ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

איזה כיף, לב שומע תודה, זו ממש הארה נעימה ולא מורתית :)
בכל אופן אני עושה את העבודה הזו מתוך ראייה של יד רכה ולא של שיפוטיות עצמית, אלא של התבוננות, גילוי ו"סדר במדפים של הארון" הפנימי של כל הרגשות
ואם זה לא בא לי בטוב אז אני לא עושה, מתייחסת לזה בקלילות, גם להחלטה אם בכלל מתאים לעשות עכשיו את העבודה וגם בתוכה - לא מנסה באמת בכח לוותר על מחשבות (זה גם לא אמור להיות חלק מה"עבודה")
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אישה_במסע* »

התכוונתי ב"לאהוב את מה שיש" לשיטה של ביירון קייטי
הבנתי את הרפרנס. אבל אני לא ממש מסכימה איתה. לדעתי לפעמים עדיף ממש לא לאהוב את מה שיש. אני מפרידה את השיטה לשני חלקים, הלקבל והלאהוב, ואומרת שלדעתי הגרעין החשוב זה ה"לקבל" שנראה ממבט ראשון טריוויאלי. ולא כך.

יש איזשהי הרגשה בחקירה שלה ש"לא" זה לא תשובה לגיטימית ואמורים להסכים עם ההיפוכים, ואני לא תמיד מסכימה.

מצד שני, הקטע הזה עם ה"אמור" זה בדיוק ה"לא לקבל את המציאות" שהזכרתי. אני לא אוהבת לשטוף כלים (במיוחד כשהמים קרים בחורף. ברררר), אבל אני לא מתווכחת עם זה שצריך לשטוף אותם - זו המציאות.

אני שואפת לקבל דברים כאלו ולא להתווכח איתם, אבל לא שואפת אפילו לאהוב לשטוף כלים.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אישה_במסע* »

מרגיש לי איפהשהו כמו אלימות עצמית או הכרחה עצמית כזאת.
כן, כן, בדיוק! ניסחת בדיוק את מה שמפריע לי עם קייטי. אמורים לענות את התשובות הנכונות ואם יש תשובה אחרת אז היא לא נכונה, אז צריך להכריח את התשובות הנכונות. פיכסה!

אולי זה לא אמור להיות ככה, אבל הרושם שקיבלתי הוא שאין כזה דבר פעמיים "כן" בתור תשובה. נניח, דוגמא לחקירה "לא חוקית" -
אסור לרצוח.
זו האמת? כן.
את בטוחה שזו האמת? כן.
מה תהיי אם תוותרי על המחשבה הזו? אדם מרושע.
היפוכים: מותר לרצוח.

נו באמת! יש מחשבות שהשיטה הזו לא מתאימה בשבילהן, וחוסר היכולת להכיר בזה גורם לניסיונות לאכול מרק עם מזלג.

(עם הביקורת שלי על השיטה לא מתאימה לך, את יכולה למחוק. זה לא באמת קשור, אבל רק עכשיו הניסוח של לב שם הכל במקומו והצלחתי להבין מה בדיוק צורם לי בשיטה)
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי לב_שומע* »

(-: |L|
יו, זה כזה מורגש, כל מה שאת כותבת. (-:
בייחוד הקלילות.
והלא להכריח מחשבות - ממש ממש אהבתי. (-:
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי לב_שומע* »

אישה, כן אני הבנתי ככה בדיוק את הגישה/שיטה לאורך השנים, כמו שאת כותבת.

ועכשיו ניחוח הארת לי דרך אחרת להסתכל על העניין {@
הרחתי את הדרך הזו גם מדפים של אחרות, אבל את עשית לי את זה נורא ברור (-:

אני חושבת שאולי החיים שלי זימנו לי רוב הזמן בדיוק את הנסיבות שבהן יישום לא רגיש של הגישה הזו עשוי להביא לנזק של ממש.
ואולי גם עד לאחרונה הם זימנו לי דוגמאות של אנשים שמיישמים באופן נוקשה שנחווה לי אלים ולא תואם.

וכמובן ישנם השוליים הרחבים של רוב הגישות שמאמינות באמת אחת שמיושמת בפרקטיקה מסויימת שמתאימה לדעתן לרוב המצבים והמורכבויות האנושיות.

תודה ניחוח על חלון ההצצה
מעניין ממש לבחון את אותם דברים מזווית אחרת |L]
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אישה_במסע* »

יישום לא רגיש של הגישה הזו

אחרי מסע ארוך (באמת ארוך!) אני מאמינה כרגע שאי אפשר להפריד את היישום מהשיטה. הם לא נפרדים. הם גם לא אחד, אבל הם קשורים. ולפעמים חזק.

והגישה זה לא רק מה שכתוב באיזה מקום. אני אדגים (כי קל לי יותר להסביר בסיפורים ולא בדוגמאות):

קראתי שני ספרים של חיים עומר. שיקום הסמכות ההורית ועוד אחד, ששכחתי את שמו. קודם הוא אומר בברור שהשיטה שלו מיועדת לנוער בעייתי. אחר כך הוא מדבר על חשיבות הנוכחות ההורית ועל זה שאין סמכות בלי נוכחות, אי אפשר להיות הורים בשלט רחוק. ואחר כך הוא מביא דוגמאות. ובדוגמאות האלו, הוא מדגים באילו מצבים לדעתו צריך ליישם את השיטה שלו. הוא מספר על הורים שהתקשרו לכל המועדונים באזור לשאול איפה הילד ובאו אליו, למשל. אני לא זוכרת את כל הסיפורים, ואני זוכרת שאהבתי את רובם, גם אם בחלקם היה אלמנט בעייתי. וגם כשהיה, הוא היה כי הסיטואציה הייתה בעייתית מלכתחילה ולא יכולתי לחשוב על פתרון מושלם.
אני חושבת שמה שהיה יכול להפוך את זה למושלם זה דוגמא בה באו אליו לטיפול והוא אמר שלא מתאים, אבל זה גם הגיוני. כי הוא מטפל, באים אליו כשיש בעיות. זה היה משונה אם היו באים אליו אנשים בלי שום בעיות...

לעומת זאת, אצל ביירון קייטי זה שונה. אומנם היא הזכירה בנקודה אחת בהתחלה שהיא עזבה בעל מתעלל, אבל זה הכל. כל הדוגמאות שלה (קראתי ספר אחד שלה בוודאות, ואולי שניים) הן של אנשים שחוקרים את המחשבות שלהם. אין דוגמא אחת בהן המחשבה היא האמת. בה יש פעמיים "כן". כל הדוגמאות דומות. זה נותן תחושה שיש דרך אחת נכונה להשתמש בשיטה. אין שום הגבלה שאומרת "השיטה מתאימה למצבים כאלו וכאלו", אפילו לא בהקדמה.

נכון שיש שוליים, ויש הרבה אפור בין השחור ללבן. אבל קייטי אפילו לא מנסה, ולדעתי חבל.

זה לא סתם האנשים, זו מייסד השיטה כמו שהיא מלמדת אותה. אפשר וכדאי אחרת, אבל האחרת זה המיעוט. זה לא השיטה של ביירון קייטי, זה וריאציה על השיטה שנשים אחרות שכללו. אולי מתישהו, עוד עשרות שנים, השיטה תתפצל לאסכולות. והיה הבסיס של השיטה, שהוא לא רך, ווריאציה אחת מיני רבות שלה, שתהיה רכה.

בניגוד, נניח, לאותו עתיד בו "ביד רכה" או השיטה של חני תתפשטנה ותתפצלנה לזרמים, וכולם יהיו רכים. כי הרכות והקלילות הם מהותיים לגישות האלו.

<אולי יבוא יום ואני אמציא שיטה משלי. רק כדי לתקן את כל הפגמים שאני מוצאת בשיטות הקיימות>
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אני מודה שקראתי את הספר של ביירון קייטי ולא אהבתי אותו בכלל .. :-O
למדתי בעיקר מהאתר והבלוג של אריק פלד וורד פלד, אישתו, וגם יש לביירון קייטי באתר את ה"ספר הקטן" שהוא תמצית נוחה ללימוד.

אני מסכימה שיש בעייתיות בשיטה כמו שהצגת אותה, ואני חושבת שיש לביירון קייטי תשובות מעניינות לסוגיות שהעלית, אישה במסע.
<לא זוכרת ואין לי כח לחפש אותן ולחשוב על זה... כרגע עסוקה בתהליך שלי, ניפיתי אליי את מה שאני אוהבת בשיטה ואני לוקחת משם את מה שמתאים לי וזהו...>
ואני גם מסכימה שאנשים למשל בזוגיות מתעללת לא צריכים לעשות את ה"עבודה" לבד, אלא לקבל ליווי ממישהו שיודע לעבוד עם אנשים במצבים כאלו, ובכלל לא להיות עם זה לבד. לא משנה עם איזו שיטה. כי אז באמת המחשבה כל כך לא צלולה ומבולבלת שאפשר להסתבך לחלוטין.

ולגבי זה שחייבים לענות "לא" על האם אני יודעת בוודאות שזו האמת - זה לא נכון בעיניי, כי זה לא מה שבאמת חשוב (לי) בחקירה, להגיע ל"הוכחה" שמה שאני חושבת זה לא נכון
<שוב, נדמה לי שהיא מסבירה על זה...>

מה שחשוב לי זה בכלל לגלות מה אני מרגישה, לעשות pause ולהסתכל על החשיבה שלי, על הרגשות שלי, ההתנהגות שלי ועל הקשר ביניהם - מבחוץ
כמו מדיטציה שכזו.
אז השאלה החשובה בעיניי היא - איך אני מגיבה כשאני חושבת את המחשבה ואז לפרט את זה - רגשות ? מחשבות נוספות? התנהגויות?
וגם (ואולי אף יותר חשובה) מי אהיה ללא המחשבה - זה מאפשר לי לדמיין ולחוות בדמיון מצב אחר לגמרי והרבה פעמים משם אני מוצאת תובנות ופתרונות מעשיים.
אחר כך אני חופשיה לחזור להאמין למחשבה אם אבחר ואני לא בטוחה אם זה אכן קורה או לא, כי זה לא ממש מה שחשוב
וההיפוכים גם לא קריטיים, אם אני לא מוצאת היפוך אז אני לא אעשה אותו בכח, ההיפוך צריך להיות משהו אמיתי, שאפשר לנמק באמת ולא מצוץ מהאצבע
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אישה_במסע* »

נדמה לי שהיא מסבירה על זה...
כן, אבל זה לא באמת חקירה אם מחליטים מראש מה תהיה התוצאה. והתוצאה של "המחשבה הזו נכונה לחלוטין מעבר לכל ספק" היא לא תוצאה מקובלת. ברגע שיש אפשרות שנפסלת מראש, זה לא חקירה ראויה בעיניי, אלא מחקר מכור.

בכל מקרה, גם אם היא אמרה את זה איפשהו, זה לא משנה. הדוגמאות מדגימות מעבר לכל מילים.

יותר מזה, לדעתי בחירת המחשבה זה גם אומנות. אפשר להגיד "קשה לצאת מהבית" ואז ה"חקירה" היא בעצם דה לגיטימציה לתחושת הקושי האמיתית והקיימת. ולשאול מה אהיה בלי המחשבה זה לעג לרש. כי זה לא מחשבה, זה קושי. אמיתי. כמו לשאול מה אהיה ללא המחשבה שאני רעבה. אני אהיה אישה רעבה שלא חושבת...

אני גם נוהגת לחקור את המחשבות שלי, אבל עושה את זה בשיטה שונה לחלוטין. או ליתר דיוק, בלי שיטה. השיטה של ביירון קייטי הוספיה כלי נחמד לארגז הכלים שלי, אבל לעיתים נדירות מאוד אני מוצאת אותו שימושי.

למען האמת, ההיפוך שלך נראה לי שייך יותר לעירית עם היד הרכה שלה מאשר לקייטי. היא, ובשמת, ויונת. הן מתבוננות. קייטי מאמינה שאדם צריך להיות מאושר אם חותכים לו את היד. היא רשמה את זה בספר. בעיני זה אנטי הישרדותי.
לב_שומע*
הודעות: 1672
הצטרפות: 08 ינואר 2014, 17:19
דף אישי: הדף האישי של לב_שומע*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי לב_שומע* »

מה אגיד לך אישה במסע גם אני נוטה לחבב מאוד את הכתיבה של חיים עומר (ולא רלבנטי לי שיש פה חולקות עליו, בהקשרו - יש בו יסודות שאהבתי) ולא לסבול ולעקם את האף מול ביירון קייטי.

מעניין אותי לראות את הדברים מזווית אחרת.

ניחוח, ממש תודה על ההסבר המעולה. כי הוא מעולה. (-: הוא מלמד אותי איך לעבוד עם מחשבות, פעם, כשיתחשק לי.. (:
<בינתיים ההארד קור שלי הוא עדיין ילדות פנימיות והרבה מעמקים.. (:>

תודה לכן על השיחה הזו {@
יער_ה*
הודעות: 776
הצטרפות: 12 מאי 2006, 11:47

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי יער_ה* »

תודה לכן על השיחה הזו גם ממני |L|

_מה שחשוב לי זה בכלל לגלות מה אני מרגישה, לעשות pause ולהסתכל על החשיבה שלי, על הרגשות שלי, ההתנהגות שלי ועל הקשר ביניהם - מבחוץ
כמו מדיטציה שכזו.
אז השאלה החשובה בעיניי היא - איך אני מגיבה כשאני חושבת את המחשבה ואז לפרט את זה - רגשות ? מחשבות נוספות? התנהגויות?_
מאוד אהבתי את התיאור הזה
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי גוונים* »

ניחוח!!
רק עכשיו ראיתי שכתבת אצלי, גם אני קצת מתחת לראדאר ולא מצליחה להיכנס לאתר הרבה, מצטערת שפספספתי אותך:(
אז התחלתם?? איך הכל? אשמח לשמוע איך הסתדר לכם ואם עדיין יש לבטים... לנו אכן יש חוויות חיוביות ביותר מההסתגלות ההדרגתית והאיטית והשנה אנחנו עשים את זה שוב...
הקטנה התחילה לראשונה משפחתון קטנטן (בת שנה וחצי) הגדולה (בת שלוש ורבע) עברה מהמשפחתון לגן (לא גן מועצה, מסגרת יותר רכה אבל עדיין זה גן, יותר ילדים, יותר צוות, על כל המשתמע מכך).
אנחנו עוד בעיצומה של הסתגלות, הדרגתית, איטית ולא פשוטה (בעיקר לי האמת, הן דווקא ממש בסדר.)
אוליב*
הודעות: 219
הצטרפות: 14 פברואר 2005, 10:41

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אוליב* »

ניחוח, ראיתי שכתבת אצל גוונים שאת אוזרת אומץ לכתוב כאן, אז באתי לעודד ולחזק ולומר שאני מחכה למילים שלך.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אוליב, תודה, חמודה ! זה ממש נעים ומעודד, אז יאללה אני מתחילה.

להתחיל משורה תחתונה ? או מהתחלה.. כל הלבטים, מחשבות, רגשות ?

טוב, נתחיל מהתחלה.
כל החצי שנה הזו שלא כתבתי, בעצם המשכנו אותו דבר - היינו בבית, עם עזרה יומיים בשבוע של ההורים של בן הזוג, שבהם עבדתי.
ועדיין המשכתי להרגיש שהסידור הזה קשה מדי, יחד עם כל הרווח המשפחתי.
באמת יש לקטן קשר נפלא עם סבא וסבתא (שקצת חבל לי שההורים שלי לא יכולים להגיע בתדירות הזו... אבל גם איתם יש לו קשר ממש יפה)
ועדיין זה היה קשה.
וגם התחלתי להרגיש שאני לא עושה דברים שאני רוצה לעשות, פשוט כי אין סידור נוח, זה הכל ג'ינגול ביני לבין בן הזוג.
לדוגמא, קבעתי אחרי מלא מלא זמן שלא הייתי, פגישה עם ההומאופתית המקסימה שלי, וכדי ללכת אליה עברתי קודם עם הקטן אצל בן הזוג בעבודה והשארתי אותו שם,
או שאני קובעת משהו בערב ובן הזוג צריך לצאת ממש בזמן מהעבודה ולא להתעכב ואז אני יוצאת... הרגשתי תלויה בו מדי.
טוב פתאום זה לא נשמע כזה מסובך...
אבל הרגשתי שזה תמיד בא על חשבון מישהו מאיתנו - או העבודה, או הזמן הפנוי,
שאנחנו צריכים עוד אופציה, שנוכל לפעמים להעזר בה.
שאני לא קובעת עוד כל מיני דברים, חלקית מהסיבה הלוגיסטית הזו.
ובכלל הרגשתי שאנחנו לא מספיקים כלום... אפילו שעייפים בסוף היום ועושים ועושים ועדיין לא מגיעים לדברים.

