יונת, בכלל, איזה מן סדר יום יש לך?
אשמח אם תשתפי אותי בכך.

זה משתנה. כרגע אני והילדים מתעצלים נורא וקמים רק ב-10-11. אבל אני מנסה להשכים ולקום כבר בתשע. אחר כך סידורים או ביקורים או משחקים או בישולים או מה שיוצא, עד שרעבים ואוכלים ארוחת צהריים. אחרי זה בד"כ הילדים פותחים טלביזיה ואני במחשב. עד שלקטן נמאס ואנחנו יוצאים לחקור את הבחוץ או הולכים לנמנם. אחרי הצהרים הילדים בד"כ משחקים עם חברים (עם כי השבוע כולם לא פה, אז הם יותר איתנו). בערב הולכים להורים שלי לארוחת ערב משפחתית. בלילה יוצאים להשתולל בחוץ עד שאני מתעייפת ואז חוזרים להשתולל בבית . אז אנחנו בד"כ קוראים יחד, ובסביבות חצות אני מתיישבת על המחשב והילדים משחקים יחד. הגדול בדרך כלל הולך לישון ראשון, והשני נשאר לשחק אחריו עד שהוא מתעייף ונרדם גם הוא. כשהציפורים מצפצפות אני תופסת את עצמי והולכת גם לישון...

יונת, רשי הקטנה הולכת לישון בשעות הלילה המאד מאוחרות. השכנים (בקיבוץ) כל הזמן מעירים שנשמור על שקט.
כשהייתי מבקשת מרשי לדבר בקול לוחש בהתחלה היא הייתה נפגעת (ראיתי במבט) ואתמול הנהדרת הזאת הבינה ודיברה בלחש. אני מסבירה לה שקובי (השכן) ישן מאחורי הקיר שלנו, בחדר שלו והוא רוצה לישון, כי בבוקר הוא קם לעבודה מוקדם. היא תמיד שואלת "קובי?"

אני מנסה להתעורר מוקדם, ותמיד יותר מוקדם מאתמול. אני עושה יוגה בבקרים וזה מאד עוזר בבחינת האנרגיה שהגוף צריך. כמעט ולא נחה במשך היום.
העניין הוא שהרגשתי לא נעים שרשי נשארת ערה עד מאד מאוחר, מבחינת השכנים (קצת) ולא נעים שהרגשתי לא נעים. ואז התברר לי שאנחנו לא היחידים שילדם נרדם מאד מאוחר. תמיד האמנתי שהילד צריך להחליט לבד מתי הוא עייף כדי להגיד לילה טוב. לפעמים אני מנסה להסביר לרשי שאם תרדם מוקדם יותר בסיאסטה, היא תוכל לחוות יותר אור יום בפארק לדוג', לפני שהשמש תישקע.
לפעמים כשאני נשכת איתה במיטה, ומניקה היא נרדמת תוך דקות!

עכשיו אני מנסה לעזור לה להקנות הרגלים של ללכת לשכב במיטה גם אם לא רוצים לישון. עם ספר, עם משחק מרגיע.
אם היא נפגעת פיזית (משהו קטן) או מתרגזת מאד בשעות הצהריים, אני מסבירה לה שזה סימן שהגוף עייף, ועלינו להקשיב לו וללכת לנוח קצת. זה תמיד עובד!

אני בטוחה שהשכנים ישמחו כשנעבור מכאן... (אנחנו עוזבים)

איך בכלל מתחילים לעשות סדר יום לבן חצי שנה ?( שאמא שלו סטודנטית בחופש...)

למה לעשות לו (ולך) את זה?

סדר?......... אולי בליל הסדר. מה פתאום להכתיב לתינוק סדר יום? יש לו את הצרכים שלו שמשתנים מיום ליום ומשעה לשעה.
אם תנסי להכריח אותו לישון בזמן שהוא לא עייף, זה יעזור? או אם תניקי אותו כי עכשיו א.צהריים והוא ממש מדושן עוד מהבוקר, אז?
עזבי אותך... תני לו לגדול בשקט, החיים כבר יכפו עליו סדרים (ומסדרים).

אמא של איסתרא, מצטרפת לגילה ולזוטא.
אלה רעיונות מבית מדרשו של ד"ר ספוק, למשל, ועוד לפניו, שממשיכים להתמחזר עד עצם היום הזה, באמצעות אחיות טיפת חלב, ספרים, גננות, מטפלות וכיו"ב.
הילד לא צריך את זה.
הרעיונות האלה נובעים מתוך הגישה שמעוניינת "לעצב את הילד לפי נוחות ההורה", בין אם המציע מודע לכך ובין אם לא.
האם האמא צריכה את זה?
קחי בחשבון, שאם את לא אדם שבאופן טבעי יש לו "סדר יום", אז את גם מתעללת בעצמך לשוא.

לאמא של איסתרא
רציתי להוסיף, מניסיוני, שכאשר הם בשלים לזה, מתעצב לו מעצמו סדר יום.
לפעמים סביב גיל שנה לפעמים חצי שנה קודם או אח"כ.

שימו לב אנשי החינוך הביתי.
אי קביעת סדר יום משמעה התעללות.
שמרו על ילדכם.
ראו ההודעה הזו

איום ונורא: ילדה שמאחרת לגן. מעניין מה הגננות האלה היו אומרות על ההורים שבכלל לא שולחים את ילדיהם לגן...

איזה הבדלים בין גננות...
הגננת לשעבר של בתי בכלל לא התרגשה. מה שכן, מסיבות בטיחות השער היה ננעל בשמונה וחצי והגננת לא יכלה להשאיר את כל הילדים לבד ולרוץ כל פעם לפתוח למאחרים. כשהיה שומר בשער הגן אז בכלל לא היתה בעיה.
בעלי תמיד הביא את הילדה בתשע, בדרך לעבודה. לפעמים יותר מאוחר. למה שתהיה יותר מדי שעות רצופות בגן?

בהודעה שבקישור מדובר בין השאר על כך שילד מאחר מפסיד את המפגש.
אמת. אני זוכרת שאם צעירה בקיבוץ שלי סיפרה לי, שהמטפלת של בנה ביקשה ממנה להביא אותו בזמן ולא 40 דקות מאוחר יותר, כפי שנהגה, כי הוא מפסיד חומר!
אה, וכדאי לציין שהוא היה אז בן 4 חודשים...

לא יאמן! מילא לאחר, להפסיד את הריכוז ואת עבודות היצירה בבוקר.
את לא לבוא לגן בכלל?!
מהיכן אתם חושבות יגיע חומר הלימוד לילדים שלכן?
הרי הגננות למדו, ועבדו, והן דידקטיות מאוד.
לא תוכלו להחליף אותן.
ואני מזכירה: היום קבלת שבת, שעת סיפור וגלישה במגלשות.
אבקש לא לאחר.

סדר יום- ?
לנו אריאל 8 אלון 5.5 ואני אמא שלהם ( מי סופר (-: ) בחינוך ביתי.
לנו יש מסגרת שכמובן היופי במסגרת היומיומית הוא השינויים האין סופיים, בסדר היום
עד 10:00 10:+ נמרחים, טלוזיה ומתפנקים. אח"כ או ש...יצירה, לימוד, טיול, פינת חי, או ...ואו....
ארוחת צהרים בערך ב14:00
אחרי ארוחת צהרים אני פורשת או למחשב או לקרוא או לנמנם- זמן שלי לעצמי והם בעיסוקהם משחקים, בונים צופים בטלוזיה,
בסביבות 16:00 אני חוזרת לתפקד ואז זמן של חברים חוגים, משחקי קופסא, גני שעשועים.
בערך ב20:00 ארוחת ערב
למיטה נכנסים בסביבות 21:30 ואז סיפור וקלטת.
זה נשמע כמו סדר יום בטירונות (-: לכן מופיע האו ואו שזה היופי לדעתי בהיותנו בחינוך הביתי שיש את האפשרות לקום ולומר היום בא לנו..ולזרום .
והיום? היום אריאל היתה כל הבוקר אצל חברות מהחנוך הביתי ואלון גם.
וברגע זה ממש הם החלו לריב לאחר משחק בעולם קטן
חורף נעים לכולנו

אמא,לה מה זה הפורום גננות הזה? spooooooky

ורד, תיזהרי. אני אלשין עליך לקב"ס.

