהם).

הילדים שאלו מה זה.
הסברתי שזה אגוז מקדמיה עם הקליפה.
ואיך אוכלים את זה?
מפצחים בפטיש.
פטיש! נרשמה מייד התלהבות. הביאו עיתון, הביאו פטיש, הלכו כאן דפיקות רציניות, שמחה וצהלה כשהקליפה התפצחה וצץ האגוז החמוד, שנזלל מייד, בעודו בכף!
זה קרה כמה פעמים, כל פעם שניהם, או רק הקטן, פיצחו שניים-שלושה.

הבוקר פיצחתי לי שלושה לארוחת הבוקר.
הקטן (בן שש וחודשיים) שמע את הדפיקות וצץ מייד להתנפל על הפטיש. צפיתי בו עובד קשה בפטיש, לא מתייאש ורודף אחרי האגוז המתגלגל לו. אכל כמה, פיצח המון בשביל אחותו. לא נשאר אף אגוז בצנצנת.

פתאום היתה לי תובנה ע-נ-ק-י-ת!
הבנתי שלא היה להם שום עניין באגוז המפוצח - היה להם, ובמיוחד לקטן, שהוא בן (אהמ קכמ... P-: ) עניין ענק בעבודת הפיצוח! להכות בפטיש, לשבור, לרדוף, להצליח, לקלוע - כל זה הלהיב אותם. ובתור בונוס גם יצא משם משהו שנראה כמו בונוס: גם שיחקנו ונהנינו עד הגג, וגם קיבלנו איזה "פרס" או "ממתק" בסוף. אבל האגוז עצמו היה הבונוס - הכיף והמשחק האמיתי היה הפיצוח.

מייד זה התקשר לי לשני נושאים בבת אחת:

א. הקופה עם הבננה.
ב. ההנקה והשאלה מה העיקר ומה השולי...

ואפרט:
א. הקופה עם הבננה: לא זוכרת פרטים (אתם מוזמנים להשלים אותם, מי שיודע). חוקר אחד גידל קופה מאז שהיתה גורה (ניצלה, ננטשה, לא זוכרת פרטים). כדי לפנק אותה ולהקל עליה (זו היתה מחשבתו וכוונתו, כפי שתיאר זאת בדיעבד) הוא נהג לקלף עבורה את הבננה. ואז הוא צפה בה מתנהגת התנהגות שבמבט ראשון נראתה לו משונה מאוד: הקופה לא רצתה לאכול את הבננה שקילף! והביעה מורת רוח רבה! הסתובבה סביב, לא אכלה, עד שמצאה עצה: לקחה את הבננה, עטפה אותה בקליפה או החביאה אותה במשהו (עיתון, מפית, כל דבר), ואז הסתובבה לה בחדר כאילו "לא יודעת מכלום", הסתובבה הסתובבה, ואז - הופ! פתאום חיפשה, וכאילו "מצאה" ו"גילתה" את הבננה! ואז קילפה אותה בשמחה גדולה ואכלה אותה בתאבון!
ואז החוקר הזה הבין, שהוא בכלל לא עזר לה בכך שקילף עבורה את הבננה.
הוא גם הבין באותו רגע מה התפיסות התרבותיות שהביאו אותו לחשוב ולפעול ככה והיו לו מזה מסקנות על המין האנושי P-:
הוא הבין, שהקופה זקוקה ומתוכנתת לאתגר שבחיפוש הבננה, במציאת הבננה, ובקילוף הבננה.
שהיא זקוקה לשני דברים נפרדים ששניהם חשובים וחיוניים לה: היא זקוקה לא רק לאכול, אלא גם לפעולת החיפוש, הגילוי והחשיפה של האוכל. זה נחוץ לאינטליגנציה שלה, והיא לא יכולה לוותר על זה. זה לא מקצר לה את הדרך - זה הורס לה את שמחת החיים, שלוקחים ממנה את זה.

ב. ההנקה: התרבות שלנו מכוונת על ראיית ההנקה כ"אמצעי להעברת מזון". כמו שאני ראיתי במקדמיה "אמצעי להעברת ערך תזונתי" לילדים. אבל ככל שמעמיקים יותר ויותר בחקר ההנקה, מתברר עוד ועוד שהמזון הוא ה"בונוס" בהנקה. נכון שאי אפשר להפריד באמת בין הפונקציות השונות של ההנקה, ונכון שהכל אמור לבוא יחד באופן טבעי ולכן יש משהו גם מגוחך וגם אובססיבי במאמץ המחקרי לדרג את סדר החשיבות של מטרות ההנקה, ובכל זאת יש חשיבות לתובנות האלה כי הן עוזרות לנו לצאת מחשיבה שבלונית ובעיקר להבין כמה רכיבים שהם חיוניים להנקה ובלתי ניתנים בכלל לחיקוי, וכמה רכיבים שהם חיוניים להנקה לא פחות מהרכב החלב אבל כן ניתנים לחיקוי.
אז היום התפיסות החדשות נוטות להציג את סדר החשיבות אפילו כך: א. ההנקה חיונית להתפתחות המוח האנושי בצורות מגוונות ובכמה רמות. ב. ההנקה חיונית להתפתחות המערכת החיסונית ולהישרדות התינוק בכל מובן שהוא. ג. ההנקה חיונית כאמצעי לאספקת מגע גופני רציף, שהוא קריטי להישרדות התינוק ולהתפתחות המוח, מערכת העצבים, מערכת החיסון, האינטליגנציה, הרגש ועוד. ד. ההנקה חיונית כמזון ושתייה, החיוניים להישרדות התינוק.
(לא מתחייבת על הסדר המדוייק. הרי ברור שאפשר להתווכח על זה נון סטופ ואף אחד לא יכול באמת להכריע כי זה לא בנוי ככה... זו סתם אילוסטרציה של ראיה מפתיעה, יחסית להנחות הקודמות שלנו ויחסית לקונצפציות של תרבות הבקבוק).

אז ככה, אני פספסתי תובנה חשובה מאוד:
השאלה לא היתה אם הילדים אוהבים מקדמיה או לא אוהבים.
אי אפשר היה לבדוק את זה כאשר הם קיבלו מקדמיה מקולפת מראש. בצדק הם דחו את האגוזים האלה! ערכם התזונתי כבר ירד, הם לא נועדו להיות מושכים בעיני בני אדם! זו אני שמקולקלת עד כדי כך שאני יכולה להתעלם מגורמים שהיו רומזים לאבות אבותי הקדמונים שאת זה מלקטים רק במצבים של רעב קיצוני, כשגם מסכימים לאכול קליפות וסוליות נעליים...

רק מזון חי בצורתו הטבעית דיבר אליהם, וגם זאת - בצורה מורכבת:
מה שמשך אותם קודם כל לא היה הרעב, אלא האתגר, המשחק!
הכיף בליקוט הוא פעולת הליקוט עצמה - לזהות, למצוא את היפים, לתלוש/לפלות/ לדלות/למשש/לקטוף/ לשבור/ לגזום/ לאסוף / לקחת/ לסובב/ לטפס על העץ כדי להגיע/ לקפוץ למעלה/להתכופף נמוך/ למצוא את המתחבאים, וכו' וכו' וכו'. להכניס לפה - זה רק הבונוס. לא פחות כיף לקטוף טונה של פטל משיחי הפטל הקטנים ישר לתוך סלסלה, להאכיל אחרים. כי הכיף הוא בעצם הפעילות, ובמיוחד כשעושים אותה ביחד, תוך כדי טיול.

אנחנו כבני אדם בנויים לעונג הזה, כל המוח שלנו התפתח לסוג הזה של פעילויות, רק תסתכלו מסביב על מה שהילדים אוהבים לעשות!
האוכל - זה תוצר הלוואי, שלא מפליא שהוא תוצר הלוואי.
אנחנו בנויים ליהנות מהפעילות, וכך "על הדרך" האבולוציה גמלה לנו בזה שהפעילות גם נותנת לנו חיים (כי תוצר הלוואי הוא הדלק שמזין אותנו (-: ). זה בלתי נפרד. אין "אוכל" בלי הפעילות, וכשזה מה שקורה בתרבות השפע והצריכה המערבית, אנחנו מגיעים למצבים קשים בגלל החלק החשוב שחסר פה, שאנחנו לא מזהים ומחפשים דרכים להשיג אותו בדרכים מלאכותיות. (לזלול גלידה מקופסא תוך כדי עשיית פאזלים?)

