איך לבחור מטפל

אנונימי

המשך מהדיון שהתחיל בדף זקוקה לטיפול לאחר הטיפול

איכשהו, ואנא אל תהרגו אותי, אני מוצאת מידה מסויימת של צדק בכל דעה ודעה שהובעה כאן (ע"י משתתפי הפורום, כוונתי, לא המטפל

). בכל מה שנוגע לבעיה שהעלתה אפרת, כבר ענו רבים וטובים לפני. אבל אני חושבת, שהבעיה של אפרת מעלה גם בעיה עקרונית, כללית: נכון, כאב יכול להיות תוצאה של נשיאת תינוק (או כל משא אחר לצורך הענין), ונכון, הוא יכול להיות החצנה של בעיה פנימית (פחד, כאב רגשי, הדחקה), ונכון, הוא יכול להיות שילוב של השניים.
אז איך, לעזאזל, מבדילים?
אם אכן מדובר בבעיה ריגשית, והמטפל מצביע עליה, הרי שאם אין אנו רוצים לראות ולהכיר בבעיה (ופעמים רבות זו הרי חלק מן הבעיה..), נטען, שהמטפל טועה/מגזים/חצוף/לא עוזר (להזכיר, איני מדברת במקרה הספציפי של אפרת!). מאידך, אם מדובר בבעיה פיסית (או לפחות שיש לה הסבר פיסי פשוט), ונלך למטפל שימכור לנו סיפור על פחדים פנימיים, ואנו נקנה אותו, הרי שגם נפלנו קורבן לשרלטן, וגם ימנע מאיתנו טיפול בבעיה האמיתית, שאנו זקוקים לו.
לכן, המפתח הוא לדעתי ללכת למטפל שאנו סומכים עליו. לברר, לחפש, לשמוע המלצות מאנשים שאנו סומכים עליהם. נכון, שאח"כ גם יש את הרובד של כימיה אישית בין מטפל למטופל, אבל קודם כל - שיהיה אמון בסיסי ביכולתו של המטפל ובכנות כוונותיו.
אני נוהגת כך גם כשמדובר ברופא קונוונציונאלי וגם כשמדובר במטפלים אלטרנטיבים.

בהקשר הזה אני תמיד נזכרת בפרק מהסדרה here we are ללימוד אנגלית (זוכרים או צעירים מדי?), כשהנער סובל מכאבי גב, אך לא משום סימטום אחר, ואף אחד לא מצליח להבין את מקורה המסתורי של הבעיה, עד שמגלים שהוא לבש את חולצתו יחד עם הקולב שהיא היתה תלויה עליו...
בברכת שבת שלום @}

_כללית: נכון, כאב יכול להיות תוצאה של נשיאת תינוק (או כל משא אחר לצורך הענין), ונכון, הוא יכול להיות החצנה של בעיה פנימית (פחד, כאב רגשי, הדחקה), ונכון, הוא יכול להיות שילוב של השניים.
אז איך, לעזאזל, מבדילים?_
העקרון של תורות הרפואה ההוליסטית אומרות שאין אחד בלי השני, תמיד קיים גם זרז נפשי וגם גורם חיצוני/פיזי. נדיר שיבוא אחד בלי השני (או אולי בעצם לא קיים בכלל?) זה העיקרון של גופנפש. זה דו סיטרי.

מטפלים רבים נופלים לתוך אגו טריפ שחבל על הזמן
ולא רק הם. כל מי שעוסק בדרך של מודעות עצמית, מועד ליפול לתוך אגו טריפ. ככל שיכולת האבחנה בבעיות של אנשים מתחדדת, כך גובר טריפ הכוח והשליטה.
אני זוכרת איך רפקלקסולוג נחשב איבחן בעיה באחת החצוצורות שלי. כשאמרתי לו בוודאות שאני בשבוע הראשון להריון, הוא אמר שאני "לא בשלה עדיין". וטען "שההריון לא יהיה פשוט והרבה בעיות יעלו, כולל חשש להריון".
נהניתי לשלוח לו תמונה של אורי ולהגיד לו שלמרות גדולתו הרבה הוא טעה.

אני בכוונה מביאה את הצד השני, שחשוב שתבדקי אותו.
אני לא רוצה ליפול לאותה נחרצות ויהירות של המטפל, אם הוא כזה.

לכן, המפתח הוא לדעתי ללכת למטפל שאנו סומכים עליו.
שיהיה אמון בסיסי ביכולתו של המטפל ובכנות כוונותיו.

כאן בדיוק אנחנו רואים את ההיצמדות למוכר וה"לא בעייתי" של עצמנו.
ברור שנעים יותר לפגוש את האנשים שלא מעוררים אצלנו קושי.
ברור שיותר נחמד לא לפגוש מטפל שמזכיר את חוסר האמון שיש בנו (ואשר צץ בעוד הזדמנויות).
אפשר להעביר חיים שלמים עם בחירות שלא לפגוש במי שמקשים עלינו, ולמעשה -לא לפגוש בעצמנו. אבל המפגש הזה מחכה מעבר לפינה, והקושי יעלה, אם בצורת אנשים שמביאים איתם אותו, מעין "קרציות" שחוזרות כל הזמן, או בצורת כאבים או מחלות.
צריך להבין לעומק את רעיון הגופנפש, שאין לי כעת מילים להסביר אותו (יש סיפרות בנושא. למשל "גופנפש" של קן דיכוולט).

