באופן טבעי

נעים מאוד, שמי רוצה לעוף ואני כאן בשמי האמיתי או בפלוניות (לפי העניין) כבר שנתיים.
אז הנה, הכינוי החדש, המאפשר לי לומר כמה מילים בלי לחשוש שיכירו ויזהו וידעו מי אני.

מי היה מאמין שאי פעם אגיד לאלהים תודה רבה על המתנות הנפלאות שנתת לי, אבל מספיק? בטח לא כשהייתי בת 30 רווקה, או בת 35, או 36, או 37.... עדיין רווקה שמאוד רוצה ילדים.
והנה אני כאן, נשואה והתברכנו ב 3 בנות נפלאות שנולדו ב 3 שנים. והתחושה היא שזהו, קצת מיהרנו ובצדק, אבל שנינו לא צעירים בכלל, וזה מספיק. אנחנו משפחה שלמה ולא מתכננים עוד ילד.

אבל אם אלהים מברך... אז הוא מברך.
במוצ"ש הייתי במקווה
וביום רביעי הרגשתי בחילה. מיד חשבתי שאולי זה הריון. למה שתהיה לי בחילה סתם ככה באמצע החיים?
ביום חמישי הרגשתי לא טוב,
וביום שישי היה לכל מה שאכלתי טעם מר,
בשבת היתה שבת.
והיום, יום ראשון,.... היום יש לי גודש ואפילו השפריץ לי חלב (אני לא מניקה כבר שנה וחצי)

ואני צריכה לחכות עוד שבוע ויותר עד שהמחזור יגיע או יאחר ויספר לי שדמיינתי או שבורכתי.

זה מבלבל, זה מלחיץ, זה מעסיק כל היום....

אבל הנה, הבנות צריכות אותי... אז אמשיך בהמשך

אשמח אם תעני לי על שאלתי בדף שפתחתי: "דתיים יחסים"

ברכות על דף בית אישי!
@}

ברכות. לגבי ההריון... נו, שיגיע המחזור.

אשמח לפרטים של שלומית הגננת עליה המלצת (-:

מה האימייל או טלפון שלך? את קצת אלמונית.