התחלתי לדמם בערך יום אחרי שדיברתי עם מירב, ומיד ניסיתי לישם. יישמתי בצירוף עם
טמפון רב פעמי כשהייתי צריכה לצאת מהבית או לא יכולתי להיות קשובה לגמרי. הגעתי למסקנה שיש צורך להיות קשובה לפחות בהתחלה, עד שהתהליך יתבצע אוטומטית (מזכיר קצת מה שאמהות כותבות לגבי לגדל ילדים בלי חיתולים. מרגע שדיברנו כל העניין נשמע הגיוני ביותר.
בהחלט יכולתי לראות תוצאות ופידבקים, בלילות ישנתי עם מגן תחתון או פיסת בד בתחתונים, וקמתי ללא כל הכתמה. במהלך היום פשוט הרגשתי מתי מתחיל טפטוף, ואז הלכתי לשירותים אם יכולתי, או שיניתי תנוחה כדי לעצור את הדימום.
היו פה ושם הכתמות וטפטופים, אבל בכל יום הרגשתי שהמצב השתפר, ואני מאוד אופטימית וסקרנית לקראת הדימום הבא!

תודה לך מירב!

הי פלוניתי, המייל שלך שימח אותי מאוד. זו בעצם התגובה הראשונה שאני מקבלת <התגובות לא ערוכות לפי סדר כרונולוגי>, ושמחה שהיא כזו חיובית. זה אומר לי את מה שלא ידעתי בבטחה עד שלא קיבלתי פידבק, שכנראה אכן ניתן ללמד את הטכניקה באופן ישים.
תודה ששיתפת. סקרנית ואופטימית איתך לבאות.

הי מירב,
שמחתי מאוד לדבר איתך. היום לא יצא לי להתקשר, אז הנה פידבק כמובטח:
רוב היום ניסיתי פשוט להיות כמה שיותר מודעת לעובדה שאני במחזור. ניסיתי להקשיב לכל מה שקורה שם למטה (אגן, נרתיק). לא ניסיתי לשלוט בשום דבר, רק להקשיב. זה היה פשוט כיף, ולמרות שפיזית לא יכולתי "להוריד הילוך" (בזמן שהייתי בעבודה), הרי שמבחינת התחושה, הכל קצת האט את מהלכו.
עדיין לא הצלחתי ממש להתרוקן, אבל שיחות השלום (עם הגוף) כבר החלו. נדמה לי (לא בטוחה) שקצב הזרימה מואץ בזמן שאני בשירותים.
שוב תודה, ודיווחים נוספים יבואו במהרה.

דנה ה, ממ.... תענוג! תודה.

שלום לכולן,
היה מדהים [בסדנה],מלמד מעצים וגם כל כך כיף לפגוש עוד נשים באותו ראש... זה עושה חם בלב,
וכאילו על פי הזמנה "קיבלתי" (מצטערת קצת קשה לי עם המונח הנכון "וסת"), בדיוק כשתחזרתי מהמפגש, (הקדים ) ולכן היום כל היום אני פועלת לפי מה הפנמתי, ואני מצליחה !!!!!!!!
אני עם תחבושת נקיה מ-ה-ב-ו-ק-ר.. אם לא הייתי מנסה לא הייתי מאמינה...כל היום אני שמה לב, שאני פשוט קשובה הרבה הרבה יותר לעמידה, לישיבה, ולתחושות , וזה עובד אני פשוט בשוק!!!!!!!!
נכון, היו כמה פעמים שהלכתי על "ריק" אבל בשאר הפעמים קלעתי בול ואיזו הרגשה טובה וסיפוק אדירים
כמו כן אני מצטרפת לבש- לומדים לשחרר בשירותים מתי שצריך בדיוק כמו כשצריך , נו ללכת כשצריך

זהו , אלו הם רשמי כרגע נראה איך ילך בעבודה מחר.... @}

בוקר טוב,
אוקי אז היה יום פחות טוב, דווקא משום שהיתה זרימה פחותה ומכאן שרמת הקשב לי ירדה , סתם חבל, גם קשה לי לעקוב אחר זרימה שהיא מאוד מאוד צמיגית (סליחה מראש על התיאורים הפלסטיים), כי היא לא ממש "זורמת" אלא משהוא אחר, בכל אופן אני ממשיכה לנסות אני מאוד מאוד נהנית, מהגילויי ואפילו כשחזרנו מהמיסעדה (חגגנו אתמול..יום האהבה - יום לפני כולם איזה כיף.. ) אז אישי אמר לי "נו הצלחת לישמור"??? צחקתי ואמרתי לו שאין ממש מה כי קצת הפסיק אפילו.. כלומר שום דבר לא מתרוקן...
אבל כאמור אני אמורה להמשיך גם היום נראה...
יום נעים לכולנו

הי חיפושית, תודה על העידכון.
זה נהדר בעיני שעל אף התנאים, לא הנחת את האימון בצד, וגם אם הלך פחות טוב, עדיין זה היה במודעות שלך, הבחנת בצמיגיות ההפרשות... בזה שהלך פחות טוב...זה גם סוג של מודעות.
עם הזמן תגלי שדווקא יותר קל להתנהל עם הפרשות יותר צמיגיות- הן מחזיקות יותר מעמד בפנים, ונשאר רק לשחרר אותן בשירותים אחת לכמה שעות (תלוי בכמות הדם).
הימים הבאים, שבהם הזרימה מוחלשת הם ימים נהדרים לתרגול ההתחלתי. זה לא משהו שדורש השקעה מרובה, רק לזכור לתת את הזמן לריקון בשירותים. ואם מידי פעם כואבת הבטן התחתונה, זה סימן לבקר בשירותים...בהצלחה.

שלום לכולן,
הבטחתי לשתף - אז הנה זה בא.
ראשית, סיפור מהווסת האחרונה (עוד טרם הפגישה אצל מירב). כיוון שאני עוקבת אחרי המחזוריות שלי אני יודעת מתי אמורה הווסת להגיע (+/- יום ללא מדידת חום, על היום עם מדידת חום). באותו מחזור ידעתי שהווסת אמורה להגיע בסביבות יום שבת/ראשון (לא מדדתי חום באותו מחזור). ביום שישי בלילה מצלצל הטלפון ואני רצה ללידה. לידת בית נפלאה. התיק היה מוכן בארון וממש לפני שיצאתי דחפתי אליו את ה"קיפר" למקרה ש...
תוך כדי לידה, אני נעה וזזה עם היולדת, רוקדות ריקודי בטן וכאלו, בשלב מסויים עבדנו קצת עם דמיון מודרך, מתחברות עם פתיחת צוואר הרחם...
אני - "הכל נפתח... צוואר הרחם כמו פרח שנפתח (סתם בקיצור, לא מילה במילה כמובן), הכל זורם... הכל יוצא החוצה..." - פתאום, אני מרגישה שגם אצלי הכל נפתח, הכל יוצא החוצה... בהפוגה אני נכנסת לשירותים ומגלה שאני מדממת.... לא כמו שלפעמים ווסת מתחיל עם כתמים, עם נוזל וורדרד, אלא דימום יפה, אמיתי, משמעותי.... נחמד, נכון?

ולווסת האחרונה. נורא רציתי להיות מאוד אקטיבית בנסיון שלי לממש את מה שלמדתי ממירב. הווסת התחילה ביום ה' בבקר, הסתדרתי מצויין עם תחבושת אחת שלא הוכתמה כלל (הרבה מאוד ביקורים בשירותים, חלקם לא לגמרי מוצלחים וכולם הרבה יותר ארוכים מהרגיל). אחה"צ יצאתי ללידה והקיפר נכנס לפעולה. בלילה היה מצויין ולמרות שהלכתי לישון מאוחר, התעוררתי די מוקדם עם צורך לרוקן. לא הכתמתי כלל את התחבושת והריקון היה טוב ויעיל.

למחרת כבר פחות מוצלח. חליתי ושכבתי רוב היום. כשהיה לי כוח להיות קשובה זה הלך מצויין, כשוויתרתי על הקשב זה הלך פחות טוב.

מסקנות -
ראשית - כמובן, זה דורש קשב לגוף. עוד דרך נהדרת "לגרום" לנו להקשיב לעצמנו. אני שמחה שידעתי מתי זה מתאים לי ומתי "לוותר".
שנית - אולי זה נכון רק לשלבי הלימוד הראשוני, אבל בפועל, נדרשו בימי הדימום הראשונים, ביקורים תכופים וארוכים משהו בשירותים.
שלישית - אני חושבת שתרגילי כיווץ והרפיה, במיוחד בדרך לריקון, מועילים וטובים.
ואחרונה - נשארת בדעתי שכל "לחיצה" אינה כדאית, בעיניי הנכון הוא לשחרר (בראש ובגוף, ולבש- - כן, גם עם הפה) ולכווץ לרגע אם מרגישים שעומד לצאת ורוצים למנוע "פספוס".

אני מרגישה שאני לומדת איך לגדל את רונה בלי חיתולים. נהדר!!!
תודה מירב.

הי רונה,
שמחה מאוד לקרוא את המשוב שלך, איזו למידה...מעשיר מאוד. תודה.
אהבתי מאוד את תיאור הפרח שנפתח, ומה שזה עשה אצלך. מדהים החיבור הזה בין הגוף לדמיון.
ובכלל, ללוות לידה בווסת זו נראית לי אומנות בפני עצמה.

לגבי הווסת האחרונה,
התעוררתי די מוקדם עם צורך לרוקן מתנה נפלאה יש לך ההקשבה הזו, להכיר את הצורך לרוקן.
ובאשר למסקנותיך,
ראשית -...עוד דרך נהדרת "לגרום" לנו להקשיב לעצמנו. הללויה ואמן.
אני שמחה שידעתי מתי זה מתאים לי ומתי "לוותר" נראה לי ממש חיוני ללמידה, שמחה שעשית כך.
אולי זה נכון רק לשלבי הלימוד הראשוני, אבל בפועל, נדרשו בימי הדימום הראשונים, ביקורים תכופים וארוכים משהו בשירותים. זה נכון... הלמידה דורשת זמן, הקשבה, סבלנות, התנסות, אי הצלחות....למידה. וכשהגוף לומד...אח"כ הוא פשוט יודע. כמו שילד לומד ללכת...
חשוב לזכור את התהליך, שזו דרך לעבור בשלבים, אחד, אחד. לכן בתהליך, בדיוק כמו שעשית, יש להקדיש "זמן למידה" בו יש פניות להקשבה, לתת לגוף את הזמן ללמוד...אח"כ זה נהיה פשוט.
שלישית - אני חושבת שתרגילי כיווץ והרפיה, במיוחד בדרך לריקון, מועילים וטובים תודה, מאמצת בשמחה, ואתן את זה כאופציה ואשמח ללמוד מתוך תגובות לכך.
ואחרונה - נשארת בדעתי שכל "לחיצה" אינה כדאית לקחתי את זה מאוד, את הענין הזה, נמצא כרגע בבדיקה , מה הפעולה המדויקת שנעשית, והאם היא נכונה. ה"לחיצות" הן ענין רגיש, וחשיבות שמירת רצפת האגן ברורה וידועה, רק הדרך...עוד צריכה להתבהר. מבטיחה לעדכן.

מאחלת לך הנאה שלמה מ לגדל את רונה בלי חיתולים
בשמחה, והמון תודה.

רציתי להוסיף לגבי הוסת האחרונה זה היה בסופו של דבר תהליך קצר מאוד בערך שלושה ימים כולל הימים המועטים, אבל לראשונה הייתי מואד קשובה לכל מה שקורה ,תודות למה שלמדתי, ואכן הקשב הוא גדול יותר..

<אני לא מוסיפה "נראה מה יהיה בפעם הבאה", כי בשאיפה שלא תגיע...>

_{דף מומלץ}

לאתר שיטת שרמן למודעות וסת

ראי את הדף מודעות וסת (הסבר ודיון על השיטה).
פרטים על הרצאות בשיטה ברחבי הארץ, ניתן למצוא באתר כמו כן, ניתן לקבל עידכונים ישירות למייל דרך [email protected].

רחם מהדהדת לרחם. ככה אני מאמינה. כשאשה אחת משתפת מחכמת רחמה, אשה אחרת נזכרת אף היא בחכמה הרחמית שלה. דף זה נועד לשיתופי רחם מתוך התנסויות בשיטת שרמן - מודעות וסת (פרטים על השיטה, ואת הדיון המלא שעלה בעקבותיו, ניתן למצוא- וכמובן להשתתף בדף מודעות וסת).

מזמינה אתכן כאן לשתף בכל התנסות.
כל התנסות היא פנינה בעיני, אוצר של חכמת גוף.
מכל התנסות ווסת ניתן ללמוד המון, גם אם ההתנסות מרגישה "לא מוצלחת" זו קרקע פוריה ללמידה.

בתודה לכל מי שמשתפת בהתנסות...
מירב _שרמן

לכתבה במעריב על שיטת שרמן - מודעות וסת

טוב. זה אמנם רק היום הראשון (והוא אפילו עוד לא נגמר)- אבל אני כבר לא יכולה להתאפק- מוכרחה לשתף אתכן...

בתור הקדמה- אני משתמשת בטמפונים מגיל 12-13 בערך. ועד היום... נדמה לי שהיום היתה הוסת הראשונה מזה כמה שנים שלא הייתי עם טמפון בפנים... וזאת היתה הקלה הרבה יותר גדולה ממה שחשבתי...

בבקר- מצאתי את עצמי הולכת לשירותים כל 10 דקות-רבע שעה בערך... זה המון- אבל ברור לי שזה רק עד שאלמד את השיטה טוב יותר... כיוון שאלה שירותים ציבוריים (בעבודה. כלומר- אני ממילא לא יושבת שם)- נצלתי את ההזדמנות להתבונן ממש בדם (הרבה פחות דם ממה שחשבתי... זה ממלא טמפונים שלמים???)... וגיליתי שתנועות של ריקוד (נענוע האגן)- עוזרות לי להתרוקן...

אבל אח"כ התחלתי להרגיש רע ממש (לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי רע כ"כ בגלל המחזור!)- והלכתי הביתה... הנסיעה הביתה לא הלכה טוב כ"כ... בתחנת הרכבת הכנסתי טמפון (שהוצא מיד כשהגעתי הביתה- בשמחה גדולה).
החלטתי שדי לי- ושמתי תחבושת. אני חולה, ואין לי אנרגיות...

כשקמתי מהשינה- ניסיתי מחדש- אבל אם הרבה פחות לחץ מאשר בבקר. לפעמים הייתי בשירותים כל חצי שעה. לפעמים כל שעה וחצי. להפתעתי- לא הכתמתי בכלל... (כשניסיתי לרוקן בצורה צפופה יותר- גיליתי להפתעתי ששום דבר לא יצא. פשוט לא היה מה....).

מחר יום חדש. ואני עדיין מלאת התלהבות וסקרנות...


והכי נחמד... בעוד אני מדממת להנאתי, נזכרתי בדימוי שהיה לי למחזור, כשהייתי קטנה (כלומר- עד שקיבלתי את המחזור הראשון שלי):
למרות שידעתי על התחבושות והטמפונים, דמיינתי את המחזור כ... דם שמטפטף לתוך האסלה... (זוכרת שבמשך כמה שנים הסתכלתי על האסלה בכל פעם שביקרתי בשירותים... לראות אם יצא דם...).
הזכרון הזה חימם לי את הבטן ואת המצברוח... אני יכולה גם ככה!

שני שני ... תענוג, מתחילה מהסוף, מהציפיה לדם הווסת בשירותים...אחחח.איך ידעת כבר אז...שמחה שזכית להתקרב למה שכבר ידעת...
חוגגת איתך את ההקלה מהוצאת הטמפון (כך נפל לי האסימון הראשון לשיטה...),
תודה על תנועות האגן בשירותים, את מרחיבה לנו את היריעה מתוך הקשבה פשוטה לגוף.
הצחקת אותי עם ה זה ממלא טמפונים שלמים??? ...אני חושדת שהרבה פעמים דברים נתפסים כגדולים יותר ממה שהם באמת כשלא מסתכלים להם בעיניים...
התחלתי להרגיש רע ממש -מתנה! תראי איך הגוף שלך הדריך אותך לעשות בדיוק את הדבר הנכון עבורך.
מדהימה אותי החכמה של הגוף שלנו- הנה נתת לגוף ביטוי (מודעות ווסת), והנה כבר יש לו מה להגיד לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הרגשתי רע כ"כ בגלל המחזור!_ ומחייב אותך להקשיב לו- _והלכתי הביתה...
והנה דברים מסתדרים...פיוס עם הגוף... אפשר ללכת לשירותים בתדירות סבירה יותר, וגם משתמע, אם אני לא טועה, שהרגשת טוב יותר בבית.
תודה על דבריך, יש כאן שיעור גדול, אשמח לשמוע על הימים הבאים.