יכול להיות שהמטפל שרלטן, ויכול להיות שיש משהו שאת עדיין לא יודעת על ההזדמנות שהוא מביא איתו, וגם על כוונותיו. יכול להיות שהוא פשוט יודע מה שהוא עושה, ואולי אפילו עוזר לך "להעלות" את ההתנגדויות.

אני מרגישה מהדברים שאת אומרת, איזו בקשה כן לבדוק את זה. איזה ויכוח פנימי, באם לזלזל במטפל או ללכת אחריו.

זוכרת איך רפקלקסולוג נחשב, אבחן בעיה באחת החצוצורות שלי. כשאמרתי לו בוודאות שאני בשבוע הראשון להריון, הוא אמר שאני "לא בשלה עדיין". וטען "שההריון לא יהיה פשוט והרבה בעיות יעלו, כולל חשש להריון". זה פשוט לא ייאמן, החוצפה הכוח והרשות שאנשים נוטלים לעצמם. חשוב לציין ש לא כולם ככה!!! וחשוב לא רק לקבל המלצות על בנאדם, אלא גם לחוש היטב שיש קליק איתו. אני לגמרי לא מסכימה שהדרך לפתרון הבעיה צריכה להיות תוך התגברות על ההתנגדות שמעורר בך המטפל. במטפל צריך לבטוח ולהרגיש איתו נעים.
ובקשר לציטוט של נועה, גם לי זה קרה, ועוד עם המורה שלי לרפלקסולוגיה . לעיני כל הכתה היא "אבחנה" שכשארצה להכנס להריון זה יהיה כרוך בקשיים רבים ואולי אפילו אזדקק לעזרה מלאכותית. ואמרה את זה לעוד בחור, שגם לו יהיו "בעיות פוריות". היא היתה מורה מצויינת, למדתי ממנה המון איך לא לעשות ומה לא להגיד. (וכמובן שזה גם לא היה נכון, בקשר לכניסה להריון!)

איכשהו הוסט הדיון בתגובות לדברי, לשאלת רפואה הוליסטית מול רפואה קונוונציונלית (אשמת ניסוח שלי, מן הסתם), בעוד ש(ממש!) לא לכך כיוונתי. כוונתי היתה להתמקד בסוגיית המטפל . כל מטפל, לפי כל גישה .
כל מטפל עשוי/עלול לעורר התנגדות, ממש כמו שהוא עשוי/עלול שלא לעשות כן. מכאן ועד לבחירת מטפל מקרי, דרך דפי זהב, הדרך, לפחות עבורי, רחוקה. מגבלה שלי? אולי. בהחלט אחשוב על כך. מצד שני, פלונית תצטרך לקחת בחשבון את הנזק שעלול להגרם ממטפל שרלטן. אתם יודעים מה? אפילו לא שרלטן, סתם לא מוצלח. שהרי נאמר פה קודם - לא כל בוגר טיול הודו, ניחן ביכולת להיות מטפל (וכאן אני מכוונת ליכולת איבחון, הצעת דרך לפתרון/הארה וכד'), כמו גם לא כל בוגר בי"ס לרפואה. מאלה, כמו מאלה, הייתי שמחה להמנע, גם אם מאוד 'נחמד' לי ונוח לי במחיצתם. הדרך שאני מכירה להמנע מהם היא המלצות.

פלונית,
פניה למטפל שסומכים על יכולתו וכוונותיו, אין משמעה פניה למטפל שכבר מכירים או למטפל שאינו מעמת עם קשיים והתנגדויות (אף שאין בהכרח משמעה היפוכו של דבר). לכן איני מקבלת את 'אבחנתך' בדבר 'הצמדות למוכר וללא בעייתי'. אדרבא, גם מטפל שבוטחים בו יכול לעורר התנגדויות עזות ואף לעמת את המטופל עם קשייו המודחקים ביותר, ודווקא אז יהא קשה למטופל לפטור זאת כפגם אישיותי של המטפל.

עם זאת, אני מאוד סקרנית להבין, מה לדעתך, צריך לקרות אם אכן תתממש האפשרות לפיה יכול להיות שהמטפל שרלטן ?

אחרי לידת הפגיגית השניה שלי, אני במצב של התפרקות כללית פיזית וגם המצב הנפשי לא היה מי יודע מה. רציתי להגביר את כמות החלב ששאבתי לה והתקשרתי לרפלקסולוגית שעליה המליצה חמותה של חברה שלי.
מה מביא אותך אלי?
אני רוצה להגביר את כמות החלב שאני שואבת לפגית שלי.
למה ילדת מוקדם?
רעלת הריון.
יש לך בעיות בריאות אחרות?
כן <פירוט>
את יודעת שאם היית באה אלי בזמן ההריון הייתי יכולה למנוע את הרעלת.
????

יבוא מי שלא ילד אי פעם פג ויגיד - צודקת הבחורה. אבל מי שהיה שם וחווה את חוסר האונים ואת רגשות האשמה המצמיתים - זה הדבר האחרון שרציתי לשמוע. מיותר לציין שהיא לא זכתה לראות את כפות רגלי או כל חלק אחר שלי.

