דף 1 מתוך 4

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 14:20
על ידי ליאת_טאוב*
שלום לכולם,
זו הפעם הראשונה שאני פותחת פה דף. יש לי צורך לשפוך את לבי בפני א/נשים שיש סיכוי טוב שיבינו את המצוקה והכאב בהם אני נתונה. אני לא כותבת כדי לקבל עצות (למרות שאם יש לכן/ם כאלו אשמח לקרוא), אלא בעיקר כדי לפרוק את אשר על לבי במקום מבין יחסית. אני לוקחת בחשבון גם התקפות ומודיעה מראש שכל תגובה תתקבל, גם אם אינה מפרגנת.

אז ככה: לפני שנה וחודש ושבועיים נולדה בתי הנפלאה. טרם לידתה הייתי די משוכנעת שאנצל את חופשת הלידה בת שלושת החודשים ואז, בלית ברירה, אצא לעבוד. אני חד הורית וודאי ידוע לכם שמהבטחת הכנסה לא חיים ברווחה, וגם בצימצום די קשה להתקיים. הרבה א/נשים בסביבתי גם פימפמו לי עד בלי די שלאחר שלושה חודשים אני אמות לצאת כבר מהבית. עברו שלושה חודשים ולא יכולתי לחשוב לעזוב את התינוקת המדהימה שלי בידי מישהי אחרת. עברה חצי שנה, עברו תשעה חודשים ואט-אט התחוור לי שאנו לא נפרדות כל עוד היא לא יוזמת פרידה.
אבל אהבתי הגדולה לבתי, כמיהתי לגדל אותה בעצמי וחלומותיי על חינוך ביתי ייאלצו לחכות חמישה חודשים תמימים, פחות שבועיים. לפני כשנתיים וחצי זרקתי, עם שני חברים נוספים, עוגת קצפת על שר התקשורת דאז, רובי ריבלין. לא היה לי מושג שאני עומדת להיות אמא ולכן הייתי מוכנה לשאת בתוצאות. והתוצאות הן חמישה חודשי עבודות שירות.
ובכן, מזה שבועיים אני עוזבת את הבית לשמונה שעות פלוס הדרך הלוך וחזור לעבוד במתנ"ס השכונתי. והבת? חבר מדהים ונדיב מאין כמוהו עזב את עבודתו, ויתר על שנת לימודים ונשאר לטפל בה במקומי. מידי פעם הוא מגניב אותה אליי ואני זוכה בכמה דקות מאושרות של חיבוקים ונשיקות הדדיים. היא אוהבת להישאר איתו ועל פי רב הפרידות בבוקר הן נעימות ורגועות (למזלי, כי לא הייתי עומדת בבכי קורע לב כל בוקר). לשמחתי הרבה היה לנו השכל לעשות חודש חפיפה, בו הוא הגיע כל יום ובילה איתנו שעות ארוכות כדי שיתרגלו אחת לשני וכדי ללמוד את פעולות הטיפול הבסיסיות.

אבל, למרות שלכאורה הכל בסדר, בתוכי הכל הפוך. אהובתי המופלאה מורחקת ממנה למרבית שעות הערות שלה והכאב גואה בי אין סוף פעמים ביום, עד דמעות.
אני יודעת שהזמן יעבור, אבל מזה אני בדיוק חוששת. שהזמן היקר שיכולתי לבלות איתה יעבור. היא לומדת לדבר, לרקוד, לתקשר, לשחק, כשהזמן הזה עובר ואנו רחוקות זו מזו.

ילדה אהובה, אני עודי גאה במה שעשיתי ויום אחד אספר לך למה נפרדנו בוקר-בוקר במשך זמן ארוך כל-כך, אבל את כאב הפרידה הזה איני בטוחה שגם הזמן שיעבור יצליח לרפא.

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 16:26
על ידי פלוני_אלמונית*
קחי את התינוקת איתך למתנ"ס.

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 16:45
על ידי יונת_שרון*
ליאת, קודם כל אני מצדיעה על זריקת העוגה! בטח תכף יגידו כל מיני אנשים כמה זה נורא ואיום ולא בוגר ושאפשר למחות בדרכים אחרות (אפשר?) וכו', אבל נראה לי שדווקא יש די הרבה אנשים שהרוויחו את הזכות לעוגה בפרצוף, ופחות מדי אנשים שיתנו להם אותה.

בנושא המעשי אני מצטרפת לפלוני: יש דרך שהיא תוכל להיות איתך במתנ"ס? אולי החבר יוכל להביא אותה ולהיות איתה שם, לידך?

ולסיום (())
בסופו של דבר אלה רק חמישה חודשים. קשים, אבל זה יעבור, ויהיו לכן עוד חיים שלמים יחד.

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 17:04
על ידי ענת_גיגר*
@}
אני מצטרפת ליונת. יום אחד תגידי "אח, החמישה חודשים האלה היו קשים, אבל עברו".
ויש לך מזל מדהים שיש לך כאלה חברים טובים.

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 20:03
על ידי סמדר_נ*
עוד ארבעה חודשים וחצי... אני מוכנה לספור כאן יחד איתך. וכל הכבוד לחבר שלך.
>גם סמדר רוצה לזרוק עוגות<

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 20:39
על ידי ארני_ש*
מה שתארת ואיך שתיארת נוגע ללב . חיבוק גדול .

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 21:27
על ידי נועה_ברקת*
איזה אומץ יש לך ונראה שגם חברים טובים. אין לי הרבה מה לתרום לך חוץ מחיבוק

כאב לב סופני

נשלח: 13 נובמבר 2003, 23:56
על ידי ברונית_ב*
מה את עושה שם במתנ"ס?

> ברונית סקרנית <

כאב לב סופני

נשלח: 14 נובמבר 2003, 00:09
על ידי יערת_דבש*
בואו נייסד טבלת-תקווה (במקום יאוש) שבטית-
136 ימים (?!)...
והזמן עובר...

כאב לב סופני

נשלח: 14 נובמבר 2003, 12:28
על ידי אממ''פ*
אני זוכרת את הקטע הזה !
את מאוד צעירה לא?
חשבתי שהבחורה תיכוניסטית..

כאב לב סופני

נשלח: 14 נובמבר 2003, 23:58
על ידי יערת_דבש*
  1. ..
וחוץמזה כמה שאלות-
בא לך לספר מה היתה הסיבה למחאה? אם את לא עונה על זה 32756984 פעמים ביום?
זכורה לי אחת עם רסטות מהסיפור, אולי זאת שאממ"פ מתכוונת.

בדיוק נהיה 00:00 בלילה-
  1. ..

כאב לב סופני

נשלח: 17 נובמבר 2003, 23:41
על ידי יערת_דבש*
  1. ..

כאב לב סופני

נשלח: 18 נובמבר 2003, 08:06
על ידי תבשיל_קדרה*
יערה - את מלאך!
(אני מקווה שליאת מרגישה כמוני)

כאב לב סופני

נשלח: 18 נובמבר 2003, 11:53
על ידי סמדר_נ*
130?
>סמדר תשמח לספור, אבל היא לא כל כך מבינה מאיזה יום מתחילים<

כאב לב סופני

נשלח: 18 נובמבר 2003, 13:32
על ידי יערת_דבש*
איפה ליאת בכל הסיפור?
שובי אלינו!

