באופן טבעי

אני הייתי קצוצה 10 שנים והייתי מטורפת על זה
בהריון הראשון שלי הארכתי והארכתי עד לאחרונה
ואחרי יותר משמונה שנים עם ארוך מלא ובלונדיני
לפני 3 חודשים התקצצתי שוב
עשיתי את זה כטקס
השלתי מעצמי את העבר
השלת העבר הפנימי היה תהליך פנימי ארוך ועוצמתי של זמן ממושך
שסופו היה גם תהליך גזירת השיער
לי זה משהו כל כך אישי פנימי
משהו של התגלמות המשהו הפנימי שקורה גם בגוף
לדעתי אין מישהי שלא יפה לה קצר או קצוץ
זה איך היא מרגישה לגבי עצמה
לגבי נשיותה ויופיה
זה מה שמוקרן החוצה בעצם
החשיפה הזאת וחוסר יכולת המחבוא מאחורי שפע השיער
הצבעים התיסרוקות התיספורות
יש בזה מין עוצמה שקטה וצלולה
חשופה
שמאנית משבט ההופי בצפון אמריקה אמרה לי לא מזמן
שאשה שלא קצצה את צמתה- כך היא הגדירה זאת-
לא פגשה את עוצמת יופיה וכיעורה של נשיותה
ורק כך תוכל לאהוב את עצמה עם כל מה שיש בה

גם אני מפנטזת על זה שנים.
אפילו עכשיו כמעט קמתי לקצוץ. רוצה להשתחרר משבי המסגרת הזאת של הפנים, שרוב הזמן מפריעה לפעולות היום יום. רוצה להשיל את סממן היופי הזה. להרגיש ערומה ונקיה.
חוששת מהאף שלי, וממבנה הפנים, מעט מחוסר האהדה שבן זוגי מצניע (אומר שאו הכל או כלום, ושאני אעשה מה שאני רוצה, אבל מרגישה, שהוא אוהב את השיער שלי...), ואפילו קצת מתגובת בתי בת השנתיים. (טראומה קלה???) אבל נראה כי אלו תרוצים. אין לי אומץ, ויש לי ח ש ק כבר ש נ י ם !
שואלת את עצמי מה יקרה אחר כך, האם השעבוד ליופי באמת יסתיים? (לא שאני עושה מעשי טיפוח למיניהם...))

לפני כחודשיים חזרתי לקרחת, מכמה סיבות: נשירה אחרי לידה,השיער נראה לא טוב,גמילה משמפו,חשק לשינוי/שחרור/אטרף אחרי לידה
הפעם אני לא לבד, ולהפתעתי הבן זוג שכנע אותי לעשות את זה. זה כ"כ משמח כי לפני 10 שנים כשהייתי נוהגת לעשות קרחת הייתי רווקה,והגברים מסביבי לא אהבו את זה,הן אמרו שזה לא נשי מספיק
ואני מאוד אהבתי. דווקא זה מאוד התאים לי והייתי נראית מאוד נערית,אך אם זאת יש בזה משהו מאוד סקסי ונקי.
הפעם אחרי 10 שנים,הפנים הן לא אותן פנים,והשיער זה משהוא שאפשר להתחבא מאחוריו,וכשהבנתי את זה גילחתי..על החיים ועל המוות
ואחרי זה הרגשתי מעולה,הרבה יותר סקסית, שלמה, ואני עצמי.

היציאה מקצוץ לארוך מאוד מייגעת. השיער צומח לצדדים זאת היתה הבעיה שלי,לא הצלחתי לגדל ואז התוודתי לשיטה של הספרות הטבעית,ופתאום זה היה קל
הטריק הוא לא לגעת בשיער כשהוא רטוב עד שהוא יבש לחלוטין,ואז הוא נראה נורמלי ולא נפוח. כמובן שאפשר גם לספר קצת,לתת לו צורה ולעזור לו לגדול יפה

היציאה מקצוץ לארוך מאוד מייגעת. השיער צומח לצדדים
אוי זה כל כך תלוי! גמני מהקצוצות וכבר הייתי בעבר, השלב שהכי אהבתי היה דווקא השלב שכולן מתלוננות עליו, פשוט נהנתי, נתתי לשיער שלי לעשות מה שהוא רוצה וזה יצא לו ממש טוב, היו כאלה שהיו בטוחות שיש לי תסרוקת מעוצבת (כזו שעושים במספרה), כמה חבל שאף ספר לא יכל לחכות את היצירה הזו של הטבע... בסופו של דבר נתקעתי עם שיער ארוך, חסר משמעת (אולי הייתי צריכה להציב לו גבולות בשלב הצמיחה ) ומבעס שכיסחתי בתחילת הקיץ ועכשיו אני מנסה לגדל חזרה כדי להגיע לשלב המגניב הזה שוב... לצערי השיער שלי הפעם גדל מאוד מאוד מאוד לאט.