משתפת אתכן בהתנסות הראשונה שלי:
קודם כל, המשפט המתבקש הוא - מה, זהו? זה באמת כל כך פשוט? לא יכול להיות!
ביום שני היה היום הראשון של המחזור. במהלך היום במשרד, זה ממש לא היה בעיה, ולהיפך - זה היה ממש כיף. דאגתי ללכת לשירותים פעם בשעה -שעה וחצי. היתה לי פעם אחת שחייגתי למישהו בטלפון, ולפני שהוא ענה הרגשתי גל של דם. ניתקתי והלכתי לשירותים. לא הכתמתי בשום שלב, חוץ מאשר טיפונת בבוקר.
לגבי הריקון - אני עדיין לא מצליחה לשלוט שם בעניינים, גם לא בתנועה של השרירים דוקא כלפי מטה (אלא פשוט לחיצות של הנרתיק) ובטח שלא בהפרדה בין הפתחים השונים. אני פותחת הכל, מה שיוצא יוצא. הבנתי שכרגע אין לי מה להשקיע בזה יותר מדי מאמץ.
באופן מפתיע זה שלא הייתי עם טמפון דוקא לא הקל עלי את הלחץ. ביחד עם ההתכווצויות של הרחם תמיד ביום הראשון של המחזור יש לי לחץ מאוד חזק בנרתיק. כאילו מישהו הכניס לי לשם את המקל שרופאים בודקים איתו את הגרון ומנסה לפתוח אותו. תמיד הייתי בטוחה שזה בגלל הואקום שהטמפון יוצר ביחד עם ההתכווצויות של הרחם, אבל זה היה ככה גם הפעם.

השלב בו נעשה לי מסובך היה כשלקחתי את איתי מהגן. כשהיינו בבית היה לי קשה להרפות ולהתרוקן בשירותים, כשבמקביל הוא קופץ על המיטה שלנו ואני מפחדת שיפול וגם כשקראתי לו לבוא אלי לשירותים הוא כמובן דיבר איתי והיה לי קשה להתרכז.
לפני שירדנו לגינה אמרתי לעצמי שאני צריכה לשים טמפון, אבל שכחתי. אוף, זה היה מעצבן, במיוחד לאור המודעות שפיתחתי במהלך היום. אני מרגישה את הגל של הדם יורד, יודעת שעכשיו הזמן ללכת לשירותים, אבל לא יכולה. ואז תחושת הרטיבות המעליבה הזו (שלפחות נעלמת אחרי מס' דקות בגלל האיכות הטובה של אולוויז...).

בלילה לא היתה בעיה, הכתמה אחת קטנטונת.
למחרת אפילו יותר פשוט.

היום אני ביום הרביעי, וכבר מאתמול אי אפשר לקרוא לזה ממש מחזור. טיפה הפרשה ורדרדה. פתאום שמתי לב להפרדה מאוד ברורה בין הזמן של דימום ממשי (כיומיים), לבין נקיון של שאריות שיוצאות ביחד עם ההפרשה הרגילה. נראה לי בפירוש שהמחזור שלי קצר יותר ביום הפעם. מעניין אם זה חד פעמי או יקרה גם בפעם הבאה.

לא יכולה שלא לחשוב את זה שמהפכות גדולות מקורן בשינוי קטן בחשיבה שיוצר הבדל עצום.

מירי יקרה,
קראתי את הדברים שלך קודם במייל, ומרוב התרגשות, עזבתי את המחשב...הייתי צריכה זמן לעכל.
בשבילי זה קסם, להעביר משהו כל כך פרטי שלי, ולראות אותו נח בשלום בפרטיותן של אחרות.
רוצה להתיחס לכל משפט שכתבת, כי הכל כל כך מקסים בעיני.
מה, זהו? זה באמת כל כך פשוט? לא יכול להיות!"... ככה חשבתי, ולא עשיתי מזה ביג דיל, חשבתי שלכל אחת יש נגישות לזה, רק כשראיתי יותר מדי הרמות גבה, ועוד מצד דולות...אז הבנתי איזו דרך יש לעשות כדי להעלות את זה למודעות.
והיום אני לומדת להבין איזו דרך זו... והמשובים האלה, הכל כך חיובים, מעודדים אותי מאוד להמשיך, במיוחד כשאני שמה את הדגש עבורי של "פיוס והקשבה לגוף", זה מקודש בעיני.

נפלא שבמעבר הישיר מטמפונים למודעות, כבר יכולת לחוש בגל הדם, עוד בטרם יצא.
מאוד שמחה שפעם בשעה שעה וחצי ביום הראשון זה הספיק. זה אומר גם הרבה על הבטחון שיש לך בגופך.
ההוראה להפתח נהדרת, ודי בה כדי לאפשר ריקון טוב. הלמידה של הפעולה שניתן בנוסף לעשות בנרתיק כדי לסייע בריקון הדם צריכה להעשות באופן מסודר (בהנחיה אישית), כדי להיות בטוחה ששרירי רצפת האגן עובדים נכון.
מזכירה לך גם את הנשימות ואת הידים על הבטן.
לגבי הלחץ בנרתיק שהרגשת, ממה ששמתי לב, תנוחות "אגירה" שאינן מותחות ופותחות את הנרתיק, מקלות על הכאב. טוב, נשאר לבדוק את זה בווסת הבא...
אהבתי את "הרטיבות המעליבה", זה בעיני בסיס לשינוי, כי כשמקבלים דברים כ"זה בסדר" אז זה גם נשאר ככה...אם אני מפרשת את דברייך נכון, הידיעה שאת אדם עצמאי, ויש לך אפשרות לקחת אחריות על גופך ולרוקן בשירותים, היא זו שהופכת את המצב ה"נורמאלי" הזה לרטיבות מעליבה...אשרייך!!
התרוקנות שמלווה ביציאה אחרת כנראה רוכבת על הגל של עבודת השרירים והפתיחה באיזור.
סחתיין על הלילה, ועל השעתיים !!!
נפלא.
נראה לי שאכן עולה הסיכוי ששיטה זו מקצרת ימי ווסת...מענין.

לא יכולה שלא לחשוב את זה שמהפכות גדולות מקורן בשינוי קטן בחשיבה שיוצר הבדל עצום. ...מצטרפת אליך מאוד, גם אני נדהמת מהפער בין הלמידה הקטנה שאיפשרתי לכן, לבין הישום המהיר והפשוט של השיטה. אחחח....הקלות הבלתי נסבלת... מודה ליקום המופלא הזה.
...ולך על דבריך המרגשים.

זהו. נגמר הדימום...
לא האמנתי שאי-פעם אגיד את זה בהקשר של הווסת: מה?-לא-יכול-להיות!-זה-היה-קצר-מידי!-כ"כ-נהניתי-מה-עכשיו-לחכות-חודש?????
קודם כל, המשפט המתבקש הוא - מה, זהו? זה באמת כל כך פשוט? לא יכול להיות! נו, כן, בדיוק!!!


היום השני של המחזור המשיך בכיוון הנינוח (הייתי בבית... וגם- כבר ידעתי שאני יכולה!)... גם הגוף שלי הוסיף לנינוחות הזאת- כשהלכתי לשירותים בתדירות גבוהה מידי (למשל: כל חצי שעה.. אולי אפילו כל שעה.... אבל זה זמן תחושתי- כי לא באמת בדקתי בשעון)- פשוט לא היה מה לרוקן... זה היה גם סימן בשבילי שאני מקשיבה לגוף ומטיבה איתו- ולא גורמת לו שום נזק- כשהיה מה לרוקן- הגוף נענה לי בלי בעייה. כשלא- אז פשוט לא...
ביום השלישי- חזרתי לעבודה... ושוב- דרך של שעה וחצי היתה יותר מידי בשבילי (אני מניחה שגם לקפיצות של האוטובוס יש משמעות...)... הייתי עם מגן תחתון שהוכתם מעט, אבל היי! זה רק מגן תחתון, והוא עדיין נקי ברובו!
מהצהריים- נדמה לי שכבר לא נחשב דימום, אלא "שאריות"... (הדימום אכן היה קצר- באופן משמעותי. יומיים וחצי במקום שלשה וחצי-ארבעה בד"כ... אבל זמן ה"שאריות" היה מעט ארוך מהרגיל.. אולי כיוון שכבר לא ממש הקפדתי להתרוקן בצורה אקטיבית בימים האלה... מה שיצא כשהייתי בשירותים- יצא. ומה שלא- יחכה לפעם הבאה...).

לסיכומו של מחזור:
ההסברים בסדנא נשמעו לי פשוטים ממש. יותר מידי פשוטים. ברמה של "בטח יש פה איזה טריק שברור לכולן ורק אני לא עולה עליו!". התמלאתי בסקרנות ובציפייה...
בסדנא הקפדתי לרשום- בעיקר את ה"טריקים" שדיברת עליהם... אבל עברו שבועיים, וכשהופיע הדימום- לא היה מולי הפנקס... אז ניסיתי להתרוקן- מתוך מה שזכרתי (את העקרון כן... את הטריקים- לא...), ומתוך מה שאמר לי הגוף (עזר לי הזכרון של התנועה שעשית במפגש- דווקא תנועה עם הפה- שהזכירה לי הקאה... היא כוונה אותי לשלוח את הגוף קדימה.... אח"כ ראיתי כאן שזה גם מה שיהודית שריג ממליצה עליו...)... וזה היה כ"כ פשוט! הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי שזה יהיה, הרבה יותר פשוט ממה שקלטתי בסדנא.....
תהיתי, למשל, אם אדע מתי "מספיק" להפעם, התרוקנתי ואפשר להמשיך הלאה (אני זוכרת שעוד כמה העלו את אותה התהייה). בפועל- זאת בכלל לא היתה בעייה. פשוט ידעתי!
תהיתי גם אם אדע, אחרי שנים של טמפונים, להרגיש את הזרימה... (רגע, הדם- כאילו- זורם החוצה? הוא לא פשוט נספג בטמפון עוד לפני שהוא יודע איך קוראים לו?). בפועל- היו לי כמה נסיונות-סרק, אבל אפילו לא פספוס אחד... (מלבד האוטובוסים. אבל זה לא נחשב. ידעתי! שאני צריכה להתרוקן, אבל לא יכולתי...).
וגם- לא ידעתי עד כמה אוכל להתמיד בזה... הרגשתי שזה דורש רמת קשב גבוהה מאד- כל הזמן.... זה היה בערך נכון בשעות הראשונות... אבל מרגע לרגע זה הפך לפשוט יותר... גם באמצע כל דבר אחר- ידעתי- שזה הזמן לקום וללכת להתרוקן.... (וכשרציתי עוד רגע למה שעשיתי- שיניתי מעט את התנוחה... והצלחתי!).

והכי חשוב- פשוט נהניתי! היה תענוג! מסע ההכרות הזה עם הגוף, עם הווסת... והעובדה שהצלחתי כל-כך מהר (למרות שלקחתי בחשבון שבפעמים הראשונות ודאי יהיו לי פספוסים...)....
אני יודעת שיצא ארוך ממש... פשוט לא יכולתי להתאפק... וזה עוד הרבה יותר קצר ממה שיכול היה להיות- לולא הייתי מסתובבת בעולם כבר שלשה שבועות (מאז הסדנא. ומיוחד כמובן בשבוע האחרון...)- ומספרת לכל מי שאני רואה על נפלאות הווסת ונפלאות השיטה...

אני יודעת שאמרנו שנפגש שוב- בעוד 3 חודשים בערך (נדמה לי שזה היה מתוך ההנחה של כולן- שיקחו כמה חודשים ללמוד...)- אבל מבחינתי, ממש רוצה כבר להפגש שוב ולשמוע את הנסיונות של כולן בקול רם... (טוב, אני מניחה שכבר אפשר היה להבין שאני גרועה בלחכות....).

מירב, שולחת לך חיבוק ענק, וגם למירי (הסיפור שלך מאד ריגש אותי), ורונה, וכל הנשים ששתפו פה....

שני שני , אילו תאורי חדוות-ווסת !!! תענוג.
המילים שלך כאן כל כך שמחות, שממש רואה אותך מהלכת באויר.
ואני נראה לי שמתוך גילויי חדוות הווסת שלי והגעגוע (נו, אחת לשלושה חודשים...), יצרתי את השיטה...
זמן תחושתי. אהבתי... קראת במילים למה שעשיתי בלי לשים לב.
סחתיין על הנסיעה באוטובוס
מאוד מעניינים הדיווחים החוזרים האלה על קיצור ימי מחזור. יש לי רק הנחה לגבי זה, וגם היא פשטנית למדי.
אהבתי את הטריקים שנשכחו, שהגוף ידע להזכיר, ושמחה שהיה פשוט יותר ממה שחשבת. קטע.
מאוד מחבר האופן שבו הצגת את ה"לפני ואחרי", כל החששות שלך...חשוב לי מאוד לשמוע. תודה.
רגע, הדם- כאילו- זורם החוצה? הוא לא פשוט נספג בטמפון עוד לפני שהוא יודע איך קוראים לו? D-:
וגם- לא ידעתי עד כמה אוכל להתמיד בזה... הרגשתי שזה דורש רמת קשב גבוהה מאד- כל הזמן.... זה היה בערך נכון בשעות הראשונות... אבל מרגע לרגע זה הפך לפשוט יותר... גם באמצע כל דבר אחר- ידעתי- שזה הזמן לקום וללכת להתרוקן.... (וכשרציתי עוד רגע למה שעשיתי- שיניתי מעט את התנוחה... והצלחתי!). תודה ואמן על כל מילה.
שניני, ת'שמעי, נראה שעשית איזו קפיצה בזמן, מבינה שמרגיש לך היסטוריה הלפני ואחרי הזה... ואם תבדקי תראי שחלפו רק שבועיים...
גמני אשמח להפגש קודם,איפשהו בתחילת ספטמבר (שכולן תהינה בשאיפה אחרי התנסות אחת).

תודה, ומחבקת וחוגגת איתך, ועם כולכן.

אז הנה, גם לי יש התנסויות חדשות:
הווסת הזאת הייתה לי מעניינת מאוד, כי היו בה המון חידושים. גם תחבושות רב פעמיות חדשות, וגם התנסות חדשה בריקון ובהקשבה חדשים.
לא התאים לי להתעסק בכלל באגירה או דחייה של יציאת הדם, גיליתי שזה ממש מכווץ אותי, והרבה יותר מעניין אותי ליהנות מהתחושה של הזרימה וללמוד אותה מאשר לחשוב "אופס, הייתי צריכה ללכת לשירותים" או "פספסתי".
אבל כן ניסיתי לבדוק איך ההתרוקנות הכי טובה, וחקרתי את התנוחות השונות (בפעם הבאה, מראת יד קטנה ליד האסלה). גיליתי שלא מתאים לי לנגב בנייר, ושמתי כוס לשטיפה (הכיור צמוד לאסלה). וחשבתי אולי לעשות את זה בלי קשר לווסת.

השתדלתי לנוח יותר וגיליתי את היכולת שלי להרגיע את כאבי המחזור. יותר מזה, גיליתי שאני מרגישה את מידת המתח בשרירי הבטן שעוטפים את הרחם. אני לא יודעת להסביר את זה לגמרי.כאילו התחברתי לרמת שרירים פנימית יותר ממה שהכרתי. ערק עדיין לא ניסיתי...

