טיפול שגרתי ביילוד בבי''ח

אנונימי

אני מעוניינת להבין מהם מצבי חירום שדורשים טיפול מיוחד ביילוד. וגם רוצה להבין מהו "הטיפול המיוחד" (תודו שנשמע כמו איזה משהו של השבכ?) . אתמול בסיור בתה"ש המיילדת אמרה שבמקרים בעייתים יש טיפולים בתינוקיה . מה המצבים הללו?אני רוצה לדעת.
פתאום נלחצתי: מבררת כל כך הרבה על חתך בלידה, תנועות צירים וכולי, ואין לי מושג על מה עלולים לעשות לילוד?איך בודקים?

אם יש חשש לסכרת, תינוק גדול או קטן "מדי" (קטן מדי זה מתחת ל-2.500 ק"ג, גדול מעל 4 ק"ג(?) ) - בדיקת דם לסוכר ו"מעקב". לפעמים גם מתן גלוקוז בשתיה או ישירות לדם (מיותר במרבית המקרים לפי הנחיות ארגון הבריאות העולמית). הסכנה: תת סוכר. הטיפול המומלץ במקרה הצורך: הנקה תכופה, חימום (ע"י האם), בדיקה אחרי 4-6 שעות (לאחר שינק) שהסוכר תקין. אם לא- הנקה נוספת ובדיקה נוספת אחרי זמן (לא זוכרת, צריך לבדוק), ורק אם עדיין נמוך, לשקול לתת גלוקוז לוריד.
תינוק קטן, סביר שירצו גם להשאיר באינקובטור חימום, ואולי הזנה בזונדה (גם לא פג). הוא גם יעבור יותר בדיקות (נחוצות ברובן. תינוק קטן לגיל ההריון הוא מצב שדורש בירור). סיכון גדול לקבלת תמ"ל / שכנוע אגרסיבי/מפחיד לאם לתת תמ"ל.

אפגר נמוך

בעיות נשימה

צהבת - טיפול פוטו. אולי המלצה (שגויה) על הפסקת הנקה. בדיקות דם.

חום אמהי בלידה (שיכול להיות תוצאה של אפידורל, אבל גם של זיהום) - מתן אנטיביוטיקה, ספירת דם, ניקור מותני (לפחות ככה כתוב בספר שאני קוראת עכשיו, לא יודעת אם גם מיושם בארץ).

(נשאיר מקום לאחרים להמשיך).

בדיוק בשבילך:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

אפשר הרי לכתוב אחרת:
"מתברר כי ניקוז נוזלים הוא הליך מיותר ומזיק הגורם לתמותה גבוהה פי 3 של תינוקות אלה. (1% לעומת 0.3%)"
במקום זאת כתוב שלא ידוע כמה יילודים לוקים בתסמונת מחלת הריאות - למרות שמאמר חקר גם את זה ומצא 4% . והחוקר מסיק שההליך אינו מועיל - למרות שהוא עצמו מצא שזה מזיק!
מה שהורס אותי זה איך שבמחקרים תמיד המסקנות תלויות בתוצאות והקרבה שלהן להשתייכות של החוקר. הרי אם התוצאות היו הפוכות, היה כתוב שזה רשלני ביותר שיש מקומות שלא עושים את הליך כי נמצא שאפשר היה להציל עוד 0.6% מהתינוקות.... רואים את זה הרבה במאמרים על שינה משותפת וכדומה. אם התוצאות תומכות במשהו ממסדי, אז "המסקנות חמורות", אם הן תומכות במשהו לא מקובל, "התוצאות לא חד משמעיות"

מונו נוקי
קודם כל, לכל בית חולים יש פרוטוקולים משלו והם קצת שונים. אני מדברת גם על בדיקות שגרה וגם על מצבים מיוחדים.
למשל, בפוריה, כל תינוק מקבל כשגרה, מלבד מקלחת, חיסונים, חימום בערום וכו', גם הכנסת זונדה לבדיקת המעבר לקיבה והכנסת מדחום לבירור קיום פי הטבעת (!).

כרמית הזכירה את הבעיות העיקריות. יש עוד בעיות כגון רמות נמוכות של סידן בדם, רמות נמוכות של מגנזיום בדם, אנמיה של הילוד, המטוקריט גבוה מידי (אפשר לומר שזה ההפך מאנמיה), דימומים שונים (במוח, באדרנל ועוד) ומגוון של בעיות שעשויות לנבוע עקב מומים מולדים, חלקם מתגלים רק עם הלידה.

זה נשמע מאוד מלחיץ. זה נשנע כאילו לילוד הקטנטן אורבות אלפי סכנות בצאתו לאוויר העולם. זה נכון בחלקו, כי הוא באמת צריך להסתגל תוך דקות עד שעות למגוון חדש של מצבים - נשימה דרך הריאות ולא דרך הטבור, אכילה דרך מערכת העיכול ולא דרך הטבור, שמירה על חום גופו בעצמו ועוד ועוד ועוד. אבל! הוא מצויד בכל הדרוש לכך (ברוב המקרים) ולכן מצליח לצלוח את המשימה הזו של הסתגלות לעולם. חלק גדול מן הבעיות ניתן לצפות מראש (שכן הן תולדה של מצב האם בהריון, מום שכבר ידעו אודותיו או תולדה של לידה קשה וכו').

ובנוגע לנהלים - לכל מקום, כאמור, נהליו שלו לטיפול בכל אחד מן המצבים הללו. את המצבים הקלים יחסית, ניתן לעיתים לפתור בדרכים טבעיות. למשל - מניעת רמת סוכר נמוכה ע"י הנקה מייד אחרי הלידה. האם יש מצבים ספציפיים בהם את מתעניינת?

דנה,
איך אפשר לברר את הפרוטוקולים הללו? אני מניחה שלא מספרים לאמהות שבאות לסיור בפוריה שהולכים להכניס לתינוק שלהן זונדה כשגרה!!! מזעזע (אותי).

המוטוקריט גבוה קשור לצהבת,לא?

מונו - לא. זה קשור (אאל"ט) לפוליציטמיה. זו הסיבה שבגללה בתי חולים מעדיפים לחתוך את חבל הטבור מיד, כי הם טוענים שאחרת מגיע יותר מדי דם.