וכמה פעמים חשבתי - אולי בכל זאת גן ? אבל בטח כבר אין הרשמה... ואני לא רוצה ליום שלם. ואני רוצה משהו קטן.
אבל עם כל המחשבות האלו, פשוט לא עשיתי כלום. היו לי טלפונים של משפחתונים בשכונה ולא הצלחתי להביא את עצמי להרים טלפון.

במקביל הצלחתי להיפגש פעם-פעמיים בשבוע עם אמהות בגינה (דרך קבוצת וואצאפ שהן הקימו וצירפו אותי - דרך אחת מהן שהכרתי כשהלכתי לאיזו סדנת צילום תינוקות, שהתקיימה ביום חול בבוקר - ממש במטרה להכיר אמהות פה בשכונה - גאה בעצמי שהצלחתי להוביל את עצמי לזה...)
והן ממש חמודות, חלקן שלחו לגן אבל קצת, וחלקן בכלל לא,
והרגשתי שמצד אחד הנה מצאתי אולי קצה של קהילה, והשתדלתי לבוא כמה שיותר לגינה, והיה ממש נחמד.
אז חשבתי שאולי נמשיך ככה עוד שנה, כי זה כבר עוד צעד בכיוון של להיפגש עם ילדים ואמהות אחרות.
ועדיין, זה לא היה מספיק.
וככה הגיע אוגוסט, וכבר החלטתי שכנראה לא יהיה שום גן כי כבר מאוחר מדי, ואולי לא צריך.

ובמקביל בחודשיים האחרונים בערך הצלחתי להשתפר קצת כשההורים של בן הזוג מגיעים -
כל מה שכתבתי עליו בעבר, שהיה לי קשה - שהם עובדים אצלנו קשה מדי, שאמא שלו מבשלת למרות שאני מכינה מראש הכל,
שהיא מסדרת ומנקה במקום לשבת קצת ולנוח, ואני הייתי כל הזמן נלחמת בזה...
אז אחרי שבוע קשה במיוחד שממש הרגשתי שאני לא מסתדרת עם זה, שאין לי כח, שזה מעצבן ומתיש ולא עובד... ואפילו רבתי עם בן הזוג על הרקע הזה...
בן הזוג אמר לי - פשוט תפסיקי לארח אותם. אל תחשבי בכלל על המושג "אירוח". פשוט תהיי איתם. את לא צריכה להיות בתפקיד המארחת והם לא בתפקיד האורחים.
ואחרי שקצת חשבתי על זה...
באמת הבנתי שמרוב שאני נלחמת ונאבקת שהם לא יעבדו קשה מדי, זה מוציא את כל הכיף, ורק מביא עצבים.
שאני בכלל לא לומדת דברים מאמא שלו, שהיא בשלנית ובלבוסטע נפלאה, כי אני עסוקה מדי בלכעוס או לדאוג. ואני פשוט דוחה את כל העזרה שלה באופן גורף.
הבנתי שאני כל כך נאבקת על המקום שלי כ"בעלת הבית" וזאת ש"אמורה" להחליט בבית, שאני שוכחת לתת לה גם מקום.
שאפשר ליצור מצב של שיתוף פעולה, שאולי לא נראה כמו "אירוח" "נכון".
וגם... שאני תמיד בעלת הבית, אני יכולה לבחור לזוז מעט הצידה ולתת לה את המטבח ואת ההחלטות הקטנות האלו, ועדיין להיות בעלת הבית.
זה לא שאני נדחקת הצידה, אני בוחרת.

וגם עזר לי להבין שאני לא חייבת לאכול את כל מה שהיא מכינה ( שלפעמים יצא שיש יותר מדי אוכל, שלא את כולו אני אוהבת...) -
אני יכולה פשוט להודות לה ולא לאכול אותו, בלי הפגנתיות ובלי כלום. פשוט שכל השאר יאכלו אותו. וגם להנות מזה שיש מספיק אוכל ואני לא צריכה לבשל.
ואם ישאר יותר מדי - זה לא באחריותי. אני יכולה לתת את זה לחתולים וזה גם יהיה בסדר. (זה תמיד הדאיג ועצבן אותי שפתאום יש יותר מדי אוכל ואולי נאלץ לזרוק)

בקיצור, השבועות האחרונים איתם באוגוסט היו יותר מוצלחים בהרבה.

ואז, פתאום, בצורה מקרית לחלוטין, אפילו קוסמית מעט, התגלתה האפשרות של הגן הזה. וזה היה באמצע אוגוסט.

אמשיך אחר כך, יצא ארוך מאד :]]
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי גוונים* »

ניחוח, נשארתי במתח!
מחכה להמשך:-)

(גם לי יש אישו עם אוכל שמכינה לנו חמתי על בסיס קבוע, וזה לא מדויק לנו, בכמויות, בטעמים ובסגנון, אבל זה נראה כפיות טובה לא להודות לה ולשמוח ולאכול מזה והדילמה הקבועה כמה לקבל את העזרה וכמה לדחות אותה ואיפה הגבול הנכון. אני מאוד מזדהה עם הרבה ממה כשכתבת)
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

כן לקח לי זמן להמשיך, אני עדיין חושבת על הכל...

גוונים, אני באמת חושבת שאפשר לקבל את האוכל בתודה ובאהבה אבל לא לאכול או לא לסיים אותו. אבל זו שאלה מורכבת מאד רגשית...
אם יש מישהו אחד בבית שכן אוכל ויהנה מזה אפילו קצת, אז אולי זה מספיק ?


אז הגן, הוא ממש בתוך המתחם של מקום העבודה שלי, שמעתי עליו בעבר אבל לא באמת שקלתי אותו כאופציה.
עד שבמקרה הגנן הגיע עד הבית שלנו ממש - לקנות משהו שפרסמנו באתר יד שנייה.
התחלנו לדבר ממש במקרה, הוא סיפר שהוא פותח גן, הוא התחיל לדבר עם הקטן, והילד הביישן הזה שלוקח לו מלא זמן להיפתח לאנשים -
התחיל לדבר איתו בהתלהבות, לענות לו,
לספר לו במה הוא אוהב לשחק...
פתאום האופציה נראתה לנו, הלכתי לראות את הגן כמה ימים אחר כך ודיברתי יותר בפירוט עם הגנן, וממש הייתה לי הרגשה שזה הגן הנכון.

ויחד עם זאת ממש חששתי... איך יהיה לו...
אני חושבת שדי מיד כשהכרנו את הגנן כבר ידעתי שכן נלך על זה. אבל היו המון פחדים והתלבטויות, גם כלכליות.
המשכורת שלי לא מכסה את התשלום של הגן (בקצת).
אחרי המון שיחות ביני לבין בן הזוג, ביקשתי שיספר להורים שלו לפני שניתן תשובה סופית, כי זה מאד ישפיע עליהם, כמובן, ורציתי שיהיו שותפים בהחלטה או לפחות שידעו שאנחנו שוקלים את זה,
והם אמרו שזה יקל עליהם "קצת" - כלומר, בתרגום - כנראה שכבר זה היה באמת יותר מדי.
ואחרי שקיבלנו את המידע הזה, הבנו שבאמת זה או גן, או שאני חוזרת הבייתה לגמרי.
(כמובן שהיו עוד אופציות ביניים כמו מטפלת, אבל זה לא הרגיש נכון)

והבנתי שאני לא רוצה להיות בבית בלי לעבוד בכלל. שאני צריכה יותר זמן לעצמי כבר...

בסוף הסדרנו מול הגן שלא נשאיר אותו ליום מלא עד 16 כל השבוע, אלא רק פעמיים בשבוע (אנחנו המשפחה היחידה שביקשה בלי צהרון...זה הפתיע אותי)
והתשלום נמוך יותר כך שהמשכורת שלי כן תכסה את הגן.
ואני גם אשקיע יותר בעבודה מהבית שלא הצלחתי כל כך להגיע אליה בשעות שהוא ישן...

ומבחינה רגשית,
היה לי ממש עצוב, כל השבועיים האלו לפני תחילת שנת הלימודים בגן, מה, לא תהיה לנו יותר את השגרה הרגועה שלנו?
את הטיולים בשכונה? את הזמן הרגוע בבית, בלי למהר לשום מקום?
ב31 לאוגוסט הסתובבנו כרגיל בחוץ, הלכנו לסופר, הצטלמתי איתו וחשבתי שזהו, זה היום חופש האחרון
(דרמה...)
אבל בסוף הייתה מחשבה שמאד עזרה לי -
הגן לא יחליף את השגרה שלנו, את מה שיש לנו, הוא יהיה משהו נוסף, משהו שמרחיב, לא משהו שמוחק.

ועכשיו שבועיים אחרי, אני חושבת שזה באמת ככה.
אני אוספת אותו ב12 וחצי, הולכים הבייתה (יותר נכון, נוסעים באוטובוס כמה תחנות), הוא יונק, אני נחה איתו בשנת צהריים
ואז יש לנו, כמו שהסברתי לו (וגם לעצמי) - "זמן בית" אחרי ה"זמן גן"

לגבי ההסתגלות, היא הייתה מאד הדרגתית בשבוע הראשון ולא היה קל, אבל אני רואה שהוא שמח שם (למרות שקשה בבוקר, וכן, יש דמעות גן )
אני רואה שהוא שר שירים של הגן (מה שמראה לי שהוא מספיק נוכח רגשית ורגוע כדי להקשיב ולקלוט), מספר לי על הגן, המצב רוח שלו סה"כ טוב ושמח.
והוא מאד מאד קשור לגנן,
והצוות באמת מקסים, אני רואה שיש להם אהבה ואני אוהבת את הגישה שלהם לילדים, ונראה לי שברוב הדברים אנחנו די רואים עין בעין עם הצוות.

ואני ממש ממש שמחה שאנחנו ישנים ביחד ושהוא יונק, אני מרגישה שזה שומר על הקרבה הזו ומאזן קצת את ה"זמן גן".

ובנושא קשור אך אחר -
שמתי לב שלאחרונה אני קצת מצניעה את העובדה שהוא עדיין יונק (בן שנתיים וחצי). וזה מפריע לי ואני עוד לא מבינה לגמרי למה לא נוח לי.
אני רגילה להיות קצת שונה ולעשות דברים אחרת, אבל פתאום עם זה אני כאילו יותר "מתביישת", יותר מרגישה שזה מוזר ואין לי כח.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי גוונים* »

ניחוח נשמע שהיה לכם תהליך נכון ובריא גם ההחלטה על הגן וגם ההסתגלות בפועל. מרגש לקרוא.
הגן נשמע קסום ממש. איזה כיף לגלות שיש גם מקומות כאלה!

הגן לא יחליף את השגרה שלנו, את מה שיש לנו, הוא יהיה משהו נוסף, משהו שמרחיב, לא משהו שמוחק.
נורא מזדהה עם הלך הרוח הזה. בעיקר כי אני מרגישה שהגן נותן כבר דברים שאני מתקשה לתת. ואיך הן נתרמות מזה.

שמתי לב שלאחרונה אני קצת מצניעה את העובדה שהוא עדיין יונק (בן שנתיים וחצי). וזה מפריע לי ואני עוד לא מבינה לגמרי למה לא נוח לי.
וואו גם אני! הקטנה (רק?) בת שנה וחצי ושמתי לב שאני כבר מתקשה קצת לשלב בשיחות את הנתון הזה שהיא עוד יונקת (ועוד ישנה איתנו ויונקת בלילה...) ואם אני אומרת מוצאת את עצמי כאילו מתרצת למה זה עדיין ככה ושעוד מעט נגמול אותה מהלילה, שרק חיכיתי שתתרגל לגן וכד'. את הגדולה כבר לא הינקתי בגיל הזה (כבר הייתי בשלהי ההריון) אז זו פעם ראשונה שמגיעה לגיל הזה, ממש מופתעת מהתגובה של עצמי.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

וואו גם אני! הקטנה (רק?) בת שנה וחצי ושמתי לב שאני כבר מתקשה קצת לשלב בשיחות את הנתון הזה שהיא עוד יונקת (ועוד ישנה איתנו ויונקת בלילה...) ואם אני אומרת מוצאת את עצמי כאילו מתרצת למה זה עדיין ככה ושעוד מעט נגמול אותה מהלילה, שרק חיכיתי שתתרגל לגן וכד'. את הגדולה כבר לא הינקתי בגיל הזה (כבר הייתי בשלהי ההריון) אז זו פעם ראשונה שמגיעה לגיל הזה, ממש מופתעת מהתגובה של עצמי.

יש לך רעיון למה זה יכול להיות ? נתקלת בתגובות לא אוהדות ?
אני גם לא מבינה למה זה ככה אצלי...
אוליב*
הודעות: 219
הצטרפות: 14 פברואר 2005, 10:41

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אוליב* »

ניחוח, איזה כיף לקרוא אותך שוב. כרגיל מאוד מהדהדת לי את עצמי, גם אם הפרטים שונים.
מאוד אהבתי את מה שכתבת על התהליך שעשית מול ההורים שלו. מעורר מחשבה ונהדר
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אוליב יקרה, מה שלומך ? איך הקטני שלך ? ובכלל... אשמח לשמוע !

חכמה קטנה של הקטן -
אומר לי פתאום - אמא, אנחנו קצת ערומים
אני - איך אנחנו ערומים ? (לבושים ביותר, יום קריר בבית)
קטן - הפנים שלנו ערומים (מסתכל עליי ומחפש...) וגם הידיים

ועוד אחת מלפני חודשיים בערך
הוא ממש אוהב את הספר "קרמר החתול ישן כל הזמן" / מאיר שלו
ובעיקר את השורה המתחרזת "ישן כל היום וישן כל הלילה ישן בבוקר ובערב נם גם"
בוקר אחד ממש רציתי לישון עוד , התכרבלנו תוך כדי שהוא רוצה כבר שאקום ואני מנסה למשוך קצת זמן במיטה
אמרתי לו "אמא כמו קרמר החתול, רוצה לישון כל הזמן"
והוא מיד ממשיך "ובערב נמה גמה"

חופשת סוכות זה קצת לחזור להיות בבית. זה נחמד. ויחד עם זה אני חושבת שאשמח כשנחזור לשגרה. לא רק בגלל הגן... החגים האלו מבלבלים קצת את החיים ואת תחושת הכיוון
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

בא לי לכתוב פה משהו שכתבתי , דימוי שעלה לי בתטא הילינג, ממש לפני שהילדון התחיל ללכת לגן והייתי מאד עצובה לסיים את הפרק הזה שאנחנו בבית...

====
התקופה הזו [שהיינו בבית] לא פשוט "מסתיימת" ונעלמת, נשארת בעבר
אלא, התקופה הזו היא כמו כר אדמה עם דשא ירוק ירוק,
והתקופה החדשה היא תוספת של כמה פרחים בתוך הדשא.
בלי הדשא והאדמה לא יהיו פרחים, והפרחים מקשטים ומדגישים-מאזנים-נוגדים את הדשא,
כך שנוצרת תמונה שלמה ויפה יותר.
בהמשך החיים יצמחו עוד ועוד פרחים ועצים, הדשא הזה ישאר שם תמיד, ברקע, והוא חשוב,
הוא הבסיס והוא שם תמיד.

===
מנסה לחזור לכתוב קצת בדף @}
התרגלנו לשגרת הגן, הילדון ממש משחק יפה עם ילדים ואני מאד שמחה ומתרגשת לראות את זה. אני מרגישה ממש נינוחה כשאני באה לאסוף אותו מהגן בארוחת צהריים, יש אווירה רגועה, שלווה, ופשוט נעים לי להיות שם.
המשפחות בגן חמודות ואני אפילו הצלחתי לקבוע כמה פעמים מפגשים אחה"צ
(ממש מעט...)

קנינו שואב אבק וזה ממש כיף והבית נקי יותר , זה גורם לי גם לשטוף יותר את הרצפה
בסוף היום הרגליים שלי לא שחורות !<רק אפורות...>

התזונה שלי והבישול ממש על הפנים, לצערי... מנסה להבין מה גורם לזה.

