דף_פתיחה‏ leaf מה_חדש‏ leaf מפתח_נושאים‏ leaf הוראות_שימוש‏ leafemailleaf חיפוש:
שלושה ילדים , פישרים, שעוברים את כל המיטות בלילה.
בעל שעובד בפרך. ואמא שמנגבים עליה נזלת, כמה מכונות זה שווה? (אמא_של_א_א_א‏‏ מתוך התחתית_של_סל_הכביסה‏)

ברוך בואך לאתר באופן_טבעי‏ flower

ביקור ראשון שלך?
לגדל_ילדים_בלי_חיתולים  left הפניות_לכאן‏, דפים_דומים‏
דף מבוא ל-מדור_בלי_חיתולים‏ מאת בשמת_א‏

מה זה?
מדובר בקשב לתינוק, שמאפשר לנו לקחת אותו בזמן לעשות את צרכיו במקום המתאים. לא מדובר בגידול תינוקות עירומים המשולחים לנפשם ברחבי הבית, ועושים את צרכיהם בלי התייחסות המבוגרים.

איך זה יכול להיות? הרי לתינוקות אין שליטה על הסוגרים!
מסתבר שיש להם מודעות לצרכים שלהם ושליטה מסויימת ממש מלידה, ועם מטפלים קשובים הם מפתחים שליטה במהירות, תוך ימים ושבועות ספורים. בהתחלה הם "משחררים" לפי הזמנת המטפל, ומהר מאוד הם גם מסוגלים לחכות, בהתחלה דקה-שתיים, ויותר בהמשך, עד שלוקחים אותם לעשות במקום המתאים (אם הם רוצים. אם אינם רוצים, לא יחכו, ופשוט יעשו).

מה זה "המקום המתאים"?

  • בסיר (קל, כי אפשר להחזיק כמה בכמה חדרים, יש זולים שעולים 10 שקלים)
    (אני מזכירה שהמצאת בית השימוש המודרני היא ממש חדשה, ועד לא מזמן כל העולם המערבי עשה בסיר)
  • באסלה הרגילה
  • מעל כיור או אמבטיה או בפינת המקלחת
  • בתוך כל מיכל קטן מתאים שמייעדים למטרה זו (בייחוד לפיצפונים בחודשים הראשונים)
  • בחיק הטבע - הכי קל ונוח (ואקולוגי: לא מבזבזים אף טיפת מים, משקים איזה עץ, חוסכים נייר טואלט, חוסכים נקיון).

מתי מתחילים:
רצוי מלידה. ארבעה החודשים הראשונים הם "חלון הזדמנות" ללימוד קל יחסית, כי בחודשים אלה התינוק עדיין מודע לצרכיו באופן_טבעי‏, ועדיין מבקש שיעזרו לו להתרוקן. אם אין תגובה לבקשותיו, התינוק מוותר בהדרגה על המודעות שלו ואינו מפתח שליטה בסוגרים, כך שהלימוד יכול להיות יותר קשה.

איפה מגדלים ככה תינוקות?
ברוב העולם: באפריקה, בדרום מזרח אסיה, בדרום אמריקה, אצל האסקימואים, ווריאציות נוספות בברית המועצות לשעבר ועוד.

למי זה מתאים?
לכל התינוקות, אבל לא לכל ההורים. רק למטפלים שמוכנים להקדיש קשב, תשומת לב וקירבה פיזית לתינוק, ושלא יתרגשו מכל פספוס.

איך עושים את זה?
א. למידה: בהתחלה שמים לב מתי התינוק עושה פיפי או קקי, ולומדים לזהות את מתי הוא צריך להתרוקן: דפוסי_פשפוש‏ ו-סימני_פשפוש‏. השלב הזה נמשך לפחות* כמה ימים, ויכול להימשך כמה שבועות. דברים קלים: כל התינוקות צריכים פיפי כשהם מתעוררים משינה. תינוקות בריאים לא עושים צרכיהם מתוך שינה – הם מתעוררים קלות בשביל זה. יש שעושים את צרכיהם מייד אחרי כמה יניקות בהתחלת ההנקה, יש שעושים בזמנים קצובים אחרי ההנקה וכו' וכו'. קל יותר לזהות שפת גוף של "אני צריך קקי", קשה יותר לזהות פיפי – פה פועלים בהתחלה על פי השעון, אבל יש כאלה שלומדים לזהות "עיניים של פיפי".
כשהתינוק מתרוקן, אומרים "פיפי\קקי" או משמיעים קול של פיפי\קקי (ראו בהמשך) כדי שידע שהמלים או הקולות האלה מתייחסים לתחושות ההתרוקנות. (את זה אפשר לעשות גם אם לא מורידים חיתול)

ב. *פשפוש: כשמרגישים שהתינוק צריך להתרוקן, מחזיקים אותו בתנוחה נוחה: כמו שמחזיקים ילדות באוויר לפיפי. התינוק מוחזק בשתי הידיים בירכיים מעל למיכל או לאדמה, גבו נשען על גוף האם, האם מפסקת את רגלי התינוק ומשמיעה צליל מקובל שהוא הסימן לעשיית צרכים. בארץ אומרים לפיפי "פשששש". לקקי יש כאלה שמשמיעים צליל עוזר, מין "אא". אלה בדרך כלל הצלילים שאנחנו משמיעים לילדים בשלב הגמילה מחיתולים. יש עוד תנוחות_פשפוש‏, זו רק דוגמא לנפוצה ביותר.

ג. תקשורת: חשוב לזכור שמדובר בתקשורת דו-כיוונית: התינוק מאותת ? ואנחנו נענים ועוזרים לו; אנחנו מסמנים לתינוק ? והוא משתדל לעשות. אנחנו מקשיבים לתינוק ולומדים מתי הוא צריך. אז לוקחים אותו למקום המתאים, מחזיקים אותו בתנוחה המתאימה ומשמיעים את הצליל. התינוק, שנהנה לא לטבול בתוך צרכיו, שנהנה שקשובים לו, ששמח בשמחתנו על ההצלחה, מעוניין בזה. לכן, מהר מאוד (אצל תינוק בן כמה ימים או שבועות - אפילו תוך 24 שעות) הוא לומד לזהות את התנוחה והצליל, ומתאמץ "לשחרר". כך גם הוא מתרוקן במקום שרק מה שבורח יצא. אם עדיין אין לו צורך, פשוט לא יוצא כלום, אבל שימו לב שהוא לומד לשחרר לפי בקשתכם (במקום ללמוד להתאפק לפי בקשתנו, כמו בשיטה הנוכחית), וההבדל תהומי. כמו כן, מהר מאוד (פה יש הבדלים עצומים בין תינוקות, כולל תינוקות שלא מאותתים אף פעם במשך חודשים רבים) הוא לומד לאותת* לכם שהוא צריך לעשות את צרכיו, ממש כמו שהוא מסמן שהוא רוצה לינוק. בהתחלה אנחנו מזהים סימנים גופניים (בכי, תנועות מסוימות, מבט מסוים) שמעידים שהוא צריך ? ובהדרגה התינוק לומד ליזום איתותים וסימנים בתור תקשורת איתנו: סימני_פשפוש‏. הסתייגות: בכל המקומות בעולם שבהם מפשפשים תינוקות באופן טבעי, האיתות העיקרי, אם לא היחיד, הוא הידיעה הגופנית הפשוטה של המטפלים שהתינוק צריך. במלים אחרות: "אינטואיציה". התינוק נולד כשהוא סומך על האינטואיציה שלנו בנושא. לצערנו, לרובנו בתרבות המערבית אין חיה כזאת, ולכן יקרה כל יום שהתינוק צריך ואנחנו בכלל לא ידענו, והוא יעשה - לא במקום ה"מתאים". זה חלק מהעניין, אין אפשרות לגדל בארץ תינוק "בלי חיתולים" ובלי פספוסים שלנו.

אז מצד אחד יש מטפל (אמא, אבא, סבתא, אחים ואחיות וכו') שקשוב לצרכי הילד ולוקח אותו לעשות את צרכיו בזמן (*אם המטפל מפספס הוא יודע שזה הוא שפיספס, ולא התינוק) - ומצד שני יש תינוק, שמאותת כשהוא צריך ושנענה לתנוחה במאמץ לשחרר (זהירות! חברה שלי פעם החזיקה את בנה בתנוחה בלי כוונה, והוא מייד השפריץ ישר על מי שעמד מולו...). התקשורת דו כיוונית, והיא מבוססת על יחסי קירבה פיזית, קשב ואמון. וכאמור, כמו כל תקשורת, יש בה ויהיו בה קצרים בתקשורת...

בגדים*:
הילד יכול ללבוש מה שרוצים. לתינוק ממש קטן, שעושה פיפי בערך כל 15 דקות כשהוא לא ישן, נורא נוח להלביש רק משהו עליון – עכשיו אני מבינה יותר למה היו מלבישים גם בנים בשמלות עד ראשית המאה. אחת הסיבות היתה, שמהר מאוד היו בלי חיתולים (כן, גם בתרבות המערבית החיתולים היו ממש לחודשים הראשונים), והרבה יותר קל כשהתינוק לא לובש משהו תחתון. אגב, התחתונים בכלל הם המצאה מודרנית.
יש כאלה שמעדיפים להלביש מכנסי_חריץ‏ כמו בסין.

למעשה לתינוקות לא קר אם הם על האם ובמנשא, בטח לא בתוך הבית.

אפשר להשתמש בחיתול בד מקופל בתור "ריפוד" למנשא, או ריפוד על האם, כשהתינוק עירום - לפי מזג האוויר. בקיץ הוא יכול להיות עירום לחלוטין, ובעונה קרה הוא יכול ללבוש חולצה ארוכה וסוודר, כובע וגרביים. (מידע נוסף בדף בלי_חיתולים_בחורף‏)

*למה לגדל ילד בלי חיתולים:

  • למה לגדל ילד בתוך חיתולים? זה כמו עם הנקה: לא צריך 101 סיבות להניק. צריך סיבה רק אם לא מניקים.
  • כדי לעזור לתינוק להתרוקן במקום שהיציאות יהיו רק מה שברח לו בלי שליטה.
  • כדי לעזור לתינוק לשמור ולפתח את המודעות והשליטה בצרכיו, שעמן הוא נולד ? במקום לנוון את המערכת שלו בשיטת החיתולים.
  • בשביל התקשורת הנוספת עם התינוק, שמוסיפה מימד חדש של קשר וקירבה. במקום להתעלם מההודעות של התינוק שהוא צריך פיפי/קקי, ולהתעלם מהבקשה שלו לעזרה בעשיית צרכיו (כפי שעשינו עם ילדינו שגדלו בחיתולים, פשוט מפני שלא ידענו שהם מדברים אלינו) ? אנחנו לומדים להבין אותו ולשתף איתו פעולה.
  • יותר אקולוגי לאדמה מכל החיתולים.
  • יותר נעים לילד (דמייני שאת צריכה ללכת כל החודש עם תחבושת הגיינית שמנה בגודל של תחתוני דודה, לא רק בזמן המחזור).
  • טבעי. הרי בני אדם לא נולדו עם חיתולים.
  • כדי למנוע את הנזקים שנגרמים מהחיתולים (חד- או רב-פעמיים):
    מסתבר שלתינוק יש שליטה על הסוגרים שלו מלידה, שהולכת ומתפתחת. החיתולים, ועמם ההורים שאינם קשובים ליציאות של התינוק, מבטלים את תהליך הרכישה של השליטה הזאת. התוצאה: במקום התפתחות טבעית בת כמה חודשים לכיוון השליטה העצמית על היציאות, תוך למידה שיש להן מקום מיוחד - התינוק לומד לעשות את הצרכים ללא כל שליטה, בכל זמן ובכל מקום, בתוך מה שהוא לובש.
    לאחר מכן, בימינו בסביבות גיל 3, הוא צריך ללמוד מחדש מיומנות שונה ולא טבעית: להתאפק ו"להחזיק" (שליטה אנאלית!) כשהוא צריך, ולהפסיק פעילויות מהנות באמצע כדי ללכת לשירותים (הרי הוא לא גדל ככה), וזאת לא מתוך צורך טבעי שהיה לו מלידה, אלא מתוך רצון להתאמה חברתית, מבחוץ. כנראה שלא מדובר בשרירים הנכונים ולא בהפעלה הנכונה, וזה יוצר לנו בעיות בהמשך החיים.

האם תינוק שגדל בלי חיתולים נגמל מהר?
תינוק שגדל ככה מלידה אכן יכול להיות יבש רוב הזמן כבר בגיל חצי שנה (בגיל הזחילה יש פספוסים תמיד, בגלל הלחץ על הבטן) – כמובן, בתלות במישהו שייקח אותו. כיוון שזה מותנה גם במטפלים, אז יותר הגיוני שבתרבות שבה כולם גדלים כך, הגמילה תהיה מהירה יותר, כי הפיספוסים מעטים, זה חלק מהחיים, כל אחד בבית יודע לעזור עם הצרכים של התינוק וכו'. לעומת זאת, לנו, שצריכים ללמוד את זה מספרים ולהמציא את הכל מחדש – זה יותר קשה.
בכל אופן, המטרה איננה גמילה מוקדמת. זה רק אחד מתוצרי הלוואי. הורים שגידלו ככה בתרבות המערבית אומרים שבעיקרון, הילד נגמל סופית בין גיל שנה לשנתיים.

אבל מי שעושה את זה בשביל שהתינוק ייגמל מוקדם, עלול להיכנס לאמביציה ולפגוע בתהליך.

אז זה מתאים רק להורים שנמצאים כל הזמן עם התינוק?
לאו דווקא. אפשר לעשות את זה חלקית* – רק עם מטפל מסוים, רק חלק משעות היממה, רק לפיפי של הבוקר, או בצירוף חיתולים. הרבה מלבישים את התינוק בחיתולים, ופשוט מורידים את החיתול כדי לקחת לשירותים. אז אם פיספסנו - לא נורא, אז החלפנו חיתול. (ראו בלי_חיתולים_באופן_חלקי‏)

*מה עם פספוסים?
במיטה כאפשר לשים ריפודית עם שעוונית (גם בשביל למנוע מהחלב להגיע למזרון), את השטיח אפשר לגלגל ולשים בצד כשהתינוק מתחיל לזחול. ולזכור שפספוסים קורים גם לילדים שנגמלים, ופספוס עם כמות פיפי של תינוק בן חודשיים לא דומה לתאונה של ילד בן שלוש. הראשון עדיף.
(ראו בלי_חיתולים_עם_פספוסים‏)

שאלות נפוצות:

  • בטיפת חלב אמרו לי שלתינוקות רכים בכלל אין שליטה על הסוגרים. מה דעתכן?
ראו בלי_חיתולים_והממסד_הרפואי‏.

  • התינוק שלי כבר בן 8 חודשים, האם השיטה עדיין רלוונטית בשבילו, או שאיחרנו את הרכבת?
ראו בלי_חיתולים_התחלה_מאוחרת‏.

  • התחלנו בשיטה, וכל המיטה הוצפה בפיפי sad הצילו!
ראו בלי_חיתולים_הגנה_על_המזרן‏.

  • השיטה עבדה אצלנו יופי במשך שבוע, ועכשיו פתאום התינוק בוכה ומסרב לעשות בסיר.
ראו שביתת_פשפושים‏.

מידע נוסף:
מדור_בלי_חיתולים‏
מידע וייעוץ אישי - חוגי_בית_בלי_חיתולים?

תרמו: בשמת_א‏, קרוטונית_מהמרק_הגדול?, יונת_שרון‏ ואחרות.


כשמתחילים בשיטה הזאת - בכל גיל - מקדישים בכל מקרה את היומיים-שלושה הראשונים בעיקר ל *מעקב* אחרי דפוסי ההפרשות של הצאצא/ית.

נכון שיש כמה דברים משותפים (כמו זה שהקטנים לא עושים מתוך שינה, וכן מתעוררים לפיפי/קקי, כך שאפשר לצפות לכך שכל התעוררות משינה תלווה מייד בהפרשה, ולהתכונן לכך), ונכון שיש שורה של "סימנים" גופניים שכיחים להופעת הצורך של התינוק בהפרשה, אבל - כל אחד והדפוס שלו.
אחד עושה תוך כדי הנקה, שניות אחרי שהוא מתחיל לינוק, אחרת עושה מייד אחרי ההנקה, או תמיד עשר דקות מהתחלת ההנקה, לא חשוב אם היא עדיין יונקת או כבר סיימה. אחד עושה פיפי חלקים-חלקים, נגיד, רבע שעה אחרי ההנקה, ואחרי זה עוד ארבע פעמים במרווחים של חמש דקות - אחר עושה את הכל עשרים דקות אחרי ההנקה.

אז בימים הראשונים כדאי בעיקר להכין מראש ערימה של חיתולי בד, להשתדל להשאיר עירום בצורה שתקל על התצפיות (הרוב משאירים עירום *על* החיתול, וכך יש מצד אחד גיבוי של חיתול - על גוף ההורה, במנשא, על משטח כלשהו, ומצד שני התינוקת עצמה חופשיה ואנחנו יכולים לראות מתי היא עושה מה), ו"לרשום" תצפיות

(הורים רבים רושמים ממש, בשלב זה, כדי שיוכלו לראות איזה דפוס עולה. באחד הספרים שציינתי יש הצעה לטבלה כזאת: עמודה לשינה, עמודה להנקה, עמודה לפיפי, עמודה לקקי, עמודה להערות, למשל אם התינוק היה קצת "חולה" אז יש לצפות שהדפוסים שלו השתבשו).