כאב לב סופני

נשלח: 19 נובמבר 2003, 08:29
על ידי מאמא_מאוהבת*
129

כאב לב סופני

נשלח: 20 נובמבר 2003, 11:03
על ידי הודיה*
ליאת יקרה,
באמת נוגע ללב וכואב.
יחד עם זאת, יש לי תחושה מאד חזקה, שמעז יצא מתוק.
אני לא כותבת כאן הרבה, אבל ממש הרגשתי צורך לומר לך זאת.
את מבורכת, זה מה שאני רואה כשאני מרגישה אותך.
הודיה

כאב לב סופני

נשלח: 20 נובמבר 2003, 13:40
על ידי מיש*
מצטרפת למחזקים ולתומכים. לא ניתן לדחות את העבודות בשנה שנתיים.?

כאב לב סופני

נשלח: 20 נובמבר 2003, 19:12
על ידי ענת_גביש*
{@ 128

כאב לב סופני

נשלח: 20 נובמבר 2003, 22:05
על ידי חגית_פ*
ליאת היקרה!
חיזקי ואמצי ונפלא שיש לך חברים שכאלה!!
אני מתארת לי את הכאב שבפרידה וזה בטוח כואב וקשה כל כך!!
אני מצטרפת לשאלות של אחרים, יש אפשרות שהיא תהיה איתך? (אולי גם עם הידיד).
ושיעבור לך יותר בקלות. זו כבר נחמה שהילדה מבלה עם מישהו שנעים לה איתו.

כאב לב סופני

נשלח: 22 נובמבר 2003, 15:01
על ידי יערת_דבש*
@} 126

כאב לב סופני

נשלח: 22 נובמבר 2003, 16:13
על ידי ליאת_טאוב*
תודה לכולן/ם על כל התגובות!
אני מתנצלת שאני לא מחזירה תגובות מייד - אני פשוט עוד לא מחוברת בבית ומגיעה לאתר רק אצל חברים/הורים/מתנ"ס.
אימצתי את השם טבלת תקווה - היא תלויה אצלנו על המקרר וזה מקל משהו לראות שאכן עוברים הימים. כבר עברו שלושה שבועות.

לגבי ההצעה לקחת אותה למתנ"ס - היא לא יכולה להיות איתי שם כל הזמן (כבר ניסיתי), כיוון שהמפקח על עבודות השירות לא מאפשר זאת וכבר איימו עליי שאגיע לכלא אם לא אמלא אחר ההוראות...
לגבי האפשרות שהחבר יביא אותה מידי פעם - אני משתדלת לא ליצור מצב שאנחנו נפרדות כמה פעמים ביום, בעיקר כדי להקל עליה. אבל! יומיים בשבוע אני עובדת מחוץ לכותלי המתנ"ס, בגינה קהילתית בשכונה. אני לוקחת אותה איתי בבוקר והחבר מגיע מאוחר יותר לעזור והם נשארים עד הצהריים (ואז נשארות רק שעתיים-שלוש עד שאני חוזרת הביתה ולרב היא ישנה אותן). כל עוד מזג האוויר מאפשר זאת נמשיך בכך ואז נחשוב על עוד דרכים להיות יותר ביחד.

מיש - ביקשתי לדחות את העבודות עד שהיא תהייה בת שנתיים, אך זכיתי בדחייה עד שהיא הגיעה לגיל המופלג של שנה וחודש (אחת מהשופטות בערעור במחוזי סיננה שתינוקת בת 3 חוד' יכולה ללכת לפעוטון...).

מה אני עושה שם? ובכן, למזלי הרב החליטו במתנ"ס לנצל כמה מכישוריי ולא להפוך אותי לעובדת נקיון/ניירת/רס"ר. אני מרכזת שני פרוייקטים, אחד של גינון קהילתי, כאמור, והשני של גינון טיפולי. בשני אני עובדת עם 4 קבוצות (ילדים מפגרים, ילדים חרשים וקשישים חרשים) בגינה ובחממה.

לגבי הסיבה למחאה אני אענהבקצרה. אני חלק מקבוצת תקשורת עצמאית (indymedia) שעסקה באותו זמן במחאה נגד שיתוף הפעולה בין פוליטיקאים כריבלין לבין בעלי חברות הכבלים, השולטות גם בתוכן וגם בתשתית ובעליהן שולטים גם ברבים מאמצעי התקשורת האחרים (ערוץ 2, סלולרים, טלפוניה, לוחות מודעות ועוד). במקום לדאוג לאינטרס הציבורי ולחוקק חוקים המגבילים בעלויות צולבות ומפרידים תוכן מתשתית,קידם ריבלין את התיקון ה-25 לחוק הבזק, שאיפשר לחברות הכבלים לקבל רשיון קבע (במקום זיכיון המתחדש אחת ל-5 שנים). כל זאת נעשה למרות שהחברות עברו על החוק בתחומים רבים, כמו בכך שלא חיברו את כל הארץ כמתחייב (עד שהחלה התחרות עם הלוויין), לא השקיעו בהפקות מקור כנדרש ולא סיפקו את כל האמצעים לטלוויזיה הקהילתית, שהיא הקול של כל אחת ואחד מאיתנו.

כמו שחלקכן זכרתן זורקת העוגה היתה בחורה בת 19, ארבל שמה (שבדיוק שנה לאחר מכן נפטרה), אך עמה נעצרנו עוד שניים, אני על שום שחילקתי פליירים המסבירים את המעשה. את אחד הפליירים הגשתי לריבלין עצמו, כדי שלא יבוא במבוכה רבה מידי ויבין על מה ולמה זכה במנת קרם שמנונית על פניו, או אז אנשי משמר הכנסת הבחינו כי יש שותפים למעשה ועצרו אותי.

אני מודה שוב לכולן/ם על התגובות. כפי שניבאתי הן לא מקלות עליי את ההתמודדות עם כאב הלב, אך יש נחמת מה בדבריכן/ם ובחיבוקים.

כאב לב סופני

נשלח: 22 נובמבר 2003, 17:25
על ידי תבשיל_קדרה*
תשמעי - כל הכבוד!
שוב.
> גילה גרה במקום שעדיין לא מחובר. <

כאב לב סופני

נשלח: 22 נובמבר 2003, 21:35
על ידי סמדר_נ*
מצטרפת לגילה.
אני בטוחה שבתך תהיה גאה בך.
>יערת דבש תמיד מקדימה אותי בספירה. האם מספר הימים הוא נכון?<

כאב לב סופני

נשלח: 23 נובמבר 2003, 00:25
על ידי יונת_שרון*
גם רועי מצדיע לך, ושואל אם את יכולה לארגן עוגה גם בשביל אולמרט? |עוגה|
  1. ..

