דפים למעקב ב-מה חדש:
רשימת אוכל אמיתי

טוב,
אני משוטטת פה עוד קצת בין דפי באופן טבעי, רוצה לאפשר לעצמי קצת מקור השראה.
אני מרגישה שאין בסביבה הקרובה שי שום מקור כזה: שאני יכולה לדסקס איתו, לחשוב ביחד, קצת לגדול.
קראתי עכשיו בשקיקה את העמוד לנוע לנוע, והרגשתי שהגוף שלי ממש מגיב למקרא הדברים.
כאן, מול המחשב, התחלתי להפעיל קצת את רצפת האגן,
ויצאתי לערוך בדיקת דם בהליכה קלה, במקום לנסוע.

מה למדתי?
להקשיב, לקבל, לנסות לתכנן פחות ולעשות יותר
פשוט, את המיטב, ברגע הזה

אז עשיתי בדיקות דם, הכל תקין.
זה מצער ומשמח כאחד.
קיוותי כל כך שיהיה בהן איזשהו רמז בשבילי.
עכשיו אני נזרקת מהקול בתוכי שקורא לי לקחת אחריות ואומר לי 'את ידעת מה עליך לשנות, עשי זאת'
רמז: כשלא עבדתי לא סבלתי מסחרחורת. כשהבטחתי לעצמי יום חופש נוסף בסוף השבוע היא נירגעה.
אני מרגישה שהחיים הם כמו קרוסלה והמוח כמו כתבנית לחוצה בביהמש שצריכה כל הזמן לרשום
ויש את הקול השני שאומר לי 'את לא יודעת מה לעשות ואיך למנוע' אולי נלך לאיזו נירולוגית פרטית במרכז וממנה תבוא הישועה, אולי.

בינתיים, אני מנסה פשוט לשים לב: מתי כואב, מתי כואב פחות, מתי לא כואב.
גיליתי היום שכשאני יוצאת מהבית זה ממש עושה לי טוב,
וזה מעלה לי חשד שהבית שלנו כבר צפוף באופן מוגזם, שאולי פגע בי.

מיליון מחשבות, פחד משתק משינוי, תפילה קטנה לתנועת התרחבות שתבוא ותגאל אותי בכנפיה.
בקרוב,
אמן

תודה לב שומע על ההקשבה, ותודה על המקום הזה בכלל.
אני בחזרה בעבודה, מרגישה מצויין
אמשיך לחשוב ולעדכן

איזה יופי!!!

אתמול יום שלם בשמחה ובכיף, ופתאום הסחרחורת מגיעה ומוציאה אותי מכלל פעולה
מתבלטת איך להתייחס אליה
בינתיים אני די מעלמת כשהי אינה ומובסת כשהיא מופיעה
שואלת את עצמי אם ואיך אני ורצה לטפל בה
בינתיים אין לי תשובה

שומעת מאוד.

פתאום גם אני רוצה להיות אמא רק אמא
ולהתרכז בעיקר בהאם היא כבר מתהפכת מהגב לבטן
מצד שני החלום על קרירה ממאן לעזוב,
למרות שלרגעים הוא ניראה מיותר ממש

והמרגיעון הצהוב, בתאום מדוייק 'צפיות רק לכריות'
אז שיהיה יום טוב, תודה לב שומע, ובינתיים... להתראות!

למה אני מרגישה
צורך להתנצל
על שיש לי סחרחורת וכואבת לי הבטן
למה אני נראית בעיני קטנה
האם סבל הוא בושה?
תוהה לעצמי, סביב עצמי
ושואלת למה אין מישהו לצדי
שרק יניח יד על כתף
שיאפשר לי בכיף
להניח את הראש
ולבכות
בדמעות.
במקום זה, אני מרגישה זלזול
שגורם לי בלבול
אולי אני מדמיינת,
וסתם מתעצלת?
בואי, חמודה
אני קוראת לעצמי
שכבי בשקט,
הירגעי.
כואב לך, וזה מותר
גם אם זה מלחץ, זה בסדר, ואפשר
להבין אותך, ובעיקר להקשיב
בלי להשיב.
שימי ראש, מתוקה, תנשמי עמוק
סחרחורת זה לא צחוק
גם כשכואבת הבטן זה בכלל לא נעים
מה כל כך קשה פה להבין?
את סובלת, וזה מוזר
רגילה להספיק כמה שרוצה ואפשר,
ופתאום הגוף עוצר
וקובע סייגים משלו,
תקשיבי לו.
תתרכזי במה שטוב לך ובמה שעושה לך טוב,
ותלמדי את עצמך לאהוב.
תני לך חיבוק, וגם נשיקה,
ושתיקה
ארוכה
מתוקה.

וקול קטן בתוכי קורא לי: קחי חופש, לעצמך ולילדה
הכל יסתדר מאליו.

ובתאום מדהים המרגיעון הצהוב: כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵרוּת - כאן ועכשיו

אז יש לי עוד הרבה עבודה,
לא רק ולא בעיקר, בעבודה
צריכה עוד לחשוב עם עצמי ולהקשיב קצת לקול השקט ההוא, מבפנים.

איכשהו, אני היום גם עם סוג של עצירות. כניראה שחוסר התנועה משפיע גם על מערכת העיכול, פיזית.

מאחלת לעצמי הרבה שמחה וברכה

משהו בתוכי מתנצל
כל הזמן
כמו מבקש להתנצל על עצם זה שאני כאן
זו תובנה חדשה ומפתיע כי כלפי חוץ אני ניראית בעלת בטחון עצמי
אני תוהה אם זה היה מתיד כך או שמדובר במשהו חדש
מרגישה שהקריעה שבחזרה לעבודה והשארת הקטנטנה שלי אולי משחקת פה תפקיד

והנה
הן יצאו
ולא, הן לא קראו לי
כן, הן לא רצו
וזה ממש כואב לי

הפכת את הפגיעה בלב למניפה של אפשרויות.
@}

אני אוהבת את הדף שלך

חשבתי שסיימתי עם הסחורחורת הזו,
והנה איזה חודש וחצי אחרי והיא שוב כאן.

ידועת שאני מעונינת לטפל בגורם - לחץ, וביחס שלי אליו, ולא רק בסמפטום.
סבורה שאני מעוניינת בעזרה בהתמודדות הזו.
תוהה לאן לפנות:
מטפלת ריגשית? קאוצ'רית? משהו אחר?

קרן, את מדהימה

הי קרן שמש אם תמצאי מישהו טוב , ספרי

בלילה בלילה, בחשיכה
תחת השמיכה
אני שומעת מנגינה
על ימים שהיו ועודם
על רגעים שנחוו ואינם
על אנשים וגם בני אדם

הי לך אישה יקרה,
תודה על המילים החמות שלך.
אני מתנצלת מעומק לבי על כך שאיני יכולה לעזור כרגע.
אני תחת מתקפת דד-ליינים בלתי אפשרית והיא לא צפויה להסתיים בקרוב.
אני כרגע משתמשת בבאופן כהסחת דעת נעימה כשאני צריכה הפסקה מהכתיבה והמחקר, אבל זה ממש לא מצב תודעתי מתאים לתמוך מתוכו.

קראתי קצת את הסוף של הדף שלך, ולו הייתי באה לתמוך בך באמת ולתת לך את הדבר הזה שיש לו איכות מיוחדת (כי הוא אישי ורגיש) אז הייתי מתחילה לחקור איתך מה את צריכה.
כשמשהו לא מסתדר לי בחיי, בגוף או בנפש או בלב או בתודעה, אני עוצרת לרקוד עם השאלה הזו. אני אישית לא מנחשת ניחושים או מעלה השערות.

אני שואלת את עצמי - מה את צריכה?
ומכבדת לחלוטין את התשובה הראשונה שעולה בי. ואז את השנייה. ואת השלישית, וכך עד שנגמרות לי התשובות.
והתשובות הללו יכולות להיות מהרמות הכי בסיסיות של הקיום (שינה, אוכל מסוים, סקס) והן יכולות להיות מ"סדר גבוה" כמו להיות אהובה או מוערכת, למשל.

אני פורטת את התשובות הללו לרצונות קונקרטיים ופשוט יוצאת למסע כדי לספק אותם כמיטב יכולתי.
זה בכלל לא משנה עד כמה אני מצליחה. עצם המסע הזה, שכל כולו עטוף בצרכים הברורים שלי, מספק למדי ומרומם את רוחי. התרוממות הרוח הזו תמיד מנשבת לה הלאה יותר מאשר לנקודה בזמן שבה אני נמצאת, והיא גם כמעט תמיד עוטפת מבלי הצהרות גדולות את הסובבים אותי.

