באופן טבעי

במפגש לא יצא לי להיות בדיון על חינך ביתי מחוץ לבית. קראתי בעלון וזה נשמע מעניין. אבל לא הבנתי בדיוק מה זה מיתר? איפה זה נמצא?
סליחה על הבורות, אבל אני ממש סקרנית.

תמצאי באתר מקום מידע על מיתר ועוד הרבה חומר מענין.

במפגש יצא לי לנהל שיחה עליזה עם עמית. ילד פיקח שלומד ב"מיתר". הוא בן 13 ולומד במיתר מכיתה ו'.
שאלתי אותו היכן למד קודם ותשובתו הייתה "בגיהנום".

אילנה - תיקון - מ"אחרי כתה ה" (אין במיתר חלוקה לכתות לפי שנתונים).

גילה, תודה על ההפניה למקום. זה בדיוק האתר בשבילי.

מיתר זה חוט, או חבל מתוח שניתן לפרוט עליו (כמו בגיטרה) או להקיש עליו (כמו בפסנתר) או לנגן עליו עם קשת (כמו בכנור).
באופן כללי ניתן להשתמש במיתר גם במפרש, או באוהל, או אפילו בקונסטרוקציית מתכת.
וחוץ מזה מיתר הוא הכלי שמאפשר לכמה ילדים כאן בעולמנו, ללמוד ולנגן באופן הכי טבעי. המנצח דרך אגב הוא מאסטרו - דני לסרי.

איפה זה בית אורן?

בכרמל. 10 דק' מאונ' חיפה.

אני מוסיפה פה תשובה שכתבתי במקור בדף אקדמיה דיאלוגית לבני נוער לשאלתו של דוד רובנר למה משמשת ה- אקדמיה דיאלוגית לבני נוער ? האם היא מועילה ? האם היא רק כפית – וזהו ? מה מטרתה ? האם היא באה במקום חינוך ביתי ? האם החינוך הביתי לא מספיק ? . . .
לפי ידיעותי האקדמיה היא יוזמה של דני לסרי שהקים את מיתר כשהרעיון הראשוני היה ליצור מסגרת המשך לילדי החינוך הדיאלוגי, הרעיון התגבש במהלך הנסיונות למצוא פתרון לתיכון "מיתרי" כשבהתחלה היתה מחשבה לקבל רק ילדים שלא עברו את מכבש החינוך הממלכתי (אם אני זוכרת נכון מה שאמא אחת ספרה לי).
המסקנה המתבקשת היא, דוד, שאם אתה רוצה לדעת למה נועדה האקדמיה, מטרותיה וכו' עליך לבדוק למה נועד החינוך הדיאולוגי, שמיושם בשני מקומות בארץ (בעיקר) - מיתר בבית אורן שבכרמל, ו"באר" שבבית שמש. לשם כך אני ממליצה לך לקרוא את תמצית המחקר האקדמי שפורסם בספר "חינוך ברוח דיאלוגית" מאת דני לסרי (מן הסתם), אפשר להשיג במיתר.
אני רק אוסיף דבר אחד, מכיוון שנפגשתי בהודעתייך בדיונים בקבוצת האינטרנט "בתי ספר דמוקרטיים בישאל" ביאהו, מיתר אינו בית ספר דמוקרטי לצורך העניין הוא אף אינו בית ספר, דני מכנה אותו "מקום חיים", בעצם מה שנאמר לנו בשיחת הטלפון הראשונה כששאלנו "מה זה מיתר" שזו בעצם מסגרת שמקיימת פעילות ואווירה של חינוך בייתי לילדים שהוריהם אינם יכולים להשאר אתם בבית. לדעתי יש למיתר יתרונות נוספים אבל זה כבר מסיפור אחר._

אני חייבת להוסיף ש"ידיעותי המוסמכות" באות על-סמך זה שהיינו חלק מהקהילה המופלאה הזאת במשך שנתיים ואנחנו מתעתדים לחזור.
וזה לשרותו של מי שמתעצל להכנס לאתר "מקום" www.makom.org.il

מאיזה גיל ניתן לשלוח למיתר? כמה זה עולה?