כאב לב סופני

נשלח: 23 נובמבר 2003, 14:46
על ידי בשמת_א*
וואו, רק עכשיו נכנסתי.
אז כל הכבוד לך, (())
ואיזה נבלות שלא הסכימו לדחות לגיל שנתיים. באמת! אפשר לחשוב שבלי עבודות השירות שלך יתרחשו פשעים איומים! ולמה התינוקת צריכה לשלם? הרשעות שלהם עוברת כל גבול, וגם הנורמות המעוותות בארץ (הילדה לא נחשבת, אינם מעריכים אמא שמגדלת בעצמה, וכו'). פיכס!

כאב לב סופני

נשלח: 23 נובמבר 2003, 16:01
על ידי נועה_ברקת*
אופפפ...
מעצבן כל כך
מענין אם לריבלין יש ילדות קטנות

כאב לב סופני

נשלח: 24 נובמבר 2003, 00:22
על ידי יונת_שרון*
על זה אתם מתעצבנים? ומה עם זה שהרשיעו בחורה שחילקה פליירים בחינם ולא גבר שחילק את תשתית התקשורת שלנו בתמורה לקשרים במקרה הטוב ודברים גרועים יותר במקרה הרע?

כאב לב סופני

נשלח: 24 נובמבר 2003, 08:17
על ידי נועה_ברקת*
צודקת יונת, חשבתי שזה הברור מאליו.

כאב לב סופני

נשלח: 24 נובמבר 2003, 21:56
על ידי סמדר_נ*
124 |L| |L| |L|

כאב לב סופני

נשלח: 25 נובמבר 2003, 11:55
על ידי סמדר_נ*
123 || ||

כאב לב סופני

נשלח: 25 נובמבר 2003, 12:53
על ידי דגנית*
ליאת,
קראתי ובכיתי והתפעמתי, וליבי יצא, הלך אלייך.
הקראתי ובכיתי והרגשתי הזדהות ואהבה עמוקה וכאב...המון כאב וכעס , על הפרידה שנכפתה עליכן, על העוולות ,על אי הצדק ועל הציניות, על גסות הנפש ועל גסות הרוח..
לא יודעת איך לעשות את המעבר , אבל כמה דברים להגיד (רק על הטוב).
אני מאמינה ובטוחה שביתך תתגאה בך ללא גבול כשתגדל להבין
את מי שאת ומה שעשית, לכן שמרי על הדפים האלו (אלו נכסים שלך,ואפילו אולי, סוג של משאבים לעתיד.)
נסי לתעד . לכתוב, לצלם ,לבטא בכל דרך את מה שעובר בך ועלייך ,
ועליה,כמובן. זה יעזור עכשיו כעיבוד וכפורקן, כדרך התמודדות שלך,
אבל בעיקר יהווה לשתיכן בעתיד באר מים חיים.
ואולי לא רק לשתיכן .. אני חושבת לעצמי , איך ואיפה הייתי יכולה לדעת אלמלא היית כותבת כאן , אלמלא הייתי אני ואחרים היו קוראים
אותך פה. זה סיפור שצריך להיכתב , זה סיפור שחייב להישמע..!
התדהמה שנמרחה על פניו של השר,היתה כה עזה (החסינות מעולם לאנתנה את דעתה על כך שהיא עלולה להיסדק), היא, התדהמה ,
חייבת להמשיך לבוא בדברים, עם מקורותיה האמיתיים.
כבוד השר, האב ואולי הסב, מי יודע, ביחד עם כל בעלי השררה
השרירות והשרירים.כבוד השופטת, האשה, אולי האם והסבתא..
כבוד כולנו, כחברה נאורה וצודקת, מבקש את הסיפור להתגלות ולהישמע. מקווה שהיסברתי טוב, בכל מקרה, כיוונתי אל ליבך ורציתי להעביר מהרגשתי, שיש בך ובחייך משהו יקר, יקר מאד ובעל ערך גם לנו, לרוב, או שמא מיעוט, הדומם, המחריש, הנחרש.

דבר נוסף, רוצה לעזור, אם יש באפשרותי.

מצדיעה לך (לא סובלת את המילה הזו, גם לא את התנועה)
אבל בכל זאת מצדיעה, וכבר מזמן יש לכן מקום בלב.


חושבת

כאב לב סופני

נשלח: 25 נובמבר 2003, 23:48
על ידי יערת_דבש*
דגנית, העצות שלך ממש מרגשות, תודה

ליאת, איפה את גרה?

כאב לב סופני

נשלח: 26 נובמבר 2003, 08:18
על ידי דגנית*
הי, ליאת.
בינתיים את אינך אבל אני במחשבותי איתך. בערב, בלילות,בין הסדין לשמיכה,בבקרים. חושבת עליכן, איך אתן נפגשות, איך נפרדות,איך את עובדת, מהכל אחת מכן עושה בים הזמן הזה.

שני דברים רציתי להוסיף (אולי קצת יותר מעשיים),
אכן- איפה את גרה, אולי במשהו אפשר לעזור עם בתך , לקחת, להחזיר, להחליף, להשתתף?
א ו ל י יש אפשרות לקצר את לך את תקופת השירות על-ידי
כך שנתגייס אנחנו ונתרום ימי עבודה, במקומך, או לצידך?
נשמע מופרך? אני יודעת, אבל אולי בכל זאת לא בלתי אפשרי.
נסי לבדוק. אני מוכנה כבר . בטוחה שאחרים, מכאן (קהילת באופן
ושוחריה) ומשם, יעמדו אחרי בתור.......................
נסי אותנו.
יש לדבר המופרך הזה כוח .
מבחינתי תיהייה זו מחוות שירות על השירות שעשיתם אתם אז, ע
בורנו, ומחווה של הפגנת סולידריות ,איתך, עם בתך..ונגד העוולות
וההבל.

כאב לב סופני

נשלח: 26 נובמבר 2003, 12:27
על ידי דגנית*
וגם חשוב מאד ושכחתי, מה עם רעש תקשורתי?
כתבי אם את מעוניינת, יכול להיות אמפקט די חזק למעט חשיפה .
הצצה קטנה של הציבור אל..הנעשה "מאחורי הקלעים" או בחצר האחורית שלנו.
אם את מעוניינת, תגידי, יכולה לנסות לעזור.
חיבוקים וכוחות ממני.

כאב לב סופני

נשלח: 26 נובמבר 2003, 12:43
על ידי סמדר_נ*
122 (אני אחשוב על אייקון אחר).

כאב לב סופני

נשלח: 26 נובמבר 2003, 22:06
על ידי יערת_דבש*
דווקא במשהו אני לא מזדהה עם התגובה שלך, דגנית-
כאילו זה הדבר הכי נורא ושאין יותר מזה...
אני כותבת כאן הגיג כללי לכל מצב בלתי נסבל/ לא יאומן/ בלתי אפשרי/ עוולתי וכו'-
(ליאת, אם זה מועיל קחי את זה, ואם לא- סתם הגיג כללי)
אין מה לעשות, כל דבר, אבל כ ל , מביא איתו טוב. לומדים ממנו משהו. מציע אפשרויות חדשות.
למשל, אולי לקטנה מאוד טוב ותורם להיות עם הבחור המקסים שנרתם לעזרה? (דמות גברית בחייה וכל הפסיכ' הרגילה),
ובכלל, יש דברים יותר גרועים בעולם,
בכל מקרה זה שיעור ואני בטוחה שאתן לומדות ממנו ושגם תופעות לוואי מיוחדות נלוות למצב...
(אם זה רק מעצבן את מוזמנת לזרוק עלי |עוגה| )
שולחת לכן חיוך..