[מירב_ב*]

בשמת,
תודה על התובנות המרתקות שאת חולקת עם כולנו.
על אף שאני מסכימה ושותפה מניסיון אישי לתובנות (גם בנוגע להנקה וגם בנוגע למזון חי), דברייך מעוררים בי מחשבות נוספות.
<ואין בעד מה על חלקי הקט בתובנותייך.>
@}

[בשמת_א*]

דברייך מעוררים בי מחשבות נוספות.
נו!!!!!!!!!!
<מפצירה בך לשתף אותנו>

מה שניסחתי הוא כמובן תובנה גולמית מאוד.
מין "חומר למחשבה", כאילו פתאום נפתח לי איזה צוהר וראיתי משהו שלא ראיתי מעולם, והוא התחבר לי ב"קליק" כזה עם דברים שכבר ידעתי, ופתאום אמרתי לעצמי: וואו! לא ראיתי את זה קודם! לא חשבתי על זה קודם!
זה כל כך רלבנטי להתפתחות הכרת המזון בקרב הילדים!
זה כל כך רלבנטי להתבוננות שלנו בדרך שילדים אוכלים!
זה כל כך מעורר להתייחסות אחרת וחדשה שלנו בנוגע לכל התפיסה של "לפי מה הילדים בוחרים מה לאכול" וכל המאמצים ל"אוכל בריא".
אבל זה גולמי.
ראשוני.
טיוטתי.
מחכה להערות, תיקונים ושיוף.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מקסים ומעורר מחשבה @}

[תמרוש_רוש]

המחשבה הלא מבוססת שלי היא שבסביבות גיל שנתיים ילדים נהיים הרבה יותר עצמאיים... הם יכולים בעקרון ללקט קצת בשביל עצמם, לנשנש מאחרים בסביבה, לגנוב ביצה מאיזה קן ועוד. לא רואה אותם תופסים ג'מוס ויורדים על שוק שלמה, יותר סביר בעיניי שהם משתתפים בכירות ובשאריות הכי קטנות ורכות מבשר הציד המשותף. אני רק שואלת את עצמי אם זה הגיוני שילד פצפון יאכל בשר.

אבל ניצן, זה מה שעשינו!
נתתי לנשנש חתיכת בשר קנגרו (עם אבקת תיבול "פחיטס" פיחסה מהסופר, מה חבל, אני עוד צריכה למצוא את המתכון עם התבלינים האמיתיים), והוא ליקק ומצץ בהנאה רבה.
חוץ מהאבקת תיבול, כל הסיטואציה היתה לעניין בעיני: זה שנתתי לו לטעום, וזה זהוא ליקק ומצץ. לרדת על שוק שלמה? פייייי....

בשמת, זה ב ד י ו ק הדף!
אהמ, מה שכתבת מרחיב לי את שם הדף: "תזונה חיה" - לא רק בהקשר של חומרי המזון והבניין, אלא "חיה" בהקשר היותר כללי, של המזון כחלק חי ובועט ברצף הפעילות והצרכים האנושי.
<ניסוח דפוק, מקווה שתבינו>

[תמרוש_רוש]

אני מאז ומעולם אהבתי לקלף שקדים. כשהם מקולפים, אני אוכלת יותר מדי ומרגישה נאחס. כשהם עם הקליפה, אני עדיין עשויה לאכול יותר מדי , אבל מרגישה מצוין.

[מירב_ב*]

_דברייך מעוררים בי מחשבות נוספות.
נו!!!!!!!!!!
<מפצירה בך לשתף אותנו>_
טוב.
כשאתפנה אשב לכתוב כאן קצת.

[מירב_ב*]

אני מאז ומעולם אהבתי לקלף שקדים. כשהם מקולפים, אני אוכלת יותר מדי ומרגישה נאחס. כשהם עם הקליפה, אני עדיין עשויה לאכול יותר מדי , אבל מרגישה מצוין.
אולי כי הוצאת אנרגיה כלשהי על הקילוף נוסף לאנרגיה שהכנסת לגופך? (לעומת אכילת מקולפים שזו בעיקר הכנסת אנרגיה).
ואולי כי המקולפים פחות טריים ופחות טעימים?

[טלי_מא*]

_בשמת,
תודה על התובנות המרתקות שאת חולקת עם כולנו._

[רחל_ברמן*]

בשמת, תודה!!!
(מתחיל להתחבר לי בראש לדברים אחרים, אבל אני לא בטוחה, צריכה עוד לישון על זה)

[תבשיל_קדרה*]

למה שיהיו כאבי בטן לתינוק יונק (כלומר אוכל את מה שמתאים לו)?
לפעמים זה קשור למה שאמא אוכלת.
לפעמים זה קושר למה שמכנים "ניהול הנקה" (כלומר - איזה צד נותנים מתי, באיזו תדירות מחליפים צד, באיזו תדירות מיניקים. אידיאלית התינוק מחליט את כל זה, אוז לא אמורות להיות בעיות)

לגבי התובנה שלך, בשמת -
הקטן (שנה וחצי) שלי נכנס לתקופה של אוהב לקלף פירות (בננות, פירות הדר, אבל גם התחיל להתענין בקולפן), ולאכול חלק מהם.
דכאון, כי מי יאכל את זה אח"כ... [מזל שהאחים הגדולים שלו מוכנים לתת לו את המשימה]

ועוד משהו - באופן דומה, ילדים שמבשלים בעצמם (טורחים סביב האוכל) אוהבים את מה שיצא להם.

[אלטר_אגו*]

בשמת, זה באמת מעורר מחשבה.
הקופה והבננה, זה לא סיפור של לידלוף ב"עקרון הרצף"? אני זוכרת את זה כך: שהיא נתנה לה בננה והקופה לא רצתה לאכול את כל הבננה, אז את מה שנשאר היא היתה מחביאה, מחפשת, מוצאת, מתלהבת... ומחביאה שוב, כי הרי היא כבר לא רעבה.
(ובלי קשר, ממה שאת כותבת על הנקה כמעט השתכנעתי שיש לי שני ילדים לא מפותחים שכלית, חולניים, ובכלל כנראה מתים. ליתר בטחון הלכתי לבדוק וגיליתי שלא. {{}})

[טרה_רוסה*]

אני פיתחתי תיאוריה שגיל הוצאת השיניים קשור לגודל הגולגולת. אבל בשמת סתרה לי את זה...
אצלינו הנקה מלאה ושיניים בגיל 5 חודשים בכל שלוש הבנות, בלי שום כאבים.

[ניצן_אמ*]

בשמת, את קוראת לזה "בונוס" ואני קוראת לזה "סיפוק". אפשר לאכול מזון מוכן וקל ללא שום סיפוק, להיות בתחושת חסר תמידית.
אפשר להחליף את זה בהרבה אופנים (למשל, משהו ששנים עשיתי זה תחכום בתהליך ההכנה. כלומר, שאיבת סיפוק מן המורכבות שבהתקנת המזון.) ואפשר לקבל סיפוק בהרבה אופנים "טבעיים" יותר, שלא מרגישים כמו "תחליף" ל"דבר האמיתי" (תחליפים שלא פעם עושים עוד בורות בדרך) למשל, סיפוק שנובע מזה שזו עגבניה שגידלת מזרעים, והיו לך תסכולים בדרך, וחיכית ארוכות שתבשיל ותאדים כבר! והסיפוק שתיארץ מעצם הליקוט והאיסוף. באופן טבעי, בעלי חיים צריכים לעבוד בשביל מעט. אפילו כשאני עומדת בתוך שיח אוכמניות גדוש פה ביער, צריך לעבור אוכמניה אוכמניה ולקטוף אותה, ומתפתחת מן תאווה לקמצוץ הבא שייכנס לפה, על אף שאין הגבלת כמות.

[ניצן_אמ*]

(ואגב, תודה כתבת יפהפה ומעורר השראה )

ועוד משהו קטן, בכל זאת דף לתינוקות...
בגלל הסיפוק הזה, אני חושבת שעדיף לתת תפוח שלם לתינוק מאשר רסק, לתת תפרחת שלמה וחיה של ברוקולי שתמצץ חצי יום על פני ברוקולי מאודה. בננה לא מקולפת (בהחלט!) אבוקדו בשל ולא מקולף (חבל על הזמן איך הם מתענגים ברגע שהם מצליחים לחורר את זה לראשונה!) ושיסתדרו לבד. אני לא מגישה לפה, אני מגישה לידיים.

מאד מאד מאד עזרת לי בקשר להסבר למה לעשות את זה. הרבה יותר בהיר מכל מה שאני הייתי מצליחה לנסח.

[בשמת_א*]

(תודה [-: )

הקופה והבננה, זה לא סיפור של לידלוף ב"עקרון הרצף"?
אני ממש לא זוכרת מניין הסיפור! המוצא הישר יקבל פרס: אייקונים של פרחים ממני (-:

ממה שאת כותבת על הנקה כמעט השתכנעתי שיש לי שני ילדים לא מפותחים שכלית
זה לא עובד ככה, את יודעת... S-:

בשמת, את קוראת לזה "בונוס" ואני קוראת לזה "סיפוק".
האמת, אני חושבת שהבחירה במושג "בונוס" לא מוצלחת.
מה שהתכוונתי היה, שזה לא הסיפוק, אלא שזה תוצר לוואי. שהמטרה של הפעילות היא בעצם הפיצוח עצמו, וככה by the way צץ אחרי הפיצוח אגוז, אז כבר אוכלים אותו על הדרך.
במקום החשיבה שהיתה לי:
שהמטרה של הפיצוח היא האגוז. שעבודת הפיצוח היא ה"עבודה" (ה"אוף") ההכרחית כדי להגיע אל האגוז, שהוא המטרה הנכספת.
ההתבוננות בילדים גרמה לי להבין שאצלם זה הפוך לגמרי: הכיף הוא משחק הפיצוח (לא עבודה, לא אוף ולא מעצבן), ולפעמים עד כדי כך האגוז הוא לא הקטע, שהילד פיצח ונתן לאחותו לאכול.