הדימום היה די עדין, נוזלי ובהיר יותר ממה שאני זוכרת מהפעמים הקודמות, ולא מאוד חזק.
בכלל, הדמיון עבד שעות נוספות. איזה יופי לגלות כמה יכולת יש לי לתקשר עם הגוף דרך הכלי הזה. דמיינתי את ההיתרפות של צוואר הרחם, היפתחות כמו פרח, דמיינתי נהר זורם דרכי, לאורך כל עמוד השדרה, והחוצה.... ואז הדם יצא. זה היה ממש משחרר ומרגש.
@} @} @}

מירב, השיטה שלך פשוט גאונית!
קודם כל, זו הפעם הראשונה מאז הוסת הראשונה שלי (שאז שמחתי שהגיעה, כי דאגתי כמובן שלא אקבל...) שאני מלאה יחס חיובי לוסת. זה פתאום הפך למין חוויה.
יותר מזה: אין בעצם כאבי מחזור (בדרך כלל יש לי קלים ביום הראשון או השני), אין בכלל הרגשת נפיחות לא נעימה או שום סוג של בצקת (איך זה? למה?).
נכון שיש פיספוסים (מי כתבה "הרטיבות המעליבה"? זה הדהד לי בראש) כשהוא יונק ואני לא יכולה ללכת, ובסיטואציות כאלה, אבל כמו ענת גיגר - זה לא מטריד אותי. אני באמת שמה דגש על הריקון, ואיזה כיף זה!
כמה הגיגים:

1. כשיש עוד אנשים בבית, אני מורידה מים אחרי הדימום. ב-24 שעות הראשונות זה כל 20 דקות. זה פחות אקולוגי משטיפת התחבושות )-:
2. אני מנסה כל מיני תנוחות, נשימה וכו'. אני מגלה שאני צריכה לחכות קצת עד שזה יוצא, אפילו אחרי שהגוף מאותת שעכשיו הזמן ללכת, וגם שהרבה נספג בנייר בסוף (כאילו נשאר ואם אחכה ייקח לו הרבה זמן לטפטף בעצמו).
3. קמתי גם בלילה, כשממילא הייתי ערה. היה כיף.

1. חשבתי על זה, שבדיוק כמו בגידול ילדים בלי חיתולים, זה קשב חדש, זה 20 דקות בהתחלת הוסת (תינוקות קטנים 15-20צריכים פיפי כל 15-20 דקות בחודשים הראשונים, כשהם ערים), ושהעיקר הוא ללמוד לשחרר. אין בכלל התאפקות. ברגע שהגוף אומר ללכת - חייבים ללכת, אחרת כבר יש טיפטוף.

1. ועוד דבר שהזכיר לי את הבלי חיתולים:

כשיש ילד בחיתולים, קורה שהרבה פעמים את יודעת שעכשיו הוא עושה או יעשה. אבל כשכל כך רגילים לעניין החיתולים, לא חושבים בכלל שאם אני יודעת שהילדה תיכף תעשה קקי - אולי אני אושיב אותה על הסיר במקום לחכות שהיא תגמור בחיתול ולהחליף?
אותו דבר עם התחבושת - אני תופסת שהרבה פעמים ידעתי, הכרתי כבר את ההודעה של הגוף שתיכף יבוא גל של דם. אבל ברוב המקרים לא עלה על דעתי ללכת לשירותים שייצא שם במקום לתחבושת!

איזו תחושה מדהימה, להיות ביום השני עם תחבושת שיש עליה בסך הכל כמה טיפטופים שטחיים!

ענת גיגר , מידת ההקשבה שלך מרגשת. היכולת שלך לקחת את מה שנלמד, לשים את הדגשים הנכונים ולקחת את ההקשבה בצעדים קדימה. אהבתי והתחברתי מאוד לתהליך הדמיון שעשית. את היכולת להרגיש את המתח שרירי הבטן שעוטפים את הרחם !!!
לגבי הכיווץ מהאגירה...כן, גם אני בתהליך דיוק עם זה, בהתחלה מאוד רציתי להאחז בזה כי חשבתי שזה מה שמאפשר בטחון בתהליך. אני מאוד שמחה לצמצם את המקום של האגירה, לידי תוספת מסייעת, אבל בהחלט לא במרכז התהליך.
אני מאמינה שככל שרמת הקשב עם הגוף תעלה, כפי שאת עושה כל כך יפה, הידיעה שניתן למנוע מהדם לצאת כשנרצה בכך, תעשה באופן טבעי ואפילו כמעט לא מודע. הגוף פשוט ידע.

בש , תודה רבה. המילים שלך כל כך חגיגיות ומעודדות. ממש מרגישים את שמחת החיוביות...
ה"אין כאבים" אומר מבחינתי שהתרוקנת יפה, ושכנראה היית בהרפיה (מודעות חיובית).
לא יודעת בדיוק על אילו בצקות את מדברת ביחס לווסת, רק התמונה שעולה לי בראש היא איך היינו נראים אם לא הינו משתפים פעולה ביחס ליציאות הקשות שלנו, ז"א בראש של "לא יודעת מה לעשות שם, כשיצא יצא..." כמה זה היה מצטבר (= בצקת)....מתחבר לך?
מניחה שעם הזמן תגלי שאת יכולה להגדיל את הזמן בין ריקון לריקון....אקולוגיה לטווח ארוך. ואולי לזה שימשה אבן הווסת....
כאילו נשאר ואם אחכה ייקח לו הרבה זמן לטפטף בעצמו זוכרת את חלבון הביצה? זהו, שהוא לא ממהר לצאת החוצה, וזה בסדר גמור לנגב.
אין בכלל התאפקות נכון, הדגש הוא בכלל לא על התאפקות...
אני תופסת שהרבה פעמים ידעתי, הכרתי כבר את ההודעה של הגוף שתיכף יבוא גל של דם. אבל ברוב המקרים לא עלה על דעתי ללכת לשירותים שייצא שם במקום לתחבושת!
סקרנית לשמוע איך הלך לך בימים שבאו אח"כ

שלום שלום,
התנסות בפעם השנייה,
הפעם זרמתי יותר לכיוון ריקון,
וזה עבד , כלומר לא לגמרי תשומת לב, אבל השינוי כ"כ משמעותי שאי אפשר לא לשים לב,
קודם כל שמתי לב לעובדה מדהימה - שיחררתי באמת, כלומר ברגע שהתחיל כאב בטן הופ התחלתי לנשום ,לשחרר במקום להתכווץ בכאב ותוך מס' שניות הכאב נעלם!!!!!!!
(אני סובלת שנים מכאבי בטן קשים בזמן הוסת-עם גלולות בלי גלולות....)
אז כל הכבוד לשיטה בעינין הזה,
כמו כן שמתי לב ,שהריקון הכי טוב הוא בכריעה באמבטיה, בשירותים זה לא הולך לי מיודע מה, לא בוסת רגועה יחסית- שהזרימה לא שוטפת... כמו כן בהחלט התקצר לי זמן הוסת בלפחות יום אחד מארבעה ימים ל- 3 שיש שבת והיום.. וכבר רואים את הסוף @}
כמו כן עובדה נוספת, אני לא חוששת יותר להתלכלך לא בלילה ולא בכלל , אני מסתובבת בכלל בלי תחתונים אחרי ריקון בעיקר וחשה חופש נפלא , בלי התחבושת שחוסמת כל הזמן (גם עם הרב פעמיות),
גם אני קמתי בלילה וה הקל עלי מאוד את הנפיחות בבטן, שעכשיו שאני חושתב על זה לא היתה קשה כמו בפעמים הקודמות,
בקיצור נפלא וכיף לעבור ככה משהוא שכ"כ התרגלנו שאמור להיות קשה ומעיק

@} המלצה שקשורה בעקיפין תבונתה של אישה גופה של אישה- מומלץ בחום מדבר גם על החיבור שלנו הנשים לוסת...

המשך חודש פורה לכולנו @}

כפיים על כיוון הריקון. דאטס דה וואי!
ברגע שהתחיל כאב בטן הופ התחלתי לנשום ,לשחרר במקום להתכווץ בכאב , הנה זה אחד החיבורים שמהם התחלתי, כשחשבתי ללמד הכנה ללידה דרך הווסת... שמחה בשבילך מאוד. להתראות כאבים !
כריעה היא דרך נהדרת להבין איך להתרוקן, כשההבנה הזו תיטמע בך, תוכלי לרוקן בקלות גם בשירותים.
מחייכת על קיצור ימי הווסת, המתנה הזו שבאה עם השיטה...
אשמח אם תפרטי לגבי הלילה, אם עשית משהו שונה כדי למנוע "דליפות".
מצטרפת להמלצה על הספר
יותר ויותר אני חושבת שאם נשים תנהגנה כך בווסת, איזו תמורה חברתית תתחולל מאליה. כל כך מרגישה ברכה על החופש שתופס את מקום הכאב והקיפאון.
תודה על דבריך

מודעות ווסת Take II

אתמול ידעתי שאני עומדת לקבל. החלטתי לתפוס אומץ, וללכת רק עם מגן תחתון (ורק ליתר ביטחון תחבושת בתיק). הרגשתי את זה מגיע, והלכתי לשירותים בפעם הראשונה לפני שהיו סימנים על המגן. זה עבד! אני אפילו מרגישה קצת מצחיק לשתף, כי זה נראה לי כבר לגמרי טבעי ללכת בלי שום הגנה ואין לי שום פחד מהכתמה.

2 פספוסים שבכל זאת היו - שכחתי ללכת לשירותים לפני שיצאתי מהעבודה, ועד שהגעתי הביתה אחרי האיסוף מהגן כבר עברו שעתיים. הזכרתי לעצמי שכשהייתי בהריון והשלפוחית שלי לא הכילה יותר מכפית פיפי, לא היה מצב שהייתי שוכחת ללכת לפני היציאה מהעבודה, זה עדיין המחשבה המקובעת שיש לי שם משהו (טמפון/תחבושת) שאפשר לסמוך עליו.
ועוד פספוס - הבוקר כשקמתי התיישבתי במיטה הלומת שינה, לקח לי דקה להתאושש, ואז כבר הרגשתי את הדם יורד למטה.

חוץ מזה - היה לי הרבה פחות כואב ולחץ בבטן הפעם, ונראה לי שהתחלתי להבין את התנועה של סחיטת הנרתיק.

יכול להיות שזה פעם היה אחרת? כנראה שכן, כי על המדף שלי באמבטיה עומדת מיותמת קופסת טמפונים כמעט מלאה ולידה חבילת תחבושות שחסרות בה רק 2....

2 התנסויות ב"מודעות ווסת", 2 פיספוסים, 2 חבילות מיותמות, 2 תחבושות חסרות...פעמיים כי טוב!
וואו !!! מירי, איזו חגיגה. כאילו הגוף שלך רק חיכה להקשבה הזו, והנה הוא כבר משתמש בה כל כך יפה. רואים את הדיוק שאת מפתחת בהקשבה, כל ווסת - שיעור. תודה ששיתפת.

טוב. גמני רוצה. (אמנם באיחור מה, אבל גם נחשב- לא?)

השיעור שזימנתי לעצמי הפעם היה שונה מאד... זה היה שיעור בחוסר- שליטה. בדרך כלל חוסר שליטה נחווית אצלי כחוסר אונים, אבל הפעם זאת היתה חוויה שקיבלתי באהבה ובהבנה...
זה התחיל מההחלטה שלי להיות ביום הראשון של הדימום בבית (אני לא עובדת החודש ויכולה להרשות לעצמי, אני רוצה להמנע מכאבים, בפעמים האחרונות הלכתי לעבודה- והרגשתי זוועה...). כל התכניות שלי למשך 3 ימים (לא הייתי בטוחה באיזה יום בדיוק אקבל) היו בסימן שאלה... דווקא נהניתי מזה.
בסופו של דבר- הוסת הגיעה יום אחד לאחר מה שציפיתי (בדרך כלל יש לי מחזורים מעט קצרים- 25-27 יום. והפעם- 28 מלאים... ). כ"כ שמחתי שהייתי בבית. ללא כאבים או חולשה (לרגע הופיע כאב- הלכתי להתרוקן- יצאו כמויות של דם- והכאב נעלם).
במשך חצי יום הקפדתי להתרוקן בכל פעם שהרגשתי צורך. אבל הפעם זה התיש אותי.... שמתי תחבושת, ונשארתי עם תחבושות לאורך כל הוסת. עדיין השתמשתי בכלי של הריקון, עדיין הייתי מאד מודעת לכל פעם שדיממתי, אבל פשוט הרגשתי שאני לא מסוגלת להכנס לשרותים כל 10 דקות... (ובימים הראשונים- הרבה פעמים זה הצורך!). נדמה לי שאת רוב הגלים הכבדים- אם לא את כולם- רוקנתי בשירותים... אבל את כל השאר...
הדימום הפעם היה חזק מאד (בד"כ הם בינוניים-חלשים). היה לי גם דימום מאד-מאד-חזק בלילה (למרות שהייתי עם תחבושת, למרות שתהתעוררתי והלכתי לשירותים באמצע הלילה, התעוררתי כולי מוכתמת). זה מוזר, כי אף פעם (גם לא במחזור הראשון שלי! גם לא בשנים של שימוש בטמפונים...) לא דממתי בלילה (לא יותר מכמה טיפות, בכולופן).... כך או כך- אני מניחה שכל זה שייך לשיעור שבחרתי לי- של חוסר שליטה.
למרות הכל- זאת היתה וסת מלאה באהבה ובהבנה שלי את הגוף שלי... הדימום לא הגעיל אותי, או הביך אותי, או הציק לי. הוא היה, ואני הייתי איתו (אולי אפילו- "הייתי אותו"...).
הפעם- בצורה הרבה יותר ברורה מאשר בפעם שעברה- הדימום היה קצר מאד! יומיים של דימום חזק, חצי יום בינוני, ועוד יום "שאריות". 3 וחצי ימים- וזהו.

אמנם לא ניצלתי את השיטה במלואה, אבל אני מרגישה שהוצאתי ממנה את כל מה שיכולתי להוציא בפעם הזאת...

הי שניני, איזה כיף שזימנת לעצמך שיעור ווסת, ועוד מול עניין שנחווה אצלך בד"כ כחוסר אונים. כל העבודה הזו שבאה דרך הגוף היא קסומה בעיני, היא חזקה מאלף הרצאות ותאוריות, כי זה בא מתוך החוויה.
זה מזכיר לי את מה שאני מאמינה בו לגבי צורת מגורים, שמבנה מסוים של התישבות, מגדיר את ההתנהלות בין האנשים...המממ...בעצם אפשר לראות את זה גם כאן, בדרך שבה בנוי האתר.
שמחה מאוד שביקשת לעצמך בית לתחילת הדימום. עדיין נפעמת מהגוף שלך על כך ששלח אותך הביתה בווסת הקודמת. יש לו את זה.
נפלא שיש קשר בין כאב ל"זמן להתרוקן".
אני חושבת שיש חוכמה בלא ללכת "על כל הקופה", ולזמן לעצמך בכל פעם את השיעור שנכון לך, יש בזה הרבה יותר דיוק בעיני.
הדימום החזק שבא, מרגיש לי חיובי, מעין ביטוי של הגוף כתוצר של הקשבה.
מעניין אילו גילויים ותמורות יחולו מתוך חופש הביטוי הזה לגוף שלך.
"הייתי אותו"... מקסים.
שמחה על קיצור זמן הווסת עבורך, ועבור כל הנשים. יש בזה סימן מאוד חיובי, מעבר לנוחיות, אני רואה בזה סימן לעבודת רחם תקינה יותר, וזו ברכה אמיתית.
מה היה בד"כ אורך זמן הווסת שלך?
מבחינתי ניצלת את השיטה מאוד במלואה, שיעורי הווסת האלה, ההקשבה העצמית הזו, זו מודעות ווסת לשמה, אין יותר מזה, וטוב שכך. אשריך.

מירי יקרה, אני קוראת אותך שוב, ואני שמה לב לעוד דברים שחלפו לי בראש ולא שמתי להם מילים, אז הנה טייק טו שלי:
והלכתי לשירותים בפעם הראשונה לפני שהיו סימנים על המגן. מישהי דתיה אמרה לי שקוראים לזה "הרגשה", ז"א שיש מונח כזה (לא זוכרת איפה) שנקרא "הרגשה". נראה לי שזה זה... איזה כיף שזה נעשה לך כבר מצחיק לשתף מרוב שטבעי ופשוט.
היה לי הרבה פחות כואב ולחץ בבטן הפעם. חוגגת איתך, כל הפחתה בכאב היא מתנה, זכות מתוך הקשבה לגוף. שמחה שזכית.

