בתי בת ה-6 מתנהגת לסירוגין אל אחותה התינוקת.
לפעמים חוטפת,דוחפת וצועקת. ולפעמים משתפת, יוצאת לטייל עימה. ואני מתלבטת האם כדאי לחזק התנהגויות "טובות" או להתעלם- להתיחס כאל דבר המובן מאליו .
ולמעשה דילמה דומה קימת גם בנוגע להתנהגות ה"שלילית", אבל כאן בפירוש נוכחתי שהתעלמות רק גררה הסלמה שלא עמדתי בה וכן התערבתי. נוכחתי שהתערבות ישר בהתחלה עוצרת, כנראה משום שלרוב התנהגות זו נובעת בצורך בתשומי ממני.
האם לחזק התנהגות חיובית
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
-
לי_אורה*
- הודעות: 1940
- הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
- דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*
האם לחזק התנהגות חיובית
אני חושבת שחשוב מאוד מאוד לחזק התנהגות חיובית. ובכלל, נראה לי שעדיף להתמקד בילדים\ות ולתת להם\ן תשומת לב דווקא כשמדובר בהתנהגות חיובית, ולא להיפך. ולדעתי, ברור שאין להתעלם מהתנהגות שלילית (למשל אלימות כלפי אחותה התינוקת).
ומשום שהילדה ככל ילדה בכל גיל זקוקה לתשומי - תני לה! אל תחכי שהיא תנהג כך או אחרת באחותה או בכלל. שתפי אותה במה שאת עושה בבית, בקשי את עזרתה, הקשיבי לסיפוריה, ספרי לה מה קורה איתך, וכו' וכו'.
ומשום שהילדה ככל ילדה בכל גיל זקוקה לתשומי - תני לה! אל תחכי שהיא תנהג כך או אחרת באחותה או בכלל. שתפי אותה במה שאת עושה בבית, בקשי את עזרתה, הקשיבי לסיפוריה, ספרי לה מה קורה איתך, וכו' וכו'.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
ואני מתלבטת האם כדאי לחזק התנהגויות "טובות" או להתעלם- להתיחס כאל דבר המובן מאליו .
אני משתמשת בזהירות רבה בחיזוקים, מאחר וחשוב לי לא להפוך אותם לכלי שמעצב את בתי.
זו בעיני מניפולציה שיש לה מחיר:
אני לא רוצה שהיא תנהג בדרך זו או אחרת על מנת לרצות אותי ועל מנת לזכות באהבתי או אהדתי.
אני רוצה שהבחירות שלה בחיים תהיינה כמה שיותר נקיות מהצורך לעשות דברים עבור אחרים, או בעבור קבלתה על ידי הסביבה.
שתעשה כי היא רוצה לעשות ולא כי "צריך" או כי כך מצופה ממנה מהסביבה. שתבחר להתחשב באחרים כי היא רוצה, לא כי צריך, שתבחר לחלוק מצעצועיה עם ילדים אחרים מרצון פנימי אמיתי, ולא כי "זה לא יפה לא לחלוק" וכו' וכו'.
אולי יעניין אותך לקרוא בדף האם לשבח ילדים.
הוא מציג כמה גישות, בינהן כזו המסתייגת לגמרי ממתן שבחים ושמדברת על החסרונות של מתן שבח.
אני לא פוסלת באופן גורף שימוש בשבחים, אבל, כאמור, חשוב לי לבדוק מה מניע אותי לומר את השבח.
כנראה משום שלרוב התנהגות זו נובעת בצורך בתשומי ממני.
זה בדיוק הכיוון שהייתי הולכת בו על מנת לנסות לשנות את המצב: לבדוק מה היא צריכה, מהו הדבר שמקשה עליה ושבגללו היא מתנהגת כך לאחותה.
ברגע שתמצאי דרך לתת לה את מה שהיא זקוקה לו, הבעיה עשויה להפתר והשאלה האם לחזק התנהגות חיובית כבר תהיה פחות רלוונטית.
מה דעתך?
אני משתמשת בזהירות רבה בחיזוקים, מאחר וחשוב לי לא להפוך אותם לכלי שמעצב את בתי.
זו בעיני מניפולציה שיש לה מחיר:
אני לא רוצה שהיא תנהג בדרך זו או אחרת על מנת לרצות אותי ועל מנת לזכות באהבתי או אהדתי.
אני רוצה שהבחירות שלה בחיים תהיינה כמה שיותר נקיות מהצורך לעשות דברים עבור אחרים, או בעבור קבלתה על ידי הסביבה.
שתעשה כי היא רוצה לעשות ולא כי "צריך" או כי כך מצופה ממנה מהסביבה. שתבחר להתחשב באחרים כי היא רוצה, לא כי צריך, שתבחר לחלוק מצעצועיה עם ילדים אחרים מרצון פנימי אמיתי, ולא כי "זה לא יפה לא לחלוק" וכו' וכו'.
אולי יעניין אותך לקרוא בדף האם לשבח ילדים.
הוא מציג כמה גישות, בינהן כזו המסתייגת לגמרי ממתן שבחים ושמדברת על החסרונות של מתן שבח.
אני לא פוסלת באופן גורף שימוש בשבחים, אבל, כאמור, חשוב לי לבדוק מה מניע אותי לומר את השבח.
כנראה משום שלרוב התנהגות זו נובעת בצורך בתשומי ממני.
זה בדיוק הכיוון שהייתי הולכת בו על מנת לנסות לשנות את המצב: לבדוק מה היא צריכה, מהו הדבר שמקשה עליה ושבגללו היא מתנהגת כך לאחותה.
ברגע שתמצאי דרך לתת לה את מה שהיא זקוקה לו, הבעיה עשויה להפתר והשאלה האם לחזק התנהגות חיובית כבר תהיה פחות רלוונטית.
מה דעתך?
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
האם לחזק התנהגות חיובית
אני לא רוצה שהיא תנהג בדרך זו או אחרת על מנת לרצות אותי ועל מנת לזכות באהבתי או אהדתי.
אך גם לנו נעים כשמישהו שם לב לדברים הטובים שאנו עושים. אם בעבודה היה לך בוס שהיה רק מעיר על הדברים השליליים, ומתעלם לחלוטין מהדברים החיוביים שאת עושה, זה היה ממש מעצבן, לא? ובסופו של דבר גם היה משפיע בצורה שלילית על התפקוד שלך בעבודה, שכן המוטיווציה שלך הייתה יורדת.
באותו אופן, קל לדמיין ילד שמרגיש שקוף כי אמא מעירה רק כשהוא עושה משהו שלילי ומתעלמת לחלוטין מהדברים הטובים שהוא עושה (בהקצנה, כמובן).
אני רוצה שהבחירות שלה בחיים תהיינה כמה שיותר נקיות מהצורך לעשות דברים עבור אחרים.
למה? אנחנו חיים יחד עם אנשים אחרים, ועלינו לקחת בחשבון גם את האופן שפעילותינו משפיעה על אנשים בסביבתינו. כמובן שלא טוב להגיע למצב שכל ההתנהגות מכוונת על מנת לרצות אחרים, אך לדעתי דווקא אי-שיבוח פעולות חיוביות עלול לגרום לילד לרצות לעשות יותר ויותר על מנת לרצות ולשמח את אמא ולזכות בתשומת ליבה.
באופן אישי אני מקפידה לחזק אצל בתי התנהגויות חיוביות. אני מרגישה שזה מחזק לה את הדימוי העצמי שלה. לדוגמה, אם אני צריכה ממנה עזרה במשהו, והיא נענית, אני מודה לה תוך תיאור האופן בו עזרה לי : "איזה כיף שעזרת לי לתלות כביסה, כי ככה סיימנו מהר יותר ואפשר עכשיו לשחק" או "תודה שהרמת את האטבים מהרצפה, זה עזר לי מאוד". במיוחד חשוב לי לחזק התנהגות חיובית שלה עם אחותה התינוקת: "איזה כיף לתינוקת שיש לה אחות כל כך טובה ששרה לה שירים יפים" או "כל הכבוד שהצלחת להרגיע את התינוקת, את ממש יודעת איך לטפל בה!"
אך גם לנו נעים כשמישהו שם לב לדברים הטובים שאנו עושים. אם בעבודה היה לך בוס שהיה רק מעיר על הדברים השליליים, ומתעלם לחלוטין מהדברים החיוביים שאת עושה, זה היה ממש מעצבן, לא? ובסופו של דבר גם היה משפיע בצורה שלילית על התפקוד שלך בעבודה, שכן המוטיווציה שלך הייתה יורדת.
באותו אופן, קל לדמיין ילד שמרגיש שקוף כי אמא מעירה רק כשהוא עושה משהו שלילי ומתעלמת לחלוטין מהדברים הטובים שהוא עושה (בהקצנה, כמובן).
אני רוצה שהבחירות שלה בחיים תהיינה כמה שיותר נקיות מהצורך לעשות דברים עבור אחרים.
למה? אנחנו חיים יחד עם אנשים אחרים, ועלינו לקחת בחשבון גם את האופן שפעילותינו משפיעה על אנשים בסביבתינו. כמובן שלא טוב להגיע למצב שכל ההתנהגות מכוונת על מנת לרצות אחרים, אך לדעתי דווקא אי-שיבוח פעולות חיוביות עלול לגרום לילד לרצות לעשות יותר ויותר על מנת לרצות ולשמח את אמא ולזכות בתשומת ליבה.
באופן אישי אני מקפידה לחזק אצל בתי התנהגויות חיוביות. אני מרגישה שזה מחזק לה את הדימוי העצמי שלה. לדוגמה, אם אני צריכה ממנה עזרה במשהו, והיא נענית, אני מודה לה תוך תיאור האופן בו עזרה לי : "איזה כיף שעזרת לי לתלות כביסה, כי ככה סיימנו מהר יותר ואפשר עכשיו לשחק" או "תודה שהרמת את האטבים מהרצפה, זה עזר לי מאוד". במיוחד חשוב לי לחזק התנהגות חיובית שלה עם אחותה התינוקת: "איזה כיף לתינוקת שיש לה אחות כל כך טובה ששרה לה שירים יפים" או "כל הכבוד שהצלחת להרגיע את התינוקת, את ממש יודעת איך לטפל בה!"
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
אפשר להתייחס, להגיב. לא חייבים לשבח או לקלס.
להסביר מה ההתנהגות היפה גורמת לי להרגיש, להסביר מה לדעתי זה גורם לתינוקת להרגיש, לבקש התנהגות שתגרום לכולנו להרגיש טוב.
כנ"ל לגבי ההתנבגות הלא נעימה, הפוגע. להסביר שזה פוגע בך, פוגע בתינוקת, שחשובה לך תחושת הבטחון של הבנות שלך, של שתיהן.
לתת המון חום מגע ואהבה לגדולה, גם כדי לתת מענה לצורך שלה בכך, שגדל כנראה לנוכח קיומה של אחות תינוקת, וגם להטמיע את התחושה הטובה שזה עושה, לתת דוגמא אישית של התנהגות חיובית.
שבח ונזיפה הן תגובות קצה, אליהן הורגלנו.
נראה לי שהתחושה הטובה שרואים אותי, שרואים כשאני פועלת היטב, שמשהו מצליח, חשובה לנו בעיקר כי הרגילו אותנו להרגיש קיימים על ידי שבחים ונזיפות.
אלמלא כן, תחושת השלימות, המושלמות שלנו, כפי שהננו, ובפרט כשמצליח לנו, כשאנחנו גאים בעצמנו, היו יותר מלאים, מזוככים, שלמים.
זה הכל בתיאוריה בינתים. ש"ע, זו דעתי וזה מה שמרגיש לי נכון, ואני מנסה לנהוג בהתאם עם ילדי, אך לא יודעת במובן של וודאות.
איך אתן מרגישות לגבי הדברים האלה?
להסביר מה ההתנהגות היפה גורמת לי להרגיש, להסביר מה לדעתי זה גורם לתינוקת להרגיש, לבקש התנהגות שתגרום לכולנו להרגיש טוב.
כנ"ל לגבי ההתנבגות הלא נעימה, הפוגע. להסביר שזה פוגע בך, פוגע בתינוקת, שחשובה לך תחושת הבטחון של הבנות שלך, של שתיהן.
