ניתן לקרוא עוד פרטים על האקדמיה "פה" www.makom.org.il ו פה

לפני שלושה חודשים התחלתי ללמוד במסגרת לבני נוער ברוח אחרת - אקדמיה דיאלוגית שהקים דני לסרי. אנחנו מגיעים לאקדמיה ביומי ראשון בבוקר, ועוזבים בימי שני בצהרים (כולל לינה).
הרעיון של האקדמיה הדיאלוגית, הוא שבני נוער יכולים לקחת אחריות על החיים שלהם, ועם זאת הם עדיין זקוקים לתמיכה וסביבה אוהדת.

באקדמיה הדיאלוגית התלמידים ואנשי הצוות, מבשלים יחד, אוכלים יחד, ישנים יחד, לומדים יחד וכו'. בימי ראשון בערב, יש שיעור שעושה איש מקצוע, בכל פעם בנושא אחר. בדרך כלל יש גם שיעור של אחד מאנשי הצוות. בימי שני יש קבוצת תמיכה, בה אנחנו משוחחים על מה שמעסיק אותנו או מציק לנו. במהלך היומיים יש שיחות אישיות עם אחד מאנשי הצוות.
בכל יום ראשון בבוקר בוחרים אחד מהתלמידים או מאנשי הצוות להיות אחראי על סדר היומיים. כל אחד אומר מה חשוב לו שיהיה ביומיים, והאחראי מסדר את סדר היום שלנו איך שהוא רוצה על פי סגנונו, לפי כך יש כמה דברים קבועים, וכל השאר משתנה.

בשבוע הראשון ללימודים יונתן, אחד מאנשי הצוות, עשה שיעור על בקמינסטר פולר, ממציא המבנה הגיאודזי. השיעור, כך הסתבר לנו, היה הקדמה לבנית מבנה גיאודזי מבמבוקים. כרגע הוא עדיין לא עומד כי החלטנו שאנחנו מתמקדים בבניית גג למטבח שנמצא במרפסת.

כרגע אנחנו מעט תלמידים, מי שמכיר בני נוער שעשויים להתעניין, מוזמן להפנות אותם לכאן, וגם לתת את הדואל שלי: [email protected]

יש לי גישה לאינטרנט רק בסופי שבוע, אז אכנס לפה עוד פעם רק ביום חמישי, שישי או שבת.
אשמח אם תשאלו שאלות,
נגה

מה דעתך על האקדמיה הדיאלוגית כעת, נגה ?

מה דעתי?
לא גיבשתי דעה... אני יודעת שאני נהנית שם, שכיף לי שם.
גיבשתי הסבר לאנשים ששואלים מה זה. דעה? אני לא טובה בדעות...
אתה מוכן לפרט את השאלה?

נגה

אם כיף לך, אז זה בסדר, נגה.
העיקר שכיף.
ו . . . תודה על התשובה.

דוד,
תודה לך, שהחיית את הדף...
(הוא עדיין חצי מת ועוד מעט יהיה גוסס כפי שהיה קודם...)

אולי תהיי מוכנה לספר "קצת" על החוויות שלך ב"אקדמיה" ?

לגבי מתותו של הדף (בסדר, אין מלה כזאת, עד כמה שידוע לי, אבל היא הולמת את הצרכים כרגע): נגה, צריך לזכור שרוב הגולשים באתר הם הורים לילדים קטנים, ולא כל כך פוגשים בני נוער. אולי במשפחה המורחבת, או במסגרת המקצוע שלהם -- למי שיש מקצוע רלוונטי.
אחר כך, צריך לזכור שרוב בני הנוער נמצאים במסגרות החינוך הרגילות. אני מתקשה להעלות על הדעת הורים ומורים במסגרות האלה שיסכימו להיעדרות קבועה יומיים בשבוע מן הלימודים (שעוד כרוכה בתשלום, מן הסתם. או אולי לא?), בעיקר בשנות חטיבת הביניים והתיכון. אני בטוחה שיש בני נוער שיסכימו, ואף יתלהבו, אבל לא שואלים אותם.
כך שאם קהל היעד של האקדמיה הדיאלוגית הוא ילדי החינוך הביתי/החופשי -- לא בכוונה, אבל מכורח המציאות -- אז לצערנו פוטנציאל ההתרחבות שלכם הוא לא כל כך גדול.
אז הנה שאלות, להתחלה: מאין מגיעים תלמידי האקדמיה הדיאלוגית? מהם עיסוקיהם בשאר השבוע? האם יש בהם כאלה שמגיעים ממסגרות החינוך ה"רגילות"? האם כולם מגיעים לכל המפגשים? מה גורם לבני הנוער להצטרף למפגשים? האם ישנם כאלה שהיו ועזבו, ואם כן למה?
>אחר כך בטח יהיו עוד שאלות<

אני אשמח לקבל הסבר סבלני בקשר למושג "מבנה גיאודזי".

בבקשה: http://www.cjfearnley.com/fuller-faq-4.html
והנה תמונות: http://www.bfi.org/domes/[po]geodesic domes slide2[/po].htm

חביבי !! – בעצם חביבתי !!
כמה את זריזה, יונת !!

למען חיותו של דף זה....
אתיחס לעניין אחד שהעלת - סמדר.

נראה לי שיש הרבה בני נוער שלא מרוצים במקומם וכן יש להם אפשרות להשפיע על חייהם. יש את אלו שההורים שלהם יסכימו להקשיב להם, ויש את אלו שההורים כבר התיאשו מהם, וכל דבר שהם יבחרו יהיה יותר טוב בעיני הוריהם ממה שהם עושים עכשיו - "כלום".

אז אני מניחה שיש פוטנציאל התרחבות לאדמיה הדיאלוגית לבני נוער, אלא ששמעה עוד לא הגיע למרחוק. ולשם כך יש לעסוק ביחסי ציבור או משהו בסגנון...
והצעד הראשון הוא פשוט לידע אנשים על עצם קיומה של האקדמיה.

וכמובן - להיות אופטימיים....

