אף פעם לא היה לי קשר רציני

[אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, אני עוד מעט בת 24 ואף פעם לא היה לי קשר רציני. הקשר הכי ארוך שהיה לי נמשך 3 וחצי חודשים. אני מאוד מתוסבכת לגבי זה. יש לי כל כך הרבה תאוריות למה הגעתי למצב הזה. נתחיל בזה שהביטחון והדימוי העצמי שלי נמוכים. ואני יודעת שכל עוד אני לא אחיה בשלום עם עצמי אף אחד לא ירצה לחיות איתי. אני בררנית מאוד, ועל כל דבר קטן פוסלת. מצד שני כשאני מוצאת בחור שמוצא חן בעיני, אני יותר מידי משדרת לו ו"קלה להשגה" ולפעמים אפילו מבטלת קצת מעצמי. אז ככה הגעתי למצב שכל הבחורים שרציתי עד עכשיו, דחו אותי באיזשהו שלב. קרה גם כמה פעמים שאני יזמתי "מובים" וחלקם דחו אותי. העניין הוא שחיצונית אני בחורה יפה (כך אומרים) ועוד יותר מבאס אותי שהבעיה שלי היא פנימית, ושאנשים לרוב דוחים אותי בגלל מי שאני. עוד משהו שאני חושבת שמהווה מחסום עבורי זה הציפייה למשהו מושלם "כמו בסרטים" וכן, אני מודעת לזה שאני לא חיה בקומדיה רומנטית, אבל עדיין בפועל אני מצפה למשהו שלא קיים.
אז הנה, אני מודעת לעצמי אבל עדיין אין שום שינוי. אני מאוד רוצה זוגיות, משפחה וילדים ולפעמים אני מרגישה שאני לעולם לא אזכה לה (אחרי הכל השעון מתקתק) ואני עוד לא התנסתי בקשר אמיתי. אשמח לכל עצה וחוות דעת. וגם להמלצות על אנשים שיכולים לעזור.

[פלוני_אלמונית*]

נפתח בזה שגיל 24 הוא גיל צעיר ממש לא מאוחר לשנות תפיסות ותחושות שלך וגם ללמוד עוד קצת על החיים. והשעון מתקתק ממש בשקט עדיין...
מודעות עצמית כבר יש לך, אם כי נראה שגם חוש ביקורת עצמית ממש מפותח... וחבל @} (זה שלא כולם מתאהבים בך מייד לא מעיד שיש לך "בעיה פנימית" חלילה! רק שלכל אחד יש טעם משלו והעדפות משלו וזה בסדר גמור).
עירית לוי מאמנת לזוגיות ובהצלחה רבה, כך שמעתי. ומעבר לזה אולי כדאי לך לקרוא כמה ספרים טובים על זוגיות ותקשורת בזוגיות. לא "איך למצוא חתן" אלא ספרים שעוסקים במציאות הזוגית כפי שהיא. כדי להפוך את הציפיות שלך ליותר ריאליות.

[סאלי_תדמור*]

אני מודעת לעצמי אבל עדיין אין שום שינוי
שלום לך @}
יש סוגים שונים של מודעות. להיות מודעים לזה ש"יש בעיה" זה לא בהכרח סוג המודעות שמביא לשינוי.

שכל עוד אני לא אחיה בשלום עם עצמי אף אחד לא ירצה לחיות איתי
לפחות כל עוד לא תחיי באיזושהי רמה סבירה של שלום עם עצמך

תראי, יש איזה כאב כאן, בעומק ליבך. מדברים מסוימים שקרו/לא קרו. עבודה יסודית יכולה לעזור לך. ועכשיו נשאר לך לבחור מבין שפע האפשרויות לעבודה

[פ_רח*]

