מעניין אותי מה קורה בלידה אחת (או שתיים או שלוש) אחרי לידה בה היה חתך/ קרע עם/ בלי תפרים?
אישית, אומני קרעה אותי קצת כשהיא יצאה. רונית לא תפרה, כי זה היה חתך קטן ולדעתה התפר אמור היה להיות ממש פצפון, אז חבל היה על הכאבים והטירחה. זה היה מקובל עליי ואפילו שמחתי על ההחלטה. הייתי עם משחה הומיאופטית (טראומיל) שאיחתה את זה דיי מהר.
מה שיש כרגע זו צלקת במקום ואין התאחות מלאה של של הרקמה, כך שניא אינה רציפה. בעצם זה אומר שהפתח התרחב יחסית לקודם (בעצם, זה קורה בכל מקרה לא? הרי יצא משם משהו... )
סתם תוהה איך זה קורה הלאה ומה יכול לקרות בלידות הבאות.
האם בהכרח אמור להיות לי שוב קרע, חתך או שיש סיכוי טוב שזה ילך "חלק" ?

לי היה חתך בלידה הראשונה, קרע בשניה, וכמעט כלום בשלישית (היה קרעון קטנטן שרק המיילדת הצליחה לאתר -- אני לא הצלחתי להרגיש אותו).

לי היה חתך בראשונה, קרע פצפון בשניה וכלום בשלישית. אני מניחה שזה תלוי בעיסויים, אפי נו ומיילדת.
אני לא מרגישה הבדל כעת בזמן יחסי מין.

כמו כל דבר, גם פה יש יתרונות וחסרונות. כנראה שהקרע שלך, ורד, התרפא, אבל לא התאחה. מה שגורם לפתח הנרתיק להיות רחב יותר (אם הקרע היה שם, כי זה מה ששכיח יותר בלידה ראשונה). היתרון- פתח רחב יותר, שמקל על יציאת התינוק, בלי לגרום קרעים נוספים. החיסרון- פתח גדול יותר, שעלול לפגוע בהנאה מיחסי מין. היתרון באיחוי טבעי , ללא תפרים, הוא שאין צלקת , שנוטה לפעמים להיות חסרת גמישות ולהגדיל את הסיכוי לקרע בלידה הבאה. אז בשורה התחתונה, הסיכוי שלך לקרע בפעם הבאה שאיזה תינוק ינסה לפלס לו דרך, היא קטנה.
זו היתה תשובתי המלומדת. באופן אישי, חתכו לי את הצורה ואת האמאמאמאאמא שלי בשלוש לידות. אז אני אומרת לך בלב שלם, שכל דבר עדיף.

שרהלה האם יכול להיות שאין לי צלקת? שיערתי שכן, כי זה נראה הגיוני. צריכה לבדוק.
למה הפתח הגדול עלול לפגוע בהנאה מיחסי מין? אצלי כרגע יש איזשהו זכרון של כאב, או זכרון של פחד מכאב. אבל גם זה הולך ונעלם לאיטו עם הזמן והתירגול

אני מתנצלת , שימי בצד את נושא ההנאה מיחסי מין. זה אינטימי ולא עניני, מה שניסיתי להגיד זה שטראומה בעולם התחתון עלולה לגרום לשיבושים בתפקוד השוטף. לענין הצלקת, אם אין איחוי,( ככה אמרת, לא?) כלומר- חיבור בין שני צידי הקרע, גם לא תהיה צלקת. וגם אם יש כזו, אופי העור שלך קובע איך היא תרגיש ותראה. יש הרבה יותר סגנונות מעוותים של צלקת לאחר תפירה, מאשר בלי.