מגיל 4. אין לי מושג על מחיר.

4 זה אנחנו, תודה (-:

נ.ב. לגילה - אין גליל. הוחלט בשבילנו.

איפה אפשר למצא תמונות של מיתר?
בבקשה ותודה!!!

באתר מקום

מיתר שבבית אורן פתוח לקלוט עוד מספר ילדים בגילאי 4-14. ביתי קמה בחדוה כל יום לבית הספר ואני מאוד ממליצה. יש אצלינו ילדים שמגיעים מדרומית חדרה דרך טבעון ועד הקריות. תוכלו ל לקבל פרטים נוספים אצל רחלי 050-5978853

מעולם לא הצלחתי למצוא באתר הזה אף פרט טכני.

עלות למשל
האם יש הסעות

מה התוכנית לימודים, אם יש כזו.
מה גודל הקבוצות.

האם זה כתוב ולא ראיתי?

תודה

אני אמא במיתר וכותבת ממה שאני רואה ויודעת.

קודם כל אני רוצה לציין שאתר 'מקום' שמצויין למעלה אינו מתעדכן בשנים האחרונות (כמו שאולי שמתם לב).
מלבד זאת יש אתר נוסף , אשר עודכן בפעם האחרונה בשנת הלימודים הקודמת, אפשר לקרוא גם שם.
אנחנו עובדים בימים אלו על אתר חדש ויותר מקיף, כשיהיה אתן פה קישור כמובן.

פרטים טכניים
במיתר לומדים ילדים בגילאי 4-14 , בשתי חטיבות.
חטיבה צעירה - עד גיל 8.
חטיבה יסודית/בוגרת - מ-8 ועד בכלל.

רוב התלמידים מגיעים מאיזור חוף הכרמל ומחיפה/נשר. מאיזורים אלו יש הסעות שמאורגנות ע"י ההורים. בנוסף יש תלמידים כמו שכתבה שירי מטווחי מרחק גדולים יותר, שמגיעים בהתארגנויות שונות. (אנחנו למשל מסיעים כל יום בעצמנו).

מדהים אותי שרק עכשיו שמעתי על זה.
האם יש בתי ספר ברוח דומה בחו"ל?

סדר יום
הפעילות במיתר מ- 8:00 עד 13:00, ויש צהרון ל[ילדים] הורים שצריכים.
בתחילת כל יום ובסופו יש 'התכוונות', שזה מפגש בקבוצות. מדברים על היום, מספרים סיפור, מעגל הקשבה, ... בקיצור מתכנסים.
לפני ההתכוונות של סוף היום, יש 'זמן סידור' שבו כולם מסדרים את הבית יחד, כל ילד אחראי על פינה מסויימת או תפקיד מסויים, שמדי פעם מתחלף.
בחטיבה הצעירה יש שעה שבה כל אחד מוציא את האוכל שהביא מהבית ואוכלים ביחד ארוחת 10. לפעמים מבשלים/מכינים משהו קטן במטבח, וכולם טועמים.
במשך היום יש סדנאות, שעליהן ארחיב עוד מעט.
אבל בעיקר, הילדים נמצאים במיתר. משחקים, אוכלים, נחים, מקיימים אינטראקציות עם הילדים האחרים ועם המבוגרים.
המבוגרים נמצאים כל הזמן בשטח, בנוכחות.

בחטיבה הצעירה יש השנה סדנאות של קריאה/כתיבה, חשבון, תנועה, יוגה, (לא בטוחה שכיסיתי הכל).
לפעמים הילדים יוזמים סדנאות, כמו בשנה שעברה שביוזמת אחד הילדים בנו אוטובוס מעץ בנגריה (השנה הנגריה לא פועלת). משלב הרעיון דרך התכנון עד לביצוע, והיום הוא עומד בחצר עם תחנת אוטובוס.

