באופן טבעי

רציתי להעלות משהו...שמאז ומתמיד מטריד אותי, אבל אתמול קרה איזה מקרה, לא ממש משמעותי, רק הזכיר לי שוב את העניין הזה.

אני מחכה בתור לקופה בסופר.
בקופה לידי הקופאית מתחילה לתת שירות לאישה עם עגלה עמוסה.
מאחוריה עומד בשקט, בסבלנות, בחור צעיר עם פריט אחד או שניים ביד.
רגע לפני שהקופאית מתחילה לעשות חשבון לזו עם העגלה היא מבחינה בצעיר ואומרת לו:
יש לך רק את זה??
אז למה אתה עומד בשקט
כמו ילד טוב
למה אתה לא מדבר??
בוא...בוא אני אעשה לך חשבון.
הוא עוקף את אישה בחיוך נבוך והיא עושה לו חשבון.

ואני מיד חשבתי לעצמי - מה רע בלחכות בשקט? בלא לדבר? בלהיות ילד טוב? בלחכות ב-ס-ב-ל-נ-ו-ת?
למה כל אלו נשמעו בפיה ככינוי גנאי? ילד טוב, שקט, לא מדבר...

בטח לא תפתיע אתכם העובדה שאני "ילדה טובה". כזו שקטה, לא מדברת הרבה...
למעשה אני כבר לא ילדה, ועם השנים למדתי שיש מקרים שעדיף לא לשתוק...לא לחכות בסבלנות, לא להיות "פרייירית"
אבל בעצם ממש מתסכל אותי שכך בארץ נהוג, ושאלו התכונות שרבים מהאנשים מעריכים פה...

מה דעתכם?

זה ממש מתקשר למה שכתבתי אתמול בדף פעוט לא עומד על שלו.

השאלה אם משהו מפריע לו והוא בכל זאת לא מדבר, כי הוא חושש, כי הוא חסר ביטחון, כי 'לא נעים' - ואז זה הלך רוח כנוע - ואת זה צריך לשנות.
או שפשוט לא מפריע לו, ואז זה הלך רוח סבבה, והלוואי על כולנו.

אבל במקרה הנדון, בכלל לא מדובר ב-אם זה מפריע לו או לא. כי זה לא היה תורו.
הכי הרבה שהוא היה יכול לעשות זה לבקש יפה מהאישה שלפניו שתתן לו להיות קודם.
לדעתי זה לא בסדר שהקופאית נתנה לו להיות קודם בלי לשאול רשות מהאישה שלפניו.

מעניינים הדברים שכתבת- למה כל אלו נשמעו בפיה ככינוי גנאי? ילד טוב, שקט, לא מדבר...
זה מתחבר גם לזה שכדי להגיד דברים טובים משתמשים הרבה פעמים בביטויים אלימים/של נשק/מקצועות מפוקפקים ("היה פצצה" "מסיבה בת-זונה"...).
אבל בלט לי עוד משהו בדברים שלך:
עצם זה שבשפה הרווחת כאן (בישראל) בד"כ נוצרת משוואה לפיה: ילד טוב = שקט, לא מדבר...
אני פוגשת את המשוואה הזו יותר מידי כשכל מיני דודות שואלות אותי על הבן שלי (בן חצי שנה): "נו, הוא ילד טוב??" (דמיינו טון מעצבן), כשברור שהן מתכוונות לכך שהוא לא בוכה, ישן כל הלילה ומכור למוצץ+מובייל+אוניברסיטה.

(מתנצלת אם לא מתאים לך שהוספתי רובד הפוך מהכוונה המקורית שלך לשימוש ב"ילד טוב".)

_אבל בלט לי עוד משהו בדברים שלך:
עצם זה שבשפה הרווחת כאן (בישראל) בד"כ נוצרת משוואה לפיה: ילד טוב = שקט, לא מדבר..._

כן, 'ילד טוב' הכוונה - 'עושה מה שאנחנו רוצים'.
אחד שלא מפריע לנו בתוכניות.

טוב = כמו שמתאים לי.
כמו שמתאים לי.
אם הוא לא עושה את מה שמתאים לי, זה אומר שהוא לא 'טוב'.

מי שהוא לא שקט, מדבר, עומד על שלו, בוכה, מביע את הרצונות שלו וכו' - זה מפריע לנו בתוכניות.
ולכן הוא לא 'ילד טוב'.

מנסה לפרגן לקופאית (-:
ולישראליות
שלכאורה מעודדת חוצפה אבל גם ביטוי
כל העניין הוא האיך לא?
אחרי שהיינו "ילדים טובים" מידי וממושמעים מידי בימי מלחמת העולם השניה
בנינו ארץ שבה במופגן התהפכנו על הכללים, ראו הפלמ"ח והלאה... זו אבן יסוד בישראליות החדשה,
היום זה , כמו בומרנג ,פוגע בנו, אין כללים ברורים וילד טוב, באמת הפך להיות ילד כנוע
אם זאת, ילדים ואנשים שגדלים בתפישת עולם לא לוחמנית ומגיעים לסופרמרקט של החיים
מוצאים את עצמם , כמוני, שקופים בתור ובלתי נראים, ולומדים, לאט לאט, יותר מידי לאט , לדבר מבלי לאמץ דחפנות
הכל עניין של איזונים ....................................בהצלחה לנו בחמישים השנים הקרובות.....
וכתוב כאן במחכימון הצהוב ש" באופן טבעי כולנו שייכים" אכן כן