מירב,
תודה על התגובה החמה, בעצם על שתיהן. חשוב לי להדגיש משהו - ה"הרגשה" שדיברת עליה אכן קיימת, אלא שהיא לא אינטואיטיבית, אלא פיזית לחלוטין. אצלי זה מופיע בצורה של ההתכווצות וההתקשות הראשונה של הבטן ביחד עם גל חום בגוף (ממש דומה לציר). איפה שהעבודה שלך באה לידי ביטוי זה בהקשבה ובתשומת הלב לזה.

סוף סוף ההתנסות הראשונה. רציתי לכתוב כבר אתמול אבל לא הגעתי למחשב.
אתמול היה היום הקשה שלי (השני) ולא האמנתי כמה שזה קל. חוץ מבבוקר שהכתמתי קצת ובערב מאוחר שכבר לא הייתי מודעת, נשארתי כל היום נקיה לחלוטין. ועוד שבצהרים ב-12 הלכתי להיות 4 שעות בצוהורון של הבן שלי ולכבוד העניין שמתי תחבושת.חשבתי שאני אהיה עסוקה מדי, ולא כדי להסתכן. אפילו אז הרגשתי איך שאני צריכה ללכת לשרותים- ולהתרוקן, וכל ה4 שעות של פעילות עם הרבה ילדים מסביב הצלחתי לשמור על מודעות מספקת. אולי זאת היתה ההתנסות הכי טובה. הזמן היחיד שהלכתי לשרותים כשהייתי צריכה ולא לפני, ובאמת כשהגעתי לשרותים התפלאתי שהספקתי להגיע בזמן.
היום, כמו אתמול הכתמתי קצת בבוקר. כל שאר הפעמים רוקנתי רק בשרותים, כל שעה, שעה וחצי. אבל היום לא הרגשתי מתי אני צריכה להתרוקן, והכתם מהבוקר נשאר איתי כל היום והעיב על המצברוח.
יש לי הרבה תחושות מאוד סוטרות בקשר להתנסות שלי. מצד אחד הצלחתי מאוד, זה היה לי פשוט. הרגשתי. אבל מצד שני גם בווסתות הקודמות הרגשתי הכל, אמנם אז הרגשתי איך הדם יוצא ממני החוצה אל התחבושת. אבל גם אז הוצאתי הרבה דם בשרותים. החוסר בטחון הוא בהתרוקנות. האם באמת אני מצליחה לרוקן לגמרי? אחרי התרוקנות אני מנגבת עם נייר ועדין הוא מתמלא בדם (למרות שאחר כך אני לא מכתימה), האם כך זה צריך להיות?
דבר נוסף שאני יודעת שעזר והיה מאוד חשוב זה ה"פקק". כל פעם הוא החזיק דם שהיה בקצה. אבל מדהים איך זה באמת משמש בתור פקק ולא משהוא שסופג. במשך החודש נוצר לי גרוי בנרתיק. דבר שלא קרה לי כבר שנים (מענייין למה דווקא עכשיו...?) בכל מקרה, זה הרגיש לא נעים לשים נייר טואלט, אבל ככה הסתובבתי. עד אתמול בערב שחשבתי על המגבונים של התינוקות. רחצתי מגבון, סחתתי אותו, חציתי אותו לשניים- וזה עבד מצוין. אז זה הדבר השני שאני לא בטוחה לגביו- האם כל פעם הדם אמור להגיע עד ל"פקק" בין התרוקנות אחת לשניה?
לגבי הלילה. ב-3 בבוקר התעוררתי, ולא הצלחתי להרדם. הלכתי לשרותים והתרוקתי. אני לא יודעת מה היה קורה אם לא הייתי מתרוקנת. בדרך כלל זה הלילה בו אני כן מדממת. ביו היום השני לשלישי. אחר כך חזרתי לישון. אני לא יודע למה התעוררתי (הבת שלי עוזרת לי להתעורר אי אילו פעמים בלילה), אבל התעוררתי, והתרוקנתי.
ודבר אחרון, בקשר ללהוריד הילוך. אני לא יודעת אם אני בכלל יכולה להוריד הילוך יותר ממה שאני. אולי אני אנסה עכשיו לשים לב למתי בחודש אני מרגישה ככה. (הכיור מלוכלך, הכביסה לא במקום, ואני מתכוונת ללכת ככה לשון). אבל- אישי כל היום והלילה לא בבית, והילדים לא נותנים יותר שקט אם אני מדממת. האם אפשר בכלל להוריד הילוך? אני לא מרגישה שיש לי שליטה בזה כרגע.
עוד לא נגמר. מחר עוד יום. אבל יש לי תחושה שהימים הכבדים עברו. האמת, עברו מהר מאוד. אני אדווח שוב על הסוף.
מרב- תודה על ההתנסות. ובאמת לא יאומן כמה מעט תשומת לב זה דורש.

מירי, בשמחה. וכן, כמובן הכל פיזי, אלו אנו הנשים שמרוב נסיון להתנהג רגיל שכחנו להקשיב לאיתותים הללו.

צופה מכוכב יקרה,
תודה רבה על דברייך. יש בהם המון למידה, אשמח להתיחס בפרוט. לא ממש מתאפשר בשלב זה. אעשה זאת ברגע שאוכל.
כל טוב,
וחתימה טובה לכולכן.

הי צופה מכוכב יקרה,
הנה אני כאן, רוצה לעבור ביחד איתך על דבריך מנקודת מבטי:
בואי קודם כל נכיר בטוב ('הכרת הטוב' הוא מושג נהדר שהטביעה ימימה):

• אתמול היה היום הקשה שלי (השני) ולא האמנתי כמה שזה קל. = היה קל באופן מפתיע.
• נשארתי כל היום נקיה לחלוטין.
• אפילו אז הרגשתי איך שאני צריכה ללכת לשרותים- ולהתרוקן, וכל ה4 שעות של פעילות עם הרבה ילדים מסביב הצלחתי לשמור על מודעות מספקת.
• [התפלאתי ש]הספקתי להגיע בזמן. !!

רוקנתי רק בשרותים, כל שעה, שעה וחצי. התנסות ראשונה, רוקנת רק** בשירותים, בתדירות נוחה וסבירה.

• הצלחתי מאוד, זה היה לי פשוט. הרגשתי. !!
• וזה עבד מצוין.
• ב-3 בבוקר התעוררתי, ולא הצלחתי להרדם. הלכתי לשרותים והתרוקנתי. = הגוף שלך השאיר שומר שידע להעיר אותך להתרוקן גם באמצע הלילה (כנראה יש לו קשרים עם "שומר הפיפי", שגילה לו כל כך מהר איך להעיר אותך בלילה בזמן).
• יש לי תחושה שהימים הכבדים עברו. האמת, עברו מהר מאוד.
• ובאמת לא יאומן כמה מעט תשומת לב זה דורש.

...את יכולה לראות כמה פנינים יש לך כאן ?!!!

לשאלותיך:

• זה שאת מנגבת דם, זה נהדר! הרי דיברנו על כך שהדם לא ממהר לצאת, אז מה שנשאר בקצה- מנגבים. לגיטימי לחלוטין.
• גם בווסתות הקודמות הרגשתי הכל, אמנם אז הרגשתי איך הדם יוצא ממני החוצה אל התחבושת. תחשבי עבור ילד שעובר תהליך של גמילה מחיתול, כמה משמעותי זה לדעת שעומד לצאת, ובכל זאת לשחרר לחיתול, או להעזר בידיעה הזו וללכת לסיר/לשירותים. זה מאוד משמעותי ההבדל הפעוט הזה.
• אהבתי את הפתרון שמצאת עם המגבונית, ושמחה שעבד.

המון חומר למחשבה. תני לזמן לעזור לעבד את הדברים, יש לך דרך מרתקת לצעוד בה, של הכרת הטוב במתנות הרבות שלך.
גמר חתימה טובה.
מירב.

אז לסיכום. (אני חושבת שזה נגמר)
בהחלט תחושה של הצלחה, ושיש עוד הרבה לאן ללכת.
אחרי שעברו היומיים הקשים שבהם הרגשתי, ועליהם כבר כתבתי, היו לי עוד 3 ימים קלים.
קלים כאלה שצריך לשים רק "פד". נזלתי בלי לשים לב, כנראה גם מתוך בחירה. אולי היה לי מספיק להשקיע לפעם הראשונה.
דבר נוסף שחשבתי עליו זה ההתקן התוך רחמי שיש בי. נדמה לי שהוא משפיע על כל העסק (ואיך אפשר שלא?). הרי הוא נמצא במקום שבו הדם אמור להאגר לפני שמרוקנים אותו החוצה. ויש לו חוט שיורד למטה. לפי הדמיון שלי, על החוט הזה הדם מצטבר ומטפטף לו לאיטו. לא קראתי את כל ההתנסויות, אבל האם יש כאן משהיא שהתנסתה עם התקן?
מעניין מה תהיה התחושה אחרי שנוציא את ההתקן.
הפעם גם לא הסתרתי את הענין מהילדים והגדול (5) שאל כבר בבוקר משהוא בקשר לפד. היה נחמד לשמוע איך הוא כבר מתיחס לכל הדם הזה בטבעיות.
בהחלט נותן תחושה אחרת על הוסת כולה.
גמר חתימה טובה (אפשר עדיין?)

שלום , רציתי לשתף מהתנסות שלישית:
זו הוסת הרביעית שלי ללא גלולות והשלישי שלי עם השיטה,ואני מרגישה שהפעם זו היתה וסת אמיתית לא של גלולות, ואכן זה היה שונה, אבל, בגלל "השיטה", אני מרגישה ,שהורדתי את כל הסמפטומים של תסמונת קדם ויסתית ואת אורך הוסת בכמעט חצי לפחות ,
כשתפשתי, שהנה "קיבלתי", מיד הפנמתי את השיחרור, כמו בחודש שעבר, וזה עבר כמו קסם ביום הראשון והשני התרוקנתי כל פעם שחשתי צורך והיה מה לרוקן והרגיש הקלה מיד אח"כ, תחושה נפלאה ומשחררת, הסתובבתי חופשיה ונינוחה יחסית לוסת ביום השני למשל...
שוב , זה קיצר את משך הדימום לדעתי ביומיים לפחות תענוג פשוט,
אני לא מתייחסת לשאריות בתור פיספוסים כי ככה זה אצלי כרגע וזהוא לא מקדישה יותר מידי מחשבה על כך, מה שהכי חשוב לי זה הדימום עצמו ועליו כנראה אני שמה את דגש השיחרור ותשומת הלב,
מה שכן בלילה שמתי לב, שגם קמתי והשתחררתי ולכן נשארתי נקייה כ-ל לילות הדימום העין זה נפלא פשוט?
תודה רבה לך שוב על החשיפה לשיטתך המופלאה וחג שמח הקרב ובא עלינו לטובה @}

אתמול הייתי בסדנה של מירב, בסוף היום השני של הוסת.
אקדים ואסביר שהוסת שלי מאד שופעת, הרבה דם, והיום השני והלילה שאחריו הם השלב הכי חזק.
אתמול הייתי כל היום עם הגביעונית (טמפון רב פעמי) וכרגיל ביום השני כל כמה שעות הייתי צריכה לרוקן אותה.
אחרי הסדנה ידעתי שהדימום נחלש (תמיד הוא חלש יותר בערב). מיד כשחזרתי הביתה הוצאתי את הגביעונית ואחר כך נסיתי לרוקן. לא יצא דם והבנתי שפשוט אין עכשיו. שמתי "פקק" קטן של צמר גפן ותחתונית מבד וחכיתי קצת. נסיון ריקון נוסף אחרי חצי שעה - אותו דבר, אין דם. בינתיים התחתונית נשארה נקיה. קצת אחר כך הרגשתי כאבים מאד חלשים באזור השחלות, והלכתי לשירותים לבדוק מה קורה. אכן- כתם על התחתונית. שוב נסיתי לרוקן ויצאה כמות מאד קטנה של דם.
בינתיים השעה התאחרה, רציתי ללכת לישון והחלטתי להכניס את הגביעונית בחזרה למשך הלילה. הכנסתי אותה, והרגשתי שהיא מפריעה לי... פתאום הפסקתי להרגיש מה קורה שם בפנים. הייתי חייבת להוציא אותה, אבל היתה לי בעיה- מה עושים??? אני יודעת מנסיון שאני מדממת בלילה, ועכשיו רוקנתי רק טיפות דם בודדות. תחתוניות הבד שלי לא יספגו כמויות של דם, ותחבושות בד אין לי- רק חד פעמיות שנשארו מהתקופה שלפני הגביעונית. לא הייתי מסוגלת להשתמש בתחבושת חד פעמית, רק המחשבה הגעילה אותי. בסוף השתמשתי בגופיה ישנה בתור תחבושת מאולתרת והלכתי לישון.
בבוקר- הפתעה! התחבושת נקייה!

רוקנתי דם איך שקמתי, ושוב אחרי שעה בערך. רק בריקון השני ממש הרגשתי את הדם זולג החוצה בכמות גדולה. זה היה מדהים! נשארתי עם התחבושת המאולתרת כדי שלא אפחד מהכתמות ודליפות, אבל בינתיים לא היו.
עוד דבר: מהר מאד גליתי שאת התנוחה הנכונה לריקון אני כבר מכירה מזמן. זו התנוחה שבה אני יושבת כשיש לי וסת קשה במיוחד ואני מרגישה שהדם לא מצליח לצאת: אותה תנוחת "כריעה" עם הגב כפוף קדימה, בשילוב של תנועות של האגן קדימה ואחורה. בלי עיסויים, בלי נשימות, בלי לחיצות. הגוף שלי כבר יודע איך מרוקנים, אבל עד עכשיו הייתי מקשיבה לו רק כשהוא היה צועק מכאב...
אני לא יודעת מה לומר. זה פשוט מדהים.

אני מסכמת, כעת שהוסת הסתימה:
היא נמשכה פחות מארבעה ימים, מתוכם רק יומיים של דימום יחסית אינטנסיבי.
כמות הדימום היתה פחותה מהרגיל.
הלילות היו יבשים (מלבד הראשון, לפני הסדנה).

התחושה הכללית היא שלא למדתי משהו חדש, אלא נזכרתי במה שאני כבר יודעת. הבנתי בדיוק למה התכוונת, מירב, כשאמרת שאת מרגישה כאילו את מלמדת איך לאכול...

עכשיו אני מחכה בקוצר רוח לוסת הבאה, כי זאת היתה כל כך קצרה שלא הספקתי לתרגל כמעט בכלל

צופה מכוכב,
נשארו לי עוד כמה נקודות אליך...

• לגבי הכתם על הפד:.

מציעה לך לא לתת לעצמך ציונים דרך הפד, אלא ליהנות מהיכולת שלך להקשיב לאיתותי הגוף ולחזק אותה. הנה גופך מזמן לך עוד שיעור ב"הכרת הטוב"...

• שמחה ומברכת על תחושת ההצלחה.

נראה לי נפלא, שיכולת לבחור** לנזול בלי לשים לב. השיעורים האלה חייבים את המידה הזו של רכות, לא להיכנס בכוח כי אז באותה מידה זה יכול להשבר. ניסית, למדת,רווית, הרפת- נפלא!

• מניחה שיש השפעה כלשהי להתקן, ואף על פי כן- תראי כמה הצלחת..!
• הטבעיות שבה עובר המסר לבנך היא מראה להתיחסות שלך לווסת. שתי ציפורות

סקרנית איתך לווסת הבאה, מתוך ההתנסות המרתקת והתחושה האחרת שרכשת כלפיה.
גמר חתימה טובה.

