באופן טבעי

דף חדש

דפים למעקב ב-מה חדש:
ציל צול
שמנת מתוקה

תתחדשי על ה-דף בית אישי!

עברנו לאירופה איזה סבבה

אחחחח, איזה שם נ ה ד ר . תתחדשי

עוגת קישואים וקשיו


3 ביצים
1/2 כוס סוכר חום
1/2 דבש
3/4 כוס שמן
2 כוסות קישואים קלופים, ומגוררים גס וסחוטים מנוזלים (אפשר דלעת )
2 כפיות תמצית וניל
1/2 2 כוסות קמח כוסמין מנופה
1 כפית מלח
1 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית אבקת אפייה
2 כפיות קינמון טחון
1/4 כפית ציפורן טחון
1 כוס אגוזי קשיו קצוצים
1/2 כוס צימוקים

הכנה

מקציפים את הביצים במקצפה. מוסיפים בהדרגה, תוך כדי הקצפה, את הסוכר, תמצית הווניל והשמן.
מוסיפים את הקישואים, ומערבבים היטב.
בקערה נפרדת מערבבים יחד את הקמח, המלח, הסודה לשתייה, אבקת האפייה הקינמון והציפורן, מוסיפים בהדרגה את תערובת הקמח אל הבלילה.
מוסיפים את הדבש, הקשיו והצימוקים ומערבבים עד לקבלת לבלילה אחידה.
יוצקים לתבנית המשומנת משטחים ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות צ') כשעה. מוציאים, מצננים.

(החומרים לתבנית אינגליש קייק משומנת היטב)

תזונה פעוטות (כמעט) טבעית
העיקרון הראשון הוא שילדים לא צריכים תחכום באוכל (גם אנחנו לא אבל קצת התקלקלנו...
האוכל צריך להיות כמה שיותר קרוב לצורתו בטבע...
ירקות טריים, מאודים, אפויים, מבושלים בסדר הזה...( ופירות, צריכים להוות כ50% מהתזונה בגיל הזה).
דגנים מלאים – אורז, תירס, דוחן, קינואה, אמרנט ושיבולת שועל.
קטניות - אפונה, שעועית, חומוס, פול, עדשים (בכל מיני צבעים), תורמוס, מאש ואזוקי.

את כל הקטניות והדגנים צריך להשרות במים לפני ההרתחה. חלק לזמן קצר רק כדי לנקות וחלק ליממה.

חלבון – מן הצומח – חלבון מלא, נוצר ע"י שילובי המזונות הבאים:
דגנים + קטניות (לדוגמא מג'אדרה -אורז + עדשים
דגן + זרעים (לדוגמא אורז + טחינה)
ירקות + דגן (לדוגמא קינואה + בטטה)
ירקות + קטניות (לדוגמא קציצות עדשים + גזר + פטרוזיליה)

מה בתפריט:

• שפע של ירקות טריים - (מלפפון, עגבניה, גמבה בצבעים שונים, אבוקדו, גזר, קולורבי, שומר (חתוך לרצועות דקות)
• ירקות מאודים/מורתחים – (סלק, , קולורבי, ברוקולי, כרובית, דלעת, דלורית, בטטה, כרוב, קישוא, מנגולד, כרישה, שומר, תפוח אדמה, שעועית ירוקה וכו)
• פירות – פירות עונתיים, תפוחים, אגסים, שזיפים וענבים, פירות הדר, בננות וכו
• טחינה גולמית עם מים ולימון
• דגנים
• קטניות
• דגים - פעמיים בשבוע
• ביצים – 4 פעמים בשבוע

אפשרויות לארוחת בוקר:

1. שיבולת שועל (עם כפית טחינה גולמית, כפית שקדייה וחצי כפית סילאן) – אפשר להוסיף צימוקים חתוכים, פירות, קינמון וכו, יוגורט עיזים, ירקות טריים
2. טחינה, חמאת עיזים, ירקות טריים, שמן זית, לחם כוסמין או שיפון.
3. חביתת קוואקר ועלי סלק, עם לחם שיפון או כוסמין, טחינה, חמאת עיזים, ירקות טריים
4. אבוקדו, חמאת עיזים, ירקות טריים, שמן זית.
5. דייסת כוסמת, ירקות טריים, שמן זית.