אני לא יודעת אם הדברים הללו נשמעים לך סתומים או לא, וכבר לא זוכרת מה פיזרתי על זה בדפים השונים. אולי פעם אחזור לזה ואסביר את שיטת העבודה המסודרת.
אבל אם משהו מזה נוגע בך - פשוט צאי למסע הזה. לא ייגרמו לך בו שום נזקים וגם אם תרגישי קצת אבודה בתוכו זה לא נורא. זה אקט של אהבה עצמית וטיפוח עצמי, ומי שנמצאת בבריאות נפשית טובה אמורה רק להנות ממנו.
אני לא יודעת אם את בבריאות נפשית טובה או לא. תצטרכי להעריך בעצמך אם זה מתאים לך ורלבנטי עבורך.

מאחלת לך המון טוב. מקווה לפגוש אותך כאן מתישהו אחר, כשאהיה במצב נתינה עמוק יותר.
חיבוק חם...

הצליח! תודה, תודה

הי
זו אני ממידע ירושלמי
תודה על העזרה
איך אני קובעת סיור בחלבה?
ויש עוד משהו מגניב כזה בתוך השוק?
תודה רבה

זה השיר שחיפשת?

Myself
by Edgar Guest

I have to live with myself, and so,
I want to be fit for myself to know ;
I want to be able as days go by,
Always to look myself straight in the eye;
I don't want to stand with the setting sun
And hate myself for the things I've done .
I don't want to keep on a closet shelf
A lot of secrets about myself,
And fool myself as I come and go
Into thinking that nobody else will know
The kind of man I really am ;
I don't want to dress myself up in sham.
I want to deserve all men's respect ;
But here in this struggle for fame and pelf,
I want to be able to like myself.
I don't want to think as I come and go
That I'm for bluster and bluff and empty show .
I never can hide myself from me,
I see what others may never see,
I know what others may never know ,
I never can fool myself -- and so,
Whatever happens, I want to be
Self-respecting and conscience free.

פלוני אלמונית,
ממש שימחת אותי!
איך מצאת את השיר הזה?
ידעת מיד על מה אני מדברת?

תודה ענקית!!!

איך מצאת את השיר הזה?
מצאו חן בעיני 2 השורות שציטטת אצל עירית. כתבת שאת מחפשת את השיר הרבה זמן. אני אוהבת אתגרים כאלה. סוג של הגשמת משאלה עבור מישהו. גיגלתי ומצאתי את השיר וגם דברים מעניינים שנכתבו על השיר, ועל המשורר. הכי מצחיק שחלק מהתוצאות בגוגל בכלל התייחסו לסידור וניקוי הבית והזכירו לי את פליי ליידי. תודה לך!

יקרה, עניתי לך בדף שלי כבר מזמן, אבל זרמו שם כל כך הרבה מים שאני לא בטוחה שראית את זה...
בכל מקרה, לא צריכה להגיב בשום צורה שהיא. אני רק מוודאה שאחרי ששאלת שאלה וקיבלת תשובה זה לא הלך לאיבוד בתהום הנשייה של הדף שלי

צילי,
ראיתי שכתבת לי אחרי שהמשיכו הרבה אחרי, וממש התלבטתי איך להתייחס.

אז תודה כפולה:
פעם אחת על זה שהתייחסת, ופעם שניה על זה שאפשרת לי להגיב...

ראשית, אני מאוד מעריכה את איך שאת מקדישה מעצמך,
תדעי לך שקרוא את ההתייחסות שלך לכל מיני שעולה פה, זה הרבה יותר מסתם קריאה
אולי כבר כתבתי לך פעם שזה פותח אפשרויות בשבילי, בעצם ההכרה
אני לא שוכחת לך שכתבת פעם שבבית שלכם כועסים נניח... פעם בכמה חדשים
והייתי בשוק כי לא הכרתי שיכולה בכלל להיות מציאות כזו
אבל מאז הבטחתי לעצמי שזה יקרה, כן כן, כאן, בבית שלנו
לא ביום אחד, אבל לאט לאט אנחנו נלמד - לדבר על צרכים, להסביר, לדייק - ואז פתאום צריך פחות להתעצבן

ולענין האוכל של הילדה - כן, אני בהחלט מרגישה ששאלה או הערה אפילו של סתם מישהי, בעצם זה שהיא אם מנוסה יותר ממני + עברה איזשהו קורס דיאטה כלשהו,
מציב אותה כביכול במקום מקצועי שדורש ממש מחשבה על הדרך שלי...
אם הייתי מקבלת הערה דומה בתחום ההתמחות המקצועית שלי, מיד הייתי יודעת איך לסווג אותה, כי אני מעודכנת מאוד מבחינה מקצועית,
אבל פה קצת חששתי אולי באמת חסר לי איזשהו ידע חשוב.

אולי, באמת, יש לך איזו הפניה לומר כתוב, עדיף ספר, שאוכל לקרוא ולהרגיש שיש לי את הידע הנדרש כדי לדאוג לכולנו למזון מאוזן?
איזושהי הנחיה כללית, אם יש, ואם יש משהו מומלץ שמכוון לפעוטות זה אפילו יכול להיות יותר טוב.
סתם, ככה, בשביל לחזק בי את הבטחון...

אגב, לענין הגרבר, גם אני בדקתי, יש כאלו שהם ממש ללא שום תוספות וללא חומר משמר - כנראה עוברים אכן סוג של פסטור וכך נשמרים בוואקום.

ובענין אחר, כתבת לא מזמן על ההבדל בין פיצוי עצמי לפינוק.
ואני לא הבנתי עד הסוף למה את מתכוונת.
הערב, אחרי שספגתי איזשהי התנהגות לא כל כך נעימה כלפי, לטעמי
פצחתי במסע פיצוי לעצמי האומללה
מסעות כאלו שלי, מנסיון העבר, הם חרב פפיות: מלאים באנרגיה, אבל הרסנית
יש לי נטיה להבריק את הבית, ממש לצחצח, אבל הכל מתוך רשף של שנאה על העוולה

והיום, מיד בהתחלה, קלטתי: הי, את רוצה לפצות את עצמך, או לפנק?
ואז, בלי שעשיתי שום דבר נוסף, משהו השתנה
אני ממש מבטיחה
טכנית - המשכתי לאכול את אותה הארוחה
אבל ריגשית היא היתה עכשיו פינוק, ולא פיצוי
אני עדיין לא יודעת להסביר במלל את ההבדל, אבל הרגשתי אותו, בחיי.

וכשסיימתי לאכול, פשוט זזתי משם, כמו שאת קוראת לזה
כבר לא הייתי במקום של שטף אנרגיות מטורף, כבר לא היה שם זעם
ובמן ניחותא הסתערתי על המחשב לעבודה דחופה
בלי כעס

אין לי מילים לתאר כמה אני מודה לך על זה
@}

התלבטתי אם לשים אצלך או אצלי, אבל לא רציתי לקטוע את הדיון אצלך עם לב, אז בסוף שמתי פה בינתיים
מקווה שתקראי
המילים שלך ממש יוצרות אצלנו מציאות!

כתבת פעם שבבית שלכם כועסים נניח... פעם בכמה חדשים
המממ... אני תוהה על זה. מעניין למה שיקרתי ככה במצח נחושה
כועסים אצלנו כמו במשפחות רגילות ביותר אבל יש לכעס אצלנו איכות... טובה. לא יודעת להסביר.
אני עצמי גדלתי בבית שלא היה בו כעס ואני חושבת בדיעבד שזה סוג של תקלה גדולה ששילמתי עליה מחיר כבד כי רוב שנותיי הייתי עסוקה בלפחד נורא מכעס של אחרים. פשוט לא ידעתי מה זה.
אבל זה כבר סיפור אחר, אולי בפעם אחרת.
הפואנטה - אל תכווני למקומות שלא טבעיים לך. נסי לדייק את מה שבא לך טבעי כך שתהיי אותנטית. כעס אותנטי שמופיע בזמן הנכון ובלי שהוא נחנק הרבה זמן קודם הוא ממש לא דבר בעייתי, אבל לפעמים צריך ללמוד איך לעשות את זה. כאמור, זה כבר לקורס אחר

אין לי ממש הפניות לשום חומר מקצועי של תזונת ילדים שאני מאמינה בו.
אני נגד מרשמים, הנחיות, עצות, גישות וכל דבר אחר שמצר את הצעדים של הדימיון חסר הגבולות שלך.
אני חושבת שזה מקטין ביטחון במקום לבנות אותו.
אם את רוצה לעשות משהו ולא בטוחה במאה אחוז - שאלי אימהות שאת סומכת עליהן או מעריכה את דעתן.

אני מאוד שמחה על כל הדברים הטובים שאת יוצרת בחייך וברוב נדיבות מאפשרת לי שותפות כלשהי בתוכם.
זה נעים לי בצורה בלתי רגילה להיות נוכחת באופן כה חיובי בחיים של אנשים שאיני מכירה. ממש משובב נפש ומשמח לב.

