באופן טבעי

ראו גם געגועים לשנות השישים

תוכן דף זה הועבר מדף חזרה מפארק הירדן 2004

זה כאילו שנלך כולנו למסעדה ואחת מאיתנו תגיד שהיא לא באה איתנו בפעם הבאה כי המסעדה ממוקמת באזור רועש, וקשה לה לאכול עם כל כך הרבה אנשים, משתמשים שם ביותר מדי פפריקה, והעיצוב משנות השבעים. (עיגולי צבע ענקיים כתומים וחומים על הקירות משתלבים זה בזה בתחכום מסויים, נברשות דיקט רחבות פחוסות ועגולות כאלה בשרשרת כבדה סנטימטר מעל המרפס הנפתח מחדש בתדהמה של הסועדים, מאפרות ענק כבדות מזכוכית בועות בגווני ענבר פזורות בכל מקום לנוחות הסועדים וטינה צ'ארלס ברקע...זה מדבר אל עוד מישהו התיאור הזה או שהזיתי אותו?)
ענת ממשיכה לטחון את הדיון כי נדמה לה שהכל התחיל מטעות בהבנת הנקרא>
<וגם כי היא נורא נהנית מההיזרקות לשנות השבעים ותשמח לפתח את הנושא עד שיתחיל הריב הבא וגם תוך כדי>

זה מדבר אל עוד מישהו התיאור הזה או שהזיתי אותו?)
מדבר, מדבר - אבל אני היחידה שמרגישה בעונש כי מכריחים אותה לחזור על כל הטעויות מאז? בחדר שלי אצל הורי היה שטיח שעיר עם העיגולים הכתומים-חומים האלה. וטפט תואם על הקיר. ומכנסיים מתרחבים, לא עלינו! וחולצות ניילון עם הדפסים תואמים לקירות.

ענת ושמיכת, מה קורה לכן, זה שיא הסטייל עכשיו.
אם תפתחו כזה מקום היום בתל אביב זה יהיה שוס רציני.

רק אל תחזרו לי לשנות השבעים! העשור הכי הכי הכי הכי (ועוד כמה) שנוא בחיי! איכס! (בקיצור: אם יהיה "מפגש קאמבק של שנות השבעים באופן טבעי" - אני לא מתחפשת שם!)

...זה מדבר אל עוד מישהו התיאור הזה או שהזיתי אותו?)
יקירתי, אלמלא הפדיחה הייתי מזדהה ומזמינה אותך לביקור בבית הוריי - חוץ מטינה צ'ארלס, היה לנו הכל, וחלק גדול עדיין שם.

מדבר אל עוד מישהו התיאור הזה או שהזיתי אותו?
וואו. תגידי...בא לך לבוא לעצב לי ת'מטבח?
אני דווקא הייתי מאד נהנית לשבת במסעדה כזו. מישהו כאן זוכר גלידריה בטיילת ת'א בשם BALOON ? אי שם באמצע שנות השמונים?

ענת ושמיכת, מה קורה לכן, זה שיא הסטייל עכשיו.
נו, על זה בדיוק אני מקטרת (ענת בעד, אם הבנתי אותה נכון).

רק אל תחזרו לי לשנות השבעים! העשור הכי הכי הכי הכי (ועוד כמה) שנוא בחיי! איכס!
Hear hear! עשור גועלי, שאפילו ברטרוספקטיבה הכיעור שלו לא נמחק.
<תורמת עוד איכס>

מההיזרקות לשנות השבעים
אני עד היום תוהה האם היוולדות בעשור הזה, עלולה היתה לגרום נזק מוחי תמידי בעניני עיצוב.

<מחפשת עוד תירוצים למחסום היצירתי שפוקד אותי נוכח הפרוייקט-חלף-מועד-הגשתו-ועדין-אין-לי-כלום >

(ענת בעד, אם הבנתי אותה נכון). שמיכת, הלו!! (-: (אני אגיב במקום ובזמן וכולי בהמשך, רק הייתי הרוסה מסקרנות לדעת אם מישהו בא לדבר על העיצוב אז קפצתי והנה הפתעה לא מרנינה שכזאת, בעד?? בעד??!! טוב אולי אני בעד אם אני כל כך מתקוממת. חומר לנבירה.

אני עד היום תוהה האם היוולדות בעשור הזה, עלולה היתה לגרום נזק מוחי תמידי בעניני עיצוב.
אנחנו יכולות להגדיר את עצמנו כמאותגרות עיצובית עקב חשיפה בלתי הולמת בשנות הילדות המוקדמת.

לא נוגעים בבזאר שנות השבעים, נכון? אפשר לקרוא לדף החדש שיפתח "סליחות ומחיקות ברוח שנות השבעים"? ההודעה שהשאירה לי צופה מהצד "וד"ש מבארי וויט " פרצה מבחינתי את כל הסכרים:
אני מוכנה להודות שבסלון שלנו היה שטיח כמו בחדר של שמיכת. אבל בול. שעיר קרם כזה עם העיגולים כתום בהיר כתום כהה כתום חום. על הפוסטרים של המלאכים של צ'רלי וסטרסקי והאץ' אני עוד לא מוכנה לכתוב.

מישהו כאן זוכר גלידריה בטיילת ת'א בשם BALOON ? אי שם באמצע שנות השמונים?

היינו אוכלים שם לא מעט, לא ראית אותנו? אני הייתי הילדה עם משקפי הפלסטיק התכולות, חולצת הפסים בצבעי-גלידה עם כריות בכתפיים ומכנסיים קצרות בצבע אפרסק או טורקיז, לפי מצב הרוח. כשגדלתי קצת עברתי לטייטס שמעליהם סוודר שמגיע לי עד הברכיים.

