מקום עבודה ידידותי לאם ולתינוק

עוד לא יצא לי לעבוד כשכירה בתור אמא.
אני לא יודעת מה החוקים אומרים בנושא, איזה הטבות יש.
אני יודעת שבצבא יש (או היתה) "משרת אם" שמשמעותה יום עבודה מקוצץ ותמורתו קיצוץ של כמה ימי חופש מהחופשה השנתית. זה קיים גם מחוצה לו? יש חוק בנושא?
אני יודעת שיש "שעת הנקה" עד גיל מסוים אבל לא מבינה מה משמעותה
אני תוהה אם יש חובה לתת לאמהות את התנאים לשאוב חלב בעבודה
והכי מעניין אותי - האם יש מקומות עבודה (סוגי עבודות וגם חברות מסוימות) שהם ידידותיים לאמהות במיוחד.
למשל מקומות שמחזיקים בפעוטון לטובת תינוקות של עובדים
או מקומות שהחליטו על יום בשבוע שהוא יום משפחה ובו כולם הולכים הביתה בחמש (כאן אני מתכוונת לחברות היי-טק ובעיקר לאבות...)

היום שמעתי ברדיו על ה"דיאדה" ועל זה שתהיה בו מסעדה וחשבתי לי שעם כל הרעיונות הנפלאים שהן מנופפות בהם בטח יש שם פתיחות רבה שלא לומר עדיפות מסוימת לאמהות עובדות. שיש איזה סידור מקומי של שמירה על התינוקות/ילדים בזמן שאמא עובדת (הפנטזיה שלי). שיהיו קרובים מספיק אבל גם רחוקים מספיק.
אני מאוד מתגעגעת למטבח וחשבתי לי שאם לחזור לעבוד במטבח אז בטח שם כי הנסיכה תוכל להיות במרחק נשיקה.
אז לא.
יש להם רעיונות יפים אבל רק למי שבא מבחוץ. פנימה זה לא עובד.
אין סידור לילדים.
זה נראה לי תמוה מאוד. אני זוכרת שדיברו על אמהות שיבואו לנוח ולחטוף תנומה. זה לא הולך יד ביד עם שרות של שמירה על הילד בינתיים? אז יש או אין תשתית לזה?
אידאולוגיה זה אידאולוגיה. אי אפשר להתעלם ממנה כשזה לא נוח.
כלכך חבל לי.
ומדובר על יצור עם כלכך הרבה ראשים שאין לי מושג לאיזה ראש אני צריכה לפנות כדי לשטוח בפניו את תמיהותי...

עוגיה, אולי נירית שפירא ?

עוגיה ומקום משלך? עם סידור משלך לילדה? יש מצב?

ורד, ברור שיש לי את האופציה להיות עצמאית.
אבל, האם (וכאן אני מדברת על ככל האמהות) רק זה הפתרון? כל אשה אמורה להפוך לעצמאית עם הפיכתה לאמא?
האם מקום עבודה ידידותי לאמא זה רק העסק ששייך לאמא?

לדעתי מקום עבודה לאמא זהו עסק ששייך לחברה. אולי אפילו כחלק מהתפיסה ש'עובד מרוצה יעבוד טוב יותר'.
כמובן שנשאר להגדיר מהי אמא (או אבא) עובד/ת מרוצה? |-:

עבדתי לפני זמן מה המקום שבו הייתי אמורה לערוך ביקורי בית לקשישים.לקחתי איתי את הפיצקלה הם שמחו וגם אנחנו.
בעבודה שלי הנוכחית יכולתי ללכת הביתה להניק ולחזור .וגם להביא אותה לישיבות צוות.

בארה"ב וקנדה זה מאוד נפוץ שבאוניברסיטאות ומקומות עבודה גדולים יש מעון ממש בתוך המבנה, ככה שפיזית הילד קרוב אלייך ובמקרה של יונק אפששר לגשת לשם.
חברה טובה שלי עובדת ב-NICE בניו ג'רזי והגן ממוקם לה שלוש דקות מהמשרד.

ה עוגיה קראתי את דברייך, ואני חושבת שאת צודקת לחלוטין, מאכזב לגמרי.

אני עובדת במקום כזה. אחרי חופשת לידה השארתי את הקטנה אצל אמי , והייתי נוסעת להניק את הקטנה כמה פעמים ביום. חוץ מזה בכל פעם שהייתי צריכה לצאת בשביל הקטנה, לא אמרו כלום ואפילו שאלו תמיד לשלומה.
במקרים שלא היה סידור, היא היתה מגיעה איתי לעבודה.
ובינואר מקום העבודה הופך לעוד יותר ידידותי לאמא: אני עוברת לעבוד מהבית!!! יששש!!!