לתת המון חום מגע ואהבה לגדולה, גם כדי לתת מענה לצורך שלה בכך, שגדל כנראה לנוכח קיומה של אחות תינוקת, וגם להטמיע את התחושה הטובה שזה עושה, לתת דוגמא אישית של התנהגות חיובית.
שבח ונזיפה הן תגובות קצה, אליהן הורגלנו.
נראה לי שהתחושה הטובה שרואים אותי, שרואים כשאני פועלת היטב, שמשהו מצליח, חשובה לנו בעיקר כי הרגילו אותנו להרגיש קיימים על ידי שבחים ונזיפות.
אלמלא כן, תחושת השלימות, המושלמות שלנו, כפי שהננו, ובפרט כשמצליח לנו, כשאנחנו גאים בעצמנו, היו יותר מלאים, מזוככים, שלמים.
זה הכל בתיאוריה בינתים. ש"ע, זו דעתי וזה מה שמרגיש לי נכון, ואני מנסה לנהוג בהתאם עם ילדי, אך לא יודעת במובן של וודאות.
איך אתן מרגישות לגבי הדברים האלה?
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
טרה,
לא אמרתי שאני לא משבחת בכלל. אני בהחלט כן משבחת (הדוגמאות שנתת נראות לי נהדרות וגם אני נוהגת לשבח בדרך דומה).
באותו אופן, קל לדמיין ילד שמרגיש שקוף כי אמא מעירה רק כשהוא עושה משהו שלילי ומתעלמת לחלוטין מהדברים הטובים שהוא עושה (בהקצנה, כמובן).
מסכימה איתך לגמרי.
כאמור, לא דיברתי על המנעות טוטאלית משבחים.
נדמה לי שאין בינינו ויכוח. אנסה להסביר אל מה כן התכוונתי ואשמח לשמוע מה דעתך
אמרתי שאני משתדלת לשבח תוך תשומת לב. תשומת לב אל מה שמניע אותי לומר את השבח ואל הדרך בה זה משפיע על בתי.
אני מנסה לשים לב לכיצד אני משבחת, מאיזה מקום, מה אני משדרת תוך כדי, מהו המסר הלא מילולי שלי, וכמה חופש אני מותירה לה בסופו של דבר לבחור כיצד לפעול.
בשורה התחתונה - אני מוצאת שנכון לי לשבח לא מתוך האוטומטים שלי, אלא מתוך מקום מודע.
אם לעשות הכללה, אז ברוב המקרים בהם אני פועלת ממקום אוטומטי, זהו מצב שלא מאפשר לילד פשוט להיות, ולזה יש השלכות.
לשבח מתוך אוטומט יכול להיות, למשל, לשבח על מנת לשלוט בהתנהגות של הילד.
זוהי בעיני מניפולציה. מניפולציה שלא מותירה לו חופש לפעול בשום דרך אחרת. עדיף לי שבתי תגיע לשם (להתנהגות ה"רצויה" חברתית אם אפשר לכנות אותה כך) כשהיא בחרה זאת.
לגרום לבתי, באמצעות שבחים, להתחלק בצעצועים שלה עם ילדים אחרים, היא דוגמא בעיני לניסיון לשלוט ולעצב.
במקרה כזה הנתינה תהיה ממקום חיצוני (על מנת לענות על ציפייה של אחרים) ולא ממקום פנימי אותנטי שלה שנאמן לעצמה.
היא תעשה זאת כי כך מצופה ממנה, כך "צריך", אבל לא כי היא בשלה לחלוק, לא כי היא באמת רוצה לחלוק, לא כי זה בא ממנה, לא כי זה בא מרצון מכל הלב לתת.
אני סומכת עליה שתגיע לשם מתוך התבוננות וחיקוי שנעשים במרחב שמעניק חופש (כש"מרחב שמעניק חופש" אין פירושו לא לומר כלום. פירושו, בעיני, להיות נוכחת כשאני אומרת את מה שאני אומרת, להיות עניינית, להיות לא-שיפוטית).
יותר מזה, אין לי ספק שאם אתן לה את החופש לבחור כרצונה, ואני עצמי אהיה נדיבה, מתחשבת וכו', היא תגיע לשם.
אנחנו חיים יחד עם אנשים אחרים, ועלינו לקחת בחשבון גם את האופן שפעילותינו משפיעה על אנשים בסביבתינו.
מסכימה לגמרי.
אבל יש שתי דרכים לחיות עם אנשים אחרים:
אדם יכול להיות מישהו שמתחשב באחרים, אבל גם מסוגל לחשוב על עצמו, יש לו חופש לחשוב גם על עצמו, יש לו חופש לומר "לא" כשמישהו מבקש ממנו משהו וזה לא מתאים לו באותו רגע -
לעומת מצב בו אין לאדם חופש בכלל לקחת לעצמו (בחוויה הפנימית שלו ועל פי תפיסתו). הוא אדם נדיב בצורה בלתי רגילה אבל הוא עושה את זה "בשביל ש" וכי הוא לא מסוגל (אין לו חופש) לא לעשות זאת.
.
ליאת,
אני מתחברת אל מה שכתבת
גם כאן, לדעתי, כדאי לשים לב שהשיתוף ברגשות לא מגיע ממקום אוטומטי של ניסיון לשלוט, כי גם את זה אפשר לקחת למקום כזה.
קחי למשל סיטואציה של אם שמנסה לסרק את בתה.
הבת מתנגדת.
האם אומרת לה: "אני אהיה עצובה אם לא תתני לי לסרק אותך" (יענו שיתוף ברגשות
).
הבת מתרצה.
מה את אומרת?
לא אמרתי שאני לא משבחת בכלל. אני בהחלט כן משבחת (הדוגמאות שנתת נראות לי נהדרות וגם אני נוהגת לשבח בדרך דומה).
באותו אופן, קל לדמיין ילד שמרגיש שקוף כי אמא מעירה רק כשהוא עושה משהו שלילי ומתעלמת לחלוטין מהדברים הטובים שהוא עושה (בהקצנה, כמובן).
מסכימה איתך לגמרי.
כאמור, לא דיברתי על המנעות טוטאלית משבחים.
נדמה לי שאין בינינו ויכוח. אנסה להסביר אל מה כן התכוונתי ואשמח לשמוע מה דעתך
אמרתי שאני משתדלת לשבח תוך תשומת לב. תשומת לב אל מה שמניע אותי לומר את השבח ואל הדרך בה זה משפיע על בתי.
אני מנסה לשים לב לכיצד אני משבחת, מאיזה מקום, מה אני משדרת תוך כדי, מהו המסר הלא מילולי שלי, וכמה חופש אני מותירה לה בסופו של דבר לבחור כיצד לפעול.
בשורה התחתונה - אני מוצאת שנכון לי לשבח לא מתוך האוטומטים שלי, אלא מתוך מקום מודע.
אם לעשות הכללה, אז ברוב המקרים בהם אני פועלת ממקום אוטומטי, זהו מצב שלא מאפשר לילד פשוט להיות, ולזה יש השלכות.
לשבח מתוך אוטומט יכול להיות, למשל, לשבח על מנת לשלוט בהתנהגות של הילד.
זוהי בעיני מניפולציה. מניפולציה שלא מותירה לו חופש לפעול בשום דרך אחרת. עדיף לי שבתי תגיע לשם (להתנהגות ה"רצויה" חברתית אם אפשר לכנות אותה כך) כשהיא בחרה זאת.
לגרום לבתי, באמצעות שבחים, להתחלק בצעצועים שלה עם ילדים אחרים, היא דוגמא בעיני לניסיון לשלוט ולעצב.
במקרה כזה הנתינה תהיה ממקום חיצוני (על מנת לענות על ציפייה של אחרים) ולא ממקום פנימי אותנטי שלה שנאמן לעצמה.
היא תעשה זאת כי כך מצופה ממנה, כך "צריך", אבל לא כי היא בשלה לחלוק, לא כי היא באמת רוצה לחלוק, לא כי זה בא ממנה, לא כי זה בא מרצון מכל הלב לתת.
אני סומכת עליה שתגיע לשם מתוך התבוננות וחיקוי שנעשים במרחב שמעניק חופש (כש"מרחב שמעניק חופש" אין פירושו לא לומר כלום. פירושו, בעיני, להיות נוכחת כשאני אומרת את מה שאני אומרת, להיות עניינית, להיות לא-שיפוטית).
יותר מזה, אין לי ספק שאם אתן לה את החופש לבחור כרצונה, ואני עצמי אהיה נדיבה, מתחשבת וכו', היא תגיע לשם.
אנחנו חיים יחד עם אנשים אחרים, ועלינו לקחת בחשבון גם את האופן שפעילותינו משפיעה על אנשים בסביבתינו.
מסכימה לגמרי.
אבל יש שתי דרכים לחיות עם אנשים אחרים:
אדם יכול להיות מישהו שמתחשב באחרים, אבל גם מסוגל לחשוב על עצמו, יש לו חופש לחשוב גם על עצמו, יש לו חופש לומר "לא" כשמישהו מבקש ממנו משהו וזה לא מתאים לו באותו רגע -
לעומת מצב בו אין לאדם חופש בכלל לקחת לעצמו (בחוויה הפנימית שלו ועל פי תפיסתו). הוא אדם נדיב בצורה בלתי רגילה אבל הוא עושה את זה "בשביל ש" וכי הוא לא מסוגל (אין לו חופש) לא לעשות זאת.
.
ליאת,
אני מתחברת אל מה שכתבת
גם כאן, לדעתי, כדאי לשים לב שהשיתוף ברגשות לא מגיע ממקום אוטומטי של ניסיון לשלוט, כי גם את זה אפשר לקחת למקום כזה.
קחי למשל סיטואציה של אם שמנסה לסרק את בתה.
הבת מתנגדת.
האם אומרת לה: "אני אהיה עצובה אם לא תתני לי לסרק אותך" (יענו שיתוף ברגשות
).הבת מתרצה.
מה את אומרת?
-
טרה_רוסה*
- הודעות: 5845
- הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
- דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*
האם לחזק התנהגות חיובית
להסביר מה ההתנהגות היפה גורמת לי להרגיש, להסביר מה לדעתי זה גורם לתינוקת להרגיש, לבקש התנהגות שתגרום לכולנו להרגיש טוב.
אני כוללת את זה ב"שבח", אבל אולי יש מקום להפרדה.
_קחי למשל סיטואציה של אם שמנסה לסרק את בתה.
הבת מתנגדת.
האם אומרת לה: "אני אהיה עצובה אם לא תתני לי לסרק אותך" (יענו שיתוף ברגשות ).
הבת מתרצה._
נראה לי שיש הבדל בין שיבוח התנהגות שכבר נעשתה, לבין ניסיון לגרום להתנהגות כלשהי. הדוגמה שנתת היא בעיני מניפולציה רגשית ממש לא טובה.
לגרום לבתי, באמצעות שבחים, להתחלק בצעצועים שלה עם ילדים אחרים, היא דוגמא בעיני לניסיון לשלוט ולעצב.
נראה לי שאני אהיה כאן בעמדת מיעוט, אבל אני רואה כן מסבירה ומבקשת לחלוק בצעצועים. נראה לי שיש על הנושא הזה דפים שלמים כאן, לא זוכרת כרגע שמות. אבל אישית אני חושבת שאם באה אל ביתי חברה והיא לא מרשה לה לגעת בשום צעצוע, אז אני צריכה להתערב. אני לא אכריח אותה, אבל כן אזכיר לה איך החברה משתפת אותה כשהיא אצלה, וכן אסביר לה שזה לא נעים לחברה. בעיני תפקידינו כהורים הוא גם לכוון את הילדים להתנהגות סוציאלית. במקרה הספציפי הזה של צעצועים, למידה מחיקוי לא עובדת אצלינו. ועד שהיא תגיע לשם, יהיו אינספור מפגשים חברתיים מתסכלים עבורה (הרי גם היא רוצה חברות, נכון?) וגם לחברים לא ממש נעים (וגם אותם צריך לקחת בחשבון). אם היא רק הייתה רוצה לשחק לבד עם הצעצועים שלה, לא הייתה מבקשת שחברות יבואו לבקר אותה, ואני צריכה לסייע לה ללמוד את הכללים של מפגשים חברתיים.
אני כוללת את זה ב"שבח", אבל אולי יש מקום להפרדה.
