דף בית אישי
"דואל" [email protected] (בבקשה תכתבו פה ששלחתם, אחרת אני מצליחה לרחף מעל זה)

---

מועדים לשמחה!

תודה.
ועניתי לך ב ריפוי במים לתינוקות

תודה על העצה בקשר לאמא שלי...
האמת שהייתי די אנוכית והשתדלתי להתחמק באותו היום (ובערב לפני) למרות שבאופן כללי כן היו לי כוונות וחשק להשתתף
(פשוט באותו יום חשבתי לעצמי שעד שכבר עשיתי ניקיון פסח אצלי בבית השכור ואוף כשבאתי להורים אני צריכה שוב לנקות תחת השגחתה)
אבל את צודקת. אני צריכה להציע את העזרה שלי, היא שונאת לבקש... אולי במקום לנסות לשנות אותה... להתגמש בעצמי
אשמח אם תיכנסי שוב לדף שהגבת לי בו פעם (שנים של בעיות עם ההורים)

זה בטח לא הימים והשבועות הספורים המובטחים בראש לגדל ילדים בלי חיתולים
במקרה לגמרי עליתי על ההתכתבות הזאת.
לא ראיתי את זה מעולם כ"מובטחים" ותמיד כתבתי ואמרתי שזה מאוד אינדיבידואלי. מעניין איך אנשים מצליחים לא לזכור את החלק הזה. אני לא "מבטיחה" שום דבר. זו לא "שיטה" עם "ערבויות".
בכל מקרה תמיד התייחסתי לזה רק כתיאור מאוד סכמטי וכללי של הקו העקרוני.
לא ייתכן שתיאור באורך של עמוד יוכל לתאר בצורה מקיפה את כל התהליך של כל תינוק שנמשך עד שנתיים, פה יש איזו בעיה עם הציפיות נראה לי...

אני אכן מסכימה שזה תהליך עם עליות ומורדות, ולמעשה אפילו כתבתי בנושא הזה לא מזמן באחד הדפים, לא זוכרת באיזה נושא, שכל תהליך התפתחות הוא תמיד, כעיקרון, תהליך של זיגזג התקדמות ונסיגה, ואין בכלל בשום מקרה בשום מקום בשום צורה "תהליך לינארי".
נדמה לי שכתבתי את זה על התפתחות האכילה אצל תינוקות. או על התפתחות מוטורית.
זה תמיד תיאור סכמטי ומאוד מאוד מקוצר.
ואני הראשונה שתסכים שחשוב מאוד להדגיש את זה.
זה פשוט אומר שצריך לנסח שם מחדש.

הדבר הכי מודגש שאמרתי וחזרתי ואמרתי על גידול ילדים בלי חיתולים הוא, שעושים את זה כדי לגדל בלי חיתולים.
אם זה לא אומר שאין פה "תוצאות מובטחות" או איזה מין אידיליה לאורך כל הדרך, אז אני לא יודעת מה כן אומר...

כמו כן, כתבתי בכל מקום וגם אמרתי בכל סדנה וסדנה שלי, שאני מעולם לא זיהיתי שום "סימנים".
אני לא מתעכבת על הנושא הזה כי אני אומרת, וחושבת, שזה ממש ממש אישי. כל תינוק והורה ושפת הסימנים שלהם.
אני מעולם לא זיהיתי "סימנים" דקים. כן דיברתי על סימנים כמו: הזדקרות הפין כשהוא צריך פיפי (לא ממש רלבנטי לבנות (-: ), גזים כסימן מקדים לקקי, הפסקה באמצע יניקה כסימן לצרכים, יניקה עצבנית (מוציא-מכניס-מוציא-מכניס מתעצבן על השד ולא ממש יונק) בתור סימן לצרכים, כאלה.
אבל "סימנים"? אולי אני אטומה במיוחד. פשוט לא זיהיתי. הוא הביע אי נוחות, אז ניסיתי הנקה. לא רצה? אז ניסיתי לפשפש. אף פעם לא ידעתי מה הוא יעשה. עשה? יופי. לא רצה? סימן שצריך לחפש משהו נוסף (גרעפס? נידנוד?).
נעזרתי בעיקר בשעון. ובהרבה הרבה ניסוי וטעייה. במיוחד הרבה "טעייה". P-:
מתי ידעתי?
כשהוא אמר. במלים. וזה קרה בגיל שנה וחודשיים... ואז גם התברר שגם הוא לא יודע בדיוק מה הוא הולך לעשות. בהתחלה היה קורא "קקי" לכל הצרכים, אחרי זה קרא "פיפי" לכל הצרכים. לקח הרבה זמן עד שהבדיל בין צורך א לצורך ב (-: ולא ממש היה איכפת לי, כי הוא היה כל כך קטן שהיה יושב בשביל הכל (-:

אגב, גם כשזיהיתי שמס' 3 שלך, תבשילה, צריכה - זה לא בא מ"זיהוי סימנים" מהסוג השכלי. היא אכן עשתה תנועות אופייניות (לה) אבל בהתחלה פשוט הרגשתי שזה מה שהיא צריכה. לא הייתי בטוחה שאני צודקת (כרגיל אני לא סומכת על התחושות שלי כמו שצריך).

או, יופי שהצטרפת, התכוונתי לקרוא לך.

עכשיו נשאר רק לשנות את ההסבר בדף בלי חיתולים כך שיופיע מה שאת כן רוצה להגיד ולא מה שאת לא רוצה להגיד

ראית מה כתבתי אצל מא צ'י בדף? שמתי אצבע על משפט אחד שכן מבטיח - לכאורה - שמתישהו הילד מתחיל לאותת באופן מודע (אתמול חבר שאל אותי - מה, הוא עוד לא אומר לך כשוהא צריך פיפי?), ואני חשבתי לשנות אותו.
מה את אומרת?

קראתי שוב את המשפט ההוא.
אפשר להבין ממנו כל מה שרוצים
חייבים לשנות אותו כדי שאפשר יהיה להבין ממנו שאין הבטחות.

שמתישהו הילד מתחיל לאותת באופן מודע
נו, בטח! "מתישהו".

אכן צריך שיהיה ברור שה"מתישהו" הזה לא חייב להופיע לפני גיל שנה. או שכן או שלא מה שבטוח אולי,
לחזק את דברי: תלוי מה הגרלת,
לחזק עוד יותר: זאת מערכת יחסים, וגם לך יש בה מקום... כלומר, גם הדרך של האמא לתקשר עם התינוקות תיצור תקשורת מסוימת.
לא מוציאה מכלל אפשרות שהאמא יוצרת בעצמה תינוקות שלא מאותתים לה באופן מודע - שוב, אלה יחסי גומלין, זה לא רק התינוק, זה גם האמא.
אבל האם יש נוסחה מתמטית קיימת שאפשר להגיד לאמא דרך האינטרנט בלי לראות בעין מה שהיא עושה עם התינוקות ימים שלמים לאורך חודשים - "אם תעשי ככה אז היא תתקשר יותר"?
אה, לא...