יקרה,
כתבת אני עוד מעט בת 24 ואף פעם לא היה לי קשר רציני_
אני מאמינה שכדאי להתחיל עם קשר רציני עם עצמך, קודם כל. להתבונן על המחשבות והדפוסים, להאזר בחמלה וקבלה, לב פתוח.
אבל עדיין בפועל אני מצפה למשהו שלא קיים
אולי כדאי לערוך רשימה של צרכים? על איזה צרכים הזוגיות עונה לך?
מה זה המשהו שלא קיים?
אז הנה, אני מודעת לעצמי אבל עדיין אין שום שינוי
בעייני המודעות היא משהו דינאמי, השינויים קורים מעצמם והם לא צפויים. (נסתרות דרכי האל...)
ועוד יותר מבאס אותי שהבעיה שלי היא פנימית, ושאנשים לרוב דוחים אותי בגלל מי שאני.
המשפט הזה מבטא כאב ומבקש תשומת לב כנה, את מאמינה שאנשים דוחים אותך בגלל מי שאת?
אם את שואלת אותי - בלתי אפשרי!
מכירה את העבודה של ביירון קייטי? זהו כלי מאד יעיל להאיר על המחשבות הכואבות שלנו, באור חדש.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יו תודה רבה על העצות! מעודד קצת לשמוע שזה לא סוף העולם כמו שאני חושבת. ופרח לא ממש הבנתי למה התכוונת החלק האחרון של התגובה.. אשמח אם תסבירי את עצמך. אני מאוד רוצה לטפל בזה מקצועית הבעיה היא שכל קאוצ'ר לוקח 300 ש"ח לפחות לפגישה ואני סטודנטית בלי כסף מיותר כרגע:/

[עירית_לוי]

ראיתי שפלונית המליצה עלי. אם תרצי, אוכל לסייע לך כאן בדף הזה.
אגב, אני מסכימה עם מה שהיא כתבה לך - גיל 24 הוא באמת גיל צעיר והכל עוד לגמרי פתוח בפנייך, כולל שינויים עמוקים ומשמעותיים כמו אלה שאת מכוונת אליהם.

העניין הוא שחיצונית אני בחורה יפה (כך אומרים) ועוד יותר מבאס אותי שהבעיה שלי היא פנימית, ושאנשים לרוב דוחים אותי בגלל מי שאני. עוד משהו שאני חושבת שמהווה מחסום עבורי זה הציפייה למשהו מושלם "כמו בסרטים" וכן, אני מודעת לזה שאני לא חיה בקומדיה רומנטית, אבל עדיין בפועל אני מצפה למשהו שלא קיים.

ראשית, הם לא דוחים אותך בגלל מי שאת. זה לא שהם רואים בחורה יפה ונמשכים אליה ואז מגלים איזה אדם היא מבפנים ונתרעים. ממש לא!
לחשוב כך זה לשקוע בתוך לופ שהוא גם מבוסס על מידע שגוי שלך ביחס לעצמך וגם מאוד מחליש אותך. זה פועל עלייך כמו ספירלה יורדת: זה מידע שגוי, ואז הוא מחליש אותך, ואז, כשאת חלשה יותר, את מאמינה עוד יותר למידע השגוי, שמחליש אותך עוד יותר, וחוזר חלילה. במקום לעלות את יורדת. זו אמונה שלא מקדמת אותך וששווה לשקול להיפרד ממנה.

שנית, יש לי תחושה שמי שדוחה את עצם קיום הקשר זו את ולא הם.
זו התחושה שלי. תבדקי אם היא נשמעת לך נכונה לגבייך: מה שנדמה לי שקורה זה שמתחת לפני השטח - זו את שלא רוצה ולא הם. לא כי את לא באמת רוצה, אלא כי את חוששת. חוששת מדחייה, חוששת שהם יכירו אותך מקרוב, מבפנים, ואולי לא ירצו אותך, חוששת שמול כל זה את תחושי חוויות מכאיבות של "אני לא רצויה" או "אני לא ראויה לאהבה של גבר". את גם כמהה לקשר וגם מפחדת ממנו ומכל מה שהוא טומן בחובו. והפחד הוא זה שמהווה את המחסום.