כריות בכתפיים...טייטס שמעליהם סוודר שמגיע לי עד הברכיים
רגע, לא לבלבל לי תקופות! זה שנות ה-80!
ואם כבר סוודר-ברכיים - איפה החותלות ושרשרת החרוזים הארוכה??

רגע, לא לבלבל לי תקופות! זה שנות ה-80!
נו במת, מיכל. היא אמרה כשגדלתי קצת.

<הדף הזה מעורר בי חלחלה>

אוי אני לא מאמינה שפתחו דף כזה. כאילו, אוי טוב... כל כך מתאימה לי קצת נוסטלגיה, לחמם קצת את הלב שלי שעצוב קצת בגלל שעון החורף והקור (כאן כבר קר. כן).
וואו מאיפה להתחיל? מהסוף אולי?

מישהו כאן זוכר גלידריה בטיילת ת'א בשם BALOON ? אי שם באמצע שנות השמונים?

אני-אני. בשבילי, אחת מחיפה (אז פרובינציה) - הגעתי לשם והייתי בשוק מהקונספט של גביעי קריסטל עמוסי גלידה וקצפת וסירופים וזיקוקים ונצנצים. בחיפה היה כולה שוקוניל, פונצ'בננה ומוקה
נכון, זה באמת לגמרי אייטיז. אני זוכרת שהיה שם המון ורוד וכלמיני צבעי פסטל.
מצד שני, כל הגרנדיוזיות שם זה באמת, לגמרי סבנטיז.

סטייה קלה אל האייטיז (רגע זה בעצם עשור שהוא כזה המשך טבעי של הסבנטיז);

ואם כבר סוודר-ברכיים - איפה החותלות ושרשרת החרוזים הארוכה??

ואם כבר אז כבר מה עם מלאנתלפים פקומים? וג'ינס משופשף עם דוגמאות פרחים עליו?

על הפוסטרים של המלאכים של צ'רלי וסטרסקי והאץ' אני עוד לא מוכנה לכתוב.

אני דווקא כן. ובגאווה. טוב, לא בדיוק פוסטרים. זכורות לי שתי חולצות מגיל ממש צעיר שלא ירדו ממני.
שתיהן, אגב, עשויות מאה אחוז פוליאסטר או משהו ניילוני כזה.
האחת, של סטיב אוסטין. אהובי הראשון.
השנייה, של המלאכיות של צ'רלי. כנראה המודל הנשי הראשון שלי p-:

טוב נחשפתי כבר יותר מדי לפעם אחת.
המשך יבוא........

נו במת, מיכל. היא אמרה כשגדלתי קצת.
אם ממש מתקטנטנים - ה גדלתי קצת_ התיחס לסוודר, לא לכריות הכתפיים וצבעי הפסטל - שאף הם מאפיין אייטיס מחריד.

מחיפה (אז פרובינציה)
למה מה היא היום?

<מיכל ברוח החג>

סטיב אוסטין. אהובי הראשון.
סטיב אוסטין, אסטרונאוט, א מן ברלי אלייב.
ג'נטלמן, וי קאן רי-בילד הים. (הכי אהבתי את ה"ברלי").

זיכרון : כל שבוע הולכת לחנות הספרים המקומית לקנות "להיטון" ואחר כך לגזור תמונות ולהדביק במחברת ה"כוכבים".

עם שוקו שוקו חם... אתה תהיה חכם... ואת תהיי יפה עם שוקו שוקו חם עם שוקו שוקו שוקו שוקו חם.
שומעת רדיו (איי.אם) עם חברה. מכינות שיעורים ואחר כך ממיסות סוכר לקרמל ושופכות על צלחת, שיתקשה, ואוכלות עם שוקו חם אחרי ארוחת ערב של חביתה ולחם פרוס מעל מגש פלסטיק עם חורים לפירורים.
האמת, לא מתגעגעת. גם לא למוזיקה המחרידה.
אבל כן, חולצה סינתטית עם סטיב אוסטין, פארה פוסט בפוסטר ענק אוחזת שושנה, ועוד אחד של להקת סופרטרמפ. אני יכולה להיזכר בתמונה שבפוסטר, ואיפה היה תלוי (על התקרה! ליד אהיל בלון מנייר). מחברות עטופות בנייר עם אפקט פסים בצבעים שונים, יוצאים לפיקניק או לנופש עם טלוויזיה קטנה בשחור-לבן, וכיסאות נוח עם רצועות פלסטיות דוקרות בשתי-וערב.

"להיטון"
וואי! להיטון! שוקו חם!
והיה גם 'עוד להיט' בטלויזיה, ו-'ארבע דקות ועשרים שאלות - גונג!!!'

<טוב, די. לפני שהדף יהפוך לעוד דף נוסטלגית טלויזיה>

למה מה היא היום?
את אמרת
גם לא למוזיקה המחרידה.
עד כאן! למה מה, מה שיש היום יותר טוב?
<שמיכת נזעקת>

_גם לא למוזיקה המחרידה.
עד כאן! למה מה, מה שיש היום יותר טוב?_ מצטרפת בחום לזעקתה של שמיכת.
הייתההמון מוסיקה נפלאה. למשל, שיר השנה 1976 : Hotel California של ה-Eagles (הנשרים, כן...)

בשנות השבעים הצגנו את 'מבצע אנטבה' בהפסקות בבית ספר. היינו הטובים. בשנות השמונים היה לי פוסטר של צביקה פיק בחדר, זה לא הפריע לי ללכת לפעולה בתנועה עם חולצה כחולה (וכפתורים) ונעלי בית משובצות.

