בשמת - אני לא התכוונתי לגידול ילדים ללא חיתולים, אלא אם כבר שמנו חיתולים למה לא לחכות לצורך שלהם?

אגיד בקיצור, שאין דבר כזה "לגמול לפני הזמן" אם מבינים שהילד יכול "להבשיל" החל מכל רגע שאתם עוזרים לו לזהות את צרכיו ולעשות אותם במקום המתאים. כשהילד רואה מה יוצא ממנו (כשהוא בלי חיתול) הוא מחזיר לעצמו את הבנת הקשר (שאיבד בתוך החיתולים, במיוחד החד פעמיים הסופגים) שבין התחושה הפיזית "שלפוחית מלאה" (לדוגמא) לבין הפעולה הפיזית "יצא פיפי" לבין התוצאה: "שלולית על הריצפה, אני נרטבתי ברגליים".
כשהחיבור הפיזי הזה לגוף ולתחושות ולתוצאות מתחיל לקרות, הילד חוזר בהדרגה להבין מה קורה פה, ולומד - מעצמו, מתוך אינטרס של עצמו - לאט לאט לזהות ולשלוט יותר ויותר בתהליך ("אני יכול לעשות פיפי בצורה יותר נוחה עוד רגע, אם אלך לסיר שלי"). כמובן, כשברקע הילד יודע שהסיר או האסלה הם המקום והדרך המתאימה לעשות פיפי.

ה"לחכות לבשלות שלהם" הוא מיתוס שמכרו לנו כאלה שהתחזו למומחים אך למעשה הם שרלטנים, ובראשם בארי ברייזלטון המפורסם, שעובד - הפלא ופלא - בשביל חברת הטיטולים "פמפרס" (כך שהמיתוס הזה משמש ישירות לעשיית כסף).
הורייך לא האמינו במיתוס הזה. בשנות השישים והשבעים, רק לדוגמא, כשעוד הלכו בחיתולי בד, הילדים נגמלו בערך בגיל שנה וחצי. מה זה, הם היו בשלים מהר יותר מהילדים שלנו? לא, אלא שפשוט בגיל הזה כולם כבר שלטו בהליכה, והחיתול הרטוב או הצואֶה ממש הפריע להם, אז הם לא רצו חיתולים והלכו לסיר.

עכשיו, בגיל שבו הילד עוד לא הולך בחופשיות, מי שרוצה להתחיל לתקשר עם הילד שלו גם בנושא הצרכים פשוט צריך להיות קשוב לילד והאחריות היא על ההורה לקחת אותו לעשות בסיר או מעל האסלה או מעל כל מיכל מתאים או בחיק הטבע, כשההורה רואה (או מקבל איתות מכל סוג מהילד) שהילד צריך פיפי או קקי.

למה להחזיק ילדים זמן מיותר בתוך החיתולים המגעילים והמסוכנים האלה ובתוך ההפרשות שלהם - כשכבר יודעים שאפשר גם אחרת? זה מה שאני שואלת את עצמי, ולכן בילד הבא שלי יש לי כל הכוונות לגדל ככה.
מצד שני, זה דורש צמידות לילד וקשב ותשומת לב, מסוג חדש שאנחנו לא רגילים לו, ואני מבינה כל הורה (ובייחוד כל אמא) שאין לה כוח ללמוד את זה.
מצד שלישי, אני אישית פשוט מרגישה שזה לא מוסרי להחזיק ילדים בחיתולים (ובטח בחד פעמיים) אחרי שמגלים את האמת עליהם...

תיראו מה מצאתי ...
http://www.hebpsy.net/articles.asp?id=408

פתאום קלטתי (וזה אחרי שמונה חודשים בגישת הבלי חיתולים) שזה שקוראים לחינוך לניקיון במיינסטרים 'גמילה' אכן משקף מצב של התמכרות! אצל הילדים ועל אחת כמה וכמה אצל ההורים. איך שאני רואה את זה עכשיו, הגמילה המיינסטרימית היא לא רק הגמילה של הילד מההרגל לעשות את צרכיו על עצמו אלא גם, במקביל, הגמילה של ההורים מההדחקה של צרכי הילד לתוך החיתול. פתאום זה לא רק להחליף מתי שנוח להורה אלא לזכור להזכיר לילד, לקחת אותו לשירותים, להראות לו איך, לנקות את הפיספוסים (שהרבה יותר גדולים אצל פעוט בן שנתיים ומעלה). אני חושבת שהרבה מהלחץ של הורים בנושא נובע מכך שבגידול עם חיתולים סטנדרטי ההורים לא ממש לוקחים אחריות על צרכי הילד - הם פשוט נותנים לזה לקרות ומחליפים כשנוח להם, ואז בתהליך הגמילה, קשה להם פתאום עם ההתעסקות עם הפיפי/קקי והם מחפשים להעביר את האחריות לילד כמה שיותר מהר, אפילו שגם אצלו יש תהליך גמילה.
לא שבהכרח זה קשה - יש הרבה ילדים שנגמלים בקלות ותוך זמן קצר יחסית, אבל יש גם הרבה שלא לוקחים את זה בקלות ואי אפשר לדעת מראש אצל תינוק בן יומו איזה ילד יהיה.
מסקנתי - בשביל להמנע מגמילה עדיף מראש לא להתמכר ...

שאלתי בדף הגדרה לרופא ידידותי מאיפה זה בא שרופאים ממליצים לא להתחיל בגמילה מחיתולים לפני גיל שנתיים. לטענת הרופא של ילדי חברתי לילדים אין שליטה בסוגרים לפני כן (טענה נפוצה שגם מצוטטת למעלה בראש הדף הזה).
התגובה של שרון ג לשאלתי היתה שמדובר בבשלות פסיכולוגית. והתשובה הזאת שלה הקפיצה אותי מיד לחשוב שוב על נושא הודעה שלי פה מלפני שלושה ימים.
אז לסיכום קצר של המחשבות שלי - ילד בגיל שנתיים ומטה כנראה באמת לא בשל לגמילה, שהינו תהליך קשה גם אצל מבוגרים. (ולדעתי זה כולל לא רק חיתולים אלא גם גמילה מציצי או לינה משפחתית, רק שאת אלה ניתן לכפות על הפעוט cold turkey מה שאי אפשר לעשות עם יציאות). זה שוב חוזר לעניין של התמכרות - זה לא שהפעוט אינו מסוגל לשלוט בסוגרים, הוא פשוט 'מכור' לעשיית הצרכים בחיתול. וכמו שיש מבוגרים שיכולים לחדול מעישון בבת אחת, כך גם יש פעוטות שאצלם הגמילה היא מהירה, וזה יכול לבוא בגיל שנתיים או ארבעת ואז אומרים 'שהילד היה מוכן לזה'.
ומה שמדהים הוא שמנסיון, וגם לפי מה שקראתי, מספיק לפעול בגישת הבלי חיתולים באופן חלקי בשביל למנוע את ההתמכרות הזאת ולחסוך את יסורי הגמילה!
נו, כבר אמצע הלילה אצלי. כרגע מה שכתבתי נראה לי ברור. אולי מחר אני אחזור לפה ואגלה שאני לא מבינה דבר וחצי דבר ממה שכתבתי פה. אני לא טובה בהתפלספות אחרי עשר בלילה אבל זה הזמן היחידי שלי לחשוב ...

טלילה, אני מסכימה איתך.

