אמא שלי מטריפה אותי

[מתבאסת_מאמא*]

יש לי בעיה מול אמא שלי.
היא אדם די שתלטן ואני אדם ששונא שמנסים להשליט דעות עליו. מאז שביתי המתוקה נולדה(היום בת שנה ו-4) אני מרגישה שהיא מנסה להתנגח בי (ויש לומר די בעורמה ולעיתים בעדינות) ובדרך שבה אני ובעלי בוחרים לגדל את ביתי.
יש לציין שהורי חיים אורח חיים מ-א-ד לא בריא, אפילו מנוגד לכל מה שקשור לבריאות: תזונה מזעזעת,ריבים,צעקות ואוירה לחוצה בבית,בריחה למתוקים והשמנת יתר.
אמא שלי היא בעלת רצון טוב בסכה"כ,רק שאינה מסוגלת להשלים עם זה שאני לא חושפת את ביתי לשתיה ממותקת,עוגיה "קטנה,מה קרה לך? אח"כ הם הולכים לגן מה את חושבת שם היא תיחשף להכל היא תהיה בחסכים את עושה טעות!"
על זה שאני לא שולחת לגן בינתיים היא איכשהו מבליגה למרות שגם על זה היו דיונים די מרגיזים בעבר. היא עושה דברים מאחורי גבי וזה מרתיח אותי למרות שאני מבקשת ודנה איתה בנושא שוב ושוב.
כשאני מבקשת ממנה לשנות את הדרך שבה היא מאכילה את הילדה או שאר מנהגים בעייתים אחרים שהיא מורגלת בהם היא מיד תוקפת ומתגוננת-אין הקשבה.
אני מרגישה רצון עז להתרחק ומצד שני מתבאסת על שאין לי הורים וסבים לילדה נורמאליים לקבל עזרה מהם.(חוץ מסכומי כסף פה ושם שכולי הודיה עליהם).
כשאנחנו שם הילדה סופגת ואפשר להרגיש את זה די ברור,ואז אני כועסת.
מצד אחד אני לא רוצה לשנות את אמא שלי כי אני לא מאמינה בדרך הזאת. בסכה"כ מבקשת ממנה (יפה) לשנות הרגלים מסוימים שהם בעייתים כלפי הילדה.
אך חוסר הכבוד הזה מצידה פשוט גורם לי לא להרגיש סבבה בחברתה והברירה היחידה שנשארת לי היא לבוא פחות ולדלל את הזמן של הביקורים אצלהם.
אמא שלי גם קשורה מאד לילדה וגם הילדה אוהבת אותה.
אשמח לשמוע את דיעותיכם בנושא..(-;

[שפירית*]

שלום, ברוכה הבאה למועדון
 
כבת להורים לחוצים ומתערבים בעצמי, אני בוחרת את הקרבות שלי, כי הגעתי לפתרון לבעיות האלה (אחרי קריאה של הרבה דברים שבשמת א כתבה), אבל הוא רדיקלי ומזמין היעלבויות.

דיונים די מרגיזים בעבר
אני למדתי (כתובנות מכל הסיפור ב חתונה קונסרבטיבית עצה בבקשה) שמול הורה שתלטן אני לא פותחת בדיון.
אני אומרת בשקט ובנחישות מהם התנאים שלי, שאני לא יכולה לשנות את פעולותיו של מי שאני מדברת איתו, רק את מה שאני עושה, ולכן במידה ולא יכבדו את בקשתי זו אחריותי לפעול בהתאם.
שמבחינתך זו אולי יכולה להיות שיחה שתתחיל ב "אמא, אני אוהבת אותך מאד ואת מאד חשובה לי, קשה לי עם משהו ואני צריכה ממך שיתוף פעולה", לציין בשקט שביקשת בעבר להפסיק עם הג'אנק. לציין כעובדה, שאם היא לא מוכנה להפסיק להאכיל את הילדה באוכל שמזיק לה, תאלצי לדלל\להפסיק את הביקורים אצלה, כי זו האחריות שלך לדאוג לבריאות של הקטנה. היא כמובן מוזמנת בשמחה לבקר אותה אצלכם. (כי חשוב לך הקשר בינהן, וכי היא יקרה לך, אבל ככה המינון של הג'אנק בשליטתך).