שבת שלום !
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

דירה הבאה: עם מעלית וקרוב לשוק...
<היתי היום בשוק, נסעתי ברכבת עם עגלת שוק ואחר כך העליתי אותה למעלה 3 קומות במדרגות>

אני מנסה להבין את העניין הזה של האוכל והבישולים...
כמה באמת הגיוני לבשל כל יום?
זה לא שאני שונאת לבשל, אני פשוט מעדיפה לעשות דברים אחרים... שהם בעיקר קריאה בכל מיני (מחשב, ספרים...)
ובעצם אני מרגישה שדווקא לבשל זה לחיות, להיות כאן ועכשיו
אבל אני מתחמקת מזה

עכשיו התחלתי תכנית תזונתית שתדרוש ממני הרבה יותר בישול, והתארגנות
אז אני עם המון מחשבות על זה
בזעת אפך תאכל לחם - בא לי לבטל את הקללה הזו.
אני מרגישה שכדי לאכול בריא צריך כל הזמן לעבוד קשה
אבל לעומת זאת, כדי לאכול לא ממש בריא, אפשר פשוט לקנות לחם וגבינה... שימורים ודברים מוכנים... לאכול בחוץ
וגם לזה יש מחיר.

בכלל אני מנסה להיות יותר נוכחת, וזה קשה מאוד.
לשבת על השטיח עם הקטן ולשחק או סתם להסתכל עליו ולהנות ולא לחשוב על דברים אחרים כל הזמן . ממש כמו מדיטציה.
אני ממש מוצאת את עצמי חסרת מנוח, כל פעם נזכרת במשהו שצריך לעשות , או משהו שרציתי לבדוק, ששכחתי להשיב להודעה של חברה...
וככה אני לא באמת נמצאת ברגע.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אם אתם אורחים מהסוג ש"לא רוצה להטריח"
יש לי טיפ אחד: דברו ישירות... תבקשו מה שאתם צריכים. תהיו כנים לגבי הצרכים שלכם.
זה הרבה הרבה הרבה פחות מטריח מאורחים שהולכים על ביצים וחוששים מהכל
ואז המארחים צריכים בתורם לחשוב מראש על כל צורך שעשוי להתעורר (כי הרי האורחים לא יעזו לבקש)
ואחר כך להרגיש רע כי מתגלה שלאורח היה קר בלילה ולא ביקש עוד שמיכה בלילה השני, או שהוא צריך מגבת למקלחת ובמקום לבקש התנגב במגבת פנים קטנה
זה באמת קשה לארח ככה
אז בבקשה, דברו ותרגישו בנוח להגיד שאתם רעבים או כל דבר :)
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

ודבר אחרון ולא קשור,
לאחר שנים של התברברות עם נושא הסרת השיער , תקופות של חוסר הסרת שיער מטעמים פמיניסטיים, שנאת גילוח , דיונים עם בן הזוג והסכמים של "אני מגלחת בית שחי רק כשאתה מוריד זקן"

ונראה לי שהגעתי לפיתרון טוב בשבילי ! חיפשתי טיפים לגילוח או משהו כזה , והגעתי לאחר שיטוטים באינטרנט לעולם הגילוח הקלאסי.
safety razor של פעם, עם תערים קטנים כאלו שצריך להחליף
בקיצור, מסתבר שיש נישה שלמה של חובבי וחובבות גילוח קלאסי, עם סרטוני הדרכה ביוטיוב , הסברים ודיונים עד אין קץ בדקויות של כל משחת גילוח, זויות, תערים, מברשות, קעריות להקצפה...
ואני אוהבת כל מיני רטרו ונישות תחביבים מוזרות, ככה שזה בול בשבילי
אז נדלקתי על הרעיון, הזמנתי לי ידית גילוח ותערים ואפילו קניתי מברשת לגילוח וקרם
ו... זה כיף אדיר ! זה הפך את הגילוח לזמן ספא
<והגילוח הרבה הרבה יותר חלק... בלי אדמומיות... ומחזיק לאורך זמן! >

בקיצור, האהבה לגילוח הקלאסי כרגע ניצחה את שיקולי ה"אני לא חייבת לאף אחד לגלח רגליים"
למרוח את הקצף הריחני על הרגליים עם מברשת ולקבל רגליים חלקות וריחניות... מממ
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

פחות משבוע אל תוך השינוי התזונתי הגדול , ואני מתקשה... מתוסכלת, חסר לי כל האוכל הרגיל שלי,
אני לא יודעת איך אסע לבקר את המשפחה לכמה ימים ואצטרך להביא צידנית עם אוכל... זה ממש מאתגר
אז החלטתי לעשות חקירה של ביירון קייטי על הנושא.
כרגע מה שהכי מפריע לי זה שכאילו בלי אוכל "מפנק" לא יהיה לי כיף בחיים. שהחיים יהפכו להיות דלים וחסרי טעם

אז... האם זו האמת שאוכל צריך להיות מפנק?
לא. הוא צריך להיות משביע מזין וטעים אבל מפנק זה כבר משהו מעל ומעבר

איך אני מגיבה כשאני מאמינה למחשבה שאוכל צריך להיות מפנק ?
כל מה שכתבתי למעלה...
רגשות- מתוסכלת, מיואשת, עצובה, כועסת (על חוקי התזונה... )
מחשבות - זה לא הוגן, החיים שלי לא יהיו טובים ככה, זה לא בשבילי, אני אוהבת מדי אוכל כיפי ומיוחד, איך אני אוכל לנסוע לחו"ל ולא לאכול מטעמים,
למה כולם אוכלים את זה ורק אני צריכה לסבול ולאכול בריא?
תמונות ודימויים - מדמיינת שנים ארוכות של ויתורים כואבים על אוכל טעים וכיפי, ביקורים מתסכלים במסעדות ובאירועים עם אוכל, מדמיינת את הכל דל ודהוי

מה אני מפחדת שיקרה אם אוותר על המחשבה -
מפחדת שאצטרך להתחייב לאכול בריא כל הזמן. בלי ויתורים.

מי אני ללא המחשבה ?
מישהי שעושה ניסוי תזונתי, אוכלת ומתעסקת בדברים אחרים בשאר הזמן. הרבה יותר רגועה , ופחות מרוכזת ומודאגת לגבי העתיד התזונתי שלי
יותר ברגע, בלוגיסטיקה פשוטה ולא במחשבות רחוקות

היפוכים
א. אוכל צריך להיות לא מפנק
נימוקים:
  1. כדי שלא אהיה תלויה בפינוק הזה יותר מדי, בצורה מכורה
  2. כדי שאוכל להתפנות לפינוקים אחרים
  3. כדי שנושא האוכל יהיה פשוט יותר, בסיסי יותר
ועוד מחשבה - אני לא אהנה מהחיים אם אוכל רק אוכל בריא
וישר ההיפוך -
אני לא אהנה מהחיים אם אוכל רק אוכל לא בריא
  1. כי ארגיש חסרת אנרגיה ועוד שלל סימפטומים
  2. כי אם אני אוכלת אוכל לא בריא, אני יודעת שזה לא נכון לי וזה מציק לי איפשהו מתחת לכל ההנאה מהאוכל עצמו, אז אני לא באמת נהנית עד הסוף
  3. לא תהיה לי מספיק "חיות"
מקווה שמחר יהיה יום יותר קל וטעים...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

מצד שני... אחרי שאני קוראת כל כך הרבה על תזונה
מבאס אותי להתייחס לכל האוכל שאכלתי עד כה כ"רעל"
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי יולי_קו »

מבאס אותי להתייחס לכל האוכל שאכלתי עד כה כ"רעל"

אולי במקום דיכוטומיה של ׳בריא/לא בריא׳ (שחור או לבן) תתיחסי למאכלים על קשת ׳מזין יותר או מזין פחות׳ (גוונים שונים של אפור) לפי הידע שיש בידיך היום?

הרי המדע והאופנות משתנים, ומה שאתמול נחשב אוי ואבוי (למשל אכילת מזון שמן) נחשב היום מזין וחשוב.

אם מישהו גווע ברעב ובצמא, אז עוגיות מקמח וסוכר ושתית קוקה קולה יכולים להיות יותר טובים מכלום בשבילו, כלומר - הם מזינים.
אבל-אם יש לי אפשרות בחירה אני אישית מעדיפה לאכול ביצים וסלט וגבינת עיזים. אני חושבת ומרגישה שעבורי הם מזינים יותר.

זו פילוסופיה תזונתית שספגתי מ ציל צול , והיא עוזרת לי לא להתחרפן כשהילדים שלי מוזמנים לימי הולדת מרובי ממתקים.
אמא_של_מוש*
הודעות: 552
הצטרפות: 15 יוני 2017, 21:53
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_מוש*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אמא_של_מוש* »

אני אחרי הרבה התבחבשויות בנושא הגעתי למסקנה שהשאיפה שלי היא שאני ובני ביתי נאכל אוכל מזין ובריא רוב הזמן ולא כל הזמן.
הרדיפה הזאת אחרי המושלמות פשוט עשתה לי עוול ולמדתי דרך הבן שלי להרפות.
אני מאמינה שאם בבית אני מכינה אוכל בריא ומזין ואין שטויות אז יוצא שרוב התזונה שלנו היא טובה ובעקבות כך הגוף שלנו יודע להתמודד עם "זבל" שנכנס לו לגוף מידי פעם כגון סוכריה בשבת בבית כנסת או ממתקים ביומולדת שיש פעם ב... או בטיול בארץ/בחו"ל וכו'.

בנוסף הרבה דברים מסתדרים במשך הזמן מעצמם. למשל אצלנו אין שתיה מתוקה, גם לא בשבת, אנחנו שותים רק מים. אבל כשאנחנו מתארחים בשבתות אצל אחרים ואנחנו מתארחים מלא יש מיצים. דחיתי את הקץ כמה שאפשר ואז כשהבן שלי כבר ממש ביקש התחלתי לתת לו בסיטואציות הנ"ל. היו לי יסורי מצפון ומחשבות מבאסות ואז אמרתי לעצמי, די תכנסי לפרופורציות כולה הילד שותה איזה כוס מיץ פעם בשבועיים! הגוף שלו בשאר הזמן מקבל רק מים טובים והוא יודע לסלק מהגוף כוס מיץ פעם ב...
ואת יודעת מה קרה? ההתלהבות חלפה, הוא רגיל לשתות מים ואוהב את זה ובחלק גדול מהסעודות בכלל לא מבקש יותר מיץ.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אולי במקום דיכוטומיה של ׳בריא/לא בריא׳ (שחור או לבן) תתיחסי למאכלים על קשת ׳מזין יותר או מזין פחות׳ (גוונים שונים של אפור) לפי הידע שיש בידיך היום?
תודה, יולי קו , האמת שאחר כך בלילה , חשבתי על ההבחנה הזו בין אוכל "עשיר" לאוכל "דל"
ואיכשהו אני באמת מתחברת למושגים האלו יותר. אוכל עשיר הוא באמת מלא בחלבון, שומן ויטמינים וכו'
ואוכל "דל" הוא פחות מלא בזה אבל כן, זה עדיין אוכל ולא רעל.

ולעניין האופנות והטרנדים באוכל, זה באמת מבלבל, כל פעם אני קוראת עוד גישה ועוד גישה, חלקן סותרות זו את זו, חלקן מוציאות מהמעגל הסביר עוד ועוד מזונות...

אמא של מוש
הרדיפה הזאת אחרי המושלמות פשוט עשתה לי עוול ולמדתי דרך הבן שלי להרפות.
צודקת לגמרי, מה שמעודד אותי זה לחשוב שלאחר תקופת ניקוי ודיאטת אלימינציה שאני עושה עכשיו, אני אחזיר חלק מהמאכלים ואני חושבת בכיוון של 80/20 -
80 אחוז מהזמן לאכול בסגנון פליאו, בערך, ושאר הזמן את הדיאטה המערבית ומאכלים ספציפיים שאני אוהבת ...
ואולי את הדגנים להקפיד שיהיו נגיד לחם מחמצת, ולא לחם רגיל (מה שאני עושה גם ככה, כי הרבה יותר טעים לי מחמצת שיפון)
ומוצרי חלב שאני ממש אוהבת, אני יכולה להסתפק ביוגורט עיזים אורגני וגבינות איכותיות מדי פעם ולא לחרוש על גבינה צהובה כל הזמן

הדוגמא שלך עם המיץ ממש טובה, גם אצלנו יש רק מים בבית ואני לא בלחץ כשהקטן שותה מיץ באירועים משפחתיים...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

מקרה שגרם לי לחשוב,
הילדון (בן 3.5) מתחיל להיות יותר עקשן, יותר יודע מה הוא רוצה, ויותר קשה לשכנע אותו (שזה כמובן גם טוב וגם מאתגר את חיי היום-יום).
היינו אצל ההורים שלי, ואני רציתי שניסע שלושתנו לאיזו חנות טבע גדולה שיש באזור.
אבל כשאמרתי לילדון שניסע לחנות/סופר הוא משום מה ממש התעקש שהוא לא רוצה לבוא (בדרך כלל הוא אוהב מאד).
אז הצעתי לו שישאר בבית עם סבא וגם את זה הוא לא רצה.
ככה עברנו שוב ושוב על שתי האופציות האלו, והוא לא הסכים.
אני כעסתי כי הרגשתי שעד שיש לי הזדמנות, הוא מטרפד את זה וזה ממש מבאס...
בסוף פשוט החלטתי שאני אלך לבד ברגל למרכז המסחרי הקרוב ואראה מה אני יכולה למצוא שם
(אני לא נוהגת, בינתיים...)
האופציה הזו כן התאימה לו כי הוא נשאר עם אבא.
יצאתי קצת כועסת... אבל בדרך חשבתי לעצמי שבעצם למרות שאמרתי לעצמי שאני נותנת לו אפשרות בחירה, נתתי לו 2 אפשרויות ששתיהן היו ממש לא לרוחו...
ובסוף ממש נהניתי מהסיבוב לבד במרכז המסחרי הנוסטלגי שליד התיכון שלי...

הבנתי שאני צריכה להתחשב בו יותר... איכשהו. מצד שני גם אני רוצה התחשבות ובסוף לא קיבלתי את מה שרציתי...
מורכב.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

רוצה לחזור לכתוב פה קצת...
מרגישה שאני תקועה בהרבה תחומים, ואני לא יודעת ממה להתחיל לשנות.
כרגע מה שנראה לי חשוב זה לטפל בעצמי פיזית, בתזונה.
ניסיתי תקופה של תזונה אוטואימונית ואני רוצה לחזור לזה אבל לא עד כדי כך מגביל. אולי פליאו עם מדי פעם מוצרי חלב
האמת שאני שוקלת לעשות בדיקת דם, אבל זה ממש מפחיד אותי... גם הבדיקה עצמה וגם התוצאות. היפוכונדריה זה לא כיף.

ימי שישי הקטנצ'יק ממש אוהב ללכת לגן, זה היום האהוב עליו בשבוע, קם בהתלהבות :)
הוא כזה חמוד שזה לא יאמן לפעמים. אתמול חיבקתי אותו והיה לי קשה לדמיין שפעם הוא יהיה גדול יותר ולא ירצה חיבוקים.
עכשיו לשמחתי הוא מאד אוהב מגע, חיבוקים, כרבולים, הוא אוהב לשחק שהוא גור/גוזל שאמא (חיה/ציפור) שומרת עליו
ההבנה שלו של החיים מדהימה, והשאלות שלו נהיות מורכבות ומעניינות יותר.

אני תוהה איך לדבר איתו על אמונה... אני חילונית אבל לגמרי מאמינה בכח עליון, אבל לא דרך דת מסויימת... הייתה לי תקופה של התקרבות ליהדות וזה תמיד קרוב אליי, אני גם קוראת תהילים הרבה פעמים, כשאני מרגישה שזה נכון לי.
אבל בפועל אין לי אג'נדה דתית משום סוג... אבל הייתי רוצה שהוא ירגיש שיש לו על מי לסמוך, מעבר לאמא ואבא.
לא יודעת אם הסברתי ברור, אני חושבת על זה כבר הרבה זמן , ועוד לא דיברתי איתו על זה.