רק עכשיו אני רואה את הדף - את מוזמנת להתקשר בכל שעה שתרצי - 0546060255 - הילדים שלי כבר גדולים - אני יכולה לעזור - להקשיב - לשתף בדברים אותם עברתי בנסיוני אם תרצי - הנני

מירב
אני מודה על התייחסותך
אשמח אם תרחיבי קצת על עצמך: מי את, מאיפה את בארץ, ולמה את מזמינה אותי לשתף אותך
אם נוח לך יותר בפרטי אני ארשום ת'מייל שלי

קרן שמש צהובה יקרה,
ריגשת אותי מאוד במה שכתבת לי. (-:
לא חושבת שהתכוונתי לכל הדברים הטובים שכתבת עלי. אבל זה משמח אותי מאוד לחשוב שאולי זה יצא ממני דווקא בלי להתכוון, או שככה זה יכול להיראות מזווית מסויימת של השמש ונפילת קרני האור. (בהנחה שנשים שונות רואות ושומעות דברים שונים. (-: ). (יש לי אמון גבוה דווקא בדברים שקורים בלי להתכוון. (-: ).
באתי לפה בעיקר כדי להגיד לך שאני מאוד מאוד אוהבת את הכתיבה שלך. ואת מי שאת. אני מהקוראות הקבועות השקטות והמתעניינות עד מאוד. לרוב אני לא מגיבה כי אני מרגישה שאין לי הרבה דברים חכמים לומר מעבר למה שכתבו אחרות ושאת מגלה על עצמך לבד תוך כדי. (-:

(-:

הי קרן שמש, כבר איזה שבוע אני מתבשלת עם רצון לכתוב לך כאן על משהו שכתבת בדף אחר.
מרגיש לי יותר נוח כאן משם.

מגיבה מהבטן לדברים שכתבת שם, בענייני טיפולים לסוגיהם, תראי האם משהו מזה מתאים לך:

הרגיש לי כאילו ההצעה של שקופה לתת מידע על מטפלות חרדיות בירושלים כאילו הדליקה לך איזה כפתור שאומר: כן! אני!! אני!
מרגיש לך ככה? יופי לכי על זה.
איזה יופי שנפגשתן כאן באתר!

מכאן עלתה השאלה איך תדעי איזה סוג טיפול מתאים לך ואולי זה רק כי לא נחשפת לעוד סוגים של פרות והדוגמא של המיגרנה.
אני לא בטוחה האם קלטתי אותך במדוייק - האם מיגרנה זו רק דוגמא למשהו שהמון סוגי טיפולים יכולים להתאים לו, או שחלק מהכפתור שנלחץ היה - כן. אני. טיפול רגשי. מיגרנה. אני יודעת כבר מזמן שזה יושב על משהו רגשי עמוק יותר.
אז אני לא יודעת כאן לדייק עד הסוף.
אבל..
אחד המפתחות היעילים ביותר בעיני הוא לשאול את הכפתור שנלחץ: מה נלחץ לך? איפה זה התחבר לך? מה אתה רוצה? איפה הרגשת שמשהו קורא לך "אני אני"?

כי אם נגיד מיגרנה זו לא רק דוגמא לא קשורה, אלא זה חלק מהרצון בטיפול, אז מיגרנה זה משהו שבאמת למיטב ידיעתי יש הרבה מאוד סוגי טיפולים של רםואה משלימה שיכולים להתאים לו. א

אם את רוצה פתרון ספציפי למיגרנה, אינטואיטיבית הייתי הולכת על משהו שעובד קצת יותר ישירות על הרובד הגופני, אם מרגיש שיש צורך אז בשילוב עם משהו רגשי.
אם מרגיש לך שהשורש של הכל הוא רגשי ונגיעה ברגש תאזן דברים, הייתי מתחילה משם.

קופצת מכאן לסוף: כתבת על תחושת שיתוק. למה משותקת? את לא חייבת כלום לאף אחד. (-: נלחץ לך כפתור של "גם אני רוצה!" (אולי, כן? אני מנחשת, לא באמת יודעת). זרמת איתו. יופי.
אחר כך נלחץ משהו אחר. לא יודעת איזה בדיוק. גם בסדר. יופי.

מכל מה שכתבת לא שמעתי ממשהו שאת "צריכה" טיפול. שמעתי מאוד שאת רוצה טיפול. (-: זו עמדה לגמרי אחרת להתחיל ממנה. (-:
צריכים טיפול כש.. צריכים. (-: ורוצים כשרוצים. (-:


איך תדעי? איזה סוג ואיזו מטפלת?
כתבת על אולי קואצ'רית של אמא שלך.
יש לי המון מה לכתוב על מטפלות של אמהות. חלק גם מחוויה אישית (-;
אבל בזמנו, כשקראתי, מה ששמעתי שם בעיקר הוא שמשהו בהוויה הזו של ללכת לטיפול לא מאוד נגיש לך.
ברצון העמוק זה נגיש מאוד. אבל בפרקטיקה של איך יודעים למי ללכת זה מן משהו מאוד לא נגיש אולי. לא שאלה שאת יכולה במידה יחסית של קלות לשאול חברה טובה או בת דודה או מישהי במרקם החברתי הנגיש.

לגבי שאלת איזה סוג טיפול - דינמי או ממוקד יותר - נשמע שהבטן שלך יודעת מצויין מה היא רוצה. (-:

לי היתה חוויה טובה מאוד בהווה עם טיפול דומה מאוד למה ששקופה תיארה.
וחוויה לא נעימה בעבר של לפני עשרים שנה.

אני חושבת שזה גם כי העולם השתנה בינתיים. ויש יותר מהזן החדש.
וגם כי יש כל מיני סוגים של בני אדם בעולם.
הבדיקה הכי טובה בעיני היא: נעים לי איתה? לא נעים לי איתה? כשאני פותחת את הלב שלי, נוח לי או לא נוח לי?

כמו בדייטים, הממעטים יגידו שאת יכולה להרגיש את זה באחוזים גבוהים מאוד כבר בריאיון טלפוני. המחמירים יגידו שלא תמיד אפשר לדעת רק לפי הטלפון או רק מפגישה אחת, וצריך שתיים שלוש פגישות כדי לדעת.

מה שאני יכולה לומר לך בוודאות של מאה אחוז: אם אחרי שתיים שלוש פגישות משהו מעורר בך עדיין אי נוחות - קומי ולכי. תשתדלי לא להצטער על הכסף כי אין המון דרכים לבדוק חוץ מאינטואיציה.
עם הניסיון אני יודעת מה חשוב לי לשאול בטלפון הראשון ולהקשיב לניואנסים הקטנים. ועדיין אני טועה. בעיקר כי אין תשובה אחת נכונה. כי אין מטפל שלם לגמרי אבל יש נכון בשבילך לעכשיו.
במסגרת כל האילוצים כולל מרחק פיזי שהוא חשוב ממש. (-:

בענייני דייטים כנראה שכולם צודקים כי מצד אחד את הדברים החשובים באמת אני קולטת כבר בחמש דקות הראשונות, ומצד שני זוגיות זה דבר שנוצר, לא רק מי אני ומי הוא. ומצד שלישי אנשים אולי מוכנים להשתנות לפעמים למעני אבל זה לוקח להם זמן.. אז אין לי איזו תשובה ממש.

עם החיוך הענקי שלך, לכי. תנסי. תראי. בלי איזו תחושת מחוייבות עמוקה וקדושה. כשיבוא לך. כי את רוצה.

מתאים לך? למה שאת רוצה?

צריכה איזו עזרה פרקטית בלחשוב איך לנהל ריאיון טלפוני, מה לשאול, מה חשוב?

לב שומע
קודם כל תודה

תודה שאת חושבת עלי, תודה שאת כותבת לי
תודה שיש לנו את המקום הזה להיות פה.

כמעט כל מה שכתבת נכון, אחד לאחד:

הרגיש לי כאילו ההצעה של שקופה לתת מידע על מטפלות חרדיות בירושלים כאילו הדליקה לך איזה כפתור שאומר: כן! אני!! אני!
לגמרי
כי אם נגיד מיגרנה זו לא רק דוגמא לא קשורה, אלא זה חלק מהרצון בטיפול, אז מיגרנה זה משהו שבאמת למיטב ידיעתי יש הרבה מאוד סוגי טיפולים של רפואה משלימה שיכולים להתאים לו.
מיגרנה היתה הדוגמא הכי... בנאלית, לא חושפת, שיטחית שיכולתי להעלות

כן, אני יודעת טוב טוב למה אני רוצה טיפול ריגשי
ולא, זה לא בגלל המיגרנה.
אם הכל היה טוב חוץ ממנה, לגמרי הייתי חושבת על טיפול ספיציפי יותר

ו ברצון העמוק זה נגיש מאוד. אבל בפרקטיקה של איך יודעים למי ללכת זה מן משהו מאוד לא נגיש אולי. לא שאלה שאת יכולה במידה יחסית של קלות לשאול חברה טובה או בת דודה או מישהי במרקם החברתי הנגיש.
1000%
דייקת פה מאוד מאוד מאוד
אני מודעת, וזה נכון, אבל אני אכן צריכה קצת יותר עזרה פרקטית...