חיפושיתי יקרה,
התנסות שלישית!! איזה פז"מ !!
תתחדשי לך על הווסת האמיתית ועל השיחרור מגלולות.
אבל, בגלל "השיטה", אני מרגישה ,שהורדתי את כל הסמפטומים של תסמונת קדם ויסתית נשמע מעניין, את מוכנה לפרט?
קיצור של יומים זה הבדל רציני, וזו כנראה אחת הדרכים של הגוף להגיד "תודה רבה על שיתוף הפעולה"
מבינה את ההתיחסות השונה לשאריות, גם בעיני יש הבדל מהותי בין הימים הראשונים לשאריות, ויחד עם זאת חושבת שלשאריות יש גם יותר סבלנות, לא לחוץ להן לצאת, ובזמן ההתרוקנות- מתי שתהיה, הן פשוט יוצאות.
העניין עם הלילות הוא תופעה מדהימה בעיני, פשוט להתבונן בה ולהתענג.
בשמחה רבה, זו זכות ממש גדולה עבורי ומפתיעה כאחד, עד המפגש איתכן בעצם, ידעתי את התורה, אבל לא ידעתי עד כמה היא יכולה להיות משמעותית עבור נשים אחרות. מתמוגגת ונפעמת מכל מתנת גוף כזו.
בקרוב אני מתכננת להזמין אתכן שוב, נשות המפגש הראשון, גם כדי למלא את הבטחתי כלפיכן- יש כבר חוברות לשיטה, לרענן את הידע, לשאול שאלות, ולהפרות אחת את השניה מתוך הלמידה הפרטית של כל אחת. (אהיה בקשר במייל).

תזמורת הים יקרה,
הפלת אותי לקרשים. נשארתי בפה פעור כמה ימים עד שהצלחתי לאסוף את עצמי לכתוב לך.
וווואווו ! מדהים.
ככה ?! התנסות ראשונה? ישר אחרי הסדנה ? ישר מהגביעונית ללילה נקי? את לא חושבת שהגזמת? אפשר לעצור אותך על מהירות?!
מדהים שפתאום הגביעונית הפריעה, אחרי שכל כך הרבה זמן התקבלה באהבה.
סחתיין על האילתור עם הגופיה. ומדהים שהיא נשארה יבשה. אין מילים. כמה מהר הגוף חוגג על השינוי הזה בתפישה. ישר יודע מה לעשות. אני בשוק.
לוקחת איתך נשימה עמוקה על ההזדמנות המופלאה להקשיב לגוף לא רק כשהוא צועק. הללויה.
האישור הזה ממך על הפחתה בדימום, כשלפני ההתנסות הזו ציינת שהווסת שלך היתה שופעת, הוא משמעותי מאוד בעיני. אני חושדת שהדימום הרב זו צעקה של הגוף להקשבה, שחרור והרפיה, והנה כשאת נותנת לו את זה, אז הוא יכול להרגע. מענין מאוד.
התחושה הכללית היא שלא למדתי משהו חדש, אלא נזכרתי במה שאני כבר יודעת. הבנתי בדיוק למה התכוונת, מירב, כשאמרת שאת מרגישה כאילו את מלמדת איך לאכול... זה בשבילי הסימן הכי טוב לכך שהמסר העיקרי הועבר, שזו לא למידה אלא היזכרות. תודה

מדהים כמה הספקת בזמן שלא היה לך לתרגל. סקרנית איתך לבאות.
תודה רבה ששיתפת.

הי מירב,
שמחתי לקרוא ממך ואשמח לקרוא ממך בהמשך גם

מירב,
גם אני הייתי די בשוק. נראה מה יהיה בחודש הבא...
האמת היא שהקיץ כבר היתה לי וסת קצרה מהרגיל, ובכלל היה לי רושם שמאז שעברתי לגביעונית הדימום התקצר ואולי גם נחלש. אולי הסדנה שלך נתנה איזה פוש לתהליך שכבר התחיל. אני יודעת?
מה ששכחתי לציין זה שביום אחרי הסדנה, אחרי שעדכנתי פה, יצאתי לסידורים וענינים וחזרתי לגביעונית עד הערב (מחוץ לבית לא הרגשתי בטוחה להיות בלי כלום) ויום אחר כך הדימום הצטמצם לאפס, כך שבעצם היה לגוף אפס זמן "לתרגל".
נראה מה יהיה עוד חודש...

תודה חיפושית יקרה תזמורת הים, ממש קצר, אהה... אשמח לשמוע ממך בחודש הבא .

מירב וכל השותפות לתהליך הי,
השתתפתי בסדנא לפני כחודש ושליש ואני בווסת השניה שלי עכשיו.
בפעם הקודמת היא התחילה בארבעה ימים של הכתמות ללא דימום ככך שכשכבר הגיע הדימום הייתי מותשת ומתוסכלת ועייפה מכאבי ראש ופעילות הורמונאלית ענפה. לא שלא הצלחתי לחלוטין, אבל הרגשתי שאני מתאמצת מאוד ולא כל כך מתאים, ביחוד שהיום הקשה היה בשבת שכללה פעילות רבה בבגד ים....
הפעם (אני בסוף היום השלישי) כבר מהיום הראשון התחיל הדימום, עם הרבה פחות כאבי ראש וכבר עכשיו אני בתחושה של הופ - נגמר.
החלטתי שאני לא סופרת פיספוסים (כתמים על הפד) אלא הצלחות ריקון, והשינוי בגישה הפך את התהליך לפחות מסתכל. אני חייבת לציין שאני מאוד נהנת להסתכל על הדם יוצא וכל פעם נדהמת מזה שבין זה לבין נוזל אין ממש קשר, ואיך לא ידעתי את זה קודם.
עוד משהו משמעותי מבחינתי זה שהיום אמרתי לחברה שלי בגאווה שאני מחוסרת טמפונים (נורא כיף השיחרור הזה) והיא ישר שלפה מהתיק שלה אחד להציל אותי כמובן שהסברתי לה מה הייתה כוונתי והחזרתי לה אותו אחר כבוד... פתאום ממש הרגשתי רתיעה אפילו מהרעיון. אז תחבושות יש בנתיים עד שנווסת ב100 אחוז, אבל טמפונים יצאו מהמחזור - הידד.
מירב, שוב תודה על החפרת לנו בזיכרון השיבטי והזכרת לנו את מה שאנחנו יודעות!

הי מנסה לווסת ,<אולי את יכולה לכתוב לי למייל מי את>,
איזה יופי.
איזה יופי שלא ספרת פיספוסים אלא הצלחות ריקון, שמחה מאוד לשמוע שהשינוי בגישה עשה לך טוב.
נדהמת מזה שבין זה לבין נוזל אין ממש קשר ...
איזה יופי שאת מחוסרת טמפונים גאה. האח הידד.
אני ממש שמחה שבחרת במילים זיכרון שיבטי כי באמת יש לי איזה שבט בראש...שהייתה תקופה ארוכה שחשבתי שאני צריכה ממש להתקיים בו, והיום אני לומדת שהוא שם כדי ללמד, לתת השראה ולתת לנו מתנות כמו זו
תודה לך

היי מירב,

רק עכשיו אני מגיעה לספר איך היה לי אחרי הסדנה. למרות שמאוד רציתי לשתף כבר לפני כן.
שורה תחתונה - היה לי מחזור מדהים. הוא היה ממש קצר, במקום שבוע - חמישה ימים, כשהאחרון כמעט בלי דם. למעשה מבחינתי זה היה ארבעה ימים (שזה מבחינתי קצר נורא). לא כאב לי כלום, כולל כאבי ראש שלפעמים היו לי מאוד חזקים במחזור. היתי עם תחבושת כל הזמן, כי לא רציתי להיות לחוצה. והיה קצת דם על התחבושת - אבל ממש לא הרבה. מבחינתי זה סיפק אותי לחלוטין, גם אם זה ימשך ככה שיש לי קצת דם על התחבושת. מבחינתי זה פתר לי את הבעיה הטכנית של תחבושת רטובה, מסריחה (גם אם יש מי שאוהבת את הריח) ועמוסה דם - ושדורשת ממני להחליף עשר תחבושות ביום (לא כי הן מלאות, אלא כי לא נעים לי כל הדם הזה אצלי בין הרגליים). באותו יום של הסדנה, שהיה היום השני והכבד ביותר, יצא לי הרבה דם בסדנה, ואחריה שמתי פד נקי והחלפתי אותו רק ללילה (!), ורק כי החלטתי שעדיף ללכת לישון עם פד נקי. לא כי היה עליו הרבה. למעשה תחתונית רגילה היתה סופגת את זה בקלות (עוד מוצר שאני כבר כמעט לא משתמשת בו), אם היא רק היתה גדולה יותר מבחינת שטח.

אגב, טכנית, זה מדהים - זה לא דרש ממני כמעט כלום. ראיתי שהתנוחה הרגילה שלי של לעשות פיפי גם טובה להוצאת דם. פשוט להתעכב עוד מספר שניות בשירותים, טיפה ריכוז ולא להתעסק במשהו אחר (להחליף תחבושות). זה הספיק לי. אולי בגלל שלא התעכבתי יותר ולא עשיתי המון תנוחות שונות לא יצא הכל, ובגלל זה בכל זאת קצת יצא על הפד. אבל זה הספיק לי.

חוץ מזה ממש הרגשתי את הדם עומד לצאת מצוואר הרחם - כמו שאמרת שאפשר להרגיש. ואז הלכתי לשירותים. מצאתי את עצמי הולכת די הרבה לשירותים, אבל זה לא הפריע לי. והרגשתי שכל העניין מרגיע אותי - בשביל לשים לב אם זורם הדם, אני צריכה להיות רגועה ושלווה, מרוכזת בעצמי וזה מה שהיתי. זה היה כיף.

בכלל, אני יכולה לומר שנהניתי במחזור הזה, בניגוד לכל מחזור אחר שאי פעם היה לי. הסדנה הזו נפלה לי במקום, יחד עם הספר "גופה של אישה, תבונתה של אישה" שקראתי לפני שנה בערך (בהמלצת הילה מ"אמנות הלידה"), יחד עם הפסקת השימוש בטמפונים (בהמלצת טובי בראונינג) ובגלולות, כל הדברים האלה יחד (והסדנה שלך היתה הטריגר הסופי, שהיה חסר לי) נתנו לי תחושה טובה לגבי הגוף שלי, המחזור שלי, החיבור לשאר הנשים. אפילו הסתכלתי על הירח וראיתי שאני כמעט מסוכנרנת איתו - וכמובן זיהיתי בקלי קלות את הביוץ (שהיה עם ירח כמעט מלא). וזה היה נחמד בשבילי, עוד אספקט של להיות מחוברת לעצמי ולחגוג את הנשיות שלי (ביטוי שבעבר לא התחברתי אליו). זה מדהים איך בתוך מספר שעות שיניתי את כל הגישה שלי למחזור. מעכשיו מבחינתי מחזור זה זמן מאוד מיוחד של שלווה ושקט. ובמחזור הבא, אם הוא לא יפול על סופ"ש כמו הפעם, אני אקח בייביסיטר לשעתיים כל יום, כדי שאוכל לנוח.

זהו, בקיצור, הסדנה שלך מדהימה, מאוד נהניתי ממנה, ואני מרגישה שהיה מאוד שווה מבחינתי. אני ממליצה בחום לכל מי שמוכנה לשמוע. אם כי אני חושבת שצריך גם להיות באיזשהו מקום מתאים בחיים כדי להיות פתוחה לזה. ואני שמחה שהגעתי למקום הזה ופגשתי אותך בדיוק בזמן.

באהבה

איזה כיף לשמוע, סאלוש!

רציתי לכתוב מיד אחרי הסדנה, אבל משום מה לא עשיתי את זה.
בינתיים עוד לא היה לי מחזור, אבל זה בכלל לא משנה, כי הסדנה הייתה חוויה כל כך טובה בלי שום קשר!
מאוד נהינתי, וקיבלתי ממך המון, מירב. תודה!

אתמול הסתיימה הווסת השנייה. אז ככה:
ביום הראשון החלטתי לא ללכת לעבודה, גם בגלל שרציתי להקדיש לפחות יום אחד ל"תרגול" בבית (וכאמור בעבודה אין לי אפשרות להגיע לשירותים ברגע שאני מרגישה גל של דם). נשארתי בבית וכשהדימום התחיל שמתי תחבושת בד ליומיום ועסקתי בעניני, בלי להתרכז בווסת באופן מיוחד. איכשהו כל היום, בלי להסתכל בשעון בכלל, יצא שהגוף הזכיר לי לבקר בשירותים בזמן כדי לרוקן. הדימום היה חלש וחוץ מכמה כתמים ממש שטחיים הכל הגיע לשירותים.
בלילה הלכתי לישון עם אותה תחבושת דקה. באמצע הלילה התעוררתי בדיוק כשגל דם עמד לצאת וחוץ מכמה טיפות שדלפו לתחבושת הוא גם הגיע לשירותים. בבוקר שוב מצאתי דליפה קטנה של כמה טיפות על התחבושת אבל את הרוב רוקנתי. הדימום מאד התחזק בלילה, והכמויות שרוקנתי היו הרבה יותר גדולות...
בבוקר השני כבר הלכתי לעבודה ונאלצתי לחזור לגביעונית. איך שהכנסתי אותה ידעתי שזהו- לווסת הבאה אני קונה תחבושות בד לימים הכבדים, שלא אהיה תלויה בה יותר ואוכל לתרגל מודעות ווסת גם בעבודה בלי לדאוג ל"תאונות" (בדיעבד הסתבר שגם לא תהיה לי ברירה אחרת... פרטים בהמשך). לא שהיא הפריעה לי פיזית, אבל כבר לא ידעתי מה קורה שם בפנים. הרגשתי שאני מאבדת שליטה.
במשך הבוקר הרגשתי קצת כאבים- בדרך כלל היום השני הוא היום הכי נאחס- אבל ידעתי מה לעשות: הלכתי להוציא את הגביעונית ולהתרוקן! וזה עזר!
בערב הוצאתי את הגביעונית וכיוון שהדימום היה חזק חזרתי לתחבושת המאולתרת שלי מהחודש שעבר. הלכתי להתרוקן די הרבה במהלך הערב, וכל פעם יצא דם, אבל לא הצלחתי להתרוקן לגמרי. כל הזמן דלפתי, גם אם בכמויות קטנות. הרגשתי שהגוף לא מאותת לי, ושאולי זה בגלל שהייתי כל היום עם הגביעונית. נראה בחודש הבא כשאהיה בלי גביעונית אם יהיה שיפור.
בלילה היה אותו דבר, התעוררתי פעם אחת להתרוקן ולא נרשמו דליפות משמעותיות.
ביום השלישי- שוב, גביעונית ביום, ובערב הדימום נחלש וכבר לא היה מה לרוקן. אחרי שהוצאתי את הגביעונית שמתי אותה בסיר על האש לחיטוי כרגיל ו... שכחתי לכבות את האש. היא נחרכה... זהו, אין יותר גביעונית!
אפשר להגיד עכשיו הרבה דברים על צירופי מקרים וסימנים מלמעלה... אבל זה מאד הרגיז אותי. קודם כל הגביעונית היתה חפץ בעל משמעות. היא שחררה אותי מעבדות של שנים במוצרי ההגיינה החד פעמיים המגעילים, וכל פעם שהסתובבתי אתה הרגשתי כמו מלכה. היה לי עצוב לזרוק אותה לפח אחרי שהיא שרתה אותי כל כך בנאמנות. ושנית, היה לי נוח לדעת שאם ענין המודעות לא ילך, יש לי למה לחזור...
אבל השורה התחתונה היא שענין המודעות כן ילך, ואני הרי יודעת את זה, וחבל לפסוח על שני הסעיפים.
בחזרה לווסת. ביום הרביעי הלכתי לעבודה עם תחבושת בד יומיומית וקוויתי לטוב. הדימום כבר כמעט נגמר וחשבתי שאולי זהו. אבל לא! באמצע הבוקר הרגשתי שהולך להגיע עוד גל של דם. בסוף ההפסקה שלי הלכתי להתרוקן, אבל לא יצא כלום- זה היה מוקדם מדי. הוספתי עוד תחבושת ליתר בטחון, על הקודמת, והלכתי לשטח. כשהייתי על הפיגום הגיעו שני גלי דם- את שניהם הרגשתי כשהתחילו לצאת, אבל כל פעם עד שהגעתי לשירותים כבר היה מאוחר מדי... הרוב הגיע לתחבושות. איכשהו הן החזיקו מעמד וספגו בגבורה את כמויות הדם שלא היו אמורות לספוג (וזה המקום להגיד כיפק הי ל-שירה לוריא) ואחר כך למרבה המזל הדימום נגמר סופית וחזרתי הביתה בשלום.
זהו. חכיתי לווסת הזאת בקוצר רוח, ועכשיו אני שוב מחכה בקוצר רוח כדי לראות איך תעבור הווסת הבאה, בלי גביעונית ועם תחבושות עבות. נוכחתי כבר בווסת הקצרה הקודמת, ושוב ביום הראשון של הנוכחית, שמה שחשוב הוא לדעת שגם אם לא אצליח להתרוקן בזמן לא יקרה כלום. ואז זה מצליח...