<עקרון הרצף -השיר האהוב על בתי בת השלוש הוא 'מיה מיה מיה, עם כל השירים והמנגינות'>

ואני זוכרת את אותו יום היסטורי, בקיץ של 1979 או 1980, אני, אבא אמא והחברים שלהם בנופש במלון חוף התמרים בעכו. ואז נכנס מישהו עם המצאה מרעישה: בקבוק קולה מפלסטיק!!
אז קראו להם "קנקלים", ותוך קיץ אחד נכחדו בקבוקי הזכוכית עם החמוקיים.
הפייבוריט שלי היה "תותית" של שוופס, וכשהיה ניתן להשיג - קריסטל בטעם מנתה.

זוכרים את בקבוקי הטמפו תפוזים/אשכוליות שהיו מסודרים ליד כל מנה בחתונות? ואת הכלה שהיתה יושבת על כסא הכלה ולוחצת ידיים למוזמנים?

ונעלי בית משובצות. כשרק למדתי לקרוא, בגיל שלוש או ארבע, נסעתי עם סבתא שלי בקו 9 ובצומת של יצחק שדה והמסגר ראיתי את הפרסומת לנעליים המשובצות של "המגפר".
"תראי, סבתא!" צהלתי, "הנה נעלי המפגר!"

שיואו איזה דף גזעי!!
'מיה מיה מיה, עם כל השירים והמנגינות' (עד שהבנתי!)
פוסטר של הבי ג'יז, ותקליט.
חולצה ותקליט
האיים האבודים. סו טוני מארק אנד דייויד אנה אנד סו יינג.

אלקטריק לייט אורקסטרא. אדמה רוח ואש. ואיך קוראים לו, הונסטי איז סאצ' א לונלי וורד?
דרך אגב, אי אל או עמדו במבחן הזמן. אנחנו שומעים אותם לפעמים. אין עליהם.

Air Supply אהובי.

הונסטי איז סאצ' א לונלי וורד? בילי ג'ואל. אבל האלבום The Stranger גדול יותר!
ELO - האלבום עם החללית - היה לי אותו.

והילדה הקטנה ששרה את OUT HERE ON MY OWN! או שזה שנות השמונים כבר? קאלט, קאלט, קאלט.

ניקה קוסטה. שנות 80.

ו...
פיטר פרמפטון - מישהו זוכר?
והכי גזעיים (כמו האבא שלהם (Daddy Cool)...) היו בוני-אם שהיו כושים גרמנים - שזה היה אז סוג של אוקסימרון.

ניקה קוסטה. שנות 80.

נו שויין, אז גם סמנטה פוקס בעסק, והיא אייטיז בהגדרה.

ניקה קוסטה, היכן את???

dreams are my reality, אין על סופי מרסו (בהריון בפסטיבל קאן). שנות השמונים. אוי נזכרתי - מסיבות פתוחות - משהו עושה מסיבה ובאים בלי הזמנה. הזדמנות טובה לשמוע את המשפטים הכל כך שנות השמונים 'יש עוד אלף כמוך' (אין), קחי אסימון. you can ring my beeel

איזה דף COOL!
הא, זה מזכיר לי את kool and the gang בוני אם, ואיך לא, שיגעון המוסיקה (עם התמונה של ג'ון טרבולטה בלבן שמרים את יד ימינו למעלה במין פוזה גברית שכזו...)
חולצות כתף של תהילה ומיקי מאוס וגלידות אמריקאיות! המצאת העשור ממש! שהוניל והשוקו יוצאים מאותו מקום ויש להם אפילו את אותו הטעם.
<מקווה שמרוב התלהבות לא גלשתי לשנות ה-80 >

מוזיקה לא הצד החזק שלי, אבל העיצוב! הוי העיצוב! מנורות עומדות עם רגלי כרום וגולות פלסטיק לבנות, שלאורן גם היפה בנשים תיראה כפליטה מבית מדרשו של פרופ' היס. מטבחי פורמייקה בשילוב מענג העין של ירוק אבוקדו עם זהב (יופמיזם לכתום - הולך מצוין עם העיגולים הכתומים על השטיח והווילונות הסינתטיים, הנוקשים דיים ללכת בכוחות עצמם). טפטים (סמן של מודרניות וקוליות) על כל קיר. ומה שהכי נורא, לפני חודש אני הולכת בשינקין ומהחלון של מעצבת צעירה ונחשבת קורצת אלי בעליזות שמלה עשויה מבד 100% פוליאסטר, בהדפס עיגולים בזית-חום-שחור - הייתי צריכה לצבוט את עצמי טוב טוב לוודא שלא נסעתי לאחור בזמן ושלא, לא כולם לובשים את זה ואני בטח שלא חייבת להתלבש ככה.
מישהו עוד זוכר את בית-הובן בדיזנגוף, עם מנורות נייר האורז ועשרים סוגי התה? או שהסגרתי בזאת את ישישותי המופלגת?

פיטר פרמפטון - מישהו זוכר? בטח. אבל מה הוא שר. תזכירי, תזכירי.
ובלונדי?
כמובן זה היה בילי ג'ואל, מה שבאותה נשימה מביא את בארי מנילו. וזאת עם העוגה שנשכחה בגשם. אמא'לה. כל המצעד של שבת ברשת גימל התעורר לי ביחד. והכל מקפץ עם קינלי.
ולמישהו פה היה את התקליט של האץ' ?
טוב לא נעים להכניס את קווין לרשימה. הנפלאים האהובים.
(מתביישת, צאי מזה כבר! (-: זה דף יציאה מהארון. נשארו לך תקליטים?)