האפשרות לצאת באמצע היום להניק וכד' נראית לי אפשרית רק במקומות שהמשכורת גלובלית.
כשהשכר הוא לפי שעה בדכ הבוס יותר חמדן וקפדן... אני זוכרת במקום העבודה האחרון שלי (בקונדיטוריה, זה אחד הענפים עם המשכורות היותר נמוכות בשוק) הבוסית שלי היתה בולשת אחרי כשהייתי יוצאת לאכול את ארוחת הצהרים העלובה שלי על המדרגות מאחור.

אני אמנם עובדת במשכורת גלובלית, אבל מספר שעות קבוע ביום. אבל הבוס הנהדר שלי פשוט לא התחשבן איתי אם החסרתי כמה שעות שבועיות (או יומיות).
אבל חשוב לציין, שזה פעל גם בכיוון ההפוך.

עוגיה, מבינה את דברייך ואין ספק שמאכזב ביותר. דיבורים לחוד ומעשים לחוד, אה?
בעצם, מה הבעיה שלהם?

אני לא יודעת מה הבעיה שלהם. לא דיברתי "איתן". דיברתי עם השפית לעתיד של המטבח. היא לא קובעת מדיניות כללית של המקום ותנאי העסקה וכד'.

טוב מה את רוצה ענף המסעדות תמיד היה ותמיד יהיה מלא במאניקים,זה שוק שכוח העבודה צעיר,זול,ומתחלף מהר.
הם יכולים לפטר אותך סתם כי משהוא בחיוך שלך לא נראה להם,לפני 10 שנים כשניסיתי להתפרנס ב"ענף",זה גרם לי לחוסר בטחון בעצמי,
הייתי מגיעה ליום הראשון בעבודה ביודעי שזה יומי האחרון,שלא לדבר על התלמדויות שזו דרך לנצל זמן ואנרגיה של צעירים ולגנוב להם את הטיפים.
למזלי מצאתי עבודה נורמלית ויציבה ונשארתי בה חמש שנים.

מזכיר את "דפוק וזרוק בפריז ובלונדון".

כן. זה באמת ענף של מניאקים. אבל תראי לי ענף של סוכריות.
זה עולם אכזרי ומה שמניע בוסים ומנהלים זה כסף.

האמת היא שהיתה לי פעם בוסית בענף הזה שהיתה חריגה. היה לה עסק קטן ועצמאי. היא הציעה מההתחלה משכורת גבוהה למדי, לפי שעה, והאכילה את העובדים אוכל משובח, אותו אוכל שהיא אכלה.
העסק נסגר די מהר.היא לא היתה טיפשה או עשתה טעויות גדולות אבל לא היה לה עור מחוספס ושריר לב חזק מספיק בשביל הלחצים שניהול עסק מזון מספק. היא נעשתה חולה מהעניין והחליטה לסגור.
חבל...

מה דעתכם על זה?
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2932315,00.html

טוב, אתחיל בדעתי. לדעתי יש המון חסרונות במקום כזה.
לא רואה איך זה ישכנע מקומות עבודה להיכנס לMODE כזה. לדעתי יתייחסו לזה כמו "חדר עישון". זתומרת שהולכים בשביל הכיף והחברה ולא כי זה חשוב. נראה לי שהרבה דברים צריכים להשתנות קודם (חופשת לידה?) כדי שמקום כזה יתקתק כמו שצריך

לדעתי: צעד ראשון ומבורך בכיוון של הכרה בהנקה, ראיית ההנקה כלגיטימית וגם חיובית וגם טובה למעסיקים.
אפילו אם זה רק יעזור לשנות את תדמית ההנקה בחברה, ויסייע לעוד כמה אמהות לשאוב בנוחיות במקום העבודה - כבר עשה המון.

אילו חסרונות יש בזה למקום העבודה, חוץ מהשקעה כספית ראשונית?

יוזמות כאלה בחו"ל הראו שאמהות שדאגו להן לתנאי שאיבה הן עובדות טובות יותר, וכמובן נזקקות לפחות ימי מחלה. הם לא צריכים לשתף פעולה בשביל הנייר ממשרד הבריאות אלא קודם כל כי זה יחסוך להם כסף.

רוב מקומות העבודה מבינים ונותנים לגיטימציה לכל מיני הפסקות של העובדים - הפסקות עישון, קפה, צהריים. כדאי לעודד תקשורת פתוחה בין השואבת למעסיק, שיהיה ברור לכמה זמן היא זקוקה מדי יום, ושיהיה ברור שעדיין היא צריכה לעמוד בחובותיה כלפי המעסיק.

בתו ר שואבת נון סטופ, הסיבה שמקומות העבודה לא מעודדים זאת היא כי תקשורת בין אם ל תינוקה פחות חשובה מתקשורת שיש ביום כיף בין עובדים , בעישון או ארוחת צהריים.
לצערי הרב, השאיבה בעבודה הייתה סיוטית. בדיחות אין ספור. היתה לי בעייה לנסוע למקומות מרוחקים מסיבות לוגיסטיות של שאיבה ובכ"ז לחצו עלי לעשות זאת.
זה גם יכול להיות גורם לחץ לחזרה מוקדמת של אימהות לעבודה.