מובן שנורא נחמד "לתפוס" איזה פיפי או קקי ישר על ההתחלה, אבל בחייכם, בואו נוריד מעצמנו ציפיות קצת. אנחנו משחזרים פה ידע עתיק מתוך מלים כתובות!
זה משהו שבתרבויות אחרות קיים כמו הידע להחזיק ילד על המותן.
חוץ מזה, כשהאמא הראשונה "גילתה" את זה לפני כך וכך מליוני שנים, הפשלות שלה לא עלו לה בכביסות או בכתמים לרהיטים...

אתם יודעים מה, זאת שפה חדשה.
שפה שבשבילנו, קיימת כרגע בעיקר באותיות כתובות בספרים, כי היא אמנם עתיקה אבל "מתה" מבחינתנו, במובן זה שהיא לא שפת הדיבור החיה שלנו.
נכון, שאם נסתכל על התרבות שלנו, נגלה שחלקים מהשפה הזאת כן משמשים אצלנו (למשל, בגמילה מחיתולים של ילדים גדולים), אבל זה יידע שצריך ללקט ולשלב עם כל השפה כדי להתחיל לדבר בה לכל מטרות החיים מההתחלה.

עד כאן המטאפורה, שבטח כולכם זיהיתם.
אם תקראו את המחקרים שניסו לתאר איך נשמעה באמת העברית של אליעזר בן-יהודה וחבריו (בעיקר "ארבעת הראשונים", ארבע המשפחות הראשונות שהחליטו לדבר רק עברית אצלן בבית), תגלו שזה היה מאוד חלקי, הססני ומלא חורים.
ואם תקראו את המחקרים שתיארו את העברית של בני העלייה הראשונה, תגלו שזה היה שילוב שפות, נגיד "בוא צו עסען" (בוא לאכול), או "לקחתי את ה--- {מלה ביידיש} אל ה---{מלה ברוסית} {מלת קישור ביידיש} אתמול בצהריים, כי ה--- {מלה בצרפתית}" ... בטח כבר הבנתם את הנקודה.

והיום?
תקראו את האתר הזה.
הוא בעברית.

שמתי לב לכך שאם אני משאירה אותה בלי חיתול כמעט שאין פיספוסים והיא תמיד מוכנה לשבת בסיר/שירותים/בטבע ולפשפש. אבל כשיש לה חיתול היא ממש מתרגזת אם אני רק הולכת לכיוון הסיר או השירותים.
השבוע כשהיה יום אביבי ויפה השארתי אותה בלי חיתול , לבושה במכנסיים בלבד. טיילנו ככה עם נסיעות באוטו וכו'. בכל עצירה, הורדתי לה את המכנסיים והיא עשתה. וככה נשארנו מהצהריים עד השינה. למחרת, היא היתה עם חיתול ולא הסכימה בכלל לשבת בסיר או בשירותים.
אני חושבת שאני אשאיר אותה יותר בלי חיתולים למרות שרציתי לחכות לקיץ.
גאה להצטרף! התחלנו באופן חלקי לפני כשבוע (בתי בת חמישה חודשים), והיום כבר עשינו קקי בכיור ופיפי כמה פעמים, וכך גם אתמול. זה הולך ונהייה קל יותר במהירות מפתיעה. במשך היום היא עם חיתול בד (קושיס), שאני מורידה לה בכל פעם ולוקחת אותה לכיור, ולפעמים היא שוכבת בלי חיתול.
בעייה: אני לא יכולה להביא את עצמי לשים לה חד פעמי. בלילה זה עדיין לא עובד (היא בוכה כשאני לוקחת אותה לכיור ועדיין לא אירגנתי סיר שיהייה בחדר השינה), כך שהיא נשארת רטובה כמה שעות. היא גם זזה המון ומצליחה להרטיב את כל ההגנות שאני שמה תחתיה (סדין ניילון, עליו סדין רגיל, עליו שעוונית החתלה, עליה חיתול פלנל מקופל).

אתמול יצאנו בבוקר ושמתי לה חד פעמי, והלב שלי ממש התכווץ, איך אני עושה לה את זה. גם הרגשתי שאני מתעלמת מהאיתותים שלה ובכך מקלקלת לעצמי.

_ושמתי לה חד פעמי, והלב שלי ממש התכווץ, איך אני עושה לה את זה_
אני נורא מבינה אותך, ובכל זאת - כשיש לך סיבות להלביש בחד פעמי, אז תרגישי שהן מוצדקות ותעזבי רגשי אשמה. תעזבי. בטווח הארוך זה חסר משמעות.
אני חושבת שאחד הדברים הכי חשובים שהשיטה הזו מלמדת, בניגוד לתדמית שלה (של האמא המושלמת שכל הזמן קשובה באופן פעיל), היא דווקא לשחרר, להרפות. אחרת זה לא עובד טוב.
כבר המון זמן רוצה להיכנס ולשתף בהתנסות שלנו, אבל גם אין כ"כ זמן וגם קשה לבטא במילים - כמו שקורה לעיתים קרובות עם חוויות עמוקות. בכל אופן, אנסה- (בלי איזשהוא סדר הגיוני, כרונולוגי או תוכני או אחר)- אחת התובנות החשובות שהיו לי בעניין הזה, שממש עזרה לי ליישם את העניין, היא שכל "הפחד מכשלון-רגשי אשמה והלקאה עצמית-לחץ ומתח מכל העניין" הם חלק מהעניין, כשמדובר ברוב האמהות המערביות. כלומר, שאני לא היחידה שחווה את הרגשות האלו, אלא שהם, וההתמודדות אתם, הם חלק מהתהליך. המאמרים של אינגריד (מהקישור בראש הדף) עזרו לי מאוד בעניין הזה.
זה ממש מדהים, איך בהתחלה, בפעם הראשונה שהורדתי לה את החיתול, הרגשתי כזה פחד ותחושה של איבוד שליטה, כאילו מי יודע מה יקרה. זה מזכיר לי את המשפט ההוא של אמא בחינוך ביתי על זה שכשהוציאה את הילדים מביה"ס הרגישה שהיא קופצת מראש צוק.
והיום...היום אני כבר מעזה לצאת איתה לטיולים בצבעון בלי חיתול, עם עוד זוג מכנסיים במקום עוד חיתול, וכמעט אין פספוסים. עם הקקי לא הצלחתי בכלל, ובדיוק אחרי שחשבתי על זה ותהיתי מה יהיה לגבי זה, מה אני עושה לא בסדר, היו לי שלוש הצלחות (מרגישה שהניסוח הזה לא נכון, סותר בדיוק את מה שכתבתי לעיל happy כי זה כל הקטע, שלא עשיתי* שום דבר, פשוט חשבתי שזה פיפי ויצא קקי...) (וחייבת להוסיף, רק ליתר בטחון- טפו טפו טפו).
עוד דבר שעזר לי הוא ההבנה (שהתחזקה גם היא בזכות המאמר של אינגריד) שזה לא יותר קשה. זה שינוי מוחלט בתפיסה- בדיוק כמו שהחינוך הביתי הוא לא יותר או פחות קשה, זה בכלל לא העניין, כמו שהיא אומרת- זה לא *יותר
עבודה, זו פשוט עבודה אחרת לגמרי.
אני שמחה מאוד על הדרך הזו!
התנוק שלי בן 5 שבועות בשבועיים האחרונים אני בתצפית ודי מיואשת.
כמעט את כל הצרכים הוא עושה תוך כדי יניקה,הרבה פעמים בשניות לפני שנרדם,גם אם אני מזהה שזה בא
חבל לי להפריע לו לינוק\להרדם.
שלא לדבר על כך שהוא יכול להשתין שלוש פעמים תוך רבע שעה.

אודה לכן על הכוונה.
(אולי צריך מדריכת בלי חיתולים, כמו מדריכת הנקה ,שתבוא הביתה להדגים וללמד..)

כמעט את כל הצרכים הוא עושה תוך כדי יניקה,הרבה פעמים בשניות לפני שנרדם,גם אם אני מזהה שזה בא
חבל לי להפריע לו לינוק\להרדם.

אוקיי, זה דפוס אופייני להתחלה.
אמהות רבות מצליחות להחזיק קערה או סיר קטנטן שנמצא במקום "הנכון" בזמן ההנקה וקולט את הפיפי הזה.
אני אישית לא הצלחתי. פשוט החזקתי עלי חיתולי טטרה/פלנל ממוקמים באופן אסטרטגי ככה שהם יספגו את הפיפי כשהוא עושה תוך כדי הנקה.
מה שחשוב בשלב הזה הוא לאו דווקא להצליח שהוא יפסיק לינוק ויעשה את הפיפי בסיר/בכיור, אלא כשהוא עושה להגיד לו במלים, בקול רם: פיפי! אתה עושה פיפי!
ככה הוא יתחיל ללמוד לקשר את המלה "פיפי" עם מה שהוא עושה באותו רגע.
אחר כך את תשתמשי בתקשורת הזאת.
עכשיו, האם תמיד תמיד הוא נרדם בהנקה? אין הנקה שהוא לא נרדם בסופה? ככה שרוב שעות היממה הוא יונק-ישן-מתעורר משינה ורוצה מייד לינוק-עושה פיפי וקקי תוך כדי הנקה-נרדם וחוזר חלילה?
אם כן, אז הוא פשוט קטנטן מדי...
אפשר בהחלט להסתפק בשלב הזה פשוט בלהגיד לו "פיפי" "קקי" כשהוא עושה, לספוג בחיתולים, ולחכות שהוא יגדל קצת.
בהדרגה גם תופסים את הרגע שבו הם עוזבים לשניה את השד - בשביל לעשות פיפי, ואז ברגע שהם עוזבים מרימים אותם ולוקחים לעשות בסיר או בכיור או בחיק הטבע (הכי קל אם זה קורה כשאת בחוץ במקום שמאפשר לתפוס את השניונת הזאת, להזיז את הזוית שלו, ולפשפש אותו על האדמה, על המקום).
בהדרגה הם לומדים בעצמם לחכות שניה ו"לבקש" שתקחי אותם לפיפי ואחר כך עושים הפסקה יותר ארוכה בהנקה בשביל זה.
גם נעשים יבשים בלילה ומעירים אותך לקחת אותם לפיפי.
גם לפעמים מתעוררים ורוצים קודם להשתין ורק אחר כך לינוק.
כמעט את כל הצרכים הוא עושה תוך כדי יניקה,הרבה פעמים בשניות לפני שנרדם
יש קטע כזה ששניה לפני שהם נרדמים הם מרפים את כל השרירים, כולל את אלה. זה רק אומר שעד ההרפיה הם החזיקו, כך שיש להם כבר שליטה בשרירים האלה.
שלא לדבר על כך שהוא יכול להשתין שלוש פעמים תוך רבע שעה.
שכחתי להגיב לזה:
זה מפני שהוא "פיספס". זה משהו שיונת גילתה: כיוון שלא לקחת אותו, אז יצא לו רק מה שלא היה לו שליטה עליו. רק אם את לוקחת אותו לסיר/לא חשוב לאן אז הוא "מתרוקן" . אם יוצא לו בלי שליטה, אז כל פעם יוצא רק קצת. ככה שלוש פעמים ברגע שעה זה סך הכל פיפי אחד.
לכן, אם יש פיספוס והוא עשה קצת, מחכים עוד ארבע דקות, משהו כזה (תגלי בנסיונות) ואז לוקחים לעשות שוב. אז הוא יתרוקן, וייקח עוד רבע שעה עשרים דקות עד שיצטרך שוב. (גם את זה תגלי בהדרגה, איך הדפוסים שלו. זה משתנה לפי חלקי היום ושעות ההנקה והשינה).
אנחנו מפשפשים באמבטיה כבר חודש בערך, אולי בקרוב נעבור לפשפש בשירותים (כשאני אלמד סופסוף איך מכוונים..) וזה פשוט כייף! יש פיספוסים שקורים לרוב כשאני טרודה בדברים אחרים או עייפה מידי אבל זה שולי..התקשורת עם הקטנצ'יק והחופש מהטיטולים, זה העניין האמיתי.
ושמתי לב לכמה דברים:
הדרך היחידה להוריד כתמים צהובים היא להשאיר להתייבש בשמש כמה ימים

שלרוב האנשים יש בעיה קשה עם פיפי וקקי. העובדה שלא מפריע לי שהתינוק שלי משתין עלי או עושה עלי קקי מתקבלת ממש בזעזוע אצל הרבה אנשים. אני לא מצפה שאנשים יזנחו את רעיון הפיפי/קקי בשירותים וספה בריח פיפי זה באמת באמת מבאס וגם חיות לא מחרבנות איפה שהן אוכלות או ישנות אבל זה מעבר לזה. כאילו הפיפי/קקי נתפסים כדבר הכי מלוכלך שיש. גם פיפי/קקי של תינוק יונק בן חודש וחצי. לא שאני שמחה כשמשתינים עלי או בכל מקום שהוא לא השירותים/מקלחת/בחוץ אבל מכאן ועד גועל וזעזוע וצורך לשטוף את המקום באקונומיקה ?!?

שאם שואלים תינוק בן 7 שבועות שרגיל לבלי חיתולים "אתה צריך פיפי פיפי?" בלי להיות בתנוחה המתאימה, חוטפים שפריץ לעין. והיה לו אפילו חיוך מרוצה! happy

אני משתתפת בפורום של יהו של קבוצת הורים מקומיים המיישמים Elimination communication. כל יום שישי, האמהות שלא עובדות נפגשות יחדיו באיזשהו פארק. ביום שישי שעבר היה חג לאמריקאים וזכיתי ביום חופש מהעבודה אז ניצלתי את ההזדמנות, ארזתי את הבת, ונסענו למפגש. מה אני אגיד לכם, ללמוד שנה מספרים ומהאינטרנט לא מתקרב למה שקולטים במפגש של שעתיים עם אמהות מנוסות! ראיתי תינוקות במנשא שפלג גופם התחתון ערום. ראיתי פעוטות מתרוצצים לכל עבר עם מכנסיים צמודים לישבנים עגולים וחמודים ללא החיתול בתווך. ראיתי אמהות שולפות ציצים חפשי לתינוק וגם פעוט. ראיתי אמהות שולפות ישבנים קטנטנים מתוך מנשאים או מכנסונים קלים בתנועות בטוחות ומתורגלות, בלי לעצור את שטף שיחתן. ראיתי סירים מונחים כדבר של מה בכך ליד תיקים ועגלות. ראיתי גם כמה פטנטים שאני מתכוונת ליישם, למשל סיר מתקפל קטן שניתן לשאת בארנק(!) או לתינוק קטנטן - שקית אטומה לנוזלים לתוכו פושפש ואח"כ נארזה ונדחפה לתיק. ראיתי המון ילדים שמחים.
מה שלא ראיתי - אמהות מעוצבנות ולחוצות. מה שלא שמעתי (בחיי!) תינוקות בוכים. הבכי היחידי היה של פעוטה שנפלה וקבלה מכה וגם זה לא נמשך זמן רב.
אני מקווה שיתאפשר לי להצטרף למפגשים האלה מידי פעם. היה נחמד לי פתאום לא להיות היחידה באזור ששולפת ציצי לפעוטה בת שנתיים וגם מושיבה אותה על סיר.
אה, והכי חשוב - הפספוסה שלי נהנתה מאוד! (ביחוד מלרדוף אחרי יונים).
בחורף?
טלילה, האם תוכלי למסור את כתובת האתר ביהו?