סדנאות ביסודית השנה:
קריאה/כתיבה, אלגברה, D&D, שעת סיפור, אנגלית, כתיבה יוצרת, קריאה במחזות, ערבית, מוסיקה ופסנתר, עיתון.
חלק מהסדנאות מפוצלות למס' קבוצות לפי רמות ו/או כי יש ביקוש גדול.

האם יש בתי ספר ברוח דומה בחו"ל?
לא יודעת, אשמח אם מישהו יענה...

שכחתי מאד - בחטיבה הצעירה יוצאים פעם בשבוע, בכל מזג אויר, לטיול לכל היום. מטיילים בבית אורן, או ביער הקרוב, שוהים בטבע, מדורה, פיתות, ...
בחטיבה היסודית יש חוג סיירות ברוח שומרי הגן, שגם הוא בעצם יציאה לטבע למשך רוב היום.
הרבה בחוץ, הרבה אויר, הרבה מקום לזוז ולנשום.

_במשך היום יש סדנאות, שעליהן ארחיב עוד מעט.
אבל בעיקר, הילדים נמצאים במיתר. משחקים, אוכלים, נחים, מקיימים אינטראקציות עם הילדים האחרים ועם המבוגרים.
המבוגרים נמצאים כל הזמן בשטח, בנוכחות_
התיאור נשמע נורא נחמד, אבל במה הוא שונה מגן רגיל?

במה הוא שונה מגן רגיל?
לא פשוט לנסח כך שרוח הדברים תעבור.
קודם כל בהקשבה לילדים. בהתבוננות. במתן אפשרות לכל ילד להיות כמו שהוא.
הקבוצה היא רב גילאית, אני חושבת שזה מאד משמעותי ליכולת של הילדים לבחור עם מי מתאים להם להיות.
בגן רגיל, לפי נסיוני, הזמן המוקצב ל'משחק חפשי' הוא מאד לא חפשי. מוגבל. במיתר הילדים יכולים לעשות מה שהם רוצים רוב הזמן (רוב= חוץ מבהתכוונות, ובזמן סידור). הם בוחרים אם לבוא לסדנא או לא, אם לצאת לחצר או לשחק בפנים, אם לעזור לאפות עוגיות או להשתתף בפעילות יצירתית כלשהי שמתרחשת באותו יום. וכו' וכו'

בכלל, המבוגרים נמצאים כל הזמן בשטח, בנוכחות לא נראה לי רלוונטי בכלל לגן רגיל. זה דבר שהלם בי בפעם הראשונה שהייתי במיתר, בסיור. המבוגרים נמצאים עם הילדים, זמינים להם, בגובה העיניים. לא כמו גננת בגן.

כמה ילדים יש בחטיבה הבוגרת? באיזה גילאים רובם?

בסביבות 40, לא יודעת חתך גילאים

הרבה, הרבה תודה.
אולי אני צריכה לבוא לבקר.
את יכולה לכתוב את המחיר?

כדאי לבוא לבקר...

המחיר. 960 ש"ח לחודש. יש הנחה לילד השני ועוד יותר לשלישי...

תודה....

בתור מישהו שלא משתגעת 100% על העניין של להיות חופשיים כל הזמן מהדרכה, עדיין יש הרבה משיכה לשם, אבל אני מאוד נמשכת לבי"ס שכונתי, שבו החברים גרים במרחק הליכה. זה השיקול העיקרי שלי. אני גם בלי אוטו בד"כ ומעדיפה להשאיר את זה ככה.

הרבה תודה ושבוע טוב

ארבעים בחטיבה אחת??וואו זה כבר לא כזה קטן..