_קחי למשל סיטואציה של אם שמנסה לסרק את בתה.
הבת מתנגדת.
האם אומרת לה: "אני אהיה עצובה אם לא תתני לי לסרק אותך" (יענו שיתוף ברגשות ).
הבת מתרצה._
נראה לי שיש הבדל בין שיבוח התנהגות שכבר נעשתה, לבין ניסיון לגרום להתנהגות כלשהי. הדוגמה שנתת היא בעיני מניפולציה רגשית ממש לא טובה.
לגרום לבתי, באמצעות שבחים, להתחלק בצעצועים שלה עם ילדים אחרים, היא דוגמא בעיני לניסיון לשלוט ולעצב.
נראה לי שאני אהיה כאן בעמדת מיעוט, אבל אני רואה כן מסבירה ומבקשת לחלוק בצעצועים. נראה לי שיש על הנושא הזה דפים שלמים כאן, לא זוכרת כרגע שמות. אבל אישית אני חושבת שאם באה אל ביתי חברה והיא לא מרשה לה לגעת בשום צעצוע, אז אני צריכה להתערב. אני לא אכריח אותה, אבל כן אזכיר לה איך החברה משתפת אותה כשהיא אצלה, וכן אסביר לה שזה לא נעים לחברה. בעיני תפקידינו כהורים הוא גם לכוון את הילדים להתנהגות סוציאלית. במקרה הספציפי הזה של צעצועים, למידה מחיקוי לא עובדת אצלינו. ועד שהיא תגיע לשם, יהיו אינספור מפגשים חברתיים מתסכלים עבורה (הרי גם היא רוצה חברות, נכון?) וגם לחברים לא ממש נעים (וגם אותם צריך לקחת בחשבון). אם היא רק הייתה רוצה לשחק לבד עם הצעצועים שלה, לא הייתה מבקשת שחברות יבואו לבקר אותה, ואני צריכה לסייע לה ללמוד את הכללים של מפגשים חברתיים.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
במקרה הספציפי הזה של צעצועים, למידה מחיקוי לא עובדת אצלינו.
אני מבינה אותך לגמרי.
גם אנחנו, אגב, עוד לא "שם", כלומר זה לא שהיא מחלקת את הצעצועים שלה בשמחה, להיפך. קשה לה מאוד.
עד לא מזמן התערבתי בדיוק בדרך שאת מתארת שאת עושה. ניסיתי להסביר לה כיצד מרגישה החברה, כיצד היא תרגיש אם היא תבוא לבקר את החברה ולא תוכל לשחק שם בצעצועים וכו'.
היה רגע אחד שבו קלטתי שלא ככה אני רוצה שזה יהיה. שאני רוצה שזה יגיע ממנה ושיהיה בקצב שלה: היא ואחת מחברותיה היו יחד בחדר העבודה/צעצועים שלנו, החברה פתחה מגירות, סלסלות בהתלהבות שיש לכל ילד כשהוא נפגש עם צעצועים לא מוכרים. בתי היתה עסוקה בלהתנגד ו"להגן" על החפצים שלה.
חשבתי אז לעצמי שבעצם גם אני לא הייתי רוצה שחברים שלי יבואו ויעשו בשולחן העבודה שלי ובניירות שלי כרצונם, או בכל דבר אחד בבית שאני מחשיבה אותו למאוד פרטי שלי. אין הרבה כאלה אבל יש כמה.
זה, בנוסף לרעיון של נתינה אמיתית שבאה מבפנים, ושצריכה להבשיל בלי הלחץ החיצוני לרַצות ולתת כי ככה נהוג, הוביל אותי להחלטה (החדשה, כאמור) לחכות בסבלנות. שיתפתי את החברות שלי במחשבה החדשה שלי, ביקשתי שיביאו איתן משחק או שניים כשהן מגיעות וזה מקל על הדינאמיקה, וכשזה לא עובד יוצאים החוצה לחצר או עושים יצירה (את חומרי היצירה למשל אין לבתי בעיה לחלוק כרגע) , או שמראש קובעים להפגש בחוץ.
עצם זה שויתרתי על המחשבה שהיא "צריכה ללמוד להתחלק", עשה שני דברים:
כרגע יש לי סבלנות. אבל אין לי מושג כמה זמן לוקח לילד להבשיל לנתינה שבאה מבפנים, או מה אחשוב על זה בעוד שנה
אני מבינה אותך לגמרי.
גם אנחנו, אגב, עוד לא "שם", כלומר זה לא שהיא מחלקת את הצעצועים שלה בשמחה, להיפך. קשה לה מאוד.
עד לא מזמן התערבתי בדיוק בדרך שאת מתארת שאת עושה. ניסיתי להסביר לה כיצד מרגישה החברה, כיצד היא תרגיש אם היא תבוא לבקר את החברה ולא תוכל לשחק שם בצעצועים וכו'.
היה רגע אחד שבו קלטתי שלא ככה אני רוצה שזה יהיה. שאני רוצה שזה יגיע ממנה ושיהיה בקצב שלה: היא ואחת מחברותיה היו יחד בחדר העבודה/צעצועים שלנו, החברה פתחה מגירות, סלסלות בהתלהבות שיש לכל ילד כשהוא נפגש עם צעצועים לא מוכרים. בתי היתה עסוקה בלהתנגד ו"להגן" על החפצים שלה.
חשבתי אז לעצמי שבעצם גם אני לא הייתי רוצה שחברים שלי יבואו ויעשו בשולחן העבודה שלי ובניירות שלי כרצונם, או בכל דבר אחד בבית שאני מחשיבה אותו למאוד פרטי שלי. אין הרבה כאלה אבל יש כמה.
זה, בנוסף לרעיון של נתינה אמיתית שבאה מבפנים, ושצריכה להבשיל בלי הלחץ החיצוני לרַצות ולתת כי ככה נהוג, הוביל אותי להחלטה (החדשה, כאמור) לחכות בסבלנות. שיתפתי את החברות שלי במחשבה החדשה שלי, ביקשתי שיביאו איתן משחק או שניים כשהן מגיעות וזה מקל על הדינאמיקה, וכשזה לא עובד יוצאים החוצה לחצר או עושים יצירה (את חומרי היצירה למשל אין לבתי בעיה לחלוק כרגע) , או שמראש קובעים להפגש בחוץ.
עצם זה שויתרתי על המחשבה שהיא "צריכה ללמוד להתחלק", עשה שני דברים:
- הפסיק את התסכול שהיה לי בנסיונות ללמד אותה להתחלק (בזבזתי על זה המון אנרגיה).
- הוריד ממנה לחץ (שבא ממני, מהציפייה שלי) להתחלק.
כרגע יש לי סבלנות. אבל אין לי מושג כמה זמן לוקח לילד להבשיל לנתינה שבאה מבפנים, או מה אחשוב על זה בעוד שנה
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
א-פרופו לשתף בצעצועים - משהו למדתי מויויאן ועובד אצלנו די טוב:
אני מבררת איתם אילו צעצועים / משחקים הם לא מוכנים לשתף, ואותם שמים במקום לא נגיש לאורחים.
שאר הצעצועים אפשר לשתף.
חוץ מזה, לפחות אצל הילדים שלי, אחת הסיבות שהם לא ששים לשתף היא שהם חוששים שיקחו להם. אז אני מסבירה וחוזרת ומסבירה שהאורחים משחקים בצעצועים בבית שלנו וכשהם ילכו, הם ישאירו את כל המשחקים אצלנו.
< ובשאר הזמן, אני מתעצבנת על זה שהם לא משתפים...
>
אני מבררת איתם אילו צעצועים / משחקים הם לא מוכנים לשתף, ואותם שמים במקום לא נגיש לאורחים.
שאר הצעצועים אפשר לשתף.
חוץ מזה, לפחות אצל הילדים שלי, אחת הסיבות שהם לא ששים לשתף היא שהם חוששים שיקחו להם. אז אני מסבירה וחוזרת ומסבירה שהאורחים משחקים בצעצועים בבית שלנו וכשהם ילכו, הם ישאירו את כל המשחקים אצלנו.
< ובשאר הזמן, אני מתעצבנת על זה שהם לא משתפים...
>-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
קצת ארוך הקטע המצורף, אבל בעיני מאד מתאים לדף הזה. אני לא יודעת מי כתב אותו, ובכל זאת מצטטת אותו לכאן. כמובן שגם מסכימה עם מוסר ההשכל.
פרדי הפינגווין
שים לב לתכונות שאתה אוהב בילדיך מאשר לתכונות שאתה לא אוהב בהם. אין לך מושג כמה זה חשוב! אם תשים לב רק למה שאתה לא אוהב בילדיך, הם לא יאהבו את עצמם, ואתה לא תראה אצלם התנהגות טובה. חשוב לרגע על עבודתך. האם עבדת פעם בשביל מישהו שלא שם לב לביצועים הטובים בעבודתך? מה זה גרם לך להרגיש אצל בוס כזה? שאתה רוצה ללכת לעבודה? שמעריכים אותך? שאתה חשוב? ברור שלא! שנאת את העבודה! ילדים הם בדיוק אותו הדבר. אם לא תהיה ער לתכונות שאתה אוהב בהם, לא תזכה לראות פירות בעמלך.
הרשה לי לספר משהו מוזר על עצמי, שאני מתלבט האם להיות נבוך מזה או להיות גאה בזה.
אני אוסף בובות פינגווין, יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלוש ממטופל שלי.
לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים אמר: "תגיד לי ד"ר אמאן, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?" כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא: -
פעם כאשר גרתי בהוואי החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים" שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים.
הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת ואני חשבתי לעצמי – כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ. אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו. המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים, בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!"
אז נדלקה הנורה בראשי בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי לא התייחסתי לכך אבל בכל פעם שלא ביצע הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה! מאז אני אוסף פינגווינים זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם.
פרדי הפינגווין
שים לב לתכונות שאתה אוהב בילדיך מאשר לתכונות שאתה לא אוהב בהם. אין לך מושג כמה זה חשוב! אם תשים לב רק למה שאתה לא אוהב בילדיך, הם לא יאהבו את עצמם, ואתה לא תראה אצלם התנהגות טובה. חשוב לרגע על עבודתך. האם עבדת פעם בשביל מישהו שלא שם לב לביצועים הטובים בעבודתך? מה זה גרם לך להרגיש אצל בוס כזה? שאתה רוצה ללכת לעבודה? שמעריכים אותך? שאתה חשוב? ברור שלא! שנאת את העבודה! ילדים הם בדיוק אותו הדבר. אם לא תהיה ער לתכונות שאתה אוהב בהם, לא תזכה לראות פירות בעמלך.
הרשה לי לספר משהו מוזר על עצמי, שאני מתלבט האם להיות נבוך מזה או להיות גאה בזה.
אני אוסף בובות פינגווין, יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלוש ממטופל שלי.
לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים אמר: "תגיד לי ד"ר אמאן, איך יתכן שאדם מבוגר האוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?" כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא: -
פעם כאשר גרתי בהוואי החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים" שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות. פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים.
הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים, העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש. בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת ואני חשבתי לעצמי – כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח בן 20 דקות ובסוף הוא גם לא מביא את החפץ. אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו. המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה "זה לא כמו הורים, בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו, אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!"
אז נדלקה הנורה בראשי בכל פעם שבני אנטון עשה את אשר ביקשתי לא התייחסתי לכך אבל בכל פעם שלא ביצע הוא קיבל את מלוא תשומת הלב ממני משום שלא רציתי לגדל ילד רע. בלי כוונה חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה! מאז אני אוסף פינגווינים זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
זו הדרך שלי להזכיר לעצמי להיות ער ולהתייחס יותר לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם.
עם מוסר ההשכל אני מסכימה מאוד.
אני אמנם לא בעד שיטות פרסים למינהן, ואני עדיין רואה בעיה בחיזוק חיצוני שמייצר התנהגות שלא באה באמת במפנים -
אבל אני כן רואה חשיבות עצומה להתייחסות מעצימה, אוהבת ומכבדת לאנשים, ולצורת דיבור מעצימה (על פני מחלישה ומבטלת).
עם מוסר ההשכל אני מסכימה מאוד.