בתודה מראש

_למשל סיר מתקפל קטן שניתן לשאת בארנק_
גם אני רוצה! מפנטזת בדיוק בדיוק על כזה! הסיר הכי קטן שמצאתי הוא ענק והיא לא מוכנה לעשות יותר בקעריות אוכל של כלבים... אני מוצאת את עצמי מסתובבת עם סיר יותר גדול מהתיק שלי (היא מסרבת לפשפש בטבע).
אני חשבתי שאת הסיר המתקפל הקטן אפשר להשיג רק בחו"ל, עד שראיתי אותו בסניף של השופרסל ביג בצומת גלילות, במדפי התינוקות, ליד סירים רגילים.
אנחנו מנסים את השיטה (אם לקרוא לזה כך) משנולד (הוא בן ארבע חודשים) אבל באופן חלקי. החורף והצטננות שלו קטעו אותנו ועכשיו אנחנו ממשיכים. יש לי בעיה רצינית עם התכווננות- אני יכולה לקחת אותו למקלחון לעשות וזה הכי נוח אבל בלילה מעדיפה בסיר בחדר שינה המחומם שלנו. הבעיה שבפיפי של הבוקר הוא מכוון למרחקים ארוכים והכל מגיע לריצפה ובאותו זמן אני צריכה גם לתפוס את הקקי (הסיר הוא למעשה גיגית ארוכה אבל לא מספיק...)ואין לי מושג איך לכוון (מישהי יעצה לי ממש לכוון את הצ'ופצ'יק אבל זה נראה לי משהו לא מתאים בכלל - להתערב לו גם בזה)- אני טועה בעניין ? יש אמא לבן שיכולה לייעץ?
בכל מקרה שמחה להצתרף למרות שלצערי עוד לא קפצתי למיים העמוקים ואני עדיין עושה את הכל באופן חלקי לצערי ולא כל היום.....
הסיר הוא למעשה גיגית ארוכה אבל לא מספיק...)
זה אף פעם לא מספיק tongue הקשת שלהם הולכת וגדלה עם הגיל...
פתרון אחד הוא לפרוש חיתולי טטרה או סתם מגבות ישנות או סמרטוטים ישנים מתחת ומסביב לסיר.
מישהי יעצה לי ממש לכוון את הצ'ופצ'יק
כן כן. זה לא להתערב, הבנים עושים את זה בעצמם כשהם גדלים - פשוט הוא תינוק ולא יכול לכוון לעצמו.
אני חשבתי שאת הסיר המתקפל הקטן אפשר להשיג רק בחו"ל, עד שראיתי אותו בסניף של השופרסל ביג בצומת גלילות, במדפי התינוקות, ליד סירים רגילים.
טוב, ראיתי את הסיר המדובר בשופרסל בחדרה וזה ממש לא מה שראיתי באינטרנט. בנט ראיתי סיר קטן עם צורה נעימה לטוסיק שיש לו תחתית ומכסה למקרה והשימוש הוא במקום שאי אפשר "לשחרר" את הפיפי/קקי מידית וזה מה שאני רוצה. בסופר ראיתי סיר מאוד מאוד יקר עם שקיות חד פעמיות שממש לא נחמדות לאיכות הסביבה מה גם שצריך לקנות מילוי שלא קיים בסופר-לא פראקטי, לא רוצה, לא קונה.
אם למישהו פה יש איזה ויג'ן של סיר נייד זעיר אנא דווחו לנו. נשמח מאוד לשים יד על אחד כזה נמאס לי להסתובב עם סיר ענקי בשקית נילון אפילו שמראה של ילדה כל כך קטנה גוררת סיר וגם עושה בו לבקשתה גורר תשואות מקהל פשוטי העם שחושבים שהיא מינימום אורי גלר או משהו כזה.
אגב, ניסינו קערת אוכל של חתולים (היא אפילו קראה לזה סיר) אבל הטוסיק הגיע לקרקעית וישב בתוך הפיפי-לא נעים...
תודה.
שלום לכולן וכולם
עילאי בן 16 יום ואנחנו עושים קקי רק בכיור! זה עוזר לו מאוד לשחרר, גם גזים, והוא בעיקר מאוד אוהב להיות ערום...
את שיטת (בהעדר מילה אחרת, אולי דרך חיים?) בלי חיתולים הציגה לי גיסתי שחיה בארה"ב, והכנו את עצמנו כבר בהיריון בהתלהבות רבה.
רק שלחיים דינמיקה אחרת, והרגשתי שקצת מפחיד אותי להתחיל עם זה, למרות שיום יום אני אומרת לעצמי- מה מפחיד אותך? הפיפי שלו?!
מזל שהאיש שאיתי לקח יוזמה והתחיל לקחת אותו לקקי, והנה אנחנו 3 ימים אח"כ, סנס-קקי-בחיתול...

עכשיו אנחנו מקווים לזהות סימני פיפי ולהתחיל להיות בלי חיתול בכלל, ואני מוכרחה להגיד שהדפים של בלי-חיתולים עוזרים לי מאוד בשינוי הפרספקטיבה. אם יש עוד דיונים פעילים בנושא אשמח אם תפנו אותי לשם. תודה!

כל הכבוד. אתם אמיצים להתחיל כל כך מוקדם על אף הקשיים הנוספים המתלוים לבואו של תינוק. את מוזמנת לקרוא את הבלוג שלי קיצקיצ_בלי_חיתול? שבו אני מספרת על מה שקורה איתנו בימים אלה, בערך חודשיים אחרי שהתחלנו.
גם אנחנו התחלנו בגיל כמה ימים לאחר הופעת תפרחת חיתולים, הורדתי לו את החיתול ואז אם כבר אז כבר, התחלתי לקחת לכיור, וראה זה פלא, הוא באמת עשה. היום הוא בן חודש , ואנחנו מצליחים יותר עם הקקי מאשר עם הפיפי.

אבל בימים האחרונים, אני הייתי חולה וגם הוא מצונן, ועושה הרבה יותר בחיתול. מקווה שלא איבדנו את זה...
בקשר לפיפי גיליתי שהוא עושה בערך 3 פעמים בשעה כשהוא ער, אז חזרתי לחיתול ר"פ, ואני כל פעם מורידה ולוקחת לכיור.

עכשיו כשמזג האוויר מתחמם אני בכל זאת רוצה לנסות בלי, אבל בגלל הצינון שלו ונטייה לנזלת מפחדת שלא יתקרר, יש הצעות לעניין הבגדים מעבר למה שרשום בפתיח?

ותודה לבשמת שבזכותה נחשפתי לרעיון , על ההדרכה וכל המידע.

אבל בימים האחרונים, אני הייתי חולה וגם הוא מצונן, ועושה הרבה יותר בחיתול. מקווה שלא איבדנו את זה...
זה בדרך כלל לא נעלם כל כך מהר.
הם פשוט מאבדים שליטה כשהם חולים.

יש הצעות לעניין הבגדים מעבר למה שרשום בפתיח?
מעבר לזה שכדאי להלביש שתי שכבות בחלק העליון (חולצה וסוודר או סווטשרט, לפחות) וכן כובע* (רוב החום בורח מגוף התינוק דרך הראש, למרבה הפלא, לכן כובע הוא כנראה הכיסוי החשוב ביותר) - אני כן מציעה להלביש מכנסונים.
אמנם, יהיו כביסות, אבל את אומרת שזה בעיקר פיפי.
3 פעמים בשעה - זה אכן כל 15-20 דקות, הנורמלי בגיל הזה. אני פשוט הייתי לוקחת לכיור רבע שעה אחרי שהוא עשה, ומציעה לו. ואם פספסתי, אז הייתי מנסה שוב לפשפש אחרי כמה דקות (חמש, משהו כזה).

ושוב תזכורת:
לשימוש בחיתולים, גם רב פעמיים, יש מחיר. מסתבר, שבייחוד עם בנים, השימוש בהם כמעט מבטיח שביתת פשפושים סביב גיל 10 חודשים. 4 החודשים הראשונים הם כנראה *באמת
הגיל ללמד את התינוק שפיפי וקקי עושים באיזה מקום שאמא ואבא מראים, ולא על עצמך.
כשמלבישים בכל זאת בחיתולים, צריך כנראה לשים לב שזה לא הולך יחד עם ללמד את התינוק (באופן בלתי מודע) שגם החיתול הוא מקום מקובל לעשות בו את הצרכים, כי אחר כך זה יהפוך מ"בלי חיתולים" ל"גמילה מחיתולים" עם כל מאבקי הכוח והצרות שנלוות לזה.
אחת הדרכים שבהן אני מציעה לשדר לילד את המסר, שהחיתול איננו* מקום לעשות צרכים, הוא על ידי התנצלות בפניו על הפיספוסים. משהו כמו "אוי, יצא לך פיפי, סליחה, לא קלטתי שאתה צריך ולא לקחתי אותך" (זאת תמיד האמת, כי לא משנה איך הוא שידר לנו - בטח בטלפתיה, ברוב המקרים - באמת לא קלטנו), או, במקרה שכיח אחר, "אוי, יצא לך פיפי, סליחה, הייתי עסוקה בבישול ולא הצלחתי לקחת אותך בזמן".
ההתנצלות משדרת לו שמה שקרה לא רצוי, אבל לא באשמתו.
היא משדרת לו, שאמא ואבא עוזרים לו, והם לצדו, אם כי לפעמים הם טועים או לא מצליחים happy
ו"לא רצוי" פירושו, שהוא יקלוט שפיפי בחיתול זה דבר לא רצוי.
זה שידור לתת מודע, שעוזר לחזק את המסר, שאת הצרכים עושים בכיור/בסיר/בחיק הטבע/בבית שימוש.
תינוק שקולט את המסר הזה, ידאג לתבוע יותר ויותר מהוריו שיקחו אותו לעשות כשהוא צריך.
בניגוד לו, תינוק שלומד שהחיתול הוא מקום מתאים לעשיית צרכים (שוב, בגלל מסרים לא-מודעים שמועברים מההורים, אף על פי שהם לוקחים אותו לעשות בכיור) - לא מתעקש כל כך שהוא צריך ושיעזרו לו לעשות, מבקש פחות, מחכה פחות, *מתקשר פחות
, משתף פעולה פחות, ובהדרגה עלול להעדיף את החיתול כמו שתינוק יונק שמקבל הרבה בקבוקים עלול להעדיף את הבקבוק ולהיכנס לשביתות הנקה.

איזה כיף שהדף עוד פעיל happy

אום_אל_קיצקיצ‏, אני מיד רצה לקרוא, קראתי בינתיים אולי רק בלוג או שניים.

אידה_ג‏, אולי פשוט לחמם את הבית יותר?

ובשמת, אני שוב מורידה את הכובע בפניך על ההשקעה שלך באתר, ובאנשים. מזל שיש אותך. לוקחת בשקיקה כל עצה ופיסת מידע שיש לך לתת...

ובגזרתנו - עדיין תופסים את כל הקקי, בערך 4 או 5 ביממה (מרפי BE GONE!), מלווה לרוב בפיפי. אולי עכשיו בסופשבוע נשאיר אותו בלי חיתול לכמה שעות ונצפה בדפוסי הפשפוש שלו. ממש מחקר תצפיתי!

יש הצעות לעניין הבגדים מעבר למה שרשום בפתיח?
גרבונים עם חור בחורף (בגיל שיש פחות פיפי כבר, כמובן)
בגדי גוף במידה אחת יותר גדולים עם התיקתקים פתוחים, אפקטיבית יוצאת שמלה.
גרביים של גדולים יותר במקום מכנסיים מורמים עד לירכיים.
וכל אילתור שמתאים לכם, בעצם.

כל כך מסכימה עם כל מה שנכתב לבשמת. flower

אה, ומאד מאד מסכימה עם _התנצלות בפניו על הפיספוסים_. האחריות היא חד משמעית שלנו, והפספוס הוא תמיד שלנו. ההתנצלות, גם אם היא בלב, מצד אחד "מוצדקת", ומצד שני מזכירה לנו את העובדה הזאת - שהקשב *שלנו* ירד פה. לא שלהם. אותי זה מאד חידד וכיוונן כש"התפזרתי".
זאת ההרגשה שלי בכל אופן.

פדג'ט, yes במיוחד על הפניה הנרגשת למרפי, שעושה רושם שעובד שעות נוספות אצל אמהות בלי חיתולים happy

תודה בשמת,

אני פשוט הייתי לוקחת לכיור רבע שעה אחרי שהוא עשה, ומציעה לו. ואם פספסתי, אז הייתי מנסה שוב לפשפש אחרי כמה דקות (חמש, משהו כזה).
ניסיתי ליישם היום, זה אפשרי אך מצריך לתחושתי התעסקות מאוד אינטנסיבית בעניין, (כל 15 דקות), ועדיין היו פספוסים למשל כשהתחיל לינוק משתין גם, או פשוט לאחר בערך 5 נסיונות פשפוש שלא הצליחו אז השתין על הרצפה, (הוא היה עליי והתכופפתי לתת לכלבה אוכל)... עוד קוריוז: יצאנו לגינה והוא עשה קקי, הכלבה בדיוק נעמדה מתחתנו, (אני עמדתי) וחטפה שפריץ!

אבל מה שחשוב, ברור שהרבה יותר כיף לו בלי חיתול, ככה הוא בוכה תמיד כשאני שמה לו חיתול !!! ובימים האחרונים זה לא קורה!

כשמלבישים בכל זאת בחיתולים, צריך כנראה לשים לב שזה לא הולך יחד עם ללמד את התינוק (באופן בלתי מודע) שגם החיתול הוא מקום מקובל לעשות בו את הצרכים,
אז מה עושים כשאני יוצאת מחוץ לבית?
אני לומדת פעם בשבוע, ולמרות שהמסגרת היא חופשית ללכת איתו כל 15 דק' לכיור לא בטוחה שזה לעניין, גם בסופש הקרוב נהיה מחוץ לבית בעיקר בטבע, אם קר אני מעדיפה לא להפשיט ושיעשה בחיתול, מה המסר שאני נותנת לו אז?
יש הצעות?

גם בסופש הקרוב נהיה מחוץ לבית בעיקר בטבע
תמיד, תמיד אני מעדיפה לפשפש בחיק הטבע.
אלה המצבים שבהם אף פעם לא הלבשתי חיתול.
כולל בירושלים בשלג (יש לנו צילום מדליק שלו עושה פיפי על השלג happy ).
הוא היה עטוף כולו, עם כובע ומעיל והכל, ובסך הכל הורדתי את המכנסיים (הפשלתי אותם לכיוון הקרסוליים, לא פשטתי לגמרי), פישפשתי והלבשתי חזרה והכנסתי בחזרה למנשא שמתחת למעיל שלי.
לא היה לו קר בכמה שניות האלה, הוא נהנה מאוד מאוד מאוד להתרוקן לו מתחת לכל מיני עצים ושיחים, והיה לו כיף לחזור אחר כך למנשא.
התינוקות לא סובלים כל כך מקור כמו שאנחנו חושבות, אם הם עטופים ומוגנים כל הזמן (אני מזכירה שהתוסיק יהיה באוויר, לא במגע עם משהו קפוא, והראש יהיה מכוסה היטב בכובע - זה מה שחשוב).
ובחיק הטבע הכי קל והכי כיף לפשפש.
לא צריך "לקלוע", זה יותר אקולוגי, זה יותר נעים לתינוק, קל יותר, הם יותר מתקשרים כשהם עלינו ואנחנו לא בבית, וכן הלאה.
לכן אני ממליצה לשקול שנית.

כשאת יודעת* שהוא צריך אבל "מעדיפה לא להפשיט" מכל סיבה שהיא - זה מסר ברור שהחיתול הוא המקום שבו את מצפה שהוא יעשה את צרכיו.
אם הוא יבקש לעשות פיפי או קקי - גם אז לא תרצי להפשיט? אם גם אז, אז זה חיזוק חריף ביותר למסר שהחיתול הוא בית שימוש. אם כשהוא יבקש כן תפשיטי - אז העיקרון לא עובד בכל מקרה...

אם מדברים על התפיסות הלא מודעות שלנו, בואי נחשוב על זה ככה:
נגיד שאת מלבישה אותו בתחתונים ובמכנסיים.
קר.
האם את היית נמנעת מלהפשיט אותו אם היה לובש מכנסיים בלבד? בטח שלא. כי ברור לך שהמכנסיים *אינם
מקום מתאים לעשות פיפי וקקי...
כאשר הגישה שלך שונה כשהוא לובש חיתול - זה סימן ברור שבאמונות שלך, החיתול הוא בית שימוש. ולכן, את מעבירה את המסר הזה.
אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הנקודה (לא בטוחה).

אם קר אני מעדיפה לא להפשיט ושיעשה בחיתול,
יש הצעות?

אידה, לי יש הצעה. אני מלבישה אותה בגרבונים שגזרתי בטוסיק חור שעובר לאורך כל החריץ ומאפשר את כל סוגי היציאות. לבנים, לפשפוש בלבד, זה עוד פחות קר כי אפשר לגזור רק חור קטן להוצאת איבר המין (אולי... צריך לנסות). אני מלבישה את החיתול *על* הגרביון (שימי לב, הגרביון לא נרטב גם אם עושים פיפי בחיתול) ואז כשמפשפשים הרגליים והבטן לא חשופים, רק הפות והטוסיק.

בשמת תודה לך. ההארה בנוגע לחיתול מאוד חשובה. זה לא שאני יודעת שהיא צריכה ומאפשרת לה לעשות בחיתול אלא שכשיש חיתול לא תמיד קולטים שהיא עשתה. עדין התקשורת בנושא הפיפי קשה, אבל אולי לא מתקשרת סביב הפיפי בגלל שחושבת שחיתול זה בית שימוש. אם כי יש לי חשד שנהינית מהחמימות שעוטפת אותה...
בבית אני משאירה אותה חשופת ישבן, אבל אנחנו נמצאים המון בבתים של אחרים. חוץ מזה, אני תוהה אם להשאיר אותה חשופת ישבן זה מועיל לקידום התהליך. לדעתי היא מקטרת אחרי שכבר עשתה כי לא נעים לה הרטיבות של מה שמתחתיה (כי אז זה לא חם ונעים).
מאז שקראתי את מה שכתבת, שבהחלט נשמע הגיוני ביותר, אני מקפידה עוד יותר לשים לב במצבים שהיא בחיתול להחליף מיד אם יצא בחיתול (כמובן מפשפשת גם עם חיתול) ולהתנצל.

שכשיש חיתול לא תמיד קולטים שהיא עשתה.
אני חושבת שזה נובע מזה שכשיש חיתול הקשב יורד פלאים. וזה נובע ממה שבשמת אמרה באופן ישיר. הלא אם חיתול הוא בית שימוש, וכרגע היא חי הנושא את WCו על גבו, אז אין מה לשים לב לתקשורת שלה.
תובנה מרתקת! תודה בשמת.

עכשיו גם לי יש אחת. blush

בסביבות גיל שמונה-תשעה חודשים, כשהם (לדעתי במקרה, או לפחות לא בתור הסיבה המרכזית) נהיים הרבה יותר ניידים, חלה ירידה דרמטית בתקשורת, הרבה שביתות והרבה פעמים חזרה לחיתול. מתוך התבוננות ממושכת, (וחשיבה גם...) הבחנתי שזה בא בד בבד עם הרבה* יותר פטפוטים.
וחשבתי לי, אם פתאום התחילו הקשקושים לעלות והתקשורת לכאורה לרדת, אולי זה כי היא עברה בכלל לערוץ הרבה יותר מילולי? אולי אלה לא פטפוטי סרק?