חטפתי צמרמורת מפורום הגננות. לא האמנתי שזה קיים איפושהוא חוץ מגן כרכום. כל הודעה שנכנסתי אליה הזכירה לי במדוייק שיחות עם הגננות משם.
אני חייבת לספר משהו שקשור בצורה מאד עקיפה לענין סדר יום: הגננות בגן שבתי הלכה אליו במשך כמה חודשים היו מתמרמרות נורא על האיחורים וההעדרויות. "מה? אנחנו בייביסיטר?." (ראיתם שגם בפורום גננות עלתה השאלה הנוגעת ללב הזו?)
הן היו מנסות לשכנע אותי בכל דרך שנבוא ונלך כמו כולם, ונופיע כל יום בלי "חיסורים" (איחס) עד שמצאו דרך שבטח תשבור אותי:
למדו בגן על חיים נחמן ביאליק. ביקשו מהילדים לצייר את השיר "מן החלון פרח עציץ/ כל היום הגנה יציץ/ כל חבריו שם בגן/הוא לבדו עומד כאן.
הילדים התבקשו להסביר מה ציירו, ובתי אמרה כך: העציץ נמצא לבדו על אדן החלון והוא עצוב כי כל חבריו בגן ורק הוא עומד שם.
הגננות לא ידעו את נפשן מרוב התרגשות וגם שיתפו את האמהות שבאו בצהריים. בקיצור עטה עלי עדת נשים נרגשות כשבאתי :
"את רואה כמה הילדה שלך מסכנה?? ראית איך היא מפרשת את השיר????? זה בגלל שאת מבודדת אותה מהחברה! הילדים אמרו כל מיני דברים ורק היא אמרה את זה!"

במחשבה שניה אולי אני ממהרת ללעוג להן. האם אפשר להבין את השיר בעוד דרכים?

ענת יקרה, מהזיכרון המעומעם שלי על ניתוחי שירת ביאליק בתיכון - הבת שלך נתנה פרשנות קולעת, המעידה על הבנת הנקרא, כלומר הנשמע!
לביאליק יש הרבה מסרים דכאוניים ועורגים גם בשירי הילדים שלו. למשל: ב'בערוגת הגינה מסביב לחבית' - "רק הפול המסכן עמד לו בצד..איך אוכל לשמוח איך אוכל לרקוד, כי תרמילי כולם ריקים עוד" (סליחה על אי דיוקים אפשריים בציטוט. מקווה שהכוונה ברורה). מה אז ילד 'שמח' אמור לפרש? שהפול סתם לא יודע לרקוד?!?
אבל זה בענין השיר.
אם הפרשנות במקרה קולעת גם לרצון שלה ללכת לגן? לבדידות? לא יודעת. אפשר לדבר איתה על זה, לא?

בלי קשר - ממש מסקרן אותי לשמוע מה שאר הילדים אמרו!

ענת, קצת לא נעים לי לכתוב את מה שאני עומדת לכתוב. אבל...
כל היום נשאתי בליבי את דבריך ואת תגובתי. משהו הפריע לי במוחלטות של עצמי בענין הפרשנות ה'נכונה' של השיר (הגם שגם אני חוטפת על הראש מידי יום, על שבני מגיע אחרי השעה 10!). לפני דקות ספורות החלטתי לעשות מעשה: שאלתי את בני (בן 3.5 והולך לגן), אם הם שמעו בגן את השיר הבא, ואז דיקלמתי לו את מילות השיר 'מן החלון'. הם לא, אז חזרתי ודיקלמתי. השתדלתי להכניס כמה שפחות פאתוס, כדי שהוא אכן יתרשם מן המילים ולא מהניגון שלי.
כשהגעתי לשורה האחרונה ('הוא לבדו עומד כאן') בסבב הדיקלום השני, עוד לפני שהספקתי אני לשאול אותו כפי שתכננתי, הוא שאל אותי: "אמא, למה?".
אני: "מה למה, חמוד?"
הוא: "למה הוא עומד לבד?".
אני: מבט נדהם, התעשתות, שאלה: "לא יודעת, למה אתה חושב?".
הוא: (בלי להתבלבל לרגע): "אולי כי הוא לא רוצה ללכת לגן?"....

טוב, בהמשך הוא הציע עוד פרשנויות לסיבת ההשארות על החלון ("אולי בא אליו חבר והוא לא יכול ללכת") אך ההתרשמות הראשונה שלו לא היתה שהעציץ עצוב כי הוא רוצה להיות בגן, אלא שזו הבחירה שלו להשאר שם על החלון...
מהר מאוד שאלתי אותו מה הוא היה רוצה לעשות לו הוא היה העציץ. הוא ענה: "ללכת לגן". אני מניחה שהוא אכן אוהב את חברת הילדים, אך כנראה שהיה מדי פעם רוצה להיות העציץ בעצמו....
די, את השיר עם הפול המסכן אני כבר לא מדקלמת לו...

את רואה כמה הילדה שלך מסכנה?? ראית איך היא מפרשת את השיר?????
זה הפשט, לא?

ומהצד השני, ענת, אני כן הלכתי לגן ולבית הספר, בלי איחורים/היעדרויות, וכל השנים, מאז שאני מכירה את השיר הזה (וזה מגיל צעיר מאד -- גיל גן, מן הסתם. מתי הוציאו את "שירים ופזמונות לילדים"?) -- פירשתי אותו כמו בתך. ואיכשהו, נראה לי שאני לא היחידה. האם ההורים שלי בודדו אותי מהחברה?
נראה לי שבדידות אפשר לחוש בכל מקום ובכל תנאי. יש גם ילדים שמרגישים בודדים כי הם לא רואים את ההורים שלהם מספיק. וכל אחד עשוי להרגיש בדידות, וזה שזה לא עולה אצלו ברגע ספציפי (כמו הילדים האחרים בגן של בתך) עדיין לא אומר שום דבר.
תודה לבנה של מיכל על הפרשנות האחרת. מוסיף עוד רובד -- ורובד חשוב!! בדידות היא גם קושי וגם בחירה.
>סמדר משחזרת את תבנית דבריה בדף למה התכוון המשורר<

אולי זה כי כ"כ טבוע בנו שאם כולפ שם ביחד ואני כאן לבד, זה עצוב.

לפני שנתיים כשהתחלתי להוציא את הילדים מוקדם מהגן (אצלנו הגנים עד 16:00) רכזת הגיל הרך בקיבוץ התנפלה עליי שזה חשוב לסדר היום של הילד, לחברתיות שלו וכמובן שהיא פחדה מהיסחפות...
האיומים שלה לא עזרו, כולל ההפחדות, ואפילו הזמינו אותנו לשיחה עם המזכירות של הקיבוץ (וואו!!!) כמובן שאנחנו לוקחים את הילדים מתי שאנחנו רוצים, ושום היסחפות לא נראתה כאן לאחרונה. נהפוך הוא, הגננת בעצמה לוקחת את הבת שלה מהגן כשהיא מסיימת לעבוד ב 14:00. לשתי הגננות זה לא הפריע בכלל. רק ל"מערכת". פוי.

הפרח, מקומו הטבעי בגן, ולא בעציץ.
(למה בכלל קוראים למקום קיבוץ הילדים עם גננת גן? )
מיכל אני מקצרת כי הלכה פה המקלדת - רק לא הבנתי למה היה לך לא נעים לכתוב , בכל אופן היה נעים לקרוא. ואתאפק עד הבית לכתוב עוד משהו כי פה כבר התייבשה הקולה על המקשים והכל פה נדבק.

מיכל, נשארתי חייבת : אהבתי את הפרשנות של הבן שלך. אהבתי גם את הפרשנות של הבת שלי (שגם אותי הטריד שראיתי בה ה"נכונה" עד שכתבתי כאן...). לא נראה לי מטריד שילדה תדע לזהות עצבות בשיר, גם אם לא לכך התכוון המשורר. זה לא בהכרח מעיד על עצבותה שלה. ובקשר ללדבר איתה על זה- זה היה מזמן, לפני יותר משנתיים, ובתוך התקופה הקצרה בה היא דווקא כן הלכה לגן...
מאז למדתי שזה ממש לא נורא אם ילד חש בדידות לפעמים. או שוני.
סמדר, בדיוק. בדידות אפשר לחוש בכל מקום. וזה בסדר . זה חלק ממה שחשים.
מיכל שאלת מה הילדים האחרים אמרו, ואין לי מושג. באותם רגעים של מתקפה נרגשת התמלאתי גועל מכל המוסד הזה על גננותיו הנבערות. לקחתי אותה והלכתי. אולי גם סיננתי "אבל על זה בדיוק השיר, יא אהבלה". (סתם. אף פעם לא השמעתי שם מחשבות אמיתיות.)
ובקשר לפרח, התחלתי לכתוב קודם, מקומו באדמת הגן. לא בעציץ על חלון של מישהו. הילד בטוח מרגיש את זה. גם אם לא בדיוק יודע. לא?

