באופן טבעי

דף בית אישי

אני בן 37 (למה זה חשוב?), נשוי לחן ואבא של סתיו ונועה (וזה חשוב!!)
המוטו שלי: "גם אם אתה בדרך הנכונה... ידרסו אותך אם רק תשב שם!"
אם תראו אותי ברחוב http://www.themarker.com/ibo/images/it/[po]it body[/po]/boazchen.gif תגידו שלום (אם אני לא בטלפון...)

למרות שאני מאוד אוהב לדבר על עצמי (-:, במקום סיפורים פשוט אפנה לדפים שפתחתי ותכירו אותי בעצמכם:

• אושר דינמי
• חינוך ללא חינוך
• אבא עשיר אבא עני
• דחיינות כרונית
• תרגיל נגד דיכאון
• אוי אילו רק יכולתי
• דיאטת The Zone

דפים שהשתתפתי בהם לאחרונה

[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=30&sort=-T]

ברוך הבא!

ברוך בואך!

ברוך הבא. לא בטוחה שהבנתי - שם המשפחה שלך הוא חן? (ואם כן, האם זוגתך אימצה אותו?)

וואללה, איזה קטע! אולי הוא התכוונת לבועז (אתה) וחן (אשתך)

ברוכים הבאים @}

תודה לכולם,
כן, אני כבר לא חושבעל זה אבל התחלתי עם אישתי במשפט "איזה קטע, אם נתחתן יקראו לך חן חן". התגובה היתה די פושרת אבל 5 שנים אחר כך זה קרה. היא בכל מקרה שמרה את שמה מהבית.

כן, זה באמת משפט פתיחה די lame. אבל הצליח לך!

למה, משפט פתיחה מצויין...
גיסי קרא לכלב שלו על שם מישהי שאהב בכיתה (שמחה) ובמשך כמה שנים, עד שהכלב מת משפט הפתיחה בטלפון כשהיינו מתקשרים היה: מה שלום "שמחה את שמחה?"
גם זו דרך להתחיל עם בחורה...

בועז, אני שמחה שהצטרפת, אתה מעלה דברים שלדעתי הם חשובים ומעניינים.

בועז, הנה רשימת הדפים בהם השתתפת, מתעדכנת אוטומטית.

תודה, העלתי למעלה! בדיוק ראיתי את זה בדף של ורד לב, העתקתי עד שהגעתי לפה כבר הוספת! סחתיין על הזריזות

הי בועז,
אני רוצה להתנצל על העקיצה בדף אבא עשיר אבא עני, אכן גילה עלתה עלי. אחת לכמה זמן נוחת באתר מישהו עם הצעות מופלאות על כסף קל (ראה עבודה מהבית שושואיסטית). ברוך הבא! אתה כותב מעניין.

בועז!
האם תוכל אכן לתת יותר מידע על ה-zone, כפי שציינת בדף היגיון מול רגש ?
ניסיתי לעבור ללינק - ודי התבלבלתי.
זה יהיה, איך להגיד, רלבאנטי מה.
תודה!

קבל: דיאטת The Zone

נראה לי שעקרונית - at my place...
תודה!

ייתכן שיש בכך מן היתרון - לגבי נושאים "אישיים". חוצמזה - שתמיד אפשר לרוץ הלוך ושוב ולצאת אט אט מן הדעת! (ויש גם תגובה על כל הדיון שהתפתח סביב זה בדף שלי.)

אה. ושוב תודה לגבי ה"zone". נשמע מאד מעניין (למרות תלונותיי באותו דף עצמו). אנסה ליישם - ונראה.

סתם כי בא לי לספר: סתיו אתמול בכתה כי ילד בגן לא רצה לתת לה עוגיה, אז חן קנתה לה חבילה שלמה בדרך הביתה. בערב היה הדיאלוג הבא:
אני "שמעתי שבכית כי עומר לא נתן לך עוגיה"
סתיו "נכון"
אני "ואז אמא קנתה לך, נכון שלא צריך היה לבכות?"
סתיו "נכון"
אני "אז מה יקרה אם פעם הבאה הוא לא יתן לך?"
סתיו, בחיוך ענק ואינטונציה של אני-יודעת-את-התשובה: "אני אבכה!"

