קיום הנהלים של משרד החינוך

אנונימי

[h=3]

איך לקבל אישור לחינוך ביתי לפי הנהלים של משרד החינוך [/h]

נפגשנו עם המפקחת המחוזית, כחלק מן התהליך לקבלת אישור לשנה זו. השיחה היתה לבבית, עם הרבה רצון ללמוד את הנושא. אני הרגשתי שהמפקחת מבצעת תפקיד חשוב בכך שהיא מוודאת כי הילד אינו מוזנח מבחינה לימודית.
למרות זאת שוחחנו איתה על הנהלים החדשים. לגבי המבחנים המייצבים, אמרנו שזכותה של המדינה לבדוק את רמת "ליבת הידע" (קריאה וחשבון) ולהציע סיוע במידה ונדרש. שיטת הבדיקה אינה מובנת מאליה ונצטרך לחשוב על כך. המפקחת גילתה פתיחות לגבי ההסתיגויות שלנו ונראה שיש גמישות כל עוד היא יכולה לוודא מספר מצומצם של נקודות הקשורות בילד.
היא גם הציעה להשתמש בשירותי מערכת החינוך על מנת לאבחן בעיות שאולי ניתקל בהן ואף לסייע בפיתרונן ע"י אנשי מקצוע. מכיוון שהגישה היא לא פטרונית אלא משתתפת שמחנו על כך ונרראה לי שזו דרך נכונה ללכת בה.
ביקשנו לעיין בתוכנית הלימודים לכיתה ב' ונראה לי שבבקשה זו הרגענו אותה לא מעט.
המפקחת טרחה להתנצל בפנינו על כך שאולי שאלה שאלות שפגעו בפרטיות שלנו, למרות שלא היו כאלו.

תחושתי בסוף הפגישה היא שאין סיבה לחשש.

מובאת להלן הודעה לעיתונות של דובר מחוז צפון במשרד החינוך, כפי שהגיעה אלי הבוקר. אם מישהו רוצה להעביר דרכי שאלות לנ"ל, אשמח:

במחוז הצפון מתנגדים לשיטת החינוך-הביתי ומאשרים רק בחוסר ברירה ובמיגבלות קפדניות

"במחוז הצפון מתנגדים, עקרונית לשיטת החינוך הביתי. אישורים חריגים ניתנים במשורה, ורק לאחר שהתמלאו בקפדנות ובמלואם - תנאים מחמירים במיוחד, כולל עמידה במבחני מיצ"ב, ידע וכד'", כך שולה בוחבוט - מפקחת מחוזית לביקור סדיר ומניעת נשירה, בדיון בנושא בפני פורום הפיקוח המחוזי בראשות מנהל המחוז דוד וסרמן.

דובר המחוז דוד גורלי מציין כי ועדה מחוזית מיוחד בראשות מנהל המחוז, דנה בכל פנייה בדקדקנות יתירה ומאשרת בתנאים ובמיגבלות, רק קומץ בטל בשישים של פניות – עם דרישה לבקרה צמודה אחר מילוי כל התנאים הנדרשים.

בפני הוועדה המחוזית המיוחדת הדנה בבקשות מוצגים מספר מסמכים, ובכלל זה:

פנייה מההורים, פרטים מדוייקים על התלמיד, דו"ח סוציאלי ו/או יועץ בי"ס ו/או וועדה פדגוגית, ביקור-בית של מנחה, תכנית לימודים לילד, המלצה מקב"ס ו/או מנהל מח' חינוך, אישור רישום בביה"ס, ותכנית לימודים – מאושרת ע"י המפקח הכולל.

יצויין כי כל אישור שניתן - תקף לשנ"ל אחת בלבד. בתשס"ד למשל, אושרו 16 תלמידים בצפון לחינוך-ביתי, כאשר אלה באים בסה"כ מ- 7 משפחות.

תודה על ההזהרה.
נפיץ את הבשורה בקהילה.
האם מטרתו של מר וסרמן היא שמשפחות החינוך הביתי במחוז צפון ימנעו מקשר עם משרד החינוך? אם כן, הוא בדרך להצליח בכך.