רק לא הבנתי למה היה לך לא נעים לכתוב
כן, קצת התעקם לי הניסוח. התכוונתי שאחרי הנחרצות שלי בדבר הפרשנות ה'נכונה', בא בני ומלמדני שיעור באיפוק. מקרה קלאסי של 'עלה התלמיד על רבו'.
לא נראה לי מטריד שילדה תדע לזהות עצבות בשיר
גם לי לא. זה דווקא מראה על יכולת לאמפתיה, דבר שילדים מתקשים בו בהתחלה.
בדידות אפשר לחוש בכל מקום. וזה בסדר . זה חלק ממה שחשים.
האמת, שלא חשבתי על הסוגיה הזו עד כה. על פניו נשמע הגיוני (בבחינת מתן לגיטימציה לכל רגש שהילד עשוי לחוש). זה מביא אותי לתהות, ביני לבין עצמי, האם בני התכוון ל- 'לבד' או ל-'בודד'. שהרי אפשר להיות לבד (מבחירה או שלא מבחירה) מבלי להרגיש בודד. סימנתי כנקודה למחקר.
"אבל על זה בדיוק השיר, יא אהבלה"
חוששני שאני כן הייתי משמיעה זאת בקול רם, בעיקר לאור - ובתוך התקופה הקצרה בה היא דווקא כן הלכה לגן...
לפרח...מקומו באדמת הגן. לא בעציץ על חלון של מישהו. הילד בטוח מרגיש את זה. גם אם לא בדיוק יודע. לא?
אני לא בטוחה שהבנתי למה את מתכוונת. אם התכוונת לזה שילד חש שפרח בעציץ זה לא טבעי, אז אני לא בטוחה. לילדים יש לפעמים נטיה לקבל דברים כמות שהם, בלי להפיל עליהם משמעויות ערכיות כמו שלנו הגדולים. אם הם מוקפים בעציצים, זה עשוי להראות להם נורמלי וטבעי בדיוק כמו פרח בגינה. סתם דוגמא מההווי המשפחתי שלנו: כשהייתי ילדה ונסענו לטיול, הורי הצביעו על עץ זית ועל הזיתים שגדלים על ענפיו. אני התעקשתי שזיתים זה מהצנצנת בסופר....זהו כוחה של המציאות המודרנית והמלאכותית שלנו לשנות מ'סדרי בראשית'.
אבל אולי אני סתם מפילה את המוגבלויות שלי על חפים מפשע.

אני התעקשתי שזיתים זה מהצנצנת בסופר....
מיכל,
בדיוק כך. תפיסת המציאות נגזרת מהמציאות שהאדם מכיר. אם הוא מכיר זיתים רק בקופסת שימורים, חלב רק בשקיות, תינוקות שאוכלים רק תמ"ל ופרחים שצומחים רק בעציץ (או שעשויים מחומר סינתטי) - זוהי המציאות בשבילו ו זה הדבר הטבעי.
המציאות לגבי רוב האוכלוסיה, בעולם המערבי לפחות, נגזרת מהחיים בערים גדולות וטכנולוגיה מתקדמת - שני דברים היוצרים מציאות מאוד לא טבעית.

זהו, שזה גורם לי לתהות. נכון שיש תפיסת מציאות (חלב בא בשקיות וזהו). אבל האם אין ידיעה ברמה הרגשית, שאינה תלויה באופנה או הרגלים של אותו הזמן?
האם אין הרמת גבה רגשית למראה שקית חלב כמקור לחלב? עציץ כביתו הטבעי של הפרח?
ובעקבות הרמת גבה זו, אם מה שמוצג כמציאות לא מגבה אותה , עולים איזהשהוא דכדוך עלום, בלבול נסתר, יאוש חבוי, כעס?

לא יודעת למה כתבתי ידיעה ברמה הרגשית. התכוונתי ידיעה שאינה תלויה בדבר.
<ענת נכנסת לבוץ ט/תובעני>

חטפתי צמרמורת מפורום הגננות.
גם אני, מחלק מהתגובות שהיו שם. בעיקר מאותן גננות שהפכו את העניין למאבק כוח בינן לבין ההורים שמנוהל על גבו של הילד, ולא התביישו אפילו לכתוב את זה.
יחד עם זאת, יש דברים שנאמרו על ידי הגננות שאותם אני דווקא מסוגלת להבין.
יש להבחין בין הגעה לגן ב 8:30 ולא ב 8:48 כערך חינוכי, שזה בעיני משהו מפוקפק לגמרי -- מנסיוני, הרבה ילדים בגיל גן ממילא לא מבינים את משמעותן של שעות בשעון -- ובין הגעה בזמן כפרקטיקה, שתכליתה לעזור למערכת להתנהל באופן מיטבי, ולהתחשב במי שמנהל אותה.
זה באמת מאד קשה להעביר פעילות כשיש "טיילת" של כניסות ויציאות. אם עוסקים בנושא מסוים במשך, נאמר, שעתיים, זה די מייגע "להכניס לעניינים" ילד שהגיע שעה מאוחר יותר. זה בעיקר מייגע את הילדים האחרים.
יש גננות שמתכננות לשעות הראשונות פעילות שהיא יותר "מודולרית", ואז הגעה באיחור לא מהווה בעיה מיוחדת. אבל לא כל גננת עובדת כך, וזכותה של הגננת לפעול לפי הבנתה והשקפותיה בעניין הזה.
אני מטפלת בהבעה ויצירה. יש לי תפיסה מקצועית מסוימת. לא שאני לא יכולה להתגמש לפעמים, אבל זה לא אומר שאסכים לעשות כל דבר.
מי שהתפיסה שלי לא מתאימה לו -- העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לו זה לחפש מישהו יותר מתאים. אני לא יכולה להתאים לכל העולם.
נראה לי שהמפתח כאן הוא הידברות ותיאום ציפיות מראש, נניח "יהיו ימים שבהם נביא את הילד לגן ב 10:00. האם זה מהווה בעיה?". זה גם מונע את התחושה שהובעה ע"י חלק מהגננות בפורום ההוא -- בין במישרין ובין בעקיפין -- שהאיחור נובע מזלזול בהן וביכולותיהן החינוכיות.
אם רואים את הדברים עין בעין עם הגננת -- יופי. אם זו גננת שמבחינתה חייבים להיות בגן ב 8:30, ולהורים זה לא מתאים, למה להיכנס למאבק הכוח הזה, שלא מוסיף כבוד לאיש, במקום למצוא גן אחר, או לחילופין, אם אפשר, להשאיר את הילד בבית?
היו הורים שכתבו שם על התפיסה של הגננת כ"נותנת שירות" ושל ההורים והילדים כ"לקוחות", שמשלמים עבור השירות הזה, ולכן זכאים לקבלו "כבקשתם". גם אם יש בזה משהו (לדעתי יש), הרי עוד הרבה נותני שירותים כאלה (רופאים, למשל. דוגמא פופולרית במיוחד באתר הזה) נותנים את השירות לפי תפיסתם, ואי אפשר להכריח אותם לפעול בניגוד לה -- אפשר רק להחליף את נותן השירות. ואיזה מזל שהיום אפשר.
>סמדר כבר כמה ימים מנסה לנסח את ההערה הזו בעדינות, ומקווה שחכמות השבט לא יקפצו עליה <

את מבינה את המילכוד, נכון? מי שתקפוץ בענין הזה, תכניס את עצמה בעקיפין לקטגורית 'חכמת השבט' וזה מעמד קצת מחייב מידי...

על כל פנים - אני לא קופצת. לך להחליט האם זה מפני שאני מקבלת את דבריך או מפני שאינני מחכמות השבט

<מיכל עדין מתלבטת האם הצהרה על אי קפיצה כמוה כקפיצה >

אפשר להרגיע את ענין ההגדרות ולהמשיך הלאה, נכון? (בשם כל החכמות והפתיות והסתם נשים ובשם התכנית הזאת בטלויזיה ביום שישי : אנחנו באמת רוצות להתקדם!! ) (-:

זה באמת מאד קשה להעביר פעילות כשיש "טיילת" של כניסות ויציאות.
אז צריך להסיק מזה שלא מתאים "להעביר פעילות" עד שנגמרת ה"טיילת" ולא לכפות סיום של הטיילת בניגוד לצרכים הטבעיים של באי הגן (שזה כולל הוריהם, שצריכים גם להיתפס כבאי הגן.)

אם עוסקים בנושא מסוים במשך, נאמר, שעתיים - לא מבינה. איך אפשר לעסוק בנושא מסויים שעתיים עם חבורה של ילדים בני שלוש?

זה די מייגע "להכניס לעניינים" ילד שהגיע שעה מאוחר יותר.
אז תחפשי עבודה לא מייגעת או שתניחי לילד לנפשו ואל תתאמצי כל כך . (לא את באופן אישי, אני מובנת, נכון? )

וזכותה של הגננת לפעול לפי הבנתה והשקפותיה בעניין הזה. באמת? למה, זה סטודיו הקרמיקה שלה? זה המטבח שלה? מה, היא לבד שם? האם המשפחות בחרו לבוא אליה ללא פשרות כי היא כזה אדם מדהים, או שהיא באה אל הילדים כי הם כזה אדם מדהים?
ובנוגע לבחירה: למה להיכנס למאבק הכוח הזה, שלא מוסיף כבוד לאיש, במקום למצוא גן אחר, : לא תמיד אפשר. אנשים רבים חיים במקום בו פשוט אין בחירה. ואם יש בחירה אין הבדל.