כאב לב סופני

נשלח: 27 נובמבר 2003, 07:44
על ידי שרה_ק*
למה עוגת קרם, ולא עגבניות רקובות?

<הייתי מארגנת דבר דומה לשרון>

כאב לב סופני

נשלח: 27 נובמבר 2003, 13:26
על ידי סמדר_נ*
121 |בלונים|
שרה,
אכן.
>איש איש ומטרת עוגתו שלו<

כאב לב סופני

נשלח: 27 נובמבר 2003, 15:46
על ידי יונת_שרון*
כי בכל זאת עוגה זה משהו מתוק. זה קצת דומה לחבר'ה בסוף שנות השישים שהכניסו פרחים לתוך קני הרובים של החיילים שעמדו ושמרו על הפנטגון/בית לבן. להכניס להם באהבה.

כאב לב סופני

נשלח: 27 נובמבר 2003, 16:39
על ידי דגנית*
שיר לשבת,

היי שקטה
עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגהינום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה
כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה
כאילו אין בך דופי
כאילו האויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה


היי שקטה
כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כוח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

ר ח ל ש פ י ר א



שתיהייה שבת שלום.
חושבים עליכן, כל השבת אתן יחד.

כאב לב סופני

נשלח: 28 נובמבר 2003, 18:28
על ידי סמדר_נ*
120 (היי, שמישהו יספור איתי!) כלומר, עבר חודש. 20% מהזמן. יש למישהו אייקון יפה לרגל חודש?

כאב לב סופני

נשלח: 28 נובמבר 2003, 18:31
על ידי סמדר_נ*
אולי זה? ZZZ

כאב לב סופני

נשלח: 29 נובמבר 2003, 22:23
על ידי ורד_לב*
רק עכשיו גיליתי את הדף.
ליאת (())
סאחה על כל הנרתמים לעזרתכן מתכלס ועד למחשבות, תפילות ותקוות!
יפה לכולנו {@

כאב לב סופני

נשלח: 30 נובמבר 2003, 01:28
על ידי יערת_דבש*
סמדר!! אני משתתפת!!
לא נשאיר אותך לבד במלאכה!!!
אז ככה, אם ב-28 זה היה 120, מה עכשיו, ה-30? טוב, אז זה בטח...

118

כאב לב סופני

נשלח: 30 נובמבר 2003, 16:21
על ידי ליאת_טאוב*
קודם כל - תודה!
תודה גדולה וחמה לכולכן/ם על התמיכה, ההתעניינות והרצון לעזור.
לגבי השאלות שנשאלו:
רועי - אני מוכנה לעזור לארגן עוגה, אתה מוכן לזרוק?
אין אפשרות לתרום ימי עבודה עבורי - עליי מוטלת כל המלאכה... הרי אם ניתן היה לקבל עזרה, היה פתח לאפלייה על רקע כלכלי (כאילו שעכשיו אין!) וניתן היה לשכור עובדים שיחליפו את המורשע/ת.
אני גרה בקריית יובל בירושלים. אין לי ממש צורך בעזרה יומיומית. לשמחתי אני מוקפת חברים פה וגם משפחתי הנהדרת תומכת מרחוק (למרות שאינם מאמינים במה שעשיתי ובדרכי באופן כללי). אם יש פה באיזור עוד משפחות שמגדלות ילדים/ות בבית אנחנו נשמח להיות בקשר, כיוון שאין לבתי כמעט הזדמנויות לפגוש ילדים בני גילה. אבל זו הבעייה הרגילה של כל מי שמגדל בבית...
אני מאוד לא מעוניינת ברעש תקשורתי כרגע. אני במהלך ריצוי עונש ומעדיפה לעבור את התקופה הזו בשקט יחסי. כל מעידה שלי בדבריי יכולה לגרור עונש חמור מזה. לכשתסתיים תקופה זו (עוד 4 חודשים, 120 ימים...) אני אשמח לשתף פעולה עם כל יוזמה מעין זו. מה גם שכבר עשינו רעש תקשורתי, המידע לגבי זה שאם חד-הורית נשפטה לחמישה חודשי עבודות שירות הוצג על ידי אברי גלעד בגל"צ (סיפרו לי במקרה) ואמות הסיפים לא ממש רעדו בארץ. טוב, נו, יש פיגועים.

למה עוגה? כדי שזה יהיה אקט אלים ככל הפחות. לא היתה לנו כוונה לפגוע בריבלין באופן אישי, אלא כנציג ציבור מושחת. רצינו, בתמימותנו, להפנות את תשומת הלב של התקשורת אל הנושא בו עסקנו זמן רב קודם לכן. לצערנו, התקשורת התעניינה בקונדיטוריה שאפתה את העוגה ובשאלה איך הכנסנו עוגה לכנסת.

לסיום בשורה טובה - לפני כמה ימים התבשרתי שהוחלט להענות לבקשה שהגשתי ולקצר לי כל אחד מימי העבודה בשעה וחצי. החל משבוע הבא אני מתחילה לעבוד רק בתשע וחצי כל יום.

שוב תודה,
ליאת.

כאב לב סופני

נשלח: 30 נובמבר 2003, 17:36
על ידי נועה_ברקת*
וגם זה משהו
<האם את מקבלת שכר כלשהו עבור העבודה הזו?, או שזו שאלה ממש טיפשית>

כאב לב סופני

נשלח: 30 נובמבר 2003, 18:30
על ידי יוחננית*
ליאת, 9:30 במקום 8 - זה פשוט מעולה |Y| איזה כיף :-)

ולדעתי, לא נורא שלא דחו לך את עבודות השירות עד שהבת שלך תהיה בת שנתיים, עדיף לגמור עם זה עכשיו. תחשבי על זה ככה: בגיל שנתיים זה לא יהיה יותר קל, ועכשיו עשית כבר 1/3 - שזה המון!!!

כאב לב סופני

נשלח: 30 נובמבר 2003, 19:59
על ידי יערת_דבש*
טוב אז סופסוף תיקנו אותנו ועכשיו אנחנו יודעות שזה 120 ימים.

@}120@}
(נראה לי שליאת ממש לא בקטע של כל הקיצ'יות הזאת...)

חוץ מזה הרגשתי עכשיו ממש כמו ב"מופע של טרומן" שאנשים בבית יושבים ומחכים לגיבור שלהם ולהתפתחויותיו.
ואכן יש התפתחויות,
החזיקי מעמד |#|

כאב לב סופני

נשלח: 01 דצמבר 2003, 14:11
על ידי סמדר_נ*
119? |L|
>סמדר מוסיפה אייקון כדי שהמספר לא יעוף שמאלה בצורה מעצבנת<

כאב לב סופני

נשלח: 01 דצמבר 2003, 22:47
על ידי דגנית*
מבינה את עמדתך בעינין ה",שקט" התקשורתי,
שמחה בשמחתכן, לכבוד השעה וחצי היומית ,הנוספת לחייכן.
רק להבהיר: ברעש תקשורתי, התכוונתי לגבי הענישה שלך ,סוג העונש ואופן ביצועו וכמובן נגזרותיו.
שיעבור מהר מהר ויגמר.
איתך בלב.