עד עכשיו עשתה פרצוף, או הניעה רגליים, זזה בחוסר נוחות, הפסיקה לזוז, והנה יש לה כושר הבעה צלילי הרבה יותר רחב, והיא משתמשת בו ככל יכולתה, והגדולים האלה, שעושה רושם שמרבית מהתקשורת שלהם מילולית, פתאום מתעלמים ממנה לחלוטין, לא מבינים דבר ממה שהיא אומרת וגרוע מזה, שמים לה חיתול.

אז התחלתי להקשיב בעניין רב למילמולים השונים (סטייל האוסטראלית ההיא נגיד?tongue) והבחנתי שיש בזה *המון. לא שלא שמתי לב לאינטונאציות גם קודם, אבל בגדול סיננתי הרבה מהפטפוטים במחשבה שהם סתם babbling. ועכשיו אני יכולה להודיע בחגיגיות: הם *לא*.
אני לא חושבת שכל תינוק משתמש באותם הקולות וההברות, בוודאי לא בגיל הזה, שמאוחר יחסית (שלי בת תשעה חודשים) אבל אני משוכנעת שזה לא סתם. אני משוכנעת שהם אומרים המון, ואנחנו לא מקשיבים. מה שמדהים הוא שעד השלב הזה, אנחנו עוקבים אחרי הגוף באדיקות, ומרגע שמתחילים הפטפוטים, אנחנו מפסיקים לנסות להבין את טיב הפטפוט.

אני לא בטוחה שאני מובנת. אני *לא* מדברת על מילים ראשונות, ואני *לא* מדברת על הבדלי אינטונאציה בין מרמור, שמחה וכו'.
אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה" שאצלנו מסמן רצון לשכב ולהתפנק עם ציצי (לא משהו דחוף, אבל לא רעב, לא עייפות של שינה, רק רצון לשכב. רצוי עם ציצי בפה happy) לבין "אוווווּ..." שזה ממש רצון לישון, רצוי מיד. ברגע שהתחלתי להקשיב להבדלים הקטנים, הפסיקה השביתה הממושכת. (היא באה עם שש שיניים, זחילה, מחלה, ושבועיים קרים במיוחד, אבל היתה שביתה במלוא מובן המילה)

ואני שמחה להגיד שלראשונה מאז שהיא נולדה אנחנו בלי חיתולים בכלל בכלל בכלל בכלל. גם לא אצל אנשים אחרים. blush

טוב,

אז אתמול ובלילה היינו בלי חיתול ועם מכנסיים, פתאום הבנתי ש: לכבס מכנסיים או חיתול - מה ההבדל ? אז נהיה עם מכנסיים וכל פעם שנפספס אחליף לו. רק שכשהוא עם מכנסיים אני הרבה יותר עירנית.
זה לא שאני יודעת שהיא צריכה ומאפשרת לה לעשות בחיתול אלא שכשיש חיתול לא תמיד קולטים שהיא עשתה
בדיוק ככה, אני קולטת בזמן 0 כשהוא עושה, וכה יכולה לעקוב אחרי הדפוסים, וגם הרבה יותר עירנית ופחות נינוחה ומשדרת "זה בסדר לעשות בחיתול".

אם הוא יבקש לעשות פיפי או קקי - גם אז לא תרצי להפשיט?
אני מבינה מה את אומרת, וזה מתחבר גם עם דבריה של ניצן, אני מתחילה גם לקלוט שהוא כל הזמן מדבר איתי, עדיין בעיקר בשפת גוף ומחשבות, ואני רוצה ללמוד להקשיב, ומפה אני גם מבינה את ההתנצלויות כשיש פספוס. גיליתי למשל שהוא מפשפש כשהוא קם, ולפני כל פיפי הוא בוכה קצת.
לעומת זאת סימני הקקי הברורים של פיתולים ובכי נעלמו...

התשובה היא, אם הוא יבקש פיפי או קקי אני ארצה להפשיט.

אני לא בטוחה שאני מובנת. אני לא מדברת על מילים ראשונות, ואני לא מדברת על הבדלי אינטונאציה בין מרמור, שמחה וכו'.
אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה" שאצלנו מסמן רצון לשכב ולהתפנק עם ציצי (לא משהו דחוף, אבל לא רעב, לא עייפות של שינה, רק רצון לשכב. רצוי עם ציצי בפה ) לבין "אוווווּ..." שזה ממש רצון לישון, רצוי מיד. ברגע שהתחלתי להקשיב להבדלים הקטנים, הפסיקה השביתה הממושכת. (היא באה עם שש שיניים, זחילה, מחלה, ושבועיים קרים במיוחד, אבל היתה שביתה במלוא מובן המילה)

וואו, וואו, איזו תובנה מדהימה לגבי תינוקות!!!!!!!
ממש התחשק לי לחזור להיות אמא לתינוק קטן רק בשביל לבדוק את זה happy

הי אידה_ג‏, נשמע מרתק. אנחנו עוקבים אחרי התהליך!

וואו, וואו, איזו תובנה מדהימה לגבי תינוקות!!!!!!!
בשמת, הסמקתי עד תנוכי אזניי!! אני יכולה למסגר לעצמי את המחמאה הזאת??? blush blush blush
hug
לגמרי במקרה, התחלנו קצת בלי_חיתולים? לסרוגין.
אנחנו דווקא מהמדור של חיתולים_רב_פעמיים‏, אך בעקבות קריאה סקרנית בעניין ה"בלי..." התחלתי בלי להתכוון לשים לב לסימנים...

האמת שהעניין התחיל עוד מתובנות בעקבות הגמילה מהחד-פעמיים של הגדולה, ועכשיו עם הקטנה (חודש וחצי כמעט) התובנות התיאורתיות מתחילות להיות מעשיות, והיום פישפשתי וקישקשתי(זו המילה לקקי?) כמה פעמים בכיור והפלא ופלא זה עובד. זה מדהים איך שכל כך הרבה קיטורים ואי נוחות קשורים לפיפי וקקי ולא לאוכל, עייפות וכל הדברים הרגילים שבד"כ חושבים.

בקיצור קוראת אתכם בשקיקה ולאט לאט מבינה שמכאן אין כבר דרך חזרה.

הי נהר!
מה שלומך?
שמחה לשמוע שאת בענין ונהנית. אשמח ליעץ לך בענין הזה אם תצטרכי בהמשך (למרות שמי צריך אותי עם דף כזה מעולה...)
להתראות
אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה"
וואו, כמה אסימונים נופלים לי כרגע. אני בהלם. תודה
רציתי להוסיף פרט חשוב- אולי כדאי אפילו להוסיף אותו בראש הדף- כדאי לתת לפעוט משהו מענין לעשות כשהוא יושב על הסיר, כי אם לא הוא פשוט משתעמם והולך לו, ועל זה נפלו לי הרבה פשפושים. נראה לי שזה חשוב בעיקר ל בלי_חיתולים_התחלה_מאוחרת‏ -הילדון לא מבין מה רוצים ממנו פתאום, ואם לא מעסיקים אותו ומסיחים את דעתו הוא בוכה, וזה מיאש את ההורים tongue
הילדון לא מבין מה רוצים ממנו פתאום, ואם לא מעסיקים אותו ומסיחים את דעתו הוא בוכה
זה לא קורה בבלי חיתולים.
ראשית, מפני שהסיר מוכנס בשלב מאוד מוקדם והתינוק מכיר אותו, כך שהוא יודע בדיוק "מה רוצים ממנו",
ושנית, מפני שהוא לא מתחיל בלשבת על הסיר, אלא בזה שההורה מחזיק אותו מעל הסיר.
רק אחרי כמה חודשים, כשהתינוק יושב יציב, הוא יכול לשבת על סיר.
יש תינוקות קטנים כמו שלי, שרק בגיל מאוד מאוחר יכלו ממש לשבת על סיר, כי הם "טבעו" בכל הסירים.
לכן לדעתי עד גיל שנתיים לפחות אני החזקתי אותו מעל כל מיכל (כיור, שירותים, סיר קטן פנימי ועוד).

גם כשמתחילים מאוחר - עדיף להתחיל בכמה מקומות. כיור, אמבטיה, חיק הטבע (הכי חשוב), סיר שמחזיקים את התינוק עליו כשיודעים שהוא צריך.
ככה הוא לומד שהסיר נועד לעשות בו צרכים.
וכשהוא כבר יושב מאוד יציב ומספיק גדול לסיר - אפשר לאט לאט להושיב אותו יותר מאשר להחזיק אותו באוויר מעל הסיר (קשה קצת להסביר, צריך להראות). וגם אז - להמשיך לחבק או להחזיק בצורה אוהבת שנעימה לתינוק, ולדבר איתו.

לא משאירים ילד על סיר ולא משתמשים בסיר אם הוא בוכה או לא יודע מה פירוש לעשות את הצרכים לא בחיתול.

כדאי לתת לפעוט משהו מענין לעשות כשהוא יושב על הסיר, כי אם לא הוא פשוט משתעמם והולך לו_
אצלנו גם.
גם בהתחלה לא מאוחרת, וגם לתינוקת שגדלה כמעט בלי צעצועים והעסקות.
ברוקולי. כף עץ. שקית. מה שלא יהיה, רק שיהיה משהו ביד, אחרת היא הולכת.
זה קורה רק כשיש לה מה לעשות אבל זה לא ממש דחוף.

(יו, מה? היא כבר "פעוטה"? happy כלומר, היא היתה פעוטה מאד כבר ברגע שהיא נולדה... אבל זו פעם ראשונה שאני חושבת עליה ככה.)

_לא משאירים ילד על סיר ולא משתמשים בסיר אם הוא בוכה או לא יודע מה פירוש לעשות את הצרכים לא בחיתול.
yes

_כדאי לתת לפעוט משהו מענין לעשות כשהוא יושב על הסיר, כי אם לא הוא פשוט משתעמם והולך לו_
אנחנו מעמידים אותו מול מראה כי היא התרגלה לעשות בכיור בשירותים מול המראה
והיא אוהבת את זה וזה מעניין לה.
היום היום ה-3 בלי חיתול, הלכנו בבוקר לשיעור שאני לומדת, עם חיתול, ובכל פעם כשהוא סימן או חשבתי שהוא מסמן לא יכולתי להשאיר אותו לעשות בחיתול, אז לקחתי לכיור ופעם מתוך 3 הצלחנו לתפוס בזמן. פשוט, אני מרגישה שנבנתה איזו מערכת אמון שבה הוא מצפה שאקשיב ואתייחס אליו ואני מבטיחה לעשות זאת, ולומר לו תעשה עכשיו בחיתול זה לבגוד באמון הזה ...

אני מתחילה להבין מה שבטח אימהות ותיקות בלי_חיתול? כבר מזמן הבינו, שכל עיניין הבלי חיתולים זה הרבה יותר קשור להתייחסות לתינוק כאל בן-אדם שיודע מה הוא רוצה, שיש לו רצון , ושמנסה לתקשר אותו החוצה. פתאום עכשיו, כל בכי או חוסר נוחות הם לא "סתם שהוא בוכה" ו"צריך להרגיע אותו" אלא יש משהו שמפריע לו או הוא רוצה לתקשר משהו, ואני מנסה להבין מה זה, במקום לנסות להרגיע אותו.
התובנה הזו לוקחת אותי למקומות מאוד רחוקים ועמוקים, זה כמו הרפואה היום, שמנסה לטפל בסימפטום במקום במחלה, ולהעביר את הכאב במקום לגלות מה גרם לו. כמו התרבות שמנסה לתת פתרונות מהירים ובלי מאמץ - חיתולים ח"פ, מערכת חינוך שמשמשת בייביסיטר, טלוויזיה עם עשרות ערוצים להעסקת הילד, וכד' - כך הרבה יותר קל לשים חיתול ולהאמין שהתינוק לא מרגיש, לא מבין, לא אכפת לו להיות בפיפי ובקקי שלו, כדי שלי יהיה יותר נוח ולא יטרידו אותי.

אני מרגישה שבלי_חיתולים? פשוט גורם לי להתייחס לבני כבן-אדם !

אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל גיליתי שהלא התייחסתי אליו כמו שאני מתייחסת לאדם מבוגר, מבחינת מה שהוא מרגיש/יודע/חווה...

מדהים!

שוב תודה, בשמת, לא שיערתי ש3 ימים בלי חיתולים יהיו כ"כ מהפכניים.

אידה, כל מילה מדוייקת ונכונה. תודה שניסחת את זה כל כך יפה במילים.
ניצן, כתבת מקסים על המלמול של תינוקות. רשמתי לעצמי באותיות פלדה.

הנה, בשידור חי, התהליך שבו "אמא" הופכת ל"מומחית/מקצוענית בנושא התפתחות הילד", פשוט מהתבוננות והקשבה ומחשבה.
לגזור ולתלות ולשנן - לא רק את התוצאה הסופית, אלא את תהליך הלמידה שלך - בכל "קורסי ההורות" שאמורים (אמורים!) לעודד ולהעצים אנשים להיות המומחים בנושאי הילדים שלהם.

שלוש-ארבע תובנות בבת אחת.
תודה.

ש"אימהות ותיקות בלי חיתול"‏ כבר מזמן הבינו, שכל עיניין הבלי חיתולים זה הרבה יותר קשור להתייחסות לתינוק כאל בן-אדם שיודע מה הוא רוצה, שיש לו רצון , ושמנסה לתקשר אותו החוצה
וואו, תודה תודה על הניסוח הזה!!!!!!!!!!!

אידה_ג‏ ו ניצן_אמ‏ - הפכתן את הדף הזה למדהים ומרגש! yes

בשמת, רציתי לשאול משהו... התחלתי לעבוד עם ילדים חרשים (גיל שלוש ומעלה) ואני חושבת על בלי-חיתולים בהקשר הזה. כי המון מהעבודה בגיל הרך היא עם ההורים והמשפחה, על יצירת קשר עם הילד, וזה לא קל.
איך לדעתך בלי חיתולים יכול להשתלב בזה? הרי הוא (עד כמה שהבנתי) מעודד תקשורת בין התינוק להורים, ועוזר להם לקרוא סימנים לא מילוליים (ועכשיו בזכות ניצן, גם קוליים). יכול להיות שזה יקל על התקשורת עם ילד חרש בשלב מאוחר יותר? יש על זה מידע איפשהו?
ובכלל חומר למחשבה על בלי חיתולים לילדים עם צרכים מיוחדים, כי בחינוך המיוחד גמילה היא כ ז ה אישיו, חבל על הזמן.

ועוד משהו: אני חיה באוסטרליה, וכרגע אני לא חושבת שהחברה האוסטרלית (המלבורנאית) פתוחה לבלי-חיתולים. יש פה "הורות טבעית", אבל נדמה לי שהיא במיעוט די קטן, ואני זכיתי לפגוש אמא אחת כזאת, עם חיתולים ר"פ, ובעיקר זכיתי לראות את המבטים והלחישות וההצטמררויות ששתי נשים אחרות החליפו על החיתולים שלה אחרי שהיא הלכה. איך הם יתייחסו לפשפושים בכיור? אין לי מושג...
אז גם אם כשלעצמו בלי חיתולים יכול להועיל להורים של ילד חרש, איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
<תוהה>

יכול להיות שזה יקל על התקשורת עם ילד חרש בשלב מאוחר יותר? יש על זה מידע איפשהו?
לדעתי כן, לא מכירה שום מידע.

אז גם אם כשלעצמו בלי חיתולים יכול להועיל להורים של ילד חרש, איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
רק את יכולה לענות על זה, וכמובן ההורים - אם תתקלי במקרה בהורים שייראה לך שאפשר לספר להם טיפונת ואולי זה יעניין אותם.

יכול להיות שזה יקל על התקשורת עם ילד חרש בשלב מאוחר יותר? יש על זה מידע איפשהו?
אולי תבררי אצל שפת_אם‏ (שאומנם לא התנסתה בבלי חיתולים, אבל כן ב שפת_סימנים_לתינוקות‏ ובטח מכירה מחקרים בתחום).