אני לא כ"כ יודעת איך לנסח את זה, אז סליחתכם מראש, מקווה שאצליח.
בסוגיה של בחירת המטפל. סיטואציה של טיפול - בעיקר הוליסטי - היא מאוד רגישה, מהמון בחינות. ומי שאמור לעבור תהליך הוא המטופל, זה התהליך שלו/שלה, למטפל אין מקום אמיתי בתוך התהליך, הוא רק מעין "מוליך". ז"א שהוא צריך לאפשר את הטיפול ו/או התהליך, גם הנפשי וגם הפיזי ולהיות במין מקום של שקיפות מול המטופל, וגם תמיכה כמובן ע"מ להשאיר לו את המקום שלו. ולכן באמת אין בכלל מקום לאגו של המטפל.
זאת דעתי, הייתי צריכה להביע אותה גם בשביל להבין אותה. מי שרוצה מוזמן להתעלם (אם חזרתי על חלק מהדברים, עמכם הסליחה)

המלצות הן עניין מאוד סובייקטיבי, וגם דרכן מגיעים לפעמים לשרלטנים או פשוט למישהו שמתאים מאוד לחברך אבל לגמרי לא מתאים לך.

גם אני מסימה עם הדעות מכאן ומכאן. העניין מורכב.
ההומאופתיה טוענת שכל דבר יכול להיות התרופה (ואני עושה פה הכללה גדולה, ברמת הרעיון. לא לכעוס.) כלומר: תרופה היא מידע שמגיע בזמן ובחוזק הנכון לאדם הנכון. כל דבר - מחומר כלשהו שניתן בריכוז (פוטנציה) המתאים ועד מילה שנאמרה ברגע הנכון ובטון הנכון. והרבה פעמים, אותו אדם ידע שהתהליך שהחל בו באותו הרגע היה תהליך של ריפוי רק במבט לאחור. ולכן:
א.אני חושבת שקשה ואפילו בלתי אפשרי "להפריד" בין הסיבות לכאב. אנחנו יצורים מורכבים. שום דבר לא פשוט איתנו. (גם איתכם, בנים

). אז הכל תלוי, לדעתי, באיזו רמה אנחנו בוחרים לטפל בבעיה.
ב. קשה מאד מאד להפריד את המטפלים ה"מקצועיים" מה"שרלטנים". לכל מטפל (כמעט) יהיו מטופלים שאת חייהם הוא 'הציל' וכאלה ש'יקללו' אותו. רק האחוזים מאלה ומאלה יכולים אולי להעיד אם מדובר פה במטפל אמיתי.
ולכן רציתי להציע לך, אפרת, אולי לתת להרגשות קצת זמן. לראות אם מתאים לך לחזור לאותו מטפל או שלא. זו בחירה אישית שלך, אני חושבת. אין חוקים שמתאימים לכולם בנושא הזה. (אם הוא הכעיס אותך זה טוב, אם הוא לא 'איתגר' אותך זה רע)

עניין מבלבל השרלטנות הזו....ראיינתי במהלך שנותי כעיתונאית עשרות מטפלים מכל השיטות, רמות ההכשרה והתודעה ואף לא אחד התוודה, אפילו לא כשהטייפ היה סגור, שהוא שרלטן ויחד עם זאת רובם התלוננו על קיומם של כאלו. ממש עניין מוזר. כמעט כמו איש השלג.
ובכל זאת אולי אפשר לתת בהם סימנים? (כולם מוזמנים, גם אתם יא שרלטנים.. )
למשל כשהם עונים על שאלה שלא נשאלו.
למשל: "זה לא מומלץ שתהרי עכשיו" "את צריכה למצוא עבודה/גבר/בית וכו'... חדש" וגם כל וריציאיה של "את לא ממצה את הפוטנציאל שלך"...
או כשהם מגיבים לביקורת או שאלות דבר ראשון בתגובת התחמקות 'הכל חוזר אליך'
למשל: "תבדקי את הכעס שלך", "הסיבה שאת מרגישה מאוכזבת היא כי תמיד כשעוזרים לך זה מאכזב", "אם הטיפול לא הצליח זה האחריות שלך וכנראה שיש לך התנגדות לשינוי"...
מטפל זה תמיד יוצא צודק, חף מטעויות ואחריות, וללא צורך להשתנות.

נועה -
עולה לי פתאום שאלה מוזרה שאולי התשובה אליה ברורה אבל איכשהו מצליחה להתחמק ממני וזה מוזר כי אני די בתחום ואמורה לדעת.
איך מגדירים שרלטן? אדם שלא למד בשום מוסד מוכר? אדם שנכנס לתחום כי הכסף בו קל? אדם שלא מטפל מתוך כוונות טהורות לעזור למטופל? אדם שנותן את המינימום האפשרי בטיפול? אדם שנותן לשיטה ידועה ומוכרת טוויסט אישי משלו? וכן הלאה...אני שואלת באמת כי איכשהו לכל שאלה אני מוצאת דוגמאות לכאן ולכאן... ואולי זה בעצם מה שאת שאלת ולא הבנתי, אז סליחה מראש..