אזהרה! זה באמת מעליב לאמא לשמוע דבר כזה, אם אני אומרת דבר כזה לאמא שלי היא מיד מתחילה לבכות, מיד! מה, את חושבת שלא אכפת לי מהנכדה שלי? את לא סומכת עלי, וגם למה את שונאת אותי? ועוד פנינים.
אה, ואז גם אין לך ברירה אלא לארח, וגם אין דרך למנוע את השיחה על "אמא תפסיקי לנקות אצלי, זה לא עוזר לי, זה רק אומר שאני צריכה לנקות לפני שאת באה, כשאני חוזרת עייפה מהעבודה ורק רוצה להיות עם קטנה" אה כן, חוזר חלילה בפעם הבאה שהיא מגיעה ומנקה כדי לעזור לי .

לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה בשביל ביקור של פעם בשבועיים, ובשביל עוגייה או שורה של שוקולד, אבל לעשות דברים מאחורי גבי זה קו אדום מבחינתי.

[יפעת_ו*]

אכן ברוכה הבאה למועדון...

לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה בשביל ביקור של פעם בשבועיים, ובשביל עוגייה או שורה של שוקולד, אבל לעשות דברים מאחורי גבי זה קו אדום מבחינתי
נכון, ובנוסף דברים כאלו גדלים לדברים מהותיים יותר ככל שהילדים גדלים.
אני לא סומכת על אמא שלי להישאר עם הילדים.
מה שהתחיל בעוגייה גדל ללתת לאכול חיקוי של במבה, צפייה בטלויזיה, הסברים מלומדים לטיבו של העולם לפעוטות והשיא זה שהיא פשוט צועקת עליהם.
ככה היא מדברת בקול רם ובנימה לא נעימה.
פעם אחת, תפסתי אותה פיזית, לפני שנתנה מכה קטנה על הפה של הבן שלי "כדי שילמד שלא צועקים". מאוד עצוב.
הרגע בו תפסתי אותה לפני, היה הרגע שהבנתי שאי אפשר להחזיק את החבל בני הצדדים. אי אפשר לשנוא (פשוט כך) את ההתנהגות שלה עם הילדים ומצד שני להרגיש "נו, טוב, היא אוהבת אותם, אני אספוג את זה."
לי אישית כאמא, חוסר הכבוד (ד"ר ספוק יודע יותר טוב ממני על ילדי), הכעס, הרגשות השלילים שעולים בנו במפגש איתה, כל אלו עזרו לי לצאת למסע התנתקות והתנקות מהציפיות והאכזבות ממנה. ניפרדנו. פיזית אנחנו בקשר אבל אני סיימתי להיות הבת שלהם, שחייבת להם, ולא נעים לה מהם.
דווקא אז פתחנו מרווחים מול לראות את הילדים ואותנו, לא השארנו אותם שם לבד, בוודאי לא בלי שאבא שלי גם שם, וגם שלום ולהתראות לעזרה הכספית כי היא היתה מותנית (כצפוי לא?).
בכל מקרה מאחלת לך דרך צלחה. פקחי את עינייך והיי קשובה לאינסטינקטים האמהיים שבך.

[אילה_א*]

אוי , ואני חשבתי שאמא שלי מרגיזה אותי
לגבי האוכל מישהי שאני מכירה אמרה לגיסתה :זה הדת שלי אני מכבדת את הדת שלכם ומבקשת שתכבדו את הדת שלי
ולגבי הקונספט של אחרי כן היא תגיע לגן עם חסכים התשובה הנכונה היא כשנגיע לגשר נפוצץ אותו או כשנגיע לגשר נעבור אותו ובשום אופן לא נתחילים עכשיו להכין אותה לחרא שיהיה אחרי כן .

[עירית_לוי]

מצד אחד אני לא רוצה לשנות את אמא שלי כי אני לא מאמינה בדרך הזאת. בסכה"כ מבקשת ממנה (יפה) לשנות הרגלים מסוימים שהם בעייתים כלפי הילדה.
אולי את מבקשת יפה מדי?
כלומר בעדינות מדי, או בזהירות מדי (הכוונה שלי היא לא שתבקשי בגסות).