גם אמהות שאומרות שמגיל כך וכך הלילות היו יבשים תמיד. וכל מיני כאלה
כן, אבל זאת המציאות.
זאת לא הבטחה.
יש תינוקות שיבשים תמיד בלילות מגיל כך וכך. תמיד. זהו. בעיית הלילה נגמרה בגיל ארבעה חודשים, נגיד, עם תינוק כזה, וזהו.
ויש תינוקות שימשיכו לעשות בשעות שאמא מגדירה "לילה" עד גיל שנתיים.
יש תינוקות שלא יונקים יותר ב"לילה" מגיל חצי שנה (לא שלי, שלי יונקים בלילה עד אחרי גיל שנתיים, אבל יש! במו אוזניי שמעתי!).
כמו שיש תינוקות שהולכים בגיל שנה (לא שלי, אבל יש! במו עיני ראיתי).
אז מה, האמהות לתינוקות שהילדים שלהן הלכו כבר בגיל שנה לא יכולות להגיד את זה?
ואם הן אמרו, זה אומר שהתינוק הפרטי של מישהי אחרת יילך בגיל שנה?

וגם חשוב מה זה "לילה".
כמו בהנקה, התינוק יכול לעשות פיפי אחרון בשעה 7 בערב, ופיפי ראשון בשעה 3 לפנות בוקר. הוא היה יבש 8 שעות רצופות, למרות אין ספור הנקות! זה נקרא שהתינוק "יבש בלילה".
אבל לאמא של התינוק הזה, זה לא מועיל, כי בשעה 3 אצלה עדיין אמצע הלילה, והיא זומבי מרוב עייפות גם ככה, ובשעה שמונה בבוקר, כשהיא מצליחה קצת להביא את עצמה למצב של קימה איכשהו, אין לה מושג מאיזו שעה התחיל הפיפי במיטה, אבל חמש שעות התינוק כבר עושה פיפי ומבחינתה לא היה "לילה יבש".
והתינוק שהשכנה הגרילה אולי עושה פיפי אחרון בשעה 9 בערב, ופיפי ראשון בשעה 6 בבוקר, וזו אמא שהלכה לישון עם התינוק, כשהוא ינק היא ישנה, והיא קמה בשש בבוקר עם התלונה הראשונה לפיפי כמו נמרה, פשפשה את התינוק בכיור, והמיטה יבשה! בטח שהיא תגיד שהיא הגרילה תינוק שיבש בלילה בגיל חודשיים וחצי!
בגיל חודשיים וחצי, אני קמתי לפשפש בשעה 4 לפנות בוקר. ואחרי זה בחמש, ושש, ושבע, ושמונה ותשע. כל שעה. ואני מהזומביות שלא מצליחות להתעורר לפני תשע בבוקר (ויותר נכון, 12 בצהריים...).
בגיל חמישה חודשים, הפיפי הראשון כבר היה נדמה לי בשש בבוקר. ואחרי זה בשבע, בשמונה בתשע.
בגיל שבעה חודשים, הפיפי הראשון אולי היה כבר בשבע בבוקר. ומה, לא היו פעמים שפספסתי אותו? היו. אז המגבת שהוא ישן עליה נרטבה, ושמתי חיתולים יבשים על הרטוב והמשכנו לישון...

או שהבעיה היא בעייה מובנית ב אמהות ????? שכולן "מצפות" בגלל שככה הן בנויות ולא יעזור כמה אני אגיד להן ש זאת שיטה בלי חיתולים, לא שיטה בלי פספוסים.
ושהפספוסים הם לעזאזל של אמא ולא של התינוק. של אמא. התינוק מצפה לאמא שיודעת באינטואיציה. הוא לא יודע שאני לא אמא הודית עם ניסיון של דורות. אופס, הוא קיבל אותי. אמא מערבית שלא "קוראת" שום כלום. וגם מצפה. וגם מתבאסת כשהיא צריכה לנקות פיפי/קקי.

זה מה שכתבתי את תחילתו אצל תמרוש בדפבית. (קראת שם בשמת?)
ממש לא. עליתי על הדיון באמצע במקרה ואין לי מושג איפה חלקיו הפזורים. ואני עמוסה ועם סוף של דלקת עיניים ולא אלך לחפש, תסלחו לי.

בשמת, תבואי, נדבר. יש תותים מהשדה ועוד מעט יהיו מהעץ ליד העיזים... )
יש מזימה כזאת (-:

_ועם מטפלים קשובים הם מפתחים שליטה במהירות, תוך ימים ושבועות ספורים. בהתחלה הם "משחררים" לפי הזמנת המטפל, ומהר מאוד הם גם מסוגלים לחכות, בהתחלה דקה-שתיים, ויותר בהמשך, עד שלוקחים אותם לעשות במקום המתאים.
איך אפשר להבין את זה בצורה מסויגת?_
שימי לב:
התינוקות מפתחים שליטה. לתינוקת אין שליטה, לדעתך? היא לא יודעת מתי היא צריכה? היא עושה בלי הכרה באופן רציף, כל הזמן נשפך לה החוצה?
הם משחררים לפי הזמנת המטפל. התינוקת, אם השלפוחית שלה כבר מלאה והאם מציעה לה (בלי שביקשה) מסרבת לעשות? לא משחררת? בלי שביתת פשפושים, לא מסוגלת לשחרר לפי הזמנה? לא מבינה מה היא רוצה ממנה אחרי חמישה חודשים?
כשהיא מבקשת ואמא לוקחת אותה לקערה, והקערה בחדר אחר או שיוצאת להשקות עץ - היא לא מסוגלת לחכות כמה דקות? היא עושה עליה בדרך כי אין לה שום יכולת לחכות?
אני לא יודעת מה את מבינה מזה. זה מה שאני מבינה מזה.
לא כתוב פה כלום על הפיספוסים. זו פיסקה שעוסקת בהתפתחות היכולת הפיזית של התינוק לתקשר עם השלפוחית והמעי שלו: לדעת, להיות בקשר איתם, לשחרר לפי הזמנה (כי יש לתינוק שליטה), לחכות (כי יש לתינוק שליטה והוא כבר יודע שייקחו אותו לעשות).


_יש לי עוד מה לומר בנושא -

הפעוט נולד עם ציפיות ואם יש פיספוסים אז אני לא קשובה/טובה מספיק_
זה באמת תרגום שלך.
התינוק נולד עם ציפיות. נכון.
אם יש פספוסים זה מפני שהאיתות של התינוק היה לאמהות הודיות עם אינטואיציה (במלים אחרות: לא היה שום איתות שאמא ישראלית נורמלית מסוגלת להבין או לקלוט), ואנחנו לא בקטגוריה הזאת.
או מפני שהתינוק אותת ואנחנו לא קלטנו (חשבנו שמציק לו משהו אחר ושכחנו לגמרי מהפישפושים, או "חשבתי שהוא צריך פיפי אבל הייתי בטוחה שאני טועה" וכאלה),
או מפני שהתינוק ביקש, אנחנו הבנו, אבל לא יכולנו בדיוק באותו רגע (נגיד, זה היה בנסיעה בתוך פקק בכביש בלי שוליים ואני לבד באוטו עם התינוק, לא יכולה לעצור בצד בשום אופן ומקום).
כתבתי את זה מיליון פעם. אני אומרת את זה בסדנה.

