+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
הי לכולם
פעם ראשונה שאני פותחת דף בבאופן. אני קוראת "שקטה" כבר המון שנים....אך הפעם כנראה מתסכול ורצון למצוא פתרון/תשובה פותחת כאן דף...
אתחיל מהסוף אני מרגישה שיום רודף יום, עשייה ללא משמעות (בעיקר בעבודה) וכשמגיעה הביתה אני כל כך עייפה שחוץ מלרבוץ בספה, אחרי מקלחת לי ולקטנה
(יש לי שלושה בנות: 13,10 ותינוקת בת שנה וחצי) אין כח או חשק לכלום....וככה הימים עוברים ואני מרגישה מתוסכלת. לא יודעת מה לעשות כדי להרים את עצמי או
כדי למצוא משמעות בחיים שלי, כי כרגע התחושה היא: "מה?! זה כל מה שיש??" אני יודעת שזה נשמע מאוד כפוי טובה...בייחוד לאור העובדה שבסך הכל - הכל די בסדר...
אני כן הולכת פעם בשבוע ללימודי ימימה...ונפגשת מפעם לפעם חברות כך שאני כן עושה דברים שהם מהנים עבורי אבל עדיין מלווה אותי תחושה עמוקה של "סתם".
אשמח לעיצות ותובנות וכו'
תודה
חיה לי מיום ליום
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
חיה לי מיום ליום
שתי שאלות, להתניע את הדיון:
- מה עושות הבנות בשעות שאת אחרי העבודה?
- איזה דברים את ממש אוהבת ונהנית לעשות? או, מה אהבת לעשות כשהיית ילדה או נערה?
-
קרן_שמש_צהובה*
- הודעות: 538
- הצטרפות: 15 מאי 2016, 13:57
- דף אישי: הדף האישי של קרן_שמש_צהובה*
חיה לי מיום ליום
מקשיבה @}
ברוכה הבאה
ברוכה הבאה
חיה לי מיום ליום
נגררת אחר החיים
סוף הסיפור שם שמשום מה נמחק היה מעבר למשרה חלקית משמחת וגידול הילדים הרבה יותר בנחת
לך יש הסיפור שלך.. מעניין איך תכתבי אותו..!
סוף הסיפור שם שמשום מה נמחק היה מעבר למשרה חלקית משמחת וגידול הילדים הרבה יותר בנחת
לך יש הסיפור שלך.. מעניין איך תכתבי אותו..!
-
זרח_הפרח*
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
חיה לי מיום ליום
מקשיבה, מכירה....
חיה לי מיום ליום
כי כרגע התחושה היא: "מה?! זה כל מה שיש??
זה נשמע לי מקום טוב להתמלא ממנו, כדי לזוז או לשנות בדרך כלל צריך טריגר.
ימימה: "אנחנו מבינות שעלינו להיות בונות את החיים שניתנו לנו".
הרצון הוא השלב הראשון לעשיה. יש תקופות שונות שבהם היכולת שלנו להכיל, לבנות ולהתחדש משתנה. למשל שיש תינוקת יכול להיות יותר מאתגר. אולי זה שלב של לצמצם דווקא?
זה נשמע לי מקום טוב להתמלא ממנו, כדי לזוז או לשנות בדרך כלל צריך טריגר.
ימימה: "אנחנו מבינות שעלינו להיות בונות את החיים שניתנו לנו".
הרצון הוא השלב הראשון לעשיה. יש תקופות שונות שבהם היכולת שלנו להכיל, לבנות ולהתחדש משתנה. למשל שיש תינוקת יכול להיות יותר מאתגר. אולי זה שלב של לצמצם דווקא?