לאכול אותה!

מותר לקנטר מעט?
(ז"א - אני אשמח אם תענה, אבל אתה לא חייב. אתה גם יכול למחוק את ה > .... < אם זה מעליב)

למה לא צריך היה לבכות?

> גילה תפסה את בועז מחנך עם חינוך <

לא הפריע לי שהיא בכתה אבל לא נראה לי שהיא נהנת מזה.
האמת אבל, גילה - 1:0

תודה!!!

<תוספות יוםטוב קצת נבהל מדיבורים מורכבים על כסף אבל מגלה עניין אפילו בתאוריות פוליטיות-כלכליות>

מצטרפת לשאלה של גילה:
זה לא שהיא "נהנתה" מהבכי (תפיסה מעניינת). הבכי הוא תגובה רגשית לגיטימית לעלבון. מדוע לחסום אותו? מדוע לאסור אותו? למה להגיד לילדה שהרגשות שלה או ביטוי הרגשות שלה אינם לגיטימיים? למה היא צריכה להשתיק את עצמה ולהעמיד פנים?
ואם כבר אני בשוונג של שאלות, אז גם:
למה צריך "לפצות" אותה בחבילה שלמה של עוגיות על העוגיה שהילד סרב לתת לה בגן?
האם אין פה רגשי אשמה של ההורים? אז שההורים יטפלו במה שגורם להם רגשי אשמה.
היא בכתה לא בגלל העוגיה, אלא בגלל שבאותו רגע היא ביקשה והילד סרב לה. היא נעלבה מהילד.
חבילה שלמה של עוגיות מאמא ואבא לא אמורה לפתור את זה.
אבל אולי הכלה של רגשותיה במקום שלילתם - כן.
למשל, להגיד לה: כן, זה מאוד לא נעים כשלא מסכימים לתת לנו מה שביקשנו. אבל מה לעשות, העוגיות הן שלו, ומותר לו לחלק אותן רק למי שהוא רוצה. זה עצוב לנו, אבל זו זכותו. וכשעצוב לנו, אנחנו בוכים קצת, נכון.
זו רק דעתי, כמובן. ושכחתי איפה היה על דברים כאלה דיון שלם.

וואו, וואוו, לאן הלכנו...
זו היתה סתם אנקדוטה משעשעת לגבי תהליך ההיסק של ילדים.

אז רק כדי להרגיע את הדאגות: לא אסרנו לבכות ולא שללנו. בהחלט דיברנו על הסירוב והרשות לא לחלק. השאלה שלי היתה בכלל בערב, כהצעה של דרך אלטרנטיבית לטיפול בתסכול על ידי ראיה חיובית וחשיבה על פתרונות אחרים (כמו לבקש מאמא לקנות...).

קניית העוגיות היתה אחרי האירוע, גם כדי להמחיש את הפתרון ובעיקר - כי היא אוהבת עוגיות. (ומה לעשות, חייבים לקנות חבילה שלמה

ממש אין פה רגשי אשם, אבל תודה על הדאגה...
מישהו רוצה עוגיה?)

