מיילדות בית ציפיות ומציאות

אנונימי

מילדת ללידת בית
אנחנו, גם בדיונים באתר, מדברות הרבה על ליווי לאורך כל הלידה ע"י אותה מלווה, ליווי שמתחיל בהריון ונמשך אל הלידה נדמה לי שיש איזו ציפיה שהמיילדת תמלא מקום כזה שנשות השבט היו ממלאות בעבר. אבל עבורה ולא משנה כמה מסורה היא לעניין מדובר אחרי ככלות הכל - בעבודה. ויש לה ימים מוצלחים יותר ופחות ערניים יותר ופחות ולפעמים הלידה שלנו "נופלת" לה בזמן פחות נוח או על תכניות אחרות. ברור שהיא תבטל אותן כי כך ההסכם אבל...
ב סיפור הלידה של קומה ג' היה לי מוזר שהמיילדת הלכה ללידה אחרת. נראה לי כמו להיות: לא פה ולא פה - בלידה של קומה ג' היא לא נמצאת פיזית - בלידה האחרת היא לא במאה אחוז פנויה כי יש מישהי אחרת שצריך להיות גם איתה בקשר.
אולי הציפיה שלי להתמסרות בלעדית אליבמהלך הלידה גם אם זו מתמשכת, לא מתאימה למציאות המקצועית של מילדות הבית?
מצד שני אנחנו באמת משלמות הרבה מאוד כסף עבור הליווי הזה (אולי אני צריכה לקרוא לזה שירות בכ"ז?).. נראה לי סביר לצפות להתמסרות הזו.

וקראתי פה באתר בכ"ז על כל מיני "תחושה של אי שלמות" גם עם מילדות בית - לפעמים גדולה לפעמים קטנה, כאילו יש איזה פער מובנה להסכמה הזו (במיוחד בלידה ראשונה).
ברור לי שיש שונות בין מיילדת למיילדת אבל אני שואלת על משהו יותר כללי... שחוזר.

אשמח מאוד לשמוע תגובות של יולדות בית וגם של מיילדות.
להבהיר לעצמי מה הוא הפער בין הציפיה שלנו כיולדות (- לקוחות) לבין הציפיה (והנכונות) של המילדות (- נותנות שירות).

בעצם אני קצת שואלת גם מה איכזב אתכן (או חברות שלכן), נראה לי שהרבה אכזבות נובעות מפער בציפיות ואת הפער הזה הייתי רוצה לצמצם עד כמה שניתן.

<הנה שוב אני מרגישה לא נוח להגדיר את היחסים כיחסים מסחריים, והלא יש בהם גם מזה...>
למה לא נוח לי לומר את זה?! איזו מין תחושה של חילול הקודש. תוך כדי כתיבה אני מבינה שיש הקטנה של של ההיבט המסחרי/ עסקי ביחסי יולדת מיילדת
כאילו אסור לדון בזה - אם את שואלת על זה אולי את לא באמת רוצה ללדת בבית... אולי את לא באמת מחוייבת לענייין וכזו מין רוח.

ותודה באמת! על גילוי הלב ועל הדיעות

אני חושבת שבשביל זה פוגשים את המיילדת כמה פעמים, ויש מספיק זמן, לא רק ללבן דברים מוגדרים, אלא גם להבין רצונות באופן כללי.
אני הייתי מרוצה במאה אחוז (ויותר...) מהמיילדת שלי. גם דברים שלא תאמו את התכנית המקורית.
גם לי הפריע, אגב, בקריאת הסיפור, שהמיילדת מיילדת שתי לידות באותו זמן. יכול להיות שזו תוצאה של העומס, בגלל מיעוט מיילדות ועליה בכמות היולדות - אבל בהחלט נראה לי דבר שכדאי לדבר עליו עם המיילדת - מה קורה אם יש עוד לידה באותו זמן.

כרמית,
מסכימה איתך אבל חושבת גם על העלות - אני לא מדברת רק על פגישה ראשונה שעולה 200 ש"ח (ניחא). אבל אם אנחנו נפגשות 5 פעמים זה כבר נהיה הרבה מאוד כסף בשביל לגלות שנותן שירות בעצם לא מתאים לך - ולאמיתו של דבר נראה לי שיש פה בדיקה הדדית - אבל רק צד אחד נושא בנטל הכספי שלה..

תמיד אנחנו צריכות להסתכל על התמונה השלמה. ההשוואה ללידה(טבעית) בבי'ח עדיין מיילדת בית עדיפה. אולי מיילדת בית עשויה למצוא את עצמה מתמרנת בין שתי לידות (נניח,לדוגמא הכי פשוטה,אילנה שמש. שיש לה שני צימרים בחצר ביתה. מה קורה אם שניהם תפוסים באותו זמן?). נכון,זה לא אידיאלי. אבל מיילדת בבי'ח מתמרנת בין הרבה יותר. לאו דווקא לידות. גם מול הרופאים וכו'. ז'א שלדעתי מבחינה אנרגטית ,מיילדת בית עדיין יותר זמינה ממיילדת בי'ח. מכורח הנסיבות. כי רק למען הסדר הטוב, יש מיילדות בי'ח שמתמסרות בטוטאליות אל כל לידה ולידה וזה לחלוטין בנפשן.
נמשיך עם התמונה השלמה...נכון. זו העבודה שלה.של מיילדת הבית.זו פנטזיה לחשוב שאת היולדת היחידה שהיא מלווה בהריון ובלידה. וכולנו היינו רוצות קצת לחשוב שזה ככה, לא? כאילו,לזרום עם הפנטזיה הזו שדומה להתאהבות(ויש מוטיב התאהבותי בין יולדת ומיילדת,מה שיוצר את האינטימיות הדרושה לשתיהן)- זה רק אני והיא עכשיו והיא רק שלי (-:
אבל בסופו של יום זוהי עבודתה של המיילדת. החיים שלהן,כך אני רואה זאת,מאד אינטנסיביים. מלידה אל לידה. יולדת הלכה והנה כבר מגיעות יולדות חדשות. יילדתי אחת ולמחרת כבר סגרתי עם חדשה.
אולי בגלל זה לא כדאי לתלות את כל יהבינו רק במיילדת. כדאי כן לבקש מחברה לבוא לחלק מזמן הלידה,לשמר את התקשורת הזורמת עם בן הזוג וכ'ו.

אוף יצא לי מבולבל. אבל אתן בטח מבינות למה התכוון המשורר.

ב סיפור הלידה של קומה ג'? היה לי מוזר שהמיילדת הלכה ללידה אחרת. נראה לי כמו להיות: לא פה ולא פה - בלידה של קומה ג' היא לא נמצאת פיזית - בלידה האחרת היא לא במאה אחוז פנויה כי יש מישהי אחרת שצריך להיות גם איתה בקשר

להזכירך, אצלי זו עדיין לא היתה לידה ממש - הייתי בשלב הלטנטי כל אותו זמן. המיילדת גם כך הגיעה והלכה מספר פעמים בציפייה שתהיה התקדמות, ולא היתה. דווקא לא הפריעה לי שהיא יילדה מישהי אחרת באותו זמן (לידה שנמשכה כשעתיים בלבד...), לא יותר מאשר היתה נוסעת ללונה פארק וחוזרת. מה שחשוב הוא, שמרגע שהלידה הפכה פעילה (ולא משנה שזה קרה בבית החולים), המיילדת לא זזה ולא משה ממני עד הסוף ועוד כשעה אחר כך, וכך גם ציפיתי שיהיה.

לגבי מידת המחויבות - כן, חשוב מאוד להרגיש מחויבות של המיילדת. אבל חשוב גם לזכור שלידת בית מסיטה הרבה אחריות ממנה אלייך. היא שם להשגיח, לפקוח עין, לתת דחיפה קלה במידת האפשר. היא לא יכולה, למרבית הצער, ללדת במקומך. |-:

גם לגבי הפגישה הראשונה שעולה כסף יש לי תהיות,
אני יודעת שדיברו על זה בדף אחר והצדיקו את התשלום, אבל אני רוצה לחשוב שנית.
בפגישה הזו יש גם אלמנטים שיווקיים - נניח (אלף אלפי הבדלות) עו"ד - רבים וטובים לא גובים כסף עבור הפגישה הראשונה, יועצת ארגונית - לא גובה כסף עבור הפגישה הראשונה, אני אפילו יודעת על פסיכולוגים שלא גובים שכר עבור הפגישה הזו - בכולן יש בדיקה של התאמה בין נותן שירות למקבל השירות והשירות הוא שירות אינטימי (לא כמו לידה, אבל אינטימי וממושך).
אני מודה שאני אישית לא קיבלתי מידע שלא ידעתי בפגישה הראשונה (מעבר לפגישה עם אישה מאוד נעימה שמצאה חן בעיני מאוד) - לתחושתי ממש לא היתה הצדקה לתשלום.
אני מניחה (אולי לא בצדק) שרוב מי שמגיעים לפגישה כזו באים כבר עם הידע, לא?! הרי מי שבכלל חושבת על זה היא מודעת יותר, מושכלת, קראה, למדה, בילתה בבאופן (-;

והרי גם המיילדת יכולה להחליט שבעצם זה לא ממש מתאים לה. האם במקרה זה לא ייגבה כסף עבור המפגש? (שואלת, לא יודעת מה התשובה).

בת הרים, לא יודעת מה זו זמינות אנרגטית התוכלי להסביר?

השאלה הכספית היא חלק מהעניין - האם זה לגיטימי לצפות ממי שאני משלמת לה 4500 ש"ח שתהיה זמינה רק לי במהלך הלידה?
בבי"ח אני לא משלמת ולכן מסכימה למה שהם נותנים אבל בבית? זה סכום לא מבוטל.
נניח לידה נוספת במקביל - והרי אי אפשר למנוע הצטלבות כזו מראש אבל אולי סביר לצפות שמי שהתחילה ללדת קודם תזכה למיילדת ומי שמתחילה שניה תתחיל ותסיים עם המחליפה? (שימו לב אני מדברת מאחורי "מסך הבערות" אינני יודעת אם אהיה ראשונה או שניה...)

מה שקומה ג' מוסיפה פה זה חשוב.
כבר קודם רציתי לכתוב שאני לא יודעת אם זה הפריע לך שהמיילדת הלכה ושבה, אולי בכלל מראש סיכמתן שזה בסדר, או אולי המיילדת שאלה תוך כדי - חשוב לי שזה לא יהיה דיון באירועים שהיו בלידה שלך שאנחנו לא יודעים לגביהם אלא משהו יותר עקרוני - ותודה שאת מבהירה.

העובדה שהלידה השניה נמשכה שעתיים בלבד היא מזל - השאלה מה קורה אם היא נמשכת המון זמן? או אם זה בבוקר (פקקים) או אם זה אומר שהמילדת הופכת ללא זמינה (זה בכ"ז שונה מהלונה פרק לא?!) שוב - ברמה העקרונית, לא במה שהיה בלידה שלך שנשמעה מצויינת וכבר בפתיח ציינת שהמיילדת היתה מקסימה.

היא לא יכולה, למרבית הצער, ללדת במקומך
זה אכן מאוד עצוב )-: (-:

בהחלט דיון טעון. וטוב שכך. אני בעד.

