באופן טבעי

פסיכולוג בין 300-450 שח לפגישה. שמעתי גם על יותר
אבל כמה פגישות כאלו יש בשבוע? בחודש?

יש אולי כאלו שרואים כל יום 5-6 מטופלים, 5-6 ימים בשבוע, כל שבוע. וזה 60,000 ש"ח בחודש, ברוטו. מזה יורד 16% מע"ם, הוצאות של מזכירה, שכירת מרפאה, חשמל, מים, טלפון, ביטוח, מס הכנסה. כמובן שנשאר סכום יפה, בתנאי שהסכום ההתחלתי הוא כפי שציינתי.
אבל אלו המיעוט שבמיעוט. בד"כ אין ביקוש כזה, וגם אי אפשר לעמוד בזה מבחינת שחיקה.
אבל רוב המטפלים הפרטיים יראו הרבה הרבה פחות. לא כל יום, וימים רבים לא יותר מאחד או שנים ביום.
אני עצמי עוסקת בטיפול, לא פסיכולוגית, וזה המצב - יש יום עם כמה מטופלים, וימים שהטלפון שקט. ושובועות שבקושי יש מטופלים.
גם עם מחיר של כמה מאות שקלים לפגישה, בסוף החודש, לאחר הפחתת כל ההוצאות שצוינו כאן, אני מגיעה בערך להכנסה של 8000 ש"ח.
אולי אם הייתי לוקחת פחות היו באים יותר אנשים, אבל העבודה הטיפולית והתמיכתית היא קשה ושוחקת. יש גבול כמה אנשים אפשר לראות. ולכן, כדי להתפרנס באופן סביר זה המחיר. והשוק קובע את המחיר - אם זה יותר מידי לא יבואו. ילכו למישהו אחר.
ולגבי אפשרויות לטיפולים זולים יותר - פורטו כאן שלל אפשרויות.

המצוקה שאתן מביעות לא אמורה להיות מופנת למטפלים כאנשים פרטיים אלא לממסד שעושה להם חיים קשים שלא לומר מתנכל להם כמעט (או לא כמעט).
אכן משפט מפתח. בעיות קריטיות אמורות להיות ממומנות או מסובסדות ע"י המימסד, בין אם זה טיפול קצר מועד ובין אם טיפול לכל החיים.
הבעיה היא שלא רק שהממסד נוטש את בעלי המצוקות, אלא שבעלי המקצוע המוצלחים והמבוקשים פותחים קליניקות פרטיות ודורשים סכומים שרק בעלי ממון יכולים לשלם. בכך הם מצדיקים את תדמיתם כחמדנים. הם עושים זאת כי זה מיטיב עם עצמם ולא עם הזקוקים להם.

הטענה הקצת חתרנית שלי, יש לומר, היא שלא חייבים לשאוף להיות עשירים. אפשר סתם להיות מטפל מתוך שליחות ורצון לעזור ולהתפרנס בצורה סבירה. כשאני רואה מנהל מחלקה או רופא בכיר שמקבל פציינטים ל"יעוץ" בקליניקה הפרטית שלו- כבר אני מתייחסת אליו כשרלטן ולא כרופא איכותי. הוא שכח את המשמעות העמוקה והאמיתית של טיפול.
אני מצפה מהמטפלים הטובים לעבוד בממסד הציבורי ומצפה מהממסד לשלם סכום סביר למטפל ולקבל סכום מסובסד מהמטופל. אגב, סביר בעיניי זה לא סכום שיאפשר וילה, ג'יפ וארבע חופשות בחו"ל בשנה. מי שמשתוקק לזה דווקא- כבר נחשד אצלי כמטפל גרוע.

אחת, אני מסכימה עם הודעתך מ (26.05.2012 16:06), ובאה להוסיך לה מילה -השתקה.

מצד שני, אני מסכימה גם עם עננים בקפה - שום מטפל לא יכול לעזור למטופל שלא לוקח אחראיות על חייו. הוא, כפי שהגדיר זאת, אם איני טועה, צפריר, מטופל שרלטן.

אני חושבת שרוב האנשים הם כאלו - הם מוכנים לבוא לטיפול ולשלם כסף, אבל לשנות את חייהם מן היסוד - זה הרבה יותר מפחיד ומאיים.

בנוגע לנושא של אנשים במצב מצוקה קריטי - זו שאלה למחשבה. כי יש אנשים שגם במצב קריטי לחלוטין לוקחים אחראיות, ויש כאלו שבמצבים של מצוקה נינוחה לא לוקחים אותה.
אז מה עושים עם מישהי שנמצאת במצב קריטי ולא לוקחת אחראיות? אני לא מוצאת דרך שבה אפשר לעזור לה.
אותי מעניין הרבה יותר מצב שבו מישהי באה לטיפול עם בעיה - היא לא לוקחת אחראיות. במקרה כזה יש מודעות לבעיה.

אני לא יודעת מה לעשות עם מצב של מישהי בדיכאון קליני.
מצד אחד, היא הגיעה למצב הזה כתוצאה מחוסר אחראיות שלה, אחרת היא הייתה פונה לטיפול קודם.
מצד שני, היא המצב הזה עכשיו.

לא יודעת. לא יודעת. לא יודעת.

_הטענה הקצת חתרנית שלי, יש לומר, היא שלא חייבים לשאוף להיות עשירים. אפשר סתם להיות מטפל מתוך שליחות ורצון לעזור ולהתפרנס בצורה סבירה. כשאני רואה מנהל מחלקה או רופא בכיר שמקבל פציינטים ל"יעוץ" בקליניקה הפרטית שלו- כבר אני מתייחסת אליו כשרלטן ולא כרופא איכותי. הוא שכח את המשמעות העמוקה והאמיתית של טיפול.
אני מצפה מהמטפלים הטובים לעבוד בממסד הציבורי ומצפה מהממסד לשלם סכום סביר למטפל ולקבל סכום מסובסד מהמטופל. אגב, סביר בעיניי זה לא סכום שיאפשר וילה, ג'יפ וארבע חופשות בחו"ל בשנה. מי שמשתוקק לזה דווקא- כבר נחשד אצלי כמטפל גרוע._

כל זה בדיוק כמו הרפואה הציבורית הרגילה.

תגידו, אגב, בעצם כל הסיפור של זה עולה כ"כ הרבה- 350-400 לפגישה ו המטפל רואה בין 5-6 מטופלים ביום וכל זה... מדובר על פסיכולוגים לא? מטפלים אלטרנטיבים למיטב ידיעתי לא מרויחים ככה.
למה להתיחס לזה אותו דבר?

מטפלים אלטרנטיבים כן לוקחים אותו הדבר במידה והם משתמשים בכלים מנטאלים וטרפיה בשיחה- זה כולל גרינברג, יעוץ, טיפול במודעות/תקשור, טיפול בהתמקדות, פסיכוטרפיה גופנית וכו'

כל זה בדיוק כמו הרפואה הציבורית הרגילה.
נכון. אבל בקופות חולים יש כבר טיפולים אלטרנטיבים ופסיכולוגים. אולי גם בחלק מבתי החולים. אני לא בטוחה שהם חייבים להיות הכתובת אבל אני חושבת שכל סוגי הטיפול צריכים להיות נגישים גם לבעלי מצוקה קריטית שאין להם ממון. זה משהו, שאנחנו כחברה צריכים לדאוג לכך. "אנחנו כחברה" זה כבר ציבור ולכן אני מדברת על הממסד שצריך לממן.
ואם כבר מדברים על טיפולים פסיכולוגים ואלטרנטיבים- צריך לקבוע קריטריונים ברורים לשלבי הטיפול, אורך הטיפול, הערכת ההתקדמות (או הנסיגה) אחת לתקופה ומה ייחשב כסיום. בקיצור, בניית התכנית מראש, עם שינויים מתבקשים במהלך הטיפול, ולא מריחת טיפולים לאורך חודשים ושנים והעברת ההחלטה על סיום לידי המטופל. הוא האחרון שאמור לדעת, אלא אם נגמר לו הכסף.

