באופן טבעי

זהו אני עושה את זה..
מה אני עושה?
את זה .. כן את זה בדיוק, הכל ביחד וכל אחד לחוד, ואני הולכת להשתעמם הפעם ואחר כך לגלות את המטמון
ובתור התחלה-
שוב חזרתי ממחנה החינוך הביתי בלונדון
עשרה ימים ביער המלכותי, עם בת דודתי, חמוטל בת חוה, שהפעם סיכמנו שהקרבה המשפחתית שונתה, ומהיום אני אחותה הצעירה,
איזו הקלה..
וביחד עם המשפחה המקבילה שם של החינוך הביתי,בנחיתה חופשית צללתי לתוך העולם הזה שבו אני מחפשת את הכסא שלי לשבת..
מעבר להרי החושך של המוסדות, המערכות, חופשות הקיץ וכולי, נמצאתי בממלכת המחנאות, הבישולים המשותפים, הסריגות, הטיולים ביער וקטיפת פטל להכנת ריבה.
השיחות, הטף והנוער, השירים והתה בלילה סביב המדורה.
הפעם אני לא לבד, הפעם אני צועדת בתהלוכה.. ובמילים אחרות, אחרי החופשה הזאת בתי לא תחזור לגן, שבו היא לא ממש הייתה--
אני מגדלת בבית, מחנכת, מתחנכת מתבוננת בבית, אני נזכרת--
הרי לא הפסקתי אף פעם--לא קראתי לזה בשם- לא הייתי פה ולא שם. האשליה שהייתי בכל מקום- כבר לא מתוקה
ועכשיו כבר מתוק וזאת לא אשליה,

אז מה זה אומר?
זה יהיה תמיד ככה? תמיד לא יהיה תמיד..ולאן ענפי הבינגוויליות שלי יטפסו לאור המצב
כבר זמן שאני לא סובלת מהקושי, --בתשובה למשפט הצהוב..
מחכה לפרח שיפרח ויפמפם

ברוכה השבה:-)

ברכות לך מיכל
וחיבוק ממני!
איזה כיף לך... בשנה הבאה אני נוסעת! די!
ובהצלחה בדרך החדשה-ישנה
(-: חן.

ברוכה השווה (-:.

תודה רבה, הד זה דבר כל כך מעודד!

באתי להשתתף במסע גם באופן וירטואלי. כתבי כתבי כתבי

למחנה של חמוטל!
כל שנה אני מפנטזת על זה ולא יוצא.

כאן חן חברה של חמוטל... לא זיהית?

@}

הנה היא חוזרת מהאב הביולוגי, הסדרי חופשות וחגים:)
אבל הזמן של שתינו הוא כבר לא העתיד של הפעילות הקודמת, או העבר של החוג או המפגש הבא,
הזמן שלנו קורה הווה עצמו,
היא מנסה לתכנן ולבצע כמה פעילויות כמוני,
וכשאני מחליטה שכל עבודה במשק הבית תתבצע עם התחלה אמצע וסוף גם היא בוחרת במשחק אחד,
כל החדר נהפך לממלכה שלה, בזמן שהחבולי שלי מתהפך ולועס צעצוע קשיח, ואני הנסיכה שלה,
קיפולי הכביסה האינסופית מהמחנה חוזרים לקומות העליונות של בגדי החורף, חורים בשמלה נתפרים..
הגיע הבוקר ב"משחק הממלכה" ומתחילה מסיבת הריקודים...

אוי מקסים
מזכיר לי ילדה שרצתה שנשחק שהיא ליככלוכית ואני אם מרשעת מכריחה אותה לנקות לי את הבית עם ספריי וסמרטוט
הסכמתי

הי מיכל,
כתבי ,כתבי,נשמע מופלא המחנה של חמוטל ובעיקר שלך הוא היה כזה .כיף לקרוא אותך. אנחנו על סף החלטות מאה שמונים משלך, משתפנת לכתוב שחור על לבן.

זו אני הפלוני,רונית.

