נקניק אדום

נעלמת, תן סימן חיים.
אשמח לקרוא אותך שוב בדף להרגיש גבר.

אופיר א

הי,
אני מקוה שאתה מציץ בדף הבית שלך,
בשעה טובה נפתח באתר מעגל גברים וירטואלי.
אני קורא לכל הגברים באשר הם, בואו לשתף, ללמוד ולהנות.

בוא, כנס, קרא, תגיב וביחד נעשה את השינוי.
שמי אופיר, כותב בדך של להרגיש גבר והחלטתיי שאני לא רוצה לחכות יותר ורוצה לחולל את השינוי.

אופיר

אנונימי

חה. פתחו לך דף בית.

תתחדש.

נקניק אדום, ערכתי מעט את הדף מתנגדים לשימוש בכוח מדברים. אני מבקשת ממך לא להיכנס ל מאבקי עריכה.
להזכירך, זהו אתר של קהילת באופן טבעי. הוא אתר פתוח, אבל יש להימנע בו מהשמצות אישיות.
תודה

כמו כן, אני מפנה אותך ל דרך ארץ בצ'יק צ'ק . שם יש פירוט על הנהוג ולא נהוג לעשות באתר. אנא כבד זאת. תודה

אנונימי

עורכת יקרה, נראה ש"תפסת" צד מבלי לבדוק את הדברים. פנית לאדם הלא נכון.

_נקניק אדום, ערכתי מעט את הדף מתנגדים לשימוש בכוח מדברים?. אני מבקשת ממך לא להיכנס ל מאבקי עריכה.
להזכירך, זהו אתר של קהילת באופן טבעי. הוא אתר פתוח, אבל יש להימנע בו מהשמצות אישיות.
תודה_
כמו כן, אני מפנה אותך ל דרך ארץ בצ'יק צ'ק . שם יש פירוט על הנהוג ולא נהוג לעשות באתר. אנא כבד זאת. תודה

דיר עורכת. משתי סיבות את לא רלוונטית עבורי, ומסיבה נוספת אני לא אכנס למאבקי עריכה גולמיים הממלאים את עולם העריכה באתר.

לא רלוונטית - משום שכדי לערוך את אמירותיי או אמירותיו של כל מאן דהוא, יש להביא נימוק טוב יותר מ'אבל יש להימנע בו מהשמצות אישיות' במיוחד שהודעה לאח"כ הבהרתי את עמדתי בעניין והוספתי התנצלות לאל דנטה.
לא רלוונטית - משום שעריכה מהסוג הזה חייבת להיות הדדית. לערוך אותי ולדלג בחופזה על אמירתו הבוטה והבוגדנית של רון ג כאילו באמירתו התגלמה לה הלגיטמציה של האתר, הינה עריכה בלתי מאוזנת בעליל. והמסר העיקרי שנובע מעריכה מעין זו הוא: סתימת פיות. מסר זה מנוגד לכל מה שאני מכיר באתר, בעיתון, ובהתנהלות הקהילה המאוד סימפטית הזו.

מצפה ממך לקחת אחריות מחד, ומאידך לא מצפה ממך לנהל איתי את הדיון הזה בדף זה.

אי השתתפות במאבקי עריכה - מאחר ודגל הסובלנות והפתיחות מבצבץ מכל פינה באתר, והאפשור של עריכת הודעות הינו חלק בלתי נפרד מזה, אני לא אנצל את מה שגם אני באופן אישי דוגל בו. יחד עם זאת, ניצול של העורכת/מערכת את סמכויותיה נוגדת לטעמי את האמירה הבאה: תנו אשראי לאחרים. גם אם נראה לכם שתגובה מסויימת מעידה על טפשות או רשעות, נסו להניח שמדובר פשוט בחוסר ידע או אי-הבנה. חשבו אם יש דרך שאתם יכולים לספק את המידע החסר או לפתור את האי-הבנה.

אנא כבדי זאת, תודה.

מי שלא תהיו, טובי לב ורחומי נפש - נא לא לערוך דף זה בבקשה. אני מבין שכולם חסים פה על כולם, ונודלו רחמנים בני רחמנים, ויחד עם זאת אשמח אם לא יהיו כאן עריכות.

נקניק אדום, שלום רב.
אני שוב פונה אליך בבקשה למתן את ההתבטאויות שלך בדף מתנגדי השימוש בכוח מדברים. להזכירך, זהו לא אתר ציבורי, זהו אתר של קהילת אנשי החינוך הביתי, באופן טבעי. המתארחים באתר צריכים להיענות להמלצות הניסוח פה, גם אם אם לדעתם אחרים לא עושים זאת או לא נערכים.
אני מבקשת להימנע מהשמצות אישיות וניסוחים אלימים.
המלצה חשובה ב דרך ארץ בצ'יק צ'ק היא לקרוא את הדיונים בדפים הרלוונטיים לפני שמגיבים אליהם. ב מתנגדי השימוש בכוח מדברים יש תגובות לדיונים ארוכים שהתקיימו במשך חודשים, על כן רצוי לא "לקפוץ" ולשלול את דברי הכותבים, אלא לבדוק למה הם מתייחסים.
תודה ושבת שלום

דיר עורכת, הסברתי לך לעיל מדוע את לא רלוונטית עבורי. ויחד עם זאת, אינני חושב שהתבטאויותיי בדף שהזכרת חורגות מכללי האתר. את מוזמנת להעביר לדף זה ציטוטים ואני מבטיח שאשתדל ליישר את דרכיי הנלוזות, בהנחה שתפני לאנשים כמו רון ג או ממ ותעשי את אותו הדבר. עד כה, לא ראיתי בדף של רון ג שום התייחסות שלך.