אני אמנם לא בעד שיטות פרסים למינהן, ואני עדיין רואה בעיה בחיזוק חיצוני שמייצר התנהגות שלא באה באמת במפנים -
אבל אני כן רואה חשיבות עצומה להתייחסות מעצימה, אוהבת ומכבדת לאנשים, ולצורת דיבור מעצימה (על פני מחלישה ומבטלת).
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
אני אמנם לא בעד שיטות פרסים למינהן גם אני לא. אני כן מאמינה שצריך ואפשר לחזק התנהגות חיובית. יש לזה כמה דרכים - כמו להגיד - שמתי לב שנהגת היום בתינוק בסבלנות רבה. כמו- איך נעים לו כשאת מלטפת אותו (כמובן, רק כשבאמת נעים) כמו- לספר לסבתא (כשהילדה שומעת) היום X עזרה לי והחזיקה את הדלת פתוחה, נעים לנו במשפחה לעזור אחד לשני..... להכניס את זה לזרימה של הדברים. לא להזכיר כל הזמן בקול רם את הקשיים - בדרך כלל נוהגים לקטר לסבתות, ולא תמיד שמים לב אם הם מקשיבים (אם הם באזור, הם שומעים גם כשנדמה לנו שלא). זה גם מחזק בנו לראות בהם את הדברים החיוביים.
יצא מרגיעון - כבוד אפשר רק לתת. אבל אני כן רואה חשיבות עצומה להתייחסות מעצימה, אוהבת ומכבדת לאנשים, ולצורת דיבור מעצימה פרח - כל מילה דבש.
יצא מרגיעון - כבוד אפשר רק לתת. אבל אני כן רואה חשיבות עצומה להתייחסות מעצימה, אוהבת ומכבדת לאנשים, ולצורת דיבור מעצימה פרח - כל מילה דבש.
-
BUNUAH_נומושי*
- הודעות: 14
- הצטרפות: 06 אפריל 2006, 19:25
האם לחזק התנהגות חיובית
תמיד כדאי לזכור ,תמיד שכל אחד זקוק למילה טובה,למחווה של אישור,"ללטף בעיניים"(זה משו שאמהות יודעות..
זה פשוט גורם לנו לרצות להמשיך לעשות טוב(מן תגמול שכזה ,אפילו לא חומרי..
זה פשוט גורם לנו לרצות להמשיך לעשות טוב(מן תגמול שכזה ,אפילו לא חומרי..
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
אוקיי, בעקבות מה שכתבתן, מיכל ונומושי, נוצרה לי בהירות לגבי מה שרציתי לומר
אני כן בעד לחזק. מאוד. שלא ישתמע מדברי שלא.
אבל לחזק את האדם, את הילד - ולא את ההתנהגות שלו.
אני רואה הבדל משמעותי בין לחזק את האדם באופן כללי, את מי שהוא (ההעצמה שהזכרתי קודם) לבין לחזק את ההתנהגות שלו. כל אחד מהחיזוקים מונע על ידי משהו אחר ומוביל למשהו אחר.
כאשר אני מחזקת את בתי, את מי שהיא, היא יודעת שהיא נפלאה בלי קשר למה שהיא תעשה או לא תעשה. זו הדרך שלי ליישם את תחושת האהבה-ללא-תנאי שבעיני כל כך חשובה. לעומת זאת, אם אני מחזקת את ההתנהגות שלה נטו – יש סיכוי שאני יוצרת את ההתניה הזאת, את החיבור בין המעשים שלה לאהבה שלי.
כשהיא עושה משהו שנחמד לי שהיא עושה ואני מרגישה לומר לה תודה אני אומרת (קודם למשל היא אספה כל מיני דברים שהיו מפוזרים לנו בחדר שינה. זה ממש שימח אותי ואמרתי לה "תודה" שמח כזה), אבל האמירה הזאת באה באמת מהלב ולא כדי לעצב את ההתנהגות שלה.
וזה ההבדל החשוב מבחינתי. מה עומד מאחורי המילים.
מה מפעיל את האמירה שלי: רצון להעצים באופן כללי או רצון לעצב התנהגות. הכוונה האמיתית שקיימת ברקע היא זו שתעבור לילד. זה מה שהוא יקלוט וזה מה שישפיע.
יותר מזה. פתאום עולה בי המחשבה שאם אני מחזקת את ההתנהגות נטו, ויוצרת סט של התנהגויות שלא באות מבפנים אלא כדי לרַצות, אני בעצם מחלישה במקום לחזק. מחלישה כי אני משאירה אותה להיות תלויה בחיזוקים חיצונים על מנת לעשות, על מנת להיות "בסדר".
מה דעתכן?
אני כן בעד לחזק. מאוד. שלא ישתמע מדברי שלא.
אבל לחזק את האדם, את הילד - ולא את ההתנהגות שלו.
אני רואה הבדל משמעותי בין לחזק את האדם באופן כללי, את מי שהוא (ההעצמה שהזכרתי קודם) לבין לחזק את ההתנהגות שלו. כל אחד מהחיזוקים מונע על ידי משהו אחר ומוביל למשהו אחר.
כאשר אני מחזקת את בתי, את מי שהיא, היא יודעת שהיא נפלאה בלי קשר למה שהיא תעשה או לא תעשה. זו הדרך שלי ליישם את תחושת האהבה-ללא-תנאי שבעיני כל כך חשובה. לעומת זאת, אם אני מחזקת את ההתנהגות שלה נטו – יש סיכוי שאני יוצרת את ההתניה הזאת, את החיבור בין המעשים שלה לאהבה שלי.
כשהיא עושה משהו שנחמד לי שהיא עושה ואני מרגישה לומר לה תודה אני אומרת (קודם למשל היא אספה כל מיני דברים שהיו מפוזרים לנו בחדר שינה. זה ממש שימח אותי ואמרתי לה "תודה" שמח כזה), אבל האמירה הזאת באה באמת מהלב ולא כדי לעצב את ההתנהגות שלה.
וזה ההבדל החשוב מבחינתי. מה עומד מאחורי המילים.
מה מפעיל את האמירה שלי: רצון להעצים באופן כללי או רצון לעצב התנהגות. הכוונה האמיתית שקיימת ברקע היא זו שתעבור לילד. זה מה שהוא יקלוט וזה מה שישפיע.
יותר מזה. פתאום עולה בי המחשבה שאם אני מחזקת את ההתנהגות נטו, ויוצרת סט של התנהגויות שלא באות מבפנים אלא כדי לרַצות, אני בעצם מחלישה במקום לחזק. מחלישה כי אני משאירה אותה להיות תלויה בחיזוקים חיצונים על מנת לעשות, על מנת להיות "בסדר".
מה דעתכן?
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
אימצתי לי מנהג ששמעתי שדוקטור פיל מספר שהוא נהג לעשות עם ילדיו. לפני השינה כל לילה היה נכנס לחדרם ואומר - מכל הילדים בעולם - אני קיבלתי את השניים הכי מוצלחים.
אז אני לא אומרת את זה כמוהו - וגם לא כל לילה כי זה נראה לי מוגזם ובטח יזרקו עלי כריות באיזה שלב, אבל כן אומרת שמכל הילדים בעולם יש לי את הארבעה שאני הכי אוהבת. שהם הכי מיוחדים ומדהימים בעיני. שכייף לי שהם הילדים שלי. ככה שילכו לישון עם תחושה טובה.
כשמאי שואלת למה? אני מספרת לכל אחד במשפט כמה דברים שאני אוהבת בו או משהו או שניים מהשבוע האחרון שהיה לי כייף/נעים איתו במיוחד. לפעמים זה משהו שהיה לי נעים להסתכל עליו עושה.
פרח - לדברייך, אני בעד חיזוק התנהגות - ההתנהגות שבעיני מדהימה. ברור שכדי שהיא תהיה - זה צריך לבוא מבפנים. אני קצת עייפה, אבל אכנס שוב כדי לספר על חוויה שעברתי עם חיזוקים חיוביים, דווקא בעבודה.
אז אני לא אומרת את זה כמוהו - וגם לא כל לילה כי זה נראה לי מוגזם ובטח יזרקו עלי כריות באיזה שלב, אבל כן אומרת שמכל הילדים בעולם יש לי את הארבעה שאני הכי אוהבת. שהם הכי מיוחדים ומדהימים בעיני. שכייף לי שהם הילדים שלי. ככה שילכו לישון עם תחושה טובה.
כשמאי שואלת למה? אני מספרת לכל אחד במשפט כמה דברים שאני אוהבת בו או משהו או שניים מהשבוע האחרון שהיה לי כייף/נעים איתו במיוחד. לפעמים זה משהו שהיה לי נעים להסתכל עליו עושה.
פרח - לדברייך, אני בעד חיזוק התנהגות - ההתנהגות שבעיני מדהימה. ברור שכדי שהיא תהיה - זה צריך לבוא מבפנים. אני קצת עייפה, אבל אכנס שוב כדי לספר על חוויה שעברתי עם חיזוקים חיוביים, דווקא בעבודה.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
אכנס שוב כדי לספר על חוויה שעברתי עם חיזוקים חיוביים
אשמח לשמוע
אשמח לשמוע
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
על החוויה עם החיזוקים החיוביים -
השתתפתי בפרוייקט שנקרא "פרוייקט אוריון" (תכנית שמופעלת על ידי משרד הרוווחה, למשפחות במצוקה)
מה שמדהים בכל העניין הזה בעיני שזה לא שהיא נתבקשה לעשות משהו שהיא לא עשתה. היא קיבלה חיזוק חיובי למשהו שהיא עשתה - וממנו בנתה עוד משהו - החיזוק החיובי נתן לה את הכח לבנות את הקשר עם הילד צעד אחרי צעד, נתן לה את האומץ להתקרב ולנסות.
וככה בעיני צריכים לעבוד החיזוקים החיוביים - להינתן למקום החיובי, למה שבא מתוך הילד - ומשם הוא כבר ימשיך, וכל פעם שהוא בונה עוד משהו בעצמו לשבח וזה יגדל.
השתתפתי בפרוייקט שנקרא "פרוייקט אוריון" (תכנית שמופעלת על ידי משרד הרוווחה, למשפחות במצוקה)
- במהלכו יש טיפול ייחודי - מצלמים את ההורים עם הילדים ואחר כך מראים להורים את החלקים החיוביים בצילום ומעודדים אותם. הרעיון הוא לתת למשפחות שיש להם קושי בטיפול בילדים שלהם לראות את עצמם בפן החיובי ולחזק אותו. הקטע הוא שבאמת מתחילים ממה שיש ולא ממה שאין - פשוט מוצאים את הדברים החיוביים ומחזקים אותם.
מה שמדהים בכל העניין הזה בעיני שזה לא שהיא נתבקשה לעשות משהו שהיא לא עשתה. היא קיבלה חיזוק חיובי למשהו שהיא עשתה - וממנו בנתה עוד משהו - החיזוק החיובי נתן לה את הכח לבנות את הקשר עם הילד צעד אחרי צעד, נתן לה את האומץ להתקרב ולנסות.
וככה בעיני צריכים לעבוד החיזוקים החיוביים - להינתן למקום החיובי, למה שבא מתוך הילד - ומשם הוא כבר ימשיך, וכל פעם שהוא בונה עוד משהו בעצמו לשבח וזה יגדל.
-
BUNUAH_נומושי*
- הודעות: 14
- הצטרפות: 06 אפריל 2006, 19:25
האם לחזק התנהגות חיובית
אני (כשאני אסופה ,ומצליחה להזכיר לעצמי...)משתדלת לצאת מתוך נקודת הנחה ---שלא תמיד הכל מובן מאליו,לא יודעת אם אני מספיק ברורה ,אבל הרעיון בכל אופן שמה שבאמת חשוב לי -שם אני משקיעה ומטפחת. "נוגעת" ..כל פעם ,לפי הצורך ,פעם פחות ולפעמים קצת יותר
האם לחזק התנהגות חיובית
מיכל,
הפרוייקט שהזכרת נשמע מרתק. אני סקרנית מאוד לשמוע פרטים נוספים על הפרוייקט והבסיס התיאורטי שלו. יש איזשהו חומר כתוב שאפשר לקרוא?
הפרוייקט שהזכרת נשמע מרתק. אני סקרנית מאוד לשמוע פרטים נוספים על הפרוייקט והבסיס התיאורטי שלו. יש איזשהו חומר כתוב שאפשר לקרוא?
