באופן טבעי

אני מקווה להספיק לכתוב כמעט כל מה שקורה לנו בבית. אנחנו צומחים, גדלים יחד, משתנים יחד וגם עולים על העצבים אחד של השני לפעמים

"אנחנו" זה אני ואישי, בנותי החמודות חשרה ומחילה (אין לי בעיה לכתוב כאן שמות אמיתיים, לא חוששת מאף קב"סית! יש לנו אישור) שחגגו לא מזמן שבע, ואילו קנרס הקטן עדיין לא בחינוך ביתי אלא רק איתי בבית, כי הוא רק בן שנתיים

חייבת לומר שאני די מתביישת בעצמי שהבלוג מתחיל דווקא היום. כי בצהריים רבתי מריבה קשה עם חשרה בגלל ספר של ג'ון הולט. אני ביקשתי שתתן לי לשבת על המחשב כדי להזמין את הספר בדואר והיא לא רצתה. בסוף לקחתי את הספר של פייבר ומייזליש מהמדף, נופפתי בו וצעקתי עליה שבחיים לא אנהג איתה יותר לפי הספר הזה! ומה היא אמרה? "אני מבינה שאת מאוד כועסת ורוצה לשבת על המחשב". ממש רתחתי מזעם. בסוף התפייסנו והכנו יחד חמאת שומשום בעלי ומכתש, איזה מזל שאנחנו משפחה מלוכדת.

מה שעוד מטריד אותי היום - אני מתה-מתה-מתה ללכת לסדנת "איך להתנהג בסווט לודז'", כל החברות שלי הולכות! אבל זו סדנה של שלושת רבעי שעה וקשה לי להיפרד מקנרס לזמן כל כך ממושך. מזל שאישי היקר (אני לא כותבת בעלי כי חמותי קוראת כאן והצהרתי בפניה פעם שאני לא משתמשת במילה הזאת. בפועל אני משתמשת אבל רק לפעמים, בסיטואציות אינטימיות וכאלה. זה מדליק אותו). הבטיח שיחכה לי ליד הפתח עם קנרס כדי שיוכל למולל. אז אולי בכל זאת יש מצב להגיע לסדנה. הייתי לוקחת את קנרס אתי אבל הבנתי שיש שם קטע בעייתי עם הבלי חיתולים (עושים היכן שיושבים). הוא גמול מגיל שבעה חודשים ואני לא רוצה שיקלוט כל מיני השפעות בעייתיות.

אה, שכחתי את הקטע של למולל - קנרס מאוד אוהב לינוק אבל לא מכור לזה. הוא כן מכור למילול של קצות הגרביים שלי. למזלי הוא באחוזון 5 כך שאין לו בעיה להתכופף. כבר שנה וחצי שאני גורבת רק גרביים עם קצוות מופשלים. אני מאמינה בלזרום עם הילד! ככה טןב לנו. רק ביקשתי שכשחמותי מגיעה, שיעמיד פנים שהוא שורך לי את השרוכים, שתראה איזה יופי הוא מתקדם.

מה עוד אספר על עצמי? אני אשה ואם, את זה כבר הבנתם אוהבת מאוד לבשל, במיוחד ספגטי דלעת (מחילה עוזרת לי, אנחנו מגדלים את הדלעת אצלנו על המרזב כך שתוכל לטפס חופשי. אני מאמינה בגידולי בר!).
אני גם אוהבת ללמוד מהילדים והם אוהבים ללמוד ממני. למשל כל ערב יש לנו טקס כזה, שכל אחד אומר כמה שיותר פעלים לטיניים בהטיות. אחר כך אנחנו ממש צוחקים מההטיות האלה, ממש מחזיקים את הבטן. איזה מצחיקים הלטינים האלה! בחיים לא חשבתי ללמוד לטינית אבל חשרה מאוד מתעניינת והיא הסבירה לי. אני מקווה שגם קנרס יקלוט כמה שיותר שפות, הוא מאוד מוכשר בשפות - לפני כמה ימים שמעתי אותו אומר "יופטפויומט". זה מדהים איך ילדים קולטים הכל ומייד מיישמים!
מה שמזכיר לי שעדיין אין לי את הספר של ג'ון הולט, מייד אשוב.

יווו איזה קטע, גם לנו יש את אותו טקס ערב!
(השפעה גלילית?)

למזלי הוא באחוזון 5 כך שאין לו בעיה להתכופף.
כפרה על הילד! יופי של בלוג!
(יצא לי מרגיעון בלטינית. קורעים הלטינים האלו)

הלו, אני מנסה לא להפריע לילדה להרדם! לא יפה להצחיק ככה אמהות קשות יום בחינוך ביתי.
שימי לב שאת מציבה פה רף גבוה ויכול להיות שנשים רבות תחושנה קנאה וצרות עין לנוכח חייכם המושלמים.
ממליצה לתייג כדף תמיכה או כדף בלוג (אלא אם גם את אנטי בלוגליציה.)
<רק רציתי לשאול עם איזה קורא סלעים את ממירה לאינטרנעט את הקטעים שאת כותבת באיזמל. שנאמר, כל מילה בסלע.>

תודה על התגובות זה מאוד מחזק.