אוף, ענית לי בדף הבית שלי וממש לא קלטתי על מה אתה מדבר, אז במזל תפסתי שכדאי לחפש כאן...
לכן אני עונה לך כאן ולא שם (סיבכתי אותך? )
אז ככה:

לא אסרנו לבכות ולא שללנו
לא עולה בקנה אחד עם:
_אני "ואז אמא קנתה לך, נכון שלא צריך היה לבכות?"
סתיו "נכון"
אני "אז מה יקרה אם פעם הבאה הוא לא יתן לך?"_

השאלה "נכון שלא צריך היה לבכות" היא נוסח ששולל את הבכי על הסרוב שלו. זה משפט שאומרים הרבה לילדים: "לא צריך לבכות". בדרך כלל יש לו תאום: "לא קרה כלום". זו דה-לגיטימציה של הבכי. על זה דיברתי. במקרה שאתה עדיין לא רואה, גם אחרי שהצבעתי על זה, אני אשמח אם מישהו קצת פחות חולה ממני (אוף, וירוס רשע) יסביר.
השאלה הבאה, על הפעם הבאה שהוא לא ייתן לה, מזמינה את התשובה (שבתכם החכמה והנהדרת, כפי שהיא מצטיירת כאן) לא ענתה - שהיא לא תבכה, שהרי נאמר לה כבר קודם שלא צריך לבכות. כאן, שוב: דה לגיטימציה של הבכי. שלמרבה המזל, לא עבדה...

בהחלט דיברנו על הסירוב והרשות לא לחלק
יופי. בעניין זה אנחנו רואים עין בעין.

אין לי בעיה עם קניית העוגיות כשלעצמה. אבל צריך להבין שהיה כאן עלבון מהסירוב של הילד, עלבון לגיטימי, גם אם לגיטימי שהילד סרב זה עדיין לא נעים למסורב וימשיך להיות לא נעים, וכשמרגישים לא נעים בכי הוא תגובה טבעית ולגיטימית. העוגיה שולית. אם קונים עוגיות, לדעתי צריך מאוד להיזהר שזה לא ייחשב פיצוי. זה גם לא פיתרון לעלבון מהסירוב של ילד.
אם מחר הוא יסרב לגלוש איתה במגלשה? תקחו אותה להתגלש?
(לא רע בתור כיף אבל לא פתרון).
לכן אני דווקא ממשיכה להחזיק בדעה, שהכלה של הרגשות שלה היא הדרך.

ואני מצטערת אם אתה רואה בזה "ביקורת". אולי בגלל ניסוחי הלאקוניים. אני רואה בזה דיון חשוב בינינו ההורים, המנתחים זה עם זה מקרים שהיו עם ילדינו, ומנסים לבדוק.
מה שנכון, שאתה לא התכוונת שנצביע בפניך על משהו בעייתי פה, כי לא באת לדיון אלא סיפרת אנקדוטה משעשעת. אכן צחקתי מהתשובה של בתך, שמתאימה בהחלט ל" ארכיון חוכמות של ילדים ". ברשעותי כי רבה ניצלתי את זה ש"גילה התחילה" (זו היא, לא אני! המורה, אני לא אשמה! היא התחילה!) והערתי בלי כל הזמנה את הערותי הלא רצויות.
ועל כך אבקש את סליחתך, ולא אמשיך יותר בנושא.
אה, בכל זאת אני רוצה עוגיה, אם אפשר @}

הי בועז,
אתה זה שאמרת ב-חינוך ללא חינוך:
משעשע, אבל אני פה רק כמה ימים ואם יש מאפיין שאני כבר יכול לומר בביטחון לגבי הפורום הזה הוא שכל פעם שאני נותן דוגמא היא הופכת להיות נושא הדיון האמת, אולי זה יותר נכון מאשר להתפלצף....

בשמת, לבריאות!!
אני מסכים עם העקרון של מה שכתבת, ולכן תקבלי עוגיה. זה היה במקרה חבילת "חיוכים" אז הנה - (-:
אם ילד נפל וכואב לו ואומרים לו ש"לא צריך לבכות" או "לא קרה כלום" זה אכן שלילת הבכי.