לטענת הרופא של ילדי חברתי לילדים אין שליטה בסוגרים לפני כן
מה שמדהים בקישקוש הזה, הוא שהוא סופר-חדש (איש לא טען טענות כאלה בילדותי) ואותם רופאים ופסיכולוגיים שטוענים כך, אין להם שום בסיס מחקרי או אחר לטענות האלה, והם בעצמם נגמלו בגיל שנה, שנה וחצי מקסימום...
אז מה כן הבסיס לטענות האלה?
תתפלאו. אבל רופא הילדים המפורסם שעובד בשירות חברת פמפרס, הוא המקור.
עכשיו תנסו לחשוב מדוע חברות המייצרות טיטולים חד פעמיים מעוניינות להפיץ את התפיסה, שילדים אינם בשלים לפני גיל שנתיים לגמילה מחיתולים, ושזה לגמרי נורמלי שהם יישארו בחיתול גם שלוש וארבע שנים... P-:

אז בשמת, איך זה שכל כך הרבה רופאי ילדים מפיצים את הדיעה הזאת? הרי לא כולם מקבלים שלמונים מחברות החיתולים? האם זו אגדה אורבנית שמפיצה את עצמה בקרב רופאים או שמלמדים את זה באופן רשמי בביה"ס לרפואה? ואם מלמדים את זה באופן רשמי, לא טורחים להביא סימוכין?
(לא קבלתי תשובה על כך בדף הגדרה לרופא ידידותי שבו שאלתי קודם).

אז בשמת, איך זה שכל כך הרבה רופאי ילדים מפיצים את הדיעה הזאת? הרי לא כולם מקבלים שלמונים מחברות החיתולים? האם זו אגדה אורבנית שמפיצה את עצמה בקרב רופאים או שמלמדים את זה באופן רשמי בביה"ס לרפואה?
לא מלמדים את זה באופן רשמי.
הם פשוט מדברים לא כרופאים אלא סתם, כ"מיינסטרים".
מאיפה המיינסטרים מקבל את הרעיונות שלו? מהרחוב, משטיפת המוח הצרכנית, ממגזיני נשים, מפרסומות, מ"מה שכולם עושים" - מעצם העובדה שהנורמה היא לגדל בטיטולים ורואים שהילדים לא מבקשים להיגמל.
מה שקיים, חושבים שהוא הנורמלי.
ומאיפה קיים מה שקיים? מהשימוש בטיטולים!
לכן, כש"כולם" השתמשו בחיתולי בד (כי רק זה מה שהיה), אז כל הרופאים והפסיכולוגים "הפיצו את הדיעה" שילדים בשלים להיגמל בגילאי שנה- שנה וחצי. כי זה היה הגיל שבו נגמלו כמעט כל הילדים. כי בחיתולי בד, התינוק מרגיש כשהוא עושה, וזה לא נעים לו, וצריך להחליף יחסית לעתים קרובות אחרת יש פריחה וזיהומים, וכשהתינוק מתחיל ללכת הוא כבר ממש סובל מהדבר הזה בין הרגליים ורוצה להיפטר מזה כמה שיותר מהר. וגיל התחלת ההליכה היה בין שנה לשנה וחצי, לרוב סמוך לגיל שנה.
במקביל, כביסת חיתולי הבד, קיפולם וההחתלה בהם היו כזאת טירחה להורים, שגם הם כמובן היו להוטים לקצר את זמן החיתולים כמה שיותר.
בניגוד לכך, בטיטולים (שהתחילו פה בארץ למעשה בשנות השמונים), הטיטול סופג, והשכבה העליונה נשארת יבשה. עם השנים, הטיטולים גם נעשו דקים יותר ויותר, כך שלא הרגישו "חבילה בין הרגליים" כל כך. כך, התינוק מאבד את הקשר בין "לעשות פיפי" לבין התחושה של הרטיבות. ההתנוונות יותר מהירה ויותר שלמה. יותר קשה לצאת מזה. התינוק הרגיל לטיטולים פחות סובל מזה. אין לו תמריץ פיזי להיגמל, רק תמריץ חברתי.
ובחברה שבה אין לחץ להיגמל לפני גיל שלוש, גם אין לחץ חברתי!

ומה הכי חשוב?
שבניגוד לחיתולים, להורים הנוחיות גברה. החיסרון היחיד הוא הכסף (שהרי החסרונות הפיזיים, הנפשיים, האקולוגיים וכו' נעלמים לחלוטין מעיני ההורים), אבל ההורים לא מסתכלים עליו, כי זה נראה להם "הוצאה הכרחית". הם מחליפים מתי שנוח להם, מתי שבא להם, בלי שום צורך להתייחס לתינוק. יש להם מגבונים וטיטולים, זורקים את הליכלוך בלי להתעסק בזה בכלל, כמה נוח.
לכן, להורים לא רק שאין תמריץ לגמילה (הפוך לגמרי ממה שהיה עם חיתולי הבד), אלא שיש להם תמריץ לאי-גמילה. כי ילד בגמילה זה כבר מאמץ, קושי, בלבול מוח. הורים רבים ממש שונאים את זה.
אני שומעת שוב ושוב איך ילד מבקש שיקחו אותו לשירותים וההורה אומר לו "תעשה בחיתול!" כי באותו רגע שהילד צריך - ההורה עסוק או שסתם לא מתחשק לו לקום ולעזור!
אם כן, הגמילה נדחית בגלל צירוף של צורך נמוך מצד הילד (זה נעשה מאוד ברור כשמבינים שככל שהילד יותר זמן בטיטולים ככה הוא יותר מתרגל ויותר מתנוון ויותר מרוחק מהקשר עם הצרכים שלו), עם צורך נמוך ביותר מצד ההורים (אצלם זה נוצר מצירוף של נוחיות בחברה שמעודדת כמה שפחות "להתעסק" עם התינוק וכמה שפחות "לוותר על הנוחיות הרגעית" למענו, עם קבלה ללא עוררין של סיסמאות המשווקים, עם קבלה ללא בסיס של "דברי הרופאים" שתומכים לחלוטין בתהליך זה ומפיצים את תיאוריית "ההמתנה לבשלות") ועם קבלה של גמילה מאוחרת על ידי החברה (ומי החברה? שוב חוזרים לאותה קבוצה).
אם תעשי מחקר בקרב כל ה"רופאים" וה"פסיכולוגים" האלה, אני אציג לך היפותיזה לבדיקה:
האם יש ביניהם אפילו אחד שגידל תינוק לפני עידן הטיטולים?
כולם בגילאי ארבעים-ומשהו ומטה.
זה אומר, שאלה מביניהם שיש להם ילדים, גידלו אותם בטיטולים.
זה מה שהם מכירים, זה מה שהיה להם נוח, וזה מה שנורמלי בשבילם.
ממש כמו כל הרופאים שהם או נשותיהם לא הניקו, ולכן גם אם הם משמיעים בשפה רפה את הסיסמאות של "עידוד ההנקה", הם תמיד טורחים להגיד בצורה הרבה יותר בולטת שלא מוכרחים להניק, שמי שלא מניקה אסור שתסבול מרגשי אשמה, שההנקה קשה ולכן זה בסדר ואת בסדר והתינוק בסדר גמור אם זה "לא מסתייע", ואפשר לגדול בסדר גמור גם עם תמ"ל.

עוד גורם מסייע: רופא אחד כותב ספר (זה שמייעץ לפמפרס, ד"ר ברייזלטון אם אני לא טועה בשמו, סליחה, אין לי זמן כרגע לבדוק, הוא מפורסם כמעט כמו ד"ר ספוק בזמנו), ואותו קוראים ומפיצים.
כיוון שזה עולה בקנה אחד עם המסר בפרסומות לטיטולים, וכיוון שאלה שמדברים על זה (את פשוט לא שומעת את אלה שלא אומרים שום דבר על חיתולים או שפשוט לא מאמינים בקישקוש הזה) לא מודעים לעובדה שהם קראו את ה"מידע" הזה לעתים פשוט בעלונים של חברות הטיטולים (לא מזמן הם הוציאו חוברת על "גמילה מטיטולים". לא במקרה, זו בדיוק אותה טכניקת שיווק שמביאה חברות תמ"ל להוציא חוברות מידע וקלטות על הנקה! ובדיוק באותו אופן, כל המידע שם מצליח להיות בעיקר... פרסומת לטיטולים או לתמ"ל).