אני חייבת לספר מה היה בסוף עם ג'ון הולט - קטע מדהים. הזמנתי סוף סוף את הספר באינטרנט ומחילה ישבה לי על הברכיים (זוממת להגיע לציצי אבל אני התחכמתי לה ולבשתי מבעוד מועד את חשרה במנשא, כך שלא היתה לה גישה... ככה זה תושייה של אמא). מחילה שאלה "מי זה הג'ון הולט הזה בכלל" ואני הסברתי לה וסיפרתי לה את סיפור החיים שלו וכל מה שהוא עשה למען ילדים והן ממש הקשיבו, זה היה מרגש, רק שפתאום תפסתי שאני בעצם מדברת על יאנוש קורצ'אק (אני תמיד מתבלבלת בין שניהם). אז ליתר ביטחון העברתי נושא ודיברנו קצת על חינוך אלטרנטיבי ואמרתי להן "הנה אתן בבית, זה חינוך אלטרנטיבי". ואז חשרה אמרה "אני רוצה ארוחת ערב אלטרנטיבית - לשם שינוי משהו אחר חוץ מקינואה ובטטה!".
בעצם זה שייך לחוכמות של ילדים, אכתוב את זה גם שם תכף חייבת ללכת לחמם להן את הבטטה, הן מתות על זה (אני לא מרסקת, אצלי רק אוכל אצבעות).

שימי לב שאת מציבה פה רף גבוה ויכול להיות שנשים רבות תחושנה קנאה וצרות עין לנוכח חייכם המושלמים.
הממ הכל יחסי... היו לנו פעם חיים עוד יותר נוצצים, עזבנו הכל למען הפשטות מרצון. ולא, לא איכפת לי שאני כבר לא מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות! גועל נפש של עבודה, תנאים קשים וקולגות זוועתיים. הרבה יותר נחמד לי במפגשי חינוך ביתי (אנחנו בקבוצה של טבריה אבל לאחרונה בגלל מזג האוויר נפגשים בעיקר בתחנה המרכזית, שם החלל מקורה). .

מצוינת! להיות בבית זה ה-דבר. אבל שימי לב שבית או לא בית, חינוך זה פאסה, אולי כדאי שתתעדכני. הלטינית הזאת עם כל ההטיות עלולה לסגור לילדות שלך את הצ'אקרות וזה הרבה שנים של טיפול להשתחרר מזה אחר כך.
סליחה אם אני נשמעת בוטה או מתערבת, אני מקווה שלא תבחרי לקחת את מה שאני אומרת למקום שלילי כי זה בא ממקום מאוד נקי.

לא איכפת לי שאני כבר לא מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות!
ציפי לבני בבאופן טבעי??? (אייקון פרצוף משתומם)

הלטינית הזאת עם כל ההטיות עלולה לסגור לילדות שלך את הצ'אקרות וזה הרבה שנים של טיפול להשתחרר מזה אחר כך.
עכשיו הדאגת אותי זה קשור לרצפת האגן? אני לא רוצה שיהיו להן פחדים מהלידה וכאלה. אני רוצה שירגישו שלמות עם הנשיות שלהן כמו שאני שלמה עם הנשיות שלי. כשילדתי את קנרס הן עזרו לי מאוד - מחילה חיממה מים כל הזמן וחשרה הכינה לי קומפרסים לגב והקריאה קטעים מ"לידה פעילה" (אני מאוד אוהבת ספרות עיונית כמו שבטח שמתם לב ). חמותי היתה שם גם כן אבל לא עזרה בכלל... טוב, זה כבר לדף נפרד.
אגב הלידה דווקא לא היתה בבית אלא בבוידעם של השכנים... סיפור ארוך. הלכתי לחפש אצלם צינור לבריכה ונתקעתי בבוידעם בפתיחה 6. מה שמזכיר לי, טיפ קטן לאחרות: אל תנסו לבדוק פתיחה לעצמכן בגובה 3.5 מטר מעל פני הקרקע.

אולי אמחק את הקטע האחרון, חמותי עלולה לא לראות את זה בעין יפה. נראה לי שהיא יולדת כמו שהיא חיה... חחחח - חתיכת ניתוח קיסרי חרום האשה הזאת

הלכתי לחפש אצלם צינור לבריכה ונתקעתי בבוידעם בפתיחה 6.
אני חושבת שאנחנו מכירות! (רגע, בעצם אולי זה מחיים קודמים? קוראים לך במקרה אנה?)

מה שמזכיר לי, טיפ קטן לאחרות: אל תנסו לבדוק פתיחה לעצמכן בגובה 3.5 מטר מעל פני הקרקע.
שמעתי שיש שיטה חדשה לבדיקה עצמית (שטובה עוד בהריון לריכוך חיץ הנקבים) משהו עם גזר. אבל אני צריכה לברר לך.

זה קשור לרצפת האגן?
אמנם לא, יותר לחסימה אנרגטית של הצ'קרות העליונות, היכולת להוציא מן הכוח אל הפועל וזה, אבל שכלתנות-יתר בגיל צעיר בולמת את היצירתיות ואת הלמידה הטבעית. לגבי הנשיות, תבדקי את עצמך אם את לא מעבירה להן מסר סמוי שלמרות שאתם בבית את בכל זאת מצפה מהן להישגים, במיוחד לא במקצועת ריאליים. הרי את יודעת שהיום גם נשים בעמדות מפתח ממש לא מקדמות את האינטרסים של הנשים ופועלות מתוך הפנמת האתוס הגברי.
כמובן שזו החלטה שלך מה לעשות בסופו של דבר אבל רק שזה יבוא ממקום של ידיעה ושתהיי שלמה עם זה @}

קורעת

הלטינית הזאת עם כל ההטיות עלולה לסגור לילדות שלך את הצ'אקרות
אני לא רוצה שיהיו להן פחדים מהלידה וכאלה. אני רוצה שירגישו שלמות עם הנשיות שלהן כמו שאני שלמה עם הנשיות שלי.
טה-דה, באתי להרגיע! ולהזכיר גם לך וגם לאנדלוסיה שנשים רומיות רבות היו שלמות עם הנשיות שלהן ועל אף שידעו להטות פעלים בלטינית בכל הגזרות היו להן צ'אקרות בסדר גמור (עד לקטע שבו הוציאו אותן להורג כי הקיסר בדיוק התחלף לו או מה, הקטע הזה מבאס את הצ'אקרות משהו פחד)!