פיטר פרמפטון - מישהו זוכר? בטח. אבל מה הוא שר. תזכירי, תזכירי.
Oh baby I love your way. וגם: show me the way או משהו כזה.
ולמישהו פה היה את התקליט של האץ' ? לחברה שלי.
נשארו לך תקליטים?) לא. ההורים שלי "שמרו" אותם במחסן ומאז נעלמו עקבותיהם.

אבל העיצוב! הוי העיצוב!
טוב נו, יש הצד השמח והצד העיצוב (הומור של שנות השבעים)
אז: מדבקות פרח כתום גדול על החרסינה במטבח או במקלחת.

או שהסגרתי בזאת את ישישותי המופלגת?
הדף הזה הוא סוג של אמא בת כמה את . לא מכירה בית הובן כי הכרתי את תל אביב רק אחרי הצבא. אבל בירור קצר ומסתבר שגיסתי עבדה שם.

מטבחי פורמייקה בשילוב מענג העין של ירוק אבוקדו עם זהב
חוץ מהזהב, את מתארת במדוייק את המטבח של ההורים שלי בזמנו. כולל מקרר ירוק תואם...

מדבקות פרח כתום גדול על החרסינה במטבח או במקלחת
בשניהם. אללי.

מדבקות פרח כתום גדול על החרסינה במטבח או במקלחת.
וגם הפרחים על הרצפה של האמבטיה, כדי לא להתחלק. ורהיטי קש, ושמלות רקומות ממזרח ירושלים ועיגולים מזכוכית חברון לתלות על הקיר.

אז אני לא הכי "זקנה (-: )
איזה כייף לשבת לקרוא ולחייך כמו דבילית
גם אני הייתי שם
והכי מאכזב אין אני יכולה לדבר על השנים האילו עם אישי
(הוא היה אז ילד קט) לפחות כאן יכולה לדבר
בעצם למה שאני אדבר אתם מדברות בשמי
זכרון חמוד:
אני רוצה להיות כזו, כזו נשית
אז קונה נעלי פלטפורמה מכנסי גברדין וחולצה מצודה
יוצאים בערב יום שישי ואני בהופעה הנ"ל
קשה לי ללכת על הפלטפורמה חבר וחברה תומכים בי (-:
ןאופססססססססססססס
מה גדול האסון אני נופלת
המכנסים נקרעו, הנעלים התרקו
ואנחנו מתפוצצים מצחוק
תובנה חשובה מאותו ערב
חזרתי לגינס ועליו סמל השלום
לחולצת טריקו ועליה חולצת משבצות פתוחה
ובקיץ יחפה ובחורף עם נעלי ...איך לא המגפר המשובצות
(האמת אפשר למצוא אותי לא רחוקה מזה גם כיום (-: )
וסוד קטן
על דלת חדרי תמונה בגודל טבעי מלהיטון של אריק אינשטיין
ועל התקרה
הדבקתי קופסאות סיגריות
אהבתי....נתגעגעת
אך לא נורא ב30 לחודש כל החברים מאז נפגשים (-:
שנה טובה

את מתארת במדוייק את המטבח של ההורים שלי בזמנו
שלי עוד כזה, ירוק מגעיל מפורמייקה (השקענו את הוננו המועט בילדים, אמרה הפולנייה) ורק עכשיו אני נפטרת ממנו לעולמים. הנחמה היחיד היא שטרנד העיצוב של שנות השמונים היה דוחה עוד יותר - המטבחים הספרדיים שהגיחו היישר ממרתפי האינקוויזיציה. ושמצפייתי האדוקה בתוכניות עיצוב הבית הבריטיות (כבר הזכרתי שאני נורא שטחית?) אני רואה את זוועות שנות השבעים חוזרות אלינו בגדול. בתוכנית אחת הם קנו בהון תועפות טפט מזעזע (ההוא עם העיגולים) מחנות שמתמחה בשיירי הסבנטיז. ויש לזה גם שם - וינטאג'.
אבל בירור קצר ומסתבר שגיסתי עבדה שם.
ואללה? בטח נתקלתי בה מתי שהוא - היינו רובצים שם בגיחות לעיר הגדולה תל אביב ומרגישים נורא בעניינים.

_ועל התקרה
הדבקתי קופסאות סיגריות_
זה מה שהיה על התקרה אצל האח הגדול של החברה הכי טובה שלי (שכולנו היינו מאוהבות בו בסתר).

תערוכת פחיות ריקות על הארגז של התריסים.

מויש, מה את מסתובבת פה בשעות כאלה? התירוץ שלי שדרדס הבית התחרפן ומתעורר כל רבע שעה, אז שישב איתי מול המחשב. מה שלך?
ונחזור לסבנטיז - אוכל אינסטנט. מישהו זוכר את המרק אינסטנט הזה, איך קראו לו? דליה משהו? עם תמונה של אישה. אמא שלי למדה, ואנחנו היינו חוזרות הביתה ומבשלות מרק עגבניות בטעם מתכתי מעודן. דווקא לזה אני כן מתגעגעת.

ורק אני החנונית ריפדתי את הקיר בכרטיסיות אוטובוס משומשות?

מויש, מה את מסתובבת פה בשעות כאלה?
מקרה לך? עד שסופסוף שקט כאן! (גורה התעוררה רק פעם אחת מאז שנרדמה!)

שדרדס הבית התחרפן ומתעורר כל רבע שעה.
אויויו. תנחומי. נכון שזה באסה? אצלנו היה ככה אתמול.

את מצחיקה אותי בטירוף בדף הזה. רק שתדעי.