הציפיה למשהו שלא קיים היא אחת הדרכים של הנפש שלנו לדאוג לכך שמה שאנחנו כמהים-לו-אבל-מפחדים-שיתממש - לא יתממש. ובמקרה שלך זו הדרך של הנפש שלך לדאוג לכך שקשר זוגי ממשי ועמוק לא יתממש. זהו מנגנון הגנה מתוחכם שמגן עלייך מפני התממשות הכמיהה שלך. כמיהה שאת, כאמור, חוששת עד מאוד שהיא תתממש. זו תחושתי. גם כאן - תבדקי אם אכן כך.

אגב, חשוב שתקראי את הדברים הללו מתוך הקשר שאין בו שיפוטיות שלך לעצמך: את לא נמנעת מקשר זוגי כי את "לא בסדר", אלא אך ורק כי את מפחדת. את מפחדת פחד שהוא מובן ולגיטימי . נקודת מבט כזאת כלפיי הפחדים, המחסומים ומנגנוני ההגנה - נקודת מבט שהיא אינה שיפוטית הופכת את כל העבודה הפנימית הזאת להרבה יותר פשוטה וקולחת.

אם הדברים הללו מדברים אליך, אוכל לנסות לעזור לך לבחון אותם לעומק, כאן בדף, ולהתחיל לפרום את הפלונטרים.

[גוסט*]

אלמונית יקרה,
לצערי הרב ביותר, אנחנו חיים בעידן בו נשים לא כ"כ אוהבת את עצמן...
אני מאושרת עבור אלו שאיכשהו נמנע מהן המצב הזה, או שעברו תהליך והגיעו לכך, אבל הרוב הגדול של הנשים מרגישות שמנות מדי, שונאות חלק מסוים בפנים או בגוף, חושבות שהצחוק שלהן קולני והקול שלהן צווחני, כפות הרגליים שלהן מכוערות או הברכיים שלהן בולטות.
גם אני הייתי בחורה כזו, בת 21 שמעולם לא היה לה קשר של יותר מכמה דייטים.
ואז פגשתי מישהו שהרגשתי איתו בנוח והיום יש לנו שני ילדים ובית קטן עם גינה...
התקרבתי יותר להשלמה עצמית דווקא בתוך הקשר, אבל אני עדין רחוקה מכך.
רוצה לומר -
את בחורה נורמלית במצב נורמלי. את צעירה בצורה מעוררת קנאה ונראית טוב וחכמה.
את לא בזוגיות עכשיו, אבל זה ככל הנראה יקרה - לא כי משהו מהותי ישתנה בך, אלא במקרה, כמו שרוב הדברים קורים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עירית היי, גילי אולי צעיר אבל נורא מבאס אותי שכל סובבי מדברים ומספרים על חוויות שאני פשוט לא מכירה וכולם מתנסים ואני נשארת מאחורה- אז אני אומרת לעצמי וואוו כמה יש לי להשלים ואז אני שוב חוזרת לגיל וללחץ שסביבי (אמא, סבתא)!.. ואני באמת מרגישה שיש בי מלא אהבה לחלק ואני כל כך בשלה לזה.. אז נכון, כשהייתי יותר צעירה הייתי בררנית בצורה מגעילה ואולי זה היה באשמתי ופשוט ויתרתי על המון בחורים טובים על כלום (על שיניים עקומות, על קול בס מלחיץ). אבל לאחרונה אני באמת משתדלת להיות קצת יותר פתוחה- פחות חיצוניות, יותר מה שבפנים. גם אחת הבעיות היא שאני מאוד קיצונית אני יכולה להחליט כבר בפגישה הראשונה אם זה זה או לא. ואם זה לא או אפילו אולי, אני חותכת ולא מגיעה לשלב של דייט שני אפילו- כי זה ממש מעיק עליי ברמות (שקשה לי להסביר כמה) כל נושא הדייטים והטלפונים. ולכן גם תמיד היה לי נוח לחזור לבחורים שהייתי איתם כבר- שזה דפוס אצלי. איכשהו תמיד בחרתי את הבחורים "הבד גייז", וכל מי שרצה אותי נתפס כלא שווה בעיני- אם הוא מעוניין בי כנראה הוא לא שווה (כך חשבתי). גם הבגרות המינית שלי הגיעה בשלב מאוחר משל כולם (אם זה החבר הראשון, נשיקה, סקס) ועד היום יש לי בעיות אינטימיות- אני ממש מפחדת מזה ולא משוחררת בכלל, אלא אם כן זה מישהו שאני מרגישה ממש בנוח איתו.
ראשית, הם לא דוחים אותך בגלל מי שאת. זה לא שהם רואים בחורה יפה ונמשכים אליה ואז מגלים איזה אדם היא מבפנים ונתרעים. ממש לא!
לגבי זה, זה משהו שקורה באופן טבעי. דחיה אחרי דחייה זה מוריד אותך ואת הביטחון שלך לגבי עצמך. ואני לא רוצה לשקר לעצמי. אני יודעת שהבעיה טמונה בי. עוד משהו שאני רוצה לספר על עצמי, שהוא מאוד אישי אבל החלטתי בכל זאת לפתוח את זה כאן איתכם, זה שעוד לא נהנתי מסקס- כל הזמן כואב לי. כל פעם אחרי שאני שוכבת עם בחור- אז זה נגמר (מצידם) וזה לא שאני בחורה קלה (בכלל לא). וזה עוד יותר מוריד אותךךך וככל שהמספר עולה אני עוד יותר נלחצת. אני אשכרה דואגת מהמספר (מספר הבחורים ששכבתי איתם)- אני יודעת שזה דפוק לגמרי! אבל זה משהו שמטריד אותי וכן גורם לי לשקול כל צעד. וואוו נפתחתי ח. בכללי אני בחורה שעובדת "ביי דה בוק" פחות או יותר וחשוב לי איך אראה ומה יחשבו.
שנית, יש לי תחושה שמי שדוחה את עצם קיום הקשר זו את ולא הם והפחד הוא זה שמהווה את המחסום.
שמעי יכול להיות שאני מפחדת מזה, אני לא שוללת את ההסבר. אני פשוט לא יכולה להגיד לך בודאות שזאת הבעיה. כי אם זאת הבעיה, זה לא מודע. אבל זה נשמע לי הגיוני.
אני יותר מאשמח עירית אם תוכלי לעזור לי פה בפורום, אני אספר לך מה שתרצי לדעת. ואני כל כך שמחה שיש אנשים שבאמת אכפת להם! תודה תודה תודה!
וגוסט תודה גם לך כיף לשמוע שיש תקווה:) אני שמחה שמצאת לך את האחד שלך.. שיהיה בהצלחה!!