לגבי עניין הכסף, עוד לא גיבשתי לעצמי דיעה כל כך נחרצת כמו פלוניתי. מצד אחד אני לגמרי מכבדת את זכותה של כל מיילדת בית להתפרנס מעבודתה בכבוד. לא מדובר בתחום כל כך תחרותי או נפוץ כל עריכת דין או פסיכולוגיה,לפחות לא בארץ. מיילדות הבית לא נהנות משום תמיכה ממסדית ועכשיו אפילו ביטוח לא מספקים להן. נכון שהעלות נופלת על כיס ניולדת אבל כמו שכבר נטען בעבר,השינוי צריך להגיע מהממסד ולא ממיילדות הבית. תאמיני לי שהן מספיק אוכלות shit רק בגלל שיצאו בגלוי והחלו ליילד נשים בבית. אז לא הוגן גם לצפות מהן לספוג את זה כלכלית. בזמנו הלכתי להתייעץ באופן חד פעמי עם ד'ר ברדה מדוע שאשלם לו ולא למיילדת על פגישה חד פעמית? הוא גבה 400 שקלים. היא גובה 200 שקלים. נשמע לי הוגן. בסופו של דבר יש סיכוי טוב שבאותו יום שרצית את לפגוש אותה לפגישת היכרות רצו עוד שתיים.
מצד שני,נכון. יש משהו פרוץ ולא ממוסד בתחום הזה ולכן אולי הגיע הזמן למסד את כל הנושא הזה,בעיקר לטובתינו,היולדות.נכון. יש סיפורים על מיילדות שלא נכחו בלידה(לא הספיקו להגיע למשל) או שוויתרו על הלידה ברגע האחרון בגלל חשש למשקל עובר גבוה ועדיין גבו סכום מלא ויש כאן משהו מקומם. בהחלט.
גם נכון בעיניי שכאילו יש "החלטה עיסקית משותפת" אבל אין חוזה ברור. ולפעמים רצוי שדברים יהיו ברורים לחלוטין ולא נתונים לפרשנויות.במיוחד שמדובר ב"עיסקה הורמונלית" (-;

לא יודעת מה זו זמינות אנרגטית התוכלי להסביר?
אני מתכוונת שהראש שלה והרוח שלה מתמסרים טוטאלית אל הלידה. אולי אני טועה, הלוואי שאני טועה אבל עושה לי הרושם שלמיילדות בבית חולים יותר קשה עם זה. תמיד יש איזה רופא שדוחף את האף, איזו החלפת משמרת,איזה מתח באוויר. מיילדת בית בכל זאת עברה איתך איזשהו תהליך של אחת על אחת וכשהיא מגיעה ללידה היא מבינה את כל כובד קדושת המאורע. היא מכירה אותך מקודם,היא יודעת עלייך משהו. וגם זה משהו.
ושוב, תמיד יש יוצאים מן הכלל. הן בלידות בי'ח והן בלידות בית.

להזכירך, אצלי זו עדיין לא היתה לידה ממש - הייתי בשלב הלטנטי כל אותו זמן
דווקא אני מבינה את זה שהמיילדת היתה צריכה לצאת ללידה אחרת אבל...את יודעת...לא לכולן יש מלוות כמו שלך היו. יש נשים שמצפות מהמיילדת שלהן להיות איתן גם ובמיוחד בשלב הלטאנטי.

היא לא יכולה, למרבית הצער, ללדת במקומך
זה ממש לא מצער ולא עצוב. זה נהדר. מה, הייתן רוצות לוותר על חווית הלידה???

דיעה כל כך נחרצת כמו פלוניתי
אני? נחרצת? 0-:0-:0-:0-:0-:
מדהים... אני כל כך מבולבלת כל דקה יש לי דעה שונה... איך יצאתי פה נחרצת? 0-:

מה, הייתן רוצות לוותר על חווית הלידה???
בימים אלו כשאני בעיקר מפחדת (שמעתי שזה נורא כואב....) כן, כראה לי שכן (-;
וברצינות?! לא יודעת תשאלי אותי אחרי...
ועוד יותר ברצינות - כנראה שלא אחרת לא הייתי מתכננת ללדת בבית...

_מה, הייתן רוצות לוותר על חווית הלידה???
כנראה שלא אחרת לא הייתי מתכננת ללדת בבית_
הופה הופה, רגע רגע. את יודעת, אפשר ללדת גם בבי'ח ולחוות הכל.

בקשר לעניין העיסקי- אני גם נרתעתי מהעניין של תשלום על פגישה ראשונה עם מיילדת, ואני יודעת שיש מיילדות שלא גובות בכלל כסף על פגישה ראשונה. האמת שזה נראה לי יותר הוגן ככה, כי זו פגישת הכרות ושמעתי על נשים שנפגשו עם חמש מיילדות עד שהחליטו. אצלי היו שתי שיחות טלפון שלא היתה פגישה בעקבותיהן ועם המיילדת שלי היתה פגישה אחת שאחריה חשבתי לעצמי שאולי כדאי להיפגש עם עוד אחת כדי להיות בטוחה אבל הרגשתי שזה מטופש, כי הייתי בטוחה גם ככה, אבל אם הייתי נפגשת עם חמש הייתי בבעיה ולא נראה לי שיולדת תגביל את עצמה למיילדת הראשונה או השניה בגלל כסף.
אני לחלוטין מסכימה עם בת ההרים בעניין ההסכם העסקי- מאד חשוב לסכם מה קורה אם בסוף המיילדת לא לוקחת את הלידה בגלל תינוק גדול או סיבה דומה, לדעתי צריך לסכם מראש מה קורה במצב כזה. שוב, במצב כזה נראה לי שהחלט מגיע למיילדת חלק מהסכום, אבל לא כולו.

אני חושבת שחלק מההתבגרות שלנו והלידה שלנו כאימהות היא לוותר קצת על הפנטזיה הרומנטית בהקשר הזה של לידה. כן, אנחנו רוצות לידה נעימה, עם אנשים אהובים ואווירה נעימה. כן אנחנו רוצות שהחוויה תהיה חוויה רוחנית ומעצימה. עד כאן זה נפלא. האם העובדה שיש בעולם מציאות, וכסף, שהאנשים שתומכים בנו בעניין הם אנושיים לגמרי- פוגעת בכל החוויה הזו? לדעתי לא. זה כמו לרצות שהרפלקסולוגית שלך אף פעם לא תהיה חולה בדיוק כשקבעת איתה טיפול ובכלל הדברים בעולם מול אנשים אחרים יתנהלו תמיד לפי הפנטזיות שלנו. נחמד, אבל לא מציאותי.

שוב, במצב כזה (ביטול מצד המיילדת) נראה לי שבהחלט מגיע למיילדת חלק מהסכום, אבל לא כולו
ממממ...אני לא יודעת. יש כאן סוגייה.... מבחינתי אני מחוייבת למיילדת. אני נוסעת לפגוש אותה. זה עולה גם לי בזמן ובכסף. אני לא וסגרת עם מיילדת אחרת או לא עם דולה. אני בונה את תכנית הלידה סביב הבית. פתאום באה המיילדת ואומרת "צ'מעי בובה, זה לא יקרה איתי". עכשיו מה אני אמורה לעשות? מעבר לעגמת הנפש. מה עם זה שאני צריכה למצוא מיילדת אחרת בלחץ? או לוותר על לידת בית? או לחפש דולה? הרי כל זה גם יעלה לי כסף!!! אני גם צריכה לשלם לה משהו? זה לא מסתדר לי... אם אני ביטלתי אז ברור. אבל היא ביטלה...

אני גם צריכה לשלם לה משהו? זה לא מסתדר לי... אם אני ביטלתי אז ברור. אבל היא ביטלה...
מסכימה איתך, תלוי למה הביטול. כלומר במקרה של תינוק גדול כשהן המיילדת והן היולדת מחליטות לוותר, סיפור אחד, במקרים אחרים, כשהמיילדת פשוט "מבריזה" או מבטלת חד צדדית, אין ספק שאת צודקת. התכוונתי בהחלט למקרים בהם ההחלטה היא משותפת. אם, למשל, חלילה, היה לי עכשיו מצב בריאותי שמיילדת היתה אומרת שהיא לא לוקחת והייתי מסכימה עם זה ומבינה את חשיבות העניין, זה שונה מאשר מצב בו היא פשוט מודיעה לי, כך לדעתי.

הבעיה היא,שוב, בגלל אי-המיסוד של הנושא בארץ. בגלל שזה תחום לא ממוסד אז גם כל הסיכום בין היולדת והמיילדת הוא סיכום פרוץ ונתון לפרשנויות שונות ומשתנות. ואני לא מדברת בכלל על כיוון הביטוח אלא פשוט על השורות הקטנות.

לא יודעת אם זה עדיין כך, אבל אצל המיילדת שיילדה אותי
פגישת היכרות - לא בתשלום.
מעקב הריון, שזה בעצם פגישות נוספות, בתשלום מקדמה מתוך התשלום הכולל - אם יולדים איתה, הסכום נכלל, אם לא, משלמים רק על מעקב ההריון.
משלמים לה את סכום הלידה לאחר הלידה, כשכלל האצבע הוא שאם היא נקראה והגיעה ללידה, משלמים את כל הסכום, לא משנה אם הלידה היתה לאחר דקה (או אפילו לפני דקה, והיא באה רק ל"לאחר הלידה") או לאחר יומיים.
נשמע לי הוגן - לשני הצדדים (אולי חוץ מהחינמיות של פגישת ההיכרות. לא בטוחה לגבי זה. מצד אחד נראה לי הוגן לגבות כסף, מצד שני, נתן הרגשה טובה זה שפגישת הגישוש לא היתה עם התחייבות כספית. היה לי גם יותר קל להגיע אליה (עם בן הזוג) כשזה חינם, מאשר להוציא כסף על דבר שאנחנו עוד לא סגורים שנבצע.
הנושא של שתי לידות באותו זמן, הוא אכן מטריד, ולא ניתן לצפיה מראש. זה בהחלט דבר שחשוב לדבר עליו ולהגיע לסיכום מקובל. גם עשינו את זה.

לי הפריע מאד שהמיילדת גבתה על כל דבר כסף. כשהציעה לי בריכה ללידה אמרה שזה יעלה 500 שקלים . לא מספיק שאני משלמת על הלידה והכל? למה כל כך הרבה כסף על בריכת לידה? מה זה עולה לה להביא את הבריכה תמורת סכום יותר הגיוני או שווה לכל כיס? נכון שלא יולדים כל יום אבל בכל זאת,איפה עובר בגבול?

אני שמחה על הדיון הזה, ומסכימה עם פלונית אלמונית.
גם המיילדת שלי לא סיפרה בהתחלה על 500 שקל שנצטרך להוסיף על הבריכה. ברור שאני לא אבטל בדיעבד או אתמקח איתה . זה בנוסף ל200 שקל לפגישת הכרות ועוד מעל אלף דולר ללידה, זה בהחלט יוצא די הרבה.
(הבהרה: נראה לי לגיטימי לגבות על פגישת הכרות.).
טוב שהדף הזה עלה, כיוון שהרגשתי שכאן לידות בית הן כה קדושות עד שלא ניתן להעלות הרהורים מסוג זה.
לגבי זמינות אנרגטית- אני מניחה שזה תלוי באדם ולא אם הוא עובד בבית או ביית חולים. כלומר ברור שמייילדת בית חולים עשוייה להיות מוטרדת מ"גורמי חוץ" אבל גם מיילדת בית. טלפונים מיולדות אחרות, ענייני ביטוח;-) עם זאת מיילדת בית היא בחירה כה יוצאת דופן יחסית לכלל המיילדות עד שאני מאמינה שמי שבחרה בה אכן מיוחדת מאד.

אין ספק שהשינוי המרכזי צריך לבוא מהממסד - כמו שאומרת בת ההרים, אין סיבה בעולם שהביטוח הלאומי לא ישלם למילדות בית מה שהוא משלם לבית החולים. (אגב מאז ינואר 05 מדובר במעט יותר מ6000 ש"ח לבי"ח עבור יולדת שהתאשפזה או נדרשה לאישפוז - כלומר גם "אישפוז" של שעתיים שווה לביה"ח את הסכום הזה).
החסרון?! כשיתחילו לשלם למיילדות יתחיל המיסוד

פיקוח

הצרת צעדים אמנם יש לזה היבטים חיוביים אבל בטוח שיהיו גם שליליים. (לטעמי אגב מיסוד דווקא רצוי ברמת הפילוסופיה ובעייתי ברמת היישום כי ישראל מוכיחה שוב ושוב חלמאות יישומית [ע"ע תכנית ויסקונסין, ע"ע משרד הבריאות באופן כללי]).