אני די סומכת על עצמי שבשיחה טלפונית אדע לזהות אם זה מתאים לי או לא, אבל בינתיים החלטתי לסנן לפי מרחק גיאוגרפי, כי הזמן מאוד חשוב לי.

עם החיוך הענקי שלך, לכי. תנסי. תראי.
האמת שזה עבר לי בראש אתמול בערב, אני תוהה אם לא יגבר הנזק על התועלת

צריכה איזו עזרה פרקטית בלחשוב איך לנהל ריאיון טלפוני, מה לשאול, מה חשוב?

האמת היא שהחלטתי בשלב ראשון לראיין במייל,
כדי לשמוע פרטים טכניים כמו מיקום טכני (חשוב בשבילי) מחיר והשכלה פורמלית,

שלחתי הבוקר מייל ל-5 מטפלות שהיו ניראות לי סבירות, באתר בטיפולנט
בינתיים קיבלתי כבר תשובה מ-2 והמיקום לא מתאים
אני מודה לעצמי שחסכתי מעצמי את השיחה הטלפונית
כי במייל זה הרבה יותר קל לי,
אז חסכתי אנרגיה מיותרת!!!



_מכל מה שכתבת לא שמעתי ממשהו שאת "צריכה" טיפול. שמעתי מאוד שאת רוצה טיפול. זו עמדה לגמרי אחרת להתחיל ממנה.
צריכים טיפול כש.. צריכים. ורוצים כשרוצים._
אני לוקחת את המשפט הזה איתי
אני חושבת שאני צריכה, אבל אולי באמת אני רק רוצה?
ואולי גם אם אני חושבת שאני צריכה מוטב לי לגשת לענין כרוצה, סתם בשביל הכיף? כי אני באמת מאוד מאוד רוצה,
בלי קשר לצורך... (אוקסימורון???)

חייבת לשתף
אני ממש רועדת עכשיו בכל הגוף
משו בכתיבה,
בזה שהתעניינת
בעובדה שעניתי
מאוד מסעיר אצלי את כל המערכות
אני מעט מתקשה להפריד ולזהות אך ברור לי שיש פה מערבולת חזקה
ומרגיש לי כאילו אני יכולה לשפוך פה תיאורים ומילים עוד איזו שעה

אני בכל אופן עוצרת
בין היתר בגלל ההרגשה שאני חושפת פה יותר ממה שהייתי עושה במוד רגוע יותר,
ואני לא רוצה לפרט במידה כזו שאנשים שמכירים אותי בחיים הרגילים יזהו בקלות במידה שיקראו כאן (קצת פוביה, אבל בסדר...)

בכל אופן,
אני כניראה באמת צריכה יותר עזרה פרקטית: מטפלות קרובות אלי

אז אם את מכירה מטפלת דתיה, מצפון ירושלים או מרכזה,
או אם יש לך רעיון על דרך פרקטית להשיג מידע על אחת כזו
אודה לעזרתך
@}

יו.. כולי ולבי איתך.

רוצה לתת לך מרווח לנשום בתוך ההצפה.
אבל חוששת שאחר כך לא יהיה לי זמן להגיב..

כן. אני מכירה מטפלת דתייה חרדית בהר נוף. שאני אוהבת אותה. זה עוזר?
אם כן אכתוב לך עוד פרטים.

אני חושבת שהרעיון ללכת לטיפול אצל אותה מטפלת מצויין. בעיקר כי את צריכה עכשיו, זמין ונגיש, בלי הרבה פלסף סביב הבחירה. אולי היא תהיה רק תחנה קצרה כדי להגיע למישהי אחרת וזה יהיה לגמרי אחלה.
אולי היא תהיה לגמרי המטפלת שלך לאיזה פרק זמן והמתח מהסיכוי הקטן שאולי פעם ירצו לחזור אליה יהיה שווה את זה.
אולי בעתיד תצליחי לדמיין את עצמך, אם תתרחש הסיטואציה שירצו לחזור אליה, מודיעה ברוגע יחסי שזה בלתי אפשרי לך כי נעזרת בה ושצריך למצוא מטפלת אחרת או שילכו בלעדייך. (-: בשלווה, את לא חייבת להם כלום. לא הסברים ולא הנמקות ולא צידוקים. אלה יהיו האופציות שיעמדו בפניהן. (-:
וכן, זה לגמרי הוגן ואת לא פוגעת פה באף אחד. לדעתי. (-:

מה שהמטפלת הזו מעוררת בך דומה בעיני לצורך שעלה בדף ההוא בהיכרות קודמת עם המטפל.
בהגדרה, היכרות קודמת ופרטיות מוחלטת והיעדר מערכות יחסים קודמות זה שני צרכים שמתנגשים.. ברוב הסיטואציות האפשריות. אני יכולה לדמיין בקלות כמה חריגים. (-:

אישית אני מאוד מתחברת לצורך הזה.
בעבר היה לי צורך מאוד דומה, כזה בן דוד של. בפעם האחרונה של הטיפול וויתרתי עליו והיה סבבה.
בחוויה שלי זה היה חלק מנרטיב של צמיחה אבל זווית ההסתכלות על העניין לטעמי היא מאוד אישית ופה זה גולש בדיוק לפרספקטיבה רחבה יותר שבה התאים לי רק לשתף ולא להתווכח. (-: זה עשוי בדיוק מאותו סוג של חומר משולב של רגשות מחשבות זכרונות סיפורים חלומות והגיגים בו זמנית, בעיני, עמדות שונות ביחס לסוגייה הזו.

תיכף אמשיך.

עוד משהו שמתחדד לי: כתבת - אין בי רצון להכיר מישהי חדשה רק כדי לשפוך את הכאב שלי. לא רוצה לכאוב ולבדוק בו זמנית.
בחוויה שלי זה מאותת מאוד חזק לטובת המטפלת שאת כבר מכירה ויש לך אמון בה ולא צריכה לבדוק אותה.
ואולי היא תהיה באמת תחנה קצרה יחסית ואולי מעבר. אם את מוכנה למחיר.
בעיני המחיר הוא רמה מסויימת של מתח ונכונות עקרונית לסיכוי הנמוך יחסית שביום מן הימים תצטרכי להגיד שלא הולכים אליה שוב כי נעזרת בה בעבר ואם רוצים ומתעקשים דווקא עליה, אז זה לא יהיה איתך.

כל השאר - כולי וליבי איתך, לגמרי.

ממה שאת מספרת עכשיו אני מבינה שכרגע את גם צריכה, לא רק רוצה.
החלק של ה"רוצה" הוא כנראה כל כך חזק שהוא מצליח לפרוץ החוצה ולהביא את עצמו גם עכשיו. (-:
זו אבחנה חשובה בעיני, כי כאשר זה ממקום של צריכה, אז בעיני הרבה יותר חשובה היכולת להתפשר על משהו טוב דיו במסגרת האילוצים המרובים שנותן תמיכה מספיק טובה לכרגע לפחות, מאשר היבטים תיאורטיים ופרספקטיבה רחבה על מהויות של טיפול וההזדקקות לו.

ומדהימה בעיני האסטרטגיה שמצאת דרך מייל - כן, בשביל זה ממש לא צריך טלפון. בשביל מידע בסיסי.
וגם לי זה היה חוסך המון אנרגיות.

תכלס, קשה מאוד לראיין ולבדוק במצב של הצפת כאב. ולכן בדיוק אני מאמינה בזכות הקיום של תחנות קצרות שנותנות כוח ולפעמים הופכות להיות הטיפול הקבוע ולפעמים עוזרות להגיע למקום המתאים.

העיקרון היחיד שאני מאמינה ששווה לזכור הוא שהבדיקה שלך היא האם כאשר את פותחת שם את הלב את מרגישה בנוח. זה אמור לקרות גם כאשר את במצב צבירה של "צריכה". במינון סביר, לפחות, בואי נתפשר. (-: כי קשה למצוא מטפל עם דיוק מושלם על ההתחלה. (-:
כל השאר - אני מאמינה שלרוב, התועלת עולה על הנזק. עם דגש על "לרוב".

ומשאירה כאן חיוך על מה שכתבת לי אצלי.

אני ממש מעריכה את המילים שלך כאן
ואת זה שאת איתי בתוך הבילבול הזה

מרגיש לי שמתגבשת בתוכי מין החלטה כזו שאני הולכת אליה
פשוט לקבוע וללכת

חשבתי אולי, בשלב ראשון (פגישה ראשונה) להעלות נושא שהוא חשוב בעיני אבל לא אקוטי
המטרה היא לבסס את האמון ולצמצם את הפוטנציאל לנזק
כלומר, חשבתי לדבר קצת על מערכת היחסים עם אמא שלי לדוגמא, לפני שאני פותחת את תיבת הפנדורה

איך האסטרטגיה הזו נשמעת?
חתרנית? פשרנית?
אני כאילו מנסה לתת אמון אך להמשיך לבחון בו זמנית, ולראות מה קורה

ההנחה שלי היא שבכל מיקרה לשחרר בהצפה כזו יעשה לי טוב, מצד אחד
ויאפשר לי גם להסתלק אחרי מפגש שתיים - אם אני ארגיש שמבחינת העומק זה לא זה, מצד שני

אני מרגישה שהאסטרטגיה הזו תאפשר לי, במידה מסויימת, ליהנות מכל העולמות
האם אני נשמעת הגיונית?