D-:
(הולכת לסגור את הצ'קרות מהר, שלא ייכנס להן יותר מדי הומור דרך החיץ).

שנשים רומיות רבות היו שלמות עם הנשיות שלהן
כן, אבל זה בתרבות לקחנית!!

וואי.. את גדולה!

אוי, איך צחקתי. גדול! <אייקון מתגלגל על הרצפה>

יצא לי מרגיעון בלטינית סיק טרנזיט גלוריה מונדי.

גדול.
מאיפה צצת פתאום ולמה רק עכשו????
וסליחה על הבורות מה זה חשרה וקנרס?

רק עכשיו אני מוצאת זמן לכתוב, אחרי שהבנות סוף סוף נרדמו לשנת הצהריים שלהן (אני מאמינה בזרימה עם הריתמוס הטבעי של הילד!). בדרך כלל הן קמות בסביבות עשר בלילה וממשיכות את היום בכייף עד אחת-שתיים בלילה, עושות ניסויים בפיזיקה מולקולרית וכאלה דברים נחמדים להעביר את הזמן. פשוט תענוג לראות איך הן מנצלות כל רגע בחינוך הביתי. בשבוע שעבר הן ניפחו ופוצצו שקיות ניילון מלאות מים על רצפת הפרקט... היה שיגעון.

היום לרגל מזג האוויר הנהדר יצאנו כולנו לטיול ארוך בחוץ. לקחתי אתי את מגדיר הצמחים (כבר אמרתי שאני אוהבת ספרות עיונית זה כל כך מאלף) והבנות התחילו לדפדף בו (קוראות שוטף מגיל 4). פתאום חשרה ראתה באות ק' את הצמח קנרס והתחילה להסתודד עם אחותה. אני כבר ידעתי שטוב לא יצא מזה ואכן לפני שהספקתי להגיד אליס מילר, הן התחילו ללעוג לקנרס ולשיר לו "ארטי-שוק, ארטי-שוק, איזה צחוק".. קנרס ממש נעלב, כאב לי הלב. מייד סיפרתי לו שוב, כדי לעודד את רוחו, את סיפור השם שלו - איך הוא נקרא על שם הדוד שלו שהיה גיבור מלחמה ונעלם בסיני (מצאו אותו אחרי חודשיים באיזו חושה בראס א-שטן, מסטול מהתחת, אבל היתה אז שביתה במשרד הפנים ולא יכולנו לשנות את השם קנרס אז נשאר כבר ככה).

אפרופו שמות, למחילה בהתחלה רצינו לקרוא מאורה, שיהיו להן שמות תאומים. אבל הייתי בהריון שלהן בהרצאה על גימטריה אנתרופוסופית ושם אמרו משהו נגד האות א' אז ירדנו מזה. לילד הבא אם וכאשר (אל תתפסו אותי במילה אנחנו במיטה משפחתית אחרי הכל..) נקרא כבר בשם הוליסטי - כוליות אם זו בת, ותוהו אם זה בן. אבל עוד חזון למועד.

בקיצור, גם בן זוגי עודד את הילד עד שחשרה ומחילה נרגעו קצת. בכלל בן זוגי הוא פרטנר נהדר - למרות שהוא מאוד עסוק (מפקד חיל הים) הוא תמיד מוצא זמן למשפחה והוא בעצם זה שהכניס אותנו לכל הנושא הזה של פשטות מרצון. הוא אומר: למה לשלם על דברים שאפשר לקבל חינם? צודק
ככה שחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.

הזכרתי קודם את המפגשים בטבריה, בתחנה המרכזית ליד הגרעינים, ובאמת רציתי להתייעץ אתכן (זה דף תמיכה אבל אני מעריכה כל דעה ורוצה לשמור על ראש פתוח!) - האם מפגש פעם בשלושה חודשים זה לא קצת פחות מדי בשביל בנות שבע? תמיד נראה לי שהן היו צמאות לעוד, אבל מצד שני אני מביטה פנימה אל תוך עצמי ותוהה, אולי זה הצורך האישי שלי בחברה, אולי אני רק משקפת את עצמי ברצונות שלהן. ניסיתי לשאול את חשרה לא מזמן על אחד מהילדים במפגש אבל היא שאלה שוב ושוב "מי? מי?". אני חושבת שיש איזה אלמנט מאוד חזק של הדחקה שבא לידי ביטוי אצלה, אולי בין היתר מפני שהיא תאומה.

אני לא ארחיב כאן על הניסיון שלי לארגן מפגשים של כל העמק והגליל, אמרו לי שיש כאן הרבה משפחות בחינוך ביתי... יצא אללה יסתור. פרסמתי מודעות וכתבתי "מי שבא ברוך הבא", תליתי בכל הצרכניות ביישובים מסביב. הגיעו לי באוטובוס קבוצה מבית האבות נחלת שטיגליץ, נשבעו לי שהם בבית (מסתבר שבאמת קצת לא היה ברור, המודעה הזמינה את "כל מי שבבית והכי טוב לו עם זה"). עד היום אני מתעוררת לפעמים, רואה שוב מולי את המראה הנורא של אחת הדודות שם, ישישה חסרת שיניים, פוערת פה וצועקת עלי "אני לא יוצאת מהבית! לא יוצאת! לאן יש לי ללכת? לא טוב לפגישה שלך? לא טוב לפגישה שלך? איפה במבה? איפה כוס תה?"

איזה כיף ! אני מזמינה: מה אתם אוכלים ? ובאילו כלים ? אתם משתתפים במפגשי חנ"ב ? יש לכם קבוצה ? אם כן, מה מעמדכם בה?
ניסית "בלי חיתולים" ? ילדת עם מיילדת/מהפנטת ? לחצת? לכמה זמן אתם באים לפארק הירדן ? מה הכי מעצבן אותך לראות מסביב ?