חבר'ה,
אין מה להתרגש ממחוז זה או אחר. מר וסרמן או מי שנמצא אי שם במגדלי השררה מסונוור מכוחו. נדמה להם לפקידי המדינה שהם נמצאים בבית ספר, ושההורים הם התלמידים שלהם.
היות וכך הם פני הדברים, והיות ועובדות אלו עשויות להתנפץ בפניהם כפי הנראה רק על ידי בית המשפט, נמצאת ברירה של התעלמות או היעלמות בפני אלה שמקיימים חינוך ביתי כרלוונטית. מאידך, עד כה, על פי הנסיון המצטבר, בסופו של עניין משרד החינוך נמנע מבירור עניינים אלה בבית המשפט בדיוק באותה תקיפות בו הוא מציג את תקנוניו ודרכו. לכן, גם עימות מול הגורמים האלה אינו מאיים כפי שנראה.

מחוזות משרד החינוך:
ת"א, חיפה, ירושלים, צפון, דרום ומרכז

סה"כ 6

כל מחוז מתרגם מעט אחרת את הנהלים אבל ההליך בתוך כל מחוז די קבוע.

מדבריה של שולה בוחבוט לא הייתי מתרגשת יותר מדי -
היא אישה פוליטית ולמרות שהמינוי הפוליטי שלה נותן לה הרבה כוח,
חינוך ממש לא מעניין אותה.
הדבר החשוב שצריך לדעת עליה זה שהיא אישה עם הרבה אגו.
כל זמן שתשחקו אותה בלי לשים אותה במקומה (בלי לפגוע באגו שלה....)
היא תחתום כשכל המסמכים יהיו מסודרים.

וסרמן הוא די בובה שחותמת על מה שבוחבוט אומרת לו לחתום.
מניסיון, הוא אפילו לא קורא את מה שמונח לו על השולחן.

אתמול קיבלנו שיחת טלפון מאדם שהזדהה כקצין חינוך סדיר של מנהל החינוך באילת. כאשר ביקש לדעת מדוע אנו לא שולחים את יונתן לגן ניסינו להסביר על החינוך הביתי וקיבלנו הסבר על הנהלים, על כך שגן חובה הוא "חובה" ושאין באילת אפילו משפחה אחת שקיבלה אישור לחינוך ביתי.
למרות שהסברנו שאנו מאמינים בחינוך ביתי ואין שום סיכוי שיונתן יאלץ ללכת לגן בגלל "החוק" ולמרות שנאמר לנו בפירוש "זוהי חוסר אחריות לא לשלוח אותו לגן" לא הצלחנו להסביר שאנו בעצם דווקא כן לוקחים אחריות בכך שאינו הולך לגן. לאחר איומים על הסמכות שניתנה לו ע"י החוק לתבוע אותנו החלטנו להיפגש אצלנו בבית כדי שיוכל לראות את יונתן ואולי להבין מהו בעצם חינוך ביתי.
קשה לנו לחשוב על הרעיון שאדם זר יחליט על טיב ואופן חינוך ילדינו. יונתן בן החמש וחצי וירדן בן שבעה חודשים מתפתחים ולומדים בבית בקצב שלנו ושלהם. אנו גרים בבית ששימש גן ילדים עד שעברנו לגור בו ואת כל המתקנים המגלצ'ות ואפילו ארגז החול נשארו בגינה. לילך בעלת תעודת מטפלת לגיל הרך מטעם משרד החינוך.
כיצד אפשר להסביר למשרד החינוך שהבית הוא בעצם הגן והאמא היא הגננת ואין שום חוק שיכול לשנות את זה.
ולמה בעצם צריך להסביר? אולי פשוט כדאי לשנות כתובת ולנסות להתחמק? אולי כדאי לקחת עורך דין שבקיא בחוק?
נראה לנו שאנו לבד במערכה פה באילת הרחוקה ונשמח לקבל חיזוקים ורעיונות מבעלי ניסיון בנושא.

אשמח לעזור:

קודם כל נעזרים בחוק.

חוק הכשרות והאפוטרופסות קובע ש:

פרק שני: הורים וילדיהם הקטינים

מעמד ההורים

ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים.

תפקידי ההורים

אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום-מגוריו, והסמכות לייצגו.