מונו - לא. זה קשור (אאל"ט) לפוליציטמיה
יש קשר עקיף לצהבת - כשכדוריות הדם מתפרקות, והגוף לא מפנה במהירות מספקת את תוצרי הפירוק, מקבלים צהבת. (בילירובין הוא אחד מתוצרי הפירוק של המוגלובין). כאשר יש הרבה כדוריות, צהבת היא אחת מן התוצאות האפשריות.

זו הסיבה שבגללה בתי חולים מעדיפים לחתוך את חבל הטבור מיד, כי הם טוענים שאחרת מגיע יותר מדי דם.
איזה מטומטמים!

איך אפשר לברר את הפרוטוקולים הללו? אני מניחה שלא מספרים לאמהות שבאות לסיור בפוריה שהולכים להכניס לתינוק שלהן זונדה כשגרה!!! מזעזע (אותי).
אני מניחה שמספרים, אבל במילים קצת אחרות, למשל אולי משהו כמו: "וכיגיע הילוד לתינוקיה נבדוק אותו ונראה שהכל בסדר איתו"...
ואם תשאלי ספציפית על הכנסת זונדה, הם יגידו - אנחנו אכן מכניסים צינורית כדי לוודא שהתינוק אינו סובל ממומי ושט מאוד נפוצים אשר ממש יכולים להוות סכנת חיים עבורו אם יתחיל לאכול.....
בקיצור - אין גבול לכושר ההטעייה (העצמית וההדדית) שהמערכת הרפואית פיתחה.

איזה מטומטמים
תתרגלי. את צריכה לעבוד איתם.

תתרגלי. את צריכה לעבוד איתם.
אני כבר עובדת איתם. בסוף גם אני אהיה מטומטמת, כאילו דא?

העיקר האופטימיות.
תחזיקי חזק בחבל שאנחנו זורקות לך. נשמור אותך מלשקוע (-;

אז עם מי אפשר להתיעץ כדי למנוע מהעולל בדיקות מיותרות?מה מיותר ומה חשוב?איך יודעים?

אגב , לבת דודה של בעלי, המליצו על טיפול באור ונתנו לו בקבוק תמ"ל. (כלומר לבן שלה.. בשל צהבת) במקרה כזה, מה אפשר לעשות? האם מותר להתעקש לא לתת תמל? מה עושים כשרוצים לשחרר את האם אבל להשאיר את הילוד בגלל צהבת?
אני סומכת עליכם שאם יהיה משהו, אבקש לשאול כאן ותענו לי אונליין;-)

החדרת מדחום לפי הטבעת הוא רוטינה, למיטב זכרוני, של כל בתי החולים - לשלול אטרזיה של האנוס. זונדה - מכניסים רק לתינוקות שנראים לא טוב, וגם לתינוקות שנולדים בניתוח.

זונדה - מכניסים רק לתינוקות שנראים לא טוב, וגם לתינוקות שנולדים בניתוח.
בפוריה כל התינוקות נראים לא טוב (אחד רזה מדי, שני שמן מדי, שלישי צהוב, רביעי חיוור, חמישי בורדו מדי....).
התינוקות שנראים טוב הם אלו שנולדו בניתוח.

טוב, אולי כדאי שאפסיק עם הקו הזה.. בכל אופן, חשוב לבדוק מה המדיניות בכל מחלקה באופן ספציפי.

השאלה לא רק מה המדיניות אלא מה סביר לעשות ומה לא?

אני מודה ומתוודה. תינוקות הקיסרי אצלי עברו שאיבות עמוקות. חשבתי שכך אוכל למנוע מהם את צרות העתיד הצפויות יותר אצל התינוקות הללו - פליטות, הכחלות, טכיפניאה של הילוד.
היום אולי הייתי נוהגת אחר.

רופא ילודים עונה על טיפולים בילוד

תגידו, רופא לא יכול לדבר בלי הפחדות? (אני יודעת שיש כאלו שלא מפחידים, סתם מרגיז אותי כל פעם מחדש).
לא ראיתי התייחסות של הרופא לנושא המדחום (אולי זה לא משמעותי מספיק בעיניו) - מצד שני, הוא גם לא דיבר על בדיקות רופא ילדים, ואני בטוחה שיש, ונדמה לי שבד"כ גם אורטופד בודק (פיסוק), כך שיכול להיות שהוא פשוט לא הזכיר הכל.

איזה פוץ.

אנחנו בודקים פישוק, לא אורטופד (תגידו, פיסוק זה לא רק בענייני דיקדוק, או שאני אפופה לחלוטין?)
עוד לא נכנסתי לקרוא את דברי הפוץ. תיכף...

אוי, ראיתי ששרון הגיבה, אז אמרתי בטח נכנסה לנזוף בי שאני מדברת לא יפה על רופאים

שרון - אה, נכון, התבלבלתי. זכרתי שכשביקשתי שיבדקו באופן מיוחד את הפיסוק (חוקי גם פיסוק וגם פישוק) כי יש לנו היסטוריה משפחתית, הדגישו לי שזה חלק מהבדיקות השגרתיות. אולי לא ע"י אורטופד.

טרה - כנ"ל D-:

לא יודעת. לא ראיתי מה רע במה שהוא אמר.
מבחינתו הוא צודק לחלוטין. אני מניחה שהייתי עונה די כמוהו. אולי לא לגבי הצהבת B, אבל לגבי האחרים. אני מוכרחה לציין שלא ידעתי שהתרביות הוגינליות לא אמינות. שווה בדיקה. אבל ה bottom line מבחינתו היא שבארץ שיעור תמותת ותחלואת תינוקות הוא מהטובים בעולם. ונראה לי שיש משהו בזה.

בארץ שיעור תמותת ותחלואת תינוקות הוא מהטובים בעולם

אולי נכון, אבל יש כאן הטעיה לוגית -
א. נוצר הרושם ששיעור התמותה והתחלואה של תינוקות קשור דווקא לריבוי הבדיקות הספציפיות הללו. ואת זה הוא לא הוכיח.
ב. מתנגדי הבדיקות הרי לא טוענים ש"בדיקה X הורגת את התינוק" חלילה, רק שהיא מיותרת, מוקדמת מדי או גורמת לתופעות לוואי לא רצויות.