מקור אחר הוא הפסיכולוגים.
אצלם, חוץ מאותו המידע מחברות הטיטולים, שכאמור הם בכלל לא מודעים לכך שזה מידע שמגיע מחברות הטיטולים או קשור אליהם, אצלם יש גם מסורת של עיסוק בשיטות גמילה מחיתולים. בספרות הפסיכולוגית יש תיעוד של שיטות גמילה אכזריות מהעבר: בפרוסיה ובאימפריה האוסטרו-הונגרית, למשל, היו מכים ילדים שעשו במכנסיים, היו מתחילים גמילה כבר בגיל כמה חודשים אבל לא בשיטה של קשב לצרכי התינוק, אלא על ידי הענשה, על ידי הושבה על סיר וקשירת התינוק אליו ברצועות מיוחדות למשך שעות, עד שעשה קקי, על ידי אילוף להרגלים קבועים בעזרת סדר יום אובססיבי (אכילה, טיול, שינה וכדומה בדיוק באותם שעות ובאותה צורה כל יום, כדי שגם הקקי ייצא באותה שעה קבועה כל יום), וכדומה.
אותם פסיכולוגים לא מבינים שהבעיה עם השיטות האלה לא היתה הגיל שהתחילו בהן (כשמבינים את ה"בלי חיתולים" תופסים שאף גיל לא מוקדם מדי, וכאמור, ברוסיה באמת היו מתחילים סמוך לגיל שהתינוק כבר יודע לשבת), אלא רק האכזריות וחוסר ההתייחסות לתינוק בשיטות האלה.
אבל אותם פסיכולוגים לא מסוגלים להפריד בין השיטה לבין הגיל.
והם גם פשוט לא שמעו מעולם על שיטות הגידול העדינות, על אמהות שפשוט ידעו מתי התינוק צריך פיפי וקקי ולקחו אותו לעשות בצורה היגיינית, בשיתוף פעולה ובאהבה, כך שהתינוק בתרבויות האלה פשוט הודיע תמיד.
בוודאי שהם לא שמעו על תרבויות שמגדלות בלי חיתולים בכלל, כי הם הסתכלו עליהם בהתנשאות גזענית. מתוך התנשאות גזענית, "אין מה ללמוד מהפרימיטיבים האלה", אין מה לדעת, אין מה להתבונן.
כן, תינוק בן שמונה חודשים יודע מתי הוא צריך פיפי וקקי.
כן, אם עוזרים לו מלידה הוא ממשיך להודיע למטפלים בו שהוא צריך.
כן, בגיל שמונה חודשים יש לו כבר שליטה רבה בצרכיו ואפשר לתקשר איתו מצויין גם אם אינו מדבר. עם מטפלים נוכחים וקשובים, הפיספוסים נדירים.
לא, הוא עדיין לא עצמאי וזקוק לעזרת המטפלים בו כדי להגיע לסיר וכדי להוריד את בגדיו וכדי לנגב.
אם הוא עירום על האדמה אז הוא כבר מקפיד בגיל הזה לעשות את צרכיו בצורה כזאת שזה לא ייגע בו, והוא מסתלק מהמקום אחרי שעשה (כלומר: לא רוצה לעשות על עצמו, מסוגל לתמרן ככה שהוא עושה בחיק הטבע בצורה נקייה). עם זאת, יכולותיו הגופניות לרוב אינן גבוהות עד מה שדרוש לתיפקוד כנ"ל בתוך בית מערבי רגיל (מרצפות או שטיחים לא מתאימים לזה כמו האדמה...).

סוף ההרצאה לעת עתה (-;

וואו, בשמת. איזו תשובה.
תודה

"תעשה בחיתול!"
בשמת, תודה על ההשקעה בתשובה.

בשמת, וואו. הטירוף שבתרבות שלנו מעולם לא נשמע מטורף יותר, ולחשוב שעלינו מסתכלים כעל משוגעות .

אני שומעת שוב ושוב איך ילד מבקש שיקחו אותו לשירותים וההורה אומר לו "תעשה בחיתול!" כי באותו רגע שהילד צריך - ההורה עסוק או שסתם לא מתחשק לו לקום ולעזור!

גם אני נתקלת בזה הרבה. מעניין אם הם היו מעיזים לאמר זאת לסבא שלהם אם היה מבקש סיוע להגיע לשירותים ...

בשמת - תודה על התשובה המושקעת. למען האמת, אני הולכת להשיג את המאמר המפורסם של בריזלטון (מ- 1968 ) שכל הגישה המערבית ה'מודרנית' מבוססת עליו ולראות בדיוק מה הוא חקר שם.

ולמי שמעוניינת - יצאה כתבה בנושא ב- Oregonian (באנגלית) : http://heh.pl/&CS

כתבה (באנגלית) על הבעיות הנוצרות בשל דחית הגמילה מחיתולים לגיל מאוחר:
http://www.fortwayne.com/mld/newssentin ... 225226.htm

כתבה מעניינת, ונכונה.
שימו לב שהוא מזכיר את ד"ר ברי ברייזלטון בתור נציג הגישה ה"מאחרת". כזכור, זה שעזר לפמפרס להמציא את החיתולים החד פעמיים, ושעובד בשירותם. הנציג הבלעדי.
ושימו לב, שהוא מזכיר את הבדלי הגילאים בין הממליצים, שדיברתי עליהם: המבוגרים יודעים שאפשר בגיל שנה, שנה וחצי ופחות, והצעירים (שפשוט גדלו בעידן הטיטולים) - מאמינים לשטויות של ברייזלטון. Hogwash, כמו שהוא כותב.

עוד קצת זיבולי שכל מברייזלטון בסוף הכתבה הזאת:
http://www1.whdh.com/features/articles/ ... rt/BOS3205

הופניתי בזמנו לדף זה כששאלתי על בלי חיתולים וקיבעון בשלב האנאלי. יתכן שפיספסתי אבל לא מצאתי בדף
התייחסות לעניין זה אלא רק את הדעה של הממסד הרפואי (רופאים ופסיכולוגים) לעובדה שתינוק אינו יכול
לשלוט בצרכיו.
אתמול סיפרתי לשני אמהות, חברות שלי שהן פסיכולוגיות קליניות על השיטה. שתיהן מאד התפעלו מהשיטה, אבל:
אחת מהן טענה שהיא לא הייתה נוקטת שיטה זו כיוון שהיא זוכרת, שהיא נגמלה מחיתולים בגיל צעיר ולדעתה הגמילה
מהווה אצלה הסיבה להיווצרות הצורך בשליטה (יענו, בגלל הדחיפה של אימה שתשלוט בצרכיה) ושזו הסיבה שלה להיות
טיפוס אנאלי שמתבטא אצלה באובססיביות יתר (למשל לבדוק את הגז 10 פעמים לפני שהיא יוצאת).
האם השניה התפעלה מהאומץ של המיישמים את השיטה, שהולכים נגד התאוריות הפסיכולגיות המרובות והמסורתיות שהתעסקו
הרבה בקקי בעיקר, ובשליטה עליו, שוב מתוך האמונה שעיסוק יתר בצרכים יוצרת קיבעון בשלב האנאלי.

בגלל הדחיפה של אימה שתשלוט בצרכיה
הרעיון בשיטת בלי חיתולים אינו ללחוץ על התינוק בשום צורה, אלא להיות קשובה ולהענות לו.
יתכן שאמה של חברתך הפכה את עניין הגמילה לנושא מלחיץ ומאיים (למשל, כעסה וצעקה עליה כאשר היא פספסה). כשתינוק בלי חיתולים "מפספס"- הפספוס הוא של האמא (שלא שמה לב לסימן) ולא שלו, ולא כועסים עליו או נותנים לו הרגשה שהוא עשה משהו רע.

שעיסוק יתר בצרכים יוצרת קיבעון בשלב האנאלי.
לקחת ילד שיעשה קקי בגינה או בכיור במקום על עצמו זה עיסוק יתר?
תמהני.