כלומר: כשאתה קובע שהילד שלך ילמד בחינוך ביתי אתה פועל במסגרת חוק הכשרות והאפוטרופסות שמקנה לך חופש ואוטונומיה לקבוע כיצד הוא יתחנך.

בפסיקתו בעניין בי"ס עתיד, אמר השופט גרוניס:

8

הנקודה האחרונה, שדומני כי היא המרכזית והמשמעותית בטיעוני העותרים, נוגעת למשקל הראוי שיש ליתן לזכותם של ההורים להחליט באשר לחינוכם של ילדיהם.

אין לי ספק, כי הרשות המוסמכת-המנהלת הכללית של משרד החינוך-מאמינה באמת ובתמים כי בית הספר אינו מקנה חינוך ראוי לילדים הלומדים בו וכי שיקולים פדגוגיים צריכים להוביל לסגירתו. ברם, לא ניתן להתעלם מכך כי "זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם" (ע"א 2266/9 פלוני נ' פלוני, "ד מט(235 ,221 )1 מול האות ו'). בצד הזכות האמורה עומדת, כמובן, חובתם של ההורים לדאוג לילדיהם. הזכות והחובה שבצידה מוצאים ביטוי במה שידוע כאוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם. יחד עם זאת, "אוטונומיה זו אינה מוחלטת" (רע"א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ' בן אכר, פ"ד נא(860 ,830 )4, מול האות ז'). בנסיבות מסוימות מוקנית סמכות לרשויות המדינה, כולל בתי המשפט, להתערב בהחלטותיהם של ההורים, חרף ההנחה כי ההורים "יודעים הם את נפש ילדם ומבינים מה טוב לילד וכי יעשו כל מה שדרוש לטובתו" (בג"צ 152/71 קרמר נ' עיריית ירושלים, פ"ד כה(779 ,767 )1, מול האות ו', כב' השופט קיסטר). דוגמה מובהקת להתערבות של המדינה באוטונומיה של ההורים נמצא באותם מקרים בהם מוחלט על הוצאת ילד מרשות הוריו, בניגוד לרצונם, ומסירתו לאימוץ. כפי שאמר בית המשפט העליון בהקשר זה:

"כדי להצדיק פגיעה באוטונומיה ובפרטיות של התא המשפחתי, וכדי להצדיק הוצאתו של קטין מרשות הוריו הטבעיים, צריכה להתקיים עילה מיוחדת ויוצאת דופן" (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(468 ,461 )1, מול האות ז', כב' השופט ברק).

בעייה דומה עולה בהקשר של טיפול רפואי בילד, בניגוד לדעת הוריו. לגבי עניין כזה נקבע, כי "על המדינה מוטל נטל משמעותי, כדי להצדיק התערבות בהחלטה המסורה להוריו של קטין וכדי לגבור על החזקה שהוריו-אפוטרופסיו של קטין- פועלים לטובת עניינו" (רע"א 5587/97 הנ"ל, בעמ' 862, בין האותיות א-ב). ניתן להביא דוגמאות נוספות למקרים בהם מוכר כוחה של המדינה להתערב באוטונומיה של ההורים (למשל, במקרה של קטין נזקק, כאמור בחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך צ 1960). המשותף לכל המקרים הוא, שהתערבותה של המדינה בהחלטה של ההורים מוצדקת, כאשר הפגיעה בילד הינה קשה ומשמעותית. אם הפגיעה, הקיימת או הצפויה, אינה חמורה, יש ליתן משקל עודף להחלטתם של ההורים.

ניתן לתאר את המצב בו עסקינן כהתנגשות בין האוטונומיה של ההורים בכל הנוגע לחינוך ילדיהם, לבין זכותו וחובתו של משרד החינוך לדאוג לחינוכם של הילדים. כאשר בוחנים את העובדות שהוצגו בבית המשפט במקרה הנוכחי, ניתן לומר שאכן קיימת פגיעה בחינוכם של הילדים הלומדים בבית הספר, בשל כך שרמתו אינה מספקת והדרישות הפדגוגיות אינן מתקיימות במידה נאותה.