מישהי עשתה צעד לעבר המכונה? הסתפרה קצוץ? מבין המבקשות לדבר?

בענייני היגיעה בתקופת התחדשות השיער.
אני עכשיו בשלב ביניים, לא ארוך וכבר לא קצר.
יש ימים שבהם הוא מתעורר עם נטייה שמאלה, יש בקרים שבהם הוא תומך בצד הימני או בכלל במרכז ואחורה.
כל יום והשיער שלו.
למי שלא קראה אותי, אציין ששיערי מתולתל.

מה שיפה הוא שהחלטתי שלא חשוב לי המראה שלו. מבחינתי הוא יכול להיות הכי מבולגן ונוטה לכל הכיוונים בו זמנית- אני לא שמה את כל תשומת לבי אליו. אני לא מסתירה אותו ולא מחליקה, לא מעגלת פינות. פשוט יוצאת החוצה ומרגישה טוב (או לא, תלוי ביום, אבל לא תלוי בשיער). ואני חושבת שבגלל שתשומת הלב לא ממוקדת בו אז גם שאר הסביבה לא. ואם מישהו היה מוצא לנכון להעיר עליו הוא היה זוכה לתגובה רגועה ועובר הלאה בסדר היום.
אני לא מחכה שהוא יהיה ארוך, אני איתו עכשיו וזה כל ההבדל בין קושי של ציפייה לבין שמחת הרגע.

_שמאנית משבט ההופי בצפון אמריקה אמרה לי לא מזמן
שאשה שלא קצצה את צמתה- כך היא הגדירה זאת-
לא פגשה את עוצמת יופיה וכיעורה של נשיותה
ורק כך תוכל לאהוב את עצמה עם כל מה שיש בה._

איזה דבר מדהים ומרגש ! גם אני הייתי הצמה שלי, הזדהתי איתה כמי שמייצגת אותי ואת כל מי שהיא אני עד שהרגשתי שנמאס לי. כשהבן השני שלי היה בן שנה הלכתי לספר וביקשתי שיגזור. הוא לא ידע איך לאכול אותי... אחר כך הארכתי וקיצרתי לסרוגין ואחרי כמה שנים חזרתי שוב לסורי ולצמה... ממש כמה ימים לפני פסח של לפני שנה וחצי, הרגשתי שנמאס לי, אני חייבת לצאת מעבדות לחרות. נכנסתי למקלחת בבית והתחלתי לגזור. הילדים היו בהיסטריה והתקשרו לאבא לדווח שאמא מסתפרת... אחרי המספריים לקחתי את המכונה (שעד עתה השתמשתי בה רק בשביל הבנים) והתחלתי לקצץ !!! (את האומץ קיבלתי מזה שיש לי אחות קצוצה כבר שנים רבות ואנחנו די דומות אז יכולתי לדמיין פחות או יותר איך זה יראה...)

לגמרי. אני אוהבת את עצמי עם כמעט קרחת, אבל עושה את זה רק פעם בכמה שנים ובזמן האחרון אני פחות בעניין. גם כי התבגרתי ופתאום השיער נעשה לי יותר חשוב, גם כי לא בא לי על הקמטים שכמובן יותר בולטים מאשר כשעושים קרחת בגיל 25 נניח. אבל הסיבה העיקרית שרוב החיים אני עם ארוך הא שאין לי ממש סבלנות לתחזק תספורות. יותר קל לי להסתרק פעם ביום ולאסוף מאשר ללכת פעם בחודש חודשיים למספרה או לתחזק תספורת עצמית לעתים קרובות. מקווה שלאלה שייסתפרו אצלי בעתיד בע"ה יהיה יותר קל לתחזק מאשר לי. כשאני רואה תספורת טובה על מישהי אחרת לעומת זה, אני מאד יודעת להעריך.