את מתכוונת שלא קראת שום דבר מכל מה שאני כותבת בנושא אחרי אותו מאמר פתיחה קצרצר וראשוני ולא ממצה?
זה נורא מתסכל.
זה מתסכל אותי כל הזמן.
זה כל כך תלוי מי האמא, איך היא רואה את החיים!
אני אמורה לקחת בחשבון את רגשי האשמה של האמהות בתיאור שלי על הבלי חיתולים, עוד מעבר למה שאני כבר לוקחת בחשבון?

ציפיות שונות של אמהות לראשונה ואמהות לילד שני והלאה
טוב, זה מתייחס כאמור לנושא הרחב של ההורות בכלל.

ההשפעה הקריטית של זרים (טוב לא זרים-זרים, אבל כל מי שמתייחס לנושא ולא מתעלם ממנו)
זה כמובן תלוי בנו. אם יש השפעה, ואם היא קריטית.

_

מה דעתכן על הניסוח הבא להוסיף למאמר הפתיחה:

אזהרה!
זאת שיטה מעניינת ומאתגרת, אבל המשמעות המעשית שלה היא שיהיו המון פיספוסים כל הזמן.
לפחות בשנה הראשונה, ובייחוד בגיל הזחילה, שבו גם תינוק מתקשר שעשה כמעט את כל צרכיו ב"שירותים" - מאבד שליטה על הסוגרים כשהוא שוכב על הבטן.

אי אפשר לדעת מתי התינוק שלך יפסיק לעשות פיפי בלילה למשך שש שעות רצופות ומעלה. יש תינוקות שמתחילים להיות יבשים ב"לילה" בגיל חודשיים ויש כאלה שלא.

אי אפשר לדעת איך ומתי התינוק שלך יאותת לך שהוא צריך להתפשפש בצורה שתוכלי להבין - יש תינוקות שמאותתים בצורה ברורה רוב הזמן או חלק מהזמן, ויש כאלה שלא. יש אמהות שמבינות יותר, ויש כאלה שלא (אני למשל מאלה שלא). זה גם מאוד תלוי בניסיון שיש לך עם תינוקות, במידת שיוויון הנפש שאת יכולה לגייס לפספוסים ובגורמים נוספים.

כדי לנסות את השיטה, רצוי שיוויון נפש כמו למטפלת ותיקה בבית ילדים בקיבוץ, שגידלה עשרות תינוקות לאורך שנים בחיתולי בד. כלומר: עשו עליה פיפי וקקי בשפע, היא כיבסה אלפי חיתולים צואים בלי להניד עפעף, והיא ניקתה אחרי תינוקות בשלבי גמילה שונים אלפי פעמים. אם את חושבת שאת יכולה לגייס כזה שיוויון נפש - אדרבא, קפצי למים! אם את חושבת שאת חרדתית כל כך שהרעיון שהתינוק יעשה קקי במכנסיים מטיל עלייך אימה - אל תנסי את השיטה בלי להלביש חיתולים כל הזמן.
(כן, אפשר להלביש את התינוק בחיתולים, ולפשפש אותו אך ורק כשאת ממש בטוחה שהוא ביקש פיפי, או כשאת ממילא מחליפה חיתול בגלל שהגיע הזמן או לקראת אמבטיה).

כדי לנסות את השיטה, חשוב שתבואי בלי שום ציפיות.
יש פיספוסים. אצל כולן. לפחות כל השנה הראשונה.
אף אחד לא יודע מראש כמה יהיו אצלך, מתי הילד שלך יתקשר בשפה שמובנת לך לגבי הצרכים שלו, מתי הוא יעשה את כל צרכיו בשירותים או בתחליף-שירותים שמקובל עליכם בלי ללכלך את הבגדים או את הבית ובלי שצריך יהיה לדאוג שהוא יעשה פיפי על הספה של סבתא
(אני ממליצה להמנע מהספה של סבתא באופן גורף עד שכבר חצי שנה לא היה שום פיספוס, ואם היחסים עם סבתא מתוחים ויש לך שריד של פחד שהילד ילכלך שם - תרחיבי את ההימנעות מהספה של סבתא לגיל חמש, כי איפה שאת חרדה, שם הילד שלך יעשה פיפי).
הצרכים הם המקום הכי רגיש אצל התינוק והילד.
שם מתבטא כל ניואנס רגשי וגופני.
מחלה? אלרגיה? שיניים? מתח בבית? חולשה במרידיאן הריאות? קר מדי? חם מדי? לומד מיומנות מוטורית חדשה ועסוק בה? יש זרים בבית? הצבע של הסיר החדש לא יפה בעיניה, היא רצתה ורוד פוקסיה ולא ורוד תינוקות?
כל הגורמים האלה ועוד רבים אחרים שלא נגלה לעולם משפיעים מייד וקודם כל על היציאות, ועל התקשורת סביבן. ואם התגובה שלנו לפספוסים היתה "לא נכונה" מבחינת התינוק, את עשויה לחטוף "שביתת פשפושים" שצריך להתמודד איתה.
אם אתם רוצים לנסות את השיטה הזאת, אתם נכנסים לממלכה הלא נודעת שנקראת "הכר את תינוקך שהגיע בלי הוראות הפעלה".
יש פה הרבה ניסוי וטעייה, בעיקר טעייה.
יש מספיק סיבות ליהנות מגידול ילדים בלי חיתולים, אבל תעשו את זה רק אם אתם באמת נהנים.
אתם כבר תדעו ממה אתם נהנים.
אם זה לא כיף לכם, עכשיו ומייד, לא בהמתנה לאיזה גמול עתידי שמי יודע מתי ואיך הוא יבוא - אולי זה לא מתאים לכם. תשקלו שנית.

"שיטה"? לא דיברנו על זה?
אני בעד "גישה".

(בשמת, מסכימה איתך כמובן. מא, מבינה אותך כמובן , תבשילה, נחמד אצלך. נקי. נשים חכמות, מדברות על דברים מעניינים. לקחתי כוס תה. @})

תבשיל, זוכרת ששאלתי אותך לפני מלא זמן "אז מה? זה אומר שאנחנו בכמו גמילה עד גיל שנתיים? אין רגע מובחן שבו זה "מפסיק"?" ואת זו שהסברת לי שכך הוא. ואת זו שהסברת לי על ה"סימנים" הבלתי נראים והטלפתיה. מה נשתנה? (יצא לי "מה נשתינה?" )

_"שיטה"? לא דיברנו על זה?
אני בעד "גישה"._
סתם קיצרתי. גישה, תובנה, אורח חיים, תחביב, מה שתרצי.