כותבת מהמשרד,
אתחיל שאני בעד הנקה ועדיין מניקה (את בתי הראשונה עד שנתיים וחצי שמתוכם 5 חודשים הייתי בהיריון עם הקטנה) ואת השנייה עדיין (שנה ו-11 חודשים) ואני נגד שאיבה. אישית, זה לא הלך לי טוב עם הראשונה ומהר מאד זנחתי את זה והצלחתי מצויין גם מבלי לשאוב. שנית, עם הבת השנייה כבר הייתי יותר חכמה בענין. הפתרון שלי היה(אני לא יודעת אם אני מפרטת בדף הנכון אבל בכל זאת..) לתת משהו אחר (ואני לא מתכוונת לאבקה של חברות מסחריות). אם חוזרים לעבודה לאחר 4 חודשים ניתן לתת שקדיה מעורבבת במים או בננה מעורבבת במים ואח"כ פשוט לתת אוכל בכפית. את ההנקות להשאיר כשנמצאים עם התינוק, מתי שרוצה... טוב, פתאום אני מרגישה שאני מפרטת אולי לא לצורך.. אם תרצי "לדון" בענין השאירי לי הודעה אמא לשתיים ועוד אחד .

לתת משהו אחר (ואני לא מתכוונת לאבקה של חברות מסחריות). אם חוזרים לעבודה לאחר 4 חודשים ניתן לתת שקדיה מעורבבת במים או בננה מעורבבת במים ואח"כ פשוט לתת אוכל בכפית

ובכן, ההמלצות הן חד משמעותיות, תינוק לא צריך לקבל מזון לפני גיל חצי שנה רק הנקה או בלית ברירה (לפי הסדר של ארגון הבריאות העולמי) חלב שאוב, חלב מאשה אחרת או תמ"ל. הנזקים הנוצרים מחשיפה מוקדמת יכולים להיות לכל החיים ואין ויכוח רפואי עליהם. אומנם יש לנו רתיעה מתמ"ל, אבל זה עדיין יותר מאוזן תזונתי ומותאם לתינוק מכל מזון (ואני מדגישה מזון) אחר.

לגבי שאיבה, אני שאבתי לשני ילדים ושואבת לשלישי גם במקום העבודה. לעיתים זה לא קל, אבל גם גידול ילדים הוא לא תמיד קל. חשוב לשקול רווח מול הפסד. לעיתים ישנן נשים אשר מצליחות לשאוב מעט מאוד ואז זה לא שאלה של נוחות כנגד טובת התינוק, אלא בעיה אמתית. במקרה כזה הבירה היא תמ"ל (עד גיל חצי שנה) כנגד עבודה. וכנראה לרובנו (הנשים העובדות) הברירה לא כ"כ קלה.

אני מביאה את בני יריב לאוניברסיטה, בה אני עובדת, מזה חצי שנה (מגיל שלושה חודשים). מרגע שהתחיל לזחול אז יש לו שמרטפית למשך ארבע שעות אשר קוראת לי במקרה של בעייה. למשך שאר היום אני מנסה לעבוד איתו. להגיד שזה יעיל זוהי הגזמה, אבל אני מנסה לחפות על כך בבית. והנה כך נוצר מעגל הקסמים של יסורי המצפון של האשה העובדת, גם שהתינוק איתו אני לא ממש בשבילו (כי כאשר אני צריכה להתרכז זאת בעייה) וכמובן גם בשביל העבודה אני לא ממש בשיא תפוקתי...
חשוב להוסיף כי גם לעובדים איתי זה יום קשה, בעיקר כאשר הוא מקטר קלות. וכמובן אפשר לחבר לא מעט קומדיות מהמצבים המביכים הנוצרים כאשר אני מניקה (-:

ש צברי, מסכימה איתך מאד לגבי התמ"ל. עם זאת , אולי לא תזכרי זאת, אבל בזמנו דיברתי איתך טלפונית לגבי שאיבה. שאבתי עם משאבה טובה , אבל עדיין זה לא הספיק. אשה העובדת משרה מלאה, מאד מתקשה לשאוב את הכמויות הללו, במיוחד שמדובר בתינוק גדול. התייעצתי איתך (כמגומני המלצת לי לישון בצהריים:-) ) . תינוק לאמא עובדת מתעורר הרבה בלילה. האמא מגיעה עם עיניים טרוטות לעבודה וחוזר חלילה.