איזה דף כיפי ומרענן! אני עשיתי קרחת פעמיים , מזמן, וזה באמת נפלא ומומלץ. אבל זה היה באמת מזמן, לא בתוך זוגיות, לא כאמא. אבל בהשראת הדף הזה, שם הדף בלבד, שראיתי במה חדש אתמול, הלכתי למספרה וביקשתי "ריענון" (-: - היה לי ברור שהוא יידע מה לעשות עם המילה הזאת למרות שאני לא ידעתי עד הסוף מה אני רוצה. חזרתי לא שונה כל כך אבל עם שמן אגוז שיאה ריחני בשיער וחפיפה עם שמפו שמן עץ התה...פרח הלימון כמובן שחשבתי עלייך תוך כדי. נו בואי כבר לצפון! (היא ספרית טבעית, אתן יודעות (-: )

אני עשיתי פעם קרחת. הייתי נשואה. לא אמא. חזרתי מניהול איזו קייטנה, וגיליתי שנדבקתי בכינים.
עד שהוא חזר עם מה שנדרש, החלטתי שאין לי כח להכנס לזה - יאללה תביא את המכונה.
הסבים שהיו בשואה לקחו את זה קצת קשה.
לא עשיתי שוב קרחת, אבל כן הלכתי תקופה עם שיער קצר, כי היה יפה, נח ואהבתי.
בתיכון היתה משיהי , לא בשנתון שלי, שהסתפרה קצר. הכל מאוד קצוץ ושיער רק מלפנים קצת. מש קינאתי בה על האומץ. רציתי קרחת או קצר, ולא היה לי האומץ.
והנה ברגע אחד, לא הייתי צריכה אומץ, פשוט רציתי להפטר מהכל, ויפה דקה אחת קודם.

אז לדעתי עשיתי קרחת בדיוק לפני שנה. אני יכולה לבדוק לעומק, אבל אני לי הרבה זמן וסבלנות עכשיו...
זה דגר בי כמה שבועות, הרגשה כזו מהבטן. בעלי היה בחו"ל, אז חיכיתי עם זה עד שיחזור. ואז, אני חושבת שזה היה במוצ"ש, קבלתי את ה"סימן" דרך האתר. פתאום ראיתי שיש כאן את הדף הזה. קראתי בו, אהבתי מאוד את מה שנכתב כאן, ובעיקר את

_שמאנית משבט ההופי בצפון אמריקה אמרה לי לא מזמן
שאשה שלא קצצה את צמתה- כך היא הגדירה זאת-
לא פגשה את עוצמת יופיה וכיעורה של נשיותה
ורק כך תוכל לאהוב את עצמה עם כל מה שיש בה._

יצאתי החוצה והתקשרתי לשלוש חברות להתייעץ איתן. אף אחת לא ענתה. הבנתי שזה לגמרי שלי.
נכנסתי פנימה, ובקשתי מבן זוגי את המספריים. ופשוט גזרתי את הצמה. בעלי השלים את העבודה עם מכונה. אח שלי הגיע באותו ערב אלינו הביתה והתפעמנו לגלות כמה שאנחנו דומים. הדבר הראשון שעשיתי היה.. ללבוש שמלה...
הדבר השני בערך, היה, לכתוב כאן בדף, ובדיוק אז האתר יצא לחופשה השנתית, אז ההודעה נעלמה לה..
אח"כ גם קניתי עגילים צמודים לאוזניים (ואני בד"כ לא עונדת עגילים). כשבני התעורר בבוקר הוא שמח לגלות שגם אני עכשיו "קיפוד" כמוהו.
הדיעות היו מאוד חלוקות. היו כאלה שהתאהבו בקרחת וכשהם פוגשים אותי היום הם ממש מרגישים געגועים לתקופה הזו, היו כאלה שעד היום לא מבינים למה עשיתי את זה.
ומאז השיער גדל. אנשים שואלים אותי אם אני מגדלת. אני עונה שאני לא מגדלת, הוא גדל בעצמו.
ואני עוברת איתו כל מיני תקופות ושינויים ומרגישה איך שהשינויים ה"שיערתיים" כ"כ סימבולים לשינויים הפנימיים ובכלל.
והייתה לי עוד מחשבה, (זה היה מספר חודשים לאחר שנולדה ביתי), שבעצם השלת השיער, אני בעצם נפרדת מתקופה אחרת, תקופה של נערות, "תקופת היופי", כי עכשיו מגיע תורה של יישות נשית חדשה לקבל את היופי.
ואני שלמה מאוד עם כל התהליך. הדבר היחיד שמעט מצער אותי, הוא שלא חשבתי לשמור את הצמה ולהעבירה הלאה, למישהו שאולי יצטרך את השיער. אם והיה ואעשה את זה שוב, אזכור לעשות כן.
מה שהיה הכי חזק מבחינתי בעניין, היה שאני עושה משהו שמרגיש לי הכי הכי נכון, "שמה קצוץ" תרתי משמע, על שאר העולם והולכת עם התשוקה הזו להוריד את השיער. אגב, הרבה אנשים שאלו אותי אם אני מרגישה שהורדתי מעצמי "עול", ומשום מה, דווקא בשבועות הראשונים עדיין הרגשתי את כובד משקלו של השיער שלא היה שם. לקח לי זמן להסתגל לקלות הבלתי נחפפת הזו.