[ניצן_אמ*]

לא ירדת לסוף דעתי, לא הסיפוק מהאכילה, אלא שאכילה משמעותית היא אכילה שיש סיפוק לא רק בצידה, אלא גם לפניה ומאחוריה, מעליה ומתחתיה. סיפוק שלא נובע מן האכילה עצמה.
דווקא בעיניי הפיצוח איננו המטרה. אלא שבלי פיצוח, אין סיפוק ומשהו בחוויית האכילה הכוללת מתקהה ומדלדל והופך לנטול סיפוק. יש מי שיוותר כליל על אכילת מאכל כזה. (הופך את חוויית האכילה הריקה והממכרת למשהו שנהיה קל יותר להבין את הבורות הרגשיים והפיזיולוגיים שהיא יוצרת.)

לתת למישהו מזון שעבדת בשבילו, שכבר גרם לך קצת לרייר... (כמו לפצח גרעינים למישהו אחר) זו מתנה. הוא ממש אוהב אותה, הא?
רק לא צריך להתבלבל ולקחת מהזולת את הסיפוק, או ההישג, או איך שלא תקראי לזה, שבהשגת המזון בעצמו.

[בשמת_א*]

אה, יפה. מצא חן בעיני. מסכימה איתך.
הוא ממש אוהב אותה, הא?
בטח, וזה הדדי (-:

[ריש_גלית*]

בשמת א, התובנה שלך לוקחת אותי לעוד מקומות, שלא ממש קשורים לדף הזה אבל אכתוב בכל זאת. מקסימום נשלוף אח"כ.

ניצן אמ כבר רמזה על הכיוון שחשבתי עליו:
שאיבת סיפוק מן המורכבות שבהתקנת המזון

גם אני, כשקראתי את מה שבשמת א כתבה, הבנתי שמבחינתי זה תופש לא רק בקשר לילדים, אלא גם בקשר למבוגרים. אצלי, לפחות, זה פעל ככה: שנים תפשתי מעצמי אחת שלא יודעת לבשל, או שלא מכינה אוכל טעים (זה התאים יפה גם לדימוי העצמי שלי כאשה פגומה, רחוקה משלמות). היום, אחרי כמה שנים של הכנת אוכל למשפחה שלי, פתאום אני נהנית הנאה של ממש מהעיסוק הזה. יש לי הרבה יותר חופש ותעוזה ויצירתיות. זה נעשה משחק.
אני עדיין לא מחזיקה מעצמי בשלנית טובה, ואני עדיין מבשלת מאכלים בסיסיים מאוד-מאוד; אבל עצם ההנאה שאני שואבת מהמשחק הזה - מהבישול, מהכנת הסלט (תמיד שנאתי להכין סלט ולאכול אותו. זה השתנה לגמרי ברגע שהתחלתי לקבל משלוחי ירקות אורגניים), אפילו מחיתוך הפירות בשביל הצידה לדרך - ההנאה הזאת משפיעה גם על האכילה שלי וגם, אני כמעט בטוחה, על האכילה של יתר בני המשפחה.
השפעה אחת ודאית: אני אוכלת פחות. כלומר אין לי צורך לזלול עד אובדן ההכרה, כמו שיש לי לפעמים אצל חברה בשלנית שמזמינה לארוחה חגיגית. מתחבר למה ש מירב ב כתבה: אולי כי הוצאת אנרגיה כלשהי נוסף לאנרגיה שהכנסת לגופך?

ובסופו של דבר נדמה לי שזה גם יוצא טעים יותר מקודם. ז"א, אולי בכל זאת השתפרתי בהכנת האוכל, גם אובייקטיבית.

[ניצן_אמ*]

גלית, בדיוק מה שאני מדברת עליו. סיפור יפהפה!
אני אוכלת פחות. כלומר אין לי צורך לזלול עד אובדן ההכרה, כמו שיש לי לפעמים אצל חברה בשלנית שמזמינה לארוחה חגיגית.
זה זה זה!
זה הבור.

[מירב_ב*]

אנחנו רוצים גם לפעמים לעשות דברים אחרים, לכן אנחנו מנסים לקצר תהליכים
אני בעד קיצור תהליכים, השאלה היא עד אנה נקצר תהליכים ובאיזה מחיר.

_ועוד משהו קטן, בכל זאת דף לתינוקות...
בגלל הסיפוק הזה, אני חושבת שעדיף לתת תפוח שלם לתינוק מאשר רסק_
אני חושבת שיש סיבות נוספות להעדיף תפוח שלם על פני מרוסק. אצל חלקנו (נזהרת מלכתוב רובנו) מחית הפירות שמכינים עבור התינוק תכיל גם תפוז, בננה ואגס (ולפעמים גם סוכר לבן מזוקק או טחינה או ממרח שקדים) - בליל טעמים לא ברור. איך תינוק או פעוט יכול לזהות את העדפותיו האישיות על סמך אותה מחית? רגישויות (שמניעות לפעמים תינוקות לא לגעת במאכלים מסוימים)? או להכיר איך נראה המזון שהוא אוכל ומה המקור שלו?

זה מזכיר לי סיפור מתקופה אחרת של חיי. הייתי במסגרת מסוימת עם ילדים בני 7-8 שנים בערך, ובאיזו הזדמנות הם נשאלו מה ההבדל במקור למזונות מסוימים - עגבנייה, מלפפון ופומלה לעומת ביצים וחלב. אף ילד לא ידע לענות על השאלה גם כשנוסחה אחרת כמה פעמים. בסופה של שיחה, התשובה היחידה שניתנה בכל זאת ע"י אחד הילדים הייתה שעגבנייה, מלפפון ופומלה מגיעים מהמדפים הגבוהים בסופר ואילו ביצים וחלב מהמדפים הקרים...

עוד נקודה שרציתי להתייחס אליה - תבלינים.
אני חושבת שהמאכלים הראשונים שמוגשים לתינוק (ונאכלים על ידו), טעמם, צורתם וריחם נצרבים בחושיו ובזיכרונותיו. יש לכך אינספור דוגמאות, אבל אשתף באחת מאצלנו בבית. זוגי מאוד אוהב אפונה. מגיל מאוד מאוד צעיר הוא אוהב לאכול אפונה. אימו נוהגת לבשלה עם מעט שמן, כורכום, פלפל לבן ומלח. כך הוא אוכל את האפונה כל חייו. כל ניסיון לאכול אפונה בטעם אחר לא היה ערב לחיכו. אפונה טרייה כלל לא באה בחשבון ("היא תפלה", "אין לה טעם" וכדומה).
לכן אני משתדלת בשנים הראשונות לחיים להגיש את המזונות פשוטים וטבעיים כפי שהם. בחוויה שלי כשהילדה גדלה, הדרישה למזונות מורכבים יותר בטעמם הגיעה/מגיעה כבר ממנה.

[חיהל'ה*]

האידיאל שלי בבחירת מזון ובוויסות הכמות שאותה אוכלים ממנו הוא "מזון מהיר".
אסביר:
"מהירות" המזון תלויה בזמן שלוקח לו לצמוח, בזמן שלוקח ללקטו או לצודו ובזמן שלוקח לעבדו לארוחה.
מזון מהיר מאד הוא לדוגמה פרי או ירק בשלמותו. אין צורך בהכנה, קילוף או עיבוד כל שהוא כדי לאכלם, מקסימום שטיפה.
עלים וירקות חד שנתיים הם המזונות המהירים ביותר, הם צומחים מהר ומתחדשים מהר.
פירות הם קצת יותר איטיים אך אם יש עץ מניב אזי כל שנדרש הוא לקטפם.
דגנים וקטניות הינם מזונות איטיים יותר כיוון שאיסופם דורש זמן. קמח דורש גם טחינה ואח"כ עיבוד ללחם או לפסטה שדורשים זמן רב יותר.
לפי אידיאל המזון המהיר הייתי אוכלת דגנים וקטניות לעיתים רחוקות יותר בכמויות קטנות יותר כיוון שהייתי צריכה להשקיע המון אנרגיה וזמן באיסופם ועיבודם.
ביצי פרא הינן גם מזון מהיר אך אם עלי לגדל ולהאכיל את התרנגולות, הביצים הופכות למזון איטי שעלי לצרוך פחות ממנו.
בשר הוא מזון איטי, צריך לגדל את בעל החיים ולטפל בו ואז לשחוט אותו ולעבד את הבשר במידה כל שהיא שתתאים לאכילה.
אגוזים וזרעים הינם מזונות איטיים פחות וניתן לאכול אותם בקצב האיסוף או בקצב הפיצוח.
כל מזון מעובד כגון עוגיות חיות מאגוזים ושומשום או קרקר שמש או קציצות שמש וכו' הוא מזון איטי שדורש הרבה עיבוד ולכן הייתי ממעיטה באכילה שלו.