בערב ההוא מסביב למדורה, ישבנו בעלי ואנוכי דודתי האהובה חוה בת חיים, חמוטל ובעלה,
כל הילדים כבר ישנו וכל הוריהם גם כן.
שוחחנו ארוכות על איך אפשר לעזור לבתי להתגבר ולמרות מגבלת השפה האנגלית, להתחבר עם הבנות..
דודתי המליצה ללמוד משהו מהגננות אשר ביכולתן לגשר בין ילדים, והיה לי ברור שזהו חלקי בסיפור.
למחרת הבוקר יזמתי טיול ביער עם הבנות אלמה ובת דודתה, כמובן שאליהן הצטרפו בערך כל ילדי המחנה,,מגניב!
אז יצאנו קליר (אגב האמא שייצגה את עקרון הרצף בסדרת הבי.בי.סי הדקומנטרית) והבנות טיילו להן בלי לדבר, לאחר שהיו רק בלהיות הוחלט בינהן מי המלכה של כל הממלכה, שזה כל היער כמובן ומי מהן הפיות.
בהמשך הפיות הנסיכות והמלכה קטפו פטל...בהמשך טיילנו לצדו האחר של היער בו כלן אספו את הפטל לקערות, ובהמשך כל משפחת המלוכה הכינה ריבת פטל על המדורה.
כמובן שמרגעים אלה ממש, לחמודלמה (בתי, בקרוב ודאי אשתחרר מכינויים) לא היה יותר עניין בי , קרה לה המעבר שקורה בצפירה בין יום הזיכרון ליום העצמאות:-)
במה הן לא שיחקו?! רובה מים, שהמלכה כמובן מתיזה על כולן, דג מלוח, תופסת, אמהות ותינוקות, וכשאלמה ממש רצתה שיבינו אותה, בת דודתה ליבי תרגמה אותה..
באותו היום באה אחת מחברותי הטובות עם בתה הקטנה, שביקשתי מאלמה לבוא ולשחק גם חברתנו הקטנה, היא ענתה:"אמא די בבקשה, אני צריכה להתחבר"
איזה אהובה, הילדה שלי שהייתה ביישנית ביום הזיכרון עכשיו רצה לידיים של "הליאור" שלה של אנגליה...

בהמשך שאלו אותי חברותיי , אז למה שלא יהיה לה מורה לאנגלית, כך ששנה הבאה היא תהיה בטוחה בעצמה?
כמובן שהשבתי..ברור לי שללמד אותה משהו אחד בצורה ההפוכה לדרך הלמידה שלה בחיים, הרי אין בזה טעם.. ברור לי שעל התנסות כזאת בה היא מתגברת על הקושי בלא להיות דומיננטית כמו שהיא רגילה בדרך כלל
עד למצב שהיא תופסת את מקומה בחיים לא הייתי מוותרת..
מה שמצחיק שהיא כבר שנה שלמה רק שרה שירים באנגלית, וכשהיא רוצה לדעת את משמעות המילים היא פשוט שואלת,
או בקיצור, חבל שלא עניתי "את שיעורי האנגלית שלה היא התחילה הרבה לפני שהגענו למחנה;-)"

אחד בא אחד הולך?
נשיקות ובהצלחה רונית בכל דבר שתבחרי!
ותודה , בזכותך כתבתי עוד,
ואגב לא הצלחתי לרשום בדף שלך משום מה..
וכמובן שהסיפורים לא נגמרים, וכמובן נוצרים חדשים!!

אולי שמרטף דוברת אנגלית ? כדי שתוכל להתאמן
נשמע קסום הטיול ביער >רוצה גם <

http://www.youtube.com/watch?v=Kg5S8O1o ... po]channel page[/po]

אני לא בהריון. נשבעת לך.
ובכל זאת, השיר שלכן העלה דמעות בעיני.

הי מיכל,
תתקשרי אלי 0509192153 או למייל שלי [email protected]
תודה ויום נפלא רונית

היום היד של אלמה נגעה בידית המחבת-- מחבת ברזל.. בקיצור כוויה פוטנציאלית- נגעה, נגיעות שבודקות את התגובה של אמא.
נזכרתי בידי הקטנה שנכוותה אחרי הזהרות אמי ש"ידעה" איך זה יגמר-
כמעט התפתתי וסיפרתי לה על כך... אבל התאפקתי.. ובמקום זה סיפרתי על כוויה שקרתה לה שהייתה תינוקת.. וכמה זה היה כואב
האמת שגם הודיתי שזאת הייתה אחריותי..
אז אולי לא התאפקתי ....
אני לא יודעת בדיוק..

והנה היא עזבה את הידית של המחבת החמה.. בלי כל ה"שהייתי קטנה" . ..
זה היה רגע של קסם בשבילי

שימת הלב שלך לפרטים הקטנים בהורות, ובכלל בחיים מעוררת את השראתי בכל פעם.