[אישה_במסע*]

ממליצה לך לקרוא את "בסוף מוצאים אהבה".

ואם את לא אוהבת דייטים, מה הטעם לצאת לדייטים? אפשר להכיר אנשים שהם ידידים.

ולדעתי כדאי לך להאשים את עצמך קצת פחות. מה שיקרה הוא שיקרה, וזה טוב.

[עירית_לוי]

אני יותר מאשמח עירית אם תוכלי לעזור לי פה
אשמח, אבל אני צריכה שתגדירי מה בדיוק את צריכה. שתמקדי את השיחה שלנו.

[אלמונית*]

אני רוצה להבין מה המחסום שלי (כי יש לי בלאגן גדול בראש מרוב ההסברים שאני נותנת לעצמי) ואני רוצה לדעת איך אני יכולה להתגבר עליו. מה הצעדים שעלי לעשות.

[עירית_לוי]

אני רוצה להבין מה המחסום שלי (כי יש לי בלאגן גדול בראש מרוב ההסברים שאני נותנת לעצמי) ואני רוצה לדעת איך אני יכולה להתגבר עליו. מה הצעדים שעלי לעשות.

אז בואי נתחיל מלמקד את מהות המחסום,
ואחרי שנהיה סגורות עליו נראה מה אפשר בשביל להתחיל למוסס אותו, בסדר?