מבנה התשלומים אצל המיילדת שלנו דווקא הגון מאוד בעיני - הוא נחלק ל"הכנה ללידה" "דמי כוננות" ותשלום עבור הלידה שהוא קבוע ולא משנה משך הלידה או אם הי הפינוי לבית החולים במהלך הלידה (היא הרי באה ללידה). זה באמת הגון בעיני.

ביטול - יש שלושה מצבים למעשה אני מבטלת כי התחרטתי, המיילדת ביטלה כי.... ו"כוח עליון" (הפסקתי להיות הריון בריא ועלי להיות בבי"ח. זו באמת שאלה שצריך להסדיר מראש מה קורה בכ"א מהמקרים הללו, כל הזכמה היא לגיטימתי בעיני רק חשוב שתהיה הסכמה מראש.

עוד דבר שעולה לי מדברי פלונית אלמונית כאן זה שיש להסכים על מי מביאה מה / מי ממנת מה מבחינת הציוד - פה פשוט אין לי מושג, דווקא אשמח אם נכין רשימה - שוב, כל הסכמה היא לגיטימיתי רק חשוב שהיא תהיה מראש.

בת ההרים מעלה נקודה חשובה - התחום "פרוץ" בעיני אין בעיה עם כל הסכמה בין המיילדת ליולדת, הבעיה היא שלא ברור על מה צריך להסכים ואז אולי יש דברים שלא נדונים כלל ואז יש פוטנציאל לאי הבנות, אכזבה וכעס וחבל.

אה, ובת - אפשר גם אפשר לידה מוצלחת בבי"ח (חשבתי שכבר הסכמנו על זה בדיון אחר אני מבלבלת?!) רק רציתי להבהיר שאני לא רוצה "לא להרגיש" את הלידה (-:

אני מתארת לעצמי שיש מיילדות שבאות יותר באוריינטציה של "ביזנס"(כל דבר שווה כסף) ויש את אילו שעדיין פועלות יותר ממקום של עשייה למען עשייה וקל להן לוותר עלך כל ה"אקסטרות". כנראה כמו בכל תחום,גם כאן-יש את הגרידיות יותר והפחות. מיילדות בית הן לא אלילות, הן נשים בשר ודם עם אופי, חולשות והכל.

Pלונית, אני חושבת שיש פה בעייה עם הרומנטיזציה של המיילדת. זו תפישה שעלולה לגרום לאכזבה, וחבל. המיילדת לא באה להחליף אמא תומכת ולא באה להחליף את כל השבט. היא גם לא באה להיות הכל בשביל היולדת. היא אשת מקצוע. ככזו התפקיד שלה הוא לוודא שהלידה תלך חלק ושהיולדת והתינוק יהיו בריאים. לדעתי תפקידה גם אינו לתת תמיכה רגשית. אני גם לא חושבת שבעבר, המיילדת המסורתית הייתה עושה את זה ללא כסף. זה היה מקצוע ככל מקצוע, שירות בתשלום.
הגישה של "אם אני משלמת 5000 שקל אז מגיע לי שהיא תהיה אך ורק איתי, בעייתית. היא בעייתית כי היא לא מציאותית. מיילדת לא יכולה לקחת רק לידה אחת בחודש. אין לה שום דרך להבטיח שבדיוק לא תהיה לה לידה אחרת. זה אולי היה אופטימלי אם כך היה, אבל זה לא אפשרי. אני לא מאמינה שאף מיילדת תעזוב לידה באמצע, אלא אם היא רואה שהלידה לא תתרחש בבית, ואז היא תעדיף ללכת ללידה אחרת - כלומר, תעדיף לעזור למי שהיא יכולה. אני מאמינה שהמיילדת בסיפור של קומה ג' עשתה חושבים - לפי המצב בשטח - ראתה שפה לא תהיה לידה בקרוב ושיש מספיק תומכות לאותו שלב, וידעה שיכולה ללכת ולחזור בזמן (וגם צדקה). יכול להיות שאם לקומה ג' לא היו מלוות, המיילדת לא הייתה הולכת. כלומר, השיקול לפי אותה לידה ולפי התנאים באותו רגע.
המיילדת שלי סיפרה לי על מצב כזה שקרה לה שליוותה מיילדת לבית חולים אחרי לידה שלא התקדמה בבית, ואז נסעה ללידה אחרת (כלומר, לא נשארה איתה בבית החולים). היולדת כעסה מאוד שהיא לא נשארה איתה בבית חולים, אבל היא הרגישה שאם ממילא ההיא בבית חולים, לפחות ליולדת השניה היא כן יכולה לעזור ללדת בבית. אפשר להסתכל על זה כעל אי-מחויבות מלאה ליולדת שהייתה בבית החולים, ואפשר להסתכל על זה גם מהכיוון של המחוייבות שלה ללידות בית. לאפשר את זה לכמה שיותר נשים.
ובכל מקרה זה עדיף פי מליון על מיילדת בבית חולים ולא דומה בכלל ללידה בבית חולים עם דולה. כמו שרוקדת כתבה, אפשר למצוא תומכות לידה ומלוות לידה שילוו גם בלי תשלום. דולה היא אולי בעלת ניסיון רב ובהחלט יכולה לתת דברים שמלווה לא מקצועית לא יכולה לתת, אבל אפשר גם למצוא מלווה שתתן תמיכה רבה ומשמעותית.

אני מאמינה שהמיילדות החלו לגבות כסף עבור פגישה לאחר שראו שבאות הרבה נשים שבסופו של דבר לא לקחו אותן. אני בטוחה שיש הרבה נשים שעושות שיחות גישוש ובסוף בכלל לא יולדות בבית כי הן מתחרטות ובכלל לא היה סיכוי שילדו בבית. או נשים שפוגשות 5 מיילדות ורק אח"כ בוחרות. חליק, זה הזמן שלהן ואין סיבה שלא יקבלו על זה כסף.

בנוגע לבריכה. מה שעולה כסף זה הציפוי הפנימי של הבריכה. זה ציפוי סטרילי מיוחד שהן מזמינות מחו"ל והוא עולה הרבה כסף. בנוסף, גם את הבריכה המיילדת קנתה, וחלק מהתשלום מכסה את העלות של הבריכה. אפשר גם לקנות בריכה לילדים וזה יוצא יותר זול.

בשורה התחתונה, אני לא חושבת שבגלל שמיילדות לוקחות כסף על העבודה שלהן אז זה אומר שהן פחות מסורות ליולדות.

אוי, כמה שיש לי לומר, רק שאין לי גרוש אנרגיה עכשיו. שלא תדעכו לי.

ובכל מקרה זה עדיף פי מליון על מיילדת בבית חולים ולא דומה בכלל ללידה בבית חולים עם דולה
זה מזכיר לי עוד נקודה. שמענו ונשמע גם הרבה סיפורי אכזבה של יולדות מהדולה שלהן. דולה שלא ענתה על הציפיות ברגע האמת,שהיתה לטעמן פסיבית מידי וכן הלאה.ז'א-אכזבות קורות. ככה זה בקשרים בין אנשים. יש מקום לאכזבות.

תגידו, בגלל ענייני ביטול הביטוח, זה לא נשמע הגיוני שמיילדות הבית תגבינה פחות כסף עבור שירותיהן? הרי חלק מהסכום הגבוה היה מיועד לתשלומי הביטוח שלהן, לא?
באמת שלא מנסה להצר את עיני, מנסה לחשוב ריאלית עבורי.

לחלק מהמיילדות עדיין יש ביטוח. וחלק מהמיילדות ממשיכות להיות עמוסות למרות ביטול הביטוח. אל תבחרי מיילדת לפי כמה שהיא עולה. תבחרי את זו שמתאימה לך.

אגב סיכמתן עם המיילדות שלכן מה קורה אם יש לידה נוספת במהלך הלידה שלכן? האם יש התנהלות קבועה?
מה נשמע לכן סביר?
עד לפני כמה ימים הנחתי שאם מיילדת איתך בלידה, המחליפה שלה תלך ללידה האחרת. כעת אני מבינה שזה לא בטוח שזה כך....... עבורי זה מאד חשוב. ברור שאם לידה לוקחת יותר מדי זמן הגיוני שהמיילדת תנוח. הרי היא אדם וצריכה להיות עירנית ובפוקוס.. מצד שני היה לי ברור שמיילדת טוטאלית איתך לפי צרכי היולדת. הרי לשם כך נעזרים בה, לא? כדי שתהיה שם בשעת הצורך?
ממש לא התכוונתי להביא מלווה נוספת ללידה. כלומר תהיה מישהי, אבל כדי להיות עם הבן שלי , אם וכאשר יצטרך.
נראה לי שמאד ילחיץ אותי לחשוב במהלך הלידה שהיא עשויה לעזוב.
הייתי שמחה לשמוע מיולדות ותיקות מה קרה אצלן.
רק להבהיר. אני לא מתעסקת בגרידיות כן\לא. מה שמפריע לי יותר זה שה"כללים" לא ברורים ולוטים בערפל .

לכן לדעתי אין לנסח כללים של מה צריך ונכון שיהיה.
לא נראה לי שהדף הזה קיים לשם ניסוח כללים חד משמעיים
מסכימה ומוסיפה : אבל כן צריך אולי לדעת לגבי מה יש להחליט - על מה צריך לדון ולהסכים מראש

לא נראה לי שהדף הזה קיים לשם ניסוח כללים חד משמעיים. נראה לי שעצם החלפת הרעיונות,והתחושה של כמה מאיתנו שהן לא היחידות שחושבות כך או אחרת-זה עצם העניין.
ופלונית אחרת ממש סליחה אם נשמעתי גם אני כמתקיפה אותך. להיפך.אני חושבת שהעילית נקודות חשובות ומודה לך על פתיחת הדיון הזה.כשאמרתי "נחרצת" התכוונתי לזה שאת מתנסחת כל כך ברהיטות ומדוייק.

לגבי סעיף 9 ולא כל כך נוגע למיילדת עצמה...
כדאי להכין דף נייר עם מספרי טלפון חשובים (של חברות בסטנד ביי וכד') וכמה הוראות כמו איפה נמצא מה (קערה לשילייה, תנור חימום, תרופות, פדים, ציוד ללידה שאולי לא הוצאת). ככה אם מתעורר צורך את מפנה אל הדף הזה את מי שזה לא יהיה. לי נורא הפריע שכל הזמן שאלו אותי שאלות כמו "איפה יש...". זה הטריף אותי.

וואו, כמה הספקתם לכתוב. הכי הסכמתי עם בת ההרים שכתבה:
זו פנטזיה לחשוב שאת היולדת היחידה שהיא מלווה בהריון ובלידה. וכולנו היינו רוצות קצת לחשוב שזה ככה, לא? כאילו,לזרום עם הפנטזיה הזו שדומה להתאהבות(ויש מוטיב התאהבותי בין יולדת ומיילדת,מה שיוצר את האינטימיות הדרושה לשתיהן)- זה רק אני והיא עכשיו והיא רק שלי
אני רק אחת מתוך כמה בשבילה. היא אחת ויחידה בשבילי. קשה לי אפילו לומר מה הצפיות שלי ממנה.

לענות אחד לאחד? אני מודה שאין לי כח.
בגדול אלו ברים שאמורים להיסגר בפגישה הראשונה. כך היה אצלי לפחות. ולא על הכל חשבנו, על הרבה מהסעיפים היא ענתה בעצמה.
תפקידים של המלווים זה משהו מאוד אישי, תלוי באופי שלהם, של בנ הזוג, לא נראה לי משהו שקובעים מראש, לא? מתגלגלים.

פלונית השאלות שאת מעלה הן בהחלט חשובות.
גם אם התשובה שלי היא שאצלי לא היה פער, אז ברור לי שתיאום ציפיות הוא המפתח לשביעות רצון מהמלווים.
לא תמיד נוח לדבר על דברים טכניים, אבל בסופו של דבר זה בעוכרינו, כי נשארים משקעים - גם אצל המיילדת וגם אצל היולדת, וחבל, כי באמת אנחנו משקיעות המון המון בלידה הזו - גם כסף, אבל בעיקר אנרגיה רגשית.