אולם, לא ניתן לומר כי הפגיעה הינה ברמה המצדיקה התערבות בהחלטותיהם של הוריהם של הילדים הלומדים בבית הספר. אין מדובר במפגע חינוכי או בנזק חמור מבחינה פדגוגית. בנוסף, יש לזכור, כי במהלך שלוש שנות קיומו חלה התקדמות רבה בתפקודו של בית הספר, אף לדעתם של אנשי המקצוע במשרד החינוך שחיוו דעתם, כי יש להורות על סגירתו. שיקול נוסף שפועל לכיוון קבלתה של העתירה, אף שהוא שולי יחסית, ראוי לציון. כוונתי לכך שההורים הם הנושאים בעלויות הכרוכות בחינוך ילדיהם ותרומתו התקציבית של משרד החינוך מוגבלת להוצאות המתבקשות מעלויות הפיקוח על בית הספר.

9

סיכומו של דבר הוא, שמקבל אני כי קיימת פגיעה מסוימת בחינוכם של הילדים הלומדים בבית הספר וכי ההחלטה על סגירתו של בית הספר נתקבלה בתום לב, בעקבות תהליך ממושך של מעקב ובדיקה ומתוך מחשבה שעדיף, מבחינת האינטרסים של הילדים הלומדים בו, כי ילמדו במוסדות אחרים, אשר עומדים בדרישות של משרד החינוך. ברם, השיקול המרכזי, שלא ניתן לו משקל נכון וראוי, הוא האוטונומיה של ההורים באשר להחלטות הנוגעות לילדיהם, ובמקרה זה לגבי חינוכם. אילו מדובר היה בפגיעה קשה וחמורה בחינוכם של הילדים, היה מקום לדחות את העתירה. אולם, משהגענו למסקנה שאין מדובר בפגיעה כאמור, נותרת על כנה ההנחה כי ההורים הם שיודעים, יותר מכל אחר, מה טוב לילדיהם.

יוצא מפסיקתו זאת, שלמרות שהוא מסכים עם משרד החינוך שהילדים נפגעים (מקבלים חינוך פחות טוב),
פגיעה זו אינה מצדיקה התערבות המדינה באוטונומיה ההורית.

ובפסיקה אחרת (מט 1 221 עא 2266/93 ) זה נראה כך:

. זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם. המסגרת המשפחתית אינה עומדת בצד המערכת החוקתית, אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. במסגרת היחידה המשפחתית נתונות להורים זכויות המוכרות על-ידי המשפט החוקתי והמוגנות על-ידיו. זכותם של הורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא זכות חוקתית טבעית וראשונית, בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [5] ). זכות זו באה לידי בטוי בפרטיות ובאוטונומיה של המשפחה: ההורים אוטונומיים בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם - חינוך, דרך חיים, מקום מגורים וכדומה, והתערבות החברה והמדינה בהחלטות אלה היא בבחינת חריג שיש ליתן טעם להצדיקו (ראה ע"א 5[ 577/83] הנ"ל, בעמ' 468, 485). גישה זו שורשיה בהכרה כי המשפחה היא "התא החברתי היסודי והקדום ביותר בתולדות האדם, שהיה, הווה ויהיה היסוד המשמש והמבטיח את קיומה של החברה האנושית" (השופט אלון (כתוארו אז) בע"א 488/77 פלוני ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה [6] , בעמ' 434).

לצד זה, הצג בפניו את הנהלים לחינוך ביתי שמוכיחים שמשרד החינוך מכיר באפשרות החוקית שלך להנהיג חינוך ביתי בביתך.

אם חסר עוד משהו - אנא הגדירו מה.

נאוה תודה על ההמלצות , אותן נאמץ כרגע וננסה לראות מה יתפתח במפגש בגישה חיובית אך לא מתפשרת.
עדיין מאד מטרידה אותי העובדה שאני צריך לשבת מול משרד החינוך כדי להסביר להם כיצד אחנך את ילדי ובעצם הם יחליטו מה דעתם על כך.
אני לא חושב שיש צורך בתהליך אישור הנהלים הוא מאוד חטטני וספק אם הוא חוקי כאשר רוצים לראיין ילד בגיל חמש ללא הוריו לצידו.
בכל אופן נמשיך לעדכן ושוב תודה.