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
מיכל, תודה על השיתוף.
הפרוייקט שתיארת באמת מדהים, והתוצאות שלו מרגשות!
הרעיון הוא לתת למשפחות שיש להם קושי בטיפול בילדים שלהם לראות את עצמם בפן החיובי ולחזק אותו.
אני מנסה להבין:
מה שעשיתם היה להעצים את ההורה, את האדם שהוא, והדרך לעשות זאת היתה לתת חיזוק להתנהגויות נטו.
התוצאה של חיזוק ההתנהגות חילחלה פנימה והעצימה את האדם מבפנים. הבנתי נכון?
השאלה היא (ואני באמת תוהה כרגע) - האם אפשר להשוות בין ההשפעה של חיזוק התנהגות של ילד צעיר מאוד על ידי הוריו לבין חיזוק התנהגות של אדם מבוגר על ידי אדם אחר?
למה אני שואלת?
כי ילד פועל מתוך מנגנון השרדותי אוטומטי. הוא מרַצֵה על מנת לזכות באהבה. לכן, יש סיכוי, למיטב הבנתי, שהוא יקח את החיזוקים הללו למקום אחר.
אני מניחה שאדם שהוא בוגר, אדם שנמצא באינטראקציה עם אדם שהוא כמובן לא ההורה שלו - לא יפעל מתוך המנגנונים הללו. ההתניות שלו תהיינה אחרות.
בנוסף, גם אני סקרנית ומצטרפת לשאלה של שירין.
הפרוייקט שתיארת באמת מדהים, והתוצאות שלו מרגשות!
הרעיון הוא לתת למשפחות שיש להם קושי בטיפול בילדים שלהם לראות את עצמם בפן החיובי ולחזק אותו.
אני מנסה להבין:
מה שעשיתם היה להעצים את ההורה, את האדם שהוא, והדרך לעשות זאת היתה לתת חיזוק להתנהגויות נטו.
התוצאה של חיזוק ההתנהגות חילחלה פנימה והעצימה את האדם מבפנים. הבנתי נכון?
השאלה היא (ואני באמת תוהה כרגע) - האם אפשר להשוות בין ההשפעה של חיזוק התנהגות של ילד צעיר מאוד על ידי הוריו לבין חיזוק התנהגות של אדם מבוגר על ידי אדם אחר?
למה אני שואלת?
כי ילד פועל מתוך מנגנון השרדותי אוטומטי. הוא מרַצֵה על מנת לזכות באהבה. לכן, יש סיכוי, למיטב הבנתי, שהוא יקח את החיזוקים הללו למקום אחר.
אני מניחה שאדם שהוא בוגר, אדם שנמצא באינטראקציה עם אדם שהוא כמובן לא ההורה שלו - לא יפעל מתוך המנגנונים הללו. ההתניות שלו תהיינה אחרות.
בנוסף, גם אני סקרנית ומצטרפת לשאלה של שירין.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
_א-פרופו לשתף בצעצועים - משהו למדתי מויויאן ועובד אצלנו די טוב:
אני מבררת איתם אילו צעצועים / משחקים הם לא מוכנים לשתף, ואותם שמים במקום לא נגיש לאורחים.
שאר הצעצועים אפשר לשתף._ (ליאת Skippy, 02.09.2006 06:41).
אוקיי, עבר חודש, נתתי למחשבות שלי בנושא הזה קצת להתבשל, ולילדה שלי להנות מחופש מוחלט מהציפייה ש"צריך לשתף בצעצועים".
לפני כמה ימים ביקרו אותנו חברים עם תינוק בן שנה וקצת.
לפני שהם הגיעו החלטתי לנסות את מה שליאת הציעה אבל בווריאציה קצת שונה (הפוכה). אמרתי לה שנראה לי שיהיה ל-ע' נחמד אם כשיגיע הוא יוכל לשחק באחד המשחקים שלה, ושאלתי אותה אם תהיה מוכנה לבחור אחד או שניים והשאר ישארו במקומם בחדר העבודה. הדגשתי לה, כמו שליאת עושה, שהמשחקים ישארו פה כשהוא ילך.
אמרתי את הדברים מתוך חופש מלא כלפיה לומר לי 'כן' או 'לא'. השתדלתי לוותר על איזו אג'נדה או ציפייה (היה לי קל יחסית לעשות את זה כי לפני כמה שבועות כבר שיחררתי את הציפייה/רצון/לחץ שתחלוק צעצועים עד שהרצון יבוא ממנה, כפי שסיפרתי אז).
היא חשבה רגע ואמרה שתתן לו לשחק עם אחד הפאזלים (ולא סתם, אלא זה שהיא הכי אוהבת), וכשאמרתי לה שנראה לי שהוא עוד קצת קטן לפאזלים היא הציעה משהו אחר. אמרתי לה "תודה" וזהו. החלטתי גם שאם בזמן אמת היא תתחרט אני לא מתכוונת ללחוץ עליה. בסוף היה ממש נחמד. היא נתנה לו את המשחקים שבחרה בשבילו וגם שיחקה איתו קצת יחד בהם, ואחר כך נידבה משחק נוסף.
שילבתי תיווך והכוונה לחלוק צעצועים יחד עם התייחסות נטולת ציפייה והרבה חופש כלפיה לבחור בסופו של דבר לעשות מה שמתאים לה. זה לא לגמרי לגמרי ה"לחכות שיבוא ממנה" שדיברתי עליו לפני חודש, אבל זו אופציה עם מספיק חופש לטעמי.
אני מבררת איתם אילו צעצועים / משחקים הם לא מוכנים לשתף, ואותם שמים במקום לא נגיש לאורחים.
שאר הצעצועים אפשר לשתף._ (ליאת Skippy, 02.09.2006 06:41).
אוקיי, עבר חודש, נתתי למחשבות שלי בנושא הזה קצת להתבשל, ולילדה שלי להנות מחופש מוחלט מהציפייה ש"צריך לשתף בצעצועים".
לפני כמה ימים ביקרו אותנו חברים עם תינוק בן שנה וקצת.
לפני שהם הגיעו החלטתי לנסות את מה שליאת הציעה אבל בווריאציה קצת שונה (הפוכה). אמרתי לה שנראה לי שיהיה ל-ע' נחמד אם כשיגיע הוא יוכל לשחק באחד המשחקים שלה, ושאלתי אותה אם תהיה מוכנה לבחור אחד או שניים והשאר ישארו במקומם בחדר העבודה. הדגשתי לה, כמו שליאת עושה, שהמשחקים ישארו פה כשהוא ילך.
אמרתי את הדברים מתוך חופש מלא כלפיה לומר לי 'כן' או 'לא'. השתדלתי לוותר על איזו אג'נדה או ציפייה (היה לי קל יחסית לעשות את זה כי לפני כמה שבועות כבר שיחררתי את הציפייה/רצון/לחץ שתחלוק צעצועים עד שהרצון יבוא ממנה, כפי שסיפרתי אז).
היא חשבה רגע ואמרה שתתן לו לשחק עם אחד הפאזלים (ולא סתם, אלא זה שהיא הכי אוהבת), וכשאמרתי לה שנראה לי שהוא עוד קצת קטן לפאזלים היא הציעה משהו אחר. אמרתי לה "תודה" וזהו. החלטתי גם שאם בזמן אמת היא תתחרט אני לא מתכוונת ללחוץ עליה. בסוף היה ממש נחמד. היא נתנה לו את המשחקים שבחרה בשבילו וגם שיחקה איתו קצת יחד בהם, ואחר כך נידבה משחק נוסף.
שילבתי תיווך והכוונה לחלוק צעצועים יחד עם התייחסות נטולת ציפייה והרבה חופש כלפיה לבחור בסופו של דבר לעשות מה שמתאים לה. זה לא לגמרי לגמרי ה"לחכות שיבוא ממנה" שדיברתי עליו לפני חודש, אבל זו אופציה עם מספיק חופש לטעמי.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
שילבתי תיווך והכוונה לחלוק צעצועים יחד עם התייחסות נטולת ציפייה והרבה חופש כלפיה לבחור בסופו של דבר לעשות מה שמתאים לה. זה לא לגמרי לגמרי ה"לחכות שיבוא ממנה" שדיברתי עליו לפני חודש, אבל זו אופציה עם מספיק חופש לטעמי.
מרגיעון - הייתי מחבק אותך עכשיו, אבל אני רק מחשב. כל כך מתאים.
.
חייבת כאן עוד תשובות, אבל לא רוצה להשיב בלחץ.
פשוט לא יכולתי להתאפק מלתת לך.
מרגיעון - הייתי מחבק אותך עכשיו, אבל אני רק מחשב. כל כך מתאים.
.חייבת כאן עוד תשובות, אבל לא רוצה להשיב בלחץ.
פשוט לא יכולתי להתאפק מלתת לך
.-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
מיכל, תודה
אשמח לשמוע אותך כשתתפני.
אשמח לשמוע אותך כשתתפני.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00754.doc
אני לא יודעת לעשות קישורים באינטרנט. בדף הזה שכאן למעלה - כתוב על תכניות בקהילה לילדים בסיכון ואחת מהן היא תכנית אוריון. כתוב מאד שטחי ולא מדוייק. לא מצאתי באינטרנט משהו טוב מזה.
אני אכתוב קצת ממה שאני למדתי וחוויתי בשטח.
פרוייקט אוריון מקורו בהולנד. לארץ ייבאה אותו מישהי בשם חולה שלזינגר (אשה מיוחדת) - מטעם משרד הרווחה.
הפרוייקט מסתמך על תפיסה אקלקטית (שילוב של מספר תפיסות) - מתייחס לדפוסי תקשורת, לתצפיות על בע"ח (זמן קריטי / הטמעה), לתיאוריה של בולבי על מערכות ההתנהגות, לתיאוריה האתנולוגית (תצפית בסביבה טבעית וניתוח תהליכים), הגישה ההומוניסטית....
תפיסות היסוד של הפרוייקט מתיחסות לשלושה נקודות א. לכך שהמפתח לשינוי במשפחה נמצא בידי ההורים ולא בידי איש המקצוע. היכולת לשנות - בידי ההורים ואיש המקצוע משתף אותם בידע שלו, על מנת שיוכלו להתאים את הידע לשינוי. ב. גם כאשר גישת ההורים בעלת גוון שלילי (חוסר סבלנות) הפרוש הוא שגישת הורה אינה שלילית, אלא שזה רפרטואר ההתנהגות שקיים אצלו ובדרך כלל הורה יאמץ רפרטואר נוסף, שיענה על צרכי הילד ועל צרכי ההורים כאחד. ביסוד - ההורים מעוניינים בטובת ילדיהם. ג. אין מצב שאין תקשורת שלילית. (לחץ / כעס) והכיוון - לנסות להגדיל את נפח התקשורת החיובית - שתהיה יותר תקשורת חיובית משלילית במשפחות.
(אגדה - הגמד עומד על הכתף ומאיר לך את הדרך. הגמד רק מאיר - הדרך היא שלך).
מצאו 7 דפוסי תקשורת הקיימים בתקשורת חיובית - ואותם עובדים לחזק-
אני רוצה לתת דוגמא למשהו - אני בוחרת בדפוס 2 - הליווי. כשהילד שלנו בחדר ליד, אנחנו שומעים את הרעשים שהוא משמיע. בדרך כלל אם יהיה שקט לגמרי, אחרי כמה זמן נציץ אם קורה משהו. (לי אם גל בשקט אין ספק שאחד משניים או שהיא נורא מרוכזת ביצירה או שמשהו מנוזק לו שם...). אצל הורה שאין לו את דפוס הליווי - הוא לא ישמע כשיהיה שקט. מבחינתו הילד בחדר משחק. אם הילד יצא דרך החלון - הוא לא ידע. הוא לא קשוב ומלווה אותו.