או לחילופין, אם אפשר, להשאיר את הילד בבית? מממ... זהו, שזה לא "לחילופין" . בדרך כלל כשילד נשאר בבית, זה כי אי אפשר אחרת. אבל אמא שמחפשת גן טוב, בדרך כלל (בדרך כלל! ) לא אומרת "אוקיי לא מצאתי אז הוא ישאר בבית"

מי שהתפיסה שלי לא מתאימה לו – העצה הטובה ביותר שאני יכולה לתת לו זה לחפש מישהו יותר מתאים. אני לא יכולה להתאים לכל העולם. - זה בדיוק מה שגננות לא עושות.

ובכלל, יש להבדיל בין מי שמעבירה חוג בגן לבין גננת. גם בחוגים שאמורים להיות שיא של כיף בגן, ראיתי ילדים עוברים ממש השפלות על ידי הגננת שעשו לה פאדיחות מול ה"מפעילה" אם סירבו לשתף פעולה. מה יש ? מה קרה? הילד מעדיף לשחק בפינת הקישואים הממולאים במקום "ליצור" וצריך לקבל עכשיו על הראש את כל האגו המאויים של הגננת?
מדריך שמעביר שיעור בגן, טבעי שיעמוד על כך שמי שנמצא יאפשר את ניהול השיעור. כדאי שמי שנמצא גם יהיה מעוניין בשיעור ולא ינכח שם רק כי הוא לא יודע להפריע.
בקיצור, המדריך צריך לבוא, להודיע על פתיחת השיעור, להמתין רגע שמי שרוצה יבוא, להבהיר שמי שלא רוצה יכול ללכת, ולהכנס באימ-אמא של מי שמפריע. ואם הפתרון העצבני הזה לא עובד, והמדריך בכל זאת לא מצליח "לקבל שקט" אז אולי פשוט לא צריך להעביר שיעורים באותו גיל, או באותה הקבוצה.
<ענת מחלקת אישורים מה כן ומה לא>

סמדר לא קפצתי עלייך, נכון? זה היה נסיון לקפוץ לידך. נגיד טרמפולינה כזה. אז אם דחפתי אותך מרוב התלהבות אז סליחה. אני יכולה רק להודות לך שאת מאפשרת לי להוציא קיטור על כל ענין הגן.
אנחנו כל כך שבויים.
אני מנסה להגדיר לעצמי מדריך מול ילדים בהגדרה נועזת.
עפר הארץ לרגליהם. והם מתקדשים בעומדם עליו.
(לא במובן של מתנבאים אלא הופכים קדושים בזכות קדושתו. )

אפשר להרגיע את ענין ההגדרות ולהמשיך הלאה, נכון? (בשם כל החכמות והפתיות והסתם נשים ובשם התכנית הזאת בטלויזיה ביום שישי : אנחנו באמת רוצות להתקדם!! )

1. יופי! לא יכולת להגיד את זה בדף ההוא?!?
2. מיכל חשה נזופה אך מודה שזה בצדק.
3. תודה על הארסנל נגד נזיפות הגננת של בני (ידעתי שאני בטוח-כנראה-אולי צודקת. מה שבטוח - אני מוכנה לנאום את הנאום הזה, מאמינה בו או לא, כדי להרוויח עוד שעת שינה...)

1. חס וחלילה. מה פתאם נזופה? הייתי צריכה איכשהוא לזחול את דרכי לדיון מתחת לרף שהוצב עבור מי שתעז לקפוץ . קצת אלימות תמיד עוזרת לבטחון העצמי, אבל זה היה בעדי, לא נגדך (-:

1. איזה דף? תזכירי, המוח שלי עובד על גבינה.

אה, זה עם עוברת אורח? הבנתי.

אז צריך להסיק מזה שלא מתאים "להעביר פעילות" עד שנגמרת ה"טיילת" ולא לכפות סיום של הטיילת בניגוד לצרכים הטבעיים של באי הגן (שזה כולל הוריהם, שצריכים גם להיתפס כבאי הגן.)
ענת, מה שאת אומרת בעצם הוא שהגננת צריכה להיות גמישה. אני מאד מסכימה אתך, אבל גם גבולות הגמישות הם אישיים, והם עניין של השקפת עולם ותפיסה חינוכית.

איך אפשר לעסוק בנושא מסויים שעתיים עם חבורה של ילדים בני שלוש?
אפשר, אם סביב אותו נושא נעשות פעילויות שונות, עם הפסקות באמצע. האמת היא שבראש שלי היו ילדים מבוגרים יותר מבני שלוש. הדיון נוגע גם להם, לא?

אז תחפשי עבודה לא מייגעת או שתניחי לילד לנפשו ואל תתאמצי כל כך
ואם הילד מבקש "להיכנס לעניינים"? זו לא סיטואציה דמיונית. אפרופו "טובת הילד" או "ההרגשה של הילד", שמועלית כנימוק גם ע"י ההורים וגם ע"י הגננות: למה לא פשוט לשאול אותו? בהרבה מקרים אפשר לברר איתו מה הוא מרגיש בנוגע לאיחורים לגן. אישית, מאד לא אהבתי לאחר (טוב, מן הסתם זה חלק מהחינוך שלי בבית, ולכן זה גם קרה מעט מאד). מצד שני, אני בטוחה שיש הרבה ילדים שיעדיפו לאחר ובלבד שיזכו בעוד זמן שינה או זמן אמא/אבא.
לגבי "תמצאי עבודה לא מייגעת" -- יש די יגיעות בעבודה הזו גם כך. הגננת, כמו ההורים, יודעת מה גבול היגיעות שהיא יכולה לעמוד בו ועדיין לתפקד סביר.

באמת? למה, זה סטודיו הקרמיקה שלה? זה המטבח שלה?
באיזשהו מקום כן. זה לא שהיא לא חייבת דין וחשבון לאיש על מה שהיא עושה, אבל היא כן אוטונומית לבנות את סדר היום בדרך שנראית לה ושתגרום לה לתפקד באופן הטוב ביותר לפי הבנתה. אני פשוט מנסה לדמיין איך הייתי מרגישה לו הורה של אחד מהמטופלים שלי היה דורש ממני לטפל, נניח, באופן ביהוויוריסטי. אני לא יודעת הרבה על טיפול ביהוויוריסטי, ללמוד את זה לא בדיוק נמצא ברשימת המטלות הדחופות שלי, את המעט שאני כן יודעת אני לא סובלת, ולו הייתי מנסה לעשות את זה בתנאים האלה זה היה יוצא איום ונורא. האמת היא, שהתערבות כזו באוטונומיה המקצועית שלי היתה די מכעיסה אותי.
שוב, זה לא שאי אפשר להידבר, להתגמש ולהגיע לאי אלו הבנות. מה שאי אפשר הוא להעמיד את הדברים האלה בתור דרישה חד סטרית (ענת, לפי מה שאומרים מכרייך באתר על הטקט שלך, אני בטוחה שאת היית סופר דיפלומטית והוגנת, אבל יש מספיק הורים שלא). סדר היום בגן צריך להתאים לא רק להורים ולילדים, אלא גם לגננת. אחרת היא פשוט תעבוד רע.

ובנוגע לבחירה: למה להיכנס למאבק הכוח הזה, שלא מוסיף כבוד לאיש, במקום למצוא גן אחר, : לא תמיד אפשר. אנשים רבים חיים במקום בו פשוט אין בחירה. ואם יש בחירה אין הבדל.
כן, חשבתי על זה כשכתבתי. אבל אני חושבת שכן צריך למצות את האפשרויות בעניין הזה -- כולל לנסוע מרחק רב יותר או לשלם יותר -- לפני שנכנסים למאבק חזיתי עם הגננת.
או לחילופין, אם אפשר, להשאיר את הילד בבית? מממ... זהו, שזה לא "לחילופין" . בדרך כלל כשילד נשאר בבית, זה כי אי אפשר אחרת. אבל אמא שמחפשת גן טוב, בדרך כלל (בדרך כלל! ) לא אומרת "אוקיי לא מצאתי אז הוא ישאר בבית"
אז האתר הזה קיים, בין היתר, כדי להפיץ את הבשורה, לא?
ענת, אני לא מגיבה למקרה הספציפי שלך. ברגע שהגננת דנה בך ובילדתך עם אמהות אחרות -- מבחינתי היא עברה קו אדום מוסרי, כלומר, זה לא משהו שקשור רק לתפיסות חינוכיות שונות. ובמקרה הזה לגיטימי לחלוטין בעיני להיכנס בה בכל החריפות (זה בטח לא מה שעשית... ). היא ממש חצופה ומטומטמת.

לגבי חכמות השבט או לא, הקופצות על או ליד או לא -- טוב, טוב, בסדר, למדתי, הבנתי, הפנמתי -- בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
בפעם הבאה לא אכתוב כך.
>להמשיך? <

הגננת צריכה להיות גמישה....גם גבולות הגמישות הם אישיים, והם עניין של השקפת עולם ותפיסה חינוכית.
הבא בתור שאומר 'גבול' כאן באתר - אותו ליונת!