אני עובדת במקום ידידותי לאם המיניקת.אני יוצאת פעמיים ביום להניק. לבוס שלי (שהוא במקרה גם אחי) 3 ילדים שינקו עד גיל שנה לערך, והוא חושב שזה מאוד חשוב ומוכן לתת לכל אשה לצאת להנקות. גם לא הפריע לו שאביא את התינוק לעבודה איתי. גם לא מטריד אף אחד שהילדים שלי חוזרים מבית ספר לעבודה שלי. ואם הייתי חושבת שזה משום שהוא אחי, אז זה ממש לא כך. אחד הגברים אצלנו יצא לחופשת לידה, ילדי עובדים מסתובבים בשטח בשמחה.

ילדים הם חלק מהחיים של העובדים וכדאי למעסיק להבין זאת.

מחפשים עובדים?

שליחה על ידי יושי* » 17 יוני 2004, 11:20

שאלה לכל המבינות באותו נושא: חזרתי לעבודה אחרי שאיימו עליי כי לא יהי לי לאן לשוב... ואתמול הודיעו לי שמקצצים את המשרה. השאלה היא אם אני עובדת בהיקף של 80% האם עדיין מגיעה שעת הנקה? שאלתי בפורום של ויצו והשביו לי תשובה לא ברורה.

קודם שאלה - מה זה תמ"ל?
שנית, לגבי השאיבה - זה מאד אישי, כמו שכתבתי.
אני שוב עומדת על דעתי (ועל דעת חברה שהיא יועצת הנקה) שאם השאיבה הופכת למטרד, לקושי ולתסכול לא צריך לשאוב (אם לאמא יהיה טוב אז גם לתינוק יהיה טוב וההיפך - זה המוטו שלי). גם ראיתי בספר צמחוני על ההרכב של שקדיה ובננה שהם תחליפים טובים מאד. הכוונה היא לבערך שתי ארוחות : בוקר וצהריים שמפספסים ואח"כ ממשיכים להניק כרגיל.
אני לא רואה בכך שום בעיה (כמובן שהייתי מעדיפה את האידאלי אך הוא לא מציאותי לנשים עובדות. המגוחך הוא שממליצים להניק עד גיל חצי שנה אך אין שום גיבוי מהמדינה ליישם זאת (כבר כתבתי גם זאת, אינני זוכרת היכן).

ת רכובת
מ זון
ל תינוקות

ליושי- לפי החוק לא.

מונו נוקי,

תרופת שינת הצהריים היא תרופת הפלא להכככל: גם לעצבנות על הילדים או הבעל, גם לסחרחורת (שיש לי הרבה שאני עייפה) וכמובן לשפע החלב בלילה.

קצת קשה לאם העובדת.זה חסרונה היחיד

שאם השאיבה הופכת למטרד, לקושי ולתסכול לא צריך לשאוב
בסדר. אבל במקרה כזה הפתרונות (עד גיל חצי שנה) הם לתת חלב של אמא אחרת או תמ"ל. ש צברי כבר כתבה את זה.

גם ראיתי בספר צמחוני על ההרכב של שקדיה ובננה שהם תחליפים טובים מאד.
וזה - לא בסדר. על זה דיברה ש צברי. היא לא אמרה שמוכרחים לשאוב דווקא - היא כן דיברה חד משמעית על הנזקים המוכחים של מתן מזון מוצק - כגון שקדיה ובננה - בגיל 4 חודשים.
בהחלט מאמינה שזה כתוב באיזה ספר. יש הרבה ספרים עם עצות ממש מסוכנות, וזו אחת מהן. שקדיה ובננה אינם "תחליפים" לחלב בשום צורה ואופן, ואם זה מעניין אותך אז יש הסברים מדוע בדף תחליפי חלב טבעיים , ובוודאי גם קישורים למקומות שנותנים הסבר מאוד מפורט.
החלב הוא מזון שלם, שמותאם לקיבתו ולהתפתחותו של התינוק.
לעומתו, שקדים ו/או בננות הם מזון חסר ביותר.
נכון, יש בהם ויטמינים ובעיקרון הם בריאים - אבל ממש בלי שום השוואה לחלב. הם לא יכולים להחליף חלב בשום מקרה, ובוודאי לא לפני גיל חצי שנה, שהוא הגיל המינימלי להתחלת מזון מוצק (באופן כללי, ולא נכנסת כאן למורכבות). הם מתאימים בתור מזון מוצק לגיל שאחרי חצי שנה, וגם אז הם לא יחליפו ארוחת חלב, אלא מהווים טעימות.
יש דף אחר שבו הסברתי את זה לגבי תפוחים, אבל לצערי הרב שכחתי איפה )-:

ודווקא פורסם בעיתונים לפני כמה זמן שמשרד הבריאות ממליץ לתת לתינוקות במקום תמ"ל פירות וירקות. למה הוא לא ממליץ להניק??????
אני רואה בגישה החדשה צעד חשוב קדימה לקראת נשים מניקות.
לדעתי - אם מישהו יקום ויקים עסק למוצרי חלב על טהרת חלב נשים אוכלות אורגני, הנשים יוכלו להתפרנס ממכירת חלבן וכולם יהנו מחלב טעים (מתקתק!) ובריא יותר מחלב פרות, עיזים וגמלים.