כמו שכתבתי, התחושה שלי היא שאת גם כמהה לקשר אבל גם מפחדת ממנו ומכל ההשלכות שלו (למשל - להידחות. למשל - לתת למישהו להכיר אותך באופן אינטימי ממש ממש מקרוב, כולל כל החלקים הרכים והפגיעים שלך, או החלקים הפחות זוהרים ויצוגיים שלך). רוצה קשר אך למעשה דואגת להישאר מחוצה לו.

מה שאני מציע זה שתבדקי אם אכן כך:

• האם את מפחדת מכניסה עמוקה אל תוך קשר?
• ואם כן - מה מפחיד אותך שיקרה שם?

(כאשר את עונה, תנסי לשים את השכל והרציונל בצד, ולתת לתשובות לעלות מהבטן, מבלי לסנן אותן. זה בדרך כלל מספק את החומר הכי אותנטי, שהוא החומר שהכי יעיל לעבוד איתו).

[אלמונית*]

אני חושבת שכן- אני מפחדת מדחייה מהיחשפות ותחושה שאני לא רצויה. כשאני קוראת את מה שאת כותבת עוברות בי תחושות חזקות בגוף אבל אני לא יודעת בוודאות אם זאת הסיבה כי אף פעם לא חשבתי על זה-זה לא מודע. אבל זה נשמע לי הגיוני.

[פלוני_אלמונית*]

שעוד לא נהנתי מסקס- כל הזמן כואב לי.
לי כמעט שלא כאב, אבל את התחושה ש"לא נהנית" אני מכירה משנות העשרים המוקדמות ואני מייחסת אותה לשני דברים שקשורים ביניהם: א) שהייתי אז הרבה יותר חסומה רגשית ועם מעצורים דומים לאלה שאת מתארת. ב) שלא היו רגשות עמוקים עם הבחורים שהייתי איתם. וכך למרות הכוונות הטובות הכל נשאר שטחי וברמת הפוזה, רק לסמן . שני הדברים הללו קשורים כי כשמתחילים לפתור אחד מהם גם השני נפתר קצת וכך עוד ועוד, באפקט חוזר.

כל זה בהנחה שבחברת עצמך את כן נהנית. כלומר שאין לך איזו בעיה פיזית או קושי ממש עמוק או חוסר היכרות בסיסי עם גופך.

[אלמונית*]

היי פלוני אלמונית_ איך פתרת את המחסומים הרגשיים האלה? הלכת לטיפול או שזה נפתר מעצמו?

[אום_אל_קיצקיצ*]

חמודה, גם לי בגיל 24 לא היה ברקורד קשר ארוך יותר מ4 חודשים. אני מכירה את התחושות שלך. הייתי שם. מעבר לכל הדברים החכמים שאמרו ויאמרו לך הייתי רק רוצה להוסיף: זה יקרה לך. תהיה לך זוגיות. גם אני הסתובבתי עם התחושה הזאת שלא יכול להיות שיקרה לי משהו כל כך טוב כמו זוגיות טובה וארוכה. בסוף החודש אני ובן זוגי המקסים חוגגים תשע שנים ושלושה ילדים. זה יקרה לך. כולן בסוף מוצאות. כל כך נדיר שלא. אין סיבה שלא. אם את רוצה ומרגישה שיש בך אהבה לתת ולקבל, זה יקרה לך, במוקדם ובמאוחר. את לא מקולקלת. המון נשים במצבך או מרגישות כמוך. הכל בסדר.

[פלוני_אלמונית*]

היי פלוני אלמונית_ איך פתרת את המחסומים הרגשיים האלה? הלכת לטיפול או שזה נפתר מעצמו?
אני לא אומרת שהכל נפתר לגמרי... אבל עבדתי על עצמי הרבה בכל מה שקשור לביטוי והתבטאות וגם הערכה עצמית למקום שלי מול אחרים. ולא פחות חשוב מזה: אמפתיה לצד השני. גם יצא שהיה לי חבר תקופה מסוימת שהיה מאוד תומך ויציב וממש חיזק אצלי המון ביטחון אחרי תקופה של המון יחסים קצרים ומתסכלים. חוץ מזה לגבי המין, ככל שהשנים עוברות משתחררים ובשלים יותר וההנאה המינית גדלה ומשתכללת. אני היום בשנות הארבעים שלי וחווה דברים שבעבר הרגשתי רק צל שלהם או בכלל לא.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אום אל קיצקיצ תודה מקסימה! אני מאחלת לעצמי סוף נפלא כמו שלך.. פלוני אלמונית תודה!:)