כאב לב סופני

נשלח: 02 דצמבר 2003, 12:20
על ידי סמדר_נ*
  1. צהריים טובים.

כאב לב סופני

נשלח: 02 דצמבר 2003, 23:09
על ידי יערת_דבש*
  1. לילה טוב.

כאב לב סופני

נשלח: 03 דצמבר 2003, 13:11
על ידי סמדר_נ*
117, עוד יום עבר.

כאב לב סופני

נשלח: 03 דצמבר 2003, 18:48
על ידי שחר_קליין*
>חיבוק<

כאב לב סופני

נשלח: 03 דצמבר 2003, 22:43
על ידי יוליה*
ליאת,
ליבי יוצא אליך...הבנות שלנו באותו הגיל...
אני לא מצליחה לתפוס למה זריקת עוגת קרם רכה על תולעת כמו ריבלין, מחייבת אותך לחמישה חודשי שרות.

כאב לב סופני

נשלח: 04 דצמבר 2003, 12:45
על ידי ליאת_טאוב*
יום אחרון לעבוד 8 שעות ו...יומיים שלמים עם אהובתי. עברו חמישה שבועות! יש סיכוי שמתישהו זה יסתיים.
מיום ראשון רק שש וחצי שעות. בוקר אמיתי בלי לחץ, עם פינוקים במיטה, סיפורים וא. בוקר שפוייה.

תודה לכולם, אני יוצאת מחוזקת מהדף בכל פעם שיש לי הזדמנות להכנס אליו.

כאב לב סופני

נשלח: 04 דצמבר 2003, 15:44
על ידי סמדר_נ*
  1. איכשהו, שש וחצי שעות כבר נשמע הרבה פחות נורא.

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 02:26
על ידי יערת_דבש*
אשה"ט-
ראשי תיבות שהומצאו זה עתה ל-
א יך שה זמן ט ס...
113!

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 04:46
על ידי טלי*
ליאת היקרה, כאשר ביצעת את העבירה לא ידעת שתהיה לך תינוקת???????...ולא חשבת על זה כשנכנסת להריון? אמרת לשופט/ת שינהג בחסד עמך מכיוון שאת אם לילדה ועוד חד הורית?! במקום להכין לעצמך טבלאות יאוש היית מוציאה את המקסימום מעבודות השירות וממעטת לחשוב על ילדתך ועל זמן האיכות שאת מפסידה איתה...השפיות כאן תפסיקי לחפש אותה ולדבר עליה היא בתוכך אלוהים בתוכך בכל צעד ושעל .....דבר אחרון ,לא חבל לזרוק אוכל?!!!!!!

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 08:46
על ידי מאמא_מאוהבת*
טלי, אני באמת מקווה שכתבת את מה שכתבת בגלל השעה...
אני לא מאחלת למישהו לעבור את מה שליאת עוברת - וגם לא נראה לי אפשרי לא לחשוב (או להמעיט לחשוב) על פרי בטנך - לא משנה במה את עובדת.

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 11:55
על ידי איתי_שרון*
כאשר ביצעת את העבירה לא ידעת שתהיה לך תינוקת???????
תרגיל בחשבון:
  • העבירה בוצעה לפני שנתיים וחצי
  • בתה של ליאת נולדה לפני שנה וחודש
האם ידעה ליאת שבתה תיוולד כשביצעה את העבירה?
במקום להכין לעצמך טבלאות יאוש היית מוציאה את המקסימום מעבודות השירות וממעטת לחשוב על ילדתך ועל זמן האיכות שאת מפסידה איתה...
אני דווקא ממליץ לליאת לחשוב על ילדתה כמה שיותר בזמן שהיא מבצעת את עבודות השירות. חיוך קטן נמרח על פני כשאני נזכר באמצע יום מתיש בילד שלי, בחכמה האחרונה שלו, וגם סתם בחיוך שלו. לגבי זמן איכות - באמת יהיה לליאת עוד הרבה זמן איתה. חוץ מזה - כמה הורים בימינו יוכלו לספר לילדים שלהם שהם עשו משהו שהם מאמינים בו ושילמו על זה את המחיר?
דבר אחרון ,לא חבל לזרוק אוכל?!!!!!!
חבל, חבל, עוד יותר חבל מה שמושחתי הציבור עושים לכסף שלנו. כמה עוגות ניתן היה לקנות בכסף הזה?

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 15:13
על ידי סמדר_נ*
_כאשר ביצעת את העבירה לא ידעת שתהיה לך תינוקת???????
תרגיל בחשבון:
העבירה בוצעה לפני שנתיים וחצי
בתה של ליאת נולדה לפני שנה וחודש
האם ידעה ליאת שבתה תיוולד כשביצעה את העבירה?_
אני הייתי מציעה תרגיל בהבנת הנקרא, אפילו פשוט מזה שהציע איתי. קרא את המשפט הבא, מתחילת הדף:
לא היה לי מושג שאני עומדת להיות אמא ולכן הייתי מוכנה לשאת בתוצאות
האם ידעה ליאת שבתה תיוולד כשביצעה את העבירה?

באשר לשאלתך השנייה ולא חשבת על זה כשנכנסת להריון?
ובכן, איננו יודעים, וזה גם ממש לא העניין כאן, באילו נסיבות נכנסה ליאת להריון. אבל אנחנו יודעים, מהחיים, שעל אף כל התכנונים והזהירויות, לפעמים בכל זאת הריון לא בא מתוך "מחשבה" (לא נכנסתי אף פעם להריון לא רצוי, אבל היתה פעם אחת בחיים שלי שבה זה היה סתם מזל), או, לפעמים, יכול להיות שהתנאים השתנו בזמן שחלף מהכניסה להריון ועד הלידה. אם מישהי בוחרת להשאיר הריון בלתי מתוכנן/לא אידיאלי בעיתויו, ודאי וודאי שאינה ראויה בשל כך לגינוי (כמעט הייתי אומרת "להיפך", ברוח הדיון המתנהל כרגע בדף הפלת עובר פגוע) או להערמת קשיים נוספים על אלה הקיימים ממילא.
מן הסתם, לפי החשבון כאן, לו ההליך המשפטי היה מהיר יותר, היתה ליאת יכולה לרצות את העונש עד תומו בטרם הולדת בתה, ואפילו לשמוח על ההזדמנות לתרום לקהילה. אבל ללכת בוקר בוקר לעבודה ו לא לחשוב על בתה? נו, באמת.