קראת לי אז באתי (-:
(מזל שהוספת את הקישור, טבעתי בדפים ולא ידעתי לאן התכוונת).

קודם כל איזה יופי שפתחת את הדף הזה. איזה דיון חשוב ועקרוני, מלא שאלות טובות!

כמה תגובות פזורות שלי:
אני מאמינה שהמיילדות החלו לגבות כסף עבור פגישה לאחר שראו שבאות הרבה נשים שבסופו של דבר לא לקחו אותן.
אכן, ככה זה היה.

לגבי מיילדות חמדניות: להרגשתי, אף אחת לא נמצאת בעסק הזה של "לידות בית" בגלל חמדנות, וזו גם לא הנקודה. אני כן יודעת שיש כמה מיילדות שפשוט ניכוו, וניכוו קשה, ולכן הן גם משתמשות בקטע של הכסף כאמצעי לסנן יולדות "לא רציניות" וכדומה. רק אם את באמת רצינית, את תשלמי 200 שקל לפגישה ראשונה, ורק אם זה באמת לא מתאים, את תחליפי. את לא תבזבזי סתם את זמנה "נו, זה בחינם, אז מקסימום נחליט לא ללכת על לידת בית". גם ככה העבודה הזאת כרוכה בדי הרבה התרוצצות ונסיעות, וזה קשה. כשהפגישה הראשונה עולה כסף, את מסננת את המיילדת עוד בטלפון, ואת חושבת יותר לפני.

_אופן "פיצול התשלומים - מה קורה אם מבטלים: עד שבוע 37 אחרי שבוע 37, מי מבטל - מי סופג עלות.
מה הן העלויות הנוספות (ציוד ללידה, בריכת לידה, אולי דברים נוספים שאני לא יודעת?!)
מה קורה לגבי לידות נוספות ש"נופלות" באותו זמן. אני חושבת כמו מונו: אם הלידה שלי התחילה אני מצפה שישארו איתי עד_
אני שאלתי את כל השאלות האלה עוד בטלפון או בפגישה הראשונה (אני נורא עניינית).
לגבי לידות נוספות: בלידה הראשונה, אילנה שמש ציידה אותי מראש בטלפונים ובשמות של המחליפות שלה, למקרה שהלידה שלי נופלת בדיוק על לידה אחרת.
בסוף היה לי מזל מצד אחד ובעסה מצד שני - ילדתי בדיוק אחרי שהיא גמרה ליילד שתי לידות רצופות.
אז מצד אחד, היא כבר היתה במשגב לדך (התאים לי), ופנויה לקבל אותי (לא נעים ללדת בסוף עם מישהי שאת לא מכירה בכלל),
אבל מצד שני היא היתה עייפה.

את הלידה השניה בכלל עשיתי עם המחליפה! אילנה ואני ידענו מראש (עוד לפני שהתקשרתי אליה עם ההחלטה על לידת בית) שלא אילנה תיילד אותי. אז שימי לב, שהיא תמכה בי טלפונית בעצות ובתמיכה מקצועית ורגשית שאין לה ערוך (הייתי בשמירת הריון ולא יכולתי להגיע אליה) מתוך ידיעה שהיא לא תקבל מזה אף פרוטה. זו היא שחשבה בהתחלה שהילרי תתאים לי, ואחר כך החליטה שמיכל תהיה המיילדת שלי, כי הרי אני אלד בצ'יק והילרי לא תספיק להגיע (צדקה, כמובן).

מה קורה במצב של פינוי לבית החולים
אני שאלתי על הכל. כל מיילדת נוהגת אחרת, תלוי גם בבית החולים שאליו את מתפנה ועוד.

כמה זמן אחרי הלידה המיילדת נשארת איתך
יש מינימום מסוים. נדמה לי שלא מקצועי להישאר רק שעה. יש כמה דברים שהמיילדת צריכה לבדוק לפני שהיא הולכת: היא צריכה לראות אותך עושה פיפי פעם ראשונה, לוודא שאין לך חום, ועוד כמה מדדים לגבייך ולגבי היילוד, שגם אחריו צריך לעקוב קצת כדי לוודא שהכל באמת בסדר.
אני לא סיכמתי מראש את העניין הזה. סמכתי לחלוטין על מיכל ועל המקצועיות שלה, והרגשתי מצויין עם הליווי שלה גם לפני וגם אחרי הלידה. למעשה, היא נתנה מעל ומעבר לציפיותי והרגשתי מוגנת, נתמכת ומטופלת לחלוטין.

מהן סיבות "רפואיות" לביטול
דיברנו על זה בהרחבה. אני ידעתי חלק גדול מהדברים מתוך המחקרים שלי, ודברים אחרים המיילדת אמרה מיוזמתה. למעשה, חלק מההשתכנעות של האיש שלי באה מזה שהמיילדת הסבירה לשנינו את מגוון המקרים שיגרמו לה לפנות אותי. זה גרם לו להבין שלידת בית היא לא איזה "שאנטי" קיצוני, אלא משהו שיתקיים רק אם הכל בסדר, ואם יש בעיה - אז הולכים לבית חולים. עם כל מיילדת בדקתי את הקווים האדומים (עם אילנה ממש ישבנו עם היומן שלי, כדי לראות כמה מוקדם אוכל ללדת בבית/אצלה - בגלל הסכנה ללידת פג).
אצלי, היו דברים ברורים לחלוטין מראש: עוד לפני הלידה הראשונה היה לי ברור שהכאב הוא לא פקטור. אין מצב שאני ארצה אפידורל או כל התערבות מסוג זה. שום מחט, אלא אם כן יהיה קיסרי חירום.

אם את רוצה תגובות ספציפיות יותר, תשאלי

יכולה לתרום לדיון איך זה מתנהל בקנדה.
רוב הנשים יולדות בבית חולים עם רופא. רק 7% בוחרות ללדת עם מיילדת, ואז אפשר להזמין אותה הביתה או לבית החולים, והן עושות את מעקב ההריון וששה שבועות אחרי הלידה.
זה לא בתשלום, כי הביטוח מכסה, כך שכל אי הנוחות העסקית יורדת. מאידך, את לא בוחרת את המיילדת: יש לכל אזור מרכז מיילדות משלו והם קובעים לך מי תהיינה המיילדות שלך לפי הסדר שלהם. כך שאין את הדגש הזה על "כימיה".
מיילדות - מדובר בשתיים. אחת שמגיעה בתחילת הלידה, והשניה עוזרת, שהראשית מזמינה כשמתחיל השלב השני. אם יש עוד לידה באותו זמן, הרי שהשניה תהיה זו שתלך. (כך קרה אצלי: ילדתי עם הראשית שהכרתי ועם מיילדת נוספת שלא הכרתי, כי השניה שלי הלכה ללידה אחרת, שבה היא היתה המיילדת ה"ראשונה").
אני רואה שאני צריכה לכתוב את סיפור הלידה הזאת, כי אני קצת נסחפת פה לכיוונים שלא שייכים.

בקשר לקשר עם המיילדת, בכל הלידות שלי במשגב לדך לא קלטתי בכלל מי המיילדת שלי. הייתי כל כך מרוכזת בלידה עצמה, שבכלל לא שמתי לב מי היתה שם. הפעם הכרתי אותה מראש אבל לא יכולתי לבחור בה. אני לא יודעת אם הייתי בוחרת בה לו הייתי יכולה להפעיל פה שיקול דעת. ובכל זאת במהלך הלידה היה מרגיע ונעים להיות עם מישהי מוכרת. בעיקר שמחתי שאת התפרים ביצעה מישהי שהיתה אתי בלידה ולא איזה רופא מנוכר שלא יודע מה עברתי לפני רגע. בסוף הלידה התחבקנו, והיתה תחושה של קרבה. אבל זה סוג מאד מסויים של קרבה, סוג קצת מבלבל, כי מצד אחד זו קרבה מאד חזקה (באותו רגע הרגשתי כאילו אנחנו אחיות לפחות) ומצד שני אין בכלל קרבה (כי אנחנו לא מכירות בעצם ויתכן מאד שהמשותף בינינו מועט ביותר).

רוצה להמשיך את הקו של מ י בענין הקשר עם המיילדת: פגשתי את המיילדת רק פעמיים לפני הלידה, כי הגעתי די מאוחר לכל הענין הזה של לבחור מיילדת (בגרמניה - שם כן בוחרים מתוך רשימה, אם כי רצוי שזו תהיה מישהי מאותה שכונה), וכמה שהיא היתה מקסימה, היא היתה בכל זאת זרה. עם זאת נוצר בינינו קשר אינטימי תת קרקעי כזה, גם בלי שנכיר ובלי אפילו שנתחבק או משהו, פשוט היא מישהי שאני לא אשכח. נכון שזו בסופו של דבר העבודה שלה, אבל אפשר גם להסתכל על חצי הכוס המלאה: יש להן עבודה כל כך נפלאה, שמחברת אותן בקשר של אהבה ללקוחות שלהן. מצד אחר, זה אולי דומה קצת ללשלם לפסיכולוג (שלא הופך לחברת נפש) או לשלם לכל מטפל/ת בכל תחום רפואה הוליסטי, שיש בו גם התייחסות לתהליכים נפשיים.

אני יכולה לספר קצת על איך זה עובד בגרמניה:

תשלומים ועלויות נוספות: אין. הביטוח משלם. צריך לרכוש סדיניות ואין לי מושג איך מארגנים בריכה, אני מניחה שזו אכן הוצאה עצמית.
מה קורה לגבי לידות נוספות ש"נופלות" באותו זמן - מספר מיילדות אמרו לי בטלפון שלא יוכלו ליילד אותי, הן משריינות זמן ביטחון לכל לידה ובכלל, יש הרבה מיילדות ואין להן בעיה לסנן לקוחות. ובכל מקרה יש סטנד ביי.
מה קורה במצב של פינוי לבית החולים - המיילדת שלי אמרה לי שהיא תישאר איתי ושזה יהיה בסדר כי היא עבדה פעם בבית החולים שאליו הייתי מתפנה במקרה הצורך ומכירים אותה שם, כך שיתנו לה להישאר.. אני לא יודעת מעבר לזה, נראה לי שזה פתוח.
כמה זמן אחרי הלידה המיילדת נשארת איתך - שעתיים. המיילדות בגרמניה מגיעות גם אחרי הלידה, נדמה לי שמשהו כמו 15 פגישות (לאחרונה הוסיפו שתי פגישות, היא הציעה לי לנצל אותן בזמן הגמילה ממוצקים..) - למעשה, המושג הגרמני הוא hebamme שאני לא סגורה על מה זה אומר, אבל כנראה שלא "מיילדת" כמו שאנחנו מתכוונים, אלא משהו יותר רחב. יש מיילדות שנותנות רק תמיכה לאחר הלידה, יש כאלה שגם לפני (גם קורס הכנה ללידה פרטי נגיד) ויש כאלה שהן גם מיילדות בית. כולן באות אחרי הלידה, גם אם ילדת בבית חולים, כדי לעזור עם הנקה, טיפול בחבל הטבור, לעזור עם אמבטיה ראשונה וכו', וגם לבדוק את היולדת והתינוק. את הבדיקה עם הדקירה בעקב ששכחתי את שמה עשתה לנו המיילדת, אצלנו במיטה.
מהן סיבות "רפואיות" לביטול מראש ובאילו מקרים מתפנים לבי"ח - במקרה שלי למשל היה ביטול מראש, כשבוע לפני הלידה. כיוון שהייתי בשמירת הריון עם דימומים משבוע 31, המיילדת שלי התייעצה עם חברה שלה שיש לה יותר נסיון, והחליטה לבסוף שהיא מוכנה לקחת את הלידה שלי אם השליה תעלה מספיק. כשהתברר שהשליה הנמוכה לא עלתה מספיק היא הפנתה אותי לבית החולים. בסופו של דבר היתה לידת בזק בבית... כך שהיא נאלצה בכל זאת לבוא, ואף להזריק פיטוצין כשהשליה התעכבה והדימום היה כבד למדי.
בקליניקה של רופאת הנשים שלי עבדה גם מיילדת יועצת. היא כבר לא לוקחת יותר לידות בית, אבל נפגשת עם כל יולדת שמעוניינת בכך ומלווה אותה במהלך ההריון. היא המליצה לי על מיילדת שחשבה שתתאים לי, בדקה אותי קצת, ומאוד עזרה עם ההחלטה על לידת בית. כשחיפשתי מיילדת (די בלחץ, לקראת סוף ההריון), מצאתי מישהי (כבר חשבתי שזו תהיה לידת בי"ח בעקבות שמירת ההריון והצרות) שאמרה לי: מיד אחרי שתלדי - תתקשרי אלי. סיפרתי את זה לאולריקה המיילדת היועצת והיא היתה מזועזעת: היא אמרה, כשאת יולדת לא רק הגוף שלך נפתח אלא גם הנפש, את מוכרחה להכיר את מי שתלווה אותך, את מוכרחה להרגיש איתה בנוח, מוכרחה להיות ביניכן אינטימיות איזושהי. ואז היא הכירה לי את מי שיילדה אותי.

