הגיע זמן להתבגר

[מתבגרת*]

אני עוד מעט בת 50, מכינה סרט ליומולדתו של אבי בן ה 80 ונקרעת...
אני צופה בתמונות של האבא שלא היה לי, מבלה בטיולים, בארץ ובחו"ל עם בנותיו מהנישואין השניים
איך הם מתחבקים חוגגים ושמחים
ומתפלצת..

[מתבגרת*]

וזה קורה בדיוק כשנפרדתי מבנזוגי... שהיה לי גם סוג של אבא (חרא) ואני שואלת את עצמי - עד מתי?!
עד מתי אני אבכה על זה שלא קיבלתי את האהבה שמגיעה לי?
עד מתי אני אנסה לפתות גברים שיאמצו אותי,
ואצור לי מערכות יחסים לא בריאות עם גברים?
עד מתי אהיה ילדה קטנה ונזקקת בתוכי?..
כמה שנים של מודעות עוד דרושות? קורסים וסדנאות?
די כבר, רוצה להיות שמחה, לאהוב אותי מבפנים באופן שירגיע ויספק אותי כבר
להביט בגבר הבא כאילו הוא שווה לי..

רוצה לסלוח לאבא שלי שוב, הפעם במישור יותר עמוק מפעם...
שוב ושוב ושוב ושוב ושוב.....

[לילה_לי*]

וואו. תמשיכי.
רק רוצה לשתף במחשבה אחת שעולה לי- בתמונות תמיד הכול נראה אידילי.

[צוויליך*]

איתך בסירה...
תסכול ענק. כשאתה כבר מפסיק לתרץ את כל מה שלא קיבלת ולהבין, זה לא יחזור.
הפתק החלפה כבר לא בתוקף, החנות לא שם, לא יעזור.
הוווייי...

צוויל

[דנה_בננה*]

חיבוק חיבוק..

[בתהליך_הזה*]

גם לי היה אבא.....
אני כבר לא יודעת מה לכתוב אחרי הנקודות, השנה סגרתי את המעגל עם אבא שלי [נפגעתי ממנו באופן קצת שונה, הוא היה מכה]
אני יכולה להגיד לך מתוך הניסיון שלי שמה שאבא שלי "עשה לי" הוא כלום לעומת מה שעשיתי לעצמי בשם מה שכביכול הוא עשה.
ומהו הדבר שעשיתי לעצמי? המשכתי להאשים אותו שנים במי שאני ומה שאני, בכיתי והתלוננתי על מה שקיבלתי ומה שלא קיבלתי המשכתי להתעלל בעצמי בשמו, המשכתי לא לאהוב את עצמי "בגללו"
פתאום הבנתי, זאת אני, זה הכל אני, אבא שלי ומה שהיה שם היו מתנה מיוחדת, מותאמת לי, כדי שאמצא את הכוח שלי בעצמי ולא כדי שאבכה שלא קיבלתי אותו ממישהו אחר, דבר ראשון החלטתי לוותר על הרחמים העצמיים שנים שהם לא הובילו אותי לשום מקום, הגיע הזמן להשתחרר מהם, כל פעם שהם עלו התבוננתי בעצמי ואמרתי בחיוך "הוי מסכנה שלי, מה שאת עברת" זה כל כך הצחיק אותי, ראיתי פתאום איך אני ממשיכה לפגוע בעצמי כשכבר אין באמת צורך, ברגע שהשתחררתי מהרחמים העצמיים גיליתי שאף אחד לא יכול לתת לי או לקחת ממני את הכוח שלי, הכוח שלי הוא רק שלי, יצירה שלי, ואז נגמרה ההאשמה, לא אני ולא אבא שלי ולא המזל ולא אלוהים אשמים, אין כל אשמה, ישנה רק דרך, הדרך לצמוח וכל מה שאני פוגשת בדרך מדוייק לצמיחה שלי ואני מחבקת אותו בשתי ידיים כמתנה נפלאה שבאה אלי כדי לגלות מי אני וכל פעם שאני מגלה אני מתפעלת מכמה שאני הרבה יותר ממה שדמיינתי או חשבתי ואין לזה סוף....
אין סוף לאהבה שאני אוהבת את עצמי ואת המסע שלי היום וכל פעם שאני חשה כך אני אומרת לעצמי- זאת רק ההתחלה מותק!

[יוטי_בעיר*]

דף מענין.
ליבי איתכן.

[מתבגרת*]

"בתהליך הזה" את אומרת את כל מה שהידע שלי אומר לי, כל מה שההגיון כבר יודע, אבל עדיין בתוכי יש את הצורך להתבכיין ולהתקרבן.. איזה בעסה, כמה לא רוחני מצידי.. אבל היא עוד שם הילדה הקטנה והלא מסופקת, לא מוותרת על לקבל את זה מבחוץ. נעלבת, בוכה ...
איך עשית את הסוויץ'? מה הביא לרגע הזה שבו אכן השתחררת מהרחמים העצמיים?..

צוויליך, כן, גם אתה בערך תמצטת את אותו עניין.. גם לך זה הצליח?

לילה לי, את צודקת, וגם אחותי בעצמה אמרה לי כבר מזמן שהיא חווה חסך אבהי בדיוק כמוני, אבל זה לא נכון. כשהיא גילתה שגנבו לה את האופניים, היא מייד התקשרה לאבא שלה, שלי. אני בחיים בחיים לא עולה בדעתי בכלל להתקשר אליו כשאני במצוקה. זה לא שאני חושבת על זה ופוסלת, אני בכלל לא זוכרת שהוא קיים.. מרב שהתרגלתי שהוא לא שם בשבילי. אז נכון שלא תמיד החיוכים מסגירים את הכל, אבל הם היו שם, ביחד. הוא לקח אותן, הוא שילם עליהן, הוא דאג לצרכיהן..

היו זמנים שרק מלשמוע ילדה קוראת לאבא שלה, רק מלשמוע את המילה "אבא".. הייתי בוכה מקנאה. אני השתמשתי במילה הזאת מעט מאוד בחיי.

תודה למגיבים החמימים

[לירי*]

היו זמנים שרק מלשמוע ילדה קוראת לאבא שלה, רק מלשמוע את המילה "אבא".. הייתי בוכה מקנאה. אני השתמשתי במילה הזאת מעט מאוד בחיי
כמה מדויק
גם הספר ויהי ערב תמיד העלה דמעות

[מתבגרת*]

הבנזוג שלי לשעבר כבר מצא אהבה חדשה, כבר, חודש אחרי שנפרדנו סופית
נכון שאני רציתי להפרד ממנו, הרבה מאוד פעמים בשנים שהיינו יחד
והוא כל פעם החזיר אותי אליו
נכון שמגיע לו למצוא מישהי שתאהב אותו
אבל כל כך מהר?..
הוא תמיד היה שם, רוצה אותי
רציתי לכתוב אוהב אותי, ומחקתי, כי היחס שלו היה הרבה פעמים לא אוהב בכלל
אבל הוא התעקש עלי מאוד והבטיח לי אהבה
ובתוכי ניזונתי מהתחושה הזאת, שיש לי אותו
ופתאום אין לי אותו
וזה עצוב לי נורא
כאילו אבא עזב אותי שוב
ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליו
מאוד
ויחד עם זה כשמדמיינת אותו לידי שוב.. נזכרת בתחושה של - הוא לא מה שאני רוצה באמת
הוא לא מספק אותי, בתחומים חשובים
אבל הוא גם כן גבר עם המון דברים מתוקים ויקרים והיה לנו גם הרבה טוב ביחד
לכן הייתי כל כך לא עקבית לגביו כשהיינו ביחד
כי הוא מאוד קיצוני, גם בטוב שבו וגם ברע שבו
גם בטוב שהוא וגם ברע שהוא
ואיכשהו כשהוא פתאום לא פה.. אחרי שנים שהתרגלתי להיות חלק מזוג
Alone again, naturaly...
אני כבר לא כל כך בטוחה שהוא לא האחד בשבילי
אולי הקלתי עם עצמי - לא התעקשתי עלינו, לעבור את השיעורים שמזומנים לנו
אולי יכלתי לעשות יותר כדי שנמצא את הדרך כן לבנות זוגיות טובה
בדיוק מה שחששתי ממנו בכל אותן הפעמים שרציתי לעזוב ונשארתי.
כשעזבתי אמרתי לעצמי - זהו, די, ניסיתי הכל, אין סיכוי
ועכשיו מרחוק אני כן רואה את הסיכוי שפוספס...

ואולי זאת שוב הילדה הקטנה שבתוכי שמבכה על אובדן האב ומציקה לי עם המחשבות האלה

יודעת שצריכה לעשות את העבודה הפנימית עם עצמי
רואה שעדיין נמשכת ללא מושג - אפילו עם הכל כך מושג הזה שהפך ללא מושג..

לא קלה היא דרכנו, הה?

[מתבגרת*]

לא מכירה את "ויהי ערב" אבל זה הסביר לי במה מדובר
תודה לירי על הפידבק

[סאלי_תדמור*]

רוצה לסלוח לאבא שלי שוב, הפעם במישור יותר עמוק מפעם...

