איך להתמודד עם אלימות
נשלח: 10 אפריל 2006, 22:13
שני בערב, אני יוצאת מהרצאה על פילוסופיה רוחנית. האנרגיות שם טובות לי. של המרצה, של המשתתפים, של המארחים.
אני חושבת כמה נפלא שיש אנשים כאלה בסביבה שלי. באמת, אני מודה לאלוהים.
בדרך חזרה אני עוברת ליד הסופרמרקט, וחושבת אם להיכנס (אולי רק כדי לדחות את הלבד שבבית). אני מוצאת הצדקה להיכנס, "אני צריכה אבוקדו"... (בהשראת ההרצאה, אני צריכה לשאול את עצמי מי זה "אני" הרוצה, האם "אני" באמת צריכה אבוקדו (-:...אבל נעזוב את זה כרגע...)
קניתי אבוקדו ובננות, ("הצורך, אין לו סוף...")מצאתי קוּפָּה עם יחסית מעט אנשים, ונעמדתי אחרי בחורה שהחזיקה סל בידה.
לא רחוק מאחורי עמדה אישה, שיער צבוע בגוונים, עם עגלה גדולה עמוסת מצרכים. לידה עמדו שני בניה. אחד מהם, נער, גם עם שיער צבוע, כמוה.
תוך כדי ההמתנה לתור, שמעתי את האישה הזאת, צבועת השיער אומרת למישהי שהיא אחרי אותה בחורה שלפני.
פניתי אליה בעדינות ואמרתי לה: "סליחה אבל אני עמדתי אחריה".
בטרם סיימתי לגמור את המשפט האישה פתחה עלי בצעקות חזקות במיוחד: "הפעם זה לא ילך לך" ....
אמרתי לה: "מה זה הפעם, אנחנו מכירות?!.." והיא ממשיכה, "לא מכירות, אבל . .. " ממשיכה בווליום שכמובן מושך תשומת לב רבה, נסיתי איכשהו להגיב, כמובן, ללא כל סיכוי מול ההוריקן ששטף את הסופר...
תוך כדי כך, הַבֵּן שלה אומר לה: "אמא" "די, אמא" ...והיא ממשיכה לתקוף אותי:
"אנשים כמוך הורסים את הכייף שֶׁבְּלִקנוֹת" (איזו השלכה!!!)
וממשיכה לגדף באגרסיה שמזמן לא חוויתי כמוה, (אך היא מוּכֶּרֶת לי ומזכירה לי נשכחות, מהעבר....)
תוך כדי העימות עימה, הבטחון שלי קצת התערער, והתחלתי לחשוב שאולי באמת לא עמדתי לפניה... אך כעת, כשאני כותבת ברוגע, ומשחזרת את הנעשה, אני ממש זוכרת בבירור שהיא נעמדה כמטר מאחורי, כשלצידה שני בניה, ואני אפילו התבוננתי בצבעי הגוונים הדומים על ראשה ועל ראש בנה...
מהרגע שהיא ציינה שהיא זאת שעמדה אחרי הבחורה שלפני, הרגשתי שאין לי מה להישאר שם.
הרי אין לי ארסנל אלימות כמו שלה. ועדיף לי לצאת מטווח האנרגיות השליליות שלה.
אז בהתחלה נסיתי לענות לה, בווליום שלא היה לו סיכוי בכלל להתגבר על זה שלה.
נסיונות התגובה מצידי, בכלל לא נענו עניינית, אלא רק גרמו לה להמשיך ולצרוח.
די מהר החלטתי, באיזה כמה שניות של הפוגה תוך כדי המטח שלה, ותוך כדי המילמול של בנה, שמנסה להסות אותה, לזרוק לה: "אפילו הַבֵּן שלך אומר לך שההתנהגות שלך מגעילה" והלכתי משם, לקוּפָּה אחרת, כמעט ללא אנשים, סיימתי ממש מהר לשלם, וראיתי שהיא עוד נשארה תקועה שם בינות אנשים. היא והאנרגיות שלה.
חככתי בדעתי אם לחזור ולהראות לה שאני מזמן כבר סיימתי את התור, ותוך כדי כך גם לזרוק לה איזה משפט, (הוי, האגו האגו...)אבל לבסוף החלטתי שעדיף לא להתערבב עם האנרגיות שלה, והלכתי משם.
לא יודעת אם התנהגתי בצורה "נכונה".
אני לא כ"כ גאה בזה שעניתי לה בצורה אישית ו"נתפסתי" לבן שלה.
מה זה "נכון" במקרה הזה?
איך אמורים להגיב לכזאת התקפה אלימה?
אני חושבת שהטוב ביותר הוא ללכת משם, אך לא בלי תגובה בכלל.
מה דעתכם?
לי זה גורם לחשוב שבהרבה מקרים בעבר, במצבים דומים, הייתי נכנסת לגוב הארי, מתעמתת עם המתקיף, אפילו שלא היו לי כוחות שווים, העיקר - ללמד אותו משהו, מן נסיון כזה להראות לו משהו חשוב על עצמו, תוך כדי שאני מגישה לו את עצמי כשכר הלימוד... - מעניין מאיפה הצורך ההתאבדותי הזה מגיע?
ובמקרה הנוכחי, בשלב מסויים (די מהר ) החלטתי שאין לי מה להישאר ברדיוס האנרגיות הדורסני הזה, ולאחר שזרקתי לה משהו, (אגו, אתה עוד פעם פה ?...(-:) הלכתי משם.