תבדקי עד כמה עובר אליה בצורה ברורה וחד משמעית המסר על הגבולות שלך, על הקווים האדומים שלך.
זה נכון שאת לא יכולה לשנות אותה, כמו שאת אומרת. את כן יכולה לשנות את מה שאת מרשה לה איתך, מולך.

[מתבאסת_מאמא*]

תודה רבה על התגובות.
אם אני אומרת דבר כזה לאמא שלי היא מיד מתחילה לבכות, מיד! מה, את חושבת שלא אכפת לי מהנכדה שלי? את לא סומכת עלי, וגם למה את שונאת אותי? ועוד פנינים.
(-:(-:(-:זה כאילו ציטטת את אמא שלי..
אז זהו,שהיא סופר רגישה,ואי אפשר לדבר איתה כי יש מטען לא קטן לגבי כל מה שנוגע להערות מצידי או כל צורת ביקורת.(עד כדי כך רגישה שגם בקשה מתפרשת כביקורת!)
כל כך כל כך מורכב העיניין איתה.
יפעת,אני קוראת את מה שכתבת ומזדהה עם כל מילה.גם המסקנה שלי היא שאין מנוס מלשחרר וכבר התחלתי בתהליך בכך שקיבלתי החלטה לעבור דירה לאיזור מרוחק למרות ש(בהשפעתה הרבה) היה שלב בו חיפשנו קרוב אליהם ודי הוקסמנו מהפיתוי.
לא יודעת מה עבר לי בראש שחשבתי שאסתדר לגור קרוב אליה.עוד שבועיים אנחנו עוברים דירה לאיזור מרוחק שנות אור מהם והיא התפוצצה כשהודענו לה על החלטתינו.אני (כמובן)הרגשתי הקלה.
הביקורים שלנו אצליהם הולכים להידלדל משמעותית בגלל המרחק הרב ואני מבסוטה.לא עוד להתפתות 'ליפול' על אמא.מעולה.
מעניין אותי עכשיו אם באמת העזרה הכלכלית שברור גם לי שמותנית תרד או תעלם..זה המבחן האמיתי.
מרגישה שמתחילה להבין את עבודתי בכל העניין הזה.פשוט להפרד.להפסיק לצפות להורים.להפנים שאין.להמשיך הלאה.לגדול,לצמוח,ללכת בדרכים שלי.
זה כאילו להיות חזקה מספיק בשביל להסתכל לאמת בעיניים,למחות דמעה,להכניס להילוך ולהתחיל לתת גז.
עוד מלחמה מול היצר(-:

[אילה_בשדה_הדגן*]

מרגישה שמתחילה להבין את עבודתי בכל העניין הזה.פשוט להפרד.להפסיק לצפות להורים.להפנים שאין.להמשיך הלאה.לגדול,לצמוח,ללכת בדרכים שלי.
נראה לי שזה ממש חשוב.אני שמחה בשבילך שהעלית את זה .

זה גם ממש לא מענין אותך אם היא תתן כספים או לא. פשוט לא עינינך.את רוצה להפרד,גם מעוקצה וגם מדובשה..

גם כל הדרמות -'אני מבינה שקשה לך עם זה ,אבל כרגע , אני לא יכולה להקשיב לזה'.

[פלוני_אלמונית*]

המסקנה שלי היא שאין מנוס מלשחרר
מצד אחד היא אמא... לא "נפרדים" מאמא, מצד שני- היא לא עושה לי טוב, אז להבין, שחשיבות הטוב שלי עולה על חשיבות קשר ביולוגי... היא לא רעה חס וחלילה ולא רוצה לפגוע בה אך למען עצמי , להתרחק לתקופה בצורה עדינה ולא חייבת להסביר ולהתווכח... אולי בהמשך יגיעו ימים פשוטים יותר.

[שפירית*]

יפעת_ ו אוי ויי, יש לנו אמהות שהן סבתות מאד שונות. כל מה שתיארת אצל אמך, היה דומה לחוויה שלי כבת, אבל כל כך שונה מאיך שהיא מתנהגת עם הנכדים, רכה רכה.