[צוויליך*]

אוי ושוב אוי.
אוי לנו ואוי לאבותינו.
זה לקלוט שזה לא שאתה שואל אם לבקש ממנו עזרה, זה שאין לך את האפשרות הזאת מוארת בווינדוס שלך.
תקופות קשות, תקלות, אם זה רגשי או כלכלי או טכני או מה, אתה פשוט לא במקום הזה.
זה בולט יותר כשאמא כבר איננה.
אני לא מרגיש שאני ברחמים העצמיים (בנושא אבא) ; גם לא שהצלחתי להשתחרר מהם.
אני עדיין מנסה לגלות את החלקים החסרים במפה שלי.
זה כמו לנסות להוריד כיסוי ברזנט ענק ממגרש כדורגל. כמה שאתה יותר מוריד זה נהיה יותר קשה וכבד, יותר בלתי יאמן.
זה חור כזה שחור, שאתה מנסה להרגיש את הצער שאמור להיות שם לפי הרישומים במפת המטמון הישנה - זה שם? זה אמיתי? אולי כבר מצאו את זה?
איטס א ביץ'.

ומה עוד, א גרייטר ביץ' זה לראות את עצמך עושה טעויות שהוא עשה לפני 40 שנה, שהוא היה צעיר ממך ב-10 שנים, ולא חכם יותר ולך תתלונן עכשיו במועצה ;
שאתה חי את ההורות, מסתבר, בבעתה מתמשכת שתגיע לאותו מקום אף שאתה יודע שאין מצב, אבל הפחד אמיתי לגמרי.
לפחות אתה שמח שלילדים יש סבא שמאד אוהבים. לפחות להם יהיו זכרונות טובים מהאיש הזה.
כמובן שהגדולה, עוד לפני גיל 6 , התקשרה אליו יותר משהוא אליה, ואולי זה הריפוי ביחסי סבא-נכד, זה אחרי הטעויות, זה לפני.

והוא בא ליומולדת שלה בגן, וניגן באקורדיאון, והיא היתה גאה בו. כמו שזכרתי שלפני 30 שנה, בסוכות בקיבוץ, הייתי גאה שפתאום יש לי אבא.

צוויל

[בתהליך_הזה*]

_אבל היא עוד שם הילדה הקטנה והלא מסופקת, לא מוותרת על לקבל את זה מבחוץ. נעלבת, בוכה ...
איך עשית את הסוויץ'? מה הביא לרגע הזה שבו אכן השתחררת מהרחמים העצמיים?.._
יקרה, זה לא היה רגע, זאת עבודה יומיומית, זה התחיל בהבנה שהרחמים העצמיים והאשמות לא ירפאו אותי ולא יובילו אותי למקום שאליו אני רוצה להגיע, הצורך שלי לא יתמלא מבחוץ לפני שאהיה מלאה מבפנים [רק אהבה מביאה אהבה],
אחר כך הסכמתי לקבל את זה שהעבר שלי , מה שעברתי, בא ללמד אותי משהו שהיה חסר לי מלכתחילה, והוא לסמוך על עצמי, לאהוב את עצמי ולקחת אחריות על חיי, ואז הייתה שם שמחה והתרגשות מההבנה שאני יכולה לעשות את זה ושתהליך הצמיחה הזה שווה יותר מכל אבא או מישהו חיצוני שפשוט יתן לי את זה, כי ההבדל בין פשוט לקבל משהו לבין להגיע אליו בכוחות עצמי הוא שהדרך שלי תשאר תמיד שלי ולא תהיה תלויה בדבר מלבדי, אף אחד מלבדי לא יקח אחריות על חיי ובחרתי לחיות.
אז בעצם מהרגע שמבינים את זה בראש [את אומרת שכבר הבנת] נשאר רק החלל עד הרגע שמחליטים לקחת את החיים בידיים, החיים קצרים לכן כדאי לקחת את ההחלטה הזאת עכשיו, רק לקחת את ההחלטה כבר מילא אותי ואת חיי בצבעים של שמחה וכוח וכל פעם שהייתה רגרסיה יכולתי להרגיש שהפער בתחושה בין הרחמים העצמיים לחיים העוצמתיים גדול כל כך ולבחור שוב בדרך שממלאה את חיי.
@}

[בתהליך_הזה*]

היום אני מודה לאבא שלי שנתן לי הזדמנות כזאת גדולה לצמיחה ואני מרגישה חזקה יותר מאנשים שיש להם אבא לרוץ אליו עם כל קושי, הם עדיין תלויים ועדיין לא לקחו את האחריות על חייהם, חלק כן, אבל זה נדיר להיות מסוגל למצוא את הכוח שלך ואת האחריות על חייך כשיש שם מישהו שתמיד מוכן לעשות את זה בשבילך.

[יעלי_לה]

_זאת עבודה יומיומית, זה התחיל בהבנה שהרחמים העצמיים והאשמות לא ירפאו אותי ולא יובילו אותי למקום שאליו אני רוצה להגיע, הצורך שלי לא יתמלא מבחוץ לפני שאהיה מלאה מבפנים [רק אהבה מביאה אהבה],
אחר כך הסכמתי לקבל את זה שהעבר שלי , מה שעברתי, בא ללמד אותי משהו שהיה חסר לי מלכתחילה, והוא לסמוך על עצמי, לאהוב את עצמי ולקחת אחריות על חיי, ואז הייתה שם שמחה והתרגשות מההבנה שאני יכולה לעשות את זה ושתהליך הצמיחה הזה שווה יותר מכל אבא או מישהו חיצוני שפשוט יתן לי את זה, כי ההבדל בין פשוט לקבל משהו לבין להגיע אליו בכוחות עצמי הוא שהדרך שלי תשאר תמיד שלי ולא תהיה תלויה בדבר מלבדי, אף אחד מלבדי לא יקח אחריות על חיי ובחרתי לחיות._

זה כל כך נכון! כתבת יפה מאוד...


אז בעצם מהרגע שמבינים את זה בראש [את אומרת שכבר הבנת] נשאר רק החלל עד הרגע שמחליטים לקחת את החיים בידיים
לא מספיק להבין בראש. צריך שהלב יסכים... ואז ההחלטה "לקחת את החיים בידיים" כפי שכתבת, יכולה להיות יציבה @}

[ג'וניפר_והמשפחה*]

א גרייטר ביץ' זה לראות את עצמך עושה טעויות שהוא עשה לפני 40 שנה, שהוא היה צעיר ממך ב-10 שנים, ולא חכם יותר ולך תתלונן עכשיו במועצה
צוויל,
לא יודעת הרבה על אבא שלך, אבל מכירה לא מעט אנשים שהיו חותמים כאן ועכשיו על אבא כמוך.



לפני כמה ימים אבא שלי הוביל בשבילי מייבש כביסה (תרחמו עליי עם העגבניות לעוד כמה שניות, אני מספרת כאן סיפורצ'יק, ואני מבטיחה לא להשתמש בו הרבה), וסידרתי שם איזה משהו עם הדלת שלו.
"כל הכבוד, יש לך חוש טכני" אומר לי האבא.
איש, אני בת 28 כבר. כל השנים האלו לא הסתכלת עליי מספיק כדי לראות את זה.

[אמא_לאחד*]

_אני צופה בתמונות של האבא שלא היה לי, מבלה בטיולים, בארץ ובחו"ל עם בנותיו מהנישואין השניים
איך הם מתחבקים חוגגים ושמחים
ומתפלצת.._
אני רואה את הילד שלי. שעכשיו בן חמש כותב את מה שאת כתבת בעוד 20-30 שנים.
עם אבא שלו שמבלה עם ילדיו מנישואיו הקודמים. שולח לו מידי פעם תמונות שלו איתם בלונה פרק. במסעדה. בהפלגה וגם בחו"ל.
ופה יש ילד כמהה. עם אבא שמטלפן פעם בכמה שבועות. לא מבקר. לא מתקשר. לא משלם. לא בעניינים.
ואני מתפלצת !!!

[א_ל_א_ן*]

ואוו.
קוראת.
ודומעת.
למרות שהיום הקשר שלי עם אבא שלי הוא קשר שיש בו המון אהבה.

[קן_לציפור*]

תודה לכולם על השיתוף - אצלי זה קשור לאמא...

_"כל הכבוד, יש לך חוש טכני" אומר לי האבא.
איש, אני בת 28 כבר. כל השנים האלו לא הסתכלת עליי מספיק כדי לראות את זה._
אני בטוחה שיש אנשים שהיו חותמים על משפט כזה מהאבא שלהם, ולא משנה בני כמה הם...

