היום נסענו לבקר חברים, אצל ההורים שלהם. אח של החברה שלי, בעל חברת הייטק, עשיר מאוד מאוד מאוד, בקנה מידה כזה שהכסף כבר לא ייגמר לו, גם אם יוציא כל יום הרבה מאוד כסף. וילה בסביון, רכב בשווי רבע מליון שקלים (לאשתו רכב זהה), אופר, מנקה. כל יומיים בחו"ל, חיים הכי הכי טוב שאפשר.

הילדה האמצעית נכנסה בוכיה באמצע המשחק: "גמרו לי את הקוקה-קולה לימון". ההורים: "אל תדאגי, נקנה לך אחר".

אני לא יודעת מה היה קורה אם היה לי כסף בכמות כזו, שלא נגמרת לעולם, אבל היום אני יודעת שיש דברים (רובם) שאני לא אומרת עליהם דבר כזה.
מה, באמת כסף מסדר הכל? אולי הוא מסדר חומר, אבל לא רוח ונפש...

אפשר לומר שעם כסף כנראה שהייאוש באמת נעשה יותר נוח. אבל כסף לא מבטיח הכל ולא מקיים הכל ולא מסדר הכל. כל הכסף בעולם לא יקנה לך אהבה אמיתית (חברה שלי היתה אומרת, "לפחות אני יכולה להיות בטוחה שלא רוצים אותי בגלל הכסף" (-; ), כבוד, בריאות (בחלק מהמקרים) גופנית ובטח שלא נפשית, יכולת ליהנות מן הדברים - אלה שבאים בחינם ואלה שאפשר לקנות, חוש הומור, שלמות עצמית, וחלב אם...

(לי) זה ברור שכסף לא יכול לפתור הכל, אבל כמו שאמרת, הייאוש נעשה יותר נוח, נוח, נוח. כשיש כסף אי אפשר לאכול יותר מ 3 פעמים ביום, אבל אפשר לאכול יותר טוב (אני בטוחה שיש כאן מי שיחלוק על המשפט הזה, בעיקר על ה טוב), אבל אפשר לקנות שירותי בריאות טובים יותר (השתלת משהו לדוגמא)...
לפעמים עם הכסף בא הכבוד, אבל אני כמו החברה שלך, שמחה שלא רוצים אותי בגלל הכסף שאין לי, אלא בגלל מה שיש לי להציע ללא כסף...

לגבי בריאות נפשית, אולי דווקא המשפט הזה: אל תדאגי, נקנה לך אחר כבר מעיד על הבריאות הנפשית של הילדה הספציפית, או על הבריאות הנפשית של כולם.

<הלוואי והיה לי את כל הכסף הזה כדי שהייתי יכולה לשלוח אותם לבית ספר פתוח שעולה 10,000 ש"ח בחודש ולהישאר עם ליבי עוד שנים רבות...>

כן, הקדמת אותי, רציתי להוסיף שהמשפט הזה
אל תדאגי, נקנה לך אחר מראה שכסף לא מקנה חינוך טוב.
דבר אחר שאני רואה סביבי בכל יום - לא צריך להגיע להשוואה עם וילה בסביון כדי להתחיל עם תהיות פילוסופיות לגבי כסף/חופש. כשאני חושבת על זה, להורים שלי בגילי היה הרבה יותר חופש, בכלל אי אפשר להשוות. היו חוזרים מהעבודה בצהריים/אחרי הצהריים, היה זמן להיות עם הילדים, מקום העבודה היה בטוח, המשכנתא כבר שולמה. ואני והרבה מהחברים שלי - איפה. אם יש מקום עבודה, הוא לא בטוח; המשכנתא חונקת, ודבר מוביל לדבר (אי אפשר לגור במקום אחר, כי זה רחוק מדי מהעבודה; אי אפשר לעבוד במקום אחר, כי קשה מאוד למצוא עבודה, כמעט בכל תחום; אין זמן לבלות עם הילדים, כי מקום העבודה מצפה ממך לעשרות שעות נוספות בחודש - בכלל הן לא נוספות, כל מודעה שנייה בעיתון מלווה במילים "נכונות לשעות עבודה מרובות"/"נכונות לעבודה מאומצת" וכו'). בקיצור - לא קל.