<מיכל סתם מאושרת סוף סוף לא להיות צד בויכוח >

בפעם הבאה לא אכתוב כך.
וואו, התרשמתי מהפנמת המסר.
אבל סמדר, את יודעת שבגישה החינוכית של "באופן" אין עונשים חינוכיים.
את יודעת שבגישה החינוכית של "באופן" אין עונשים.
את יודעת שבגישה החינוכית של "באופן" אין.
פה זה "בית ספר של החיים" D-: ותראו איך כולנו תלמידים!

הבא בתור שאומר 'גבול' כאן באתר - אותו ליונת!
נו - מצטטים או מגריינים משפט כזה?

לפעמים הגננת עצמה (בדרך כלל אישה, הרבה פעמים אמא) צריכה להיפרד כל בוקר במהירות מילדיה ולהגיע לעבודה. מפגש עם הורים וילדים שבחרו או יכולים וחוות בקרים ארוכים ומתוקים יכול להיות מאיים. במקום להיות 'צודקים' יותר ממנה, אפשר לגייס את האנרגיות הנפלאות לפעילויות משותפות - מספר קטן של הורים כאלה בגן יכול לעשות פלאים.

אבל סמדר, את יודעת שבגישה החינוכית של "באופן" אין עונשים חינוכיים
טוב, האמת היא שקצת רימיתי. השתמשתי ב CTRL+C ואח"כ CTRL+V. כך, יכולתי להמשיך עוד הרבה, אבל ריחמתי עליכן

מה שאת אומרת בעצם הוא שהגננת צריכה להיות גמישה.
לא. אני מנסה להגיד שהגננת צריכה להתאים את עצמה אל הילדים, ולא להפך. זה דורש גמישות של נערת גומי ואם אין לה כזו שלא תהיה גננת.

אפשר, אם סביב אותו נושא נעשות פעילויות שונות, עם הפסקות באמצע.
זאת לא להטוטנות שהנשכרים בה הם בעיקר המבוגרים? (הגננת הגאה, המפקחת המרוצה וההורים המחייכים? )

בהרבה מקרים אפשר לברר איתו מה הוא מרגיש בנוגע לאיחורים לגן.
ברור שהוא ירגיש רע. אבל לא בגלל שזה באמת משנה לו אם הוא בא בשבע או ברבע לתשע. אלא כי יופעל עליו לחץ חברתי מאד גדול, מהגננת וגם מהילדים ("חבל שאיחרת, ליטפנו קישוא ממולא" )

תמצאי עבודה לא מייגעת
סתם נכתב ברשעות. יש גננות שזה מייגע אותן לנגב טוסיק אז הן מחליטות שזה לא חינוכי והילד מתאפק עד כאב בטן או חוזר עם קקי בטוסיק. עד סוף השנה כולם לומדים, נאמר לנו.


האמת היא שבראש שלי היו ילדים מבוגרים יותר מבני שלוש.
בראש שלי היתה ילדה אחת, בת שלוש.

למען האמת, ההתנגדות שלי למוסד הגן, הגננות, היא כל כך עמוקה, והולכת ומעמיקה, שאני לא מסוגלת לנהל על זה דיון סובלני.
<ענת מכריזה על עצמה לא כשירה לדיון הנוכחי. >

זה לא רק הקושי הטכני.
זו עצם החשיבה שהגן הוא קדוש ומה שנעשה בו כ"כ חשוב, עד שאסור להפסיק
בעיני,
גן הוא בייביסיטר. זה לא סותר שאבחר את הגן הטוב ביותר, עם הגננת הטוב ביותר ושאר הצוות הטוב ביותר, במיקום הטוב ביותר וכד'.
אבל הוא רק בייביסיטר. ממש לא חשוב לי שהיום "לא הספקנו לצייר", "לא שמענו סיפור" "לא השחלנו חרוזים".
ובינתיים, בטח עד בית הספר אני זו שאקבע את סדר היום של ילדיי (אם בכלל) ולא הגננת, הקב"ס או הפסיכולוג.

>הילדים של א.ילת בכלל לא בגן<

ממש לא חשוב לי שהיום "לא הספקנו לצייר",
בשנה שעברה זומנו כל ההורים בגן של הבן לאספת הורים דחופה. הגננת פצחה בנאום ארוך, מייגע ונוזף על כך שאנו ההורים לא מעריכים כראוי את החשיבות העליונה בבנית סדר יום ואת המאמץ הכרוך בהקניית הכישורים והיכולות לילדנו. בסוף הסתבר שהיתה אמא אחת שהתלוננה שבנה לא מביא מספיק ציורים הבייתה...

בגן המדהים "שלנו", הגננת סיפרה בגאווה לאמא אחת, שהילד עמד חצי שעה ליד שולחן הציור אחרי שכל הילדים סיימו ויצאו לחצר (צווה לעמוד שם, כן?) עד שבסוף צייר. (לא נתתי לו לזוז. אמרתי לך שאצלי אין דבר כזה ילד שלא מצייר!")
גאווה של גננת. מחמם את הלב.

מאוד מעניין לקרוא אתכן...אבל....זה לא אמור להיות דף על סדר יום? או משהו כזה???
כי על זה......דוקא יש לי מה להגיד!!

זה לא אמור להיות דף על סדר יום?
ממתי זה הפריע כאן למישהו?!?
כי על זה......דוקא יש לי מה להגיד!!
נו...קדימה! דוקא רוצה לשמוע!

ובכן, המילים סדר יום מיד עושות לי אסוציאיציות של משטר דיקטאטורי. וכל עוד אני זוכרת את עצמי זה תמיד נראה לי משהו כפייתי, זקן, ומעצבן.
אני? שיא הספונטניות..
אבל...
לבן המקסים שלי סדר יום הוא צורך קיומי. הסדר יום או אפילו רצף של פעולות עוזר לו מאוד ומקנה לו בטחון ושלוה.
עצם זה שברור לו מתי עושים מה, ומה עושים לפני מה גם חוסך מאיתנו הרבה מאוד מאבקים מיותרים.
(לכן גם הריתמוס של החינוך האנתרופוסופי מאוד טוב לו).
אז יש סדר קבוע של קימה והתארגנות וסדר קבוע של שעות הצהריים ואחרי הצהריים ושל ההתארגנות לשינה.יש סדר שבועי קבוע בימי ראשון הולכים לספריה, בימי שני חבר בא לבקר, בימי שלישי....
אז איך חיים בבית שיש אמא ,אבא ואחות בהלך רוח גמיש כל כך וילד שצריך סדר יום קבוע וברור??
עד שירד לי האסימון היו המון המון קשיים.שכדי לעזור לו אני חייבת לעשות סוויץ' גם לעצמי.
התוכנית של הפליידי מאוד עוזרת לי לבנות לעצמי סדר יום וסדר שבועי לי ולכל הבית.
בנתיים זה הביא למקום הרבה יותר טוב לכולנו,אך לפעמים אני עדיין מתגעגעת לתחושת השחרור והחופש האישי שלי ומשתדלת להכניס לסדר השבועי יום שהוא ספונטני ( ככל שאפשר ) גם לעצמי.

להכניס לסדר השבועי יום שהוא ספונטני
פעם נסענו לבקר את החמים בחו"ל. חמי, איש מאורגן, הכין לנו לוח שעות, כזה כמו בבי"ס, ובו פעילות לכל יום, שעה ורגע. בטור של היום האחרון (זה שמיועד לאריזות, פרידה, ריצה למטוס, איחור הטיסה...) הוא מילא: "יום חופשי"...
אבל, בנסיבות, כנראה שגם זה משהו.

אצלינו בבית המצב קצת ההפך - אני אוהבת סדר יום (וסדר בכלל). הבן שלי - יוק! עד היום חרוט בזכרוני משפט שרופא הילדים שלו אמר לנו פעם "for some children no schedule is the schedule"...ואני רציתי לבכות (ובכיתי ). אבל איכשהו זה באמת התאזן. יש 'איים' מעגנים כאלה, של סדר, וביניהם - תוהו ובוהו...

אז איך חיים בבית שיש אמא ,אבא ואחות
אז איך באמת? אני מתכוונת האחות?

אני ראיתי שפלייליידי צודקת, אבל אני כמו מיץ פטל וזה פשוט נורא קשה לי (לקרוא: אני נכשלת כל יום).
איך עושים את זה?

מיכל, איך שכל אחד מאתנו מקבל את השיעורים בחייו שאיתם עליו להתמודד, שמאתגרים את היכולות שלו, שמעמתים אותו עם הפחדים שלו עצמו. הבן שלי עושה לי תהליך הפוך של חזרה לכל מה שקונבנצינלי. ואת זה הוא התחיל עוד בתהליך לידתו.
אבל אני מאוד משתדלת לשמור לי את המקום שלי.
יום שישי למשל אני מפנה לטובת אותה ספונטניות.....לקום מאוחר יחסית, להשאר בבית או לצאת לטייל, לבקר מישהו, לשבת בבית קפה, לא לעשות כ ל ו ם ורק להתכרבל במיטה.....(עד שהוא חוזר מהגן או ליתר דיוק עד שהוא קם משנת הצהריים שלו).