הוא לא הוכיח, אבל הבדיקות האלה נבעו מסיבה כלשהי - התעורר צורך בהן.
אף אחד לא המציא אותן מתוך רצון להתעלל בתינוקות הרכים.
ואכן שיעור תמותת התינוקות ירד. אני לא יודעת אם אפשר לשים אצבע ולומר שמאז שהתחילו לעשות X, תמותת התינוקות ירדה ב- Y אחוזים.
אבל יש בוודאי מאמרים על כך (לא שיש לי כח לחפש אותם).
אני בהחלט יכולה לומר שבפגיה שלנו (שאחראים על מחלקת הילודים בין השאר) הקפידו להתעדכן בחידושים כל העת. קראו מאמרים, ושינו גישות.
וזה תוך תקופה קצרה יחסית בה שהיתי שם (שנתיים בערך).

אף אחד לא המציא אותן מתוך רצון להתעלל בתינוקות הרכים.
גם אף אחד לא המציא את תנוחת החיפושית בלידה כדי להתעלל בנשים יולדות, אבל זה יצא ככה....
בכל אופן לדעתך שרון, זונדה ומדחום זה מיותר?

תיארתי בקצרה את הדיון פה לבעלי - "מסתבר שכשנולד ילד, דוחפים לו משהו לכל חור בגוף, כדי לוודא שבאמת יש שם חור. כי איך יהיה לו חור, אם הרופא לא יעשה אותו?"
ובניסוח קצת פחות ציני - באמת נראה למישהו סביר לתקוע לכל תינוק משהו דוך-און-דוך במערכת העיכול?
שוב יצא לי ניסוח חריף.
אבל הבנתם אותי, לא?
ממש יש לי הרגשה כאילו רופאים בטוחים שיש יותר סיכוי שמשהו ישתבש מאשר שיולד תינוק בריא לאמא בריאה ויחיה חיים טובים.
זה מחזיר אותנו לדבריו של צפריר בדף על הביטוח.

האם מותר להתעקש לא לתת תמל?
כמובן. לא רק מותר אלא אף רצוי.

מה עושים כשרוצים לשחרר את האם אבל להשאיר את הילוד בגלל צהבת?
אומרים שאת לא משאירה להם את התינוק שלך. לוקחים והולכים... (טוב, לפני זה מרימים מייד טלפון אלינו עם ציטוט של רמת הבילירובין ואנחנו - אני, לצורך זה - שולפת לך מייד את הציטוט המדעי המדוייק שברוב המכריע של המקרים מפריך את ההנחיות של התינוקיה. ושוב אני מתרגזת על רפואה שלא מתבססת על נתונים מדעיים רפואיים אלא על התערבות לא נחוצה והתעללות מיותרת ביילודים!).

כאילו רופאים בטוחים שיש יותר סיכוי שמשהו ישתבש.
רופאים פשוט רואים את המקרים האלה בהם משהו השתבש, ולכן לרוב מעדיפים לוודא לפני שהענינים מסתבכים.
מה גם שהרפואה הפכה מתגוננת - בפני תביעות.

סיפור מוזר. באחד הפורומים קראתי על מקרה שאחות נדקרה בטעות ממחט וביקשו מההורים לעשות בדיקת איידס לתינוקת שלהם כדי לוודא שהאחות לא בסיכון. מה דעתכם?

למה זה מוזר ?

איידס והפטיטיס B+C. מסיכוני המקצוע. כל עובד בריאות מחוסן כנגד הפטיטיס B, אך כנגד C ואיידס אין חיסון, כידוע.
רחמיי על האחות, שבוודאי לחוצה עכשיו על תוצאות הבדיקה.
אני לא משוכנעת שאפילו יש צורך לבקש רשות מההורים. למרות שלרוב מבקשים. דומני שעל פי החוק אין בכלל חובת קבלת הסכמה מההורים. אבל אני לא חותמת על זה...
<שרון אף פעם לא היתה בקיאה ברזי החוק...>

אי אפשר לקחת מדגימת רוק? למה לרחם על אחות שלא מרחמת על ילד שרק נולד ותועקת לו מדחום ועוד כל מני דברים?

באמת יש בסיס להשוואה בין אחות שעושה את מה שלימדו אותה לבין הדבקות באיידס.
כמובן. מגיע לכל הצוות הרפואי שעושה ניסויים בבני אדם שיחלו באיידס ובסרטן, בזיבה ובעגבת. שימותו ביסורים רבים.
ואם לא - נסדר להם איזה אשפוז ממושך במחלקה אורטופדית.
ובא לציון גואל.
לא ככה?

אי אפשר לדעת אם לילד יש אידס מבדיקת רוק? לא אמרתי שמגיע לה לחלות באידס . שתעשה בדיקה לעצמה, מי מפריע לה?

לנגיף האיידס יש פרק זמן מסויים בו לא ניתן לאתר אותו בגוף האדם. בפרק הזמן הזה אפשר לתת לאיש צוות נגוע טיפול הצלה, אם ידוע שנחשף לנגיף. יעיל בהרבה יותר מאשר ניתן בעת גילוי הנגיף ברמות מדידות אצל אותו איש צוות (כעבור 3 חודשים או אף שנה).
באותו שלב ראשוני ניתן לבדוק האם הילד נגוע, ולהציל את שניהם, במידת הצורך.
או שמא עדיף שאותה אחות תחיה בחרדה 3 חודשים, חצי שנה, שנה...כי היא לא יודעת מתי אצלה יתגלה הנגיף, אם יתגלה.

ולא, לא ניתן לדעת בוודאות אם יש לילד איידס באמצעות בדיקת רוק. בדיקה זו לא מספיק רגישה.

באתי לחזק את ידיה של שרון.
איש צוות רפואי שנדקר על ידי מחט שעברה בדם אחר נמצא בסיכון. טיפול מהיר בתרופות נוגדות איידס יכול למנוע לגמרי את היווצרות המחלה, בתנאי שניתן בזמן. לרוב אם יש חשד מסויים מתחילים טיפול אפילו לפני שמגיעה תוצאת בדיקת הדם מהמטופל שממנו נדקרנו. מפסיקים אם הבדיקה חוזרת שלילית.
אני מבקש מעט מעט פרופורציות. האחות הזו היא אמא בעצמה, אולי סבתא, וכאשר מדובר בחייה מול בדיקת דם של תינוק אני בוחר בחייה. הדרך שקיימת היום לוודא שלמטופל אין איידס היא לקיחת דם מהמטופל.