אגב, בקופ"ח שמגישות אפשרות של אלטרנטיבי, התשלום למטפל הוא באמת שכר רעב. יותר גרוע מ 30 לשעה "אני".

רוזמרין.
אני חושבת שכל סוגי הטיפול צריכים להיות נגישים גם לבעלי מצוקה קריטית שאין להם ממון. זה משהו, שאנחנו כחברה צריכים לדאוג לכך.
מסכימה.

"אנחנו כחברה" זה כבר ציבור ולכן אני מדברת על הממסד שצריך לממן.
אני מזמן לא חושבת שאנחנו כחברה זה הממסד. אנחנו כחברה זה אנחנו, הממסד לא מייצג אותנו ואת האינטרסים שלנו. הוא אמור, אבל אני לא חושבת שזה יקרה בעתיד הקרוב, אז אין טעם לצפות לזה

ואם כבר מדברים על טיפולים פסיכולוגים ואלטרנטיבים- צריך לקבוע קריטריונים ברורים לשלבי הטיפול, אורך הטיפול, הערכת ההתקדמות (או הנסיגה) אחת לתקופה ומה ייחשב כסיום. בקיצור, בניית התכנית מראש, עם שינויים מתבקשים במהלך הטיפול, ולא מריחת טיפולים לאורך חודשים ושנים
מסכימה

והעברת ההחלטה על סיום לידי המטופל. הוא האחרון שאמור לדעת, אלא אם נגמר לו הכסף.
לא מסכימה. המטופלת, ורק המטופלת, היא זו שיכולה לדעת אם מטרות הטיפול הושגו. והיא הראשונה והיחידה שיכולה לדעת בוודאות.

אני חושבת שמטפלי מכל סוג צריכים לקבל הרבה יותר,וחובתנו כאזרחים לדרוש טיפול מסובסד.
במקצועי אני דואגת לרווחתם של אנשים וכל אדם שאני מנסה לעזור לו (לא מטפלת, משהו אחר) נמצא איתי ריגשית בהרבה אופנים, זה עומס שאינו נמדד בכסף, הוא נמדד בקמטים על הפנים, באנחות שאני מוציאה לפעמים כשאני בוהה באויר, בנשימה הקצרה. זה מאוד מתגמל לטפל באנשים, אך זו גם מעמסה נפשית כבדה.

למי ששאל מתחילת הדף, איפה יש טיפולים ב-95 ש"ח, מדובר בטיפול פסיכולוגי המוצע לסטודנטים. כל סטודנט יכול לפנות, רשימות ההמתנה והמחירים משתנים ממוסד למוסד. במכללת ספיר ,לדוגמא, הם עומדים על 60 ש"ח. טיפולים אלה ניתנים ללא הגבלה כל עוד הפונה הוא סטודנט מהמיניין או שלא לתואר.
ani- אני מבינה את המצוקה שלך ואת אוזלת היד של המערכת לספק תמיכה מתמשכת למי שזקוק לה. אני מנסה לחשוב על אפשרויות נוספות כי ככל הנראה בריאות הנפש לא תוכל להציע לך עוד תמיכה בעתיד הקרוב ובואי נקווה שמצבך יהיה כזה שגם לא תזדדקי לתמיכתם בעתיד. אני לא יודעת באיזה אזור את מתגוררת, אבל בדרום קיים ארגון בשם "אישה בשלה " המציע עזרה במחירים נמוכים (160) או בחינם, לנשים הזקוקות לה, מתוך שליחות ומחוייבות של נשים לתמוך בנשים.
באופן כללי, עובדים סוציאלים רבים הם מטפלים מוכשרים ומנוסים ובתחילת דרכם לפחות, הם גובים הרבה פחות מפסיכולוגים.
מאמנים, או סטודנטים המתנסים בגישות חדשות מחפשים אנשים לסטאז' וזה יכול להיות בחינם או במחיר נמוך מאוד. זה גם יכול להיות שינוי מרענן מטיפולים אחרים. גם רידמן מציע טיפולים בחינם או במחיר נמוך.
הייתי מציעה לך לפנות למאמנת בשם טלי דוייטשר שחר שמכירה מקרוב את האפשרויות.

מעבר לפתרונות קונקרטים, אני מבינה את הכעס שלך והתחושה שאולי העולם הטיפולי, שכמו מצהיר על עצמו שהוא מקדיש את עשייתו למען האחר, מפקיר את מי שזקוק לו יותר מכל.

אני מבינה איך זה נתפס כלקחנות ואין יום בו אני לא מתחבטת בנושא. כולנו, כל מי שמקבל הכשרה פסיכולוגית, עובד שנים רבות במוסדות ציבוריים בשכר מאוד נמוך. אני יודעת שבמהלך כל העתיד המקצועי שלי, בעזרת השם, אני אמשיך לעבוד במסגרות דומות . מעבר לכך, אני מקווה גם לפתוח קליניקה פרטית.

אז אני שואלת את כל מי שיוצא נגד הקליניקות הפרטיות והתעריפים המקובלים בהן, מה אני אמורה לעשות? גדלתי בבית לא עשיר בכלל, שני ההורים שלי היו עולים מבני עדות המזרח, עובדים ללא מקצוע מקצוע ותמיד היה עליהם איום תעסוקתי וכלכלי. עבדתי מאוד קשה בכדי להגיע לעמדה שתאפשר לי בעתיד להתפרנס בכבוד עם תשוקה גדולה לעשייה חברתית. זו התמצית של ניוד חברתי, זו הדרך היחידה שפתוחה בפני לעבור ממעמד למעמד, רק דרך השכלה.

אז בעצם אם זו לקחנות, אז מה עוד נותר לנו?
רק למי שלומד הנדסה מותר לשאוף להתפרנס בכבוד?
אם אנחנו בעצם תוקפים את השוליים האלה של המעמד הבינוני, אנחנו רק משאירים את ההון בידיים של מי שנולד לתוכו.
או שתהיה כאן מהפכה מוחלטת ואז אני אקבל משכורת שהולמת את ההשקעה העצומה שלי במקצוע ממדינת רווחה מסודרת ואטפל בכל מי שצריך, או שאני אמשיך במצב הקיים, אבל אי אפשר כל הזמן להתנצל כי אני כרגע לא קובעת את חוקי המשחק לבד.

לפסיכולוגית המתחילה. כל הכבוד על הגישה ועל ההבנה.
אדם שבוחר לעבוד במסגרת ציבורית וגם לפתוח קליניקה פרטית, נראה לי לגיטימי ביותר. כל עוד הוא לא מתחיל להזליג את המטופלים מהציבורי לפרטי, כמו שנוהגים רופאים בכירים לעשות.