לבשמת,
הכוונה בשקדיה ובננה אינה שהם מזון מוצק אלא מדללים אותםבמים רתוחים (זה היה מבחינתי מובן מאליו כך שלא ציינתי זאת) וההאכלה מכפית זה כדי לא לפגוע בהנקה, כלומר, בכפית יש נוזלים של הדילול לעיל ובטח שלא מוצק, עם זה אפשר להתחיל בגיל יותר מאוחר.
כמובן שאת שני הדברים (שלא הייתי מתנגדת לייחס אליי ...) הללו קראתי בספרים, שכעת אין לי כח וזמן לחפש את השם, אך הם היו בתוך ספרי בריאות אזוטריים.

לחגית,
דווקא אני שומעת כל הזמן את ההמלצה של חצי שנה הנקה בלבד. אבל, איפה הרצוי ואיפה המצוי? אנחנו מחוייבות לחזור לאחר שנים-עשר שבועות בלבד, הלא כן? (למי שאין ברירה כמובן). אז ההמלצה מבחינתי היא רק מס שפתיים וחבל שזה כך.

אני לא נתקלתי ברגישות ואכפתיות כלפי אמהות במגזר הציבורי (אולי בפרטי היתה יותר התחשבות (כי את מכירה אישית את הבוס.. אבל אז עוד לא הייתי אמא..) .כלומר לדעתי- אין מקומות עבודה ידידותיים לאמהות - לא מעניין אף אחד מה קורה אצלך בבית, אם התינוק ינק או לא וכו'. אני פשוט הסתדרתי בכוחות עצמי, מה שנקרא, ועשיתי ככל שיכלתי במסגרת המגבלות.
הכי א י ר ו נ י זה, ששנים רבות לפני שילדתי חשבתי שדווקא בתור מורה יהיה לי את הזמן והחופש להיות עם הילדים בבית וכו' (מן רגש אמהי מפותח מגיל צעיר..)אבל במציאות זה אחרת, העבודה קשה, המנהל/ת רוצה את שלו, את צריכה להגיע בזמן על פי ד ק ו ת (היו פעמים ש"קרעתי" את בתי ממני כאשר רצתה עוד ציצי וכבר הייתי חייבת לצאת לעבודה). בקיצור "אם אין אני לי מי לי" וחבל שכך. לי לבד אין את הכוחות להילחם, אני אפילו מוותרת על ההסברים.

17]כתבה בהארץ על הנקה במקומות עבודה 11[/po]

כתבה מרגשת.

אני מקווה שמקומות העבודה הידידותיים האלה לא יהפכו, בלי להתכוון, לעוד אבן נגף בדרך להארכת חופשת הלידה. הרי לא בכל מקומות העבודה אפשרי לעבוד כשהילד איתך ו/או ללכת להיניק בתינוקייה בכל פעם שצריך. מה תעשינה מורות, רופאות, מטפלות בתחומים שונים שלא יכולות להגיד למטופל "אופס, חכה רגע, התינוק קורא לי"?
כתוב שם שבארה"ב יש 6 שבועות חופשת לידה. לא שמשהו במדינה האנטי חברתית הזו יכול להפתיע אותי, אבל זה עדיין נשמע לי מצמרר. ומהכתבה נדמה שזה שמקומות העבודה ערוכים לקבל אמהות עם תינוקות הוא איזון סביר לחופשת הלידה הקצרצרה הזו. בכל אופן, יימצאו מן הסתם אלה שיבינו זאת כך.