האסטרטגיה שלך נשמעת לי מעולה
אני חושבת שזה אפילו מקובל
ושמטפל רגיש אפילו מכוון בעקיפין לאסטרטגיה הזו, במודע או שלא במודע, בעקיפין או ישירות, הרבה פעמים בפגישות ראשונות.
את נשמעת הגיונית הכי בעולם.
וסליחה שצריכה לקצר
אבל ממילא את נשמעת לגמרי בכיוון שלך

קבעתי פגישה
תודה שהיית איתי בדרכי

מאחלת הצלחות לעצמי
@}

מאחלת הצלחות לעצמי
@} גם אני מצטרפת מכל הלב

איזה מדהים לקרוא אתכן!
חותמת על כל מילה שלך ושל לב שומע בדיאלוג האחרון.
אני אתך!!!!!
@}@}@}@}@}

רוצה להגיב על כמה נקודות מתישהו... אבל לא קריטי את יודעת מצוין מה טוב לך, ותודה לך לב שומע, ממש הוצאת לי כמה מילים מהלב. בדיוק מה שהייתי רוצה להגיד.

_אין בי רצון להכיר מישהי חדשה רק כדי לשפוך את הכאב שלי. לא רוצה לכאוב ולבדוק בו זמנית.
בחוויה שלי זה מאותת מאוד חזק לטובת המטפלת שאת כבר מכירה ויש לך אמון בה ולא צריכה לבדוק אותה._
לגמרי.
ומה שתיארת פה שונה ממה שכתבת שם, ולכן, האופן שבו הגבתי לך שם נראה לי עכשיו לא ממש רלוונטי
או בכל אופן, לא מדויק.

הנה:
_כבר די הרבה זמן לא התקיימה פגישה קבוצתית כזו
בהתחלה ניסיתי לדחוף, עכשיו אני כבר לא מנסה
ואז עלה במוחי הרעיון: אולי אלך אני אליה, באופן פרטי?
יש כאן סיכון, כי אם בעתיד יירצו כן להיפגש איתה, אני עלולה להרגיש מאוד חשופה._
אז:
א. כרגע נשמע שאף אחד לא מעוניין. אז אולי גם בעתיד לא יהיו מעוניינים. היו, מיצו, גמרנו.
ב. כשזה יקרה - אם יקרה - תחליטי איך להתמודד עם זה. ובכלל, העתיד רחוק, הכלב ימות, הפריץ ימות, משהו כבר יסתדר (מקווה שזה לא בוטה מדי להשתמש בסיפור הישן הזה בהקשר הזה... זו פשוט אלגוריה מצוינת לכל כך הרבה מצבים בחיים. אולי הצורך שלך בפרטיות בהקשר הזה "ימות", אולי רגישויות מסוימות שלך "ימותו" כך שתוכלי לדבר בקלות וטבעיות על משהו שכרגע הוא טאבו מוחלט אצלך... לכי תדעי)
ג. אם הנושא יישאר רגיש - תמיד את יכולה להטיל וטו. "אני לא רוצה להיפגש עם המטפלת הזאת בקונטקסט הזה, כי כבר עשיתי אתה עבודה רגשית אישית וזה לא מתאים". לא מתאים. הגעת לגבול אישי שלך. נקודה. כן, לגיטימי.

הי,
ממש תודה שאתן מלוות אותי
זה נותן לי כוח
@}

החלק המדהים, מבחינתי, היה
שהתקשרתי אליה בקלילות כזו, וקבעתי
זה לא הרגיש לי כמו להזיז סלעים
אבל רק המחשבה על לנסות להתקשר למישהי שאי לא מכירה - מעבירה בי צמרמורת בכל הגוף
אז זה לא מתאים לי עכשיו
יאלה

עוד שאלה קטנטונת שאני מתחבטת בה:
האם להציג את זה 'אני מודעת שיש נושאים מרכזיים יותר בחיי שצריכים שאדבר עליהם, אך אני רוצה להתחיל כרגע באמא שלי'
או להגיד 'באתי כדי שנדבר על אמא שלי, בלה בלה בלה'
ונושאים אחרים, אם ארצה לעלות כשארצה לעלות, יעלו בעיתם?

למה הדילמה,
כי מצד אחד כן חשוב לי שיובן שזה לא בדיוק ה אישויו מבחינתי
מצד שני, אם אני רוצה לבדוק, וגם בכלל אם אני מקדישה לכך ת'זמן, עדיף להתמקד בנושא עליו מדברים, לא?

מה ניראה לכן?

גם לי היו כמה נקודות לכתוב עליהן, וגם אני החלטתי לוותר.
וגם בחוויה שלי זה מאותת מאוד חזק לטובת המטפלת שאת כבר מכירה ויש לך אמון בה ולא צריכה לבדוק אותה.
ההבדל היחידי הוא שלי קל יותר כשיש ביטחון. אני לא ממש מוצלחת בלסמוך על זה שבעתיד זה איכשהו יסתדר בחלק מהמקרים. אז אני בהקשר הזה הייתי קובעת עכשיו. מודיעה שהחלטתי ללכת אליה לטיפול ולכן הייתי מטילה את הוטו שלי בהקשר הזה עכשיו ומיד. או מודיעה לקרובות המשפחה שלא מתאים לי להמשיך בקבוצה, או לוודא עם המטפלת שהיא לא תזכיר כלום כלום כלום עלייך אם קרובות המשפחה יבואו אליה לקבוצה, או לא יודעת בדיוק מה. אבל מראש. אחרת זה היה ממשיך להטריד אותי ולא נותן לי מנוח.

מה ניראה לכן?
מתוך חוסר הניסיון שלי, לא הייתי ממהרת לשום מקום. גם כי אני לא חושבת ש{{}}ה{{}}אישו יכול בכלל להיות אדם אחר, וגם כי אמון זה דבר שצריך לרכוש, ואני בעד לתת לדברים ללכת בקצב שלהם. קצב מהיר משכדאי לא יוביל לדברים טובים (אולי אני סוף כל סוף אכתוב על זה בדף כוח פיזי באופן טבעי ).

יו, איזה מדהים!!!! בהצלחה!!!!!

תיכף אשוב

סליחה מאוד יקרה. אני רואה שלא אוכל להמשיך הערב. שמחה ממש בשבילך

אני לא מספיק בפוקוס אז אכתוב לך רק קצת: לגבי השאלה - התשובה שלי בשביל עצמי כאשר זאת אני שם, תהיה תמיד האפשרות הראשונה.
למה? גם כי אם אני רוצה שיבינו אותי במדוייק, אני משתדלת להגיד את עצמי במדוייק. מכירה נגיד מצבים שבהם את אומרת משהו, ומקבלת אמפתיה ממש רגישה אבל בצורה שמרגישה כמו סוג של עודפות, שמתחשק כזה להגיד כן זה באמת היה ככה אבל הי זה לא עד כדי כך? בטיפול, אני לא אוהבת שזה קורה לי. אז אני מעדיפה לתת למטפלת צ'אנס באופן הכי מדוייק שמתאפשר לי. להסביר לא רק את הנושא שעליו אני מדברת אלא גם את המסגרת, לאיזה סוג של יחס אני זקוקה. בשבילי באופן אישי, נוח יותר להגיד את זה עוד יותר חד: זה לא הנושא הכי עיקרי שבשבילו באתי, אבל אני מרגישה שלא נוח לי להתחיל ישר עם הדברים העמוקים יותר, וגם זה נושא חשוב בשבילי.
גם טבעי שמטפלת תשאל בפגישה ראשונה בשביל מה באת, מהי המטרה. לא תמיד זה קורה אבל הרבה פעמים כן. ואם יהיה לך בראש שמותר לך להגיד שאת מעדיפה להתחיל מסביב ולא מהפואנטה - אז זה יהיה לך מותר. (-:
וזה מביא לנקודה השנייה - היותר מרכזית מבחינתי - כשאני מצליחה לדייק את מה שאני רוצה להגיד לעולם, אז אני.. יותר בתוך עצמי, יותר בהירה פנימה והחוצה, יותר מקבלת את מה שאני זקוקה לו.
בשפה הברסלבית שהייתי מדברת פעם אפשר לקרוא לזה לדבר על הנקודה השייכת לליבו בעת הזאת. כאילו, להביא החוצה את מה שרלבנטי עכשיו ברגע זה, גם אם זה לאו דווקא מה שתכננתי.
לימדו אותי לעשות את זה בטיפול כמה מטפלות שונות טובות (לא כולן ברסלביות, לא כולן דתיות.. אבל הנקודה היתה אותה נקודה). (במקור זה על דיבורים בהתבודדות (-: ).