ואת זו שהסברת לי על ה"סימנים" הבלתי נראים והטלפתיה
בחוגי הבית האחרונים אני משתכללת יותר ויותר: אני מביאה את הסיפור של האפריקניות שהאחות שואלת אותן "איך את יודעת שהוא צריך?!" והאפריקאית עונה לה בתדהמה לא פחותה "איך את יודעת ש את צריכה?!" ולוקחת משם את התובנה שהאפריקאית לא מדברת פה על שום "סימנים". היא פשוט "יודעת" כמו שהיא מרגישה בגוף שלה שהיא בעצמה צריכה פיפי. זה משהו פנימי, פשוט מרגישים את התינוק. אפשר גם לקרוא לזה אינטואיציה אם רוצים.
אז אני מסבירה שזה מה שהתינוק מצפה לו.
הוא מבחינתו מאמין בתום לב שהוא נולד לאמא כזאת אפריקאית/הודית/אסקימוסית/סינית/אינדיאנית/רוסית/גרוזינית/יקואנה/מחק את המיותר שפשוט יודעת כשהוא צריך.
מסקנה? הוא מגיע לעולם בלי לחשוב שצריך לתת לאמא סימנים.

צריך להבין את זה.
צריך לקחת את זה בחשבון.
להבין שקודם כל התינוק שלנו, built in, בונה על האינטואיציה שלנו.
אופס, אין לנו.
אז בסדר. זה רק אומר שנפספס בלי הכרה, ושניעזר בכל מיני שיטות מערביות כמו למשל השעון והרבה הצעות-סרק מטופשות, כי ככה, ראש קשה.
זה אומר: אין סימנים . תשכחו מסימנים. אולי יהיו, אבל בגדול - אל תצפו לזה, כי התינוק נולד כשהוא מצפה שתדעו באינטואיציה.

ויש גם תינוקות שיש להם נטייה טבעית לקלוט שאמא קצת, אופס, סתומה בקטע הזה, וצריך להסביר לה ממש חזק וברור עד שהיא קולטת. הנה, לתינוקות שלי יש אמא סתומה במיוחד ולכן הם מתחילים לדבר בגיל חצי שנה. פשוט אין להם ברירה.

ככה נראה לך?
אוקיי, זו היתה דרך להגיד ככה:
כתבתי אלפי עמודים בנושא.
נראה לי לא הגיוני להיטפל למשפט באחד מאותם עמודים ולהתייחס לפרשנות לא נכונה שלו שאפשר להבין ממנו כאל חזות הכל.
הרי כתבתי עוד עשרות אלפי מלים שמהן אפשר להבין את מה שכתוב במאמר הפתיחה בהקשר ובמשמעות המתאימים.
אז אני תוהה.

ולכן איני עונה ומדייקת את מה שעלה כאן
זה בסדר שלא תעני.
אני שואלת כדי לחדד. השאלות באות כדי להבהיר במה מדובר. את הרי עונה לעצמך.
יחד עם זאת, שימי לב שיש פה עניין עקרוני:

"יהיו פספוסים" כתוב בכל מקום.
אבל אמא אחת תתייחס לשלושה פספוסים כל יום כאל מינימום שהיא בכלל לא שמה אליו לב.
ואמא אחרת תתייחס לשלושה פספוסים ביום כאל "למה אני לא מצליחה לקלוט שום סימנים?"

זה כן חשוב לי לדעת על איזו כמות של פספוסים את מדברת.
כי את כן רוצה לעשות שינויים בטקסט בגלל הניסיון שלך.

אני בעד שינויים בטקסט. אני מסכימה שחשוב מהר מהר לדאוג שלא יפתחו ציפיות לא ריאליות שחשבתי שהורדתי בכל אמצעי אפשרי והנה את מראה לי עוד כמה פרצות שמהן אפשר לפתח פנטזיות מטורפות, פרצות שלא סגרתי הרמטית.

ועם זאת - אני לא מצליחה להבין אם את מדברת על חווית בלי חיתולים קשה באמת, מצב שבו באמת אין שום תקשורת, את לא רואה במציאות שלך שום דבר ממה שאני מתארת - או שמדובר בדיוק באותה מציאות כמו שהיתה לי, רק בפרשנות שונה לאותה מציאות.

האם את לא אמא קשובה? שטויות. את אמא יותר קשובה ממני, לדעתי.
אבל קשה לי מאוד כשאת מתארת קושי, שבשבילו תיאור המציאות רלבנטי, ואז מסרבת לדון במציאות הזאת.

אני לא יכולה להתייחס לעניינים האלה באופן תיאורטי. זה לא תיאורטי. כל הספרים מתייחסים לתינוקות אמיתיים. לידע שיש לנו מתינוקות שגדלים ככה בתרבויות ברחבי העולם, ושיש לנו מתינוקות שגודלו בידי אמהות מערביות כמונו, שלמדו על העניין ממישהי שיודעת או מספרים, ותיארו בכתב את הניסיון שלהן ואת הניסיון של החברות שלהן ושל אלה שהן דיברו איתן.
בחברות ה"פרימיטיביות" יש פספוסים. זה עולה חד משמעית מכל מאגר הידע.
הרבה פחות מאצלנו, אבל יש ועוד איך.
מה שכן, הם לא עושים מזה עניין. כמו שכאשר אני הייתי תינוקת זה היה מובן מאליו שמי שמחזיק תינוקות, עלול בהחלט להירטב מהחיתול שלהם. התינוק היה מחותל בחיתולי בד, והכיסוי, אם הלבישו, לא היה כזה הרמטי. אם הכיסוי היה מצמר, עם כל איכות הספיגה שלו, הוא גם היה ספוג לעתים לא נדירות ומי שהחזיק את התינוק נרטב. ברור. זה היה חלק מהחיים.

הפאק שלנו הוא שמחיתולי הבד לבלי חיתולים עברנו דרך 35 שנה של טיטולים חד פעמיים.

זה נזק שקשה לתאר.

_זה כן חשוב לי לדעת על איזו כמות של פספוסים את מדברת.
כי את כן רוצה לעשות שינויים בטקסט בגלל הניסיון שלך._
אפשר לשנות את הטקסט על סמך נסיון של אמהות אחרות, שפחות שומרות על פרטיותן, ואפשר גם על סמך עדויות של אמהות לא ברשת.

אני, למשל, מדברת על 5-10 פיפי ביום שלא תפסתי.
אף אחד מהם לא מרגש אותי (מנקים, ונגמר).
הילד בן שנה, מסתובב חופשי. אני - מסתבר - לא מסתכלת עליו גם כשאני איתו.