אני מבינה שיש לך שאיפות לעבור ממעמד למעמד. לאדם כמוני, שבכלל לא מבדיל בין אנשים ולא מתייחס ביותר כבוד למי שיש יותר כסף או נכסים, קשה לתפוס את השאיפה הזו. אולי זה קשור לאישיותי ואולי לסביבת גידולי (הקיבוץ). לשמחתי, אני מגלה יותר ויותר אנשים שהשאיפות שלהם אחרות לגמרי. העולם מציע כל-כך הרבה עושר שאינו כרוך בחומר הרשום על שם מישהו.
אני יכולה להבין רצון להתבסס ולהרגיש בטוח. לפעמים, אם לא מגדירים מראש מה יתן את התחושה הזו, אפשר למצוא את עצמנו במרדף אינסופי כל החיים.

פסיכולוגית מתחילה, תודה על הדברים שלך. הם נאמרו בגישה מכבדת ומאפשרת הבנה והזדהות. המצב אכן מורכב ואין לי מושג מה הפתרון הנכון.

אני יכולה לענות מניסיוני כמטפלת בתחום הרפואה המשלימה.
אני גובה כ-200 ש"ח לטיפול של שעה.
משלמת 50 ש"ח שכירות לקליניקה.
35 ש"ח לשעה תשלום לבייביסיטר, אבל כשיוצאת לטיפול אני משלמת על לפחות שעה וחצי (נסיעות ואירגונים)- 50 ש"ח.
דלק- לא חישבתי בדיוק כמה, אבל מניחה שלפחות 10-15 ש"ח.
טלפונים שאני עושה אחר כך עם המטופל. (גם זמן, וגם כסף לחברה הסלולארית).
עושה סופרויז'ן אצל אשת מקצוע פעם בשבוע, ומשלמת לה 370 ש"ח. חשוב מאוד למטפל טוב, לעשות סופרויז'ן לטובתו ולטובת מטופליו.


חוצמזה.... הטיפול לא נגמר בשעה הזו, במקרה של התחום שלי (אני מניחה שזה שונה בדיקור, או בשיטות אחרות, אבל אני לא בדיוק יודעת)
יושבת על התיק, להכין למטופל פורמולות צמחים, תוספים,להתאים את הטיפול הטוב ביותר בשבילו. לפעמים על פגישה של שעה אני יושבת שעות אחר כך, והמטופל לא תמיד יודע. התשלום שאני גובה משקלל בתוכו את כל זה.

כשמטופל מבקש הנחה, הוא מקבל. יש לי מטופלים במצב כלכלי קשה מאוד, שאני לוקחת מהם סכומים סמליים מאוד על הטיפול, כדי לאפשר להם להגיע.

למטפלים ברפואה משלימה אין הפרשה לפנסיה, ביטוח מקצועי, תשלום לביטוח לאומי, חופשות, ימי מחלה, ושאר ירקות. אני צריכה לשלם הון על ביטוח, אני לא מקבלת תשלום כשיוצאת לחופשת לידה, ובאופן כללי אני עניה יותר מרוב אנשי האתר הזה. עניה אך מאושרת (-: אני עובדת במה שאני אוהבת ונולדתי לעשות.

ואיך שכחתי- הלימודים, שנמשכים כמה שנים טובות (6 במקרה שלי), ומשלמים עליהם הון עתק (קרוב למאה אלף שקל, במקרה שלי). על הכשרה ומקצועיות משלמים. אני מניחה שאם הייתי לוקחת כמה קורסים שנמשכים כמה חודשים, הייתי מבקשת פחות (ומצד שני, כל מסאז'יסטית מבקשת ומקבלת כמאתיים חמישים שקל לשעה, אז מה אני יודעת)

מעבר לפתרונות קונקרטים, אני מבינה את הכעס שלך והתחושה שאולי העולם הטיפולי, שכמו מצהיר על עצמו שהוא מקדיש את עשייתו למען האחר, מפקיר את מי שזקוק לו יותר מכל.

מצטרפת. מוקדם יותר במעלה הדף כתבתי לך משהו דומה מהנייד, וזה נמחק איכשהו. את מעלה מצוקה ואנחנו דנות בנושא מזויות שונות ומשונות - יכולה להבין איך זה אולי לא היה רגיש כלפייך.

_אז בעצם אם זו לקחנות, אז מה עוד נותר לנו?
רק למי שלומד הנדסה מותר לשאוף להתפרנס בכבוד?
אם אנחנו בעצם תוקפים את השוליים האלה של המעמד הבינוני, אנחנו רק משאירים את ההון בידיים של מי שנולד לתוכו.
או שתהיה כאן מהפכה מוחלטת ואז אני אקבל משכורת שהולמת את ההשקעה העצומה שלי במקצוע ממדינת רווחה מסודרת ואטפל בכל מי שצריך, או שאני אמשיך במצב הקיים, אבל אי אפשר כל הזמן להתנצל כי אני כרגע לא קובעת את חוקי המשחק לבד._

זה רלוונטי גם למי שמבחינתה "ניוד" לא קשור כלל למעמד, אלא לכסף. ואפילו לא לכסף גדול אלא לבטחון כלכלי.

אני,
לא ממש קשור לדיון, אבל קצת: בשנים האחרונות קצת נגענו בנושא הזה, כשחיפשנו טיפול לנפש פגועה, טיפול יסודי ושורשי. לא עשינו כלום, בגלל המחירים...וגם סבלנו מזה, לצערי. עד שמצאנו טיפול מסוים מאוד, שאורך 10 מפגשים, במחיר סביר לגמרי (גם מבחינתינו), וזה הדבר הכי אמיתי ונכון שיכולנו למצוא. "בול פגיעה" בנקודות הסגורות, הכואבות והתקועות בנפש, יחד עם כלים לעבודה אמיתית. זה עזר בצורה שלא תיאמן, ונתן המון כלים להמשך עבודה לבד.
לא באה לפרסם, כמובן, ולכן לא כתבתי שום פרטים מזהים, אבל אם מענין אותך, ויוכל לעזור לך, אשמח לתת לך פרטים. אפס חמש ארבע 6465332

אגב, פעם איזה פסיכולוגית אמרה שעדיף להוריד באוכל וללכת לטיפול. אני מסכימה.

[...] ניסיתי לחשוב אם יש דרך באמת להוריד את העלויות של המטפל. מה שיכול להוזיל את המחיר שהוא יכול להציע ללקוחות ועדיין להרוויח. ומה שחשבתי הוא שאם כמה אנשים יחברו יחד - אפילו 5 - ויפנו למטפל מסוים ו"יזמינו" אצלו יום טיפולים שלם - כל אחד בשעה אחרת - אז אני בטוחה שאפשר להציע מחיר זול משמעותית. הקבוצה הזו חוסכת חלק מהשווק.
אפשרות אחרת לגמרי שאני תמיד ממליצה עליה היא עבודה קבוצתית. מחירים שונים לגמרי והתועלת לדעתי ממש לא פחותה, במקרים מסוימים - יותר.

סאלי מצטרפת לרעיון של יום טיפולים. בעצם קואופרטיב, רק בגרסא קטנה יותר.

הי כולם,
קראתי את הדף מתחילתו ואני מצטרפת בחום להמלצה של סאלי תדמור לעבודה קבוצתית.
מלבד החיסכון המשמעותי בעלויות, כוחה של קבוצה שמתכנסת יחד הוא עצום!!
נוצרת אוירה תומכת ומאפשרת, אינטימיות ובהנחיה נכונה, סביר שתגיעי להישגים ותובנות שאינם נופלים מאילו שבעבודה
אחד על אחד ולעיתים (מנסיוני) גם עולים עליהם.
ברכות
@}

[...] סאלי מצטרפת לרעיון של יום טיפולים. בעצם קואופרטיב, רק בגרסא קטנה יותר.
לא הבנתי למה זה אמור להוזיל עלויות. אם מטפל מטפל בחמישה אנשים אחד אחרי השני, הוא חוסך בזה כסף? רק דלק, וזה לא כזה משמעותי. להיפך, במצב כזה הוא עייף יותר ועובד פחות טוב, בעיני.