סמדר,
אנסה לתת תמונה יותר עכשווית. מכיוון שהמקום קם השנה, הוא עדיין לא יציב ודברים משתנים מהר.
נכון לעכשיו אנחנו תשעה תלמידים, בשבוע הבא מצטרפת ילדה לחודש ניסיון, אז ניהיה עשרה.
התלמידים באים מכל מיני מקומות בארץ, אני גרה בנערן, (בקעת הירדן צפונית ליריחו) יש שני תלמידים מתל אביב, אחת מהוד השרון ואחד מהרצליה, אחד מקיבוץ בית אורן, אחת מחיפה, אחד מעין הוד, אחד מגרופית (ליד אילת). חלק באו מבית ספר רגיל, אחת באה מ"מיתר" (ראי מה זה מיתר), אחת מבית הספר הדמוקטרי בכפר סבא, ואני באה מהבית. התלמידים עוסקים במה שמעניין אותם. חלק עובדים, חלק לומדים, חלק לא עושים "משהו" מוגדר, אלא חיים בלי סדר יום, בחופש..אני עובדת כל שבוע שני שלושה ימים, בתור "אופר".. לא כולם באים לכל המפגשים, יש שני ילדים, (בעצם שלושה כולל אותי...) שבאופן קבוע לא באים לחלק מהמפגש מסיבות שונות. אחד הוא הילד שגר בעין הוד, שלומד בבית ספר רגיל בשאר ימיו, והתאפשר לו להגיע רק בגלל שהוא לומד בבית ספר של קיבוץ, וביום שני יש לו יום עבודה, הוא מגיע בצהרי יום ראשון. שני הוא הילד שגר בגרופית, הוא גם לומד בבית ספר רגיל, ומגיע אלינו פעם בחודש. שלישית זו אני, ואני מגיעה ביום ראשון הכי מוקדם שאני יכולה, באחת עשרה. בגלל שבנערן האוטובוס הראשון הוא בשש וחצי לכיוון ירושלים, אז אני לא מצליחה להגיע בתשע...
האקדמיה, נמצאת בעין הוד (נדמה לי שלא הזכרתי זאת עדיין...)
פעם תלמיד אחד הגדיר את שהותו באקדמיה כך, "נמאס לי להיות תלוי, אבל אני עדיין מפחד ליפול לגמרי לבד."
הרבה תלמידים הזדהו איתו. אני יודעת שאני אוהבת לבוא לשם. אני אוהבת לפגוש את האנשים, את המורים ואת התלמידים, אני אוהבת לשמוע את סיפוריהם, אני אוהבת לספר להם את סיפורי, אני אוהבת את (רוב) השיעורים. את ההרגשה של "ליפול לבד" אין לי כל כך, כי כבר מזמן נפלתי. ונראה לי שזה הלמעלה שלי נכון לעכשיו...
אענה לשאלה האחרונה בהמשך, התשובה אליה היא מורכבת יותר.
נגה.

חזרתי,
סמדר, היו ילדים שעזבו. יותר מדי...
התחלנו את השנה שש עשרה בני נוער. כבר הגענו למצב של שבעה. היה נער אחד שמאוד התאכזב ממה שניהיה באקדמיה, כנראה שבפגישות לפני תחילת השנה (לא הייתי) דיברו על זה שאנחנו, נוביל את סדר היום, ובתחילת השנה כשהגענו היה סדר יום מוכן שאנחנו היינו "צריכים" לפעול לפיו. לאחר מחשבה וזמן השינויים נעשו, אבל הוא כבר עזב... נערה אחת עזבה כי אמא שלה הוציאה אותה, ורשמה אותה לבית ספר אקסטרני.
בעצם כמה ילדים עזבו בגלל בגרויות, בשביל שה"אפשרויות ישארו פתוחות"... בינתיים הצטרפו, נער מהרצליה, ונער מעין הוד, ומצטרפת בשבוע הבא נערה מחיפה.

ביום ראשון קראנו שיר של שיקספיר באנגלית, ואחר כך שישה תרגומים שונים. ואחר כך נתבקשנו לתרגם בעצמנו... אני התייאשתי באמצע, בגלל שרציתי להיות יותר מדי נאמנה למקור באנגלית וזה היה די קשה... לקראת ערב, אני ועוד שני תלמידים, צבענו על מסגרת בד את המילים: ח דוות י צירה י יחודית מ שמעותית" (דוד בן יוסף)
אכתוב עוד מאוחר יותר.
נגה

"נמאס לי להיות תלוי, אבל אני עדיין מפחד ליפול לגמרי לבד."
נגה, אני לא בטוחה שהבנתי. "ליפול" פירושו להיות עצמאי ולקבוע דברים בעצמך?

כמה ילדים עזבו בגלל בגרויות, בשביל שה"אפשרויות ישארו פתוחות"...
שוב, אני לא בטוחה שהבנתי. איך האקדמיה מונעת ממישהו ללמוד לבגרויות אם הוא רוצה? בבתי ספר אקסטרניים גם יש חובת נוכחות ואיסור הברזה ושאר ירקות? אי אפשר להשלים חומר אח"כ?

האם יש לאקדמיה קשר עם הילדים שעזבו?
האם, אפילו תיאורטית, יכול להיות מצב שנער כלשהו לא יתקבל לאקדמיה?
הרהור: החלק ה"אקדמי" של ה"אקדמיה" נשמע, לפי התיאורים שלך, לא פשוט בכלל. תאמיני לי שהרבה יותר קל לעשות 5 יחידות בגרות בספרות מאשר לנסות לתרגם את שייקספיר, ואפילו יותר קל מלערוך השוואות תרגומים. כדי ששיעור כזה יוכל בכלל להתנהל, צריך שמשתתפיו יהיו מסוגלים למשימה כזו ומעוניינים בה. האם כל אלה שפונים ל"אקדמיה" הם כאלה?
מה את עושה אם יש שיעור שלא מעניין אותך? מה אחרים עושים?
למה מיועדות השיחות האישיות?
אלה שהגיעו מבתי ספר "רגילים" -- מה ה"הסדר" עם בית הספר שלהם (אם את יודעת ויכולה לספר, כמובן)?
זה לא הכל, אבל אני לא מצליחה כרגע לנסח עוד כמה שאלות שחשבתי עליהן. אולי אחר כך.

סמדר, אני לא בטוחה שאני יודעת מה זה אומר "ליפול" אני חושבת שהכוונה היתה, שבית ספר מחזיק אותך תלוי, תעשה מה שאנחנו אומרים, ויהיה לך טוב בחיים. תיהיה לך בגרות טובה, תלמד באונברסיטה, יהיה לך תואר ועבודה שמכניסה הרבה כסף. אולי ליפול זה להחליט, לגמרי בעצמך, מה אתה רוצה לעשות בשביל שיהיה לך טוב בחיים.

לגבי הבגרויות, באמת אף אחד לא מונע מהילדים ללכת לבית ספר אקסטרני, ואני לא התעניינתי אף פעם אז אני לא יודעת אם אפשר לסדר היעדרות קבועה של יומיים. הבעיה היא של הכסף. אני לא יודעת כמה אקסטרני עולה בחודש, אבל האקדמיה עולה עוד 700 ש"ח. יותר זול וקל ופשוט (כך אמרו לי אני לא יודעת ממש) לעשות בגרות בבית ספר, במויחד אם זו השנה האחרונה. אלו היו המקרים של הילדים שעזבו בשביל בגרות. והם אמרו שהם רוצים להשאיר את האפשרויות פתוחות.

יש נערה אחת שנוהגת להגיע כל כמה זמן לכמה שעות. לי באופן אישי יש קשר עם נער אחד שעזב, ועם שאר הנערים אין קשר...

כשמישהו רוצה להצטרף לאקדמיה, הוא בא לשיחה, וכמה בני נוער ואנשי צוות ביחד מדברים. בדרך כלל גם אם אחד ההורים. חשוב לנו לברר בשיחה כזאת, למה הנער מצפה, מה הוא רוצה, מה הוא רוצה לדעת על המקום. איזה הרהורים יש לו לגבינו, מה הוא חושב עלינו, האם הוא באמת מוכן להיכנס לחיים כאלו, של חופש ואי עשייה, וחוסר יעילות... (אני לא מאמינה שזה ככה, אנשים מבחוץ מאמינים שזה ככה, ולפעמים הם מצליחים לשכנע אותי...) כבר קרה שבאו ילדים ובעקבות השיחה כבר לא רצו לבוא יותר. אבל עדיין לא קרה שדחינו ילד שרצה.