מה יוצא באופן אידיאלי?
אוכלים הרבה ירק, פירות וירקות בשלמותם.
אוכלים פחות אגוזים וזרעים
עוד פחות מזה דגנים וקטניות (מבושלים או מונבטים או אפויים)
פחות מזה מזונות מעובדים ומיובשים בשמש או בתנור
פחות מזה ביצים, חלב ומוצריו ובשר
והרבה פחות מוצרים שזמן עיבודם ארוך מאד
לא אוכלים מזונות שלא ניתן להכינם לבד מאפס בבית

[אלטר_אגו*]

זה לא עובד ככה, את יודעת...
יודעת, יודעת.

[ביאנקה_מתחברת*]

חיהל'ה אהבתי מאד את התובנות שלך!

[ניצן_אמ*]

איכשהו ההגיון לא מסתדר לי בכלל. חיה'לה, הדברים שאת כותבת באים מפרספקטיבה חקלאית. לגדל חיה זה ממש לא כמו לצוד אותה, לגדל חיטה זה ממש לא כמו ללקט אותה.
אני מכוונת לצרכים הכי בסיסיים של הגוף, אלא לא באים מ10K שנות חקלאות אלא ממליוני שנות קיום המין ומאופן התהוותו.
לשים ביצים, חלב ובשר באותה מקשה פשוט לא מסתדר לי עם שום דבר, במיוחד לא עם הדברים שאמרנו פה ממש לאחרונה. את מוכנה להסביר את הלוגיקה? כי חלב של חיה אחרת, שלא בפרספקטיבה חקלאית זה פשוט דבר חסר הגיון בעליל. אבל ביצים לא, ובשר ממש לא.
עיבוד זו אפילו לא נחלת המין האנושי בלבד. השאלה איזה עיבוד. יש עיבודים טבעיים שבעלי חיים אחרים עושים גם

ציטוט:

Chacma baboon omnivory is an adaptation to reduce intraspecific and interspecific competition for food resources. When available, animal matter was the most preferred food, and alternative foods were ignored. Fruits and seeds were second choice and leafy vegetation was least preferred. Under most circumstances the troop social structure and the morphology of baboons reduces predation risk and the need for watchfulness. Baboons consequently can spend long intervals processing food, thus enabling them to circumvent the antiherbivory adaptations of many plants. This enables baboons to utilize resources unavailable to some interspecific competitors.

[חיהל'ה*]

ניצן, נכון, אין דין ביצים כדין חלב וכדין בשר. אכן הכללתי אותם מפרספקטיבה חקלאית. זאת כיון שהיום עלי לגדל חיות אלה כדי לאכל אותם ומוצריהם. קשה למצוא מקומות לצוד חיות בר (באופן חוקי).
אם הייתי ציידת לקטת הייתי כמובן אוכלת ביצי פרא (באביב) ובשר ציד לפי תדירות הציד שלי. חלב - לא.
יכול להיות שאכן מבחינה אבולוציונית חלקינו פחות מותאמים לצריכת חלב מאשר בשר (ועדיין, יכול להיות שלא, בהינתן המגוון הגנטי האנושי ומהירות אבולוציה גבוהה יותר).

לגבי הצ'מפה בבונים, אין לי זמן לקרוא את הקישור. אתייחס רק לציטוט. הם מנצלים נישה אקולוגית פנויה כדי לשרוד. האם הם עשו את זה מספיק זמן אבולוציוני כדי להוכיח את יעילותו? במידה דומה תוכלי לאמר את זה לגבי האדם וצריכת חלב.

אם ארחיב את האידיאל שלי אז אוסיף שכמויות המזון אותו אני צורכת תלויות בזמינותו בעונות השנה השונות.

לא התנגדתי לעיבוד מזון, רק התייחסתי לכמות המזון אותו אני צורכת בהתאם לזמן שלוקח לי לעבד אותו.

[ניצן_אמ*]

יכול להיות שאכן מבחינה אבולוציונית חלקינו פחות מותאמים לצריכת חלב מאשר בשר
לא רק יכול להיות, מוכח מדעית
שוב מצטטת בקצרנות:
SYDNEY: A new genetic analysis of ancient human remains proves that humans were unable to digest milk prior to the spread of agriculture and dairy farming within the last 8,000 years.
מדובר בהפסקת הפקת אנזים לפירוק חלב שנקרא לקטז, שכולם מייצרים אותו בילדות, ומפסיקים בסביבות גיל חמש.
However, a mutation in many European and some African populations allows them to produce lactase into adulthood
לא ידוע מה הוביל למה - הסבילות לחקלאות חלב, או חקלאות החלב לסבילות. מדובר בשיעורים יחסית נמוכים ביחס לכל אוכלוסיית הפלנטה.

תראי, מנקודת השקפה אבולוציונית, יתכן שבעוד 5,000 שנים כל המין יוכל לעכל חלב. אני אומרת, שבנות בנות בנות בנות בנות בנות בנות <עדלאידע> בנותיי יסתדרו/יתמודדו עם זה כשזה יבוא. <בהנחות לא מאד סבירות שהמין האנושי ישרוד עד אז > בכלל לא ברור לי, אגב, שזה שהם יכולים לעכל חלב בגיל מבוגר בלי לשלשל ולסבול מגזים אומר שהם גם מפיקים ממנו את המיטב ולא מאבדים סידן מן העצמות. זה הרי הרבה יותר מורכב מזה. אנחנו לא אמורים לצרוך חלב של מין אחר.
אלא שגם בלי קשר לזה, כתבתי כבר בדף אחר שאין לי עניין בהשבחת המין קדימה, אני יותר מעוניינת בהיענות לצרכים הגופניים שיש לי ולמשפחתי עכשיו.

לא התנגדת לעיבוד מזון, טענת שאכילת מזון שלך באופן אישי יותר מהר לעבד אותו היא אכילה אידיאלית. לי זה לא ברור בכלל.
הגוף שלי לא יודע אם הבשר הגיע מציד או מחקלאות (אה אה! לא לקפוץ. נשים לא נוהגות לצוד בשבטי ציידים! הבשר מגיע אליהן.) לכן כשיקול תזונתי זה פחות מעניין אותי. כשיקול אקולוגי בהחלט כן.

השיקולים התזונתיים הרלבנטיים מבחינתי בצריכת בשר הם לשאוף לבשר שאיננו חולה, שמוזן באופן טבעי, שיש לו חופש תנועה, שלא חשוף לתרופות ולכימיקלים וכו'.
בשר הציד ממש לא פס מן העולם. יש מקומות שבהם יש דילול אוכלוסיות של בעלי חיים על ידי ציד (למשל אוסטרליה וקנגורו) וזה נשמע לי ממש הכי טוב. יש מקומות בעולם שיש בהם בשר ציד לקניה (אני מדברת על מקומות מוסריים, לא על ציד לא חוקי. למשל ניו זילנד.) דיג, אילולא היתה הבעיה החמורה של זיהום הימים במתכות כבדות, הוא גם בשר צייד זמין. _{חוץ מזה, המועמדת לסגנות נשיא ארה"ב, מושלת אלסקה, מתגאה בציד איילים וזאבים}

אם משקללים חקלאות כגורם "טבעי" בהחלטה אם לצרוך משהו או לא, אז המשמעות של זה היא שלקחת סטייק טרי ללא עיבוד מן הסופר זה מזון "מהיר" בדיוק בדיוק כמו עלי חסה מהסופר. אם את מלקטת אותם בעצמך, אז באמת סוגיית הציד נהיית יותר משמעותית.

מה שלי לא ברור עדיין הוא על מה את מבססת את האידיאליות של אכילה כזאת?

[חיהל'ה*]

במחשבתי אני זורקת את עצמי וקהילתי בטבע ללא מכשירים חשמליים, ללא חשמל, אני בונה לי מחסה (בית) off the grid, אני מלקטת ככל יכלתי, מגדלת את השאר. אני מגדלת את משפחתי ומאכילה אותה כמיטב יכלתי.
עכשיו אני מדמיינת מה היינו אוכלים.
היום, כשהכל כל כך נוח, ויש מזון בשפע בחנויות ויש מכשירים לעיבוד מזון ויש קצבים ורפתות ולולים ומכונות כביסה אני מתקשה לנהל את הבית על כל מטלותיו (ואני בהחלט מגדירה את עצמי כ-low maintanance) אז מה היה קורה אם הייתי מקשה על עצמי קצת יותר?
התשובה שלי היא: התזונה של "מזון מהיר" כפי שתיארתי למעלה.