מלבד החיסכון המשמעותי בעלויות, כוחה של קבוצה שמתכנסת יחד הוא עצום!!
זה לא ממש יעזור למישהו שרוצה לטפל בבעיית הטחורים שלו, או ברגישות שלו ללקטוז. זה כמו שבמקום ללכת לרופא נלך לקבוצה שמנחה אותה רופא. לא רלוונטי למה שאני רוצה להקים (זאת אומרת, יהיו קבוצות יעודיות, כמו תמיכה להרזיה, לאמהות מיניקות או לגמילה מסוכר. אבל זה לא מחליף...) ואין ספק שזה מוזיל את העלויות בצורה דרמטית. [...]

[...] העבודה הקבוצתית זה יותר לעניין של התפתחות אישית. יכול להחליף הרבה מאוד טיפולים רגשיים ואימון.

לגבי קבוצה ששוכרת מטפל/מאמן לפגישות אישיות. האם זה חסכון? אני חושבת שזה יכול לחסוך את אחת העלויות הגדולות של אנשי המקצוע, שהיא השווק. האנשים האלה גם חוסכים את עניין התיאומים הרבים לגבי הזמנים. הם מזמינים יום שלם והם אומרים מי מגיע באיזו שעה. אם הם גם מתחייבים לתקופה (נניח 3 חודשים) שבה משלמים מלא ללא ביטולים, בהחלט אפשר לתת להם מחיר נמוך יותר. אם יש לאחד מהם מקום שהוא מוכן לתת - בכלל הסתדרנו. אני משוכנעת שזו דרך שיכולה לעבוד. החסרון, כרגיל - עבודה. מנסים לחסוך לאיש המקצוע את השווק והתיאום. זה אומר שמישהו מחברי הקבוצה יצטרך לעשות את זה. וזה לא פשוט, בכלל לא.

אנחנו נתקלים שוב ושוב בקירות של השיטה הפרטית. בשביל לצאת מהמחירים שהיא בסופו של דבר מתייצבת עליהם, חייבים להגיע למשהו אחר באופן בסיסי. לא נקבל בדיוק את מה שרצינו, כמו שזה עובד בעולם הפרטי. אבל נקבל משהו אחר שיהיה טוב. אולי לא מושלם. שונה. השאלה היא אם מוכנים להסתפק בזה, או שמנסים להגיע בתוך מערכת ציבורית (בסדר גודל כלשהו) למה שאפשר לקבל באופן פרטי.

מנסים לחסוך לאיש המקצוע את השווק והתיאום. זה אומר שמישהו מחברי הקבוצה יצטרך לעשות את זה. וזה לא פשוט, בכלל לא.
לדעתי- הרבה מעבר ללא פשוט, לחלוטין לא אפשרי.
בעסק שלי קיימת אפשרות כזאת, ואנשים חד משמעית לא מנצלים אותה, וגם כשמנסים, בסוף מקבוצה של 5 נותרת אמא וחצי. [...]

אני יקרה
כיף ללראות אותך נכנסת יחד איתנו לדיון הפרקטי.
[...] מכל הלב אני ממליצה לך לנסות סדנה קבותית. עשיתי עשרות כאלה ולמדתי מכל רגע. יש דברים נפלאים. אם תסכימי לנסות קונספט אחר מאשר טיפול פסיכולוגי, יתכן שתופתעי ועוד תשארי ממש בתקציב שלך. יש אפילו סדנאות שנערכות ע"י פסיכולוגים, אם אלה הם החבר'ה המועדפים עליך [...]

סאלי, החוק באמת חשוב לך?
את יכולה להסביר לי למה?
ברור לי שאם ארצה ללדת בביתי והמדינה תקבע שזה לא חוקי אעשה זאת למרות זאת.
ובנק הזמן נראה לי פרוייקט של סחר חליפין. במה שונה סחר חליפין בזמן מסחר חליפין בתפוחים מהעץ (שאין לי) שאני מחליפה עם חברה שלי תמורת תפוזים מהעץ (שאין לה), או שגם פה צריך לתת מס?

אני לא חושבת שזו בעיה גדולה, אבל המדינה לא מכירה בסחר חליפין, עד כמה שאני יודעת, ואני לא רואה לעצמי חובה להיות יותר קדושה מהאפיפיור.

אני מבינה את הבעייתיות של בארטר ושל העלויות כפי שהצאתי מבחינת המטפלים
מצד שני יש טיפולים אלטרנטיביים בקופ"ח במחירים הנ"ל
חלק מהמטפלים שם מנוסים וטובים מאד
אם קופ"ח היו נותנות גם טיפולים פסיכולוגים ללא הגבלה במחיר מסופסד, אני מאמינה שגם מחירי הטיפול הפסיכולוגי היו יורדים. הלווי

מצד שני יש טיפולים אלטרנטיביים בקופ"ח במחירים הנ"ל
התשלום בקופות למטפלים הוא שערוריה. אי אפשר לחיות מזה.

מה שיכול להוזיל את המחיר שהוא יכול להציע ללקוחות ועדיין להרוויח. ומה שחשבתי הוא שאם כמה אנשים יחברו יחד - אפילו 5 - ויפנו למטפל מסוים ו"יזמינו" אצלו יום טיפולים שלם - כל אחד בשעה אחרת - אז אני בטוחה שאפשר להציע מחיר זול משמעותית. הקבוצה הזו חוסכת חלק מהשווק.

עושים את זה שנים כבר בקיבוץ: למשל באה ספרית ליום עבודה. היא משתמשת במספרה של הקיבוץ - מראש היא יודעת שסגור לה יום שלם של עבודה. משתלם לה בשביל זה פעם בשבוע לסגור את המספרה הפרטית שלה + לשלם סכום קטן על תקורה, היא מקבלת תשלום על כל פעולה , זול יותר ב10% ועדיין מרוויחה. הלקוחות מרווחים נסיעה, זמן המתנה ואת ההנחה.
מכירה מדקרת שעובדת ככה כבר כמה שנים בקיבוץ- יש לה יום עם לקוחות קבועים ונאמנים. היא זמינה להם, קרובה, וגם יותר זול.
פסיכולוג - זה כבר אולי משהו אחר - כי מי היה רוצה שאותו פסיכולוג יטפל בכל הקיבוץ.....אבל זה יכול להיות סטארט אפ משעשע.....

שמעתי גם על טיפולים ואימונים דרך המחשב. אמור להוזיל הרבה עלויות שקשורות בקליניקה ובנסיעות.

הדף היה מאוד מאוד ארוך, וכלל כמה דיונים שהתערבבו ביניהם.
פיצלתי אותו לדף הנוכחי ולעוד מספר דיונים:
רעיונות לטיפולי גוף נפש בזול
אחריות המטופל בטיפול
שבטים קדומים ביחס לחברה המודרנית
ביטוח רפואה אלטרנטיבית קואופרטיב

מקווה ששמות הדפים שבחרתי והצורה שבה הפרדתי בין הדיונים תהיה מקובלת עליכם.
אם יש לכם הערות, אתם מוזמנים לכתוב לי.
(רק בעדינות . קחו בחשבון שעבדתי על זה כמה שעות...)