אני מדברת על ההבדל בין "פה פה פה פה"20x לבין "בה בה בה בה"20x בין דיון ממושך מלא ב"מההההה מההההה"
לגמרי. היה גם אצלנו, ומובחן מאוד. אומנם בהברות אחרות happy

לדעתי כן, לא מכירה שום מידע.
יופי. אז הגיע הזמן שאני אתחיל לחפש.
בינתיים אין לי מגע עם הורים לתינוקות, אבל יש ויש לי מגע עם אנשי המקצוע שעובדים אתם. אז תהיתי אם כדאי לעניין אותם, בתור התחלה
איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
נראה לי ש"הקלינאית (נכון?) אמרה" היא יופי של תשובה למלעיזים.
מותר לך להציע כל דבר, כי את *מטפלת*. כמו שמותר לך להציע מליון תרגילים או שינויי שגרה אחרים.
איך בכלל אפשר להציע להם את זה כשכל התרבות שמסביב לא תומכת? אין להם מספיק התמודדויות שאנשי המקצוע יוסיפו עוד אחת?
ממה שראיתי, יש הורים שהמידע הזה מפיל אצלם אסימונים ופותר סימני שאלה לגבי התקשורת עם הילד (גם אם הם מיישמים אח"כ באופן חלקי מאוד, או אפילו כמעט לא מיישמים, הם לפחות הבינו למשל שהאי-נוחות המסוימת הזאת היא סימן לפיפי, ומשם הם יכולים לקבל החלטה מושכלת מה לעשות עם זה).
אז אם עולה נושא קרוב, ואת זורקת מילה פה או שם ומקבלת מבט מתעניין, את יכולה להמשיך. מי שזה לא מתאים לו באותו שלב, ממילא "לא ישמע" (תרתי משמע...) את הרמז שלך.
ממה שראיתי, יש הורים שהמידע הזה מפיל אצלם אסימונים ופותר סימני שאלה לגבי התקשורת עם הילד
גם לדעתי יש לך הזדמנות לתת מידע. שייקח מי שייקח, את את המצווה שלך עשית. tongue
עסק ביש:
לאחרונה הבונבון התחילה לבקש לעשות פיפי (שנה ו-7, בלי חיתולים חלקי מאד מאד מאד), גם כשהיא עם חיתול, וגם בלילה (עד כה סרבה בתוקף), שכל זה מצוין.
הבעיה שבלילות האחרונים יש לה איזו אובססיה/בלבול/מניפולציה(אם שואלים את אבא) וכשמתחילים שלבי הרדמה היא מבקשת כל הזמן פיפי. כלומר, יושבת בשירותים כמה שהיא צריכה (לפעמים אוהבת לשבת הרבה זמן), חוזרים למיטה מלבישים מכנסים ו'פיפי פיפי... עוד...'. אם אני לוקחת אותה לפעמים יוצא קצת, לפעמים לא, לפעמים נדמה לי שהיא מתאמצת להוציא ולפעמים נדמה לי שהיא סתם רוצה לברוח מהשינה. דבר נוסף ששמתי לב, זה שבקטעים האילו הפיפי לא יוצא בבת אחת אלא, מחכים, יוצא טיפה ואז עוד קצת, ואז זרם קטן, ואז עוד קצת. (זה בעצם הדפוס כשלובשים חיתול נכון? אבל זה לא קורה לה בשעות אחרות ביום). היום היא גם זזה עם הגוף מצד לצד ולאחור תוך כדי, כאילו לעזור לו לצאת או משהו.
יש למישהו רעיון מה עובר עליה?
וכשמתחילים שלבי הרדמה היא מבקשת כל הזמן פיפי.
אולי קשור לזה שהעניין עוד חדש לה.
אולי רוצה להתרוקן לפני השינה, כי יש איזה חשש שתצטרך פיפי בלילה או שתרטיב?
אם היא גדלה בעיקר בחיתולים (ככה אני מבינה את
בלי חיתולים חלקי מאד מאד מאד
אז היא בעצם כן למדה להתרגל לחיתול. עכשיו, המציאות החדשה מבלבלת אותה.
רק סבלנות. ייקח לה זמן, היא מתרגלת, לומדת, מנסה לעשות לעצמה סדר בכללים החדשים, הכי חשוב - סבלנות מצדכם. לקבל אותה ואת הקשיים של "ההתחלה", כי מה שאת מתארת הוא בעצם תהליך גמילה, וככה כדאי לראות אותו.

נדמה לי שהיא סתם רוצה לברוח מהשינה.
אולי, אז מה? היא תינוקת. בסך הכל שנה ושבע. אם לא תעשי עניין מ"לברוח מהשינה" ותתייחסי בכבוד וברצינות לכל בקשת פיפי, אז גם זה יעבור.
עדיף להניח כוונות טובות אצל הילד, תמיד. זה תמיד משרת את כולם טוב יותר.

שבקטעים האילו הפיפי לא יוצא בבת אחת אלא, מחכים, יוצא טיפה ואז עוד קצת, ואז זרם קטן, ואז עוד קצת. (זה בעצם הדפוס כשלובשים חיתול נכון?
נכון. זה עוד סימן שהיא עוברת גמילה. אז יופי שזה קורה בגיל שנה ו-7 ולא בגיל שנתיים או שלוש flower

היום היא גם זזה עם הגוף מצד לצד ולאחור תוך כדי, כאילו לעזור לו לצאת או משהו.
נכון, זה עוזר לו לצאת.

מציעה פשוט לקבל את זה. כמו בכל דבר בינקות, זה שלב והוא יעבור, והכי חשוב לקבל ולהיות סבלניים. כמה שפחות התעסקות סביב "למה" ו"איך זה" ו"האם זה בסדר" - יותר טוב לילדה, וליחסים איתה היום ובעתיד.

טוב,

אז מצד אחד יש כבר יותר הכרה ותקשורת על הסימנים לפשפוש, מצד שני יש המון פספוסים, ולפעמים הוא מפשפש ממש כל 5 דקות ובדיוק אחרי שאני לוקחת אותו לכיור, ככה אני יכולה ללכת איזה 5 פעמים לכיור בחצי שעה ובין לבין הוא ייעשה לא בכיור -כלומר עליו או עליי או על שנינו .

בגדול, קקי כמעט ואין פספוסים, נראה שבכל פעם שאני לוקחת אותו לכיור הוא מתאמץ, ואז יוצא לו לפעמים קקי.
בעניין הפיפי זה סיפור אחר, יש פעמים שהוא ממש קורא לי, הוא התחיל "לדבר" , כלומר לתקשר לא רק בבכי וגוף אלא בקולות, ואז אני אומרת לו , שאני אקח אותו לכיור/ גיגית והוא עושה. אבל הרבה פעמים שמתי לב שהוא פשוט עושה בלי לתת סימן בקול (פעם אחת הייתי בטוחה שהוא כבר עשה אבל לא, ואז אחרי שנייה הוא באמת עשה פיפי עליו ועליי), ובלי שאני אוכל לדעת, בטח לא אם אני עושה משהו אחר באותו זמן.
בקשר ללבוש, מצאתי את עצמי מחליפה לו מכנסיים בקצב מטורף וגם שאני צריכה להחליף לעצמי בגדים, אם ההרטבה רצינית, או אם יש פספוס של קקי, ואז כשהוא רק עם מכנסיים, אני כל הזמן בערנות מטורפת, כלומר לא נינוחה, ואני לא בטוחה שזה טוב לו ולי.
אז כרגע שמתי לו חיתול בד בלי כיסוי , בלי מכנסיים, עם גרביים, כדי שאוכל לדעת מייד כשהוא עושה בלי שאני ארטב.

בלילה, הוא עם חיתול בד או בכלל בלי כלום רק עם חולצה, על חיתול בד (prefold) ופלנל ומגבת, כשהוא מתעורר לוקח לו המון זמן , הוא מתמתח ויוצא לאט לאט מן השינה, אם אני מרימה אותו לפיפי, בדר"כ הוא מתחיל לבכות, אז אני מעדיפה שייעשה על החיתול ולא להוציא אותו מן השינה בכוח.

אני מוצאת את עצמי מצד אחד מאוד מרוצה מההצלחות ומזה שיש ביננו תקשורת , שזה מופלא בעיני - חייבת לספר שאתמול נסענו ביחד לבדנו פעם ראשונה באוטו, והוא קרא שיש לו פיפי, אמרתי שייחכה קצת ואעצור בתחנת דלק, וכך היה הוא חיכה ואחרי מספר דקות עצרתי והוא פשפש בחוץ! -
מצד שני אני תוהה אם ההתעסקות סביב זה היא לא מוגזמת, כי ברגע שאני לא בתשומת לב עם מה שקורה איתו אני מפספסת, אז אם אני בטלפון או מדברת עם מישהו, בדר"כ יש פספוס.

אני רוצה לעשות את זה בכיף, אבל אני לא מסוגלת להיות רק בעניין הזה כל הזמן כל היום, ואז אני מרגישה שאם אני לא בעניין לגמרי אולי זה מבלבל אותו...

ואז אני מרגישה שאם אני לא בעניין לגמרי אולי זה מבלבל אותו...
מציעה הסתכלות כזאת:
אולי זה מבלבל אותו, אבל גם את בנאדם, לא? happy
וזה נכון. כשאנחנו מנתקות את חוט הקשב - ישר הם עושים בלי להגיד. כאילו כדי לומר לנו: לא הקשבת לי, אה!
רוצה גם לספר קצת:
לפני כמה זמן קיבלתי עצה טובה לכוון אותו . מצריך אקרובטיקה קצת אבל אפשרי מעל הסיר. ואכן זה פתר את בעיות הרטיבות מסביב...בכל מקרה- מרגישה כמו קפיצת הדרך- אחרי שהורדתי את החיתול והתחלתי להסתובב איתו בלי. מה שכן- אני גם שמתי לב שלפעמים הוא פשוט 'אומר' לי: הי, יש לי פיפי !' ולפעמים הוא רוטן כי הוא כבר עשה.
נדמה לי שפחות מפריע לו לעשות על המשטח שעליו הוא משחק רוב היום (הוא עוד לא זוחל ) אבל בעגלה כן מפריע לו לעשות. עליי גם הוא עושה בקלות (הופתעתי מזה). בכל מקרה זה כמו ללמוד לדבר בעוד שפה והתחושה מאד טובה.
מה שכן - אני בכלל לא מדברת על הלילה- הוא עם חיתול והוא יונק הרבה בלילות וגם עושה הרבה פיפי. אני כל כך עייפה שאין לי אפילו כח לחשוב על לקום ולקחת אותו לפשפוש. מאחר והוא לא יושב עדיין אני מרגישה שכל התהליך יקח עוד הרבה זמן.
חג שמח!
הקטנה שלי, שכמעט בת 4 כבר, שגדלה בלי חיתולים מגיל חודשיים, עד היום כשהיא צריכה פיפי היא זזה מצד לצד. אז כשאני רואה שהיא מתחילה לרקוד אני מייד שואלת אותה אם יש לה פיפי ולפעמים היא מכחישה כי היא לא רוצה לוותר על פעילות שמעסיקה אותה, אבל תוך דקה הלחץ גובר והיא רצה לעשות, ולפעמים היא אומרת לי שהיא סתם רוקדת (כי היא מאוד אוהבת לרקוד happy )
עוד שאלה על תקשורת עם בעלי צרכים מיוחדים:
מעניין אותי מה בלי חיתולים יעשה לאוטיסטים\מפגרים, שבמצבם הקשה יותר תלויים באנשים אחרים כדי ללכת לשירותים, או צמודים לחיתולים.
לא יודעת איך אפשר ליישם את זה באופן נרחב מספיק כדי להסיק מסקנות, אבל יש לי הרגשה שאם יהיו יותר קשובים להם מלידה וההליכה לשירותים תהיה טקס קבוע כשיש צורך, הם ישאפו (לכל הפחות) ללכת לפשפש את עצמם כשיוכלו, אם יוכלו.

אני אופטימית מדי?

בשבוע האחרון, פתאום יש פספוסים של קקי, מה שלא היה קודם, יש לעומת זאת יותר הצלחות עם פיפי.

הוא לעיתים עושה בזמן ההנקה- מה שלא היה קודם - ופשוט מחרבן ללא אזהרה מוקדמת.

אני מזכירה , הוא בן חודשיים, ואנחנו בלי_חיתולים? בערך מהשבוע השני.

יש הצעות?

אצלנו התחיל לדלוף הקקי לפני שהתחיל לעלות החום...
אצלנו התחיל לדלוף הקקי לפני שהתחיל לעלות החום...

אני מקווה שאין משהו בדרך...
זה לא בדיוק דולף, הוא פשוט הפסיק להתפתל ולבכות, מה שאומר שבטח כבר לא כואבת לו הבטן לפני הקקי, וזה טוב!
אבל עכשיו הוא פשוט עושה בלי להודיע...זה התחיל כשהיינו אצלך, זוכרת שהוא חרבן עליי?

זה אולי מתאים יותר לדף שביתת פשפושים אבל אני לא בטוחה שהוא פעיל כמו זה אז לעצתכן:
יש לי תחושה שאנחנו בסוג של שביתה : מצד אחד הוא מודיע לי באופן ברור שיש לו פיפי אבל מתנגד לתנוחה ורק אם אני מתעקשת או משנה לתנוחת עמידה למשל עושה. מה שמבלבל זה שהוא כן מןדיע לי באופן ברור אבל מסרב לפשפש. לפעמים אני מוותרת ואז יש פספוס על השטיח - לא נורא. לפעמים משנה תנוחה מתעקשת להישאר והוא כן עושה אבל כמובן שגם נוצרים הרבה פשפושים קצרים יותר כתוצאה מזה. אשמח לשמוע תובנות שלכן לגבי זה- שוב מה שמבלבל אותי זו ההכרזה הברורה שלו מצד אחד - אמא יש לי פיפי (משהו כמו אה!אאאאאא כולל מבטים רבי משמעות אם מותר לי להגדיר אותם ככאלה :)) ואז חוסר רצון לשתף פעולה בעניין.
מצד שלישי כשהפיפי יוצא הוא מבסוט .... מה אתן ממליצות? קראתי את הדף בנושא והפנמתי :לנסות בחוץ (מנסים אבל זה לא שינה הרבה) ושינוי תנוחה שזה כן עוזר.עוד מחשבות?
דרך אגב הוא התחיל לשזחול ממש לפני שבוע כמעט ויצאו לו בד בבד שתי שיניים והוא בן 6.5 חודשים כשכל זה עונה על התיאורים שעלו בדף שביתת הפשפושים.
תנסי אולי כמה שיותר להחליף תנוחות ולהחליף מקומות, עד שתמצאי את הצורה שנעימה לו יותר.
חייבת לרוץ.
אצלנו המצב היה (ונשאר) דומה - כנראה בגלל שהיא לא אוהבת שמחזיקים אותה - היא רוצה לבד. כשקנינו סיר זה שיפר את המצב בהרבה. גם היום, נאמר בחוץ כמעט אין מצב שהיא תתפשפש כשאני מחזיקה אותה (בת שנה ו8), אבל כן מוכנה לעמוד ולעשות (מכיוון שהיא בת זה לא תמיד אפשרי tongue)
דפנה, אמנם פשושי קצת גדול משלך, בן 8.5 ,ועוד אין לו שיניים, אבל לאיזה כמה ימים הוא פשוט לא הי'ה מוכן לפשפש בגיגית, מה שהביא לפשפושים רבים במכנסיים ובחיתולים (ר"פ) . עד שעליתי על זה שהוא פשוט אוהב לעשות בשירותים, כמו גדול. וזהו. מאז כמעט כל פעם (חוצמכשהוא לא צריך) שאני לוקחת אותו, הוא עושה.... תנסי... blink
תודה על העצות. פפריקה - את מחזיקה אותו לפני האסלה בתנוחה של גב אל בטן ואחיזה ברגליים? אני הולכת לנסות כבר כשיקום משנת הצהריים שלו...
שאלה אחרת- אני לא יודעת אם זה קשור אבל זה קרה די באותו הזמן- מהרגע שהורדתי את החיתול לגמרי הוא הפך לסרבן בגדים. לפני זה גם היה לו קטע קשה אחרי המקלחת אבל כיום זה ממש בכי. יש קשר? נתקלתן בזה?
לפני האסלה בתנוחה של גב אל בטן ואחיזה ברגליים כן , די קרוב, כדי לא לצלוף בסביבה החיצונית..... מה שכן, הוא שעון על הברך שלי, לא על הבטן. תנסי לכיור, עם מים זורמים חלש חלש (שהזרם דק כמו חוט...) - זה מסקרן אותו, והוא מנסה לתפוס ת'מים ותוך כדי גם משתחרר.... או מול מראה....
לגבי הבגדים, מלכתחילה הוא לא בלי בגדים לגמרי, אני שמה לו אוברול קצר (ללא רגליים) עם תיקתקים, ואז האזור סגור, והוא לא מתקרר כשהוא על הרצפה, ועל זה מכנסיים לפעמים. בגלל שהוא זוחל קומאנדו כרגע, אני לא שמה לו גרביים (שלי, עד הברך) , אבל אם המצב הי'ה אחר....
אולי יהי'ה לך נוח להלביש לו חולצה גדולה יותר בכמה מידות, שיהי'ה שמלה כזה, וגרביים עד הירך? יש דף כזה בגדים_בלי_חיתולים? או משהו.... יכול להיות שהוא בכלל מאוד רגיש למגע או לדגם בגדים מסויים (עם תיקתקים או עם רוכסן , פלנל, כותנה, קורדרוי, אוברול שלם, או מכנסיים וחולצה....?)
בהצלחה.
טוב, הקטע של לכוון מול האסלה מצריך ממני מיומנות שכנראה אין לי...עד עכשיו הכיור עבד מצוין אבל זה כבר לא הולך.הוא כל הזמן מנסה להסתובב אליי וגם אם אני מחזיקה אותו נשען עליי מהצד זה לא עובד. יש לי גיגית ליד המיטה אולי נחזור אליה - נמשיך לבדוק. אבל בינתיים עלו בי כמה מחשבות : אני חושבת שאולי הסירוב לעשות באמת קשור לצורך שלו לעשות בעצמו- וזה מתקשר גם לעניין ההלבשה שהפך בעייתי ואצלי הוא גם שינה משהו ביניקה שגורם לי לחשוב את זה. אז נראה לי שהפיתרון הכי נכון יהיה באמת שכשהוא יוכל לשבת הוא פשוט ישב בעצמו על סיר ויעשה ולא אני אחזיק אותו ואשלוט בזה. לא יודעת - אולי זה לא ממש נכון ובאמת הוא יתחיל לשחרר בעקבות נסיונות של שינוי מיקום.
בקשר ללבוש- אנחנו מלבישות כמעט אותו דבר ובגלל עניין הזחילה אני מקפידה על מכנסיים. מה שעשיתי היה חולצה עם תקתקים ומכנס שישמור על איזורים רגישים .... יש לי גם מכנסיים סיניות- כאלה עם פתחים שזה ממש נחמד אבל לקטע של הזחילה בעייתי.
האמת שהיום היה יום עם חיתולים ונראה לי ששנינו היינו זקוקים לזה.נראה מה יוליד מחר
דפנה, הי flower
הוא כל הזמן מנסה להסתובב אליי -גם לי הוא הי'ה עושה את זה, עד שקלטתי שהוא מסתובב אליי כשהוא לא צריך ..... -תבדקי.... זה עצבן אותו, והוא ניסה להגיד לי שזה לא מה שהוא רוצה עכשיו. אחרי שהוא הי'ה מסתובב אליי, הייתי מנסה שוב ליישר אותו (מול הגיגית/כיור/אסלה) והוא הי'ה מיישר ברכיים ממש במחאה, ואפילו רוטן. אז שווה לבדוק. האם הוא מסתובב גם שני'ה לפני שהוא מתפשפש? אולי הוא מסתובב אלייך כי הוא לא אוהב את המיקום? (ראי שביתת_פשפושים‏) .
עד עכשיו הכיור עבד מצוין אבל זה כבר לא הולך.הוא כל הזמן מנסה להסתובב אליי וגם אם אני מחזיקה אותו נשען עליי מהצד זה לא עובד.
-תקראי את שביתת_פשפושים‏ -יש שם פתרונות ל"לא עובד"..... (אם מסקרן אותך, יש בלוגים של פשפושים של כל מני, וכל אחת והתקופות שלה, זה נותן "השראה" וחיזוקים.... והרגשה שאת לא לבד. שלנו, אם את רוצה זה בלוג_פשושי_בלי_חיתולים‏ blush )
אני מצאתי סיר שהתוסיקוני שלו ממש די-שקוע פנימה, והוא כמעט יושב בעצמו, רק לא מחזיק עצמו ישר, אז אני תומכת מהצד, ויש לו "גבעה" קטנה אל מול הבטן שמונעת ממטרים מקומיים..... הוא פשוט לא כ"כ אוהב (מעדיף אסלה), אבל בתקופה שאהב, זה הי'ה נוח.
_הקטע של לכוון מול האסלה מצריך ממני מיומנות_ -אני מחזיקה אותו ממש ממש קרוב לאסלה, לא על הבטן שלי, אלא מתכופפת. ואז, בהתאם לזרם, אני מטה אותו קצת "פנימה". הוא קרוב למושב האסלה (אם זה בבית.) או קצת מעל (אם במקומות אחרים.) . אני משעינה אותו על ברך כפופה. עכשיו, הברכיים שלו אחוזות בידים שלך, נכון? אז אם את מטה אותו קצת קדימה-פנימה, הוא לא ייפול לך מהידיים. וזה לאיזה 5 שניות, אז זה לא נורא. חוצמזה, את החצי שני'ה הראשונה שהוא משפריץ על מכסה האסלה את לא לוקחת קשה, נכון? אז זהו.... ומשם את מכוונת בהתאם.
הקטנה הראשונה שלי בת 5 שבועות ואנחנו מתרגלים כבר כמה זמן בלי חיתולים, בינתיים לפחות, עם חיתולים אבל עם ניצול של כל הזדמנות להתרוקן בכיור. עם קקי מצליח לא מעט פעמים.
העניין הוא שהיא סובלת מגזים. ולמרות שהיא משחררת הרבה מהם כשאנחנו מעל הכיור, זה יוצר מצב שיש הרבה טיפטופים של קקי בין יציאה ליציאה (אנחנו יודעים כי יש ימים שאין פיספוסים עם הקקי והכל יוצא בכיור ובכ"ז יש בין לבין לא מעט טיפטופים על החיתול.
כך שאם נרצה מתישהו באמת לתת לה להיות בלי חיתול זה קצת מלוכלך (כל הזמן, בלי קשר לפיספוסים). מה אתם אומרות/ים?
ולמרות שהיא משחררת הרבה מהם כשאנחנו מעל הכיור
אחד מהיתרונות של קשב ליציאות שלהם.