וצוויל - קבל

[צוויליך*]

_ופה יש ילד כמהה. עם אבא שמטלפן פעם בכמה שבועות. לא מבקר. לא מתקשר. לא משלם. לא בעניינים.
ואני מתפלצת !!!_

אני מרגיש כאן כמו בסיטואציה שמעל הזמן, פתאום יש רק עכשיו. האבא הוא ילד והנכד הוא אב.
שקופית על שקופית על שקופית.
אני הילד שלך, יקרה, שרואה את אמא שלו מגיבה לצער שאבא מביא. אני רואה את זה עכשיו ממש.
ואין פתרון טכני שאני מודע לו שיפתור משהו, אבל יש ידע נרכש:
האבא המחורבן הזה הוא האבא הכי טוב שיש לו. ההתמודדות, הכעס, התסכול, זה בערוץ מגביל ויש התמודדות כשזה עולה.
אבל לצערנו, "אבא נהדר כי אבא נעדר" אולי לא פייר אבל נכון.
זה משאב נדיר בחיים שלנו, ילדים בני חמש שכאלה, ואם אין מספיק אז יש אמא שתמיד שם. אמא שלי, שהיה לה קשה והיתה קשה - אל עצמה ואלינו - תמיד היתה שם .
אני רואה את התסכול והזעם אוכלים אותה מבפנים ומתפרצים החוצה. "אבא שלך ככה ואבא שלך ככה".
בגיל 7 או 8, בלבוש אינדיאני עם קשת ביד, בדרך למסיבת פורים בקיבוץ, נעמדתי בשביל והכרחתי אותה להבטיח שתפסיק.
בד"כ זה הצליח לה מאז.
זה מה שיש ועם זה את מנצחת. אתם מנצחים.
והאיש הזה ששולח תמונות מהלונה פארק עם ילדים אחרים? (בואי נבכה ביחד. הייתי שם. אני שם (-: )
מצטער בשבילו. עוד 20 שנה הוא כבר לא יקח אותו לשם. מקווה בשבילו שיהיה מספיק עשיר כדי לפצות את הילד הזה כלכלית.
כן. שלא משלם, שלא משתתף בטיפולי שיניים. שמסרב לשלם את חלקו בדירה החדשה של הפסיכולוג.
כמובן, כי אמא גידלה, אמא דפקה, אמא תשלם, מה יותר צודק מזה.

צוויל

[אמא_לאחד*]

צוויליך. מסובך קצת מה שכתבת..

[ג'וניפר_והמשפחה*]

אני בטוחה שיש אנשים שהיו חותמים על משפט כזה מהאבא שלהם, ולא משנה בני כמה הם...
כן, אני יודעת את זה.
אני לא יכולה להגיד שהיה לי חרא של אבא. הוא איש חכם, מוכשר ויצירתי, רק חבל לי שאת הדברים האלו שהוא עשה הוא מעולם לא עשה איתי, ושאת הדברים שאני עשיתי מעולם לא עשיתי איתו.
אף אחד לא עשה לשני שום דבר רע, אבל אנחנו לא ממש נוכחים אחד בחיים של השני. אני חושבת שזה ככה מאז שנולדתי.

[מתבגרת*]

בתהליך הזה:
רק לקחת את ההחלטה כבר מילא אותי ואת חיי בצבעים של שמחה וכוח וכל פעם שהייתה רגרסיה יכולתי להרגיש שהפער בתחושה בין הרחמים העצמיים לחיים העוצמתיים גדול כל כך ולבחור שוב בדרך שממלאה את חיי.
מבקש התבוננות, מדייק, תודה

כן, הה? אני לא לבד בסירה הזאתי..
מדברת על זה עם חברים לאחרונה, ואיתכם, והעוקץ קצת כהה..
אולי גם כי יש הפסקה בעבודת ההכנה של הסרט, מחכה לפידבק שלו (שאגב, כצפוי.. לא מגיע..) כדי שאוכל להמשיך.
נעה בין לרצות להטיח בו בזעם, לבין לעשות את העבודה בתוכי - קבלה, השלמה, סליחה..
את השיתוף בכאבי כבר עשיתי איתו כשהתחלתי לעבוד על זה. הוא ישב שם בחיוך עצוב ואמר - אני יודע שאני אבא לא טוב.
בפגישת העבודה הבאה הוא נתן לי תלושים בסך 500 ש"ח.. כחחח... כאילו שזה מפצה על משהו, בטח לא על שעות העבודה הרבות ובטח לא על הרגשות.
אבל הוא הרגיש צורך לתת משהו, זה גם משהו, לא?
אז נכון שהוא מוגבל רגשית, קמצן ועסוק רק בלעבוד
זה לא קשור אלי
זה מה שהוא
ואת זה אני צריכה להפנים כבר

[מתבגרת*]

יום שישי
גמרתי לעבוד
ריק לי
מדליקה סיגריה
בערב מוזמנת לחברה
לסדר מוזמנת לחברים
כולם רוצים שאביא איתי אוכל
אין לי חשק להכין כלום
מדליקה סיגריה למרות שיודעת שהיא רק מטשטשת
לא באמת פותרת
את תחושת הריקנות

[מתבגרת*]

"את לא לבד" אמר לי עכשיו חבר שהתקשרתי אליו
"יש לך את עצמך"
אני יודעת, עניתי, רק שהשריר הזה לא כל כך מתורגל אצלי..

והנה עוד סיבה טובה לכל הפרידות האלה עכשיו

[מתבגרת*]

אז קמתי ועשיתי ארונית לאמבטיה מקרטון ועיסת נייר (שכבה ראשונה) - כיף
ודיברתי ממושכות עם חברה שעברה משהו דומה לאחרונה, והתחזקה
והפנתה אותי לסיפור האחרון ב"רצות עם זאבים", מישהי בלי ידיים, אקרא בקרוב.
ועכשיו אני הולכת לבשל אורז וגם טופו

זה נהיה לי קצת בלוג פה.. ברשותכם...

אופס, והנה התרומה הקוסמית של הטקסטים של באופן:
"האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר"
גדול, הה?

[בתהליך_הזה*]

_הוא ישב שם בחיוך עצוב ואמר - אני יודע שאני אבא לא טוב.
בפגישת העבודה הבאה הוא נתן לי תלושים בסך 500 ש"ח.. כחחח..._
זה הבנאדם והיכולת הרגשית שלו, ההבנה שלך את הצורך הרגשי שלך היא בליגה אחרת ולשמחתך לא ירשת כקו ישיר את ה"מוגבלות הרגשית שלו" יש לך הזדמנות גדולה יותר משלו לגעת בצרכים הרגשיים שלך ולהתפתח.

"את לא לבד"

"יש לך את עצמך"
אדיר! החבר יודע להעריך את נוכחותך בחייו, עכשיו תורך להצטרף ולדעת את זה.


זה נהיה לי קצת בלוג פה.. ברשותכם...
מרגש@}

[מתבגרת*]

תודה

יש לי יכולות, יש לי כלים, יש לי עצב גדול

משהו בי מסרב להיפרד מתחושת הנטושה, הכואבת, החלשה
מה יוצא לי מזה לכל הרוחות?
מה אני אהיה בלי זה??

אני שואלת את עצמי בעיניים עצומות, מנסה לדמיין את עצמי לרגע בלי זה
ומרגישה שאז גם אני אנטוש אותי...

[בתהליך_הזה*]

_משהו בי מסרב להיפרד מתחושת הנטושה, הכואבת, החלשה
מה יוצא לי מזה לכל הרוחות?
מה אני אהיה בלי זה??
אני שואלת את עצמי בעיניים עצומות, מנסה לדמיין את עצמי לרגע בלי זה
ומרגישה שאז גם אני אנטוש אותי..._
מעניין, את בעצם אומרת שלהיפרד מתחושת הנטושה והחלשה גורם לך להרגיש שאת נוטשת את עצמך...
זאת אומרת שאת לא באמת מצליחה לדמיין את עצמך לא נטושה, אבל מה יקרה אם במקום לדמיין את עצמך נפרדת מהרגשות הקשים תדמייני את עצמך חזקה, מכוונת, סומכת על עצמך, חיה את חייך באופן המלא ביותר, איך זה נראה בדימיונך?
האם יש לך תחושה פנימית חזקה שמי שאת חווה את עצמך זה רק חלק קטן מאני גדול יותר?@}

[מתבגרת*]

כן, מדוייקת שכמותך, זה רק חלק קטן במי שאני
אני אשה מאוד איכותית מהרבה בחינות
אבל כרגע הילדה הקטנה שולטתתת, לצערי עם עצב גדול
ואם אתכחש לכך אנטוש אותה
אני מנסה מידי פעם להיפגש בה, לתת לה חיבוק אבל היא חלשה חלשה חלשה...

