בחודשים האחרונים נחשפתי לתעשיית גניבה. קבוצות מסודרות גונבות ומתרגמות כל סרט וכל סידרה שרק יצא לאקרנים. אנשים נורמטיווים – כמוני וכמוכן – מעבירים מאחד לשני את התוכן הגנוב ללא בושה.

אני תוהה: מתי הותרה הגניבה? לאן נעלמה הבושה?
אלו לא אנשים קשי יום שזהו בידורם היחיד. אלו לא תוכנות בשווי 1000 ₪ שחיוניות לעבודתם. אלו הן סדרות שניתן לרכושן או להמתין עד הגעתן לארץ.

אני מתבונן מסביבי ושואל: מאיפה החוצפה המוסרית לא לשלם לאנשים על עבודתם. אני מתפלא על עזות המצח של שר שנתפס עם 250,000 $ במזוודתו. אני ניזכר באנשי ציבור שהתפטרו/התאבדו על הרבה פחות.

האם הופקר המוסר? האם שכחו אנשים שהיושר האנושי הוא הדבק של חברה תקינה?

ואני יכול רק להתגעגע לרמות המוסר האדירות של חז"ל (מסכת תענית, דף כג):
"אבא חלקיה לא הסביר פנים [=וענה שלום] לאלה ששאלו בשלומו, משום שאמר: שכיר יומא אנא ואמינא לא איפגר [=שכיר יום אני, ואמרתי שלא אפגר במלאכתי].

קום והתהלך בארץ - טייל בבית הנבחרים חפש את המוסר וכשתמצא אודה לך אם תידע אותי.
אתה תמים- או מנסה להיות תמים. תפתח עיתון/רדיו/טלוזיה ושם התשובות איפה המוסר.
סבי וסבתי שהקימ במו ידיהם אם היו יודעים מה כאן קורה עכשיו ( בכל התחומים) היו מתהפכים וצועקים הצילו הרסו לנו את המדינה/המוסר / וכל חלקה טובה.
הפכתי לצינית כי רק כך יכולה לשרוד את הכאב שחשה כלפי כל מה שקורה .

אני לא רוצה לפתוח (עוד) דף בסגנון מעצבן לראות מסביב.
אני רוצה להבין:
איך הגענו למצב זה? איך אנו יכולים להשתקם?
אולי יהיה מי שיטען (ויוכיח) שזה היה המצב תמיד, רק כיום הכול גלוי לאור השמש?
האם זה חלק מהתרבות המערבית? האם זה רק אצלנו? האם זה קורה כשמערבבים שתי תרבויות?

שלום עומר ס , אני מאד שמחה שפתחת את הנושא הזה.

בעלי ואני מדברים על זה כבר כמה שנים עם החברים שלנו , שהם אנשים נורמטיווים – כמוני וכמוכן – וחלקם (הגדול) לא מבין בכלל מה מפריע לנו. אנחנו לא רואים סרטים שנצרבו ולא צורבים דיסקים, בדיוק מהסיבה שציינת. זו גניבה.

אני גם סירבתי לקבל דמי נסיעות מופקעים ממקום עבודה שעבדתי בו המשרה חלקית, כיוון שהיה לי טרמפ. כששאלתי בחורי ישיבות (יש גם כאלה בחבר'ה שלנו) הם ניסו לשכנע אותי למה זה כסף שמגיע לי. אני עד היום חושבת שהן טועים, אפילו שחלק מהטיעונים אני יכולה להבין מבחינה שכלית.
אני לא חושבת שזה קשור לתרבות מערבית. אני חושבת שזה קשור למשהו ישראלי של "לא להיות פרייר" שיצא מכלל שליטה, שזה תוצר לואי של חברה מנוכרת, שזה מצב נלווה לתרבות צריכה מטורפת שמקדשת כל אפשרות "להשיג" "לרכוש" ולהיות בעלים של משהו, ואם אפשר גם בלי לשלם עליו בכלל.

אני לא חושבת שזה משהו להאשים את יושבי הכנסת. תמיד היו אנשים אינטרסנטים ומושחתים. היום החוצפה גדולה יותר, וגם החשיפה התקשורתית גדולה יותר. גם אנחנו כצרכני חדשות התרגלנו להזדעזע מגניבות של מליונים ולא של עשרות.

איך אנו יכולים להשתקם?
לא לשתף פעולה. כשחברים מציעים לנו לראות סרט שהם צרבו, אנחנו אומרים שאנחנו לא רואים סחורה גנובה. זה גורר דיון, לפעמים (נדיר) ויכוח, אבל אנחנו מסבירים היטב מדוע אנחנו מתנגדים.

הבעיה לטעמי מורכבת יותר, כי הרבה פעמים לא ברור מי יותר לא-מוסרי. לדוגמא בנושא הסרטים, אני מצאתי את עצמי כמה וכמה פעמים מנסה לראותDVD שרכשתי בכסף מלא, באמצעות מכשיר DVD שרכשתי בכסף מלא, ואז אני מקבל הודעה שה-Zone של הסרט לא מתאים. אני יודע שעושים את זה כדי למנוע גנבות, אבל זה אמצעי כל כך דבילי וכל כך קל לעקיפה שהוא פוגע בעיקר בכאלה שמנסים לא להתחכם ולעקוף את הגנת ה-zones שיש במכשיר.

ומה עם הפעמים שבהם דיסק ה-DVD מתקלקל, או שהמכשיר מתקלקל? משום מה זה קורה בדיוק עם תום תקופת האחריות. אני זוכר עוד תקופה שבה מכשירים חשמליים היו ממשיכים לפעול שנים רבות לאחר תום האחריות, ולכן אני יודע שאפשר לייצר אותם ככה. אבל היצרנים, מסיבות פשוטות של תאוות בצע, מעוניינים שהמכשירים לא יחזיקו לאורך שנים.

ומה עם כל האומנים ששוב ושוב אומרים שהם לא רואים פרוטה מהדיסקים שהם עושים? אני לא מדבר על אביב גפן או שלום חנוך, אלא על זמרים ולהקות קטנים יותר -- שזה המצב של רוב האומנים. חברות התקליטים בונות את החוזים מולם ככה שהאומנים עצמם לא רואים מהדיסקים שלהם כסף. שוב, תאוות הבצע כאן מגעילה אותי.

אה, ומה עם הפורמטים הדפוקים שהחברות האלה קובעות? עניין ה-zone זו דוגמא אחת, אבל יש עוד הרבה. אני זוכר שכשיצאו ה-CD הראשונים, אני ידעתי כבר אז שהם בחרו פורמט בזבזני במיוחד, שלא יוכל להחזיק יותר מדי מידע על הדיסק. ובאמת, תוך עשור יצאו ה-DVD שהם בדיוק אותה המדיה אבל פי 6 יותר מידע, ועכשיו יוצאים ה-BlueRay שהם פי 40 יותר מידע. בזמנו בחרו את הפורמט הדפוק והבזבזני של ה-CD בדיוק בגלל שהוא בזבזני, ויגרום לרכישות נוספות. שוב, תאוות הבצע.

ברור לי שמותר להם להתפרנס, אבל עובדה שהם יכולים להתפרנס גם עם דיסקים בנפח של DVD ואפילו יותר, ואפילו עם אפשרות להוריד שירים מהאינטרנט (דבר שכל החברות התנגדו אליו נחרצות שנים רבות, עד iTunes). הם מנסים להצמד למקורות הרווח הישנים שלהם, ולצורך כך הם מנסים לעכב את ההתפתחות הטכנולוגית על ידי יצירת קרטלים טכנולוגיים. ובדרך כלל, מה שגורם להם לזוז מהקפאון הזה הוא בדיוק סוג המרי האזרחי הזה של העתקות שירים וסרטים, הורדה שלהם מאתרים שונים, גישה דרך האינטרנט לארצות עם חוקים אחרים, וכיו"ב.

אז אני לא ממליץ על מעבר על החוק, אבל מצד שני ברור לי שהחוק כאן לאו דווקא קשור למוסר, אלא משרת אינטרסים של בעלי הון.

אכן. אני בטוחה שיהיו פחות העתקות לא חוקיות ברגע שיהיה קל ונוח לרכוש סרטים on-line בצורה חוקית.

חוסר מוסר מצד אחד מצדיק חוסר מוסר מהצד השני?

אם אנו נוהגים במקום אחד בחוסר מוסר "מוצדק", איך זה משפיע עלינו? איך זה משנה אותנו?

שלום רועי,

אני מסכימה עם כל אחת מהטענות, שלך, אבל עדין בעיני הן מצדיקות העתקה.
גם אני חושבת שהפיתרון הטוב הוא שתהיה אפשרות חוקית להוריד מהרשת את התכנים שרוצים. זה יחסוך בחומר גלם, בתיווך שלא מעשיר דוקא את היוצרים, ובאוסף של שירים שאין לי חשק לשמוע וסתם יושבים לי על המדף.

לגבי הדיסקים שמתקלקלים - אני עושה עותקים מדיסקים אהובים (שרכשנו באופן חוקי), כדי שאם יתקלקלו יהיה לי עותק. נלמד מניסיון אחרי שחיקה של כמה דיסקים אהובים במיוחד על הילד (חוץ מזה שילדים לפעמים בקלקלים דיסקים בטעות).

עומר, אם לחם היה עולה לך כקונה פשוט בסופר 100 ש"ח לכיכר (בעלות ייצור הנוכחית להיום), וכך היתה עולה כל ככר בלי יוצא מן הכלל - האם גנבת לחם היתה נתספת בעיניך כחמורה פחות? (זו ההקבלה לעולם הסרטים והדיסקים כיום: מחירם שערורייתי וחסר כל קשר לעלות ייצורם ולשכר הרעב של האמנים).

אם מחיר הדיסקים והסרטים היה ריאלי היה הרבה יותר קל לשלם עבורם. כיום אנחנו משלמים מחירים מופקעים, וכן, זה מעודד גנבה.