אילו שיתופים מרגשים...לקח לי זמן להגיב...כשאני קוראת את השיתופים בדף הזה, כל אחד במיוחד, יוצא שפעמים רבות אני קמה מהמחשב, נסערת, מנפנפת ביד (חם, חם) , קצת מתעלפת לי, נושמת, מתפעלת, לומדת כל פעם מחדש להכיר בדברים המופלאים שקורים כאן...ואז מתישבת לכתוב (זה למה לוקח לי זמן...). שום דבר בדרך הזו לא מובן לי מאליו, התמורות שהשיטה מחוללת בחיינו מרגשות אותי אחת אחת עד לעומק המהות הנשית שלי. הייתי חייבת לשתף. תודה תודה.
ורגע !! חייבת בהזדמנות זו לציין משהו שיזכיר לכן שיש כאן את המקום להכיל כל אחת ואחת מכן. כתבתי בראש הדף:
_מזמינה אתכן כאן לשתף בכל התנסות.
כל התנסות היא פנינה בעיני, אוצר של חכמת גוף.
מכל התנסות ווסת ניתן ללמוד המון, גם אם ההתנסות מרגישה "לא מוצלחת" זו קרקע פוריה ללמידה._
ואני מתכוונת לכל מילה (למי שרוצה, אפשר גם בפרטיות במייל כמובן).

סאלוש יקרה, קודם כל ברוכה הבאה טוב לראות אותך כאן. כמה מתנות-ווסת, וזו עוד הראשונה להתנסות בה...הרשי נא לי להתפעל יחד איתך.

• איזה תענוג לקרוא אותך כותבת היה לי מחזור מדהים שאפשר להתייחס ככה למחזור בכלל...

דיינו.

• והקיצור ביומים (שלושה)- סימן כל כך חיובי מבחינתי להתעוררות המערכת, ופעילות יעילה יותר.

דיינו.

• וכאבי הראש שלא היו...

דיינו.

• וגם זה שנחסכה לך ההתמודדות עם תחבושת עמוסה בדם זו מתנה גדולה, כי כשיוצא משהו מהגוף שלי שבדרך כלשהי גורם לי לאי נוחות, אז המסר שחוזר לגוף הוא לא חיובי, ויכל אפילו לכווץ ולגרום לכאב ותקיעות. אז שתי ציפורים כאן.
• זה שיצא לך הרבה דם בסדנה, זה גם מתנת גוף. זו האמירה של הגוף שהוא מרגיש בנינוחות ויכול להפתח ולשחרר. תמסרי תודה לגוף שלך. נהנתי גם אני.
• אגב, טכנית, זה מדהים - זה לא דרש ממני כמעט כלום. (בלי מילים)
• חוץ מזה ממש הרגשתי את הדם עומד לצאת מצוואר הרחם - כמו שאמרת שאפשר להרגיש. ואז הלכתי לשירותים. :- ( (כנ"ל...)
• והרגשתי שכל העניין מרגיע אותי - בשביל לשים לב אם זורם הדם, אני צריכה להיות רגועה ושלווה, מרוכזת בעצמי וזה מה שהיתי. זה היה כיף. (כנ"ל...)
• זה מדהים איך בתוך מספר שעות שיניתי את כל הגישה שלי למחזור. מעכשיו מבחינתי מחזור זה זמן מאוד מיוחד של שלווה ושקט. (מה אני אעשה, פנינה אחרי פנינה, פשוט לקרוא אותך ! משהו ! אני רק מלקטת את זה לנקודות כדי להעמיק את ההכרה בשפע הזה, את כבר עשית את כל השאר...)
• ובמחזור הבא, אם הוא לא יפול על סופ"ש כמו הפעם, אני אקח בייביסיטר לשעתיים כל יום, כדי שאוכל לנוח. אמן לכולנו ! קבלי צל"ש על ההילוך הנמוך בווסת.

אהבתי את החיבור שלך עם הירח. בכלל אני חושבת שיש לנו הנשים הרבה מה לקבל מהירח.
אני מניחה שכל מי שמתעניינת בשיטה נמצאת במקום שמזמין אותה לגעת במקום הזה ולפתוח או להיזכר במשהו. ולפי ההתענינות הנרחבת (הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין), אני מניחה שהאנושות כנראה הגיעה לאיזושהי נקודה שבה היא יכולה להיות פתוחה יותר לידע העתיק הזה. שמחה שדרכינו נפגשו, והמון תודה על המילים החמות ועל השיתוף. בברכה ובאהבה.

הי טרה רוסה יקרה, מאוד שמחתי שהגעת לדנה, זו זכות גדולה לי. מודה לך המון על הדבר הפשוט וכל כך משמעותי שעשית כשהצגת כאן את השיטה לראשונה. מאחלת לך מסע מרתק בפיתולי הנשיות, ואשמח לשמוע אם יהיה נכון לך לשתף בהתנסות. מאוד שמחה לשמוע שנהנית וקיבלת משהו מהסדנה. תודה רבה לך

תזמורת הים יקרה,

• [מתחילה מהסוף] מדהים מה שקרה לך עם הגביעונית ועוד לך !! גם בלי אמונה נראה לי שברור שיש פה מסר חזק, לא תאונה מקרית.

מאחלת לך שבאמת יתברר כי השינוי (המפתיע והמכעיס והמעציב) הגיע בזמן הנכון עבורך ושהוא יכוון אותך באופן שמדוייק לך יותר להקשבה.

• מתפעלת מההחלטה לא ללכת לעבודה ביום הראשון.
• נפלא שידעת מתי לרוקן מתוך הקשבה פשוטה, ושהכל בסך-הכל הגיע לשירותים. מדהים שידעת להתעורר בלילה לרוקן.
• איזה יופי השילוב שעשית בין השימוש בגביעונית לריקן היזום. ושזה עזר לכאבים
• כל הזמן דלפתי, גם אם בכמויות קטנות. זוכרת את המגן הקטן שהצעתי לשים? ניסית?
• סחתיין על הידיעה המוקדמת לגל הדם שומד לבוא, ואיזה יופי שהתחבושות של שירה לוריא ספגו את הכל! (מצטרפת לכיפאק). גם כאן מזכירה לך לנסות להוסיף את המגן הקטן, בנוסף לתחבושות. הוא עשוי לסייע מאוד.

...מה שחשוב הוא לדעת שגם אם לא אצליח להתרוקן בזמן לא יקרה כלום. ואז זה מצליח... איזה יופי של גישה. אחלה דרך להרפות לתוך תהליך של למידה.
תודה רבה על השיתוף

הי מירב...
פעמים רבות אני קמה מהמחשב, נסערת, מנפנפת ביד (חם, חם) , קצת מתעלפת לי, נושמת, מתפעלת, לומדת כל פעם מחדש להכיר בדברים המופלאים שקורים כאן...
מותר לגריין?

לגבי המגן הקטן: אז ככה- השתמשתי בצמר גפן בתור מגן בווסת הקודמת והוא קצת הפריע לי. בווסת הזאת החלטתי לנסות לותר עליו בכלל (אם כי ביום האחרון כשהייתי בלי גביעונית בכל זאת השתמשתי בו ליתר בטחון), אבל ראיתי בעצמי שהוא נחוץ בגלל כל הדליפות הקטנות, וכבר חשבתי על רעיון לנסות בווסת הבאה (אני רוצה לגזור תחתונים ישנים לריבועים קטנטנים ולראות אם זה יהיה יותר נוח מצמר גפן). אדווח.
בינתיים כבר הזמנתי תחבושות... כולי ציפייה

בשביל לשים לב אם זורם הדם, אני צריכה להיות רגועה ושלווה, מרוכזת בעצמי וזה מה שהיתי. זה היה כיף . אני כל כך מסכימה!

תזמורת הים, בטח אפשר לגריין
אשמח לשמוע בווסת הבאה על הריבועים הקטנים.
והציטוט הזה של סאלוש, באמת משובח... אני קוראת לזה "החוויה האוקסיטוצינית" (אוקסיטוצין=הורמון האהבה)

תודה מירב, קראתי הכל ונהניתי מאוד מכל מילה שכתבת לי!
זה מצחיק שאני קצת מחכה למחזור הבא. אמנם כיף גם להיות בלעדיו, אבל אני בהחלט לא מרגישה שזה יהיה משהו רע, כמו שהיתי מתיחסת פעם. תקופה רעה. אני גם סקרנית אם העניין הזה ייצב לי את אורך המחזור. כשהפסקתי גלולות הוא היה די לא סדיר, נראה מה יהיה עכשיו....
שוב תודה, ושלחתי אלייך חברות שלי ואת אחותי

הי סאלוש... כמו שהיתי מתיחסת פעם. איך אתמול נהיה פעם...ככה זה כשנהנים
סקרנית איתך למתנות הווסת הבאה. תודה לך על העברת המסר הלאה

לאן נעלם המחזור שלי?
יומיים וזהו? זהו?
(אבל דוגרי, נהניתי מכל רגע...).

הי שני שני , ממעט מילים שומעים כל כך הרבה - קצר - פשוט - איכותי .
את מוזמנת להרחיב על ההנאה הזו. יש בה הרבה חכמה נשית, כך נדמה לי.
תודה ששיתפת. שמחה מאוד לשמוע.

היי מירב,
נדמה לי שאין כל-כך מה להרחיב...
העניינים נכנסו פחות או יותר ל"שגרה".
בעבודה שמתי טמפון (וגם כשהלכתי לריקודי בטן)- סה"כ 3 טמפונים,
שאר הזמן הייתי נטורל וכמובן שהסתדרתי מצויין.
הייתי מודעת כלהזמן, אבל בצורה פנימית יותר- לא משהו שהצריך מחשבה אינטנסיבית....

נשמע באמת פשוט, יופי של שגרה
ולגבי הקשר לחכמה נשית, אולי אשתף איך זה נחווה אצלי:
יש משהו במודעות הזו שמבקש לי התנהלות שקטה יותר, במין הילוך נמוך, בו אפשר לעשות הכל (כמעט), רק עם מן שקט ומודעות פנימית.
ביום השלישי של הווסת האחרונה שלי, הייתי צריכה להיות בתנועה יותר מהרגיל, ואנשים באו והלכו, והריכוז היה בחוץ ולא פנימה. ואז, ברגע הראשון של המנוחה, תפס אותי כאב שביקש התרוקנות...והשירותים תפוסים...והתחלתי להניע את האגן ולפתוח, מה שהקל, אך עדין הגוף ביקש ריקון. ואז כשהתאפשר, הכל השתחרר, וחזרתי לשקט שלי.
בשבילי, ההתנהלות בתוך השקט הפנימי הזה, מרגישה שמחזקת את הקול הנשי, מן תימרונים עדינים כאלה מתוך מודעות ורכות. נכון שאפשר גם בשאר ימות החודש, וזה נפלא, אבל יחד עם זאת, יש משהו בזמן הווסת שמזמן את השעור הזה עבורי באופן ברור יותר.

אז אני כבר ותיקה (פעם שלישית)
שוב היו כמה ימים של הכנות, שכבר הגיע היום הראשון ממש - אפילו לא הצטיידתי לעבודה... וגם הסתדרתי יופי בלי.
ממש מיומנות.
יום השני היה גם טוב ורק מהיום השלישי הרגשתי שקצת נמאס, אז אני שמתי מגן והפסקתי להיום בשליטה, אבל הרוב כבר יצא ביומיים הראשונים, כך שזה לא היווה בעיה.
אני מרגישה שיש לי נכס. שאני חזקה יותר ומחוברת יותר.
בשמחות!

כבר כמה פעמים כתבתי ובסוף לא הוספתי. לא יודעת למה.
אז בקיצור,
ניסיתי ביום הראשון, הצליח לי, ואז הלכתי לטיול והשתמשתי במון-קאפ. אחרי המון קאפ לא חזרתי לנסות. לא הסתדר לי.
אבלז זה ממש ממש הצליח, בלי שאעשה כלום. אז למה "לא היה לי כוח" לחזור לזה? לא יודעת......

זו ההתנסות הרביעית שלי. קודם כל - כאבי מחזור? מה זה? אולי זה ביטוי שלמדתי פעם לפסיכומטרי?
בפעמים הקודמות הם היו, ונחלשו עם הריקון. הפעם לא הופיעו בכלל. מעניין למה?

אתמול היה היום הראשון של המחזור. ישבתי לי על השירותים באחת מההתרוקנויות הראשונות, והצצתי בין הרגלים לראות מה יוצא. ואז אני רואה חוט כזה של דם, תלוי לי מפתח הנרתיק, בדיוק כמו שהדגמת עם חלבון הביצה. אז עשיתי קצת כיווצי נרתיק כדי לגרום לו להשתחרר, אבל הוא לא השתחרר רק המשיך להתארך. אני חושבת שזה נמשך ככה איזה חצי דקה, כשבשיא החוט הזה הגיע כמעט עד המים של האסלה, ורק אז צנח למטה. זה היה ממש מדהים.

ועוד משהו לגבי היום, שהוא היום השני של המחזור. אחרי שיצאתי מהבית אמרתי לעצמי "איזה טיפשה, איך שכחת לשים טמפון כשאת יוצאת ליום שלם של סידורים". בבוקר היתה לי פגישה עם המטפל שלי, אח"כ הלכתי לשילב, ואח"כ לקניות בקניון. ולא הכתמתי בכלל, אפילו לא טיפה. הרי יש שירותים בכל מקום, לא? אז אמנם ההתרוקנות בשירותים של הקניון היא לא בדיוק מלאה, כשעושים את זה בעמידה, אבל זה הספיק, ובבית ישבתי להתרוקן כמו שצריך.

מנסה לווסת יקרה,
סחתיין על המיומנות. אבל סליחה, ווסססת ?? בלי להצטייד ??? לעבודה ?? מצדיעה לך.
באמת נשמע שיש לך נכס.

ולגבי ה"נמאס" שלך, וה"לא היה לי כח" של טרה רוסה ,
אני חושבת שאולי זה בא מחופש הבחירה, לדעת שאפשר ואפשר גם לא.
בשביל לדעת ללכת חשוב ללמוד ליפול, ובשביל להכיר משהו היטב צריך גם לדעת לוותר עליו. להפוך בזה עוד ועוד, להכיר את כל הצדדים. יש בזה המון למידה בעיני, להכיר, להתקרב, להתרחק...לבחור.

טרה רוסה יקרה, שמחה לשמוע שהצליח לך ממש ממש. והרשי לעצמך חופשי לאבד את זה, זה יחזור בריצה בדיוק בזמן שיתאים.

ותיקה יקרה, שאני יודעת שבחרת להקרא כך בשל התאורים הציורים שעשויים להביך...
תודה ששיתפת כאן, ומוסיפה למעגל השיתופים את מה שכתבתי לך למייל:

תודה על התאורים היפהפים, מחממים את הלב ובכלל לא בוטה לי כלום.
רק שמחה לראות עד כמה זה נכון, ואיך איך שכחנו את זה כ-ל כ-ך הרבה שנים??
איזה כיף שאין כאבים.
סחתיין על סיבוב ההופעות נטול ההגנות שחשבת שצריך. איזה כיף שיש מקום גם לזה, ז"א לא רק בבית עם שירותים צמודים.
והתיאור של החוט, מקסים !! הרי אנחנו בוחנים כל כך הרבה את שאר ההפרשות, ופה אנחנו אפילו לא יודעות מה קורה....מתחת לאף... והנה האמת תלויה לה כך מספרת את סיפורה הפשוט, נוכחת ולא נעלמת, מציגה את איכותה לראוה בנינוחות שלא ממהרת, נותנת את הבטחון בצמיגותה, ומזכירה לנו בעוד דרך שדם הווסת לא דולף כמו מי ברז.
אגב, גם בזמן הביוץ יכולה להיות תופעה דומה.