כן. אני חושבת שטוב להוסיף את הפתיח הנ"ל.
עוד צריך לעבור עליו, אולי להוסיף שם הדגשות לכמה משפטי מפתח. אולי גם אמוטיקונים.

נהנתי מהסגנון של "ואתם מוזמנים להצטרף לטיסה"

---

טוב, אני מנסה לשפצר (וקצת מקצרת):

---

אזהרה!

לגדל ילדים בלי חיתולים היא גישה מעניינת ומאתגרת, אבל המשמעות המעשית שלה היא שיהיו המון פיספוסים כל הזמן.
לפחות בשנה הראשונה, ובייחוד בגיל הזחילה, שבו גם תינוק מתקשר מאבד שליטה על הסוגרים כשהוא שוכב על הבטן.

אי אפשר לדעת מתי התינוק שלך יפסיק לעשות פיפי בלילה. יש תינוקות שמתחילים להיות יבשים ב"לילה" בגיל חודשיים ויש כאלה שהרבה הרבה אחר כך.

אי אפשר לדעת איך ומתי התינוק שלך יאותת לך שהוא צריך להתפשפש בצורה שתוכלי להבין - יש תינוקות שמאותתים בצורה ברורה רוב הזמן או חלק מהזמן, ויש כאלה שלא. יש אמהות שמבינות יותר, ויש כאלה שלא (אני למשל מאלה שלא). זה גם מאוד תלוי בניסיון שיש לך עם תינוקות, במידת שיוויון הנפש שאת יכולה לגייס לפספוסים ובגורמים נוספים.

כדי לנסות את השיטה, רצוי שיוויון נפש כמו של מטפלת ותיקה בבית ילדים בקיבוץ, שגידלה עשרות תינוקות לאורך שנים בחיתולי בד. כלומר: עשו עליה פיפי וקקי בשפע, היא כיבסה אלפי חיתולים צואים בלי להניד עפעף, והיא ניקתה אחרי תינוקות בשלבי גמילה שונים אלפי פעמים. אם את חושבת שאת יכולה לגייס כזה שיוויון נפש - אדרבא, קפצי למים! אם הרעיון שהתינוק יעשה קקי במכנסיים (או על המכנסיים שלך) מטיל עלייך אימה - אל תנסי את השיטה בלי להלביש חיתולים כל הזמן.
(כן, אפשר להלביש את התינוק בחיתולים, ולפשפש אותו אך ורק כשאת ממש בטוחה שהוא ביקש פיפי, או כשאת ממילא מחליפה חיתול בגלל שהגיע הזמן או לקראת אמבטיה).

כדי לנסות את השיטה, חשוב שתבואי בלי שום ציפיות.
יש פיספוסים. אצל כולן. לפחות כל השנה הראשונה.
אף אחד לא יודע מראש כמה יהיו אצלך, מתי את תתחילי לזהות סימני אי נוחות שלו, ומתי הילד שלך יתקשר בשפה שמובנת לך לגבי הצרכים שלו. מתי הוא יעשה את כל צרכיו בשירותים או בתחליף-שירותים שמקובל עליכם בלי ללכלך את הבגדים או את הבית ובלי שצריך יהיה לדאוג שהוא יעשה פיפי על הספה של סבתא
(אני ממליצה להמנע מהספה של סבתא באופן גורף עד שכבר חצי שנה לא היה שום פיספוס, ואם היחסים עם סבתא מתוחים ויש לך שריד של פחד שהילד ילכלך שם - תרחיבי את ההימנעות מהספה של סבתא לגיל חמש, כי איפה שאת חרדה, שם הילד שלך יעשה פיפי).
הצרכים הם המקום הכי רגיש אצל התינוק והילד.
שם מתבטא כל ניואנס רגשי וגופני.
מחלה? אלרגיה? שיניים? מתח בבית? חולשה במרידיאן הריאות? קר מדי? חם מדי? לומד מיומנות מוטורית חדשה ועסוק בה? יש זרים בבית? הצבע של הסיר החדש לא יפה בעיניה, היא רצתה ורוד פוקסיה ולא ורוד תינוקות?
כל הגורמים האלה ועוד רבים אחרים שלא נגלה לעולם משפיעים מייד וקודם כל על היציאות, ועל התקשורת סביבן. ואם התגובה שלנו לפספוסים היתה "לא נכונה" מבחינת התינוק, את עשויה לחטוף "שביתת פשפושים" שצריך להתמודד איתה.
אם אתם רוצים לנסות את השיטה הזאת, אתם נכנסים לממלכה הלא נודעת שנקראת "הכר את תינוקך שהגיע בלי הוראות הפעלה" .
יש פה הרבה ניסוי וטעייה, בעיקר טעייה.
יש מספיק סיבות ליהנות מגידול ילדים בלי חיתולים, אבל תעשו את זה רק אם אתם באמת נהנים.
אתם כבר תדעו ממה אתם נהנים.
אם זה לא כיף לכם, עכשיו ומייד, לא בהמתנה לאיזה גמול עתידי שמי יודע מתי ואיך הוא יבוא - אולי זה לא מתאים לכם. שיקלו שנית.

---

שיניתי טיפונת. מה דעתך?

שלום תבשיל _קדרה , ובשמת א
זה אחד השיאים של המקריות שהגעתי לכאן והנה בפשפושים עסקינן ... - נושא גדול בעיני , אך כידוע הסינכרוניזציה מתקיימת גם ברשת .
אני כידוע סבתא לשישה ללא חיתולים .
רואה את האותות שקטנטנים משדרים בדבר הצורך להשתמש בנקבים הקטנים כתופעת טבע נפלאה .
(בדיוק כמו תופעת התקשורת החזותית . קריא :האמנות הילדית )
מודעת מאוד לאכזבה שיש לי אם "נכשלתי" והפיפי ברח ולחילופין מודעת לאור הקטן בלבי והגאווה כש"תפסתי" אותו .
כמובן ששתיהן תחושות מטומטמות שנובעות מאגו מנופח וסובל של בנאדם מערבי . - אני מדברת על עצמי.
יכולה להעיד שלאט לאט מתאזנת ונהנית מסיפוק פשוט של תקשורת נעימה עם התינוקות - נכדים שלי כשהם מטפסים חופשי על האסלה בין גיל שנה וחצי לשלוש -כל אחד בקצב שלו.
גם אני מחפשת דרך לשוחח על הנושא הזה יותר בקלות.(מול חברות שלי שחושבות שהילדים שלי יצאו משוגעים לא פחות ממני..)
בשמת א את מסבירה הכל נפלא .
אני ברצינות חושבת שצריך למצוא מילה אחרת במקום "פיספוסים" . כי היא עצמה מעידה על כאילו 'כשלון' ואין כאן שום ענין כזה.
דגש חזק על תהליך של התפתחות מערכת השרירים והעצבים שהשליטה על הסוגרים הוא חלק ממנו.
המון סבלנות לתהליך. בלי הבטחות.
הילדים הם גורים והבית נראה לפעמים כמו מלונה...
ושיוויון נפש - כמו שאת אומרת.
חג שמח !