שגית,
גדלתי בסביון כשהיא עוד היתה שכונה לא מפוארת במיוחד. לאורך ילדותי ערכה של סביון מהבחינה הנדלנית עלה כל הזמן. כשהגיע המצב לכדי כך שהגיעו ממש עשירים לסביון גיליתי דבר מעניין - כסף מסדר בית טוב. היו לי הרבה חברים מבית טוב. אבל המשפחה - זה כבר סיפור אחר.

כסף אינו טוב או רע. כסף הוא כסף. השאלה מה עושים איתו.

צפריר - בדיוק. זו התמצית. אבל, אני בטוחה שזה הכל בעיני המתבונן. בדיוק כמו שאני הייתי שולחת את הילדים שלי לבית ספר פתוח שעולה הרבה כסף, הם משקיעים בלקנות דיאט-קולה-לימון לבת שלהם, ועוד דברים שפחות מעניינים אותי. הם (ונצא מהמשהו האישי הזה על המשפחה שפגשתי היום) יחשבו שזה מיותר להשקיע כסף בחינוך הילדים כשזה מגיע ב"חינם" מהמדינה, ואני חושבת על כמה זה מיותר לקנות עוד בגד של GAP או לא יודעת מה דומה.

שגית,
ההבדלים שציינת לא נובעים מכמות הכסף. אפשר להיות עשיר ו-"טבעי" ולהפך, ואפשר לשלוח לגן יקר עם דיאט-לימון.
כתבת : אני לא יודעת מה היה קורה אם היה לי כסף בכמות כזו, שלא נגמרת לעולם. תניחי שלא היה קורה כלום חוץ מזה שלא היית צריכה לדאוג לכסף.

אנחנו מאוד אוהבים להסתכל על מי שישי לו ולומר "כסף זה לא הכל". גם בריאות זה לא הכל, גם אהבה זה לא הכל (למרבה הצער), אבל נח לנו להרגיש שיש לנו משהו שאין להם.

הקיצר, אם התלבטת, על תפחדי להתעשר (-;

ולצפריר - כסף הוא טוב, כי תמיד יש יותר טוב מאין. מה שעושים איתו יכול בהחלט להיות רע.

בעיני זו משימה הרבה יותר קשה להיות עשירה (אולי בגלל זה אני לא). העושר מספק הרבה יותר חופש בחירה ומרחב תמרון ונראה לי שהייתי נאבדת לגמרי. העובדה שאני צריכה כל הזמן לחשוב ולברר מה אני רוצה (כי אין לי משאבים בלתי מגובלים חומרית) גורמת לי באמת לעשות את זה ולקבוע סדרי עדיפויות של מה חשוב ומה פחות חשוב. המון כסף היה גורם לי (אולי) לאבד את היכולת הזו. אני מכירה לפחות שני אנשים עשירים שיש להם את היכולת לחיות בנוח עם החופש הזה בצורה שמבטאת את היכולת שלהם ואת הייחודיות שלהם. שניהם דרך אגב יודעים שכסף זה לא הכל.
אולי אם אתאמן בגלגול הזה לדעת מה אני רוצה ותמיד להיות נאמנה לזה, ללא שום קשר לכסף, אוולד עשירה?
ודרך אגב, הקולה לימון בכלל לא טעימה וגם אני קונה לפעמים משהו אם נגמר.

הרבה כסף לא מקנה אושר (יכול לקצר את הדרך אבל יכול גם להאריך)
הרבה כסף לא בהכרח מביא שמחה
הרבה כסף לא תמיד יוצר הרגשה של סיפוק
יש הבדל אם הרווחת את הכסף, או גדלת לתוכו או ירשת אותו.
אני מעיזה לומר שיש יותר עשירים מרוצים מעניים מרוצים.

ובכל זאת, זה מאד נחמד כשיש כסף, זה מסדר חיים מאד מאד נוחים. חיים נוחים יכולים להיות תשתית להתפתחות אישית, להקמת משפחה, להגשמה עצמית.