דרך אגב, צריך לתקן את שם הדף הנוכחי.
כתוב 'פסיכלוגי' במקום 'פסיכולוגי', זה גורם לכך שמכל הדפים שנתתי הפניה לכאן הקישור שבור.

(מקווה שאצליח לשנות את השם. בפעמים האחרונות שניסיתי לפני כמה חודשים זה לא עבד טוב)

טוב, לא הצלחתי לשנות את השם, אז פתחתי דף חדש עם השם המתוקן, העתקתי אליו את התוכן, ועשיתי העברה אוטומטית.

קחו בחשבון שעבדתי על זה כמה שעות...)
כל הכבוד @}

ישר כחך!

שמעתי גם על טיפולים ואימונים דרך המחשב. אמור להוזיל הרבה עלויות שקשורות בקליניקה ובנסיעות.
יש לזה תוצאות נהדרות, ולמרות שזה נשמע מוזר - בד"כ כשמנסים את זה, זה נהדר.
זה לא חוסך המון עלויות - רק הקליניקה והנסיעות, ולא שום דבר אחר. לכן החסכון הכספי לא גדול. אבל בכל זאת קיים.

אני דווקא התנסיתי פעם באימון דרך הטלפון, והחוויה שלי היתה שזה מאד מאד חסר.
בשיחת טלפון יש משהו מאד חלקי. אפילו אם התובנות (הקוגניטיביות) משמעותיות, זה מצמצם את הקשר לרובד מאד צר.
למעשה, רק לרובד אינטלקטואלי, קוגניטיבי, ברמה של "תובנות", ומפספס המון נימים דקים שיכולים לקרות רק בתוך קשר אנושי פנים אל פנים.
אני זוכרת שכשערכתי את השיחות, הרגשתי שהן כן משמעותיות, אבל בהתבוננות לאחור, לא "שקע" מזה הרבה.

מעניין מאוד מה שאת כותבת רותה.
כנראה שזה משנה מאוד גם מה עושים באותן שיחות.
אני והמון אנשים עושים התמקדות בטלפון כבר שנים. וזו חויה מדהימה. אני עושה גם בסקייפ אבל יש משהו אינטימי יותר בטלפון מאשר הסקייפ. הסאונד המושלם שקרוב לאוזן - בשבילי זה מאוד אינטימי.

זה לא חוסך המון עלויות - רק הקליניקה והנסיעות
וזה בהנחה שלמטפל אין קליניקה קבועה שהוא שוכר ומשלם עליה בכל מקרה את מה שהוא משלם...

יעוץ בטלפון- אני דווקא עושה את זה במקרים מסוימים, בעיקר לאנשים שמתגוררים ממש רחוק ולא יכולים להגיע פעם בשבוע- אז חלק מהשיחות הן בטלפון. אבל מדובר בשיחות שהן יותר נקודתיות, לאכול את זה ולא את זה, לקחת כך וכך פרוביוטיקה וכו'- זה ממש לא מחליף טיפול פנים מול פנים.

המון נימים דקים שיכולים לקרות רק בתוך קשר אנושי פנים אל פנים.
מסכימה עם המשפט הזה, וגם עם:
הסאונד המושלם שקרוב לאוזן - בשבילי זה מאוד אינטימי

בעיני כמאמנת בטלפון, האימון מאוד מדוייק וממוקד. אין פה מסכות שיש במפגש פנים אל פנים. הקשר ישיר מקול לקול, מנפש לנפש.
אז נכון שיש תחושות ואינטואיציה שקיימת במפגש פנים אל פנים, או תנועות גוף שמשדרות, ובכלל 'המון נימים דקים' -
אבל זה כמו עיוור שהשמיעה שלו נעשית מחודדת יותר. באימון טלפוני יש גם המון נימים דקים. אני מקשיבה לא רק למילים, אלא גם להוויה בה הן נאמרות. ואני יכולה לעשות את זה כי אני ממוקדת בזה. אני גם משקפת אם יש סתירה בין המילים להוויה, ויוצאים מזה דברים נפלאים.

אני מניחה שזה גם אינדיבידואלי, לא מתאים לכל אחד, וגם תלוי אם זה אימון או טיפול לסוגיהם השונים. בכל מקרה ראיתי תוצאות שבהחלט שקעו, וברובד עמוק מאוד. חברה שלי שעברה תהליך כזה לפני שנה - נכנסה להריון אחרי כמה שנים שלא הצליחה, וברור לה שזה בעקבות האימון (זאת גם היתה אחת המטרות שלה לתהליך), היא הבינה מה המחשבה שדרכה היא מסתכלת על העולם, ראתה מה הרוויחה, ומה הפסידה מכך (והיה קשר לאי כניסה להריון), ושינתה תפיסה. לפני שבוע ילדה ב"ה תאומים. אחרי טיפולים, אבל שהיו כמה שנים. אני נותנת את זה בתור דוגמא שבעיני יחסית קיצונית בעצמתה. כמובן שכל התהליך היה בטלפון. זאת היתה רק תוצאה אחת מתוך אימון של 3 חודשים.

מנסיוני באימון בסקייפ (אצל סאלי תדמור המעולה!) וסשנים של התמקדות בטל' ובסקייפ
שני המדיומים טובים ומבטלים לחלוטין את כל הלוגיסטיקה המסובכת של למצוא מקום נוח ומתאים.
שיחה עם מצלמה (וגם בלי) מאפשרת לאנשים מהסוג שלי (כאלה שלא ממהרים להפתח) את המרחק הבטוח
שממנו אפשר לשתף ולהקשיב ממש כמו שיחה פנים אל פנים ולפעמים גם יותר..
@}

אצל סאלי תדמור המעולה!
תודה תודה @}
תני איתות למייל מי את

זה כנראה מאד אישי.
מעניין.
אני מטפלת באמנות ובתנועה, ואולי לכן חשובים לי , ואני רגישה הרבה יותר לנימים הדקים שעוברים רק במגע אנושי פנים אל פנים
אני תמיד אומרת שמוזר לי טיפול פסיכולוגי, שכן האדם כאילו מביא רק את הראש שלו לחדר, מה עם כל השאר? יש כל כך הרבה דברים שבכלל לא ניתן לבטא במילים...
מבחינתי, באימון בטלפון, אפילו לא מביאים את הראש, אלא רק את הפה והאוזן
אבל מעניין לשמוע שיש אנשים שהחוויה בשבילם משמעותית וטובה

אני תמיד אומרת שמוזר לי טיפול פסיכולוגי, שכן האדם כאילו מביא רק את הראש שלו לחדר, מה עם כל השאר?
זו בהחלט עלולה להיות בעיה, עם הרבה סוגי טיפולים, וגם עם אימון אישי. לפעמים זה עובד נהדר - לעבוד עם הראש - ואז זה יופי. מה שעובד - יופי. ולפעמים, ממש לא. ואז צריכים גישה ל כל השאר זו היתה התובנה של ג'נדלין, הפסיכולוג שפיתח את ההתמקדות: הטיפול הפסיכולוגי, גם כאשר הוא נעשה ע"י מטפלים טובים, כמוהו עצמו - לא עובד לחלק גדול מדי של האנשים. צריך עוד משהו. והוא יצא לחפש - אצל המטופלים האלה שהטיפולים עובדים אצלם מעולה - מה הם עושים. מה שונה שם. והוא גילה שהם משתמשים ב _כל השאר.