צריך לשאול את ממי אתה "גונב". זה קודם כל.
תעשיית הבידור העולמית נשלטת ע"י 5 חברות ענק שמפיקות את רוב הבידור הממוסחר (זאת אומרת זה שאתה ואני יודעים עליו) וכחברות מדיה גדולות הן גם בעלות עיתונים ורשתות טלוויזיה.
לי באופן אישי אין שום בעיה מוסרית להוריד סרטים הוליוודים ולראות אותם ועד שרוחב הפס בישראל יהפוך להיות כמו זה הטיוואני (100 מגה), אשמח לחסוך בזמן לחברים ולהעביר אליהם סרטים ושהם יחסכו לי זמן ויעבירו אלי סרטים. אין לי גם בעיה גם להוריד סרטים או סדרות שאין סיכוי שיגיעו אלי אי פעם (השבוע הורדתי סרט של הבי בי סי על דזמונד מוריס. אין שום סיכוי שאראה אותו אחרת. האם אני פושע?) (והנה, מה כן יגיע אלי? אלה שיש להם מנגנון הפצה תמנוני שהפצת סרטיהם מגיעה עד הבלוקבסטר המקומי בפריפריה הזניחה שבה אני חי), תמיכה באומנות אינה רק דרך הארנק אלא גם בעצם ההשתתפות בצפיה ביצירה.
לדוגמא, אני משוכנע שוון קר-וואי, אם תפגוש אותו, יותר יתעניין במחמאות שתרעיף על סרטו האחרון מאשר באיך ואיפה ראית אותו בדיוק. את הספונסר של הסרט לא בטוח שהמחמאות יעניינו אלא דווקא איפה ואיך נחשפת לסרט. (<- המשפט הזה הוא ממש הרמה להנחתה. נא להשתמש בו ככזה)
האולפנים הגדולים בהוליווד הם קרטל שמבחינתי לא מוסרי לא לדפוק אותו בכל דרך. הם דופקים אותנו ללא ידיעתנו כבר שנים, ע"י החנקה של תרבות אלטרנטיבית והתמקדות בשוברי קופות בלבד ובצורה יותר מסוכנת - קולנוע בעיניהם זה פלטפורמה להעברת מסרים ימניים שמרניים.
אני ממליץ בהקשר הזה לראות סרט תיעודי משעשע ומצויין על תעשיית הרייטינג של הוליווד - this film is not yet rated שמו. )http://imdb.com/title/tt0493459/)

המוסר שלי הוא שונה, אני כצרכן מחליט לאחר בדיקה קפדנית מה אני קונה ומה לא. למשל, הסופרנוס - הסדרה כל כך מצאה חן בעיני שקניתי אותה. אמן שאני מוריד את המוסיקה שלו ואוהב - אנסה לקנות את הדיסק. (ובמיוחד שהדברים שאני שומע, אני יודע שהאמנים הם בדרך כלל אנשים כמוני ולא מדונה או ג'סטין טימברלייק).

גם בתעשיית התוכנה הפריצות יישנו את התפיסה, הרי זה ברור היום שאין טעם לקנות תוכנות ב5000$ רק כדי שעוד שנה תעדכן אותן בעוד 250$ וכך ללא סוף. לדוגמא adobe, המודל הכלכלי שלהם שייך לעולם הישן. בעתיד (הקרוב אני מקווה) כשתרצה להשתמש בפוטושופ לתקן תמונה יהיה זה אידיוטי ולא ריאלי לקנות תוכנה עבור פעולה פשוטה שכזו. טוב יעשו אם דרך האתר שלהם תוכל לשכור את התוכנה ליומיים או לחודש. לדעתי - כולם ירוויחו מכך יותר. רק שהם עדיין מנסים למצוץ את המשתמשים ע"י הוצאת גרסאות לייט פחות יקרות אבל עדיין- יקרות להחריד.
אלמלא אנשים בעשור האחרון לא היו פורצים ללא סוף, דבר שכזה לא היה יכול לקרות וכיום כמעט ואין לו ברירה אלא לקרות.

בעקבות לחץ אירופי בעיקרו פרסם סטיב ג'ובס (בעלי apple) לאחרונה מכתב פתוח בנושא אייטיונס סטור. מעניין לקרוא - http://www.apple.com/hotnews/thoughtsonmusic/

רציתי לתת פרספקטיבה אחרת לדברים - אמנם לא מחפה על החטא אבל בכול זאת:
מודה, אני מורידה מהאינטרנט וצופה בסרטים. הסיבה לכך היא שאין לנו טלויזיה, אנחנו אוהבים לראות סרטים לפעמים ו-2 ספריות הוידאו שהיו בבאר-שבע (בלוקבסטר וענק הוידאו - בשתיהן היה לנו מנוי) נסגרו בשנים האחרונות.
שתי הספריות העלובות (יחסית) שעדיין קיימות לא נותנות לנו לקחת סרט ליותר מלילה, ואחרי תחנונים 2 לילות, ומאחר ואנחנו גרים שעה מבאר-שבע ולא מגיעים כול יום זה הופך את השימוש בספרית הוידאו ללא ריאלי.
אז כן, אני מורידה סרטים (לא מתורגמים דרך אגב), וכדי לכפר על עוונותי, מוחקת מהמחשב מיד אחרי שצופה (ולא מעבירה הלאה לחברים).

לקנות פשוט יקר, וכאמור כשהיתה אפשרות לשאול השתמשנו בה במשך שנים.
אז מה הייתם עושים במקומי- לא צופים?

אל דנטה אז אתה לא מוריד מהרשת סרטים שהם אינדי?

אני תוהה: מתי הותרה הגניבה? לאן נעלמה הבושה?
עומר
אני חושב שקבלת תשובה. הבושה לא נעלמה, היא מכוסה בהרבה תיאוריות מוצקות המסבירות למה מותר לגנוב.
מותר לגנוב כי:

1. כולם גונבים.
2. הממסד גנב.
3. בא לי לגנוב.
4. כל התשובות נכונות.

אל דנטה אז אתה לא מוריד מהרשת סרטים שהם אינדי?
יותר קשה למצוא סרטי אינדי ברשת. אז כאלה אני רואה פחות לצערי. בכל מקרה, סרט של טרקטבסקי לא מורידים - קונים.
כשזה נוגע למוזיקה - מוריד ואם נופל מהכסא - מנסה לקנות.

מוסר ורודף (אחרי מי?) אז מבחינתך שענן בעננים לא תראה סרטים כי גלובוס גרופ לא רואים אינטרס כלכלי בבאר שבע ושאני לא אראה סרטים של הביביסי על דזמונד מוריס (שמעולם לא יצאו על דיוידי)? העיקר "שלא נגנוב"?

אין פה שום תירוץ. בהסתכלות צרה - אכן יש פה גניבה. בהסתכלות רחבה, כתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, התופעה הזו גורמת לחברות המוזיקה נזקים ולאמנים להרים את הראש לאחר שנים.
חברות המוזיקה סובלות יותר ממיזם כמו מיי ספייס מאשר מגניבת מוזיקה, בגלל ההפצה של מיי ספייס לא צריך יותר את הקשרים של התעשייה וזה נזק יותר גדול בטווח הרחוק לטד טרנר מאשר זה שילד באוקלוהומה מוריד תקליט של ברוס ספרינגסטין.

בנוסף לכל טיעוני אל דנטה - אף אחד לא יוצא מופסד מכך שהורדתי שיר באינטרנט. הרי לא הייתי קונה את השיר הזה בין כה וכה. הדבר היחיד שיכול לקרות הוא שאחשף לכמה שירים שאיני מכיר ובסוף אקנה את התקליט.

בהסתכלות צרה - אכן יש פה גניבה.
אל דנטה
אכן יש גניבה. מכת הגניבות בדרום נובעת ממצוקת הבדואים, ח"כ חייבים למעול כדי שלא יצטרכו לעבוד בעבודה נוספת ולהזניח את תפקידם הפרלמנטרי, אנסים סובלים מאשכים מוגדלים ולראשי המועצות יש סדרי עדיפויות.

יש סיפור נחמד של אתגר קרת שנקרא "אח שלי בדכאון" באותו סגנון הוא מצדיק אלימות כי אח שלו בדכאון.

לשנות את שם הדף ל הורדה מהרשת

אני אשמח אם מישהו יתאר לי את שרשרת האירועים הפוגעת שתהיה ברגע שאני אוריד כמה אלבומים של בוב מארלי.

< disclaimer : אני לא מתלהם. >

מה הקשר לבדואים? שום דבר מדברי אל דנטה לא יכול להצדיק את מכת הגניבות בדרום. הוא מדבר על מלחמה בממסד האמנותי שחונק (לדעתו) את עולם המוסיקה\הקולנוע. הבדואים נלחמים בממסד? הם מנסים לשרוד, וניתן להצדיק את פעולותיהם בטיעונים אחרים לגמרי.

לחברים שלי יש להקת רוק. הייתי בשלוש הופעות שלהם וקניתי את הדיסק, למרות שיכולתי להיכנס בחינם ולהקליט את הדיסק. אבל הם זקוקים לתמיכה, ומגיע להם. הם גם הפיקו קליפ מדהים בתקציב מינימלי ואפשר לראות אותו בלי לשלם גרוש! http://youtube.com/watch?v=mo9e3pED5Ng (והם מופיעים בשבוע הבא בתל אביב).

אז בעקבות חברות התקליטים קשה לי לשמוע מוסיקה שהיא לא פופולרית כי אני לא מכיר אותה. למזלי יש MySpace. האמנים שאני אוהב לא חייבים להיות מיליונרים, ואין להם הוצאות ענק על הקלטות - כיום אפשר להשיג ציוד הקלטה מהשורה הראשונה בכמה אלפי דולרים. כמה עולה ל Infected Mushroom להוציא תקליט? והם לא רואים גרוש מתקליט שאקנה.