והמשקאות...
אבקת "זיפ" תפוזים - כתומה ומזעזעת

"דור הג'ינס שותה קווינס"
<ודור הגרעפס שותה שוופס?>

"שנדי" של רוד סטיוארט (הגדרה בתשבץ הגיון: מפוקפק סקסאפיל בשנות השבעים...)

22 שתיים שתיים בירה קלה

את מצחיקה אותי בטירוף בדף הזה
לכבוד הוא לי. שעה צחקתי מההערה מאירת העיניים שלך לפלונית על הסקס במיטה המשפחתית (כולל הפופקורן).

רוד סטיוארט (הגדרה בתשבץ הגיון: מפוקפק סקסאפיל בשנות השבעים...)
ומה שמפחיד באמת זה שהדינוזאורים דנן (סטיוארט, בואי, ונורא מכול - מיק ג'אגר) ממשיכים לנענע ירכיים גריאטריות ולהופיע במרץ. לחשוב שהבת שלי בת החמש-עשרה עוד עלולה להתלהב מהם חו"ח! (תוהה אם זה נכנס לקטגוריה של גילוי עריות). וזה כששווים אמיתיים (ופה אני צוללת לנבכי ההיסטוריה) כמו Credence Clearwater Revival שקעו בתהום הנשייה. אין צדק.
<נבהלתי - אני מתחילה להישמע כמו רון מייברג. מישהי פה מכירה Proud Mary?>

האיים האבודים. סו טוני מארק אנד דייויד אנה אנד סו יינג.
כמה רציתי שיהיה לי פרח בשיער כמו של סו יינג...

הולך מצוין עם העיגולים הכתומים על השטיח והווילונות הסינתטיים, הנוקשים דיים ללכת בכוחות עצמם
לאמא שלי יש עדיין שטיח שעיר שעדיין לא סיימה להכין בצבע בייז' עם צורות גיאומטריות של חום-ירוק-שחור... הוא נמצא מעל הארון בבית, יחד עם הפאזל-1000-חלקים...

מדבקות פרח כתום גדול על החרסינה במטבח או במקלחת.
אוי ואבוי... את המטבח הם כבר החליפו, את המקלחת גמכן, אבל את הקרמיקה בשירותים הקטנים (אלו של האורחים) עדיין לא, ואני מתענגת בכל פעם על הדוגמאות בבייז' וירוק מזעזע...

כולל מקרר ירוק תואם...
המקרר עדיין עובד, אצלי בבית, אבל ציפינו אותו בטפט. אפשר לקלף את הטפט ולהיזכר בנוסטלגיה בצבע...

ורק אני החנונית ריפדתי את הקיר בכרטיסיות אוטובוס משומשות?
אני עדין שומרת עדויות מתקופות coolיות - את אוסף הכרטיסים להופעות 'נחשבות'. (me myself I... איך קוראים לה? נו, לא זוכרת) בפארק הירקון. ואפרופו מנענעי ירכיים-'סקס אפיל של מסוממים'-משהי היתה בהופעה של ה 'water boys' בסינרמה?

אצלנו עברו מפורמייקה לא מזוהה ל'מטבח אמריקאי' (גם פורמייקה אבל אמריקאית)

איזה דף מצחיק. ואיך אני מרגישה לא קשורה....

_גם לא למוזיקה המחרידה.
עד כאן! למה מה, מה שיש היום יותר טוב?_
לא לא יקירתי - ההשוואה היא לשני העשורים שמשני צדי השבעים.
כאן קול השלום. עם שקיעת החמה יופסקו שידורינו...
מישהו עוד זוכר את בית-הובן בדיזנגוף, עם מנורות נייר האורז ועשרים סוגי התה? או שהסגרתי בזאת את ישישותי המופלגת?
לא את בית הובן, אבל בכלל, ללכת לבית תה היה מאוד גזעי. כל השאפים והשאפות ישבו שם. (לא שנסעתי לבד באוטובוס לעיר הגדולה לפני שנות השמונים. כמה עלתה נסיעה - שבע וחצי לירות?)

הבוקר התעוררתי לצלילים האלה (בעקבות האיום/הבטחה "שנות השבעים את רוצה? אין לך מושג עם מי את מדברת" ) :
הוסה הוסה הוס -תיפוף- הוסה הוסה הוס
למנחשים מי המבצע חולצת בומבה של במבה ותקליט.

me myself I... איך קוראים לה? ג'ון ארמטריידינג.

הוסה הוסה הוס -תיפוף- הוסה הוסה הוס
אם אינני טועה, זו איזו חבורת אפריקאים משהו כמו איפי טומבי. ??????

<פרס מבוקש - סוף שבוע בצימר בראש פינה>

האיים האבודים

טוב, אני הייתי די קטנה בשנות השבעים. נולדתי בתחילתם. בכל אופן, נורא פחדתי מהאנשים עם הזקן שם p-:

מי זוכר את הסוכריות הקטנות קטנות האילו בכל מיני צבעים(מפחיד אותי לחשוב על צבעי המאכל בהם השתמשו בסוכריות הללו)שהיינו מקבלים אצל הרופאה או אחרי בדיקת דם?
הייתי מכורה.

ובחזרה לטלווזיה...
די טחנו כבר את הסדרות ללימוד אנגלית של הטלווזיה החינוכית אבל יש סדרה אחת שמעולם לא קבלה את הכבוד המגיע לה
ENGLISH ENGLISH ENGLISH

בגלל האינדיאני, בגלל הדג הפסיכדלי, בגלל הנוירוטיות המקורית מאד ובעיקר בגלל נעימת הפתיחה/סולו גיטרה סוף הדרך.