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 16:51
על ידי טלי*
איתי,מושחתי הציבור??? האנשים שמנהלים את המדינה,יהיה יותר נכון להגיד.
,כואב לי הלב לשמוע על בנאדם(במקרה זה ליאת) אשר כאות הבעת מחאה לוקח את החוק לידיו,אולי בעקבות זה שניסה דרכים אחרות וכשל בהן או שחסך מעצמו את הנסיון לנסות לפעול בדרך אחרת..
הגינוי שלי- האישה מביאה ילד לעולם הילד גודל להיות אחד מ"מושחתי הציבור" ומה עובר לה בראש במצב כזה?כאשר בנה הוא מושחת ציבור אך היא מכירה מקרוב את כל הקשיים והבעיות עמן בנה מתמודד בחייו ובעיסוקו.
בהקשר ללא לחשוב-אלה לא היו דבריי,המלצתי שתנסה למעט במחשבה על בתה,וכוונתי הייתה שברגע של קושי יהיה זה דבר חיובי לחשוב על הילדה, ועל כל המנים היפים שהיו ויהיו לכהן ביחד, ובוא בזמן להנות מכל רגע שהיא עוזרת ,מטפלת ונותנת לילדים בקהילה!!

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 17:49
על ידי איתי_שרון*
איתי,מושחתי הציבור??? האנשים שמנהלים את המדינה,יהיה יותר נכון להגיד.
אני התכוונתי למושחתים שבמקרה גם מנהלים את המדינה. לא כולם מושחתים, אבל אני התכוונתי לאלה שכן. אגב - בדבר אחד באמת טעיתי - אצל רובם הבעיה היא לאו דווקא רמת המושחתות, אלא החוסר בכישורים מתאימים לתפקיד. כדי להבין על מה אני מדבר אני ממליץ לך על התוכנית של עמנואל רוזן בימי רביעי בערוץ 10. לעתים קרובות הוא והתחקירנים שלו עושים את מה שחברי הכנסת שלנו אמורים לעשות לפני שהם מאשרים את התקציב ובודקים לאן הכסף שלנו הולך, ותאמיני לי שאם זה לא היה כ"כ עצוב, זה היה מצחיק.
כואב לי הלב לשמוע על בנאדם(במקרה זה ליאת) אשר כאות הבעת מחאה לוקח את החוק לידיו,אולי בעקבות זה שניסה דרכים אחרות וכשל בהן או שחסך מעצמו את הנסיון לנסות לפעול בדרך אחרת..
אני לא מצדיק לקיחת חוק לידיים, אבל תחשבי על זה: איזה דרכים חוקיות יש לבנאדם להלחם כנגד השליטה של מעטים באמצעי התקשורת ולגרום לכך שמחאתו תשמע? נניח שליאת היתה יוצאת ומביאה איתה עוד עשרת אלפים איש להפגנה מול משרדו של רובי ריבלין בירושליים - איזה כלי תקשורת בדיוק היה מדווח על מחאתה? החוק במקרה הזה הוא בפירוש לטובת בעלי ההון שמחזיקים בכלי תקשורת (אף אחד לא מכריח אותם לדווח על דברים שקורים) ונגד ליאת. בעצם נגד כולנו.
הגינוי שלי- האישה מביאה ילד לעולם הילד גודל להיות אחד מ"מושחתי הציבור" ומה עובר לה בראש במצב כזה?כאשר בנה הוא מושחת ציבור אך היא מכירה מקרוב את כל הקשיים והבעיות עמן בנה מתמודד בחייו ובעיסוקו.
לא הבנתי...

ליאת - אם פלשנו עם ויכוח לדף שלך, את מוזמנת לסלק אותנו מכאן :-) (או שנסתלק לבד אם הויכוח יימשך).

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 18:53
על ידי טלי*
הדרכים החוקיות והלגיטימיות להלחם כנגד השליטה ,לדעתי,הן דרכים ארוכות וכרוכות במאמץ רב והתמדה בלתי מפסקת ,הבחירה בידינו,נכון, הפגנה לא תעזור ,אך גם עוגה לא,הפגנה מביעה מחאה ועמנואל רוזן מביע מחאה וגם כבודו עמנואל רוזן מוזמן לנסות את כוחו בפוליטיקה אם הוא חושב שהוא יכול לתרום ,אך הוא בוחר להיות הצד המבקר ,עמנואל רוזן תורם לקבוצה מסוימת באוכלוסיה אשר מהווה כרגע מיעוט בחברה הישראלית.
המלחמה של ליאת היא מלחמה אישית ולא על בסיס אידאולוגי,אולי הגיע זמנה לפעול ע"פי האידאולוגיה שלה.

כאב לב סופני

נשלח: 07 דצמבר 2003, 18:57
על ידי טלי*
וכשאני אומר ,לפעול ע"פי אידאולוגיה אני מתכוון ,לעשות יותר מלהצביע פעם ב-4 שנים למפלגה בה אתה תומך.
אולי העוגה גרמה לה להרגיש שהיא מביעה מחאה ואף העלתה חיוך על פניהם של אנשים רבים אך איני מאמין שזאת הדרך.

כאב לב סופני

נשלח: 08 דצמבר 2003, 10:53
על ידי דגנית*
אף על פי כן , עלה נעלה....
התקווה בת שנות אלפיים...
ליאת, באשר את, איתך...
ממשיכים ללוות אתכן.

כאב לב סופני

נשלח: 08 דצמבר 2003, 12:14
על ידי שחר_קליין*
112
>חיבוק<

כאב לב סופני

נשלח: 08 דצמבר 2003, 16:48
על ידי טלי*
טוב חברה ,מצאתי לעצמי דף חדש שיכול לעזור לי וללמד אותי והוא דף הצודקים,תמשיכו לתמוך בליאת ,
ולליאת ,שיהיה בכיף עם הילדה,שיהיה לך כל טוב ,ואם יש לך איזה מתכון לעוגה טובה...;-))

כאב לב סופני

נשלח: 08 דצמבר 2003, 23:53
על ידי יערת_דבש*
שיחק אותה טלי, לומד רכות.

כאב לב סופני

נשלח: 09 דצמבר 2003, 11:30
על ידי ליאת_טאוב*
תודה טלי על האיחולים. יש לי מתכון לעוגה טבעונית בלי סוכר ובלי דבש אם אתה מעוניין. זה מה שאוכלים אצלנו בבית...

לגבי הויכוח שהתעורר - אני שמחה ומזמינה כל דיון מסוג זה להישאר בדף. מה שעשיתי היה אקט פוליטי, וכן, גם אישי. כי האישי הוא הפוליטי. גם אני באופן מאוד אישי נפגעת ממוסרות ומוסדות השלטון הרקובים. אני לא הולכת לקלפי, אבל הייתי מאוד פעילה ועוגת הקצפת היתה שיאו של מאבק מתמשך בן למעלה מחצי שנה. זהו אקט קיצוני שלא פותח מאבק, שלא נעשה מתוך נקמנות אישית, שנבחר בקפידה ולאחר מחשבה רבה (לעומת כוס תה רותח, עגבניות ושאר ירקות).
אין לי כל כוונה לעבור להתעסק בפוליטיקה, במובן הצר של המילה. אני לא מתכוונת להעמיד את עצמי לבחירה לכנסת או לרשות ציבורית אחרת. אולם גם אם בכך הייתי חפצה, אין הדברים פשוטים כלל ועיקר, טלי. הדרך לעמדה בעלת השפעה כלשהי היא ארוכה עד אין קץ, כרוכה בהקרבה רבה (בטח לא מאפשרת לגדל ילדה בבית) ובעיקר דורשת השקעה כספית אדירה. לי אין, וככל הנראה גם לעולם לא יהיה, את הסכום הדרוש. גם לא את המוטיבציה ללקק לתורמים ולבעלי שררה למיניהם כדי לזכות במקום של כבוד ברשימה לכנסת.