אני מעדכנת- בכל בי"ס מיתר יש היום 70 ילדים, בחטיבה הצעירה עד גיל 8 יש 26 ילדים, חטיבה יסודית ובוגרת 40 ילדים. זה לא הרבה בכלל לבית ספר שלם, במיוחד לאור העובדה שרב הזמן כל אחד נמצא שם עם עצמו או עם אלה שהוא בוחר להיות איתם, חוץ מהתכוונות בוקר וצהריים. כך שכשאומרים חטיבה, לא צריך להשוות את זה לחטיבה בבית ספר רגיל כי זה לא דומה בכלל.

מתוך סקרנות, מה הסטטוס של מיתר מבחינת משרד החינוך? מוכר או לא?

נקודות: מה זה לא כזה קטן, למה את משווה?
דרך עפר: מוכר
שירי: מה זה חטיבה בבית ספר רגיל? לא ממש הבנתי את התשובה שלך.

כיף לכם! (-: )-:
(לאלמוג קצת נמאס להילחם.)

מיתר מוכר במשרד החינוך אך לא מסופסד, לעומת חדרה למשל. כנראה יותר מידי אנרכיסטי בשביל זה

אה, חשבתי שאחת משתי החטיבות מונה 40.
צפיתי פעם במיתר במסגרת עבודה סמינריונית שלי שהייתה על......מיתר.
אז הוא היה קטן יותר.

הוספתי למעלה קישור לאתר החדש שלנו. שנתחדש.

בתי ספר דומים בחו"ל- יש את ביה"ס סאמרהיל שהוקם ע"י א.ס ניל ומנוהל כיום ע"י בתו זואי. הביה"ס המקורי נמצא באנגליה ונדמה לי שהוקמו גם בתי-ספר ברוח המקום בארצות נוספות...

סאמרהיל (על פי ספריו של א.ס ניל) דומה יותר לבתי ספר דמוקרטיים במובן שהתלמידים מצביעים ומחליטים על חוקי ונהלי בי"ס. ומעורבים גם בהחלטות לגבי תגובות ועונשים למי שעובר על החוקים. עם זאת הוא נחשב לרדיקלי בגישתו לחופש בחינוך הדמוקרטי, עוד בתי ספר שהולכים הכי רחוק עם החופש והדמוקרטיה הם בית הספר סאדברי ואלי בארצות הברית ובי"ס כנף בצפון הארץ.
אם לחדד את ההבדל על פי שיחה ששמעתי בין מחנך ממיתר לבין ילדים שהעלו את הרעיון שיצביעו כדי להחליט אם לאמץ או למסור חתול שאימץ אותם במיתר: במיתר החופש של הילד הוא לגבי עצמו ומה הוא בוחר לעשות עם עצמו במשך היום. והמחנכים הם המחליטים על המסגרת ועל מה שקורה במקום, כולל מה יהיה עם החתול הנ"ל.

אם אפשר להוסיף ויתקנו אותי אלה המעודכנים נכון להיום:
יש עוד הבדל מהותי בין מיתר לבתי ספר דמוקרטים והוא- הגישה ללימוד.
במיתר הלימוד הוא בחברותא, יושבים על כריות מסביב וככה לומדים בכיף. אין מבחנים, אין ספרים, אין ממש מסגרת נוקשה ללימוד (אולי יש בזה איזה פספוס...אני תמיד תוהה ולא הבהרתי את עצמי עד הסוף בעניין)
נדמה לי שבבתי ספר דמוקרטים משנכנס הילד לכיתה הוא חווה יותר לימוד נורמטיבי. לא כך?