>יש לאגליה עוד הרבה לומר בעניין, אבל אין לה זמן<

אם חושבים על צניעות כעל ערך, אז באמת הכסף יכול להקל בהרבה דברים, ואפשר להמשיך להיות צנועים גם עם הכסף. אבל אם חושבים על כסף כעל ערך, זה כבר מאוד מבלבל....מהכרותי עם ילדים שגדלו עם כפית פלטינה בפה, מה שהופך למאושר זה היחס שאתה מקבל מהוריך וכו' ולא כמה ואיזה נעלי התעמלות יש לך במגירה. ובפועל הרבה פעמים דווקא הילדים הללו גדלו עם פחות יחס מההורים שהיו עסוקים (איך לא?!) בלעשות עוד כסף ולמצוא דרכים לבזבזו (כמובן שרצוי ללא הילדים, יש אופר בשביל זה)
אמא שלי תמיד אומרת שגם עשיר גדול לא יכול לאכול שמנת עם יותר מכפית זהב אחת, הפנמתי...
בתחושה שלנו (זוגי ואני) הרבה כסף יכול לעזור לך לעשות הרבה חסד. וצריך להשתדל לעשות את זה.
חסד זה מגוון של דברים - לא רק קשורים במסכנות ובחולי. אם אדם הוא עשיר בגלגול הזה, יש לזה סיבה - שהוא יוכל להשאיר חותם על העולם עם זה. לעזור לקהילה וכו'.
מספרים על ר' עקיבא שכשחזר אחרי 12 שנים שלמד בהן תורה עם 12000 תלמידיו, ביקש ממנו כלבא שבוע סליחה על שהתנכר לו ולבתו (של כלבא) - רחל ונתן לר' עקיבא מחצית ממונו, ומאז היה לר' עקיבא מספיק כסף ללמד עוד תלמידים ולעזור להם. אם כך אז כדאי שיהיה לך כסף ותוכל לעזור איתו לאחרים.
<סופסוף מצאה עדינה מאוד סיבה טובה לצורך בכסף, עד עכשיו לא היה ברור לה למה צריך את זה>

בכל פעם שאני קונה משהו אלקטרוני (לאחרונה מדפסת) אני חושבת האם זה הופך אותי למאושרת. ביום הקניה: כן. אבל זהו. זה עוד חפץ. זה לא עושה אותי מאושרת. אחרי יום יומיים, שוככת ההתלהבות וחוזרים לדברים האמיתיים:
אני נעשית מאושרת מדברים אחרים. אני מניחה שאני לא שונה מאנשים אחרים כאן. אני מאושרת כשהבת שלי זוחלת, נעמדת, מתיישבת, אומרת א-בא. אני מאושרת שיש לי כזו משפחה (עם הוויכוחים ועם החיכוכים), אני מאושרת שאני בריאה (אח, איזו פולניה טובה...) וכמובן שגם הסובבים אותי.

אפשר לעשות שאלת סקר, מה הייתם עושים לו הייתם זוכים בלוטו - מישהו מעוניין? (אני עוד לא פיניתי את הכלים מארוחת הערב, ויש לי עוד שלוש מכונות לקפל, וקצת עבודה, אז אולי אגיע לזה מחר (-: )

למשל, להעסיק מישהי שתפנה את הכלים מארוחת הערב ותקפל את כל שלושת המכונות...
וברצינות: בית. בדיוק כמו שאני רוצה. שלא תחשבו שזה משהו, בסך הכל בית מבוץ ועץ. אבל הכי הכי יפה בעולם.
יכול להיות שגם מנקה...
קשה לי לדמיין מה אני צריכה שאין לי כרגע...

מסכימה עם עדינה מאוד.
וחוץ מזה - עדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה.

אגליה, שום דבר הוא לא "תמיד" ולא "בהכרח" טוב. זה לא אומר שהוא רע או מיותר.
נועה - עושר הוא לא יותר בחירות, הוא בדרך כלל בחירות ברמה אחרת. במקום להתעסק במה את רוצה בקטן, הקטן הופך לטריוויאלי ואת עסוקה במה את רוצה בגדול.

התשובה שלי למסעדה די משעממת - הייתי שם את הכסף בנכס מניב (נגיד אפילו בבנק) וחי יופי מהתשואה בידיעה שכל מה שאני עושה מעתה והלאה הוא מבחירה ולא מצורך.
עכשיו כל מי שמהנהן צריך לשאול את עצמו - למה לחכות ללוטו? אפשר להתחיל לעשות את זה בקטן גם קודם ולחיות יותר בצניעות.

אני עדיין רואה בהסברים שלנו כמה עשירים לא מאושרים וכמה אפשר להסתדר בלי כסף כמכשלה פסיכולוגית או הסבר לדיסונס. נקודה קטנה למחשבה (למרות שנקודה זה משהו חסר גודל...) למי שעדיין חושב כך: עד כמה החיים שלך היו יותר מאושרים אם היו לכם פחות נגיד 2000 ש"ח כל חודש?

