2 תמונות מספר של אינה מיי גאסקין לא עוזבות אותי: אישה בלידה ראשונה, בזמן יציאת הראש של תינוקה, שעונה לאחור ומחייכת חיוך ענק של עונג, של אושר וכל כולה בהויה של חסד, של אור.... מדהים!!!

אינה מיי גאסקין מדברת הרבה בספרה על לידה (טבעית, כמובן) כמשהו אקסטטי, אורגזמי....

ילדתי פעמיים בלידות טבעיות, חלקות וזורמות, אך המקום הזה (של החויה האקסטטית, זו המביאה חיוך שכזה לפנים ברגעי הכאב הגדולים ביותר) עדיין זר לי ואני נכספת אליו...לקראת הלידה השלישית...

האם אתן יודעות על מה אני מדברת?
האם מישהי חוותה דבר כזה?
שתפו נא אותי, אותנו....
@}

הי מור וקינמון
היום קמתי מוקדם וישר רצתי לספר המדובר ומעניין שאת העלת את הנושא של האקסטזה בשעת הלידה

כי דוקא הספר הזה מסביר לי במידה מסויימת את הפלא שהתרחש אצלי בלידה השלישית שזו היתה אכן חוייה אקסטטית ורוחנית חזקה מאד.

אני חושבת כיום כי בכדי להגיע לאקסטזה המדוברת צריכים להתקיים כמה תנאים - כן גם תנאים סביביתיים (שהם אידיאלים בלידת בית )שיתנו לאישה היולדת להרגיש קודם כל בטחון ויציבות תנאים סביבתיים שיתנו לאישה את האפשרות ל התחבר לעצמה ברמת הנשמה לחוות בלידה את המציאות הלא רק פיזית כי אם זו הנסתרת שבא מתרחש הפלא הזה של הלידה במובן הרוחני , הנשמה מתבססת בגוף והתינוק מתחיל את המסע שלו על פני האדמה.
בלידה מתרחשים תהליכים רוחניים רבים ואם האשה שותפה להם היא תוכל לחוות אקסטזה.

בספר 13 אמהות השבט של גיימי סאמס היא מתארת סיפור שבו אשה יולדת בשבט שכולם מתים בו מרעב , האשה יולדת חיים חדשים בעוד ה מקוננות מתאבלות בחוץ.

היולדת והתינוקת מתנדנדות בין מוות לחיים,
אבל עם היולדת נמצאת שאמנית המהות של האשה המרפאה, והיא עוזרת לאישה להתחבר למהות הרוחנית שלה " האורנדה"


האישה מקבלת חזיונות בלידה על התינוקת והתפקידים שלה בעולם וגם על המהות של עצמה , החזיונת שלה מביאים לה כוח רב ונותנים לה כוח גם פיזי ללדת דרך גופה התשוש שלה אכל ימים....

ההתחברות של האישה הצעירה למהות הרוחנית שלה הציל אותה ואת הילדה ואת כל השבט שבסיום הלידה מצא מזון ....

מהסיפור הזה שאבתי השראה גדולה לקראת הלידה השלישית שלי אז עבדתי עם הספר עם האמהות וגם העברתי ערבים לנשים בנושא של איך להתחבר לאמהות ולמהות שלהן.

הבנתי שבלידה עלי להתחבר למהות הרוחנית שלי ולזו של התינוק וגם לכוחות שעובדים איתי .
עבדתי הרבה גם לבד וגם עם מעגל נשים טקס הלידה שעשיתי עם חברות גם עזר.
העבודה הזו השתלבה במקרה שלי גם עם עבודה רבה על ניקוי טראומות הלידה הקודמות ( קיסרי וואקום)
אבל הגעתי ללידה מוכנה מאד , את האמת לא ציפיתי לאקסטזה רק רציתי ללדת בבית ולחוות לידה טובה ומעצימה.

לקח לי זמן רב לעכל את הנס שהתרחש בלידה של בני נס , הלידה הזו נתנה לי כוח

כוח לגדל 3 ילדים ( אז כולם היו בבית( בני 3.5 1.5 ורך נולד
כוח לצאת לעבוד עם אנשים ולעזור לנשים רבות ללכת בדרך של עוצמה ולהתחבר לכוח הפנימי שלהן גם ובעיקר דרך הריון לידה הנקה וקשר עם הילדים( שהם בהחלט המורים שלנו ).

אני חושבת שהאקסטזה נחוות גם עלן ידי התחנוק ומגיעה תוך תקשורת עימו , הקשר הנוצר מחדש ומתחזק עם התינוק בלידה ,הראייה שהלידה היא קשר בין אמא לתינוק יש כאן שותפות כל אחד עושה את שלו ויש כאן עבודת צוות,

אני חושבת שחיבור של היולדת לכוחות הנשיים של היקום בלידה ולנשים אחרות שיולדות בו בעת מחזקת את החגיגה הרוחנית וההרגשה שאנחנו לא לבד אלא מחוברות יחד ותומכות רוחנית זו בזו.

היכולת של היולדת בלידה להכנס פנימה לעולם הפנימי שלה חשובה מאד אשה שתתעסק ותפנה משאבים יקרים לויכוח עם צוות רפואי, לסידור בריכה להרחקת רעשים והפרעות פחות תתחבר לעצמה ולרגשות שלה

שוב תנאים פיזים
כמו שקט מוחלט אפלוליות , פרטיות,

הרגשת ביטחון של היולדת במי שאיתה בלידה במיילדת בעובר בבן הזוג הרגשה שתומכים בה ומחזיקים עבורה את התנאים הפיזים תתרום לתחושה הזו.

ישנן נשים שיחוו אקסטזה גם בבית חולים בניתוח קיסרי מרוב ההתרגשות שהן הפכו לאם , נשים שעיולדות וגינלית אחרי קיסרי גם אם מדובר בהתערביות
וזה מאד תלוי באישה ובמערך הרגשי שלה

אך המסר שלי הוא שאפשר בלידה להגיע לשיאים ויש כאן הרבה מידע שנשאר בעידן שלנו סודי, הידע הנשי האקסטטי של איך להתחבר לרמת הנשמה ולכוחות הטבע כמעט נעלם, החובה שלנו כנשים היום הוא לעורר את הידע הזה, לא רק מתוך ספרים אלא מתוך עצמנו דרך החויות שלנו והתובנות שלנו דרך הידע שאנו מקבלות בחלומות בחזיונות במסעות ומנסיון החיים שלנו.

ככל שנשים ילדו טוב יותר ובעוצמה רבה יותר כולנו נתחזק כולנו נעלה רמה , מדרגה התודעה שלנו תתרחב הרבה מעבר למה שאנו חושבות שאנו .

אחד מהכלים להתפתחות רוחנית של האישה היא הלידה או תהליכי הריון ולידה.

מאחלת לך יולדת יקרה

לידה נפלאה מעצימה ואקסטטית מאד
שלך אילנה

תודה לך אילנה...
אני אלד בבית, וכך גם ילדתי את בני השני... בבית המיילדת אמנם אבל בתנאים מאד תומכים ,ידידותיים ורכים... גם הלידות היו טובות מכל הבחינות והשאירו זכרון וטעם טוב ועדיין נותר הדבר ההוא שאני מחפשת, שאני כמהה אליו... היכולת להתחבר למשהו רוחני, גבוה יותר שהוא מעל הכאב הפיזי... מה שכביכול 'איכזב' אותי בלידה השניה שלי הוא שהייתי כ"כ בתוך הכאב, כלומר התמודדתי איתו מצוין, עבדתי איתו יפה אבל הייתי מאד במימד הפיזי הארצי שלו, מאד בתוך הכאב... התמונות שדיברתי עליהם למעלה מראות אישה שלדעתי הצליחה להתרומם מעל המימד הארצי..... ואני תוהה האם אפשר להתכונן או לתרגל דבר שכזה ואיך...

הבנתי שבלידה עלי להתחבר למהות הרוחנית שלי ולזו של התינוק וגם לכוחות שעובדים איתי.

אני חושבת שחיבור של היולדת לכוחות הנשיים של היקום בלידה ולנשים אחרות שיולדות בו בעת מחזקת את החגיגה הרוחנית.

הידע הנשי האקסטטי של איך להתחבר לרמת הנשמה ולכוחות הטבע כמעט נעלם,

אני מסכימה עם כל מילה.... ושואלת איך להגיע לשם... זה אולי קצת מוזר לשאול שאלה כזאת בהקשר כזה- רוחני אישי... ובכל זאת... הייתי רוצה לשמוע מנסיונך/כן...

תודה נהר... אני מכירה את הדפים הנ"ל
רק להבהיר: אני לא מחפשת דרכי התמודדות או התגברות על הכאב, אני מסתדרת איתו לא רע בכלל... אני מחפשת דרך להתמיר אותו, ואת כל התהליך למשהו שהוא גבוה יותר, רוחני, אורגזמי, אקסטטי....

מור שלום. אני בעיצומה של כתיבת סיפורי הלידות שלי בדף הבית. נראה לי שבסיפורי יש חלק מהחוויות שאת שואלת עליהם.
תוכלי לעקוב, ואשמח גם לענות לשאלות.

מור וקינמון

שאלת שאלה
והתשובה מורכבת
אנסה לענות לך מנסיוני
אבל כל התשובות בתוכך ואת רק צריכה לשלוף אותם או להזכר

הייתי שואלת אותך קודם כל מה גורם לך לאקסטזה או מה יכול לגרום לך לאקסטזה- זה מאד אישי

זה יכול להיות הכל :להתבונן במשהו מרגש ,זכרון כלשהוא ,סקס, מוסיקה , שירה , ביטוי עצמי, ביטוי רגש ועוד ועוד.

ככל שתחווי רגשות אקסטטים בחיים יגבר הסיכוי שתעשי זאת גם בלידה

החזרה בתודעה לחויה אקסטטית תניב אותה שוב

אני גם מציעה להדגיר חלום : לפני השינה לדמיין את הלידה שאת רוצה להריץ את הסרט בראש כולל מחשבות דמיונות רגשות ולבקש שכך יהיה.
לעשות זאת כמה פעמים שתרצי

הקשר עם העובר יכול גם לעודד לידה טובה / אקסטטית לדעת איך הוא היה רוצה את הלידה איך הקשר עימך האם אתם יכולים להגיע לחיבור הרוחני יחד, מהם האפיונים הרוחנים שלו .