[ניצן_אמ*]

הבנתי. זו בחירה אישית מעניינת שאני ממש לא נגדה. וכמו שאמרתי למעלה, זו גם בהחלט חשיבה מאד אקולוגית בעיניי.

ההשגות שלי הן להלן - אנחנו לא באמת חיות טבע יותר. מבחינתי זה דומה לאנאלוגיה של לקחת נמר, לגדל אותו ואת צאצאיו בשבי במשך מאות ואלפי דורות, ואז לתהות מה התזונה שעדיפה לנמרים, ולקבוע את זה על סמך מה היה קורה לנמר השבי שלנו, אם היינו משחררים אותו לטבע. סביר שלצוד הוא לא היה יודע, לא לבחור מזון, סביר שהוא היה מאד מפחד מהרעלות ומחיות בר ומעדיף לחזור לכלוב... חוץ מזה, שוב, יש בזה שימוש והסתמכות על טכנולוגיה חקלאית שהתפתחה ממש "לאחרונה". אז למרות שיש בזה הגיון, לא ברור שאפשר להסיק מזה על תזונה מיטבית.

[חיהל'ה*]

אני מסיקה על תזונה מיטבית בעיקר מניסיון וטעייה לא ממחקרים (לעניות דעתי אין כאלה שניתן להסתמך עליהם באופן גורף).
אני אוכלת מה שעושה לי טוב.
אני דבקה בתזונה ובאורח חיים שבאמצעותם אני יכולה להיות יותר עירנית ולהזדקק לפחות שעות שינה בלילה, שבאמצעותם המערכת החיסונית שלי תהיה חזקה יותר, שבאמצעותם אהנה ממחשבה צלולה וחריפה יותר, שבאמצעותם ארגיש קלילה יותר ומלאת אנרגיה.

[ניצן_אמ*]

_אני מסיקה על תזונה מיטבית בעיקר מניסיון וטעייה לא ממחקרים (לעניות דעתי אין כאלה שניתן להסתמך עליהם באופן גורף).
אני אוכלת מה שעושה לי טוב._
אין טוב מזה.

[יעל*]

בן אורי כותב בספר אמהות בדרך הטבע
שכדאי למנוע מילדים מזון מוצק בזמן מחלות (כלומר - לתת הנקה, אם יש, ומים/מיצי פירות)
הקטנה שלי (בת 1.8).יונקת.
סוחבת כבר שבועיים נזלת וליחה (אחרי שפעת קלה)
והיום חשבתי לנסות (אנחנו בניסיונות טבעונאים בזמן האחרון) את זה. ומהר מאוד גיליתי שזה לא ממש אופרטיבי, אלא אם כן כל המשפחה צמה יחד איתה.
כלומר תאורטית נראה לי שהקטנה יכולה להעביר ככה כמה ימים (רק עם ציצי ומיצים), אבל אם אנחנו אוכלים היא כמובן רוצה גם.
אני מבינה שזה יכול לעבוד עם ילד שחולה ממש ומרגיש לא טוב ואז גם אין ממש תאבון ומורידים אכילה באופן טבעי. אבל במצבה של הקטנה שמרגישה מצוין, עם מצב רוח טוב ותיאבון בריא זה לא עובד.
מה בכל זאת כדאי לתת, או לחילופין, לא לתת כדי להיפטר מהליחה הזו?

[ניצן_אמ*]

עם כל הכבוד לבן אורי, ויש כבוד, אני הולכת עם הרצונות שלה לגמרי.
קודם כל, היא לא כזאת חולנית. שנית, היא ממש יודעת מה לאכול. בוודאי שבגיל שנה ושמונה.
לפעמים, אני יודעת שהיא קצת חולה, בגלל שהיא יושבת על הציצי.
לפעמים, הצורך הגופני העז שלה בעת מחלה הוא לאכול מלא מלא בננות.
אם היא "רוצה גם" היא יודעת יותר טוב מבן אורי בקשר לעצמה.

בקשר לליחה ספציפית, יש מזונות מעוררי ליחה, מוצרי חלב, הדרים, ועוד...
מה היא אוכלת באופן טיפוסי? מה מרגיש לך לא נכון בשבילה? יש משהו שהוספת בשבועות האחרונים שיכול להיות הסיבה? יש משהו שהיא אוכלת אכילה בולמוסית? (הסממן מספר אחד לרגישות ולהתמכרות, אם שואלים אותי.)

[יעל*]

אכילה התמכרותית...

טוב די נראה לי שגם אני וגם היא מכורות באיזשהוא אופן לעמילנים. כי אם יש עמילן על השולחן זה הדבר הראשון שהיד נשלחת אליו ורוצים עוד ועוד מזה. לחם היא אוהבת (יש בבית רק אורגני ומלא), אבל לא מחסלת כמויות (אני גם לא מאפשרת). תפוחי אדמה היא יכולה לאכול די הרבה (זה לא מרגיש לי נכון)
חוצמיזה היא מאוד מאוד אוהבת דגים. בכל צורה ויכולה לאכול הרבה מזה (אם כי אנחנו לא מגישים הרבה בכלל)
ובעבר גם היתה משוגעת על יוגורט, וגם היום אבל די הוצאתי את זה מהתפריט..
גם מאוד אוהבת אבוקדו.
אם יש משהו מהדברים האלה על השולחן, אז עד שזה לא יגמר היא לא תטעם שום דבר אחר.
באופן טיפוסי בזמן האחרון (מאז שהתחלתי לחשוב על טבעונאות) אנחנו אוכלות בבוקר פירות ולפעמים מיץ/רסק ירוק ולפעמים גם שקדיה (היא) ו/או אגוזים (אני). אלא אם נגמר מלאי הפירות ואז אנחנו אוכלות לחם עם טחינה/אבוקדו.
ארוחת צהריים בדר"כ יש מנה מבושלת מסוג אחד (אורז/קטניות/בטטה/תפו"א/לעיתים רחוקות למדי בשר) ותוספת של ירקות טריים ו/או מאודים.
ירקות טריים היא לא אוכלת הרבה כי עדיין אין הרבה שיניים טוחנות. פירות היא מאוד אוהבת.
בערב - סלט עשיר שהיא בדר"כ לא בדיוק אוכלת, מלפפון חתוך שהיא בדר"כ לועסת קצת ויורקת, לחם (מעט), טחינה/אבוקדו ולפעמים גם סרדינים (על זה היא משוגעת).
בעבר התפריט שלנו כלל יותר בשר ודגים, ביצים ויוגורט, אבל כבר בערך חודשיים שזה בקושי נכנס הביתה. מחוץ לבית מדי פעם היא אוכלת.
את המזונות שמעוררים ליחה באופן קלאסי, אני די מכירה (ואגב, גם בננות ואבוקדו מעוררים ליחה, לא? וגם טחינה ובכלל דברים "צמיגיים", לא?)
אבל אולי יש עוד דברים שאפשר לעשות בתפריט כדי לצאת מזה

[ניצן_אמ*]

רק רציתי לציין, שלתפישתי, להוריד עמילנים ומוצרי חלב זה הרבה הרבה הרבה יותר קריטי מלהוריד ביצים ובשר.
שבמעבר לתזונה חיה אפילו צמחונית, הדגש הקריטי בעיניי הוא על הטרי והחי, לא על העדר מוצרים מן החי.
חלב הוא יוצא מן הכלל, בגלל שגישה לעטינים של פרות היא משהו הזוי למדי תזונתית ובא עם התפתחות החקלאות, והמידה שבה זה נעשה היום היא בכלל חסרת כל הגיון. ביצים לעומת זאת, סביר שאכלו, גם ילדים. בשר, כל בני האדם אוכלים ואכלו, כמרכיב חיוני בתזונה.

יש דברים שנוספו באופן מיוחד לאחרונה? אני אישית רגישה לבננות ולאבוקדו, עושה לי גרד בגרון ותחושת צריבה. בננות ממש מגעילות אותי. לא הייתי מוציאה את זה מכלל אפשרות.

[יעל*]

חי וטרי, כן. אבל איפה משיגים בימינו (חוץ מצייד כמובן) בשר טרי שמקורו אמין ואורגני? ולאכול אותו חי זה לא בדיוק מיי קאפ אוף טי. סביצ'ה דגים דווקא כן, אבל גם כאן קיימת הבעיה של בשר טרי ואמין.
גם בעיניי תעשיית החלב הרבה יותר בעייתית והזויה.
לגבי הביצים אולי את צודקת, (למה נראה לך סביר שאכלנו את זה במהלך האבולציה? הרי גם ביות של תרנגלות זה משהו שהגיע עם המהפיכה החקלאית, לא?). בכל אופן אבל אני שמתי לב שכשהקטנה אוכלת ביצים הקקי שלה מסריח באופן מיוחד.
בננות דווקא לא אכלנו בשבועיים האחרונים.
ואבוקדו לא נראה שגורם לבעיה כלשהי.
עכשיו אני חושבת שאני קצת נישנשתי חמאת בוטנים אורגנית. זה ידוע כמעורר ליחה. אולי זה מה שהשפיע עליה.