מה הקשר לבדואים?
אין קשר לבדואים. עומר ס שאל איפה הבושה, תוך התייחסות לגניבות מסוגים שונים. פתאום צצו גנבי התרבות והצדיקו את מעשיהם בתיאוריות נפתלות הקשורות למלחמה בממסד. דחיל רבאק ולהקתו, הרי מי שמוריד, בצורה לא חוקית, מוזיקה, תוכנה, סרט או גרביים מהרשת, עושה זאת מתוך ניסיון לחסוך לעצמו כסף ולא מתוך היותו רובין הוד דיגיטלי.
רגע, נחזור לבדואים. כשבדואי גונב רכב שטח של מטייל מאזור המרכז, הוא למעשה פועל לצמצום הפערים החברתיים בישראל. כי לבדואי יש סיכוי קלוש ללמוד מקצוע מכניס ולהרוויח סכומי כסף גדלים שיאפשרו לו לקנות את הג'יפ. האם אין זו סיבה נעלה לביצוע גניבה ?
ס"ה אם יהיה לו ג'יפ הוא יוכל להרחיק עד ת"א כדי להשאיל סרט. מה לעשות סגרו את ספריות הוידאו בבאר שבע.

שרשרת האירועים הפוגעת שתהיה ברגע שאני אוריד כמה אלבומים של בוב מארלי
הפוך: אם תקנה את האלבומים האלה, מארלי יקבל כמה דולרים (בודדים).

מארלי יקבל כמה דולרים (בודדים).
מצטער לבשר לך, אבל בוב מארלי כבר לא כשיר לקבל דולרים.

המלחמה בממסד היא רק התענוג הנלווה לעובדה שעכשיו יש לי דרך להכריח את חברות התקליטים להוריד את המחיר המנופח של המוצר שלהם. פעם לא היתה לי, והם דפקו אותי בלי הכרה. היום הם רק מקבלים בחזרה את מה שנתנו.

אני רוצה למקד את הדיון במה שמעניין אותי יותר. אני לא רוצה לפתוח דיון על קרטלים, תוכנות או זכויות יוצרים.
בואו נניח שנעשה עוול מוסרי על ידי חברות התקלטים / הוצאות הסרטים.

• האם זה הופך את גניבת זכויות היוצרים למוסרית?
• האם גניבת יוצרים אינה מוסרית אבל "מוצדקת"?
• האם מותר להתגאות בכך? האם מותר להמשיך להפיץ את הגניבה?
• מה השפעה של עבירה מוסרית עלינו ועל חינוך ילדינו?. האם אנו יכולים לחנך ליושר תוך כדי הסבר שהפעם גניבה מוצדקת?

(אני מעדיף שהדף ילך לכיוון מועיל ולא לכיוון ויכוח ללא מוצא)

מעת לעת קורים כל מיני שינויים בשטח, שגורמים לשינוי המצב המשפטי.

המודל הכלכלי שעומד בבסיס דיני זכויות יוצרים הוא הענקת זכויות בעלות בלעדיות ליוצר, על מנת לתמרץ אותו להמשיך וליצור, כדי שהחברה תוכל ליהנות מעוד יצירות חדשות.

ההתפתחות הטכנולוגית, שהביאה, בין היתר, לכך שכל אדם יכול לשבת בבית, ולהוריד למחשב שלו סרטים, ללא תשלום, תגרום כפי הנראה לשינוי המודל הכלכלי שעומד בבסיס דיני זכויות יוצרים (לדוגמא: גלגול הרווח למכשירים שמאפשרים העתקה, והפרשת חלק מהסכום לאמנים, ועוד ועוד).

אז אני לא חושבת שיש צורך לדאוג. נראה שעכשיו אנחנו במין תקופת הסתגלות או מעבר, ובמהרה ימצא המודל הכלכלי המתאים.

לכן, לפי החוק, הורדת סרטים ומוסיקה היא גניבה. אבל החוק מיושן, ולא מתאים למצב שקיים "בשטח". לכן, אני גם חושבת שהורדות אינן מעשה 'לא מוסרי'.

(יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל אני ח-י-י-ב-ת ללכת לישון)

ד"א עד לפני מספר עשורים, הומוסקסואליות היתה עבירה לפי ספר החוקים של מדינת ישראל...

יש דברים שבגלל שהם מקולקלים גם אנחנו מתקלקלים. (יש איזה משפט על תפוח רקוב אחד שמרקיב את שאר התפוחים - שכחתי)

כשבוסים בסופרים מרקטים דורשים מהעובדות לא לשבת כל זמן שהם עובדות - אני חושב שנכון להם לשבת בזמן שהבוס לא מסתכל.
כשבן אדם רוצה ללכת לסרט קולנוע בקושי יכול לשלם על כרטיס וקשה לו להוציא עוד 10-15 שקל על בקבוק מים קטן - אני חושב שנכון להכניס מים מבחוץ.
כאן, אם אדם לא יכול להרשות לעצמו להוציא כסף על דיוידי ודיסקים, או שהוא לא יוכל להשיג את הדיסק בכל מקרה - שיוריד.

הפתרון האמיתי הוא שהגופים האלה בעצמם יראו למה גורמים המודלים הנוכחיים שלהם - ויתאימו את עצמם להיות נוחים יותר.
לא הצרכנים או העובדים צריכים להיות נוחים איתם.
בארץ בגלל שאין מרד צרכנים לשום דבר משום מה, ולא עושים נזקים כלכליים אמיתיים לחברות הסלולר והבנקים לדוגמא, הם עושים בנו כראות עיניהם.

על זה אמרו "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים" (קודם תהיה אתה בסדר אחרי זה תבוא לאחרים בטענות)
< כוונתי לראשי פדרציות הענק תאבי הכסף שמתלוננים על הורדות, ולבוסים שלא מאפשרים לקופאיות לשבת יום שלם. >

קאנט אומר שאם כל אחד ישנה את המוסר "קצת" לטובתו - לא תהיה מדינה.
נראה לי שבכך הוא צודק. חלק (גדול או קטן - לא יודע) מהאנשים שנחקרים ומורשעים כיום הבנהגת המדינה רצו רק לעשות את מה שטוב למדינה. הם באמת האמינו בכך, ולשם כך עברו רק על כמה חוקים מיושנים ולא רלוונטים (מי אמר מימון מפלגות?).

מה ההבדל בין מי שגונב מחברת תקליטים (מוצדק) לבין מי שהולך להיפגש עם אש"ף כשזה אסור בחוק (שנוי במחלוקת) לבין מי שמריץ ברמאות מועמד לרשות הממשלה (אסור)?

ההבדל הוא ברמת המוסר האישית של כל אדם, אני מניחה. יש כאלה שיעשו משהו לא-חוקי רק כשזו תהיה הנורמה ואנשים זרים מהרחוב יוכלו להצדיק אותו, יש כאלה שמספיק להם לדעת שהם צודקים ולא אכפת להם מה אנשים אחרים יגידו על המעשים שלהם (מבחינת רמת מוסריותם), ויש כאלה שיודעים שהם עושים משהו שהוא לגמרי לא בסדר, ולא מזיז להם, כי יש להם רווח ישיר מזה.

יש עבירות, בעיקר נושא הורדת שירים וסרטים וכו', שזה מעבר ל'כולם עושים את זה'. זה לא רק הצד המוריד, חברות שונות מוציאות נגנים שתומכים בפורמטים האלה ומשווקים אותם באגרסיביות מתוך ידיעה שהתוכן החוקי שאפשר להשיג אליהן הוא מועט מאוד יחסית לאלימות השיווק ומספר הקונים הרצוי. אז אנשים קונים, ומביאים את התוכן מאיפה שאפשר, כדי לממש את ההבטחה לאושר וכיף שהבטיחו לו בפרסום.

אגב, לי אין טלויזיה בבית. אני לא רואה שום סדרה פופולרית, למעט אחת, שהורדתי את כל פרקיה - החברים של נאור.
ובתור אזרחית שומרת חוק אני שואלת (ברצינות): אם אני רוצה לשלם עבור הסדרה הזו שהורדתי (ואין לקנותה בחנויות), כמה שקלים בדיוק אני צריכה לשלוח לערוץ 10, כדי לכסות על חלקי בצפיית הסדרה?

האם אנחנו יכולים להסכים שהחוק לא בהכרח מייצג את המוסר במקרה של העתקת מוזיקה?

אם כן, אז בוא נבחן לרגע מה מהאפשרויות הבאות מוסרי, בלי קשר למה חוקי:

1. לא מורידים ולא מעתיקים מוזיקה, אלא קונים אותה רק מחברות שיווק מוסיקאים והפיכתם לקרבן (שמו"ק).
2. מורידים ומעתיקים מוזיקה רק של מוסיקאים שאמרו מפורשות שהם מעוניינים בכך, וששמו את המוזיקה שלהם באינטרנט להורדה. בכל מקרה אחר קונים משמו"קים.
3. מורידים ומעתיקים מוזיקה חופשי, אבל כשמוצאים משהו שמוצא חן בעינינו אז משלמים ישירות לאומן (כשזה אפשרי) או לשמו"קים.
4. מורידים ומעתיקים מוזיקה באופן חופשי, ואם מוצאים משהו שמוצא חן בעינינו אז הולכים לאתר של אותו אומן, ואם יש שם אפשרות לקנות ממנו או לשלם לו, אז עושים כן. לעומת זאת, אם האפשרות היחידה לקנות ממנו היא דרך אחד השמו"קים, אז לא קונים.
5. מורידים ומעתיקים מוזיקה באופן חופשי, ולא משלמים לאף אחד.

לדעתי לא לשלם לאומנים זה לא מוסרי. זה מוריד את אפשרות 5.
מאחר שהשמו"קים לא משלמים למרבית האומנים (אם אתה רוצה להבין למה, אתה מוזמן לקרוא את מה שכתבה קורטני לאב ; ואגב, גם שאר ההתנהגות של השמו"קים, כמו פרסום מסיבי, נראה לי מגונה מבחינה מוסרית, אבל זה כבר דיון אחר.), אז זה ברור שהאפשרויות שכוללות תשלום לשמו"קים אינן מוסריות, כי זה מעודד את התנהגותן. זה מוריד את אפשרויות 1-3.