אני לא בטוחה שהבהרתי אבל כבר עברתי נושא
זה לא בגלל אבא שלי הכאב עכשיו (למרות שמאוד כן בתת קרקעי)
אלא כי שבוע אחרי שהאקס שלי היה איתי הוא כבר התאהב במישהי אחרת
ומקשר שהיה שם תמיד איתי ובשבילי
הוא חתך ממני בחדות
וזה מכאיב לי מאוד, מעמיד בספק את כל האהבה הגדולה שלו כלפי, עליה הצהיר לאורך השנים
ומשאיר אותי עם כאב עמוק בלב, מחשבות טורדניות, בקומי ובשוכבי
כואבת את הפרידה החדה הזאת

אני זו שרציתי להיפרד אבל גם כשקמתי ועזבתי, נשארתי חברה שלו
שוחחנו ארוכות כל יום
נפגשנו מידי פעם, ישנו ביחד, שכבנו, התחבקנו (החלק היותר משמעותי)
ובפעם האחרונה אמרתי לו שלא מתאים לי יזיזות איתו
כי הוא כבר יצא לחיפוש באתרי היכרויות
ושבוע אח"כ הוא כבר עמוק בתוך קשר גדול, אהבת חייו
ואיתי הוא לא מוכן לדבר על הכאב שלי
קורא לזה - נבירה, מורבידית..
וברור שהוא צודק אבל, אז מה? אני פה כואבת, קשה לי, למה אתה מתעלם מזה?
מוכן להיות חבר שלי רק בתנאי שלא נדבר יותר על העבר שלנו
כחחח
ממש חבר.
לא פלא שאין לו חברים.

***
אני רוצה להפיח בה חיים, להכניס אליה אור, להגדיל אותה על אמת
ולא לשכוח ממנה ולהתחבר לאנרגיות החזקות שלי
לתת לה אהבה, ללמד אותה שזה רק אני והיא וזה טוב וזה מספיק
לאהוב אותה כמה שהיא רוצה וצריכה, לגדל אותה..
היא כבר היתה פעם יותר גדולה ושמחה, אבל כנראה נתלתה באהבה שלו
ואין אדם אחר בעולם מלבדי שיכול להיות מסור לה כמו שאני יכולה
יכולה אבל לא עושה
וזו הנקודה שאני מרגישה שהיא נטושה גם על ידי...

תודה

[פרח_הלימון*]

אפשר להמליץ לך על טיפול אצל הומאופת ? זה פשוט עוזר (אני יכולה להמליץ על שלי,הוא סוג של קוסם בעייני)

[בתהליך_הזה*]

_אני רוצה להפיח בה חיים, להכניס אליה אור, להגדיל אותה על אמת
ולא לשכוח ממנה ולהתחבר לאנרגיות החזקות שלי
לתת לה אהבה, ללמד אותה שזה רק אני והיא וזה טוב וזה מספיק
לאהוב אותה כמה שהיא רוצה וצריכה, לגדל אותה..
היא כבר היתה פעם יותר גדולה ושמחה, אבל כנראה נתלתה באהבה שלו
ואין אדם אחר בעולם מלבדי שיכול להיות מסור לה כמו שאני יכולה
יכולה אבל לא עושה
וזו הנקודה שאני מרגישה שהיא נטושה גם על ידי..._
ממש, ממש, ממש מרגש הדברים שכתבת ואת אכן מתבגרת והתהליך שלך מקסים, רק שימי לב שאת התחלת פה תהליך או לפחות שלב חדש בתהליך שכולל בתוכו את הכאב והרצון והכל יחד.
והמרגיעון המושלם: ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד.

[פלוני_אלמונית*]

תגידו, איך זה שכשאני כתבתי על אבא חולה סרטן (נפטר כבר לפני מספר שבועות), ומשהו מכוער שאמרתי לאמא שלי, צלבו אותי פה פשוטו כמשמעו כטרול ששואב אנרגיות ושמה שאני כותבת הזוי ולא רלוונטי לנושאים של באופן, ממשיכים להיפתח דפים באותו סגנון (לי אין התנגדות דרך אגב) והכל בסדר? אף אחד לא צולב, אף אחד לא טוען שזה דף שאינו תואם את אופי האתר שאמור לדבר רק על הנקה ובלי חיתולים וכו'. מה קרה?

[אחת*]

פלוני אלמונית, משתתפת בצערך.

[ב_עילום*]

_יש לי יכולות, יש לי כלים, יש לי עצב גדול
משהו בי מסרב להיפרד מתחושת הנטושה, הכואבת, החלשה
מה יוצא לי מזה לכל הרוחות?
מה אני אהיה בלי זה??
אני שואלת את עצמי בעיניים עצומות, מנסה לדמיין את עצמי לרגע בלי זה_

מכירה את זה מאד.

אני מוצאת עצמי מאפשרת לסיטואציה להיות.... להציף ,בלי לברוח לפתרונות, בלי לברוח לחיפוש אחר פתרונות
ובתחושה שלי - אני ממש מאפשרת לילדה, לנערה שבי, לחזור לאותו מקום כואב, לאותן חוויות עם שלל הרגשות/זכרונות/תחושות שקשורים אליהן אבל לא לבד: אני שם איתה עכשיו.

מפתיע אותי בכל פעם מחדש כמה כאב ופחד שמור שם... וכמה זה אפשרי לי לחזור לשם מהמקום החזק והבטוח שאני נמצאת בו היום.

יש חוט סמוי ומבלבל בין להביט על הכל מנקודת מבט של "שיעור" לבין בריחה והדחקה. ואני מרגישה שרוב הזמן אני נעה בין לבין...

[מתבגרת*]

תודה תודה בתהליך , את ממש נוגעת בי עמוק ובעדינות.

פגשתי את המדיטציה הזאת מפגש עם הילדה בתוכי זה בא לי בול בזמן, בפייסבוק, בקבוצה של הו'אופונופו.
עשיתי אותה פעם אחת עם ההקלטה ומאז מידי פעם כבר כמה ימים.
כבר קודם נכנסתי לפגוש אותה והיא היתה במצב מאוד קשה, ולא הצלחתי לזוז משם, אבל עכשיו, עם ההנחיה העדינה שלו, היא מתעוררת לחיים המתוקה הקטנה, נותנת לי לחבק אותה וממש הרגשתי שאני מחבקת אותה באהבה הזאת שאני מתגעגעת אליה. ממש פיסית הרגשתי את החיבוק הזה שעושה נעים בגוף ובנשמה - איתה! איתי מדהים איך שאנחנו בנויים...

ב עילום, כן, אם אין אני לי מי לי...

מה שיוצא טוב מהקושי שאני חווה עכשיו זה באמת הרבה מדיטציה, (יחסית) הרבה להיות עם הכאב, יותר מודעות, יותר חיבור לעצמי, אני זוכרת שזה מביא טוב בסופו של דבר...
הכאב הזה בלב.. אני מנתבת אותו טוב, אני חושבת
מקווה שיתחלף בשמחה גדולה בקרוב

[מתבגרת*]

פלונית, גם אני משתתפת בצערך.. אני לא יודעת מה כתבת בדיוק ומי עשה עלייך עליהום, אבל אני מצטערת גם על זה.
אני פה בבאופן כבר שנים רבות, אין לי ילדים וחלק מהזמן גם בלי בנזוג (עוד לפני שהיכרתי את זה שנפרדתי ממנו עכשיו)
ותמיד התקבלתי בברכה
וקיבלתי תמיכה..
אולי תנסי שוב...?

ובהזדמנות זו - תודה תודה תודה - ליונת שרון וכל אנשי באופן לדורותיהם

[...*]

פלונית, קודם כל צר לי לשמוע על הרגשתך הרעה ועל פטירתו של אביך. תנחומיי.

אם את מבקשת באמת הסבר אז הנה הוא כפי שאני ראיתי מהצד את הסיטואציה. כותבת לך דווקא משום שלא השתתפתי בדף שפתחת אבל אני זוכרת אותו ואת הדיון שהתעורר.
1) הדף נפתח בתקופה לא טובה. יש כאלה בבאופן. שכולם רגישים וקופצניים וחשדניים. זה לא סיבה לכלום אבל זה מוביל להתנהלות הרבה פחות נעימה ומכבדת.
2) הדף נפתח בתקופה שבה היתה רגישות גבוהה לדפי תמיכה ותחושה שיש הצפה שלהם באתר ושהם מכסים על היכולת ליצור תוכן שמשמעותי לכולם ולהיחשף לתוכן כזה.
3) פתחת דף שנראה היה מאוד ספציפי ושעסק בסיטואציה מאוד פרטית.

הדף הנוכחי עוסק בבעיה כללית ורחבה וכפי שאת רואה הוא אינו רק דף תמיכה "פרטי" אלא כזה שבו אנשים משתפים ומספרים על חוויות התבגרות דומות. יש לו סיכוי גבוה לתרום לקהילה ולא רק למי שפתחה אותו.

אני מציעה שאחרי שתראי את הדברים שכתבתי תמחקי אותם או תעבירי לדף אחר אם תבחרי להמשיך ולנהל דיון בשאלה. הדף הזה אינו המקום המתאים לשאלה ולא נראה לי שכדאי להסיט את הדיון לשם.
מאחלת לך נחת.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

ובהזדמנות זו - תודה תודה תודה - ליונת שרון וכל אנשי באופן לדורותיהם

[מתבגרת*]

אני שוקלת להחליף את שם הדף, למשהו יותר בלוגי, בסגנון - הגיע זמן להתבגר או משהו כזה..