[ניצן_אמ*]

יעל, ברוב חברות הציידים והלקטים יש מנהגי בישול ארוך באדמה למשל או בתנורי בוץ פרימיטיביים. זה לא כזה לא בריא לבשל בשר (בתנאי שלא חורכים אותו.) אנחנו בהחלט כן אוכלים אורגני אוכל עשב וחי (לשאלתך - אפשר להשיג, לא בארץ)

לגבי ביצים, לא אמרתי תרנגולות. ציפורים. יש מצב שהקטנה רגישה ספציפית לביצים. אבל מזה לא הייתי מסיקה לקטנים אחרים שלי רגישה לסויה, לדובדבנים, לעדשים... אני לא חושבת שכל התינוקות צריכים לא לאכול את זה בגלל זה. <זה שילוב. הסקת מסקנות משבטים, מאבולוציה, ממינים דומים (פרימאטים שצדים בלהקות) והתבוננות מעמיקה על הגוף הפרטי והסקת מסקנות מזה.>

מה שאת אוכלת משפיע לגמרי על הקטנה. זה ימשיך ככה כל עוד תניקי אותה (מאחלת לכן שנים ארוכות ) זה משפיע פחות, אבל עדיין משפיע. ואם זה משהו שהיא נורא רגישה אליו, זה זה בכלל לא מפתיע.

[טלי_מא*]

זה לא כזה לא בריא
קראתי את זה 10 פעמים.
את לא יודעת להתנסח לא יותר טוב?

<או משהו כזה>

[ניצן_אמ*]

בטח, קבלי שיפור ניסוח - "בניגוד למקובל לחשוב, בשר בצורתו הטבעית לא זו בלבד שאיננו מזיק, משמין וגורם למחלות לב, הוא אפילו בריא וחיוני לגוף. בשר מבושל, תחת תנאים מסויימים, <סוג הבישול, משך הזמן, טמפרטורה, כמות הבשר המבושל שצורכים> גם הוא לא מזיק."
(לא תשמעי אותי אומרת שבשר מבושל זה חיוני לגוף. פשוט כי אני לא חושבת ככה. אני חושבת שיש בשר מבושל, כאמור - בישול ארוך, נגיד בבוץ (;-)) טמפרטורה אחידה ולא גבוהה מדי, בלי שום חריכה, באכילה אחת להרבה זמן, שממש לא רע לאכול. ממש לא רע. לא באמת חושבת שזה חיוני. אבל זה ממש לא רע כמו סטייק סוליה למשל, או בכלל, בעצם.)

אלא מה? טבעי זה ממש כמעט ולא בר השגה, וכן יש הרבה אנשים שממניעים של ידע לא מספיק, או ממניעים מוסריים, או ממניעים של דחייה פיזית, לא מוכנים לשמוע על אכילת בשר כחיונית לגוף. אז כדי לא להיות במקום שבו אני נפסלת לחלוטין על רקע העמדה הזו לגבי בשר או לגבי בישול, אני מעדיפה להתנסח בזהירות עד שאדע מי בן שיחי. בייחוד כשבת שיחי הספציפית מעידה על עצמה כאחת כזו שבתהליך הפחתת מוצרים מן החי, ובתהליך של בישול מינימלי. <קריצה אל יעל >

חוץ מזה, רוב האנשים (כולל עבדתך) מחזיקים בכל מיני עמדות, ואם באים לשוחח עליהן, ואולי אפילו לשנות אותן, רצוי שלא לומר ישירות "זה לא נכון." <זו כבר אמירה כללית. לא ליעל.>

אם זה מסיבות בריאותיות, אני מוכנה לדבר ארוכות על למה זה שבשר איננו בריא זה לא מדוייק במקרה הטוב, וממש לא נכון במקרה הרע... מוכנה לדבר גם על מנהגי בישול בשר בשבטים (אבל לא הרבה, כמו שאולי שמת לב כבר) אם זה מסיבות מוסריות, גם יש לי מה להגיד, אבל אני יודעת שזה בד"כ לא משנה כלום.

זה יותר טוב?

[טלי_מא*]

בטח.
אין לי בעיה עם העמדה.
רק שרגלי נתקלה ברגל השולחן של הניסוח וכאב לי באצבע הקטנה.
זה הכל.

[ניצן_אמ*]

דווקא ניסוח מאד מדוייק בעיניי. באפרוריותו הלא מדוייקת המכוונת בצורה מדוייקת.
שאמחק את הניסוח החדש? זה מיותר?

[טלי_מא*]

אני לא יודעת.
מה דעתך?
כשחשבתי למחוק את עצמי התלבטתי.
ואז החלטתי לא למחוק את דברי כי הם יותירו את דברי הטעם שלך באוויר.
כאילו - למה הגבת?

דבריך הם, כמובן, תמיד דברי טעם.
ואילו שלי, כמובן, לרוב ראויים למחיקה.

[ניצן_אמ*]

נראה לי שאני אגיב בחתרנות בדברי טעם מהירים לכל דברי הטעם שלך, כך שלא תוכלי למחוק אותם יותר. הלא לא תשאירי אותי באויר, האין זאת? (ניסוחים נפתוליים עם ריבוי שלילות אינם בלתי חביבים עליי.)

[ש_י_ר_י*]

סתם בא לי לעדכן, שמאמצנו בשבועות האחרונים נשאו פרי!
אחרי חודש החגים בו אכלנו גרוע, ניסינו לאכול כמה שיותר פירות וירקות - עילאי בייחוד. אני מעריכה שביום רגיל הוא אוכל 75% חי.
היינו היום ביום הולדת מהסוג הגרוע ביותר, המונית ומיינסטרימית (מתנפחים, הפעלות, וכיו"ב).
האוכל - לבן לבן, שמן שמן. ג'חנון, פיצות מהסוג הגרוע (כי זה ילדים ), בורקסים...
הוא לא הסכים לגעת בכלום חוץ מירקות! אכל גזר, מלפפון, גמבה ותירס. כמעט בכיתי.
@}

[ניצן_אמ*]

וואו!
נפלא!
|@

[ניצן_אמ*]

רציתי להוסיף עוד מילה לעניין שלשמו נפתח הדף, בתגובה לשאלה הראשונה הראשונה ששאלה טרה רוסה:

לגבי זה שהם אוכלים מעט כשזה חי והמון כשזה מבושל -
מגיל די צעיר אני נותנת לה להחזיק ביד ולנשנש תפוח, מלפפון, עגבניה מהגינה. השבוע לכבוד החורף הכנתי מרק ונתתי לה מתוכו תפוח אדמה, גזר ובטטה. אין בכלל להשוות מבחינת הכמויות. היא ממש אכלה! ישר תהיתי, מעניין מה ניצן ומירב עושות. איך התינוק עובר את השלב של רק למשמש ירק חי לממש למלא בזה את הבטן?
זה מתקשר לי גם לזה שבימים הראשונים לחייהם תינוקות אוכלים טיפות מעטות של קולוסטרום, ואילו נותנים להם תרכובת, הם זוללים הרבה יותר מזה. עצם זה שאוכלים הרבה, לא אומר שזה טוב.

נקודה למחשבה נוספת בנושא.

[מארז_אהבה*]

טוב פרימיטיביות יקרות שלי. קראנו, התלהבנו ויישמנו, וגם הארנבת מתלהבת ומיישמת. נתתי לה כל מיני דברים להחזיק ביד ולאט לאט היא מפתחת מיומנות ומגרזנת אותם. גם יצאו לה שתי שיניים אז בכלל.
אממה, אתמול נתתי לה להחזיק רבע מלפפון והיא ממש טיפלה בו יפה, אלא שעד מהרה היא נחנקה קצת ואני נחלצתי להציל אותה ובסופו של דבר יצא גוש די גדול של מלפפון בלוויית מנה לא רעה של קיא. ולפני כמה ימים היה גם אינסידנט עם השתנקות וקצת קיאה שעזרה להוציא את מה שנתקע.
למרות הנחת שזה ממלא אותי, לראות אותה מפרקת ככה אוכל בעצמה, זה לא כל כך נראה לי בתור רוטינה. אשמח לתובנות.

[תמר_הינדי*]

מישהי יכולה להציע תפריט יומי לבת עשרה חודשים, שגם יונקת וגם אוכלת?

[טל*]

זה מתקשר לי גם לזה שבימים הראשונים לחייהם תינוקות אוכלים טיפות מעטות של קולוסטרום, ואילו נותנים להם תרכובת, הם זוללים הרבה יותר מזה. עצם זה שאוכלים הרבה, לא אומר שזה טוב.