מאז שנולדה בתי הבכורה שהיא היום בת 8 לא מצאתי את עצמי ב"שוק העבודה" אני זוכרת הרבה ראיונות במקומות שונים ותמיד היו סיסמאות ואימרות שפר כמו: אצלנו, ב-4 העיפרון לא נופל מהידיים
וכ"ו . ואני לא מדברת על מישרת אמא עם שעות מקוצרות, אפילו עבודה של 8 שעות בלי שידרשו ממך לתת שעות נוספות זה נדיר למצוא. (אני עוסקת בתחום העיצוב)
וכך, מאז שהפכנו להורים, הפכנו גם לתפרנים- זה או לזרוק את התינוק אצל מטפלות או לחפש כל מיני עבודות עצמאיות מהביית כי במקומות העבודה לא מתחשבים וגם אין חקיקה בעניין
פשוט לא הייתי מסוגלת לעזוב את הילדים בגיל צעיר לכ"כ הרבה שעות. כשבני הצעיר היה בן שנה, מצאתי עבודה, מקום נחמד, עבודה מעניינת, הכל טוב , מה גם שהמצב הכלכלי דרש זאת. עבדתי שם חצי שנה.
מאוד נהנתי מהיציאה מהביית, אבל את הנזקים אני יכולה לראות אצל בני עד היום (לאחר שנה וחצי)
בקיצור- לא יעזור. תינוק צריך אמא .לדעתי, בשנה הראשונה צמודה ואחרכך אולי אפשר לצאת אבל צריך עבודה גמישה עם יום קצר במיוחד.
אם זה לא היה ככה ,הם היו יוצאים מהבטן עם מטפלת צמודה, נכון?
וכל הרעיונות על זה שתינוקות מסתגלים זה שטויות במיץ. אנשים גם הסתגלו לחיות במלחמה אז מה זה אומר- שהם לא יצאו מזה שרוטים לגמרי מבחינה נפשית.
תראו איך נראית החברה, איך יראה הדור הבא, שגדל לבד, בבדידות רגשית, עם מטפלת שקוראת עיתון כדי להעביר את הזמן, גדל מול מסכים מרצדים בקצב מטורף
גם כשההורים בבית, אחרי יום עבודה, למי יש כח לילדים, אז שמים אותם מול טלויזיות ומחשב ויוצאים ילדים תזזיתיים וחסרי יכולת ריכוז, חסרי יצירתיות ויוזמה, כי הם רגילים שתמיד משהו חיצוני משעשע אותם.
לדעתי , אמהות, זו המישרה הכי חשובה במשק, כי היא מייצרת את המשאב החשוב ביותר- אנשים.
אם החברה והמדינה לא יקלטו את זה בקרוב יהייה מאוחר מדי- אולי זה כבר.
צריך לאפשר לאמהות להשאר כמה שיותר עם הילדים כי אין לזה תחליף- והמציאות מוכיחה את זה.
זה צריך להיות מעוגן בחוק . קראתי כתבה מדהימה בעיתון הורים וילדים על כתבת כלכלית מצליחה מאודבאמריקה שאחרי שילדה, הבינה פתאום את המצב העגום וכתבה על זה ספר
שתמציתו היא שאמהות היא עבודה לכל דבר שצריכה להיות מוכרת ככזו, מבחינה חברתית וחוקית

אני חושבת שהתפקיד שלנו הוא לעשות את ההפיכה הזו בחברה- כמו המהפיכה שקוראת עכשיו בתחום הלידה - לכוון טבעי וחופשי
זהו.

אור אני מזדהה עם מה שאת כותבת.
ביתי בת ארבעה חודשים ואני מאוד רוצה לעבוד מדי פעם, סך הכל גם לפני שנולדה עבדתי שעות מאטות בשבוע, אבל השעות הללו הן בעבודה עם ילדים והיא שוחקת מאוד. פעמים רבות אני קצת מתוסכלת מזה שאני לא חוזרת לעבוד אבל אני יודעת שהכי טוב לבת שלי שאני אהיה איתה עכשיו. למזלנו מבחינה כלכלית אנחנו יכולים כרגע להסתדר עם משכורת אחת (אבל הוא עובד המון והיה עדיף שגם הוא יהיה איתה יותר). אני צריכה בכל פעם להזכיר את זה לעצמי שעכשיו המשרה שלי היא אמא וזאת משרה מלאה פלוס וזה סדר העדיפויות כרגע, וכל דבר אחר אם אני מצליחה לעשות לעצמי הוא בונוס בלבד.
אבל ליבי כואב על אמהות אחרות שאני מכירה שנאלצות ללכת לעבוד כי השכר של בן זוגן לא מספק את רמת החיים שהם רוצים לחיות בה.

אור גם אני מזדהה.תמיד היה לי ברור שכשאלד זה שנה בבית או לפחות חלוקה של אבא ואמא בענייני עבודה.
איכשהו החיים שלי הסתדרו אחרת (טוב, די ברור לי איך ושזה לא מקרי).

אין לי בן זוג ואני צריכה לפרנס את עצמי ואת בתי.בנוסף, יש לי מקום עבודה עם תנאים די טובים (למרות שהיו מוכנים שאני אעבור לגור שם ואין הפנמה של זה שיש לי ילדה והתיפקוד לא יחזור להיות כמו לפני הלידה גם אם ילחצו עלי) ועבודה שחביבה עלי באופן כללי.

כשהיא היתה בת ארבעה חודשים חזרתי לעבודה ליומיים בשבוע. אלה ימים לא קצרים. מה שכן, היא היתה בבית עם מטפלת שכל הזמן שרה, חיבקה, הרימה על הידיים. ההתחלה היתה קשה לשתינו, ועשיתי התרגלות מאד איטית בערך חודש לפני החזרה לעבודה, אבל עכשיו היא מתה עליה.
למזלי אני שכנה של ההורים ובהתחלה דאגתי שילכו להציץ אם צריך משהו ובכל פעם היו דיווחים של: "היא שרה לה בדיוק כשנכנסתי והרדימה אותה על הידיים" ואפילו תלונות של אבא שלי שלא הצליח להירדם כי היא שרה לה מתחת לחלון שמעל הספה עליה הוא נח בצהריים...