הנקודה שניסיתי להעביר לסתיו (אכן, הנהדרת) היא לא שאסור לבכות בגלל עלבון, אלא שבמקרה שצריכך לא מסופקים על ידי גורמים חיצוניים עדיף לחשוב על דרכים אחרות להשיג את המטרה ולא לקטר (או בנוסף ללקטר...). זה דבר שגם הרבה מאיתנו נכשלים בו.
המשפט המלא צריך היה להיות: "כן, זה מעליב שהוא לא נתן לך, גם אני הייתי בוכה, אבל זו זכותו אם זה שלו. את יודעת, יכולת לבקש מאמא והיא היתה קונה לך וככה לא היית תלויה בו".

מה שאהבתי בתשובה שלה זה ההבנה שגם עצם הבכי היא דרך להשיג את המטרה....!!
טוב נו, זה אמצעי נשי שאני לא רגיל להשתמש בו.
(וואוו, עכשיו אני אחטוף.. (-; ..)

יו....
רק עכשיו ראיתי שאנחנו משחקים על נקודות.

הפסדת. מחר אני מחלק במבה.

אז מה?
אני אבכה, ואמא תקנה לי במבה משלי (-;

בועז,
אני חייבת...
בעלי, כרגע, מעבר לכתף שלי: "בועז חן הוא לא בעלה של חן חן?".... "נדמה לי שככה קוראים לו".
מסתבר שעדינה בר עקיבא קרובת משפחה שלו.

אאוטינג, חופשי...
אני אכן כן הבעל של חן חן (-:
מכיוון שהזיכרון המשפחתי שלי כרגע ישן בחדר השני, תזכירי לי מי זו עדינה? מי זה בעלך?

את בעלי אני משערת שאינך מכיר.
עדינה - לדבריו - מנהלת בי"ס בו למדתם או משהו דומה.
אאוטינג? אני? מה פתאום?! אתה כתבת את פה למעלה די מזמן, אחרת לא הייתי מרגישה צורך עז כ"כ לספר לך.

סתם, רילקס.
איזה קטע, השם היה לי מוכר ולא זכרתי מאיפה. נכון, היא היתה המנהלת של התיכון שבו שנינו למדנו.
אבל זה מעלה יותר שאלות מתשובות - נהיינו חברים רק אחרכך ואני לא זוכר שפגשתי אותה מאז שהתחתננו. נגיד שבתוך הביצה הירושלמית זה עבר, איך זה הגיע אליכם?

כאמור - ערן ירושלמי (גולה), עדינה קרובת משפחה.

אני לא מצליח לדמיין את השיחה שבה זה עלה, אבל בסדר.
ד"ש לעדינה בהזדמנות.

לא הייתי שם. אני משערת שדיברו על שמות מענינים, והיא סיפרה קוריוז שהיא מכירה.

תמיד רציתי להיות קוריוז... (-:

עשיתי תיקון, ונראה לי שעכשיו רשימת הדפים שפתחת תעבוד:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&sort=-N]

נהדר.
מה קרה ל אבא עשיר אבא עני ?

כתוב ש-תבשיל קדרה פתחה אותו.

איזה פחד!
מה עשיתי???
(-;

קראתי את ההערה שלך, כן, שמתי לב, ודאי שיש לי את מסקנותי הפרטיות ולקחים על...
אבל בכל מקרה , נחמד ששמת לב.
ובודאי שמת לב שגם מזמן לא כתבתי באתר, משום שלהתכתב עם עצמי אין לי צורך כרגע, פרט לדף הודו ששם נתקעתי מסיבות אחרות . כל טוב

אני לא בטוחה שהבנתי את הגדרתך , האם יש נושא ספציפי שכתבתי עליו והרגשת שאין לך יכולת לענות או להבין את "המסר"
?

אמ'של - הכל נכון, אבל סתיו ובועז יותר יפה לי בעין...
על זה אין בכלל מקום להתווכח.
וגם אני שגדלתי על כתיב חסר, תנ"כי כזה, התרגלתי לאט לאט לכתיב מלא, אבל לא לגמרי! אני לא מתרגלת ל"אים" במקום "אם", "לוא" במקום "לא" ודומיהם.

אוי זה דוגמאות נוראיות. איכסה. אסור להגזים בשום דבר!