צביקה ולילך

הם לא מראיינים את הילד ללא נוכחותך,
וגם בנוכחותך לא ממש - משוחחים איתו בעדינות.

נאוה - הם כן מראיינים את הילד ללא נוכחותך (תל אביב)
ולנו יש ילדה מאד חריפה , חזקה וחובבת אתגרים (לא) אינטלקטואליים שהודיעה שהיא רוצה לדבר לבד עם הדודה ה(לא) נחמדה ממשרד החינוך.
הילדה היתה בת 7 וחצי וזו היתה חויה כוחנית ולא נעימה.
הנה זועתון לא-חינוכי במערכה אחת:

דודה-משרד-חינוך (במתק שפתיים): מיכלי יש לך הרבה חברים?
מיכלי (שלנו) : יש לי חברות.
דודה : כמה חברות? הרבה? את משחקת הרבה עם חברות?
מיכלי (מרגישה שאולי זה לא כל כך טוב "לשחק הרבה"... אולי זה לא חינוכי או מ שהו): לא הרבה , יש לי ככה ככה חברות. רק כמה.
דודה (עוברת למלכודת הבאה) : את עוזרת לאמא עם האחים הקטנים שלך?
מיכלי (לא יודעת אם להיות ילדה שעוזרת או ילדה חופשיה מחובות ביתיים): אני קצת עוזרת, רק לפעמים. רק אם אני רוצה. לא מכריחים אותי.
דודה (עדיין חכמה על קטנים) : באיזו שעה אתם קמים בבוקר? מוקדם או מאוחר?
מיכלי (שקיבלה הנחיה מאיתנו לומר את האמת, אם יש אמת אחת) : מאוחר... אבל לא בגלל זה אני לא הולכת לבית הספר. כשהלכתי קמתי עם אבא מוקדם.
וכו'... )-: יותר מ-40 דקות דודה נגד ילדה.

לסיכום:
סיכום הדודה (מה שהיא טענה כלפינו):

אנחנו רוצים חינוך ביתי כי קשה לנו לקום בבוקר
אנחנו רוצים חינוך ביתי כי נח לנו שהילדה הגדולה עוזרת עם התינוקות
יש לילדה מחסור בקשרים חברתיים עם ילדים ומבוגרים שלא מהמשפחה (אני מניחה שהיא עומדת להמליץ על בדיקת רקמות לכל ידידינו, שמא נתחבר רק עם מי מהמשפחה)

סיכום מיכלי :
אמא היא שאלה אותי ככה בערמומיות ואני לא ידעתי מה לענות. זה לא עזר שאמרת לי להגיד את האמת כי לפעמים אני כן עוזרת לשמור על התינוקת ולפעמים לא.

אופפפפפף!! מרתיח. הנחמה היחידה, ואולי מה שבאמת משנה, הוא שהילדה נשמעת נבונה ומפותחת רגשית דיה מכדי שארוע גועלי כזה יזיז לה.
גם אם זה חוקי, אין לתת לאף אחד "לראיין" את הילד לבד. (מצחיק, במערכת החינוך הוא עומד במצבים האלה כל הזמן כמצב שבשגרה! כולל ביקורת סמוייה ולא סמוייה על ההורים, הבית, המצב בבית וככה)

חיוך, אם יש מי שמנסים לבצע את הנהלים לפי הספר,
אז את צריכה לומר: "סליחה, את לא יכולה לדבר עם הילדה לבד"
ושתסיק מזה מה שהיא רוצה...

את יהונתן, 3 שנים, אף אחד לא מראיין לבד, אפילו לא מראיינים לידי.
אני אוסרת עליהם לשאול שאלות כי חינוך ביתי זו החלטה שלי - לא שלו.
אני מרשה להם לדבר איתו על דברים שמעניינים אותו כמו: קלפי יוגי-הו למשל.
מרשה לדבר שיחות סבירות עם ילדים.

חוקית, את מכוסה - תפקידך להגן על ילדייך, ואת לא "מפקירה" את בתך עם אדם שהיא לא מכירה, מחשש שהוא ייפגע בה.
את בטח ובטח לא "מפקירה" את בתך בידיים של אדם שאת עצמך לא מכירה ושלא ינהג עפ"י הכללים שאת מציבה.