טיפטופי קקי לפעמים מסמנים אלרגיה או משהו כזה.
מצד שני, זאת פספוסה, עוד לא יצאה מהשלב הראשון שאחרי הלידה (6 השבועות הראשונים).
מוקדם מדי לדעת משהו על דפוסי הקקי שלה.
אז נראה, שכל עוד יש טיפטופים, כדאי שתהיה הגנה, לא? סתם היגיון. אחר כך תראי.

דרך אגב הוא התחיל לשזחול ממש לפני שבוע
אז הגעתם בשעה טובה ל בלי_חיתולים_בשלב_הזחילה‏...
בשלב הזה הוא מצפה ליותר ויותר עצמאות בנושא הפשפושים. אני הגעתי לתובנה שהוא מצפה שאת רק תפשיטי אותו והוא כבר ידאג להתפשפש בלי להרטב (זה כל מה שהוא רוצה כרגע- השלב הבא יהיה לבחור מקום שמקובל גם עליך, ולא סתם על הרצפה איפה שיוצא לו).
אצלינו טפטופים, גם ממש אחרי הלידה, היו קשורים לדברים שאכלתי.
אני לא אוכלת בכלל: מוצרי חלב, הדרים, בננות, אורז, קטניות ומשפחת המצליבים. מה עוד יכול להיות קשור לזה?
אני לא אוכלת בכלל: מוצרי חלב, הדרים, בננות, אורז, קטניות ומשפחת המצליבים
למה?
כלומר, זו שאלה רצינית: מדוע את נמנעת מכל המוצרים האלה? האם את אלרגית אליהם? האם את מרגישה לא טוב כשאת אוכלת אותם?
בדרך כלל, אלרגיה היא תופעה שעוברת במשפחה. הווי אומר, אם את אלרגית, זה מעלה את הסיכון שלה להיות אלרגית.
עניין שני: אם היא אלרגית, זה לא חייב להיות בהכרח למשהו מהרשימה הזאת.
לגבי מוצרי חלב (האלרגן השכיח והקשה ביותר) - האם ההימנעות שלך כוללת גם מוצרים שמכילים חלבון חלב (קזאין) ברשימת המרכיבים שלהם, או רק "מוצרי חלב" גלויים כגון חלב, יוגורט או גבינה?
מה עוד יכול להיות קשור לזה?
אני כותבת את זה בתנאי שתבטיחי לא להמנע מעכשיו גם מכל הרשימה הבאה.
עוד אני אומר שזו רשימה שנאספה מהרבה אמהות: תינוק אחד היה רגיש רק לאחד מהם, אחר לאחד, שלישי לעוד שניים וכו'.
קחי דוגמאות: דבש, קמח חיטה, סויה, קישואים, שוקולד, קפה, ביצים. טוב, הרשימה האמיתית של "כל המאכלים שנמצא איזשהו תינוק בעולם רגיש אליהם" אינסופית (בשמת תעיד).
מה נשאר לעשות? לדעתי - או לאבחן (מטוטלת, ביקום, אייפק, קינסיולוגיה ושאר "כשפים"), או להמנע רק ממה שראית שינוי כשאכלת או שינוי כשהפסקת.
מה שבשמת רמזה בשאלה שלה הוא שאולי יש ברשימה האיסורים שלך גם דברים שמותר.
אין ספק שיש ברשימה דברים שמותר
וההמנעות, אגב, היא בגלל גזים ולא בגלל אלרגיה (לא חשבתי שיש לקטנה אלרגיה). אני באופן אישי לא אלרגית ומעולם לא הייתי אלרגית לשום דבר (בטח שלא לאוכל...)
ואתן צודקות, אבל די קשה לדעת מה מכל הדברים שאני אוכלת הוא הגורם המזיק (אם בכלל) והיא כל כך סובלת כשיש לה גזים, שאני מוכנה לעשות את הוויתור הזה לכמה חודשים

אגב בעניין הכשפים, אתן מכירות את אילת שלו? מישהי ניסתה את האבחון שלה? היא טוענת ליותר מתשעים אחוזי הצלחה....

אני לא אוכלת בכלל: מוצרי חלב, הדרים, בננות, אורז, קטניות ומשפחת המצליבים. מה עוד יכול להיות קשור לזה?
גם אני בהתחלה כמעט לא אכלתי כלום עד שזיהיתי מה גורם ליותר גזים ועם מה אפשר להתמודד.
אגב, אצלינו אורז לבן עשה גזים ואורז מלא לא. בכלל הלבן (הריק) והמלא הם די ההפך אחד של השני.
יש תינוקות רבים שעגבניות וקפאין עושים להם. צריך לנסות. אבל לא הכל בבת אחת. זה יכול לקחת זמן, אבל עדיף מאשר שלא ישאר לך מה לאכול ובעצם לא תדעי מה סתם הורדת לעצמך מהתפריט ובעצם לא משפיע.

או לאבחן, כמו שתבשיל הציעה.

משמח לשמוע שאת נמנעת מכל מיני מאכלים רק בגלל האמונה התפלה שהם גורמים לגזים happy
ולא בגלל אלרגיות או משהו מעיק אחר.
אז קודם כל, הסיבה העיקרית לגזים היא ניהול הנקה:
תפיסה לא-מספיק-טובה של השד בפי התינוק, וגורמים אחרים שבטח מפורטים פה באחד מדפי ההנקה הרבים (מדור_הנקה‏). לצורך זה, כדאי להגיע למפגש לה לצ'ה או לראות יועצת הנקה מוסמכת כדי לעבור על כל נושאי ההנקה ולבדוק אם יש משהו לתקן. (ראי ליגת_לה_לצ'ה‏ ו-יועצות_הנקה‏).
אם הגורם נמצא באוכל, אז ההימור שלי הוא שאותו הגורם גם מביא להכתמות הקקי האלה, שהן סימן די מובהק לאלרגיה.
במקרה כזה, חבל על הזמן, המאמצים ובילבול המוח. באיבחון אחד של שיטת_אייפק‏ אפשר לזהות מה הגורמים לזה ואחרי זה להימנע מהם ו/או לטפל בהם. ויפה שעה אחת קודם.
"גאזים" זה שם קוד לכל כאבי הבטן, גם אלה של הרגישויות/אי סבילות/אלרגיה למזון.
ספציפית, לגרעפסים יש עוד גורמים ("מכניים").
קקאו ומוצריו יכול לגרום גזים לרגישים אליו (+ פריחה על העור)
אז קודם כל, הסיבה העיקרית לגזים היא ניהול הנקה:

לא נראה לי שהבעיה בהנקה. היא יונקת טוב ותופסת מצויין, אין לי כאבים/פצעים/סדקים או שאר מרעין (טפו טפו), עולה יפה במשקל ויש הרבה קקי ופיפי.

אם הגורם נמצא באוכל, אז ההימור שלי הוא שאותו הגורם גם מביא להכתמות הקקי האלה, שהן סימן די מובהק לאלרגיה.
"גאזים" זה שם קוד לכל כאבי הבטן, גם אלה של הרגישויות/אי סבילות/אלרגיה למזון.

ההכתמות האלה לרוב משתחררות (לפחות כשאני שמה לב) כשהיא משחררת גזים. הן לא מופיעות יש מאין. האם גם גזים מוגדרים כאלרגיה? הרי אומרים שתופעת הגזים כולה חולפת אחרי שלושה ארבעה חודשים. אז מה? התינוקות מתגברים על האלרגיה?
האם יכולים להיות גזים אצל תינוק ללא ההכתמות האלו?

באיבחון אחד של שיטת_אייפק‏‏ אפשר לזהות מה הגורמים לזה ואחרי זה להימנע מהם ו/או לטפל בהם. ויפה שעה אחת קודם.

איך מאבחנים? במה שקראתי הבנתי שמדובר פה בשיטת טיפול. אני באמת מעדיפה משהו קצר וקולע. את יכולה להמליץ על מישהו שמאבחן בפגישה אחת?

אצלינו אורז לבן עשה גזים ואורז מלא לא. בכלל הלבן (הריק) והמלא הם די ההפך אחד של השני.
יש תינוקות רבים שעגבניות וקפאין עושים להם. צריך לנסות.

מעניין, אני באמת אנסה

קקאו ומוצריו יכול לגרום גזים לרגישים אליו (+ פריחה על העור)

לא נוגעת בקקאו וקפה, אלה הדברים הראשונים שהורדתי מהתפריט, והאמת, לא נראה לי שזה חסר...

יכול להיות שסויה גורמת לגזים? שלשום שתיתי קצת חלב סויה (אורגני!) וביומיים האחרונים היא ממש סבלה.

ושאלה יותר רלוונטית לדף: שמתי לב שכשהקטנה צריכה פיפי היא בוכה/מיללת/צורחת. אני לוקחת אותה לעשות ויש בכי וצרחות של איזה 20 שניות (שלי נראות כמו נצח) ואז היא עושה ויש רגיעה של כמה שניות והבכי ממשיך.
למה הבכי? מה, הפיפי כרוך בכאב? לא חושבת שזה בגלל טוסיק אדום או משהו כזה, גם כי הוא לא אדום וגם כי אני שוטפת לה את המקןם אחרי הפיפי ואין רגיעה.
זה מאוד מבלבל אותי ואני לא תמיד יודעת אם היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה כך או כי יש משהו בפיפי. בשניות האלה שאני מחזיקה אותה צורחת וכבר יודעת שיבוא פיפי אני ממש מרגישה אשמה sad

דווקא הפיפי שהיא עושה "בדרך אגב" כשהיא עושה קקי לא גורם לבכי הזה

ועוד משהו

הקקי שלה יוצא בדר"כ במטח, כלומר כמו שגזים יוצאים, כמו קיטור, בפולס אחד. כשהיא עושה קקי לפעמים הוא בא בכמה פולסים כאלה.
האם זה אופייני לגזים? האם תינוקות שלא סובלים מגזים גם מחרבנים ככה? אולי זה דווקא בגלל שהקקי נוזלי?

למיטב ידיעתי רוב התינוקות היונקים מחרבנים ככה בגיל הזה. ככה לפחות היה הבן שלי והוא לא סבל מגזים.
האם גם גזים מוגדרים כאלרגיה? הרי אומרים שתופעת הגזים כולה חולפת אחרי שלושה ארבעה חודשים. אז מה? התינוקות מתגברים על האלרגיה?
האם יכולים להיות גזים אצל תינוק ללא ההכתמות האלו?

גזים אינם אלרגיה.
באופן נורמלי, לא אמורה להיות "בריחת קקי" עם גזים.
בריחת הקקי היא שמרמזת על חשד לאלרגיה (שוב: לא בטוח, אולי יש גורם אחר, החשד הגדול הוא אלרגיה).

איך מאבחנים? במה שקראתי הבנתי שמדובר פה בשיטת טיפול. אני באמת מעדיפה משהו קצר וקולע. את יכולה להמליץ על מישהו שמאבחן בפגישה אחת?
האיבחון מתקיים בפגישה אחת. הפגישה הראשונה.
כתבתי לך:
באיבחון אחד של שיטת_אייפק‏‏ אפשר לזהות מה הגורמים לזה
אדגיש שוב: מספיק לבוא לאיבחון. אחד. פעם אחת. פגישה אחת.
באיבחון, יבדקו מה זו בריחת הקקי הזאת, האם מדובר באלרגיה, ואם כן מדובר באלרגיה, אז למה.
אחר כך, תחליטי בעצמך אם את מטפלת, או לא.

יכול להיות שסויה גורמת לגזים? שלשום שתיתי קצת חלב סויה (אורגני!) וביומיים האחרונים היא ממש סבלה.
מוצרי חלב ומוצרי סויה הם המזונות האלרגניים ביותר שקיימים.

_זה מאוד מבלבל אותי ואני לא תמיד יודעת אם היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה כך או כי יש משהו בפיפי. בשניות האלה שאני מחזיקה אותה צורחת וכבר יודעת שיבוא פיפי אני ממש מרגישה אשמה_
היא רק נולדה. לא ברור למה היא בוכה בקשר לפיפי. דבר אחד ברור לי: עדיף לסלק את רגשי האשמה happy תאמיני לי, את לא עושה שום דבר רע. תבטחי במה שאת עושה, ומהמקום הזה, תמלאי את הגוף שלך ברגיעה, ותתחילי להתבונן. כשתתבונני, וכשיהיה לך שקט בפנים, תראי שתצליחי לקלוט מה עובר עליה. לאמא יש אינטואיציה, רק צריך מספיק שקט פנימי וביטחון כדי להקשיב לה. לוקח כמה זמן לפתח אותם (נו, טוב, לי לקח כמה שנים אני חושבת... happy ) אז כדאי להתחיל להתאמן happy

לגבי הקקי: מה שאת מתארת א. אופייני לקקי של תינוקות יונקים בשבועות הראשונים. ב. יכול להעיד על אלרגיה ויכול גם לא.

באיבחון, יבדקו מה זו בריחת הקקי הזאת, האם מדובר באלרגיה, ואם כן מדובר באלרגיה, אז למה.
אחר כך, תחליטי בעצמך אם את מטפלת, או לא.

רוב הסיכויים הם שזו אלרגיה למזון כלשהו, לא? ואז אין צורך בשום טיפול חוץ מלהמנע מאותו סוג מזון, לא?

ומבקשת שוב, יש לך המלצה למאבחן טוב שעובד בשיטה (וגם כזה שלא "ידחוף" לנו טיפולים שלא לצורך)?
אנחנו גרים בדרום ואני מניחה שרוב המטפלים באיזור המרכז, כך שאני לא רוצה להיסחב עם הקטנה בנסיעות חוזרות לטיפולים אם זה לא הכרחי.