מכיר את הביטוי ספטמבר 10? יעני פאסה...נחמד לא?!
>עדינה מאוד חזרה זה עתה מגראונד זירו<

ובכן, רש"י על העניין לא ממש ברור לי. אם אני מבין אותו נכון, אז הכוונה היא לסוחר שדרך ההטמנה במלח גורם למשקולות שלו לשקול יותר, ואז כשהוא קונה במשקל הוא מרוויח.
אבל איך ההטמנה במלח עובדת? אין לי מושג. או שהוא שם מלח בתוך המשקולת (שאולי בנויה כעין כלי מדידה?) או שהוא שם את המשקולת במלח (השפעות כימיות?) - ואז אין לי שמץ.

או.קיי. רש"י באמת לא היה נשמע לי הגיוני - כי הרי לרוב המוכר משתמש במשקולות של עצמו, ולא בזה של הקונה.
ואכן - תוספות במסכת בבא בתרא, דף פ"ט עמ' ב', שואל את אותה שאלה ממש. והוא מפרש כך: אכן מדובר במוכר - ואילו ההטמנה במלח גורם למשקולות להיות קלות יותר (הפוך מרש"י), כך שכשהמוכר ישתמש בהן הוא ירוויח. הוא גם מצטט את התלמוד הירושלמי שאומר שהמלח "שואב את המשקולות".
וגם הרמב"ם, הלכות גניבה, פרק ח', הלכה ז' מפרש כך: "אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו."

עד כאן "פסוקו של יום".

ועכשיו אני מבין שבעצם כל זה לא ענה דבר על איך המלח עושה את זה.
טוב, סליחה. רפלקסים של בוגר ישיבה שחשבתי שכבר נעלמו - ומסתבר שפשוט הודחקו...

טוב. הגעתי לרש"י ...
אולי המלח גרם למשקולות להחליד, וכך להיות קלות יותר?

וואללה.

תפוז!
רגע:

1. למה מלח ולא מים?
2. חלודה רואים, אולי משהו פחות מוחצן?

הלחות באוויר תספיק למלח להשפיע.
למה משהו כ"כ מוחצן? לא יודעת. זה תשאל את הסוחרים-הגנבים-ההם. הם בטח אמנים גם בלהסתיר את האיזורים החלודים (-;

תפוז? זה בירושלמית - מה???

אם לא היית מתערב, עד היום לא היית יודע! תמשיך להתערב חופשי - זו הגישה שלי לחיים (-:

גילה - יאיר אמר וואלה אז הגבתי ב תפוז סתם בדיחת אינטרנט כזו.

מסעדה - לא רק עד היום, גם אחר כך (-; תודה.

מה שמגוכח (וגורם לי לצחוק הגדול) הוא, שבתור תפוזנית כבדה, הייתי אמורה להבין את זה לבד.

בכיף. ואני מסכים. אבל זה יירגע, אני מניח. אפילו הלוטרות (כמעט) נשכחו מלב.

<יאיר פתאום נזכר שגם הוא נסחף באאוטינגיזציה! שיט.>

אה. ובנוגע לפרטים האישיים - פשוט חשבתי שהם כבר ידועים. הכל יציב... הכל יציב...

ובזכותך הלכתי ומחקתי את נסיון האאוטינג שעשיתי. בתקווה שלא מאוחר מדי. תודה שהורית לי את דרך הישר.
<עכשיו בועז פיטים עם יאיר שהורה לו מה אומר התוספות על משקולות ומלח.>

ברור. היייתי מדייק ואומר: רכילות לחוד - ועקרונות?! (סוג של משפט אלם)

כמעט עניתי לך ב סוגריים משולשים - אבל אני מתחיל לשים לב שאנחנו מפתחים מנהג לגלוש לשיחות ("שיחות"! חילופי חידודים ועקיצות...) אישיות ברחבי האתר באישון ליל. אז התאפקתי.