[עירית_לוי]

אני חושבת שכן- אני מפחדת מדחייה מהיחשפות ותחושה שאני לא רצויה. כשאני קוראת את מה שאת כותבת עוברות בי תחושות חזקות בגוף אבל אני לא יודעת בוודאות אם זאת הסיבה כי אף פעם לא חשבתי על זה-זה לא מודע. אבל זה נשמע לי הגיוני.

עולים דברים חשובים, אבל בואי נעזוב את לרגע את ההיגיון בצד (זה לא קל, אני יודעת).
תבדקי מה עוד עולה מתחושת הבטן שלך, לא מההיגיון . תגובה פיזית כפי שתיארת היא סימן טוב לכך שמדובר במשהו אמיתי.
עכשיו בואי תבדקי מה עוד מפחיד: דמייני אותך בתוך קשר קרוב ועמוק שנמשך כבר חצי שנה ותבדקי מה מפחיד אותך שם. אילו רגשות עולים, אילו תחושות, אילו מחשבות?

[אלמונית*]

כשאני מדמיינת אותי בקשר של חצי שנה זה לא נראה לי מפחיד.. ההפך זה נראה לי תענוג.. אולי אני לא מפחדת אולי בעצם הכל קשור לביטחון העצמי הנמוך שלי ולזה שברגע שמישהו מעוניין בי זה מוריד לי מערכו (אם הוא מעוניין בי כנראה הוא לא שווה).

[פלוני*]

מצטרף לדבריה של אום אל קיצקיצ, גם אשתי היתה במצב דומה לשלך והנה נפגשנו כשהיא היתה בת 26 ויש לנו ילד ואושר גדול. תקפצי על העולם -- תתענייני בבעיות שלו ושל האנשים שבתוכו, וגם בהנאות שהוא מציע, את נשמעת כמו מישהי בתהליך של היפתחות, ובדרך הזו אני בטוח שתמצאי שותף!

[עירית_לוי]

הי פינה קולדה ,

אם אני מבינה נכון, את מתארת שני פחדים:
פחד אחד הוא הפחד ללכת לאיבוד לעצמך ואולי כרוך בו גם פחד לחוות סוג כלשהו של ביטול/מחיקה או ביטול עצמי.
הפחד השני הוא להיות נתונה לגינוי, לחוסר הערכה או לחוסר אהבה.

לצד שני הפחדים הללו ישנה אולי גם כמיהה לא מודעת שיגיע מישהו - שמעצם היותו איתך, מעצם אהבתו כלפייך, יאפשר לך לחוש בעלת ערך או אהובה או רצויה. מה שנקרא, מישהו ומשהו שיתן טעם לחייך .

את אומרת שאת מרגישה מבולבלת. אני מניחה (ואת תגידי אם אכן כך ) שהבלבול נובע מכך שאת נמצאת בין שני כוחות חזקים שכל אחד מהם דוחף לכיוון אחר: מצד אחד ישנה הכמיהה כן להיות בקשר ,כן לממש קשר, ומולה נמצא הפחד מהמימוש ומכל מה שאת חוששת שעלול לקרות בתוך קשר. את רוצה ולא רוצה. כמהה שכן וכמהה שלא. ולכן הבלבול.

לפני שאני ממשיכה, בודקת איתך - מה דעתך על התיאור הזה? מתחברת אליו?

[עירית_לוי]

גם שנוצר קשר, יש בו משהו מעיק ודביק. משהו שגורם לי להתרחק ולהיסגר מול זה.
למה את מתכוונת ב"מעיק ודביק"? מה בדיוק את מרגישה שם? מה קורה לך? מה מפחיד (אם מפחיד) ב"מעיק והדביק"?