אז תאמרי להם "לא!!"
ואם יתווכחו תאמרי שבעבר איפשרת את זה בעיקר כי לא היית מודעת לזכויותייך,
ושהחוויה הנוראית שעברה הילדה לא תישנה (מותר להגזים!! - מה, רק הם יכולים? - נפחי את זה עד שהם יבינו שיש כאן חומה בצורה)

ולמסקנות של הדודה את יכולה לומר:

אנחנו מאמינים בזרימה עם החיים החינוך הביתי מאפשר לקום בשעה שנוחה לגוף, ולכן קמים כשקמים.
הילדה הגדולה היא חלק מהמשפחה והילדים הקטנים גם. אנחנו מאמינים בתקשורת ובשיתוף פעולה בין בבני הבית,

לדעתי זה חיובי שהאחים משחקים, מדברים ויוצרים יחד, זה גם חיובי אם הילדה מביאה לי את המגבת למשל, או כוס מים.

יש ילדים חברותיים יותר ויש פחות. הילדה שלי מתחברת עם מי שנעים לה. עובדה שהיא חשבה שהאישה שראיינה אותה פעם קודמת יכולה להיות נחמדה.

עובדה שהיא שיתפה פעולה למרות ההתנהגות הלא מתאימה של המראיינת. היא לא התנהגה כמי שאינו רגיל לחברה, נכון?

וכך הלאה.
בדיאלוג איתם את חייבת לשמור על הגבולות שלך, ולא לאפשר להם לעשות כלום רחוק מעינייך או אוזנייך.
כשאת לידה את יכולה לעצור כל שאלה או פנייה, וגם להנחות את הילדה כרצונך. ושיקפצו!!

אולי באמת כדאי לזמן לשיחה עורך דין כדי שיוכל לבלום את השאלות העוינות בצורה חריפה וחוקית !!!

אתה מתכוון לשיחה עם הילד?
הייתי חושבת קודם איך הילד ירגיש אם יהיה שם מישהו זר וחריף ותקיף שמדבר עבורו ועליו ובמקומו .
ובכלל, לא הייתי סומכת "על עיוור" על עורך דין שיעשה את העבודה יותר טוב ממך. (שים לב, השאלות לא היו עויינות, הן היו ערמומיות כמו שהיטיבה הילדה לתאר. עורך דין עלול גם הוא לחשוב "מה רע בשאלות האלה? למה אתה עושה ענין? מה כל ההתגוננות הזאת? " וכו')

ה צ י ל ו !!!

נתבקשנו ע"י קצין חינוך סדיר לכתוב מסמך מסודר המפרט מדוע ולמה יונתן אינו מבקר בגן , מהוא חינוך ביתי ואיזו תוכנית פדגוגית הכנו ליונתן
לשנת הלימודים הבאה.
האמת היא שאין לנו מושג מה לכתוב כדי לרצות המערכת וכרגע אין ליונתן או לנו שמץ של מושג לאיזה תוכנית פדגוגית אנו הולכים בשנה הבאה.
אנחנו גם לא יודעים איזו תוכנית פדגוגית להכין לילד בגיל חמש וחצי שבכל יום לומד מה שמענין אותו ומה שקורה בחיי היום יום הוא חומר הלימוד העיקרי.
אנחנו מעדיפים לפגוש כמה שפחות את אנשי משרד החינוך ואת גישתם הפדגוגית , מעדיפים להסתדר בבית ללא תוכנית מסודרת .

יונתן כבר שולט בתרגילי חשבון ויודע לכתוב את המספרים. בימים אלא הוא לומד לקרוא ולכתוב. הוא מצייר מדהים ,מנגן בתופים ,שר ,רוקד ,משחק
במחשב ובסוני פלייסטישן ,רוכב על אופניים וקורקינט ,משחק כדורגל וסתם משחק . זו בעצם התוכנית הפדגוגית שלו ושלנו הכל מתוך אהבה ורצון
לתת להעניק וגם ללמד.אין יעדים לכבוש ואין מטרה מוגדרת כמו תואר אקדמאי תוצרת בית.