הילדים הם גורים והבית נראה לפעמים כמו מלונה...
האנשים הנחמדים שמשכירים לנו את הבית היו חותמים על המשפט הזה


אני כידוע סבתא לשישה ללא חיתולים .
לי לא היה ידוע
נעים מאוד.

אני ברצינות חושבת שצריך למצוא מילה אחרת במקום "פיספוסים" .
רעיון מעניין.

<עדיין לא אני>

שלום לכן,
גם אני התגלגלתי לכאן במקרה ואני עכשיו בניסיון חדש של קשב עם בתי השנייה וכל הנושאים שנידונים כאן מאד מעסיקים אותי בימים אלה...
בתור חדשה בעסק, אני חושבת שהשינוי בהקדמה לדף בהחלט יכול לתת תמונה הרבה יותר מציאותית של איך זה נראה וקורה בפועל. גם אני למשל בהתחלה חשבתי שאם היא עושה ולא שמתי לב זה אומר שלא הייתי מספיק קשובה, ובפועל אני מגלה שלא בכל פעם שהיא עושה זה נראה אותו דבר... לפעמים יש סימן ולפעמים לא, לפעמים יש משהו שרק בדיעבד אני מבינה שהוא סימן, וכו' וכו'.

_אני ברצינות חושבת שצריך למצוא מילה אחרת במקום "פיספוסים" . כי היא עצמה מעידה על כאילו 'כשלון' ואין כאן שום ענין כזה.
דגש חזק על תהליך של התפתחות מערכת השרירים והעצבים שהשליטה על הסוגרים הוא חלק ממנו.
המון סבלנות לתהליך. בלי הבטחות._
מסכימה מאד. וגם דגש חזק על תהליך של תקשורת, שבו יש תקופות, השפעות חיצוניות, ושני בני אדם.

כל הכבוד לכן על הכתיבה וההשקעה והמחשבה על איך להציג את זה לאמהות אחרות. אני לומדת מכן המון

מאוד אהבתי את השיפצורים.
שינית מעט מאוד, אבל שיפרת.

איפה בדיוק את רוצה להכניס את הקטע?
ממש לפני המאמר, בתור הדבר הראשון? או במיקום אחר?

תודה על הברכות וחג שמח לכולכם

נשמע כמו הפחדה ואזהרה, ולא באמת כדאי לכם. לא בדיוק דרך מזמינה להתנסות. גם קצת טוטאלי - או שאתם כבר במקום המקבל והמבין והרפוי - או שאל תנסו.
אני מרגישה, שדווקא ההתנסות בבלי חיתולים, אפילו שהיתה רחוקה מלהיות שלמה, לימדה אותי כמה חשוב להרפות, לימדה אותי, עם משוב מיידי, כמה לחץ הורס. ואני חושבת שזה היה לטובת כולנו, מעבר לשאלה המיידית האם התינוק מחותל או לא.

נשמע כמו הפחדה ואזהרה, ולא באמת כדאי לכם. לא בדיוק דרך מזמינה להתנסות. גם קצת טוטאלי - או שאתם כבר במקום המקבל והמבין והרפוי - או שאל תנסו.
מסכימה.
מצד אחד מדובר בדיסקליימר. מצד שני זה קיבל המון המון טקסט והמון פוקוס.
אני מרגישה שנדרש משהו אחר בשביל דיסקליימר כזה.
משהו מעודן לכל הכיוונים.
אבל לצערי אין לי כרגע הרבה זמן לנסח משהו משלי...
(ואם לא ברור למה התכוונתי תשאלו)

(ואני עוד חייבת תשובה בדף השני... מקווה שתיכף)

ואם לא ברור למה התכוונתי תשאלו
אה, ברור, להכניס את כל המילים באלה לפסקה אחת של 3-4 שורות.
מיד. כלומר - בפעם הבאה שאוכל להתרכז מול המחשב.

יופי, כשתתרכזי.
גדול עלי כרגע לצמצם ולדייק (-:

נשמע כמו הפחדה ואזהרה, ולא באמת כדאי לכם
האמת, זה הולך ככה:

• יש כאלה שזה בדיוק מה שהיה חסר להן. זה משחרר אותן ועוזר להן.
• יש כאלה שזה בדיוק מה שהן לא צריכות. הן מסתדרות יפה מאוד עם הניסוחים הקיימים, והאזהרות מערערות אותן.
• ויש כל מי שבאמצע.

לעולם לא נקלע לכולן! כי אי אפשר! זה כמו לידה! יש אחת שמתאים לה לקרוא על מה שעלול להסתבך בלידה, כי היא תגיד מוכנה ותחשוב בכיוון של מניעה, ויש אחרת שאם היא תקרא את זה, היא תמצא את הדרך לסדר לעצמה את כל הסיבוכים מרוב פחדים וחרדות שייכנסו בה.

ברור שלא לכל אחת מתאים אותו דבר, אבל יש הבדל בין אמירת האמת, כולל הצדדים הפחות נעימים שבה (כן, יהיו הפרשות לא-רק-במקום-המתאים. כן, תהליך הלימוד יכול להיות ארוך, ורצוף נפילות בדרך) - לבין אזהרה והפחדה:
תדעו לכן, שאתן הולכות לבלות את חייכן בתוך צואת תינוקות ופיפי למשך השנתיים הקרובות. אם אין בכן קבלה מלאה של זה - אל תתחילו בכלל.

לא חושבת שצריך דיסקליימר. מי שלא מתאים לה, תגלה בעצמה. מי שהקושי לא מפחיד אותה, גם תגלה בעצמה.
אף אחד לא מבטיח גן של שושנים. מציעים גישה להתייחסות לתינוק ולהפרשותיו.
ואם מישהי מרגישה כשלון בגלל שהתינוק שלה לא מתנהג כמו התינוק (שגדל) של בשמת או של מישהי אחרת - זה בדיוק כמו זו שמרגישה כשלון כי הילד שלה מתחיל ללכת מאוחר או לדבר מאוחר.

היי יקרה, חזרנו . ומתגעגעת.
אליך ואל שאר החברים.

אף אחד לא מבטיח גן של שושנים. מציעים גישה להתייחסות לתינוק ולהפרשותיו
ממה ש טלי מא כתבה, זה הרושם שקיבלתי.
שמדברי אפשר להבין כאילו אני מבטיחה גן של שושנים, וצריך לתקן את דברי.
אני חשבתי שכתבתי את האמת ללא כחל וסרק לאורך ולרוחב באופן טבעי ושגם אמרתי אותה בחוגי הבית. אבל חשבתי שאולי זאת אני שטועה.