אני רוצה לציין שהעומק שמפגשי לימוד עיוניים במיתר מתרוממים אליהם-מפתיע ומרגש אותי כל פעם מחדש. הלימוד בחברותא - לימוד לא תכלתי - לימוד לשמו - מאפשר חווית למידה יוצאת דופן.אשמח לשתף בחוויות ספציפיות אם יש מעונינים. (אפשר גם ב חטיבת נעורים במיתר )

מאוד מאוד מעוניינים!!
מחכה לסיפורך. מה שיותר ארוך- יותר טוב. @}

למשל - בשנה שעברה הצעתי לאחד הילדים במיתר ללוות אותו בלימוד מתמטיקה - לפי הרמה ה"מקובלת" בשכבתו. (זה הי קשור למצב ספציפי שלו - ולזה לא אכנס) בכל מקרה הוא לא היה מעוניין. אחת הילדות עברה לידנו במקרה ושמעה שבריר שיחה בו עלתה המילה אלגברה. לא עבר זמן רב , והיא ארגנה קבוצת ילדים שבקשו ממני ללמד אותם אלגברה. אני שנשאתי עימי סיוטים מהמגש הראשון שלי עם ה X בכתה ז' , הפכתי למורה לאלגברה. במשך כ 10 שבועות - פעמים בשבוע, נפגשנו ל45 ד' בערך סביב ספרו של אספיס הזכור לטוב - אלגברה לחטיבת הבינים. למדנו יחד- אני חייבתי את עצמי לא לרמות ולהעביר את הדפים של בעיות מספרים הלאה (האמת - לא מעט בגלל שבעיות התנועה חיכו לי אחריהן..) וכולנו חקרנו ופיצחנו משוואות ובעיות מכל מיני סוגים. לאחר שהסתיימה הסדנא, לקחתי את העבודה המסכמת שנתתי לילדים לשני מורים - אחד המלמד בראלי בחיפה והשניה בבית ספר במרכז הארץ. שאלתי אותם כמה זמן ידרש ללמד על מנת שתלמידים ידעו לענות על עבודת הסיכום הזו. הוא נקב במספר שיעורים שהיה כפול מהזמן שהקדשנו לכך במיתר, והיא אמרה שאם הם באמת יודעים לענות - אז גם שנה זה בסדר גמור מבחינתה...
העיקר - הסדנה היתה חוויה של גילוי, של אתגר, של שמחה. אפשר לומר - תמונת ראי של המפגש הראשון שלי עם המתמטיקה.

שכחתי לציין שהשנה אני לומד יחד עם אותה קבוצה (כמעט) את הקורס אשנב למתמטיקה של האוניברסיטה הפתוחה.

מה זאת אומרת? מה לימדת אותם? משוואות עם נעלמים? זה עניין אותם? אם כן זה בטוח כי עשית את זה נכון!!
המפגש שלי עם מתמטיקה ועם עוד המון המון מקצועות לצערי בבית הספר, היה מזעזע!
אין לי ספק שכל האווירה, הגישה של ההוראה, של המורים, של בית הספר, האווירה, כל זה השפיע השפעה מכרעת. אין לי ספק שכל זה היה יכול להיות אחרת!
כמה חבל ככה לחטוא לכל כך הרבה נושאים מגוונים ומעניינים בשם ההשיגיות, התחרותיות, תחושת הכפייה, אווירת הגועל/מלחמה הדו צדדית יש לאמר (גם מצד המורים וגם מצד התלמידים)-
איזה פספוס!!!
תוכל לספר יותר על איך זה קרה?
מי קבע את כמות השיעורים שניתנו? מי קבע מה יילמד? איך התלמידים הגיבו לחומר? האם נתת תרגילים ? כמה נושאים בעצם למדתם? האם הם רוצים עוד מזה, או שלעת עתה זה הספיק? איך אתה חושב שזה תורם להם- המידע שספגו ממך?

ולגבי זה:
שכחתי לציין שהשנה אני לומד יחד עם אותה קבוצה (כמעט) את הקורס אשנב למתמטיקה של האוניברסיטה הפתוחה
לא הבנתי, כל הקבוצה שהתקבצה סביבך במיתר החליטה לקחת קורס של האוניברסיטה הפתוחה? ואתה לומד איתם?

מקווה שאני לא מציקה, אבל כפי שאתה רואה אני מאוד צמאה למידע.
תודה תודה על הפתיחות והרצון הטוב.