<אורית לא מחזיקה מפסיכולוגים ולא מתיאוריות פסיכולוגיות>

שעיסוק יתר בצרכים יוצרת קיבעון בשלב האנאלי
אורית, עיסוק יתר - בדיוק מה שתיארת:

1. האמא כל הזמן מנדנדת: את צריכה קקי? אם תצטרכי קקי תגידי לי! את צריכה קקי? אולי את צריכה קקי? מוישה, היא עשתה קקי היום? תמיד היא עושה בשעה הזאת והיום לא. את צריכה קקי? אם תצטרכי, תגידי לי!

1. האמא כועסת ומכבירה מלים כל פעם שהילדה לא ביצעה את כל התהליך הבא:

• הרגישה שהיא צריכה קקי/פיפי.
• אמרה לאמא בקול רם שהיא צריכה.
• הלכה לסיר/לבית שימוש, עם או בלי אמא.
• פשטה את בגדיה הרלבנטיים.
• התיישבה על הסיר כמו שצריך.
• עשתה מה שעשתה בתוך הסיר בדיוק בזמן.

וכן הלאה.
כל ביצוע לא מושלם באחד הסעיפים הנ"ל יגרור כעס, נזיפות מילוליות, וכל מיני סוגים גלויים או נסתרים של עונש.

זה - עיסוק יתר.
ללא ספק יוצר איזשהו נזק לילד.
אולי "קיבעון בשלב האנאלי" (שם קוד לשורה של התנהגויות אובססיביות, אני מניחה?).

תודה @}

בשמת, איזה פחד! גם אותי הכריחו לעשות קקי באותה שעה ביום - בערב לפני המקלחת.
לא קשרו אותי אבל בהחלט איימו והענישו אם לא ישבתי עד שיצא לי.
ואם לא יצא - כעסו עליי.

סיפרנו לחברת משפחה, שהיא אחות טיפת חלב, על זה שעילאי בלי חיתולים.
היא אומנם לא עיקמה פרצוף כמו האחות טיפת חלב שלי, אבל אמרה שהיא יודעת שישנם מחקרים שמוכיחים שילד יהיה "בשל" לגמילה מחיתולים בין 18 חודשים לשלוש שנים, שזה בעצם מה שכתוב ונאמר על בלי חיתולים - שאפשר לצפות להבנה ושיתוף פעולה מלא עם הילד רק בגיל הזה.

אז קודם כל - אשמח לשמוע את דעותיכן ודיעותכם.

דבר שני - היא ממש הוציאה לי את הרוח מהמפרשים באותו יום, עברה לי איזו מחשבה בראש של - "למה אני מתאמצת כ"כ אם במילא בגיל שנה וחצי אפשר להתחיל גמילה". ואז בערב כשחזרנו הביתה הורדתי לו את החיתול והרגשתי הקלה גדולה, גם מצידי וגם מצידו, והבנתי שיש כ"כ הרבה סיבות למה בכל זאת כן, שזה ממש לא משנה אם אני אגדל ככה והוא יהיה "יבש" בגיל 18 חודשים ואם מישהי תגדל עם חיתולים ותגמול בגיל 18 חודשים.
ואם תרצו אפרט, אבל בינתיים לא אלאה אתכם

שזה ממש לא משנה אם אני אגדל ככה והוא יהיה "יבש" בגיל 18 חודשים ואם מישהי תגדל עם חיתולים ותגמול בגיל 18 חודשים
כן, גם אני עשיתי כברת דרך עד שהבנתי בדיוק את זה. כשהתחלנו חשבנו "וואו, תהיה לנו ילדה גמולה בגיל חצי שנה". די מהר הבנו שזה לא מה שהולך לקרות. ואז יש קצת תחושה של, למה בכלל, אז נגמול בגיל שנה וחצי ובינתיים חיתול. אבל, אין לי אפשרות אחרת. הואיל ואני מי שאני, אני לא יכולה לעשות את הדברים אלא ככה. במיוחד אני בתחושה שמרגע שמתחילים אין דרך חזרה.
אבל ממש אין צורך לדווח לאחות בטיפת חלב. זה לא קשור בשום אופן לדברים איתם היא מתעסקת.

_שזה בעצם מה שכתוב ונאמר על בלי חיתולים - שאפשר לצפות להבנה ושיתוף פעולה מלא עם הילד רק בגיל הזה.
אז קודם כל - אשמח לשמוע את דעותיכן ודיעותכם_
את מכירה את המדע של ימי הביניים? היו עומדים ומתווכחים שעות אם דג חי שוקל יותר מדג מת (כדי להוכיח שלנשמה שלו יש משקל). ציטטו מהתנ"ך וכולי. אף אחד לא העלה בדעתו לשקול דג חי, דג מת ולהשוות.
ככה בדיוק אני מתייחסת ל"מחקרים" הללו, שאלה שעורכים אותם בודקים ילדים מחותלים בחיתולים ח"פ ולא מודעים בכלל לכך שזה מצב שגורם לגיל הגמילה להתאחר.

ככה בדיוק אני מתייחסת ל"מחקרים" הללו, שאלה שעורכים אותם בודקים ילדים מחותלים בחיתולים ח"פ ולא מודעים בכלל לכך שזה מצב שגורם לגיל הגמילה להתאחר.
מסכימה.
אולי תוכלו לספר איך זה עם הילדים הפרטיים שלכן?

בראש הדף גמילה מחיתולים תוכלי למצוא סיכום ממצה של הנושא (אני סיכמתי, אז מסכימה עם הדברים )
לחדד נקודה שמופיעה שם:
שאפשר לצפות להבנה ושיתוף פעולה מלא עם הילד רק בגיל הזה.
מה זה בדיוק "הבנה ושיתוף פעולה מלא"? עד כמה בדיוק הילד צריך להבין? מה בעצם יש פה להבין? יותר נעים לעשות לא בחיתול, אין מה להבין פה... יש הרבה משימות שהילד יבין במלואן רק בגיל 5, 8 או 10. למשל חשיבות ההיגיינה האישית. האם לא נשטוף לו פנים ולא נצחצח לו שיניים עד שיבין לגמרי?
ומה ז"א "שיתוף פעולה מלא"? בין סימני הגמילה במיינסטרים מצאתי לזוועתי אפילו "הילד מסוגל לפשוט וללבוש מכנסיים לבד". הא! ואם לא יוכל לפשוט וללבוש לבד עד גיל 4.5, נשאיר אותו בחיתול עד אז? זה פשוט עצוב בעיני.

את מכירה את המדע של ימי הביניים? היו עומדים ומתווכחים שעות אם דג חי שוקל יותר מדג מת (כדי להוכיח שלנשמה שלו יש משקל). ציטטו מהתנ"ך וכולי. אף אחד לא העלה בדעתו לשקול דג חי, דג מת ולהשוות.
מה עושים עם מכשפות? שורפים אותן!
ומה עוד נשרף פרט למכשפות? עץ!
למה מכשפות נשרפות? כי הו עשויות מעץ!
איך נקבע אם מכשפה עשויה מעץ או לא? נבנה ממנה גשר!
אבל גשרים אפשר לבנות גם מאבן...
אה.. האם עץ שוקע? לא! הוא צף! נזרוק אותה לבריכה!
מה עוד צף? לחם! תפוחים! אבנים ממש ממש קטנות! סיידר! רוטב! דובדבנים! בוץ! כנסיות! עופרת!
בר-ווז.
בדיוק.
אז באופן לוגי, אם היא שוקלת בדיוק כמו ברווז, היא עשויה מעץ, ולפיכך...

A WITCH! BURN HER!!!

פידג'ט, אני ממש לא מתייחסת להבלים שנפלטים מפיהם של אנשים שאין להם אפילו צל של מושג בנושא.

שילד יהיה "בשל" לגמילה מחיתולים בין 18 חודשים לשלוש שנים
ילד שגדל בלי חיתולים לא צריך להיגמל מחיתולים... כאילו דא.... 0-:

כשהילד שלי היה בן שלוש, כבר שכחתי מזמן שהיה אי פעם צורך לשים לב לצרכים שלו.