מצאתי זמן להיכנס ולמחוק את עצמי.
אני לא מוצאת זמן ופנות מספקים כדי להיכנס ולהסביר וכו' וכו', אז העדפתי למחוק.
אני מקווה שזה לא פוגע באף-אחת.

מא, ממליצה לך לחזור ולקרוא את שני המאמרים הפותחים לנושא שפרסמתי בגיליונות "באופן טבעי" 44 ו-45. חילקתי צילומים שלהם בחוג הבית, אז צריך להיות אצלך. אם תקראי תראי, שהכל כבר נאמר שם, כולל ההבטחה שיהיו המון פספוסים כל הזמן, שזה חלק מהעניין.
אולי אני צריכה להשוות בין הנוסח שבאתר, שהיה הנוסח הראשון של המאמר הראשון, לבין הנוסח שנדפס לבסוף בבאופן 44, ולהעתיק את הפיסקאות הטובות יותר.
או לחילופין, להחליף את הנוסח שבאתר בנוסח שבדפוס. טוב, אני אבדוק את העניין וגם אלך לשאול את רני וחדווה אם יש להם PDF של המאמרים המודפסים, שאפשר להעמיד ברשת ולתת קישור.

הי תבשיל, שלחתי לך אימייל. אנא בדקי שקיבלת ועדכני אותי.
חן חן.

אני לאיכולה להעלות הודעות שם. אני מניחה שאת מדברת על השיחוח פה בכל מקרה. אני אחפש לך שוב במיילים מי עושה מה בדיוק... אבל את תצטרכי להתחבר בסוף בשביל זה.

מספרת לך כאן, בפומבי למרבה הצער, שהעובר שלי שוקל נכון להבוקר 2,200. מעולה ביותר.

מצאתי חומר על צ'ריקובסקי. אני פשוט מזועזעת מזה....
הגבתי על כך בדף ריפוי במים לתינוקות.
כואבת לי הבטן. ממש.

מה נישמה? טל טיבי

מה נישמה היום?

היום ל"ג בעומר, היום, היוהום ל"ג בעומר.

נכנסתי להגיד לך שהכי מהכל אני אוהבת לבשל ולאכול תבשילי קדרה.
סתם בא לי,
ואני רואה שמישהו כותב לך בשמי (וגם בשגיאת כתיב) - וזה מציק לי קצת.
אז אני מרפה מזה - כנראה יש לי שם טוב אם אחרים רוצים להתהדר בו......
אז... זהו - ראי משפט ראשון!

סתם שאלה:
יש סיבה מסוימת שלאחרונה את חותמת במבטא פולני?

אודה לדעתך ב מין במיטה המשפחתית
תודה

תודה, שלחתי להם דואל.

אהלן תבשיל קדרה. אני תוהה אם שמך הוא רק ניק או שמא יש לך נסיון בבישול בקדרה. בדיוק קיבלתי אחת עכשיו מחרס, ואין לי מושג איך מבשלים בה...
אשמח להצעות. תודה, טל
[email protected]

הי תבשיל,
ראיתי מה שכתבת על הרסק עץ. את מכירה מישהו שקיבל לאחרונה משאית ויהיה מוכן להיפרד מ-3-4 שקים?

לא כ"כ.
אני יכולה לגשש.

טל,
מנוסה? קצת. לא מומחית.
לא נראה לי שאני יכולה לספר לך משהו שלא תמצאי בגוגל

טוב, אולי אני אשאל במועצה אם אפשר לקבל קצת.

תודה!

שלחתי לך מייל, אבל אכתוב גם כאן (אולי זה יעניין עוד מישהו...):
אנחנו מעלים שוב את "סדר פסח בנוסח יגור", הפעם בכפר בלום, ביום שלישי 8 ביולי, במסגרת פסטיבל יהדות "לא בשמיים 2008".
פרטים כאן
אולי תבואי עם כל הטפלייא ללון אצלנו ("אצלנו" במובן הרחב של המלה)? כך תוכלי להגיע גם למופע.

ראיתי, ראיתי את האימייל!
תודה.
אדבר עם האיש (בדיוק בא אלי פה ילד ששאל אותי "אמא, מה כתבת פה?" לכן זכית לקבל את הגירסה השלמה במקום "אדברימאיש"), ונראה מה יתאים לכולם.

לגבי מה שכתבת בדף של בשמת - אני חושבת שיש הבדל עצום אם העניין של הבזבוז הוא כשהילד כמה לפתח את יכולותיו, וזה בידי ההורה אם לאפשר או לא, או שזה עניין פרטי של ההורה, כשהילד בכלל מעדיף לשבת ולקרוא ספר ולהישאר כל חייו פוטנציאל מבוזבז (נניח אני...)
אני חושבת שבשמת מדברת על המקרה הראשון, ואני מנחשת שהעצבים החשופים שלך הם על המקרה השני.
או שלא הבנתי. בכל מקרה את מוזמנת למחוק אם בא לך.

כן, את צודקת.

אני חושבת שבשמת מדברת על המקרה הראשון, ואני מנחשת שהעצבים החשופים שלך הם על המקרה השני.
וואללה נכון! האבחנה שלך הפילה גם לי אסימון.

לפני זמן קצר דיברתי עם אמא שלך, וסוף סוף עלה בדעתי לשאול אותה כמה שאלות, ואז נזכרנו שתינו שנפגשנו ביום המקהלות האחרון בבית יצחק!!! היא עמדה וחיכתה בשביל עד שבתי ושתי חברותיה מהמקהלה גמרו להתאמן על "החליל" בחלילים שלהן, ואמרה להן שהן ניגנו מאוד יפה, ושהמקהלה שלהן גם התכוונה לשיר את אותו השיר אבל ויתרה למענן. שמתי לב לדרך הנחמדה שלה, היא דיברה כל כך בנעימות, ונראתה לי כל כך מוכרת - ועכשיו אני מבינה למה! לא העליתי בדעתי שהיא פשוט אמא שלך, כי נפגשנו בנסיבות כל כך לא קשורות!

געגתי !!!!!!!!!
מקווה שנפגש השבוע.

תבשיל קדרה (02.07.2008 23:39):
היו תקופות של לא מסתפרת ועכשיו מעבירה מכונה.

מה מעבירה מכונה?
כאילו, קצוץ כזה?!?

תבשיל, היי. כתבתי לך מייל. אנא בדקי שקיבלת.

מה זה פילמני
???
מה יהיה?

כיסונים.
כזה מין כמו שאשתו של בוחר האבטיח תיארה, רק עם בשר.

תודה לך על המשפט הזה:
היתה חוויה טובה, מענין איזו חוויה טובה אחרת תזמן לי הלידה הבאה
אני בהריון השני, בשלב מוקדם יחסית, תחילת שליש שני, מוטרדת מאוד מה יהיה בלידה, כי הראשונה הייתה כל כך טובה.
תודה.