והאמונה שלי מאד אישית, אני לא יודעת איך להסביר אותה
אבל הייתי רוצה לשתף אותו באיזשהו אופן בידע הזה .
יולי_קו
הודעות: 3248
הצטרפות: 03 אוגוסט 2014, 09:09
דף אישי: הדף האישי של יולי_קו

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי יולי_קו »

שמחה שאת משתפת.
אני חושבת שאת יכולה להתחיל מלהקריא לו פסוקים מתהילים שנוגעים בך. עם הזמן יגיעו שאלות שלו, ותוכלי לשתף אותו דרך ההתעניינות שלו ברגשות, מחשבות, אמונות שלך.
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי קור_את* »

_אבל בפועל אין לי אג'נדה דתית משום סוג... אבל הייתי רוצה שהוא ירגיש שיש לו על מי לסמוך, מעבר לאמא ואבא.
לא יודעת אם הסברתי ברור, אני חושבת על זה כבר הרבה זמן , ועוד לא דיברתי איתו על זה._

אני הייתי הולכת בכיוון של לסמוך על עצמו, על התבונה שלו ועל אוהביו. אין הרי אלוהים ובטח שאי אפשר לסמוך עליו. זאת סתם פיקציה ולא כדאי בכלל לפתח מערכת יחסים עם דמות עלומה בלתי נראית שהומצאה על ידי חברות שונות.
אבל יש את רוח האדם, את המשפחה והחברים, את המימוש העצמי, את הקהילה, את שמחת החיים, את הנתינה והקבלה. ככה אני בונה את זה עם שלי.
אוליב*
הודעות: 219
הצטרפות: 14 פברואר 2005, 10:41

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אוליב* »

שמחה לקרוא אותך שוב. מעניין מה שכתבת. אני מרגישה כמוך מבחינה דתית, בהבדל שפעם הייתי יותר מחוברת לזה (אמונה במשהו לא מוגדר שלא שייך לדת ספציפית, אבל אפשר לפנות אליו בתפילה או בהודעה למשל) והיום זה כבר פחות נוכח בחיי. לכן גם לא הרגשתי צורך בינתיים לתקשר את זה לבן שלי. בינתיים הנושא לא מדובר אצלנו, אולי הוא עוד קצת קטן לזה.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה על התגובות @}

באמת בגלל שהאמונה שלי ממש לא מוגדרת, אז אין לי איך להסביר אותה, וקשה להעביר את זה הלאה ...
אולי אני לא צריכה , והוא יגיע לבד לאמונה משלו (או לחוסר אמונה, שזה גם בסדר)
אם באמת הייתי דתיה, אז באמת היה ברור, להסביר על אלוהים.

אני לא יודעת אם אני יכולה להקריא לו פסוקי תהילים, לא חושבת שיבין כלום ויהיה לי ממש מסובך להסביר...
זה רעיון מעניין, אני צריכה לחשוב על זה עוד :)

==========
התחלתי לעשות קצת צ'י קונג, וזה ממש מעולה בשבילי. אני עושה תרגולים קצרים כאלו מהיוטיוב, מצאתי מורה שמוצא חן בעיניי שם.
בגלל שזה עולם ממש חדש בשבילי, ואני מבינה שיש מלא מלא זרמים שונים, תרגולים שונים, אני ממש צריכה לעצור את עצמי מלנסות לבחור את הדבר ה"אידיאלי"
בשבילי, ופשוט לעצור איפשהו. ולתרגל.
אחרת אני מגיעה למצב הקבוע שלי, שמרוב בחירה אני לא עושה כלום.
הקטנצ'יק עושה יפה כשהוא מחקה אותי :)
גם רוצה להקפיד יותר על הליכות. בערב הרחובות פה בשכונה די ריקים, ולא כזה נעים לצאת להליכה לבד, אז זה היה משהו שמנע ממני לצאת,
אבל מצאתי פתרון, די ברור מאליו בעצם, אבל הייתי צריכה זמן להחליט על זה -
אני פשוט הולכת ברחוב הראשי עם המרכז המסחרי, כמה פעמים הלוך ושוב, ברחוב הזה יש הרבה אנשים ומאד מואר.
אני גם נכנסת בסוף לסופר, תמיד צריך משהו.
וגם לעשות את זה כשבן זוגי חוזר מהעבודה, ולא מאוחר אחרי שהילד הולך לישון, שאז אני כבר ממש ממש עייפה.
בפעם האחרונה שעשיתי את ההליכה, הילד לא רצה שאצא, אמר לי "תנשמי אוויר מהחלון" :-P
ובכה כשבכל זאת יצאתי, אבל נרגע מהר והיה להם זמן טוב ביחד...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

זה ממש טוב כשאני לא מדליקה את המחשב עד הערב.
היום הדלקתי אותו רק ב-6.
הספקתי להכין 2 תבניות ירקות בתנור וטחינה.
זה הגיוני שלוקח לי שעה להכין ירקות בתנור ? (טוב, זה כלל דלורית ענקית ... ועזרה מהילדון שקצת האטה, אבל עדיין, שעה ??)
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תמיד הייתי כזאת "לא אנרגטית".
לפעמים אני עוד אומרת לעצמי שזה בגלל שאני אמא, אבל בעצם, אפילו בתיכון, תמיד הייתי זו שאומרת בסוף הבילוי עם החברות - יאללה בואו נלך הבייתה
זה קצת מבאס... כלומר, לפעמים אני מקנאה בכאלו שעושים ועושים ורצים ממקום למקום ולא נמאס להם מהר
אבל הבנתי שחלק מה"מיאוס" הזה, למשל בסוף בילוי חברתי, הוא לא ממש עייפות, אלא יותר overwhelm כזה, עומס חושי-רגשי
ובאמת לא נעים לי להיות תמיד בתפקיד הזה של "טוב נלך" , בעיקר עם בן הזוג, שבדרך כלל רוצה להישאר עוד ובכלל לא מיצה
(אולי בעיקר בסיטואציות שאנחנו עם חברים שלו, אז הוא נהנה יותר ואני מתעייפת יותר, למרות שגם עם חברים "שלי" זה קורה,
אבל איכשהו החברים שלי יותר מתואמים איתי באנרגיות, ולרוב החברים שלי יש ילדים, אז בהתאם הם גם עייפים מוקדם והמפגשים החברתיים מסתיימים מוקדם,
ולרוב החברים שלו עדיין אין ילדים

העניין הוא שזה מתבטא גם בעוד דברים, ולאחרונה הנושא הזה קצת מוצף בזוגיות, החוסר תיאום הזה
ואני מרגישה שאני קצת מאכזבת אותו מהבחינה הזו...
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פרח_בית* »

מאוד מזדהה

ובאמת לא נעים לי להיות תמיד בתפקיד הזה של "טוב נלך" , בעיקר עם בן הזוג, שבדרך כלל רוצה להישאר עוד ובכלל לא מיצה
אני הרבה פעמים פשוט מראש לא הולכת. או שהם קובעים להם דברים של בנים.
והוא חוזר הביתה ב4 לפנות בוקר ואין לי מושג איך היה לו כוח להישאר כל כך הרבה...
(ולהרבה מהחברים שלו יש ילדים, והם נפגשים ככה פעם בשבוע. לא ברור לי איך זה עובד, כי בעלי אחרי לילה כזה כל הבוקר ישן...)

_העניין הוא שזה מתבטא גם בעוד דברים, ולאחרונה הנושא הזה קצת מוצף בזוגיות, החוסר תיאום הזה
ואני מרגישה שאני קצת מאכזבת אותו מהבחינה הזו._
אצלנו יש תקופות שזה מאוד נוכח ויוצר קצת חיכוחים. אבל אחרי קצת וויכוחים ושיחות הוא מקבל שזה המצב, ומוצאים פתרונות טכניים, כמו מפגשים בלעדי.

ואם הבאסה היא שלא מוצאים משהו שאפשר לעשות ששנינו נהנה ממנו, אז לנסות לחשוב על דברים קצת אחרים. למשל פיקניק עם חברים בשבת בצהריים, ואז הטבע והיום יותר נעימים לי מאשר בפנים בערב כשאני עייפה.

בכלליות סביב העניין התחושתי (לא יודעת אם קיים גם אצלך), אז למשל שהוא ישתמש באוזניות כשרואה משחק כדורגל, כי הרעש מטריף אותי. זה מבאס אותו, אבל האופציה השנייה זה שאני אבקש כל שנייה שינמיך כי אני באמת לא עומדת בזה (כבר מצאתי את עצמי יושבת עם ידיים על האוזניים כי לא רציתי לבאס אותו באמצע המשחק...).
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה פרח ! תודה שאת מגיבה בתוך כל היום העמוס שלך

כן יש לי רגישות חושית, כולל באמת לרעשים, במקרה שלי נגיד כדורגל לא מפריע לי (אם כבר אני צופה בעצמי ;-) ) אבל מוזיקה שאני לא אוהבת יכולה לשגע אותי
אז באמת אני מבקשת ממנו להנמיך אבל אני מבינה שזה באמת מבאס, את המוזיקה שאני כן אוהבת אני יכולה לשמוע בקולי קולות,
ובן הזוג נאלץ בעצם להתפשר, יוצא מצב לא נעים שהוא לא יכול לשמוע מוזיקה בחופשיות אצלו בבית..

אבל אחרי קצת וויכוחים ושיחות הוא מקבל שזה המצב, ומוצאים פתרונות טכניים, כמו מפגשים בלעדי.
אצלנו זה ממש עולה חזק לאחרונה, וגם אחד הפתרונות הטכניים שהוא הציע, שניסע לחו"ל בנפרד, בתורות...
וזה אחרי שמלא זמן אנחנו חושבים לטוס אבל איכשהו זה לא באמת מתקדם, כאילו משהו עוצר אותנו, ועכשיו אני מבינה שבעצם בגלל ההבדלים בינינו,
הוא חושש שאני אתעייף מהר ולא נוכל להנות מהטיול, בגלל ההבדלים האלו, הוא ירצה לעשות ולראות הרבה יותר ואני ארצה לקחת את זה ממש ממש ברגוע.

והאמת שזה ממש העציב אותי... לא הנסיעות עצמן, אלא המשמעות של זה - איזה מין זוג לא יכול לנסוע לחו"ל ביחד...
או אפילו לסופשבוע...
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פרח_בית* »

את המוזיקה שאני כן אוהבת אני יכולה לשמוע בקולי קולות,
אני גם דברים שאני שמה לעצמי שמה לרוב לא חזק במיוחד, מוזיקה או טלוויזיה. ובעלי לא מבין איך אני יכולה לראות ככה...
כדורגל מטריף אותי במיוחד כי יש ברקע את הרעש של הקהל, זה מן רעש לבן כזה שמשגע אותי.

הוא חושש שאני אתעייף מהר ולא נוכל להנות מהטיול, בגלל ההבדלים האלו, הוא ירצה לעשות ולראות הרבה יותר ואני ארצה לקחת את זה ממש ממש ברגוע
באמת מבאס לא לנסוע יחד, כי יש משהו בחופשה שמוציא דברים אחרים.
אנחנו היינו בחו"ל יחד פעם אחרונה בירח דבש... אבל כן היינו בחופשות בארץ מאז.
לרוב מה שקורה זה שחלק מהימים אנחנו עושים יותר אינטנסיבי וחלק פחות.
למשל בירח דבש היו ימים של ממש טיול בטבע של יום שלם (שזה דווקא יותר מה שאני אוהבת), והיו ימים עירוניים, והיו ימים שרק קנינו אוכל וישבנו לפיקניק והסתובבננו ממש קצת.
אני שמה לב שיש משהו בחופשה שמוציא מאיתנו קצת דברים אחרים. לפעמים זה כבר בדרך באוטו, ולפעמים רק כשמגיעים או אפילו אחרי יום ככה. אבל נכנסים למוד אחר.
זה לא שאין בכלל חילוקי דעות, אבל רוב הזמן דווקא בחופשים אנחנו יותר מסונכרנים מאשר ביום יום.
ותמיד חוזרים עם המון חוויות משותפות וזה משהו שנשאר כמה זמן אחרי.

אולי אתם יכולים לקבוע שכל אחד ייסע לחופשה קצרה עם חברים, ובנוסף נופש של יומיים בארץ יחד, משהו קצר אבל שהציפיות ממנו הם הביחד. ואז פחות משנה מה עושים.
פלונית_אלמונית*
הודעות: 1700
הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פלונית_אלמונית* »

יוצא מצב לא נעים שהוא לא יכול לשמוע מוזיקה בחופשיות אצלו בבית
איזה ניסוח מוזר! אצלי בבית אף אחד לא שומע מוזיקה ''בחופשיות'' - כמו שאף אחד לא מסריח את הבית בחופשיות. זה עניין של נימוס בסיסי - לא להפריע לסובבים. בעולם בו יש אוזניות, להשתמש ברמקולים זה לא מתחשב. זה היוצא מן הכלל שדורש התנצלות. שמפריע לכל שאר האנשים בהית להתרכז במה שהם עושים.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

[זאת אני ניחוח ממחשב אחר]

אני חושבת שהבעיה שאני מרגישה חוסר שיוויון בינינו, כי אני כן מאזינה למוזיקה ש אני אוהבת בלי שום אזניות
אז מן הסתם לא אדרוש ממנו להשתמש באזניות.
פשוט כשהוא לא אוהב מוזיקה שאני מאזינה לה, אז מספיק לו שאני מנמיכה
ואם אני לא אוהבת את המוזיקה שלו , אז גם אם הוא לא שומע חזק , השירים פשוט מעצבנים אותי נורא
וזו הרגישות שלי, זה לא שהוא עושה משהו לא מתחשב.
פשוט יש לנו טעם אחר, ובגלל הרגישות שלי, אני לא יכולה שזה סתם יהיה ברקע.
מוזיקה יכולה להשפיע עליי ממש לטובה, כשאני אוהבת אותה, ממש לרומם לי את המצב רוח ואת האנרגיה,
ולכן גם הצד השני של המטבע - כששיר "לא בא לי טוב" אז זה ממש מפריע לי. גם שירים שאני בדרך כלל אוהבת אבל דווקא עכשיו לא בא לי עליהם.

העניין הוא שבתור זוג של "רגישה" ו"פחות רגיש" יוצא שהוא עושה את רוב הוויתורים, והוא עושה אותם באהבה ובלי להתלונן,
אבל לפעמים יש דברים שאני רואה שקשים לו, ולמשל עם המוזיקה, זה מתסכל, ואני מבינה אותו, אני מאוד נהנית ממוזיקה ואוהבת לפעמים לשמוע חזק. ואני רוצה שגם הוא ירגיש בנוח בבית לעשות מה שנוח לו.

אני זו שבוחרת את הסבונים, הבשמים, חומרי הניקוי, כי לי זה יותר קריטי, הריח (לפעמים הוא בוחר אבל מוודא שזה ריח שלא יציק לי ובאמת ככה אנחנו מוצאים ריחות שטובים לשנינו),
אני מקפידה על נורות של אור צהוב (לא מפריע לו אור לבן והוא אפילו מעדיף אור חזק יותר אבל מוותר)
אם הולכים לאנשהו ביחד, נגיד אירוע משפחתי שאי אפשר להתפצל (שלא כמו עם חברים) - אז רמת העייפות שלי היא זו שקובעת מתי הולכים הביתה.

ניחוח אדמה אחרי הגשם
ניחוח*
הודעות: 4
הצטרפות: 01 ספטמבר 2009, 09:02

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

משהו קצר אבל שהציפיות ממנו הם הביחד.
פרח, זה נראה לי דגש חשוב, אני צריכה באמת לדבר איתו על הכיוון הזה.
ובאמת להתחיל ממשהו קטן, סרגל מאמצים כזה...
אפילו טיול של שבת אנחנו בקושי עושים, גם כי אני לא אוהבת נסיעות ארוכות...
בקיצור אני יוצרת הרבה מגבלות, גם (ובעיקר) לעצמי
פלונית_אלמונית*
הודעות: 1700
הצטרפות: 23 ספטמבר 2001, 07:34
דף אישי: הדף האישי של פלונית_אלמונית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פלונית_אלמונית* »

יש לי קרוב משפחה, נער מתבגר שאני נתקלת בו בעיקר באירועים משפחתיים. אף פעם אין לו בעיה מול רעש של אנשים אחרים, ולי יצא להגיד לו להיות יותר בשקט במגוון דרכים שונות (להשתמש באזניות, להנמיך טלוויזיה, לדבר בשקט בטלפון, לא להשמיע מוזיקה באחת בלילה...)