לגבי נושא הדיון של הדף - יש בתי חולים בהם כתבו פרוטוקולים מיוחדים ללידה "רכה" ללא אינסטרומנטציות מיוחדות לתינוק. צריך לברר אם יש פרוטוקול כזה ולבקש אותו. זה צעד ראשון.

צעד שני (ואנחנו עושים את זה) הוא לא לעזוב את התינוק. זה לא נעים וקרצייתי אבל ברגע שהתינוק נלקח לתינוקיה אבא איתו ומודיע לכל הצוות שהוא נשאר עם התינוק עד שמביא אותו לינוק לאמא. שמירה צמודה.
אני מבקש לקלח בעצמי את התינוק אחרי הלידה, ולא מסכים לדקירות מיותרות ויחס מכאניסטי. כל זה מתוך כבוד לאחיות שעושות את העבודה הקשה הזו בשגרה "מפעלית" כמעט.
צריך לזכור שיש לנו זכות להחליט מה יעשו או לא יעשו עם התינוק שלנו, ושכהורים טובים אנחנו צריכים לשמור עליו מרגע הלידה.
עוד נקודה לגבי בדיקת האיידס, לדעתי יש צורך לשאול את ההורים. אני לא רואה בעיני רוחי מקרה שהורה שמבין מה עומד כאן על הפרק שיסרב.

אני מסכימה שצריך לשאול את ההורים, וחושבת שכך לרוב נוהגים. רק לא משוכנעת שזו חובה על פי החוק היבש.

מה קורה עם מבוגרים? האם לוקחים להם דם בלי להודיע להם קודם שלוקחים דם ובשביל מה הוא?

לא לגמרי קשור, אבל מסקרן אותי מאד: אפשר להידבק מאידס\משהו חמור אחר מאיש רפואה שעובד בידיים חשופות?(בדיקת דם?)

לא יודעת מה לגבי מבוגרים. אני משוכנעת שלוקחים להם דם, ואם כך בודאי מסבירים גם למה.
מאיש רפואה חולה אפשר להדבק רק אם הוא מדמם עליך ויש לך סדקים/פצעים בעור, אם את משתמשת במזרק שהוא השתמש בו קודם, או אם את שוכבת איתו. או אם אותו "איש" רפואה הוא אמא שלך והיה חולה בזמן ההריון איתך.

או שהוא המנתח שלך והוא לא נזהר מספיק (זה היה הסיפור עם ההוא עם הצהבת, לא? או שזה היה מכוון? לא זוכרת כבר).

אז הנה השאלה שלי: אם מדובר בתינוקת שזה עתה נולדה, והבדיקה מזהה את המצב שהיה נכון לפני 3 חודשים -- הרי אז לא יכלה להידבק אלא ברחם אמה.
אם יש לאם בדיקה שלילית ל HIV מאותה תקופה -- האם ניתן לוותר על בדיקת התינוקת?

כרמית, הוא היה רופא מרדים והשתמש על עצמו באותם מזרקים שבהם אח"כ נתן תרופות לפציינט.
סמדר, אם זו תינוקת שרק נולדה, לדעתי אפשר בהחלט להסתפק בבדיקת האמא.

מעניין למה בודקים שפע תחלואים אך לא איידס אצל נשים הרות.

שרון- כוונתי באופן רגיל, האחות שלוקחת לי בדיקת דם בקופ"ח ולא משתמשת בכפפות, האם אני עלולה (סיכוי סביר. לא אם יבוא עב"ם חולה איידס או שפיל יכנס במפתיע לחדר והיא תיבהל) להידבק ממנה?

מעניין למה בודקים שפע תחלואים אך לא איידס אצל נשים הרות.
נראה לי שיש רופאים שכן עושים את הבדיקה כשגרה בתחילת ההריון (נדמה לי שאני עשיתי בתחילת ההריון הראשון יחד עם נשאות הפטיטיס ושאר שמחות)

מונו נוקי: רק אם היא בטעות תדקור את עצמה ואח"כ אותך באותו המזרק (מרוב בהלה). וגם כך, הסיכוי להדבקות באיידס למיטב זכרוני הוא 0.5%, לעומת 50% להדבקה כאשר המדובר הוא בהפטיטיס B.

אני לא יכולה לספור את הפעמים בהם נשפך על ידיי דם תינוקות (כן, גם אני נכללת בקטגוריה של "עם דם על הידיים" ומחכה שאבו מאזן יבקש את שחרורי בהקדם

) והידיים שלי תמיד סדוקות (מרוב רחיצות ידיים. אני וליידי מקבת באותו העניין), ולעיתים גם אכולות צפורניים עד לבשר....
אלא שאני לא נוטה להתייחס לזה. סתם כי אני סתומה. ואם אני אדבק יומחד, אני אקלל את עצמי עד יומי האחרון (שמן הסתם יגיע קרוב יותר מהמצופה אם אדבק).

בקיצור לא לבקש ממנה ללבוש כפפות? ונו נו נו לך שרון. אסור לך להידבק (ולהדביק) . אבל טוב לשמוע שאת כוססת ציפורניים. כל מי שאני מכירה ככזה יש לו אישיות חביבה. (הלאה פרויד! לי יש תיאוריות הרבה יותר מרנינות)

הכפפות זה כדי להגן עליה, מצחיקה אחת. הסיכוי שהיא תדביק אותך...רק אולי אם היא אחות חדר ניתוח ונחתכת (דרך הכפפות) ומדממת לקרבך...איכס.
אגב, בעת נתיחת חולי הפטיטיס ואיידס, הצוות נוהג לעטות שתי כפפות על כל יד. בשיא הרצינות. פחד אלוהים. ומגיני עיניים. ואח"כ עושים חיטוי של החדר שלא מהעולם הזה.

a841]טוב אז הנה חוזר של משרד הבריאות בנושא mr01 97[/po].pdf
מעניין שלא כתוב כלום כל צינור לוושט ומדחום בטוסיק. בהחלט כתוב על תחליפי חלב.

a1372]והנה עוד הנחיות שכוללות ביות מלא mr60 03[/po].pdf

שלא כתוב כלום כל צינור לוושט ומדחום בטוסיק
צינור לוושט לא שמים בכל מקרה, רק אם מתעורר חשד רפואי.
לגבי מדחום - האמת שאם הילד נותן צואה אחרי 24 שעות אז אין ממש צורך לדחוף לו מדחום קודם לכן. אבל מה תגידו על ילד שמגיע רק לבדיקת רופא/אחות מיד לאחר הלידה ועדיין לא עשה קקי? מקצועית, בעייתי מאד לשחרר ילד לביתו בלי ודאות שפי הטבעת תקין.