שיהיה בכייף וטוב ממש. (-:

הייתי
חזרתי
הרגשתי ממש טוב

כל דקה של הכנה, כל בדל של שיחה, כל משפט שהעליתן כאן: לב שומע, שקופה א ו תמרוש רוש בא לידי ביטוי

הייתי מאוד (יחסית, כן?) רגועה, בטוחה בעצמי, ועם זאת זהירה
כשהיא ניסתה טיפה להעמיק הבהרתי שאני לא מרגישה מוכנה כרגע
ואני מברכת על כך
היה חשוב לי לצאת מהדלת בפעם הראשונה בדיוק כמו שניכנסתי
בלי סצינות ובלי דמעות

אני מניחה שזה יוכל להגיע אחר כך, אך זה ממש לא התאים לי עכשיו

על פניו זו ניראית תשובה טובה בעבורי לנקודה הזו בזמן
אמשיך להיות ערנית ולשתף אתכן...

עכשיו האתגר הוא למצוא טכנית את הזמן לכך, אחת לשבוע
עם הפיצקית שלי, זה ממש מבצע
שוקלת כמה זה חמור לדחוף זאת על חשבון זמן העבודה
אם הייתי צריכה לראות רופא לא הייתי יוצאת לשעה-שעה וחצי?
אבל לצאת ולחזור לעבודה נשמע מ...מחניק מידי
כאילו
אם אני רוצה לעבוד עם עצמי אני צריכה לפנות טיפטיפה יותר מרחב
דילמה

איזה יופי!!!

היי,
ועדיין: מזל טוב לי
צעד ע-נ-ק בשבילי לקראת מסוגלות בקבלת עזרה, מוכנות להסתייע
ועוד הרבה דברים יפים שמוזמנים לחיי לאור הנכונות להשקיע בעצמי
מזל טוב לי!!

מבינה מאוד מאוד מאוד את הצורך במרחב.
אולי - קודם לדחוף ללו"ז ולהפוך את זה לעובדה קיימת ואחר כך לרווח מסביב?

לי יש צורך קיצוני במרחב לפני ואחרי ושמתי לב שהוא חזק יותר בהתחלות ונרגע אחר כך. ועולה שוב רק כשעולים נושאים טעונים במיוחד ובצורה רגועה יותר.

כי אני לא חושבת שהאישו יכול בכלל להיות אדם אחר

אישה במסע
קראתי את דבריך שוב ושוב ושוב
ובסוף נפל לי האסימון
אני חושבת שיש במשפט הזה הרבה חכמה פנימית
וספיציפית, הוא תרם לי גם בהבנה שלי עם עצמי ואת עצמי
קשה לי קצת להרחיב על כך, אבל ממש הפיל לי אסימון
מגריינת

תודה לך

הי לב שומע
תודה על התייחסותך וגם תודה על כל השיחה הזו
היית הדבר הכי מדוייק שיכולתי להזמין ברגעים הללו
ואני מאוד מעריכה זאת

_היי,
ועדיין: מזל טוב לי
צעד ע-נ-ק בשבילי לקראת מסוגלות בקבלת עזרה, מוכנות להסתייע
ועוד הרבה דברים יפים שמוזמנים לחיי לאור הנכונות להשקיע בעצמי
מזל טוב לי!!_
כל מילה, שמחה מאד בשבילך.

וואו, איזה יופי!!!!!!!!!!!!!!!!

_עכשיו האתגר הוא למצוא טכנית את הזמן לכך, אחת לשבוע
עם הפיצקית שלי, זה ממש מבצע
שוקלת כמה זה חמור לדחוף זאת על חשבון זמן העבודה
אם הייתי צריכה לראות רופא לא הייתי יוצאת לשעה-שעה וחצי?
אבל לצאת ולחזור לעבודה נשמע מ...מחניק מידי
כאילו
אם אני רוצה לעבוד עם עצמי אני צריכה לפנות טיפטיפה יותר מרחב_

מזדהה עם הדילמה.
לי אישית היה קשה ללכת לטיפול באמצע העבודה ואז לחזור לעבודה - אולי כשאני רגשית מאוד ורוצה זמן לעכל ולהרהר.
הייתי מעדיפה לצאת מהעבודה בסוף היום ואז ללכת הביתה - ובאידיאל, גם לגנוב עשר דקות לעצמי-נטו בין הטיפול לכניסה הביתה, או האיסוף של פיצקית.

אבל מה שעולה לי הכי חזק כרגע זו ההנחה הבסיסית שצריך לעשות את זה ברוטינה של פעם בשבוע, כל שבוע.
סליחה, מי אמר?
מי טוען שככה הכי יעיל?
מצטטת שוב את לארי לה-שאן (סרטן כנקודת מפנה), שתיאר מטופלת שלו שהודיעה לו חדמשמעית שלנסות לדחוף אותה לשבלונה של שעה-פעם-בשבוע זו מיטת סדום, ובדיוק ההיפך ממה שהוא מתיימר לעשות - לעזורלמטופלים שלו לגלות מה הכי מתאים להם. היא אמרה לו "אני אוהבת ללמוד דברים בצורה מרוכזת. תמיד הייתי כזאת. אז אם אתה רוצה שנעשה דברים באופן שמיטבי לי, אז זה יהיה ככה: ניפגש לתכנית טיפולים אינטנסיבית, חמש פגישות ברצף (כל יום), ואז אני אלך הביתה לעכל. ואז, כשאהאה מוכנה לזה, נעשה רצף נוסף. אל תתקשר אלי, אני אתקשר אליך. עכשיו, האם אתה מוכן לעשות את זה בדרך שלי, או לא?"
הוא למד ממנה הרבה, ומאותו רגע ניסה להגמיש את עצמו כדי להתאים לצרכי המטופלים.

אני אישית גיליתי, בהקשר של ללמוד מוסיקה ונגינה בכלי, שפעם בשבוע היה לחלוטין לא מתאים לי כילדה כי זה היה פחות מדי אינטנסיבי, והייתי הולכת לאיבוד משיעור לשעור, ומה שהתאים לי היה קייטנת מוסיקה עם שיעור כל יום, וכמבוגרת פעם בשבוע זה הרבה יותר מדי אינטנסיבי, והמינון הנכון בשבילי הוא פעם בשבועיים לכל היותר.

בקיצור, שווה לך לבדוק את סוגיית הפגישות בראש פתוח מה מתאים לך? מה יעבוד? מה אינטנסיבי מספיק אבל לא מדי? האם מרווחים קבועים בין הפגישות ישרתו אותך, או דווקא צבירי פגישות עם הפסקות יותר ארוכות ביניהן?
כמובן, גם למטפלת שלך יהיו מגבלות זמן שצריך לתמרן אתן.
בהצלחה!!!

אני אחרי פגישה שניה שהתקיימה הבוקר, אחרי אקרובטיקה לא קטנה
בסך הכל אני חושבת שזה היה צעד נכון בזמן הנכון.

אני מגיעה לשיחות הללו טעונה בתובנות שליקטתי אי פה ואי שם,
ובמסגרתן אני מצליחה, סופסוף, לראות את עצמי כתמונה שלמה,
להבין את ההקשרים
ולהישיר לעצמי מבט כנה.

בעיקר אני אוהבת את הגישה שלי לטיפול הזה, שנובעת בעיקר מהעובדה שאני מקבלת פה הרבה תמיכה מסביב:
אני מגיעה עם הרבה אמון, אבל גם הרבה...
רצון בשליטה? אחריות לתהליך? הרגשה שאני רוצה את המושכות ביידים שלי?

לא בטוחה איך להגדיר, אבל במציאות זה מרגיש כמו: תני ליד, כדי שארגיש יותר בטוחה במה שאני עושה,
אבל... בבקשה, אל תפריעי לי בדרך, בדרכי שלי. כן, זו שאני צריכה לעבור בעצמי.

אני חושבת שיכול להיות שיש מקומות אפלים בתוכי שבעתיד ארצה אולי להכניס לשם מישהי, לביקור
אבל בינתיים אני בקושי מעיזה להיכנס לשם בעצמי, ואני ממש לא זקוקה שם לחברה.

אז, כשהי הציעה לי לדבר עם הילדה הקטנה שבתוכי, ולענות לה על השאלות שלה
פשוט לקחתי 2 דקות, שתקתי, חשבתי,
ואז, אמרתי: OK, הבנתי. אני רוצה לדבר איתה בעצמי, בלי תיווך
אני אנסה ואחר כך אולי נדבר על זה, איך היה
אבל, הייתי כל כך שמחה עם עצמי
כי מצד אחד זה ממש אחלה רעיון לדבר איתה, עם הילדה הקטנה הזו שבתוכי
ופתאום אני מבינה שיש לנו כל כך הרבה על מה לדבר
אבל...
מצד שני - כרגע, זה ניראה לי כל כך לא מתאים לעשות זאת בנוכחות מישהי אחרת
אז פשוט... המשכתי
בלי להתפתל,
בלי לאלץ את עצמי לעשות משהו שאני מרגישה איתו לא בנוח בגלל שאני במסגרת של טיפול
בלי להתקפל
בלי להתבלבל
פשוט להקשיב, לקבל
ולהמשיך הלאה...