[מתבגרת*]

אני מרגישה כבר הרבה יותר טוב,
אחרי ימים של המון בכי וכאב, אני בוכה בקושי פעם-פעמיים ביום...
עשיתי את המפגש עם הילדה הפנימית כמה פעמים
ומדיטציית נשימות, כשכואב, לתוך הכאב שבלב (ממש כאב פיסי)
וגם תהליך של "התמקדות" (עם הספר) שחידד לי שהכאב שבלב הוא בעצם מתחושת הלבד ומהפחד שזהו, ככה זה יהיה מעכשיו ופחות מגעגוע באמת אליו, כמו שאני קוראת לזה, עדיין, רוב הזמן
וגם שותה תמציות באך (שאני רוקחת לי מערכה שקיבלתי פתאום במקרה בדיוק עכשיו, ובהדרכת חברה)
וגם כתבתי לו מכתב שתיאר את הכאב הזה והוא ענה שהוא יודע למה אני מתכוונת כי זה בדיוק מה שהוא חווה כשעזבתי אותו.. וזהו, לא רוצה לחזור לקשר הכואב שלנו וממשיך הלאה.. (מי ביקש ממנו בכלל)
וגם ניזכרתי איך כמה פעמים בשנים שהייתי איתו וכתבתי לי חזון על איך אני רואה את עצמי עוד שנה וכאלה, אז כתבתי - "לחזור לבית שלי, בלעדיו"... אז מה אני רוצה? קיבלתי את מה שביקשתי...
וגם אני זוכרת שהתגעגעתי אפילו לעצב שבכמיהה למישהו, רק לא להיות איתו בקשר המכאיב והלא משתפר שלנו...
אבל לא תמיד ההגיון עושה את העבודה, והעצב חזק ושוטף את הזכרונות, והגעגוע למישהו קרוב מטשטש את המסקנות הנחרצות מאז.

וירדתי עוד קילו!!

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

זהירות עם הירידה במשקל- זה צ'יק צ'ק יכול להפוך לאנורקסיה קלה ולא רק שזה נורא לא בריא, זה גם נורא לא יפה..

[מתבגרת*]

אני אחרי ארוחה דשנה של חומוס ושפע של סלטים טעימים בדלית אל כרמל, כולל קפה ו 2 בקלאוות לקינוח.... אל חשש
אבל תודה על האכפתיות

[מתבגרת*]

הכאב חזר
כנראה החג שנותן הרבה זמן פנוי ושקט
דווקא כן נפגשתי עם חברים ונסענו לדליה, אבל בדרך חזרה באוטו
נזכרתי שנסענו ככה פעם בהרכב כזה אבל איתו
ושיחקנו בדרך משחקים מצחיקים והיה לי כל כך טוב וצחקתי המון והייתי מאושרת
ועכשיו באוטו סתם, יושבים ושותקים או מדברים קצת כזה פה ושם.. ואם הוא היה בטח היינו נהנים יותר
ושוב גל של געגוע מפלח את ליבי והדמעות עולות
הלוואי שהייתי יכולה לסמוך על עצמי יותר
לדעת שעשיתי את הבחירה הנכונה, למרות שעכשיו זה כואב
עכשיו אני במדבר, אחרי שעזבתי את סיר הבשר
עכשיו אני במדבר בכאבי גדילה וצמיחה
וכל ההתגעגעות הזאת, לסיר הבשר, רק משאירה אותי במדבר ומרחיקה אותי מהארץ המובטחת
ככה אני אומרת לעצמי... מנסה בכוחות פנימיים לעשות תזוזה מהמחשבות הכואבות
מחוסר האמון שלי בעצמי, בהחלטה הנחרצת שהיתה לי פעם ושגרמה לי לעזוב אותו
ממש להילחם מול הרצון החזק שלו, מול הדמעות שלו, היתה לי ידיעה שזה לא זה
ועכשיו כשהוא עזב
והלך עם מישהי אחרת
אני מדמיינת איך טוב להם ביחד, איך היא נהנית מכל הטוב שבו שלו שהוא
היא עוד לא נחשפה לכאב שהוא יודע לגרום, כי זה עוד בהתחלה
ואולי אם תהיה לי התחלה מחודשת איתו, כבר יהיה לנו טוב
כי אני כבר יודעת כמה הוא חסר לי כשהוא אינו ואוכל לתת לו את הבטחון הזה שהיה כל כך חסר לו פעם, ברצון שלי אותו
(אני עוד לא יכולה לומר - באהבה שלי אליו)
(אולי כשהוא יחזור)
והוא יהיה שמח יותר איתי ואז יהיה פחות פגיע ופחות פוגע
וגם כשיתפלק לו אני אוכל לחבק אותו כמו שהוא ביקש ממני אז
לא להילחם בו בחזרה אלא להכיל אותו ולהרגיע אותו, להזכיר לו שאנחנו פה בשביל לאהוב...
אוף

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אחרי שהחלטת שזה לא זה, את חושבת שאם הייתם ביחד דעתך הייתה משתנה? לא היית מגיעה אל אותם מכשולים שהיו אז?
אני לא בטוחה שזה הפיך. יותר נראה לי (באינטואיציה ומתוך נסיון החיים שלי כמובן) שאת פשוט מתקשה להיפרד, את באבל וחסרים לך המון דברים שהיו. אבל אם תחזרו צ'יק צ'ק הבעיות יצופו.
מה את אומרת?

[עפרה_שחר*]

תודה על השיתוף, אני לומדת ממך הרבה.

[מתבגרת*]

הי נקודות, את כמובן צודקת, ההגיון טוען שאת צודקת
הלב לעומת זאת...

דיברתי קודם עם מישהו סתם שיחת חולין, ועלה שם יישוב, אמירים
ונזכרתי שהייתי שם לא מזמן לכמה דקות, רק ביררנו איפה נמצא מקום אחר ויצאנו..
עם מי הייתי שם?.. ניסיתי להיזכר...
פלאח!. איתו..
החץ ישר ללב
הוא לקח אותי לטייל עם האוטו החדש שלו
ביום האחרון בעצם שנפגשנו
זה שבלילה שלו כשהוא ישן כאן, למרות שכבר היינו פרודים, אמרתי לו שלא עוד ס ק ס , לא רוצה להיות י ז י ז ה...
וכמה ימים א"כ הוא מצא את האהבה החזקה החדשה שלו שמתפתחת כל כך יפה..

על כל פנים
אני באמצע שיחה על הא ודא ובא לי הפלאח הזה - וואו - איך להסביר? ממש כאב חזק בחזה
רצון לבכות
אבל אני בשיחה על הא ודא עם מישהו שאני בדיוק עובדת איתו ברגעים אלה... לא מתאים..
נושמת עמוק, מנסה לחשוב על דברים אחרים
למרות שכבר כן התרטבו לי העיניים גם איתו כמה דקות קודם, כששאל אותי אם אני שמחה עם המעבר לפה, חזרה...
אמרתי שכן, ברור והוא התחיל - לא תמיד זה ברור שמרוצים מהבחירות שלנו..
מה שהוביל לשיתוף קטן על בחירות שבדיעבד לא שלמים איתן
גם הוא אמר שזו תקופת אבל, שכל פרידה, לא משנה מה וממי ולמה - זה כואב, יש קרע שלוקח לו זמן להתאחות

הכאב החד חלף כבר אבל הכאב העמום עוד שם
עד מתי אלוהים? עד מתי האבל הזה?!

[מתבגרת*]

עפרה תודה גם לך
מה את לומדת?

[מתבגרת*]

זהו, שיניתי את השם.

אז אולי עכשיו יהיה נכון להוסיף שזה:
דף בלוג

מקווה ש ... עדיין תמצא אותו לגיטימי

לי הוא מאוד עוזר, מעבר לדברי הטעם שנאמרים לי בו,
עצם קיומו.