ובהודו אומרים new hair, new karma זו הסיבה שכשמישהו מצתרף למינזר מגלחים את ראשו.

הסיפור של דג חתול על תאילנד הזכיר לי משהו.
לפני כמה שנים עשיתי פר"ח במועדונית, רוב הילדים היו ממוצא אתיופי.
כשהחברה שהדריכה איתי עשתה קרחת, הילדים לקחו את זה ממש קשה.
רק אח"כ גילינו שנשים אתיופיות עושות קרחת לאות אבל. הייתה שם אישה שבעלה התאבד והיא עשתה קרחת. הילדים שלה באמת לקחו הכי קשה את הקרחת של החברה שלי.
כמו פורנוגרפיה, גם קרחת היא עניין של גיאוגרפיה....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשבטים האפריקאיים, הנשים מגלחות את שיערן. משום שזה נהוג כך, זה נראה להם טיבעי. לעומת זאת, היכן שקרחת לנשים לא נפוצה, לגלח את הראש דורש לדעתי אומץ. אם הרבה נשים תעשינה זאת,זה יראה יותר טיבעי וגם נשים שרצו וחששו אני מניחה שהן יעשו. הכל עניין של נוהג. אני כבר תקופה רוצה לעשות קרחת, אבל החשש מהתגובות של האנשים מרתיע אותי.

תרמתי שיער במספרה. הסתפרתי- ועוד אמרו לי תודה! כ(שאני גוזרת ציפורניים לא מגיבים בכלל.) אפשר לתרום מ- 30 ס"מ והעור מרגיש כל משב רוח בצמרמורות נעימות... נחת.
ובעיניין האסטתיקה- זה תלוי בטעם של כל אחד- אחת אוהבת את עצמה עם רעמה ברבית ואחת מרגישה יפה כשהיא תורמת שיער לחולות סרטן. אני למשל. רק מלראות את התור של האימהות עם הבנות על המדרכה שבאו לתרום ולהיות חלק מהדבר המרגש הזה- כבר אני מרגישה קצת יותר שווה. מבחינתי- עליתי בדרגה.
שמישהו אחר יזיע עם הפרווה שלי בחום הזה, מה אני פראיירית?

אני החלטתי לפני מספר שנים שבכל יום הולדת שלי אעשה משהו בשביל האחר. סוג של מתנה בשבילי לקבל סיפוק מלשמח אחרים.
מאז ומתמיד הייתי עם שיער מלא וארוך מאוד וביום ההולדת 30 שלי (אני בת 31) החלטתי לתרום את שיערי ובנוסף גם התנדבתי בעמותה לקראת מבצע ההתרמה שהיה להם באותם חודשים.
הכנתי את עצמי כחודשיים לפני וזה לא היה קל. היו פעמים שרציתי לבכות מההחלטה ואז הבנתי שלי יש את הבחירה וזה יגדל לי שוב מהר, אבל לילדות המסכנות האלה אין ברירה וזאת מחשבה נוראית להיאלץ ׳להיחשף׳ ככה בגילאים צעירים, בליווי מה שתו האופנה והטלוויזיה מכתיבים לבחורות צעירות בימנו.
היום השיער שלי בריא, מלא וכבר מגיע עד אמצע הגב ואני יכולה להיות מרוצה ולקוות שאיפשהו ישנה ילדה שאולי הצלחתי לשמח, ולו במעט, המרגישה יפה יותר.