שרון, חבל. לא יודעת לגבי ההצעה הספציפית שנשמעת דווקא מעניינת, אבל מטפל, נכון שימשיך לגשש לעומק כאשר מה שניסה בהתחלה לא הצליח.
בבעיה דומה שלנו, קיבלנו בדיוק את אותו התהליך: טיפות, ואחר כך נסיון לאבחון מעמיק יותר. המטפל התמקד רק בבעיות ביני לבין בן זוגי, זה היה כיוון מעניין ומפרה מאד, למרות שיכולתי לקטול אותו על הסף "אה, הטיפות שלך לא עזרו אז אתה מנסה לצאת מזה בדרכים מתוחכמות...?"
אני מרגישה שדבריו של צפריר בנוגע ל"מטופלים שרלטנים" נותנים כיוון מאד מוצלח להבין למה טיפולים לא מצליחים.
או יותר מדוייק: איך צריך לבוא לטיפול. כמו התינוק היונק שלכאורה לא צריך ללמוד כלום, כך גם ביחסי מטפל מטופל.
התינוק לא יכול לקבל חלב אם סתם ישכב שם.

אפרת,
אני מתנצלת. פתחת את הדף כדי לקבל תמיכה, והבאתי את הצד השני לא ממש ברגישות. יש לאמר אותו, לא בטוח שפה.

שרון, אז הכל היה בעצם בטלפון? מוזר.
את חוזרת על הביטוי "חד משמעי"
המלצה מאוד חד משמעית לגבי טיפות.
להערכות חד משמעיות לגבי טיב הקשר ביני לבין בן זוגי והשפעותיו על בריאות ילדיי.
כל החד משמעיות הזאת לא נראית לי מאפיינת רפואה טבעית הוליסטית. אולי זו פרשנות שלך ואולי המטפל באמת "חד משמעי" מדי.
אני מרגישה שכאשר באים להעזר ברפואה טבעית באים לקבל כלים על מנת לעבוד איתם בעצמינו . האחריות היא עלינו. זה בדיוק ההפך מלבוא לקחת מרשם לאקמול שיעשה את העבודה בלי שנזכור בכלל שלקחנו אותו.

הדוגמא של תינוק יונק שנתתי קודם קצת מטרידה אותי כי המשלתי בקלות מדי את התינוק למקבל הטיפול , ואולי דווקא המיניקה היא מקבלת הטיפול. אני מקווה שזה מובן.

מאוד מעניין השיח שהתפתח כאן. ושוב, במחילה, אני מוצאת מידה של צדק ברבות מן הדעות שהוצגו.
כשהעלתי לעיל את שאלת בחירת המטפל, ונקבתי במילה שרלטן, עלי להודות שלא כיוונתי לשלל המשמעויות שהוצגו כאן (ושוב אני נזכרת מדוע היני מאוד סולדת מהגדרות...). אני, כיוונתי להגדרה מאוד צרה - עבורי שרלטן הוא מי שמציג מצג שווא, בין בקשר ליכולותיו/הכשרתו/התמחותו/סגולותיו ובין בקשר לאיבחון המטופל. למשל:
שרלטן, בעיני, הוא מי שמציג עצמו כרופא בעוד שאינו כזה, הוא מי שמציג עצמו ככירופרקט, אבל הדבר היחיד שהוא יודע לפרק זה את הכיס של מטופלו, הוא מי שמציג עצמו כמומחה לדיקור סיני, בעוד שנסיונו עם מחטים מסתכם בשיעור תפירה שהשתתף בו, הוא מי שטוען שהוא מתקשר עם המֵעבר בעוד שאינו עושה כן, הוא מי שטוען ליכולת קריאת מחשבות, אבל נטול יכולת זו.
כמו כן, שרלטן הוא רופא שיניים הטוען כי המטופל זקוק ל-4 טיפולי שורש, ביודעו כי די בסתימה, והוא כל מטפל אחר, הנותן ביודעין איבחון שגוי, כדי להחזיק את המטופל ואת כיסו רתומים אליו.
כעת, כשאני מביטה בדברי, יוצא ,אם כי קצת בבוטות, כי שרלטן עבורי הוא פשוט שקרן.
לפיכך, הכשרה במוסד לימודי או הבחנה הנשמעת למטופל כמופרכת, או אפילו הצלחת/אי-הצלחת טיפול, אינם קריטריון כשלעצם.

וכעת אם אני מביטה טוב יותר בהגדרתי (ולפן זה צפריר פקח את עיני), הרי שבהחלט גם מטופל יכול להיות שרלטן, במשמע של להציג מצג שוא לפיו הוא מעונין בהחלמתו שלו או כי הוא נכון לפעול על פי המלצות המטפל. אבל כאן, אני חושבת כי המטפל והמטופל נבדלים בשניים:
ראשית, מה לגבי מטופל המציג את מצג השוא (לפיו הוא מעונין בהחלמה) גם כלפי עצמו? כלומר, הוא אינו מודע לכך שהוא בעצם אינו מעוניין בהחלמה? כאן לא הייתי ממהרת להכתירו כשרלטן. כאן ה'שקר' הוא פשוט חלק מהבעיה הזקוקה לטיפול, הוא המחלה. אפילו הייתי מרחיקה לכת עד כדי לומר שזה תפקידו של המטפל לגלות ולחשוף את השקר הזה, גם בפני המטופל עצמו.
שנית, ואולי נובע מהראשון, ההבדל בין מטפל שרלטן לבין מטופל שרלטן הוא, שהאחרון פוגע בעיקר בעצמו.