ההיית או חלמתי חלום? D-:

וסליחה על הבורות מה זה חשרה וקנרס?
קנרס כבר הסברתי
חשרה הייתי מעתיקה לך את ההגדרה מהמילון אבל הוא תפוס (משמש כרגל לארגז הקרח שלנו).

ניסית "בלי חיתולים" ?
כאמור קנרס גמול מגיל 7 חודשים עד אז זה באמת היה קצת בלי חיתולים, עם הרבה עזרה מהבנות (גם בעלי היה מפשפש אותו מעל מעקה הסיפון). בגיל 7 חודשים הוא התחיל לתקשר ולהודיע באופן מסודר - היה לו קסילופון קטן של פעוטות שהיה מקיש בו כל פעם את הצליל המתאים - "דו" לפיפי ו"רה" לקקי. "מי" היה לשניהם יחד, "פה" היה "תיכף מגיע פוק ולא ברור לאן זה יתפתח" ואילו "סול" היה "אין לי עכשיו כלום למשך עוד איזה חצי שעה, אז תעזבו אותי בשקט". לצערי הקליד של "לה" נפל כך שפספסתי ככל הנראה מושג בסיסי בתקשורת אתו. אבל מילא. אתן מכירות את המושג "אמא טובה דיה"? אני בונה על זה בגדול.

אבל עוד חזון למועד
בלי חזון ייפרע עם! אני בטוחה שעוד יהיו לכם ילדים -- לפחות שניים, כי אישה כמוך ששלמה עם הנשיות שלה ולא מכחישה אותה יודעת איך זה כשהרחם פשוט רוצה להתמלא שוב. אני גם יודעת שאחרי שבדקת לעצמך פתיחה בבוידעם את כבר יכולה ללדת לבד בבית, כדי שאף אחת לא תיגע בילדים שלך לפנייך.

למחילה בהתחלה רצינו לקרוא מאורה
התכוונתי שלחשרה רצינו לקרוא מאורה... חחחח אני מבולבלת היום.

די! תפסיקי! אני לא יכולה! הילדים יצאו מהמיטות לראות מה מצחיק אותי, ואני מפריעה לבנזוגי לראות סרט. את מלכה.

לצערי הקליד של "לה" נפל
ומה עם סי? סיר? כמו "לסיר זה כמו ליות ירדן..."

אפרופו שמות, למחילה בהתחלה רצינו לקרוא מאורה, שיהיו להן שמות תאומים
את מזכירה לי חברה יקרה שלי (סססססמולנית יתברך שמה) ששנים אומרת שיום יבוא והיא ומשפחתה מרובת הילדים יתנחלו במעלה-פצמ"ר ויקראו לבנות חצצית ונקמה ולבנים יהונקם ועמינפץ. אין אין אין על עמינפץ. אבל אל תגנבי לה (אני משערת שאת עושה בדיקת פוריות טבעית לפי מחזור הלבנה ומתכננת עוד עשרות ילדים עם פליטת פחמן נמוכה לכל אחד. לא? אחרת, הרי, לא היו מקבלים אותך לבאופן בועדת הקבלה.)

אוי, נקמה מתוקה שלי!

יודעת איך זה כשהרחם פשוט רוצה להתמלא שוב.

מעולה !

אוי, נקמה מתוקה שלי!
???
אני מאוד מבקשת לא לשתול כאן הלצות שעוברות מעל ראשה של בעלת הבלוג

חייבת עכשיו לרוץ אבל עוד מעט אספר על מהפכת האמרנט אצלנו בבית. קורה לנו תהליך מדהים-מדהים.

:-D:-D:-D:-D:-D:-D

ויקראו לבנות חצצית ונקמה
זה מתייחס לזה. סליחה

אמרנט? אמרנט? ירבוז. אני מבקשת. צמח מקומי. (זה השם שאני מתכננת לבן הבא שלי, שלא יהיה נימול, ירבוז מופשל.)

ירבוז מופשל
איי!! לא מגלגלים אותי מצחוק באמצע המשרד!

הללויה! סיבה מספיק טובה להכנס לבאופן אחרי זמן רב מאוד!

באמצע המשרד?! את רוצה להגיד לי שאת עובדת במשרד? את לא מודאגת מהשפעת הניאונים?

אבוי, נחשפתי! להגנתי, מאז ומעולם הודיתי בפה מלא שאני sprinkled with granola.
את לא מודאגת מהשפעת הניאונים
בואי נגיד רק שיש פה הרבה השפעות שמדאיגות אותי לפני הניאונים.

_ויקראו לבנות חצצית ונקמה
זה מתייחס לזה. סליחה_
הבנתי...

אמרנט? אמרנט? ירבוז. אני מבקשת. צמח מקומי. (זה השם שאני מתכננת לבן הבא שלי, שלא יהיה נימול, ירבוז מופשל.)
גם את בקטע של שמות אמצעיים? גם אני. איזה יופי שיש פה באתר היזון כזה בין האמהות שממש נותן השראה!

בכל אופן לגבי האמרנט, אני אקצר כי רק עכשיו החבר'ה ישנים צהריים ואני עדיין צריכה להכין ארוחת ארבע בשבילם... היו התפתחויות לא כל כך נעימות. פשוט אתמול במקרה גיליתי את האמרנט, שזו המצאת המאה, נדמה לי של האצטקים. בכל אופן החלטתי שאצלי בבית אין יותר גלוטן! למה סתם לנפח את הילדים עם שמרים וחיטה? ביליתי את אחר הצהריים בפינוי המזווה מכל מוצרי הזבל. וגם גיליתי יופי של מתכונים שעובדים, שפשוט ממירים בהם הכל לאמרנט. אז בארוחת הצהריים אכלנו קציצות אמרנט בטחינה גולמית, פסטה שיצרתי אחד אחד מאמרנט מודבק בביצה קשה וטחינה, סלט אמרנט עם כוסברה וטחינה, ולקינוח גרגרי חומוס מיובשים מצופים באמרנט כתוש מעורב עם שקדייה (נגמרה הטחינה). הקינוח היה קפוא כך שזה היה ממש כמו פבלובה. יאמי!