כמובן שתרגול רוחני והתחברות למהות שלך לפני הלידה חשובה מאד

למרות שעצם הכוונה החזקה שלך ליצור כזו חוייה יכולה ליצור ולבטא אותה בגשמי.

ההריון והלידה הם חויה של התפתחות חניכה וגדילה רוחנית - אם עושים את התהליך ונכנסים לתוכו ועובדים גם קוצרים את הפרות בלידה

אפשר להעזר במעגל נשים לפני הלידה ולכוון למטרה זו

לפעמים עבודה על נשיות ומיניות היא הכרחית תלוי בהסטוריה של ההריונית - עבודה על יכולת לחוות אקסטזה ביחס לאיזור אברי המין

אני נוהגת להנחות נשים לבצע טקס קריאה לכיוונים ולהזמין אצ בכוחות של היקום ואלו שעובדים עם האישה ולהשתמש בכלים שאמניים עתיקים להחזיר כוח רוחני ולרפא את העבר.

את יכולה להתבונן בספורי הלידה שלי שמופיעים באתר בספור לידה השלישי יש תאור של העבודה שעשיתי לקראת וגם בלידה עצמה.
אז בהצלחה
( וגם לי אני בשבוע ה31 וגם מתחילה להתכונון)
מאילנה
ואשמח לקרוא גם את החוויות של נעמי

2 תמונות מספר של אינה מיי גאסקין לא עוזבות אותי: אישה בלידה ראשונה, בזמן יציאת הראש של תינוקה, שעונה לאחור ומחייכת חיוך ענק של עונג, של אושר וכל כולה בהויה של חסד, של אור.... מדהים!!!

רוצה להוסיף שגם אני הושפעתי מאוד מהתמונות בספר Spiritual Midwifery (יותר מהכתוב). כל כך שונה מהדימויים שאנו רגילות לראות של אשה יולדת בכאב. התמונות עשו לי סוויץ' במחשבה לגבי האפשרות של לידה לא כדבר מכאיב בלבד. ובאמת, לא חוויתי את צירי הלחץ כמשהו כואב. אמנם לא חשתי אורגזמה כמו שקיוויתי...אבל נשאר למה לשאוף בלידה הבאה

כתבתי כאן קודם וזה נמחק לי. לא יודעת מה זה אומר מבחינה קוסמית...
אני שמחה על השאלה וההתכוונות בכלל:
אני מחפשת דרך להתמיר אותו, ואת כל התהליך למשהו שהוא גבוה יותר, רוחני, אורגזמי, אקסטטי....
ואנסח אותה באופן יותר כללי: כיצד להתמיר כאב שהוא נפרדות בחוויה אקסטטית רוחנית שהינה אחדות. במלים אחרות: הכאב שאנו חוות בלידה הוא תוצאה של הפיזי שלנו וגם של הנפשי. ברוח איננו יכולים לחוות כאב באותו אופן.
בכאב בלידה, כמו בעצם כל סבל, כאב, משבר - הינו כאב שמטרתו לרפא ולפתוח. לכן המילה "ציר" בהקשר הזה מדוייקת. ומתוך כך יש לשאול כיצד לקבל את פניו של הכאב הזה? כיצד להתייחס אליו וכיצד להפוך ואתו למשהו פותח...
חשוב קודם כל להכיר בכך שהכאב הוא רק המנגנון שפותח שער לעולם אחר... היכולת לקבל אותו בברכה, בשמחה היא חלק מהסוד לדעתי.
כמו בכל עבודה רוחנית, צריך להאזר בסבלנות, לתרגל ולפתח הקשבה עמוקה. אני לא מאמינה בטריקים או בקיצורי דרך.
טוב בינתיים זהו, שכחתי את עצמי ואת ארוחת הצהריים

היי מור.
את מכירה את האתר הזה?
אני נהניתי ממנו מאוד בהריון שלי.
אולי תמצאי בו משהו... http://freebirth.com/enjoyingbirth.htm

מור יקרה
ראשית אני נפעמת מהשאלה. היא כ"כ במקום ורק הקיום שלה הוא צעד מאוד גדול בדרך. תבורכי.
כפי שאני חווה זאת הבסיס להתמרה מודעת הוא הג'סטה הנפשית של היולדת בזמן הלידה.
מילת מפתח היא חדווה. זהו רגש שמאוד מתקשר לאקסטזה ובלידה הוא חיוני. אני יכולה להתמיר משהו רק מתוך בחירה להיות בו ולהשתמש בו.
לכן אחד הטוטמים החזקים ביותר בלידה הוא טוטם הנחש. לקחת רעל ולהפכו לנסיוב - התמרה.
ואת מה אנו מתמירות בלידה? את עצמנו. אנו יולדות את עצמנו מחדש כאמא לתינוק שנולד.
זוהי חניכה מקודשת ומתוך ההבנה שהיא כזו עשיתי כבר חלק נכבד מהדרך.
העניין הוא באמת להחזיק את הידיעה הזו ברגע, בלידה, בציר.
ומהו הציר? האם הוא שריר שנמתח ושרירים אחרים שמתכווצים באיזורו או שמא הוא משהו אחר, מותמר.
אם הציר הוא אלוהים שזורם דרכי, מילד אותי לאמהותי, מיילד את ביתי לאויר העולם, הוא הופך להיות מתנה. מגיע ציר, ברוך הבא, תודה לאל.
לקרא הלידה הראשונה שלי הכנתי מקדש קטן. שמתי בו אבנים. כל אבן סימלה ישות או איכות מסוימת שהזמנתי ללידה. הקשר שיצרתי איתן במהלך ההכנה ללידה איפשר לי לקבל את נוכחותן באופן מוחשי מאוד בלידה. והן הגיעו אחת אחת.

אחרי הלידה השניה הבנתי מהי התכלית של הכאב כפי שכבר קראת אך יותר מזה הבנתי איך הגענו למצב הזה.
כשהיינו בגן עדן, לפני שקיבלנו את הדעת (אגו / נפש שיכלית), היינו בחיק אלוהים. היינו מורגלים באנרגיה של כח הבריאה הראשוני. איתנו, כל הזמן. לא דרך שליח, מלאך או מתוווך.
האנרגיה הזו, האור הטהור של הבריאה הוא לא דבר יומיומי בחיינו היום. כן, אלוהים חי בלבבות האנשים אך אנו מדברים כאן על התגשמות פיזית (אנרגיה) של כח בריאה רוחני. זוהי אש האלוהים.
אותו אלוהים שדיבר עם אדם וחוה בנונשלנטיות כזו בגן העדן. הבורא הראשוני. בא ללידה. לכל לידה. הוא בכבודו ובעצמו.
ומכיוון שאנו לא מורגלות בנוכחותו הפיזית (יש כאן התגשמות של כח רוחני), זה יכול לכאוב. לכאוב מאוד. הכאב בא מתוך
ההתנגדות האינסטנקטיבית שעולה בנו לנוכחותו הפיזית. הוא פועל על ה"חומר" של גופנו באופן ישיר. הדרך להתמיר את התגובה האינסטנקטיבית הזו היא להתמסר בחדווה.
כשמתמסרים לאלוהים, כמו בתפילה, בטקס, בחניכה - החויה היא אקסטטית.
מאחלת לך מסע מדהים, שתמצאי בו אוצרות שילוו אותך מבפנים וייתנו לך את העוצמה שהיא זכותך המולדת כאם וכבת האלוהים.

בנות, תודה רבה רבה לכן @}
אתן נפלאות!
אני לאיכולה עכשיו להתייחס אבל יש לי הרבה מה.... אז בערב!

סיפור קטן - גם לנו (בקורס מיילדות), הראו את התמונה מהספר של איינה מיי גסקין, שבו רואים אישה שמחה ואקסטטית. אתמול הייתי בלידה שבה גם בשיא הכאבים, הלחץ והסערה, ראיתי הבעה כל כך דומה על פניה של האישה. שמחה מהולה בכאב, מהולה בעוצמה, בשחרור עצמי, באיבוד שליטה, באושר, בפראיות, בסיפוק. זה היה כל כך יפה. היא היתה כל כך יפה.

אילנה-
נתת לי המון נק' למחשבה....
כמה וכמה פעמים בחיי חויתי אקסטזה בזמן ריקוד... אני זוכרת שבלידה הראשונה זה היה הויז'ן שלי: לרקוד את הצירים.... זה היה מאד רחוק מזה, הייתי בסטייט אוף מיינד אחר לגמרי... שוב, מאד במימד הפיזי, הארצי של העניין....עכשיו זה חוזר אליי ביתר שאת הענין עם הריקוד...
ככל שתחווי רגשות אקסטטים בחיים יגבר הסיכוי שתעשי זאת גם בלידה אהבתי מאד את המשפט הזה, תודה!
יצא לי כבר לקרוא את ספורי הלידה שלך בתחילת ההריון (אני בסופו כעת) והם הותירו בי רושם עמוק.... תודה על מה שכתבת למעלה, זה מאד ממחיש לי את הדברים ומביא אותם לרמה 'מעשית' ... עד כמה שזה ניתן בענין הרוחני-ערטילאי הזה...

עצם הכוונה החזקה שלך ליצור כזו חוייה יכולה ליצור ולבטא אותה בגשמי. אמן ואמן!
ושתהיה גם לך (שוב!) חויה שכזאת @}

אמנם לא חשתי אורגזמה כמו שקיוויתי...אבל נשאר למה לשאוף בלידה הבאה
טרה, בגלל זה אני טוענת שצריך ללדת הרבה ילדים... כי החויה משתפרת ו"משתדרגת" מפעם לפעם

כיצד להתמיר כאב שהוא נפרדות בחוויה אקסטטית רוחנית שהינה אחדות
נעה, כמה נכון זה נראה פתאום... שהכאב הוא נפרדות והחויה הרוחנית הינה אחדות....

וגם:חשוב קודם כל להכיר בכך שהכאב הוא רק המנגנון שפותח שער לעולם אחר

ועל זה הייתי רוצה לקבל הסבר נוסף:ברוח איננו יכולים לחוות כאב באותו אופן.

אגב, לגמרי ברור לי שאין פה טריקים וקיצורי דרך, לא לכך כוונו שאלותיי... אם כי נכון הוא ששבוע 39 (כשהדף נפתח) הוא עיתוי מעט דחוק לשאלות מעין אלה

רחלי, נעמי ואמא אדמה, תודה על ההפניות... עוד אגיע לשם

אמא גמדים נפלאה,
כל מילה שלך זיככה אותי, הרגשתי כבר 'שם'
מילת מפתח היא חדווה כן, בדיוק! חדווה... זו כאילו תמצית כל ההויה, כל מה שאני כמהה ושואפת אליו... האם זה התרגום המילולי המדויק של bliss?