מבחינתי, באימון בטלפון, אפילו לא מביאים את הראש, אלא רק את הפה והאוזן

זו באמת מחשבה משעשעת. וגם, במקרים מסוימים, מאוד רחוקה מהמציאות... כמובן שעם אמנות ותנועה, צריכים להשתמש בידיים ובכל הגוף. וגם, כמובן, בטיפולי מגע. לעומת זאת, בהתמקדות עושים משהו אחר לגמרי: משהו שיותר ויותר אני מתחילה להגדיר אותו: בין מדיטציה לשיחה. אדם נמצא במצב שהוא דומה למצב מדיטטיבי, של ריכוז מיוחד מאוד, של התבוננות פנימה, של חוויה מאוד מיוחדת של תחושות הגוף - וגם מתקשר במילים עם בן שיחו. זו חויה מאוד, מאוד קרובה - גם לעצמנו וגם לאדם אחר. התהליך נעשה לרוב בעיניים עצומות. כך שהאדם חווה את עצמו - חוויה מלאה מאוד של הגוף, ולוקח זמן ללמוד את זה - וגם חווה מאוד את בן שיחו. את בן השיח הוא חווה בעיקר דרך השמיעה - את המילים שלו, את הנשימות. ובמקום כזה אפשר לגעת ב כל כך הרבה דברים שבכלל לא ניתן לבטא במילים שאני מסכימה - אם לא נגיע אליהם, נפספס הרבה. מאוד.
כך שאפשר לומר שהקשר נעשה דרך רק את הפה והאוזן, אך הוא בהחלט כולל את כל הגוף. הקשר הזה קרוב כל כך, שלרוב הוא גורם לאנשים יכולת די מיידית לקרב את כל הקשרים שלהם בחיים. משהו שהם קודם לא ידעו איך לעשות - עם הגוף.
הצורה הזו של התבוננות פנימה היא משהו שאנשים רבים עושים בטבעיות. אבל גם הם יכולים לשכלל את היכולת הזו. ומי שלא - יכול ללמוד את זה.
אני מסכימה לחלוטין - להפגש זה תמיד כיף. אבל מבחינת העבודה הפנימית שאפשר לעשות - אם עובדים בצורות שתומכות בזה - לרוב, היא נהדרת גם מרחוק.

גם אני עובדת טלפונית עם מאומנים במחיר מוזל.לפעמים האילוצים מכתיבים את המציאות נניח עלות או מרחק גאוגרפי. ואחרי שהאילוץ קיים התהליך מתברר כאפקטיבי ביותר.
היתרון באימון הטלפוני הוא שיש אנשים שמספיקה להם חצי שעה. יש משהו באימון הטלפוני שהוא יותר ממוקד ומרוכז. ואז העלות כמובן יותר נמוכה.

סאלי, תודה על ההסבר המפורט והמעניין.
אני מאמינה שאולי עבור אנשים מסויימים זה באמת יכול לעבוד. אבל כאמור בשבילי- לא. התנסיתי לפני כמה שנים באימון כזה, שחלקו היה בפגישות וחלקו בטלפון.
באותה תקופה חשבתי שזה נהדר, והתלהבתי מהאפשרות של שיחות בטלפון, שהיו לי מאד נוחות וגם נחוו אצלי כטובות ומעניינות.
אולם, בדיעבד, אני מבינה שהיה בזה משהו שטחי מדיי, והמון דברים התפספסו. זה לא באמת איפשר לתהליך להעמיק.
ועברתי הרבה סוגים של טיפולים- קונבנציונליים ולא קונבנציונליים, ונעזרתי מאד מאד מאד, כך שיש לי למה להשוות.
בזמן ההכשרה שלי בלימודי תרפיה, אני זוכרת שאחד המורים סיפר שבסוף טיפול הוא נוהג לשאול את מטופליו מה עזר להם, מה היה משמעותי.
הוא סיפר על מטופלת שעשתה תהליך מאד משמעותי של שינוי, וכשהוא שאל אותה את זה , הוא ציפה לשמוע על תובנות , פרשנויות מבריקות שאולי עזר לה להבין, ולהפתעתו היא סיפרה על פגישה שבה הוא התעטש, בקול רם, והדרור הזה שלקח לעצמו להתעטש ככה, היה כל כך משמעותי בשבילה והוריד לה המון אסימונים . הוא נתן את זה גם כדוגמה לצניעות שנדרשת כשבאים לטפל באדם אחר ומביאים תובנות ופרשנויות מתוחכמות- זה בדרך כלל בכלל לא מה שיעזור, וגם להפתעה, כי בתוך קשר טיפולי משמעותי, כשנוצר מקום בטוח ואמון, ומרחב משותף, אתה לא באמת יכול לנתח שכלתנית מה הכי יהיה יעיל, יש כל כך הרבה נימים דקים ובלתי צפויים... ומזכירה שהוא סיפר על אשה שהיתה בטיפול ארוך שמאד מאד עזר לה.

בצד שממליץ על אימון בטלפון, כתבו בעיקר מאמנות שעושות זאת, ומן הסתם מאמינות שזה יעיל.
מעניין אם יש עוד כמוני, מהצד השני, שקבלו אימון כזה בטלפון, ואיך זה היה בשבילם?

אני מהצד השני, מאומנת טלפונית כבר שנתיים וחצי. אני מוכרחה לציין שאני נעזרת במאמנת נפלאה ואולי זאת הסיבה שזה מצליח, אבל מעבר לזה, היתרונות
בעיני הם : חיסכון בנסיעה, בזמן (לדאוג לבייביסיטר וכו'), בכסף; נוחות (יושבת על הספה שלי . ועוד דבר, כשזה אימון ולא טיפול פסיכולוגי, השיחות
יכולות להיות ממש קצרות וממוקדות, ולי זה נהדר. בענין הכסף, אני לא הייתי יכולה להרשות לעצמי טיפול אלטרנטיבי ואפילו לא פסיכולוגי
במסגרת הקופה.על האימון הטלפוני אני משלמת ממש מעט יחסית ויכולה להתמיד לאורך זמן. בקיצור, ממליצה בחום!

רותה, תודה על מה שאת כתבת. מעניין מאוד. אני בהחלט לא מנסה כלל לבטל את מה שאת כותבת.
אני מודעת לזה שלפעמים זה לא עובד טוב עבור אנשים. כמו כל דבר, לא מתאים לכולם.
רק שממה שנתקלתי זה היה המיעוט (בהחלט קרה שאנשים לא היו מרוצים, ולא המשכנו) - ומכיון שהרבה אנשים נרתעים מזה, אני חושבת שטוב לפתוח את האפשרות הזו.
אני בהחלט נמצאת גם בצד השני. מספר פעמים בשבוע. מתרגלת התמקדות בטלפון, בקביעות, והחיים שלי מדהימים כתוצאה מהתרגול הקבוע הזה (ועוד דברים שאני עושה).

שירה - נהדר. לא חשבתי לעומק על האופציה של שיחות אימון קצרות. נשמע טוב מאוד.

אני מהצד השני, מאומנת טלפונית כבר שנתיים וחצי.
הגריין כותב לי: המציאות היא החלום האולטימטיבי

אימון אמור להיות תהליך קצר מועד.
לא שמעתי על אימון שנמשך שנתיים.