זה בסדר לדבר על מין. אני ילדה גדולה סתם, זה בהחלט גם מעניין אותי
לגבי הצלקת- אין איחוי מושלם בין 2 צידי הקרע, אבל יש צלקת. אחרת איך זה התאחה? זה לא פתוח בכלל.
אז זהו שמעניין אותי איך זה היה נראה אם כן הייתה תפירה והאם זה מצב דווקא טוב יותר בלי תפירה.
>ורד מאד מרוצה שלא הייתה צריכה לחוש חוט ומחט אחרי הלידה, אבל יש לה גם תהיות מעבר...<

יש לי התלבטות קשה לגבי לידה ואגינלית אחרי קרע בפי הטבעת.הקרע גרם לתפקוד לקוי של רצפת האגם שמתבטא בדליפת צואה לא מאוד קשה.
הרופאים כמובן ממליצים על ניתוח קיסרי. אבל האם תמיד נחוץ ניתוח במקרה כזה?
או במילים אחרות: מה הסיכוי שלידה נוספת תחמיר את הנזק שכבר קיים?
חשוב לי מאוד מאוד ללדת בלידה רגילה בבית. אני מחפשת את הפרצה שתתן לי בטחון באפשרות הזו...

אולי תדברי עם ד"ר ברדה, הוא רופא שמיילד בבית ונוטה להקל ולא להחמיר, באופן כללי, בהתלבטויות של לידה בבית או לא. הוא ירושלמי.

בדיוק היום הייתי בביקורת (בבי"ח) אחרי לידה עם קרע כנ"ל.
ישנן דיעות לכאן ולכאן, ובשורה התחתונה, אף אחד לא יודע לנבא מה תהיה התוצאה של הלידה הבאה, אבל תיתכן בהחלט החמרה של המצב הקיים היום.
לפי הניק, אני מבינה שאת בהריון. כמה זמן עבר מהלידה הקודמת? איך התאחתה הצלקת מבחינה אנטומית? מה גודל התינוק בהערכה (אם את בשלב כזה)?
כל אלו משתנים שמשפיעים על ההמלצה אם ללדת בקיסרי או לא.
אני מבצעת את המעקב במירפאות החוץ של תה"ש. בין היתר, הם עושים אולטרסאונד תלת-ממדי של רצפת האגן כדי לבדוק את המצב מבפנים (הבדיקה לא חודרנית). זה נותן תמונה שלמה יותר.

לדעתי האישית, דליפת צואה הוא מצב שמקשה מאוד על החיים (או כמו שהגניקולוג כינה זאת: "אסון" אצל אשה צעירה). זה נזק שלא ניתן לתיקון. מאחר ואת כבר סובלת מדליפה קלה, לא הייתי מקלה ראש בעניין, ומבצעת בירור מקיף לפני הלידה.
מצטערת שלא סיפקתי את הפירצה או הביטחון שאת מבקשת.
המשך הריון קל ובריא.

מיכל- תודה. אני מתלבטת לגבי ניתוח או לידה ואגינאלית. העניין של הלידה בבית הוא שולי. האם ד"ר ברדה יוכל להמליץ לי על סמך ניסיונו מה עדיף? אני שואלת כי קצת עייפתי מרופאים. הם בסופו של דבר אומרים את אותו הדבר...

מרחביה
תודה על התשובה. האם את סובלת מדליפה בעקבות הקרע? האם תפרו אותך לאחר הלידה?
אצלי למרבה הפלא לא אובחן קרע מיד לאחר הלידה הקודמת למרות שהתינוק היה גדול- 4.200. רק חודש אחרי הלידה שמתי לב שמשהו לא בסדר וגם אז לא ממש השלמתי עם העובדה שנגרם לי נזק תמידי. מאז עברו שנתיים וחצי ולמדתי לחיות עם המצב פחות או יותר.
כרגע אני בשבוע 35. התינוק ממוצע בגודלו (אבל כידוע זה לא אמר כלום...) ואני מבצעת בירור מקיף עם רופאים ואנשי מקצוע כבר מספר חודשים לגבי העניין הזה. האמת היא שרובם ממליצים על ניתוח קיסרי.
אבל איכשהו, אני מרגישה שהנזק שעלול להגרם לי ולתינוק בניתוח גדול יותר מזה שבלידה רגילה ומעניין אותי לדעת אם יש מישהי שהיתה במצב כזה והחליטה ללדת בכל זאת בלידה ואגינאלית.
ומה המקום הנכון ביותר לחפש בו אם לא "באופן"?