סליחה אם יצא קצת בלאגן.

מ י הצלחת לתאר במילים כמה דברים שאני לא הייתי מצליחה

חשבתי עוד ...
בעצם נראה לי שכולן (כל היולדות והמיילדות) מסכימות שהמיילדת תהיה מתחילת הלידה עד סופה - אי ההבנה / אי ההסכמה עלול להתעורר בשאלה מהי התחלת הלידה... ואת זה כדאי להבהיר מראש כדי למנוע מצבים אפורים.
ועכשיו אני תוהה האם בכלל ניתן להחליט מראש?!

את לא בוחרת את המיילדת: יש לכל אזור מרכז מיילדות משלו והם קובעים לך מי תהיינה המיילדות שלך לפי הסדר שלהם. כך שאין את הדגש הזה על "כימיה"
דווקא יש לזה גם יתרון. אני,למשל,חיה באיזור שיש בו גג שתי מיילדות בית(אם נצא מנקודת הנחה ששתיהן פעילות ולא הפסיקו בגלל הביטוח וכד')מוסמכות. ככה שאין לי באמת הרבה בחירה. וממילא כל העניין הזה של "חיפוש אחר כימיה" הוא אשליה כי אני מתרשמת שגם אילו מכן שחיות באיזור המרכז ויכולות לבחור-לא יכולות להרשות לעצמן להתרוצץ בין 5-6 מיילדות. והאמת היא שזה גם נורא מבזבז אנרגיה. מה שרוקדת לאור ירח עשתה נשמע לי מאד מעשי. להתקשר. לקבל תחושה דרך שיחת הטלפון ובסוף להפגש ולהחליט.
כשמקבלים מיילדת ממרכז מיילדות,כמו בקנדה, אז בעצם נחסך כל העניין הזה של בחירה וחיפוש ואני בטוחה שאם ממש מרגישים שהמיילדת שקיבלנו לא נכונה לנו,אפשר לערער ולהחליף.

P, כשאת בוחרת מילדת היי ברורה עם עצמך מה הן הציפיות שלך ממנה. אני לא מתכוונת רק מבחינה טכנית או כספית, אלא יותר מבחינה רגשית.
האם את מחפשת מישהיא שתהווה עבורך תמיכה נפשית, האם חשוב לך להרגיש אינטימיות איתה, האם את את מחפשת דמות של אמא, דמות של חברה. אם תהיי ברורה עם עצמך ועם הבחירה שלך אז לא תהיי מאוכזבת.
בלידת הבית שלי התלבטתי בין המיילדת האימהית החמה והמכילה, לבין הדמות המקצועית והעניינית.
בחרתי בשניה. אני מסכימה עם טרה רוסה שכתבה:

המיילדת לא באה להחליף אמא תומכת ולא באה להחליף את כל השבט. היא גם לא באה להיות הכל בשביל היולדת. היא אשת מקצוע. ככזו התפקיד שלה הוא לוודא שהלידה תלך חלק ושהיולדת והתינוק יהיו בריאים. לדעתי תפקידה גם אינו לתת תמיכה רגשית. אני גם לא חושבת שבעבר, המיילדת המסורתית הייתה עושה את זה ללא כסף. זה היה מקצוע ככל מקצוע, שירות בתשלום.

היה לי חשוב ללדת בעצמי, על פי תחושותי הפנימיות. למדתי מהלידה הראשונה שבניגוד למי שמסביבי בזמן הלידה אני מרגישה ויודעת בדיוק מה לעשות בכל שלב. כל התערבות מהווה עבורי הפרעה.
לכן בחרתי מילדת המקרינה מקצועיות אך גם מרחק מסוים שנועד להניח לי ללדת בעצמי.
המטרה שלה היתה לתת מענה מקצועי - רפואי, אם צריך, וביתר הזמן לא להיות מורגשת.
הייתי מאוד מרוצה. היא היתה שם לבדוק שהכל תקין, לבדוק את השילייה ולתפור אותי.
בעיקר היא היתה שם בשביל להניח לי ללדת לבד!!!
בלידה הבאה אלד ללא מילדת.

נעמי, תודה הוספת עוד נקודה חשובה מאוד לגבי ההחלטה - הבחירה - שאלה שצריך לשאול בבחירת מיילדת.

אני ילדתי עם מיילדת בית איתה נפגשתי לפני הלידה מספר פעמים, עשיתי אצלה קורס הכנה ללידה ובסה"כ הייתי מרוצה ממנה. מאחר וזו לידתי הראשונה לא ממש ידעתי מה יהיה לי חשוב במהלך הלידה. מה שהסתבר לי כחשוב, זה שלא יפריעו לי. בסה"כ המיילדת הלכה עם הרצונות שלי, אך לא בהכל. בדיעבד הסבירה לי שהיא התעקשה על תפיסת העולם שלה ולא קיבלה את דעתי, שתפיסת העולם שלה לא מתאימה לי, ולא מתאימה לכל אישה ואישה. בדיעבד לא הייתי יולדת איתה. בהחלט אבחר במיילדת אחרת בלידה הבאה. וכן, אלד שוב בבית. בלידה הבאה אדאג יותר לתיאום ציפיות ביני לבין המיילדת.

בדיעבד הסבירה לי שהיא התעקשה על תפיסת העולם שלה ולא קיבלה את דעתי, שתפיסת העולם שלה לא מתאימה לי, ולא מתאימה לכל אישה ואישה.
את יכולה לפרט?

את יכולה לפרט?

כן, אם כי לא להכנס ליותר מדי פרטים על מנת לא לחשוף את המיילדת ולא להחשף. המיילדת שלי מאמינה בתורות קוסמיות ופסיכולוגיות שונות ומשונות. אני לעומת זאת אדם מאוד רציונאלי. למרות שהבהרתי לה את זה, היא ניסתה ליישם עלי את אמונותיה. לאחר הלידה, כאשר הסברתי שזה רק הציק והפריע, אמרה כי היתה חייבת, כי יש יולדות שלהן זה עוזר. לצערי, היא לא התחשבה בכך שאני כיולדת מסוימת מאוד, לא מאמינה ולא מעונינת בכך, למרות שזה אולי עוזר לאחרות. בסה"כ היתה לי לידה מדהימה וחוויתית.

המושג הגרמני הוא hebamme
בשוויץ, גם ליולדות בית חולים מגיעה hebamme הביתה למספר פגישות - מעקב אחרי האמא, התינוק, וההנקה.

קראתי את כל הדף בעיון ועיניין.
אני בחרתי ללדת בבית את הלידה האחרונה פשוט כי זה נראה לי נוח יותר - בישביל מה לנסוע לבית חולים, להשאר שם יומיים, למצוא סידור לילדים, לתזז את הבעל הלוך ושוב וכד', אם אפשר פשוט בבית. האמת היא שרציתי מאד ללדת בבית גם בלידות קודמות, אך אז לא הכרתי את האפשרות, ורק לקראת ההריון החמישי שמעתי שיש בארץ מיילדות בית. ואפילו הסתבר לי שיש מילדת שגרה חמש דקות מהבית. פניתי אליה, כי היא היתה הכי קרובה, התרשמתי שהיא בסדר גמור, וילדתי איתה. לא חשבתי לשוחח עם מילדות בית נוספות. הייתי מאד מרוצה, ובשמחה הייתי יולדת איתה שוב.
אולי פשוט היה לי מזל, ואולי הציפיות שלי לא היו גדולות מידי. מאחר וילדתי ארבע פעמים בבית חולים לפני לידת הבית ידעתי למה לצפות באפן כללי מלידה. לא היו לי שום טראומות מלידות בית חולים, וכרופאה בית החולים לא במיוחד מפריע לי, אבל נראה לי נעים יותר ללדת בבית. גם בבית החולים ילדתי כמו שרציתי, רק שזה היה פחות נוח. לכן ציפיתי ממיילדת פשוט לעזור לי ללדת, וזה מה שהיא עשתה, ובצורה נעימה מאד.
כמובן שביררתי מראש מה הנסיון של המיילדת, מה קורה "אם", והמשכתי את התהליך איתה כי היתה כימיה אנושית בינינו. ברור שלא הייתי ממשיכה איתה אם היא היתה בן אדם לא נעים או לא חכם בעיני. אבל לא ציפיתי ממנה לתמוך בי נפשית (את זה עושה הבעל שלי בלידות), ולא ציפיתי למשהו מעבר לעזרה בלידה.
זה בודאי קשור לאופי שלי שהוא עינייני ולא מאד "רוחני".
ומבחינתי החוייה היתה נפלאה - המיילדת היתה בדיוק כל מה שציפיתי, ולמרות שהלידה היתה אולי הקשה ביותר שלי (למרות שזו היתה לידה חמישית) הרגשתי שבדיוק כך הייתי רוצה ללדת שוב.
נראה לי שחלק מהקשיים שתוארו כאן נובעים מציפיות שרוב המיילדות לא יכולות לעמוד בהן, כמו תחושה שאת היולדת האחת והיחידה, וציפיה לאיזה כימה נפשית עמוקה.
יתכן וזו הסיבה שבשיטות שתוארו בגרמניה וקנדה, בה לא ממש בוחרים את המיילדת, השיטה פועלת היטב. כמובן שההנחה היא, שמיילדת שהולכת לעבוד בתחום כל כך רגיש כמו לידות בית, תהיה מראש אשה רגישה ותומכת, בנוסף להיותה אשת מקצוע מעולה. אבל אני לא בטוחה שצריך משהו מעבר לזה. או אולי צריך לומר זאת אחרת - אני אישית לא צריכה מעבר לזה.

מסכימה עם אמא ל 5. לפחות עבורי, זה בדיוק מה שחיפשתי. ולכן כשהמיילדת שלי ניסתה להיות הפסיכולוגית/המורה הרוחנית/ המגדת העתידות/הגורו או מה שזה לא יהיה זה מאוד הפריע לי. אני רציתי אותה שם נטו כמיילדת. בתור מיילדת היא עשתה עבודה טובה מאוד. התוספת שעליה התעקשה היתה מיותרת ומציקה. לי כן חשוב ליצור אינטימיות עם המיילדת לפני הלידה, לכן מספר מפגשים או קורס הכנה ללידה חשובים בעיני. אינני רואה במיילדת חברת נפש לכל החיים, לא מצפה ממנה שתתן לי את ההרגשה שאני האחת והיחידה. אפילו ההפך- החיבור ביני לבעלי בלידה (ובכלל) מאוד חשוב לי, ולכן אני מעדיפה שהמיילדת תהיה בצד ותתערב אך ורק כאשר יש צורך מקצועי בכך. כן מצפה ממנה להיות לבבית ונחמדה ותומכת, ועם זאת עיניינית ותכליתית. אולי בגלל המעמד המאוד מרגש שבו משתתפת המיילדת נוצרת תחושה שהיא חייבת להיות יותר מעורבת רגשית. לדעתי, בסופו של דבר זה רק פוגע.