תענוג לקרוא כאן את הסיפורים שמאחורי הקרחת, גם בי זה בוער זמן ארוך, מקווה להתקצץ בקרוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לך אומץ להתקצץ? אני משערת שעוד רוצות, אבל חוששות מתגובת הסביבה.

אין לי אומץ אבל יש בי רצון חזק, יותר בעניין של ההרגשה "ללכת על זה" מאשר להיות קירחת כי אני אוהבת את עצמי ככה ובטוחה שיהיה לי פחות יפה אם אוריד את כל השיער אבל זה לא מרפה ממני, כן יש חשש מהתגובות בהחלט בייחוד למי שרגילים לראות כל החיים עם שיער ארוך, מאיפה מגיע הדחף הזה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חושבת על זה מבחינת נוחות ומנוחה מהתעשקות בשיער. לתקופה מסויימת. הרי הוא גדל כשמחליטות להפסיק. צריך את האומץ ויאללה להתקצץ.

זה בהחלט הזמן המתאים

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עשיתי את זה, כשניצלתי את ההסתגרות בבית. שכנעתי את בעלי שהתרצה לעשות לי. נכון שגם הססתי וברגע של אומץ, הפקרתי את הראש לבעלי, לאחר ששכנעתי אותו לעזור לי.
ההרגשה מוזרה, אבל נוח מאוד כך.

פלוני אלמונית אלופה, זה ממכר ברגע שמתרגלים לקלילות ולרוח על הקרקפת, נוח, חסכוני, מרענן ובריא!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את אומרת מניסיון?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

במשך עשרות שנים אני מתהדרת ברעמת שיער מאוד מאוד ארוכה, כשלאורך כל השנים האלו אני מתה לגלח את הראש למשעי ואין בי את האומץ. בחודשים האחרונים זה ממש בוער בי וכבר עמדתי מספר פעמים לעשות זאת ונמנעתי. אני מרגישה שקרחת "על הסכין" זה הדבר שהכי נכון לי עכשיו ולשנים הבאות רק צריכה להרגיש לגמרי שלמה עם ההחלטה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך בא לי לעשות קרחת עם מכונה כזאת היא מעולה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפני 10 שנים גילחתי את הראש לבד התוצאה היתה תענוג גדול אבל קשה לביצוע השיער גדל והגיע שלב שהציק לי מתחת לפאה
לפני שנתיים חברה סיפרה אותי קצוץ ... התספורת עוררה בי רצון ישן לגלח שוב..הפעם לקחתי את המכונת גילוח של הבן שלי וגילחתי את העורף אולי הגיע הזמן לחזור לקרחת ??

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש למישהו המלצה למכונת תספורת שיש לה מצב של 0 m"m ?

יש את הwhal שהיא מקצועית moser גם טובהhttps://www.payngo.co.il/237611.html

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על תשובתך .. פתחתי את הקישור למכונה ששלחת אבל זה נראה כמו מכונה רגילה .. אני מחפשת מכונה שתהיה לה ממש אפשרות לגלח לי את הראש שהיא ממש מגיעה ל0 כמו תער

ייש לך את הBraun או הAndis שהם ממש 0.0 כמו תער אבל צריך קודם לעשות 0 רגיל ואחר כך לעבור על זה עם המכונת גילוחhttps://www.payngo.co.il/256457.html

יש מצב כזה להשכיר מכונת תספורת ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה דף מרתק ומעניין { לנשים כמוני שאוהבות לעבור משיער ארוך לקרחת על הסכין }







הפעם הראשונה שהסתפרתי וגילחתי את כל הראש {עשיתי את זה לבד ולא אעשה את זה שוב לבד זה היה לא קל } היתה לפני 20 שנה בשלהי החורף...אתם לא תבינו כמה כיף {וגם מעייף}היה ליגוע בקרחת .. לא נותרה שום שערה על הראש..
כל שנה בחורף עולה בי הרצון לראש מגולח למשעי אבל מאז שהתקלקלה לי המכונה אני רק מקצצת במספריים קצת .. היתה שנה שקיצצתי במספריים ואז עם סכין גילוח גילחתי את העורף. אבל את כל הראש זה קשה
.השנה הרצון לקיצוץ הקדים .. החורף עוד לא הגיע וכבר כמה ימים שאני ממש רוצה להסתפר ולגלח ,השיער שלי ארוך ככה שיש הרבה מה לקצץ .. אני רק חושבת על הרעש של המספריים המקצצות ואחר כך זמזום המכונה המכסח את הראש והפינאלה קול פצפוץ השיער שנותר המתגלח ע"י סכין הגילוח ..וכולי מתמלאת התרגשות ..
טוב הלכתי לבדוק מכונות תספורת באינטרנט ..