המצב לא שיוויוני בעליל, ואני לא חושבת שזה לא הוגן כלפיו. לדעתי זה לא הוגן כלפי. הבייסליין שלו זה התנהגות לא מתחשבת ואני צריכה לבקש נימוס מינימלי כל פעם מחדש. עם כל שאר המשפחה לעיתים רחוקות צריך לבקש והם כמובן מייד מנמיכים. אני מקווה שהוא יתחיל להתחשב באחרים יותר כשיתבגר.

חוסר שיוויון ניתן לפירוש בדרכים שונות, אבל בדוגמאות שאני חושבת עליהן, המצב לא הוגן כלפיי היותר רגישים, לא הפוך. כנראה כי אני מתייחסת להתחשבות בתור בייסליין. לקנות סבון שמתאים לכולם זה לא התחשבות מיוחדת בעיניי, זה המעשה ההגיוני. מי שלא עושה את זה הוא אדם לא נחמד שאעדיף להמנע מחברתו. אני לא ארגיש הכרת תודה על זה כמו שאני לא מודה לבעלי על זה שהוא לא מקלל אותי. זה הנורמלי. זה מה שאמור להיות. לא מזהמים את המרחב הציבורי עם רעש, ריח, חפצים, וכו', אם אין הסכמה של כל הנוגעים בדבר. כמובן, יש חריגות. אבל זה הכלל. ואני חושבת שזה כלל מאוד הגיוני והוגן.

מעניין מה הייתי חושבת לו הייתי גדלה עם ברירת מחדל אחרת...

נתת לי הרבה חומר למחשבה
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פרח_בית* »

אפילו טיול של שבת אנחנו בקושי עושים, גם כי אני לא אוהבת נסיעות ארוכות...
אז למזלך את גרה באיזור שיש בו נופים מקסימים במרחק 5 דקות נסיעה :)
(כשגרתי במרכז תמיד היה צריך לנסוע רחוק כדי לטייל ממש בטבע...).
אני תמיד מציעה שנעשה טיול בשבת, ואז כשמגיעים לזה בפועל מתעצלת ורוצה שנישאר בבית.
אבל לפעמים אנחנו פשוט מחליטים לצאת לשעה, בלי נסיעה ובלי מסלול לאיזה אזור קרוב לבית עם קצת טבע, הולכים עד שנמאס ואז חוזרים.
לפעמים לוקחים איתנו נשנושים ועושים מיני פיקניק (פירות, איזה מאפה אם יש לנו).
זה כיף ונותן הרגשה של חופש ושל ביחד. בלי תכנון, בלי נסיעה, בלי התארגנות.

אני זו שבוחרת את הסבונים, הבשמים, חומרי הניקוי, כי לי זה יותר קריטי, הריח
גם אצלנו ככה.
מתישהו הוא הלך לקנות אבקת כביסה. ניסה לכוון למה שמתאים לי, אבל בסוף לא יכולתי להיות בחדר עם השק, אפילו כשהוא סגור....
סבונים וחומרי ניקוי זה פחות בעיה מבחינתו. הבעיה אצלנו כשזה דברים שלו. למשל דאורדורנט. זה משהו אישי, אבל אם זה ריח שקשה לי איתו אז זה יפריע לי כשאתקרב אליו, או שקשה לי להיות בחדר אחרי שהוא שם אותו. אז בחרנו יחד ריח שנסבל עבורי.
כנ"ל סבון למקלחת. הוא לא אוהב את מה שאני משתמשת, אז היינו צריכים לבחור לו אחד אחר שגם אני אוכל לעמוד בריח שלו...

בקיצור, מזדהה מאוד מאוד.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

היום ליקטתי חוביזה ועלי חרדל, אני אכין מזה תבשיל נחמד בערב.
גם עברתי בסופר ליד הבית לקנות בשר וגם קיבלתי משלוח מסופר אחר...
אתמול עשיתי ספונג'ה עם הקטן, זה ממש נחמד שאפשר לעשות איתו דברים ביחד,
וגם אני יודעת שברגע שאני אומרת לו שעושים היום ספונג'ה, הוא נורא יתלהב, אז אני לא אוכל להתעצל ולסגת מזה ;-)
ואיפסתי את הבית, קיפלתי הרבה כביסה וסידרתי, פרקתי את התיקים (בסופ"ש היינו אצל המשפחה),
אני אוהבת שביום ראשון הבית מסודר ואז השבוע בדרך כלל ממשיך קצת יותר מסודר.
מצד שני אחרי ארוחת הערב (הכנתי רוטב ממש טעים לפסטה בבלנדר) לא היה לי כח לשטוף כלים וגם לבן הזוג לא היה כח,
אז המטבח נשאר מבולגן ועם כיור מלא כלים, וזה היה קצת מבאס , שבסוף אחרי כל המאמץ, הלכנו לישון בבית הפוך.
הכלים עדיין מחכים לי ואני שותה קפה, ואוזרת כוחות לעשות אותם.
קניתי כפפות ממש נחמדות וזה מאד עוזר לי , במיוחד כשיש הרבה כלים. אבל גם כשיש קצת ולא מתחשק לי לגעת בהם בידיים, אם המים קרים,
אפשר לשטוף בלי להרטיב את הידיים.

================
בנושא אחר, אני מנסה לקבוע מדי פעם פגישות עם חברים של הילדון מהגן, יש כמה אמהות ממש נחמדות,
וכבר פחות או יותר התגברתי על העניין של הבית צריך להיות מסודר ושצריך להיות "כיבוד" טוב .
הבנתי שמספיק לחתוך פירות, ובמקרה שנשארים לארוחת ערב אפשר להכין משהו ממש פשוט כמו טוסטים או חביתה,
ועדיין לקראת מפגש כזה, זה לא בא לי בקלות, אני מתקתקת את הבית ומגיעה לזה די עייפה...

אני מתגעגעת לתקופה של התיכון, ללגור ליד החברות שלי ולהיפגש איתן כל יום בלי מאמץ מיוחד, פשוט לומדות ביחד, הולכות ביחד לספריה,
יושבות אחת אצל השניה אחרי הבית ספר...
עכשיו כל אחת בעיר אחרת.
וכמה שאני מחבבת את האמהות מהגן, הייתי שמחה אם חברות שלי היו גרות איתי בשכונה.
ואין לי בכלל זמן להיפגש איתן... לקבוע זה ממש קשה, כל אחת עם הלו"ז שלה...

מה שמוזר הוא שאני מנהלת [יחסית לאנשים אחרים שאני מכירה] חיים מאד מאד רגועים, הרבה בבית,
לא הרבה נסיעות... ועדיין איכשהו אין מספיק זמן .
תמיד כשמדברים על "החיים המודרניים המהירים" אני מדמיינת אנשי היי טק, אנשים שטסים הרבה, אנשים שמסיימים לעבוד ב21 בערב, וכל היום בטלפונים ובמיילים...
אבל כנראה שאני בכל זאת מושפעת מהמהירות הזו ומהחוסר זמן
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אני רוצה לחזור לכתוב, מקווה שההרהורים שלי יועילו למישהי
אשמח לדעת אם יש פה קוראות !

היום מה שמעסיק אותי בהורות זה האיזון בין לגונן לבין לעודד להתגבר על פחדים
נראה שבסביבה שלי אני נחשבת אמא "מגוננת" מדי.
העניין הוא שבאמת גם אני קצת חרדתית וגם הילדון שלי (4) מאד רגיש ויש לו לאחרונה תקופה עם הרבה פחדים.
והמתח הזה בין לעודד אותו לנסות דברים חדשים, להתגבר על הפחד ובסופו של דבר להנות מאוד,
לבין הגבול הזה של לדחוף יותר מדי, ולגרום רק ליותר פחד ועוגמת נפש מזה שלא מניחים לו לקצב שלו.

ונוספים לזה גם לחצים מבחוץ, כל מיני פעילויות שהמשפחה מציעה ולא תמיד מתאים, ואז הקולות שלהם - נו, תנסו, חבל שיפסיד
אולי הוא יהנה , אי אפשר כל הזמן לשמור אותו בצמר גפן

אמשיך אחר כך, הולכים להתכרבל לפני השינה
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

{@

אני בעד "לשמור בצמר גפן". כלומר, זו אמירה מפגרת בעיני... את לא שומרת אותו בשום צמר גפן. את קשובה לרגישות ולפחדים שלו. אפשר לעודד במידה. אם הוא עדיין לא מעוניין, אז לא. יותר חשוב לפתח ביטחון ולשמור על האמון במבוגרים שמטפלים בך שהם תמיד בעדך ואף פעם לא מכריחים אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה, מאשר "לנסות דברים חדשים". גם ככה, בגיל ארבע, כל העולם חדש! כל יום מכיל המון התמודדויות חדשות! כל יום הוא אתגר! אין צורך להוסיף על זה.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה בשמת על התגובה, זה מאד מחזק !
אני גוזרת ושומרת לדיונים עם המשפחה בהמשך...
בינתיים אתמול ניסינו את הפעילות שהוצעה מהמשפחה המורחבת והילדון לא היה מוכן לצאת מהאוטו (!)
אז למרות שעה + נסיעה לכל כיוון פשוט וויתרנו (סיפור ארוך אבל כבר מראש ידענו שהוא לא מעוניין... אבל החלטנו לנסות בכל זאת להציע לו כבר במקום.
אני שמחה שהוכחנו לו שכשהוא באמת לא רוצה אז לא מכריחים אותו... במיוחד שזה היה אמור להיות "בשבילו".
מה שכמובן מייצר עוגמת נפש לכל המעורבים בדבר שרוצים שיתנסה בדברים חדשים...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

מי אלה המעורבים בדבר ולמה הרצונות שלהם כל כך חשובים...
אני גם חושבת על הכוחות שלך: לנסוע יותר משעה לכל כיוון בשביל משהו שידעתם מראש שהוא לא ירצה? אין דברים נחמדים שהוא כן ירצה?
מה בכלל מסתתר מאחורי שם הקוד "דברים חדשים"? ההימור שלי הוא שמדובר בדברים שברוב המקרים מיותרים... במיוחד אם צריך לנסוע בשבילם למעלה משעה...
מה בכלל ילד בן ארבע צריך?
להיות מוקף באהבה מהאנשים המעטים שהוא אוהב וטוב לו איתם (לא דודות שצובטות בלחי, לדוגמא, או דודים שיש להם אג'נדה לגביו ונורא חשוב להם לשלוט בלו"ז הפעילויות שלו, מה שצריך למעשה לעניין רק את הוריו),
לחוות קצת טבע קרוב לבית (אבנים? לחפור באדמה עם מקל? להתבונן בחתולים? להאכיל נמלים? לפזר פירורים לציפורים או סתם לצפות בהן? יש עצים בסביבה? דשא? ים? משהו מכל זה אהוב עליו?), קצת גני משחקים אם הוא אוהב (אני אהבתי נדנדות).
כמובן כל מה שהוא אוהב כרגע, וגם זה הרי ישתנה. בגיל חמש יהיו דברים חדשים. מעצם העובדה שהחיים קורים...
החיים לא צריכים להיות מסובכים בגיל ארבע.
אם להורים יש משהו שהם רוצים ללכת אליו (חתונה? יומולדת משפחתי של בן דוד? פתיחת גלריה? מנגל בפארק?) הוא יצטרף מעצם זה שהוא חלק מהמשפחה ו"יתנסה בדברים חדשים", ממילא.
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פרח_בית* »

גם אני נוטה לכיוון של בשמת.
עדיף לוותר על פעילות אם הוא לא מעוניין בה, מאשר ללחוץ עליו להתנסות ובסוף הוא ייצא רק עכשיו יותר חשש. ולהבא יתנגד עוד יותר...

יכולה להגיד שאני עם בן פחות מחצי שנה,
והיינו באירוע משפחתי, שהיה משמעותית יותר רועש ממה שחשבתי שהוא יהיה, אז פשוט נשארתי איתו בחוץ.
בפעמים שהתקרבתי קצת לדלת (כדי לקרוא למישהו למשל) הוא צרח ממש, אז מיד התרחקתי ולא ניסיתי יותר.
והיו שניסו לשכנע אותי להיכנס איתו, כי הוא יהנה.
איך יהנה אם הוא צורח ברגע שמתקרבים לשם??

הם חשבו שאולי יהנה, כי היו בפנים תינוקות שלא צרחו (לא הבנתי איך...).
כלומר לא הייתה התייחסות ספציפית אליו - מה הוא חווה או מרגיש...
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי גוונים* »

לא קראתי הכל, כי יש לי רק כמה דקות ואני רוצה להספיק לכתוב.
רוצה לספר לך על הגדולה שלי, שהיתה פעוטה הססנית למדי, ביישנית (עד היום) ובאופן כללי די דבוקה לאמא.
בגדול ממש לא האצנו בה (ושנינו בעצמנו לא ממש אוהבים פעילויות אקסטרים למיניהן וגם לא מה שנקרא בימינו אטרקציות לילדים).
רוצה להגיד לך שהרצון שלה פשוט התפתח מעצמו. גם לפעילויות פיזיות וגם פשוט לצאת לעולם.
בשנה האחרונה (היא בת חמש ורבע עכשיו) זה פשוט תהליך מקסים בעיני שבו היא צוברת יותר ויותר בטחון ומתנסה בעצמה יותר ויותר. עכשיו היא כבר קופצת ומטפסת ונתלית על כל דבר שהיא רואה. לפני שנה אי אפשר היה לדמיין דבר כזה.
עכשיו היא כבר הולכת לחברה ישר מהגן ונשארת אצלה כל האחה"צ. היא כבר ישנה אצל סבתא לילה אחד. הכל הגיעה מיוזמתה והיא עושה את זה בשמחה ובלי בעיות להיפרד. אני מקשרת את זה רק לזה שלא האצתי בה.
במשפחה של בעלי (הרימו גבה ועדיין מרימים) על זה שלא השארנו אותה (ואחר כך גם את אחותה) עם בייביסיטר או הבאנו אותה לישון אצל סבתא/דודה וכד' מאז שהיתה תינוקת. אבל הנה ברגע שזה נבע ממנה, היא מתלהבת מזה ורוצה את זה ואין לה שום קושי. והרצון להתנסויות, הבטחון שלה בעצמה ובעולם גדלים מיום ליום. עכשיו היא רוצה לישון אצל סבתא שלושה לילות (נראה לגבי זה...) ולישון אצל חברה שלה (נראה גם לגבי זה... אני לא בשלה לכל זה!) ורוצה ללכת ללונה פארק וכד'.
טוב חייבת ללכת, יש לי עוד להמשיך בעניין, אשתדל לחזור בהקדם.
אוליב*
הודעות: 219
הצטרפות: 14 פברואר 2005, 10:41

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי אוליב* »

אני קוראת! מאוד מזדהה עם ההתלבטות לפעמים בין לזרום עם הרצונות של הילד לבין לאפשר לו לחוות ולהתנסות. אצלנו היו כמה פעמים שהבן שלי פשוט אמר לא מתוך רצון להגיד לא, גם לדברים שהוא אוהב ורוצה, אבל היה לו יותר חשוב להגיד לא - "אני אוהב להגיד לא", הוא אמר לי מתישהו כשדיברנו על דברים שאנחנו אוהבים :)
היה לי קשה, כי גם אני רציתי לעשות את מה שהוא סרב לו וידעתי שהוא כן יהנה, אבל הלכנו איתו. באחת הפעמים הוא התחרט ואז הסברתי שמאוחר מדי (זה באמת היה נכון, לא עשיתי דווקא) והוא מאוד בכה והתאכזב. אחר כך הזכרתי לו את זה במקרים דומים, לפעמים עוזר ולפעמים לא. אבל כמוך, חשוב לי שידע שלרצונות שלו יש משקל מבחינתנו, שמתחשבים בו, שהוא חלק בקבלת ההחלטות. במיוחד כשמדובר בדברים שעושים בשבילו.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

איזה כיף שכולכן פה !
@}
גם עלינו מרימים גבה , גוונים ...
אני מאד מזדהה עם הסיפור הזה כי גם אצלנו הייתה המון התפתחות מצידו וגדילה בביטחון פשוט כי נתנו לו את הזמן שלו.
משהו ממש נחמד שקרה עם זה - הוא נורא אוהב להסתכל על הרכבל בחיפה, וכבר בערך שנתיים אנחנו כל פעם נוסעים לשם ומסתכלים על הרכבל מלמטה,
וכל פעם הצענו לו לנסוע אבל הוא אמר שהוא מפחד... ורואים עליו שהוא גם מפחד וגם רוצה. יום אחד אחרי שהיינו שם, סיפרתי לו סיפור על ילד שנורא אהב להסתכל על הרכבל,
אבל פחד לנסות לנסוע בו, ואז אחרי המון זמן הוא ניסה, ביחד עם אמא ואבא , הכנסתי את כל הפרטים האפשריים על איך הנסיעה הזו מתנהלת ואיך זה היה...
סיפרתי לו את זה 2 ערבים רצופים ואז שכחתי מזה בכלל...
ושבועיים אח"כ דיברנו על הרכבל, ובן זוגי כרגיל הציע באגביות שניסע בו, וציפה לתשובה הרגילה... ופתאום הילדון אמר בהתלהבות - כן! אני רוצה!
ואכן נסענו לשם והוא עלה ונסע בו בלי כל טיפה של פחד !