זהו - אז מצלמים ועוברים על הדברים - ועוצרים ממש איפה שמתאים מבחינת מה שרוצים לחזק. [אמא שמשחקת עם שני ילדיה ונותנת תור רק לקטן כל הזמן - עוצרים על תור לגדול - מראים שהוא חלק, משתתף. מדברים על התורות - בלי לשפוט אותה על שלא נתנה ; אמא שמנשקת ואחר כך נותנת צביטה - עוצרים על הנשיקה - שתראה איך זה נראה - את ההנאה והכייף. מתעלמים מהצביטה ("צביטת אהבה" שאף פעם לא הצלחתי להבין!) אחים שהאמא בטוחה שהאח הגדול רע אל הקטן והוא מזמין אותו למשחק ומשתף אותו עוצרים שם). פשוט שמים זרקור גדול על התקשורת החיובית - וזה גדל.
_מה שעשיתם היה להעצים את ההורה, את האדם שהוא, והדרך לעשות זאת היתה לתת חיזוק להתנהגויות נטו.
התוצאה של חיזוק ההתנהגות חילחלה פנימה והעצימה את האדם מבפנים. הבנתי נכון?_ כן, כשהיא באה על בסיס משהו שבא ממנו.
השאלה היא (ואני באמת תוהה כרגע) - האם אפשר להשוות בין ההשפעה של חיזוק התנהגות של ילד צעיר מאוד על ידי הוריו לבין חיזוק התנהגות של אדם מבוגר על ידי אדם אחר? פרח לדעתי כן. אני ארחיב בהמשך. התעייפתי.
אני לא יודעת לעשות קישורים באינטרנט. בדף הזה שכאן למעלה - כתוב על תכניות בקהילה לילדים בסיכון ואחת מהן היא תכנית אוריון. כתוב מאד שטחי ולא מדוייק. לא מצאתי באינטרנט משהו טוב מזה.
אני אכתוב קצת ממה שאני למדתי וחוויתי בשטח.
פרוייקט אוריון מקורו בהולנד. לארץ ייבאה אותו מישהי בשם חולה שלזינגר (אשה מיוחדת) - מטעם משרד הרווחה.
הפרוייקט מסתמך על תפיסה אקלקטית (שילוב של מספר תפיסות) - מתייחס לדפוסי תקשורת, לתצפיות על בע"ח (זמן קריטי / הטמעה), לתיאוריה של בולבי על מערכות ההתנהגות, לתיאוריה האתנולוגית (תצפית בסביבה טבעית וניתוח תהליכים), הגישה ההומוניסטית....
תפיסות היסוד של הפרוייקט מתיחסות לשלושה נקודות א. לכך שהמפתח לשינוי במשפחה נמצא בידי ההורים ולא בידי איש המקצוע. היכולת לשנות - בידי ההורים ואיש המקצוע משתף אותם בידע שלו, על מנת שיוכלו להתאים את הידע לשינוי. ב. גם כאשר גישת ההורים בעלת גוון שלילי (חוסר סבלנות) הפרוש הוא שגישת הורה אינה שלילית, אלא שזה רפרטואר ההתנהגות שקיים אצלו ובדרך כלל הורה יאמץ רפרטואר נוסף, שיענה על צרכי הילד ועל צרכי ההורים כאחד. ביסוד - ההורים מעוניינים בטובת ילדיהם. ג. אין מצב שאין תקשורת שלילית. (לחץ / כעס) והכיוון - לנסות להגדיל את נפח התקשורת החיובית - שתהיה יותר תקשורת חיובית משלילית במשפחות.
(אגדה - הגמד עומד על הכתף ומאיר לך את הדרך. הגמד רק מאיר - הדרך היא שלך).
מצאו 7 דפוסי תקשורת הקיימים בתקשורת חיובית - ואותם עובדים לחזק-
- דפוס תורים - שלכל אחד התור שלו. (הקשבה, קשר עין, משוב).
- ליווי - מעקב. הילד במודעות ההורים באופן תמידי.
- ליווי מילולי בנימה מעודדת - ליווי במלל.
- עידוד יוזמות.
- אלטרנטיבה חיובית - מה כן במקום מה לא.
- התחלקות בהנאה.
- לקיחת מנהיגות - אחריות ההורים.
אני רוצה לתת דוגמא למשהו - אני בוחרת בדפוס 2 - הליווי. כשהילד שלנו בחדר ליד, אנחנו שומעים את הרעשים שהוא משמיע. בדרך כלל אם יהיה שקט לגמרי, אחרי כמה זמן נציץ אם קורה משהו. (לי אם גל בשקט אין ספק שאחד משניים או שהיא נורא מרוכזת ביצירה או שמשהו מנוזק לו שם...). אצל הורה שאין לו את דפוס הליווי - הוא לא ישמע כשיהיה שקט. מבחינתו הילד בחדר משחק. אם הילד יצא דרך החלון - הוא לא ידע. הוא לא קשוב ומלווה אותו.
זהו - אז מצלמים ועוברים על הדברים - ועוצרים ממש איפה שמתאים מבחינת מה שרוצים לחזק. [אמא שמשחקת עם שני ילדיה ונותנת תור רק לקטן כל הזמן - עוצרים על תור לגדול - מראים שהוא חלק, משתתף. מדברים על התורות - בלי לשפוט אותה על שלא נתנה ; אמא שמנשקת ואחר כך נותנת צביטה - עוצרים על הנשיקה - שתראה איך זה נראה - את ההנאה והכייף. מתעלמים מהצביטה ("צביטת אהבה" שאף פעם לא הצלחתי להבין!) אחים שהאמא בטוחה שהאח הגדול רע אל הקטן והוא מזמין אותו למשחק ומשתף אותו עוצרים שם). פשוט שמים זרקור גדול על התקשורת החיובית - וזה גדל.
_מה שעשיתם היה להעצים את ההורה, את האדם שהוא, והדרך לעשות זאת היתה לתת חיזוק להתנהגויות נטו.
התוצאה של חיזוק ההתנהגות חילחלה פנימה והעצימה את האדם מבפנים. הבנתי נכון?_ כן, כשהיא באה על בסיס משהו שבא ממנו.
השאלה היא (ואני באמת תוהה כרגע) - האם אפשר להשוות בין ההשפעה של חיזוק התנהגות של ילד צעיר מאוד על ידי הוריו לבין חיזוק התנהגות של אדם מבוגר על ידי אדם אחר? פרח לדעתי כן. אני ארחיב בהמשך. התעייפתי.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
טוב, אחרי שכתבתי והוספתי הסתבר לי שרק הייתי צריכה לכתוב את שם האתר כדי שיהיה קישור. מסתבר שידעתי בלי לדעת. D-: .
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
מיכל, תודה. זה מעניין.
לדעתי כן. אני ארחיב בהמשך. התעייפתי.
אשמח.
זו בעיני נקודת ההשקה המשמעותית בין הדוגמא שהבאת לבין השאלה הנדונה בדף (האם לחזק התנהגות חיובית של ילדים?).
לדעתי כן. אני ארחיב בהמשך. התעייפתי.
אשמח.
זו בעיני נקודת ההשקה המשמעותית בין הדוגמא שהבאת לבין השאלה הנדונה בדף (האם לחזק התנהגות חיובית של ילדים?).
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
אם אני מבינה נכון את מה שמכיל צמות אומרת, אז אני מוצאת שיש הבדל בין לשבח מישהו לבין לחזק התנהגות חיובית על ידי שימוש ב"זרקור" כלפיו.
כמו כן, יש הבדל משמעותי בעיני, בין אדם בוגר עם חסכים וקושיים ובעיות שאפשר לתת להם את ההגדרה "מצוקה" לבין ילד שגדל בסביבה קשובה, מכילה, תומכת, מעצימה.
אני כן יכולה לראות את החשיבות והכוח שזרקור כזה נותן, ורואה בכך כלי חיובי ויעיל, ולא רואה הבדל משמעותי בין השימוש בו כלפי ילדים לבין מבוגרים, כל עוד משתמשים בו בצורה מדוייקת.
אני לגמרי מאמינה ביכולת של מבוגרים ללוד ולהשתנות, כולל מבחינה התנהגותית.
יחד עם זאת, קשה לי לשים את האצבע על המיקום המדויק בו עובר הגבול בין לשבח לבין להעצים.
נראה לי שכשמבחים, זה בא ממקום של "אני יודעת יותר טוב ממך מה טוב ומה לא, ואני נותנת לך ציון על התנהגות, על תוצאות וכו'" בעוד להעצים, לשים זרקור, מחזק ותומך ולא מקטין בשום צורה שהיא. מעביר את הפוקוס מה אין אל ה יש.
< אני יודעת ומצטערת על כך שהניסוח שלי לוקה ביותר. עייפות כללית, עייפות החומר, התנוונות קלה של התאים האפורים וכו'. סליחה, ומקווה שבכל זאת הייתי ברורה מספיק ושלא כתבתי שום דבר שעלול לפגוע במישהי/ו >
כמו כן, יש הבדל משמעותי בעיני, בין אדם בוגר עם חסכים וקושיים ובעיות שאפשר לתת להם את ההגדרה "מצוקה" לבין ילד שגדל בסביבה קשובה, מכילה, תומכת, מעצימה.
אני כן יכולה לראות את החשיבות והכוח שזרקור כזה נותן, ורואה בכך כלי חיובי ויעיל, ולא רואה הבדל משמעותי בין השימוש בו כלפי ילדים לבין מבוגרים, כל עוד משתמשים בו בצורה מדוייקת.
אני לגמרי מאמינה ביכולת של מבוגרים ללוד ולהשתנות, כולל מבחינה התנהגותית.
יחד עם זאת, קשה לי לשים את האצבע על המיקום המדויק בו עובר הגבול בין לשבח לבין להעצים.
נראה לי שכשמבחים, זה בא ממקום של "אני יודעת יותר טוב ממך מה טוב ומה לא, ואני נותנת לך ציון על התנהגות, על תוצאות וכו'" בעוד להעצים, לשים זרקור, מחזק ותומך ולא מקטין בשום צורה שהיא. מעביר את הפוקוס מה אין אל ה יש.
< אני יודעת ומצטערת על כך שהניסוח שלי לוקה ביותר. עייפות כללית, עייפות החומר, התנוונות קלה של התאים האפורים וכו'. סליחה, ומקווה שבכל זאת הייתי ברורה מספיק ושלא כתבתי שום דבר שעלול לפגוע במישהי/ו >
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
כל עוד משתמשים בו בצורה מדוייקת.
למה את מתכוונת בזה?
למה את מתכוונת בזה?
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
ז"א כל עוד לא גורמים לנושא הזרקור על כתפו להרגיש שאני, היד שמכוונת את הזרקור היא הגדולה והחכמה, בעלת הסמכות לראות ולחדד עבורך, הנושא בו על כתפו, כי אתה אפעס, פחות טוב ממני.
אני מקצינה כמובן, אבל זה רק לשם ההבהרה.
אני מקצינה כמובן, אבל זה רק לשם ההבהרה.
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
אוסיף:
אם החיזוק של החיובי בא ממקום של "וואללה, איך שימחת אותי, חיממת לי את הלב, ההתנהגות הזו נעימה לי ומחזקת אותי",
ולא, לעומת זאת, ממקום של מניפולציה, של "כן, ככה אני רוצה שאת תתנהגי, כי זו התנהגות נאה ורצויה וטובה".
וואללה וואללה - עדין נראה לי הבדל דק ביותר ועדין קשה לי לחדד מה הוא, ועדין נראה לי שזה לא מספיק ברור. ולכן עוד יותר חשוב לדדיק בו.
או לוותר על זה?
אם החיזוק של החיובי בא ממקום של "וואללה, איך שימחת אותי, חיממת לי את הלב, ההתנהגות הזו נעימה לי ומחזקת אותי",
ולא, לעומת זאת, ממקום של מניפולציה, של "כן, ככה אני רוצה שאת תתנהגי, כי זו התנהגות נאה ורצויה וטובה".
וואללה וואללה - עדין נראה לי הבדל דק ביותר ועדין קשה לי לחדד מה הוא, ועדין נראה לי שזה לא מספיק ברור. ולכן עוד יותר חשוב לדדיק בו.
או לוותר על זה?
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
_אם החיזוק של החיובי בא ממקום של "וואללה, איך שימחת אותי, חיממת לי את הלב, ההתנהגות הזו נעימה לי ומחזקת אותי",
ולא, לעומת זאת, ממקום של מניפולציה, של "כן, ככה אני רוצה שאת תתנהגי, כי זו התנהגות נאה ורצויה וטובה"._
תודה על ההסבר.
מסכימה עם כל מילה!
כתבתי משהו דומה בתחילת הדיון.