אם הייתי זוכה בלוטו:
בתחושה שלנו (זוגי ואני) הרבה כסף יכול לעזור לך לעשות הרבה חסד. וצריך להשתדל לעשות את זה.
בגלל זה קצת מפחיד אותי להיות עשירה מעבר לצרכי. זה בא עם תחושת אחריות לעשות טוב עם הכסף שלך לחברה. אני אגואיסטית מטבעי, מה לעשות...

מצד שני עם 2000 ש"ח פחות אולי הייתי צריכה להתמודד עם כל מיני מינוסים בבנק וצרות עם כסף ממש עושות אותי חולה, פיזית ונפשית. הייתי שם ואני מאוד לא רוצה לחזור לזה.

אם הייתי זוכה בלוטו? זה משחק שאני משחקת עם עצמי בראש מאז ילדותי.
אני מרגישה מאוד בדומה לעדינה מאוד, והיא באמת הזכירה לי חלק מהדברים שהשפיעו עלי (גם "הלורד הקטן").
אז קודם כל - כמו שגית, בית בדיוק כמו שאני רוצה. בית אקולוגי, עם גינה גדולה.
מה שבאמת הייתי רוצה, זה שטח אדמה מספיק גדול, כמו חלקה א במושבים, שאפשר להקים עליו שלושה בתים, בעצם ארבעה: בית אחד לנו, בית אחד לאבא שלי, בית אחד לאחותי (צריך לחשוב אם נעשה דו- או לא. בינינו, רצוי שלא נהיה ממש "צמודים"...), ועוד בית קטן (סלון עם מטבח, וחדר שינה אחד) בשביל סבתא שלי, שתגור איתנו אבל שתרגיש עצמאית ביחידה נפרדת (הסיוט שלה זה לגור בחדר "אצל" מישהו). זה פרוייקט שדורש המון המון כסף. אבל זה מה שהייתי עושה אילו הייתי זוכה (כדאי שקודם אקנה כרטיס פעם...) - בונה לכולנו בתים לגור ביחד.
ואחר כך:

• לקנות בשביל סבתא שלי מכונית ולהעסיק נהג, שייקח אותה לאן שהיא רוצה מתי שהיא רוצה. לגבי אוכל וניקיון, הייתי רוצה שהיא תאכל איתנו, אבל היא תחליט. אולי היא תרצה מישהי שתבוא אליה ותבשל ותנקה לה כל יום.
• לעזור לגיסי וגיסתי לעבור דירה. (כסף, כסף) (גם לאחותי, אם היא עדיין לא תרצה לעבור לגור בבית שבנינו לה לידנו).
• לעזור לחברה שלי עם הדירה שהיא רוצה לקנות, שלא תצטרך שום משכנתא.
• לתרום לכמה אירגונים שקרובים ללבי - "באופן טבעי", לה לצ'ה.
• בבית שלנו נמשיך לחיות את החיים הצנועים שלנו אבל כל שנה נוכל לנסוע בלי בעיות לטיול בחו"ל עם הילדים.
• אני גם לא רוצה בית גדול, אבל כן הייתי מקדישה שם חדר מיוחד לבעלי, שבו יהיו לו מערכת קולנוע וקול ומחשב, והוא יוכל "לברוח" לשם ולראות סרטים ולערוך במחשב ולהאזין למוסיקה שלו בכיף ולצפות בטלביזיה. וגם הייתי מסדרת בחדר העבודה ספה שנפתחת למיטה כדי שנוכל לארח אצלנו סוף סוף.

ומובן שחלק מהחלום קשור לזה שגם בעלי יצטרך לעשות רשימה של הדברים שהוא היה רוצה לעשות עם הכסף. גם לו יש כמה אנשים שהיה רוצה לעזור להם, וכמה מטרות שהיה רוצה לתרום להן.
מצחיק, שפעם היו לי הרבה יותר אנשים שרציתי לעזור להם. במשך השנים, כולם הגשימו את המטרות האלה בעצמם...
גם אנחנו הגשמנו הרבה מטרות בעצמנו, וכך הרשימה שלי התקצרה...