וואו לא חשבתי על זה ככה..
מעורר מחשבה!

[שקדי_ה*]

הילדון בן 7 חודשים ומביע עניין רב בשייק הירוק שלנו.
יש בו פירות (בד"כ בננה ועוד משהו- אפרסמון, אגס, תפוח- מה שיש), עלים (חסה, מנגולד, פטרוזילה, סלרי...), נבטים (של מש, אלפלפא או חמניה) וגם מלפפון. אין חלב ואין אגוזים וזרעים.
אפשר לתת לו?
למען הגילוי הנאות כבר נתתי לו כמה פעמים על קצה האצבע שלי, ואני בעיקר שואלת אם אפשר לתת לו יותר שייק בכפית, גם מבחינת המרכיבים, וגם מבחינת הכמות.
אין לי ספק שאם אאפשר לו הוא יאכל/ישתה כמות יפה מהשייק. אז אולי לא כדאי? מצד שני נראה שהוא ממש רוצה.
תובנות?

[ניצן_אמ*]

נראה לי סבבה לתת שייק ירוק לתינוק. אני נתתי. אולי לא כזה עשיר ומורכב, אולי תעשי לו גרסה דינקותא? תפוח ונבטי אלפלפא? הסיבה להמלצה הזו היא שאם תתגלה רגישות, מוטב שלא יהיו יותר מדי מרכיבים לבדוק מה להוציא... וגם, כי באופן כללי עדיף לחשוף ילדים הדרגתית למיני מזונות.

[שקדי_ה*]

מעולה, תודה! ינוסה בהקדם...

מה לגבי הכמויות? אם הוא יאכל בהנאה לא לדאוג? או שמא להגביל?
שואלת בגלל מה שקראתי למעלה-
עצם זה שאוכלים הרבה, לא אומר שזה טוב.

את חושבת שאם הוא מגיב טוב אז אפשר בהדרגה להוסיף ולגוון עד שיאכל פשוט לשתות איתנו?

אח... למה לי לא נתנו שייק ירוק כשהייתי תינוקת...

[טלי_מא*]

קישור שנראה לי רלוונטי כאן:
איך להכניס יותר ירוק לתזונה של הילדים
או – רסק ירוק למתחילים

[יעלפו_מהמושב*]

מכירות את הרשת הזו שדרכה תינוקות יכולים למצוץ בלי סכנת חנק פירות/ירקות? מה דעתכן? אני רוצה שהפושטק יתחיל להחשף למזון (עוד שלושה ימים יהיה בן ארבעה חודשים)- איך הכי כדאי לעשות את זה?

[ניצן_אמ*]

מה לגבי הכמויות? אם הוא יאכל בהנאה לא לדאוג? או שמא להגביל?
תני לו להוביל. אל תגישי מראש ג'רה מלאה אלא כמות של כוסית קטנה/בקבוק קטן.

שני הילדים שלי קיבלו שייקים בגיל צעיר מאד.
מכירות את הרשת הזו שדרכה תינוקות יכולים למצוץ בלי סכנת חנק פירות/ירקות? מה דעתכן? אני רוצה שהפושטק יתחיל להחשף למזון (עוד שלושה ימים יהיה בן ארבעה חודשים)- איך הכי כדאי לעשות את זה?
אני נגד הרשת.
מה בוער לך להתחיל "לחשוף"? תני לו להוביל. הוא לוקח לך מהיד? תראי, ראיתי ילד שבגיל 4 חודשים זחל (כן כן) אל בתי, טיפס עליה, ואז הקטע הכי מדהים - לקח לה אוכל מהיד בכוונה ברורה להכניס לפה. ויותר מזה - בהבנה ברורה שזה אוכל, והוא רוצה את זה. זה בן 4 חודשים שהייתי מתחילה איתו מוצקים. כל ניסיון אחר ליישר קו לפי גיל כרונולוגי הוא כפוי ולא לטובת העניין.

[אמא_נמרה*]

אצלנו, בן 11 חודשים, זוחל חופשי. מוצא תפוח על הרצפה, מתיישב , נוגס ואוכל. שטוף, אך לא מקולף. לא חתוך. מידי פעם יורק את הקליפות וממשיך. מבסוט.

[ניצן_אמ*]

מה שטבעה פעם תבשיל קדרה "אצלנו אפשר לאכול מהרצפה!"
אני נתתי לילדיי להתחיל בפירות וירקות שלמים. זו משמעותה של התנסות. להרגיש עם האצבעות, עם הפה, ללקק, למצוץ... זה בעיקר תחושתי, מעט תזונתי, אבל גם.

[שקדי_ה*]

אז אם כבר, יש לי עוד שאלה-
כשנותנים פירות וירקות שלמים אז ממש שלמים? בלי לחתוך בכלל?

[ניצן_אמ*]

אני נתתי שלמים בהתחלה. הם שיחקו, גילגלו, מצצו. אגב, לא ליד השולחן עם כפית נתתי להם על השטיח. כמו צעצועים. הם אפילו לפעמים עושים אמבטיות עם פירות וירקות שלמים (הבת שלי יודעת לדקלם מתוך שינה מה צף ומה שוקע, והאמיני לי, זה לא ידע כל כך טריוויאלי! ) היתה לה תמונה נצחית עם תפרחת ברוקולי ביד שהיתה מוצצת בשמחה. לא היו לנו "ארוחות" ולא "האכלות" לא בכפית ולא במזלג ולא בבקבוק ולא מחיות ולא מבושלים. פירות שלמים, ירקות שלמים. מדי פעם שייקים, מדי פעם ירקות חתוכים למשחק/מציצה/לעיסה ראשונית כמו מלפפונים מחולקים ל4 לאורך, מגישים עם כיוון השיניים בד"כ הם מגלחים את החלק הרך יפה יפה! בננות שלמות ובשלות תמיד היו שוס. אכלו אותן עם הקליפה. כנ"ל אבוקדו. בחיי, איזה אושר היה להם מלפצח את קליפת האבוקדו בעצמם ולהתחיל למצוץ את התוכן, שלא לדבר על העונג החושי! אצל כולם התמונות הקלאסיות זה ילד מרוח בגבינה? אצלנו זה בננות ואבוקדו, ושיהיה לבריאות.
מה עוד? עגבניות אורגניות מרגע שהשתכנענו שאין רגישות (מורחים טיפה על הסנטר ורואים שאין תפרחת. נותנים כמות קטנה ורואים שזה לא יוצר אי נוחות או רגישות.) בד"כ אני מעכבת מאד פירות מתוקים ומדגישה בעיקר ירקות בגיל צעיר, כדי שהסוכר לא יהפוך לטעם יותר מדי דומיננטי ונדרש ויקהה את המורכבויות והעדינות של טעמי הירקות השונים. הגדולה אכלה דגים חיים לפני גיל שנה, אבל בשר ועוף אכלה לראשונה בגיל שנתיים. הקטן לא הותיר מקום לספק - בשר בשר בשר בשר בשר. להכל הוא קורא "עף" ושלוש מתוך ארבע המילים הראשונות שלו היו מים, קבב, ועוף. (אני חושבת שהיו עוד מילות אוכל בהתחלה, אבל אני לא זוכרת כלום.)

[שקדי_ה*]

וואו ניצן, זה פשוט תיאור מקסים!

אני גם נותנת לו לשחק עם פירות וירקות שלמים, אבל זה לא מגיע למשהו שדומה לאכילה. מקסימום ליקוק. אני מניחה שאם נתמיד אז הוא ישתפר ויצליח לפצח את העניין.
נתתי כמה פעמים פירות וירקות חתוכים, אבל הפסקתי אחרי שהוא איכשהו הוריד חתיכת מלפפון (בלי שיניים! רק עם החניכיים!) והשתנק.

לא היו לנו "ארוחות" ולא "האכלות" לא בכפית ולא במזלג ולא בבקבוק ולא מחיות ולא מבושלים
אז איך בעצם נתת את השייק ?

[ניצן_אמ*]

קחי בחשבון שיכול להיות שאני מדברת על אנשים אחרים, כי הזיכרון שלי אללה יוסתור
חוץ מזה, זה נחמד שאת חושבת שזה תיאור מקסים, אני הרגשתי שגיבבתי וגיבבתי, ויצאה תגובת גוש
בקיצור, תודה על הסימפתיה. @}
שייק? בכוס. מה, לא? (אה. היו לנו סוגיות הנקה מורכבות עם הקטנה, וחלב שאוב העדפתי לתת בכפית ובכוס כמה שניתן. אז ממש לא חששתי מלתת להם שייק מכוס יותר מאוחר. בחיי שלרגע שכחתי שזה לא מובן מאליו לתת לתינוק לשתות מכוס. )

[אמא_נמרה*]

גם הילדים שלי שותים רק מכוס. בתינוק הנוכחי שותה שייקים מכוס מגיל חצי שנה. בהתחלה טעימה, אחר כך קצת יותר. מעדיף ירקות ותפוזים (אפילו שישי לו לשון גיאוגרפית).