אם הציר הוא אלוהים שזורם דרכי, מילד אותי לאמהותי, מיילד את ביתי לאויר העולם, הוא הופך להיות מתנה. מגיע ציר, ברוך הבא, תודה לאל.
כן, נכון...וכ"כ יפה ואמיתי, אך בזמן הצירים ממש כשבנזוגי אמר לי בדיוק את הדברים האלה רציתי רק שישתוק וכ"כ לא התחברתי

_הדרך להתמיר את התגובה האינסטנקטיבית הזו היא להתמסר בחדווה.
כשמתמסרים לאלוהים, כמו בתפילה, בטקס, בחניכה - החויה היא אקסטטית._
אין לי מילים! זה בדיוק זה... ריחוף בתודעה, גלגול עיניים, איבוד שליטה אבל טוב, מרצון... התמסרות, התמזגות, הודיה, עונג...
מזכיר לי משפט (או שם של איזה שיר) שנגע לי בדיוק במקומות האלה:

• i'm dancing at the feet of my lord

all is bliss
all is bliss...*

ת ו ד ה @}

דנה,
בקורס מיילדות 'מלמדים' את אינה מיי גאסקין? מדברים על לידה אקסטטית???? יפה....

אגב, התמונות שדיברתי עליהן הם לא מ spiritual midwifery אלא מהספר החדש שלה ina may's guide to childbirth שהוא מצוין ומומלץ בחום ולהפתעתי חידש לי כמה וכמה דברים... והוסיף לי המון נק' מבט...

מור מצאתי את המילים (אולי) להיות כל רגע בהווה ובחויה במלוא העוצמה. לא לפחד להתחבר לכאב, אלא להפך לחוות אותו ואז לפחות אני הגעתי למקום מאוד גבוה עד כדי ריחוף ממש ויציאה מהגוף. אני חושבת שחיפוש התשובה לא תביא ללחויה כי אצל כל אחת זה אחר, מה כן פשוט לא לתכנן יותר מידי. לזרום ולהיות בהווה ובחויה.
מאחלת לך לידה מעצימה .
יהודית שפמן

בזמן הצירים ממש כשבנזוגי אמר לי בדיוק את הדברים האלה רציתי רק שישתוק וכ"כ לא התחברתי.
אני כל כך מזדהה עם זה שאין לך מושג... תמיד זה נשמע לי פלצני להחריד להגיד את זה למישהו אחר. או שאת חווה את זה, או שאת לא. מבחוץ שום דבר לא יכול לגרום לזה, אלא רק להתנגדות.
את כל כך קרובה ללידה, אבל נסים מתרחשים בזמן לא זמן. אין לנו שליטה על זה. אין מתכון ואין ממש אפשרות לדעת מה יהיה ואיך יהיה או כמה זמן אימונים צריך. תעשי את שלך ותעמדי לגמרי בהתמסרות מול מה שיבוא, כל מה שיבוא, ונסים יתרחשו. אל תצפי מעצמך להתלהב מצירים או מיד לקבל אותם. זה לא הכרחי בכלל. פשוט תהיי מי שאת, איך שאת ותקבלי את עצמך בזמן הזה. האקסטזה היחידה אשני מכירה וגם רוצה היא האקסטזה של להיות אני במלואי. איך שאני עם כל מה שיש לי...
בהצלחה

אמא גמדים . מאוד אהבתי את מה שכתבת.

הי מור
תודה על מה שכתבת ,שתהיה לך לידה נפלאה מעצימה ואקסטטית

וגם אני אהבתי מאד את דברייך אמא גמדים -

נזכרתי שבלידה הקודמת עשיתי עבודה במסעות עם חברה ומה שנגלה בפננו הוא הקשר של החטא הקדמון טוטם הנחש והכאב בלידה וזה מאד עוצמתי ומעניין ובכלל העבודה עם חיות הטוטם בלידה היא מאד עוצמתית
בכלל הדף הזה מעניין מאד והלואי שיכתבו פה עוד המון פנינים

הלידות היו עבורי תהליך טיפולי.
תהליך של טיפול הוליסטי המשלב פתיחה של הגוף עם פתיחה של הנפש.
רגעים ארוכים בטיפול היו מלווים בכאב גדול.
כאב בגוף הוא תוצאה של התנגדות להרגיש.
התנגדות הנובעת מפחד.
בלידה עולה על פני השטח הפחד הגדול ביותר.
הוא כל כך עצום עד שלרגעים נדמה כי הפחד הוא פחד מהמוות.
למעשה הפחד העולה בלידה הוא פחד מעוצמת החיים, השינוי, היצירה, הפתיחות וההתפתחות.

פחד מהחיים קיים כשהגוף והנפש נושאים מטענים רגשיים שליליים וזכרונות עבר של פגיעה וסבל.
בלידה עולים מטענים אלה באופן לא מודע ובאים לידי ביטוי כפחד מאי ודאות ומאיבוד שליטה.
מכאן ההתנגדות להרגיש שמכווצת את הגוף ומעצימה את הכאב.
הרפייה, רוגע, שלווה ושקט נפשי מאפשרים לגוף להיפתח ומפוגגים את הכאב.
במקום שיש פתיחה מתוך הרפייה מתרחש ריפוי.
הרפייה יוצרת התרחבות המכילה את הנולד ברמה הפיסית והרגשית.
לכן משכך הכאבים היחידי בלידה הוא ההרפייה המאפשרת פתיחה במקום התנגדות.
ככל שיש יותר מוכנות להקשיב לגוף ולנפש בלידה, להרגיש ולהתמודד עם מה שעולה
כך הלידה זורמת יותר בקלות.

השלב הטבעי הבא לאחר ההרפייה ההתרחבות והפתיחה בלידה הוא ההתחברות לעונג.
תנאים פיסיים מתאימים כגון אינטימיות עם בן הזוג ואווירה רומנטית, מעצימים את ההקשר המיני בלידה.
העובדה כי הלידה מתרחשת תוך כדי חיכוך של גוף בגוף באזור המין מגבירה אף היא הקשר זה.
כאשר אישה זורמת עם התחושות המיניות בלידה היא יכולה בקלות להגיע לאורגזמה.
האורגזמה משחררת ופותחת את הגוף ובכך מקלה על הלידה.

אפשרות אחרת לחוויה בלידה היא האקסטזה הרוחנית.
מהמקום של שחרור מוחלט מפחד והתמסרות לאיבוד השליטה הגופני,
הדרך קצרה להתעלות מעל האגו, הראציונל וההתנגדות הרגשית.
הדבר מתבטא בלידה בחיבור להדרכה הרוחנית המובילה התהליך ומנחה את היולדת.
חיבור זה הוא בעל עוצמה אנרגטית המתבטאת בתחושת התעלות עד כדי אקסטזה רוחנית.

איזה יופי של דף מעצים. מגדיל אצלי את האמונה בעצמי ועושה חשק ללדת, מצליח להעלות אותי מעל לחששות מהתמודדות עם כאבים, נותן לי לאן לשאוף ולהתכוון.

כמה וכמה פעמים בחיי חויתי אקסטזה בזמן ריקוד...
כמה נשים הזכירו אקסטזה דרך ריקו וזוהי חוויה שאני מאוד מזדהה איתה- ריקוד אקסטטי, המחשבה להגיע לאקסטזה מתוך כאב הלידה מתוך הכוחות האדירים שפועלים על האישה, חיים ומוות נמהלים יחד, מרגישה נכון.
כשיילדתי חווית ההתעלות שלי באה מהייצריות ומהחייתיות של הגוף,כשהמיילדת שאלה אותי איך אני ,עניתי לה נהדר מתוך הצירים, אבל לא חוויתי אקסטזה רוחנית, ובטח לא מינית- אולי בפעם הבא?

אמא גמדים . מאוד אהבתי את מה שכתבת.
גמני.

שלום לכולכן,
גיליתי רק עכשיו את דף הפורום הזה ושמחתי מאוד.
שמחתי כי יש לי נקודה מאוד מעניינת שאולי תוכלו לקחת בחשבון לקראת לידתכן הקרבה.
אני אם לשלושה ומזה 10 שנים עוסקת בעניין האקסזה בלידה, אבל מכיוון קצת אחר.
מה שאני הבנתי בעודי בהריון הראשון הוא, שיש קשר חזק בין הרחם האורגזמה הנשית, (מי שחווה אורגזמות בזמן הריון מרגישה את הרטטים החזקים שנוצרים בזמן ואחרי אורגזמה, אבל לא לדאוג הם לא מסוכנים). אז מה שעשיתי זה לחבר את העוצמה המדהימה שיש לאורגזמה כפי שהיא (ממש בפיזיות) ולתעל אותה לטובת הלידה!! ואכן העניין מתחבר אם האישה פשוט מכוונת את עצמה לזה ומחליטה להביא את עצמה לשיא הזה ודרוש תזמון כמובן...(אי אפשר כשכבר מאוד כואב אלא כאשר הצירים עדיין לא סוערים).
אמשיך להסביר אחר כך כי חייבת להתפנות ואשמח מאוד לדעתכן הכנה,
בברכת יום משובח,
שירז

האם דבריי כה מוזרים שאין שום תגובה?
חשבתי לפרט אבל אשלח אתכן למאמר שפוסם בזמנו בעיתון "באופן טבעי" ולא מצאתי אותו במאמרים שבאתר.
בכל אופן ישנו מאמר באתר נוסף של נשים ונושאים טבעיים ואשמח לתגובתכן הכנה,
הצלחות לרב לכולכן,
שירז, www.elaisha.com תחת קטגוריה בריאות האשה ואז לפוריות, המאמר נקרא "שילוב האורגזמה הנשית בתהליך הלידה"

שירז, נראה לי כי הדברים שכתבתי מקודם מהווים את תגובתי :

_השלב הטבעי הבא לאחר ההרפייה ההתרחבות והפתיחה בלידה, הוא ההתחברות לעונג.
תנאים פיסיים מתאימים כגון אינטימיות עם בן הזוג ואווירה רומנטית, מעצימים את ההקשר המיני בלידה.
העובדה כי הלידה מתרחשת תוך כדי חיכוך של גוף בגוף באזור המין מגבירה אף היא הקשר זה.
כאשר אישה זורמת עם התחושות המיניות בלידה היא יכולה בקלות להגיע לאורגזמה.
האורגזמה משחררת ופותחת את הגוף ובכך מקלה על הלידה._

אני באופן אישי הרגשתי את הגירוי המיני בזמן הלידה אך בהעדר תנאים נוחים לא המשכתי עם הכיוון.
ראי: סיפור הלידות של נעמי בן שיטרית

תודה נעמי, דברייך עוזרים לי להביא את הרעיון שלי בצורה רכה יותר וזה נפלא.
מצרפת כאן את סיפור לידתי האחרונה שבו השתמשתי באופן כזה או אחר בפיזיות של האקסטזה וללא ספק עזר לי להגיע גם לרוחניות שלה כי ממש הרגשתי ששיתפתי פעולה עם הגוף ואני מתנצלת על אורך הסיפור...