אני במצב בו מדי פעם הבדידות מציפה אותי בכאב נוראי
למרות שיש לי תודה לאל חברים שמדברים איתי ומבלים איתי, כמעט לא עובר יום בלי לפחות מפגש אחד כזה או אחר
אבל עדיין - יש 24 שעות ביממה והכאב הזה.. אין לו שעות קבועות
אז כשאני מרגישה כבר נחנקת, פתאום אני נזכרת בדף שלי ורצה אליו
וזה כזה אושר וכזו נחמה למצוא בו משהו שעוד נשמה טובה מצאה לנכון לשתף איתי

תודה

[מתבגרת*]

סיימתי עכשיו שיחה של שעה וחצי עם חברה מאוד מחזקת ומחדדת
ולפניה ההתכתבות עם חברה אחרת
ואני מרגישה מחוזקת

דבר ראשון -
היא שאלה אותי לאיזה זוגיות שאפתי כשהחלטתי להיפרד ממנו
עניתי:
דבר ראשון אני רוצה שהיא תתחיל מאהבה הדדית, של זיהוי הנשמה
ועם הנשמה של ... אף פעם לא היה לי תקשורת טובה
אני רוצה בנזוג שנרגיש קרבה כזאת בלי מילים
בעיניים ובחיוך
שגם לא היה לי איתו.
משהו עדין, עמוק

והחברה השניה חידדה לי שזה שאני עכשיו כביכול מתגעגעת אליו,
זה כי אני רואה איך הוא נהיה עם מישהי חדשה
אבל אני לא יכלתי להוציא ממנו את הטוב שיש לו איתה
איתי לא היה לו טוב וזה לא היה קורה במילא
אני + הוא לא שווה להוא + היא

שורה תחתונה - לא כואב לי הלב עכשיו וזה מה שהכי חשוב
ואנ יכולה להמשיך לעבוד - אני בפיגור רציני עם כל המכאובים האלה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

_אני רוצה בנזוג שנרגיש קרבה כזאת בלי מילים
בעיניים ובחיוך_
חשוב. חשוב מאוד!! חשוב גם שתהיה קירבה עם מילים. שהשיח יהיה מפרה, מעניין, הגיוני, גורם לקירבה, הערכה הדדית, חברות וכו'.
ולכן - חבל על הזמן להתעסק עם המראה החיצוני, חבל על הזמן להתעסק עם ההיסטוריה של הבנאדם, בוודאי שלא עם הגיל. כן רצוי ועדיף שיהיה בשלב שלך (כגון: לפני ילדים ורוצה לבנות בית או לפני נסיעה גדולה ואחרי זה לימודים וכו').
תראי, הזמן מרפא. שוב - מנסיון. את תגדלי ותתחזקי ותכירי ותמשיכי הלאה וכך גם הוא. יכול להיות שבעולם הזה לא נועדתם אחד לשני ומישהו אחר מחכה לך מעבר לסיבוב. אם יש לך סבלנות ואמונה...
חזקי ואמצי @}

[פלונית_מתבגרת_איתך*]

מתבגרת, תודה על פתיחות הלב
הפלאחים האלה כמו הכאב, האבל והילדה הקטנה כל כך מוכרים לי
את עושה עבודה עמוקה ואמיתית ואני משוכנעת שתוביל אותך לחיים הרמוניים יותר עם הילדה הקטנה ועם הקשר הבא שיהיה טוב יותר בזכות העבודה הזו
ובינתיים יהיו עוד פלאחים... ויהיה עוד כאב, ואם הוא לא היה, לא בטוח שהיית מעמיקה בעבודתך
וזה ייקח זמן עד שיפוג הכאב
מחוויותיי אני יכולה להמליץ מדי פעם לתת למחשבות ולעבודת הראש לנוח בפעילות פיזית ... למשל:
לבנות רהיטים כמו שהתחלת/לעשות יוגה
או בפעילות פיזית ואדמה - לעבוד בגינה/להתלכלך/לשתול/לעדור/זה הזמן להכין גינת קייץ
להתנדב
לטייל
ועוד ועוד

מחבקת אותך

[רוזמרין*]

נקודות, מתבגרת כמעט בת 50 ואת מתייחסת אליה כטינאייג'רית. לא יפה....

[מתבגרת*]

הי רוזמרין, חיכיתי לך וללשונך המושחזת...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אוי...אנסה לבדוק מה קרה פה בהמשך..
יוצאת לרעות

[בתהליך_הזה*]

תודה על השיתוף, אני לומדת ממך הרבה.
אני קוראת אותך ומרגישה איך אני צומחת יחד איתך, אין לי כל כך מה להוסיף אז אני שקטה, אבל רק רציתי שתדעי שאני פה, קוראת, חושבת מרגישה.
ותודה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

נקודות, מתבגרת כמעט בת 50 ואת מתייחסת אליה כטינאייג'רית. לא יפה....
קבלי זאת כמחמאה מתבגרת...
פשוט אצלי בראש לא עוברים דברים כאלה, בגיל כזה וגם הניק כמובן בלבל.

[מתבגרת*]

אתמול חגגתי את יומולדתי ה 49, אצלי בבית
באו חברים, כל אחד הביא משהו טעים, ישבנו אצלי על הדק ואכלנו ושוחחנו
אני נורא אוהבת לראות חברים שלי שלא הכירו קודם משוחחים
שיצרתי עוד קשר נחמד סביבי
ואח"כ עברנו למדורה ושם המשיכו הפטפוטים עד שחברה טובה שאלה - שנעשה לך מעגל ברכות?..

זו מסורת שקרתה כבר כמה פעמים אבל מרוב שהאקס הציני שלי ירד עלי, חשבתי שהפעם נוותר על זה
היא אמרי לי - מה פתאום לוותר? וכינסה את כולם סביב המדורה

וואי וואי וואי איזה כיף היה
לשמוע מכולם כמה הם אוהבים אותי (עם פירוט!) ושאני יקרה בחיים שלהם, וגם לקבל ברכות מתוקות
פשוט ערב נפלא

זה היה מועד לפורענות, כי כל מיני פונקציות שנעשו בעבר על ידי הגבר שהיה לי.. מי יעשה?
אז ד' הגיע מוקדם יותר עם הגרלנדה ותלינו אותה ביחד צ'יק צ'ק בלי שום בעיות
ואני בעצמי עשיתי את המדורה, בהתחלה, ובהמשך י' תיחזק אותה
ולא היתה גיטרה ולא שרנו.. לא נורא..
ובסוף הלכתי לישון לבד ואף אחד לא חיבק אותי זה היה קצת מצער...
אבל הייתי כל כך מלאה בשמחה ואהבה שזה לא הצליח ממש להפריע לי

הבוקר החצוף צ'יטט איתי לשאול איך היתה היומולדת. - נהדרת. - יופי טופי. - בטח היית נהנה. - בטח.
ופטפטנו קצת על ענייני העבודה שלו וזהו. בסוף הוא כתב:

• להת ! אז עניתי: - להת? אז הוא כתב: ביי. - ביי

לקח לי שעה להרגע מהחדירה שלו לשלווה המתחדשת שלי.. הכלב של השכן הרוויח עוד טיול בחוץ...

[מתבגרת*]

הבוקר נזכרתי שבכלל לא חשבתי עליו
אני מרגישה טוב... נראה לי שעבר לי
טוב, כבר הרגשתי ככה קודם, זה לא מבטיח שלא יגיע עוד פלאח פה ושם
אבל בכלל אפשר לומר שאני כבר לא מסתובבת עם הכאב הזה שבלב, באזור החזה
הכאב הפיסי עבר
המחשבות מגיעות להציק פה ושם אבל מידי פעם אני מזהה שזה קורה ולוקחת אותן למקום אחר

בפעם האחרונה שחטפתי התקף בכי רציני של געגוע (בבוקר תוך כדי ברכות השמש)
בעקבות זה שסידרתי פה קצת ומצאתי צדפים שאספנו באיזה טיול בסיני (שרבנו גם בו לא מעט.. אבל גם נהנינו בסופו של דבר)
ישבתי ועשיתי את התרגיל הנפלא של ההו'אופונופו
ראיתי אותו למול עיני ואמרתי לו (תוך כדי בכי רטוב במיוחד)
אני מצטערת
תסלח לי
תודה
אני אוהבת אותך

YYY זה כאב שכמעט הפסקתי אבל אמרתי לעצמי - תני לזה צ'אנס. עכשיו זה כואב אבל הם קוראים לזה "התנקות" אולי זה ינקה...
אז עשיתי שוב ושוב ובאמת הרגש התחיל להיות נעים יותר, עצוב אבל רך, לא כואב כזה
ואמרתי לו שוב ושוב - אני מצטערת שיצרתי לנו חיים כל כך כואבים
בבקשה תסלח לי
תודה על כל הטוב שהרעפת עלי ועל כל השיעורים שעברנו ביחד
אני אוהבת אותך
וככה הצלחתי לאהוב אותו כמו חבר יקר ולא כמו אהוב בלתי מושג
שזו המציאות הרי
ברור לי שאם הוא חוזר אלי אני מתבאסת שוב מהחיים איתו.

[מתבגרת*]

בתהליך הזה , עכשיו כשיצאתי מהבועה של הכאב שלי, אני פתאום קולטת שאת גם בתהליך הזה... ומה שלומך?
ומהו בדיוק התהליך? אולי תרצי לספר לי?