זה גם מעלה מחשבות על כך (שבטווח קצר לפחות) האלימות גוברת על מי שאינו אלים (ויהיה צודק יותר מצודק...)
אשמח להתייחסויות@}
אני חושבת כמה נפלא שיש אנשים כאלה בסביבה שלי. באמת, אני מודה לאלוהים.
בדרך חזרה אני עוברת ליד הסופרמרקט, וחושבת אם להיכנס (אולי רק כדי לדחות את הלבד שבבית). אני מוצאת הצדקה להיכנס, "אני צריכה אבוקדו"... (בהשראת ההרצאה, אני צריכה לשאול את עצמי מי זה "אני" הרוצה, האם "אני" באמת צריכה אבוקדו (-:...אבל נעזוב את זה כרגע...)
קניתי אבוקדו ובננות, ("הצורך, אין לו סוף...")מצאתי קוּפָּה עם יחסית מעט אנשים, ונעמדתי אחרי בחורה שהחזיקה סל בידה.
לא רחוק מאחורי עמדה אישה, שיער צבוע בגוונים, עם עגלה גדולה עמוסת מצרכים. לידה עמדו שני בניה. אחד מהם, נער, גם עם שיער צבוע, כמוה.
תוך כדי ההמתנה לתור, שמעתי את האישה הזאת, צבועת השיער אומרת למישהי שהיא אחרי אותה בחורה שלפני.
פניתי אליה בעדינות ואמרתי לה: "סליחה אבל אני עמדתי אחריה".
בטרם סיימתי לגמור את המשפט האישה פתחה עלי בצעקות חזקות במיוחד: "הפעם זה לא ילך לך" ....
אמרתי לה: "מה זה הפעם, אנחנו מכירות?!.." והיא ממשיכה, "לא מכירות, אבל . .. " ממשיכה בווליום שכמובן מושך תשומת לב רבה, נסיתי איכשהו להגיב, כמובן, ללא כל סיכוי מול ההוריקן ששטף את הסופר...
תוך כדי כך, הַבֵּן שלה אומר לה: "אמא" "די, אמא" ...והיא ממשיכה לתקוף אותי:
"אנשים כמוך הורסים את הכייף שֶׁבְּלִקנוֹת" (איזו השלכה!!!)
וממשיכה לגדף באגרסיה שמזמן לא חוויתי כמוה, (אך היא מוּכֶּרֶת לי ומזכירה לי נשכחות, מהעבר....)
תוך כדי העימות עימה, הבטחון שלי קצת התערער, והתחלתי לחשוב שאולי באמת לא עמדתי לפניה... אך כעת, כשאני כותבת ברוגע, ומשחזרת את הנעשה, אני ממש זוכרת בבירור שהיא נעמדה כמטר מאחורי, כשלצידה שני בניה, ואני אפילו התבוננתי בצבעי הגוונים הדומים על ראשה ועל ראש בנה...
מהרגע שהיא ציינה שהיא זאת שעמדה אחרי הבחורה שלפני, הרגשתי שאין לי מה להישאר שם.
הרי אין לי ארסנל אלימות כמו שלה. ועדיף לי לצאת מטווח האנרגיות השליליות שלה.
אז בהתחלה נסיתי לענות לה, בווליום שלא היה לו סיכוי בכלל להתגבר על זה שלה.
נסיונות התגובה מצידי, בכלל לא נענו עניינית, אלא רק גרמו לה להמשיך ולצרוח.
די מהר החלטתי, באיזה כמה שניות של הפוגה תוך כדי המטח שלה, ותוך כדי המילמול של בנה, שמנסה להסות אותה, לזרוק לה: "אפילו הַבֵּן שלך אומר לך שההתנהגות שלך מגעילה" והלכתי משם, לקוּפָּה אחרת, כמעט ללא אנשים, סיימתי ממש מהר לשלם, וראיתי שהיא עוד נשארה תקועה שם בינות אנשים. היא והאנרגיות שלה.
חככתי בדעתי אם לחזור ולהראות לה שאני מזמן כבר סיימתי את התור, ותוך כדי כך גם לזרוק לה איזה משפט, (הוי, האגו האגו...)אבל לבסוף החלטתי שעדיף לא להתערבב עם האנרגיות שלה, והלכתי משם.
לא יודעת אם התנהגתי בצורה "נכונה".
אני לא כ"כ גאה בזה שעניתי לה בצורה אישית ו"נתפסתי" לבן שלה.
מה זה "נכון" במקרה הזה?
איך אמורים להגיב לכזאת התקפה אלימה?
אני חושבת שהטוב ביותר הוא ללכת משם, אך לא בלי תגובה בכלל.
מה דעתכם?
לי זה גורם לחשוב שבהרבה מקרים בעבר, במצבים דומים, הייתי נכנסת לגוב הארי, מתעמתת עם המתקיף, אפילו שלא היו לי כוחות שווים, העיקר - ללמד אותו משהו, מן נסיון כזה להראות לו משהו חשוב על עצמו, תוך כדי שאני מגישה לו את עצמי כשכר הלימוד... - מעניין מאיפה הצורך ההתאבדותי הזה מגיע?
ובמקרה הנוכחי, בשלב מסויים (די מהר ) החלטתי שאין לי מה להישאר ברדיוס האנרגיות הדורסני הזה, ולאחר שזרקתי לה משהו, (אגו, אתה עוד פעם פה ?...(-:) הלכתי משם.
זה גם מעלה מחשבות על כך (שבטווח קצר לפחות) האלימות גוברת על מי שאינו אלים (ויהיה צודק יותר מצודק...)
אשמח להתייחסויות@}