הניסיון האישי שלנו גרם לנו להבין שהמערכת רוצה שנסמוך על הניסיון שרכשה .במידה ואנו חושבים אחרת יופעלו עלינו לחצים אדירים.
לפני שנסענו למזרח הרחוק הסבירו לנו הרופאים במשרד הבריאות שחייבים לחסן את יונתן לפני הנסיעה ושלקחת אותו לא מחוסן זו חוסר אחריות.
עד הים אנחנו לא יכולים לסלוח לעצמנו על החיסונים האלו ועל כך שלא החזקנו מעמד עקב הלחץ הנוראי מצד הרופאים במשרד הבריאות.
היום אנחנו יודעים שלמעט טטנוס לא היינו מחסנים אבל כשהמערכת לחצה חזק אנחנו נשברנו לצערנו.
למדנו על בשרנו שהמערכת לא תמיד רוצה את הטוב ביותר עבורנו.היום אנחנו מוכנים להסביר לכל מי שרוצה להבין מדוע אין סיכוי שנחסן את ירדן .
אין אף אחד במערכת שמוכן להסכים איתנו בנושא החיסונים. למזלנו עדיין לא יצא חוק חיסון חובה ואין קצין חיסון סדיר שיכול לגרור אותך לבית משפט .

נקווה שנלמד איך אפשר להגיע לעמק השווה יחד ואולי לנסח מסמך שירצה את קצין החינוך הסדיר.

שבת שלום לכולם

לילך וצביקה, כתבתם נפלא. תוסיפו עוד כמה משפטים בנוסח מה שהוספתי למטה ונראה לי שיש לכם מסמך מצוין.

אנחנו לא יודעים איזו תוכנית פדגוגית להכין לילד בגיל חמש וחצי שבכל יום לומד מה שמענין אותו ומה שקורה בחיי היום יום הוא חומר הלימוד העיקרי.
_יונתן כבר שולט בתרגילי חשבון ויודע לכתוב את המספרים. בימים אלא הוא לומד לקרוא ולכתוב. הוא מצייר מדהים ,מנגן בתופים ,שר ,רוקד ,משחק
במחשב ובסוני פלייסטישן ,רוכב על אופניים וקורקינט ,משחק כדורגל וסתם משחק . זו בעצם התוכנית הפדגוגית שלו ושלנו הכל מתוך אהבה ורצון
לתת להעניק וגם ללמד.אין יעדים לכבוש ואין מטרה מוגדרת כמו תואר אקדמאי תוצרת בית._
ממחקרים שקראנו ומנסיון של הורים לילדים בוגרים שגדלו עם תכנית פדגוגית כמו שפרטנו להלן, מסתבר שזו דרך יעילה מאין כמוה המאפשרת לילד ללמוד את כל הנחוץ לו וגם מכינה אותו לחיים. בנוסף לכך, התכנית הפדגוגית שלנו מצליחה במקום שבו נכשלות רוב התכניות האחרות: היא מאפשרת לילד לשמור על החקרנות הטבעית ואהבת הלמידה המלוות אותו מלידה. יתרון נוסף של התכנית שלנו היא הפשטות והגמישות שלה. נדרשת הכרות ואהבת הילד, תשומת-לב, הקשבה וכבוד. נשמח להראות למורים המעונינים לאמץ את דרכנו כיצד לישם את עקרונות התכנית.

בכבוד רב, לילך וצביקה.

לילך וצביקה,
השימוש במילים של המערכת (תכנית פדגוגית) נשמע אולי קצת מפחיד, אבל...

כל מה שנדרש מכם זה להעלות על הכתב את ה'אני מאמין' שלכם.

חלק ממה שסיפרתם לנו - בהחלט מתאים.

אני ממליצה להרכיב את המכתב כך:

הסבר למה לדעתכם חינוך ביתי הוא המתאים ביותר ליונתן

מה הילד כבר יודע לעשות

אילו אמצעים לימוד יש לכם בבית? - טלביזיה, וידאו (פרטו קלטות מתאימות), מחשב (משחקים, לומדות ועוד), מערכת סטריאו, ארגז חול, חיות מחמד , אמצעי יצירה ועוד...