בשמת,
מה בכלל מסתתר מאחורי שם הקוד "דברים חדשים"? ההימור שלי הוא שמדובר בדברים שברוב המקרים מיותרים

כתבתי קצת במעורפל כי לא בא לי לחשוף יותר מדי אבל הפעילות הייתה בסה"כ הצגה (וכן בעיניי, סופר מיותר לילד הספציפי הזה)
זה היה משהו שחמותי יזמה, שישמרו לנו כרטיסים בהצגה שקרובת משפחה אחרת משתתפת בה
ולא שאלו אותנו לפני כן.
כבר סירבנו ללכת אחרי שהילדון אמר שהוא לא מעוניין
אבל בסוף החלטנו לקחת את הסיכון של הנסיעה המיותרת למקרה שהוא כן יסכים. זו הייתה החלטה מודעת שלנו וידענו שהסיכוי נמוך...
אם היו שואלים אותנו הייתי אומרת שלא, כי הוא בתקופה של פחדים באופן כללי ובמיוחד מדברים חדשים
ואוליב, כמו שכתבת, הוא אומר לא המון, במקרה שלנו אומר לא כמעט לכל הצעה של משהו חדש.
אנחנו כן מתעקשים איתו לפעמים אבל ברגישות.
כלומר לפעמים באמת מרגישים שהוא אומר לא מתוך מין אינרציה כזו, לא יודעת איך להסביר, אבל יש לו כל מיני סוגים ורמות של סירוב ואני וגם בן הזוג בד"כ די מבינים את הניואנסים.
(אני זוכרת אגב כשהייתי קטנה אבא שלי היה צוחק שאני אומרת לא לכל דבר, "קודם כל לא" - ככה היו מתארים אותי)
למשל, יש מסלול אופניים שהוא מאד אוהב במתחם הרכבת בירושלים. הצענו לו ללכת למסלול כזה בעיר אחרת כשהיינו אצל סבא וסבתא והוא אמר לא, וגם בכה קצת בדרך.
הבטחנו לו שרק נבוא להסתכל קצת ואם לא ירצה אז נחזור הבייתה.
ובסוף הוא נהנה ממש ממש .
ואני גם מדברת איתו על הדברים האלו, והוא גם לומד מזה בעצמו... אנחנו מדברים על זה שמזל שבסוף כן ניסינו וגילינו שזה היה כיף וכו'
אבל שוב, במקרה של המסלול אופניים, הרגשתי באינטואיציה שהסירוב שלו הוא "חלש" ולא מתוך פחד של ממש. במקרה של ההצגה הסירוב היה הרבה הרבה יותר נחרץ והייתה תחושה של פאניקה (הוא מעולם לא היה בהצגה בתאטרון... הוא אפילו לא רצה לשמוע מה זה)

אוליב,
אני אוהב להגיד לא", הוא אמר לי מתישהו כשדיברנו על דברים שאנחנו אוהבים :)
איזה חמוד ואיזו מודעות יפה :)

חזרנו עכשיו מההורים... אנחנו נוסעים אליהם עכשיו (כבר 3 חודשים) ממש כל סופ"ש בגלל נסיבות משפחתיות מצערות.
אז קצת חיים חצי פה וחצי שם וזה הרבה נסיעות...
אני עדיין עובדת על להסתגל למצב החדש
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

הצגה?! בגיל 4? אוי ויי. כל כך מיותר... אבל ממש... זה לא מעשיר בגיל הזה, זה לא מוסיף שום ערך מוסף, אפילו הצגות איכותיות לילדים (כמו עוץ לי גוץ לי בביצוע איכותי - וצר לי לומר אבל אין מה להשוות את הביצוע שאליו לקחתי את ילדי אל הביצוע שהיה בילדותי) מתאימות לגילאים לפחות פי שתיים יותר גדולים, וגם אז, רק אם הם רוצים.
למען האמת? להצגות, ובגיל הזה גם לסרטים ולסדרות טלביזיה, יש בעיקר פוטנציאל להפחיד ילדים.

אפילו מסלול אופניים בעיר של סבא וסבתא - למען השם, בשביל מה? באמת, בשביל מה? אם הוא ירצה לרכב שם על אופניים, אי אפשר סתם לרדת למטה עם האופניים ולרכב קצת מסביב? אולי יש איזה פארק קטן בסביבה? הוא לא מתאמן לטריאתלון, נכון...

כל ה"אטרקציות" האלה הן בעיקר דרכים עסקיות להוציא כסף מההורים... מילא, אם הילד מכיר, מבקש, מנדנד, אני מבינה שההורים לוקחים. אבל נשמע לי שהילד שלך מאוד בריא. אולי זה לא שהוא לא אוהב דברים "חדשים", הוא לא אוהב דברים מלאכותיים...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

חמותי מנסה מגיל שנתיים לקחת אותו להצגה ותמיד אמרתי לה שזה מוקדם וממש ממש לא מתאים, כשהוא היה קטן היא באמת השתכנעה אבל עכשיו כנראה לדעתה הוא מספיק בוגר.
מיזמתי לא היתי לוקחת אותו עד שהיה מבקש...
אבל הנה כך יצא, ואני גם שמחה על כך שהוא הוכיח לכל המשפחה מסביב שלא צריך להכריח אותו כי זה פשוט לא עובד,
גם כי הוא מספיק עקשן ועומד על שלו וגם כי אנחנו נותנים לו גב

במסלול אופניים דווקא זה משהו אחר, זה פשוט מין שביל בפארק עם "במפרים" שהוא נורא נהנה לעלות ולרדת על האופניי איזון שלו, זה חינם גם...
זה פשוט ערך מוסף לתחביב האופניים מעבר לטיולים איתו בשכונה וכו'. אבל פה באמת כבר ידענו שהוא אוהב את זה וחיפשנו משהו נחמד לעשות מחוץ לשכונה
(כי הסבים גרים בשכונה בעייתית ולא נעימה)
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לא נשמע לי שאת מגוננת יותר מדי בכלל. פשוט המשפחה לא מודעת למה מתאים באיזה גיל או להבדלים בין ילדים וקיומה של אישיות שונה לכל ילד כבר בגיל צעיר.
ברמה הפרקטית, עם ילד דומה ומשפחה דומה, שני דברים עבדו לנו יפה:
אחד, הוא להגיד לגורמים הפעלתנים במשפחה שהילד לא אוהב פעילויות יזומות בחוץ/אטרקציות/פעילות מובנה מדי/במקום לא מוכר (מה שלרבנטי, תמצאי הגדרה כלשהי), באופן גורף. להגיד לא הרבה פעמים זה משהו ששוחק את הרצון, וזה קשה. אחרי שאמרנו לא עשר פעמים או יותר, לרוב קשה יותר להמשיך לסרב.
לכן עדיף לא אחד גדול, שמקסימום רק מזכירים את קיומו אחר-כך, מאשר המון לאווים קטנים.
הדבר השני, שלא קשור למשפחה המורחבת, הוא שעדיף לא לשאול את הילד אם לצאת לפעילות כשזה משהו שגם אתם בעצמכם מעוניינים בו (גם אם העניין שלכם קשור בו, נגיד, מרגישים צורך להתאוורר בחוץ בסביבה מתאימה, קל לכם יותר איתו בחוץ מאשר בבית כל היום וכו'). אני מספרת בערב שלפני או בבוקר מה התכניות לאותו יום. אם יש התנגדות של ממש, לפעמים אסכים לבטל, לפעמים לא, תלוי בניואנסים השונים.
אני כמובן מתייחסת לדברים שאתם יודעים שמתאימים לו, כמו מסלול האפניים, ולא לדברים שלא קשורים לשגרה שלו ולאופי שלו, כמו הצגה.
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי דו_כיפת* »

יקרה,
איזה כיף שאת מביאה את זה לכאן
הבת שלי עוד מעט בת 3
אף פעם לא השארתי אותה ללילה, ואני מקבלת על כך לא מעט ביקורת
כשאת מספרת את זה - ניראה לי פתאום ברור כל כך שאין טעם לשגע אותה בגלל ציפיות של דודות
כשאחותי יורדת עלי - זה ניראה לי פתאום נושא ממש מהותי לבירור עם עצמי למה קשה לי לשחרר...

אז ממש תודה על הפרספקטיבה...
קור_את*
הודעות: 1290
הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
דף אישי: הדף האישי של קור_את*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי קור_את* »

אני לא השארתי ללילה עד גיל ממש מאוחר כשהוא ממש רצה. לא השארתי לבד אצל חברים עד גיל די מאוחר. היינו יחד אמהות וילדים. בכלל לא אתגרתי בכוח. לא הבנתי את האטרקציות השונות של ימי ההולדת. הכול פשוט, איתי, ברוגע.
היום מדובר בנער חברותי ביותר ואפילו די מנהיג, מלא ביטחון, עצמאי ושמח.

לא נכנעתי אף פעם ועמדתי בלחצים. לפעמים זה לא היה פשוט בכלל. אבל זה היה שווה.

שכולם, סליחה על הביטוי, יקפצו. שכל אחד יגדל את הילד שלו כרצונו ושלא יתערבו לך בגידול הילד שלך.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

באופן גורף. להגיד לא הרבה פעמים זה משהו ששוחק את הרצון, וזה קשה. אחרי שאמרנו לא עשר פעמים או יותר, לרוב קשה יותר להמשיך לסרב.
רעיון מעניין, תודה !

דו כיפת אני יכולה להבין שזה קשה להתמודד מול לחצים וציפיות לא קשורות של המשפחה...
גם אני עוד לא השארתי ללילה, אני גם שומעת לפעמים הצעות לנסוע לחו"ל ולהשאיר אותו, זה כל כך לא מתאים לנו כרגע שבאמת אין לי מילים
וכשאני אומרת שזה לא מתאים אז אומרים לי - אבל חייבים לנסות , להתחיל ממשהו , לא נורא אם הוא יבכה, אתם חייבים לנוח וכו' וכו'
(האמת שזה בעיקר מקרוב משפחה אחד שאין לו ילדים)
יופי שאת עומדת על שלך ויודעת להיות רגישה לבת שלך.
קוראת, תודה על הפרספקטיבה מגיל בוגר יותר, אני גם רואה את ההתפתחות בקצב שלו ואני לא רוצה לזרז אותו או ללחוץ עליו.
אני כן מעודדת אותו ועובדת איתו על להתגבר על פחדים מדברים ספציפיים בצעדים קטנים קטנים, וזה מאד כיף לראות (גם לי ובעיקר לו) איך הוא מצליח בזה.

ובלי קשר לזה אני מרגישה שאני באמת רוצה זמן לבד ואין לי מספיק...
אנחנו נוסעים כל סופשבוע עכשיו וחסרות לי השבתות הרגועות בבית. אני עושה לי יום חופשי פעם בשבוע באמצע השבוע כשהילדון בגן.
לפעמים ביום הזה אני מנקה בכיף, או מבשלת בכיף, או עושה שוק... רק כשזה באמת נחמד לי
ואם לא בא לי על כל אלו אני רואה סדרות או מסתובבת קצת בעיר, עושה כל מיני דברים של טיפוח או קצת יוגה / צ'י קונג...
אבל איכשהו זה תמיד נגמר מהר מדי ולפעמים אני לא מרגישה שבאמת מיציתי ונהניתי מהיום הזה,
לפעמים אני מרגישה בכל זאת אשמה שבן זוגי עובד ואין לו ימי חופש כאלו באמצע השבוע... ולפעמים אני קמה בבוקר ליום החופשי ולא יודעת מה בא לי בכלל...
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי דו_כיפת* »

איזה כיף נהיה פה!
מכירה את ההרגשה שכל שורה גורמת לך להנהן, לרצות לשאול ולשמוע יותר וגם לשתף?
זה - זה @}
אני מהנייד, אז ממש בקצרה: גם אצלי בני משפחה שרוצים לפרגן לנו זמן ביחד
מידי פעם אני ממש שמחה ומעריכה ומשאירה לאחרי צהריים /ערב, ואנחנו יוצאים לאכול...
אף פעם לקחתי את הרעיון של להשאיר אותה ולטוס מידי ברצינות, אבל ניראיתי לי כבדה משהו...
ופתאום כשראיתי אותך מהצד, קלטתי את האירוניה, ואני מתרווחת בנחת במקום
איך שאני אוהבת נחת
אפילו הכנתי לי חלוק נחל מקסים עם המילה הזו
איזה כיף שבאת @}
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

אשמח אם תשתפי דו כיפת !
כיף לכתוב ולקבל תגובות @}

אנחנו לאחרונה התחלנו להיעזר בקרובי משפחה לבייביסיטר שכולל הרדמת לילה, וזה ממש כיף, אני חושבת שלקח לנו הרבהההההה יותר זמן מכל מי שאני מכירה סביבי להגיע לזה
אבל זה בהחלט כן חשוב לנו לצאת ביחד ולעשות דברים כזוג. וזה גם כיף לקרובי משפחה ומחזק את הקשר בין הילדון לאנשים אחרים,
ואני מרגישה שעכשיו כבר זה מתאים לו, הוא אמנם לא מתלהב כל כך כשאנחנו הולכים אבל בד"כ זה עובר טוב, הוא נהנה ויש לו את הדברים המיוחדים שהוא עושה עם כל אחד ששומר עליו (בעיקר אח שלי והסבים/סבתות)
צילי*
הודעות: 206
הצטרפות: 07 יוני 2006, 10:08

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי צילי* »

הי יקרה (מאז נפגשנו אי אז בנסיבות לא איי איי איי אני מרגישה קירבה אליך. מצחיק קצת, לא?).
אני אישית מהאימהות האלה שכן מאתגרות, שמשאירות ללילה מגיל צעיר, ובקיצור - די הפוכות ממך :-)
והילדים שלי זהב טהור כל אחד בכל רמה שהיא. לא מקשים ולא חסרי ביטחון וגם לא מרצים ולא שום דבר שלכאורה מובטח מהורות "'גרועה" כזו ולא באופנית כמו שלי. הם כולם בטוחים בעצמם וקרובים אלינו מאוד וביחסים מעולים ממש.
אה מה מה? אני לא ממליצה על זה לאף אחת ואני לא חושבת שיש פה באמת דיון או שאלה להגות בה באיזה הקשר תיאורטי. אני לא חושבת שהם כאלה בגלל הבחירה הזו שלי, או שמי שבוחר הפוך יצאו לו ילדים הפוכים.
אני חושבת שהכי טוב לזרום עם סגנון האימהות שבא לך באופן טבעי ולעשות דברים שאת עומדת מאחוריהם שלמה וגאה וזקופה. זה מה שהופך הורות להורות טובה, ולא הליכה אחרי כלל כזה או אחר או משהו שמתאים לאמא אחרת שאולי שונה ממך במשהו קטן אך מהותי, או סתם בהכל :-)
פתאום התחשק לי לתת לך חיבוק.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