ארוחת עשר:
פירות טריים

אפשרויות לארוחת צהריים:

1. דוחן, מרק ירקות וחומוס, סלט סלק
2. אורז מלא עם עדשים שחורות\כתומות\חומות (לגוון), סלט ירקות וגזר, ירקות מאודים
3. קינואה מוקפץ עם ירקות ושעועית שחורה. סלט ירקות, קולורובי,
4. שעועית מאש, ברוקולי\כרובית מאודה, ירקות חתוכים.

לא לאכול שום דבר משקית.
"אורגני" לא אומר שזה בריא (יש מלא ממתקים אורגניים) – רק אומר שזה בלי ריסוס הורמונים וחומרים רעילים אחרים...

יעלי לה מתוך הדף חברים ומצב כלכלי
_"תסגרי את הפה כבר ותקשיבי, אולי תלמדי משהו". היום אני חושבת שזה נאמר לי (גם) בחיבה, אז שמעתי בזה השפלה איומה ונעלבתי נורא.
אבל יישמתי את העצה שלו: במשך תקופה, כל פעם שרציתי לומר משהו, דבר ראשון סתמתי את הפה והגברתי קשב. לפעמים אמרתי את מה שהיה לי אחרי כמה זמן, אם זה התאים. לפעמים, מעצם זה שחיכיתי איבדתי את המומנטום ורק בגלל זה זה כבר לא התאים. אז לא אמרתי. בהתחלה שתקתי בעיקר מתוך חוסר ביטחון, חשש לחטוף עוד כאפה מטאפורית. אבל בהדרגה ככל שהקשבתי וככל ששתקתי ראיתי כמה זה טוב לי, כמה זה נותן לי.
היום אני רואה את זה בתור אחת המתנות הגדולות שקיבלתי.
למדתי את הערך שבשתיקה, גם כשיש הרבה מה להגיד. למדתי להקשיב באמת, באמת לשים לב למה שנאמר סביבי ולי. למדתי לפַנות את הקשב שלי מהדבֶּרֶת שהולכת אצלי בראש ולתת לדברים של השני להיכנס פנימה._

מי אורז: 2 כוסות מים+ 30 גרם אורז לבן+ 10 גרם סוכר לבן+ 5 גרם מלח.
להביא את הכל לרתיחה, לבשל על אש בינונית 5 דקות, לסנן, לצנן ולשתות.

משהו ש אמא של מוש כתבה בדף אחר, והוא נמחק. חבל כי יש כאן עצות מצויינות בשבילי:

"הדרך הכי טובה שהבית יהיה מסודר זה להוציא את האנרגיות על "שימור'' הסדר ולא להגיע למצב שצריך כל כך הרבה אנרגיות לסדר באלגן אינסופי.
אז מעבר דירה זה באמת הזדמנות ליצור אזשהוא קו ראשוני וממנו להקפיד בעיקר על הסדר.

איפה מורידים בגדים? בחדר אמבטיה? אז שמים סל כביסה בחדר האמבטיה. אם מורידים בגדים בכל הבית אולי הגיע הזמן להגדיר לזה גבול כי באמת קשה להשתלט על בגדים בכל מקום וכשילדים מורידים כל רגע בגד וזורקים בכל מקום מעבר לבגדים מפוזרים זה גם המון כביסות עם כל המשתמע מכך.

איפה אוכלים? מצד אחד את רוצה שהבית ישאר נקי ומסודר ומצד שני להמשיך לאפשר את האכילה בכל מקום. האם זה אפשרי בכלל? אני לא הייתי עומדת בזה.