האמת, שאני לא מאמינה לך. לא נראה לי יותר קל לעשות בגרות חמש יחידות בספרות מאשר לקרוא שיר, לדבר עליו, לקרוא עוד כמה גרסאות, לדבר על ההבדלים, ובסוף לנסות לתרגם בעצמי. אני יודעת שאני מציגה את זה ככה שזה נראה ממש קל ופשוט וזה לא עד כדי כך, אבל הרגשתי נוח בסיטואציה הזאת אפילו שהתיאשתי מהר מעצמי ומחוסר היכולת שלי להישאר נאמנה למקור. אולי לא כל אלו שפונים לאקדמיה מעוניינים בפעילות כזו, אבל באותו רגע כולם נהנו. נער אחד שלא מרגיש בטוח באנגלית שלו לא רצה לנסות ולתרגם, אז הוא לא ניסה.

אם השיעור נערך בערב, אז אני למרבה הבושה נרדמת. ואם לא אז או שאני לוקחת דף ועט וכותבת סתם כל מיני דברים במהלך השיעור, לפעמים אני קמה והולכת להתבודד באיזה פינה. לפעמים אני ממשיכה לשבת ולא מקשיבה. האפשרויות פתוחות בפנינו כל מה שנבחר לעשות יהיה בסדר. יש דברים שחשוב שנשתתף בהם ואז רק במקרים יוצאי דופן אנחנו לא נמצאים.

שיחות אישיות מיועדות לתמיכה בארבעת הימים הנותרים.

אקדמיה זה במקום בית ספר. זה לא בא ביחד. יש שני מקרים של נערים שבאים גם וגם. אבל ילדים שבאים מבית ספר רגיל מוותרים עליו.

אני עדיין מנסה לחשוב על תשובה יותר מוצלחת לשאלתך על השיחות האישיות. אם יהיה לי ניסוח יותר טוב, אכתוב...
נגה.

אם יורשה לי להתערב...

"ליפול" פירושו להיות עצמאי ולקבוע דברים בעצמך?
ליפול זה להפסיק את הטיפוס במסלול הקבוע והידוע ש"כולם" עושים. קוראים לזה גם "לנשור" מבי"ס. באנגלית בדרך-כלל אומרים to drop out of school, אבל יש כאלה שהחליטו לשנות את זה ולקרוא לזה to rise out of school. דני לסרי קרא לזה פעם "לרדת מהפסים" -- לעזוב את הדרך הסלולה ולנסות למצוא את הדרך הפרטית שלך. או לפרוש כנפיים ולעוף...

יונת, תודה!

שוחחנו אודות הדף, אני ואמא שלי (אורנה שפרון), ו רועי שרון ו יונת שרון, והגעתי לכמה מסקנות.

לא הסברתי מספיק טוב למה קיימת האקדמיה. אז אנסה.

האקדמיה הדיאלוגית היא מעין אמצע לנערים שרוצים את זמנם בשביל לעשות מה שמעניין אותם אבל שתיהיה להם מסגרת כלשהי, וגם בשביל לא להיות לגמרי לבד. בסך הכל רוב ההורים שילדיהם פורשים מבית ספר לא תומכים בהם. אז כאן יש מסגרת שמציעה תמיכה, לנערים שרוצים לעשות מה שהם רוצים לעשות. וגם מסגרת, שמציעה מסגרת, לנערים שרוצים לצאת מהמסגרת הרגילה, ועם זאת מרגישים צורך במסגרת כלשהי. התכנים של האקדמיה נובעים מהקבוצה. מישהי הביאה שיר של שייקספיר, קראנו שיר של שייקספיר. מישהי רצתה לעשות ציור של ראשי התיבות של חיים, צבענו ציור. אני ועוד ילדה קראנו שם את "מחכים לגודו" והוחלט שכולנו יוצאים להצגה (יש!!). מדי יום ראשון מגיעה "הפתעה" זאת אומרת כל מיני אנשים שרוצים לבוא ולשתף\ להרצות \ לדבר איתנו, על הרעיונות\ עבודה\ תחביב\ פרוייקט שלו. וגם האנשים האלו באים מתוך היכרות אישית עם חלק או אחד מחברי הקבוצה.

אני לא בטוחה שהצלחתי להבהיר את מה שניסיתי להבהיר. אערוך מאוחר יותר...
רועי שרון או יונת שרון או אמא, נראה לכם שהצלחתי?

האמת, שאני לא מאמינה לך. לא נראה לי יותר קל לעשות בגרות חמש יחידות בספרות מאשר לקרוא שיר, לדבר עליו, לקרוא עוד כמה גרסאות, לדבר על ההבדלים, ובסוף לנסות לתרגם בעצמי.
התכוונתי שהבגרות יותר קלה מבחינת האינטלקט, ההעזה והיצירתיות שהיא דורשת (לא יותר מדי...) מאשר המשימה שתיארת. היא יותר קשה מבחינת הדרישות שלה לזכרון, יעילות, ארגון של מידע רב ועמידה בסיטואציה די ארוכה ומעצבנת של בחינה -- כל אותם דברים המועלים על נס כ"יכולת אקדמית" אליבא דמשרד החינוך (את "ילדת בית" אסלית, נכון? כלומר, בעצם לא היית אף פעם בבית הספר).
עוד שאלה: מה את רוצה לעשות/להיות "כשתהיי גדולה" (אני יודעת שאת גדולה כבר עכשיו, ובכל זאת מתכוונת למובן הקונבנציונלי והמיין סטרימי של השאלה הזו)?
עוד הרהור ושאלה: בעצם, למה אתם רוצים שיגיעו בני נוער נוספים, אני מתכוונת, מעבר לעניין של כסף? הקבוצה האינטימית שלכם נשמעת לי הרבה יותר נחמדה. גם קשה ליצור קבוצת תמיכה שבאמת תומכת כשהחברים כל הזמן מתחלפים.
>עוד היד נטויה, אבל את הזמנת את זה. שלא תגידי שלא הזהרתי אותך מראש <

סמדר,
לא הייתי אף פעם בבית הספר, אבל גמרתי גן חובה.
האמת, שאם יהיו הרבה ילדים זה יהיה אחרת, אני יודעת. זה לא יהיה אינטימי כמו שעכשיו. אבל אני חושבת שזה יהיה טוב מכמה בחינות. אחת היא באמת כספית. אנשי הצוות באקדמיה עובדים כמעט בהתנדבות. ואחרות הן, לעיתים קורה שצריך לבחור בין שני נושאים, ויש מיעוט בנושא אחד, אם יהיו יותר ילדים, זה עדיין יכול לקרות אבל נניח שיש בערך חצי שרוצים נושא אחד וחצי שרוצים את הנושא השני, ואז אפשר להתפצל לשתי קבוצות. (אני יודעת שגם אם יהיו חמישים ילדים יכול להיות שאחד ירצה משהו וארבעים ותשעה ירצו משהו אחר אבל הסיכויים לכך יותר קטנים כשיש הרבה ילדים.) ועוד אחת, שלפעמים זה בעייתי אם יש שיעור ומשהו לא מעוניין להשתתף בו. כשיש שיעור אז זה מה שקורה. ואם משהו לא משתתף אז יוצא שהוא לבד. לי זה לא מפריע, אבל הנער שאני בקשר איתו סיפר לי שזה אחד הדברים שהפריעו לו ביותר. אני חושבת שמעוד סיבות קבוצה גדולה יותר תועיל. ואני חושבת שזה גם לא חייב לפגוע באינטימיות.
אני צריכה ללכת... נגה

נגה, נראה לי שכן.