מה התפקיד של המיילדת?
רק להיות "עין מקצועית" שמוודאת שאין צורך בהתערבות?
אני לא חושבת שאפשר לצפות להיות "האחת והיחידה", אבל כן כבוד לחד פעמיות שלי כיולדת, בלידה הזו...
מיילדת שכבר לא רואה בכל לידה מחדש משהו מרגש ומיוחד וחד פעמי - כנראה צריכה לחשוב על דרכי רענון, הפוגה או פרישה.
מתוך בלוג שוליית המיילדת: שלוש יולדות, שלושה עולמות שונים. אני יודעת שכל אחד הוא יחיד ומיוחד, אבל כמה שזה מתבטא בלידה! - הייתי רוצה שהרעננות הזאת תשמר, גם כשהמיילדת כבר לא שולייה בכלל... (וזה אפשרי).

חוץ מזה, שאני חושבת שמיילדת בכלל, ומיילדת בית בפרט, אמורה להיות יותר מאשר עין מקצועית. אם זה מה שהייתי רוצה, הייתי לוקחת רופא/ה.
כן, אני משלמת הרבה כסף, ותמורת הכסף הזה אני מצפה לתמורה.
אני מצפה שהמיילדת תהיה איתי בכל זמן שאני רוצה (בפרק הזמן שמתחילת הצירים ועד זמן מה אחרי הלידה), ושתהיה בעלת נוכחות, ככל רצוני באותו רגע.
כלומר, אני בהחלט יכולה לראות מצב שבו אני (או מישהי אחרת) רוצה פרטיות ושלא יפריעו לה, וזה בסדר גמור - אבל אם אני רוצה מסג', עידוד, עצות - זה נראה לי חלק מהתפקיד. לא פסיכולוגית, לא מרפאת-כל-מכאוב-בדקה או מורה רוחנית, ומה שמספרת פיצה על הפעלת תפיסת עולם שלא מתאימה ליולדת, ממש לא נראה לי במקום - אבל כן נוכחות מורגשת.
אני מצפה שהמיילדת תכבד אותי - אם אני מאמינה באלוהי ישראל ורוצה להעזר בתפילות, אם אני מאמינה בהילינג ורוצה שיעשו לי בלידה (המיילדת לא אמורה לבצע, אם זה לא מתפיסת עולמה, אלא רק לאפשר, לתת מקום מכבד. אפילו להשתתף מותר) - או אם אני לא רוצה אף אחד מאלו.
זה לא פגם, ואפילו הועיל, במקרה שלנו, לחיבור ביני לבין בנזוגי. זה לא במקום, אלא נוסף (הוא תמך רגשית, בעידודה, היא עזרה בעיסוי ובניצוח כללי על הדברים לפי מה שלמדה אותי בפגישות המוקדמות...).

לכן מספר מפגשים או קורס הכנה ללידה חשובים בעיני.
גרם לי לחשוב -
מה אתן חושבות על קורס הכנה ללידה קבוצתי ע"י מילדת למספר זוגות שמתעתדים ללדת אתה?
יש טעם? מועיל? מזיק? מיותר?

זה הקורס שעברתי. אני בקשר עם אחת הבנות שהשתתפה בקורס. יש טעם ומועיל מאוד!

ה hebamme גם בגרמניה משמשת כתומכת לכל יולדת, גם יולדות בית חולים.
לגבי קורס משותף, לי זה לא היה מתאים, הייתי מעדיפה משהו אינטימי יותר. להרגשתי המיילדת צריכה "ללמוד" אותי באותה מידה שאני צריכה ללמוד אותה, ובמפגשים מרובי זוגות הייתי מרגישה שאני הולכת לאיבוד. אבל זה אישי לגמרי. בהריון הקודם לא עשיתי קורס בכלל כמו שגרמנית זה לא הצד החזק שלי. הסתפקתי ב"טבעי ללדת" והתרגילים שמוצעים שם.

היום דיברתי עם מיילדת בטלפון.נשמעה לי מאוד נחמדה ומקצועית.
כששאלתי מה קורה אם יש פינוי לבית חולים היא אמרה שהיא מלווה אותנו אך לא נשארת במהלך הלידה,
מכיוון שממילא לא נותנים לה לתפקד שם וזה יכול רק להפריע.
מצד אחד-נשמע הגיוני.ומצד שני-נדמה לי שקראתי פה בסיפורי לידה שונים שהמיילדת כן נשארת בלידה
וזה כן נראה לי כתמיכה משמעותית.
מה דעתכן?אשמח לשמוע מבעלות נסיון.

זה תלוי בביה'ח אליו מתפנים,ככה נראה לי. כשאני התפניתי בזמנו זה היה עם מיילדת שעובדת בביה'ח אליו עברתי. יצא לי נהדר. היא יילדה את בני שם.
מצד שני,אם זה בי'ח שלא מכירים בו את המיילדת זה יכול באמת רק להרוס לך אם תגיעו ותצהירו "התחלנו לידה בבית ועברנו לכאן והמיילדת רוצה להמשיך...". צריך לדעת מתי להיות פוליטיקלי קורקט.
גם תלוי למה עוברים ובאיזה שלב.

לי היה נהדר שהמילדת נשארה איתי.
אני יודעת שהיא סבלה מזה מאוד.

יכולה להבין למה מילדת תגיד לך דבר כזה אבל אני לא הייתי מסכימה.

לי היה נהדר שהמילדת נשארה איתי
ה עוגיה. המילדת שהיתה איתך היא באמת מיוחדת במינה ומוכנה לבוא לקראת יולדות בהרבה מקומות שבהם מיילדות אחרות לא. אשרייך.

אני חשבתי לי-אין אפשרות להצהיר שהמיילדת רוצה להמשיך-זה די ברור
אבל היא יכולה להיות שם כמלווה ולתת ליולדת (לא לצוות) עצות מה לעשות,לא?
גם אם מאוד צריכה לשמור על פרופיל נמוך,עדיין יכולה להיות לה תועלת.
אלא אם כן הצוות מתפלץ ברגע שהוא רואה אותה.
תלוי למה עוברים ובאיזה שלב-את יכולה לפרט?
ה עוגיה-אפשר לשאול מי הייתה המיילדת שלך?

הולכת...
מה שאת מקווה,למעשה,ככה נראה לי,זה שאם יהיה צורך ותעברי ללדת בביה'ח המיילדת תשאר איתך על תקן דולה. למעשה מבחינה מקצועית אין לה הרבה מה לעשות איתך שם. היא לא יכולה להתערב לצוות הרפואי בהחלטות השונות. היא יכולה רק להיות שם בשבילך,לעסות,לעודד,לייעץ לגבי תנוחת לידה,לעזור עם תהליך הקבלה והרישום.
הכל טוב ויפה אבל אולי לא לכל מיילדת בית מתאימה סיטואציה כזו.במיוחד לא בתקופה הנוכחית שהיא תקופה ירודה עבור מיילדות הבית(כל הנושא של ביטוח והתנהלות מול המערכת).
תלוי למה עוברים ובאיזה שלב-את יכולה לפרט?
אם עוברים בגלל החלטה של המיילדת,הווה אמר,מצב לא אייאייאיי שמצריך שהייה בבית חולים(חשש למצוקה עוברית,חשש למצוקת היולדת וכ'ו). שכן אז,לטעמי,יש יותר משקל לנוכחות המיילדת.
אם עוברים בגלל הרצון שלך. נניח,ההחלטה שלך לקבל אילחוש אפידורלי,לדוגמא.או עייפות בגלל לידה ארוכה.אולי אז אין הכרח שהיא תתלווה איתך ותהיה על תקן דולה. זה תלוי בה. את לא רוצה איתך מלווה עם אנרגיות שליליות,זה בטוח.

אם היולדת מתפנה בגלל רצון שלה ,ובעצם החלטה לוותר על כל העניין של לידת בית טבעית,אז אולי באמת אין למיילדת מה לחפש שם.
אבל אני שואלת על מצב שבו יולדת מתפנה בגלל החלטה רפואית,כמו בדוגמה שנתת.
ואז נראה לי שהליווי נחוץ, כי גם ככה זה יכול להיות מצב מלחיץ ומפחיד,ופתאום "להשאר לבד" ככה מול
המערכת...ואז עצות של המיילדת יכולות לעזור כי היא מאפשרת לך לדעת למה כדאי להסכים ולמה לא
(למשל),וגם מפחיתה את תחושת החרדה הכללית שבוודאי נוצרת במצב כזה.
אם שכרתי מיילדת במחשבה שאני רוצה ליווי אישי במהלך הלידה,אני יכולה לצפות שהליווי יימשך גם אם לא הכל הלך לפי התוכנית ונוצר מצב חירום.
אני רוצה לסמוך על המיילדת שלי שלא תעזוב אותי לבד כי לא נוח לה,ושלא תפזר "אנרגיות שליליות"
באופן כללי...
האם לדעתך אני מגזימה בציפיות שלי?
מאוד חשוב לי להבין את מה שאת כותבת,כי בכלל עוד לא פגשתי את המיילדת ואין לי שום רצון להתווכח
סתם לפני שאני מבינה את התמונה המלאה.

הבעייה היא שמיילדות הבית לא ממש רצויות בבי"ח, ולפעמים, במיוחד אם זה בי"ח שהן "גדלו" בו (כל מיילדות הבית היו מיילדות בי"ח פעם). עצות של המיילדת ליולדת, יכולות בהחלט להתפרש (ומתפרשות) כחתירה נגד הצוות. זה יוצר התנגדות של הצוות גם ליולדת, ולא תורם לה.
דווקא אם נוצר מצב חירום, הקושי של המיילדת גדול יותר, כי היא נתפסת כאשמה במצב או כחסרת אחריות (ולא משנה שבעצם, ההעברה לבי"ח זו בדיוק האחריות שלה, כשהמצב לא מאפשר השארות בבית). מעבר בעקבות בחירת היולדת הוא יותר פשוט, למרות שגם שם, עלולים להתברר הבדלי ההשקפות לגבי הלידה, וזה יכול להעמיד את המיילדת במצבים מאד לא נעימים - למשל, משך זמן לאחר פקיעת מים, אורך לידה ללא זירוז וכדומה.
אני מבינה את הרצון שהמיילדת תמשיך איתך לבי"ח, ואם היא מוכנה - זה נהדר, אבל אני גם מבינה מיילדות שלא ממהרות להעמיד את עצמן במצבים האלו. בסך הכל גם להן יש רגישויות, והן גם צריכות להמשיך לעבוד עם בתי החולים, ולו כדי להעביר את המידע הרלוונטי בעת הפינוי. הקושי לתפקד במערכת עוינת, שכוללת נהלים שנוגדים את השקפת העולם של המיילדת, מאד ברור לי, ולדעתי, מעבר לקושי של המיילדת (שהוא לגיטימי), זה גם משפיע לרעה על היולדת.

בכל מקרה, נראה לי חשוב ללבן את הנושא מראש, ולוודא שיש מישהו אחר שישאר איתך בעת הצורך (מודה שזו היתה נקודה שלא התארגנתי אליה כראוי, ולשמחתי לא עמדה במבחן). לא הייתי פוסלת מיילדת רק בגלל הסיבה הזו.

אם היולדת מתפנה בגלל רצון שלה ,ובעצם החלטה לוותר על כל העניין של לידת בית טבעית,אז אולי באמת אין למיילדת מה לחפש שם

למה? עונש? אם התוכניות היפות לא מצליחות להתגשם, האם צריך להוסיף לכל הבלבול והכאב גם פרידה ממלווה צמודה? מעבר לבית חולים מבחירת היולדת אין פירושו אמירת "זה לא בשבילי כל השטויות האלה". פירושו "אני רוצה ללדת, אבל הגוף שלי מתקשה, ובמקום להיתקע עם הראש בקיר אני בוחרת להיצמד למציאות ולעשות מה שאפשר כדי לסיים את הלידה".

כל עוד המיילדת יכולה להישאר, כדאי מאוד שתישאר.