תודה לכל מי שממשיך ללוות אותי, זה טוען אותי תמיד בעוד אנרגיה חיובית.
הבקרים שלנו הפכו להיות נינוחים ונעימים ושעות העבודה מסתיימות מהר יותר.
לפני כשבוע חזרה אחת מעובדות המתנ"ס לעבודתה לאחר חופשת לידה... עם הילד! היא נותנת לי לטפל בו ולהתפנק איתו כדי לזכות ולו במעט מגע תינוקי במהלך היום.
גם בתי כבר מבקרת אותי פעם אחת כמעט כל יום. והזמן עובר.

שוב תודה לכולן/ם,
ליאת.

כאב לב סופני

נשלח: 09 דצמבר 2003, 13:09
על ידי סמדר_נ*
  1. איזה מספר יפה.

כאב לב סופני

נשלח: 09 דצמבר 2003, 22:17
על ידי ילדה_יפה*
מצאתי את הדף רק היום
אני איתך (())
וחבל שעוד לא 10/12 כי אז הייתי עוזרת בספירה....@} לפחות משהוא....
חיזקי ואמצי ואני עם יערת דבש לכל דבר בחיים יש גם צד חיובי זה מאוד עוזר בחשיבה חיובית @}

כאב לב סופני

נשלח: 09 דצמבר 2003, 23:32
על ידי יערת_דבש*
את יודעת,
אני בשנים האחרונות ממעטת את קשרי עם הפוליטיקה.
אני מתארת לי שבקווים כלליים יש לי ולך אותם מודלים ערכיים,
יכול להיות שאם אתעמק בנעשה, אמצא אותם עוולות, שחיתויות, גועל נפש וסחי.

הדרך שאני עשיתי היא לא להיות "בחבר" עם כל זה.
נראה לי שיש פוליטיקה אחרת, פוליטיקת רחוב, פוליטיקת אנשים, פוליטיקת טבע.
להתערבב בכל זה, בשבילי, זה להיות חלק מזה, זה להשתמש באותם ביטויים, זה להכיר את העולם הזה מבפנים, לבחור להתעצבן.

בפוליטיקת הרחוב אני שרה, או לכל הפחות, אזרחית שמממשת את זכות הבחירה שלה.
בבחירות האחרונות לא הצבעתי, והיה לי קשה להסביר לסובבים אותי למה.
הרגשתי שזה לא שלי, שמעבר ל"הכל פוליטיקה"- הכל פרסום, תדמית, יחצ"נים מוכשרים.

אני לא באמת יודעת שנבחר מסוים יעזור לי, למה לי בכלל להצר את עולמי ל"שמאלנית"/"ימנית"- זו עוד דרך רק להפריד בין אנשים ולהסתגר בתוך בועות חברתיות חמימות וצבועות.

ואולי "הצד השני" יודע משהו שיוכל לעזור?
בעצם, הרגשתי שאף אחד לא יוכל לעזור ושהפתרון נמצא בדרך חשיבה אחר לגמרייייייייייי...........

אז אני פונה לפוליטיקת הרחוב, איפה שהחיים האמיתיים, ולא אלה שמדברים עליהם ולא אלה שמנסים לפתור את בעיותיהם, אלא אלה שיוצרים שמחות ורגשות וקשרים קטנים.

והנה סופסוף אמרתי מה שלא הצלחתי עד עכשיו.

כאב לב סופני

נשלח: 10 דצמבר 2003, 00:23
על ידי חלי_ש*
110 (())

כאב לב סופני

נשלח: 10 דצמבר 2003, 00:40
על ידי הראל*
שלום לליאת ולכולם
כל הכבוד על האקט הפוליטי חברתי וסחתן על השיתוף ועזרה מכולם.
אתמול העברתי הרצאה בכלא נווה תרצה מקום של עבריניות אמיתיות עם רפרטואר עשיר.
ספורם שונה והסיטואציה אחרת לגמרי. היה לי זמן לשרוף עד שהמשכתי לשני בתי כלא של גברים להרצאות בהמשך היום. יצא לי לשוחח עם כמה מהן: אחת שגנבה הרבה מליונים לאחרונה, אחרת צעירה מבריקה שהסתבר שהיא רוצחת מפורסמת, אחרת עם פנים של בובת חרסינה ושיער של בלרינה שהסתבר שהשתתפה ברצח של מי שהיה חניך שלי בעבר.
כולן ספורים מהעיתון עם תמונות מזוויעות אבל שיושבים כיסא מול כיסא ומשוחחים קורה "הפליפ" שמאחורי הדמות שקטלגנו לנו בראש, בנינו עליה סטראוטיפ ואחסנו במאגר האחורי של המוח, היא מופיעה מחדש בלבוש חדש עם סיפור חיים אישי משלה, עם געגועים לילדים שמעבר לחומות, עם ההתמודדות וזכרון המעשים, עם הרצון להמשיך לחיות ולתפקד ולא כזומבי בין כותלי הכלא.
ובין האסירים הגברים, לפגוש בחור צעיר שעוזר לי לסדר את המקרן, מגיש מים לשתיה ומוכן לעזור בכל דבר, בחור שנראה שלא יגע בזבוב ומסתבר שאנס באכזריות.
המעבר החד הזה בין הדימוי למציאות, בין האשליה לעובדות בין הסטראוטיפ לאדם שמולך הוא מעבר מאוד קונטרסטי ומהוה שיעור חשוב בשבילי בקבלה, חמלה ואי שפיטה.
ההכרות עם ליאת מעל גבי הדף ריגשה אותי בצד האחר של המפגש בין הדמות הסתמית שזכתה לחשיפה בעתונות לפני כשנתיים לבין האדם שמאחוריה.
ליאת כבר אז הערצתי את המעשה של חבורתכם, מקוה שזה בסדר להעלות בדף שלך את האסוציציות שהסיפור שלך הביא לי

כאב לב סופני

נשלח: 10 דצמבר 2003, 01:40
על ידי יערת_דבש*
הראל, אפשר לדעת על מה את מרצה (לא, לא מֶרצה) בכלא?

כאב לב סופני

נשלח: 10 דצמבר 2003, 01:41
על ידי יערת_דבש*
אתה?!