לפני שבועיים בשעה טובה נולד בני השלישי!! התכשיט הקטן עונה לשם עדי ורציתי לספר לכם על לידתו המדהימה.
אנסה לעשות זאת בתימצות. ובכן, בשישי בלילה, החלו צירים רגועים אך עיקביים. בארבע לפנות בוקר הלכתי לשרותים ושם ראיתי שמים מתחילים לטפטף. בשש בבוקר יצאנו לכיוון לניאדו (מפרדס חנה) ואז גם ירדו המים בזרם שלא משאיר ספקות. הצירים עדיין מאוד רגועים אבל החלטתי ליסוע מוקדם כדי לא להתקע עם צפיפות של שבת על הכביש.
הגענו בשש וחצי, מוניטור קצר, ויתרו לי על אינפוזיה כי הבטחתי לשתות כל הזמן, בבדיקה התבררה העובדה שיש רק2.5 ס"מ פתיחה ויש מלא זמן. בכל זאת נכנסו לחדר הלידה והדולה שלי ואני התחלנו בתרגילי פתיחה שונים. (לחיצות שיאצו, הדמיית מעגלים נפתחים ותנועות אגן שונות)
ב9:15 נכנס רופא והסתבר שאני עדיין רק 2.5 פתיחה ונאמר לי במפורש "את לא בלידה פעילה!" המשכנו לעבוד, הדולה ואני ובערך ב10:20 ביקשתי ממנה שתצא להפסקת קפה (מסכנה הערתי אותה ב6 בבוקר יום שבת) וביקשתי שתדאג שתהיה לי פרטיות! ואכן כך היה, היא יצאה, הדלת נסגרה וקיבלתי את השקט המיוחל. הצירים אגב התקדמו בהדרגה והרגשתי שהם עובדים אך טרם סבלתי כאב חזק. ואז... התחלתי לתרכז ובעזרת שמן שקדים יעיל, החלתי לעסות את הדגדגן שהגיב יפה וזה היה נעים. המשכתי כך 10 ד' בערך עד שהגיע השיא המיוחל שהיה טוב ממש כמו בזמן רגיל...
מיד לאחר מכן הגיע ציר הרבה יותר ממשי, שתי ד' אחריו עוד אחד, ועוד אחד וכך הבנתי פתאום שהמערכת התעוררה סוף סוף ואני לבד בחדר... אז גם עשיתי פעילות אגן והרגשתי שהעניין מתחיל לרוץ קדימה. קראתי לדולה שראתה שאכן יש קפיצה באיכות הצירים אבל אני כבר התחלתי להרגיש צירי לחץ!!
אמרתי לה לקרוא למיילדת וכשזו נכנסה למעשה כבר התחלתי לדחוף... המיילדת תפסה פיקוד ובדיוק ב11:34הקטצ'יק החליק החוצה.. - מזל טוב, מזל טוב... למעשה, מבחינתי, כל העניין התקדם כתוצאה ישירה מהאורגזמה שהתרחשה שם, בחדר הלידה בפרטיות מוחלטת ואורות עמומים. לאחר מכן בשיחה עם המיילדת, היא אמרה שאפילו בשביל לידה שלישית, זאת התפתחות מאוד מהירה ועודדה אותי לגבי כל התאוריה הזו. אשמח לתגובות, כאן או למייל, בברכה, שירז [email protected]

מ ז ל ט ו ב
אין לי כוח כרגע להיכנס לסיפורי 2 הלידות שלי אבל התיאור שלך עלול להביא אותי להריון שלישי

טוב, שלושה וחצי חודשים אחרי אני יכולה לומר ש.... לא יודעת אם חויתי אקסטזה, אבל היה לי רגע של התעלות מופלא, רגע של חיבור חזק מאד....
הצירים עוד לא היו מאד כואבים או צפופים, יצאתי לחצר שלנו, היה יום אפור כזה אבל עם ניחוח פריחה מדהים באויר(תחילת מרץ) רציתי להיות קצת לבד...
הסתובבתי קצת על הדשא ופתאום הרגשתי שאני נורא רוצה לשיר... לשמוע את הקול שלי...התחלתי לשיר איזה שיר וזה היה נחמד אבל לא התחבר עד הסוף פתאום עלה לי שיר שאני מכירה מאד ממזמן ושאני מאד אוהבת היו בו כמה מילים שתאמו כ"כ את הסיטואציה המיוחדת הזו ,את איך שהרגשתי..... התחלתי לשיר כשלאט לאט קולי הלך והתגבר, בציר הייתי יורדת על 6 או נשענת על הכסא בחוץ וממשיכה לשיר ולשיר ולשיר, עוצמת עיניים, כורעת, יושבת, פושטת ידיים לשמיים, נמתחת, מתכווצת... והשיר והשירה נובעים ממני בלי מעצורים כמו מעיין מתגבר, כמו ספירלה כזאת, בלי הפסקה, ובלי מחשבה, מנטרה אינסופית שנמשכת ונמשכת ונמשכת, מעגלים, מעגלים.... ובזמן השיר כמעט ולא כואב, השירה כאילו מרככת ומלטפת את הכאב, את ההתכווצות......
באיזהו שלב הצטרפו המיילדת וחברתי שהייתה בלידה, בהתחלה התבוננו בשקט, אח"כ התקרבו התחילו לזמזם איתי ולאט לאט גם לשיר ממש את המילים, ומניחות ידיים ונעות איתי, ואני עוצמת עיניים נהנית מהעוצמה שבשירה המשותפת אך לא רוצה להיות מוסטת מהספירלה שלי, וברקע אני קולטת את בנזוגי מדליק מדורה, מוסיף עצים.... כמה רציתי מדורה בלידה! והיום היה אפור ומסתורי, מולי המדורה הקטנה ומסביבה טורח בנזוגי האהוב מכל, מצדדיי 2 נשים מדהימות תומכות משתתפות מצטרפות... וסביבי בכל מקום אני חשה את כל הנשים ש'איתי' בלידה, לא פיזית, אנרגטית, כל הנשים שידעו באותו בוקר שהתחילה הלידה אני חשה אותן בכל מקום שולחות קרניים של אור למרכז החצר שלנו.... ובתוכי שיר גדול ענק מופלא שממלא את כולי עד אינסוף בלי גבול ובלי הפסקה והתינוקת שלי שכ"כ חיכיתי לבואה, אני שרה בשבילה אני שרה איתה אני שרה לכבודה, לבריאותה, לשלמותה, להולדתה.....

הללויה @}
צמרמורת ומחנק בגרון כשאני נזכרת.....
ישתבח שמו!!!
ותבורכנה כל הנשים כאן ובכלל שהאצילו עליי מנסיונן והשראתן וחוכמתן...תודה!

• ליבי פתוח

נושבת בו הרוח
וגופי הוא כלי
כלי לאלי

אנחנו כאן ברצונו
אנחנו כולנו ילדים שלו
בסופו של דבר
זה אף פעם לא נגמר...*

כל כך מקסים ומרגש!!!
נשמע ממש כיף ללדת ככה בחצר עם מדורה ואדמה ועצים ושירה ונשים ובכזו שמחה והודיה.
שאי ברכה ותודה על השיתוף @} @} @}

<נראה לך שאילנה שמש תרשה לי להבעיר לה מדורה בחצר? >

וואי איזה דף מדהים....כל כך עושה חשק לחוויה מתקנת מהחוויה הנוראית שאני עברתי...(הרדמה מלאה בחירום...לידת פגית במשקל 995 גרם עוד מטעמים...).מקווה להוסיף את הסיפור שלי בעתיד...

תודה הולכת...@} זה באמת היה חזק... ללדת ממש ילדתי דוקא בתוך הבית תלויה על בנזוגי.... איכשהו מצאתי את עצמי מתנתבת פנימה באיזשהו שלב, מן התכנסות כזאת למקום אינטימי יותר, ושם ילדתי.... המון המון הודיה היתה שם והיא רק מתגברת עם הזמן...

הכוסמת (אמרתי לך כבר שיש לך ניק גדול??)- אני מאחלת לך לידה מדהימה ומעצימה... יש פה הרבה (א)נשים לקבל מהם השראה מבורכת!!!

מור את ענקית

תודה יהודית ובת ההרים.
כתבתי לא יודעת אם חויתי אקסטזה כאילו שלאקסטזה בלידה (או בכלל) יש איזו הגדרה מילונית..... הרי זה כ"כ אישי.... ובכן זאת היתה אקסטזה לגמרי... זה היה חזק, עוצמתי ומרומם מאין כמוהו.... זה בא עמוק עמוק מבפנים, זה היה דבר שרציתי לעשותו מזמן (כלומר בלידות הקודמות) ולא העזתי או לא הרגשתי נוח, זה קרה בדיוק בזמן ובמקום המתאימים עם האנשים המתאימים, זה היה כ"כ שלי ו ממני ואולי זה מה שהיה חזק כ"כ, כמו המשפט הנפלא הבא שכתבה לי נועה ברקת :
פשוט תהיי מי שאת, איך שאת ותקבלי את עצמך בזמן הזה. האקסטזה היחידה שאני מכירה וגם רוצה היא האקסטזה של להיות אני במלואי. איך שאני עם כל מה שיש לי...
שבסופו של דבר קראתי אותו רק אחרי הלידה, כי מסתבר שהוא נכתב ממש בעיצומה של הלידה, אבל כל מילה נפלה בול במקום! תודה לנועה @}

תודה לכן. דף נפלא. מילים נפלאות כאן ואין צורך להוסיף. רק ברכה ושיהיו נשים רבות שיתחברו ויתרגשו וירגישו -שמיים נפתחים, חיים מבורכים. הרבה טוב לכולן

בעקבות "אכן זה אפשרי" –

"כריעת שמע" לכולן
כבר זמן רב אני מגלגלת במוחי את הרעיון של אורגזמה בלידה ,שמי מאיה אני בת 30 נמצאת כרגע בחודש שביעי ,לפני לידה ראשונה.