בקיצור ישבנו לאכול, עד כאן הכל טוב, כל כך שמחתי לראות אותם אוכלים ומרוקנים את הצלחות, עד שגיליתי שחשרה מורידה כל ביס מתחת לשולחן ושומרת לזרוק לקומפוסט (יש לנו קומפוסט בחדר השינה, מומלץ לכולם, זה לא מסריח בכלל-בכלל וזה נותן הרגשה טובה לפני שהולכים לישון). אמרתי לה כמה שזה בריא והוספתי "אני מבינה שאת לא רוצה לאכול למרות שאת רעבה". בתגובה היא התקשרה לטייק אווי סיני(!) לפחות היא לומדת על תרבויות העולם.

מחילה דווקא רצתה לטעום מהסלט אבל אז התחילה להתבכיין שהיא לא אוהבת כוסברה ולבסוף בעלי אכל את הכל. ציטוט שלו: "את מוערכת בחסר" מדהים שיש לי כזה פרטנר תומך. צלחת אחרי צלחת הוא רוקן, עם גלון מים אחרי כל ביס. בטח מרעיבים אותם שם בצבא... ועם קנרס חזרנו לא מזמן מהרופא הסיני בגלל הידבקות מעיים. ככה שאפשר לומר שהאמרנט הוא טעם נרכש... אני בטוחה שלבסוף יתרגלו אליו. זה כל כך בריא!

ילדת עם מיילדת/מהפנטת ?
אכן ילדתי עם מיילדת לא קונבנציונלית, איך ידעת אני לא מאמינה בקטע הזה של הביטוח! הכל שטויות פטריארכליות. ילדתי עם ג'ני, שהיא משביעת נחשים, יועצת פנג שוואי ובשעות הפנאי מחליפה את ירון גולן בהרקדות של ריקודי עם. היא היתה מדהימה למרות שהספיקה להגיע רק לקטע של יציאת הראש (נסעה בטעות לנהריה במקום לטבריה), ומייד התחילה ב"ימינה ימינה שמאלה שמאל, לפנים אחורה". זה פשוט הזניק לנו את המורל לשמיים, שם בבוידעם. היה מופלא.

אגב ממש התחברתי לעומקים חדשים בלידה הזו, אני לא רוצה להגיד את המילה רחם כי זו קלישאה, אבל אתן בטח מבינות למה אני מתכוונת. כל כך שונה מהלידה של התאומות, שהיתה בבגאז' של טנדר ביריחו (בעלי נכנס לקזינו רגע וירדו לי המים)... עם הנהג בוס של בעלי ועם פאפא אורתודוקסי אחד שכל הזמן קרא תהלים. שם ממש הרגשתי כאילו הלידה הופקעה ממני, אתן מבינות למה אני מתכוונת? איכשהו זה לא היה זה, עם כל ההתערבויות מסביב.

עדכון: ראיתי את בן זוגי עכשיו מקיא באמבטיה את ארוחת האמרנט. זה עלה המון כסף! (אורגני). ניסיתי לבקש ממנו שלפחות יקיא לתוך הקומפוסט והוא אמר "אני מרגיש שאת לא מפרגנת לי את ההקאה הזאת".
לפעמים אני חושבת שכדאי לי לעבוד יותר על מסרי אני

מתגלגלת מצחוק, תודה!
@}

אל תיקחי ללב. קודם כל מסתובב עכשיו איזה וירוס בטן וכווולם חולים. חוץ מזה את יודעת זה תהליך מדהים ובכלל בכלל לא פשוט של הגוף, באמת להתנקות מכל הזבל הזה, כל הדברים שהתרגלנו לחשוב שהם אוכל אבל באמת הם רעל לגוף שלנו, ווגם הנפש לא מקבלת את זה בקלות. בקיצור -- סימן חיובי. תני לו את הזמן ותראי שהוא עוד ימות על זה.
דרך אגב, מאוד מומלץ חליטת חובזה וסלט עכּובּ אחרי הקאות בתהליך הזה. בכלל העלים הירוקים טובים מאוד לעזרה בקבלה של שינויים. אני בטוחה שיש לך כאלה בגינה, וזאת בדיוק העונה. ואל תדאגי, השתן של החתולים מוסיף לזה ארומה מדהימה ומחזק את מערכת החיסון.

קורע

_והוא אמר "אני מרגיש שאת לא מפרגנת לי את ההקאה הזאת".
לפעמים אני חושבת שכדאי לי לעבוד יותר על מסרי אני_

אני מרגישה שאולי צריך לפתוח דף בנפרד כדי לא להעמיס
ואולי כדאי לשנות את הניסוח. במקום לכתוב "לעבוד יותר" משהו מכיל כמו "לנשום" או "להתעבר" או רק את האות "ל". פשטות.

ואולי כדאי לשנות את הניסוח. במקום לכתוב "לעבוד יותר" משהו מכיל כמו "לנשום" או "להתעבר" או רק את האות "ל". פשטות.
מסכימה!
לנשום את השינוי המשפחתי
להכיל את האני ואת האחר
לדבר ולחזק את האני הפנימי
לפרגן הקאות לבעלי


בכלל העלים הירוקים טובים מאוד לעזרה בקבלה של שינויים.
ממליצה להעזר במשפטים מחזקים.
"אני מתרחבת עם כל ציר לעיכול מלא של ארוחות ירבוז."
"אני נושמת לצלילי החליל הירבוזי."
"אני דולפינה השוחה בשדות הירבוזים."
"כל ביס מקרב אותי אל השירותים."
"יש בי כח לעכל את ארוחות הירבוז."