בגיל 18 חודשים הילד שלי כבר אמר מ-ז-מ-ן "קקי" או "פיפי" כשהיה צריך (מזמן = חודשים). ברור שעזרתי לו להתפשט, להתיישב, לנגב וכו' - הרי זה תינוק. ברור שצריך לעזור לו (בגיל 18 חודשים הוא רק התחיל ללכת, עקב מחלתו). אבל מה זה חשוב - מה שהיה חשוב לי, זה שבגיל הזה כבר מזמן לא הייתי "בקשב" אלא הוא פשוט אמר לי.
אגב, מעניין לספר שבהתחלה הוא אמר "קקי" כל פעם שהיה צריך לשירותים, לא משנה מה, ואחרי כמה חודשים החליף ל"פיפי" כל פעם שהיה צריך לשירותים, לא משנה לשם מה.

הילד שלי לא היה צריך להיגמל מחיתולים אף פעם, כי הוא לא גדל בחיתולים. בחודשים הראשונים לחייו השתמשנו מדי פעם בחיתול בנסיעות או בביקורים וכדומה, אבל הורדנו אותם כדי לקחת לשירותים.
מה שהיה חשוב לי, זה שהוא היה לבוש בגדים רגילים כל הזמן מגיל כמה חודשים.
אם עשה במכנסיים, תיכף החלפנו. הוא תמיד היה יבש ונקי, כל הקקי היה בשירותים, גם כמעט כל הפיפי ("שירותים" - כיור, סיר, בית שימוש, אמבטיה, חיק הטבע). הוא לא היה כלוא בתוך "חבילה" כימית מגעילה, לא בוסס בהפרשות שלו, שום דבר לא הפריע לתנועה שלו ולא חסם את איברי המין שלו, וכמובן היה זמין להמון נשיקות בתוסיק (-:

עד היום אני מנגבת לו קקי (בן ארבע וחצי). אז מה? זה לא נכלל אצלי בכלל במילון של "גמול" או "לא גמול", ואין לזה קשר לבשלות (יותר לסטנדרטים שלי בחינוך והיגיינה, ולנכונות שלי לעזור לילדים שלי כשצריך).
מה שכן, בשנה השניה היו גם פיספוסים פה ושם, אבל לא התרגשתי. למעשה, קשה להתייחס אליהם כי אצלו זה היה תמיד תוצאה של אלרגיה (הוא סבל מאלרגיה חריפה ביותר לכל, ראי בקשה מיוחדת של בשמת ). ייתכן שאצל ילד בריא שהיה גדל כמוהו לא היו "תאונות" בגיל הזה, אי אפשר לדעת.

מה שהאחות אמרה הוא "בגיל 3 ילד מסוגל להתיחס, קוגנטיבית, לנושא היציאות שלו, אחרי שניוונו את היכולת המולדת שלו להתיחס אליהן". זה, ככל, הנראה, נכון - לפחות לילד שגדל בחיתולים חד"פ.
so???

קודם כל - אותי אין צורך לשכנע, (למרות שאתן אכן מאוד משכנעות) עילאי בלי חיתולים חלקי מגיל 9 ימים ועכשיו בגיל 7 שבועות בלי חיתולים בכלל...
כמו שאמרתי היה לי רגע קטן של פקפוק, שהתעצם על ידי זה שאמרתי לעצמי "רגע, אם הייתי בטוחה ב 100% שזה הדבר הנכון לעשות לא הייתי מפקפקת בעצמי..." , עד שהבנתי שאני לא רופאה/נוירולוגית/חוקרת ואין לי שום דרך לדעת אם הוא אכן בשל/לא בשל/מטוגן/מדיום וול וכו'.

אני מניחה שבהגדרה שלי סוף העניין סביב הצרכים הוא כשהילד אכן יאמר לי מתי הוא צריך ולא אם אני אקח אותו ואם יהיה לו במקרה- יעשה.
לפי הדברים שכתבתן אני בהחלט שואלת את עצמי מהו "סוף התהליך" בשבילי, והמסקנה היא שאין באמת סוף עד גיל 4-5 , וזו גם ההגדרה של הממסד
הרפואי אם הם "דורשים" שהילד יוכל להוריד את המכנסיים לבד...

כנראה מבחינתם אנחנו פשוט נמצאים בגמילה שאורכת כשנה במקום לעשות לעצמנו חיים קלים ולגמול בגיל שנתיים-שלוש.

ועכשיו בגיל 7 שבועות בלי חיתולים בכלל
כל הכבוד פידג'ט. גם אני רוצה להוריד לגמרי אבל עוד לא ממש מגיעה לזה. איך הולך התקשורת סביב הפיפי?

כשהילד אכן יאמר לי מתי הוא צריך ולא אם אני אקח אותו ואם יהיה לו במקרה- יעשה.
..ואף פעם לא תזכירי לו לעשות פיפי לפני השינה? או לפני שיוצאים מהבית לנסיעה ארוכה?

כמו שאמרת בעצמך, המסקנה היא שאין באמת סוף עד גיל 4-5 .

אגב, מה העניין עם ה"סוף" הזה? האם יש סוף לתהליך כמו הזנת הילד למשל? האם את מחכה או מחשבת מתי יגיע השלב שבו כבר תסמכי על הילד שייקח לעצמו הכל מהמקרר, ולא תטרידי עצמך בשאלה מה אכל או בהכנת האוכל?
למה בנושא התזונה רודפים אחרי הילד כל היום עם בננה (לא את ), אבל בנושא ההפרשות פתאום "מחכים שיהיה בשל" ו"מחכים שיגיד לבד" ו"מחכים שיהיה עצמאי וייקח אחריות"?

פידג'ט, אני ממש לא מתייחסת להבלים שנפלטים מפיהם של אנשים שאין להם אפילו צל של מושג בנושא
בכלל, שמתן לב לעובדה המתמיהה, שכל מה שקשור לגוף האדם נוטים לקשר אותו לרפואה? מה בכלל הקשר בין גמילה לרפואה? בין הנקה לרפואה? עד כמה שאני זוכרת, רפואה עוסקת במחלות.

כנראה מבחינתם אנחנו פשוט נמצאים בגמילה שאורכת כשנה במקום לעשות לעצמנו חיים קלים ולגמול בגיל שנתיים-שלוש

רק כדאי לזכור שגמילה בגיל 2-3 היא לא תמיד חיים קלים... יש ילדים שתוך יומיים "תופסים" את הפרינציפ של הגמילה (אבל כמו שכתבה פעם קרוטונית, זה רק אומר שבמשך חודשים הם היו בשלים לגמילה וסתם נאלצו לעשות את צרכיהם על עצמם), ויש ילדים שבגיל 3 עדיין לא נופל להם האסימון, שמסכימים לעשות פיפי בשירותים אבל ממשיכים לבקש חיתול לקקי (גמילה מקקי בחיתול), או מפתחים עצירות ושליטה ביציאות, או מפחדים מהשירותים, ועוד לא אמרנו כלום על רגרסיה ומאבקים בגמילה מחיתולים, או גמילה מחיתולים בגן... אז כיוון שאי אפשר לגדל את אותו ילד פעמיים, פעם בלי חיתולים ופעם עם, ולראות מה הולך יותר בקלות, אני מרשה לעצמי להניח שאני עושה לעצמי חיים קלים דווקא עם הגמילה שמתחילה מגיל אפס (או מגיל 3 חודשים עם הפסקות, במקרה שלי ).