אבל בשביל זה יש דפי בית אישיים! קדימה!!!
<יאיר לא התכוון לרמוז חלילה וכו'>

כל יום 20, תוך שבוע בערך נסיים...

(שזה גם סוג של חוסר תגובה - אבל די! אי אפשר כל הזמן לייצר! וגם לצום! חוצמיזה - כמאמר בועז כמאמר און - גילה כבר רמזה לנו על התנהגותנו הילדותית ב מעוז צור מנוחתו עדן...)

שניה!
התנהגו בילדותיות עד מחרתיים, חופשי!
אבל...

הפסיקו לנהל שיחות המתפרשות ע"פ שניים-שלושה דפים!
מי מכם לא התאפק והעיר? בבקשה ענו באותו דף! בבקשה...

חוצמזה - אפשר לפתוח דף צ'אט באופן טבעי, ולמחוק אותו אחת ליום-יומיים-שבוע.

האם לענות לגילה בדף שלי? בדף של גילה? או בדף של יאיר שבו התחיל הדיון.
ההתלבטויות האלה ההורגות אותי.... (-:

כאן. כאן. לענות כאן.
אם אתה מתלבט - חסוך בהקלקות-עכבר ובפתיחת חלונות.

חלפה לי מחשבת "דוקא" קטנה אבל הדחקתי.
מהיום הבטחה - השתטויות ילדותיות בדף המקור בלבד!!

הי!
גם תגובות רציניות זכאיות לאותו יחס רציני!

> גילה נהנת מההשתטויות, מהצד <

ואני נהנה מהשתטויות במרכז!
< ואולי קצת פילוסופיה רצינית מהצד? מה זה האני ומהו הקיום? >

הי בועז תודה

אהלן.

<ליאיר לא היה מה להגיד - אבל הוא רצה מאוד להגיד>

אני באה הנה להגיד בוקר/לילה טוב, ומוצאת שכולם עושים לך את זה P-:
למה אנשים ערים בשעות כאלה?

בוקר אור!
במקרה הספציפי הזה - לקוח רם דרג.
אבל באופן עקרוני אלו שעות החסד - שקט, אין הפרעות, זה הזמן לעצמי ולעשות את העבודות שאי אפשר להתרכז בהן במהלך היום.
ועכשיו, לילה טוב....

< בועז מתאמן בלענות באותו דף ומקוה שגילה תחזור לקרא... >

חזרה.

שלום בועז,
קראתי את אשר כתבת ,ומה אגיד(אכתוב)ואומר .כבר זמן רב אני חושבת על נכסים מניבים,וכו' וכו' .רציתי בעצתך ואשמח מאוד אם תוכל לייעץ לי.
יש ברשותי נכון להיום 110k$פנויים הנמצאים במק"מ שסופו ב 31 ל-דצמבר.אנו גרים באיזור ראשל"צ בבית שלנו 4 חדרים מרווחים ששויו בערך
$210k,ומשלמים משכנתא של 735 ש"ח לחודש לעוד 12 שנה(בריבית 4 צמוד בשמונים %).
הריבית היום נמוכה כולל המשכנתאות.האם לדעתך נכון לקנות בכסף הנ"ל דירה 2.5-3 חדרים (נניח בלי משכנתא) בראשל"צ ולהשכיר אותה וכך
יש לי נכס מניב של 500$ לחודש שהיוום בהשקעה סולידית שבבנק לא אקבל או
לקחת משכנתא של 100k$(וכך יהיה לי $210K יחד עם ההון העצמי שלנו)ולקנות 2 דירות קטנות ולהשכיר אותן?(וכך אחזיר את המשכנתא ועוד ישאר
לי מעט כסף בצד)
(כבר תרמתי מעט כסף לצדקה כך שאנו עם מצפון נקי)
תןדה רונית

רונית תודה על האמון, אבל אני ממש לא קרוב להיות יועץ השקעות, ובודאי לא בתחום הנדל"ן.
הדוגמאות שנתתי פה היו כולם בכיוון של "תחשבו איך הכסף יכול לעבוד בשבילכם", ונראה שאת השלב הזה כבר עברת.
אם אני מבין נכון, על דירה אחת את סגורה, והשאלה האם לקחת משכנתא בשביל דירה שניה. התשובה האמיתית היא שצריך לשבת עם מחשבון ולבדוק מה הכדאיות של ההשקעה בדירה השניה, ולהכניס הערכות לשינויים במשק.