אז איך הקטנה משתלבת ? נפלא!
לא נראה לי שהסדר הרצוף מפריע לה או הפוך ממנו.היא די מתאימה את עצמה לסיטואציה. יש לה שעון שעבדנו עליו לגבי שינת צהרים שדי מכוון לזו של שאר בני הבית....
גם בן זוגי לאט לאט נכנס לקטע הזה. לפחות לגבי השגרות של הגדול. לגבי זו שלו,הוא כמעט כל היום בעבודה,.אז אין לו ממש הרבה אפשריות.

זה השיגוע החדש של הנשמות הטובות אצלנו. צריך להתחיל עם סדר יום.
אז אני שואלת (כי ה צריך -ים האלה מטמטמים אותי) מה זה בדיוק סדר יום ? להעיר אותו בבוקר, שעה משחק הנקה שעתיים שינה הנקה פיפי הנקה קקי משחק קקי פוצו מוצי שינה הנקה משחק?
גיא בקושי בן חודשיים ובאמת כל יום הוא הפתעה (נעימה בדר"כ). היום למשל הוא ישן כבר מ 16 פרט להנקות ואני מתחילה לחשוש מהלילה המסעיר שמצפה לנו כי הוא לא מתעורר עדיין (ולמה אני לא ישנה-כשהתינוק-ישן? כי אני פה באתר...)

אז מה, יש סדר יום בחינוך הביתי? אשמח לשמוע דעת קהל.

<כמובן שבשלב זה אצלנו, חינוך ביתי הוא פשוט חופשת לידה , אבל באופן כללי...>

אוופס, הייתי בטוחה שפתחתי דף חדש, אבל גם לאחר קריאת הדף הקיים, שאלתי בעינה עומדת....

<חייבת ללמוד איך עושים חיפוש יעיל ב צ'יק צ'ק >
די, הולכת לישון.

להעיר אותו בבוקר
למה להעיר בבוקר תינוק בן חודשיים? הוא צריך ללכת לעבודה או לסידורים?

הם בטח מתכוונות לכך שבבוקר פעילות של בוקר ובלילה לישון ועוד ועוד... כדי לאפשר לך קצת גם מרווחי נשימה.
אבל לתינוק כזה פצפון זו ממש שטות. אני חושבת שלאט לאט הדברים יסתדרו מעצמם. תמצאו את הקצב המשותף שלכם שיהיה קבוע וישתנה בקביעות...
אה...ו.מזל טוב!

שלום לכולם
יש לי ילדה בת 5 שמסרבת כבר חודש ללכת לגן! אנחנו החלטנו שאנחנו לא שולחים אותה יותר!! אני בבית עם ילדה נוספת בת שנה וארבע חודשים. המצב החדש הזה של שלושתינו כל היום ביחד קצת מערער לנו את האיזון. בעלי עובד עד שעות מאוד מאוחרות ואני נמצאת איתן לבד כל היום. אני בעצמי דיסלקטית עם בעיות של סדר ואירגון (בארון, במקרר, בבית ועוד בכול מקום אפשרי, הכול בלגן אחד גדול) לילדה הגדולה שיצא ממסגרת מאוד ברורה ומובנת, קשה לה מאוד עם חוסר הסדר שלי וחוסר סדר יום מובנה והיא דיי מחפשת את עצמה. אני יודעת שאם אני אבנה לה סדר יום כולשהוא יהיה לה ולי הרבה יותר קל. אני מאוד רוצה לנסות חינוך ביתי אבל אני לא יודעת מאיפוא להתחיל? ואיך אני יכולה להספיק/להסתדר? להעניק לכול אחת מהבנות את תסומת-הלב לה היא זקוקה, וגם להשתלט על כול עבודות הבית? איך מכניסים ענין של לימוד בנושאים שאין לי מושג (היא רוצה לדעת איך עושים זרוכית מחול ועוד כול מני כאלה, הרי היא אינה יודעת לקרוא ואני אצתרך ללמוד בעצמי כדי ללמד אותה, ויש לה רשימה כזו של דברים שהיא היתה רוצה לדעת) איך מתארגנים ומספיקים את כול זה? הקטנה עדין יונקת כך שאני קמה אליה כמה פעמים בלילה ואני דיי עיפה בסוף היום ומזדרזת ללכת לישון. אני מאוד רוצה להצליח בחינוך הביתי אבל אני מאוד מבולבלת ולא יודעת איך עושים את זה (לגבי - עם אני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה לעשות ביום שלמחרת ולא עושה לי סדר יום מובנה, אני הולכת לאיבוד וכלום לא נעשה).
אשמח לקבל כול עזרה, רעיון, דוגמאות וחוות דעת שונות.

שלום ציונה,
אני מציעה לך להתחיל לאט לאט: תבחרי כל יום דבר אחד מסודר או מתוכנן לעשות. בשאר הזמן מותר להיות מבולגנת כהרגלך. עם הזמן ודאי תגלי שבכל זאת יש דברים קבועים פחות או יותר, ולעומת זאת שיש דברים אחרים שמתאים לכם לשנות מדי יום.
אני ממליצה גם לנסות לצאת מהבית מדי פעם -- לגן משחקים, לים/נחל/בריכה, לחברים, או כל מקום אחר שמאפשר לכן להרגיש מרחב חופשי שונה מהבית.
אשמח אם תחזרי לספר איך הולך לכן!

ציונה, עוד משהו שיכול מאוד להקל - לפגוש אנשים.
קבוצות חינוך ביתי, הרשימה הצהובה, או סתם שכנה שבבית עם תינוק/פעוט.

בקשר להעדר סדר יום, גן והתעללות. טוב, אולי לא הייתי מגזימה ומתארת את המקרה שהובא מפורום גננות כהתעללות, אבל אני בהחלט מסכימה שמשפחה שלא בחרה בחינוך ביתי והחליטה כן לשלוח את ילדיה לגן צריכה לקיים לזכור שלושה כללים:
1) הגננת והסייעת ראויות גם הן לכבוד ולא אמורות לקבל כל ילד בשעה שמתחשק להורה
2) זה מאוד לא בטיחותי לפתוח ולסגור את שער הגן יותר מידי פעמים ביום
3) לגן עצמו יש סדר יום, ואם המשפחה בחרה כן לשלוח את הילד לגן אז היא צריכה לאפשר לו לקבל מהגן את כל מה שהגן מציע

אז כמובן שאני לא חושבת שסדר יום הוא חובה למשפחה שכן בוחרת בחינוך ביתי (אם כי אני אעדיף קיום סדר יום מאוד גמיש ולא חוסר סדר יום בכלל), אבל הוא בהחלט הכרחי למשפחה ששולחת את ילדיה למסגרת מערכת החינוך. לכן, אני לא מוצאת קשר בין הדוגמא שהובאה לבין האתר שלנו.

לי עצמי אין סדר יום מאז שאני אמא, אבל הייתי שמחה לכזה, כי בתוך סדר יום בוודאי כלולה גם מנוחה או שינה. אופק בן 4.5 הולך השנה לגן מועצה...ולא נראה לי שהוא אוהב את זה ( אפילו שהוא אומר שכן) הוא השתנה לי, ולא טוב לו שם.... ודניאל בן השנה ילך החל מהשבוע לגן פעמיים בשבוע.... אולי אם היה לנו סדר יום לא הייתי צריכה לשלוח אותו לגן, ושלא תבינו לא נכון יש ה מ ו ן נקיפות מצפות ואכזבה מעצמי, אבל השאלה שלי אליכן.... מתי יש לכן זמן לעצמכן אם הילדים כל הזמן בבית? והאם זה נורא כל כך לרצות את הזמן הזה? כי המחשבות לא עוזבות אותי............................

הזמן שלי עם עצמי - במשך היום, ליד (או לא ליד) הילדים שמעסיקים את עצמם, ובערב, כשאבא בבית.

ושלא תבינו לא נכון יש ה מ ו ן נקיפות מצפות ואכזבה מעצמי

נשמע לי מקום מאד לא פשוט להיות בו. זה לא מועיל לאף אחד שאנחנו מלאות נקיפות מצפון ויסורים. זכותך ואולי אפילו חובתך כאמא, לעשות את מה שעושה טוב לכל בני המשפחה, ונא לא לשכוח שאת חברה חשובה וחיונית בתוך המערכת שנקראת "משפחה".

מתי יש לכן זמן לעצמכן אם הילדים כל הזמן בבית? וואו, כמה אני מכירה את השאלה הזאת, ועוד מליון ואחת שאלות שיש לך כשאת מסתכלת על זה מבחוץ. אני מזמינה אותך לקרוא דפים שונים, בינהם את בלוג שלנו שנקרא:
באופן:בלוג אני בחינוך הביתי וגם את בעיות של אמהות בחינוך ביתי
ובכלל. כמו כל השאלות האלו, כשאתה נכנס לתוך העסק אתה מגלה המון דברים חדשים ומפתיעים. אני למשל גיליתי שיש לי הרבה זמן לעצמי, רק שלא תמיד אנייודעת בדיוק מתי הוא יגיע ומתי הוא יגמר. וגם גיליתי, שדווקא בזכות השהות הממושכת עם הילדים, אני הרבה יותר מרשה לעצמי לקחת זמן לעצמי בהזדמנויות אחרות (סופשבוע, ערב וכו').