אבל יש סדרה אחת שמעולם לא קבלה את הכבוד המגיע לה
ועוד איך קיבלה: היא מוזכרת בשיר של יהודה אטלס, באחד משני הספרים הראשונים מסדרת "הילד הזה הוא אני". הילד רואה מהחלון את השחקן מהסדרה ("האיש מתוך 'אנגלית אנגלית' ") שמחפש כתובת. זה הסתיים במלים "שאל אם פה/ מספר חמש/ אמרתי לו/ שכאן ארבע/ והוא אמר/ תודה רבה". לא זוכרת את כל השיר.
א-פרופו סדרות, כמי שהיתה פעוטה למדי בזמן המדובר, הזכרון החי שלי הוא גדליה הגנן מ"קרוסלה" -- "מקלקלים לי את הגינה ואת המצברוח!". אחותי, לעומת זאת, שומרת אמונים ל"לצאת מהמים, לצאת מהמים, המציל לא יודע לשחות".

ועוד איך קיבלה

עד שנעימת הפתיחה לא תכנס לאחד מהדיסקים הנוסטלגים סטייל "החברים של קשקשתא"- לא מספיק טוב (-:

משהו כמו איפי טומבי.
וואללה. ובקשר לצימר...דברי עם רני וחדוה כשר, יש להם אחלה צימרים עם נוף מדהים (אולי עושים מחיר לחברי באופן שיודעים איפי טומבי (-: )

ENGLISH ENGLISH ENGLISH
כמה חיכיתי להגיע לכתה שלומדים את שריף גודמן וברטן באדמן או איך שקראו לו, ובסוף קיבלנו את הילד הנופל מסולמות .

אולי עושים מחיר לחברי באופן שיודעים איפי טומבי אני אגיד שענת גביש שלחה אותי.

<אני לא ממש באופן.....>

אני זוכרת את בית-הובן, אבל מעולם לא ישבתי שם.

ואיזה מזל שהורי מעולם לא ריהטו כלום בבית בסגנון המזעזע הזה...
ומעולם לא תליתי פוסטר של "אליל פופ" (-; או משהו כזה על הקיר (לא הייתי משוחרות "להיטון". הייתי מנויה על "מעריב לנוער" אם כי משנת 1976 כבר תיעבתי אותו וזו רק אחותי הקטנה שהכריחה את הורי להמשיך את המנוי. ומתישהו גם קראתי אצל חברות חוברת "סינרומן"! הרגע נזכרתי!).
אבל הבגדים, הבגדים! גם אני נתקלת בתיעוב עמוק בבגדים חדשים שנראים בדיוק כמו מה שלבשו אז בשנות השבעים. ואני רואה בחורות צעירות ("דור חדש שלא ידע את יוסף") לובשות אותן כאילו זו שיא האופנה - בזמן שלי זה נראה... באמת... איכס ...
<בשמת חוזרת על עצמה>

שהורי מעולם לא ריהטו...

ומעולם לא תליתי...

לא הייתי משוחרות...
בשמת! אני קוראת אותך לסדר! זהו דף תמיכה !!

הדוגמאות בבייז' וירוק מזעזע...

אל תאמרי ירוק מזעזע. מעתה אמרי: ירוק אבוקדו.
זוכרים את האמבטיות היוקרתיות, עם מחזיק-הסבונים-המגנטי על הקיר ופלא הפלאים כמו בפריז - בידֶה?

טוב, אני הייתי די קטנה בשנות השבעים. נולדתי בתחילתם. בכל אופן, נורא פחדתי מהאנשים עם הזקן שם. גם את?! אני הייתי מכבה ובורחת מהחדר בכל פעם שהקרינו את הסדרה הזו. הפחידה אותי נורא.

זוכרים את אפריק סימון וררררראמאיהההה? (טו טו טו ראמאיה! נה נה ני ראמאיה! טי טו נה נה...)
ואת ריקוד הציפורים?

ובסוף קיבלנו את הילד הנופל מסולמות

נו באמת, רמי הפוץ.

ועכשיו לסדרה הכי הכי סבנזיט שיכולה להיות...לדעתי...

[h=4]

קסיייייייייייים קסאאאאאאאאאאאם[/h4]

<דידול די דידול די (דידידם) דידול די דידול די (דידידם)>

_זוכרים את אפריק סימון וררררראמאיהההה? (טו טו טו ראמאיה! נה נה ני ראמאיה! טי טו נה נה...)
ואת ריקוד הציפורים?_
אני חושבת שאני עד היום יכולה לשיר חלק מהמלים...
וריקוד הציפורים לא פס מהעולם - ממשיכים ללמד אותו לילדי הגן (-:

ענת, מה? דף תמיכה??? לשנות השבעים??? יש מישהי בגילי פה שמסוגלת לתמוך בשנות השבעים? (-;

גל נוסטלגי שטף אותי, אני אקרא את הדף במנות קטנות.
בית הובן... אני לא מאמינה שמישהו עוד זוכר אותו, מרתף טחוב מתחת לפיצריה עם תקרת תבניות ביצים, פתרון יצירתי של שנות השבעים לבעיות אקוסטיקה.

בת ההרים, כפרובינציאלית אל פרובינציאלית: זוכרת את המקום המופלא: מילקי פינקי ברחוב הרצל, ועוד פנינה: פינת היופי של גילה, כדי לקנות עגילי פלסטיק עגולים וענקיים, צמודים לאוזן.
ובטח כולם זוכרים את מכנסי הרכיבה מבד הקורדרוי בצבעי הגלידה שאפשר לקנות ב"טופר".