אימון אמור להיות תהליך קצר מועד.
ופסיכואנליזה אמורה להמשך עשר שנים

שלום לך @},

המילים "טיפול" ו"אימון" היום כוללות כל מיני סוגים של תהליכים. פסיכולוגים לומדים אימון ומאמנים חלק מהלקוחות שלהם (למי שזה מתאים), מאמנים לומדים עבודה בטכניקות רגשיות ועובדים עם לקוחות גם על נושאים רגשיים - שוב, למי שזה מתאים. יש כאן כללים מוגדרים וברורים, והאתיקה מוגדרת כבר עשרות שנים (כל הנושא החל בשנות ה - 70). היום יש גם שמות נוספים כמו מנטורים, ליווי, מורה דרך, כל מיני סוגי עבודה (המילה שאני משתמשת בה לכלול את הכל - כולל שיחות נפש מועילות עם השכנה). יש אנשים שעובדים עם אותו אדם שנים רבות, יש כאלה שמנסים טכניקות שונות ולוקחים מכל אחת מהן. המשותף לכולנו, אני חושבת - בתפיסת העולם שלי - שלכולנו עבודה מתמדת עוזרת (אם העבודה טובה לנו, כמובן). כמו שעדיף להמשיך עם ספורט ואוכל בריא כל החיים, ולא רק באופן קצר מועד. לא כולם חייבים, ויש כאלה שרצים לבד, אבל להרבה אנשים - כושר טוב יכלול עבודה מתמשכת עם מדריך (או מדריכים שונים).

בגלל שלפעמים העבודה יקרה, כמו שאנחנו מדברים כאן, אז כדאי למצוא דרכים שבהן לא נצטרך לשלם הרבה כל הזמן. כמו למשל הטכניקות שאחרי שלומדים אותן אפשר לעבוד באופן הדדי, עם שותפים לתרגול, בלי סמכות ובלי לשלם (התמקדות, יעוץ הדדי ועוד). ויש דרכים נוספות. כמו שלמשל שירה חדשה כותבת על אימון בשיחות קצרות, שהוא זול יחסית. לאחרונה שמעתי על אישה שמתאמנת בכתב. הן מתכתבות במייל פעם ביומיים. העלות נמוכה יחסית, ועבורה התועלת גדולה. יש הרבה דרכים, אם אנחנו מוכנים קצת לצאת מהקופסה.

על האימון הטלפוני אני משלמת ממש מעט יחסית ויכולה להתמיד לאורך זמן. בקיצור, ממליצה בחום!

שירה את יכולה לרשום מייל או משהו שלך, אשמח לקבל את שם המאמנת, מחפשת אחת כזו דחוף..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צריך להפסיק עם השקר הזה, כאילו לפסיכולוגים יש הרבה הוצאות ולכן הנטו שלהם נמוך.

פסיכולוג הוא עצמאי שמשלם מיסים בדיוק כמו כל עצמאי אחר, וכל שאר ההוצאות שלו (ובמיוחד נמאס מהקשקוש של "השתלמויות ", שזאת סתם מילה ריקה לקורסים קצרים אופציונאליים שנועדה לנפח את התחשיב המשוער של ההוצאות ) דומות מאד להוצאות של כל עצמאי אחר.

אם נשווה לבעל חנות אז הוא גם מוציא פחות , כי הוא לא משלם שכירות וארנונה וכו'

אז צריך להסתכל על הברוטו, ופסיכולוגים באמת בקצה הקיצוני והעשיר של הסקאלה. האנשים האלה לרוב יושבים טוב מאד, וחלק לא מבוטל בדירות גדולות ויפות אם לא בווילות מפוארות .

ההכשרה היא לא באמת 10 שנים כמו שמנסים למכור לנו, אלא תואר ראשון ושני שלוקחים 5 שנים כמו כל BA ו MA אחרים , והלימודים לא הרבה יותר קשים מכל מקצוע אחר במדיע הרוח והחברה. פסיכולוגיה וסוציולוגיה ועבודה סוציאלית - זה די דומה בסך הכל.

אז למה אנחנו משלמים 1200 שקל בחודש על 200 דקות טיפול ? פשוט מאד: כי אין לאנשים ברירה. מי שבמצוקה ובדיכאון ישלם תעריפים חזיריים כאלה .

המדינה צריכה לפקח על ההשתוללות הזו, להוציא תעריף מעל סכום מסוים וסביר מחוץ לחוק . כן, ממש ככה. לא יתכן שפסיכולוג ירוויח שכר שעתי (אחרי שהגדיר מחדש את המושג שעה לשעה של 50 דקות )
שזהה פחות או יותר לשכר של יומיים של אזרח מן השורה שמרוויח שכר מינימום .
הפער הזה בלתי נסבל , מה גם שרוב הפסיכולוגים למדו על חשבון משלם המיסים באוניברסיטאות שמקבלות סיבסוד עצום מהמדינה .

וואו, כמה דעות קדומות!
פלוני אלמונית33, אני יכולה לומר לך בתור פסיכולוגית שאת טועה טעות גמורה. הן לגבי אורך ההכשרה (אחרי תואר שני עם תזה שלוקחת עוד שנה-שנתיים, יש עוד חמש שנים ברוטו לפחות עד סוף ההתמחות), הן לגבי ההוצאות והן לגבי ההכנסות. בסיכומו של דבר, נכון שטיפול פרטי הוא יקר מאד מנקודת מבטו של המטופל וצר לי מאד על כך (כמטופלת, כמטפלת וכאזרחית בחברה הזו), אבל זה לא הופך את התעריף לחזירי.
פסיכולוג עצמאי מתחיל להרוויח בגיל 35-40, והוא לא מרוויח הרבה. צריך לומר שבאופן כללי להיות עצמאי בישראל זה מאד קשה, שכיר שמרוויח 8,000 ש"ח בנטו, מפרישים לו עוד כ-2,000 ש"ח לפנסיה, קופ"ג וקרן השתלמות. עצמאי שמרוויח סכום כזה, משם רק מתחילות ההוצאות שלו: מע"מ, מס הכנסה, בט"ל, בריאות, הפרשה לפנסיה ולקופ"ג, דמי שכירות עבור הקליניקה, הדרכה, שיווק ועוד ועוד. העבודה לא מובטחת, היא תנודתית, לא גמישה, וכרוכה באחריות רבה. באוגוסט, חגי תשרי ופסח לא עובדים כמעט, אז זו כבר רבע שנה ללא הכנסות. ועוד ועוד...

בשורה התחתונה: חבריי הפסיכולוגים בני גילי רחוקים מאד מלהיות עשירים ורבים רבים מהם מחפשים השלמת הכנסה כשכירים .

אשמח לדעתכן (בעיקר של המטפלות בינכן) למקרה שקרה לי...

יש לי הרבה בעיות רפואיות ומטופלת כשבע שנים אצל אותו מטפל אלטרנטיבי כל שבוע (בהתחלה היה 200 עכשיו 300 ש"ח לטיפול - חבל שהשכר שלי לא עלה ב50%)! מבטלת לעיתים נדירות מאד ותמיד יותר מ24 שעות מראש שזו התקנה (לרוב - ימים מראש). בחצי השנה האחרונה קרה פעמיים שהייתי חולה ולא יכלתי להודיע 24 שעות מראש. בפעם הראשונה לא אמר כלום, בפעם השניה אמר שיצטרך לחייב אותי 300 ש"ח. כלומר הפסדתי את הטיפול וגם את מלוא הכסף.