והאם זה נורא כל כך לרצות את הזמן הזה? מה פתאם, נורא ? התכוונת לשאול אם זה נורמלי או טבעי ??? קבלי את עצמך ואת הצרכים שלך, זה בסיסי על מנת שנוכל להתחשב כל הזמן גם בצרכים של אלו שחיים עמנו.

בכל מקרה, שיהיה המון בהצלחה

אני מתקשה לסגל לנו סדר יום..

עד לא מזמן זה עבד מצויין הקטנה בת שנתיים והכל היה זורם ונוח
עכשיו אני מרגישה שזה השתנה שהיא זקוקה לזה בעיקר לקראת הערב..

אני אשמח לשמוע איך זה הולך אצלכם למי שיש לה סדר יום מסויים..

תודה!

יש לי ילדון בן שנתיים: ואנחנו משתדלים לשמור על הסדר יום הזה: מתעוררים ב6 ב8 ארוחת בוקר מ9 עד 11 מטיילים בחוץ בפארק/ים/גן שעשועים (אלא אם כן נסענו לאנשהו)ב-10 פרי בבית משחקים ביחד ומכינים ביחד ארוחת צהריים בערךב12 אוכלים ב1 בצהריים הולכים לנוח. ב3 וחצי קמים , אחהצ חצי סנדוויץ ופרי, הולכים לגן שעשועים, או לחברים, או לקניות . חוזרים הביתה עד 6 וחצי לארוחת ערב, אמבטיה ב7 ורבע , אחכ מסדרים את הצעוצעוים בחדר וקוראים שלושה סיפורים לפני השינה וב8 הולכים לישון. מאיפה אתן?

הרבה זמן לא כתבו פה אולי מישהי תוכל לעזור לי. אסתר בת שנתתים ושבע ותותי בת שנה אני בהריון בחודש שמיני. אצלנו קמים בשבע ואין טלויזיה. תחילת היום זורם נהדר אך אחרי שעתיים שלוש אני מתחילה להרגיש שהילדות בעיקר אסתר הולכת לאיבוד.בעיקבותיה גם אני. נכון לעשיו קשה לי מאד לצאת לגינה עקב חום, בצקות וכבדות.מה עושים?

מחפשים חברים עם מזגן במרחק הליכה או מרחק נסיעה קצר?
או משחקיות ממוזגות וקרובות?

יש לך אפשרות לעזרה לכמה שעות? שכנה/סבא/סבתא/בייביסיטר שתצא איתם קצת לסיבוב- הן יפרקו מרץ ואת ותוכלי לנוח?
אפילו שיצאו איתן לגינה וכשצריך אותך הבנות יוכלו להכנס
טבעי שילדים ירצו לצאת לנשום אוויר בחוץ כל יום, זה חשוב. גם למבוגרים, אגב, זה חשוב. אולי מלבד לכאלו שבחודש שמיני ביולי P-: (אני יודעת, כי גם הייתי במצב הזה)
כשאני הייתי בחודש שמיני עם בן 3 , בחודש יולי החם, לא היתה לי עזרה, אך מה שהחזיק את שנינו היו ביקורים סדירים בבריכה- הוא נהנה מזה וגם לי זה היה מרענן וכיף להרגיש את עצמי בלי משקל קצת במים קרירים

אני צריכה רעיונות לאיך לקום בבוקר לפני הילדים.
גיליתי שחצי שעה-שעה בבוקר לבד לפני שהם קמים גורמת לי להיות הרבה יותר מאורגנת ושלווה לאורך היום. הבעיה היא שהם קמים מאוד מוקדם וכרגע קשה לי לקום לפניהם בלי שעון מעורר, אבל כולנו ישנים ביחד ושעון מעורר מעיר גם אותם.
תודה...

אני מבינה אותך (גם אצלי זה ככה - הכל ורוד יותר אם קמתי קצת לפניהם). שמתי לב שהמפתח להצלחה הוא הכנה מראש ערב קודם. אם הכל מסודר ומאורגן (תיקים, ילקוטים, אין כביסה זרוקה, צעצועים במקום, אוכל לצהריים - כל מה שרלוונטי לך) ערב קודם, קל לי יותר להתעורר ולהתחיל את היום (להתלבש, להזריק קפאין ולהיות מלאת אנרגיה לחבורה המקיצה). איכשהו אם יש בלגן, גם המוטיבציה שלי לקום מוקדם יורדת....

אני אכן משתדלת להכין כל מה שאפשר ערב לפני, אבל יש דברים שאני חייבת לעשות בבוקר. מדובר בעיקר על התארגנות אישית שלי כמו להתלבש בנחת, לסדר את השיער, לשתות קפה. אני מתפקדת גם בלי זה אז אולי זה מותרות אבל זה ממש משפיע על היום. אז אני עדיין מחפשת דרך להתעורר לפניהם. אין לי בעיה לקום עם שעון פשוט אני לא רוצה להעיר אותם. ואני לא מתעוררת טבעית בשעות כאלה.
ולמי שכתבה לי בכיכר אז ממש לא מתאים לי לישון בנפרד מהם כרגע.

אולי שעון מעורר עם רטט ?

מתנצלת מראש אם השאלה תשמע כרטורית, אבל האם ניסית לכוון שעון בעודך ישנה איתם בחדר?
יכול להיות שעקב זה שתדעי שאת מתכוננת לקום מוקדם, ברגע הראשון שהשעון יצלצל את מייד תכבי אותו וכולם ימשיכו לישון. אולי אפילו תמצאי את עצמך מתעוררת מעט לפניו.
מניסיון של החודש האחרון, אני מכוונת שעון לשש בבוקר, נהנית מאוד מאוד ממקלחת (בחושך) ומשאר התארגנויות הבוקר- כל היום שלי נראה אחרת לגמרי. אנחנו אמנם ישנים בנפרד מהילדים, אבל בכורי מגיע לעיתים באמצע הלילה, וממשיך לישון לחלוטין כשהשעון מצלצל.
שיהיה בהצלחה!

רותם, זאת שאלה טובה, באמת לא כתבתי שניסיתי לכוון שעון והם התעוררו. כך שבדקתי ושעון רגיל לא מתאים לנו. נשמע ממש כיף הסידור שלך, וזה גם מה שאני רוצה. כשלפעמים אני משכימה טבעית לפניהם זה נהדר.
ישנונה, רעיון מעולה, תודה. בדקתי ויש לי אפשרות בפלאפון לשים שעון מעורר על רטט. אז אנסה היום (מחר...). מבאס לישון עם הפלאפון בחדר אבל אם זה יעבוד אנסה למצוא שעון מעורר עם רטט.

יש שעון של כבדי שמיעה וחירשים שיכולים לשים מתחת לכירת והוא רוטט אוי כמה שהוא רוטט

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איפה קונים את השעון הזה אני לא מתעוררת בבוקר

איזה כיף שהדף התעורר והגיע אל מה חדש

אז ספרו, איך נראה סדר יום שלכן?

אני לא מסכימה עם מה שכתוב למעלה האמת. עניין סדר היום עולה עכשיו משני כיוונים - אחד, שנת התינוק. כמה חודשים זרמתי בכיף, הוא ישן עליי, היה סבבה. עכשיו הוא בן ארבעה חודשים ונשבר לי מזה. רוצה שיישן לפעמים במיטה, רוצה שיירדם לא רק עם ציצי בפה או במנשא (ומהשבוע האחרון - בעגלה. מסתבר שהוא ישן מדהים בעגלה, אחרי ששיכנעתי את כולם שהוא שונא אותה P-:)
מצד שני, סבתי האהובה עליה השלום, שנפטרה לפני שבועיים, ולה היה סדר יום שנבע מתוך הסדר הפנימי שלי, העמידה סירים בשבע בבוקר, תקתקה את הבית, תמיד ערנית, שמה לב למה שקורה בחןץ ובפנים. סדר היום שלה הרגיש כל כך טבעי, כל כך נכון ותומך את מה שעושה.
אני כשלעצמי? חסרת סדר. זה מתבטא בכל שדרות חיי ולא לחיוב. מרגישה שכשהייתי קטנה, כבת להורים לא מסודרים בכלל, זה היה חסר לי מאוד. נורא אהבתי טקסים, חזרתיות. ועדיין כך.

בא לי על שדרת יום (או שגרת למי שמתעקשת) שתישא אותי כשהמחשבות וההרהורים סוחפים, כשהבלבול עולה. בא לי על מוצקות יותר גדולה בימים הללו עם התינוק, כך שהוא יגדל הסדר יעלה בו מעצמו. זה שאני גרה בחברת ייקים מחזק את הרעיון הזה. הם היו מתפלצים (הם כנראה מתפלצים) מחוסר האירגון שלנו.