עכשיו, מבחינתי עולה השאלה - האם מטפל שהוא שרלטן במובן שקרן, הוא מטפל שראוי לפנות לעזרתו. נטיית ליבי היא לומר שלא. האם נובע הדבר מהתנגדויות שלי? אולי.

לכל מי שהביע דיעה, תודה.
כל דיעה בעיני היא התייחסות אלי, גם אם היא שונה משלי, ומראה בעיני על אכפתיות. כי אם לא אכפת, אז לא טורחים להגיב.
בחיי אני משתדלת לחיות מתוך מודעות וערנות כפולים, גם לרגשות שלי וגם לאינטואיציה. אני מבינה שכל רגש, כעס, עצב, שמחה, יושב על משהו.
ואני גם מאמינה, שעם כל קושי מגיע גם אתגר לבחון מדוע זה מעורר בי התנגדות ומה אני יכולה ללמוד מכך. ואני באמת משתדלת להיות ערה לכך רוב הזמן.
עם זאת, אני מסתייגת בתוקף מ"טיפול אונס", כלומר, בעיני, כל מטפל שכופה את דעותיו על המטופל, כמוהו כאנס... וסליחה על הבוטות.
גם אני בתחום ומאמינה שתפקידי הוא לא לרפא את המטופל אלא לייעץ, להאיר, ולהציע ולאפשר למטופל לבחון דרך התחושה הפנימית שלו, האם רעיונותיי ותחושותיי לגביו מתאימים לו/לה. כי הרי גם אני (כמטפל) בן אדם, וגם מחשבותיי לגביו יכולים לנבוע מרשת ההתנסויות שלי והחוויות הפרטיות שלי, ולא בהכרח
קשורות אליו. זהו מרקם עדין מאוד, שיש להזהר מאוד, כאשר מפעילים עליו כוח, או השפעה. כאשר חובשים את כובע המטפל/ מרפא , נמצאים בעמדת כוח רק מעצם המעמד (מטפל מטופל), והמטופל נמצא במקום רגיש ופגיע, שם את גופו, נפשו בידי המטפל ונותן בו אמון. (גם אם מחליט לבסוף להיות "מטופל שרלטן" כדברי צפריר, ולסרב להרפא). ולכן, חשובה פי כמה הדרך בה נוקט המטפל, רכה, בוחנת כל הזמן ומאפשרת דו שיח מטפל-מטופל, ולא כפי שחוויתי בטיפול זה- מוחלטת, חד משמעית, בבטחון מופרז, יודעת כל, שהמטפל לא יכול לטעות ואני- המטופלת- בטוח טועה בתחושותיי ובאינטואיציה שלי לגבי גופי וילדי.

ובכל זאת אולי אפשר לתת בהם סימנים?
מהמילון: נוכל, רמאי, מתעתע, חסר אחריות, סלפן, טיפוס מפוקפק.
מכל מה שנכתב למעלה נראה ש"ההגדרה" הכי טובה היא של מטפל שאינו ממוחה בטיפול שהוא נותן (טוען לידע שאין לו = שקרן), וגם אינו שם את טובת המטופל לפני טובתו שלו. ולכן בתוך ההגדרה הזאת אפשר להכניס רופאי שיניים מסויימים, וגם רופאי משפחה, גניקולוגים ועוד, לעומת זאת לא יכנסו אליה מטפלים אלטרנטיביים, אפילו כאלה שאין להם הכשרה רשמית אבל הם באמת יודעים מה הם עושים ואכפת להם מהמטופלים שלהם.
אחת הבעיות הגדולות עם כל ההגדרות האלה הוא שהתחום האפור הוא גדול מאוד, ואף אחד אף פעם לא יודה בכך שהוא שרלטן.
לגבי הסוגיה האם הצלחת הטיפול על רוב המטופלים היא מדד לשרלטנות. אז לדעתי לא - כי אחרת רוב הרופאים האונקולוגיים היו נחשבים לשרלטנים, שעדיין רוב המטופלים שלהם לא מחלימים בסופו של עניין. אבל עדיין הם עושים כמיטב יכולתם, משתדלים משקיעים וכו'.
<נא לא לקחת באופן אישי בשום פנים ואופן!>

אחת הבעיות הגדולות עם כל ההגדרות האלה הוא שהתחום האפור הוא גדול מאוד
אני חושבת שהבעיה הכי גדולה היא שאין סימן חיצוני, אובייקטיבי, תו תקן מוסכם, ובמילים אחרות - משהו שיסיר מאיתנו את האחריות לבחירה. בעיקר את האחריות לטעות בבחירה.

בדרך כלל רבע עד שליש מהמתנסים שקבלו פלצבו מחלימים מכוח האמונה.
קראתי לאחרונה (לא זוכרת איפה. אולי אפילו פה באתר), שעשו ניסוי על אנשים עם בעיה מכאנית בברך. חלק נותחו וחלק רק הורדמו וחתכו את העור ותפרו שוב, ככה שיחשבו שעברו ניתוח. מתוך אלה שלא עברו את הניתוח היו לא מעט שהפסיקו לצלוע! (סליחה, אבל אני לא זוכרת אחוזים. בכל אופן לא מיעוט מזערי).