נשארנו עם אפשרות 4 בלבד. החמצתי משהו?

אין כיום בעיה לאומנים להפיק את אומנותם במעט כסף, ולשים אותה באינטרנט אפילו בפחות מזה. אז המצב הטוב ביותר מבחינת כולם הוא שהאומנים ישימו את כל יצירותיהם להורדה והעתקה חופשיות באינטרנט, ואפשרות לקנות מהם ישירות (באיכות טובה יותר, או על גבי מדיה קשיחה כמו CD) במקרה שהצרכנים אהבו יצירות מסויימות. זה לא טוב לשמו"קים כמובן, אבל זה בעיני תוצאה חיובית של מצב כזה.

ואגב, הנתונים מהשנים האחרונות מראים שזה מה שאכן הולך ומתפתח. אנשים אכן קונים יותר כשיש להם אפשרות להוריד ולהעתיק לפני כן.

פתאום עלה לי לראש עניין דומה אחר שהוא מובן מאליו ונשכח לגמרי. מה לגבי ספר שהשכן שלנו קנה ואנחנו משאילים אותו כדי לקרוא ?

מה לגבי ספר שהשכן שלנו קנה ואנחנו משאילים אותו כדי לקרוא ?
דווקא פה החוק ברור. מותר להשאיל ואסור לשכפל.
בחלק מהתוכנות, בחלק שבו מפורטים זכויות היוצרים, הם משווים את התוכנה לספר ואומרים שמותר להעביר מאחד לשני כך שבכל רגע נתון רק בן אדם אחד יכול להשתמש בתוכנה (כמו שרק בן אדם אחד יכול לקרוא ספר).

פה החוק ברור על הכיפאק
מעניינת ההיסטוריה, האם החוק נבע מכך שלא הייתה להם ברירה; המונים העבירו ביניהם ספרים.

קאנט אומר שאם כל אחד ישנה את המוסר "קצת" לטובתו - לא תהיה מדינה.
יש מוסר ויש חוק.
האיסור על רצח הוא מוסרי וקיים בכל העולם (בצורה זו או אחרת).
בישראל הנסיעה בכביש מהיר מוגבלת ל100 קמ"ש ובגרמניה היא לא מוגבללת כלל. איזו מדינה יותר מוסרית?
על גניבת 3 מסטיקים (ב-3 גניבות שונות) אפשר להיכלא ל-20 שנים בקליפורניה בזמן שבישראל לא בטוח אפילו שיפתח תיק פלילי. האם קליפורניה מדינה יותר מוסרית מישראל?
האם באמת דין פרוטה כדין מאה?

אם מחיר הדיסקים והסרטים היה ריאלי היה הרבה יותר קל לשלם עבורם. כיום אנחנו משלמים מחירים מופקעים, וכן, זה מעודד גנבה
לא המחיר מעודד גניבה אלא הטכנולוגיה שמאפשרת גניבה. כל הדיבורים על מחירי הדיסקים התפתחו רק לאחר שהטכנולוגיה הפכה את הצריבה/הורדה לאפשרית.

אחרת, על אותו עיקרון, היה מתפתח שוק גניבות לקרמים יקרים שעולים 500 שקל לצנצנת קטנטנה. או לבגדי מעצבים מכיכר המדינה (לא זיופים, שהם מוצר נחות שמתחזה ליקר, אלא גניבה של הבגדים עצמם וחלוקה שלהם בחינם למי שרוצה).

לא המחיר מעודד גניבה אלא הטכנולוגיה שמאפשרת גניבה.
תוך כדי קריאה, היתה בי "ההרגשה" של המשפט הזה, ולא הצלחתי לנסח אותו במילים. תודה קרוטונית.
נראה לי שהעובדה שהורדת קבצי סרטים ומוסיקה היא כל-כך קלה, נעשית בכמה קליקים במחשב, מבלי לצאת מהבית ומבלי להסתכן או ללכלך את הידיים, היא שמביאה להורדה ההמונית נטולת נקיפות המצפון והמחשבה. והדף הזה בהחלט גורם לי לחשוב קצת יותר לעומק על מהן התפיסות המןסריות שלי, כי אם אני מדליקה את הטלוויזיה, זה לרוב כדי לצפות במשהו שהורדנו מאתר טורנט כלשהו.

לא המחיר מעודד גניבה אלא הטכנולוגיה שמאפשרת גניבה.
שתי התשובות נכונות

אני אישית קונה כמעט את כל המוזיקה שלי, כי אני נוטה להקשיב לאמנים קטנים, מלבד את המתים (שאז לדעתי זכויות היוצרים צריכות לפוג), אבל מורידה את המעט סרטים וסדרות שאני רואה, כי אלו בד"כ ממומנים ע"י מי ש רועי שרון קורא להם השמו"קים (שם מעולה, אגב). אם היתה לי דרך לשלם ליוצרים, הייתי מאושרת, אבל עד שלא יבינו שככה זה יעבוד לא תהיה אופציה כזו. והבנה כזו תגיע רק מתוך שינוי תרבותי שיכריח שינוי, כי החברות הגדולות לא ממש יסכימו להתגלגל על גבן ולמות לטובת התרבות או משהו.

ושוב, ההבדל הגדול בין מכוניות, קרמים ובגדים לבין מוזיקה הוא שאנחנו בגדר "זה נהנה וזה אינו חסר". אף יוצר מוזיקה ואף חברת תקליטים לא מפסידים גרוש
בכך שאני מוריד מוזיקה. להפך.

בעניין קאנט: השאלה היא האם קיום החוק הוא ערך מוסרי בפני עצמו, בלי קשר לחוק ספציפי. בבואי להחליט האם לעבור על חוק מסויםעומדת בפני הדילמה המוסרית האם "קיום החוק" שקול או עולה על הסיבות שיש לי לעבור עליו. אם למשל החוק הוא איסור על הומוסקסואליות, והסיבה לעבור אותו היא "כבוד האדם וחירותו", ברור לי מי גובר.

בעיני, בניגוד לקאנט, "קיום החוק"הוא בעל ערך מוסרי קלוש, בעיקר מפני שיש לי ביקורת חריפה על האופן שבו מתקבלים חוקים בישראל בפרט ובחברת הלוקחים בכלל. קאנט לא הכיר את ישמעאל.

לא המחיר מעודד גניבה אלא הטכנולוגיה שמאפשרת גניבה.
ברור שלטכנולוגיה אפקט ענק
אבל ברור ש:

• ככל שהמחיר יירד המכירות יעלו.
• ככל ששמו"קים יקבלו פחות כסף ואמנים יקבלו יותר כסף המחירות יעלו.
• ככל שיהיו יותר טכנולוגיות לרכוש מהרשת בכסף, המכירות יעלו (I-Tunes: הורדות אלבומים בכסף מהרשת, חזק בארה"ב - אצלינו עדיין אין)

ועוד ועוד..

הגיע הזמן שהשמו"קים יאכלו אותה קצת,
שיתנו יותר מוזיקה בפחות כסף וביותר דרכים,
שיהיו יותר יצירתיים ויתנו לנו יותר מדיסק ועטיפה,
שלא יוציאו לאמנים את המיץ,
ושיתפתחו טכנולוגית אנחנו לא בימי הביניים,

אני בטוח שאם היתה תוכנה, אתר, טורנט חוקי; שמספק הורדה מסודרת של סרטים/סדרות שיוצאים/ות בארה"ב,
עם תרגום עברי מובנה מיד כשאלו יוצאים לאור בחו"ל, היו הרבה לקוחות שמוכנים לשלם כסף.
עובדה שI-Tunes ו-Napster עושים יופי של קופות בחו"ל -
למרות שאפשר להוריד את אותם אלבומים שהם מספקים בכסף, בחינם, בEmule Torrents ודומיהם.

_אף יוצר מוזיקה ואף חברת תקליטים לא מפסידים גרוש
בכך שאני מוריד מוזיקה. להפך._
הם גם לא רואים ממך גרוש - גרוש שמן הסתם בנו עליו כשהחליטו להוציא את האלבום לשוק.

מעבר לזה, הצריבה מעוררת שאלות מוסריות של אפקט העדר. הצורבים יכולים להמשיך לצרוב כי אנשים אחרים קונים את האלבומים החוקיים בכסף מלא.

הצורבים יכולים להמשיך לצרוב כי אנשים אחרים קונים את האלבומים החוקיים בכסף מלא.
ממש כמו בעניין החיסונים. אז אולי גם לצרוב ולהוריד זה באופן טבעי ?

זה לא כמו החיסונים - כי נכנס כאן גם עניין עלות-תועלת.
מי שלא מחסן, מאמין שהחיסונים עלולים לגרום נזק ממשי ובלתי הפיך לילדו, ולכן בעיניו "מוצדק/משתלם" להיבנות מהתחסנות העדר בלי לחסן.
מי שצורב, סתם חוסך כמה שקלים.

אני חושב דווקא ההפך, אפקט העדר הוא מצב בו כולם קונים אצל השמו"קים
מה שגורם להם לעשות מה שהם רוצים - המצב שהיה עד לפני כמה שנים.
עכשיו כשמתפזרים, חלק קונים וחלק מורידים... עכשיו אין עדר.
אם הם רוצים שהעדר יחזור שיספקו תנאי מרעה נוחים.

_אבל ברור ש:

ככל שהמחיר יירד המכירות יעלו.
ככל ששמו"קים יקבלו פחות כסף ואמנים יקבלו יותר כסף המחירות יעלו.
ככל שיהיו יותר טכנולוגיות לרכוש מהרשת בכסף, המכירות יעלו (I-Tunes: הורדות אלבומים בכסף מהרשת, חזק בארה"ב - אצלינו עדיין אין)
ועוד ועוד.._

פשוט אלון
למה זה ברור כל כך ?
ככל שהדיון מתקדם הדעת שלי מתחזקת - אנשים לא מתביישים בגניבה אלא מפתחים תיאוריה סבוכה ומפותלת למה זה יותר מוסרי לגנוב מוזיקה מאשר לקנות אותה. (ראה את חמשת האפשרויות של רועי שרון מהבוקר).
מה המחיר שבו יהיה לך כדאי לקנות מוזיקה ולא לגנוב אותה ?