קשה להאמין אבל ככה זה קרה - הם בקשו ללמוד משוואות בנעלם אחד וזה מה שעשינו. נפגשנו סקרנים ולמדנו. קבענו שנפגש פעמים בשבוע - כל פעם
ל45 דקות - וכמו ברוב הסדנאות במיתר - שמשתתפים רק אם רוצים - אבל אי אפשר להיות יו-יו - או שאתה בפנים או שלא. בדרך כלל היה תרגיל או שניים שהם לקחו כשיעורי בית, ולסיכום היתה עבודה של עשרה תרגילים בערך - ממשואות בנעלם אחד (גם כאלו עם שברים ) ודרך בעיות מילוליות , בעיות מספרים ובעיות תנועה. המפגשים היו מלאי חדווה ואתגר ונדמה לי שזה מה שהם לקחו מהם (יחד עם הידיעה שמתמטיקה זה יכולה להיות אחלה דבר, ואם המתמטיקה אז בטח העולם כולו...) היום אנחנו לומדים מחוברת הקורס של "אשנב" אבל לא רשומים לאוניברסיטה הפתוחה.

איזה יופי, משובב נפש (-:
מחכה לעוד סיפורים וחוויות.
תודה בינתיים @}

בדף חטיבת נעורים במיתר התחלתי לתעד פרויקט בנית שירותי קומפוסט.

על סיכסוכים במיתר: ראשית - נקודת המוצא היא שמותר לילדים להסתכסך. זו נקודת מוצא הסותרת מצב בו נרצה להעלים את את הסכסוך בשביל להרויח את השקט (שלנו בעיקר). לריב זה חשוב מאד. החברים הטובים שלי הם אלו שאני לא חושש לריב איתם, ומעבר לכך - מריבה אינה דבר סתמי, היא יוצרת הזדמנות עבורי לגלות את עצמי, לעמוד על שלי - ועם זה לראות את האחר ולהקשיב לו. תפקידם של המבוגרים במיתר הוא לא להיות שופטים במריבות של הילדים (שהיו רוצים לא פעם שנפתור בשבילם, שנהיה היד הארוכה והחזקה שלהם) אלא לסייע לילדים לפתור את הסיכסוכים שלהם בעצמם. לשם כך אנחנו משתמשיםבמיתר בגישור, שמבוסס בעקרונותיו על הגישור המסורתי אך מפשט אותו. שני הילדים יושבים זה מול זה , כל אחד מדבר בתורו עד שהוא מסיים - ורק אז עוברת רשות הדיבור לחבר השני. לא מעליבים (הגישור מיועד למי שמעוניין לפתור את הסכסוך לא למי שרוצה להמשיך לריב), לא מדברים על האחר אלא כל אחד על עצמו ותפקיד המבוגר הוא לסייע להם להדבר ולא לשמש כבורר. וכל הסיפור הזה - כי היום גישרתי גשור מרגש בין שני ילדים. ומרגש כי ישנה נקודת היפוך של מצב שנראה חסר סיכוי - ילדים התקועים כל אחד בכעסו ובכאבו, בלי שום מקום לזולת, ולפתע מצליחים- להיישיר מבט, לדבר ולשנות לעצמם את היום.

על רגע בתוך סדנת חשבון עם ילדי החטיבה היסודית : היום ישבתי עם שלושה ילדים מהחטיבה היסודית למפגש השבועי שלנו בחשבון. אנחנו עוסקים בנושא קנה מידה והמקור ללימוד הינו חוברת קונבנציונאלית של אחת , שתיים ושלוש... אז מה שונה ואלטרנטיבי כאן בעצם? כמה דברים- הילדים שמחים ומחכים לשיעור, לא צריך להספיק כלום, הטעיות הן הרגעים המשמעותיים ביותר בשיעור - בדיוק ברגע בו אני טועה מתעוררת ההזדמנות ללמידה - ואין שיפוט של צריך כבר לדעת או בושה על כך שאיני יודע להפך - להתמוגג על הרגע בו אני מפעח ופוגש דבר חדש . ומורה שלא מלמד- זה אני - אלא לומד עם הילדים יחד, ונתקע איתם על חישוב לא הגיוני - תוצאה שנראית בלתי אפשרית לחלוטין - ורק מבט מבריק ומשוחרר של אחד הילדים מצליחה להכניס פשר וסדר ולסיים את השיעור בעתו.