ובתור אחת שגידלה ילדה אחת בחיתולים חד פעמיים, ילדה שבזכות היכרותי עם הבלי חיתולים נגמלה בגיל שנתיים וחצי (אבל לולא זה הייתי יכולה לחכות אני לא יודעת עד מתי שהיא תבקש! היא אף פעם לא ביקשה! פשוט הורדתי לה את החיתולים ברגע שהיה מספיק חם, ותוך כמה ימים היא תפסה את העניין) - יכולה להגיד ששילמנו עוד הרבה שנים מיותרים על השנתיים וחצי האלה S-:
כל יום נוסף בחיתולים מנוון את השליטה יותר, ככה שלא קל לילד ללמוד בגיל שנתיים וחצי או שלוש או ארבע מתי הוא צריך, קשה לו מאוד ללכת בזמן, הוא לא מזהה עד שהוא לא מתפוצץ כבר, המון פיספוסים עד גילאים מאוחרים לפעמים, ועוד ועוד.
יש מחיר, והמחיר גבוה לדעתי.
וכל החודשים שלקחתי תינוק לכיור או לסיר - הרי ממילא הייתי מחליפה לו חיתולים. והרבה יותר נעים לקחת תינוק לעשות קקי בסיר מאשר לנקות תינוקת מרוחה בקקי ולהחליף לה את כל הבגדים...
ואני לא מדברת כבר על כמויות הטיטולים שקנינו... עושה לי רע רק לזכור את זה. אלפי שקלים, אלפי חיתולים שסותמים את מטמנות האשפה )-:

אלפי חיתולים שסותמים את מטמנות האשפה
את יכולה לרכך קצת את המצפון בכך שיש לך חלק בחיתולים שאנחנו לא הוספנו למטמנות
(סמיילי קורץ).

(-:

קרוטונית - בוודאי שאני לא מצפה לסוף כלשהו, זה גם מה שעזר לי להירגע אחרי "שיחת המוטיבציה" עם האחות. אבל בשלב מסוים אני כן מצפה להעביר את האחריות על הגוף שלו לעילאי - גם בנושא ההזנה! אני לא חושבת שבגיל 30 אני ארדוף אחריו עם קציצה וגם לא אשאל אותו אם עשה היום קקי...

כרגע התקשורת סביב הפיפי מאוד לא ברורה - אני מזהה אם הוא צריך פיפי, בד"כ בין הצדדים בהנקה, אחרי ההנקה, ולפעמים כשהוא קם (לפעמים ציצי קודם לכל ) . הוא בהחלט נהיה חסר מנוחה כשהוא צריך פיפי או קקי בזמן משחק, אבל אם הוא חסר מנוחה בגלל גרפס או שסתם רצה על הידיים ולקחתי אותו לכיור - אבוי לנו! איזה צרחות...
אה, וגם - בהחלט מגיב ל-ססס של הפשפוש! כלומר - אני רואה שיש לו, מבקשת לחכות, לוקחת לכיור, מכוונת את המבט שלו אליי ועושה ססס - ובאותה שנייה הוא עושה <אייקון של דמעת-אושר>

אבל בשלב מסוים אני כן מצפה להעביר את האחריות על הגוף שלו לעילאי - גם בנושא ההזנה! אני לא חושבת שבגיל 30 אני ארדוף אחריו עם קציצה וגם לא אשאל אותו אם עשה היום קקי...
ברור, ברור אבל העברת האחריות אינה המטרה בתהליך הגמילה, אלא שלב שממילא יתרחש, בכל תחום שהוא בחיי הילד.
משום מה בתחום החיתולים התפתחה קונספציה של "הילד כבר ייקח אחריות", ויש לי הרגשה שזה קצת בגלל חוסר חשק של ההורים להתעסק בזה (פנטזיית הגמילה האולטימטיבית היא "נגמל ביוזמתו, תוך יומיים, יום ולילה". לכמה ילדים זה ממש קרה?).

משום מה בתחום החיתולים התפתחה קונספציה של "הילד כבר ייקח אחריות", ויש לי הרגשה שזה קצת בגלל חוסר חשק של ההורים להתעסק בזה
אבל צריך לזכור שבמציאות של היום, כשרוב הילדים הולכים לגן מגיל כמה חודשים, זה ממש לא פשוט לעבור את תהליך הגמילה בהדרגה. זה תלוי במידת שיתוף הפעולה של הגננת/מטפלת (ורובן חמושות בתיאוריות על בשלות שצריך לחכות לה, ונזקים של גמילה מוקדמת), וביכולת של אמא שגם ככה מתמרנת את התמרון המטורף בין העבודה והבית לספוג, תרתי משמע, את תקופת הפספוסים. בדרך כלל רק למי שמשאירה את הילד בבית יש את הפריווילגיה לגמול מוקדם באופן הדרגתי.

אני לא חושבת שבגיל 30 אני ארדוף אחריו עם קציצה וגם לא אשאל אותו אם עשה היום קקי... זה ממש לא קשור ל בלי חיתולים, אבל משעשע: לפני יומיים ישבנו אצל חברים במושב, והיתה שם אמו של הגבר (בן 30+ ואב לילדים), ולדעתה היה קר בחוץ. אחרי ששלוש פעמים היא שאלה אותו אם לא קר לו, היא הלכה לבית, הביאה לו עליונית, והניחה אותה על כתפיו .

אקדים ואומר שחלומי הגדול הוא לגדל תינוק בלי חיתולים. בינתיים זה לא יצא לפועל, ואני גם לא רואה את זה קורה בילד הבא (כשיש בבית עוד שניים, בגיל שנתיים וארבע).
בנוגע לתיאוריות הגמילה המאוחרת\מוקדמת: נראה לי שהשאלה היא בעיקר מה מגדירים כ"גמילה". התינוקות הבודדים שהכרתי שנגמלו בגיל שנה-שנה וחצי (כולל אני עצמי, אגב), היו גמולים באופן מאד חלקי, לא תמיד אמרו כשהיו צריכים, היה צריך הרבה להזכיר להם וכשהגיע החורף חזרו איתם לטיטולים. רוב האימהות שאני מכירה, כן עשו נסיון גמילה בסביבות גיל שנתיים. אצל חלק זה הצליח (ולפעמים אפילו הגיע מכיוון הילד), וחלק מהילדים לא הבינו מה רוצים מהם, כך שהם נשארו עם חיתול עד גיל שלוש ואפילו יותר - ואז, תוך ימים ספורים נגמלו כליל.
כך גם היה עם הגדול שלי, שקצת לפני גיל שנתיים הורדתי לו את החיתול וניסיתי לעקוב ולראות מה קורה - ופשוט לא היתה ש-ו-ם תגובה מצידו לאורך השבועיים-שלושה שהוא היה בלי חיתול. לאחר מכן כבר הייתי בשמירת הריון, ילדתי, גורשתי מהבית, הגיע החורף - ומיד אחרי פסח, כשהוא היה קרוב לגיל שלוש, שוב הורדתי לו חיתול ומיד הוא קלט את העניין. (אגב, הוא לא היה עם חד פעמיים).

אז איך אפשר להגיד שאין שום משמעות לגיל, בהקשר לבשלות של הילד לגמילה, ושאפשר לגמול את הילד בכל גיל?

אגב, אשמח אם תפנו אותי לדף של אמא שכן הצליחה לגדל בלי חיתולים, כאשר יש עוד ילדים קטנים בבית (והאבא לא נמצא במשך רוב שעות היום). לי זה נראה כמעט בלתי אפשרי.

אשמח אם תפנו אותי לדף של אמא שכן הצליחה לגדל בלי חיתולים, כאשר יש עוד ילדים קטנים בבית (והאבא לא נמצא במשך רוב שעות היום).
נסי לבדוק אצל תבשיל קדרה או אצל Manty T

נו וחמותי: לבעלי בן ה37, אתה רעב? לא. אתה רוצה שאני אחמם לך ממולא? לא. נו אני אחמם לך ממולא?! לא אמא תודה אני שבע, אחרי דקה אני רואה אותה מביאה לו את הממולא...( והוא גם אכל אותו)
אני יודעת שזה לא קשור אבל בגלל מיצי לא יכולתי להתאפק...