סתם נקודה למחשבה - מי שמוריד מוזיקה באופן לא חוקי, פוגע בהכנסות של המוזיקאי שאותו הוא אוהב לשמוע ובכך מקטין את ההצע העתידי של המוזיקה האבהובה עליו.

הם לא בנו על הגרוש שלי. הם לא היו רואים אותו בכל מקרה. אם לא היה אינטרנט, לא הייתי שומע או מכיר את המוסיקה הזאת, וודאי שלא קונה.

מי שמוריד מוזיקה באופן לא חוקי, פוגע בהכנסות של המוזיקאי שאותו הוא אוהב לשמוע ובכך מקטין את ההצע העתידי של המוזיקה האהובה עליו
האמת היא הפוכה. אף אמן לא הפסיק ליצור כי מורידי המוזיקה פגעו בהכנסותיו. ואם היה כזה שפרש מהמקצוע והלך להיות איש הייטק, אני לא מאמין שהייתי אוהב את המוזיקה שלו מהתחלה.
מצד שני, פגיעה כלכלית בשמו"קים תוריד את כוחם, ותפגע ביכולתם להרוס את עולם המוסיקה, מה שמעלה את ההצע העתידי של מוזיקה בכלל ושל מוזיקה טובה בפרט.

אני חושב דווקא ההפך, אפקט העדר הוא מצב בו כולם קונים אצל השמו"קים
אתה מתכוון סתם עדר. אפקט העדר הוא דבר שונה.
בהקשר החיסוני מצאתי הגדרה כזו: פרט שאינו מחוסן, באוכלוסייה שבה אחוז ההתחסנות גבוה, נהנה מ"הגנת העדר" - הגנת האוכלוסיה המחוסנת שסביבו. כאשר רמת ההתחסנות באוכלוסיה יורדת, אפקט "הגנת העדר" נמוג והתחלואה פוגעת גם בלא מחוסנים.

בנוסף לדבריו של מודי תאני
ישנם המון אמנים שמתפרנסים מהופעות, וככל שיותר אנשים נחשפים למוזיקה שלהם בזכות האינטרנט ההופעות שלהם שוות יותר..

הגיע הזמן להתעורר ולשנות את החוקים והמודלים - חוקים משתנים כל הזמן והם לא קשורים למוסר כמו ש ח אלפשה היטיב להסביר.
ישנם עוד כמה דברים לא חוקיים שהגיע הזמן לחוקק אותם כדי לא להפוך אזרחים מהשורה לפושעים. (לא אתן דוגמאות כדי שלא יכסחו אותי... )

לפני כמה שנים שמעתי שיר של לורן היל ברדיו והתלהבתי.
סרתי לתכנת שיתוף הקבצים הקרובה למקום מגוריי, הורדתי כמה שירים מאותו אלבום, הקשבתי, אהבתי והחלטתי לקנות.
במחיר מלא ומפולפל קניתי תקליטור כפול שלה בדיונון (עם הפוך חזק לקחת בקפה ליד),
וישבתי על הדשא מול גילמן עם הדיסקמן מבסוט מהחיים.
זהו, שלא.
אחרי שלא הצלחתי לשמוע כלום, ראיתי על העטיפה כיתוב קטן שאומר שהתקליטור מצוייד בהגנה שמונעת ממנו לנגן בPC כדי למנוע העתקות.
דיסקמני הנאמן, ששלט בכמה מיומנויות, ביניהן קריאת קבצי MP3 , נפל על ההגנה ההיא ולא הצליח לנגן את הדיסק.
מכיוון ששני המקומות הנפוצים בהם האזנתי לדיסקים היו בדיסקמן ובמחשב בעבודה,
חזרתי אחר כבוד לדיונון, החזרתי להם את הדיסק ונטלתי את כספי בחזרה.
שמו"קים.

<הקפה דווקא היה בסדר>

אגב, OzgTT]בילי בראג 44F M[/po]&sa=X&oi=music&ct=result נהג להדפיס על עטיפות התקליטים (כחלק מהעטיפה - לא מדבקה) כיתוב בנוסח "שלמו לא יותר מאשר כך וכך פאונד" כאשר המחיר עמד על כשליש ממחירו של אלבום ממוצע.
בזמנו הוא ניהל קמפיין להוזיל את מחירי האלבומים למחירים שווים לכל נפש.
מלך.

ככל שהדיון מתקדם הדעת שלי מתחזקת - אנשים לא מתביישים בגניבה אלא מפתחים תיאוריה סבוכה ומפותלת למה זה יותר מוסרי לגנוב מוזיקה מאשר לקנות אותה. (ראה את חמשת האפשרויות של רועי שרון מהבוקר).
הממ. מה בעצם אמרת? שאני אדם לא-מוסרי שממציא לעצמו הצדקות למעשיו הלא-מוסריים, וטיפש מכדי להבין את זה? נו באמת.

אני אסביר את זה שוב, לאט...
יש כאן שני כוחות שפועלים:

1. התגמול לאומנים מעודד אותם ליצור
2. התגמול לשמו"קים מעודד אותם למכור

לכאורה, תגמול לשמו"קים גורר תגמול לאומנים, כי השמו"קים אמורים לשלם לאומנים מהכנסותיהם. אבל בפועל, לפי עדויות של אומנים רבים, האומנים לא רואים ממכירות השמו"קים אגורה. לכן כשהצרכן משלם על האלבום לשמו"ק הוא משרת רק את הכוח השני, ולא את הראשון. בעיני זה לא מוסרי.

כמו הרבה דברים בעולם הפוסט-מודרני, הבעיה המוסרית של "האם להעתיק את השיר הזה" לא מסתכמת בשאלה הפשטנית "האם שילמתי על זה". צריך גם לשאול "למי אני משלם בעצם", וגם "על מה אני משלם". לשלם למי שמבקש את הכסף עלול להיות הדבר הלא-מוסרי במקרה הזה.

ושוב, אני לא מדבר על החוק כאן. ברור שמבחינת החוק לא לשלם לשמו"ק זה לא-חוקי. אבל לטענתי במקרה הזה החוק מפגר אחרי ההתפתחות הטכנולוגית, ומשרת דינמיקה של שוק שבו העברת המוזיקה מהיוצר לצרכן היתה תלויה בצד שלישי. והצד השלישי הזה היה תאב בצע כל כך עד שניצל את המצב לנישול האומן מתמורה על יצירתו.

הדוגמא עם השאלת ספרים היא מצויינת לדעתי.
מעולם לא עלה בדעתי לחשוב על השאלת ספר כדבר לא מוסרי. אבל הרי גם כאן הקורא המשאיל נהנה מיצירתו של הסופר ואינו משלם על כך לאיש ובטח שלא לסופר עצמו.
ולמה הדבר הלכאורה לא מוסרי הזה הוא כן חוקי? האם זה מפני שלא ניתן לאכוף חוק האוסר השאלות?
כל מי שאי פעם השאיל ספר אמור לראות עצמו מבחינה מוסרית כגנב?
למה לשמוע מוזיקה בלי לשלם עליה זה גניבה אבל לקרוא ספר בלי לשלם עליו זה תקין (לא מבחינה חוקית מבחינה מוסרית)?

אבל הרי גם כאן הקורא המשאיל נהנה מיצירתו של הסופר ואינו משלם על כך לאיש ובטח שלא לסופר עצמו.
אין פה שום בעיה מוסרית. זה מקביל להשאלה של כל מוצר: מכונית, חולצה, מחשב או מסרק.
כל עוד נשמר הכלל שבכל רגע נתון לא משתמש במוצר יותר מבן אדם אחד, אין שום בעיה חוקית או מוסרית.

אגב, מעניין אותי לדעת מה דעתכם על אותם "יזמים" אשר משכפלים דיסקים ומוכרים אותם בבסטות.
ומה דעתכם על מפעילי הכבלים הפיראטיים של שנות ה80.
במסגרת הטיעונים שהועלו כאן, ניתן לטעון שהלקוחות שקונים דיסקים מזוייפים ב20 ש"ח לא היו קונים אותם ממילא תמורת 60 ש"ח.
ולכן אותם מפיצים למעשה תורמים לאמן בכך שמביאים את יצירתו לשווקים חדשים.

מעולם לא עלה בדעתי לחשוב על השאלת ספר כדבר לא מוסרי. אבל הרי גם כאן הקורא המשאיל נהנה מיצירתו של הסופר ואינו משלם על כך לאיש ובטח שלא לסופר עצמו.
נדמה לי שעל הספרים של דן בן אמוץ (או לפחות על ילקוט הכזבים) היתה מודפסת אזהרה בערך כזו: ספריות ההשאלה שודדות את עמלם של הסופרים.

עמלם = הכוונה לפרי עמלם.

ספריות ההשאלה שודדות את עמלם של הסופרים.
זו רק דרך אחת להסתכל על זה דרך אחרת תהיה ספריות ההשאלה מאפשרות ידע והשכלה לכל השכבות גם מי שלא יכול לרכוש לעצמו אנציקלופדיות, ספרי קריאה מדע ואחרים....

כמו הרבה דברים בעולם הפוסט-מודרני, הבעיה המוסרית של "האם להעתיק את השיר הזה" לא מסתכמת בשאלה הפשטנית "האם שילמתי על זה". צריך גם לשאול "למי אני משלם בעצם", וגם "על מה אני משלם". לשלם למי שמבקש את הכסף עלול להיות הדבר הלא-מוסרי במקרה הזה.