היי צילי, כיף שאת כאן ! חיבוק בחזרה :)
חשבתי על מה שכתבת ובאמת נראה לי שסגנון האמהות שלי גם עוצב על ידי הילדון שקיבלתי, כלומר אם היה לי ילד שנשאר יותר בקלות עם אחרים
אז כנראה גם הייתי משאירה אותו יותר. ואולי גם הוא עוצב ע"י זה שלא ניסיתי להשאיר אותו יותר מדי כשראיתי התנגדות מצידו.
@}
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני מסכימה איתך, ניחוח אדמה אחרי הגשם.
ואולי כל מה שאת צריכה הוא לשמוע מעוד אמהות שהיו במקום שלך, שזה נורמלי וטבעי, שיש הרבה ילדים כאלה, ושאת בסדר ונהדרת כמו שאת.
המסר "אני השארתי ילדים לבד והם יצאו בסדר גמור" זה כמו לשמוע "אני נתתי תמ"ל והם יצאו בסדר גמור". בעיני יש בזה "את מתאמצת יותר מדי, מה שאת עושה לא נחוץ ולא חשוב".
בכל מקרה, לדעתי? "השארתי ילדים לבד והם יצאו בסדר גמור" זה מסר נכון למי שהשאירה ללילה מגיל צעיר ורוצה לשמוע שלא גרמה נזק.
זה לא מה שצריך לבוא ולהגיד למי שמספרת, שהיא לא רוצה להשאיר ללילה מגיל צעיר, וחוטפת על זה מהמשפחה.
צילי*
הודעות: 206
הצטרפות: 07 יוני 2006, 10:08

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי צילי* »

המסר "אני השארתי ילדים לבד והם יצאו בסדר גמור" זה כמו לשמוע "אני נתתי תמ"ל והם יצאו בסדר גמור". בעיני יש בזה "את מתאמצת יותר מדי, מה שאת עושה לא נחוץ ולא חשוב".
בשמת, זה מה שהבנת ממה שכתבתי? שזה המסר שלי? איך עושים פרצוף בשוק?
צילי*
הודעות: 206
הצטרפות: 07 יוני 2006, 10:08

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי צילי* »

ולמען הסר ספק, ניחוחית יקרה, המסר שלי היה, דווקא כאמא הפוכה לגמרי, שהדבר הכי חשוב זה לעמוד מאחורי ההורות שלך כי פעולה כזו או אחרת, או בחירה כזו או אחרת, בין אם היא מאוד באופנית או נראית למישהו טבעית ובין אם ממש לא - היא לא מה שמייצר הורות טובה או ילדים מסוימים.
ממש להפך. ההורות הטובה באה מזה שאת יודעת את עצמך, יודעת את הילד שלך, ומסכימה לעשות מה שנכון ביחד לשניכם ומה שממלא בצורה הכי טובה את שילוב הצרכים שלכם.
אני חושבת שאת יודעת מצוין את הילד שלך ומה שנשאר זה לדעת את עצמך ולוודא שבתוך הבחירות שלך גם את מקבלת מקום חשוב. בתוך שלל הכוונות הטובות שלך וכל האהבה שיש לך - זה מתכון בטוח למשהו מצוין.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

לא, זה לא היה המסר שהתכוונת אליו וגם הבהרת את כוונתך בחלק השני.
ואף על פי כן, המסר שלך כלל גם את החלק הזה, שלדעתי - יש בו סכנה להחליש, ומוטב היה אילו השארת רק את הסיפא. המרחיב והמחזק.
צילי*
הודעות: 206
הצטרפות: 07 יוני 2006, 10:08

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי צילי* »

לדעתי החלק המרחיב והמחזק הוא מרחיב ומחזק פי שניים כשהוא מגיע מאמא הפוכה שמכירה לגמרי בכך שהדרך שלה לא בהכרח נכונה יותר או עובדת יותר, ובגלל זה כתבתי את הדברים כמו שכתבתי. שיהיה אפשר לראות שגם מי שהפוכה חושבת שמה שנכון זה לעשות מה שהלב אומר.
התחושה שנשארה לי מהדברים שלך היא של מישטור עקיף של כתיבה שהיה ממש לא נעים, ובעצמו מדגיש ומחזק מסר שלא היה בכלל בדברים שלי, וזה היה מתסכל בעיקר כשאני מבינה שהבנת לגמרי את כוונתי אז למה זה היה טוב?. האם בעיניך זה מחזק מישהי לרדת על מסר אוהב של מישהי אחרת כאשר הבנת שהוא בכלל לא המסר?
אז בדומה למה שכתבת בעצמך - אני חושבת שיכולת לכתוב מסר מחזק בלי החלק שפנה אלי בעקיפין וניסה להקטין את מי שאני ומה שהבאתי לכאן והיה מוטב לו השארת רק את החלק הראשון בלי החלק שהתייחס לדברים שלי.
אני מחזקת בשמחה ובאהבה כל גישת הורות באשר היא אם אני מזהה שעומדת מאחוריה אהבה וכוונה טובה, וזה לדעתי בדיוק המקרה פה.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

@} תודה לשתיכן
הבנתי את המסר המחזק שלך, כמו שהתכוונת, צילי
ובשמת, אני גם מבינה שאולי זה היה עלול להתפרש אחרת, אז תודה לך...
רק חבל לי לראות את שאתן כועסות / לא מבינות ...
צילי*
הודעות: 206
הצטרפות: 07 יוני 2006, 10:08

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי צילי* »

אני אישית לגמרי לא כועסת (אם דבר כזה קטן היה מכעיס אותי מצבי היה רע מאוד) וגם בהחלט מבינה. חושבת שזה היה מאוד מיותר אם הכוונה שלי הובנה ואפשר היה לסמוך על הקוראת והקוראות שגם הן מבינות, ואני לא אוהבת שמנסים להעצים מישהו על חשבון מישהו אחר. לדעתי יש מספיק העצמה לכולם ולכולן
שאי ברכה, אישה יקרה, והצליחי בכל מעשייך ובחירותייך, ובעיקר אלו ההוריות.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה !

===
אוף היה מין יום כזה מבאס היום. נשארתי בבית עם הילדון , החלטתי שהוא זקוק למנוחה מהגן, היה עייף בבוקר כי אתמול ישן בנסיעה מההורים ואז הלך לישון מאוחר.
אז הוא קם מעוך כזה, קצת מצונן (כנראה מהמזגן אצל ההורים), בקיצור פתאום החלטתי שהדבר הנכון הוא לתת לו לנוח.
אחד הדברים שאני מאד מעריכה כשגדלתי, ההורים שלי נתנו לי לנוח מבית הספר על כל פיפס, על כל צינון הכי קל, וזה ממש היה טוב לי (מבחינה של מנוחה נפשית)
אז באמת בגלל שהעבודה שלי יחסית גמישה וממש לא התחשק לי היום לשלוח אותו, אמרתי לו שנישאר בבית, ואז הוא כל כך שמח והתלהב,
היה באנרגיות ומצב רוח טוב... אז שמחתי שזה היה הדבר הנכון.
אבל אז היה יום עייף כזה, חשבתי שאני אנצל את היום לסדר, לאפס קצת את הבית ואת עצמי...
אבל הייתי כל כך עייפה בצהריים ולקח לי מלא זמן להתאושש (ישנתי קצת בזמן שהוא שיחק לידי במכוניות)
כן הלכנו לסופר, הכנתי תבנית של ירקות בתנור... שטפתי כלים.
וגם עשיתי 15 דקות צ'י קונג (אגב בשמת א אם את קוראת - המון בזכותך התחלתי להתעניין בצ'י קונג וגם להאמין שיש תועלת גם בתרגולים קצרים מהיוטיוב)
וגם... תכננו שאולי נצא בערב וחברה אהובה תשמור על הילדון, אבל בן הזוג אמר על זה משהו בבוקר ואז כל היום, אבל באמת כל היום,
הילדון שיגע אותי כל כך, שהוא לא רוצה ולא רוצה ולא רוצה... שיצא לי כבר כל החשק
והוא התבשל בחוסר רצון הזה כל היום (כמובן בין היתר שיחקנו והיה גם נחמד אבל הוא כל פעם נזכר בזה והתבאס... ולי נמאס כבר לשכנע אותו או להסביר לו שוב ושוב)
ואז כשבן הזוג חזר והתחלנו לדבר על לצאת אז שוב הוא נכנס לבכי ועצבים וכבר לא יכלתי לשאת את זה...
אז יצאתי להליכה מרעננת בחוץ, בלי פודקאסט ובלי מוזיקה, פשוט לנקות את הראש...
לתת למחשבות שלי לעלות ולא רק להכניס רעיונות ומידע מבחוץ
ובסוף בן הזוג קפץ לבד לקנות משהו שרצינו לקנות ביחד כי פשוט לא היה לי כח וחשק יותר...

יש לי מן תחושה של תקיעות במלא תחומים ואני לא יודעת ממה להתחיל. נמאס לי לפעמים מהכל ובא לי שהכל יהיה שונה...
התזונה, היחסים עם הילדון, עם בן הזוג, האופן שאנחנו מבלים, שעות העבודה, העיצוב של הבית...היחסים עם השכנים. בא לי להפוך את הכלים ולהתחיל מהתחלה
אבל אין לי מושג איך והכל פשוט ממשיך וממשיך ככה.

נראה לי שהליכות שקטות כאלו הן כיוון טוב לבהירות.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

לגבי הדיון עם צילי, אני בכלל לא כועסת, מה פתאום. הבעתי את דעתי לגבי מסרים מחלישים.

לגבי הצ'י קונג, איזה יופי (-: ממש שימחת אותי (-:

_אבל אז היה יום עייף כזה, חשבתי שאני אנצל את היום לסדר, לאפס קצת את הבית ואת עצמי...
אבל הייתי כל כך עייפה בצהריים ולקח לי מלא זמן להתאושש_

את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת ששמת לב שהילדון עייף מהנסיעה להורים, ושכחת לקחת בחשבון שאת לא פחות עייפה ממנו... אז תכננת "לנצל את היום" במקום לתכנן מראש לשניכם יום רגוע שכולו כיף.
גם מקריאת שאר הדברים שכתבת, מה שעולה לי הכי חזק, זה שאת פשוט עייפה. עייפה מהכל. עייפה מהעומס. כמה את יכולה לארגן לעצמך פשוט מנוחה?
כמו למשל לשבת כמה שעות מול הים/בפארק עם עצים ולא לעשות כלום חוץ מלנוח ולבהות בגלי הים/בעצים ובציפורים?
לישון שנת צהריים ארוכה כמה ימים ברציפות וגם ללכת לישון מוקדם ולקום מאוחר כמה ימים ברציפות?
וחוץ מזה לעשות רשימה של לפחות שלושה דברים שממש משמחים אותך ולעשות אותם כל יום כמו תרופה שחייבים לקחת שלוש פעמים ביום? (או, הזכרתי לעצמי, הולכת להשמיע מוסיקה)
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

כן בשמת, את צודקת, אני עייפה מהכל , ממש... והנסיעות השבועיות להורים לא מחזקות אותי. אנחנו גם נוסעים כל כך לעתים קרובות מסיבות לא משמחות בכלל...

האמת שהמשך השבוע היה יותר טוב, דווקא לישון צהריים לא כל כך טוב לי, למרות שאני מאד אוהבת, אבל אני קמה עוד יותר הפוכה

להיות בטבע - אני אנסה ללכת לים בסופשבוע. ובלי להשתמש שם בנייד.
ובאמת צריכה לחשוב מה משמח אותי... בינתיים באמת משמיעה לי הרבה מוזיקה מחזקת (במקרה שלי , מוזיקה יוונית עושה לי ממש טוב )
לפעמים הבעיה שדברים שמשמחים אותי לא מסתדרים עם חיי המשפחה...
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

עשיתי השבוע 2 הליכות אחה"צ שהיו ממש מוצלחות,
קצת צ'י קונג, והשתדלתי לקום מוקדם יותר, בלי snooze
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

האם יש אפשרות לא לנסוע להורים בתדירות כזאת?
האם זקוקים שם לעזרה שלך?
כי אם לא, אז גם את צריכה את הכוחות שלך.
זה בסדר לתת כשיש שפע. זה לא בסדר לתת מבור של חסר. זה לא בסדר לתת כשאת בעצמך זקוקה כרגע לקבל, כשאין לך מספיק כוחות, אין רזרבות, את כבר במינוס.
אז תבדקי טוב טוב, מתי להגיד לא.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

האם זקוקים שם לעזרה שלך?
האם יש אפשרות לא לנסוע להורים בתדירות כזאת?
זה מצב קצת מורכב... אני אכתוב ואמחק אח"כ.
לפני 4 חודשים אבא של בעלי (בן 83) נפל ושבר את מפרק האגן.
בגלל סיבוכים כלשהם לאחר הניתוח (דלקת ראות ועוד כל מיני, כולל פשלות של הבי"ח) הוא הונשם והורדם
ומאז הוא לא התעורר... הוא כרגע בבית אבות כזה למונשמים והוא בתרדמת. כנראה שיש נזק מוחי והוא לא הולך לצאת מזה...
לבעלי יש אח אחד, שלא יכול להגיע בסופי שבוע כי הוא עובד בדרך כלל, אז הוא מגיע באמצע השבוע לבקר
ואנחנו לקחנו על עצמנו את הסופי שבוע, להיות עם אמא של בעלי - חמותי, וכמובן לבקר את אבא שלו בבית אבות...
זו נסיעה של בערך שעתיים באוטו מאיתנו. וההורים שלי גם גרים באותו אזור (רבע שעה נסיעה בין 2 הבתים) אז אנחנו פשוט כל סופ"ש אצל כל ההורים.
בעצם מאז שזה קרה יצא שהיינו רק סופ"ש אחד בבית שלנו (כשהיו הפגנות ואמרתי שאני חוששת להיתקע בפקקים)

כמובן שבן זוגי יכול לנסוע לבד ואני והילדון נישאר בבית, אבל בינתיים לא עשינו ככה, כי אני גם לא ששה לבלות את השבת לבד עם הילדון.
אני יכולה לעשות את זה, לארגן חברים שיבואו לבקר מהגן, אולי לקבוע עם אח שלי שיגיע לבקר.
אבל אני לא בטוחה עד כמה יותר "מנוחה" זה יהיה.
בכל מקרה בשבת האחרונה, לקחתי לעצמי כמה שעות לבד בבית של ההורים שלי (הם בטיול) והילדון היה אצל אמא של בעלי ונהנה
זה היה כיף...
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי דו_כיפת* »

יקרה,
מבינה את המורכבות עד כאב.
אני רוצה להביא לפה רגע את הזוית שלי,
סומכת עליך שאם זה לא מה שעושה לך טוב, תדלגי.

ההקדמה הארוכה חשובה לי בעיקר בגלל שאני מצויה עמוק בנבכי כאבי הפרטי, ולא תמיד זה המוצא הכי מוצלח להבנה ולהכלה של האחר.

אז אני הייתי בצד השני: זו שאביה היה מונשם ומורדם. ומהמקום הזה, בלי לשפוט, אני רוצה לשלוח לך חיבוק וקריאה של עידוד: תמשיכי. להכיל. לחבק. לחזק. לתת יד כשכואב. להיות שם. איתו. איתם.
זו המהות, בעיני, של זוגיות במיטבה: כמו קערה עמוקה, מכילה ומאפשרת טווח פעולה גם במצב של נפילה. לעומתה, בזוגיות שטוחה, מתאפשרת התנועה רק במצב נורמטיבי, אחרת - הכל זולג ומאבדים את זה...

המוקד של הקושי, בסיטואציה המתוארת, הוא כפול
<נאלצת לשלוח אשלים אאחר כך...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

אוי אוי יותר גרוע ממה שחשבתי S-:
באמת לא רואה מוצא. תקופה קשה )-: צריך יותר מדי עזרה, זה מתפרס על פני פחות מדי אנשים...
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי דו_כיפת* »

התחלתי להגיד שהמוקד של הקושי, בעייני, הוא כפול גם מצב ממש ממש קשה, אובייקטיבית, ולקושי תורם חוסר הידיעה כמה זמן המצב הזה יימשך.
לכן, אני רוצה לעודד אותך לתמך, באישך וביקיריו,
לצד מציאת דרכים יצצירתיות, ממש יצירתיות, לתמו בך וביקר לך.

המשפטים האחרונים שלך על זמן לעצמך כשהאיש עם אביו והילד עם אימו, מנקודת מבטי, הם ממש דוגמא מקסימה לאירוע כזה:
האיש בטוב, אמא שלו בטוב, הילד בטוב, וגם את מרויחה כמה רגעים של טוב. בשבילך.