בשמחה.
טוב לראות שאת מתארגנת מראש לניקוי הטרדה הזאת

בדיוק מה שהתכוונתי (בדף של יו

הי תבשיל,
תודה על ההתענינות,
קיבלנו בכתב הודעה שקיבלו אותנו.
התרגשנו..
(הרי זה היה ברור)

בנתיים ,אנחנו כרגיל.
ב1/9 נגיע ,נקבל מפתח ,ונשים את החתולים בבית.עוזרת תעשה ניקיון .
ב2/9 נגיע עם המשאית.

עומרי מאוד סקרן לגביי החוגים בישוב .הבנתי שמידע על החוגים של המועצה אפשר יהיה לקבל בחודש הבא.

שבת שלום ,דש' לכולם שם ,
אילה

הי,
אתם נפגשים ביום חמישי בשבוע הבא?
אני והילדים כבר נהיה בצפון ואולי נצליח להתארגן ולהגיע.

תודה , אני אדע יותר מה אני צריכה כשזה יתקרב.

_תבשיל קדרה (13.07.2008 07:44):
עדי,
בפורום הנקה של תפוז מסתובב מידע על כירורגים שבודקים (מוכנים ויודעים) מיניקות._

מזתומרת?
לא כל כירורג שד אמור להסתדר עם שד של הנקה? (ואני לא מדברת על טרימסטר רביעי, אני מדברת על הנקה ממושכת, את יודעת, שלב שקיות השוקו)

אמור? אמור זה שם של דג.
באותו פורום מסתובבות גם עדויות על נשים שהיניקו בן שנה, וכירורגים אמרו להן משהו כמו "תבואי אחרי שתגמלי", שלא לומר דברים כמו "מה זה הקשקוש הזה, הוא כבבר גדול".

בעקבות עדויות כאלה, הגיע המידע הנ"ל.

הסתדרתי בסוף. את תגיעי?

אמור? אמור זה שם של דג.
באופן מפתיע זה גם שם של נהר במולדת אבותייך. יש שם דג שנקרא ע"ש הנהר...

מה שלומכם? איך הולך?
סתם באתי לבדוק מה נשמע

את האמור פגשתי פעם. נורא נורא רחוק.
ואת הביטוי הנ"ל למדתי ממך.

איך הולך? 62.
שישבת מתוכנן לאריזה עם אח של תבשיל קדרה ועם חברה של אח של תבשיל קדרה (שצריכה שם דף מתאים יותר).

את בהריון?

תודה.
היתה עצירת רכבות לשלושה ימים, לכן הגענו רק הערב.
המפגש אצלכם ביום שני?

ליאת טאוב
מהבית של ההורים

דווקא כרגע אין אף בטן בסביבתי (גיסתי ילדה את תאומיה שלשום ובכך נעלמה האחרונה).
פשוט כתבת משהו על המכשפה שהרימה אותך מעייפות מתמשכת בזמן ההריון. אז חשבתי שזה עכשיו.

_שישבת מתוכנן לאריזה עם אח של תבשיל קדרה ועם חברה של אח של תבשיל קדרה
יו! תמסרי להם ד"ש חמה-חמה-רותחת ותגידי שאנחנו מזה מתגעגעים ומתים להפגש שוב...
מאחלת לכם שלא תעברו את ה-100
(תתקשרי אם יש לך זמן לשמוע סיפורי מובילים...)

ואת הביטוי הנ"ל למדתי ממך
אני יודעת! כשהדודים מאמריקה היו בארץ בדקנו את מקורו והאם באמת יש דג כזה?
ומסתבר שבאמת יש! ואפילו נהר שעל שמו נקרא הדג.
אז סיפרתי לך.

שלום!
בקשר לנגה שאת מכירה:יש לה דף באתר?
אשמח להמשיך לדבר איתך גם בלי שום קשר לנגה השניה;-)...

'צטערת,
רק עכשיו ראיתי.
אני מניחה שיצאו כבר למרכז,
אם תרצי בפעם אחרת, בשמחה.
עדי ל

מה נשמע?
איך את מסתדרת עם כל מה שצפוי עכשיו?
אני לא מצליחה לצאת מהוירוס. ההוא שהתחיל כשהייתם אצלנו לקח לי יותר משבועיים. השבוע תפס אותי אחד אחר כזה שהפיל אותי לגמרי.
התכוונתי להציע עזרה עם המעבר אבל בזבזתי חצי מהחופש על מחלות (וחצי טיפולים, שלא קשורים למחלות).
בכל מקרה אם יש משהו קונקרטי שאת צריכה בתור עזרה או סתם עידוד בזמן האריזה, רק תגידי (בתיקוה שהם עוזבים אותי סופסוף).

נשמח לבוא מחר (שני) - כבר ארגנו רכב.

אנחנו עוד לא בדירה שלנו. בינתיים משוטטים.
רק בנובמבר נוכל להתיישב סוף סוף.

_לא.
התינוק (פעוט? ילד? מדהים.) עדיין לא אוהב להיות קשור בכסא כשאמא נוהגת._

בסוף הוא עוד יהיה משוגע על נסיעות ואת תמצאי את עצמכם רק מחפשים לאן לנסוע..

כבר היום הוא רוצה לנסוע. רק לא קשור

אני לא מבינה איך את עושה את זה- מעברים עם תינוקות קטנים או בהריון.
בכל מקרה אני כבר בסדר רק שעוד מעט נגמר לי החופש, והשנה אני לא שמחה לחזור ממנו, רק מחכה שכבר יהיה היום האחרון של הגן, שזה מחר.

אז לאן הפעם, בעצם? ואם צריך יש כאן מספיק מזרונים בבית...

שוב אתם עוברים דירה? איזה הספק...
שיהיה בשעה טובה.

מה שלומכם?
איך הבית? מבולגן?
מתערבת אתכם שאתם פורקים לפנינו...
תתקשרי/תשלחי מסר עם מספר כשאת יכולה, אני לא מצליחה למצוא אותך...

את בסביבה ? עברתם?
איזו כתבת ראיינה אותי על לגדל ילדים בלי טלויזיה. רוצה גם? היא מחפשת עוד אנשים.

עברנו.
אותו מספר.
לא גמרנו לפרוק.
היא יכולה להתקשר אלי.

תודה על ההצעה אבל נראה לי שהצלחתי למלא את הלו"ז בבתים של אחרים.
מרב תיזוזים היום וחצי שיש לנו להיות בבית יהיו ממש אנחת רווחה. אני מקווה.

היי, געגעתי מאוד...
אני בתקופה של טיולים ואירוח ממש כל החודש...
רציתי לבוא מחר אבל הבטחתי לילדים באלגן ביגור.
סה"כ ימים טובים מלאי חוויות. קצת מנסה לא להתעמת עם מה "יקרה בחורף הזה".... מקווה לטוב.

וגם אתם....עברתם?

מקווה שעובר בקלות.

ולגבי הפארק - כמו שאני מכירה אותנו לא נבוא. עצלנים מדי וחובבי נוחות.