בא ניקח את הדיון קצת הלאה:
אתמול התפרסמו בגל"צ נתוני מחקר שהראו שמחיר העגבניות גבוה פי 5 ממה שהחקלאי מקבל. כלומר רשתות השיווק מנצלות את החקלאים - קונות תוצרת זולה ומוכרות ביוקר. האם בשם הדאגה ליוצר אתה תסע לחממה הקרובה למקום מגורייך (לא חסר מגדלים בארץ), ותקנה עגבניות ישירות מהמגדל ? או שמא תגנוב מרשת המזון הגדולה כי הם בעצמם גנבים? הפעם החוק לא מפגר אחרי הטכנולוגיה. אין שום בעיה חוקית להכנס למכונית הפרטית ולנסוע לקנות ישירות מהמגדל.
משום מה יש לי תחושה שהרבה ממורידי המוזיקה מהרשת, לא עולים על אותן בריקדות מתוך דאגה לעולם ולאדם גם בתחומים בהם הבריקדות לא חוסכות להם זמן וכסף.

_כל מי שאי פעם השאיל ספר אמור לראות עצמו מבחינה מוסרית כגנב?
למה לשמוע מוזיקה בלי לשלם עליה זה גניבה אבל לקרוא ספר בלי לשלם עליו זה תקין (לא מבחינה חוקית מבחינה מוסרית)?_
לשמוע מוזיקה בלי לשלם עליה זו לא גניבה. אם את יושבת בבית קפה ונהנית מהדיסק המתנגן ברקע, זו לא גניבה. להשאיל ספר, דיסק, סרט זה לגיטימי, כמו שאמר ח אלפשה כי רק אחד משתמש במוצר ברגע נתון. וכמו בספר המושאל מספריה - מחיר הספר שולם. אם מצלמים את הספר לשימוש מסחרי - זו כבר הפרת זכויות יוצרים, גניבה וכו'.

אם את יושבת בבית קפה ונהנית מהדיסק המתנגן ברקע, זו לא גניבה.
הלקוחות שמקשיבים אינם גנבים. אבל (למיטב ידעתי) לפי החוק בעל בית הקפה צריך לשלם תמלוגים (מעבר לעלות הדיסק) על כל השמעה.

לפי החוק בעל בית הקפה צריך לשלם תמלוגים
http://www.acum.org.il/servlet/servletI ... hiveFlag=1

דרך אחרת תהיה ספריות ההשאלה מאפשרות ידע והשכלה לכל השכבות גם מי שלא יכול לרכוש לעצמו אנציקלופדיות, ספרי קריאה מדע ואחרים....
לגבי חשיבותן של ספריות אני מסכימה לגמרי.

מי קבע ששכפול הוא דבר לא מוסרי?
כתוב בתורה לא לשכפל? הבודהה ישב מתוך לעץ וקיבל הארה לגבי שכפול? קרישנה אמר לארג'ונה שבעולם הבא הוא לא יוכל להשתכפל?

אם מישהו יגלה כיצד לשכפל עגבניות. למה שזה לא יהיה מוסרי לאכול עגבניות משוכפלות?
בגלל שמגדלי עגבניות יפסידו כסף? אפילו כשעגבניות יכולות להגיע לצלחות של אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם?!??

אני אוהב לאכול עגבניות משוכפלות!! הן נורא טעימות ואני זוכה לטעום עגבניות עם טעמים שלא זכיתי לטעום מעולם כשהשכפול עוד לא הומצא!
המפעלים מתעללים במגדלי העגבניות, מייצרים עגבניות שלא תומכות לי בקיבה, המפעלים מעוניינים במקסימום רווחים ולא שאני אוכל לקנות הרבה עגבניות, הם גם דוחפים לי כל מיני כימיקלים מזיקים לעגבניות (הגנות כאלו שבגללם הדיסקים לא נקראים בדיסקמן שלי), והעגבניות שלהם נשרטות בקלות.

העגבניות המשוכפלות מעודדות הופעות בתשלום של מגדלי עגבניות מוכשרים בעלי שדה קטן אבל באיכות גבוהה,
ורכישות ישירות ממגדלי עגבניות באשר הם.
המון אנשים היו גם שמחים לשלם על עגבניה משוכפלת במערכת כמו I-Tomato שעובדת מצוין בחו"ל.

רכוש = גניבה

כשאמא-תרבות המציאה את המושג "רכוש" היא גם כן המציאה את המושג "גניבה". במקור זה היה תקף לאדמה ועד היום זה משרת את המציאות של מעמדות בחברה ושליטת העלית בהמונים.

כשאנחנו ממציאים לילד גבול - אנחנו ממציאים גם את העוול של לעבור את הגבול.

אני לא חייב לקבל את עולם המושגים הזה. יתרה מכך, אם אני מעוניין בשינוי חיובי, מחובתי לא לקבל את עולם המושגים הזה.

יחי השיתוף - כל שיתוף מבורך - גם שיתוף קבצים - כי יש יותר מדי חוסר שיתוף בעולמינו.

תודה לחברים שבאו לבקר בלילה כשישנתי ולקחו איתם את המחשב האישי והמצלמה - כשתגמרו להשתמש נא להעביר הלאה. תודה ששיחררתם אותי מעול הרכוש. המעט שהיה לי!

כל שיתוף מבורך

אני לא חייב לקבל את עולם המושגים הזה. יתרה מכך, אם אני מעוניין בשינוי חיובי, מחובתי לא לקבל את עולם המושגים הזה.
אתה לא חייב לקבל את זה בקשר לרכוש שלך.
אין לך שום זכות לכפות על אחרים לשתף את רכושם.
ואם אתה חושב שאתה יכול לבוא אלי ולשתף את עצמך במחשב ובמצלמה שלי , כדאי שתחשוב שוב.

כשאמא-תרבות המציאה את המושג "רכוש" היא גם כן המציאה את המושג "גניבה". במקור זה היה תקף לאדמה ועד היום זה משרת את המציאות של מעמדות בחברה ושליטת העלית בהמונים.
אם אתה יכול לתמצת את הקטע הזה במשפט אחד שיכתב על סטיקר, זה יהיה להיט בקרב אוכלוסיות שונות בדרום.

כל שיתוף מבורך
אלון, האם תברך אותי אם אפגוש אותך ברחוב ואחליט להשתתף בתכולת ארנקך?

<לא שואל את with passion, כי ברור לי איזו תשובה אקבל>

האם תברך אותי אם אפגוש אותך ברחוב ואחליט להשתתף בתכולת ארנקך?
תצטרך לשאול אותי לפני זה,
אם הסיבה שאתה מבקש כסף מוצדקת בעיני אז בוודאי שאתן לך מארנקי!
אני פותח את ארנקי בפני אנשים ברחוב, ובאמת מקבל ברכה מהם על כך.

_אבל הרי גם כאן הקורא המשאיל נהנה מיצירתו של הסופר ואינו משלם על כך לאיש ובטח שלא לסופר עצמו.
אין פה שום בעיה מוסרית. זה מקביל להשאלה של כל מוצר: מכונית, חולצה, מחשב או מסרק.
כל עוד נשמר הכלל שבכל רגע נתון לא משתמש במוצר יותר מבן אדם אחד, אין שום בעיה חוקית או מוסרית._

כלומר אם אני מחליטה לשתף את הספר האחרון של עמוס עוז שרכשתי בכספי עם כל מכרי וגם עם אנשים זרים מהאינטרנט שמבקשים להשאיל אותו, בצורה כזו שבמהלך של מספר שנים מאות אנשים יקראו אותו, זה בסדר. כלומר אין שום בעיה בכך שהספר נקרא ע"י מאות אנשים אבל היוצר קיבל תשלום רק פעם אחת.

_אם את יושבת בבית קפה ונהנית מהדיסק המתנגן ברקע, זו לא גניבה.
הלקוחות שמקשיבים אינם גנבים. אבל (למיטב ידעתי) לפי החוק בעל בית הקפה צריך לשלם תמלוגים (מעבר לעלות הדיסק) על כל השמעה._

ולמה זה כך? אם בעל המקום קנה את הדיסק בצורה חוקית למה הוא צריך לשלם תמלוגים אם הוא משמיע אותו בעסק שלו? בגלל שבכל רגע נתון יותר מאדם אחד שומעים את המוזיקה? בגלל שזה עוזר לו בעסקים?
אם אני קונה תמונה יפה לבית שלי אבל משתמשת בה בעסק שלי (כך שברגע נתון נהנים ממנה יותר מאדם אחד והיא משפיעה לטובה על באי העסק שלי כך שאני מרוויחה יותר כסף כשהתמונה תלויה) האם אני צריכה לשלם תמלוגים לצלם על כל אדם שמסתכל על התמונה בעסק שלי?

ואם אני קונה ספר מתכונים האם אסור לי לשתף את מכרי במתכון מוצלח שמצאתי בו? ומה אם אני מגישה את התבשיל במסעדה שלי? לשלם תמלוגים?

האם גם מקרים אלה שווים ערך לגניבה?

זה משהו מנקודת המבט של מוזיקאי - בועז כהן, הקלידן של פונץ' (וכותב מוכשר). הרשימה עוסקת במצב המוזיקה בישראל בצורה רחבה יותר מאשר הורדות מהרשת, אבל חלקה מתייחסת לדיון הזה. ("אחר-כך נכנסו למשחק תוכנות שיתוף הקבצים באינטרנט - ומרגע זה כל דיסק חדש של אמן ישראלי נגיש לכל דיכפין - בחינם. החוק הבסיסי של המין האנושי קובע שלא משלמים על משהו שלא מוכרחים לשלם עליו.")
עדי יותם

תצטרך לשאול אותי לפני זה,
זו בדיוק הנקודה!!
האם אתה שואל את רשותם של בעלי זכויות היוצרים לפני שאתה מוריד שירים/סרטים?

רגע רציתי להמשיך... אולי זה יענה לך

אם יהיה ברשותי חוף ים ואני לא ארשה לאף אחד להתרחץ בו מלבדי אני מרשה לכל מי שרוצה להתרחץ לזרוק עליי ביצים ואז להיכנס למים.
כך גם אם יהיה ברשותי באר מים ואני לא ארשה לאנשים ללא כסף לשתות - אני בזה הדף מרשה להם לקחת מים בלי רשות ולקשור אותי לעץ.