מכל מיני סיבות המטפלת לא יכולה להמשיך ובגלל שלא היתה חלופה שממש מצאה חן בעיני, החלטתי להוציא אותה פעמיים בשבוע למשפחתון והיא בקושי תהיה בת חצי שנה. הם יהיו שם ביום אחד שתיים, וביום נוסף שלוש, כנראה, כשהשניה הבת של המטפלת וקיבלתי הבטחה שלא יהיו יותר משלוש. קשה לי עם הרעיון שהיא תצא מהבית ושסבתא וסבא לא יהיו במרחק שני מטר אם יש בעיה הכי קטנה אבל משאר האפשרויות הקיימות זו האפשרות הכי טובה שיש. בישוב שלי נולדו 9 ילדים השנה, דיברתי עם שתי משפחות נוספות שהיתה להן מטפלת ושתיהן בסוף לאחר נפילה החליטו לשלוח את הילדים למעון המקומי מה שמבחינתי לא בא בחשבון בכלל, גם אם יאריך לי את הדרך לעבודה בעשרים דקות צד.
אתמול היא היתה איתי בעבודה. זה היה יום מיוחד, אבל בכל זאת היו דברים שנדרשתי לתפקד בהם והיה די בסדר חוץ מזה שהיא התערבה לי בשיחות כל הזמן. הלואי והיתה לי עבודה שהיא היתה יכולה לבוא איתי, או לפחות עבודה קרובה יותר, ככה שזמן הנסיעות לא היה מתווסף לזמן שאנחנו לחוד.
השנה אמשיך לעבוד יומיים- מלבד מקרים חריגים ששלושה, בערך אחת לחודש. לא יודעת מה הלאה, אבל הייתי שמחה אם חופשת לידה של שנה היתה טריויאלית.

סתם משהו נחמד- דיברתי עם אמא של חבר של בני שילדה לאחרונה. שאלתי אותה מה התוכניות שלה עם סיום חופשת הלידה. ידעתי שמצבם הכספי אינו מזהיר, כך שאין לה אפשרות שלא לחזור לעבודה.

היא סיפרה לי שמקום העבודה מאפשר לה להביא את התינוק איתה לעבודה עד לגיל שנה! זה מדהים בעיני כי מדובר במקום שלא הייתן מצפות ממנו (לא בית טבע או משהו דומה) אלא חברת מחשבים אפרורית.

(אגב, אני לא הייתי יכולה לעבוד ככה, אבל אני די בטוחה שהיא תצליח). ישנם גם מקומות כאלה, אבל נדירים ביותר.

לצערי (החדשות הפחות טובות), בזמן האחרון אני שומעת מחברות על נורמות עבודה מטורפות. השוק נהיה רק דורשני וקשה יותר ושעות כמו מתשע עד שש+ציפיה לשעות נוספות זו הנורמה.

עולם מטורף, בחיי.

לצערי (החדשות הפחות טובות), בזמן האחרון אני שומעת מחברות על נורמות עבודה מטורפות. השוק נהיה רק דורשני וקשה יותר ושעות כמו מתשע עד שש+ציפיה לשעות נוספות זו הנורמה.

נכון מאוד!
אני בחיפוש עבודה. בני בן שנה וחצי ולצערי פוטרתי ממקום עבודתי לפני מספר שבועות עקב בעיות כלכליות של המקום. כלומר: אני בחיפושים כבר קרוב לחודשיים והשעות הן בלתי אפשריות מול משכורות מגוחכות!
ודרך אגב אני בעלת נסיון רחב, המלצות, תואר אקדמי וכו'. אחרי למעלה מעשר שנות ניסיון מצפים שאעבוד 9 שעות ביום + נסיעה של למעלה מחצי שעה בכל כיוון, שעות נוספות, אין כמעט תנאים סוציאליים, רק מהמתחייב בחוק וזה כידוע מעט מאוד, ותמורת פחות מחמשת אלפים שקל!
מה קורה פה?

הדילמה הנצחית של אמהות עובדות, מכריחה להגיע ליעילות מקסימלית מבחינת שעות עבודה מחד ושעות אמהות מאידך, נדמה לי שבסופו של דבר הדרך המאפשרת ביותר והגמישה ביותר, היא להיות הבוס של עצמך- כלומר עצמאית.

חבל, בדף עם שם כ"כ מבטיח הייתי בטוחה שבאמת אשמע על מקומות עבודה ידידותיים לאמהות. אז אין דבר כזה? ברוב תמימותי חשבתי שאוכל למצוא מקום עבודה שבו אוכל לעבוד עפ"י עקרון הרצף עם התינוק על הגב. אנשים שסיפרתי להם חושבים שאין מעסיק שיסכים לכך. אולי אפילו בעיה ביטוחית.