אגב, בעלי לוקה באותם חסרונות, אבל שמתי לב שמאמץ בשמחה גדולה וממש נהנה מכל טקס קטן או שגרה שמתווספת לחיינו, כמו ההחלטה שלו להתעורר מוקדם כדי לעשות כלים, בלי לפספס כמעט ימים.

הבעיה שגדלים בחוסר כל כך גדול למשהו, אז מצד אחד יש את החוסר, ומהצד השני את הרעיון למה שישלים אותו. הרעיון שלי לגבי סדר יום יכול להיות מאוד יפה. אופי אכתוב אותו בתרשים ואתלה בבית. אולי אמצא המון סיבות ונימוקים מרשימים לגבי מדוע הסדר שבחרתי טוב ומתאים. אבל האם אפשר ליצוק את הסדר שהכנתי מראש לתוך הבור של האי סדר שבפנים?
אני חושבת שלא. אני בכל מקרה מתכוונת לנסות את זה כמה ימים בכל זאת. יש איזו תכנית שינה מפונפנת שמבטיחה תינוק שוויצרי בתוך כמה ימים או שבועות. כולל שעות הנקה וכאלה. בהחלט לא באופן. מצד שני, אני יודעת שיש נשים שזה כן בא להם טבעי. לשים לב שהתינוק אוכל כל יום בשעה ככה וככה, או שהתינוק תמיד מתנהג באופן מסוים במצב מסוים. אני מרגישה, ותמיד הרגשתי, שזו איזו אונה במוח שחתכו ממני. שמתי לב לזה מזמן. אני ממש טובה בלמצוא תבניות ויזואליות, מספריות, קוליות וכו. בקשר לתבניות בזמן ומצבים יש לי סוג של פיגור. קלטתי את זה כשחברות שלי היו שואלות אותי בתמהון - מה לא שמת לב שבכל שבוע יש את הדבר הזה? שכל יום בשעה כזאת, זה קורה? אחר כך בעבודה, לקח לי המון זמן לקלוט שפגישות מסוימות הם שבועיות, שדברים מסוימים הם יומיים. פשוט זורמת ומופתעת מחדש, מקבלת מחדש שדברים מסוימים קורים. אין לי ספק שזו מגבלה קוגניטיבית, שקשורה גם לחוסר היכולת של להתמצא במרחב.
טוב זה היה דיטור גדול כדי להסביר את בחירתי בסדר היום הזה, שלחלוטין תוצר של אחרי המהפיכה התעשייתית, ולחלוטין לא קשור לאופיי העצל, הזורם, המבולבל.

ופתאום כל זה מזכיר לי משהו שקראתי על הורות מקשרת - אוריינטציה. כל ילד זקוק לאוריינטציה שתנתן לו עי המטפל העיקרי. אין ספק שההזנחה ההורית יצרה אצלי חוסר אוריינטציה שמתבטא בכל הצורות שכתבתי אבל גם בעוד צורות כמו חוסר היכולת לנהל תהליכים. אני פשוט אף פעם לא מרגישה ש i have a grip. גם מעשית וגם - אני לא תופסת. לא מצליחה לגמרי לתפוס מה קורה. הדרך שבה פיציתי על זה בעלת יתרונות משל עצמה - זרימה אינסופית. מכיוון שהסביבה הפחות מיידית לא הייתה כל כך מאכזבת כמו ההורית, ומכיוון שהייתי גם ככה ילדה מרצה ותלמידה מצטיינת, פשוט זרמתי באלף אחוז עם המערכת. אחר כך החברה הכי טובה שלי הייתה הילדה שהכי שנאה ולא הסתדרה עם המערכת, אז זרמתי איתה. ואז למדתי פשוט לזרום עם כל דבר. כשאני לא מבינה את השפה, כשאני בחברה חדשה ולמרות שמאוד קשה לי לתקשר. אבל זה כבר נושא אחר.

_סדר יום- ?
לנו אריאל 8 אלון 5.5 ואני אמא שלהם ( מי סופר ) בחינוך ביתי.

לנו יש מסגרת שכמובן היופי במסגרת היומיומית הוא השינויים האין סופיים, בסדר היום
עד 10:00 10:+ נמרחים, טלוזיה ומתפנקים. אח"כ או ש...יצירה, לימוד, טיול, פינת חי, או ...ואו....
ארוחת צהרים בערך ב14:00
אחרי ארוחת צהרים אני פורשת או למחשב או לקרוא או לנמנם- זמן שלי לעצמי והם בעיסוקהם משחקים, בונים צופים בטלוזיה,
בסביבות 16:00 אני חוזרת לתפקד ואז זמן של חברים חוגים, משחקי קופסא, גני שעשועים.
בערך ב20:00 ארוחת ערב
למיטה נכנסים בסביבות 21:30 ואז סיפור וקלטת.
זה נשמע כמו סדר יום בטירונות לכן מופיע האו ואו שזה היופי לדעתי בהיותנו בחינוך הביתי שיש את האפשרות לקום ולומר היום בא לנו..ולזרום .
והיום? היום אריאל היתה כל הבוקר אצל חברות מהחנוך הביתי ואלון גם.
וברגע זה ממש הם החלו לריב לאחר משחק בעולם קטן
חורף נעים לכולנו_

אני בעד חינוך ביתי! של ידע והקניית ערכים והמון המון כלים ילדים בחינוך ביתי יכולים להגשים את עצמם בצורה הרבה יותר מפותחת ובריאה מאשר ילדים בחינוך ממלכתי שכנועים למערכת.
אבל זה נשמע כמו סדר יום די עצל :\ , האם הילד שלך בן ה8 יודע לקרוא ולכתוב? האם יש לו כישורים חברתיים טובים? הגבול בין חיים של עצלנות וחוסר מעש הוא דק מאוד בסדר יום הזה..
את לא מפחדת שהילדים שלך יהיו שול חברה מתקשה וחסר כלים להתמודדויות והשתלבות בחברה בריאה וטובה?

האם הילד שלך בן ה8 יודע לקרוא ולכתוב?{{}}
אם אני לא טועה בחישוב, הילדה המדוברת (לא ילד!) אמורה להיות היום בעשור השלישי לחייה.

זה העמוד הכי קרוב למה שחיפשתי כדי לשתף ולהתייעץ פה
אני זברה בת אוטוטו 36 נשואה ללא.
חושבת על סדר יום מעיל טוב ומטיב עם\בלי הבעל בתכניות שיפתח אותי ויוציא אותי יותר.
אני מאוד אוהבת ללמוד מאנשים לכן שואלת אתכן...חוץ מגידול הילדים חינוך ביתי ועבודות הבית,, מה הספיישלים שלכן עבור עצמכן ליום מוצלח?
איפה אתן נכנסות במשבצות של הבין לבין? איך אתן מפתחות את עצמכן?
רוצה לציין רק שאני כן עושה כעת לימודי שפה ותואר שני במקצוע שהחלטתי להתמקד בו עוד אבל ענייני היום יום וחיי היום יום מעסיקים אותי יותר.
אני מנסה להתנתק מתלות במערכות יחסים ומ"אובססיביות" לדעת שיש שם מישהו ולכן אני רוצ הלפתח לעצמי עולם פנימי עשיר יותר (כפי שהיה בעבר לפני שגיליתי שאני כה נזקקת ותלויה בחברים כדי להתקיים נפשית).
מצד שני - אני לא רוצה להיות הרבה לבד...
כלומר כן רוצה פעילויות שמעורבים בהם אנשים ולאו דווקא להתסמך על חבר\ה שיבואו יהיו וישתתפו איתי בחוויה (יש לי מספיק ביטחון עצמי ללכת לבדי למקומות).
אשמח לרעיונות והצעות מכם
שיהיה לנו שבוע כיף!
זברה

אני אוהבת ללכת לרקוד או יוגה
לעשות מסלול קצר כלשהו בטבע
ללכת לים
ללכת לחוגי אמנות למיניהם
לשבת בבית קפה חמוד ולהסתכל על אנשים\לקרוא ספר\לצייר
לטייל בשוק הפשפשים ביפו\עין כרם\מחנה יהודה\נווה צדק\נחלאות ועוד כל מיני שכונות צבעוניות
להסתובב עם מצלמה ולחפש דברים מיוחדים לצלם ואח"כ לצייר
להסתובב בחנויות וינטג' ויד שניה
ללכת למוזיאונים וגלריות
ללכת לאירועים מגניבים שפתוחים לקהל הרחב בחינם (הופעות מוסיקה ומחול, מיצגי אמנות... יש המון כאלה בת"א וגם קצת בירושלים)

מניסיוני גם כשאני הולכת לבד לים או למקומות אחרים, אם אני פתוחה לזה ומתחשק לי ממש קל להכיר שם אנשים חדשים.