_{דף בית אישי}

עייפתי מרוח האתר.
שלום לכולכם, ותודה על הדגים.

הי רונ צ'ה
תגידי, השתגעת?
באתי להגיד לך כמה מילים ומצאתי את ההודעה המשונה הזו....
רציתי לומר לך שככה זה בחיים, ואנשים צריכים לפעמים להתבגר ולמרבה הצער, לא כולם יצליחו לעשות את זה בתקופת חיים אחת... אל תיקחי ללב.
את נהדרת ואני אשמח כל כך שתמשיכי לכתוב מהגיגייך החכמים.
וחוץ מזה, מה שלומך? אשמח מאוד לשמוע על לימודייך ואיך הולך..

רק עכשיו ראיתי גם את ההודעה שלך אצלי...
כן אני מסכימה עם מה שכתבת, אבל באמת מה שרואים משם לא רואים מכאן.
את יודעת, אני מנסה עכשיו לכתוב ספר שמבוסס על הבלוג שלי וזה כל כך מעניין עבורי לראות איך ראיתי דברים לפני כמה שנים ואיך ההסתכלות שלי השתנתה עם השנים ואני בטוחה שעוד תשתנה, כי כל חוויה קצת משנה אותי, ומכל לידה לומדים קצת, ופתאום כשיש ילדים הפרופורציות משתנות ומבינים דברים אחרת, ונעשים פחות קיצוניים, ובדברים אחרים - דווקא יותר קיצוניים.
אני יודעת שיש כאלו שיקראו את זה ויאשימו את המערכת ששטפה לי את המוח, אבל אני מקווה שזה לא המצב אלא שאני פשוט מבינה דברים אחרת. למשל, יש לי אלרגיה קשה למושג "המדרון החלק של ההתערבות" אני מבינה היום שאין דבר כזה אלא יש מציאות ויש אישה, שזה הגוף שלה והלידה שלה, ויש סיכונים וסיכויים ויש לה אחריות על כל בחירה. רוב הנשים לא רוצות לקחת את האחריות מצד אחד ומצד שני כועסות על הבחירות של המערכת או על ההמלצות של הרופאים.
היתה לנו אישה לפני כמה שבועות שאושפזה בגלל מיעוט מים קשה בשבוע מוקדם יחסית לצורך השראת לידה. היא כל הזמן טענה שהיא ממש לא צריכה להיות שם, והרופא אמר לה שהדלת פתוחה ומבחינתו היא אכן לא חייבת להסכים לזירוז, שזו רק המלצה שלנו ושתבין שיש בכך סיכון, אמנם קטן אבל יש. היא צעקה עליו שאם היא רוצה ללכת אז נחייב אותה לחתום על סירוב אשפוז וכל זה, והוא אמר לה שמבחינתו היא גם לא חייבת לחתום על זה אלא פשוט יכולה ללכת, אבל כמובן שהיא לא הלכה, כי זה דבר אחד להתלונן כל הזמן ודבר שני באמת לקחת אחריות על הבחירות שלך.
אנשים לא מבינים שברוב הפעמים הסיכונים שאנחנו מדברים עליהם הם קטנים מאוד - 1 למאה או 2 לאלף (נגיד במקרה של קרע של הרחם, או שאיפת מיקוניום או מיעוט מים וכו'), ושאנחנו כמערכת לא יכולים להתעלם מן הסיכויים הללו ולהגיד שהם לא קיימים. ברור גם שב-99% מן המקרים לא יקרה כלום והנשים יגידו - אתם רואים, סתם הלחצתם אותי והנה לא קרה כלום. ברור שלא קרה כלום, הסיכוי שיקרה משהו היה קטן מלכתחילה, אבל זה לא אומר שלא היה סיכון. נראה לי נכון יותר שהאישה תחליט אם היא רוצה לקחת את הסיכון הזה או לא כי אלו החיים שלה ולא שלנו. קל יותר לקחת סיכון לגבי עצמך לעומת לגבי מישהו אחר...
אני לא אומרת שהמערכת נפלאה או מושלמת. יש בה הרבה בעיות ואולי העיקרית היא העובדה שבחלק גדול מן המקרים לא מיידעים היטב את הנשים לגבי הסיכונים והאפשרויות והזכויות...

טוב, באה אלי חברה עכשיו אז אשמח להמשיך את השיחה מתישהו...

אני מוחה בתוקף על העלמותך מהאתר, דוקא כשחזרתי!

אז תביאי מייל או איזושהי דרך ליצור איתך קשר!

יש לי הצעה: אולי תפתחי גם בלוג ויהיה לכולם כיף לקרוא אותך?

לדעתי את כותבת דווקא יפה מאוד. אני בכול מקרה מאוד נהנית לקרוא אותך.

אבל גם לקרוא את הסיפור לידה יהיה נחמד

לידה טובה וחופשה נעימה.

מה שלומך?

היי
דבר ראשון מזל טוב! שפע חלב ונחת.
שלומך אחרי לידה כלומר??
את המתלבטת אם לפרסם זה אומר שכתבת את סיפור הלידה? אם כן, כבר טוב.