ואוו נגה. קראתי בעיון את כל הדף. נישמע כיף וחוויה מענינת.
המשיכי ליכתוב ולספר.
האמת היא שעד עכשיו לא ניכנסתי לדף הזה כי זה לא ניראה לי מענין, אבל עכשיו גיליתי שזה מאוד מענין אותי. אמנם הילדים שלי עדין קטנים (אור בת 7 ) אבל טוב ליראות שעד שהם יגדלו יהיה להם לאן ליפנות. (מקוה שעד אז נחזור לארץ...)

נגה, תסלחי לי.
אבל עוד לא שמעתי/קראתי, למשל: למה משמשת ה- אקדמיה דיאלוגית לבני נוער ? האם היא מועילה ? האם היא רק כפית -- וזהו ? מה מטרתה ? האם היא באה במקום חינוך ביתי ? האם החינוך הביתי לא מספיק ? . . .

דוד, לא ראיתי שביקשת לדעת זאת קודם. והדרך בה שאלת, גרמה לי להרגיש מותקפת. נתתי לאבא שלי הסמכה לענות במקומי. אבל עכשיו אני עונה. כששאלת מה דעתי, אמרתי לך שאני לא טובה בדעות ושאלתי אם אתה מוכן לפרט את השאלה. לא פירטת, לכן הנחתי שאתה כבר לא מעוניין לדעת. אני אענה לשאלות שלך מאוחר יותר, כי אני צריכה לתת את המחשב. (אני גרה בבית עם עוד שמונה אנשים...)

אורית, אני שמחה שאת מוצאת פה עניין!

רציתי להגיד לכם תודה, לכולכם, על הדף (שהתפצל ל- מה אעשה כשאהיה גדולה.) הנפלא הזה, ובעיקר לנגה.
החזרתם לי את האמונה בדרך החינוך הדיאלוגי, דרך שהלכנו בה יחד עם בתנו בין השנים 2000-2002 אח"כ קצת ברחנו, ניסינו חינוך דמוקרטי בביה"ס בזכרון יעקב, וגילינו שבית הספר הספציפי לא מתאים לנו (לכולנו-אבא-אמא ותאיר), התלבטנו לאן להמשיך, עכשיו אני יותר בטוחה ושלמה עם ההחלטה לחזור למיתר ועל כך - תודה לכולכם.!

לגבי השאלה של דוד רובנר
למה משמשת ה- אקדמיה דיאלוגית לבני נוער ? האם היא מועילה ? האם היא רק כפית – וזהו ? מה מטרתה ? האם היא באה במקום חינוך ביתי ? האם החינוך הביתי לא מספיק ? . . .
לפי ידיעותי האקדמיה היא יוזמה של דני לסרי שהקים את מיתר כשהרעיון הראשוני היה ליצור מסגרת המשך לילדי החינוך הדיאלוגי, הרעיון התגבש במהלך הנסיונות למצוא פתרון לתיכון "מיתרי" כשבהתחלה היתה מחשבה לקבל רק ילדים שלא עברו את מכבש החינוך הממלכתי (אם אני זוכרת נכון מה שאמא אחת ספרה לי).
המסקנה המתבקשת היא, דוד, שאם אתה רוצה לדעת למה נועדה האקדמיה, מטרותיה וכו' עליך לבדוק למה נועד החינוך הדיאולוגי, שמיושם בשני מקומות בארץ (בעיקר) - מיתר בבית אורן שבכרמל, ו"באר" שבבית שמש. לשם כך אני ממליצה לך לקרוא את תמצית המחקר האקדמי שפורסם בספר "חינוך ברוח דיאלוגית" מאת דני לסרי (מן הסתם), אפשר להשיג במיתר.
אני רק אוסיף דבר אחד, מכיוון שנפגשתי בהודעתייך בדיונים בקבוצת האינטרנט "בתי ספר דמוקרטיים בישאל" ביאהו, מיתר אינו בית ספר דמוקרטי לצורך העניין הוא אף אינו בית ספר, דני מכנה אותו "מקום חיים", בעצם מה שנאמר לנו בשיחת הטלפון הראשונה כששאלנו "מה זה מיתר" שזו בעצם מסגרת שמקיימת פעילות ואווירה של חינוך בייתי לילדים שהוריהם אינם יכולים להשאר אתם בבית. לדעתי יש למיתר יתרונות נוספים אבל זה כבר מסיפור אחר.

מה ההבדל בין האקדמיה הדיאלוגית לבית-הספר הדמוקרטי ?
האם ההבדלים הם לטובה או לרעה ?

הגעתי לדף "שלך" במקרה כי חיפשתי מידע קצת על "דוד רובנר". בשנים האחרונות התקרבתי והייתי חלק בקהילת החינוך האלטרנטיבי כשבעיקר התמקדתי בחינוך הדמוקרטי.
הבוקר, קיבלתי מייל מהארץ (בימים אילו אנחנו בפיטסבורג, בן הזוג שלי רצה ללמוד כאן אז עברנו לכמה שנים ונחזור) עם מצגת שנשלחה ע"י דוד רובנר לקהילה.
שוב ושוב אני פוגשת בתגובות קצרות שלו ועדיין לא מצאתי משהו "רציף" שהוא כתב.
נסחפתי קצת ורציתי להתמקד בך. אותך פגשתי אצלך בבית כשהיינו ב"סיור" במהלך לימודיי במכון לחינוך דמוקרטי. יצאתי כל כך מבולבלת משם. המשכתי עם עירעורים הרבה זמן אחרי כן. עדיין לא ברור לי שנוכל ממש לתת לילדים שלנו (העתיידים לבוא עוד שנה שנתיים) HOME SCHOOLING . כל כך שמחתי לקרוא שמצאת לך את המסגרת שרצית בה.
נגה רציתי לומר לך ולהורים שלך תודה. אני רוצה לסיים בהבטחה שאמשיך לקרוא את הדף שלך ועם משפט גאוני שנערה חכמה פעם אמרה:
"אם אפשר לעשות מה שרוצים לעשות עכשיו, אז כמעט לא צריך לרצות בשביל אחר כך."
תודה ותמסרי דרישת שלום לדני (לסרי), דרך צלחה לכולנו,

מיכל,
טוב לשמוע שעשיתי לך טוב. אני שמחה.