הייתי מרשה לעצמי את כל הטיפולים האלטנרנטיביים שבא לי. וגם לאהובי.
הייתי שמה את כל הכסף בבנק וחיה מהריבית (כן בועז חן, אפשר גם עכשיו, אלא שעכשיו הריבית מספיקה בקושי לרבע שכר דירה).
לא הייתי צריכה להוכיח להורים שלי שלא צריך לדאוג לי, כי 'מאין תבוא פרנסה'.

_מצחיק, שפעם היו לי הרבה יותר אנשים שרציתי לעזור להם. במשך השנים, כולם הגשימו את המטרות האלה בעצמם...
גם אנחנו הגשמנו הרבה מטרות בעצמנו, וכך הרשימה שלי התקצרה..._- בשמת- זה לא מצחיק אלא מרגש מאוד שבעצם כמעט אין דבר העומד בפני הרצון! גם אנחנו אט אט הגשמנו חלק מהדברים (החומריים )שרצינו, עכשיו אנחנו עובדים על הרוחניים...הרבה יותר קשה. אבל המפשט שלך נותן פרספקטיבה על החיים מ"מרום שנותינו" ...

אני עדיין רואה בהסברים שלנו כמה עשירים לא מאושרים וכמה אפשר להסתדר בלי כסף כמכשלה פסיכולוגית או הסבר לדיסונס- זה נשמע לי שלמרות הכל אתה צודק. וכל אחד היה רוצה חיים יותר קלים.
אבל האושר לא קשור לגמרי לקלות לא?

לא לגמרי, אבל אם אתה לא פקיר הוא קשור הרבה פחות לקושי...

בהקשר של ה "רומנטיזציה של העושר" יש עוד מחלה שראוי להזכיר - ה "רומנטיזציה של העוני"
פעם חשבתי שלהיות בעל זמן חופשי או בבית עם הילדים זו העדיפות העליונה ובטח שבטח על פני לעשות כסף.
היה לנו מכר מאוד עשיר שהיינו פוגשים על הספסל בגינת כלבים שכונתית והוא היה שואל אותנו בתדהמה למה אנחנו ימים על הספסל בגינה ולא רצים לאנשהו לעשות כסף
אז אנחנו היינו עונים לו שהוא עשה את כל הכסף שעשה בשביל שיוכל לבוא שעות עם הכלב לגינה ואנחנו פשוט באנו...
היום אחרי ככה וככה שנים וילדים
ברור לי שבית בלי כסף עם טלפונים מהבנק ומקרר ריק זה דבר מאוד לא נעים ואין לי יותר שום רומנטיזציה של הענין.
כלומר למי שנשאר בקייטנה של החברה המערבית, ולא פרש למיקרונזיה נגיד, יש רק דרך אחת לנהל חיים נעימים - לדאוג שיהיה לו כסף! פשוט כל המערכת בנויה על כך. שאם אין לך כסף אתה לא באמת יכול לנהל את חייך גם אם הם פשוטים עד מאוד.

רק עכשיו נכנסתי וראיתי את הדיון הזה אז הרשו לי לחזור לדברים הראשונים שנכתבו לפני מספר ימים. מה לא בסדר בהגיד לילד שנגמרה לו השתיה, נקנה לו עוד אחד? בגלל שזה קולה לימון? ואם זה היה מים? אחד הדברים שאני חושבת שחשוב להבהיר לילדים זה כל לא יחסר אף פעם ואם נגמר - נקנה חדש. ואם לא רוצים לסיים מהצלחת אפשר לזרוק ללא בעיה כי זה לא יעזור לילדים הרעבים בהודו!!!!

אני מתקנת את הכתיב הלא ברור בהודעה הנ"ל - אחד הדברים שאני חושבת שחשוב להבהיר לילדים זה שאוכל לא יחסר אף פעם, ואם נגמר נקנה חדש. ואם לא רוצים לסיים מהצלחת אפשר לזרוק ללא בעיה כי זה לא יעזור לילדים הרעבים בהודו!!!!

הבעיה היא לא קולה. הבעיה היא שאני מניחה שעל כל דבר שנגמר, אובד, מתקלקל - לאו דווקא אוכל - קונים לה חדש.

ולא תמיד אפשר לקנות אחר, ואז מה יהיה? (הפולניות שלי היא עצומה, שזה לא יאמן) אוכל לא יחסר, אבל מותרות, סביר שכן...

גם חוסרים לא יחסר...
אפשר לקנות לה חדש ולהתאפק עד החוסר הבא.