במשך השנים שמתי לב שבבתים שהיו חוקים וגבולות ברורים לגבי הסדר והנקיון בבית, המצב הצליח פחות או יותר להשמר טוב וכשלא היה כללים והקפדה זה באלגן שאי אפשר להשתלט עליו.
אז בשביל לשמור על בית נקי ומסודר מעבר לטריקים כמו סלסלאות בארונות ולפזר פחים שזה רעיונות מאוד טובים ועוזרים צריך לפתור את העניין מהשורש וזה להטמיע הרגלים של סדר ונקיון לכל בני הבית מהיסוד.

זה לא קל!
אני אחזור ואגיד זה ממש לא קל!
אבל הבאלגן מצריך ממני הרבה אנרגיה - לסדר אותו ולנקות ואפילו אם הבאלגן נשאר זה עדיין גוזל ממני המון אנרגיה בעצם זה שזה יושב לי על הראש ומהדהד לי כל היום. לכן לדעתי עדיף להשקיע את האנרגיה הזאת, שגם ככה אני צריכה להוציא בלטפל בבעיה מהיסוד.

אם תרצי נוכל לחשוב יחד על כל מיני כללים שאפשר להנהיג בבית שלך ויקלו על הבאלגן.
אפשר כלל אחד כל שבוע או יותר כי אי אפשר ברגע אחד לשנות הכל.

אתן לך דוגמא מאצלינו:
המשחקים של הילדים מסודרים במגירות של כתר ובמדף אחד בארון בחדר של מוש והספרים זמינים במדף התחתון בספרייה שבסלון.
כל יום הילדים יכולים להוציא איזה מגירות שרוצים אבל לא יותר מ 2. לדוגמא מוציאים את המגירה שיש בה פלמוביל ואת מגירת המגנטים.
אם רוצים מגירה אחרת או משחק מהארון צריך לאסוף את מה שמפוזר ואז להוציא משהו חדש. יש ימים שכל היום הם משחקים ב 2 מגירות ויש ימים שהם כל כמה זמן אוספים ומוציאים משהו חדש.
לספרים יש גישה חופשית ואני עובדת איתם עכשיו על שכשמוציאים ספר ומסיימים לקרוא מחזירים ורק אז מוציאים חדש.

בכל סוף יום, לפני שיושבים לארוחת ערב צריך לאסוף את המשחקים ואת הספרים להחזיר למדף. הכלל הוא שאם לא אוספים את הצעצועים אז יום למחרת אי אפשר לשחק במשחקים.
בגלל שזה כל כך מוטמע בבית הם רוב הפעמים אוספים את הכל ממש יפה, לפעמים כן יש ויכוחים ולוקח יותר זמן אבל נדיר שבאמת לא אוספים ואז לא משחקים למחרת.

ולמה הם מצליחים לאסוף? קודם כל בגלל שזה משהו שאני מקפידה עליו, חוזר על עצמו וכבר ברור לכולם.

סיבה נוספת היא שזה משהו שהם מסוגלים לעשות!
אם הם היו מוציאים הרבה משחקים ומפזרים בכל הבית לא הייתי יכולה לצפות מהם לאסוף בכל יום כמות עצומה של צעצועים מכל מיני סוגים, זה פשוט מייאש. מה קורה לנו כשאנחנו עומדים בפני באלגן עצום שאנחנו צריכים לסדר? או לפני משהו קטן ופרופורציונאלי?
מעבר לזה שהשפע הזה לא בריא להם, שהכל זמין בכל רגע נתון והכל מפוזר והם משתעממים תוך רגע קופצים מדבר לדבר.

אז מה זה דורש לפי הסדר:

1. באחריותי שהצעצועים והספרים יהיו מסודרים בצורה נוחה ולכל דבר יהיה מקום.
2. באחריותי להגדיר את הכמות או הדרך שבה משתמשים במשחקים ולאכוף את זה.
3. באחריותי להקפיד על כך שבסוף כל יום אוספים את הצעצועים ולהתמיד בזה.