[מתבגרת*]

היום היתה לי שעה, שממש הגדרתי אותה, תוך כדי, כאחת הקשות בחיי (בת מזל מפונקת שכמותי)
הוא היה בדרך הנה - הנוטש המקורי, לא הבאים אחריו
(למי שהצטרף מאוחר - לדף הזה קראתי בהתחלה: היה לי חרא של אבא )
הוא הגיע לצילומים לצורך הסרט שאני מכינה לו לכבוד יומולדתו ה 80. מה שהתחיל את הדף הזה בעצם.
הייתי כולי בסטרס נוראי.. צפיתי שוב בתמונות של הסרט, אחרי כמה שבועות הפסקה
ושוב, לראות אותו בחברת בנותיו מהנישואין השניים - לוקח אותן לטקסים במסגרת עבודתו, מטייל איתן, בארץ ובעולם, פשוט סיוט.
ז"א לא שעיני צרה בהן, מגיע להן שיהנו (והן בטח השתעממו בכלל)
אבל החוויה הזאת של - לי אין אבא - למרות שהנה, הוא כן היה אבא של מישהו אחר.. קשה.. קשה...
והנה הוא עוד מעט הוא מגיע ואני כולי בדמעות
ובמקביל שוב צפים הגעגועים ל X שאני בכלל נטשתי ולא רציתי ופתאום כשהוא עבר לאהבה אחרת, אני גם קרועה מגעגועים אליו..
כל הפצע הזה הפתוח של הילדה הנטושה ולא אהובה ביעבע לי בקרבי.
ניסיתי מהר - תהליכי סליחה, דמיון מודרך, לחבק את הילדה הפנימית, תהליך סליחה לאבא, תהליך סליחה ל X... שיחזור טקסטים חכמים שאני קוראת על חוסר הזדהות עם ה"עצמי" הזה שהוא קיים בי אבל הוא לא אני.. ממש חמ"ל SOS פנימי אבל לא הצליח לי והייתי ממש מבוהלת שהוא יבוא ואני אקבל איתו עם עיניים רטובות ושוב איילל לו, הרי כבר אמרתי לו את כל מה שיש לומר, הוא לא ישתנה פתאום, ברור שזה ביני לביני עכשיו.

למזלי כי רב התקשרה בדיוק חברה, שמצויה בעניינים. פרקתי באוזניה הקשובות את מצוקתי, דיברנו על כל זה מכל מיני כיוונים, קצת רווח לי, עברנו לדבר על ארועי יום העצמאות הצפויים לנו וככה איכשהו יצאתי מהסטרס, וכשהו כבר הגיע יכלתי לתפקד "כמו גדולה" ולהיות נעימה ויעילה.
כן כן , שוב אני ה"נעימה" הזאתי.. חלילה לא לחרב את התוכניות כי רע לי ועצוב לי.. כמו כשהייתי קטנה.
אמרו לי שכשהם התגרשו , כשהייתי בת 7, קיבלתי את זה ממש בקלות...
ובזמן אחר אמא שלי אמרה לי, שהייתי ילדה מאוד עצובה...
כן, ממש בקלות.
הכל בפנים, אני ילדה טובה.

[מתבגרת*]

פלונית מתבגרת איתך אני רואה עכשיו שלא הגבתי לך
תודה על הקירבה שבטאת
ועל ה"טיפים" , שאני ממש עושה את כולם עוד לפני שכתבת, מה שגורם לי לחבב אותך עוד יותר
ולהרגיש קירבה
ומה שלומך עכשיו?

בתהליך הזה, קראתי שוב במעלה הדף וראיתי שכתבת בעצם על התהליך היפה שלך
ואני הייתי קצת מטושטשת מהכאב שלי ולא זכרתי
ושוב קיבלתי ממך עידוד והשראה

[אהבת_עולם*]

תודה שהזמנת אותי.
לא ידעתי שזה הדף שלך.

שחידד לי שהכאב שבלב הוא בעצם מתחושת הלבד ומהפחד שזהו, ככה זה יהיה מעכשיו ופחות מגעגוע באמת אליו

אני חושבת שאת צודקת בזה.
אני חושבת שבאמת הכאב נובע בעיקר מהפחד - שזהו, לא יהיה יותר. אני כבר אשאר לבד כל החיים, אף אחד לא ירצה אותי, לא אמצא אף פעם. כל מיני סרטים כאלה (כמו שרק אנחנו יודעים לייצר).
ואז, אם זה באמת נכון - זה אומר שאולי כבר עדיף החרא שהיה (עם טיפת הטוב שבו, כמובן... אחרת לא הייתה שום בעיה לעזוב) מאשר הסרט השחור שאני רואה מול העיניים?
ואז נדמה שמתגעגעים...

***********

_והוא יהיה שמח יותר איתי ואז יהיה פחות פגיע ופחות פוגע
וגם כשיתפלק לו אני אוכל לחבק אותו כמו שהוא ביקש ממני אז
לא להילחם בו בחזרה אלא להכיל אותו ולהרגיע אותו, להזכיר לו שאנחנו פה בשביל לאהוב..._

כן, את באמת חושבת שזאת הדרך הנכונה להתנהג עם אדם פוגעני?!
(ואני הבנתי ממך שזה לא משהו פה ושם, אלא ממש דרך התנהלות שלו...)
מי שפוגע על בסיס קבוע, זה ממש לא משנה מה הסיבות שלו, ובטוח יש לו סיבות טובות - את לא צריכה להיות שם, ובטח לא לחבק אותו.
שימצא מישהי אחרת שתהיה העובדת הסוציאלית שלו....
לך מגיע יחס יותר טוב !!!

[מתבגרת*]

תודה לבנת פרא עולמית
ממש כיוונת לשפיץ של החץ - ושייפת אותו...!
(שזה טוב, כאילו - כבר לא חד)

[מתבגרת*]

מזמן לא עדכנתי.
היומולדת 80 של אבא הוכתר כהצלחה. שני הסרטים שהכנתי לו היו מצוינים ועוררו את ההדים הרצויים.
רק שהיתה בעיה קטנה.
הארוע נערך באולם קטן עם 2 שולחנות גדולים, ואיכשהו יצא שכל הילדים והנכדים שלו היו בשולחן אחד
וכל החברים והדודים בשולחן השני
עם יוצאת מן הכלל קטנה - אני ובת אחי נבחרנו להיות ממוקמות ליד הדודים, שלא ירגישו לבד, בשולחן השני.
נחמד שהיא דאגה להם, האמא החורגת
אבל לי ולאחייניתי היא פחות דאגה. וכל הארוע ישבתי מבודדת מאחי אחיותי ואחייני ואבי - מרוחקת, בשולחן השני
לא הייתי לידו כשהוא התלהב, לא שמעתי מה שאל ואם אמר תודה, לא יכלתי להשתתף בחוויות ששיתפו אחיי על תהליך היצירה
וגם לא זכיתי ממנו, לאיזשהי הכרה בנתינתי. פרט לסימון עם הבוהן למעלה, דקות ארוכות אח"כ.
ישבתי ובכיתי ונהנתי מאוד לקבל חיזוק, הוכחה, לכמה שלא שמים עלי.
כן, התקרבנתי עד הסוף. הלכתי על זה. יכלתי גם פשוט לקום וללכת משם אבל לא, רציתי שהאמת העגומה תיראה קבל עם ועדה.

[מתבגרת*]

באמת יצא מזה משהו טוב.
מעבר להתנצלויות היתה גם שיחה, שהעלתה דברים שלא נאמרו עד כה, על פני השטח.
אני מאמינה שזה טוב, לדבר על דברים שמטרידים, וזה היה קטליזטור לעניין.
אולי זה פתח דף חדש.. ימים יגידו...

[מתבגרת*]

ובקשר לאקס.. גם יש שיפור.
אפשר לומר שהחודש הראשון היה נורא
כל הזמן כאב בלב, פיסי, המון בכי במהלך כל היום
הוא היה בראש שלי בשוכבי ובקומי, המון כאב געגועים וחרטה
החודש השני היה כבר יותר רגוע - הכאב הפיסי בלב הפסיק לגמרי
אבל עדיין היו הצפות של גלי עצב לעיתים די קרובות, פעם פעמיים ביום יומיים
ועדיין געגוע מטמטם.
עכשיו זה החודש השלישי ויש שיפור ניכר
ממש כבר מוכנה לקבל ולשחרר ולעיתים אפילו חשה שמחה על שלא הצלחתי להחזיר אותו (ניסיתי, בסוף החודש השני)
ונזכרת בו לעיתים די רחוקות, עדיין כמה פעמים ביום, אבל לא שוקעת למחשבות, זה קצר וכמעט לא כואב.

[מתבגרת*]

מאוד ממליצה על הספר "גירושים רוחניים" הוצאת פראג

[מתבגרת*]

תובנות חדשות בתהליך השחרור מהאקס

כל פעם שאני מבינה משהו חדש שמראה לי את החלק שלי בחורבן הקשר אני לוקחת את זה ממש קשה.
זה גורם לי תחושת חרטה נוראית
ומייד אני רוצה להחזיר אותו אלי כדי לכפר על העוול שעוללתי לו
וכדי להמשיך היכן שהפסקנו, באופן בריא ומאפשר יותר.
וזה כמובן לא אפשרי, כי הוא כבר בזוגיות חדשה וטוב לו שם והוא לא רוצה לחזור לקשר המכאיב שלנו.
וכל זה גורם לי לייסורים גדולים,
תחושת חרטה והחמצה כואבת נורא.

מה שהבנתי לאחרונה זה שני דברים -
אחד בא לי לבד:
שההקשר שאני עושה בין התובנה החדשה, לבין התיקון שאמור לקרות איתו - הוא בכלל לא הכרחי. זה אני שעושה את החיבור.
אני יכולה גם סתם להיות מרוצה מההבנות החדשות שלי, ולהזמין לחיי שותף חדש אשר אוכל ליישמן איתו.
עדיף אחד כזה שמתאים לי יותר...