עונש?!חס וחלילה!!!אם הלידה ממש לא מתקדמת ואין ברירה אלא לקבל זירוז,זה מבחינתי פינוי מסיבה רפואית.מן הסתם יש גם מצבים שבהם היולדת רוצה לשנות את בחירתה תוך כדי הלידה,גם אם כן יש לה
אפשרות להמשיך בבית (לא מה שקרה אצלך,לפי הסיפור לידה שלך).ואז אולי המיילדת יכולה לחשוב
שממילא היא כבר לא נחוצה ולא מועילה עם "השיטות הטבעיות שלה".
בכל אופן,המיילדת שאיתה דיברתי ממילא לא עשתה שום הבחנה כזו,אלא אמרה שמבחינתה היא תמיד
מיותרת בבית החולים.היא סובלת,אף אחד ממילא לא מקשיב לה,והצוות נותן יחס עוין יותר אם היא
מתעקשת להשאר.
והיא גם ציינה שידוע לה שמיילדות אחרות כן נשארות.
אני מבינה שלך זה מאוד עזר כשהמיילדת נשארה.
ולכן שאלתי שאלה,כדי לשמוע מנסיון של אחרות,ולחשוב למה אני בעצם מצפה ממיילדת,כי זה די מבלבל
אותי כל העניין הזה...
מבחינתה מצבים של פינוי לא קורים הרבה,ואם כבר קורים כדאי ליולדת לשנות "סטייט אוף מיינד"
ולהתאים את עצמה למצב החדש והלא מתוכנן שנוצר.

לי זה מאוד עזר, בגלל יחסים טובים של המיילדת עם צוות בית החולים שבו עבדה קודם. אבל ברור שזה לא המצב בכל המקרים.
בעיקרון, נוכחות המיילדת נחוצה לדעתי לא בגלל "השיטות הטבעיות שלה" ולא בגלל עזרה טכנית שהיא יכולה להגיש, אלא מפני שהיא כוח שליווה את היולדת עוד בשלבי ההריון, שמכיר את החששות והתקוות של היולדת. היא יכולה להוות גורם מגשר בין הבית לבית החולים ולטשטש במקצת את המעבר החד הזה.
כל זה נכון כמובן אלא אם בבית החולים והמיילדת ממש צהובים זה לזה, שאז האווירה השלילית עלולה לפגוע עוד יותר במהלך הלידה.

ואגב, בכל סיפורי לידות הבית שקראתי, שבהם עברו לבית החולים (יש כנראה די הרבה כאלה, ומעטים מאוד מקרי החרום שבהם), לא ראיתי שהיולדת שהחליטה לסיים את לידת הבית שינתה את אמונותיה והרגשתה לגבי החשיבות של לידה כזו עבורה. פשוט, נוצרו נסיבות אחרות.

_היא סובלת,אף אחד ממילא לא מקשיב לה,והצוות נותן יחס עוין יותר אם היא
מתעקשת להשאר._
זה אמיתי. לא תירוצים. גם אלו ש"מתגברות" ונשארות מספרות את זה. לא כולן מסוגלות לעמוד בזה. ובסך הכל - הרי לא סתם הן יצאו מהקן החם והנוח של בי"ח, אל הג'ונגל של מיילדות עצמאית. זה קורה לרוב רק לאחר שהגיע רפש עד נפש.

המיילדת אפילו אמרה יותר מכך-שאם היא הולכת צוות בית החולים מאוד משתדל עבורך פתאום,כדי
להוכיח לך שטעית ושבעצם כיף ללדת אצלם.כלומר היא טוענת שממש עדיף שהיא תלך...
היא גם אומרת שאין לה קשרים טובים בבתי חולים כי היא כבר המון שנים לא עובדת בתוך המערכת.
והיא גם לא מכירה את היחס בכל בתי החולים,רק לחלק מהם יצא לה להגיע במשך השנים.
מיילדת אחרת שדיברתי איתה בטלפון ועד לא מזמן עבדה גם בבית חולים,אמרה שהיא כן נוטה להשאר,
אך גם היא ציינה שעקב המצב הפוליטי השביר של מיילדות הבית היום היא צריכה לשמור על פרופיל מאוד
נמוך.
קומה ג-האם המיילדת שלך סבלה מזה שהיא נשארה איתך?

האם המיילדת שלך סבלה מזה שהיא נשארה איתך?

לא, נהפוכו, היא פגשה הרבה קולגות לשעבר והתנשקה עם כולם

את יכולה לקרוא בדף סיפור הלידה שלי סיפור הלידה של קרוטונית מהמרק הגדול

_מבחינתה מצבים של פינוי לא קורים הרבה,ואם כבר קורים כדאי ליולדת לשנות "סטייט אוף מיינד"
ולהתאים את עצמה למצב החדש והלא מתוכנן שנוצר_
אני מסכימה איתה. למרות שאין לי את הנסיון שלה כמיילדת,הגישה שלה נראית לי מאד נכונה. אני חושבת שמה שהכי חשוב אצלה זו הכנות שלה כלפייך. זה המקום ממנו היא באה וכך היא תרגיש/תנהג במקרה של מעבר לב'יח. אני אישית לא הייתי בוחרת במיילדת שעבורה להגיע לבי'ח עם יולדת זה "מפגש חברתי"(אני מקצינה,אני יודעת ולכן המרכאות) כי זו אנרגיה שהיא מביאה איתה ללידה-האפשרות לעבור לבי'ח נמצאת באוויר. לי אישית היה חשוב המקצועיות של המיילדת,השקפת החיים שלה בגדול(האם היא מקבילה לשלי),היכולת שלה(וכמה אני סומכת עליה) לאבחן מצב שבו באמת צריך לעבור לבי'ח והיכולת שלה לגרום לי להרגיש טוב עם המעבר בכל מקרה. גם אם היא לא מלווה אותי בפועל.

המיילדת בה בחרתי לא תבוא לבי"ח הקרוב אלי אם אתפנה. אני מודעת לזה ובכל זאת מעוניינת בה, בביתי. אילו הייתי יכולה להיות בקשר גם עם דולה שרק תיהיה בסטנד ביי, למקרה של בי"ח, זה היה אידילי. אבל לא נראה לי שמישהי תסכים לעשות זאת...
אני מסכימה עם בת ההרים-
לי אישית היה חשוב המקצועיות של המיילדת..היכולת שלה..לאבחן מצב שבו באמת צריך לעבור לבי'ח והיכולת שלה לגרום לי להרגיש טוב עם המעבר בכל מקרה. גם אם היא לא מלווה אותי בפועל.
בדיוק|Y|!

אני אישית לא הייתי בוחרת במיילדת שעבורה להגיע לבי'ח עם יולדת זה "מפגש חברתי"(אני מקצינה,אני יודעת ולכן המרכאות) כי זו אנרגיה שהיא מביאה איתה ללידה-האפשרות לעבור לבי'ח נמצאת באוויר

תראי, אי אפשר לצאת מזה. גם אם ביה"ח עוין את המיילדת, זו אנרגיה שהיא מביאה איתה ("המקום הרע הזה"). כך או כך, כל אחת בוחרת את המיילדת שנראית לה, וזה לגמרי עניין של טעם וכימיה.

תודה בת הרים @}.זו גם ההרגשה שהתגבשה והתבשלה אצלי כמה ימים אחרי המפגש איתה.
ובקשר למה שכותבת קומה ג-אני מסכימה גם כן.מן הסתם לכל יולדת יש מספר פרמטרים שחשובים לה
אצל המיילדת,חלק יותר וחלק פחות.
אני רואה שצריך לעשות מין סדר עדיפויות אישי,ואני מודה לכן שאתן משתפות ועוזרות לי לעבור את התהליך.

_אם היולדת מתפנה בגלל רצון שלה ,ובעצם החלטה לוותר על כל העניין של לידת בית טבעית,אז אולי באמת אין למיילדת מה לחפש שם.
אבל אני שואלת על מצב שבו יולדת מתפנה בגלל החלטה רפואית,כמו בדוגמה שנתת_
את מפרידה בין שני מצבים כאילו שיש ביניהם הפרדה דיכוטומית, ולא כך הוא. העניין הוא דווקא בזה שבין שני המצבים שנתת יש הרבה אפור.
אם אני יכולה לתרום את השני גרוש שלי אז אני יכולה לומר שאחת המסקנות שלי היא שמיילדת אחרת אולי היתה נוהגת ביותר החלטיות במצב שבו הייתי: או נוקטת בפעולות נוספות כדי לקדם עניינים בבית, או חותכת עניינים מהר יותר ומציעה בעצמה שנלך לבית חולים בלי שזה יבוא דווקא ממני. אני חושבת שבלידה ראשונה צריך מיילדת עם המון ניסיון. בחרתי מישהי שהיתה לי כימיה איתה והיא אישיות נהדרת, והיא זרמה איתי, אבל אולי לפעמים זה לא מספיק, בעיקר בלידה ראשונה, בה ליולדת אין מושג בדיוק על מה מדובר ולמיילדת יותר.

והיא זרמה איתי
זהו, שאם היא "זורמת איתך" אז היא מחכה שהדברים יבואו ממך.

זהו, שאם היא "זורמת איתך" אז היא מחכה שהדברים יבואו ממך.
נכון, ובדיעבד אני חושבת שהיה שלב שרציתי שהיא יותר תחליט ותקבע, אבל לא היתה לי ברירה אלא לךהחליט בעצמי מתי די וזה נראה לי איכשהו יותר נכון ללידה ראשונה שיש מיילדת שמכוונת את העניינים מעט יותר, לי זה היה חסר.

שליחה על ידי תמרוש* » 03 מאי 2005, 13:07

קראתי בעניים את כל השיחה, והיא נראית לי חשובה מאוד.
אבל מאוד חסרה לי תגובה של מיילדות בית, שיקראו ויגיבו פה ויציגו את דעתן. מישהי יכולה להזמין לפה אחת?

בקשר למיסוד: אני חושבת שמאוד נכון לפעול בכיוון של מיסוד כל החוקים והמנהגים והשאלות האלה. (מתי ועל מה משלמים, כמה זמן נשארים אחרי הלידה). וזה בכלל לא הכרחי לחכות למשיח - זאת אומרת למימסד הרפואי האדמיניסטרטיבי. הייתי מצפה מאמה"י שייקחו דבר כזה על עצמן, ינסחו חוזה טיפולי כללי עם כל הסעיפים שעלולים לצוץ ושצריך לתת עליהם את הדעת, וינסחו המלצות, וגם ישאירו מקום למדיניות אישית של מיילדת, או להסכמות פרטניות בין יולדת למיילדת, כשזה נראה חשוב להשאיר את היכולת לגמישות.

ברגע שיש לשני הצדדים מסמך מנחה של אמה"י (ולא של פקידים בלתי ידועים ממשרד הבריאות, שלכי תדעי כמה הם מבינים בנושא), זה צריך להקל על כולנו את ההתנהלות הזאת. אני הייתי רוצה דבר כזה.

מי לוקחת את הכפפה?

אחד הדברים הבסיסיים שיולדת היתה מצפה לשמוע מהמיילדת שלה זה קצת פרגון.... בעצם, עזבו פרגון, איזו מילה על מקומה שלה (של היולדת) בלידה, על איך שקיבלה את הצירים, הלחיצות ובכלל את כל התהליך העוצמתי והלא- פשוט -לעיתים הזה...