דוד, אני לא מכירה לעומק בתי ספר דמוקרטים, נראה לי שאתה כן. מה שאתה רוצה לדעת על האקדמיה תשאל, ותערוך השוואה בעצמך. לדעתי האקדמיה זה מקום יותר טוב מאשר בית ספר דמוקרטי. כי לאקדמיה אני רוצה ללכת ולבית ספר דמוקרטי אני לא רוצה ללכת. נראה לי שאתה תמיד תעדיף בתי ספר דמוקרטים על מסגרות אחרות. אני לא שוללת בתי ספר דמוקרטים. אני שוללת אפשרות שבשלב הזה של החיים שלי אני אלך לאחד מהם. פשוט כי אני לא רוצה. לא כי זה לא מקום טוב.
ולשאלותיך שלא הספקתי לענות: למה משמשת ה- אקדמיה דיאלוגית לבני נוער ?_ היא משמשת מסגרת, שמציעה תמיכה, לבני נוער שהולכים בדרך אחרת. _האם היא מועילה ?_ מועילה? המממ... אני לא אוהבת את המושג הזה. אבל כן היא מועילה לבני נוער שבוחרים דרך אחרת. _האם היא רק כפית – וזהו ?_ לא היא גם מועילה.. _מה מטרתה ?_ מטרתה? לעזור לנו (לבני הנוער) למצוא את הדרך שבה אנחנו רוצים ללכת. _האם היא באה במקום חינוך ביתי ?_ אם הייתי הולכת ללמוד צילום באוניברסיטה זה היה במקום חינוך ביתי? _האם החינוך הביתי לא מספיק ? . . . החינוך הביתי מספיק, עד גיל מסויים. אם בית ספר זה 12 שנות לימוד, אז בחינוך ביתי, זה נע בין 13-20. אני בחרתי מסגרת שהילדים שבאים לשם באים במקום בית ספר. לעומת זאת אח שלי התחיל לנגן לפני כמה שנים, בכל שבוע הוא נוסע לשיעור, הוא מנגן באולפן עם רביעייה, הרכב, ותזמורת. שלוש פעמים בשנה הוא נוסע לכנסים של "תזמורת בני הקיבוצים" ולעוד קורסים אחרים. אותו אף פעם לא שאלו, "החינוך הביתי לא מספיק?"...

אופירה, אני לא זוכרת אותך... היו אצלנו הרבה קבוצות... איפה גרנו כשבאתם? בקרית שמונה, או בנערן את זוכרת לפני כמה זמן זה היה? (אני מנסה לראות בת כמה הייתי...)
לגבי כתיבה... כן אני אוהבת לכתוב, אבל כמעט תמיד נתקעת. אולי בעתיד, יהיו לי יותר דברים גמורים שאוכל לפרסם...
תודה לך!

נגה וכל השאר הי, רציתי להציע שאני אנסה להזמין ילדים בערך בגילך מבית הספר הדמוקרטי בו עבדתי לדיון הנוכחי. נראה לי שיכול להיות מעניין. אני אכתוב על הרעיון בפורום של בית הספר ונקווה שהם יבחרו להצטרף.
בנוגע לביקור..
ביקרתי אתכם בנערן. היינו קבוצה לדעתי רק של בנות/נשים. זה היה לפני שנתיים אני חושבת. את עבדת במפעל איפושהו באיזור, יכול להיות? המפגש אתכם (כל המשפחה שלך) הותיר בנו רצון לעשייה חיובית. זו היתה פשוט חוויה. לאחרונה לפני נסיעתנו, פגשתי בשנית את אמא שלך במפגש שדני ארגן (אם אני לא טועה גם היא נטלה חלק באירגון), לקראת פתיחת קבוצת לימוד חדשה ל"מבוגרים". מעניין אותי האם לבסוף התרוממה הקבוצה?
יום טוב, אופירה

דרך אגב, אין לי מושג למה מופיע לו סימן השאלה בסוף השם שלי. אם מישהו/מישהי יודעים תיידעו אותי בבקשה, תודה.

אופירה,
ראי סימן שאלה אחרי השם

אופירה, אני מעולם לא עבדתי במפעל הפלסטיק בנערן. זו היתה אחותי הגדולה, גוני שפרון. אני הייתי בת 12, אני זוכרת שבאה קבוצה, אני חושבת שהשתתף בה גם הד בר ניסן יכול להיות?
הקבוצה התרוממה. יש לה דף באתר: אקדמיה דיאלוגית.

סליחה על הבלבול. גוני גם נוסעת איתך לאקדמיה?
בקשר להד בר ניסן, הוא לא היה בקבוצה שלנו.
תודה על ההפניה לאקדמיה. המייל האחרון שם הוא מספטמבר כך שאין ממש אפשרות לקרוא קצת מעבר לתיאומים וחזון.
הצעתי לראול באותה פגישה אולי פשוט לפתוח ערוץ תקשורת שכזה למשתתפי האקדמיה ולאילו שנבצר מהם.

אורית תודה על ההבהרה. כתבתי כמה מילים על עצמי ופוף סימן השאלה נמוג מעל ראשי.
סוף שבוע טוב, אופירה

יש לי פה מלא דברים לכתוב. אני לא יודעת מאיפה להתחיל...ונראה לי שעדיף שאצבור גם כמה שעות שינה טובות לפני שאתחיל....

אופירה, לא ראיתי את ההודעה שלך,
לא גוני, כבר ענקית! (היא בת שמונה עשרה ואין לה זמן לכלום...)
בכלל, אם מישהו מהמשפחה היה בא איתי, זה היה הורס לי. זה לגמרי העולם שלי. אפילו שאמא שלי עובדת באותו מבנה יום אחר בשבוע.
לגבי הקבוצה של המבוגרים, את יכולה להחיות את הדיון, ולראות איך הולך לך...
(למשל כשאני החייתי את הדיון פה, או יותר נכון דוד רובנר ו סמדר נ, לא תיארתי לעצמי שהדף יגיע למצב של "השני הכי חם בשבוע האחרון" ( לפי פעם אחרונה שהסתכלתי ב- דף פתיחה...)

השבוע היה שבוע מאוד נחמד באקדמיה!
ההפתעה שלנו היתה רועי שרון, והוא סיפר לנו את סיפור המיזם שהקים עם עדי רן.
זו היתה הפתעה שגררה הרבה תגובות טובות!
במיוחד מאוד נהנו, מההתייחסות שלך (רועי) אל "כישלון"... בשבוע הבא, אנחנו נמצאים שלושה ימים בתל אביב, והולכים לראות את המחזה "מחכים לגודו" אני ממש מחכה לזה! היינו אמורים לעשות סיור באוניברסיטה, אבל יש עכשיו חופשת סימסטר או משהו בסגנון.

גם אני נהניתי. וגם שמחתי מאד לקבל את המכתב שלכם!