ניצן, בילבלת אותי לגמרי.
להכיל את ההקאה זה לא קצת סותר?
<מצד שני, מה אני מבינה, חסומת צ'קרות שכמוני>

טבריינית - איך מסתדר אורח החיים שלכם עם התנהגותו של עמישראל על מנגליו ובורקסיו בחופי הכנרת? (אתם צמחונים? או שמאמינים גם בתזונה מן החי?)

לפרגן הקאות לבעלי?
לבן זוגי

למקרה שחמותי שוב קוראת כאן, הבן היקר שלך בריא ושלם... הכל עבר אחרי 3 כוסות חליטה מפנקת של ירבוז-אמרנט.

העלים הירוקים טובים מאוד לעזרה בקבלה של שינויים.
אני ממש מרגישה שאנחנו נכנסים לתקופה חדשה וזקוקים לתפריט תואם. מדהים שכולן כאן חולקות את אותן תחושות.

_לפרגן הקאות לבעלי??
לבן זוגי_
המילים נבחרו בקפידה. אבל איך שאת מרגישה. זה ממש חשוב לפתח מודעות לאיך שאומרים דברים. ככה מתחילים שינויים פנימיים.
ככה, ועם אוכל נא, כמובן. בליקוט עצמי.
<ניסית פעם ללקט ירבוז? צריך מלא ילדים סיניים בשביל שקיק אחד קטן. ואת לא מאמינה כמה פחמן הם פולטים מרוב האורז שהם אוכלים. נורא. צריך אטמי אף.>

דף מצחיק מאוד

<מרגיעון- המאחד הוא המבדיל>

(זה קשור לדף פרסום סמוי לאופניים???)

אין, חבל על הזמן, אני רוצה להדפיס את זה ולהסתובב עם זה במנשא.

(זה קשור לדף פרסום סמוי לאופניים???)
נראה לי לגמרי (-:

טבריינית, עדכני מה קורה. למה התחפשו הילדים? מה עם ההקאות, החליטות והחביתות?
אני (ובטוחה שגם אחרות) במתח.

רק את האות "ל". פשטות.
בהחלט!

לבן זוגי
לאישי. "בן זוגי" זה הכי פורומים בתפוז....

ותראי שהוא עוד ימות על זה.
קראתי בהתחלה "ותראי שהוא עוד ימות מזה"

בלוג מצוין, נפלא, מענג

אני רוצה להדפיס את זה ולהסתובב עם זה במנשא.


(זה קשור לדף פרסום סמוי לאופניים???)
לא מכירה את הדף אבל אני מבקשת לא לדרוך על יבלות... עוד לא התאוששנו מהרפתקת האופניים של מחילה. אבל על כך בפעם אחרת. היום אני די עייפה - הכנתי כל הלילה תחפושות לילדים. מחילה ביקשה להתחפש לתנור של סילביה פלאת, וחשרה לדג מ"הזקן והים" (ניסיתי להתווכח אתן אבל הן לא ויתרו... אלה הסופרים האהובים עליהן! במזל החבאתי להן את האנתולוגיה של ס. יזהר, בכנות כבר לא יכולתי לסבול איך שהן היו מסתובבות ומדקלמות אותו כל היום ודורשות שאמחיז איתן קטעים על אליק ובליק וחירבת חיזעה וכאלה). בסוף, כיוון שהן תאומות החלטנו לשלב את שתי התחפושות שלהן ולהתחפש יחד לדג בתנור.

קנרס מצדו בחר השנה להתחפש לחיוג חוזר. זה אחרי ויכוח של שעות עם בכי ודמעות כי הוא דרש בתוקף להתחפש ל"איזהו גיבור הכובש את יצרו" ואמרתי לו שאני לא עושה פתגמים (מניסיון מר של לפני שנתיים עם מחילה ו"אל תשפוט את חברך עד שתגיע למקומו". בנינו תחפושת מורכבת עם סולם, מאזניים ומגנט והכל התמוטט באמצע באיזו חניית נכים בחיפה). חשרה אמרה "הוא מרגיש שאת לא מוכנה לחבק את האינדיבידואציה שלו". הילדה הזו קוראת את אחיה כמו ספר פתוח. זה מדהים מדהים. בסוף אבא שלו הבטיח לו ארטיק אננס בפעם הבאה שניסע למרכז המסחרי והבהיר לו שאם עוד פעם הוא מביים טנטרום הוא לא ייסע אתנו יותר למפגשי לה לצ'ה, אז הוא הסכים. אני אוהבת שפותרים קונפליקטים מול ילדים בדרך רגועה ומכבדת!

האתגר היה גדול במיוחד כיוון שהחלטנו שמשתמשים רק בחומרים ממוחזרים בלי לקנות. אז עם הדג אלתרתי משהו מסיבי צמר ישנים וקליפות של אגוזי מלך, והתנור הלך טוב עם ארגז ריק מהמשלוח האורגני האחרון. אבל איך עושים חיוג חוזר מקופסאות של יוגורמה?
אישי (מקבלת את התיקון ) הציע לעזוב את היוגורמה ולנסות לעבוד עם גלעיני אבוקדו. ככה אמר והלך לישון. ואני נשארתי לבדי, תופרת ותוהה מי בדיוק מעריך את עבודתי כאמא בחינוך הביתי. לפעמים זה כל כך לא מתגמל! ההשקעה נושאת פירות רק אחרי שנים...
הילדים בדיוק שאבו קצת אבק לפני השינה (זה חלק מטקס השינה שלנו. אני מאוד מאמינה בריתמוס קבוע!), היה כבר רבע לשלוש בלילה, ואז באה לי ההארה כתבתי על שלט redial והצמדתי לו לחולצה בסיכות ביטחון. יאללה לישון...