אבל מה תגידו על ילד שמגיע רק לבדיקת רופא/אחות מיד לאחר הלידה ועדיין לא עשה קקי?
את מתכוונת תינוק שנולד בלידת בית? אי אפשר לומר להורים, "אם תוך 24 שעות הוא לא עושה קקי, נא לפנות לרופא כדי לוודא שפי הטבעת תקין" ?

אגב מישהו יודע מה המעמד החוקי של ההנחיות? האם זו חובה לבצע או המלצה?
עכשיו אני מבינה למה מעדיפים לתקוע מדחום. מהיר , לא שואלים אף אחד , לא עולה כסף....... מעניין שלא ראיתי (אולי שכחתי) ציון בנושא הקקי(הבן שלי עשה מיד....) בגליון מעקב.

וסתם משהו שעשוי לתת רעיונות.......... בבדיקת-דם-מעקב-צהבת-מדי-יום התיצבתי עם ציץ שלוף. רופא שהיה שם אמר שמימיו לא ראה דבר כזה ושאין מה להתרגש מכל בכי של ילד. אבל הבן שלי ואני נרגענו.

אגב האם נכון שברב המקרים מי שבודק מיד אחרי הלידה את היילוד אינו רופא המומחה בילודים?(הבנתי שזה בכל מקום פרט לתה"ש?)

והאם יש אמת שאימהות עם O+ אז ילדיהן נוטים יותר לחלות בצהבת?

טרה|Y|

אמהות עם O פלוס או מינוס: במהלך הלידה לעיתים יש מעבר נוגדנים כנגד סוג דם A ו B (שיש לכל אחד עם סוג דם O) לדמו של הילד. אם לילד, למזלו הרע, יש את אחד מסוגי הדם הללו, הוא עלול לחטוף צהבת ממש ממש קשה.
אבל זה כבר לא נכלל בקטגוריה של "צהבת פיזיולוגית של הילוד" כי זה כבר לא ממש פיזיולוגי.

מי שבודק אחרי הלידה הוא הרופא שבאותו רגע נמצא אחראי על חדר הילודים. בתורנויות זה התורן, בבוקר זה מומחה בילודים. באסף הרופא היו עוברים בדיקת רופא פעמיים - פעם אחת מיד לאחר הלידה, ופעם שניה לפני השחרור. כך שברוב המקרים לפחות פעם אחת נבדק היילוד ע"י רופא מומחה בתחומו.

טוב. ישר נלחצתי(כמובן.......) כי אחרי הלידה הקודמת הרופא אמר לי:"כן, הילד עם המטוקריט גבוה כי יש לך המוגלובין גבוה, וזה חמור יותר בגלל סוג הדם שלך. כמו כן,ההנקה מעקבת את הירידה של הבילירובין, בגלל הבעיה שלך בבלוטת התריס עלולה להיות בעית צהבת ממשוכת" אז הבנתי מה פירוש של להיות אמא רעה:-)
הבנתי עכשיו שהרופא הגזים ולגבי הסוג דם מדבר במקרה הרבה יותר קיצוני, נכון? הנה תשובה של דר ליבוביץ

צהבת ילודים

המוטוקריט גבוה קשור לצהבת,לא?
המטוקריט גבוה הוא הרבה כדוריות אדומות, שאכן בפירוקן גורמות לצהבת, אבל לפני זה עלולות לסתום כלי דם , מפני שהן גורמות לסמיכות יתר של הדם.

תינוקות הקיסרי אצלי עברו שאיבות עמוקות. חשבתי שכך אוכל למנוע מהם את צרות העתיד הצפויות יותר אצל התינוקות הללו - פליטות, הכחלות, טכיפניאה של הילוד.

אף אחד לא המציא אותן מתוך רצון להתעלל בתינוקות הרכים

שרון ג, אני מקווה שאני ללא עושה לך עוול בחיבור שני המשפטים האלה, ולא מוציאה את דברייך מהקשרם.
לא חייבים לסקשן את הילודים מניתוח קיסרי, למרות שבריאותיהם אכן יש נוזלים. השאיבה מפריעה להם לנשום. במקום זה, אפשר לנסות לסחוט אותם. לבצע פיתול של הגוף לשני הצדדדים, ואח"כ קירוב של הרגליים לראש. הפעולות האלה מוציאות את שארית הנוזלים שבריאות. כשעוד עבדתי בבית חולים, זה עבד נפלא, אם היה רופא ילדים שהיה מוכן לתת לי לעשות את זה לפני שדחף קטטר לקנה.
כל פעולה שאין בה צורך, (וכאן נכנס גם מד חום לרקטום), היא התעללות.

הנה תשובה של דר ליבוביץ
הה, בּוּרוּת מבורכת! איך נבהלתי בדיעבד לקרוא את התשובה הזו... זה מה שהיה לי עם הבן, אבל אף אחד לא נראה מתרגש. השתחררנו כמה שעות אחרי הלידה, אמרו לנו ללכת לבדיקת דם (בגיל יומיים? שלושה? שבוע? ממש לא זוכרת), הלכנו (למוקד, כדי שרופא ילדים ייקח) והכל היה בסדר.

שרה'לה, לא הייתי דוחפת אותו לריאות. אלא לקיבה. משום מה הנולדים בניתוח קיסרי נטו בשלב זה או אחר של אשפוזם לפלוט מי שפיר, ולעיתים היו מארגנים "על הדרך" ארוע של השתנקות באותה הזמנות. זה מה שניסיתי למנוע. אין כל דרך לשאוב את מי השפיר מהריאות ע"י סקשן, אלא אם מכניסים קודם טובוס. גם ילדים עם מקוניום הייתי מסקשנת ממש מעט ובלי טובוס, אם הם היו נראים בסדר כשיצאו.

חוצמיזה, יש הרבה דברים שעשיתי כמתמחה, שאולי היום הייתי עושה אחרת. מה לעשות. לומדים.
מה שכן, אני מעודי לא סרבתי ללמוד משהו חדש מאחות ותיקה עם נסיון וידע, כך שבהחלט ייתכן שהיה רופא ילדים שהיה מוכן לתת לי לעשות את זה לפני שדחף קטטר לקנה, רק שלא יצא לנו להפגש...