נעלמת, תן סימן חיים.
חג שמח,
אופיר א

אהלן,
זה לא רק שאתה נעלמת, מאז ההפסקה שהיתה בפארק הירדן, רוב הגברים שכתבו נעלמו.
אני כותב עכשיו על אש קטנה, פה ושם.
ניסיתי כמה פעמים לפתוח דיון אך לא החו תגובות.
תן סימן, כדי שאדע שיש לך זמן לכתוב כאן ואני אעשה את השאר.

לא נעלמתי - עודני כאן, מדי פעם מרפרף באתר.
יש לי קושי מסוים בלבטא את עצמי באופן רציף ותדיר, במיוחד אם דיונים הולכים ונהיים תפלים, ונגועים בדיעות קדומות (אני מדבר בעיקר על הדיונים הפוליטיים באתר - ויהיה מי שיקרא את מה שאני כותב לך ויתפלץ... - אני כבר רגיל לזה:)).
יש משהו בקהילה הזו שהתבגרה קצת, התמסחרה קצת, ונעשתה מרירה ונרגנת. תמהיל לא בריא של רוב נשי, ואמונה עיוורת בדרך אחת בתוך המכלול השלם של האופן הטבעי. בלי לשים לב האנשים כאן, שנואשות מנסים להתרחק מהמיינסטרים, מביאים אותו איתם לכאן. ותיקים כחדשים. והופכים אג'נדה מסוימת לנחלתם הפרטית על דיעותיהם המצומצמות. לא כותב את זה ממקום חמוץ, אלא ממקום מפוכח, שבא אחרי הפסקה של כמה חודשים. שלאחריו שיבה למה שראיתי בו תקופה מסוימת ביתי הוירטואלי השני. עולם חדש עם הרבה כפתורים משונים שצריך ללחוץ עליהם. ואיך לומר זאת בעדינות - חטפתי כאן סתירה מצלצלת. קראתי את כל הדפים בהם התדיינו. וכל כך כעסתי על עצמי. שהייתי צריך לבזבז כ"כ הרבה זמן פה בלהסביר לאנשים עם תפיסת עולם של פקיד שומה, למה יש יותר מדרך אחת נכונה להציע, ולמה שווה מדי פעם לבדוק את זה. במקום זה הייתי הולך לחבק עוד קצת את הילדה, ללטף ת'אשה, ולנשק את הילד. אולי אפילו לצאת לריצת לילה, או להיתקע עם ספר טוב בשירותים כמו שאני אוהב.
בכולופן, אתה אל תפסיק לכתוב גם אם אין תגובות. לא תמיד אנשים ממוקדים במה שהם רוצים לומר, וגם אם כן - כשהם באים לכתוב את זה הם קצת נתקעים.
תכתוב, תכתוב כאילו אין מחר, תכתוב מתי שאתה יכול וכמה שיותר. זה משחרר, זה מפרק וכשהילדים שלך יקראו את זה הם יעשו דרך קצרה יותר למקום שבו אתה נמצא היום.
תכתוב, כי עוד 20-30 שנה נהיה בני 60-70, וניזכר בזה. איזה recover נעשה לזה אז? מי יודע? אבל המחשבה על זה ממש מגניבה (לא כולל הקטע הכרונולוגי).

נקניק

אהלן נקניק,
התגעגעתי ללשון הנקייה והמדוייקת שלך בתאורם של דברים.
אם לא מרגיש לך להסביר או להתווכח, אז אל לך.
יש דרכים אחרות לדבר על דברים. קודם כל, אני שמח שאתה כאן ותודה על העידוד. הייתי מאוד זקוק לו בהיעדר תגובות.
יש לי כמה דברים לומר ובזכותך אני אשוב לכתוב אותם.
אשמח לשמוע אותך מגיב לדברים, פשוט תעקוב אחריי.
יום סבבי,
אופיר

טוב לדעת שאתה בסביבה.

היי,
תודה על הנכונות

בקשר לשדרות: אין לי שום מעורבות פעילה בשדרות, (אני באוסטרליה כרגע), אני רק שליחה שמפיצה אימייל... כך שעדיף שתפנה אל האנשים במספרי הטלפונים שצוינו לעיל.

רוב ברכות

ישר כוח

תודה על החיזוק שלך.
גם אני כבר ממעט בתגובות לצד השמאלי של המפה.
הסיבה היא שהויכוח אינו מתנהל בכוחות שווים:
הצד השמאלי של המפה הפוליטית מצוייד באטימות שנובעת מחולשה נפשית ולכן מה שאני כותב לא נקרא, או לא מופנם, משום שהוא מהווה מעמסה נפשית כבדה מדי.
מצד שני, כיהודי גאה המתנגד לכוחות הכיבוש, מה שנקרא בטעות "ימין" = אני מציאותי ומפוכח, אני מחוייב להתמודד עם המציאות ולקרוא ולשקול כל מה שכותבים לי.

יוצא שאני מנהל ויכוח עם חרשים...

אבל, זו לא רק החרשות.
לדעתי, יש בעיה עמוקה יותר והיא קיימת ברוב מכריע של העם היהודי היושב בציון. לרובנו יש חור שחור בתודעה.
הרבה יהודים מסתובבים כאן ולא יודעים למה אנחנו כאן, דווקא בארץ ישראל. אף אחד לא מברר לעצמו ממש לעומק מה המשמעות של היותנו יהודים. אף אחד לא מברר לעומק מה המשמעות לכך שאנו דוברים וכותבים עברית. אף אחד לא חושב על משמעות חיינו, ייעודנו בחיים ולאן אנחנו הולכים.

פשוט מפחיד.
זהו, ובבניין ירושלים ננוחם.