[יעלפו_מהמושב*]

אני נגד הרשת.
למה?

מה בוער לך להתחיל "לחשוף"? תני לו להוביל. הוא לוקח לך מהיד?
מנסה לקחת מהיד, אבל אני לא יכולה לתת לו- תפוז נראה לי חומצי מדי, עוף זה מוקדם מדי וכו' וכו', וגם כשאני אוכלת סלט הוא מתובל. אז מה נשאר? אולי בננה אקראית. אז לתת לו לקחת לי מהיד ולנסות למצוץ?

[ניצן_אמ*]

למה כן להשתמש בה?
למה את לא יכולה לתת לו? תני לו. הוא יכול להחליט בעצמו אם תפוז ז ה חומצי לו מדי או עוף מוקדם לו מדי...

[שקדי_ה*]

שייק? בכוס
גם הילדים שלי שותים רק מכוס

אכן לא טריוויאלי...
בהחלט אנסה.

בן 11 חודשים, זוחל חופשי. מוצא תפוח על הרצפה, מתיישב , נוגס ואוכל. שטוף, אך לא מקולף. לא חתוך. מידי פעם יורק את הקליפות וממשיך. מבסוט
נמרה, גם זה תיאור מקסים.

התיאורים שלכן כל כך שונים מכל הטבלאות הדידקטיות והוראות האידוי, ריסוק, הלבשת סינר, האכלה בכפית... הרבה יותר מלבב.
תודה!

[יעלפו_מהמושב*]

לא קל לשבור שנים של חינוך פולני! P-:
תודה, ניצן...

[ניצן_אמ*]

בהצלחה מותק

[יעלפו_מהמושב*]

(ניסיתי לחשוב רגע באמת למה אני חושבת שככה ושככה. אני קוראת אובססיבית, ועכשיו, עם כל ענייני התינוק נפתח לי תחום חדש ועצום של חומרי קריאה. ובדיוק היום עיינתי בסטימצקי בספר "טעמים ראשונים". בגלל שאני לא יודעת כלום בענייני תינוקות, אבל ממש כלום, אני לוח חלק, אז נראה לי מאוד הגיוני מה שכתבו שם- להושיב את התינוק, לאדות עבורו, לטחון היטב היטב, להאכיל בכפית בלבד. והכל שם כל כך מסודר, ואני כל כך אוהבת סדר מחשבתי. לא פלא שזה משך אותי. לשחרר. לשחרר. לא להיות מוכרחה להיות בשליטה תמיד. הורות 101).

[ניצן_אמ*]

שכחי משליטה. לכי על דיאלוג. דברי איתו. הקשיבי לו. התשובות כבר שם. לא צריך שום ספר, זה רק מבלבל.

[אמא_נמרה*]

התיאורים שלכן כל כך שונים מכל הטבלאות הדידקטיות והוראות האידוי, ריסוק, הלבשת סינר, האכלה בכפית... הרבה יותר מלבב.

הי, יש אצלנו גם בישול ואידוי וריסוק, אבל אין סינר, וכמעט אין כפית. היום הוא אכל קינואה עם הידיים...
מהבן השני שלי למדתי שכשהאוכל על הרצפה התינוק אוכל "יותר טוב"

[ניצן_אמ*]

הלו הלו, זה דף על מזון חי! לכי לאדות במקום אחר.

[טלי_מא*]

יעלפו, אני רוצה להמליץ לך לקרוא את גילה חורש כאן

בגדול - הדרגתיות ותדאגי שיהיה לך תמיד בצלחת משהו בשבילו לקחת אם ירצה (אנחנו התחלנו ממלפפונים חתוכים לרבעים לאורך - מקלות יחסית עבים עם חלק רך שאפשר לגרד על השיניים).
קחי בחשבון שזה תהליך ארוך מאוד שמתחיל בלהתעניין באוכל כמשחק וכמשהו שנמצא ביד שלך ועד השלב של לאכול בעצמו (שלא לדבר על להכין לעצמו ).

[ניצן_אמ*]

מלפפונים מחולקים ל4 לאורך, מגישים עם כיוון השיניים בד"כ הם מגלחים את החלק הרך יפה יפה!

[אמא_נמרה*]

יש לי את טעמים ראשונים והוא לא מומלץ כספר שמלמד איך להכיר מזון לתינוקות. תעברי על המתכונים ותגלי ש: הכל מבושל ומרוסק, או מטוגן, או עם חיטה, או עם מוצרי חלב...

[ניצן_אמ*]

יעל, מה שנמרה אמרה. הספר הזה מכעיס אותי, הוא חסר אחריות בעיניי.

---

צ'מעו רגע, אני חייבת להשויץ. לא בקטע של "הצלחת הניסוי" אלא פשוט גאווה של אמא. סבבה?

זה הצליח לי. זה הצליח לי זה הצליח לי!!!!!!!!!!!!!!!
הילדה שלי אוכלת בגיל ארבע וחצי סלטי ירקות מגוונים, בשרים חיים, דגים מלוחים, חצילים (כן, על האש. החלטנו לשחרר את זה ספציפית, וזה עושה לכולנו טוב.) טחינה, והרבה אוכל חי וטוב. היא מעולם לא אכלה גלוטן (יכול להיות שהיו טעימות ואפילו "פילוחים" בארועים המוניים, אבל זה שווה את העצמאות והלמידה שלה!) לא סוכר, לא ממתקים (לא יודעת מה זה) מוצרי חלב למשך שבוע אחד, בצרפת, גבינות קשות, ביו אורגניות, לא מפוסטרות, מצאן, והישר מן החוואים. (יותר טוב מזה???) ואני פשוט גאה בה ובנו על המודל ועל הבריאות ועל התזונה. מעולם לא אכלה "פסטה ברוטב עגבניות" דלוחה, או פיצה, לא בורקס ולא שום דבר מ"תפריט הילדים" האיום והמקבע.
במסעדות היא אוכלת קרפצ'ו, או סטייק בלו, או סביצ'אים הכי מתוחכמים, סלטים מעולים. היא בריאה טפוטפוטפו חמסהחמסה שוםבצל... ומהממת.

כל הכבוד לי! (ולכולנו)

[ניצן_אמ*]

לא צריך לתת כאפות, הוא יודע להוציא את זה לבד. <וואו, מסובך עכשיו להסביר. ייקח לי 5000 מילה, נראה לי. אני חולה...>

[יעלפו_מהמושב*]

יעלפו, אני רוצה להמליץ לך לקרוא את גילה חורש כאן
הולכת לקרוא

[אמא_נמרה*]

לגבי המלפפון - אני נותנת מגיל מאד צעיר ומעולם לא נחנקו. האמת היא שמעולם (טפו טפו) לא נחנקו מכלום. אני מבינה למה מתוך ההתבוננות באיך שהם מתעסקים עם הפה ומוציאים בעצמם. אני לא יודעת להסביר במילים מה הם עושים (ניצן, אי פעם כשיהיה לך ממש משעמם, אני אשמח אם תכתבי). אצלי לא נחנקו דרך אגב גם מאבנים או עלים או פיצ'יפקס שעל הרצפה.

שני הדברים היחידים, נדמה לי, שאני לא מרשה להכניס לפה לפני גיל שנתיים הם במבה (כי דווקא זה שהיא נימוחה עושה אותה מועמדת מצוינת לחנק, בלי לדבר על הנזק הבריאותי) וגולות שהן חלקות מאד ועגולות מאד , הן בגודל המושלם להיתקע וצריך זריזות כדי להתמודד אתן.

[אמא_נמרה*]

עוד משהו - ראיתי ילדים שכמעט נחנקו מתפוח או תפוז או ביסלי (רחמנא לצלן) בגיל שנתיים, כי לא היה להם ניסיון עם אוכל שאינו מרוסק.

[טלי_מא*]

סכנת חנק מאת יונת שרון - http://ootips.org/horut/choking.html

[ניצן_אמ*]

נמרה, גם לך נחנקו. פשוט מה שאת קוראת "נחנקו" ומה שאחרים, לא אותו הדבר.
כי מה שאנחנו רואות - משתנקים, משתעלים החוצה, נתקעים לרגע - זה לא להחנק. זה תהליך תקין של הוצאה של פיסת מזון מהגרון.
צריך לתת להם לתרגל בפה אחרת הם לא יוכלו להשמר מחנק.

[אמא_נמרה*]

כי מה שאנחנו רואות - משתנקים, משתעלים החוצה, נתקעים לרגע - זה לא להחנק כן, זה מה שהגורים שלי עשו. אז נחנקו או לא

הם לא נזקקו לטפיחות על הגב או שאני אהפוך אותם (כמו שמלמדים בעזרה ראשונה), הם גם לא בכו או נבהלו מאד, מה שכן ראיתי אצל אחרים.
טוב, גם אני לא נבהלתי.