האמת ש"הניצוץ" התעורר בי לידי הכרה אמיתית של הנושא רק אחרי שכתבתי שיר במקרה (כמובן שלא במקרה) בסדנת שירה שאני נמצאת בה השיר נקרא "כריעת שמע". באופן מפתיע ,אני תמיד מוצאת בשירים שלי איזה רוח מדריכה מרתקת ,עם רעיונות מקוריים משלה, אחת כזאת שמקדימה את זמני , כשהבאתי את השיר לכיתה, גיליתי הרבה נשים מנוסות ו"מיולדות" שמצאו בחיבור הזה משהו הזוי ופנטזיונרי ובאיזשהו מקום זלזלו, רק אחרי שפתחתי בשיחה על הקשר ההדוק בין ההורמונים המופרשים וההקלה על מהלך הלידה התעורר עניין.

ככל שהתעמקתי יותר בנושא , ואחרי קריאות מרובות בספרות ובפורומים על הורמון האוקסיטוצין הורמון האהבה ועל הקשר בינו לזירוז לידה וכן על הקשר בין שחרור האנדורפינים במהלך האורגזמה להקלה על כאבים ,ראיתי עד כמה יש טעם בדבר.

כך החלטתי יום אחד להקיש בגוגל אורגזמה בלידה , קלטתי עד כמה הנושא עדיין "בחיתוליו" , שם מצאתי את שירז אריאל דרורי בפורום של לגעת אישה שדיברה על הנושא במאמרה "אכן זה אפשרי" בפתיחות, בישירות ובאומץ. אני חושבת שצריך לתת "זריקת זירוז" לעניין, כדי להוליד את הרעיון אצל כמה שיותר נשים ולהפיץ את הבשורה בענק בימינו. במקום שיעלו רק 360 דפים בנושא ,יעלו 360000, כי אכן זה אפשרי. אני מאמינה בכנות שכשם שנשים התביישו בעבר לדבר על דיכאון אחרי לידה או הדחיקו רגשות אמביולנטיים והיום הן משמיעות קול גדול יותר ורחב, או כשם שתחום כמו רפואה אלטרנטיבית ,היום כל כך מיינסטרים ועד לפני 20 שנה היה עדיין בשוליים - כך גם אורגזמה בלידה תפלס את דרכה מלהיות נושא טאבו , לדרך חיים (מעוררת חיים),
זה בהחלט יכול להועיל ולשרת אותנו הנשים.

כל שצריך הוא לפתוח את מחסום הבושה והשתיקה .אני חושבת שהכל מתנקז בסופו של דבר לעניין של מודעות , פרסום ,וצורך , והצורך בלידות מעצימות יותר הולך וגובר כיום. העניין הוא שעדיין ישנו טאבו מאוד חזק בכל הקשור במיניות.
נשים עדיין מתביישות בגופן, במכונה המופלאה והמשוכללת שמכילה כל כך הרבה קסם , יצירתיות , בריאה בריאה וחוכמה.

כן , בקורסי הכנה ללידה אכן מדברים על קיום יחסי מין בשלבים האחרונים של ההריון התורמים לזירוז הלידה אך כמו ששירז צינה , לא מדברים איתנו על היתרונות באורגזמה שבין הצירים , וכן מדברים על גירוי פטמות לפני הצירים ,אך מציגים זאת כמשהו טכני ומכני, עיסוי פטמות שצריך לבצע אותו כי הוא מזרז ( חלילה לא כדי להנות ממנו) . בינינו , העיסוי כשלעצמו אינו מספיק אם המוח שלנו או המיינד אינו מרוקן ממחשבות, כלומר אם המוח הגדול שלנו לא מפסיק להטיף לנו מחשבות "מוסריות" ומלחיצות אשר תורמות לעליית האדרנלין ועיכוב הלידה . לעומת זאת כל עוד אנחנו פותחות את הדרך לאינסטינקטים היצריים שלנו והיצירתיים שלנו הלידות יהיו קלות יותר.

. אנחנו -נשים וגברים הורגלו כבר כל כך הרבה שנים לראות במין ובמיוחד באוננות משהו מביך הרי זה מוטבע בנו כל כך עמוק בחינוך, זה משהו שלא מדברים עליו בגלוי, מלוכלך קצת , לא יפה, לא צנוע.
ובטח שלשלב בין מין ולידה נראה לנו אקט לא מוסרי, סוטה, פריוורטי אפילו .כאילו המוח שלנו מיד עושה קישור של קלטת פורנו עם קלטת לגיל הרך ונבהל. אך בפועל שתי החוויות, מין ולידה הינן חוויות מיניות במלוא מובן המילה.

נשים רבות כל כך נכוו מינית בחייהן עד אשר הן מפחדות מאוד לעשות את הקישור הזה בין מין ולידה, מין מתקשר אצלן באופן ישיר עם חווית אונס או ניצול.
אני חושבת באופן אישי שהמקרה בו מיילדת עזרה ליולדת להגיע לאורגזמה הינו מבורך בעיני בתנאי שזה נעשה בהסכמה, על אף ההתקוממות האדירה בקרב הנשים והתגובות הנרתעות גם בקרב דולות בכירות (שמאוד הפתיעו אותי), לי היתה תחושה שאנחנו הנשים שמנו כאן רגל לעצמנו, כלומר זה נראה לנו מובן מאליו שהמילדת שלנו תתעסק עם הואגינה שלנו, תנקה את האיזורים הכי אינטימיים שלנו בגוף , תעסה או תחתוך, תתעסק עם כל סוגי ההפרשות וכו', אך ברגע שמילדת עוזרת לנו להקל על כאבים בדרך יצירתית שיכולה להקל על סבל באופן משמעותי
זה נראה לנו ניצול.

אני חושבת שיש כאן בלבול של מושגים, ושהמילדת עשתה את המעשה הנכון בזמן הנכון . היא הקלה מאוד על היולדת ששיתפה איתה פעולה, כמובן שהיולדת היתה יכולה לסרב ואז בהחלט היה כאן ניצול. אבל בינינו איזה אינטרס יש לאותה מילדת מנוסה לנצל יולדת ? מדוע אנחנו מתעקשות להכניס את התסכולים המיניים שלנו למקום לא שייך , למקום מקודש. אני שוב מדגישה אם היולדת הרגישה לא נוח זה כבר סיפור אחר אך לפי מה שהבנתי זה לא היה כך.

אם נתיחס בכבוד לגופנו , אני מאמינה כי הוא ישיב לנו על כך בחזרה, העניין הוא שנשים רבות כיום מתקשות אפילו להגיע לאורגזמה בגלל רגשות ה"מוסר" והבושה שהוטבעו בהן מילדות.
והקישור הזה בין לידה ואורגזמה עדיין נראה לרבות מרחיק לכת, מופרך ובעייתי.

אורגזמה בלידה הינה בשורה חדשה לא רק ללידות קלות יותר אלא גם למיניות בריאה יותר. .
ככל שנשים ידברו יותר, ישתפו יותר ,יפתחו מודעות גבוהה יותר לגופן, כך תעלה המודעות הכוללת שלנו כחברה נאורה , המתיחסת למיניות בכבוד הראוי לה, בפתיחות בחדווה וללא בושה. חיי המין יראו טוב יותר, לידות יראו טוב יותר, גברים יהיו רגועים יותר, נשים תראינה מסופקות יותר, תינוקות מאושרים יותר העולם יהיה יפה יותר .

ובהיבט המדעי , ההורמונים אמורים לשרת אותנו הן ברמה הפיסית והן ברמה הרגשית אם רק נאפשר להם, האוקסיטוצין לא בכדי נקרא הורמון האהבה הוא משתחרר בעת אורגזמה בין בני זוג, בשעת הלידה (אם מאפשרים לו ומפנים לו סביבה תומכת , אינטימית , רגועה) ובשעת הנקה,זאת כדי לעורר ביתר קלות את הרגשות הטבעיים ממילא. בספר "לידה פעילה", נכתב על התפקיד הכפול שממלא האוקסיטוצין המגרה התכווצויות רחמיות אך בנוסף גם מתפקד בהיבט הרגשי ותורם לעליה בסף רגש האהבה,( זאת הסיבה שקל לנו להתאהב יותר כאשר מעורב מגע מיני בינינו לבני זוגנו, וזאת הסיבה כנראה שהורמון זה מופרש בשעת לידה , בכדי לחזק את הקשר שלנו עם התינוק מיד עם המגע הראשון)

החשיבות של שחרור ההורמונים באופן טבעי אצל היונקים התגלתה בניסוי בו ניתנו חומרים משככי כאב בזמן הצירים על ידי אז'ן מארה (מתוך ספרו של אודן האהבה כמדע), בניסוי נתגלה כי היונקים שקיבלו משככי כאבים סירבו באופן מפתיע לקבל את צאצאיהן , מחקר זה מצביע על הקשר בין ההורמונים שהגוף מעלה באופן טבעי והתנהגות האם לתינוק, כמו כן הוא מעלה את שאלת האפידורל הניתן בעולמנו המערבי ללא אבחנה.

הגיע הזמן לתת למכונה המופלאה הזאת של הגוף הנשי למצות את המקסימום מעצמה, וכמובן לא לשכוח את הגברים שלאט לאט גם הם יפתחו לרעיון, כמו כן להיעזר במומחים עם ראש פתוח שיתמכו ויתנו גם מהידע המדעי שלהם בנושא ..

. אני מאמינה שירז, שנטעת את הזרע הראשוני להעלות את הנושא לתודעתינו
(אני מוכנה להיות הביצית)
וקדימה לדרך
תודה על כך שאת נותנת קול לנושא כל כך חשוב.


[email protected]
קישורים לאתרים נוספים:
המאמר של שירז-
http://www.elaisha.com/orgazm.htm


http://www.unassistedchildbirth.com/sen ... asmic.html
http://www.unassistedchildbirth.com/sensual/sex.html
בלאסקאס, ג'נט. לידה פעילה, המדריך ללידה טבעית, אלטרנטיבות הוצאה לאור,2004. עמ' 60-66 .