תשובה שאני יכול לתת לךמהבטן היא - one at a time. אם עוד לא השקעת מעולם בנדל"ן, עדיף לקחת דירה אחת, בלי סיכוני מימון, ולא לצלול ישר להשקעה כפולה. תסתכלי על זה כעל שיעור בהשקעה ותבחני אותה לאורך שנתיים שלוש. אני מניח שאז תהיי הרבה יותר חכמה, ותוכלי לעשות את ההשקעה בדירה השנייה בצורה טובה יותר.

בועז, אני אשמח אם תוכל לתת לי יותר פרטים על המאמר בסטאטוס שציינת בדף דחיינות כרונית, (11.12.2003 18:33).
dedel
עוגת תפוחים
netvision.net.il
תודה.

היום אני הולך לאסוף את חן ואת נועה המתוקה מבית החולים. 3.5 ק"ג, יונקת כמו משוגעת, ונראה שתחזיר אותי במכה חזרה לנושאים החשובים של החיים - יניקה, החתלה וגזים. (-:
המשך יבוא...

אוי, בועז! רק עכשיו נכנסתי לדף שלך וגיליתי שמגיע לכם מזל טוב!!!

@} @} @}

<יאיר מתנצל על ההתעוררות המאוחרת>

אוי, בועז! רק עכשיו נכנסתי לדף שלך וגיליתי שמגיע לכם מזל טוב!!!
כן, גמאני!
מזל טוב!

מזל טוב

מזל טוב איזו הודעונת צנועה אבל מרגשת. יהיה סיפור?

בועז, מזל טוב! איכשהו פיספסתי את ההודעה שלך בפעם הקודמת...

תודה לכולם.
לא נעים לומר אבל זה פשוט מדהים איך בפעם השניה הכל פשוט יותר. אומנם צריך להזכר בדברים שכבר מזמן שכחנו (איך מקלחים בלי להרטיב את הטבור למשל) אבל זה הרבה יותר זורם.
סתיו מקבלת את נועה ממש יפה, קצת מקנאה (לא רוצה לגן, רוצה שאמא תקלח אותי וכד') אבל היא ממש לא מפנה את זה כלפי נועה אלא רק מלטפת ומנשקת אותה כל הזמן (אין דבר יותר חמוד מלראות אותה רוכנת מעליה ואומרת לה "נועל'ה, זאת האחות הגדולה שלך" באותה אינטונציה מפגרת שכל אחד מדבר עם תינוק).

טוב, אני כל הזמן מתנצלת על שאיני מכירה את הנהלים כאן. אבל אז החלטתי שאיחולים הם לא סיבה להתנצלות. אנחנו לא מכירים אבל זה לא צריך להפריע לומר- מזל טוב גם ממני! @}
בעצמי אמא לבן 3.5 ולתינוק בן 3 חד', וככזו מאוד מזדהה עם זה פשוט מדהים איך בפעם השניה הכל פשוט יותר_ וגם עם _אין דבר יותר חמוד מלראות אותה רוכנת מעליה.. (בתיקון ללשון זכר).
תהנו!