@} @} @}

_יש לי מן תחושה של תקיעות במלא תחומים ואני לא יודעת ממה להתחיל. נמאס לי לפעמים מהכל ובא לי שהכל יהיה שונה...
התזונה, היחסים עם הילדון, עם בן הזוג, האופן שאנחנו מבלים, שעות העבודה, העיצוב של הבית...היחסים עם השכנים. בא לי להפוך את הכלים ולהתחיל מהתחלה
אבל אין לי מושג איך והכל פשוט ממשיך וממשיך ככה._

יקרה, קראתי את המשפטים הללו שוב, ושוב ושוב, ובא לי ממש לחבק אותך, מרוב דמעות.
תניחי: לשינויים, לזוגיות, לעיצוב של הבית.
תניחי.
אתם במוד של הישרדות. וזה קשה. של הסתגלות למצב החדש. של תמיכה ביקרים לכם, בלי יכולת כמעט לתמוך בעצמכם, מבחינת משאבי הזמן והפניות.
תניחי.
קחי לך נשימה עמוקה. מה שישמח אותך: כאן ועכשיו. זה מה שחשוב. מה שימלא אותך בכוח. שיאפשר לך להטעין את האיש בכוח. שיאפשר לכם לעבור את התקופה הזו ביחד. מחובקים. לא חלילה מסוכסכים או ממורמרים.
תנשמי עמוק. אנחנו לא יודעים כמה זמן זה ייקח. ודווקא לכן
אני זוכרת את עצמי במצב של סף קריסה פיזית מפנה את עצמי מבית חולים, תוך שאני מפטירה משפט בסגנוןף אני לא רוצה שיודיעו לי שהוא נפטר ואני אאנח אנחחת רווחה וארוץ לאכול ולישון. חייבים לנוח תוך כדי ובין לבין. וכל סופש זה ממש אינטינסיבי. אבל... אולי יש דרך שתצליחי לנוח טיפונת לפני? לשלוח את החמוד לחברה בשישי בבוקר ולהקדיש כמה שעות לטובתך? מה יתמוך בך?

אני ממש מקווה שלא עירבבתי את החוויה שלי יותר מידי
חשוב לי להגיד שאני ממש ממש בעדך @} @}
פרח_בית*
הודעות: 1350
הצטרפות: 12 נובמבר 2015, 23:07
דף אישי: הדף האישי של פרח_בית*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי פרח_בית* »

שולחת חיבוק ((-))
מרינה*
הודעות: 22
הצטרפות: 12 פברואר 2004, 20:23

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי מרינה* »

אולי חמותך יכולה לבוא אליכם לסוף השבוע? אולי ההורים שלך יכטלים להזמין אותה לארוחה, וחברים לסעודה אחרת או לטיול/ביקור באזור. הרי זה לא הגיוני שתהיו אצלם תמיד.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה לכן ! שמחה שסוף סוף סיפרתי את זה כאן כי זה באמת חלק ענקי ממה שקורה איתי...
דוכיפת, מצטערת לשמוע על אביך... חיבוק ! אני מבינה שאת באמת מבינה.
ותודה על העידוד !

אני ובן זוגי באמת בשיח על המצב, מה עושים וכו', בהתחלה כשהמצב היה לא ברור, טיפול נמרץ וכו' אז גם התגייסנו מעל ומעבר לכוחות (בעיקר בן זוגי ) וזה גם גרם לחיכוכים.
ועכשיו כשברור שזה הולך להיות ככה , אז דיברנו על זה שזה מרתון ולא ספרינט ושאנחנו צריכים למצוא את האיזון , למצוא איך לנוח ואיך להמשיך בחיים
תוך כדי תמיכה באמא שלו.

באמת בהתחלה כשזה קרה, התחלתי להרגיש שאני ממש מתחרפנת כבר מהנסיעות, שכל כך חסרות לי השבתות בבית
כי בכלל, אני בן אדם של בית, מאד מאד מאד.
והייתה/יש לי אמונה כזו שאני לא יכולה לנוח באמת בסופי שבוע שאני לא בבית. במיוחד כאלו, של נסיעות, ביקורים בבית חולים וזה.
אז עשיתי על זה חקירה של ביירון קייטי, וזה ממש עזר.
הבנתי שכשאני עסוקה בלחשוב שאני לא נחה, אני לא שמה לב שבעצם יש הרבה רגעים טובים
כי אני באמת כל הזמן מרחמת על עצמי, כועסת על המצב , כועסת על בן הזוג (סתם כעס הדף כזה...)
ואחרי זה, ההרגשה שלי השתפרה. ממש למדתי להסתכל רגע מהצד על עצמי, בזמן הסופי שבוע, ולקלוט - הנה, עכשיו נחמד לי, עכשיו אני מטיילת עם הילדון בשכונה.
עכשיו אני קוראת ספר ושותה תה. עכשיו אני רואה טלוויזיה והילדון כבר ישן. מנוחה.
וכן יש גם דברים טובים שיצאו מהמצב החדש -בעיקר הקשר של הילדון וההורים שלי ממש התחזק.

מרינה, אנחנו באמת צריכים לחשוב שוב על האופציות האלו, חמותי כן נפגשת עם חברות שלה מדי פעם, ההורים שלי הזמינו אותה כמה פעמים לארוחה אבל ביחד איתנו,
היא באמת טיפוס שמאד מאד קשה לו לקבל עזרה, היא מאד פוחדת "להטריח", היא יודעת בעיקר לתת... כתבתי על זה הרבה פה.
אז אני לא חושבת שהיא תרגיש בנוח לבוא לארוחה אצל ההורים שלי בלי סיבה "אמיתית" כמו יומולדת.

ולגבי סופ"ש אצלנו - האמת שאם כבר אנחנו ננוח בבית הייתי שמחה לקצת חופש מהמשפחה... וגם היא בטח לא תרצה לפספס ביקורים אצל בעלה...
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי שקטה* »

היי ניחוח, לא יכולה כרגע לקרוא אחורה ולבדוק אם מה שאני מציעה רלוונטי, אבל האם יש אפשרות שתגיעו כולכם פעם בשבועיים בערך ובשבועות האחרים רק בעלך ייסע ואת תארגני לך עזרה כלשהי עם הילד, בבית שלך או בבית אחר? למשל שההורים שלך/בני משפחה אחרים יבואו אלייך ותצאי לכמה שעות לבד, או תקחי אותו אליהם? אם באים אלייך את לא בהכרח חייבת להיות נוכחת כל הזמן אם אלו אנשים שמסוגלים קצת לטפל בילד שלך לזמן קצר, לפעמים אפילו שעה לבד יכולה ממש לתת תחושה טובה.
מרינה*
הודעות: 22
הצטרפות: 12 פברואר 2004, 20:23

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי מרינה* »

רק אומרת שב"פולנית" ;-) לתת לילדים שבת חופשית זו סיבה אמיתית. ואם היא תרגיש שככה היא משחררת אתכם, וההורים שלך יזמינו באופן מסוים שיגרום לה (במנטליות שלה) להרגיש חשובה ונחוצה, אני מאמינה שהיא תשתף פעולה. וכמו כל שריר, גם שריר הקבלה שלה יתגמש ויתחזק, ויהיה יותר קל עם הזמן.
מרינה*
הודעות: 22
הצטרפות: 12 פברואר 2004, 20:23

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי מרינה* »

ושמחתי לקרוא שאת מוצאת את הרגעים הטובים. אני מאד מאמינה שאפשר ליצור כמעט בכל מקום את התנאים לרגיעה ושמחה וכיף. הייץי משאירה אצלה בבית דברים, כדי לא להיסחב כל פעם היא אריזות (מברשות שיניים, פיג'מות, מצעים), זה יותר גם הרגשה ביתית ושייכות.
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

תודה על הרעיונות והחשיבה ביחד, מרינה ושקטה !

לגבי האריזות, באמת עשיתי כמה שינויים שעוזרים לי לפחות מבחינה טכנית להתמודד טוב יותר.

קודם כל החלטתי שבימי חמישי אני מקדישה רק שעה מקסימום לאריזות.
כי באמת אין הרבה מה להכין, אבל כשהיינו נוסעים לעיתים רחוקות, ההכנות והאריזות היו לוקחות לי חצי יום, סתם כי קצת מרחתי את זה.
ועכשיו בגלל שזה כל שבוע, החלטתי שאני לא רוצה לבזבז על זה כל כך הרבה זמן.
ובאמת אני מספיקה הכל בשעה.
דווקא החלק שלוקח יותר זמן הוא "לסגור" את הבית (לשטוף כלים, להשקות עציצים, לסגור חלונות וכו', תמיד ברגע האחרון יש עוד כמה משימות).
גם סוף סוף הבנתי שלמרות שהתיק גב היומיומי שלי הוא די גדול, הבגדים שלי לא נכנסים אליו בקלות, וזה ממש מעצבן לחפש דברים בתוך תיק מפוצץ ועמוס.
זה מצחיק כי תמיד בן זוגי אומר - למה להיסחב עם מלא שקיות, בשביל זה יש תיק, והוא תמיד דוחף / דוחס הכל לתיק שלו,
אבל לי זה לא עבד ולקח לי זמן להשתחרר מהקונספט הזה
ולהגיד שלי זה לא עובד. כי באמת התבאסתי להכין את התיק כל פעם מחדש, וגם התעצבנתי כל פעם שהייתי צריכה להוציא ממנו משהו.
אז עברתי להשתמש בשקית גדולה עם ידיות נוחות וזהו, הרבה יותר נוח. שינוי פשוט וקטן אבל עושה הבדל.
אני שומרת את השקית הזו בתוך התיק נסיעות הכללי, יחד עם התיק רחצה ועוד כמה שקיות קבועות לנעליים, לבגדים תחתונים ולכביסה.
במקום כל פעם באריזות לחפש שוב שקיות מתאימות, הגדרתי מה זה כל שקית והכל נשמר שם ביחד.
גם הכנתי ערכת תרופות/משחות/רסקיו וכו', כי בתדירות שאנחנו נוסעים אני רוצה שיהיה לי הכל איתנו
ואני שומרת את זה בשקית זיפלוק בארון התרופות,
ככה כשאני אורזת אני פשוט שולפת אותה משם ומכניסה לתיק הגדול.

אולי באמת שווה לי להשאיר שם פיג'מה קבועה , אנחנו פשוט ישנים פעם אצל ההורים שלי ופעם בבית ההורים של בעלי.
יש לי שם נעלי בית וכמה טרנינגים.


אה וממש עוזר להעביר את הנסיעות פודקאסטים שאנחנו שומעים בדרך.
לפחות לי זה עוזר יותר ממוזיקה, מה גם שהטעמים שלנו במוזיקה שונים וקשה לנו למצוא משהו ששנינו נהנה באותה מידה.

לפעמים ההתעסקות בצד הטכני הזה מרגיעה ונעימה. בכל מקרה אשמח לשמוע עוד רעיונות ייעול.
דו_כיפת*
הודעות: 276
הצטרפות: 14 דצמבר 2018, 01:03

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי דו_כיפת* »

יקרה, שולחת לך ((-)) על ההתמודדות הלא פשוטה.
זה פשוט קשה :-( ולכן לא קל לך...
אני רוצה לחזק אותך שאת כרגע האדם המתאים במקום ובזמן המתאים @}
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

יצאנו לחופש, ואני מרגישה קצת מוזר.
אני מרגישה נורא לא באופנית, כי פתאום אני חושבת שאולי אני אמורה "להעסיק" את הילד יותר.
למרות שאני גם מאד מאמינה בקצת שעמום בריא, שזה נפלא שהוא ממציא לעצמו משחקים והכל...
וכשהיינו ביחד בבית אז באמת לא הייתי מעסיקה ומפעילה אותו, כן מטיילים בגינה, קוראים ספר, מבשלים ביחד...
אבל מצד שני, הוא ילד יחיד, והוא כל הזמן מבקש שאני אשחק איתו, ואני נענית בחלק קטן מהזמן...
הוא כבר פחות מפעם מתלהב להשתתף איתי בעבודות הבית, אז לא יוצא שאני משתפת אותו הרבה.
אז עדיין אני מקריאה ספרים או שהוא מדפדף לבד, משחקת איתו במשחקי דמיון קצת, או בדומינו, קלפים וכו', והוא משחק לבד במכוניות ומשחקים שהוא ממציא.
וקצת מפגשים אחה"צ אבל כנראה לא מספיק.
מצד שני מאד קשה לי לארגן את המפגשים האלו, גם כנראה כי אני מתייחסת אליהם כפרוייקט יותר ממה שהם (אז אני דואגת שיהיה כיבוד, כלומר פירות בעיקר...ושיהיה מסודר ונקי
ואז זה כבר "תיק" אז אני ממש אוזרת כוחות כדי להזמין...
והאמת שזה רלוונטי לא רק בחופש הגדול, כי אני אוספת אותו בצהריים רוב השבוע ואז יש לנו הרבה שעות להעביר ביחד ואני מרגישה איכשהו שהן לא עוברות הכי מוצלח

אני קוראת בבאופן כבר שנים והרבה פעמים אמהות בחינוך ביתי (או לא) מספרות שהילדים מעסיקים את עצמם, אבל בד"כ מדובר על כמה ילדים...

ואז אני מרגישה שאולי אני לא בסדר שהוא ילד יחיד... ושבגלל שלא סיפקתי לו אחים אני אחראית לשחק איתו...
אבל יש לי תחושה שזה לא כיוון טוב.

אני מנסה לחשוב מה אני יכולה לעשות שישמח אותי ואז הוא אולי יצטרף ... נראה לי שזה הכיוון... אבל אני לא ממש מוצאת.
לפעמים רוקדים ביחד או עושים וריאציות של צ'י קונג או יוגה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי בשמת_א* »

נורא לא באופנית, כי פתאום אני חושבת שאולי אני אמורה "להעסיק" את הילד יותר
התבלבלת.
בבאופן ממליצים על אי-התרכזות בילד... אם כבר.
באופן טבעי, בכלל לא נכון להעסיק את הילד, אלא להיות זמינה כשהוא זקוק לך. ונראה שזה מה שאת עושה.
עם זאת, אני ממליצה כן לשתף אותו בעבודות הבית, כי עכשיו הגיל להדריך אותו בעדינות להתלמד בהן. כמובן לא להוציא אותו ממשחק עצמי מעניין לצורך זה, אלא לשתף אותו כשאת מרגישה שהוא רוצה להיות איתך, ולשתף בצורה משחקית וקצרה.

לגבי מפגשים אחרי הצהריים: את צודקת שחייבים כיבוד כלשהו, אבל למה להשיג במיוחד? לחתוך עיגולים או פסים של מלפפון לא טוב? משהו אחר שיש בבית באופן קבוע?
לנקות ולסדר עבור ילד קטן שבא לשחק? לא חבל על הכוחות שלך? מי שם לב בכלל... הרי תצטרכי לסדר אחרי שיילך (ולפעמים גם לנקות).
ניחוח אדמה אחרי הגשם
הודעות: 844
הצטרפות: 20 אוקטובר 2007, 21:26
דף אישי: הדף האישי של ניחוח אדמה אחרי הגשם

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שליחה על ידי ניחוח אדמה אחרי הגשם »

_התבלבלת.
בבאופן ממליצים על אי-התרכזות בילד... אם כבר._
כן, בשמת, לזה התכוונתי - מחשבות לא באופניות שאני צריכה איכשהו למצוא פעילויות "מעניינות" עבורו...

_לגבי מפגשים אחרי הצהריים: את צודקת שחייבים כיבוד כלשהו, אבל למה להשיג במיוחד? לחתוך עיגולים או פסים של מלפפון לא טוב? משהו אחר שיש בבית באופן קבוע?
לנקות ולסדר עבור ילד קטן שבא לשחק? לא חבל על הכוחות שלך? מי שם לב בכלל... הרי תצטרכי לסדר אחרי שיילך (ולפעמים גם לנקות)._
הניקיון והסדר הוא בעיקר בגלל האמא של הילד... עדיין לא הגענו לשלב שמביאים ילד ומשאירים לשחק ...
והכיבוד - בגלל הנסיעות אז לפעמים אנחנו נתקעים בלי פירות ודברים כאלו, כלומר משתדלים לסיים את רוב האוכל ביום חמישי, חוזרים במוצ"ש (בד"כ עם אוכל מבושל מההורים)
ואז ביום ראשון עושים סופר.

היום הוא היה איתי בעבודה והיה נחמד.
עכשיו הולכים לסדר את הבית ביחד. לפעמים כשהוא לא רוצה להשתתף הוא פשוט לידי ואני מספרת לו סיפורים, זה משהו ששנינו אוהבים
שליחת תגובה

חזור אל “דפים אישיים”