עריכת כל הדף

שלום שלום, ושוב תודה למיה על מילותיה היפות.
שמחה להזמינכן למפגש נשים הרות שייתקיים בבית היולי שבקיבוץ שדום ים, מפגש זה הוא חופשי לכל אישה הרה מאזור בנימינה עד נתניה וכל מה שבאמצע. כמובן שמוזמנות גם מרחוק יותר.
מתי? מחר! יום ב' 19:00 - 21:00 - סליחה על ההתראה הקצרה.
הערב יתקיים בבית היולי שהוא בית לנשים הרות ולאחר לידה ויש בו כל מיני אירועים חינמים חמודים כמו המפגש הזה..
בערב נשמע את מרסי גבע - מדריכת הכנה ללידה שתסביר על יתרונות הדולה וגם אנוכי, תספר על סוד המיניות בלידה. מעבר לכך נקשקש על כל מה שבא ונאכל אוכל שכל אחת תביא איתה..
מוזמנות בכייף, יש להרשם אצל מרסי 052-8795375

בוקר טוב,
אומנם נרשמו עד עכשיו 5 נשים, אך אנחנו נקיים את הערב, אז בואו, יהיה אינטימי וזורם.

מישהי יודעת איך אפשר להגיע לסרט על לידה אורגזמית של אינה מיי גסקין?

אולי Manty T תשאלי בדף בית שלה
@}

תודה על ההפנייה. אחרי שקראתי ניזכרתי שבלידה האחרונה בשלב בו נעצרו הצירים, הפעלנו גם את "טכניקת" הגירוי המיני ביחד ולבד, אבל זה חיזק את תחושת ההתכווצות רק לכמה דקות שאחרי... ורק הביא לאכזבה ותחושה של נואשות שלא הוסיפה לשחרור... התחושה שלי היא שכשמיניות וגירוי מיני והתעוררות מינית היא "טכניקה", כלי, או אמצעי להביא ל... (כלומר ממוקדת בפונקציה מסויימת) היא לא בהכרח משחררת לעבר לידה, לפחות לא עבורי. אבל מצד שני נשמע ומרגיש לי נכון שאם האישה פתוחה לחוות את הצד המיני בלידה ובעצמה, זו יכולה להיות חוויה מיוחדת שעוזרת לזרימת הלידה...
עכשיו אני גם ניזכרת שמהחודש השישי-שביעי בערך היתי עוצרת את עצמי ברגעים מיניים בגלל תחושות מאד אינטינסביות ברחם. הרגשתי כאילו אין מקום ברחם גם לתינוק וגם לעונג שלי... כאילו דבר אחד מסכן את השני... וזה בטח שלא הוסיף לשחרור, או לחיבור (שעכשיו אני מבינה שמאד חשוב) בין תחושת מיניות טובה ללידה.
אני מבינה שהתכנים כבר לא קשורים ישירות להתפכחות אחרי לידה... אז אשמח להמשיך לחלוק ולשוחח בדף הרלוונטי...

בשבילי אקסטזה בלידה לא קשורה לגבר שאיתי,
או לגברים בכלל.
הגירוי, ההתעלות, האקסטזה והפורקן מגיעים תוך כדי התמסרות ללידה,
והם לגמרי אני-תינוק, אין פה מקום לגבר, ועל כן מבחינתי לא מדובר בגירוי מיני או אקסטזה מינית.
כלומר, האפקט של האורגזמה הוא אותו אפקט, אבל בדיוק כמו שאורגזמות של הנקה אני לא קושרת לגירוי מיני,
כך גם האקסטזה בלידה אני לא מחברת עם גירוי מיני.
ככה נראה לי יותר בריא לראש הקטן והעמוס שלי.
ההורמונים זהים, התחושה דומה (רק טובה בהרבה), אבל! זה לא אקט מיני.
אני לא יכולה לדמיין את בעלי נוגע בי באופן מיני בזמן לידה, זה מעורר אצלי חלחלה.
כמו שלא מתאים לי שיגע בי באופן מיני כשאני מניקה.
דווקא בגלל שאני לא רוצה לערבב חויות שונות שעובדות על אותם מנגנונים.
האקסטזה של ההנקה טובה כמו שהיא, לא צריך "להוסיף" עליה שום דבר.
וכך (מבחינתי) גם עם הלידה, המעבר של התינוק בתעלת הלידה
(שלא נדבר על השיליה... גרררר...) מספק לי את כל החויה בשלמותה.

קראתי את הכתבה המקושרת (מעלי), שמדברת בעיקר על איך להזד**ן בזמן לידה, אם אני מבינה נכון.
הכתבה מסתיימת במילים:
הוא עודד אותי להפיץ את הרעיון וציין עובדה מסעירה נוספת, והיא שיש נשים המדווחות על עליה בריגוש המיני באופן ספונטני במהלך הצירים. תתארו לכם

הו, כתבת יקרה, על זה הייתה צריכה להיות הכתבה. תתארי לך...

<הכתבה כמו שהיא עכשיו מעוררת אצלי תחושה של חילול קודש.
כנראה שריטה אישית, אני הולכת לבדוק עם עצמי מה נסגר איתי>

.

היי שירי
ניתן לקנות את הסרט ישירות מהאתר של אינה מיי גסקין
אני צפיתי בו אצל רונית קופליס אולי היא תסכים להקרין אותו או אפילו להשאיל

התחושה שלי היא שכשמיניות וגירוי מיני והתעוררות מינית היא "טכניקה", כלי, או אמצעי להביא ל... (כלומר ממוקדת בפונקציה מסויימת) היא לא בהכרח משחררת לעבר לידה, לפחות לא עבורי. אבל מצד שני נשמע ומרגיש לי נכון שאם האישה פתוחה לחוות את הצד המיני בלידה ובעצמה, זו יכולה להיות חוויה מיוחדת שעוזרת לזרימת הלידה...
גם אני חושבת ששימוש במיניות בצורה טכנית לא יועיל בלידה.
הרעיון הוא לחוות תחושה מינית אמיתית, כי החוויה היא זו שמקדמת לידה.

_עכשיו אני גם ניזכרת שמהחודש השישי-שביעי בערך היתי עוצרת את עצמי ברגעים מיניים בגלל תחושות מאד אינטינסביות ברחם.
הרגשתי כאילו אין מקום ברחם גם לתינוק וגם לעונג שלי... כאילו דבר אחד מסכן את השני..._
מעניין... את מתכוונת לתחושות של התכווצות ברחם שנראו לך כמזיקות לתינוק?

---

בשבילי אקסטזה בלידה לא קשורה לגבר שאיתי, או לגברים בכלל.
מיניות בלידה יכולה להתעורר בלי קשר לגבר, אבל אם הוא כבר שם - למה לא להסתייע בו?

ההורמונים זהים, התחושה דומה (רק טובה בהרבה), אבל! זה לא אקט מיני.
זה לא אקט מיני, אבל בהחלט ניתן "לגייס" את האקט המיני לתוך תהליך הלידה כדי להעצים אותו וליהנות ממנו.

אני לא יכולה לדמיין את בעלי נוגע בי באופן מיני בזמן לידה, זה מעורר אצלי חלחלה
אבל יש הרבה נשים שזה מעורר אצלן תענוג.
יש אפילו מיילדת מקסיקנית מפורסמת (נאולי) שעשתה מזה סרט לידה.
לפני שנה בערך הייתי בסדנה שלה על מיניות ולידה בארץ - ממש מעוררת השראה!

כמו שלא מתאים לי שיגע בי באופן מיני כשאני מניקה.
זה אולי קצת פחות מתאים כי גם התינוק כבר ממש אתכם באותו המרחב, אבל לפחות תיאורטית - אני בטוחה שיש נשים שעשויות ליהנות גם משילוב כזה.
בכל אופן, העניין הוא שבהנקה אין שום סיבה מיוחדת לערבב בין החוויות, ובלידה החוויה המינית יכולה לקצר את התהליך אם הוא תקוע ולהקל על הכאב.
אני חושבת ש כל אישה חייבת להיות מודעת לאפשרות וללגיטימציה להשתמש במיניות שלה כדי לעזור לעצמה.
אם הלידה ממילא חלקה וקלה, ברור שלא חובה לערבב בה תחושות מיניות... אבל זה יכול להיות ממש כיף ומיוחד, אז למה לא?

שיש נשים המדווחות על עליה בריגוש המיני באופן ספונטני במהלך הצירים.
זה באמת מעניין בפני עצמו! אולי נזמין ממנה כתבה על זה? היא בטח תשמח להרחיב!

_<הכתבה כמו שהיא עכשיו מעוררת אצלי תחושה של חילול קודש.
כנראה שריטה אישית, אני הולכת לבדוק עם עצמי מה נסגר איתי>_
עצם ההתנגדות הכל כך חזקה לעניין לגמרי מחשידה אותך בשריטה

אני ממש מבינה את תחושת האנטי לגבי החיבור בין מיניות ללידה, כי זה פחות או יותר מה שהרגשתי עד התקופה האחרונה. לא הבנתי למה לחבר... וחוץ מזה רמת הכאבים הכרוכים בלידה הביאה אותי למצב של "רק לשרוד" את הייסורים האלה, ומי בכלל חושב על עונג...או אקסטזה... האקסטזה עבורי באה בשנייה שאחרי... אחרי שהתינוק יצא, כשהוא בזרועותיי, יונק, ואני אמא לעוד ילד, נידהמת וגאה...(גם אם כאובה מדממת ומרוטה...)
אבל דווקא התחושות המאד אינטינסביות, כוחניות ואפילו אלימות שהרגשתי בלידה האחרונה, (ואני מתכוונת כאן לאלימות שבאה מתוך הגוף עצמו) המחישו לי שיש כאן משהו חזק שמחבר, שוב, לפחות עבורי. כמו שכתבתי, בהיריון היה שלב שממש הרגשתי שהעונג שלי ( שהיה מלווה בהתכווצויות חזקות של הרחם) ממש מסכן את התינוק, והיתי מחלישה אותן או מנסה למתן אותן. אני לא חושבת שזה היה נכון, אלו רק היו התחושות שלי... הפחדים שלי... אולי בסתר הלב... (או בסתר הרחם) היתה אמונה שהמיניות שלי וההנאה שבאה בעקבותיה היא משהו רע, אסור ושאענש בגללו... (במיוחד כשההנאה חזקה ואינטינסיבית, ולוקחת אותך רחוק יותר בתחושות המיניות של עצמך... ) איפשהוא, אני חושבת שהגוף היה צריך להיות "אלים יותר" או להפעיל כוח חזק יותר כדי להוציא את התינוקת שלי, כי משהו חזק מאד בגוף, בשרירי הרחם, בשרירי הנרתיק ובאזור הזה בכלל עבד חזק על לסגור, להגן, להתכווץ , לא לאפשר מעבר... ובאמת חשתי כמו בקרב, מאבק שמתחולל לי בתוך הגוף...
היום אני מרגישה שתחושת מיניות טובה, משוחררת, מאפשרת, הרואה בהנאה המופקת מהגוף חגיגה בריאה, מזינה, ו"ראויה" לכל טוב, היתה אולי יוצרת חוויה אחרת...