הבעיה במחקרים שכאלה, היא שהם בודקים את מצב המטופל מיד בסמוך לביצוע הניתוח ולא בודקים תוצאות ארוכות טווח. עד כמה שאני זוכרת את המחקר הזה (או שמא היה זה אחר), הם שילמו ביוקר על אי-הצליעה הזו...
הם אמנם לא חשו בכאב לזמן מה, ולכן היו מסוגלים להתהלך, אבל בכך שהחלו ללכת בעוד בירכם פגועה, הם גרמו לה נזק לא ישוער, ולטווח ארוך נאלצו להתמודד עם כאב רב מזה שהחלו עימו...
מעטים יחלקו על כך, שמכח האמונה ניתן לנטרל כאב, אבל הכאב כאן אינו הנקודה - התחלוא, הפגם המכני ברגל, לא נרפא!
אין להבין דברי כאילו אני טוענת שניתוח הוא הדרך הטיפולית היחידה. ממש לא! אבל לנטרל את הכאב מבלי לפתור את הבעיה שהובילה אליו, נראה לי פתרון לא ממצה בעליל! בעיקר, אם לטווח הארוך יהיה בכך כדי להחמיר את המצב. לי זה נראה כמו מקרה קלאסי של לטפל בסימפטום ולא בבעיה ועל סמך נסיוני האישי, פתרונות כאלה הם מאוד מאוד מאוד קצרי טווח.

אם במקום להניח לאותם שהפסיק להם הכאב לצעוד מיד, היו מנצלים את הפסקת הכאב לשם טיפוליפ פיזיים, תנועתיים, תרופתיים או כל טיפול אחר, כגון דמיון מודרך, ומאפשרים להם לחזק ולרפא את הברכיים הרי שקרוב לודאי שלא רק שלא היה מחמיר מצבם, אלא שהיו מחלימות ברכיהם דווקא בטווח הארוך באופן הרבה יותר מוצלח מאלו שעברו ניתוח.
מסכימה והוא שרציתי לומר.
דא עקא, עד כמה שידוע לי לא ניסו לעשות כן במקרה הנ"ל (או אחר, שבו אני מדברת), ששם גם הניחו למטופלים לצעוד מיד וגם הניחו להם לחשוב כי נרפאו כליל.

התגובה הראשונית שלי - וואו! כלכך הרבה שאלות, מחשבות ותהיות ועדיין לא נכנסנו בכלל לטיפול עצמו ולשאלות הקשות באמת שהוא מביא..... אני יכולה להבין למה לפעמים קל יותר פשוט לקחת אקמול..
ולעניין:
תמר - וצריך להיות, לדעתי, אדם משכמו ומעלה כדי להיות מסוגל לנווט כהלכה בתוך האדם בצורה כזאת.
בעיניי, מטפל אמיתי, או לפחות כזה שאני הייתי מתחברת אליו (ומאד יכול להיות שיש עוד המון דרכים מצויינות שאני לא מודעת להן אז סליחה מראש) פחות יתן לי את הסיבות ל'למה אני כמו שאני' (את אובססיבית כי אמא שלך היתה אגרסיבית) ויותר יתן לי את הדרך הלאה, קדימה, בלי הרבה התבחבשות ברמת המלל וההתעסקות במה שהיה כמו בפסיכולוגיה למשל שבעיניי האדם מגיע בה להבנה טובה (אולי, ברמת ההגיון, המיינד) של מה שהיה אבל לא תמיד לפתרון, דרך הלאה ברמת הגוף, רגש, אנרגיה וכו'. אני באה מההומאופתיה ששם המטפל מקשיב לסיפור חייו של המטופל ושואל שאלות רבות ושואף להכיר ולהבין את האירועים שהשפיעו הכי הרבה על חייו של המטופל, וכל זה כדי להתאים לו את הרמדי המתאימה לו ביותר. הרמדי (אם מתאימה) היא שתקח את האדם פנימה ותעזור לו (אנרגטית, נפשית ופיזית) להבין ולהבריא את מה שחולה בו. העבודה האמיתית היא בין האדם לבין הדרך שלו בעולם והמטפל הוא רק כלי למצוא ולהתחבר טוב יותר לאותה הדרך. ולאו דוקא "מנווט בתוך נפשו של האדם", בעיניי.

לי אין שום ציפיות שהמטפל שלי יהיה אדם משכמו ומעלה, שנטרל כבר את כל האגו שלו. שיהיה בן אדם כמוני קודם כל.
הבעיה שלי עם תשובותיך צפריר, הן שהן נורא ארוכות, מלאות משחקי מלים (למרות שאני כל הזמן לומדת ממך עוד משחקי מלים וזה נחמד כשלעצמו) ובעיקר מעידות שאתה חייב תמיד לענות ולהסביר ולצאת חוצץ ולומר את המלה האחרונה ובכלל, להצטייר כאדם שפשוט יודע ופתוח לערוצי ידע מדהימים.
לא מדבר אלי. מעדיפה גישת 'לא יודע' 'בואי נבדוק ביחד', שמדברת אלי בגובה העיניים, מאשר גישת המתקשר הכל יודע.
טוב, אבל אלו הצרכים שלי, אני מודה. ברור שיש מה להגיד כאן על רמתי הרוחנית הירודה. מודה בהכנעה.
וחג שמח

נועה ברקת, ראשית ברצוני להביע את תמיכתי בך ולחזק את ידיך. גם אני סבלתי מכאבי גב כשנשאתי את ילדי 4, 2 וזה לא היה מהלידה. ברור לכולם שנשיאת משקל (הולך וגדל...) גם בתנוחות פחות מוצלחות עשוי לגרום לכאבי גב. האם להפסיק להרים את הילד? אני העדפתי את כאבי הגב...