התובנה השניה באה מחברה:
החרטה הזו, שמייסרת אותי, היא בעצם משהו חיובי - היא חלק מהתהליך הנורמלי של ההחלמה מהקשר.
וזה יכול לשמח אותי, שאני רואה, גדלה, מחכימה
פששש... זה היה ממש מהפך
עד עכשיו חרטה היתה בשבילי הדבר הכי מפחיד, הכי שלילי והכי סיוט
ופתאום זה שלב חיובי בהתפתחות שלי!

[מתבגרת*]

מרגישה הקלה גדולה
ממש שחרור...
נכון שזה בא בגלים, אבל גל כזה של ריחוק מהכאב עוד לא היה לי
אמן שימשיך ככה!

[אהבת_עולם*]

גם אם את עשית טעויות בקשר, עדיין לפי מה שהצלחתי להבין - הוא לא היה טוב בשבילך.
האם הטעויות שעשית מצדיקות את הפוגענות שלו?
ולולא מה שעשית הוא לא היה פוגעני?

אולי כדאי להפריד כאן בין שני דברים (מתחבר לתובנה שהייתה לך):

1. יש לו נטייה להיות פוגעני, ולכן הוא לא טוב לך בכל מקרה, וזה לא קשור למה שאת עושה או לא עושה
2. יכול להיות שעשית טעויות שאת יכולה ללמוד מהן לקשרים אחרים

נראה לי שחבל לייסר את עצמך כאילו את זו שגרמת לקלקול הקשר.
גם אם עשית טעויות, לא זה מה שגרם לקלקול.

(את מוזמנת לתקן אותי אם טעיתי בהבנתי)

ושמחה לשמוע על ההקלה...

[מתבגרת*]

תודה לך סוסה לבנת עולם,
אני חושבת שלא רק שלא טעית, אלא דייקת מאוד

רק שאני נכנסת לפעמים לדמיונות שהוא כבר לא אותו אדם פוגעני כפי שהיה..
שעשה כמה שינויים בחייו שהביאו אותו למקום יותר מודע ורגוע ושוחר שלום...
אבל..
את זה אי אפשר לדעת בוודאות, וגם רב הסיכויים שזה לא נכון
וגם אם זה כן נכון שעם החברה החדשה שלו הוא יותר רגוע
א. אולי זה רק לבינתיים (כמו שאיתי הוא היה בשנה וחצי הראשונות)
ו-ב. אולי אני מוציאה ממנו משהו קשה, בלי קשר למה שאני מתכוונת, אלא בגלל בעיות שהיו לנו בהתחלה,
כך שבמילא זה לא היה משתנה ביננו...

הלוואי שתהייה לי הזדמנות לממש את התובנות החדשות שלי בקשר הבא, הטוב והמיטיב, הבא עלי לטובה

[מתבגרת*]

אמן

[מתבגרת*]

חזרנו ! והקשר הבא עלי לטובה הוא ממש עם זה שרציתי לתקן איתו את כל השגיאות
איזה כיף!

[מתבגרת*]

ונפרדנו שוב
תודה לאל

[מיה_גל*]

[אהבת_עולם*]

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תקראו לי משוגעת אבל אני שונאת את אבא שלי בכול ליביייי על מה שעשה לאמא שלי . ועל מה שהייה סבלה בגללו .. זה סיפור ארוך אני אני חושבת שכאן אני יוכל לפרוק את זה . אז ככה .
שאמא שלי גילתה שהייא בהריון {עלי} . הייה ממש שמחהה . והייא היתה בסופרלנד אם סבתא שלי . אז הייא היתקשרה אליו וסיפרה לו . והוא שמח כזה . עכשוו הוא רצה מאוד בן אבל היסתבר שזאת בת . אז הוא הייה מתחיל להרביץ לה . ותבינוו היייא היתה בבהריוןן !! וכולה היתה סימנים כחולים . ודם .! וכול פעם הייה מרביץ לה ומכה אותהה ..!! עכשוו סבתא שלי {אמא שלה} לא יכלה לסבול את זה יותר ! {והוא משוגע} הייא הזמינה לו משטרה ויום למחורת אמא שלי שיחררה אותוו מכיוון "שאהבה אותו" עכשוו הלידה שלא הייתה קשה . ובצדק ! אחרי כול המכות שחטפה .. והייא לא וויתרה עלי !! עכשוו הייא היתה במוות קליני 16 שעות !! שתבינוו !! ואני כותבת את זה אם דמעות בעינם מרוב שכואב ליי !! ובאלבום שלי אין לי תמונה אחת איתהה !! כי הוא לא רצה אותי !! וברחח !!! ואתם יודעים מי גידל אותי ?! סבתא שלי {אמא שלה} והייא לא חייבת !! אבל הייא דאגה לי כמו אמא שאף פעם לא הייתה ליי .!! הייא היתה רעבהה .!! ונתנה לי לאכולל !! תראוו איזה אבא חראא !! בזמןן שאמא שלי גוססת בביה"ח !! "אבא" שלי טייל לוו .. !! תבניוו כמה חרא בן אדם יכול להיות !! ואזז .. שהגעתי לגיל 4 אני חושבתת . הוא הופיעע .. ורצה להכיר ביי .. גם אני הייתי בשוקק .. !! ואתם יודעים למה ?!? כי הוא ראה שאני גודלתת וגודלתת .. וחשב לעצמוו אם אני לא יכיר בבת שלי . מי יהיה איתיי ..?? ואז הוא התחיל לקנות לי והכולל .. אבל הוא עדין משוגעע .. משהוא לא תקין אצלו. הוא כול הזמן צועק ומעצבן .. והיום אני בת 14 עוד מאט .. ותבינוו .. הוא חושב שאני לא יודעתת .. אני משחקת את עצמי אוהבת אותו וכו'.. אבל אני מתעבת אותו בכול ליבי !! זה דבר בילתי נסלחח !! בלתי נסלחח !! וכואב ליי !! כואב לי מה שאמא שלייי וסבתא שלי עברו !! כואב ליי !! ואני לא חושבת שא]שר לסלוח על דבר כזהה !! אי אפשר !! זה לא הגיוניי !! אבל שאני אגדלל ויגיע לגיל מבוגר מספיק שאני יוכל להיתסתדר . הוא יכול לשכוח ממניי !! כמו שעשה לאמא שלי .. וגם אמא של אבא שלי לא סבלה אותהה !!! וכול הזמן קיללה אותהה !! ואמא שלי סה"כ אישה מאוד חמה . וטובה . ואהובה . וכואב לי !! סה"כ הייא היתה ילדה . הייא לא הבינה כלוםם !! למה זה הגיע להה !! אז שהייא היתה בביה"ח הייה לא מוגלה במוח מרוב המכות ש"אבא" שלי הכה אותהה .. עכשוו חתכו חצי מהמוגלה . זאת אומרת חצי מהמוח הלךך !!! ועכשוו הייא מתנהגת כמו ילדה כזאתת !! ואפילו אני מתנהגת יותר נורמלי ממנה !! לפעמים הייא ממש רציינת ולפעמים הייא עושה שטיותת !! אבל אפשר להבין אותהה !! ואתם בטח שואלים איך אני יודעת את זה .. אב ככה סבתא שלי סיפרה לי ץץ ופשוט הייתי בשוקק !! אז למה לעזזאל הוא היתחתן איתה !?!? כדי לאמלל אותה ?! ואני לא יכולה לדבהר אם זה אם "אבא" שלי !! כי הוא בכלל היתחרפןן ונראלי אפילו יהרוג את אמא שלי בסוףף !! אז אני מעדיפה להיתאפק ושאני יגיע לגיל מספיק מדובר אני ישב איתו ויספר לו הכול !! כול מה שנאי יודעת !! כול מי שאמא שלי סבלה !! וכול מה שאני סבלתי !! ואז נראה אותוו !! זה אבאא חראא !!!! שלא שווה את הכבוד שלי !! זה בן אדם שאין לו כבודד !! ולא יקבל כבודד בחייים !! כי אם היתנהגות כזאת !! מי יסבול אותו ?!?!?!אני אפילו לא גרה אם ההורים שלי בגלל אבא שליי !!! אני נמצאת באומנה ! ואני רואה את אמא וסבתא שלי פעם בשבוע {שישי ושבת} .. זה בלתי נסלח !! שאלוהים יסלח לי אבל אני לא יסלח בחיייייייייייייייים שלי על דבר כזה !! בחיים !! מכירים את המשפט הזה "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימך" ? כן אני מכירה ..את אמא שלי אני מכבדת מעל ומעבר .. אבל את אבא שלי ? לכבד ? זה בלתי אפשר !! ואני לא מאמינה שאתם הייתם סולחים על דבר כזה !! באמת הייתי צריכה לפרוק את זהה פה .. כי אין לי איפהה ..
ז

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה מה שנקראאא אבאא חראאאאאאאאאאאאאא !!!!!!

[מתבגרת*]

נותן קצת פרופורציות...