עצם ההתנגדות הכל כך חזקה לעניין לגמרי מחשידה אותך בשריטה
מה חדש? אני מלאה שריטות כמו שרימון מלא מעשים טובים...

הבנתי מה לא מסתדר לי בלערבב שמחה בששון.
מבחינתי להזד**ן עם הבעל בלידה של התינוק שלי זה כמו לבוא לדייט ראשון ולהביא את אבא שלי.
אפשר להסביר לי עד מחר בבוקר כמה זה נפלא (ומשרה בטחון) אבל לי זה לא מתאים.
אני רוצה להתרכז בדבר אחד.
<בקושי אני יכולה לסבול שהמיילדות נוגעות בי... הייתי שמחה ללדת גם בלעדיהן>



_אבל יש הרבה נשים שזה מעורר אצלן תענוג.
יש אפילו מיילדת מקסיקנית מפורסמת (נאולי) שעשתה מזה סרט לידה._
וואלה כל אחת שתשתגע לפי השריטה האישית שלה.
מה אכפת לי איך האחרות יולדות?
שילדו בניתוח, עם אפידורל, עם דולפינה-מיילדת או תוך כדי זון עם 20 מלחים סרבים ומערוך בתת לשדרוג החויה D-:
אני מדברת רק מלהשליך את הכתבה על עצמי ולראות מה זה עושה לי.

ההולכת, התייחסת כ"כ יפה לכל ההתנגדויות שלי וחיפפת על כל מה שאקסטטי עבורי בלידה.

אבל אני לא אחזור ולא אקדח על זה,
רק אומר שלי לא חסר בלידה דבר שמבקש יותר עונג או יותר העצמה.
הכל מגיע מהלידה עצמה.

ברכות.

קט קטית, ממש אין לי כוונה לערער על החוויה האישית שלך, אני דווקא מאוד מתפעלת ומקבלת השראה ממה שסיפרת על התחושות שלך בלידות.

עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס באופן מפורט להתנגדויות שלך
כי חשוב לי לתת קונטרה לרתיעה הכל כך נפוצה מהמחשבה על שילוב מיניות בלידה.

הנושא הזה עדיין בחיתוליו, רוב הנשים לא שמעו עליו בכלל או יודעות עליו מעט מאוד, ומבחינתי חשוב להפיץ את הידע הזה כמה שיותר.
אני חושבת שמקורן של הרבה מההתנגדויות שהעלית נעוץ בתפיסה תרבותית קולקטיבית, לפיה אי אפשר, הזוי ואפילו דוחה לקשר בין אמהות למיניות,
מין ואריציה של תסביך הקדושה והקדשה...

אני מאמינה שככל שנדבר על זה כאן יותר, יהיו עוד ועוד נשים שיפסיקו לחוש מבוכה בקשר לתחושות שעולות אצלן באופן טבעי, וכמובן עוד ועוד נשים שיגלו עולמות חדשים... ומי שמרגישה שלמה גם בלי זה, אז אחלה בשבילה! אני לא רואה סתירה בין הדברים.

אני אישית ממש אסירת תודה ל מור וקינמון שפתחה את הדף הזה, לכל מי שכתבה וכותבת בו, וכמובן ל שירז אריאל דרורי שמפיצה את הידע הזה ברשת.

ומי שמרגישה שלמה גם בלי זה, אז אחלה בשבילה! אני לא רואה סתירה בין הדברים

נו יופי אחלה לי, אז למה כ"כ חשוב לתת לי קונטרה ולהכתיב לי מאילו "תסביכים" אני כביכול "סובלת"?
יכולה להרגיעך כי אינני מקולקלת ואינני חשה מקולקלת, והכל טוב בחיי המין שלי,
ואין תלונות על איכות האורגזמות ו/או על איכות הלידות.

לא הבנתי כי הדף מוקדש לאקט מיני עם גבר תוך כדי לידה.
אם זה כך אז אני מופתעת כן.
כמו שאם אכנס לדף למשל הנקה זה כמו אורגזמה ואגלה כי מדובר בתנוחת הנקה מסויימת בה הבעל טוחן אותי מאחורה ואז אני מגיעה לאורגזמה תוך כדי הנקה.
לא שזה בלתי אפשרי.
אבל זו לא אורגזמה מהנקה.

ולסיום.
האקסטזה והאורגזמה בלידה מבחינתי לא קשורות למה שקורה מחוצה לי, אלא למה שאני חווה פנימה.

ברכות

<פורשת לפני ששוב ינתחו את התסביכים שלי ויגדירו אותי כסקסנגטיב D-:>

_יכולה להרגיעך כי אינני מקולקלת ואינני חשה מקולקלת, והכל טוב בחיי המין שלי
ואין תלונות על איכות האורגזמות ו/או על איכות הלידות_
לא חשבתי אחרת. אני ממש רגועה לגביך

הסברתי למה היה לי חשוב לתת קונטרה - כי יש ויהיו כאן עוד קוראות, והדיון הוא הרבה מעבר לאישי בינינו.

_לא הבנתי כי הדף מוקדש לאקט מיני עם גבר תוך כדי לידה.
אם זה כך אז אני מופתעת כן._
הדף לא מוקדש לזה, אלא לאפשרות לחוות אקסטזה בלידה.
חוויה מינית (עם בן הזוג או בלעדיו) תוך כדי הלידה היא אחת האופציות הפחות מוכרות לכך, והדף מוקדש גם לה.

פורשת לפני ששוב ינתחו את התסביכים שלי ויגדירו אותי כסקסנגטיב
נראה לך?!?!
אני דווקא אשמח אם לא תפרשי מהדיון המעניין, אלא אם כן אין לך מה להוסיף

@}

הי שלום...
תודה למי שהפנתה אותי לדיון הזה..חייבת להגיב בקטנה.
ראשית להולכת בדרכים, כל כך יפה את מתארת את מה שאני מנסה להסביר כבר שנים- תודה!
שנית לקט קטית, לא נאמר מעולם להזד**ן כאקט מקדם ולא נעשה שימוש במילה הלא מחמיאה הזו. מה שכן, נאמר זה דווקא להפך, שמי שלא מסוגלת להתמודד עם יחסי מין מלאים בשלב זה, תוכל להנות רק מהעונג שלה. ומי שמרגישה שיש לה יכולת להרפות את הגוף כדי להצליח לחוות אורגזמה כעוד כלי לטובת הלידה, שתדע שזה בהחלט יכול לקדם (וכמו עם כל העזרים הטבעיים, יכול גם שלא).
במשך השנים של קידום הנושא, אני נתקלת לא אחת בהתנגדויות דומות לשלכן וזה באמת בסדר להרגיש כך כלפי הרעיון. כולנו באות מרקעים ותרבויות שונות ולכן היחס שלנו למיניות שונה מאוד.
בנוגע לחוויה הספונטנית של אורגזמה בלידה - אכן תופעה קיימת שנצפתה לא אחת בלידות טבעיות וגם בבתי חולים. מדובר במצב בו הגוף מפתח מתח מיני שעולה עם התפתחות הצירים עד לשיא שמתרחש ספונטנית, מבלי שהאשה עושה דבר כדי שזה יקרה. יש שחוות זאת ולא מעיזות לספר שזה מה שקרה מחשש שלא יאמינו או יצחקו להן. לי זה לא קרה...אני הבאתי את זה בעצמי... אם רוצים אשמח לספר עוד חדשות...אולי אצלי בדף שירז אריאל דרורי

להצליח לחוות אורגזמה כעוד כלי לטובת הלידה
הבנתי.
כמו לשתות שמן קיק.
בדיוק בגלל זה בחרתי במילה "להזד**ן" (למי שהמילה הזאת גורמת להתכווץ, זה בסדר להרגיש ככה לגבי המילה הזאת)
שהיא מבחינתי מתארת את הצד הטכני של האקט המיני.
זה לא שהבעל התחרמן מלראות אותי בצירים וגם לי התחשק בספונטניות להתנות עמו אוהבים,
כי בדיוק נזכרתי מה הביא אותי למצב הזה (של הריון ולידה) מלכתחילה.
מבחינתי מדובר באקט מלאכותי, ברור שזה בסדר להעזר בו למי שחשה צורך להעזר בו,
אני לא אעמוד שם עם נר כדי לחוות את דעתי לכאן או לכאן.

אני בכל אופן מדברת על לחוות אקסטזה במהלך הלידה,
ולא ככלי לזירוז.
אקסטזה ספונטנית, ואורגזמה ספונטנית.
לי זה כן קרה, אבל אין לי שום תובנות לספר לאומה,
מכיוון שכמו שכבר אמרנו - מדובר בחויה ספונטנית.
התובנה היחידה היא - להיות שם.
לא לזרז, לא ללחוץ, לא לנסות להעביר את הכאב.
רק להיות שם. פנימה.
לחוש את התינוק מפלס את דרכו החוצה, ללטף אותו - מהבפנים שלי.
זהו.
כל השאר - תגובה ספונטנית של הגוף הנשי,
שיודע ללדת ולהינות.
תודה לבורא עולם.

כל אלו תובנות שלי לגבי עצמי,
לא מנסה להכתיב לאף אחת שום דבר,
מאידך גם לא חשה "מיוחדת".
מרגישה שפשוט נתתי לטבע לעשות את שלו.


מבחינתי כל ההבדל בין שתי החויות שתוארו כאן,
אורגזמה בהזמנה לעומת אורגזמה ספונטנית,
היא כמו ההבדל בין לגמור באוננות לעומת לגמור תוך כדי האקט מבלי להמתין לאורגזמה.
כמובן יכול להיות שזה רק בראש שלי, אבל אני חווה את שני הדברים בצורה שונה.


מאחלת לכולנו לידות מדהימות - כל אחת לפי מה שהיא מפרגנת לעצמה.

אחלה לגמרי
לא יכולת לנסח טוב יותר.