ואני בכלל חושבת שקולה הורסת את השיניים, אז זה דווקא לטובתה
< יעל לומדת למבחני הרישוי וחושבת רק על שיניים >

אני כל כך מסכימה עם הדברים שלך יפעת, וממש מזדהה איתם, בעבר (הלא רחוק) היו לאלי ולי המון ויכוחים בנושא הכסף, הוא טען שאני עושה עניין יותר מידי גדול מכסף, אבל כשיש מחסור, זה סוחט ממך כל כך הרבה אנרגיה, על דאגות, על איך נסתדר, מתח נפשי וכו', ואז אני מוצאת את עצמי מתעסקת עם האנרגיה הזאת בצורה מאוד שלילית, כלומר מתמקדת באין ומגדילה אותו. עכשיו אני מרגישה שדי יצאנו מהמעגל הזה וזה כמובן משפיע על כל התחומים בחיים שלנו, עדיין אנחנו לא בפלוס ויש כל מיני חובות, אבל אנחנו בדרך הנכונה.
מצד שני להיות גרידי זאת מחלה הרסנית אחרת.

בועז - משפט גדול. נתת לי משהו לחשוב עליו.

למה? דווקא התוכן שלו מעניין.
אולי צריך לאחד אותו עם דיונים דומים (באיזור פשטות מרצון ודומיו), אבל אפילו בזה אני לא בטוחה.

לדעתי להשאיר כמו שהוא.

מדהים. איזה כיף... לטעמי - כסף הוא אמצאי ולא מטרה. העניין הוא איך לגרום לאנשים למלא את עצמם - ולא ע"י קניות - וזה המצב כיום: אם אתה לא מגהץ = אתה לא קיים... הכסף והקניות כאילו ממלאים איזה חלל - אולי כל תרבות ה"סלבס" המטופשת והאינפאנטילית גורמת לאנשים לבזבז את כספם ולהרגיש שמעצם הרכישה הם כביכול מתקרבים קצת להיות דומים לאותם מפורסמים...

שאלתי את אחייניות ואחיין שלי מה הם כל אחד מהם היה עושה עם מיליון דולר (גילאי 13, 12, 11). הם ענו באופן שיטתי ומאורגן להפליא, הרבה יותר חכם ממה שאני הייתי עושה. גם הגענו למסקנה שאת רוב החיים שלהם הם לא היו משנים - ככה שעם הרבה או בלי הרבה כסף - הם חיים את החיים שלהם בדיוק כפי שהם רוצים (טוב, לא שהם לא ידעו את זה, אבל דודה שלהם לא ידעה את זה).
מה זה אומר? שלפחות החינוך מתקדם ולא הולך אחורה כי המינוס בדיוק להיפך ואם הם בגיל יומיים יודעים יותר ממה שהדודה שלהם יודעת בגיל שכבר-משתמשים-בנרות-סמליים-על-עוגת-יומולדת - אז יש תקווה לגויים .

עכשיו נותר רק לארגן להם 3 מיליון דולר...

חלפו שלוש עשרה שנים מההודעה האחרונה כאן....

עדיין באופן אישי נכונה לאתגר לממש שלושה מליון דולר...

אסתפק בהבטחה להזדקן בכבוד שזה אומר שהפנסיה תספיק לאוכל , שכירות (אין לנו דירה ועם "היחסים" עם ההורים שלנו בכלל לא בטוח שתהיה) ושיניים שיודעות ללעוס. אין צורך במעבר לזה.

בעקבות נקודה לדיון שעלתה כאן לגבי מהו בדיוק כבוד: כשאפשר להרגיש מספיק טוב עם מה שיש וגם עם מה שאין. יש לי כרגע כסף לטיפול נפשי מאוד יקר כי אני עובדת ומקבלת קצבה מביטוח לאומי, וזה מספיק לי בחיים. התקווה שלי היא שבגיל הזקנה אצטרך פחות טיפול וישאר כסף לטיפול בבעיות הזקנה ולסרט שלוש פעמים בשבוע. ד"א בימי שלישי סרטים לאזרחים ותיקים עולים 10 ש"ח.

להזדקן בכבוד
משאלה נהדרת.
גם לחיות בכבוד בהווה ... .

כבוד הוא עניין סוביקטיבי בעיני , בגלל הרבה מרכיבים


המרגיעון אומר :
אפשר להזמין הזדמנוות...