רק מה... גם המטפל בעצמו היה חולה פעמיים בחצי שנה האחרונה וביטל פחות מ-24 שעות מראש. אני מאד זקוקה לטיפולים וברור שלא אחפש מטפל חדש לטיפול אחד פה ושם אז במקרים ההם נשארתי שבועות בלי טיפול וסבלתי.

ניסיתי להסביר לו בהגיון את כל הנ"ל לא עזר כלום. האמת עשה לי רע ושקלתי להפסיק את הטיפולים אח"כ החלטתי שמאחר שהטיפולים עוזרים אדחיק את הרגש ואת החוסר בארנק...

מה דעתכן?

רק מה... גם המטפל בעצמו היה חולה פעמיים בחצי שנה האחרונה וביטל פחות מ-24 שעות מראש.

זה לא יעלה על הדעת שאין הדדיות ושוויון בסידור התשלומים. אם הוא ביטל ולא החזיר לך כסף, אז גם את לא צריכה לשלם לו.
גם את הקדשת שעה ותכננת את הזמן לפי זה. גם הזמן שלך שווה כסף.

אספר לך מה המדיניות שלי, ואני לא יודעת אם היא רווחת וחריגה אבל היא נראית לי הוגנת וזה מה שהייתי מצפה ממטפל.

אם אני מבטלת בהתרעה קצרה אני בודקת עם הצד השני מה המצב שם. אם דברים תוכננו וזה משבש, אני אשלם.
אם לא, אנחנו קובעות מחדש.
ולמה זה הוגן? כי אני עושה אותו דבר לצד השני.
אם מישהי מבטלת לי מעכשיו לעכשיו ואני יכולה לספוג את הביטול הזה - אני סופגת. אם לא - אני מחייבת.
אגב, אם אני נאלצת לאחר בצורה משמעותית אבל המפגש עדיין מתקיים - אני מחייבת רק חצי.

אני מתייחסת אחרת למישהי שעובדת איתי תקופה קצרה ולמישהי שעובדת איתי תקופה ארוכה.
בתוך תקופה ארוכה, נגיד, אחרי שלושה חודשים וכשיש צפי לקשר מתמשך - אני הרבה יותר סלחנית לביטולים מהסוג שתיארת ולא מחייבת גם אם נוצרה הפרעה ללו"ז שלי.

ואחרון - אני לעולם לא מעלה מחיר בתוך תקופה. כלומר, אם מישהי התמידה איתי לאורך זמן היא תשלם את אותו המחיר כל הזמן. אני מרשה לעצמי להעלות רק אם היא עזבה וחזרה כאשר המחיר כבר עלה, וגם אז, אני פוגשת אותה בחצי הדרך להעלאה האמיתית שלי ולא גובה את מלואה.

באופן אישי, לא הייתי נשארת עם מטפל שדברים כאלה קורים איתו, ואם הייתי מרגישה שלמרות שאני מדברת בעצם קולי לא נשמע - הייתי עוזבת.
יש לכם קשר ארוך טווח, מאוד מאוד, ונדרשת שם גמישות אנושית בסיסית.
ושוב, זה רק על פי מה שסיפרת. אני לא יודעת איזו מן חוויה יש לו של הדברים ובאיזה לחצים הוא נמצא ביחס לכסף.

בהצלחה לך...

אני חייבת לומר שזה היה מוציא לי את כל החשק להמשיך אצלו, כזה חוסר התחשבות.

המדיניות של ציל צול נשמעת נכונה והוגנת מאוד ומתאימה בדיוק ליחסים של מטפלת-מטופלת.

ניסיתי להסביר לו בהגיון את כל הנ"ל לא עזר כלום.

מה הוא אמר על אי השוויוניות במדיניות של הביטולים?

אני חייבת לומר שזה היה מוציא לי את כל החשק להמשיך אצלו, כזה חוסר התחשבות.
מסכימה. באופן כללי, להיות בקשר קבוע עם אדם שקולך לא נשמע מולו (ניסוח מדוייק להפליא של צילי) זה בעייתי. וכשהוא מטפל, זה נראה לי סותר מהותית את התפקיד שלו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בעבר הייתי בטיפול אצל מדקר ולמרות שהמדיניות הרשמית הייתה חיוב אם ביטלתי בהתרעה של פחות מ- 24 שעות, בפועל הוא לא חייב אותי מעולם. הייתי אצלו תקופה ארוכה, כבר בנינו יחסי אמון ובאמת שזה לא קרה יותר מידי
כאשר מספר האיחורים או הביטולים הוא תדיר אז יש מקום לחייב כי מה לעשות הבנאדם שמר את הזמן הזה עבורי ובמקרה הזה לגמרי הייתי מבינה, זה גם קרה לי כשהייתי בטיפול פסיכולוגי ויצא כמה פעמים, כמעט רצופות, שביטלתי קצת ברגע האחרון. בסוף חייב אותי פעם אחת ובאמת שהבנתי.
ממה שאת מתארת, זה לא המקרה.
אישית, נראה לי שיחד עם העלאת המחיר זה היה מעצבן אותי מספיק כדי לחפש לי מטפל(ת) אחר(ת), אולי אפילו באופן הדרגתי - להוריד חלק מהטיפולים אצלו ולנסות אחרים(ות) עד שאני מוצאת.

אם את מאוד אוהבת אותו כמטפל וסומכת עליו מכל בחינה אחרת יכול להיות ששווה לנסות ולדבר איתו.
אולי להגיד לו משהו על כך שאת מטופלת אצלו תקופה ארוכה, שאת רוצה להמשיך את הטיפול אצלו ושאין לך שום כוונה ורצון לבטל את הפגישות שתיאמם אבל שיחד עם זאת, כולנו בני אדם וקורה שעל פני מספר חודשים את חולה או לא מרגישה טוב ונאלצת לבטל בהתרעה קצרה, ושאת מאוכזבת שהוא חייב אותך ובפרט שהעלות של הטיפולים הוא גבוהה ממילא.
תצייני שאת מבינה שיש לזה השלכות עליו ושיש ערך לזמן שלו אבל שאת כן מצפה לגמישות מסויימת בקשר שהוא במהותו ארוך טווח.
את גם יכולה להציע שתקבעו ביחד מספר טיפולים שהם מותרים לביטול ללא התרעה של 24 שעות על פני תקופה, נגיד טיפול אחד כל שלושה חודשים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבעיה שהמדינה מתנערת מכל הנושא של טיפול נפשי, ומעבירה בכך את העלויות אל המטופלים שבתורם מתרגזים על הפסיכולוגים כי רואים בהם אחראים. מעבר לזה, כמו שכתבו למעלה תהליך ההכשרה של פסיכולוגים קליניים הוא תהליך ארוך מייגע ויקר, ושוב זו חלקית אחריות של המדינה כי המתמחים מקבלים שכר רעב שאי אפשר להתקיים ממנו. כך יוצא שהפסיכולוגים הצעירים יוצאים מרעבים כלכלית לשוק העבודה ודורשים מחירים גבוהים כפיצוי על כל השנים הרזות.. אני לא גרה בארץ, ומכירה רק פסיכולוגית אחת בארץ שיש לה קליניקה פרטית ומרוויחה כמו בעלה שעובד בהייטק. לא ברור לי אם זה משקף את השכר הרגיל של פסיכולוגים בעלי קליניקה פרטית.
אחת מהסיבות שאני לא רוצה לחזור לארץ היא בדיוק העניין שבארץ הטיפולים לא מסובסדים ואני לא מרגישה בנוח לקחת 300-400 ש"ח לשעת טיפול.