מעניין אותי מה בלי חיתולים יעשה לאוטיסטים או מפגרים, שבמצבם הקשה יותר תלויים באנשים אחרים כדי ללכת לשירותים, או צמודים לחיתולים.
יש לי הרגשה שאם יהיו יותר קשובים להם מלידה וההליכה לשירותים תהיה טקס קבוע כשיש צורך, הם ישאפו (לכל הפחות) ללכת לפשפש את עצמם כשיוכלו, אם יוכלו.
אני אופטימית מדי?

זאת שאלה שמעסיקה אותי, כי אני עובדת בחינוך מיוחד, ואני רואה איזה סיפור זה לפעמים הגמילה מחיתולים, בגילאי חמש ושש ושבע.
אני לא יודעת, ולא יודעת על אף אחד אחר שכן יודע בשלב הזה, אבל המחשבות שלי הן כדלהלן:
א. בלי חיתולים באופן כללי נשמע כמו רעיון טוב.
ב. דווקא ילדים - ומשפחות של ילדים - עם צרכים מיוחדים יכולים להרוויח המון מבלי-חיתולים, כי הגמילה של ילדים כאלה היא הרבה יותר קשה ומורכבת. זה גם יכול מאוד לקדם את התקשורת בין ההורים לילד.
ג. מצד שני, ייתכן שגם בניית התקשורת ולמידת האיתותים ההדדית תהיה קשה יותר, או איטית יותר. ולכן יהיה בזה יותר אתגר וקושי להורים.
ד. ואולי זה בסופו של דבר לא יעבוד. אין לי סיבה קונקרטית למה, אני רק אומרת את זה כי אולי. אולי זה יעבוד נהדר. ואולי לא, מסיבות שיתגלו להורים תוך כדי התהליך, או שיהיה קשה להבין את הסיבה.

מסקנה שלי? להמליץ על בלי חיתולים להורים שנחשפו לעניין עוד קודם, הכי טוב הורים שכבר גידלו ככה ילד, ולתת להם הרבה תמיכה בדרך, ולהיות פתוחים לכל התוצאות האפשריות.
ולראות מה קורה.
<יום אחד עוד ייפתח פה דף בלי_חיתולים_עם_צרכים_מיוחדים?. אני מחכה בקוצרוח>

זה מאוד מבלבל אותי ואני לא תמיד יודעת אם היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה כך או כי יש משהו בפיפי
ספקולציות:
1 - כשבתי היתה חולה, הפיפי שלה צרב לי (על היד שלי! תארי לך מה זה עושה לעור של תינוק).
2 - אולי (זו השערה של חברה) אי הנוחות בפיפי אבולוציוני (כמו אי הנוחות ברעב), וגורם לתינוק להזעיק את אמא.

לגבי שאלת הקולות בקקי -
באופן רגיל, הקקי יוצא בשפריץ שקט. היו מקרים של קקי "אחרי משהו שאכלתי" שיצא בשפריץ רועם/מוגז.
יש לפעמים גם הבדלים במרקם (רגיל: משחה. בעיתי: נוזלי יותר עד שקוף).

בשמת, וכל מי שיודעת, flower
בימים חמים כאלה, (למי שגם שותה בנוסף להנקה) ב"בלי חיתולים"- כמה פעמים ביום הילד אמור לפשפש, ושאדע שזה בסדר, ותקין?
כי "עם חיתולים", וזה מתייחס לח"פ מתייחסים ל6-7 חיתולים ביום כתקין, אבל עם חיתולים זה לא כמה פעמים הם מפשפשים, אלא כמה פעמים מחליפים חיתול... וזה שונה בתכלית.

אמא חדשה, קודם כל, מזל טוב, ובהצלחהflower
לפשושי היתה תגובה כזו של הכתמות ממיץ תפוזים, ומשומשום- טחינה, חומוס, ופלאפל. כשהורדתי את אלה, הפסיקו ההכתמות (במיוחד מיץ תפוזים- שכוס וחצי של זה "הענישה" אותי כהוגן.. happy )
כשהילד משתין בלי חיתול, לא צריך לספור חיתולים, אפשר להתסכל על השתן. כמו שלימדו את הילדים בגן: פיפי צהוב, זה לא טוב, פיפי לבן (שקוף) זה מצוין (למעט השתנת הבוקר, שצפויה להיות צהובה יותר).

באייפק, בניגוד לשאר שיטות האבחון (קונבנציונליות ואלטרנטיביות), את יכולה לבחור - או להסתפק באבחון ולהסתמך על המנעות, או לטפל ו"לנקות" את האלרגיות. הבחירה שלך, ומן הסתם תושפע ממספר גורמי האלרגיות, עוצמתם, הקושי שלך להמנע מהם, והאפשרות הכספית והטכנית.

כמה פעמים ביום הילד אמור לפשפש, ושאדע שזה בסדר, ותקין?
אין מספר פעמים.
מה שמסתכלים עליו הוא, א. שהפיפי בהיר ולא צהוב מדי. ב. שיש פיפי במשך היום.
_באיבחון אחד של שיטת_אייפק‏‏_
לא בהכרח. אני הייתי בזמנו באבחון כזה ויצא שהיא רגישה לבערך חצי יקום (כולל חומרי הדברה, אבק, ועוד מליון דברים שאני לא זוכרת ושאי אפשר להמנע מהם) והמסקנה היתה שעלי להמנע מכל הדברים האילו, כמובן עד שהטיפול הלא זול והלא קצר יסיר את הרגישויות.
אני באופן אישי לא קניתי.
ניסיתי להוריד מוצרי חלב וקפאין ותוך 3 ימים נעלמו הגזים ולא שבו.
לא בהכרח. אני הייתי בזמנו באבחון כזה ויצא שהיא רגישה לבערך חצי יקום (כולל חומרי הדברה, אבק, ועוד מליון דברים שאני לא זוכרת ושאי אפשר להמנע מהם) והמסקנה היתה שעלי להמנע מכל הדברים האילו, כמובן עד שהטיפול הלא זול והלא קצר יסיר את הרגישויות.
אני באופן אישי לא קניתי

אנחנו סוטים מנושא הדף, ואחר כך נעביר את זה בעריכה לדף אחר, אבל אני חייבת להגיב:
  • כשאת כותבת "באופן אישי לא קניתי" יש בכך רמיזה כאילו האיבחון הוסיף בכוונה רגישויות רק בשביל לקחת ממך כסף. זה נשמע לאוזניים שלי כהשמצה, וחבל. אפשר להגיד, "לי זה היה יקר מדי והחלטתי לנסות לחיות עם זה באופן חלקי".
  • גם אצלי ואצל בני יצא אותו הדבר. אני ללא ספק הייתי רגישה לחצי היקום, והבן שלי היה רגיש באמת (ולא בצחוק) לכל העולם. לחיים בכלל. והקישור לסיפור של הבן שלי נמצא פה, לא אחזור עליו. זה לא אומר שהבת שלך לא רגישה לכל אלה. זה רק אומר שלא טיפלת בזה.
  • לא מכירה מטפל אייפק שיגיד לך שאפשר להמנע מאבק או מיובש אקלימי או מכל הדברים האלה. אבל עוזר לדעת. למשל, אם יודעים שהילדה רגישה לאבק אז אולי מקפידים יותר לנקות את הבית מאבק כדי לחסוך ממנה סבל מיותר.
  • אפשר בהחלט להוריד כמה פריטים ולפעמים זה מספיק כדי שהסימפטומים הגלויים יותר ייעלמו. זה לא אומר שהרגישויות נרפאו, זה רק אומר שאת לא רואה שום דבר גלוי לעין. גם אני הצלחתי לחיות יותר משנה עם ילד אלרגי בטירוף על ידי דיאטת הימנעות בשבילי. מה שזה עשה היה בסך הכל להחמיר את האלרגיות שלו, ולהחמיר את התוצאות גם לי וגם לו (שנינו הגענו לתת משקל, תת תזונה ואנמיה). עם הגדולה, שהאלרגיות שלה היו מעטות יותר ונסתרות יותר, הביטויים לאלרגיה היו חמקמקים יותר ונדירים יותר (למשל, היא קיבלה דלקת אוזניים).
  • גזים הם מאפיין קליל ביותר של רגישות, כך שאין להוציא מכלל אפשרות רגישות ברמה קלה, שלפחות האמא יכולה לחיות איתה. מהניסיון שלי, לקח לי לפעמים שנים לקלוט שהילדים שלי סבלו בלי שאני ידעתי או הבנתי שהתופעות המציקות קשורות לרגישויות ושאפשר היה לטפל בזה.
  • "בריחת קקי", שלשול, שלשול דמי, פריחה, התקפים של קוצר נשימה וכיוצא באלה הם תופעות חמורות יותר, שמעידות על רגישות גבוהה יותר. אף על פי כן, זו תמיד האוטונומיה של המבוגר לקבוע אם הוא מוכן לטפל או לא, ואיך.
  • אגב טיפול לא קצר: עם הבן שלי, שהיה במצב חמור ביותר, לקח 9 חודשים לפנות את כל האלרגיות. זה טיפול ארוך לגבי ילד. ובכל זאת, לא כל כך ארוך. להיפטר מהאלרגיות האלה בגילי לוקח שנים, ודורש טיפול עומק הרבה יותר קשה.
האיבחון הוסיף בכוונה רגישויות רק בשביל לקחת ממך כסף
זו לא היתה הכוונה, ולא התכוונתי להשמיץ, לא טענתי שזו שרלטנות, ואני מאמינה שהמאבחן אכן מאמין במה שאמר לי. אני גם בטוחה שיש הרבה אנשים עם רגישויות שזה עוזר להם. ביררתי הרבה לפני שהלכתי.
יחד עם זאת ההתבטאות שלי היא כזו כי באמת אני הרגשתי שאני לא מתחברת לזה. כי חוץ מהגזים הילדה לא סובלת משום תגובה אלרגית נראית לעין או רגישות כזו או אחרת. וכן, כי אני לא הצלחתי להאמין. אני לא באה לתקוף את השיטה, ובטח לא להגיד שהיא לא עוזרת לאנשים - אלא שלי באופן אישי זה לא נראה. כנראה זה לא מתאים לכל אחד.
(ובאמת זה לא שייך, אבל אין לי מושג איך מעבירים את זה לדף הנכון tilted)
אחר כך נעביר.
בכל אופן, גזים הם בהחלט תופעה מאוד מגוונת, וגם לא קשה, ככה שטוב שאפשר לטפל בה גם באמצעים פשוטים יחסית.
פפריקה!איך "עלית" על הגורמים האלרגנים?
תפוזים כבר די הרבה זמן לא אכלתי/שתיתי וטחינה וחומוס אני אוכלת לעיתים די רחוקות (מה שכן מכל ההגבלות האחרות
אכלתי די הרבה חלווה לאחרונה...happy)

וכן, זה באמת לא שייך וגם אני לא יודעת איך להעביר דף אבל אני פונה בפנייה נוספת ונרגשת לבשמת: אפשר לקבל המלצה למאבחן טוב בבקשה?

אכלתי די הרבה חלווה לאחרונה
אצלי הייתי בטוחה ששומשום הוא הבעיה כי אכלתי חלווה נורא טעימה, ואח"כ שילמתי על זה בצרחות וגזים.
אבל זה לא היה השומשום. זה הסוכר. כמויות גדולות של סוכר (לא משנה מאיזה מקור - דבש, קנה סוכר, פרוקטוז וכו') עושות שמות בבטן רגישה.
ככה היה אצלינו גם עם אבטיח, אחרי גיל שנה.
בריחת הקקי היא שמרמזת על חשד לאלרגיה (שוב: לא בטוח, אולי יש גורם אחר, החשד הגדול הוא אלרגיה).

בשמת, איזו עוד סיבות יכולות להיות לבריחת קקי? במידה וזו לא אלרגיה? האם זה לא אופייני לתינוקות קטנים? אם זה לא מטופל זה יכול להמשיך גם כשהילד יותר גדול?
חשבתי שאני לא יכולה לשאול נגיד הרבה אמהות אם אצלם הגזים היו מלווים בבריחת קקי, כי נראה לי שמי שלא מגדל ילדים בלי חיתולים לא יכול בכלל לדעת אם יש או אין בריחת קקי, כי טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה בחיתול, נראות כמו קקי אחד גדול happy

האם זה לא אופייני לתינוקות קטנים?
זה אופייני לאלרגיה.
מה עוד? לא יודעת.

אם זה לא מטופל זה יכול להמשיך גם כשהילד יותר גדול?
נוטה לשנות ביטוי לשלשולים ועוד.

תודה בשמת. עיינתי שוב בדף, את מתכוונת לעדי שאנן, כן? הבנתי נכון אני מקווה...

הבוקר התעוררנו וידעתי שהקטנה צריכה קקי, לקחתי אותה לכיור, היא מקטרת ובכל זאת עושה. יש לי הרגשה שזה לא הכל, אבל הקיטור כבר הופך לבכי ואני לוקחת אותה לינוק.היא יונקת קצת ואז אני רואה שהיא לא ממש יונקת אלא עסוקה בלהוציא את הקקי, אני לוקחת אותה שוב לכיור והיא מוחה בבכי .(כי אני חושבת שהיא כבר מזהה את התנועות וההורדה של החיתול לשם כך). אני חוזרת להניק ושוב אותו דבר, אלא ששניה וחצי אח"כ שתינו מכוסות בקקי (למרות החיתול שהיה מרופד תחתיה. היא מחרבנת הרבה בימים האחרונים, אולי בגלל שחם והיא גם בקפיצת גדילה ויונקת הרבה).
זה קורה כמו שאת מבינה בעיקר במהלך הנקה או לפני הנקה כשהיא מתעוררת או בין צד לצד בהנקה או מייד לאחר הנקה (בקיצור, מסביב להנקה). אין לי קוארדינציה להניק ולאפשר לה להיות בתנוחת פישפוש תוך כדי, בלי למצוא את עצמי בשלולית של קקי, כך שאני מוותרת על זה מראש.
אבל איך להתייחס לבכי המחאה הזה? היא הרי בדרך לקקי, ולינוק היא לא ממש יונקת, אז למה ההתנגדות? ואולי זו לא התנגדות? והאם להחזיק אותה בתנוחה בכל זאת למרות הבכי?

אמא חדשה, אצלנו זה ככה בלילה עם הקקי.
בד"כ לקקי הוא מפסיק לינוק, אבל בלילה מתעורר כ"כ רעב עד שלא מוכן להפסיק בשביל לעשות - ובמקום זה מתחבר-מתנתק-מתחבר עד שמשחרר קצת קקי על הטטרה, ואז מסכים שייקחו אותו לכיור לעשות את השאר...
עם פיפי הוא ככה לפעמים במהלך היום - שוב, הפתרון שלי הוא לתת לו לינוק קצת בעצבנות (חיבור-ניתוק וחוזר חלילה) עד שהוא מבין שזה לא עסק ומשחרר בכיור תוך כדי קצת קיטור.
אה, ושכחתי - אם הוא ממש מתחיל לבכות, ישר עוזבים את הנושא. אם זה "רק" יללות קטנות אז אני יודעת שזה פשוט התסכול שלו שמפריעים לו באמצע...
היום נפל לי אסימון...
הלכתי (באופניים) עם התינוקת והילד לקבוצה , play group . אף אחד לא מדבר אנגלית ואנחנו לא מכירים עדיין את הילדים והאמהות. כשהגעתי למקום הוצאתי את התינוקת מהמנשא והתכוונתי לשים לה חיתול רב פעמי עם כיסוי כדי שאוכל להיות פנויה לגמרי לילד...פתאום אני קולטת את עצמי , אני חוששת שפתאום נגיד התינוקת תעשה פיפי ותהיה לי פדיחה...רגע ומה אם היא תפלוט..אז אני אנקה, מה העניין? הקבוצה הזו היא חלק מהחיים ואם אני בוחרת לגדל אותה בלי חיתולים אז מה פתאום שפתאום למשך שעה שלמה החיתול כן יהיה בית שימוש? אז היא נשארה עם מכנסיים. יש במקום שירותים והלכתי איתה כמה פעמים. כשהציעו לי להחזיק אותה רגע כדי שאוכל ללכת לשירותים לבד אמרתי תודה אבל התינוקת צריכה ולא אני. היתי רגועה והיה כייף ובלי פיספוסים..
flower
אמא_חדשה?,
אולי היא רצתה מקום אחר? את יכולה לנסות בגינה? אצלינו חשוב שהתנוחה תהיה מאוד נוחה לי ככה שאני רפויה ויכולה לחכות כמה שצריך ("לא לחשוב על פיל לבן").
לגבי המחשבה שלי, אני מרגישה שזה דומה ל"אמא! אני רוצה לבד!" אותו דבר כמו בהרדמה, שאם אני מודעת מדי ומחכה "נו, תרדם כבר", זה לא עובד. אבל אם הוא עייף ואני פשוט עוסקת בשלי (אתו על הידיים), הוא יירדם.
דווקא בכיור הכי נוח לנו (לפחות בינתיים)
וכשהיא ממש בעניין של לעשות קקי, אז היא יכולה להיות שם בתנוחת ריכוז די הרבה זמן עד שהכל יוצא.
עכשיו זה בכלל נורא מבלבל, כי יש לה הרבה גזים ויש הרבה בכי גם ככה. אז נורא קשי לי לדעת, מי היא בוכה כי היא צריכה פיפי (שזה הסימן שלה בדר"כ לפיפי), מתי היא בוכה כי הגזים מציקים לה ומתי היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה בתנוחה.
אוף!
יש לנו ספקות לגבי העניין הזה.