<תופסת את הבטן ומתגלגלת. אמרתי כבר שאני לא יכולה יותר?>

קורע
דף מצחיק מאד

בלי חזון ייפרע עם
באין חזון ייפרע עם, משלי (-:

תני לו את הזמן ותראי שהוא עוד ימות
מארז אהבה, בפונט שלי במחשב יצא שפה נגמרה השורה... פה כבר נחנקתי מצחוק. איפה גם את התחבאת עד עכשיו? D-:

טוב, תשמעי, אני פשוט מתגלגלת פה מהתחלת הדף ועד הסוף, כבר כואב לי הגרון מרוב צחוק, דמעות משפריצות לי מהעיניים, הבן שלי אמר בקול בוכים, "אמא, למה את צוחקת? תקריאי לי קצת" אבל לא הצלחתי לדבר מרוב צחוק, את הבת שלחתי פשוט לקרוא את הדף... צריך תיוג חדש: דף יוגה צחוק.

באמת מצחיק (למרות שחלק לא הבנתי) D-:

מחילה ביקשה להתחפש לתנור של סילביה פלאת

:-D:-D

אוי אוי... איזה כאב בטן...: -) איפה הדף הזה התחבא עד עכשיו? הייתי בטוחה שזה עוד בלוג... הקטע עם התחפושות וס.יזהר גמר אותי...

די תמשיכי...

D-:

סכנת חנק
אסור לאכול בזמן שקוראים
דף קורע

חנקת אותי מצחוק , יה גנובה...

חחחח...תנסי לצחוק תוך כדי שיעול...קצת מחניק אבל שוה ת'מאמץ:-D
בואי למפגשי חינוך ביתי ביבנאל;-)

ירבוזית יקרה,
קראתי על התחפושות וכל ההתרחשות ופתאום נפל לי האסימון. קודם כל נשמע לי שאת מאוד אמביוולנטית בנוגע לעצמאות של ילדייך. קורנס נשמע לי כמו ילד מורכב ויצירתי, ואני חוששת שעם כל ההנאה ממנו את גם מתקשה לתת לו ללכת עם זה עד הסוף ועדיין רוצה שהוא יחיה לפי הציפיות שלך (ולא נרחיב כאן על נזקי הציפיות שלנו מילדינו). גם עם עננה ושחורה אני מזהה את אותו דפוס של גאווה ודעה קדומה. אני מעזה אם כן להציע שתזנחו מעט את המיטה המשפחתית לטובת חדר משלך (בכל זאת השעון מתקתק, ודי לחכימא...). כך גם אתם תיזכרו מהם חיי נישואין ואיך נראה המין השני (כידוע זה משפיע מאוד על המזג) וגם הילדים יהיו משוחררים בהינתן שהוריהם משוחררים.
אמנם את מספרת על חייכם בטון אידילי ומשועשע אבל אני רואה פה אם במצוקה: ארוחות אורגניות מופלאות ומושקעות על פי מיטב הטרנדים הבריאותניים האחרונים, מיטב הספרות הקלאסית והמודרנית לנוער ולמבוגרים, השכלה רחבה במיטב הפתגם והשנינה, תחפושות שהכנתן (בפשטות כמובן) הדידה שינה מעינייך, ומנגד בעל שנעדר רוב הזמן, מתקשר עם הילדים רק באיומים (טוב למה כבר אפשר לצפות ממפקד חיל הים) ולא מפרגן לך אלא להפך, דורש ממך פרגון על דברים שהשתיקה יפה להם.
נדמה לי שאת לבד במערכה (שוב דימוי צבאי. השפה העברית מלאה בהם). את צריכה סביבה יותר תומכת!
אני מאוד מעריכה את הבחירות שעשית וחושבת שאת אישה אמיצה ומדהימה. היכולת שלך לכתוב על הדברים האלה היא בעצמה הישג מרשים ואני בטוחה שהיא לבדה כבר מתחילה את תהליך השינוי אצלך.

אני עדיין צוחקת מ פתאום תפסתי שאני בעצם מדברת על יאנוש קורצ'אק (אני תמיד מתבלבלת בין שניהם)

(יום השואה באופן טבעי)

אני עדיין צוחקת מ פתאום תפסתי שאני בעצם מדברת על יאנוש קורצ'אק (אני תמיד מתבלבלת בין שניהם)
אני תקועה בבוידעם.

אני תקועה בבוידעם.
עם פתיחה שש? (מקווה שלא עם חמותך)

אני תקועה
והמרגיעון אומר: הכאב אינו בשינוי העצמו, אלא בהתנגדות לשינוי

והמרגיעון אומר: הכאב אינו בשינוי העצמו, אלא בהתנגדות לשינוי
המרגיעון שלי אומר שהכבוד מכביד. אז מי צודק?

בצידקתך צודקת את, ואת ההצטדקות כצדקה כיצד תצקצקי?
צד-דק לצודקת. ובהסכמתך לכל אלה, הרי שאת טועה.
<מופשל>

<מופשל>


ואני רק תוהה כמה דחקות יש בדף הזה שאני לא מבינה

)': מרוב D-:

יופי של בלוג!
הקץ לכבדות הבאופנית המתבוננת והמכילה!
משתוקקת לדעת מי את, אבל יש לי ניחוש.

הקץ לכבדות הבאופנית המתבוננת והמכילה!
הו, לא! תושאר הכבדות הבאופנית המתבוננת והמכילה על כנה, גם כי קלילות לא מתבוננת ולא מכילה יש לנו במקומות אחרים, וגם כי על מה ישאר לצחוק?

<וזו דעתי! שלי בלבד! שנכונה לגבי! בלי הכללות! בכלל לא! ואני לפעמים צועקת על הילדים שלי!>

טוב, זה בעצם קלילות מתבוננת ומכילה מה שקורה פה בדף, לא?

