באופן טבעי

טוב לי לגלות שאני לא היחידה שמרגישה נטע זר בתרבות אליה נקלעתי.
כל חיי הובילו אותי לנקודה בה גיליתי שהכל נמצא מסביבי,
שפע העולם עוטף אותי וכל שעלי לעשות הוא להגיש את ידי
לא לאגור ולא לשמור, לא לייצר עודפים.
לשמוח ולתת ממה שיש
לחיות את החיים מקרוב, לאט,
להקשיב לילדה שלי ולא לצלצולים וצלילים זרים.
לשיר לה ולא להשמיע שיר דרך מכשיר.
לגדל את מה שאני צריכה כדי לחיות,
וכל הזמן רק להיות עם המשפחה.
את זמן הערב להקדיש לאיש שלי וללכת לישון בחושך
לא להמשיך את שעות האור בצורה מלאכותית
ולהתהלך בארץ עייפה וחרדתית.
אני מתחילה לחפש את המקום שיתאים לנו לגור בו
ולקיים את חיינו בפשטות ושמחה.

ברוכה הבאה
דף בית אישי

הי אוריה,
גם אני אמא די טריה. חדשים בדרום, גרים באיזור נתיבות. הילדה שלי בת חצי שנה בדיוק, ואני עוד לא כל כך חושבת על לחזור לעבודה.
בדיוק ישבתי הערב על המחשב, לבדוק איזה דברים קורים פה באיזור. ההיצע לא מלבב לנשים במצבי... בטח שאין אופציות מגוונות כמו במרכז. אשמח להכיר אותך.

אוף.
לא קראתי כאן הרבה זמן.
סליחה טרושקה, זה רחוק לי. כרגע.
עבר כבר זמן ועדיין אפילו לא התחלנו את החיפושים.
והדרך ה"טבעית" התרחקה ממני ונהייתה פשוט- לשרוד.
לחיות.
לעבור משברים קשים מנשוא.
לבכות לצחוק.
ולא למצוא פינה בעולם שתכיל אותי.

זאת אני כתבתי בתור פלונית אלמונית לפני שנה!!
וואו שנה לא הייתי כאן.
אני שבורה ומפוררת (עדיין. אבל פחות)
לאט לאט אוספת את השברים שלי ושל משפחתי
ויש לי ילדה מדהימה בת שנתיים שעשיתי את כל הטעויות האפשריות כשהיא נולדה ועד לפני חצי שנה
והיא פשוט מהממת!!!
מחפה על כל הקושי והכאב שהיו מנת חלקנו.
מבחינה זוגית אנחנו מתאוששים לאט לאט
עומדים לעבור דירה לגבעה מבודדת עם מעט משפחות בדרום
למישהו יש רעיון יותר טוב לקהילה בדרום? איזור לכיש-קרית גת- קרית מלאכי