מתבאסת- אולי בהמשך יגיעו ימים פשוטים יותר
נראה לי שכן, ברגע שמחליטים להפרד, את נרגעת, הכל נכנס לפרופורציות. כי אמנם,
כשאנחנו שם הילדה סופגת ואפשר להרגיש את זה די ברור,ואז אני כועסת.
אבל היא שם הרבה הרבה פחות, ורואה התנהגות שונה לגמרי בבית ברב המוחלט של הזמן.
זמן עם סבתא יכול להפוך מבחינתך לזמן פינוק נטו, בלי לפגוע בחינוך או בבריאות של הילדה.
זה לא שפתאום היחסים אחרים בינך לבין אמא, רק שהמון מהלחץ יורד, ככה אולי תגיעי למצב שההרגלים שלהם יצחיקו אותך, ולא תדאגי שהם עוברים לילדה.
הרבה מידי מילים כדי להגיד יהיה טוב, בהצלחה במעבר

רציתי רק להאיר מזווית אחרת, שהפרדות כלכלית עלולה מאד להפחיד הורים, (ומאד להעצים אתכם).
זה לא רק לוקח להם את "מנוף התנאים", אלא גם אם יש אחים שמקבלים עזרה מהם, ואתם לא, מה אם תבואו אליהם אחר כך בטענות של אפלייה?
("זה בסדר אמא, אנחנו שמחים שיש לנו אפשרות להיות עצמאיים כלכלית, אם נזדקק אנחנו יודעים איפה למצוא אתכם" 10X לא עוזר, בדוק ).

בכלל נראה לי שהרבה מהתהליך של ההתבגרות וההפרדות שלנו מפחיד את ההורים מאד, חוסר התלות בהם חדש להם, וקשה להם לראות את הדברים האחרים שדרכם הם יכולים לתרום. לפעמים זה נראה להם שאנחנו לא רוצות אותם בחיים שלנו, אם לא אנחנו לא מסכימות לקבל דברים מוחשיים - כסף, אוכל, עזרה בבית, ומעדיפות פשוט שיחה, או תמיכה.

כמה חיכיתי במהלך חופשת הלידה, שאמא תגיע לבקר אותי ויהיה לי מישהו לדבר איתו שיחת מבוגרים.
כמובן שאז היא היתה מגיעה עם אוכל שלא ביקשתי (ואפילו שביקשתי שלא תביא) והיה נרקב במקרר עד שנזרק, ומתחילה לנקות ומטריפה אותי...
אבל אני בוחרת לצחוק על זה.
וגם לנסות לזכור עכשיו וגם בעוד 25 שנים נגיד, להקשיב לבת שלי יותר, להיות קשובה לצרכים האמיתיים שלה וגם ללמד אותה לבקש, כך שלא אצטרך לנחש מהם.

[אינדי_אנית*]

לפי דעתי אמא שמגיעה אליך הביתה אחרי שילדת ומנקה ומביאה לך אוכל זה דבר נהדר.
ולקבל את אמא שלך זה גם לקבל את עצמך.

תחשבי על הבת שלך בעוד 20 שנה- איך היית רוצה שהיא תרגיש כלפיך?
אנחנו הרי משחזרים יחסים כל הזמן. את חושבת שאמא שלך כשנולדת חשבה שיום אחד את כל כך לא תוכלי לסבול אותה עד שלא תרצי אותה לידך?

נסי לראות איפה את עוד מחכה לאישור מאמא שלך, איפה עד עוד מחפשת סימביוזה איתה ולא מקבלת ולכן מתאכזבת (כמו למשל שאת רוצה שהיא תבין אותך שאת לא רוצה לתת במבה לילדה ).
ברגע

את לא יכולה לשנות את אמא שלך והדרך היחידה לשינוי היא מבפנים.
מדברייך נשמע שאת מאוד לא מקבלת את הבחירות של אמא שלך אבל מאוד רוצה שהיא תקבל ותאשר את שלך.
אבל זה עובד רק הפוך. את צריכה לקבל את עצמך ואת הדרך שלך כדרכך. היא לא חייבת להיות הכי נכונה בעולם ואולי אין לך את ההצדקות המתאימות כדי לשכנע את אמא, אבל ברגע שתהיי שלמה עם עצמך כבר לא תצטרכי אותן.
בהצלחה.
(כל מה שנכתב נכתב לאחר תהליך מאוד דומה שעברתי מול חמותי. מרגישה שאני הפכתי לאדם הרבה יותר רגוע מקבל ושלם לאחר התהליך הזה- אבל בכל אופן אם זה לא מדבר אליך את ממש מוזמנת למחוק)

[יערה*]

מזדהה ורוצה לשאול שאלה לגבי שחשיבות הטוב שלי עולה על חשיבות קשר ביולוגי..._
אני לא עונה לאמא שלי בטלפון כבר כמה ימים. היא מבינה שאני מתחמקת ממנה כי השיחות איתה לא עושות לי טוב. ו"זו זכותי"כך חשבתי אך האם אני עוברת על מצוות כיבוד הורים?