הי מותק, מלא זמן לא הייתי בבאופן ונכנסתי קצת לקבל השראה, והנה גיליתי אותך כאן. איזה כיף לקרוא. ולקבל השראה. תודה. נשיקות.

זו הייתי אני

זה היה רגע של קסם בשבילי וכרגע , קסם גם בשבילי .@}
נשיקות

הי מיכל אני בהריון מתקדם. אני אמורה ללדת ב 30.4 זה קצת גבולי מבחינת התאריך. מה את אומרת?

yaetal ב gmail.com

הי מיכל. אנחנו גרים באביאל הסמוכה לעמיקם. אם זה בא בחשבון מבחינתך - אנחנו נשמח. יש לנו בית מקסים טובל בירוק ונוף. נעמה 054-6330141

ה לא בלוג
אבל זה מן חדר בחייים שאני כבר לא חיה
אבל אני לוקחת את הזכות לשכון בו פעם ב
כותל, כאילו אני לוחשת באוזן למי שיקרה את זה,
לגלגול קודם שממוקם בגב שלי
לגלגול שאני נזכרת בו והמילים והשיתוף האוטנטי הזה שלי, יוצא שוצף קוצף
לתחושה הזאת
הטובה
שאם אני אגיד את המילה השבט האבוד, לא ירימו לי גבה
ממזמן אני לא עושה חינוך ביתי, הבת שלי ממשיכה לעשות אותו בבית ספר דמוקרטי, בייביסיטר ביתי:)(והבן שלי בגן אנטרופוסופי
זה גובה מחיר
וזה נותן דברים אחרים, אבל למתח ולמתח שמצטבר ביחסים עם בתי זה לא ממש תורם... אולי קצת.
השתנתי והדעות שלי על למה עשיתי חינוך ביתי השתנו,,
אבל הלב שלי לא השתנה.. אני לא יודעת אם אניברורה
אבל אני רק יודעת שהיום, שבת בלילה, היה לי זמן איכות עם הבת שלי, זמן כזה שלא היה לי איתה כבר הרבה זמן.
היא התעוררה באמצע הלילה, ואני הייתי רגועה, האכלתי אותה וניקיתי את המטבח,
ואחר כך היא המשיכה לשיעורי הבית שלה שהיא יושבת לידי בחדר העבודה....
כמו פעם, הנחת הזאת של שלוש ארבע שעות, שעוברות להן בעשייה ודיבור נעים ולפעמים פחות... הרגשתי שהייתי איתה
כמו שאני יודעת להיות, ובפעמים שדיברתי אליה בלי סבלנות לא כעסתי על עצמי כי הרגשתי את האהבה שלי אליה
בסוף, כמעט אחת בלילה, היא באה לחבק אותי מיוזמתה, דבר שלא קרה בצורה הזאת לפני השינה כבר זמן
אמרתי לה שהיה לי ממש כיף איתה
והיא אמרה גם לי אמא..

איזה כיף להתחיל את השבוע ככה....
שבוע טוב

קוראת ומתרגשת

גם אני קוראת ומתרגשת ומחבקת מרחוק .

הלוואי שהיינו יכולות לפעמים באמת לפתוח את הדלת ולהיכנס לחדר בחיים שחיינו פעם, לפגוש את עצמנו ואת מי שאהבנו ולחבק ולנחם.
בעצם אנחנו יכולות: אנחנו יכולות לבוא מזמן אחר ולבקר בחדר שאנחנו חיות בו עכשיו, ולתת לעצמנו חיבוק.

אנחנו יכולות לבוא מזמן אחר ולבקר בחדר שאנחנו חיות בו עכשיו, ולתת לעצמנו חיבוק.


<אני ממש מרגישה פה במפגש בגן העצמאות....(-:>
<מיכל- בשל המרחק הפיזי הקצר בינינו אשמח גם לתרום את חלקי בחיבוק הזה בהקדם...וורדי וריש- אשמח גם בהזדמנות להעניק לכן אחד או שניים ...>

וורדי וריש- אשמח גם בהזדמנות להעניק לכן אחד או שניים
אכן, געגועים לחיבוקים חמים...
כמה מוזר לפעמים להביט אחורה מהמקום שאנחנו נמצאות בו עכשיו. הכי מוזר שאני בכלל לא מרגישה שמשהו באמת השתנה, אפילו ששום דבר לא נשאר כמו שהיה.
(מיכל, הדף בדרך ליהפך לדף נוסטלגיה למפגשי ח"ב ת"א. ראי הוזהרת).

) חג שמייח

מוצאי חג שמח! . חושבת עליך הרבה.