לגור עם סבתא

[שני_צו*]

קבלי חיבוק, נשיקה וציור גם ממני.

והמון אהבה!

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

חיוך, קראתי אותך, נגעת ללבי כ״כ, עד שלא יכולתי לכתוב לך. אבל שלחתי חיבוק אנונימי.
כ״כ מתפעלת ממך.
אשמח להמשיך לקרוא על הקשר עם סבתא, גם אחרי המעבר.
בינתיים, חיבוק גדול ותודה גדולה על ששיתפת, על שעשית ועודך עושה.

[אנונה*]

_חיוך, קראתי אותך, נגעת ללבי כ״כ,
כ״כ מתפעלת ממך.
אשמח להמשיך לקרוא על הקשר עם סבתא, גם אחרי המעבר.
בינתיים, חיבוק גדול ותודה גדולה על ששיתפת, על שעשית ועודך עושה._

[החיוך_האטרוסקי*]

... היום בבוקר, סבתא עברה מן העולם הזה, בתקווה אל עולם טוב יותר ונעים יותר עבורה.
תהה נשמתה צרורה בצרור החיים.
תודה שהייתם כאן בשבילי..

[דגן_בגן*]

תנחומי.. קראתי תמיד את הבלוג ומאד הערכתי אותך. זה מדהים שפעלת כפי שפעלת.. מלא השראה וטוב..

[יולי_קו]

תודה שאת משתפת.
מה שלומך?
איך עברו לסבתך ז''ל החודשים האחרונים?

[פלוני_אלמונית*]

חיוך, תנחומיי.

[גפן*]

שולחת תנחומים.
היית לה נכדה נפלאה.

[אנונה*]

תנחומי.. קראתי תמיד את הבלוג ומאד הערכתי אותך. זה מדהים שפעלת כפי שפעלת.. מלא השראה וטוב..

[מרב*]

צובט בלב, ישר עלו דמעות בעיני, גם בגלל ה"היכרות" עם הסיפור שלכן, שעקבתי אחריו בהערכה רבה כלפייך, וגם בגלל געגועים לסבתא שלי.

[החיוך_האטרוסקי*]

.. קוראת את כל הכתוב זאת הפעם השלישית כבר בימים האחרונים. נאחזת בזה.. משהו ממשי להחזיק בו. רוצה לספר לכל העולם ואז נבהלת מעצמי.
ערכתי סרטון עם קטעים שצילמתי אותה, עוד לפני שעברה אלינו. ולמען האמת, גם לפני שהתחילה לקחת את הכדורים הפסיכיאטריים. כל כך מלאת חיים, שנונה ומצחיקה. נזכרתי כמה קל היה להתאהב בה. כבר כשהיתה אצלי, היתה אחרת, ושכחתי איך היתה קודם.
אין ספק, ללא הכדורים, לא היה מתאפשר הקשר בינינו, וכל מה שקרה.. אבל פתאום ראיתי אותה כמו כשהייתי קטנה. מדהים. כמה עברה בשנים האחרונות..
אני גם שמחה שכתבתי, כי את הרוב לא זכרתי.
היו לי הרבה נקיפות מצפון על למה שיגעתי אותה ככה, העברתי אותה אלינו, ואז שוב למוסד..
אבל בנזוגי, כפרה עליו, אמר דבר נכון. אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי סולחת לעצמי כל החיים על שלא ניסיתי.
עשיתי כמיטב יכלתי, ואני בטוב עם זה.
סבתה המשיכה את מסעה שלה עוד שנה וחצי בבית אבות ( המעולה, יש לציין, ממש. בירכא, אם מישהו מחפש) ואני ליוויתי אותה בין פעם לפעמיים בשבוע, שם.
בהתחלה הבאתי את הבת, שבינתיים נוספה לה גם אחות קטנה, אבל מכיוון שזו היתה מחלקה סגורה של תשושי נפש, החלטנו שזה לא מתאים , וויתרנו.
עם התינוקת המשכתי להגיע, וזה שימח את סבתא מאוד, וגם את שאר הדיירים, שלא ממש ראו תינוקות ביומיום שלהם (זה היה ממש משמעותי שם, חייבת לציין)
הסיפור של סבתא עם היקום, ואלוהים והעולם הזה היה מורכב,ובאיזה שהוא שלב פשוט הפסיקה לאכול.
כשהיתה אצלי, חתמה על מסמך המורה לא לבצע בה שום פעולות פולשניות מאריכות חיים, ועל כן לא הציקו לה עם זונדות וכל מיני כאלה..
ועם זאת, הלכה ונחלשה, ורזתה מאוד מאוד. באיזשהו שלב, שברה את ירכה , והפכה סיעודית.
סבתא היתה חירשת כמעט לגמרי, וגם עיוורת כמעט לגמרי.
הייתי מגיעה אליה, וצועקת לה באוזן, סבתא , זאת אני.. אני אוהבת אותך.. והיא היתה מהנהנת ולוחשת, אני אוהבת אותך. היתה מנשקת אותי, ואני אותה.
ביום שני בבוקר, הסיעו אותה למתחם ארוחת הבוקר. אמרו לי שאפילו אכלה קצת. אחרי כמה זמן הבחינו בכך שהיא כבר איננה. פשוט ככה.
תודה אלוהים.
חשבתי שלא אכתוב, והנה כתבתי.
יש בי עוד הרבה מילים, אבל מבולגנות..
אתן להן לשקוע קצת ..
ושוב התרגשתי לקרוא כל אחת ואחת מהתגובות שלכם\שלכן.. נזכרתי כמה הן חיזקו אותי, ואיך הייתי מחכה להן בשקיקה. כאילו לא הייתי לבד אז, כשהייתן איתי.
אז תודה תודה תודה.
לילה טוב לעכשיו.

[פלוני_אלמונית*]

אוי חיוך :׳( עצוב להיפרד.
את מקסימה ואמיצה ונדיבה.
תודה שעדכנת קצת על המשך המסע של סבתא.
ליל מנוחה
<קוראת ותיקה>

[מצ'רה*]

מעריכה מאד מאד אותך ואת מה שעשית.
ומקבלת ממך השראה.

[אמא_של_נושקי_וטלהצ'וק*]