הילד עם המטוקריט גבוה כי יש לך המוגלובין גבוה,
מה הקשר של ההמוגלובין לעניין? ומה זה גבוה?
אם אין בעיה של סוג דם (אני +A והאיש +AB), יכולה להיות בעיה בגלל המוגלובין גבוה?

המוגלובין גבוה מדי הוא לא תקין. החשש הוא בעיקר בילודים, אבל גם אצל מבוגרים הבעיה קיימת.

היה לי המוגלובין 14 -15 (תוצאה של דחף לא נשלט לאכול בשר בקר יומם וליל....... התחלתי את ההריון עם 9 אגב), לא קשור לסוג דם ואולי זה בכלל לא נכון.
אגב, סמדר, לך בכלל אין בעיה של סוג דם. כמדומני הבעיה רק לאימהות עם סוג דם O ואם אני זוכרת נכונה את שיעורי הביולוגיה התיכוניים לילדך יהיה סוג דם +A או AB + ולך יש A+

למה תמיד בסיפורים של ניתוח קיסרי מראים לאמא את התינוק לשתי שניות ולוקחים אותו ? יש יותר טיפולים? יוצאים מנקודת הנחה שיש יותר סיכוי לבעיות ? לאן לוקחים אותו? אפשר לעצור אותם ? (כלומר, אם הניתוח לא בוצע עקב מצוקה עוברית...)
אם אני אבקש שיעשו לתינוק סחיטה ידנית במקום סקשן, מה יעשו לי ? יזרקו עלי כסא ? (זה בצחוק, כן

)

בלידה רגילה:
מה הסיכוי שירשו לי (דודה) ללוות את התינוק לתינוקיה? צריך ייפוי כוח?
ואם נתעקש שלא לוקחים אותו לתינוקיה? מה יקרה? יביאו רופא לחדר בסוף או שישלחו לי מאבטח ?

חדר ניתוח קר, אי אפשר להשאיר את התינוקות שם. האמא קשורה, ובד"כ בשלב הזה עוד "פתוחה". כל הטיפולים והבדיקות מתבצעים בחדר ילודים. יכול להיות שתינוק בגודל רגיל (שלי היו קטנים, במיוחד הוא, ויכולת שמירת החום נמוכה) אפשר להשאיר לקצת יותר משתי שניות, אבל לא הרבה יותר, וגם, כאמור, האמא עדיין עקודה, וממילא לא יכולה יותר מאשר נשיקה או ליטוף קצה העקב.
סחיטה ידנית - לא יודעת, אבל נשמע לי, שאם יש מישהו שיודע, אז עושים, ואם לא אז לא... גם לא בטוחה שיסכימו במקום סקשן, אבל כדאי לשאול את שרה לה (היא התעסקה בזה).

לגבי דודה - אני מתארת לעצמי שאם תוכלי לשכנע אותם להכין לך צמידים, לא צריכה להיות בעיה. אפשר לתאם מראש.

חדר ניתוח קר, אי אפשר להשאיר את התינוקות שם.
אי אפשר לעטוף אותו בשמיכה? למה כל כך קר שם ?

אני מתארת לעצמי שאם תוכלי לשכנע אותם להכין לך צמידים, לא צריכה להיות בעיה. אפשר לתאם מראש.
בזמן הקבלה, או אפילו לפני ?

למה צריך חימום של התינוק בצינוקיה?

ציטוט "תינוקכם נשאר בעריסת חימום למשך כשעתיים, למנוחה והשגחה, ורק לאחר מכן אנו מתחילים בתהליך של רחצה (באמבטיה או בניגוב), שקילה והלבשה בבגדים נקיים ורכים. אז מקבל התינוק עריסה אישית בה ישהה בבית החולים."

בעריסת חימום
תחליף נחות לאמא.

בפראפראזה על מ י כ ל: העריסה האישית של התינוק שלי היא אני.

הבנתי. נפלא.
לא הבנתי למה לא מחזירים מיד את התינוק לאמא שלו?למישהו יש מושג?

ממה שאני הבנתי, רוים לעשות כל מני פעולות בתינוקיה : בדיקת רופא, טיפולים ורחצה.
התינוק פשוט שוהה בתינוקיה עד שמבצעים את כל זה, עד שהרופא מגיע - כי הוא לא כל הזמן בתינוקיה, ועד שיש אחות שישלה זמן להסיע את התינוק חזרה לאמא. בתכלס', הכל תלוי מתי מגיע הרופא. אם האבא מלווה את התינוק לתינוקיה, אז הוא יכול לקחת את התינוק לאמא מיד אחרי שהרופא בודק אותו. זה מקור העיכוב, ה-שש שעות המסורתיות של התינוק בתינוקיה בבית חולים: בירוקרטיה!!

לא רק בירוקרטיה!!
גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
ואז מגיע התורן המסכן ובודק אותם, ולפעמים מריץ אותם לפגיה או לטיפול המיוחד.
לאמהות רבות אין את הנסיון והכלים לראות מתי ילד לא בסדר.
לא כולן "באופן"...

אילו שטיקים מפחידים?
אגב שימו לב שבמאיר כתוב שמודדים את חום הגוף של התינוק. לדעתכם זה הסיפור עם המדחום שמצויין כאן?
שרון, לדעתך מספיק לקחת את הילד למרפאת ילדים יום אחרי הלידה במקום הטיפול במחלקה? יש הכרח רפואי להישאר 48 שעות?מה קורה כשמשתחררים מוקדם או יולדים בבית?

בלידה רגילה:מה הסיכוי שירשו לי (דודה) ללוות את התינוק לתינוקיה? צריך ייפוי כוח

באתר של מאיר(לא יודעת למה נדבקתי אליו) כתוב "מגיע לחדר תינוקות מלווה במיילדת ובאבי התינוק (או אדם אחד אחר אותו תבחר האם)" אני מניחה שהייתי שואלת במקום בו אחותך יולדת.

_גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
ואז מגיע התורן המסכן ובודק אותם, ולפעמים מריץ אותם לפגיה או לטיפול המיוחד._

אז בשעות הראשונות התינוקות נמצאים בהשגחה מלאה של אחות, ואם היא רואה בעיה היא קוראת לרופא ? (בניגוד לתינוקות בתינוקיה שאינם מיד אחרי לידה - כי עליהם אין אחות שמסתכלת כל הזמן).