_וואללה וואללה - עדין נראה לי הבדל דק ביותר ועדין קשה לי לחדד מה הוא, ועדין נראה לי שזה לא מספיק ברור. ולכן עוד יותר חשוב לדייק בו.
או לוותר על זה?_
אני חושבת שזה חשוב ושכן כדאי להתעכב על זה.
לדעתי ההבחנה שנתת, של לפעול באופן ספונטני ואותנטי - לעומת לפעול ממקום מניפולטיבי ומעצב, היא הבחנה נגישה ושימושית. לי בכל אופן.
ולא, לעומת זאת, ממקום של מניפולציה, של "כן, ככה אני רוצה שאת תתנהגי, כי זו התנהגות נאה ורצויה וטובה"._
תודה על ההסבר.
מסכימה עם כל מילה!
כתבתי משהו דומה בתחילת הדיון.
_וואללה וואללה - עדין נראה לי הבדל דק ביותר ועדין קשה לי לחדד מה הוא, ועדין נראה לי שזה לא מספיק ברור. ולכן עוד יותר חשוב לדייק בו.
או לוותר על זה?_
אני חושבת שזה חשוב ושכן כדאי להתעכב על זה.
לדעתי ההבחנה שנתת, של לפעול באופן ספונטני ואותנטי - לעומת לפעול ממקום מניפולטיבי ומעצב, היא הבחנה נגישה ושימושית. לי בכל אופן.
-
יהללוך_מלאכים*
- הודעות: 388
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2005, 14:07
- דף אישי: הדף האישי של יהללוך_מלאכים*
האם לחזק התנהגות חיובית
עוד דף שגורם לי לחשוב...
עדיין מוצאת את עצמי חושבת על האם לחזק התנהגות חיובית
כשהמלאכית עושה משהו מתוך למידה וסקרנות אני משתדלת
לא לחזק אותה נוסח: "כל הכבוד איזה יופי" <לדוגמא מצליחה להשחיל חרוז, או חלק של פאזל>
כי מלחתחילה היא עשתה את זה מתוך לימוד והתנסות
וחיזוק חיובי שכזה יכול או לגרום לה להפסיק <לצאת מריכוז>
או להמשיך ללמוד ולהתנסות רק על מנת לשמח אותי
או שיכולה לעלות לה מחשבה "מה העניין שאמא שלי כל כך שמחה
מה היא לא מצפה ממני?"
כשהיא מגלה את העולם אני בדרך כלל משיימת לה את המעשים
על מנת להרחיב לה את השפה, ועל מנת ליצור בנינו שיח ושיתוף <לדוגמא: השחלת את החרוז האדום לחוט וגם את החרוז הכחול).
דווקא כשהיא עסוקה בעניינה ואני בענייני אני מוצאת את עצמי אומרת בקול
כמה אני אוהבת אותה, כמה נעים לי במחיצתה, או מדברת על מעשה נפלא שעשתה בעבר.
<יש לנו אפילו שפת גוף שהמצאנו שאני מתארת את האהבה שלי אילה - כשהיא רחוקה ממני
ואני מאד רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה>
וכשהיא עושה משהו שהוא לא נכון אני מתעכבת לידה מסתכלת, לא אומרת דבר והולכת
היא מבינה שהיא עשתה משהו לא נכון , ומיד היא באה אליי.
ואז אנחנו מחפשות פתרון ביחד, ואני משיימת לה שוב את מה שהיא עשתה.
לדוגמא : היא פותחת את המקרר לוקחת קרטון חלב ושופכת את כולו על הרצפה.
אני עוברת, עוצרת, רואה וממשיכה. אחרי שהיא מסיימת להינות מהחלב על הרצפה
היא מחפשת אותי ומנסה בג'יבריש להסביר לי מה עשתה (היא בת שנה ו5 חודשים)
ואז אני הולכת איתה למטבח אנחנו מנקות ביחד את הרצפה, אני מציעה לה כוס בכדי שתוכל לשתות
חלב, או מציעה לה קערה עם מים שתוכל לשפוך לתוכה. וכל הזמן אני אומרת לה כמה אני אוהבת אותה.
<יש לי עוד אבל התעייפתי>
עדיין מוצאת את עצמי חושבת על האם לחזק התנהגות חיובית
כשהמלאכית עושה משהו מתוך למידה וסקרנות אני משתדלת
לא לחזק אותה נוסח: "כל הכבוד איזה יופי" <לדוגמא מצליחה להשחיל חרוז, או חלק של פאזל>
כי מלחתחילה היא עשתה את זה מתוך לימוד והתנסות
וחיזוק חיובי שכזה יכול או לגרום לה להפסיק <לצאת מריכוז>
או להמשיך ללמוד ולהתנסות רק על מנת לשמח אותי
או שיכולה לעלות לה מחשבה "מה העניין שאמא שלי כל כך שמחה
מה היא לא מצפה ממני?"
כשהיא מגלה את העולם אני בדרך כלל משיימת לה את המעשים
על מנת להרחיב לה את השפה, ועל מנת ליצור בנינו שיח ושיתוף <לדוגמא: השחלת את החרוז האדום לחוט וגם את החרוז הכחול).
דווקא כשהיא עסוקה בעניינה ואני בענייני אני מוצאת את עצמי אומרת בקול
כמה אני אוהבת אותה, כמה נעים לי במחיצתה, או מדברת על מעשה נפלא שעשתה בעבר.
<יש לנו אפילו שפת גוף שהמצאנו שאני מתארת את האהבה שלי אילה - כשהיא רחוקה ממני
ואני מאד רוצה להגיד לה שאני אוהבת אותה>
וכשהיא עושה משהו שהוא לא נכון אני מתעכבת לידה מסתכלת, לא אומרת דבר והולכת
היא מבינה שהיא עשתה משהו לא נכון , ומיד היא באה אליי.
ואז אנחנו מחפשות פתרון ביחד, ואני משיימת לה שוב את מה שהיא עשתה.
לדוגמא : היא פותחת את המקרר לוקחת קרטון חלב ושופכת את כולו על הרצפה.
אני עוברת, עוצרת, רואה וממשיכה. אחרי שהיא מסיימת להינות מהחלב על הרצפה
היא מחפשת אותי ומנסה בג'יבריש להסביר לי מה עשתה (היא בת שנה ו5 חודשים)
ואז אני הולכת איתה למטבח אנחנו מנקות ביחד את הרצפה, אני מציעה לה כוס בכדי שתוכל לשתות
חלב, או מציעה לה קערה עם מים שתוכל לשפוך לתוכה. וכל הזמן אני אומרת לה כמה אני אוהבת אותה.
<יש לי עוד אבל התעייפתי>
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
א. מה זה "משיימת"?
ב. כשכתבתי "או לוותר על זה", התכוונתי לא רק על לוותר על לנסות לחדד את ההבדל, אלא גם על האפשרות של לוותר על לתת כל סוג של משוב, בין אם זה זרקור ובין אם זה שבח שבעצם מקטין את המשובח.
ב. כשכתבתי "או לוותר על זה", התכוונתי לא רק על לוותר על לנסות לחדד את ההבדל, אלא גם על האפשרות של לוותר על לתת כל סוג של משוב, בין אם זה זרקור ובין אם זה שבח שבעצם מקטין את המשובח.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
יחד עם זאת, קשה לי לשים את האצבע על המיקום המדויק בו עובר הגבול בין לשבח לבין להעצים.
כתבתם לזה תשובה קלה, אני רוצה לתת את דוגמא שבעיני להבדל, לא ברור לי אם זה הגבול...
אם ילד עושה משהו ואני אומרת "איך אני גאה בך" אני משבחת - משהו חיצוני ממנו. אני המרכז. אם אני אומרת "וואו, אתה בטח מאד גאה בעצמך" - זו העצמה, כי זה אליו, פנימה. הוא יכול להגיד - וואלה, אני יכול להיות גאה בעצמי.
(הילה צריכה סיר - ביי...).
כתבתם לזה תשובה קלה, אני רוצה לתת את דוגמא שבעיני להבדל, לא ברור לי אם זה הגבול...
אם ילד עושה משהו ואני אומרת "איך אני גאה בך" אני משבחת - משהו חיצוני ממנו. אני המרכז. אם אני אומרת "וואו, אתה בטח מאד גאה בעצמך" - זו העצמה, כי זה אליו, פנימה. הוא יכול להגיד - וואלה, אני יכול להיות גאה בעצמי.
(הילה צריכה סיר - ביי...).
-
אנונימי
האם לחזק התנהגות חיובית
גם "איך אני גאה בך"
יכול להיות בסדר גמור, כי אני באמת גאה בו וזה נראה לי בסדר גמור שאני אהיה גאה בו. כשזה נאמר ממקום של לשתף אותו במה שאני מרגישה נטו.
מה שבעייתי בעיני, זה לו הייתי משתמשת במשפט הזה על מנת לגרום לו להמשיך בדרך בה הוא פועל, מתוך התכוונות שלו להמשיך לרצות (קמץ ב-ר) אותי.
יכול להיות בסדר גמור, כי אני באמת גאה בו וזה נראה לי בסדר גמור שאני אהיה גאה בו. כשזה נאמר ממקום של לשתף אותו במה שאני מרגישה נטו.
מה שבעייתי בעיני, זה לו הייתי משתמשת במשפט הזה על מנת לגרום לו להמשיך בדרך בה הוא פועל, מתוך התכוונות שלו להמשיך לרצות (קמץ ב-ר) אותי.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
תשובה קלה התכוונתי שהתחלתם לענות - שזה חלק מהתשובה בעיני. ולא שיש תשובות קלות ויש קשות, כמו שפתאם נראה לי בקריאה שניה...
האם אפשר להשוות בין ההשפעה של חיזוק התנהגות של ילד צעיר מאוד על ידי הוריו לבין חיזוק התנהגות של אדם מבוגר על ידי אדם אחר? פרח, הבטחתי, ולכן אקיים - לדעתי אפשר להשוות, בשני המקרים החיזוק גורם לחזרה על ההתנהגות שחוזקה. ההבדל בעייני נעוץ בהשפעה שיש לגורם מחזק ההתנהגות על המבוגר / הילד. אני חושבת שכשההורה הוא מחזק ההתנהגות - ההשפעה היא הרבה יותר חזקה ורבת עוצמה, בעיקר אם חיזוק ההתנהגות חוזר על עצמו בסיטואציות שונות ומלווה בדוגמא אישית של ההורים. (למשל בטיול - להגיד לילד לא להשאיר לכלוך בשטח. אם הילד מנקה מעצמו - חיזוק ההתנהגות. אם יחזור על עצמו ובמקביל ההורה ידאג גם לנקות אחריו - או אפילו ייקח שקית גדולה וינקה עוד קצת מסביב - ההתנהגות שהילד יראה תתחזק פי כמה). (זה לא יהיה שווה הרבה אם ההורה יגיד לו כל הכבוד שניקית ואחר כך ההתנהגות לא תחוזק שוב וההורה עצמו לא ינקה). אפשר כמובן להשליך את זה גם על כל תחום אחר בחיים - לקחתי בכוונה משהו שהוא נראה לי פחות סוחף למקום הרגשי...
האם אפשר להשוות בין ההשפעה של חיזוק התנהגות של ילד צעיר מאוד על ידי הוריו לבין חיזוק התנהגות של אדם מבוגר על ידי אדם אחר? פרח, הבטחתי, ולכן אקיים - לדעתי אפשר להשוות, בשני המקרים החיזוק גורם לחזרה על ההתנהגות שחוזקה. ההבדל בעייני נעוץ בהשפעה שיש לגורם מחזק ההתנהגות על המבוגר / הילד. אני חושבת שכשההורה הוא מחזק ההתנהגות - ההשפעה היא הרבה יותר חזקה ורבת עוצמה, בעיקר אם חיזוק ההתנהגות חוזר על עצמו בסיטואציות שונות ומלווה בדוגמא אישית של ההורים. (למשל בטיול - להגיד לילד לא להשאיר לכלוך בשטח. אם הילד מנקה מעצמו - חיזוק ההתנהגות. אם יחזור על עצמו ובמקביל ההורה ידאג גם לנקות אחריו - או אפילו ייקח שקית גדולה וינקה עוד קצת מסביב - ההתנהגות שהילד יראה תתחזק פי כמה). (זה לא יהיה שווה הרבה אם ההורה יגיד לו כל הכבוד שניקית ואחר כך ההתנהגות לא תחוזק שוב וההורה עצמו לא ינקה). אפשר כמובן להשליך את זה גם על כל תחום אחר בחיים - לקחתי בכוונה משהו שהוא נראה לי פחות סוחף למקום הרגשי...