הנה אני
ואני מכירה עוד כמה אמהות שעונות על התנאי.
הגדולים רק עוזרים: הם (להבדיל מסבתא) קוראים לי אם הם עם התינוק והוא צריך פיפי.

פשוט אני - אף אחד לא אמר שאפשר לגמול בכל גיל. למיטב הבנתי יש "חלון הזדמנויות" בגיל שנה וחצי ואח"כ בסביבות גיל שלוש.
ההגדרה שלי לגמילה, ואני חושבת שמתאימה להגדרת הממסד הרפואי, היא ניתוק הגוף מתלות חיצונית כלשהיא, שיש בו איזשהוא אלמנט של סבל. הרי כשמורידים לילד חיתול ומצפים ממנו לשלוט על שרירים שאין לו בכלל מושג שהם שם, וכתוצאה הילד מוצא את עצמו מתבוסס בהפרשותיו, לפי דעתי הוא סובל.

היינו אצל הרופא נשים. לקראת סוף הסקירה החיפושית הודיעה שיש לה פיפי. בלי לחשוב פעמיים אבא אמר לה "תתאפקי עוד קצת תכף מסיימים" הרופא הרים את הראש מהמחשב והסתכל עליו בעיניים שואלות "בת כמה היא?" אמרנו שעוד מעט שנתיים. הוא היה ממש בשוק שכרגע ילדה בת שנתיים ביקשה ללכת לעשות פיפי ואילו אנחנו באופן הכי טבעי שיש ביקשנו ממנה להתאפק (והיא נענתה כמובן). אחר כך הוא שאל אם היא עם חיתול בלילה, עניתי לו שלא ואפילו אין לנו שעוונית על המיטה יותר ואז קיבלנו ממנו את התואר "הורים אמיצים מאוד". ככה זה יש אנשים שמגדלים ילדים בשדרות ואנחנו שמגדלים ילדה בלי חיתולים נחשבים אמיצים... אמאל'ה פיפי!

תגובה שאני קיבלתי -
"צריך עצבים של ברזל כדי ללכת עם הילדה לקניון בלי חיתול".
אכן אמאל'ה פיפי!

אני בעצמי רופאה - גידלנו את ביתנו השלישית בלי חיתולים בשמחה ובכיף, ובטיפת חלב שאני עושה, כשזה מתאים אני רומזת על האופציה, כך שיש כל מיני דעות ב "ממסד" הרפואי

כך שיש כל מיני דעות ב "ממסד" הרפואי
בטח שיש. יש גם רופאים ותיקים שהשטויות החדשות לא מדברות אליהם.
אבל את קולם לא שומעים! בכל ירחוני ההורים והכתבות בעיתונים חוגגים רק אלה שמבטאים את הקו התואם למטרות הכלכליות של תעשיית החיתולים החד פעמיים.

היינו עם הפשוש בן שכמעט-חודש אצל הרופא. הוא היה צריך לראות את הילדון משתין לצורך אבחן רפואי כלשהוא. באתי מוכנה עם סיר (יותר נכון מיכל פלסטיק), הצבתי את הפשושון מעליו ואמרתי לו שהוא יכול לעשות כאן פיפי, אממה, הילדון פשפש בבית לפני שיצאנו ולא היה לו פיפי להראות לרופא... כמובן שבינתיים הרופא נועץ בנו מבטים של "על מה את מדברת בכלל, תינוק שעושה כשמבקשים ממנו..." וכשהסברתי לו שהוא דווקא מעדיף לעשות בסיר או בכיור וכבר לא עושה בכלל בחיתול למעט בלילה, אלא מחכה שאני אקח אותו למקום המתאים - הוא פשוט לא האמין לי! לא בקטע של "וואו", אלא ממש חוסר אמונה. הוא אמר "לתינוקות בגיל הזה אין בכלל שליטה על הסוגרים" <ראש בקיר>. אוףףףףףף... כמובן שעד אז הפשוש קלט את הלחץ הגובר סביבו (בכל זאת, תור לרופא ויש עוד המון אנשים בחוץ ואנחנו מחכים לשווא לפיפי...)... אבל אחרי הנקה ובעזרת זרם מים בכיור הוא הפגין את יכולתו

דווקא האחות בטיפת חלב התלהבה כשסיפרנו לה על זה בזמנו, עם הגדול.

הרופא הזה הוא בסדר בסך הכל? אז תשלחי אליו עוד כמה אמהות מפשפשות. בתינוק השלישי כבר יירד לו האסימון שזה אפשרי.

בתינוק השלישי כבר יירד לו האסימון שזה אפשרי.
(-:

נחמד לראות מסביב:

פגשתי אחות מוסמכת שמעבירה סדנאות להורים לילדים עם צרכים מיוחדים בנושא גמילה מחיתולים. לא יצא לי לשמוע אותה בפועל, אבל היא נתנה לי את החומר הכתוב שלה.
שורה תחתונה: גמילה היא עניין של מוטיבציה הורית, נקודה.
היא מזכירה תרבויות אחרות! שבהן התינוק "גמול" בגיל ששה חודשים.
סינים, הודים, שבט זה או אחר...
ושואלת את ההורים אם הם מודעים להבדלים תרבותיים בנושא.

אחר כך היא מתמקדת בקהל היעד (כלומר, הורים שהילדים שלהם כבר עברו את גיל שנתיים, בדרך כלל )
ונותנת המון כיוונים מעניינים. אני עוד צריכה לקרוא הכל...

קשה לתאר את ההרגשה שהיתה לי כשראיתי את זה. אחרי כל השקרים שכתובים בכל המדריכים והדפים להורים בנושאי גמילה ("שלב א: התינוק לא מודע לצרכיו ולא יכול לשלוט בהם") האשה הזאת היא נווה מדבר אמיתי.
אמא אחת באה ואומרת לה: "התינוק שלי בן שנה וחצי..." אז היא עונה לה: "בטח! קני מושב מקטין לאסלה ותתחילי".

רק חבל שמגיעים אליה כל כך מאוחר... צריך להפנות אליה הורים כבר מבתי החולים ומטיפות חלב.

<רעיון! אני אדבר על זה עם ה- intake שלנו, הצוות שמקבל את ההפניות הראשוניות>

את לא מדברת על ישראל, נכון? (רק בודקת)

נדמה לי שתמרוש גרה ביבשת אחרת.
<סליחה שאני נדחפת>

בלי חיתולים עם עוד ילדים בבית - מי שאלה? זה בטח היה כבר מזמן ולא רלוונטי, אבל רק בשביל שתדעו שזה אפשרי, אז הנה יותם ילד רביעי, כמעט תמיד בלי חיתול. ברור שיותר קל לחתל אותו, מבחינת "שגר ושכח" - אבל ברגע שהצצתי - נפגעתי. וכמו עם לידת הבית ועם עוד נושאים רבים, אני מרגישה שאין פה דרך חזרה. אז נכון שלפעמים אני כן מחתלת - אני לא מריה הקדושה, וגם לי יש תקופות וימים יותר או פחות טובים עם עצמי, ויש ימים שכולנו משתגעים ואני כבר ניקיתי קקי 5 פעמים בשעה אחת משני ילדים (הגור בן 8 חודשים, ואחותו בת השלוש וחצי שחווה רגרסיה מסויימת...) אז אני מחתלת. אבל אני עושה את זה בלב כבד, ולא בכיף בכלל, ודי מהר מתאפסת על עצמי ומורידה את החיתול שלרוב אפילו לא הספיק להתמלא ובמיוחד כי הקטן ממש לא אוהב לעשות בחיתול היום קוראים לבליחיתולים "קשב" - אז אנחנו לא "בקשב מלא" כמו שחברתי הקשובה והמלאה קוראת לזה, אבל גם קשב חלקי זה לא רע, במיוחד עם 4 ילדים בבית.