ברוב תמימותי חשבתי שאוכל למצוא מקום עבודה שבו אוכל לעבוד עפ"י עקרון הרצף עם התינוק על הגב.
תלוי באיזו עבודה. אני לא בטוחה שזה יתאים לתינוק עצמו להיות 8 שעות במנשא בחלל משרדי, עם הפסקות קפה. גם בן חודש צריך קצת התאווררות, אוויר צח, אור יום ולא פלורסנטים (וכל מה שהמבוגרים לא מעזים לדרוש).

מאידך, אם את מחפשת עבודה בחוץ (חלוקת דואר? גינון?) אולי יש מצב

העובדות:

אני אמא, מניקה את בני בן השנה
אני מורה מקצועית ועובדת כ-15 ש"ש
דורשים ממני ללוות טיול שנתי למשך יומיים מלאים.

מעולם בני לא נפרד ממני ליותר מאשר 5-6 שעות. הוא נרדם עם ציצי וקם כפעמיים בלילה לינוק וכמובן יונק במשך היום.
פניתי למנהלת ואמרתי שאני מניקה, תגובתה: בן שנה? אם הוא היה תינוק אני מבינה.. אבל לכל אחת יש סיבה, את צריכה לצאת כמו כולן!
אני רוצה לגשת אליה שוב ולנסות לדבר אל ליבה (האמהי?). אשמח מאוד לעצות איך ומה להגיד.

כרמל,
גם לי היתה בעיה דומה. בני היה בן שנה וכבר לא ינק. נתבקשתי מהעבודה לסוע לחו"ל לכמה ימים (לא הרבה).
זה זרק אותי להתחבטויות רציניות כי הבנתי את החשיבות של זה לפרויקט עליו עבדתי, אבל ככל שחשבתי על זה יותר הבנתי - אין מצב שאני נפרדת ממנו ללילה. פשוט הרגשתי שלא קיימת הסיטואציה בעולם שלי שתגרום לזה לקרות. ידעתי שאולי זה יגרום לבעיות בעבודה, אבל פשוט זה לא בא בחשבון.
כשדיברתי עם הבוס שלי אמרתי לו - אני לא אוכל לסוע. אני מצטערת אבל כרגע המשפחה שלנו לא יכולה לאפשר את זה. לא פרטתי יותר למה בדיוק כדי שלא ינסה לתת לי פתרונות. ומיד אז גם אמרתי - אם בני יוכל לבוא איתי אני אסע (התאים לי, כמובן בלווית עוד מישהו). בקיצור, הייתי מאוד עניינית אבל לא פתחתי את זה לדיון בכלל.
אני חושבת שמה שעזר לי לא לפתוח את זה לדיון עם הבוס היה ההבנה מראש ביני לבין עצמי שזה לא יקרה.
חשבתי על תוצאות מאוד רציניות בעבודה (כולל פיטורין או הורדת משכורת) וכלום לא קרה. הוא פשוט הבין שזה לא יקרה עכשיו, ונתן לי את הקרדיט שכשזה כן יסתדר לי מבחינה משפחתית אני אסע.
מקווה שזה עוזר לך...
מחזיקה אצבעות!

בן שנה? אם הוא היה תינוק אני מבינה..
בן שנה הוא תינוק

אבל לכל אחת יש סיבה, את צריכה לצאת כמו כולן!
אי אפשר אולי לשלוח את הבעל במקום?

לא יודעת אם זה רלוונטי ואפשרי,
אבל למה שלא תקחי אותו איתך לטיול במנשא?

לפי החוק אסור להם לדרוש את זה ממך, וסביר שהמנהלת שלך יודעת את זה. בלי שום קשר להנקה, אף אחד לא משלם לך על הטיול הזה, ואין שום אפשרות לחייבך לנסוע.עצתי לך היא או לשקול פניה לארגון המורים\ההסתדרות או פשוט להודיע באסרטיביות שאת לא יוצאת וזהו. זה מה שאני עשיתי כשנתבקשתי לנסוע לאילת בשבוע 39 להריון. לחילופין אפשר באמת לצאת עם התינוק, ואולי עוד אחות או חברה לסיוע .זה יכול להיות נחמד אבל בשום אופן אין זכות ללחוץ, וודאי לא לחייב אותך לנסוע.

אנונימי

הגעתי למסקנה שאין בארץ מקומות עבודה שהם באמת ידידותיים להורים בכלל ולאמהות בפרט
לא הגיוני שיום עבודה מקובל הוא בין השעות 9:00-18:00
לא הגיוני בכלל שבלוחות דרושים תחת ההגדרה של מתאים לאמהות אני אמצא משרות חלקיות בשעות אחרי צהריים וערב.

אני רוצה להגיע לעבודה (קרוב לבית) בשעה 08:30 ולסיים לעבוד בשעה 15:00 ולקבל משכורת שאפשר לחיות ממנה.