השבוע, היינו שלושה ימים אצל אשת צוות שגרה בתל אביב. ראינו את ההצגה "מחכים לגודו" והיה מעולה! במשך הימים ניתנו לנו כל מיני משימות. כולם קיבלו כל מיני משימות אומץ כאלו שלא היינו עושים אף פעם... קיבלתי משימה להתקשר למישהו בקשר למודעה שהוא שם ולשאול פרטים רלוונטים על השירות שהוא מציע. שיחקנו משחק על תרבות הצריכה במסווה של חפש את המטמון בתוך דיזינגוף סנטר. בהצגה קצת נבהלתי מהשחקנים, שהיו דיי צעקניים... (שלמה בראבא, רמי היוברגר, דב נבון, אילן נחמיאס, ועוד שחקן שאני לא יודעת איך קוראים לו.) וגם- אחותי גוני שפרון באה להצגה. זה היה לי מאוד מוזר, לערבב את שני העולמות שלי. היתה לי תחושה של "מה היא תחשוב על הקבוצה הזאת? ומה הקבוצה הזאת תחשוב עליה?" והכי מוזר, זה שבסוף ההצגה, כשהיא הלכה נער מהאקדמיה אמר לה "ביי אחות של נגה" הסברתי לו שהיא לא עונה לשם הזה. אם כבר אני עונה לשם "אחות של גוני." התהפכו היוצרות! (בעצם.. אני לא בטוחה שהמשפט הזה מתאים... לא נורא)

קראתי, ונהנתי (שתדעי שיש קהל).

הייתי כמה שבועות, במין אופוריה שכזאת. חשבתי לתומי שהדף ישאר פופלרי. אבל ככה זה בעסקי הרייטינג. יום אחד זה הדף ה"שני הכי חם" ואחר כך זה "שלוש עשרה הכי חם" אבל לא נורא. גילה, גם אם מישהו אחד קורא, זה שווה את זה.

<נגה מקווה שכל הקוראים הסמויים יתגלו (אם יש עוד קוראים סמויים...)>

קוראים, נהנים, ולומדים. תודה!

וגם אני כאן. באופן טבעי

גם אני בסמויים, ומסתבר שזה שימושי: הזמינו אותי להעביר שיעור / הרצאה / מפגש אצלכם ביום ראשון בערב, אז אמרתי ליונתן ש"בטח, האקדמיה הדיאלוגית, אני מכיר, מהדף של נגה ב'באופן'..."
אז נתראה כנראה ביום ראשון בערב.

גם אני בסמויים, ומסתבר שזה שימושי: ביקשתי משרון להעביר לנו שיעור / הרצאה / מפגש ביום ראשון בערב, והנה כבר יש תשובה! שרון, תודה רבה!

יונתן, מילא שאני לא יודע אם זה שיעור / הרצאה / מפגש, אבל אתה?
בסדר, אתה פטור מלהתקשר אלי, אני מאשר את הגעתי.

יונתן! סוף סוף!
מה שלומך? למה לא אמרת מיד? כמה זמן אתה סמוי פה?
תראה לדניאלה את הדף, וגם את מה אעשה כשאהיה גדולה (וגם תקרא בעצמך אם בא לך)
נחמד לפגוש אותך פה

נגה! שלומי מצויין... הייתי די גמור אחרי שלושת הימים שלנו בתל-אביב, אבל זאת הייתה עייפות טובה, כמו של איכר שמנמן שעבד כל היום בשדה (נראה לי)
אז זהו, אני כבר לא סמוי. דניאלה למטה, והיא בדיוק קראה לי לארוחת צהריים. אז להתראות בינתיים...
שרון - אני אתקשר אליך (בכל זאת) בקרוב.

גם אני קוראת ונהנית. תעשי כמוני. אני כותבת ומספרת סיפורים מחיינו בניירובי גם אם לא עונים לי.
מסתבר שיש הרבה קוראים סמויים, אז פשוט להמשיך ולספר את הדברים המעניינים שאת עוברת ולומדת. אותי זה בהחלט מענין, כאמא וביכלל.

בטח, בטח שקוראים! תמשיכי.

היי נגה, זו אני מ"הדף של הילדים הגדולים"

נו נגה, מחכה לעוד סיפורים. מה אתם עושים ואיך את חווה את הדברים. @}

טוב טוב נגה, דני שלח אתמול את הכתובת
אז החלטתי להצטרף לפורום המעניין שיצרת.

משה

שלום נגה,
אני לא בטוח איך התגלגלתי לאתר הזה, וגם לא סגור על איך מצאתי את הדף הזה בתוכו. אבל אני עכשיו אחרי יותר משעתיים של קריאה כאן...

מצד אחד, כל העניין מאוד מרתיע אותי. קשה לי לפרט, ובכל מקרה אני בטוח שכבר קיבלת מספיק מזה. הצד השני, שדחף אותי לקרוא כאן בלי הפסקה, מורכב משילוב של משיכה/קנאה/סקרנות.

מה שבעצם רציתי להגיד הוא שיהיה לך בהצלחה

אורית, לא הייתי השבוע באקדמיה... (אכתוב על חוויותי בתל אביב מאוחר יותר)

משה ברוך הבא!

גלעד,
אתה מוכן בכל זאת לפרט? מההודעה הקצרה שכתבת, סיקרנת אותי מאוד. אולי קיבלתי מספיק מ"זה" אבל נראה לי שלך יש "זה" קצת אחר, והייתי רוצה לשמוע ממנו עוד. בכל מקרה,
תודה, ובהצלחה גם לך.

בתל אביב, נכנסנו לבניין משרדים, שהקומה האחרונה שלו היתה ריקה. נכנסנו בקבוצות קטנות, זה לא מקובל לעלות לשם. עלינו לקומה 32 (או 23 אני לא זוכרת) וראינו את כל תל אביב פרושה לרגלינו. מראה מדהים!
אחר כך הלכנו עוד קצת, ונכנסנו לבניין נטוש, פשוט חלל ענק, עם מלא ציורי גרפיטי עליו (מבפנים.) החלטנו שכשיהיו המון בני נוער, שיציפו את האקדמיה מכל עבר, נקים שם את האקדמיה התל אביבית. אמשיך מאוחר יותר.

ביום ראשון הגעתי לאקדמיה מאוחר יותר, בגלל שיצאתי שעה מאוחר יותר, וגם בגלל שהיה קצת בלאגן בתחנה המרכזית בירושלים.
דני חזר, אחרי הרבה זמן שהוא היה חולה, ולא הגיע לאקדמיה. (הוא היה גם שבוע שעבר אבל אני לא הייתי.)
נער חדש הצטרף! לא יצא לי לדבר איתו הרבה, אבל נראה לי שהוא ישאר באקדמיה גם אחרי חודש הניסיון הראשון.
לא יצא לי לדבר עם אף אחד הרבה. הגעתי לאקדמיה אחרי שהשתעלתי שלושה ימים, לא הייתי חולה, רק השתעלתי. ביום ראשון בצהרים התחלתי לפתח עייפות, השיעול היה יותר "רציני", לא הצלחתי לישון, לא אכלתי הרבה, לא היה לי חום אבל לעצמי הרגשתי רותחת. הכל היה בגלים. דני סידר לי מיטה, ושכבתי רוב הזמן, ומדי פעם, פתאום קמתי. השתתפתי לרגע בשיחה, פיתחתי שיחה סתם, אם מי שהיה לידי. שמתי לב שאני נמצאת במקום שכולם אוהבים אותי! כל כמה דקות מישהו בא ושאל איך אני מרגישה או מה הוא יכול לעשות למעני. בערב דיברתי עם אמא, וסיכמנו שאני חוזרת הביתה בבוקר. בלילה, לאה, אשת צוות, הציעה לי שהיא תיקח אותי לירושלים, ושאני אדבר עם אבא שהוא יקח אותי מירושלים. בבוקר נסענו לירושלים, ומירושלים נסעתי באוטובוס ישירות הביתה. (אבא היה בתל אביב באותו יום, והגיע הביתה רק בלילה.) לאה, אני לא יודעת אם את עוד קוראת בדף הזה, בכל מקרה, תודה ענקית!!!!!