מי היה מנוי על "הארץ שלנו"?
לי יש עדיין כמה כרכים משנות ה-70! אאל"ט ב-76 יש כתבה על צעירה באר שבעית שזכתה בפרס הראשון בתחרות כשרונות צעירים. רוצים לנחש מיהי?

מי היה מנוי על "הארץ שלנו"? אני. וגם על "מעריב לנוער" ו"דבר לילדים".

צעירה באר שבעית יהודית רביץ אולי? (סתם ניחוש כי היא מבאר שבע).

היינו אוכלים שם לא מעט, לא ראית אותנו? אני הייתי הילדה עם משקפי הפלסטיק התכולות, חולצת הפסים בצבעי-גלידה עם כריות בכתפיים ומכנסיים קצרות בצבע אפרסק או טורקיז, לפי מצב הרוח. כשגדלתי קצת עברתי לטייטס שמעליהם סוודר שמגיע לי עד הברכיים.
התבלבלת, זו לא היית את, זו הייתי אני.

וואו, איזה דףףף

תערוכת פחיות ריקות על הארגז של התריסים. גם לי היה אוסף מפואר כזה! לפני הגיוס סידרתי אותו יפה על המדרגות , צילמתי ושיחררתי ל'עיריה'.
ורק אני החנונית ריפדתי את הקיר בכרטיסיות אוטובוס משומשות? גם אני. וזה דווקא בכלל לא נחשב חנוני. היו לי המון כרטיסיות כי נסעתי כל יום באוטובוס בלי מזגן, עם כבל גומי כזה על התקרה לצלצול, וחלונות שנפתחים כלפי מעלה.

טוב, עכרתי עלכל.
שחתן את: תקרת הנטיפים, חולצת באטיק, סומבול-בומבול, מכתביות, מפיות (=מכתביות לעניים), מקרמה, קו אונידין, אדונימומשרתים, וילון מאטבים, אוטובוסים חוט לצלצל...

ילדים בעולם (זוכרים את השיר: closer, getting closer).
נדמה לי שבאנגלית זה היה big blue marble.

שלומית ודודו,
סמי וסוסו

_זוכרים את אפריק סימון וררררראמאיהההה? (טו טו טו ראמאיה! נה נה ני ראמאיה! טי טו נה נה...)
ואת ריקוד הציפורים?_
חן חן לך, אמא אינקובטור - לא מספיק שסבלתי את הדבר הזה בזמן אמיתי (להזכירכן, אני מספיק ישישה להימנות עם מפזזות הדיסקוטקים דאז), עכשיו הוא יסתובב לי בראש עד הבוקר (ובמאמר מוסגר אני מוכרחה לציין שהאייקון הפולני עם הפה העקום לא מגיע לקרסוליים של האייקון ירוק המזועזע של תפוז). זה היה הלהיט בהא הידיעה בדיסקוטק החוף השקט בטבריה, שהיינו בורחים אליו בלילות מהבסיס ברמה.
ומקרמה - איך שכחנו את המקרמה. עם מתלה עציצים בכל חלקה טובה (רצוי משובצים בחרוזי זכוכית חברון), וקישוטים אימתניים תלויים על הקירות.
להדבקת הכרטיסיות, אגב, יש סוג של קמבאק - הבת שלי בת החמש-עשרה והחברות שלה מצפות קלסרים בעטיפות של חטיפי מיני כמו אגוזי, פסק זמן וכאלה. נחשב מאוד קול וגם תירוץ לזלילת כמויות בלתי אפשריות של הזוועות הקטנות האלו, בשם האמנות.

יש מישהי בגילי פה שמסוגלת לתמוך בשנות השבעים?
אז אפשר לקרוא לזה "דף יחסי אהבה שנאה לשנות השבעים" וככה זה יכסה גם את הנוסטלגיות וגם את הנרתעות בבהלה מעצם החשש שיכריחו אותן לחזור לשם.

בנות בנות, אבל מה עם כל הפסיכודליה? ,genesis, yes, camel פינק פלויד, בוב דילן?
דייויד בואי?
עוד עלו לי באוב - הסלואו הראשון, נעלי פאלדיום, קיקרז ומעיל סטודנטים.

ורק אני החנונית ריפדתי את הקיר בכרטיסיות אוטובוס משומשות?
ממש לא חנונית, בחברה טובה.

שמיכה, הרגת אותי -
בדיסקוטק החוף השקט בטבריה,
שם רקדתי לראשונה בחיי בדיסקוטק! הייתי בת 11... אני גם זוכרת איזה שיר זה היה.

גביש - יש לי ארגומנט מדעי בזכות הנוסטלגיה, ממש פצצת תמיכה:

יש ספר של דיפאק צ'ופרה על גיל והזדקנות בו הוא מספר על מחקר:
לקחו קבוצת אנשים בני שבעים והכניסו אותם לסביבה שהיתה דומה ככל האפשר לסביבה שחיו בה בגיל חמישים.
השמיעו להם את המוסיקה של התקופה ההיא, בגדים, עיצוב, עתונים וכו'.
תוך שבועיים הגיל הביולוגי שלהם ירד בעשרים שנה.
תמיד אמרתי שהקידמה דופקת אותנו. איך אפשר להספיק להנות ממשהו כשכל הזמן צריך "להתעדכן".

_יש ספר של דיפאק צ'ופרה על גיל והזדקנות בו הוא מספר על מחקר:
לקחו קבוצת אנשים בני שבעים והכניסו אותם לסביבה שהיתה דומה ככל האפשר לסביבה שחיו בה בגיל חמישים.
השמיעו להם את המוסיקה של התקופה ההיא, בגדים, עיצוב, עתונים וכו'.
תוך שבועיים הגיל הביולוגי שלהם ירד בעשרים שנה_
איך קוראים לספר הזה באנגלית? זה נשמע מעניין!!