שפע נשי לכולנו

בענייני החוטים - לגמרי ככה.
וטוב שאת אומרת שגם בביוץ כי לאחרונה אני מפרישה יותר במהלך החודש - ואז קרה לי גם מה שאת מתארת.
אז השיא זה בביוץ?
זה יכול לעזור לי לעקוב...

ההפרשה הרירית היא זו שמזוהה עם הביוץ. יש עוד סימנים שמאפשרים ביחד לזהות את הביוץ באופן ברור. יש נשים נפלאות בארץ שמלמדות את זה. אם מענין אותך, תפני למיכל שונברון 050-5503526 / 02-6792774. היא יכולה גם להפנות הלאה לפי איזור מגורים. ויש את רונה בראון המקסימה שמלמדת פוריות טבעית. פלונית אדמונית יקרה, העברתי את שאלתך ל מודעות ווסת לפי שיטת מירב שרמן (הסבר שם).

קרה לי עכשיו משהו מדהים.
הבוקר נאלצתי לשים טמפון, כי הייתי כמה שעות במקומות בלי שירותים נורמליים. כשהגעתי הביתה מיד הוצאתי אותו. בלי לשים לב באופן תת מודע התייחסתי לזה כאילו אם היה שם טמפון אז הרחם והנרתיק ריקים מדם. יש לי כבר "קצב פנימי" כזה שאני יודעת כל יום של המחזור בערך באיזו תדירות ללכת לרוקן, אז הנחתי שיש לי לפחות שעתיים-שלוש לריקון הבא.
אחרי שעה פתאום באמצע שאני מכינה אוכל אני מרגישה גל ענק של דם. מיד עוזבת הכל וטסה לשירותים לגלות מגן תחתון ספוג ועוד שלולית של דם באסלה.
יכול להיות שכשהיה שם טמפון הזרימה הטבעית של הדם נעצרה, והכל התפרץ אח"כ????

מירי יקרה, מקסים ומרתק. השערות- אולי כשהטמפון היה בפנים נוצר מן כיווץ כזה שלא מעודד יציאה של דם. גוף שכבר התרגל לשחרור דם במצב של פתיחה וחופש, יתכן ולא ימהר להוציא דם כשאין את התנאים המתאימים (אם להשוות למתן שתן, אנו יודעים להתאפק, עד רמות של כאב, כשאין איפה לתת שתן, אך היינו משחררים חופשי ובלי מודעות כשהיינו עם חיתול כל הזמן). עוד משהו, זה מה שתיארת על התת מודע, מזכיר לי את מה ש שרה ק כתבה על עצירת חלב (בדף מודעות ווסת לפי שיטת מירב שרמן) : במשך הזמן הצלחתי להתחיל לשלוט בזה, למנוע דליפה רק באמצעות שילוב ידיים על החזה ברגע שהעקצוץ מגיע בלי צורך בכוס. אחרי חודשים של אימון הצלחתי להפסיק את הדליפה לפני שהתחילה באמצעות מחשבה בלבד או (להבדיל) כמו מקרה של עצירת ווסת כשקרה למישהי ארוע טראומתי. נראה שקיימת בגוף היכולת לעצור כשלא מתאים.
תודה על השיתוף המעשיר.

ווסת רביעית:
למעשה אפשר לומר שזו הווסת הראשונה עם מודעות וסת נטו. השתיים הראשונות היו עדיין עם המונקאפ ז"ל כשהייתי מחוץ לבית, והשלישית, אוי לאותה בושה, הגיעה דווקא כשהייתי חולה ותשושה ואצל ההורים והשתמשתי בלית ברירה בתחבושות הח"פ המגעילות, שום מודעות ושום נעליים...
הפעם כבר הייתי מאורגנת, עם תחבושות בד, והלך יופי:

• כל עוד הייתי בקרבת שירותים זמינים, הספקתי להתרוקן בלי הרבה פספוסים ובלי מאמץ מיוחד.
• בשני הלילות הראשונים התעוררתי להתרוקן והם היו יבשים.
• הדימום נמשך יומיים וחצי בלבד- שיא עולמי!
• השתמשתי כל הזמן במגן הקטן שבפעמים הקודמות לא הסתדרתי אתו. כמו שתכננתי, גזרתי כמה זוגות תחתונים ישנים לריבועים והכנתי לי כמות די גדולה של מגינים ר"פ שיכולתי להחליף בתדירות גבוהה. זה גם עבד מצוין ומנע פספוסים, וגם סוף סוף היה לי נוח.

כיוון שרוב הזמן הייתי מחוץ לבית יצא לי לפספס הרבה בזמן שלא היתה לי גישה לשירותים. השתמשתי כל הזמן בתחבושות בד כדי שלא אתקע בלי כלום דווקא כשלא אוכל לרוקן, אבל הייתי מאד לחוצה בהתחלה שהתחבושות לא יספגו מספיק. לשמחתי הן ספגו מצוין, ועכשיו אני יודעת שלהבא אני יכולה להיות רגועה. הנחמה שלי בשעות שלא יכולתי לרוקן היתה שלפחות ידעתי כל הזמן בדיוק מתי הדם יוצא...

שאלה: כיוון שאין לי כמעט בכלל כאבי מחזור, לרוב אני מרגישה שהגיע הזמן להתרוקן שנייה לפני שהדם מתחיל לצאת, ואם לוקח לי יותר מדקה להגיע לשירותים זה פספוס. האם סביר שעם הזמן אלמד להרגיש יותר מוקדם את בוא הדם?

הי תזמורת הים יקרה, תתחדשי על ה"נטו",
שמחה לשמוע שהמודעות והריקון לא היו כרוכים במאמץ מיוחד.
אני מתפעלת מיכולת הקימה בלילה להתרוקן ולהצליח להישאר יבשה בדרך זו.
יומים וחצי...ממש קצר, ושמחה שזה בא כמעין תוצר לואי של התהליך, בלי מאמץ מיוחד. מענין לשמוע ממך מה היה אורך הווסת לפני זה.
סחתיין על היוזמה עם המגן הקטן, ונפלא שעבד בלי פיספוסים!

מאוד אהבתי את הנחמה, את ההקשבה גם כשאין תנאים.
לא כל כך בטוחה מה זה אומר "אין תנאים"? אין אפילו שירותים ציבורים? כי גם בהם, אם את זוכרת, אפשר להסתדר.

לשאלתך- עם הזמן תלמדי להעריך כל כמה זמן בערך מגיע הזמן עבורך לרוקן, ואז כדאי ללכת באופן יזום גם בלי להרגיש את בוא הדם, פשוט ללכת לשירותים ולאפשר לו לבוא, ואם לא בא אז לא. פשוט ללכת ולאפשר התרוקנות.
תודה על השיתוף!!
בברכת עונג ווסת
מירב.

אין תנאים זה למשל בזמן נסיעה של שלוש שעות באוטו מעכו לתל אביב כולל עמידה בשיירי הפקקים של חנוכה... או לחילופין הליכה של 20 דקות ברגל מתחנת הרכבת למקום העבודה (היה לי פספוס בדרך למרות שרוקנתי לפני תחילת ההליכה). שזה מזכיר לי, התרשמתי שהליכה מאד עוזרת לדם לצאת (טוב, כוח המשיכה...)
אנסה ללכת לרוקן יותר באופן יזום ונראה איך זה ישפיע.

לגבי אורך המחזור- בתקופת התחבושות הח"פ- 5 ימים. בתקופת המונקאפ ירדתי ל 4 ואפילו ל 3 לקראת הסוף.

הי תזמורת הים ,
לגבי התנאים שתיארת- בנסיעה, תלוי מי הנהג, וכמה את יכולה להרגיש בנוח לבקש עצירה לפיפי. אפילו עצירה אחת כזו, יתכן ועשויה היתה לאפשר תנאים כלשהם...
בהליכה ברגל, היתי מנסה ברכות לבקש מהגוף, לחכות בבקשה עם הדם...אולי הוא יוכל להקשיב.

לגבי אורך המחזור...המונקאפ פותח את האיזור באופן שעשוי לשחרר דם, מדהים לראות שללא המונקאפ ובעבודה נכונה עם הגוף, אפשר לפתוח ולשחרר יותר, ברכות ובטבעיות תודה.

שכחתי להוסיף עוד דבר. עם המונקאפ ועוד יותר עם התחבושות היו לי בדרך כלל כמה שעות ממש גרועות ביום הראשון או השני, במהלכן הייתי מרגישה שהדם "חסום" ולא מצליח לצאת, והיו לי כאבים בירכיים ותחושה חזקה של עייפות וחוסר נוחות בכל האזור. הפעם- נאדה.
מדהים שעם תחבושות חד פעמיות הגוף לא מצליח לשחרר את הדם בטבעיות, למרות ששום דבר לא חוסם את הנרתיק.

תודה על העצות. נקווה שאלמד לזהות את גלי הדם יותר מוקדם ואז אוכל לישם אותן...

מירב, את לא מאמינה מה קרה לי.
אתמול בערב הייתי בסדנא שלך והיה פשוט מאלף.
בדיוק סיפרתי שהמחזור שלי קצת התקצר הפעם והסתיים לפני יומיים שלושה. והבוקר התברר שלי שלא. כנראה שההרפיה שעשינו, הדמיון המודרך - איפשר לשאריות המחזור לצאת היום בבוקר.
קמתי בבוקר והופתעתי לראות קצת דם על נייר הטואלט (ואני אמרתי שעכשיו אני צריכה לחכות כמעט חודש עד המחזור הבא...).
חשבתי לי מה עושים עם זה. בינתיים לא עשיתי כלום (כמעט שעה), ואז לפני שהתקלחתי החלטתי לנסות.
ובלופ! - יצא! וואו.... אני אפילו לא יודעת כמה יצא, אבל באותה שניה כבר הרגשתי קצת יותר משוחררת.
אין לי מושג כמה עוד יש ואיך אני מתכוונת להתנהל במשך היום הזה, כי נהיה בטיול בצפון (בעיקר נסיעות) ביומיים הקרובים, ובגלל זה אני כותבת ובורחת.

רק רציתי להגיד תודה, ואני סקרנית לדעת מה יקרה בהמשך...
סיון

הי סיון טורונטו יקרה,
שמחה שהרגשת ככה בסדנה, לעונג לי
ממש מדהים מה שאת מספרת.
מאמינה, אני מאמינה מאוד... נדהמת ומתפעלת ממה שיש לגוף לספר, כשמאפשרים לו...
כמה למידה עוד יש לנו... סקרנית גמני.
מעניין איך המשיך, איך יהיה בחודש הבא...
אשמח לשמוע, תודה ששיתפת.
שימשיך לכם הביקור בארץ ברוב הנאה,
מירב.

לא מצליחה בכלל. כבר שני מחזורים מאז הסדנא.
מרגישה הרבה יותר מתח.
כנראה שמנסה יותר מדי.
עוזבת בינתיים. אולי פעם אנסה שוב אחרי שאלמד להרפות.

פלוני אלמונית יקרה,
קודם כל, טוב שאת משתפת, את מוזמנת ליצור איתי קשר גם במייל או בטלפון, או כאן, איפה שנוח לך, רק שככה הכל כללי מדי וקשה לי להתיחס. אשמח מאוד לשמוע פרטים ולעשות איתך דרך.
בכל מקרה אני תמיד מדגישה שיש פה למידה רכה, וחשוב ללמוד את השיעורים בקצב שלך, ויכול להיות שהשיעור הראשון הוא ללמוד להרפות / להתבונן / להכיר / לפתח סקרנות... אשמח לדייק עבורך ככל שתשתפי אותי.
שלך,
מירב.

עוד משהו לכל מי שהשתתפה בסדנה (אשלח לכן גם מייל על זה),
יש אפשרות להגיע לסדנה נוספת ללא תשלום נוסף. לפעמים, כך אני מבינה, דברים צריכים עוד סיבוב כדי להטמע.

ולך פלוני אלמונית 'ת, ממש חבל שאת לא יוצרת קשר, ההזמנה היא עם כוונה מלאה, את ממש מוזמנת להשתמש בה, אני מניחה שנוכל יחד למצוא כיוון.
בינתיים...מצטטת לך כאן משהו שתוכלי למצוא במלואו כאן למעלה, שנכתב ע"י מנסה לווסת, ואפשר לראות איך שינוי בגישה איפשר לה לצאת ממעגל התיסכול (ההדגשה לא במקור) :
_השתתפתי בסדנא לפני כחודש ושליש ואני בווסת השניה שלי עכשיו.
בפעם הקודמת היא התחילה בארבעה ימים של הכתמות ללא דימום ככך שכשכבר הגיע הדימום הייתי מותשת ומתוסכלת ועייפה מכאבי ראש ופעילות הורמונאלית ענפה. לא שלא הצלחתי לחלוטין, אבל הרגשתי שאני מתאמצת מאוד ולא כל כך מתאים, ביחוד שהיום הקשה היה בשבת שכללה פעילות רבה בבגד ים....
הפעם (אני בסוף היום השלישי) כבר מהיום הראשון התחיל הדימום, עם הרבה פחות כאבי ראש וכבר עכשיו אני בתחושה של הופ - נגמר.
החלטתי שאני לא סופרת פיספוסים (כתמים על הפד) אלא הצלחות ריקון, והשינוי בגישה הפך את התהליך לפחות מתסכל_

זה הכיוון מבחינתי (אם מה שאת חווה הוא דומה לזה).

מזמינה אותך ללמידה מתוך מה שיש, המקום הזה שלא הכל הולך בו חלק כמו שציפינו, דוקא הוא מזמין אותנו הכי הרבה ללמידה.
אני איתך,
בברכה
מירב.

מחזוראשון.
אני מספרת לחברות שאני "עושה שרמן"
נרשמה הצלחה, אם כי הייתי רק בבית (היה קצרצר: מראשון בבוקר, וכבר כמעט נגמר, וגם קל יחסית, כך שאולי זה לא אומר כלום על העתיד...).
היו הכתמות קלילות ספורות על תחתונים ותחבושת (לילה אחד הספיק לי להבין שתחבושת זה לא נוח).

שאלה אחת למנוסות - הניגוב בנייר, וגם חתיכת הנייר הקטנה (ה"פקק") הציקו לי באיזשהו שלב. זה חורף, אז לא בא בחשבון שטיפה בכל ריקון. רעיונות?

נהנתי [-:

התעצלתי לעדכן.
וסת אחרונה עשיתי את כולה "שרמן".
הלך מצוין.
בעיות:
דורש הרבה זמן ישיבה בשירותים ולא תמיד יש כוח. אחרי כמה ימים זה גבר די נמאס.
בשירותים קשה לראות מה יוצא, ואני לא יודעת מתי להפסיק לחכות.
מצפה לקיץ. הכל יהיה יותר קל (כריעה על רצפת המקלחת וטוש).

<העברתי את המשך הדיון ל מודעות ווסת לפי שיטת מירב שרמן>

הי גילה יקרה, סופסופ התנסות D-: ,
שמחה שנרשמה הצלחה, ויתכן שהיה קצר כי "עשית שרמן", ואז זה כן יכול להגיד משהו על העתיד...מענין.
לשאלותיך, מה שלא נעים נא לא לעשות, ניגוב- אפשר לנגב רק לפני שמסימים, ואם הניגוב מציק אז לנסות יותר לספוג בעזרת הנייר מאשר "למשוך" בניגוב.
ה"פקק"- אולי מה ששמת היה גדול מדי, או חסר שולים, כי הרעיון הוא רק "לסמן" משהו באיזור, ולא לתקוע פקק. השוליים מאפשרים לו לא להפוך להיות גוש בין השפתים, אלא רק נגיעה בפתח, כששוליו פרושים החוצה על התחתונים.
בקיצור, שווה לשחק עם זה, ולפי מה שכתבת נראה שאת יודעת מה יתאים לך, ואם עדין לא נוח, אז לוותר על זה בשמחה, גם כך עיקר העשיה היא בריקון.