על פניו זה נראה כמו הרבה אחריות אבל לדעתי, זה הרבה יותר קל מאשר שהכל מבולגן ולא נעים בבית וכל פעם שמסדרים זה עבודה אינסופית שמצריכה כוחות נפש אדירים.
הדברים מושפעים אחד מהשני כי אחרי זה, כשאני רוצה רצפה נקייה אז לא מדובר על מיון ואיסוף של המון דברים אלה הרצפה כבר מסודרת אז זה רק לקחת מטאטא ולטאטא את הבית בכמה דקות בודדות."

תודה ששחזרת, שמנת מתוקה! פספסתי את המקור (-:

היי,
תודה רבה
גם ל שמנת מתוקה
וגם ל אמא של מוש
@} @} @} @} @}

באחריותי להקפיד על כך שבסוף כל יום אוספים את הצעצועים ולהתמיד בזה
לגבי זה: פעם התלוננתי בתסכול לאחותי, כמה פעמים אני צריכה להגיד לילדה לאסוף משחקים, ועדיין היא לא אוספת?!
אז היא הסבירה שזו האחריות שלי.
לא לאסוף, אלא לוודא שזה קורה.
לא לצפות שאם אמרתי זה יקרה.
לדבריה, גם בגיל גדול: להיכנס איתה לחדר ולעזור.
עכשיו אוספים.
יופי. המגנטים לפה, הפליימוביל לשם, מה נשאר לנו?

היא הסבירה לי שלהגיד לילדה "לסדר" "לאסוף" זה לא בהיר מספיק. צריך לפרק ל "עכשיו אוספים את x לתוך הקופסא הזו" וככה בשלבים זה יותר מעשי.
וגם להיות שם פיזית.

היא אמרה שלאו דווקא היא אוספת איתם: היא יכולה להביא לעצמה סלסלה של כביסה ולקפל על השידה בזמן שהיא נותנת הנחיות לסדר, אבל הנוכחות ממש חשובה.

מאז שאני מקפידה על זה, חריג ביותר שהמשחקים לא מאורגנים בערב.
בגלל שיש לנו עכשיו "חדר משחקים" אז אני מרשה להשאיר משחקים מאורגנים בצד (נניח פלימוביל מאורגן, או דופלו בנוי), וביום חמישי אוספים הכל...

נכון דו כיפת , גם אני עושה ככה.
הם לגמרה צריכים את הנוכחות שלנו.

עוד משהו שגיליתי בימים האחרונים - כשיש להם סיבה שמדרבנת אותם לאסוף הם עושים את זה הרבה יותר מהר ויעיל וגם לא מתווכחים.
אנחנו כמעט כל יום יוצאים לגן שעשועים/חברים/טיול בסביבות 16-17 וחוזרים לארוחת ערב.
לפעמים כשאנחנו חוזרים ורק אז אוספים זה באמת נמרח ולכן לאחרונה התחלנו לאסוף לפני שאנחנו יוצאים וזה ממש מדרבן אותם. אני אומרת למוש ''קדימה אם אתה רוצה שנצא אז לאסוף הכל, אנחנו לא נצא לפני שהבית מסודר'' והוא ממש עושה את זה בריצה הלוך חזור, מתקתק הכל D-:

רק אצלי כנראה הילד בכלל לא רוצה לצאת אף פעם מהבית... אלא אם כן זה למשהו ממש מרגש.

שקטה גם אני בכלל לא רוצה לצאת מהבית. גם לא למשהו ממש מרגש

והלא לצאת מהבית מזכיר לי שיר
של יחזקאל רחמים
מתוך הספר דיו מרחקים

---

לא הלכתי תמיד
בדרך המלך, אבל
כמה מלכות פוגשים
בשבילים . וכל
הקולות שאספתי
בדרך , הולכים
כאן איתי
מימיני ,
ושמאלי

קוראת את השיחה אצל יולי קו האם לפתוח למשתתף חדש דף בית או לתת לו לפתוח בעצמו? כבר כתבו על זה בעבר.
פובית דף בית.
וגם שם יש את מגוון הדעות.
חלק חושבים שזה מעולה, חלק חושבים שזו כפייה.
כולם עם רצון טוב, וכוונות טובות.
רובם כבר לא כאן.

תודה, שמנת! אציין את זה שם.