בתור אחת שנולדה ב1975, יש לי גם זכרונות משנות השבעים: היו הולכים בתסרוקות מגדל, עם פיאות ליד האזניים. איפור עיניים שחור כבד שנראה כמו של מצריים העתיקה. משקפיים בצורת קרניים. חצאיות מיני. ציפורניים בלאק אדום מזעזע. אודם אדום.
הסתובבו ההיפים עם השיער הארוך והזקן, והגיטרה. בטלוויזיה היה את הסרטי ילדים המיתולוגים: הימאן, הדרדסים, קטקטים, פרפר נחמד, חתולי הרעם.. המסע בין הכוכבים, מלחמת הכוכבים.. יווו אני מתגעגעת!

נזכרתי באיזה פרסומת למיץ תפוחים אני חושבת בעיתון ועמוד אחד הראו שם אשה בתסרוקת חלקה ומגדל מלמעלה. כתוב למעלה:

הנה

בתמונה השניה האשה שותה מהקש ומבט מהורהר

בא

ואז בעמוד השלישי האשה מחייכת מאוזן לאוזן

הכיף!

זוכרים?

שם הספר: גוף ונפש לנצח
לא יודעת באנגלית.

O.K., I HAVE to join this fun!
I was born right at the end of the 60's, so the 70's took place in my childhood (not as clear as my teens, but still...) I grew up on Kibbutz, so it is possible that these things were actually 60's for the rest of you? .
I am sorry the English makes things look removed..but still, here's my list:
Gazoz: 9 bacicar, ROOOONI, etc
Watching black and white T.. in the Miklat (no private T..s at home, except for Pilpel..)
Zehu ze,
Little House on the Prairie, .
Nadaia Comanech (sp?)
pestival hayeladim
Bilbi
Tennis cans decorating the walls.
corderoy dresses
first disco (cita H and Vav together), boys did some Greese songs with a towel wrapped around their bottoms, and their bodies covered with Margerine
First slow (how the hell do you dance it?)

חן חן לך, אמא אינקובטור

Anytime, dear

שם רקדתי לראשונה בחיי בדיסקוטק! הייתי בת 11...
אני רקדתי באותו הגיל אבל בקולוסאום (שהרבה קראו לו בכלל קוליסאום), בכיכר אתרים המושתנת, בבר מצווה של בן של חברים של ההורים שלי.

אבטיח עם גרעינים.
אפרסקים צהובים עסיסיים (ולא לבנים ויבשושיים).
צנצנות מלפפונים על המרפסת בקיץ.
פיצה רימיני.

שומעים הכרזות מבחוץ: אבטיח! אבטיח על הסכיייייין! מוכר האבטיחים עם העגלה והסוס הגיע.... יאללה רצים ומביאים חצי שקל
גם נסיעה באוטובוס עלתה חצי שקל

ואז היו השנים שהמחירים האמירו בצורה מזעזעת
אני זוכרת שירדתי למטה לחנות גלידה. קונים שם גלידה בגביע וזה עולה אלף שקל! ואז כאשר החליפו הכל לשקל חדש הגלידה עלתה כבר שקל חדש 1 (אבל זה כבר שנת 1984, אז זה לא רלוונטי)

אבא שלי זוכר מהזמן שהיה ילד משנות החמישים: מישהו שמוכר ברחוב שמונצעץ מארגז שתלוי לו על הצוואר. והוא מכריז: ארבע בלירה! ארבע בלירה!
כאשר הכל התייקר הוא מכריז: שלוש בלירה! שלוש בלירה!
וכן הלאה

מי היה מנוי על "הארץ שלנו"?
זהו, חשבתי שאף אחד לא יזכיר זאת. גם לי יש לפחות שני כרכים, כתומים אגב...
ואני קוראת את הדף, ויש דברים שאני די מופתעת שהם בכלל לא מעכשיו - חולצת באטיק_ _מקרמה חולצות עם כריות בכתפיים (בסדר - שנות השמונים...), חותלות, סוודרים ארוכים - זה נראה לי הכל כאילו זה היה רק אתמול. אני חושבת שאפילו אולי עוד יש לי בארון כמה מהדברים האלה...
מאחר ואני נולדתי עוד בשנות החמישים, כלומר שנות השבעים היו ממש שנות ההתבגרות שלי (מגיל 11 עד 21), הכל נראה ממש טרי, כאילו היה ממש לאחרונה. לא יאומן איך הזמן עובר. איך דברים שאני זוכרת ממש טוב היו לפני שלושים שנה ויותר.
יש לי בבית עדיין לא מעט חפצים מאז, כולל שולחן מטבח מפורמייקה בז' עם קנט חום (משמש שולחן למזכירה במרפאה...). בכלל לא הייתי מודעת שזה אופייני לשנות השבעים. אבל במחשבה מהירה ממתי ואיפה השולחן הזה - אכן, שנות השבעים. קניתי במו ידי לדירת הסטודנטים שלי...
וביקור סאדאת - אני זוכרת שנסענו עם אחד החברים הבודדים שהיה להם רכב כסטודנטים שנה א' לכניסה לעיר בירושלים וראינו את השיירה עוברת. זה היה מיני מיינור כחול.
קצת מדכא לחשוב כמה אני כבר זקנה...

Little House on the Prairie, .
בית קטן בערבה. אחת התכניות הראשונות שראיתי בצבע. לורה רצה וצמותיה מתנופפות באחו.....
כמה דמעות, כמה דמעות.....