ושאלה שנייה:
עכשיו, כאשר יש לך בהירות לגבי הפחדים, ובהירות לגבי זה שאת גם רוצה קשר אבל גם נרתעת ממנו,
מה היית רוצה שיקרה? לאן היית רוצה לקחת את זה?

[עירית_לוי]

אני מבינה.
אני מתייחסת בתשובה שלי לכל מה שכתבת עד כה:

שני הפחדים העיקריים שתיארת מול רעיון מימוש של קשר זוגי הם פחד מפני "העלמה", ביטול ודיכוי שלך, ופחד מפני גינוי וביקורת. אני חושבת שמה שיכול לחזק אותך מול שני אלה הם חיזוק של האהבה העצמית שלך.

אסביר מדוע: ראשית, אהבה עצמית היא לא איכות של פלוס או מינוס. כלומר, זה לא שאין אותה בכלל, או שיש אותה באופן מושלם. היא משהו מדורג שבכל שלב בחיים ניתן להעצים עוד ועוד, ולטפס למדרגה הבאה שלנו ביחס אליה. אני חושבת שכאשר את תתבססי במדרגה הבאה של האהבה העצמית שלך – את גם פחות תתרגשי מביקורת, כי לא תאמיני שאת ראויה לה, וגם פחות תפחדי ממחיקה וביטול כי לא תאמיני שאת ראויה לה, או שלמישהו בכלל יש רשות לעשות לך דבר שכזה.

כאשר את תאהבי את עצמך בדיוק כפי שאת, כלומר כאשר את תהיי בסדר עם הרעיון שאת לא מושלמת, יהיה לך הרבה יותר קל לחיות עם המחשבה שבן זוגך רואה ויודע שאת לא מושלמת. הרי כל אדם שתחיי איתו - יכיר אותך לעומק, יכיר אותך על חסרונותייך ועל יתרונותייך. ואין אדם מושלם. האתגר הוא להסכים לסמוך על כך שמי שמולך יאהב אותך בדיוק כפי שאת כרגע: יקבל אותך וימשיך לאהוב אותך על אי מושלמותך. להסכים שזה יקרה. להסכים לכך שאת ראויה לכזה יחס ולכזאת אהבה.

דרך אחת לגשת למשימה היא להוריד את מפלס השיפוטיות העצמית. כאשר את לא תגַני ולא תשפטי את עצמך בחומרה על טעויות, על חולשות, על חסרונות ונקודות תורפה – יש סיכוי טוב שאת פחות תפחדי מכך שבן זוגך אולי יעשה זאת. וגם אם במקרה הוא יעשה זאת, אם את תהיי רכה וסלחנית כלפי עצמך, את לא תחווי את הביקורתיות שלו כאירוע מטלטל או מכאיב. בנוסף, אפשר לעבוד על להרחיב את היכולת להכיל חוסר שביעות של אדם אחר. להכיל את הרעיון שבן הזוג שלך יהיה לא-מרוצה ממשהו שתעשי.

בואי ניקח למשל את מה שתיארת לגבי הנטייה שלך לאי סדר: אם את לא תחשבי שאת לא בסדר בגלל זה, אם את תדעי שלמרות שזוהי הנטייה שלך את ראויה לאהבה, אם את תדעי שהנטייה הזאת אינה מורידה מערכך – יש סיכוי שאת פחות תתרגשי אם למישהו אחר הבלגאן יפריע. בנוסף, אם את תדעי שזה לא מוריד מערכך, ואם את לא תפחדי שבן הזוג שלך יבטא חוסר שביעות רצון או כעס, את תרגישי נוח להמשיך להיות את. את לא תנסי לדכא את האדם שאת ולהפוך אותך להיות מישהי אחרת, מישהי שאת לא.

האם את יכולה לראות את הקשר בין חיזוק האהבה העצמית לבין שני הפחדים שתיארת?
אם משהו לא בהיר מספיק, אמרי, שאלי עוד, וארחיב בשמחה.