[שפירית*]

אינדיאנית, רציתי להבהיר לא אני פתחתי את הדף, אבל נראה שהגבת גם למה שאני כתבתי, אז אענה

אמא שלי היא האשה הכי נהדרת שיש, ואני גם אומרת לה את זה, אבל לפעמים היא מטריפה אותי וגם אני אותה, אני לא רואה סתירה בין הדברים.
כל מה שכתבתי עליה נכתב בחיוך, ובאמת התלבטתי אם לכתוב בסוף התגובה גם כמה מילים טובות על אמא, פשוט כבר היה כ"כ ארוך.

הלידה שלי מאד קירבה בינינו, היא ביקשה להיות איתי בלידת הבית והייתה שותפה מלאה, למרות שזה הפחיד אותה פחד מוות.

ומה שאמרת לגבי להביא את השינוי מתוכי, אני מקיימת מזה זמן ואכן רואה תוצאות של שיפור היחסים ביננו.
 
תודה.

[אינדי_אנית*]

שפירית דווקא לא התכוונתי אליך כי קוראים את החיוך והקבלה שלך במה שכתבת. יכול להיות שקצת התבלבלתי בקטע עם האוכל

[שפירית*]

אוי, סליחה.

[מתבאסת_מאמא*]

זה מזכיר לי את הרעיון שבשביל לצאת ממשהו אתה צריך קודם כל לראות ולזהות שאתה נמצא בתוכו,ובשביל לראות (או יותר נכון להודות שמה שאנחנו מרגישים הוא אכן אמת) צריך אומץ ,ובשביל שיהיה אומץ צריך להיות באמת חזקים די בכדי להכיל את השינוי.
אז כנראה שאני בשלב פתיחת העיניים.יש לי עוד חששות וספקות שעולות מדי פעם; אולי אני טועה?אולי אני בורחת מהתמודדות מול אמא שלי?אולי באמת לא אעמוד בזה ויהיה לי קשה לגור רחוק מההורים?מה יהיה כשאכנס להריון השני?כשיהיה לי עוד תינוק בבית?עזרה?אולי אני עקשנית?סתם תקועה באגו של עצמי? וכו' וכו..
ולהכל גם יש לי תשובות ;טועה? 31 שנה את מנסה ואילו התוצאות.לא מספיק לך? רוצה לבזבז עוד שנים בלגור באיזור שאת לא מתחברת אליו בשביל להמשיך להתבאס שאין לך שום חיבור עם אמא שלך?
רוצה לשמוע עוד כמה ויכוחים וריבים שלהם בשביל להבין שאת לא מעוניינת שהילדה שלך תבלה שם יותר מפעם בשבועיים?מה?מה עובר לי בראש?מה קשה לי להבין?
אז זהו,שאחד הדברים שהכי קשה להכיל אותם בחיים זאת העובדה שאין לך הורים.לא כמו שחשבת,לא כמו שזה צריך להיות.הכי קשה זה לוותר על האשליה ולקבל את המצב כמו שהוא.
מאמינה שכשאהיה שם ב 100% באמת אצליח לחייך,ולקבל אותם באהבה.אבל כל עוד אני "בפנים" והם לוחצים לי על הנקודות זה בלתי אפשרי.
אינדי אנית, כתבת יפה מאד.
שמחה לקרוא את כל התגובות שלכן!

[שפירית*]

המרגיעון שמופיע אצלי - "מותר לכעוס"

[שפירית*]

יערה, עדיין חושבת על מה ששאלת.
מה קדם להתחמקות מהשיחות איתה?