מזל טוב בועז!! (כן, גם אני גיליתי באיחור...)
רק ש באותה אינטונציה מפגרת שכל אחד מדבר עם תינוק. אני מדברת עם תינוקות באינטונציה רגילה לחלוטין. רק התוכן של הדברים שונה ("עכשיו סבתא נכנסת לשירותים... עוד מעט היא תוריד את המים... זה סיר לחץ ואנחנו נתרחק ממנו כי את לא אוהבת את הרעש".). קצת אוף טופיק, אבל לא התאפקתי...
שיהיה לכם ממש ממש כיף!!!
>סמדר מורשמת מעוז הרוח המגולם בתמונה שבדף האישי. אחלה תמונה. זה באמת אתה?<

כל הכבוד, אני ממש משתדל ותמיד זה יוצא לי בקול גבוה יותר...
לגבי העוז - לא סתם נקראתי בו-עז (-: (ואם כבר לזייף תמונה, בטח אפשר משהו יותר טוב מזה לא?)

הי חבר'ה,
לא יכולתי להשאר אדישה לנושא השיחה האחרון. אז -
גם בעלי ואנכי נמנענו מלדבר עם הגדול ב'אינטונציה המפגרת'. הוא אדם, אמרנו לעצמנו, וזה ממש לא מכבד אותו שהוריו ידברו אליו בנימה מתנשאת ומזלזלת. ההחלטה שרדה עד הגיל המופלג של חודש וחצי. אז, שלא נדע, נאלצנו להגיע עימו לבי"ח (היה חום, חשדו בדלקת קרום המח והשאר למי שמכיר את הנוהל - עצוב!). על כל פנים, סגנית מנהלת מחלקת ילדים שם, ניגשה אל הקטנצ'יק, ובאינטונציה הכי (אבל הכי!) מאולצת, צפצפנית ומפגרת ששמענו מימינו היא אמרה לו: "?who's a cute ba-by". (זה היה בארה"ב, והמשפט הזה, על תוכנו ונימתו עוד מהדהדים בראשנו..). ומה עושה הממזר הקטן? מחייך! כן. את החיוך הראשון (ה-ר-א-ש-ו-ן!) הוא חייך אל רופאה זרה (שגם כופפה להוריו את היד בכל הנוגע להליך הרפואי, אבל זה כבר באמת ענין אחר), בלב בי"ח קר ומנוכר. מאז אותו רגע אימצנו גם אנחנו את אותה אינטונציה מפגרת בכל רגע ומקום אפשריים, לרבות ברכבת התחתית לעיניהם המשתאות של בוסטונאים מעונבים.
אנחנו, בכל הנוגע לתינוקות, עם הדיבור הרציני, גמרנו!

בנימה פחות אישית ויותר מדעית - היתה פעם (כמובן אחרי המאורע הנ"ל) גם תוכנית (בערוץ המדע?), על חקר הלשון, והראו שם שקצב הדיבור האיטי, הנימה המיוחדת והטון העולה, בדיבור אל תינוקות, הם תופעה אוניברסליות. אז בועז - אנחנו כמו כולם!

<מקווה שראית את הברכה מלפני כשבוע - אם לא - שוב מז"ט. נהנית לדמיין אותך (עכשיו כשיודעת איך אתה נראה) מדבר בתינוקית!>

סמדר, סבתא? פיספסתי משהו? עוד מוקדם בבוקר, אני צריכה פרשנויות...

כמובן - תודה לכולם על הברכות!
< בועז מוכיח שוב כשלים בסיסים בהתנהגות חברותית. טוב שיש לו אישה שתשמור עליו... >

ולעניין השפה - אני הראשון להסכים שש להתנהג לילד כמו למבוגר בהבטים של זכויות, הסברים וכבוד. אם זאת, בצד של ה"איך" אני מרגיש שיש הבדלים. אני כנראה לא אנשוף לסתיו בבטן בגיל 15 אבל זה נראה לי מאוד מתאים עכשיו. באותו המשקל אני רואה איך האינטונאציה שלי אליה (היא בת 3.5) עדיין שונה מאינטונאציה למבוגר, אבל כבר רחוקה מזו של תינוקות. זה בא "באופן טבעי"...

ו מ י כ ל חייבת לי מליון ש"ח