כאב לב סופני

נשלח: 11 דצמבר 2003, 07:56
על ידי שרה_ק*
109 {@

כאב לב סופני

נשלח: 11 דצמבר 2003, 07:58
על ידי שרה_ק*
אחרת צעירה מבריקה שהסתבר שהיא רוצחת מפורסמת, אחרת עם פנים של בובת חרסינה ושיער של בלרינה שהסתבר שהשתתפה ברצח של מי שהיה חניך שלי בעבר. לא משנה המראה החיצוני התמים, די הייתי מפחדת לשהות בחברתם.. מה אם יחליטו לרצוח אותי? (תלוי למה עשו את זה)

כאב לב סופני

נשלח: 11 דצמבר 2003, 23:34
על ידי מ_י_כ_ל*
בחיי שלא אכפת לי באיזה תקיפות תגיבו - אבל, חבר'ה, הגזמתם!

אני לא נמנית על אוהדי הפוליטיקאים וגם לי יש בעיה עם המצב בעולם התקשורת (אם כבר מדברים על הזה, אז כאמא אני נחרדת הרבה יותר מן התשתית , היינו - המשדרים, מאשר מן התוכן, עליו יש לי לפחות שליטה חלקית - היינו: כפתור ה-offבשלט), אבל יש גבול!

אני חוששת שכולכם (טוב, חוץ מטלי עד שהוא התהפך..) מערבבים בין תמיכה במעשה של ליאת לבין תמיכה בליאת עצמה. בעוד שהאחרונה עשויה להיות ראויה לאהדה (ולו בזכות אהבתה הרבה לביתה), הרי שהראשון ראוי רק לגינוי.
לא משנה האג'נדה (וזאת גם אם אני מניחה שהאג'נדה היתה מן הטהורה שבטהורות; אגב, אם העילה לזריקת העוגה היתה כזו שאינכם תומכים בה, למשל, של מגדלת אווזים היוצאת נגד האיסור להמשיך ולפטמם, ההיתם מסירים את תמיכתכם בליאת?) ולא מענין אותי אם היתה זו עוגה או כדור צמר-גפן-מתוק - האקט הוא אקט של אלימות ואין דבר היכול להצדיקו. בודאי אין בו דבר שיצדיק הצדעה.

הדמות היחידה בסיפור שראויה לאהדה הינה בתה של ליאת, אשר אכן נענשת על לא עוול בכפה. למרבית הצער, זהו גורלם של כל הילדים שהוריהם ביצעו עברות. אם יש במקרה הזה מקום להתערבות "ציבורית" כשלכם , הרי שלדידי היא רק בהקשר הזה.

אז כל הכבוד לכם על התמיכה בליאת, ועוד יותר על הנכונות לעזור למען בתה, אך אנא הסירו תמיכתכם ממעשי אלימות (גם אלה ש"מכניסים באהבה"), גם אם הם מבוצעים לתכלית ראויה וגם אם הכלי לביצועם טעים.

יונת - (על דבריך מיום 24.11) אין מצדיקים עוולה בעוולה.

(ורק כדי לחסוך תגובות בלתי ענייניות - לא כתבתי את מה שכתבתי בגלל השעה המאוחרת, אין כל פגם בהבנת הנקרא שלי ואני ממש לא רואה את הטעם בהחלפת מתכונים, אם התכלית היחידה של העוגה הוא להמרח על פרצוף לא אהוד. לשיטתכם, האם לא עדיף מתכון מחורבן???!!!!)

כאב לב סופני

נשלח: 14 דצמבר 2003, 12:48
על ידי סמדר_נ*
106 (אני מקווה שספירת הברוטו שלנו נכונה).

כאב לב סופני

נשלח: 14 דצמבר 2003, 13:29
על ידי סמדר_נ*
מיכל,
אף על פי שאין מצדיקים עוולה בעוולה, הרי שיש לקחת בחשבון את חומרת העוולה האחת מול חומרת העוולה השנייה.
עוגה בפרצוף היא לא נעימה ואף לא מחמיאה למקבלה -- אבל במה שמעבר לטווח המיידי אין בה כל נזק.
לעומת זאת, בעלויות צולבות על אמצעי תקשורת הן עניין מסוכן. המשמעות היא שכוח רב מאד (לדעתי, רב מזה של שופטים בבתי משפט, למשל) נמצא בידיהם של מעטים מאד, שאיש לא בחר בהם. וזו אלימות כלפי כלל החברה בישראל, ובטווח הארוך יש בה נזק עצום (אאל"ט, תמר גוז'נסקי ניסתה לקדם איזו חקיקה בענייין הזה, אני לא זוכרת מה יצא מזה בסוף), וסכנה ממשית לדמוקרטיה.
לפעמים, כמו שהסבירה ליאת, אם האזרח הקטן ונטול הממון רוצה להכות גלים ולהעלות נושא מסוים למודעות, דרכים כגון אלה הן אופציות הפעולה היחידות. לו ליאת וחבריה היו מחכים שהתקשורת תתעניין בהם ללא פרובוקציה משמעותית (ואני מתכוונת משמעותית. הפגנות "רגילות" לא תופסות כותרות אם הן מעוטות משתתפים והנושא שהן מעלות לא מוכר למרבית הציבור), הם היו יכולים לחכות הרבה.
אכן, אצל רוב הכותבים בדף הזה יש אהדה למעשה של ליאת. על האומץ, על הנכונות לשלם מחיר בעד עקרון (שלדעת רובנו הוא עקרון ראוי וצודק) וללכת איתו עד הסוף, על הנכונות לעשות בשמנו ועבורנו -- ולהיענש על כך! -- את מה שגם אנחנו היינו רוצים לעשות.
לו ליאת היתה מפגינה בעד פיטום אווזים -- הממ... אני מניחה שבמקרה זה הייתי חשה צער על כך שתינוקת שלא חטאה נאלצת לשלם -- אבל הייתי נמנעת מלהיכנס לדף הזה. במקרה זה לא הייתי מרגישה שאני יכולה לתמוך, ולכן היה עדיף פשוט לשתוק.

כאב לב סופני

נשלח: 15 דצמבר 2003, 14:16
על ידי סמדר_נ*
  1. מתקדמים.

כאב לב סופני

נשלח: 16 דצמבר 2003, 01:27
על ידי יערת_דבש*
שכחת איזה אייקון, סמדרית

כאב לב סופני

נשלח: 16 דצמבר 2003, 12:56
על ידי סמדר_נ*
נו, יערת דבש, ואם את כבר משאירה הודעה כשהתאריך מתחלף, לא יכולת לשנות את המספר ;-)? 104.
>|עוגה| |עוגה| |עוגה|<

כאב לב סופני

נשלח: 17 דצמבר 2003, 00:10
על ידי יערת_דבש*
לא רציתי להרוס לך את הכיף (-: [-: (-:

כאב לב סופני

נשלח: 17 דצמבר 2003, 22:56
על ידי סמדר_נ*
טוב, אז 103.

כאב לב סופני

נשלח: 18 דצמבר 2003, 09:11
על ידי ליאת_טאוב*
מיכל,
אם הייתי מגדלת אווזים התומכת בפיטום, רצח ואכילת בעלי חיים, קרוב לוודאי שלא הייתי מחפשת אמפתיה באתר הזה.
כל אחד זכאי לקבוצת תמיכה כלשהי ואני מצאתי אותה פה. לגיטימי לחלוטין שלא כולן יסכימו איתי ויראו את מעשיי ראויים לתמיכה.