ובכן... מסתבר שלא כל המיילדות 'רואות' את היולדות שלהן, מדהים-ככל-שזה-יישמע....
ילדתי לפני כחודשיים בבית בלידה לא פשוטה, היתה לי חויה מדהימה וגם המיילדת שלי היתה מדהימה בתמיכה המעשית שנתנה, בבטחון ובאמון שלה בי ובתהליך, באומץ שנדרש לה כדי להמשיך בבית, באמת מגיעות לה הערכה ותודה רבות.... אבל אני לא מצליחה להתגבר על זה שלא שמעתי ממנה מילה אחת עליי, איך אני עברתי את כל התהליך (בעיניה!) מה היה המקום שלי (בעיניה!) מה היא חושבת עליי, מה הרגישה כלפיי.... מילה אחת לא שמעתי ממנה!!! כלומר, מבחינתה הלידה הזאת היתה שלה היא היתה המדהימה פה, היא קיבלה החלטות אמיצות היא הדגימה מיילדות למופת היא והיא והיא והיא.....
אז מיד אחרי הלידה כולנו עוד היינו קצת בשוק, אבל גם בפגישות שאחרי זה לא הגיע.... נדהמתי לגלות שגם בתהליך כזה של ליווי, בנאדם (=המילדת) יכול להיות לגמרי לגמרי בסרט שלו (

אז אולי במסמך שתמרוש הציעה לנסח יש לכתוב: "חובה לראות את מקומה של היולדת ולפרגן לה על כך...." :-\

לאלמונית - אולי כדאי לדבר איתה על כך כדי "לסגור" את העניין. וגם, האם היו לכך רמזים לפנ הלידה עצמה(בדיעבד)?

אלמונית, נראה לי שזה עניין מאוד אישי. אני לא ציפיתי (או רציתי) לקבל ציונים מאף אחד, גם לא ציונים טובים.

למה שלא תשאלי אותה בעצם?נשמעת לי שאלה לגיטימית.
יש אנשים שהסגנון שלהם הוא כנראה מאוד מוחצן והם אוהבים לדבר על עצמם ושוכחים לדבר על
אחרים.(סתם השערה כמובן.לא מכירה את המיילדת)
אני מניחה שאם תשאלי אותה תקבלי תשובה ותתחזקי.נשמע לי חשוב לסגור רגשית את העניין.
חבל שבעיית תקשורת קלה תהפוך לסיפור כואב מבחינתך.

בתמיכה המעשית שנתנה, בבטחון ובאמון שלה בי ובתהליך
אלמונית, האם זה לא אומר שהיתה לה הערכה גבוהה ביותר אלייך ואמון מוחלט בכוחות וביכולות שלך?

איך אני עברתי את כל התהליך (בעיניה!) מה היה המקום שלי (בעיניה!) מה היא חושבת עליי
אפשר להגיד שזה עלול להישמע פטרוני ומתנשא מצדה, להגיד לך מלים כאלה.
לדעתי, היא הביעה את דעתה במעשים.

יונת, לא ציפיתי לציונים ולא העדר הפרגון הוא העניין המרכזי פה אלא זה שבכל ההזדמנויות שאחרי הלידה היא דיברה המון על עצמה, על התפקוד שלה, על קבלת ההחלטות שלה על הטרסט הגדול שהיה לה על זה ש"לא הכל בידיים שלנו" וכו' וכו'. אבל רגע, אני ילדתי בסופו של דבר! והדברים לא היו טריויאליים כלל ועיקר, בנסיבות שהיו, בקלות מאד יכולתי להתקע על כל מיני פחדים וחרדות וחששות אבל הכל זרם בצורה כ,כ מופלאה.....והיתה הרגשה שהשילוב של כל מי שנכח בלידה הזו היה מושלם אבל בהרגשה שלי היא לא ראתה אף אחד חוץ מאת עצמה..... זה בלט בעיקר על רקע הפידבק שקיבלתי מחברתי הדולה שנכחה בלידה.....

מונו, לא היו לכך 'רמזים' לפני הלידה, אם כי בדיעבד אני יכולה לומר שהרגשתי במשהו שלא מתחבר עד הסוף.....

_יש אנשים שהסגנון שלהם הוא כנראה מאוד מוחצן והם אוהבים לדבר על עצמם ושוכחים לדבר על
אחרים.(סתם השערה כמובן.לא מכירה את המיילדת)_
יכול להיות שזה ההסבר.... אם כי גם בשתי הפגישות שלאחר הלידה היא עדיין לא 'נזכרה' ואני לא שאלתי מפורשות: אז איך הייתי אני.... או משהו כזה, אבל בהחלט שאלתי דברים שבנאדם רגיש היה מבין מה אני מחפשת.....

בשמת, זה נכון שהיא הביעה את דעתה במעשים, אבל מה זו פחיתות כבוד גם להביע במילים? במילה אחת?
את לא היית מצפה לשמוע את זה גם אם הרגשת את זה?

אלמונית, האם זה לא אומר שהיתה לה הערכה גבוהה ביותר אלייך ואמון מוחלט בכוחות וביכולות שלך?
אולי זה אומר.... את יודעת מה, אבל כן, רציתי לשמוע ממנה שזה היה השילוב בין שתינו שאיפשר את זה, בין מי שהיא לבין מי שאני, שהיא אולי לא היתה הולכת על זה עם מישהי אחרת............ אבל לא! הכל נבלע בטפיחות השכם העצמיות שלה...

נשמע לי חשוב לסגור רגשית את העניין.
ברור. עד עתה ניסיתי לעשות זאת עם עצמי לראות מה זה עושה לי באיזה מקומות כואבים זה דורך לי , למה זה כ"כ הסעיר אותי.....
אבל אולי באמת אני צריכה גם לדבר איתה על זה ישירות ומפורשות...... כבר עברו חודשיים זה מרגיש לי כאילו כבר אין לי זכות כמעט.....(בטח כבר עברו אצלה איזה 6 לידות מאז)
כמו ש ההולכת בדרכים כתבה חבל שזה הפך לסיפור כואב מבחינתי, אבל נראה לי שזו לא רק בעיה בתקשורת.....

יקירתי האלמונית- יש מיילדות שפשוט שוכות להגיד את המילה הטובה ואולי הן לא יודעות פשוט כך. כי להגיד מילה טובה לפעמים זו סוג של ידעה הקשבה פנימית וירידה מאגו.. ומניסיון אני יכולה להגיד שלא היו לי ציפיות מהמילדת של תמיכה כי ידעתי טוב מאוד מול מי אני עומדת, ושהתקשרתי אני למחרת להגיד לה תודה על הנוכחות (חוסר הנוכחות) שלה בלידה היא לא הייתה בבית והשארתי הודעה עד היום היא לא טרחה לחזור.. אז יש מי שמגיעה ממקום של אגו, יש מי שקמה ללידה והולכת כמו שהרבה אנשים הולכים לעבודה נו טוב עוד לידה, יש מי שמעורבת וכו.
ולסגור רגשית את הנושא זה בינך לבין עצמך בלי שום מעורבות למיילדת כיוו שלשנות את המיילדות אי אפשר כי זו היא. פשוט להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. ואת המילה הטובה אני שולחת לך ואומרת לך כל הכבוד יקירה .(ומעבר לך חיבוק וירטואלי ענק)
יהודית שפמן

חובה לראות את מקומה של היולדת ולפרגן לה על כך...."
לא כולן יכולות לעשות את זה. וגם אם זה יהיה כתוב הרבה פעמים מה שאומרים לא מתקבל אצל השומע כמילה טובה או חיזוק להפך.
שוב שולחת לך המון אהבה וחיבוק .

כבר עברו חודשיים זה מרגיש לי כאילו כבר אין לי זכות כמעט...
רק חודשיים? וכבר תחושה של "נגמר הקשר"?
אולי בצפון זה אחרת

ואולי זו המילדת שלי, אבל הלידה (וההריון לפניה) היתה רק התחלה של קשר.
נראה לי שאם את חשה צורך להעזר במיילדת שלך כדי לעבד את החויה, את יכולה לפנות אליה ולבקש לעשות "תחקיר אירוע".

אלמונית, אין לי מה להוסיף על מה שאמרו אבל ליבי יוצא אליך, נשמע לא נעים מה שאת מרגישה. אז אני מצרפת

אני רק רוצה להוסיף שאם את יודעת בפנים עד כמה היית חזקה וממוקדת וקשובה לגוף בלידה,אז זו כבר
הרגשה טובה,לא?מדברייך אני מבינה שאין לך ספק בזה,וזה נפלא!
אולי אם תכתבי לנו איזה סיפור לידה,תהיה גם לעוד אנשים הזדמנות להעריך ולפרגן.
אני בכל אופן נהייתי סקרנית מאוד!

אלמונית-גמאני חושבת שאת צריכה לפתוח ולסגור את זה איתה.רק ככה תמצאי מנוח למחשבות שרצות בראש.

ואני לא שאלתי מפורשות: אז איך הייתי אני....
אלמונית- האם הלידה היתה בסדר? האם הצלחת ללדת בתנאים שרצית? בבית? בסביבה חמה ותומכת?
הרי ברור לחלוטין שאת, את היולדת, לא?
לכן משום מה נראה לי מיותר משהו הערה מצד המיילדת על "איך היית את"- הלא ילדת, הלא הצלחת, לא?
בשביל מה את צריכה שהיא תגיד לך איך היית אם הצלחת במשימתך וילדת בבית?

בנות, תודה קודם כל על כל התגובות ועל האמפטיה @}
יש לי הרגשה שאני לא כ"כ מצליחה להבהיר מה מפריע לי פה....
לוטם- כל מה שכתבת נכון. ילדתי בסופו של דבר בתנאים שרציתי, 'הצלחתי' בכל מובן.... לא בא לי להכנס לפרטי הלידה ואולי זה מה שחסר פה.... אבל בתום הלידה הרגשתי שהיא בכלל לא 'רואה' אותי! אתם מצליחות להבין על מה אני מדברת??? אני לא צריכה שתאדיר את שמי ותאמר לי אלף פעם כמה הייתי מדהימה אבל רציתי איזושהי התייחסות לכל המהלך....איזושהי הרגשה של החלק של שתינו בתהליך.... מבחינתי היא היתה חלק מאד מאד חשוב אפילו קריטי בכל מה שהיה ויכול להיות שזה לא מה שהיא חשה כלפיי אבל משהו היא בטח כן חשה? לחברתי (שהיתה בלידה) היא הצליחה להגיד את זה, לי לא!

כמו שיהודית כתבה, על פניו זה נראה פשוט קטע של אגו, נראה שהלידה הזו פשוט היתה בשבילה עוד ציון דרך בפרקטיקה שלה ושהיא מאד גאה עליו 0על הציון דרך הזה)....
חובה לראות את מקומה של היולדת ולפרגן לה על כך...." יהודית, זה נכתב בציניות טהורה!!! ברור שזה לא משהו ש'כותבים' כאיזה כלל, או שיש את זה למילדת או שאין לה את זה..... ולמיילדת שלי חשבתי שיש את זה מהכרותי הקצרה איתה ומהתדמית שהיא יוצרת לעצמה.....

אבל הלידה (וההריון לפניה) היתה רק התחלה של קשר.
גילה, מה יש לומר....איזה כיף לך! אני מוריקה מקנאה.... בלידה הקודמת שלי לא נוצר משהו קרוב עם המיילדת וגם לא כ"כ ציפיתי, בלידה הזאת בסופו של דבר גם לא... זה די מאכזב תחושה כזאת של i still haven't found what i'm looking for ....

ההולכת בדרכים, זה בדיוק מה שכ"כ מוזר פה- כל מי שסיפרתי לו על הלידה כ"כ פירגן והעריך וחיזק וכו' ורק היא לא אמרה כלום... שוב אני חוזרת על זה: זו הרגשה שהיא בכלל לא רואה אותי, היא לגמרי בסרט שלה....ואיכשהו מבחינתי הפידבק שלה הוא החשוב ביותר, כנראה...
שוב, אני מקוה שהצלחתי להבהיר יותר את ההרגשה: לא חיפשתי ציונים, חיפשתי שיתוף, חיפשתי עיבוד, הדדיות, דו שיח....

Pלונית, תודה על החיבוק!
בת ההרים, כנראה שלא אוכל להמלט מלפתוח את זה איתה, אני מחפשת את הדרך לעשות את זה (יש רעיונות?)

הוי......
>קצת קרעכצן לסיום...<

(יש רעיונות?)
להפנות אותה לדף הזה:-]...

(יש רעיונות?)
לקחת נשימה עומקה ולהרים טלפון. לדבר בצורה פשוטה וכנה.
או...
לכתוב מייל.