@}@}
תודה.

ממש מעניין הגישה ומיתר.
טוב לדעת שיש מקום כזה.
ילדי בחינוך ביתי והם מדברים שרוצים ללכת לבית ספר או משהו, אבל לצערנו אנחנו רחוקים ממיתר.

זאב גולן{{}}, אני קוראת את הסיפורים בעניין והנאה. הסיפור על הגישור מזכיר לי התנהלות של הילדים שלי לפעמים (כשאני מצליחה להתאפק ולא להרוס להם את המריבה באמצע).

ורק מבט מבריק ומשוחרר של אחד הילדים
איך, איך אני מתה על המבט בעיניים שלו ברגע של 'נפילת האסימון'

רגע במיתר : ילד, אקרא לו כאן שרון, יושב על השביל. הוא נראה עסוק מאד ומרוכז. לידו מספר ילדים מתענינים. הוא מחכה לאחד מאנשי הצוות שיגיעו. (הוא רוצה לעשות משהו עם גפרורים ואסור לו לבד) אני עוד לא מבין במה מדובר. אחת המחנכות מגיעה עם גפרורים. הוא מתחיל לנסות ולהדליק מדורה קטנה. אני מתקרב לראות במה מדובר. שרוול בד ארוך (כמעט מטר) מבד ג'ינס, מונח על השביל.השרוול מודבק בדבק. בקצה הפתוח שלו ארבעה חוטים הקשורים למכסה של צינצנת. בתוכה המדורה הקטנה. בעיה, היא לא ממש נדלקת.
זה מדהים - לצפות בהעזה הזו, בתמימות הזאת, באמונה הכנה שהנה, רק הזרדים ידלקו, והופ זה ימריא.
אחרי שלא נדלק, וכשנדלק לא כל כך המריא, הצענו לו לבנות קוביה מנייר משי ולנסות להפריח אותה מחר בבוקר, כשהאויר עוד קר. אז הוא בנה, ומחר בבוקר נראה עם תמריא.
הלוואי.

היתה היום הרבה רוח אז המלצנו לו לדחות את ההמראה למחר, אבל הוא ממש לא השתכנע. הכדור הפורח נשרף אבל שרון היה מרוצה מאד. חוץ מלהתחיל להכין אחד חדש הוא כבר החל בתכנון (כולל איסןף חומרים לבניה) של כדור פורח שיוכל לשאת אותו.

זאב, סליחה על השאלה הפרקטית.
מישהי כבר כתבה באתר, אבל שכחתי- מה שכר הלימוד במיתר? והסעות איך מתבצעות?
תודה

ההסעות בהתארגנות של ההורים (חלקם מסיעים וחלקם שוכרים יחד הסעה), שכר הלימוד נע סביב 1000 ש"ח בחודש למשך 12 חודשים בשנה. יש הנחות לאחים. זו נקודה כואבת - מיתר מקבל תקצוב מינמנלי ממשרד החינוך ונושא בעליות שכירות המבנים ושכר המורים (עליות שמשולמות בדר"כ ע"י המדינה והרשות המקומית). בשנים שהתקציב מאפשר זאת - מנסים לחלק מלגות סיוע חלקיות.