חוגים ופעילויות חוץ אחרות בהן אתם מעורבים (כולל מפגשי באופן, טיולים, וכדומה)

מהן המגמות לעתיד - שלכם כהורים שמתווים את הדרך, ושל יונתן כילד שמושך לכיוונים המתאימים לו

אני בדרך כלל מסיימת עם איזה משפט נוסח הקפה לציפורים - ירצו יאכלו, לא ירצו, לא יאכלו.

כל מה שמעניין את מי שקורא את התכנית (אולי אדם אחד) זה לראות שאתם יודעים מה אתם עושים.

מקווה שזה עוזר.

ובנוסף אתם יכולים להגיד לאותו קצין ביקור סדיר, או אותו נציג של משרד החינוך, שאתם יודעים שהנהלים נבדקים מחדש, ולכן אתם יודעים שאין כל סיכוי שעכשיו ינסו בכל זאת לכפות עליכם את הנהלים האלה. ולכן, ראוי שיסתפקו בהצהרתכם על כך שאתם לוקחים על אחריותכם את לימודו וחינוכו של יונתן, מתוך ראיית טובת הילד לנגד עיניכם ומתוך הזכות למלא את חובתכם כלפי הילד.

גישה שכזו, אפילו אם רק תיאמר, תניח עוד תוקף לבדיקה מחודשת ואמיתית של הנושא במשרד החינוך.

ובכל מקרה, שבאמת תדעו שאין לכם מה לחשוש. יש הוכחות לכך שאפילו אנשי המערכת הבכירים ביותר אינם מסוגלים לתת גיבוי לתקנות האלה. מכאן, גם אם יהיה משפט, יעמוד משרד החינוך בקלונו, ולפיכך בכל מקרה - ימנע משפט.

עשו כטוב בעיניכם ואל נא תשכחו שחוק לימוד חובה, זה שעליו נשענים אנשי השררה, איננו יותר או פחות מחוק אנטי חברתי ודמוקרטי מהמדרגה הראשונה. ולמרות שעדיין עניין זה לא הובהר לתוך הנורמה החברתית - ולו מתוך כך שהרוב מעדיף להסיט את מבטו הצידה - מערכת המשפט, או נכון יותר מערכת החוקים והנורמות מתחילים לחוש בכך.

לכן, אין ממה לחשוש. נהפוך הוא, אמונה וידיעה כי אף אחד לא זכאי להכנס לתוך הורותכם, יניחו רגיעה וקור רוח ואורך רוח מכל הצדדים.

שלום תודה על המיידע אני מחפסת נהלים לחינוך בתי חלקי ל - 1-2 ימים בשבוע

שלום אנחנו רוצים להתחיל בחינוך בתי בין יום לשני ימים בשבוע וחסר לי המידע החוקי בנושא זה אשמח לקבל תשובות

להבנתי,
אין בנהלים הרגילים רובריקה כזאת.
הייתי מבקשת אישור, ואז מסכמת עם מנהלת ביה"ס שלימודים חלקיים.

היום בביקור אקראי של חברנו במחלקת החינוך נמסר לא שעל פי חוזר מנכ"ל עדכני, ילדיו וילדינו שהיו,לבקשת המערכת, רשומים עד כה בבתי הספר בישוב, נגרעו ממסגרות החינוך ובהצאמה לא ניתן לבטח אותם בביטוח תאונות. אישיות כפי שנעשה עד כה.

מישהו מכיר את הנושא ??

למיטב ידיעתי זה כבר הרבה זמן המצב. כנראה שבמחלקת החינוך שלכם לא היו מעודכנים....

יתרה מזאת, בפוליסה כתוב במפורש שהיא בתוקף רק אם הילד מבקר בקביעות במוסד החינוכי אליו הוא רשום. כך שבכל מקרה הפוליסה לא תקפה.

רגע, אז סתם שילמנו בשנים האחרונות ??!

((עוברים לחברת ביטוח))

כן, סתם שילמתם.
אומרים שביטוח תאונות אישיות הוא אחד המיותרים שיש. אני לא יודעת למה, אבל אולי שווה לבדוק לפני שעושים.

למשל כאן https://tozeretbyte.wordpress.com/2013/ ... %99%D7%9D/

באופן טבעי

באופן טבעי