לעולם לא יהיה ברשותך חוף ים - לפי החוק במדינת ישראל, החוף שייך לכולם. אם מישהו לא מכיר בחוק זה יש לפעול נגדו כמו שפעלה "מגמה ירוקה" או "אדם, טבע ודין".
מים הם משאב בסיסי, ומוסרית אסור למנוע מים מאדם ובהמה.
מוזיקה היא לא משאב בסיסי או ציבורי. מי שעמל על המוזיקה ראוי לתגמול. אם נגיד שלום חנוך היה מופיע בדף זה ומודיע שמבחינתו עדיף שיורידו את שיריו מהרשת ולא יקנו את הדיסק, הייתי מסכים עם דברייך על שיתוף בנוגע למוזיקה. מכיוון שזה לא קרה אתה לא יכול להחליט של שיתוף עם אמנים שונים שבכלל לא מעוניינים בכך.


ולקשור אותי לעץ.
אם תנסה להשתתף איתי בנכסי, זה מה שיקרה לך.

הענק וגנו
זה כבר הופך להיות יותר מדי דמגוגי.

רק למען הסר ספק אני בהחלט חושבת שמגיע ליוצרים תשלום עבור יצירתם. ובכל זאת משהוא בתהליך שקורה היום נראה לי רצוי ומוביל למקום הוגן יותר.

מה דעתכם על רישום פטנטים על גנים אנושיים?

ספריות ההשאלה שודדות את עמלם של הסופרים.
ואכן, אקו"ם עשו מאמצים גדולים לגבות תמלוגים עבור האמנים גם מספריות השאלה.
כולל זה שיהיה קשר בין כמות התמלוגים לבין מספר הקוראים (וזה עונה על השאלה של נורית מ לגבי מאות האנשים שיקראו את הספר של עמוס עוז).
אני לא יודעת מה קורה עם זה עכשיו.

_אלון, האם תברך אותי אם אפגוש אותך ברחוב ואחליט להשתתף בתכולת ארנקך?
<לא שואל את with passion, כי ברור לי איזו תשובה אקבל>_

והתשובה הברורה כדלקמן.

• אין לי ארנק. (אחרי שאלה אבדו לי - החלטתי שעדיף לפזר דברים - ככה לא מאבדים הכל בבת אחת!)
• אני חי על כ-10 שקלים ליום בממוצע כך שלא תמצא עלי יותר מדי.
• מה שכן תמצא - וזה תלוי בעונה - זה הרבה תאנים - ואת אלה אני יהנה לשתף איתך יותר משתהנה מהתאנים..

כרגע בגינה יש שפע אדיר של עלים ירוקים אתה מוזמן - רק בבקשה לא לדרוך על הצמחים.. (זה מה שהכי הרגיז עם אלה שלקחו את המחשב.. למה לדרוך על הkale למה..)

בכלל כשיש שפע (אין מחסור) - מאד קל לשתף... כל העניין הזה של רכוש ובעלות בא בגלל תחושה של מחסור.

צריך לתת תשומת לב לרגשות הללו לפי דעתי לפני שנמשיך לדון מהראש ולשכוח את שאר הגוף.

_אין לי ארנק. (אחרי שאלה אבדו לי - החלטתי שעדיף לפזר דברים - ככה לא מאבדים הכל בבת אחת!)
אני חי על כ-10 שקלים ליום בממוצע כך שלא תמצא עלי יותר מדי.
מה שכן תמצא - וזה תלוי בעונה - זה הרבה תאנים - ואת אלה אני יהנה לשתף איתך יותר משתהנה מהתאנים.._
זו בדיוק התשובה שציפיתי לה (-:.

אין שום פסול בעיני בשיתוף. זו המילה. לא גניבה. שיתוף.
זוכרים שפעם רשת ג' לא היתה משמיעה שירים עד הסוף כדי שלא יקליטו אותם? המאבק נגד הורדות טפשי באותה מידה.
העולם מתקדם, הטכנולוגיה מתקדמת, וצריך למצוא דרך להתמודד עם זה בצורה שלא תייבש את המוסיקאים.
ההשואה לחברי הכנסת מעליבה אותי באופן אישי.

אז נראה שכולם מסכימים שלשתף זה יותר נכון ומוסרי, אבל מה לעשות, צריכה להיות הסכמה של הצד השני.

יש אמנים שאימצו את הגישה של "אם אוריד אכיר אותך ואקנה את הדיסק/ספר/כרטיס להופעה", ומפרסמים את השירים עם רשיון מתאים ברשת. דוגמא לרשיון שמנסה להתגבר בדיוק על הבעיות שמתוארות כאן בהתאמת מודל הרכוש לטכנולוגיה הוא הקריאטיב קומונס. אבל, וזה אבל גדול, מי שטוען שהוא מוסרי, שיכבד את הרשיון שמפורסם יחד עם היצירה - אם זה דיסק, ספר, סרט, תמונה, תוכנה ועוד.

הענק וגנו
איזה תרגום מצחיק! כתוב שם "על כפות ידיו של הילד נראו טביעותיהן של שתי ציפורניים" - במקור כמובן nails. מנסים להעלים את ישו ע"י תרגום מגוחך.

כצרכן מוזיקה אובססיבי, הלכתי ובדקתי את עצמי.
יש לי בבית בערך 300 תקליטים + כמות כפולה בערך של דיסקים. צרובים יש פחות מ60. על המחשב יש לי בערך 20 תקליטים כרגע.
אני שומע בממוצע 3 תקליטים חדשים בשבוע וכולם מהורדות מהרשת.
את האינפורמציה שלי על מוזיקה חדשה אני שואב בעיקר ממגזין עליו אני מנוי שנים כששום דבר כמעט מהכתוב בו לא מגיע לארץ.
איך אדע מה מוצא חן בעיני? איך אדע מה לקנות? אני מוריד ושומע (והילדים שלי יכולים רק ללמוד מזה אגב, מאיך אבא מחפש לפעמים דיסקים בסול סיק במשך שנתיים בסבלנות אין קץ ).
אותו דבר היה מאז ומעולם עבורי. כשהייתי ילד (משונה) אז היה לי כסף בערך לתקליט תוצרת חוץ אחד בשבוע. הייתי נוסע לת"א וימים שלמים הייתי מתנחל בבית התקליט בת"א עם ערימות של תקליטים וחורש אותם עד שהייתי מוצא את האחד שאיתו אחזור הביתה והייתי צריך להיות מדוייק, לנסות לא לפשל ובשביל זה הייתי צריך לבדוק היטב מה אני קונה.

שום דבר לא השתנה מאז. אני מוריד ומוריד וכשמשהו גורם לי לאבד נשימה מרוב יופי אני בשמחה רץ ומזמין. מכל מיני סיבות, תמיכה באמן, הרצון שלי לשבת עם העטיפה, להחזיק את הדבר האמיתי וכו וכו.

אני ממליץ בחום לכותבים פה לקרוא את הטקסט המצויין של קורטני לאב שרועי נתן במעלה הדף.
היא לא רק מוכיחה במספרים את המופרעות של התעשיה כלפי האמנים אלא מצליחה לגעת בסיבות של החנק התרבותי בו אנחנו נמצאים כשכל זה נועד רק על מנת לגרום לנו לשמוע 30 אמנים קבועים כשכולם משרתים אינטרסים כלכליים בלבד עבור תאגידי בידור. (שרק עסוקים בלנסח מחדש את אותה נוסחה שוב ושוב על חשבון האוזניים והתפיסה שלנו על מוסיקה)

כצרכן מוזיקה רציני למדי, אני לא חושב שכל זה תירוצים מפולפלים להצדקת הגניבה.
אני באמת רואה הקשר פוליטי רחב יותר מכך, התרבות הדיגיטלית גורמת למהפכת ענק שחלק ממנה היא האפשרות להצביע ע"י מקלדת וההצבעה כלפי העושק של חברות המוזיקה היא ברורה (היום התפרסמו נתונים בדה מרקר שתעשיית המוזיקה העולמית הרוויחה השנה 20% (!!!) פחות מאשתקד), לא רק כלפי האמנים אלא גם כלפי הצרכנים (ובילי בראג צדק בשנות השמונים וצודק היום - אין סיבה לשלם כל כך הרבה כסף על מוזיקה כשאמצעי השיכפול ההמונים הם כה זולים!)

צודקת קורטני לאב גם כשהיא שואלת מי מהאמנים נפגע מההורדות? רק הגדולים באמת, שרובם כיום הם תוצר מא ועד ת של חברות התקליטים עצמם.
האם ברט יאנש (גיטריסט פולק אגדי) או my bloody valentine (הרכב נויז משובח משנות ה90 המוקדמות) יפגעו מזה? לא. כי מי ששומע את אלה ואוהב - ילך לקנות אותם. כי כל חובב מוזיקה אמיתי ישמח לקנות את המוזיקה האהובה עליו, אני מאמין שאנשים אוהבים להחזיר עבור מה שהם מקבלים.

ולעת עתה, כדאי שכותבי הסדרות יתאמצו יותר ויצאו מהנוסחתיות האמריקאית המגעילה אם הם רוצים שאחזור לחנויות לרכוש עונות שלמות של סדרה משובחת.
עד אז, אני מעדיף לשלם לאתרי טורנטים שיקנו איים מאשר לחבורה של תסריטאים בוגרי הרוורד שחושבים שהם "פיצחו את הנוסחה".