נגה. מדהים איך שאת מתארת ומספרת את הדברים שעוברים עליך.
מאחלת לך החלמה מהירה וקלה.
גם אצלנו, פה בניירובי, שלושלת בנותיי חלו בדיוק באותו הדבר...
המשיכי ליכתוב. נהנית מאוד.

הי נגה מהמקדמיה
כייף גדול לקרוא את הדיאלוגים שלך. תודה שאת מלמדת אותנו.

הי נגה, מה עניינים?
קודם כל תודה על המזל טוב ליום הולדתי שהיה אי שם בספטבר, רק עכשיו ראיתי, היית מאמינה?
היום היינו בטיול בשמורת האירוסים ,שהיה מאוד נעים וכיף, פגשנו אנשים חדשים, פנים מאחורי הניק ניימז, וזה עשה לי חשק להכנס שוב ולקרוא.
אז כמובן שנכנסתי לדף המרתק שלך פה, כבר הרהרתי לי כמה פעמים איך זה בשבילך, מאז שדיברנו בפארק הירדן.
תודה על השיתוף. בדמיוני כבר ראיתי את רועי בעוד אי אלו שנים נמצא באקדמיה. זה נשמע כיף גדול.
זה נשמע כי יש לכם שם הרבה חדש, שונה מכל מה שמוכר. מבנה גאודזי, שקספיר, נשמע מרתק וכל כך אחר.
אנחנו עברנו לפני שלושה שבועות לבית חלומותינו, פה באודים, ואת המחשב שמנו בסלון! (ולא באיזה חדר בקצה הבית), כך שיש לי כוונות לבקר פה יותר. אשמח לשמוע עוד.

שלום לכולם וגם כמובן לנגה. עוד לא קראתי את כל הדף, ואני די נכנס באמצע. אז רק רוצה לומר שלום ולהזמין אותכם לבקר בדף שלי ( אסף שפיצר ). מקווה שאוכל להגיב בעתיד על הנאמר פה. אה, כן, מי שלא יודע, אני מתנדב באקדמיה הדיאלוגית. מברך על כל רגע.
אהבה
אסף

ארז, איזה כיף שנכנסת!

כרמלה!
איזה כיף לשמוע ממך!
יש "לי" עוד דף מה אעשה כשאהיה גדולה תיכנסי...

אסף, ברוך הבא

ב 21.3.04
יערך ערב הכרות עם האקדמיה הדיאלוגית לקראת שנה הבאה. בהמשך אפתח דף עם פרטים.

את בעצמך כיף גדול.

ארז, תודה (-:

מה שמעתי, משה (שם משפחה?..?) מלמד באקדמיה?
חבר טוב! איש יקר!
נגה, תמסרי לו ד"ש!

כן, משה קליין מלמד באקדמיה.
אמסור לו את הד"ש..

מוזר לי איך הגעתי לפה... אבל כיף לי להיות פה... קריאת הטקסטים גורמת לי לרצות לדעת עוד ולהסחף קצת אל תוך המחשבות של כולם ושלי...
אני הגעתי לכאן ממקום אחר. אני סטודנטית לאדריכלות פנים ובתור פרויקט גמר אנחנו עוסקים בחינוך... לא מרתק אותי מספיק החינוך בארץ אבל איכשהו במקרה הגעתי למיתר ושם אני רוצה לעשות את הפרויקט שלי...
אני לא יודעת אם יש לי מה להגיד כי הכל בוער בפנים... כיף לי להסחף אל תוך כל זה אבל זה צריך קצת להתבשל בפנים... אני אישית הרגשתי המון שנים קצת פחות טובה מכולם בגלל הדבר הזה שקוראים לו ציון, אני מרגישה שפספסתי קצת שנים שבהן יכלתי להתחבר לעצמי ולפתח את עצמי יותר... רק עכשיו כשאני בלימודים אני מרגישה פורחת ללכת עם הדרך שלי בלי להתייחס לדבר הזה שקוראים לו ציון... חשוב לי להיות מרוצה ולהרגיש סיפוק ממה שאני עושה ואם זה בא ע"ח חשבון הציון זה כבר לא מעניין אותי...
רציתי להגיד לך נגה שעכשיו כשאני מרגישה שלמה עם מה שאני עושה עדיין המון דברים אחרים מעניינים אותי ואני מקווה שאני יממש את כולם. זה בסדר להיות מבולבל ולא לדעת בדיוק, אני חושבת שכשאתה מחובר לעצמיךמספיק אתה יכול לעוף לאיזה כיוון שרק תרצה. זה טוב שאת מתעסקת עם זה עכשיו.
הכתיבה המעמיקה שלך הדהימה אותי ואם אני לא טועה את רק בת 13, הלוואי שכל בני גילך ידעו להתחבר ככה לאמת הפנימית שלהם ולא ללכת אחרי הזרם... שיהיה לך המון בהצלחה.
אני אשמח לדעת עוד בשביל לממש את הפרויקט שלי עד הסוף... אם ידוע למישהו איך אוכל להשיג את תכניות המבנים בהם יושב מיתר זה יעזור לי מאוד.

שלום לכולם,
יש לי אח בן 16 , שנראה לי שהאקדמיה הדיאלוגית היא אפשרות מעניינת ואולי ג םטובה בשבילו. אך אשמח א םתענו לשלותיי:

1. האם האקדמיה משמשת גם כפנימייה - מקום לינה+אוכל לנוער שמגיע מרחוק?
2. האם לאקדמיה יש איזושהיא הכרה במשרד החינוך?
3. האם לא ניגשים בכלל לבגרויות?/מסימים עם תעוש תבגרות?

4 .האם האקמיה מעניקה מסגרת של 5 יים לנוער המגיע, מלאים בפעילויות לימוד וחינוך?

אחי למד בבית הספר הפתוח תפן, ולאח ר9 שנות לימוד עבר לתיכון עיוני רגיל בכרמיאל, והחל בהתהליך "נשירה" מהלימודים: לא מגיע ללימודים/לא "מתפקד" כתלמיד מן המניין. חשוב לי למצוא לו מסגרת שתתן משמעות לפחות עד הגיוס לצבא.
אודה על תגובותייכם ,תודה , עדי

שלום עדי,

באקדמיה לבני נוער מתקיימת פעילות רק יומיים בשבוע, באותם ימים הנערים גם ישנים ואוכלים שם. בשאר ימי השבוע הנערים מתחילים למצוא את דרכם בחיים בתמיכת אנשי הצוות.
האדמיה אינה מוכרת ע"י משרד החינוך, והנערים לא ניגשים לבחינות הבגרות במסגרת הזאת. למרות שהם יכולים לעשות זאת בכל דרך אחרת, בתמיכתם של אנשי הצוות.