הי הריונית,
אצלי הקרע כן אובחן לאחר הלידה, ולמזלי עברתי תפירה בהרדמה כללית ע"י פרוקטולוג (אם ככה קוראים לזה...)
אני לא סובלת מדליפה, אולי קצת של גזים.
היכן ילדת? איך זה שלא איבחנו את הקרע?
אני מניחה שחלק מהרופאים שממליצים על לידה בניתוח, אולי רוצים לכסות את עצמם. כי בעצם אין דרך לדעת איך תשפיע הלידה על המצב הקיים.
אני למשל, קיבלתי חוות דעת אחת ממש פסימית והמלצה חד משמעית ללדת בקיסרי, ובמקביל חוות דעת אחרת הרבה פחות נחרצת, שיש לחכות להריון ורק אז לשקול קיסרי או וגינלי.
אני מאוד מבינה את ההתלבטות שלך. בזמנו הייתה מישהי לפני לידה, שחוותה בעבר קרע פחות חמור ממה שאת מתארת, והתלבטה איך ללדת. אינני יודעת מה החליטה לבסוף ואיך הייתה הלידה(הדיון בדף: להמנע מקרעים בלידה).

הריונית - אני סבורה כי דר' ברדה יוכל לייעץ לך לגבי הדילמה שכתבת.

שלום לכולן,
אני מתוסכלת כבר הרבה זמן. שמונה שנים ליתר הדיוק. בלידה של הבכור היה לי קרע, הרופאה החליטה לא לתפור כי אמרה שהוא קטן, רק שהקרע התאחה לא בצורה יפה. כלומר במקום ששתי החתיכות יתאחדו, הן נפרדו. מאז אני מתוסכלת מאד. יש לי תחושה...פתוחה כזאת. אני מאד לא מרוצה. אין לי כאבים, אבל כל פעם שאני מתייעצת עם גינקולוגית תמיד אני מקבלת אותה התשובה והיא שבמקומי הן היו עושות משהו בעינין. כלומר ניתוח. היום הייתי אצל מנתח שאמר שלדעתו יש לעות ניתוח.
אני בתיסכול איום. יש לי עדיין הרבה כעסים על ההחלטה של הרופא עד כדי כך שאני רוצה לתבוע אותה...
אני גם מאד מפחדת מהניתוח.
בקיצור אני בדילמה- האם כן או לא ללכת על זה. מרגישה קרועה (-:
מישהי עשתה ניתוח דומה? בזמנו המילדת אמרה לי שבלידה שניה יוכלו לתקן- אבל זה הרגיש קצת מופרך לעשות ניתוח עם כל הבלאגן של הלידה.
תובנות?
תודה מראש

מתוסכלת, אשמח לקרוא האם החלטת לנתח? ואיך את מרגישה עכשיו?
אני באותו מקום כרגע... אחרי קרע לא תפור בלידת בית.. מרגישה שהכל פתוח

למה לא לנתח בעצם?
אני רואה כאן כמה סיבות לנתח, אבל לא ברורות לי הסיבות (או הרגשות) נגד - האם זה רק הפחד? מה הדברים שמפחידים אותך בזה?
מניסיון שלי עם כמה ניתוחים קטנים - המילה "ניתוח" היא נורא גדולה ומפחידה. אבל מה שאת הולכת לעבור הוא משהו מאוד על פני השטח ולא חודרני - ברמת העור וטיפה יותר. כלומר משהו יחסית קל ופשוט, לפחות מבחינה אחת.
מבחינה אחרת, נו, זה האזור הכי עדין ורגיש בגוף...
בקיצור, תתחילי לפרוס את הסיבות והרגשות לפרוסות דקות, או לקלף אותן לשכבות כמו של בצל, ותראי מה יוצא משם