אני עובדת עם בנות חרדיות ... אחת מהן היא חסידית היום היא פתאום אומרת לי שהיא חיבת להסתפר , היא כל כך התרגלה לקרחת שאם השיער גודל לה קצת זה מעצבן אותה ..
אם היא רק היתה יודעת מה היא עוררה בי בשיתוף שלה .. כמה שגם אני רוצה ...

היי בנות ..איזה דף נפלא ..אני רוצה לספר לכן מחוויותי בעיניין התספורת שלי ..אני גרושה חרדית חובשת פאה ותמיד השיער שלי מתחת לפאה היה אסוף לקוקו .זה היה מציק לי ובמיוחד בזמן הקיץ..הייתי ממש סובלת מהחום. הגרוש שלי מאוד אהב את השיער הארוך שלי ולא נתן לי לקצר אותו .ממש השתוקקתי .במשך שנים כשהבן שלי היה קטן וזקוק לתספורת אני זו שהייתי לוקחת אותו למספרה.זו היתה מספרה רק של גברים .והייתי יושבת שם וממתינה ורואה גברים מסתפרים וחלקם אפילו מהמגזר החסידי שמגלחים את הראש ומשאירים פיאות.זה היה מרגש אותי לשמוע את צליל המכונה והמספריים ולראות את הספר משתמש בתער שלו לגלח ...וממש הרגשתי שאני רוצה לקפוץ לכיסא שהספר ולומרלו שיגלח לי את הראש ...חלק עם התער...כשהבן גדל ונהיה עצמאי וכבר לא רצה שאגיע איתו למספרה ...הייתי עוברת ברחוב ומציצה לתוך מספרות..זה היה מתסכל אותי .לא לחוות את גילוח הראש.בגלל בעלי...כשהתגרשנו לפני שנתיים .הדבר הראשון שחשבתי עליו זה שאני עושה קרחת !! לא פניתי לפאנית שלי כי כבר הייתי אצלה מספר פעמים לסדר את הפאה וראיתי נשים מתגלחות אצלה במכונה ..וזה לא עשה לי כלום .רציתי לחוות את הריגוש להסתפר דווקא אצל ספר שגם מגלח עם קצף ותער .שוחחתי על כך עם חברה טובה .שהציעה רעיון .שנמצא ספר שמגיע עד הבית.כי לאישה חרדית לא שייך להכנס למספרה .מצאנו ספר מדהים ורגיש.שמבין עיניין ..הזמנתי אותו לבוקר אחד שהיה לי חופש מהעבודה בגן.וממש התרגשתי רק מהמחשבה על התהליך ועל כך שסוף סוף אני עושה את זה.ההמשך יבוא.....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

[email protected]
מי שבא לו לספר אותי קרחת מוזמן לשלוח לי הודעה

לחרדית מגלחת אני ממש מקנאה בך ! כשכבר אני מריחה את הקיץ באופק.אני חושבת על החום עם כל הרעמה מתחת לכיסוי ראש.נתת לי קצת אומץ להסתפר.אני לא יודעת אם אעשה קרחת כמוך .אבל משהו קצוץ אני בוודאי רוצה.אם יש באפשרותך להביא לי את הטלפון של הספר שהשגת לך זה שמגיע עד הבית אני אשמח .

תשלחי לי הודעה למייל שלי [email protected] ואעביר לך את הטלפון של הספר ..מאוד מומלץ ..ובזמן שנוח לך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חרדית מגלחת...כ"כ נהניתי לקרוא מה שכתבת .. הסיפור שלך כ"כ דומה לשלי ... אשמח להיות בקשר איתך אם תרצי ...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דתיה רוצה להסתפר .... אצלי הרצון לתספורת וקרחת מגיע דוקא בחורף ...

רוצה להסתפר אשמח אם תהיי בקשר איתי ..ציינתי את המייל שלי

שלום 
מאוד אהבתי את הדף הזה 
גם אני רוצה ומתכננת לעשות קרחת  מאוד בא לי לקצץולהוריד את כל השיער
אני קצת מתלבטת בעניין
אני מצרפת את המייל שלי אם מישהי רוצה לכתוב לי לשם בנושא אני ממש אשמח
[email protected]