[בשמת_א*]

אז זהו, שאחד הדברים שהכי קשה להכיל אותם בחיים זאת העובדה שאין לך הורים
את לגמרי צודקת

[מתבאסת_מאמא*]

יערה,לגבי מצוות כיבוד הורים,
אני חושבת שיש גבול מאד דק שעובר בין ה'טוב שלי' או יותר מדוייק לומר פגיעה בעצמי ובטוב שלי, לבין הרצון לכבד את ההורים.
לדעתי קיום אמיתי של המצווה מותנה בכך שלעולם לא נפגע בעצמינו (לא מתכוונת לאגו שלנו).לכן זוהי מצווה מורכבת,וקל מאד לטעות ולהיכנס לפגיעה עצמית או לחילופין לפגיעה בהורים.
זה יכול לתעתע ולבוא הפוך על הפוך,כמו למשל מצב בו באמת נדרש ריחוק מסוים מהם (שמתפרש כחוסר כבוד) על מנת לאפשר צמיחה ויכולת אמיתית שתבוא אחר כך לכבד אותם.

[יערה*]

מה קדם להתחמקות מהשיחות איתה?
סתם לא מתחשק לי לשמוע ביקורת ממנה. אני בתקופה קשה והשיחות איתה עושות לי רע, היא רוצה בטובתי אך שומעת על קולה את הצער על הצער שלי וזה קשה לי. רוצה שיהיה לי טוב ולשמח אותה, אבל אין לי את זה כרגע, אז מעדיפה לא לדבר,

[יערה*]

עכשיו רואה שהשאלה היא מה קדם ולא מה גרם... יש הבדל... הקשר בינינו תמיד היה כזה שכשקשה לי השיחות קשות וכשטוב לי אז שתינו שמחות לדבר על הטוב. במשפט אחד - היא לא יודעת לעודד.

[פלונית*]

זה אולי לא נותן הרבה מקום להתלוננויות,
(ומי כמוני יודע שצריך להוציא)

אבל שווה להציץ ולהזכיר לעצמינו שאמא שלנו, עם כל מי ומה שהיא בתור בנאדם,
עברה סופות קשות איתנו עוד לפני שאנחנו עברנו סופות איתה

http://www.youtube.com/watch?v=U27VlQhKpXY

[שפירית*]

הי יערה, אני מכירה מישהו שיש לו יחסים טובים עם הוריו, הם צוחקים יחד ואין ריבים או העלבויות, זה בגלל שהוא מערב אותם רק בחלק קטן ממה שקורה לו בחיים.

נראה לי שלדבר עם אמא פעם בשבוע במקום כל יום זו שיטה טובה ומכבדת. זה יותר טוב מלכעוס עליה שהיא מקשה עליך במקום לעזור.
אופציה אחרת - לוותר לתקופה על חלק מהאינטימיות שלך בקשר עם אמא- כלומר, לספר פחות מה עובר עלייך בתקופה הקשה, ולאחר שתעבור לספר יותר.
טבעי שהיא תשאל בהמשך למה לא סיפרת, וכשתהיי בתקופה יותר קלה, תוכלי לבחור אם "לפתוח" איתה את עניין חוסר העידוד, או סתם להגיד שרצית להתמודד לבד.

(הצרה היא שאנחנו רוצות אמא כזו שתדע לתמוך ולעודד ו אחד הדברים שהכי קשה להכיל אותם בחיים זאת העובדה שאין לך הורים כמו שאת צריכה)

[ציפור_מעופפת_באדמה*]

מתפללת כל יום שלא אהיה אמא כמו שאמא שלי היתה לי.שלא אחזור ואנציח את הטעויות..
כמה שזה קשה..)-:

[פלוני_אלמונית*]

אמא שלי התקשרה אלי היום ושאלה "מה חדש?" לא הבנתי מאיפה מוכר לי המשפט הזה.... הגעתי הביתה והבנתי (-:

[פלונית_אלמוניה*]

מתפללת כל יום שלא אהיה אמא כמו שאמא שלי היתה לי.שלא אחזור ואנציח את הטעויות..
אמא שלי אמרה לי אתמול על ביתי הקטנה.."קשורה אליך מאד..את יודעת איך זה..קשורים קשורים,רק שלא תעשה לך מה שעשית לנו שברחת לנו בגיל 18 להודו.."
זה היה מרגיש יותר כמו "הלוואי שתעשה לך מה שעשית לנו שתראי מה זה"..