זאת אינה מסגרת שמחליפה את בית הספר כפי שהוא מוכר היום. משום שהרעיון העומד בבסיסה הוא שבני נוער יכולים להתחיל לקחת אחריות על חייהם, וימי הפעילות מתקימים על מנת לתמוך ביוזמות של בני הנוער.

האקדמיה נראית לי כמו מקום ממש מעניין (וגם כיפי). אולי הוא היה מתאים לי, אם לא הייתי לומדת בבית ספר קונוונציונלי. אולי בחיים אחרים.

נגה מה קרה לדף שלך ? הגעתי אליו היום לגמרי במקרה ואני רואה שפתאום הוא נגמר .
אז מה היה הסוף ,יצאת לחופשת קיץ ?
בכל מקרה רציתי לומר שרעיון האקדמיה שהצגת פה הוא מבחינת גאוני . בהחלט יש לו מקום ראוי בחנוך , אולי אפילו רק לו יש מקום .את כל שאר המקומות כבר מזמן צריך לסגור .
תודה על זריקת העידוד שקבלתי מהדף שלך למציאות שלי

אני קוראת עכשיו את הספר האחרון של דני, והדף הזה מאוד עניין אותי.
נגה המשיכי לספר לנו על החוויות שלך שם, כי אני לומדת מהם המון.
מה את עושה בשאר ימי השבוע?

נוגה שלום,
תודה מרוגשת על ההפנייה שלך לדף הזה. באמת למדתי המון והחכמתי הרבה ומצאתי מענה להרבה משאלותי.
את חושבת שניתן לשלב את האקדמיה עם בי"ס רגיל? האם זה בכלל אפשרי?
חבל לי מאד שלא ידעתי על כל זה קודם. בני הבכור וודאי היה נהנה ומפיק לעצמו הרבה יותר, הן בחינוך הביתי והן באקדמיה. אלא שהוא כבר סיים יב' ויוצא בקרוב לצבא. (אפשר אולי לעשות "שרות ביתי" במקום צבאי? ולמי צריך לפנות לאישורים?......(-: - זה מהגיגי ליבי ולא כל-כך שייך....)
הבנות שלי - אחת תתחיל יא', והשניה ט', נראה לי קשה להאמין שתרצינה לוותר על החברה הרבה שיש להן, בכל אופן הפניתי אותן לדף הזה ולדפים האחרים שלך, ומקוה שיגיעו ויחשבו....)
אני מקצרת פה כי רוצה כבר לקרוא את הדף השני שאת מפנה אליו,
אבל רציתי לאמר לך שאת מרתקת ומעניינת ומקסימה, ונפלא ל"שוחח" איתך.
והמון תודה על האיכפתיות שלך.

שלום!
שמי נחום, אני מנהל כפר הנוער "הדסה נעורים". כתוב כאן המון ולא הספקתי לקרוא הרבה, אבל הרעיון נשמע מדליק ביתור. אני מכון לתרום באופן אישי מעט זמן ואנרגיה חיובית, ומוכן לבחון אפשרויות שיתוף פעולה עם היוזמה הזו ברמת כפר הנוער שבראשו אני עומד. נראה לי שיש פוטנציאל אדיר ברעיון.
אפשר לכתוב לי ל
[email protected]
בהצלחה רבה!!

ומדהים, אחרי שראיתי את תמונות המבנה הגיאודזי, שגם אצלנו בכפר הנוער יש מבנה כזה, קוראים לה "בועה אקולוגית" המשמשת למחקר אקלוגי סביבתי. יפה.
למדתי שוב משוה.

נגה המשיכי לספר לנו על החוויות שלך שם

מצטרפת לבקשה.

ניסיתי. באמת שניסיתי. אבל מחקתי הכל אחרי שכתבתי המון. אנסה שוב.

שנה חדשה התחילה, אנחנו שש עשרה בני נוער מרחבי הארץ בגילאי 14-18.
משנה שעברה יש אותי, ועוד שלושה ילדים. מרגיש כמו קבוצה חדשה לגמרי. לקח זמן עד שהשלמתי עם העובדה שהאקדמיה משתנה. ממש כמו כל מי שנמצא שם. קבוצה חדשה, שנה חדשה, הכל שונה. והכל גם דומה.

בהתחלה, ממש נתלתי במה שקרה אז, בשביל לדעת מה אני צריכה לעשות היום. הסתובבתי באקדמיה במין מחשבה שכולם צריכים להיות מרוצים, ואולי יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור. אבל עבר לי. באמת! אני כבר לא מנסה לגרום לכולם שום דבר. פשוט להיות שם ולעשות מה שאני רוצה, בלי כל ההפרעות האישיותיות. (טוב, אולי עם חלק...)
הבנתי שאין מה לעשות - הכל יהיה אחרת. באותה רוח, עם אותו צוות, אבל אחרת.
עוד דבר שקרה, זה שהפסקתי לראות "כולם" אני כבר מכירה כל אחד מהילדים החדשים. הם כבר לא כולם בשבילי. כולנו ביחד כולם.

רגע, מה אחרת כל כך? מה השתנה? בעצם זה די דומה למה שהיה בתחילת שנה שעברה. התחילה שנה חדשה, וילדים חדשים ודינמיקה אחרת. הנה, זה מה שאחרת, הדינמיקה.

<לפני שאתחיל למחוק לעצמי, אני מוסיפה מהר לדף. אולי אצליח לפעול מהר יותר מהמוח שלי.>

נוגהההההההההה
כיף ליקרוא אותך שוב.
המשיכי.

כל בית והמנהגים שלו. ובכל בית חותכים סלט אחרת.

אני זוכרת את הפעם הראשונה שהייתי באקדמיה, וחתכו שם סלט. איך הייתי מופתעת. לא ידעתי שיכול להיות כזה דבר.
הסלט היה מורכב מעגבניות, מלפפונים, גזרים, פלפלים, כרוב, בצל, לימון, שמן זית, מלח, ופלפל.

החתיכות, היו גדולות ממה שאני רגילה. (ככה זה כשהסכינים, איך לומר.. מועלים בתפקידם. נדמה לי שהם בכלל היו מזלגות פעם.)

העוקץ של העגבניה כיכב גם הוא בסלט.
גזר ועגבניה ביחד? זה כתום וזה אדום. איך אפשר ביחד?
ופלפל, בסלט? זה בכלל שבר אותי.

אחרי שבעלתי רוק, והגיע תורי בסבב לשים לעצמי סלט, שמתי מלוא הצלחת, עצמתי עיניים ואכלתי.

טעים! אבל רק כשלא מסתכלים. עכשיו, אחרי שנה וקצת באקדמיה, אני יכולה גם להסתכל (-;

<היום, אני הרבה פחות בעייתית.>

גדול!
ממש "סלט-טוב-טרי". (מכירה את הסיפור של מיריק שניר?).
נהנית ליקרוא אותך שוב.

זה עדין קיים?
ראיתי בגריין והסתקרנתי

שלום נגה, הגעתי לדף הזה קצת באיחור, והייתי שמחה לשמוע עוד, אולי עם קצת פרספקטיבה. האם האקדמיה עדיין פעילה?