ממש קשה לי לתאר במילים כמה הייתי מופתעת מעצמי
כאילו עמדתי מאחורי, ואחרי התגובה הכי-מדויקת-שיכולתי
שרקתי לי וווואואוואואווו

אני חושבת, שבין השאר, זו היתה הגנה של אני של היום על הילדה הקטנה שבתוכי
כאילו אמרתי: אני רוצה לדבר איתה, אבל באופן פרטי
קצת כמו אם ששומעת על קושי של ביתה, ואומרת 'אני רוצה לדבר איתה על זה בפרטיות'

לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי
אבל באיזשהו מקום זה דיבור שלי כמבוגר היום אל הילדה שבתוכי
אבל בעדינות
בהכלה
בהבנה
בלי להאיץ

בנחת

ברגע שהיא הציעה לי לדבר עם הילדה שבתוכי, האינסטינקט הראושיני שלי הוא, איך לא? פשוט לענות
מה פירוש? שאלו אותי שאלה, אז אני צריכה לענות תשובה
ואז, בשבריר שניה לפני שפתחתי ת'פה
אמרתי לעצמי, ככה, במילים שלה: חליק, אז שאלו אותך שאלה.
מה זה אומר?
כלום.
יש לך אופציה לענות, אם בא לך
יש לך אופציה לשתוק, אם מתאים לך
ויש לך אופציה... פשוט להודות, על השאלה, ולהמשיך איתה במקום אחר
זו זכותך
את בעלת הבית כאן
מה שבא לך
מה שטוב לך
הכל אפשרי
אין רק דרך אחת

אוווההההה,
כמה זה שונה מדפוסי ההתנהגות המובנים שלי, אוי כמה
וכמה ברכה זה מביא,
איזו תחושת רווחה!!!
אני לא חייבת!!!!
רק מה שבא לי!!!!

בעיקר נחת

זה מה שאני מזמינה לחי היומיום שלי בתקופה הקרובה
אולי בשנה המתחדשת ובאה (חודש אלול, וגם יומולדת שלי!!!)

ובהקשר לכך כתבתי לעצמי כמה שורות,
ואי מאוד מתרגשת לשתף אותן כאן
אז אם ראית, קראת, שמעת,
אשמח לאות שביקרת
@}

אמא שלי
אני יודעת
שאהבת אותי, ושאת אוהבת
אבל... אני רציתי
שתאהבי אותי... בדרך קצת אחרת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מרגש!
מאחלת לך הרבה נחת

וואו, לא יודעת למה להגיב קודם,
רציתי להגיב על הפגישה, ונתקלתי בשיר היפה שלך שהשאיר אותי בלי מילים.

התרגשתי מהפגישה שלך , ומההגנה, אני מבינה את זה כל כך בעומק , את ההגנה הזו על הילדה שבפנים,
שלא חייבת לענות ,לא חייבת לרצות, לא חייבת לשתף פעולה, דואגת קודם כל ואחרי הכל לעצמה.
וזה מדהים בעיני להתחיל ככה טיפול, כל כך מדויק ומכוון. בטוחה שזה יקל עלייך מאד מאד.
ויחסוך לך הרבה הרבה בלגנים של התחלה. שלפחות לי היו עד שהגעתי לנקודה הזו.

והשיר...
השאיר אותי בלי שום מילים.

_אז היום, אני עומדת הכן
משחררת אתכן

כל האמהות - לדרככן_

וואו. פשוט וואו .
הכי שמחה בשבילך שאפשר @}

כל מילה!

פשוט כל מילה.
וואו. תענוג אתך. מדהימה אחת.
לוקחת כל הזדמנות לצמוח בשתי הידיים, ומעיפה את עצמך קדימה בקלילות של עפיפון.
(כן, אני יודעת שמבפנים זה לא נראה ככה. לא תמיד. אבל מבחוץ רואים את מהירות הטיסה)

לא יודעת אם אני מצליחה להסביר את עצמי
ועוד איך מצליחה. בצלילות, בריש גלי, בראש זקוף, ביד רכה, אוהבת ועדינה.


_ציתי שתכיני לי סנדביץ' עם חביתה
ושתעשי לי לפעמים מקום במיטה
במקום זאת העפת אותי בבעיטה
ואני הרגשתי ממוסכנת, מרוטה_
נמחץ לי הלב.
כל כך נכון. כל כך מדויק.

ודרך אגב, פרטיות פרטיות, אבל הילדה הקטנה שלי כבר טסה על גלי האתר כדי לנהל שיחת נפש עם הילדה שלך. היא בדרך. יצאה לפני כמה דקות.
(())

אבל הילדה הקטנה שלי כבר טסה על גלי האתר כדי לנהל שיחת נפש עם הילדה שלך
קיבלתי אותה
בחיוך ענק
ובדמעות


תודה
@}

איזה כיף לקרוא אותך! ואיזה כיף לשמוע על הרשות לעצמך, ועל הרשות לאמא שלך, ועל רגעים של נחת...

קרן יקרה חשבתי עליך בימים האחרונים לא ראיתי את שמך פה לאחרונה @}

בתוכי חיה לה מפצת
איומה
נוראית
התפקיד שלה הוא להצמית
להפחיד אותי פעם אחר פעם
גם כשהטוב ביותר כבר קורה
להצמיד אותי לאנשים
שלהתרחק מהם זה בבחינת ההכרח שלא יגונה
להראות לי את האופל הנעדר והחסר
גם כשיש שפע וצריך ממש לברר

מפלצנות
אני מפטרת אותך
אני מבינה שכוונותיך, במקור, טובות
ושהגישה הזו נועדה להגנות

אבל איך אישה במסע אומרת תמיד?
כוונות לא משנות

אני שולחת אותך לדרכך, ומבקשת
אל נא תידפקי יותר על דלתי
עזבי
הפסיקי לחנך אותי
אל נא תהיי לי לפטרונה אני מסתדרת

ואני מתחייבת מול עצמי לשוב ולפטר אותך
שוב ושוב ושוב
גם את תחזרי
גם אם תתחפשי
אני מיומנת
אני כבר יודעת זהות אותך
להתבונן
ו... להשליך
אני לא זקוקה לך יותר
ביי ביי

הדף הזה משמש, בין היתר, גם כיומן מיגרנה
מהבוקר אני בהתקף מטורף
משהו פסיכי
בקושי זוחל החוצה מהמיטה

ובדיוק התכוונתי לקבוע פגישה נוספת עם המטפלת הריגשית

לעשה זה ניראה שאני צריכה משהו יותר מתאים למיגרנה, טכני, פיזי,
להניח רגע לקשר שלה, אם ישנו, לפן הרגשי.

מה שאני הכי צריכה, זה ללמוד לשחרר את הלחץ.

גם שנה שעברה הסחרחורות החלו בתקופה זו של השנה.
אני שמה לב למחזוריות ויכולה להניח מאיפה היא נובעת
רק לא יודעת איך לטפל בה

מה הטיפול הכי מתאים למיגרנה?
אולי מגע שמשלב גם רגש?
מישהי מכירה מטפלת בירושלים?

כמעט שבוע להתקף הזה
התרגלתי לתפקד עם פרופלו מעל הראש
אני יושבת בעבודה
מנסה להתרכז במה ששואלים אותי
ולענות
וכל העת הפרופלו מרחף
על ראשי
על עיני
איייי

זה מתיש

לא יודעת מה לעשות עם זה
לא יודעת מה לעשות איתי
בינתיים מקווה לטוב
זה עוד לא עזר, בטח יעזור...

איי, נשמע מתיש
אין לי שום טיפ, רק חיבוק

יקירה, אהובה. חושבת עלייך. מחזיקה.
((-))(())

חבצלת מדהימה
קראתי כל מילה


בא לי עכשיו לבכות
הרגע הזה
מזמינה אלי את כל הריפוד שבעולם שאפשר לחלום עליו

ואגב, אני תמיד שרה לאודי לפני שהיא נרדמת
זו תרפיה מדהימה בשבילי
כמה דקות של התמסרות לנשמה ולמה שבא מבפנים

לא מזמן מישהי הציעה לי לשים לה יוטיוב כדי להקל עליה להירדם
היא אמרה לי 'תחפשי, יש רצועות שלמות להרדמה'
שתקתי, הסתכלתי אליה, אבל איכשהו לא יצא לי מהגרון 'אני שרה לה, למה יוטיוב????'

איכשהו מרגיש לי שמאז שהתחלת לפטפט על זה שאת שרה לזקנים אני לאט לאט מקבל מוטיבציה מול עצמי
אין סיכוי שמישהי תציע לי עכשיו לשים יוטיוב כדי להרדים את התינוקות ואני רק אשתוק

זה באמת יפה הדרך בה את עושה את העולם יפה יותר

הלב שלי נמחץ
מכובדן של אבנים
מפויחות מעמל יומן
ומלהט השנים ................................................................................