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
יכול להיות בסדר גמור, כי אני באמת גאה בו וזה נראה לי בסדר גמור שאני אהיה גאה בו. כשזה נאמר ממקום של לשתף אותו במה שאני מרגישה נטו. זה מעולה ! במיוחד ובעיקר כאשר את מאד גאה בו. אני רק נתתי דוגמא להבדל בין שבח לבין העצמה. לדעתי שניהם מצויינים. לכל אחד יש את המקום שלו - את המטרה שלו ואת התוצאה שלו (ולפעמים אחד מהם / שניהם באים בטבעיות בלי שאנחנו עושים מחשבה מודעת לגביהם - ואז זה בכלל משובח (-; ).
מה שבעייתי בעיני, זה לו הייתי משתמשת במשפט הזה על מנת לגרום לו להמשיך בדרך בה הוא פועל, מתוך התכוונות שלו להמשיך לרצות (קמץ ב-ר) אותי. כן.
מה שבעייתי בעיני, זה לו הייתי משתמשת במשפט הזה על מנת לגרום לו להמשיך בדרך בה הוא פועל, מתוך התכוונות שלו להמשיך לרצות (קמץ ב-ר) אותי. כן.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
_גם "איך אני גאה בך"
יכול להיות בסדר גמור, כי אני באמת גאה בו וזה נראה לי בסדר גמור שאני אהיה גאה בו._
מסכימה.
ומוסיפה את הדוגמא הנגדית - שגם משפט כמו "וואו, אתה בטח מאד גאה בעצמך", שיכול להתפרש על ידנו כהעצמה כי אנחנו מניחים שהילד יקח את זה אליו פנימה, גם משפט כזה אפשר לדעתי לומר ממקום מעצים או ממקום מחליש. גם באמצעות משפט כזה אפשר לעשות מניפולציה, אם אני אומרת אותו מתוך שאיפה לשלוט בילד ולעצב את ההתנהגות שלו.
לדעתי אפשר להשוות, בשני המקרים החיזוק גורם לחזרה על ההתנהגות שחוזקה.
כן, אבל השאלה היא באיזה מחיר.
שאלתי אם אפשר להשוות בין ההשפעה של התוכנית הטיפולית למבוגרים לבין ההשפעה של השיטה על ילדים, מכיוון שלדעתי ילד מול ההורה שלו פועל מתוך מנגנון אחר מאשר מבוגר מול מבוגר אחר שאיננו ההורה שלו.
ילד יכול להגיב לחיזוק ממקום אחר ממנו יגיב מבוגר מפני שהוא מתוכנת (אינסטינקט הישרדותי) לרַצות את ההורה שלו על מנת לקבל אהבה. בדיוק בגלל המנגנון הזה אני חושבת שצריך להשתמש בזהירות בחיזוקים. בקלות אפשר ליצור איתו דפוס של אדם מרַצה, אדם שפועל מתוך "צַרִיכִים" ופחות מתוך הרצונות האמיתיים שלו, בקיצור – אדם שפחות נאמן לעצמו. אדם שבבגרותו יצא לטיול (שנתת בדוגמא), ויש סיכוי (סיכוי, כי ברור לי שאין כאן משוואה מתמטית מדוייקת ושהמציאות יותר מורכבת מזה) שיאסוף את האשפה כי "צריך" ולא כי חשוב לו שהטבע יישאר נקי.
אני מניחה שכאן תגידי שאת מנסה שהרצון יבוא ממנו, כלומר מנסה להעצים אותו מבפנים. ועדיין, הרצון שזה יקרה, הרצון שזה יבוא לו (מבפנים) הוא שלך ולא שלו.
אם יחזור על עצמו ובמקביל ההורה ידאג גם לנקות אחריו - או אפילו ייקח שקית גדולה וינקה עוד קצת מסביב - ההתנהגות שהילד יראה תתחזק פי כמה
אני מסכימה איתך שילדים מטמיעים הכי טוב באמצעות חיקוי.
אבל גם כאן כדאי לבדוק מאיזה מקום פועלים. כי אפשר למשל לעשות מניפולציה ולהציג התנהגות "בשביל ש" הילד יחקה משהו "נכון".
בשורה התחתונה - כל גישה שמכוונת לעיצוב ההתנהגות של ילדים, באופן עקיף או ישיר, נראית לי בעייתית. בעייתית משום שהיא לא מאפשרת לילד פשוט להיות.
יכול להיות בסדר גמור, כי אני באמת גאה בו וזה נראה לי בסדר גמור שאני אהיה גאה בו._
מסכימה.
ומוסיפה את הדוגמא הנגדית - שגם משפט כמו "וואו, אתה בטח מאד גאה בעצמך", שיכול להתפרש על ידנו כהעצמה כי אנחנו מניחים שהילד יקח את זה אליו פנימה, גם משפט כזה אפשר לדעתי לומר ממקום מעצים או ממקום מחליש. גם באמצעות משפט כזה אפשר לעשות מניפולציה, אם אני אומרת אותו מתוך שאיפה לשלוט בילד ולעצב את ההתנהגות שלו.
לדעתי אפשר להשוות, בשני המקרים החיזוק גורם לחזרה על ההתנהגות שחוזקה.
כן, אבל השאלה היא באיזה מחיר.
שאלתי אם אפשר להשוות בין ההשפעה של התוכנית הטיפולית למבוגרים לבין ההשפעה של השיטה על ילדים, מכיוון שלדעתי ילד מול ההורה שלו פועל מתוך מנגנון אחר מאשר מבוגר מול מבוגר אחר שאיננו ההורה שלו.
ילד יכול להגיב לחיזוק ממקום אחר ממנו יגיב מבוגר מפני שהוא מתוכנת (אינסטינקט הישרדותי) לרַצות את ההורה שלו על מנת לקבל אהבה. בדיוק בגלל המנגנון הזה אני חושבת שצריך להשתמש בזהירות בחיזוקים. בקלות אפשר ליצור איתו דפוס של אדם מרַצה, אדם שפועל מתוך "צַרִיכִים" ופחות מתוך הרצונות האמיתיים שלו, בקיצור – אדם שפחות נאמן לעצמו. אדם שבבגרותו יצא לטיול (שנתת בדוגמא), ויש סיכוי (סיכוי, כי ברור לי שאין כאן משוואה מתמטית מדוייקת ושהמציאות יותר מורכבת מזה) שיאסוף את האשפה כי "צריך" ולא כי חשוב לו שהטבע יישאר נקי.
אני מניחה שכאן תגידי שאת מנסה שהרצון יבוא ממנו, כלומר מנסה להעצים אותו מבפנים. ועדיין, הרצון שזה יקרה, הרצון שזה יבוא לו (מבפנים) הוא שלך ולא שלו.
אם יחזור על עצמו ובמקביל ההורה ידאג גם לנקות אחריו - או אפילו ייקח שקית גדולה וינקה עוד קצת מסביב - ההתנהגות שהילד יראה תתחזק פי כמה
אני מסכימה איתך שילדים מטמיעים הכי טוב באמצעות חיקוי.
אבל גם כאן כדאי לבדוק מאיזה מקום פועלים. כי אפשר למשל לעשות מניפולציה ולהציג התנהגות "בשביל ש" הילד יחקה משהו "נכון".
בשורה התחתונה - כל גישה שמכוונת לעיצוב ההתנהגות של ילדים, באופן עקיף או ישיר, נראית לי בעייתית. בעייתית משום שהיא לא מאפשרת לילד פשוט להיות.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
אני לא אמרתי שאני לא נותנת חיזוקים ושבחים .אני נותנת המון! אני מאוד מאמינה שחשוב לחזק ולהעצים ילדים. הילדה שלי זוכה להרבה מאוד ביטויי אהבה מצידי ולהתייחסות מעצימה ומחזקת.
מה שאמרתי זה רק שחשוב לי לא לעשות עם זה מניפולציות. כי בעיני מניפולציות מחלישות במקום לחזק.
מה שאמרתי זה רק שחשוב לי לא לעשות עם זה מניפולציות. כי בעיני מניפולציות מחלישות במקום לחזק.
-
מיכל_צמות*
- הודעות: 1233
- הצטרפות: 31 מאי 2003, 21:32
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_צמות*
האם לחזק התנהגות חיובית
לדעתי אם זה מניפולציה ולא תגובה טבעית של ההורה - הוא לא יצליח להתמיד לאורך זמן ואז.. זה לא יהיה שווה הרבה וזו גם לא התנהגות מעצימה בעיני.
גם להגיד לילד "אתה יכול להיות גאה בעצמך" ממקום ציני או לא שלם באותה קטגוריה. אם לא מאמינים במה שאומרים - עדיף לשתוק. (הילדים הרי מריחים את זה מקילומטרים...).
לגבי חיזוק התנהגות - יש מקרים ויש מקרים. זה תלוי סיטואציה. יש מקרים שבהם באמת זה לא נכון לחזק את ההתנהגות רק כי לי היא נראית נכונה - ויש מקרים בהם חיזוק התנהגות חיובית יכול לעזור לילד להתארגן טוב יותר / להיות בהרגשה טובה יותר / להקל על סביבה קרובה (אחים / יות) - ואז זה כן נכון לעשות את זה.
מחמאות - הרבה וכמה שיותר - וכמו כשכבר אמרתי - כשמאמינים בהם.
רוצה לספר משהו אישי - דנדן (תשע) לאחרונה אומר להילה (שנה וחצי) פעמים רבות - את חמודה, את מקסימה. ומהצד ראיתי שגל (ארבע) מקנאה לה. שאלתי אותו אם הוא חושב כך גם על גל. וכשענה שכן, שאלתי אם הוא יהיה מוכן להגיד לה את זה לפעמים - כשהוא שאל למה - הסברתי שאני מרגישה שהיא זקוקה לזה - וגם שאני חושבת שאם הוא יגיד לה את זה - אולי הוא גם יותר ישים לזה לב. היום הוא אמר לי שכשהוא אומר לגל שהיא חמודה זה גורם לו לחשוב על הדברים החמודים שבה, שהוא לא חשב עליהם לפני זה. (-: .
גם להגיד לילד "אתה יכול להיות גאה בעצמך" ממקום ציני או לא שלם באותה קטגוריה. אם לא מאמינים במה שאומרים - עדיף לשתוק. (הילדים הרי מריחים את זה מקילומטרים...).
לגבי חיזוק התנהגות - יש מקרים ויש מקרים. זה תלוי סיטואציה. יש מקרים שבהם באמת זה לא נכון לחזק את ההתנהגות רק כי לי היא נראית נכונה - ויש מקרים בהם חיזוק התנהגות חיובית יכול לעזור לילד להתארגן טוב יותר / להיות בהרגשה טובה יותר / להקל על סביבה קרובה (אחים / יות) - ואז זה כן נכון לעשות את זה.
מחמאות - הרבה וכמה שיותר - וכמו כשכבר אמרתי - כשמאמינים בהם.
רוצה לספר משהו אישי - דנדן (תשע) לאחרונה אומר להילה (שנה וחצי) פעמים רבות - את חמודה, את מקסימה. ומהצד ראיתי שגל (ארבע) מקנאה לה. שאלתי אותו אם הוא חושב כך גם על גל. וכשענה שכן, שאלתי אם הוא יהיה מוכן להגיד לה את זה לפעמים - כשהוא שאל למה - הסברתי שאני מרגישה שהיא זקוקה לזה - וגם שאני חושבת שאם הוא יגיד לה את זה - אולי הוא גם יותר ישים לזה לב. היום הוא אמר לי שכשהוא אומר לגל שהיא חמודה זה גורם לו לחשוב על הדברים החמודים שבה, שהוא לא חשב עליהם לפני זה. (-: .
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
האם לחזק התנהגות חיובית
היום הוא אמר לי שכשהוא אומר לגל שהיא חמודה זה גורם לו לחשוב על הדברים החמודים שבה, שהוא לא חשב עליהם לפני זה.
מקסים
מקסים