כתבה מהיום בעיתון הארץ על מיתר

זו נקודה כואבת - מיתר מקבל תקצוב מינמנלי ממשרד החינוך ו

כל כך יפה שאתה מרגיש לא נעים...אבל אתה באמת לא צריך,
הבעיה ידועה וזה מעצבן בטרוף שכספי משלם המיסים לא מגיע ליעדו.
מה אנחנו מקבלים?
פעוטונים (סוג ג')- כדי שאנחנו נשלח לשם ילדים חסרי הגנה שאינם בשלים בעליל להיות בתוך קבוצה- וכל זה כדי שנלך לעבוד ונהיה רווחיים למדינה.
וכשהם יכולים כבר רגשית, לצאת מן הבית - מוצעים לנו בתי ספר המוניים וענקיים - שכולם סובלים מהם : המורים הילדים...
(ויש עוד המון להגיד אבל לא זה המקום)
(-: מקווה שעובר עליכם יום טוב במיתר.

חוויות מעבודה על הצגה לפורים :
בשנה שעברה, לכבוד פורים , העלנו במיתר הצגה שהשתתפו בה רוב ילדי החטיבה היסודית. זו היתה חוויה מרגשת מאד: תוך שבועיים, בניגוד לכל הגיון, נוצרה הצגה מרשימה ומרגשת - לקהל, ובעיקר לילדים המשתתפים. השנה לאור החוויה הטובה המשנה שעברה , החלטנו לאפשר תנאים טובים עוד יותר - במקום שבועיים - שלושה , והפעם - הצגה שנכתבה במיוחד בשבילנו. גם מספר המשתתפים עלה -בשנה שעברה הוא היה סביב 25 והשנה הוא נושק ל 40. זהו התוכן המרכזי במיתר בימים האלו , ומי שיגיע כעת , ללא ספק יפגוש בילדים הנמצאים בחזרות, משננים טקסט ואוטוטו גם מכינים תפאורה ותופרים תלבושות. הבכורה (וההצגה האחרונה...) בעוד שבוע, ביום ה' הבא.

זאב שלום.
זו הזמנה? האיזו הצגה זו? לאילו גילאים? באיזו ביום ה' הבא? מי קהל היעד?

בעקרון זו הצגה המיועדת לקהילת מיתר - זו מסיבת פורים שלנו. אני מניח שנוכל לארח מעט מתענינים, אבל בבקשה לפנות לתאום אלי למייל. "זאב גולן"[email protected]

אני מקווה שזה מקום ראוי לקשר פה מאמר מאלף של דני לסרי שפורסם באינטרנט ואם יש מי שעוד לא קרא,
הבן אדם הזה יכול לגרום לי להתחיל לבכות...או להתאהב
תיכנסו, לא תצטערו כמובן.

http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/686/894.html

וניסיתי לחשוב על המשפט הזה שלי: "לגרום לי להתחיל לבכות" והבנתי, שכנפגשים במשהו שהוא אמת זה כל כך חזק ומרגש שזה גורם לבכי (לפחות אצלי...)

זאב, חוויות מרתקות ומעוררות השראה.
נשמח לעוד!

נשמע מדהים.

האם יש אפשרות לקבוצה של כ-4-5 אנשים שמתעניינים ותומכים בחינוך החופשי לבוא ולבקר במיתר? אנחנו כולנו באמצע שנות ה-20 לחיינו, עדיין לא הורים לילדים, אבל עדיין רוצים לבוא ולהרגיש, כי יש הבדל בין לתמוך ברעיון, לבין לראות, להרגיש ולחוות בשטח.

הכי טוב שתתקשר ותשאל, פרטים באתר

אחרי שבועים ומשהו של מחשב תקוע - אני חוזר לכתוב (והנה חופש פסח בא ...) ההצגה הסתימה והיתה חויה משמעותית ומרגשת (למרות שלא שמעו טוב - בפעם הבאה תהיה הגברה כמו שצריך, אני מבטיח..) ובשבוע שעבר בילתי שלושה ימים של עבודה והשראה עם ילדי חטיבת הנעורים בחווה האקולוגית במודיעין.
יואב - אתה מוזמן לצור קשר "במייל"[email protected]

והנה כאן גם רואים אותי...