_הבנתי.
כמו לשתות שמן קיק._

לא... ממש לא.
הרעיון הוא ש באופן טבעי יש לנשים את היכולת להרגיש מאוד מיניות בזמן לידה.
מדוע?
כי תהליך הלידה משחרר הורמונים שמשפיעים על היולדת כמו טריפ משובח במיוחד,
ואם אישה יודעת לתפוס את הגל הזה היא יכולה להעצים את התחושות הטובות בלידה, ולטשטש את חווית הכאב בצירים.
כדי שיותר ויותר נשים יתפסו את הגל ההורמונלי המענג שעליו אני מדברת, צריך מודעות לנושא, ושחרור מעכבות רגשיות ומחשבתיות בקשר לזה.


_בדיוק בגלל זה בחרתי במילה "להזד**ן" (למי שהמילה הזאת גורמת להתכווץ, זה בסדר להרגיש ככה לגבי המילה הזאת)
שהיא מבחינתי מתארת את הצד הטכני של האקט המיני.
זה לא שהבעל התחרמן מלראות אותי בצירים וגם לי התחשק בספונטניות להתנות עמו אוהבים,
כי בדיוק נזכרתי מה הביא אותי למצב הזה (של הריון ולידה) מלכתחילה.
מבחינתי מדובר באקט מלאכותי_

העובדה שאנחנו מדברות על זה ומגבירות את המודעות לעניין, לא הופכת את החוויה למלאכותית או טכנית בשום אופן!
זה אולי נשמע מוזר, אבל בהחלט יתכן מצב בו ליולדת או לגבר שאיתה יתעורר בספונטניות חשק לתנות אהבים,
או לחילופין מצב בו הם יתחילו בכך כי שמעו שזה מומלץ, ותוך כדי מעשה יגלו עד כמה זו חוויה מדהימה ומיוחדת בשבילם.

אינה מיי גסקין מספרת אפילו על זוג שגילה מחדש את הארוטיקה האבודה ביחסים בזמן הלידה
<אפשר לראות אותה מספרת על זה בקישור המעולה שנתנה אי שם במעלה הדף מאיה וליה>

מנסיוני האישי אני יכולה לספר שבלידה שלי ביקשתי עיסוי פטמות מבנזוגי כדי להגביר את הצירים,
ובלי שום תכנון מוקדם גיליתי שאם עושים את זה במוד הנכון זו ממש לא רק טכניקה...
אני לא אפרט יותר מדי, אבל באופן ממש לא צפוי (כלומר מבחינתי - ספונטני) באמת חוויתי טריפ לא נורמלי.
נכון שבין השאר הצלחתי גם ליצור צירים מאוד אפקטיביים וגם להפחית את הכאב, אבל מה שזכור לי מהחוויה הוא הרבה מעבר לזה.
<מה שנקרא - באתי לחפש אתונות ומצאתי מלוכה >

לפני הלידה קיבלתי מסר בחלום שיש קשר בין מיניות ללידה, אבל לא הייתי יודעת לתרגם את זה למשהו מעשי.
שמחתי מאוד שהתחושות הגיעו אלי במהלך הלידה באופן ספונטני, אבל אני חייבת לציין שאם לא הייתי קוראת על זה <למשל כאן בדף>,
נראה לי שלא הייתי מבינה מה קורה לי, לא מאפשרת לזה את כל המקום, ולא יודעת איך לרתום את זה להעצמת הלידה.

למען הלידות הבאות אני באופן אישי בהחלט מתכוונת ללמוד את הנושא עוד ולהשתכלל...
ולכן אני מאוד אשמח אם שירז או כל אחת אחרת תספר עוד חדשות
ועדיף כאן, כך שהמידע יהיה נגיש לכולן

למישהי יש נסיון?
אני אחרי שתי לידות. הראשונה לפני 5 שנים היתה ארוכה ומייגעת, הצירים נמשכו עשרים וחמש שעות, והלידה נגמרה באפידורל וואקום.
השנייה, לפני חצי שנה, היתה קצרצרה ומדהימה, נמשכה 4 שעות קלות ונעימות, והסתימה בלידה טבעית ומעצימה.
ההבדל (מעבר לזה שזו לידה חוזרת)?
בלידה השנייה כשהרגשתי את תחילת הצירים, פעלתי לפי עצות שונות שקיבלתי: כוס יין, אמבטיה מרגיעה ו...אורגזמה.
אני מרגישה שמשהו באורגזמה ממש "פתח" את הדרך ללידה. מעבר לתחושת הרגיעה, יש לזה גם הסבר פיזיולוגי- האוקסיטוצין שמשתחרר בגוף כתוצאה מאורגזמה הוא גם זה שאחראי על צירים. ובכלל, תחושת הנינוחות וההרפיה הכללית בטח עוזרת להיפתח.
גיליתי את "הסוד" לחברה שילדה לפני שבוע, ואכן, גם לה היתה לידה יחסית מהירה- כשמונה שעות מתחילת הצירים ועד הסוף, וזה בלידה ראשונה.
גם היא מרגישה שזה מה שקידם את הלידה.

האם יש מחקרים בנושא? חוויות אישיות שלכן? אני ממש משתוקקת להפיץ את הבשורה

אני ממש משתוקקת להפיץ את הבשורה
מעולה! גם אני חושבת שזה מידע שצריך להיות נגיש לכל יולדת.

יו אביונה- את גדולה!!!!!!!!!!!

כמה נפלא!!!
מאז המאמר ההוא יש כבר אחד משופץ...רק שכרגע הוא לא מפורסם אבל אם תקישי בגוגל "אורגזמה בלידה" או את כל הנגזרות הדומות, תגיעי להרבה מאמרים שלי שפורסמו במספר אתרים..
אנסה לענות לך כמי שעוסקת בנושא מעל 10 שנים ויש לא מעט מידע אבל מחקר ממש - טרם נעשה.
הסוד שאת מתארת הוא אכן סוד נפלא שמתאים לנשים מסויימות. אלו שמיניותן טובה(ואף מתעצמת בהיריון), אלו שפתוחות לרעיונות חדשים ומבינות הן את הקשר ההורמנאלי והן את הרגשי (אני מענגת את עצמי כדי ללדת). במהלך השנים נתקלתי גם בלא מעט התנגדויות לדרך הזו ויש שנרתעות מכך מאוד, לכן, יש לשים לב למי את ממליצה ולקחת בחשבון שלפעמים יש תגובות קשות. למדתי לקבל כל תגובה כתגובה טובה והיום אני מלמדת על כך בקורסים להכנה ללידה.
אשמח לספר עוד בדפבית או פגישה, או שתציצי www.metaplim.co.il/shiraz "באתר שלי"(שעוד רגע יורד מהאויר ואז לא יהיה לי אתר לזמן מה)
המון תודה על השיתוף המקסים והכנה שלך ומי יתן ועוד בדורינו, השימוש במיניות ככלי עזר בלידה יהפוך לעניין שבשגרה, אמן.

וואו! מרתק ,חבל שאני לא אלד כבר)-:
אבל אולי אוכל להפנות לכאן הריוניות, זה מדהים!
איך שהתודעה האנושית והנשית צומחות ,וואו!

שלום שלום, מעדכנת כפי שביקשת...אם בתסכול מה...
היום בבוקר עלתה כתבה של זהר כרמי במדורה בYNET בנושא של מיניות בלידה! זהר היא קולגה וידידה טובה שלי וחיכיתי בסבלנות שהיא תרצה להעלות את הנושא שלי במדור שלה. זהר היא שם דבר בנושאי בחירת מקום הלידהובעלת האתר 'זהר כבר בדקה' ואני אוהבת את סגנון הכתיבה שלה. לדעתי זה כתוב טוב וממצה וחשבתי שהמסר יעבור ברור - שאין צורך ביחסים מלאים להשגת המטרה, מספיק רק העונג הנשי. ואילו התגובות שבנתיים יש...אלא איסטר וכל מכריו...בכל אופן תודתי לזהר נתונה מעומק הלב והכתבה טובה אז הנה הקישור ומקווה שתהיה בה תועלת למי מכן. שבת שלום

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3702109,00.html "לכתבה של זהר"

מחר ישודר של הסרט 'לידה אורגזמית' ביס דוקו,22:00
הסרט עוסק בתופעה הקרויה 'אורגזמה ספונטנית בלידה' וכל מה שהביא למצבים המיוחדים שמתוארים בו.
מאז ומתמיד הנושא גרם לדיונים סוערים ודעות מנוגדות על האם בכלל יש מקום למיניות בתהליך הלידה. מעניין אותי לדעת מה קורה היום...כלומר מה דעתכם בכללי על האפשרות שמיניות ולידה יכולים להשתלב לפעמים.. לאחר השידור, הסרט יעלה ביס ואללה ואפשר לצפות בו גם שם..

והנה קישור
http://yes.walla.co.il/?w=2/7828/1646307 [קישור שבור]
אשמח לשמוע דעות..

הסרט הזה חובה לכל אשה ואמא!
ממש ריגש אותי,
החזיר אותי ללידה שלנו:-)

_הסרט הזה חובה לכל אשה ואמא!
ממש ריגש אותי,_
היום אני מתקרבת לגיל שישים, וכל הגוף שלי צועק את תחושת ההחמצה, למרות שחשתי שכך אפשר ללדת,
הממסד הרפואי דאג להסתיר זאת מפני או שפשוט לא ידע שזה באמת אפשרי ככה, מרגישה שגנבו ממני את מה שהבריאה נתנה לי,
כל לידה מרגשת מאד אבל לא שערתי אז שזה יכול להיות הנאה כזו,
מאחלת לידות טובות כאלה לכל אשה,ובטח לצאצאי לכשיבוא זמנם .
כל גופי אומר כן כן כן

אוקי,
תודה למגיבות, לדעתי הסרט חשוב רק כדי שנשים יתעוררו לאפשרות שהמיניות אכן יכולה לסייע לנשים מסויימות.
יש היום עוד סרטים שנוגעים בעניין מתן האפשרות ללדת בתנאים שפויים של אינטימיות וביטחון ולא שוללים את האפשרות שעזרה רפואית לעיתים אכן נדרשת.
שבת שלום ופורים ש מ ח

כתבה של זהר כרמי בעצב תלדי - אולי תנסי באורגזמה
מופיע בפנים גם סרטון על נשים אמריקאיות שילדו כך.

למה אין את הסרט בוואלה כבר? יש מקום שאפשר לראות??
תודה!

יש למשהי קישור לסרט או את השם שלו באנגלית, לא מוצאת את זה