ובנושא הדף הזה אנקדוטה אישית: כשהיה בן 3 חודשים הלכתי לרופאת הנשים לראשונה מאז הלידה. הוא היה בלי חיתול וכשהתיישבנו מולה הוא נופף במרץ בידו מעלה ומטה - כך היה נוהג לסמן כשהיה קטן (מאז הוא הפסיק לסמן בצורה מובהקת, אבל זה כבר סיפור אחר). היא שאלה בחביבות אם הוא עושה לה שלום, ואני אמרתי שהוא רוצה לעשות פיפי... מיד נדלקו לה העיניים, והיא התלהבה: אה, אתם בלי חיתולים?? איזה יופי, חבל שאני לא עשיתי את זה. איזה דבר מגניב זה... ועוד ועוד, כהנה וכהנה התלהבויות. עשתה לי נחמד בלב וזו רופאה שדוגלת בשיטת המודעות הטבעית לפוריות ומציעה לכל מי שרק רוצה לשמוע על האפשרות ללמוד את השיטה, במקום להכניס לגוף הורמונים ואביזרים למניעת הריון. רופאה מגניבה!

מיד נדלקו לה העיניים, והיא התלהבה: אה, אתם בלי חיתולים?? איזה יופי, חבל שאני לא עשיתי את זה. איזה דבר מגניב זה... ועוד ועוד, כהנה וכהנה התלהבויות. עשתה לי נחמד בלב וזו רופאה שדוגלת בשיטת המודעות הטבעית לפוריות ומציעה לכל מי שרק רוצה לשמוע על האפשרות ללמוד את השיטה, במקום להכניס לגוף הורמונים ואביזרים למניעת הריון. רופאה מגניבה!
איזה כייף לשמוע על רופאים כאלה!!

מי זו הרופאה המופלאה הזו??

קוראים לה דר' אפרת הררי. היא מקבלת בחדרה ובזכרון (ולא יודעת עוד איפה, יכוליות בחיפה?). בכללית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חיפשתי. יש ספרות מדעית שלפיה הגיל בו ילדים מסוגלים ״לרכוש״ שליטה בסוגרים (לא בדקו ללא חיתולים ) הוא 22 חודש. נבדק על 4000 ילדים בברזיל. http://www.jped.com.br/conteudo/10-86-0 ... p?cod=2128

יש ספרות מדעית שלפיה הגיל בו ילדים מסוגלים ״לרכוש״ שליטה בסוגרים (לא בדקו ללא חיתולים ) הוא 22 חודש. נבדק על 4000 ילדים בברזיל.
תשמע אדוני המדען.
בתור מדען אתה בטח יודע שלכול טענה אפשר למצוא פוטנוט (רפרנס) כלשהו, מפוקפק יותר או פחות. הכול כבר אמרו, לכאן ולכאן. באמת. מה שהופך מדען למדען, להבנתי, זאת היכולות שלו לבחון את מה שהוא קורא באופן ביקורתי.

אין כאן אף אחד שטוען שאין מחקר מדעי שזה מה שהוא טוען, הטענה היא, שהמחקר הזה מטעה ומונע מאינטרסים של החברות החיתולים החד פעמיים.

גיל ממוצע? גיל התחלתי? מה? (אין לי סבלנות לקרוא. אולי אח"כ)
אני משתמשת בחיתולים ח"פ ר"ל.
הבכור גמול לחלוטין מגיל 25 חוד'.
האמצעי מגיל 19 חוד'.
הצעיר עדיין תינוק.
אני יכולה לומר בבטחון די מלא שההבדל בגילאי הגמילה של השניים הגדולים הוא ההבדל בהתנהגות ובגישה שלי, ולא שום דבר אחר (אם כי, מעשה שטן, הם אכן מתמצעים ב 22 חודש). את הבכור גמלתי כשהוא התחיל להתעורר עם חיתולים יבשים בבוקר, ואני נזפתי בעצמי איפה בדיוק הייתי עד עכשיו. אפשר היה לגמול אותו הרבה הרבה קודם.
עם האמצעי התחלתי כשהוא היה בן שנה וחצי, ואני אפילו לא זוכרת מה היה הטריגר. אבל פעלתי אחרת, והתהליך הושלם במהירות. נהיה ברור שיש שם ילד שרק חיכה שיפטרו אותו מהמטרד. אנחנו גרים בדירה עם שטיח מקיר לקיר, וכמונו הסביבה כולה, ולראות ילד בגיל שלו ללא חיתול היה מאד מאד חריג.
עם התינוק הנוכחי אני מקווה שנקדים עוד. הוא מחותל, אבל אני משתדלת ללכת לפשפש ולקקק בכיור מדי פעם. קשה לי מאד ללמוד את הקשב של "בלי חיתולים", אבל אני חושבת שמה שבכל זאת לקחתי משם זו גישה וצורת חשיבה. אני יודעת שהחיתולים הם קביים שאני משתמשת בהם כי אני זקוקה להם (ואני סולחת לעצמי על כך בנדיבות ), שהילד בהחלט שולט בצרכיו (מדהים איך כל מיני התנהגויות מתפרשות אחרת לאור הידיעה הזו, למשל המנהג הנפוץ לעשות פיפי בדיוק ברגע שהורדתי חיתול), שהויתור על הקביים הוא שלי ובאחריותי, ויקרה כשאני אחליט שאני לא זקוקה להם יותר.

נראה לי כל כך חצוף להפוך את זה לבעיה של הילדים (לעניין זה לא משנה מהו גיל היעד שיינקב).
זהו. שחררתי.

ולפי האבסטרקט של המאמר, זה פשוט הגיל הממוצע בו גומלים ילדים בברזיל. להסיק מכך שזה הגיל שבו הם יכולים להיגמל זו כבר קפיצה. כן, לא נעלם מעיני המשפט שהתחלה מוקדמת יותר גררה הסתגלות ארוכה יותר ולא השפיעה על גיל הגמילה הסופי. אבל צריך להסתכל לעומק באופן בו נעשתה הגמילה ובציפיות של ההורים כדי להסיק מזה משהו שיחרוג מהרגלים חברתיים-תרבותיים. זה לא מאד רחוק מלהגיד ש"רוב הישראלים בשלים לנסיעה להודו בגילים 18-25".

זה לא מאד רחוק מלהגיד ש"רוב הישראלים בשלים לנסיעה להודו בגילים 18-25".

יש ספרות מדעית שלפיה הגיל בו ילדים מסוגלים ״לרכוש״ שליטה בסוגרים (לא בדקו ללא חיתולים ) הוא 22 חודש. נבדק על 4000 ילדים בברזיל.
מדען, טעות בניסוח.
יש ספרות מדעית שלפיה הגיל הממוצע שבו פוצחים בתהליך גמילה (ובהצלחה) הוא 22 חודשים.
(הקישור לעיל).
כיוון ש"גמילה" היא תהליך משותף שמכיל יוזמה של ההורים בנוסף למשתנים בהתנהגות התינוק, אי אפשר להשליך מהנתון הזה על "הגיל שבו ילדים מסוגלים ״לרכוש״ שליטה בסוגרים". אתה נתת פה קפיצה מחשבתית שאינה מבוססת על העובדות.

שים לב גם שבמחקר הזה בדקו רק דפוסי יציאות של ילדים מגיל שנה ומעלה. לא נערך שום איסוף מידע על תינוקות צעירים יותר.

---

והנה הפניה לכמה מאמרים קצת יותר רלוונטיים:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/sites/entre ... $=activity

ועוד אחד:
http://pediatrics.aappublications.org/c ... /170.short

חוקרים שבדים נסעו לוייטנאם ומצאו שאכן, התינוקות שם גדלים בלי חיתולים, עם איתותים, ו"נגמלים" בגיל 9 חודשים:
http://www.alphagalileo.org/ViewItem.as ... ureCode=en

רק לדייק,
כדי לא להכניס את האמהות שלנו לעודף אמביציות..
בגיל 9 חודשים מורידים להם את החיתול, אבל הם באופן כללי עצמאיים בצרכים בסביבות גיל שנתיים.

בקיצור- פחות או יותר כמו אצלנו..