בנושא בחירת המטפל: אני מגדיר את עצמי כמטפל הוליסטי. יחד עם זאת כמעט ואינני מטפל... מדוע? יש לך מספר סיבות. אחת מהן היא שאני מרגיש שאינני מספיק פנוי להכלת המטופל.
מהו מטפל שרלטן? בהבנה שלי מטפל כזה יעדיף את טובתו האישית (אף אם לא יבחין בזה) על פני צרכי המטופל. מדוע השרלטן אינו מצהיר על עצמו ככזה? מין הסתם המלך הוא עירום..... לדעתי הצבת מראה מול המטופל ואמירת דברים שאינם נוחים למטופל עשוייה לקדם את התהליך הטיפולי אם היא נעשית נכון והמטופל מעוניין לקבל. ונכון...מי שמכנה את עצמו אלטרנטיבי לא מקבל אוטומטית הסמכה לעיסוק בפסיכולוגיה...
יחד עם זאת את בחרת כן לשכב על מיטת הטיפולים ולהפקיד את כפות רגלייך בידיו. בדיעבד, את חושבת שבחירה זו היתה נכונה או לא?

מדוע השרלטן אינו מצהיר על עצמו ככזה?

בעיני השרלטן אינו מודע לעצמו מספיק כדי לראות שהוא עושה במטופליו שימוש (ולא מדובר בשמוש כספי אלא מעבר לזה , שימוש לצרכיו העמוקים . )

אני הכרתי בכל חיי שרלטן אחד , (ואנא אל תחשבו על צפריר)
אותו אדם ניחן באישיות פתיינית משהו שמשכה אנשים מסוג מסויים , רק לאחר הכרות יותר קרובה יכולתי להסיק שהאדם עסוק בנושא מסויים עם עצמו והוא משתמש במטופליו (שסמכו עליו )ככלי לעסוק בנושא זה עם עצמו , לשחזר ולהתבוסס בו .
בעיני הוא היה אדם מסוכן באמת , דוקא בגלל הדרך בה קנה את אמונם של אנשים .

מעבר לזה אני מסכימה לחלוטין שמהות כל טיפול קונבנציונלי או אלטרנטיבי טמונה קודם כל בקשר שנוצר בין המטפל למטופל , וההתכוננות הפנימית של המטופל , לכן לא חשובה כל כך השיטה , על כל מטופל למצוא את המטפל שלו (בבחינת עשה לך רב), וכל מטפל צריך לרדת מהעץ ולדעת שעליו לבחור את המטופלים שלו כי רק להם יוכל לעזור .

שאם הבחורה הספציפית הזו - המאושפזת בבית חולים - לא תסכים לשינוי גישה ולהתייחסות שונה לחלוטין לעצמה, סביב כל הנושא של קבלה עצמית, חמלה ובחירה בחיים תוך הודייה - הרי שלא יעזור לה כלום וימיה נראים כמתכלים בקצב מואץ.

_הבעיה במחקרים שכאלה, היא שהם בודקים את מצב המטופל מיד בסמוך לביצוע הניתוח ולא בודקים תוצאות ארוכות טווח. עד כמה שאני זוכרת את המחקר הזה (או שמא היה זה אחר), הם שילמו ביוקר על אי-הצליעה הזו...
הם אמנם לא חשו בכאב לזמן מה, ולכן היו מסוגלים להתהלך, אבל בכך שהחלו ללכת בעוד בירכם פגועה, הם גרמו לה נזק לא ישוער, ולטווח ארוך נאלצו להתמודד עם כאב רב מזה שהחלו עימו..._
הגעתי לדף הזה באיחור, ואני רק במחציתו, אבל הייתי צריכה להגיב בתור מי שציטטה את הנתון הזה. במקור קראתי את זה בכתבה במוסף הארץ שעסקה ביעילות הרפואה הקונבציונלית. עכשיו חיפשתי בגוגל ומצאתי אלפי תוצאות - הנה אחת מהן. נאמר שם שבדקו לאורך שנתיים, ובשום נקודה בזמן לא היו המנותחים על אמת בעמדת יתרון ע"פ מנותחי הפלסבו. בכל אופן, המסקנה שם היא שיש הרבה ניתוחים מיותרים, שאינם באמת מיטיבים עם המטופלים.

לכן אני כל כך אוהבת את שיטת הטיפול בה התמחתי - התמקדות (היתה כתבה בגיליון האחרון של חיים אחרים), כיוון שאחד מהעקרונות הכי בסיסיים של השיטה הוא שמלמדים את המטופל לטפל בעצמו. הגישה היא שרק המטופל יכול לרפא את עצמו ורק הוא יודע כיצד לעשות זאת. כמובן שהפוקוס כאן הוא יותר על העולם הריגשי - אבל גם שם אני מאמינה שאפשר לעשות נזק אם לא נזהרים.
המטופל מתבקש בכל שלב בתהליך לבדוק אם מה מתאים לו ומה לא ואייך כדאי להתקדם.
אם משהו מעוניין בפרטים נוספים ניתן לכתוב אלי ל: [email protected]

האם מישהיא מכירה את "אנימה" - מכון פסיכוטרפיה לנשים?
(כתבתם למעלה לבחור על סמך המלצות)
אולי למישהו המלצות למטפלת, פסיכולוגית, קונבנציונלית בת"א?