_לאמהות רבות אין את הנסיון והכלים לראות מתי ילד לא בסדר.
לא כולן "באופן"..._
חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאת צודקת (:-) כאילו שאת צריכה אישור ממני....), ואפילו אומר שגם לאנשים "באופן" אין תמיד את הכלים או הניסיון, וגם ששמתי לב לאחרונה שלפעמים משהו יכול להיות ממש לא בסדר, ועדיין הורה לא יראה את זה. מין עיוורון כזה.
אז בעצם אני חושבת שזה חסרון של לידת בית מול מרכז לידה. איש מקצוע זמין שיכול לראות אם יש בעיה עם התינוק - זו לא חייבת להיות בעיה שנגרמה בלידה - אלא נניח, פגם מולד או משהו כזה.

אתמול לבעלי ולי היתה שיחה בנושא.
אמרתי שאם כתוב במאיר שיחסית אמור להיות ליברלי בנושא שעתיים בעריסה ועוד טיפול אח"כ, בטח מדובר בהרבה יותר זמן:-( לא מתחשק לי להיפרד אחרי הלידה.הוא שאל מה האלטרנטיבה מבחינת טיפול רפואי אחרי לידת בית .
הצעתי שאולי נדבר עם רופא הילדים ונביא אליו את התינוקת אחרי הלידה. הוא צחק ואמר שאין לה ת.ז עדיין

, שאי אפשר לקבוע לה תור.שזה מצחיק נורא לקחת תינוקת קטנה כזו בלי ת.ז להיבדק. זה משהו כל כך שונה מהמוסכמות שאנחנו מכירים שלא יודעים איך להתחיל לאכול אותו:-)

הצעתי שאולי נדבר עם רופא הילדים ונביא אליו את התינוקת אחרי הלידה. הוא צחק ואמר שאין לה ת.ז עדיין , שאי אפשר לקבוע לה תור.
מנסיון - אפשרי ועוד איך. רופאת הילדים שלנו בדקה את נמרוד יום לאחר הלידה. את רשמיה היא כתבה על דף ולאחר שרשמנו אותו במשרד הפנים והנפקנו לו כרטיס קופ"ח, היא העבירה הכל למחשב.
יש דרכים לגבור על הבירוקרטיה.

לקח לרופא בקופ"ח רגע להתעשת ולהבין איך זה שאין לו עדיין מספר זהות (תעודת זהות מקבלים רק בגיל 16 (-: ) - אבל לא היתה שום בעיה בטיפול/בירוקרטיה - למרות שהוא אמר שזה תינוק הבית הראשון שלו.

אז בשעות הראשונות התינוקות נמצאים בהשגחה מלאה של אחות, ואם היא רואה בעיה היא קוראת לרופא ?
התינוקות מיד לאחר הלידה (לפחות באסף הרופא) נמצאים מתחת למחמם, עירומים, ותחת עינן הפקוחה של האחיות.
אם יש בעיות - קוראים לרופא ילדים מיד. אם לא - מחכים עד שיוכל לבוא.
אם לוקח זמן עד שהרופא מגיע (בלילה בד"כ), והילד בסדר, מלבישים אותו ושמים אותו בעריסה בשורה של התינוקות ה"חדשים".
בילודים באסה"ר יש כמה "שורות" כאלה - ובהתאם גם רמת ההשגחה עליהם: ילודים חדשים, ילודים בני יום, ילודים לפני שחרור. ילודים בטיפול מיוחד היו באותו חלל חדר, אבל בחלק אחר - בו יש יותר השגחה. בד"כ מדובר על תינוקות צהובים, תינוקות לאמהות סכרתיות, לאמהות עם יתר ל"ד, תינוקות גדולים מדי או קטנים מדי (אבל לא קטנים מספיק בשביל ללכת לפגיה), ילודים שזקוקים לטיפול אנטיביוטי בגלל ירידת מים ממושכת או בגלל שאמא תחת טיפול כזה, וסתם כאלה שרוצים עליהם השגחה מיוחדת.
תינוקות עם בעיות נשימה וכדומה - עוברים לפגיה. לעיתים רק להשגחה תחת עינן הפקוחה של אחיות הפגיה, ואח"כ "יורדים למטה" בחזרה לילודים, אבל לעיתים הם נשארים ומקבלים טיפול מלא בפגיה.

אין דבר כזה "אין מספר זהות". כל ילד שנולד מקבל במקום מספר זהות. אין לו אולי כרטיס קופ"ח, אבל אפשר להזין את מספר הזהות (מקבלים טופס כזה בבי"ח) ולהכניס את הילד למחשב של הקופה.

אילו שטיקים מפחידים?
הכחלות, בעיות נשימה, פרכוסים. כל מיני מרעין בישין. לא כדאי לשאול ולא כדאי לדעת. בעניינים האלה הבורות מבורכת. מי שיודע יותר מדי - דואג יותר מדי. תאמינו לי. אני מדברת מנסיון

אין דבר כזה "אין מספר זהות". כל ילד שנולד מקבל במקום מספר זהות.
יש, בלידת בית (-:

גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
שרון ג , מה זה "להסתכל"? ראיתי המון תינוקיות בתי חולים ומה שראיתי היה המון תינוקות מצווחים בעריסות. אין אף אחד או אחת צמוד אליהם שמסתכל בהם כל הזמן. את יודעת מה, אפילו אחייני שנולד פג. שכב (בשעות שאחרי הלידה ממש) בעריסה מחממת בחלק של התינוקיה שנועד לעריסות האלה - וכלום (גם הקירות שקופים, עמדנו שם שעות בחוץ וראינו). אחות אחת מסכנה מטפלת שם בשני חדרים של עריסות, בכל אחד שתי שורות, סה"כ 4 שורות צמודות של עריסות - איך היא תשים לב לתינוק אחד ? רק אם היא עברה במקרה לידו והוא עשה משהו!

ואני מוכרחה להגיד שהרעש והאורות בתינוקייה באסף הרופא נראו לי כמו גיהינום עלי אדמות. המקום לתינוק שרק נולד להיות בו הוא על אמא שלו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שהרעש והאורות בתינוקייה באסף הרופא נראו לי כמו גיהינום אחרי אדמות.
זה סיפור אחר. לא על זה אנחנו מדברים.