טרה יקרה, סחתיין על ה "כולה שרמן",
ושמחה שהלך מצוין.
מזמינה אותך שלא יהיה לך כוח לשבת ולחכות שההככלל יצא, לשבת, לפתוח, להגיד שלום למה שיוצא וגמרנו.
אלא אם כן יש הרגשה שעושה חשק לשבת עוד. ואז לומדים להפוך את הריקון ליעיל ופשוט.
אני ממש מוצאת שאני משחקת עם זה - יושבת, משחררת, קצר, מה שיוצא, ובודקת כמה אני יכולה למשוך עד לפעם הבאה, ונהנית לראות שאפשר למשוך. לפעמים כשאני מושכת יותר מדי, אז הגוף כבר ממש מבקש ישיבה רצינית, מן הרגשה של מלאות כזו ואי נינוחות, ואז אני נענית לו בכיף.

יש עוד משהו שאני רוצה להזמין אותך להתבונן בו, תראי בדיון שב מודעות ווסת לפי שיטת מירב שרמן

הבטחתי עדכון -
אז בהמשך להודעתי מהמחזור ההוא. בדיוק יצאתי לטיול של יומיים לצפון, ולא הייתי צריכה טמפון. לא יודעת מאיפה היה לי האומץ להתרוקן בכל שרותים ציבוריים שהלכתי אליהם, אצל משפחה וחברים בבית גם. ואפילו באמבטיה.
פספוס אחד היה לי, כשחשבתי שזה נגמר, והתבדתי אבל אח"כ המשכתי לשים לב למה שקורה ותוך יום זה נגמר. אז 3 ימים ועוד קצת של תרגול בהחלט מוצלח!!

ועוד עדכון - לא יהיה לי מחזור עוד הרבה זמן.... כך שאולי אצטרך איזה רענון עוד איזה שנה שנתיים....
תודה על הכל. עכשיו אני צריכה לשמוע ממך את התאוריות לגבי תהליך הלידה...

סיון

וואו!!!!
אני כבר יומיים מחוברת לאינטרנט ולכל הפורומים בעניין הווסת כאן
בהתחלה זה הרגיש לי מוזר, כמו מן אובססיה כזו,
אבל אני מרגישה שאני מגלה דברים שידעתי כבר מזמן ובכל זאת לא הייתי מוברת אליהם.
הייתי תקועה בצורך עצום לשליטה.

אני עוד לא מתקדמת כמוכן
אבל חייבת לשתף בכ"ז ורוצה ללמוד את השיטה
אני בת 28 ומאז גיל 14 בערך אני משתמשת בטמפונים
אף פעם לא סבלתי ולא השתמשתי בתחבושות
אתמול קיבלתי ווסת ופתאום החלטתי להפסיק עם הטמפונים. תמיד ידעתי שיש בזה חומרים בעייתיים, אבל זה פשוט היה נוח.
חייבת לציין שמהווסת הראשונה שלי סבלתי מהתכווצויות וכאבים חזקים ברחם, כמעט בלי יוצא מן הכלל.
את המחזורים שעברו ללא כאבים אצלי אני יכולה לספור על אצבעות יד אחת ולא להגיע לחמש.
ועכשיו - הפתעה! אמנם אני משתמשת בתחבושות ח"פ, כי אין לי משהו אחר, שזה אכן די מגעיל (זו הסיבה שעד עכשיו לא היה לי אומץ לעזוב את הטמפונים), אבל הפלא ופלא - אין כאבים!!!. יש קצת חולשה ותחושת כאב עמועמה בגב התחתון
אבל כל ההתכווצויות הנוראיות שהיו לי פשוט אינם!
האמת שתמיד היתה לי מחשבה קטנה אי שם בקצה המוח, שטמפונים מעודדים את הכאבים, כי הם פועלים כשסתום, שלא מאפשר להתכווצויות לשחרר את האנרגיה שטמונה בהם. אבל לא רציתי לוותר.
אולי עכשיו, כשאני בבית לבד, אזרתי סוף סוף אומץ לשחרר.
אני מתפלאה על עצמי, כי תמיד החזקתי מעצמי מאוד מודעת ומאוד שומרת על בריאותי

בקיצור, אני נפעמת!
וזה ללא ספק מתקשר לי להרבה חסימות אחרות שיש לי בחיים

מאוד רוצה ללמוד את השיטה
מירב - האם תוכלי להסביר לי על הקורס, משכו ומה עושים בו

תודה!

הי סיון טורונטו יקרה,
מזל-טוב על ההריון שיהיה שמיח ופוריח !!
תודה על השיתוף, אני עוד נפעמת מזה שחזר לך המחזור לסשן נוסף, כנראה הוא ידע שלא יהיו לך עוד הזדמנויות, ולא רצה להחמיץ את הרכבת...
מדהים הריקון שלך בתנאי שטח ועוד כסיפתח להתנסות בשיטה...
ההתנסות הזו היא ממש מתנה להריון, קחי אותה בתי ידים- שיתוף פעולה עם הגוף, בטחון במה שהגוף יודע, מי צריך יותר מזה? שיהיה לך בברכה ובשמחה, וכמובן נהיה בקשר באומנות-ה.

יעל יקרה,
...איך לפעמים כשיש צורך למצוא תשובה (אפילו בלי לדעת מה היא) אז פשוט יושבים, כאילו איזה מן קול פנימי שיודע מה הוא מחפש, מושיב אותנו אחוזי תזזית...עד שנמצא.
שמחה על ההזדמנות שהיתה לך להיות בלי טמפון, גם אצלי לא היה ענין עם טמפונים עד שיום אחד כשהיתי בכאבים פשוט הוצאתי את הטמפון וכל הגוף נשטף ב'סוטול' באחת.
ינשאאללה יביא איתו עוד פתיחה של חסימות בחייך.

הסבר על הקורס תוכלי למצוא באתר הוסת (הכתובת בתחילת הדף).

בברכה

wow!! did'nt know such thing exists!. i gave up tampons years ago, just did'nt seem right, and this method sounds beautiful. once again i get to meet something totaly new through this website. thank you.

בווסת הזאת היתה התקדמות ממש ניכרת! שמתי לב שהגוף כבר "יודע" שהוא יכול להשתחרר בשירותים ומחזיק את הדם עד שאני מגיעה לשם. ברגע שאני נכנסת הביתה אחרי שהסתובבתי בחוץ, או מתקרבת לשירותים, אני מרגישה את הדם מתחיל לצאת בבת אחת. היו לי הרבה פחות פספוסים, גם בעבודה, למרות שהדימום היה חזק מאד. פשוט לא יאמן.

הי shiri, איזה יופי שידעת לוותר על הטמפונים. ובאמת מדהים האתר הזה, כמה נשכחות הוא יכול להזכיר לנו, גם לי נעים ומלמד להיות פה מאוד.
בשמחה

תזמורת הים, וואו מדהים !! מאוד מענין מה שאת כותבת. אני מגששת כל מיני דברים בכיוון הזה, ודבריך ממש מחזקים.
מופלא הגוף שלנו... כפתורים עתיקים מכוסים באבק שרק מחכים שנגלה אותם. מודה לך מאוד על השיתוף המעשיר

מוסיפה התפעלות על הדיוק בהקשבה שלך !

שלום מירב.
אמנם אני עדיין עם התחבושות שלי (טמפונים כבר לא מתקרבים אלי. אני נותנת לדם לצאת) ולא מצליחה כל כך להרגיש מתי הדם עוזב את צוואר הרחם, אבל התפיסה שלי השתנתה רבות, ובזכותך.

ימי הוסת שלי היו מלווים בכאבים עזים, ושיתוק למיטה. אותה מחשבה ליניארית גברית, שכל הזמן צריך להיות בסדר, אפקטיבית, וחרוצה, השפיעה עלי מאוד. הנה נתקלתי במספר ימים, שבהם אני מדממת (משהו שבאופן אינסטנקטיבי התקשר אצלי ל"משהו לא בסדר" ואולי אפילו למוות) ולא מצליחה להיות הכי אפקטיבית חרוצה ונחמדה שאפשר להיות.

את אותם הימים הייתי מסמנת ב-P ביומן שלי, סימל לPMS וכמובן לPAIN. הימים הנוראיים. ככה גם הייתי קוראת להם. פחדתי מהם, שנאתי אותם, ותמיד חיכיתי שהם כבר יעברו.

היום, הסימון עדיין נשאר P, אבל כיום הוא מסמל PARTY. חגיגת הנשיות שבי.

עצם ההבנה כי הכאב והסבל, ההתכנסות במיטה, באו כדי להזכיר לי משהו ששכחתי מימים עברו, שנתה בי המון. התחלתי לשים לב לתנועת הירח, לתכונות ה"נשיות" שבי, לפריחה ולנבילה. להתחדשות. התחלתי לשים לב למעגליות שבחודשים הללו. פתחתי רגשות מיוחדים לתפישה של "שבוע", ארבעה שבועות שנותנים לי חודש, ושנים עשר חודשים שנותנים לי שנה... זמן האור וזמן החושך. כשקר בחוץ, כשגשום וכשזורחת השמש.

התבוננות בטבע שמשתנה כל הזמן, ובין אם נרצה ובין אם לא- עלינו לנהוג יחד עימו. כשקר, יוצאים פחות החוצה, מתלבשים היטב, מדליקים חימום. כל אלה מעידים על פעילות יחד עם הקור שבחוץ. וכשחם מתלבשים אחרת, אוכלים אחרת, מרגישים אחרת.

שמתי לב שכשאני מבייצת נוחתת עלי רוח טוב, מצב רוח מצויין, שמלווה הרבה פעמים בצורך ליצור. אני מכינה לוכדי חלומות, אני תופרת, מתקנת את הדברים הקטנים שצריך בבית. ויש זמנים אחרים, שבהם אני מנקה, כמעט כל הזמן, מכינה את הבית למשהו...

ויש תקופות שבהם אני חייבת להיות מוקפת באנשים, לפעמים רק בנשים, לפעמים אני כמהה לחברת גברים. אני מנסה לראות כיצד הצרכים הללו משתלבים עם שבועות החודש, אבל לא בכוח, אני לאו דווקא פועלת לפי מחזוריות שבועית או חודשית.

עצם העניין שאני מזהה בי את הצרכים הללו. את הרגשות החזקים הפנימיים... האיכיויות הנשיות הללו שבי.

זה מדהים! ורבות אני זוקפת לזכותך.

חברת נשים מאיימת עלי הרבה פחות. יש זמנים בהם אני מרגישה צורך להיות מוקפת בנשים, לנהל "שיחות וגינה", לרכל על הגברים שבחיינו. או פשוט לתמוך זו בזו כשהגברים שלנו הולכים למסעות רחוקים.

אני מכילה יותר, מקבלת יותר, סולחת יותר. ועם זאת, העוצמה שלי גדלה. אני מגוננת יותר, אני תקיפה, אסרטיבית. אך כל אלה לא מגיעים מהראש. פעמים רבות הם מגיעים מהרחם. ממקום עמוק יותר.

הגוף שלי מדבר אלי. וסוף כל סוף אני מוכנה להקשיב לו.

תודה לך

אגי

הי אגי יקרה,
מדהים ממש השינוי הזה שאת עוברת, איזה כיף לגלות שאפשר אחרת. מאמינה מאוד שזו הבשלות שלך שאיפשרה לראות דברים מכיוון אחר.
אני קוראת אותך ומרגישה עמוק בפנים שבדיוק אלו הדברים שמאירים לי את הדרך....ריפוי נשי עמוק, פשוט וטבעי.

אהבתי מאוד את הP של ה PARTY, שהשארת את ה P, בדיוק כמו שאת עדיין חווה ווסת, אך שינית לגמרי את הגישה אליה.
מדהים החיבור שלך להשתנות הטבעית שלך, למן תהליך פיוס והקשבה למקצב הפנימי שלך, ויחד עם זאת למידה מהטבע, מההשתנות שלו....
אני קוראת לזה חוכמת גוף, כמו שאת מסתכלת על הירח, על מזג האויר, אלו מסרים אינטואיטיבים נפלאים לגוף, לטבע שלנו, בלי מילים, פשוט.

וכמו 'רחם מהדהדת לרחם' כשאת כותבת ממקום כל כך מחובר את מאירה אצלי את החיבור הטבעי והעמוק שלי לאמת שלי.
תודה המון המון

<את כותבת מקסים>

תמיד לוקח לי זמן לעדכן.
טוב, הייתה לי ווסת שנייה שעשיתי את כולה במודעות ווסת. היא לא הייתה קצרה יותר, אך בהחלט נעים ונוח. זה די מדהים, לדעתי. גם בן זוגי נפעם. בתי הקטנה כבר התרגלה, וכל פעם שראתה אותי מתיישבת בשירותים עם רגליים מורמות על השרפרף, הלכה להביא ספר לשירותים שאקריא לה שם
במקרה קניתי הפעם נייר טואלט רך כזה של כמה שכבות, במקום הפשוט שאני קונה בדרך כלל, ואני חייבת לציין שזה הרבה יותר טוב למודעות ווסת. נראה לי שאשמור לי בצד כמה גלילים למטרה זו.

הי טרה יקרה,
איזה יופי...! ממש רואים את התהליך שאת עוברת מווסת לווסת. את ההרפיה והקבלה, שזה הופך להיות אצלך כבר אורח חיים טבעי, שאפילו הבת שלך יודעת לזהות ולקבל, נפלא.
מאוד משמחת אותי נפעמותו של בן זוגך. יש משהו שקיבלתי פעם במייל על שתי הכנפיים של האנושות, גבר ואישה, שכל פעם שיש חוסר מימוש/כאב בכנף אחת, זה גם משפיע על הכנף השניה... ואני חושבת שמעבר לריפוי הנשי שאנחנו מאפשרות בזה לעצמינו, אנחנו מזיזות משהו גם בכנף השניה. מאוד מענין אותי הצד שלהם, איך הם רואים את הדברים, מה זה עושה להם.
הרעיון של נייר הטואלט הרב שכבתי נשמע מעניין, תהני ותודה ששיתפת, אנסה בעצמי וגם אעביר הלאה.
<תציצי בדף מודעות ווסת לפי שיטת מירב שרמן למטה על הלינק שצירפה תזמורת הים, בדיוק על זה>

טיפ לריקון נוח:
אפשר להרים את הרגליים ולהניחן על הפח הקטן בשירותים, ואם אין פח - על דלת השירותים.
ושוב תודה למירב - שינית את חיי בימי הווסת שהתקצרה להפליא, כמעט ואין כאבי בטן, אין בכלל כאבי גב תחתון וכאב הראש הקשה הפך להד קטן...

הי סיון יקרה,
תודה על הטיפ, יצירתית את משו !
ועל ההתנסות שלך שמקופלת בתודה- ת'שמעי, זה ממש ביי דה בוק ! מילה במילה. מפעים.
תודה לך, ושמחה בשבילך מאוד על השינוי המהותי
חג שמיח.

יש מיניקות בקהל?
מתעוררת בבוקר. מובן שזו לא יקיצה טבעית. זו הבומבולינה שרוצה לינוק. פעם-פעם (זה היה קורה רק ביום הראשון של המחזור, כשהתעצלתי לשים טמפון ללילה שהוא ממילא-כמעט-יבש), הייתי שוכבת ככה במיטה, ואז מרגישה גל-שוטף שמריץ אותי לשירותים. ועכשיו? אני מרגישה את הגל, ומחכה מתי היא תעבור סופסוף לצד שני, אז אפשר לקרוא לאבא ולפתוח במו"מ על מתי אבא לוקח אותה לפיפי ומשחרר אותי להחליף-בגדים-מצעים-ולהתקלח (טוב, הגזמתי קצת).
אניווי -
מה אתן עושות? היניקה מזרזת את בוא השטפון-זוטא, ובצירוף עם התעוררות הבוקר זה קטלני במיוחד.
הלילה ישנתי (והתהפכתי) כל הלילה עם תחבושת בשביל הבוקר.
נראה לי שמחר התחבושת תחכה מתחת לכרית - בשביל הבוקר.

לי היה קטע טוב, שהרגשתי את בוא השיטפון, וידעתי שאני חייבת לקום, אז אמרתי לה "אני חייבת ללכת לשירותים. את יכולה להישאר במיטה עם אבא?" והיא, חשבה שנייה, אמרה "כן" והסתובבה לאבא. הייתי בשוק. זה היה ממש נחמד.

אז אמרתי לה "אני חייבת ללכת לשירותים. את יכולה להישאר במיטה עם אבא?" והיא, חשבה שנייה, אמרה "כן"
גם אני עשיתי את זה! והוא הסכים!