מטפל מדהים בכל סוגי המחלות הקימות יש בחיפה . אני אצלו בטיפול ואני כתבתי עליו כתבה באת באופן טבעי סרטן השד תחת הכותרת _טל בתאריך 5.9.08 כדאי לקרוא עליו אפשר להתקשר אלי 052-2792898 אחרי הצהריים. אני אשמח אם יש אנשים שיכולים לשלוח לי אתרים נוספים העוסקים ברפואה לא קונבנציונלית או אתרים בהם ישנם אנשים המחפשים עזרה לא קונבנציונלית תודה טל.

אני לא יודעת אם הדף כ"כ מתאים לשאלה שלי אבל לא מצאתי מקום אחר.
אני מחפשת שיטת טיפול (ואחרי שאמצא אז גם אחפש מטפל/ת..) בשבילי.
מה ה"בעיה" שלי?
קצת קשה לי לתאר כאן בכתב ובקיצור. אבל אומר שהיא יותר בראש.או אולי נכון יותר לומר בעיה רגשית ולא פיזית. (למרות שזה משפיע על הגוף, כי גוף ונפש הם אחד...) אבל בגדול-אני בריאה פיזית ואני יודעת בוודאות שה"בעיה" היא רגשית.
אני אנסה להסביר קצת: אני לא יודעת לתת לעצמי, (לדאוג קודם כל לעצמי) ודורשת מעצמי להיות מושלמת בכל התחומים בחיים, כך שתמיד אני צריכה וצריכה וצריכה ולא עושה מה שהגוף שלי באמת צריך וזקוק כרגע.(לישון/לנוח/לאכול למשל...) או מה שהנפש שלי באמת רוצה וזקוקה לו כרגע (לעבוד פחות לדוגמא ועוד ועוד..). זה קשה. זה ממש קשה לחיות ככה(ואנשים מבחוץ לא רואים כלום, הכל בסדר..) וזה קושי שאני מתמודדת איתו כבר שנים.
בקיצור-יש לי המון מודעות וידע בתחומי ריפוי שונים ואני מנסה לבד, כבר המון זמן, "לרפא" את עצמי. אני מאמינה שבאמת, אם יש לי מודעות והבנה ורצון אז רק אני יכולה לרפא את עצמי אבל, אני מצליחה רק חלקית. לא לגמרי וזה לא מספיק לי. אז חשבתי שאולי אם בנוסף לעצמי, אעזר באיזו שיטת טיפול שתיתן לי חיזוק פיזי/נפשי זה יעזור.
למישהו יש רעיונות לשיטה?
אשמח מאד מאד לתגובות. זה חשוב לי.

תמר שלום,
אני ממליצה על טיפול הומיאופתי, כמובן רק אצל מטפל/ת מקצועי/ת. אם תרצי אמליץ לך על מטפלת שהייתי אצלה ואני חושבת שהיא מעולה.

פל מונית
אשמח לקבל המלצה על מטפלת.

הנה: גילי צומברג ביתן, הומיאופתית קלאסית. 054-5527888. נדמה לי שיש לה גם דף כאן. בכל אופן, היא מקצועית מאוד ומנוסה, וגם מאוד נעים לדבר איתה. היא מקבלת בפרדס חנה, ולמיטב ידיעתי מגיעים אליה מכל הארץ. בהצלחה.

תודה רבה.

שלום תמר .
קוראים לי עמי .אני מטפל במגע.
אני יודע שזה יכול להשמע מתנשא אבל לפי מה שקראתי הייתי שמח אם היית
יצרת איתי קשר ,יש לי להציע לך טיפול שהוא קצת שונה ממה שמכירים.
אם זה מסקרן אותך :050-7673215 [email protected]
תודה

תמר שלום ,
נראה לי שתרויחי מטיפול שמברר את הדפוסים העכשוויים ומתוך מה "נאלצת לבחור" את הדפוסים האלה דווקא , דפוסים שאינם מתירים לך לנשום , לחיות , מעבר למילוי מטלות ה"צריך".
זה יכול להיות בטיפול באמצעות שיחה ובירור , באווירה תומכת וגלוייה .
תוספת של פרחי באך , שיתמכו בתהליך שתעברי , נראית לי טובה .
בהצלחה
מיכל

.
האם אמונה היא תנאי להצלחתו של טיפול?
אנו יודעים שהטיפול לא תמיד עובד ב- 100%.
מה בעצם נחוץ בכדי שטיפול יצליח

הומאופטיה (-; התנאים להצלחתו של הטיפול

לקריאת המאמר המלא לחץ כאן
http://www.homoeopath.co.il/article/66/ ... יפול-יצליח

תגובות, שאלות והתלבטויות, יתקבלו בברכה.

כל טוב
תמר איל - הומאופטית