לגמרי.

<וזו דעתי! שלי בלבד! שנכונה לגבי! בלי הכללות! בכלל לא! ואני לפעמים צועקת על הילדים שלי!>

הייייי

תודה לכן על המחמאות @} אתן מחזקות ומעודדות אותי במיוחד בתקופות קשות! היום למשל עברנו תקופה קשה.

קודם כל, אתמול בערב יצאנו כל המשפחה לטיילת של טבריה להשוויץ בתחפושות פורים והתברר שהתאומות הן פשוט אטרקציה כל בעלי מסעדות הדגים רצו אחריהן וביקשו לצלם אותן בגלל הדג בתנור. חשרה ניסתה להסביר להם קצת על היצירות שמאחורי התחפושת אבל אישי כל הזמן תקע לה מרפקים והעביר את השיחה לשמן זית גלילי וכאלה. לפעמים אני חושבת שיש לו קושי במעברים. אבל על כך בפעם אחרת.

אחר כך התחילו הצרות: בלילה מחילה התעוררה כל 45 דקות לציצי ולא נתנה לי להתהפך לצד שני. מעניין מה עובר עליה (שיניים זה לא, כי כולן התחלפו כבר). קנרס לעומת זאת לא ינק בכלל ועשה לי גודש. קמתי עם הילדים כרגיל ברבע לחמש לעשות ברכת השמש (אני מאמינה ביקיצה טבעית עם הנץ החמה!). קנרס משום מה עשה 50 נגלות ברכת השמש, ממש הפתיע אותי - הוא בדרך כלל מתחמק מההשכמה היומית בתרוץ שיש לו אבנים בכליות וכולסטרול נמוך (קורא יותר מדי באתרים רפואיים, אולי אני צריכה לבסס יותר השגחה הורית על תכנים?). אני תמיד מסבירה לו בחיבה שאנחנו בחינוך ביתי ושכאן לא משחררים משיעורים עם פתק מאמא אז הוא תמיד עונה "אני מרגיס סאין לי כוח לברכת הסמס הזאתי". אבל כאמור הבוקר הוא היה ממש בעניין! איזה מחזה טהור זה היה, הילד שלי כל כך מחובר לגופו ולשלווה הקוסמית, ממש ירדה לי דמעה. בסוף התברר שמחילה סיפרה לו שאם עושים הרבה ברכות שמש לא צריכים לאכול יותר קינואה ובטטה. לקחתי את זה קצת ללב, בכל זאת אלה לא הערכים שאנחנו מציגים בבית, וניהלתי עם הילדים שיחה שקטה על כנות, הגינות והמקום הראוי שלהן בחברה הומניסטית. השיחה נקטעה לאחר שהתאומות התחילו להחליף הלצות ביפנית מעל הראש שלי. מאיפה הן למדו יפנית? מדהים מה שילדים סופגים, כמה ידע! התקשרתי לחמותי והתברר שלא מזמן הקרינו אינטרוספקטיבה של קורסאווה בסינמטק חיפה ושהיא נכנסה עם התאומות לרגע ללובי, לקנות פיצוחים, והן נחשפו לשפה. כאן כבר כעסתי מאוד כי אני לא מרשה פיצוחים קלויים. לאשה הזו פשוט אין בושה.

בקיצור, אחרי שהילדים התפזרו לעיסוקיהם (חשרה להכנת שטרודלים מתפוחים נאים, מחילה לסיווג עננים טלסקופי וקנרס להדלקה וכיבוי של הממטרות של הבניין) אישי חזר בדיוק מפעולה חשאית. על המקום הוא הרגיש שאני קצת עצובה ומכונסת. זה מדהים איך כבן הזוג שלי הוא כל כך מחובר אלי, למרות שגם הוא עובר ימים קשים (הוא מספר שמציקים לו בעבודה, ממש מתנכלים לו. מנוולים כאלה!). הוא שאל אותי אם זה קשור למשהו שנעלם בקומפוסט ואמרתי שלא. אז הוא שאל "חשרה שוב שטפה את הרצפה בחומץ התפוחים שלך"? אמרתי שלא. אז הוא חשב קצת ושאל אם שוב חלמתי את החלום האירוטי על רוני אבירם ונאלצתי להודות שכן - זה שוב קרה.

זה קורה לי בערך פעם בשבועיים-שלושה, חלום אירוטי מאוד חזק ומאוד מקרקע שרוני אבירם מופיע בו. לפעמים אני מדמיינת שזה רק בן זוגי עם שפם ולפעמים לא... בחלום אני ורוני נכנסים יחד לחדר סגור במיתר ומנהלים שיחה אינטימית מאוד מאוד קרובה. השיחה תמיד מסתיימת בזה שהוא ממליץ לי לבדוק כל מיני שיטות חינוכיות ורק אז להחליט, כלומר לא לפסול חינוך אנתרופוסופי. אני מנסה לומר לו שאני לא פוסלת... ואז תמיד נגמר החלום, ואני מתעוררת בתחושת החמצה מאוד חזקה. בן זוגי אומר שהוא לא מקנא בכלל, כי רוני אבירם הוא בעצם הדהוד של דמויות מחיים קודמים שלי. אני לעומת זאת חושבת שאולי מדובר בהתגשמות של ישות מתקשרת כלשהי. קשה לי להתמודד עם החלום הזה ולהודות בתחושות החזקות שהוא מעלה בי! אולי זה אומר שהזוגיות שלי לוקה בחסר? אני מנסה להירשם כבר המון זמן לסדנא של "לשמור על האהבה הזאת" אבל זה מתנגש לי עם המודעות לפוריות בימי שלישי ועם מודעות וסת בימי רביעי. נשאר יום ראשון, אבל זה יום הפיסול בחסה של מחילה (במתנ"ס מעלות) ואני לא רוצה לאכזב אותה.