המוח מתקפד
מאבק המחרשה
והדד ליין מתקרב
למה את מחשה? ................................................................................

משותקת
עומדת ללא נוע
מחבקת את עצמי
מלטפת, מעודדת
ועדיין
לא מצליחה להתקדם לעברי ................................................................................

זה לא שאת הולכם לעברך
את פוסעת אך ורק למענם
ואין לך כבר דלק
זמנך תם

את יודעת, כתבתי שיר עם מסר דומה בגיל 15-17.
מתוך עומק תהום של יאוש וחוסר תוחלת.
אני מחבקת אותך.
מזכירה שיש אור בקצה המנהרה.
שוב חיבוק.

_ואין לך כבר דלק
זמנך תם_

משום מה המילים האלה, שבאמת על פניו אומרות מבוי סתום, מילאו אותי באופטימיות.
תחושת מבוי סתום הרבה פעמים באה בדיוק לפני שינוי כיוון ופתיחה של רובד חדש, עולם חדש, דרך חדשה. תקווה חדשה.
תזכרי שאחרי כל "מוות" יש לידה מחדש.
מחזיקה לך אצבעות בזמן המעבר.

כן, כן, כן
באה בדיוק לפני שינוי כיוון ופתיחה של רובד חדש, עולם חדש, דרך חדשה. תקווה חדשה
העבודה החדשה כבר בפתח
אני סיימתי את תפקידי במקום הזה
נשאר רק הרובד הטכני: להודיע, לסגור, לסיים

ו...להתחיל פרק חדש
אני כבר די ברורה שזה קורה,
עוד יומ-יומיים יותר לפרסום
בינתיים נושמת עמוק... וממשיכה בטירוף
זה קל יותר עם הידיעה שזה כבר הסוף...

איך הרגשת???

לא הרגשתי. קראתי מה שכתבת...

אויש,
דברים מסתבכים לפעמים...

כבר הבנתי (האמת שכמעט לפני שנה, אבל לקח לי זמן להתבשל עם זה...) שאני לא ממשיכה במקום העבודה הזה
ציירתי לעצמי תרשים של האפשרויות העומדות בפני
רעתי מפחד
הזהירו אותי שיהיה קשה

ופתאום, בקלות יחסית, מצאתי עבודה ממש ממש נחמדה, בתנאים נחמדים, אחת האופציות הטובות שרציתי ולא ידעתי איך להתקדם לעברן...
כבר דיברתי עם הבוס אצלנו, והסכמנו שנסכם פרטים טכניים בשבוע הבא.
כבר פגשתי את הבוס שם, ומאוד התרשמתי ממנו

ובאמצע מגיע הביג בוס ומציע קידום שהובטח ממזמן, הסברתי שלא רלוונטי ושיחררתי את זה

ועכשיו, פתאום הצעת עבודה אחרת לגמרי, לקוח שמבקש אותי מהבוס, אין ספק שאני מוחמאת, מדובר בסגנון שונה, וגם עניינים טכניים שאני לא יודעת איך לשקול
קשה לי להשוות בין האופציות, כי כולן טובות ומפתות, בהיבטים מסויימים, וקשות ובלתי אפשריות בעבורי אישית, בהיבטים אחרים

צריכה מישהי, לא וירטואלית, להתייעצות מעמיקה מכל הכיוונים
אפשרי בתשלום
בשום אופן לא לפי שעה כי אני אתחרפן

מבקשת מאלוקים שיראה לי את הדרך,
ואם יש מישהי ירושלמית, לא וירטואלית, שמוכנה להקשיב לכל ההבטים, שתצביע
עכשיו

ופתאום, בקלות יחסית
יש פתגם בעברית - או בצורת, או שטפון. נשמע מתאים בהקשר הנוכחי.

_ואם יש מישהי ירושלמית, לא וירטואלית, שמוכנה להקשיב לכל ההבטים, שתצביע
עכשיו_
אני קרובה מאוד לירושלים.
מוכנה להקשיב בשמחה (-:
(אני לא אשת מקצוע, סתם אשה...)

אם את רוצה כתבי לי בדף הבית או פה ונמצא דרך להעביר מספר טלפון (אני מעדיפה לא לכתוב אותו פה).

גם אני באיזור (ומגיעה לירושלים במהלך השבוע) , את מוזמנת לי לכתוב לי למייל כדי שנחליף פרטים, יש בראש דף הבית שלי

<פרח בית>

כשאתן מגיבות ככה בא לי לחזור לגור בירושלים.

קרן שמש צהובה יקרה,
הצהובון מעל אומר: קחי נשימה עמוקה ושאפי את החיים אל קרבך, עכשיו!
בהצלחה רבה בפתיחת הפלונטר.
חיבוק גדול שלוח לך!

חוזרת לעדכונים קצרים:

התלבטות עדיין בעינה, אבל משהו בתוכי נרגע
סומכת על המצאיות שיהיה בסדר, בכל דרך שיהיה
משהו בתוכי רגוע.
הקרירה שלי בסדר
למרות שאני לא יודעת איך בדיוק לצייר מעכשיו את המסלול, אבל אני מאמינה שאני בדרך הנכונה
ואני סומכת שבסוף אצליח לייצר מכל הניסיון זה איזושהי דרך רבת משמעות
רק שלא רואים את כולה מהתחלה...

תודה לכן, פרח בית ו אמא של מוש על ההתייצבות לצידי
היא נתנה לי הרבה כוח
טכנית, לא הצלחתי לממש, אבל אני שומרת לעצמי את הזכות...

היום קצת הייתי מטורללת: היתה צפויה פגישה חשובה, ואני לא כל כך מרגישה טוב (אף סתום, גרון דואב)
זה די הסוף של תקופת הלחץ והגוף אומר את שלו
חשבתי לעבוד מהבית עד לפגישה, ולצאת לקראת צהריים
ומחר להיות בחופש

פתאום, שינוי בתכניות: נקבעה לי ישיבה למחר בבוקר, והישיבה שהיתה אמור להיות היום בצהריים נדחתה למחר גם היא
מממ... זה אומר שאין לי חופש מחר אבל למעשה יש לי חופש היום. אבל אני עובדת, למה?

ובדיוק ברגע הזה התחלתי לשיר לעצמי ולרקוד
כמו מטורללת, אמיתית
אחר כך הדלקתי קצת יוטיוב והשתוללתי כמו שלא רקדתי מגיל 16, ממש

ופתאום, רגע לפני סוף השיר
התפרצתי בבכי נוראי, מטלטל, מייסר
הגעגוע לאבא שלי וכל מה שמסביב הציף בטירוף כואב
אתמול מישהי העירה לי הערה וגם היתה שיחה קשה עם אחותי שהדחקתי

וכל הזמן הזה, אני מטלטלת בין הרצון להשליט על עצמי את המשמעת העצמית הידועה לשמצה, להחזיר את עצמי בכוך לעבודה
או 'לנצל' את היום הזה למשהו משמעות אחר
וממש בכוח-בכוח-בכוח עצרתי את עצמי, וביקשתי, בעדינות, רשות, פשוט, לזרום

עם השירה, והריקוד, והבכי

לאט לאט נרגעתי על הספה, ואחר עוד התפרקדתי עם התמונה של אבא שלי
ודיברנו לנו קצת
בכאב
בריחוק
האהבה
בגעגוע

כל כך הרבה געגוע

אני כל כך גאה בעצמי על כל מה שהיה שם
בעצמי לא מאמינה שפשוט עשיתי את זה
הרשיתי לעצמי לא להיות אשת-המשרד-המעונבת לשעה קלה
ואז התגליתי בה אני, כפי שאני
וזה היה---
אין לי מילה

חושבת שלא במיקרה זה קרה אחרי הדברים שכתבה בשמת א אמש והבוקר
ממש שמעתי את עצמי אומרת לעצמי, תוך כדי התלבטות האם לתת לגל הזה לשטוף אותי, או להתנגד:
'אם מישהי שאת מכירה היתה נתונה בסערת רגשות כזו, היית מעודדת אותה לרקוד? היית מרשה לה לבכות? אז למה לך לא? תני לך כתף...'

וזה קשה, ומשחרר
ותוך כדי אני עדיין מלא שיפוטיות כלפי עצמי (למה את מבזבזת את הזמן?) ועדיין שמחה על מה שאני עושה (איזה שימוש ראוי יותר לזמן יש, מלחיות, כפשוטו?)

אני המומה מעוצמת החויה
ומודה לכל הנשים המדהימות פה שמראות לי, לאט לאט את הדרך

אני כל כך מקווה שבעתיד אוכל להרשות לעצמי לחיות, בלי להתנצל
לרקוד, כי בא לי, בלי להתבייש
לבכות כי בא לי, בלי לנסות להפסיק
בלי להתווכח
בלי לרצות
בלי ליישר

פשוט
להיות, לחיות, להתהוות