(אם אני רוצה לשלם עבור הסדרה הזו שהורדתי (ואין לקנותה בחנויות), כמה שקלים בדיוק אני צריכה לשלוח לערוץ 10, כדי לכסות על חלקי בצפיית הסדרה? לא לערוץ 10 בכלל. לערוץ תשלחי מכתב למחלקת תוכניות שבו תספרי כמה את אוהבת את הסדרה ומצפה לעונה שנייה. את הצ'ק תשלחי לנאור ציון ישירות. אם פרק ספציפי עשה לך את זה - אז תחלקי בין הבמאי לתסריטאי ותבקשי מהם שיחלקו את הכסף לאנשים שעבדו על הפרק. בעונה רגילה של סדרה יש 13 פרקים, זאת אומרת 4 די וי דיים מפוצצים בבונוסים. המחיר הוא בסביבות ה 250 שקל לקופסא. את לא קיבלת בונוסים (שלהכין אותם זה בערך קצת פחות משבוע בחדר עריכה) אז נראה לי פייר להוריד 30 שקל. אה, ותשלחי עם הכסף גם את הטלפון שלך, סביר להניח שתקבלי טלפון מנאור ציון שיודה לך אישית )

אל דנטה,

אתה מסביר פה ארוכות למה פלוני ואלמוני לא ייפגעו מזה שלא שילמת להם על יצירתם, ולמה לפעמים אתה בוחר כן לשלם להם חלק מזה.. עוד אתה מסביר שזה בסדר לקחת מתאגידים גדולים, ושהמודל הקיים לא טוב. אלו בדיוק תירוצים מפולפלים להצדקת גניבות.

רוצה אמן מסוים לפרוץ את המעגל של חברות התקליטים (שמו"קים נאמר כאן לפני), ידאג להפצת אומנותו בדרכים אחרות, או שיחתום חוזים הוגנים עם חברות התקליטים. כל עוד אותו אמן בחר, מסיבותיו הוא, לחתום חוזה עם חברת התקליטים שלו, אלו מבחינתי תנאי ההפצה. ואם חברת התקליטים, המייצגת הרשמית של האמן, לא מאשרת להוריד את התוכן בחינם, אסור לך לעשות כן. ולא משנה כאן מה החוק ובאיזו מדינה. מדובר פה על כבוד בסיסי בין בני אדם.

לדעתך אלו "תירוצים מפולפלים להצדקת גניבות" גם לדעתי אלו סיבות ראויות לשיתוף קבצים.
שהגדולים יבכו כמה שהם רוצים, הקטנים מחייכים, סוף סוף לאמנים הקטנים יש סיכוי שיכירו אותם יקנו אותם ויגיעו להופעות שלהם.
לאחרונה חבר אלקטרוני יפני עזר לי להתחבר ל-‎Utatane רשת p2p למוזיקה אלקטרונית מחתרתית יפנית.
ככה אני יכול להכיר את ההיצע ולהנות מהמוזיקה שמתרחשת במחתרת ביפן.
בדיוק כמו שישנם ספריות מוחשיות ואלקטרוניות לספרים הגיע הזמן שיהיו ספריות מוחשיות למוזיקה וסרטים.
ויהיו גם יהיו, גם אם לחברות הגדולות יהיו הפסדים מכך.
פעם חשבו שהספרות והעיתונות המודפסת יפשטו את הרגל בגלל האינטרנט וכל המדיה הדיגיטלית וזה לא קרה.
גם כשיש ספריות עירוניות שהמחיר להשאלת ספרים אין סוף בשנה הוא כמחיר ספר אחד המדפיסים והסופרים לא פושטים את הרגל.
האמנים שהשמו"קים בקושי מוכנים להפיץ ולקדם דווקא מקודמים ויקודמו עוד ועוד בזכות האינטרנט.
קח לדוגמא את האלבומים האחרונים שרכשתי לאחרונה
Landau - Thepicompromise
edIT - Crying Over Pros For No Reason
אין שום מצב שהייתי מכיר את האמנים האלה או קונה את האלבומים ללא האינטרנט.
אין גם מצב שהם יגיעו לארץ כי עדיין אין מספיק שמכירים אותם.
ועכשיו הכרתי את האמן Firo היפני (שלא הצלחתי לראות איך הוא נראה אפילו)
אני פשוט רוצה לשלם לו כסף על העבודה שהוא עשה,
אין לי מה לעשות עם הדיסקים שלו בתכלס, מקסימום להפוך אותם לmp3 בbitrate יותר גבוה.
אפילו דיסקמנים אני חושב שכבר לא מוכרים, רק I-Pod ודומיהם... אז הגיע הזמן שהשמו"קים יתעוררו,
יבינו שהסתיים עידן הפראיירים ויתאימו את עצמם לעידן הmp3 והעובדה שאנשים נהיו יותר חברתיים ומשתפים (לפחות כשהם הופכים לדיגיטליים)

שם הדף אולי לא מתאים - נו נו נו לצורבים, אבל מידת ההתחסדות והאידיאולוגיה שבה דואגים אלה להתכסות מעוררת גועל, ומפתיעה במקרה של אנשים חכמים במיוחד שכותבים פה. העובדה שאמן זה או אחר לא מרוויח מתקליטים אלא מהופעות איננה מצדיקה גניבה של מעט התקליטים שהוא כן מוכר או יכול היה למכור, רק כי הדבר אפשרי. אותו אמן, לו רצה, יכל באמצעים העומדים לרשות כל נער מתבגר שמתענין במוסיקה, להפיק בביתו את שיריו ולהפיצם ברשת לכל הרוחות - דבר שנעשה בהצלחה זו או אחרת ובטוח ימשיך ויצבור תאוצה. תעשיית התקליטים, יחסי הציבור וכיוצ"ב שכרוכה בלהביא שירים למודעות של קהל המיינסטרים עולה כסף - ורוב האמנים מעדיפים שלא לקחת את הסיכון ולהתקשר עם חברת תקליטים שעושה זאת במקומם. איפה הקורבן? שוק המוסיקה הישראלי מאז ומתמיד היה קטן ולא פרנס מתקליטים כמעט אף אחד, אבל הגניבות בוודאי לא עושות איתו טוב. העיקר שלגנבים יש אידיאולוגיה. ורק כדי שאלה ידעו - האמן מפסיד באופן ישיר מצריבת הדיסקים שלו, משום שהעותקים הראשונים שנמכרים מכסים את הוצאות ההפקה ומעבר להם האמן מקבל תגמולים.

מעבר לכך, בגלל מכת הצריבות ההתקשרות עם חברות התקליטים הפכה כוללת יותר ובדרך כלל קשורה גם לרווחים מהופעות, אחרת חברות התקליטים היו עוברות לייצר משהו אחר.

והכי מגוכך הוא הניכוס של הצורבים את טכנולוגיה האינטרנט - 'לא הייתי מכיר אמנים אלו בלי האינטרנט' - ומה הקשר בדיוק? אפשרויות המידע וההפצה ברשת מתקיימות לצד כללי מסחר והוגנות ישנים וטובים שהחלטת לחרוג מהם רק בגלל שהדבר אפשרי, במוסיקה.

_לדעתך אלו "תירוצים מפולפלים להצדקת גניבות" גם לדעתי אלו סיבות ראויות לשיתוף קבצים.
שהגדולים יבכו כמה שהם רוצים, הקטנים מחייכים,_

מסכים עם כל מילה. המדיום הזה מאפשר תפוצה איכותית יותר של האומנות. תראו למשל מה קורה בעולם הבלוגים - מצד אחד כל אחד יכול לכתוב בלוג, ויש הרבה זבל, מצד שני, האיכותיים יותר תופסים תאוצה ומתפרסמים כמעט ללא השקעה מצידם. כמעט אין פה אלמנט של כסף שהיה קיים בעולם בו כותבים צריכים להפיץ את יצירתם באופן פיזיקלי. אותו דבר אפשר לעשות עם מוזיקה - להנות מהמדיום ולא להלחם בו. לכן בדיוק חברות התקליטים יוצאות נגד - הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
דבר דומה מאוד קורה גם בעולם התוכנה, בו תוכנה חופשית ואיכותית מופצת חינם ובאופן חוקי.

לאחרונה חבר אלקטרוני יפני עזר לי להתחבר ל-‎Utatane רשת p2p למוזיקה אלקטרונית מחתרתית יפנית.

אם הצלחתי לגגל נכון, מדובר ברשת מבוססת נפסטר (אין קשר לנפסטר החברה) לשיתוף קבצים. לענין תוכן הקבצים והחוקיות של הפצתו - זה כבר ספציפי לכל קובץ מן הסתם.

שוק המוסיקה הישראלי מאז ומתמיד היה קטן ולא פרנס מתקליטים כמעט אף אחד, אבל הגניבות בוודאי לא עושות איתו טוב.
לא נראה לי שלא הבנת. קונים, קונים, קונים, רוצה לראות את האוסף שלי? רוצה לראות את ספריית הספרים שלי?
אבל אי אפשר לקנות הכל, ודווקא מוזיקה שאני מרגיש שאני רוצה לתמוך באמן אני קונה והולך להופעות - בעיקר אם זה אומן ישראלי.
כשאני מוריד, אני מוריד אוספים הזויים מארצות נשכחות, שאין לי דרך לדעת, לגשת, להשיג, כלום. ואלו הדברים הכי טובים!
אשקרה זכיתי ויש לי אוסף שיצא על קלטת חרסינה פעם אחת לפני שנים רק במאה עותקים. אני זוכה להאזין לו!!! זה מה שמאפשר האינטרנט!
שוב, אם אני מוצא לנכון לתמוך באמן אני אעשה מה שביכולתי במיוחד אם הוא ישראלי ואני אוהב את מה שהוא עושה במיוחד אני קונה!

זה שבמוזיקה הישראלית שמים דגש על בכי והתלוננויות שיש להם על כמה המצב על הפנים, שלא יתפלאו שבאמת המצב שלהם על הפנים.

מצד אחד כל אחד יכול.. מצד שני, האיכותיים יותר תופסים תאוצה ומתפרסמים כמעט ללא השקעה מצידם.
... הם מ-פ-ח-ד-י-ם

בדיוק!!

ככה בשנת 2007 פרולטריון עושה מהפכה נגד קפיטלסטים.