איך היא תשים לב לתינוק אחד ? רק אם היא עברה במקרה לידו והוא עשה משהו!
עובדה. הן לא מפספסות לרוב. אני לא מדברת על כל התינוקות ה"ישנים", אלה שכבר שוכבים בעריסה. אני מדברת על החדשים שרק נולדו ושוכבים במחמם. הן מסתכלות עליהם - אמנם לא רצוף, אבל בתכיפות גבוהה. הן עובדות, אמנם, קשה, אבל מעיפות מבט מדי פעם. לא צריך יותר מזה כאשר הילד עירום. גם אני במבט מהיר יכולה להבחין אם משהו לא בסדר, גם בילדים גדולים יותר...
כדי לשים את האצבע מה בדיוק לא בסדר צריך באמת להתמקד בילד, אבל מספיק מבט מהיר כדי לדעת שהילד בסה"כ בסדר.

שרה'לה, לא הייתי דוחפת אותו לריאות. אלא לקיבה. משום מה הנולדים בניתוח קיסרי נטו בשלב זה או אחר של אשפוזם לפלוט מי שפיר, ולעיתים היו מארגנים "על הדרך" ארוע של השתנקות באותה הזמנות. זה מה שניסיתי למנוע. אין כל דרך לשאוב את מי השפיר מהריאות ע"י סקשן, אלא אם מכניסים קודם טובוס. גם ילדים עם מקוניום הייתי מסקשנת ממש מעט ובלי טובוס, אם הם היו נראים בסדר כשיצאו.
כמה דברים-
בודאי שהשאיבה אינה מהריאות, אלא מהקיבה. ההגיון של השאיבה הוא לרוקן את הקיבה כדי שהריאות יוכלו להתפשט, ולמנוע במקביל שאיפת תוכן הקיבה במקרה של הקאה. אבל בעצם, בגלל שהשאיבה לא שואבת את הנוזל בריאות, עדיפה הסחיטה. הסחיטה ממש מרוקנת את הנוזלים מהראות החוצה. אם ילוד מניתוח לא נסחט, הריאות שלו עדין יהיו מלאות במי שפיר שלא נסחטו ממנו בתעלת הלידה.
המקוניום הוא צרה צרורה. אם הוא כבר בריאות, קשה לשאוב אותו משם אפילו עם טובוס, אבל יש חשיבות רבה יותר לריקון הקיבה.
יש חשיבות להחזקת הילוד מיד לאחר היוולדו במצב מאונך. הרבה יותר קל לו להתנקז, הסיכוי לאספירציה נמוך, הריאות מתפשטות בקלות והנשימה קלה יותר. זה נשמע קצת בלתי אפשרי לאחר ניתוח....אלא אם נותנים לאבא להחזיק אותו.

מונו נוקי, אני רואה שאת כותבת הרבה על "מאיר" אז אני רוצה לספר איך היה אצלנו (משפחת האסרטיבית והנחמד):

אחרי הלידה התינוק היה אתנו בחדר הלידה (הטבעי) במשך כשלוש שעות, בהן התקלחתי, נחתי על המיטה, הינקתי, נחנו כולנו ושרנו זמירות שבת (היה ערב שבת).

אחר כך אני הלכתי למחלקה לישון. זו הייתה טעות שלא תחזור על עצמה בפעם הבאה משום ש: אץ לא הייתי עייפה, הייתי מלאת אדרנלין והתרגשות. ב. זה יצר בעיות בהנקה כי לא העירו אותי. ג. אני מרגישה שזה כמעט והפריע ליצירת הקשר הראשוני עם הבן שלי וממש חבל.

אבל זו טעות שלי ואני לוקחת אחריות על זה. אמשיך.

בזמן שאני הייתי במחלקה הנחמד נשאר עם התינוק על הידיים בתינוקיה, כשהוא התעייף מאד והיה צריך לישון בעצמו הוא השאיר את התינוק בעריסה ויצא לנמנם על כסא בחוץ. בדיעבד היום אני יודעת שהייתי יכולה להיות עם התינוק שלי בחדר ההנקה כל הזמן עם התינוק על הידיים ולישון שם על כורסא (מי רצתה לישון בכלל?).
<או ללכת הביתה...>

עריסץ חימום, התינוק שלי לא ראה את זה, אפילו שהאחות צעקה עליו "לא מוציאים תינוק מחדר לידה" (מה את רוצה שהוא יאר ברחם לעולמים?) , ו"לא הולכים עם תינוק על הידיים" (טוב, גם האחות כנראה הייתה עייפה ויצאה לה דברים לא הגיוניים מהפה, נדונה לזכות).

מדידת חום הגוף הייתה הנחת המדחום על חזה התינוק, לא שום דבר אחר.

_לא רק בירוקרטיה!!
גם להסתכל על התינוק בשעות הראשונות לחייו. את השטיקים הכי מפחידים הם עושים בהתחלה.
ואז מגיע התורן המסכן ובודק אותם, ולפעמים מריץ אותם לפגיה או לטיפול המיוחד.
לאמהות רבות אין את הנסיון והכלים לראות מתי ילד לא בסדר.
לא כולן "באופן"..._

ממה שאני ראיתי בתינוקיה האחיות לא מסתכלות על התינוקות כמו שאת מתארת, גם אלו שנולדו לפני שעתיים, משום שהם בקצה המרוחק ביותר משולחן האחיות. אולי כדאי לשים מצלמה נסתרת בתינוקיה ולדעת את האמת אחת ולתמיד (אני אשמח להתבדות).

ולמה למה למה אימהות לא יודעות לזהות מצו\קה אצל היילודים?? משום שאין להן הזדמנות ללמוד את זה. זה לא נראה לי הגיוני שרק רופא או אחות יוכלו לראות פרכוס, הכחלה מצוקה וכולי.

אולי הפשרה היא לסדר לאימהות כסאות נוח, בחדר מחומם עם אור נעים, התינוק יהיה עליהן והאחיות יסתכלו על האימהות עם התינוקות?

הי אנגליה, תודה ששתפת. נטפלתי למאיר כי שמעתי שהוא ידידותי יחסית בקטע של הביות.לא הייתי שם מעודי.
שרון , האם את חושבת שיש סכנה לילוד אם הוא אחרי הלידה לא נמצא בבי"ח? אלא נפגש עם רופא ילדים אחרי יום?