יש כאן אמהות שגידלו ככה ילדים ממש מהתחלה? ועברו את שלב הגזים בשלום? בלי להרגיש אשמות בכל פעם שפישפשו את הקטנים?
יש לי הרגשה שפישפושי סרק ממש מעצבנים אותה. מה לעשות? כשהיא בוכה הרבה יש הרבה כאלה. כי בכי יכול להיות פיפי, ויכול להיות קקי שמתבשל ויכול להיות גזים או אפילו שהיא רעבה.
עכשיו גם נוספו סימנים של מציצת אגרופים וידיים שלה כשיש לה גזים או כשהיא לקראת קקי, אבל זה דומה לסימן שהיא רעבה. אנחנו מבולבלים
והכי קשה לראות שהיא בוכה כשאנחנו מפשפשים אותה.
למשל היום הנקתי אותה והרמתי אותה לגרפס. היא היתה די שבעה ולא רצתה עוד. עשתה קקי. אמרתי לה בואי נמשיך בכיור ולקחתי אותה לשם וכבר כשהתקרבנות למקלחת היא התחילה לבכות. הבכי התגבר כשהורדתי לה חיתול ואחרי כמה זמן היא עשתה פיפי והמשיכה לבכות.
אני לא יודעת איך לפרש את זה. האם הפיפי הוא גורם הבכי, או שכל העסק נורא מעצבן אותה והיא עושה פיפי כדי שנגמור עם זה כבר.
לפעמים כשהיא מתחילה לעשות קקי בחיתול נראה לי שמבחינתה עדיף שאני אניח לה להמשיך בשקט (בחיתול)....
אולי כשיש לה גזים, אז כשסופסוף יש לה רגע של נחת ובלי כאבים, היא לא רוצה שנטלטל אותה? (לפעמים יש לי הרגשה דומה כשהיא יונקת ונרדמת על הפיטמה ואני מרימה אותה לגרפס והיא כועסת. כאילו אומרת לי : "תעזבי אותי בשקט".

גם אתן נתקלתם במצבים שהקטנים לא רוצים לפשפש? זה גורם לי לתהות אם כל העניין הזה לטובתה בכלל.
נכון שיש מצבים שהיא משתפת פעולה וכל העניין עובר בכייף ובשקט. אבל יש ימים שבהם רוב הפישפושים, בין אם הם פישפושי סרק, או פישפושים אמיתיים, מלווים בהמון בכי וצרחות. ממש לא נראה לי שזה צריך להיות ככה.

וגם האופרציה עם החיתול נורא מסובכת (להוריד, להלביש...נראה לי שזה חלק ממה שמעצבן אותה). אבל עם הטיפטופים של הקקי לא תמיד זה אפשר להיות בלי...

צריכה את תמיכתכם....
אמא חדשה ומלאת רגשות אשמה cry

_אמא חדשה ומלאת רגשות אשמה_
אני חושבת שכאן מתחילה הבעיה
(חוסכת קצת עבודה לבשמת...)
אני חושבת שעד יעבור זעם, כלומר עד ש*את* תירגעי, כדאי להוריד לחץ ומינונים.
מה זה אומר? זאת כמובן נוסחה פרטית...
הצעתי הפרטית (מנסיוני הדל):
תני לה להיות יום או יומיים עם חיתול (ר"פ / ח"פ / טטרה, מה שאת מעדיפה).
אם את מרגישה שיש לה גזים או קקי, נסי לשים אותה בתנוחה.
אם היא בוכה - מיד להוריד, להתנצל ולהמשיך בחייכן.
את גם יכולה להשאיר אותה פשוט בלי חיתול ולראות מתי היא עושה, ומה, וכך ללמוד את הסימנים, אבל בלי להציק לה עם הרמה לתנוחות וכו' (כך אני עשיתי בהתחלה).
אם זה גורם לבכי - לא לעשות.
אני חושבת שלאט לאט את תלמדי אותה והיא תלמד מה נעים לה והעניינים הסתדרו, ותחזרי לפשפש אותה בנחת.
אני אגב, התחלתי עם שלי רק בגיל 3 חודשים ואני מצטערת,
כי אני חושבת שהתנוחה הזו היתה יכולה לעזור לה קצת עם כאבי הגזים.
הכי חשוב - להוריד לחץ, אשמה וציפיות. היא מרגישה הכל.
בהצלחה
אנחנו התחלנו מההתחלה.
פעמיים.
אני דווקא מרגישה שלעבור את "תקופת הגזים" עם בלי_חיתולים? זה ממש מקל: כשיש לילד יום קשה, אני רואה את זה מכל הכיוונים: פליטות, טפטופים/קצף/קקי נוזלי, מאמצי-קקי או הכנות-לקקי.
כלומר - אני מכירה כל מיני ניואנסים בפנים, בגוף, וביציאות של הילד, שכמכלול עוזרים לי לדעת עליו המון.

משהו שהשלמתי אתו הוא שעכשיו מכבסים הרבה. גם בגדים שלי.
למשל - טפטופי קקי הם כתמונים על החולצה/מכנסיים שלי. שוין. זה מתיבש ברגע, ולא מלכלך דברים אחרים. מה שלא יורד בכביסה, יורד בייבוש בשמש. שום דבר שמצדיק הלבשת חיתול (ולהוריד-לחתל בכל חשד לפיפי/קקי) למשך יומיים של טפטופים.
לפעמים אני מפשפשת, והוא לא רוצה, אז הוא מסמן לי.
לפעמים אני משוכנעת שהוא רוצה, אבל איזה גרפס תקוע מפריע לו, אז יש לי כמה טריקים לעזור לו - משחקת עם הגרליים שלו או מעסה את הבטן. לפעמים אני מעלה אותו לכתף, ומפשפשת שוב כעבור דקה. לפעמים מיניקה קצת, וכנ"ל. לפעמים מיניקה ומוותרת, וחוטפת פיפי. שטויות. הכל מתיבש. מציק לי? מחליפה חולצה. רוצה לחסוך כביסות? ממחזרת חולצות (כלומר: פיפי-ייבוש על איזה חלון/דלת - לובשת - עוד פיפי - ומכבסת.). כדי להקל על עצמי (ועליו) אני לפעמים מפשפשתותו איפה שאני נמצאת: בסיר או סתם על הרצפה (יש סמרטוט/טטרה/מגבת נגיש בכל חדר בשביל לספוג/לנגב במקרים כאלה).

שורה תחתונה? חייבים לשחרר.
אם את לא מסוגלת להשלים עם פיפים עליך ועל הבית, תשלימי עם חיתולים. חבל לשגע את עצמך happy

בעצם - קחי עצה מעשית:
נסי, במשך כמה ימים, להחזיק אותה ערומה.אם היא בוכה ואת חושבת שהיא בדרך לפיפי, אל תפשפשי. רק תגידי לה "את יכולה עכשיו לעשות על אמא". תעשה? תגידי "יופי, עשית פיפי!" ככה את לא משגעת אותה עם תנוחת פיפי, אבל היא כן מקבלת ממך התיחסות ליציאות.
אחר כך תשתמשי בנסיון הזה שאת צוברת כדי לדעת לנחש קצת יותר טוב מתי לפשפש.

תודה לכן, happy

לאחת:
אני אגב, התחלתי עם שלי רק בגיל 3 חודשים ואני מצטערת,
כי אני חושבת שהתנוחה הזו היתה יכולה לעזור לה קצת עם כאבי הגזים.

אז זהו, שדווקא כשהיא סובלת מגזים (ואפילו שהם באמת משתחררים בתנוחה הזו) היא הכי שונאת להיות בתנוחה הזו. היא מעדיפה דברים מרגיעים כמו לקפוץ על הכדור, להיות על הבטן, לינוק ושאר ניענועים.

תבשיל קדרה:
כשיש לילד יום קשה,
שום דבר שמצדיק הלבשת חיתול (ולהוריד-לחתל בכל חשד לפיפי/קקי) למשך יומיים של טפטופים.

לא מדובר ביום- יומיים של טיפטופים. כל הזמן יש טיפטופים. כשיש גזים פשוט יש יותר (גם בכמות של הטיפטופים וגם בגודל שלהם)

אצלינו טפטופים, גם ממש אחרי הלידה, היו קשורים לדברים שאכלתי.
אני חוזרת ושואלת, איך ידעת מה הגורם לטיפטופים? האם גם אצלך זה היה כל הזמן? או שהיו ימים כאלה וימים כאלה, כך שיכולת לעלות על הגורם לטיפטופים?

לפעמים אני מפשפשת, והוא לא רוצה, אז הוא מסמן לי.
איך הוא מסמן לך? בן כמה הוא? כי כשהיא בוכה, כמו שאמרתי, זה יכול להיות סימן שהיא לא רוצה אבל זה יכול באותה מידה להיות פיפי שאוטוטו מגיע.
האם אתן נתקלות בבכי בזמן פישפושים?

אם את לא מסוגלת להשלים עם פיפים עליך ועל הבית, תשלימי עם חיתולים. חבל לשגע את עצמך
דווקא עם פיפים אין לי בעיה. זה חמים ונעים, בלתי נראה ולא מסריח. הבעיה שלי היא דווקא עם הכתמים של הקקי בכל מקום. כי את זה יותר קשה לנקות. אחרי כמה כביסות זה יורד כמובן, אבל אין לי כל כך הרבה בגדים כדי להחליף כל כך הרבה ולפעמים זה גם על דברים שיותר קשה לנקות (רהיטים וכאלה).

אני חושבת שבעניין הגזים אני אקח אותה לאיבחון אצל אילת שליו, כדי שאקבל כיוון מה גורם לה לגזים וגם אוכל לאכול קצת יותר מבשר ואבוקדו happy
אבל לגבי מה ההמלצה של בשמת לאבחון באייפק בעניין הטיפטופים והחשד שזה אולי אלרגיה, אני מתלבטת, כי לא מתאים לי להכנס לסשן שלם של טיפולים יקרים ורחוקים עם תינוקת קטנטנה. אם יבאחנו שם אלרגיב למזון מסויים שאפשר פשוט להמנע ממנו, אז ניחא, אבל הבנתי שהרבה פעמים מאבחנים שם אלרגיות לאלף ואחד דברים, גם דברים שסביבנו שאי אפשר לשלוט בהם, כמו אבק או זיהום אויר, ואז זה סתם יסבך אותנו ויכניס אותי לעוד דילמות ורגשיות אשמה tilted

כמו שאני רואה את ההבדל בין אייפק לאיבחון של אילת שלו - באייפק תוכלי לבחור גם לנקות חלק מהרגישויות (בטיפולים נוספים), ולא תצטרכי להמנע מהן.

עם בת ה 3 וחצי הייתי אצל אילת שלו.ראיתי טפטופים כשסטיתי מהתפריט (למשל כשניסיתי לחזור בהדרגה בגיל 3 חודשים. מוקדם מדי).
עם הקטן, בן חודשיים וחצי, התחלתי מלאכול הכל, המשכתי בלהמנע ממעט דברים מתוך הרשימה של אחותו, אח"כ התיעצתי עם שני אנשים שעוסקעם בהילינג, שאלתי אותם לגבי מאכלים מסוימים, וקיבלתי כהמ איסורים והתרים. במצב הזה, שהיה די סביר, יכולתי להבחין במאכלים חדשים, ולזהות אותם כמשפיעים.
אצלך באמת נשמע שהדבר שמפריע הוא משהו כמעט קבוע בתפריט שלך.

את זוכרת שכתמי קקי יורדים בשמש?אותי זה מרגיע.

ההמלצה של בשמת היא להוריד מעצמך לחץ.
נשמע שהרבה מאוד כוחות ואנרגיות מתבזבזים לך על דאגות, ועל "מה יהיה אם...". ממש קשה. hug-sad
תראי, קשה מאוד להיות אמא חדשה.
לדעתי, הבכי קשור ישירות לאותה סיבה שיש לה טיפטופי קקי. החשד הכבד שלי הוא שכואב לה, כי המעי מודלק בגלל תופעות אלרגיות.
אכן קשה tongue
ואכן הרבה אנרגיות מתבזבזות אצלי על מה יהיה... וזה לא נולד עם האימהות blush
אבל היום ניסיתי באמת להוריד לחץ. ולמרות הטיפטופים גם הורדנו את החיתול (חוץ מאשר כשהיא במנשא, שם דווקא יש פיספוסים משום מה)
וגם חנכנו קערת סלט חדשה שתהיה בסלון.

ככה הלכתי היום בזרם שלה, פירגנתי לעצמי בריפוד של שני חיתולי פלנל במקום אחד והייתי סבלנית עם הטיפטופים. כשהיא התעוררה משינה, לא רצתי איתה לכיור, אלא נתתי לה את הזמן שלה, להתמזמז עם ההנקה ולנקר בין לבין. וכשהיא באמת רצתה, אז שלפתי את הקערה והיא פישפשה בה! גם פיפי וגם קקי וגם גזים (והקקי היה נוזלי יותר מבדר"כ, אולי זה מה שגרם לכאבים). וגם היו פעמיים פיספוסים של פיפי שהתקבלו בברכה (ועוד אחד ברגע זה ממש כשאני מרוכזת בהקלדה...).
ובאמת, היום היה פחות בכי.

את זוכרת שכתמי קקי יורדים בשמש?אותי זה מרגיע.
לא, טוב לדעת... happy

עם בת ה 3 וחצי הייתי אצל אילת שלו.ראיתי טפטופים כשסטיתי מהתפריט (למשל כשניסיתי לחזור בהדרגה בגיל 3 חודשים. מוקדם מדי).
ופנית אליה בגלל הטיפטופים? או בגלל גזים? כי התייעצתי איתה בטלפון והיא אמרה שהיא לא ממ מתמצאת בזה ושנראה לה שזה נורמלי ומתלווה לגזים.
אבל מה שאת כותבת מעודד אותי. אני חושבת שאלך אליה ואח"כ נראה כבר

לדעתי, הבכי קשור ישירות לאותה סיבה שיש לה טיפטופי קקי. החשד הכבד שלי הוא שכואב לה, כי המעי מודלק בגלל תופעות אלרגיות.
אני לא בטוחה, כי בימים של הרבה סבל ובכי אנחנו שומעים שיש הרבה גזים. עכשיו גם עליתי על הטריק של להניח אותה על הבטן וזה משחרר המון גזים ומקל עליה.

אבל הכל יכול להיות.
נראה לי שנתחיל עם המטוטלת ונראה מה יהיה.
איך אמרת?
ההמלצה של בשמת היא להוריד מעצמך לחץ. IYI

תודה flower

אולי כשיש לה גזים, אז כשסופסוף יש לה רגע של נחת ובלי כאבים, היא לא רוצה שנטלטל אותה? (לפעמים יש לי הרגשה דומה כשהיא יונקת ונרדמת על הפיטמה ואני מרימה אותה לגרפס והיא כועסת. כאילו אומרת לי : "תעזבי אותי בשקט".
לא קשור לכלום - באמת לא צריך להרים לגרעפס תינוק שנרדם. אם זה יציק לה, היא כבר תתעורר happy
ופנית אליה בגלל הטיפטופים? או בגלל גזים? כי התייעצתי איתה בטלפון והיא אמרה שהיא לא ממ מתמצאת בזה ושנראה לה שזה נורמלי ומתלווה לגזים.
פניתי אליה כי הילדה בכתה כי היא התאמצה לקקי עד כדי בכי.
אין לאילת שום מושג על הטפטופים, קשר לפליטות וכו' וכו'
היא רק נתנה לי רשימה של מאכלים שלא עושים לה טוב.
התינוקת כבר לגמרי בלי חיתול כמה שבועות. גם בנסיעות של כמה שעות. (אנחנו יורדים והולכים לשירותים).
אני חושבת שמה שעזר לתהליך היה ההחלטה שלי להוריד את החיתול לגמרי. זה היה בתהליך-בהתחלה בלילה, אחר כך ביציאות קצרות, אחר כך יציאות ארוכות ולבסוף גם בבתים אחרים ואצל חמותי...
כל עוד השתמשתי ברב פעמי ולקחתי אותה לפשפש זה לא היה אותו הדבר!! וחבל שלא הבנתי את זה כבר בהתחלה...כנראה שלא הייתי מוכנה..
המתנה הגדולה-הענקית שקיבלתי מהבלי חיתולים היא התקשורת! התקשורת הפנימית, בראש. לא התקשורת המילולית... יכולת שאנחנו נולדים איתה אבל מרוב דיבורים שוכחים אותה...גם כשילדים לומדים לדבר ומדברים הם לא תמיד אומרים מה הם רוצים ומרגישים...אני רואה את זה בתקשורת עם הבכור.
אני מתרגשת כל יום מחדש איך אני מתקשרת עם התינוקת הזו שעוד לא בת חצי שנה יותר מאשר עם כל אחד אחר...(שיכולים לדבר,הכוונה)
אני מאמינה שיש את הקשר המיוחד הזה לכל אמא ותינוק אבל ההשקעה ההתחלתית בבלי חיתולים מאד עוזרת בפיתוח ושימור התקשורת הבלתי מילולית הזאת.
(לפחות אצלי).
אז נכון שזה לא תמיד קל ,אבל חשוב לי להעביר את המסר שאם הדגש הוא על התקשורת ולא על פיספוסים (או היציאות עצמן), אז זה נעשה הרבה יותר בקלות ובכייף...
מקווה שעזרתי בדברי למישהי שאולי מתלבטת...flower
אהלן
אנחנו מתקדמים
עכשיו בימים בדר"כ בלי חיתול ויש תוכנית להוריד חיתול גם בלילה (כרגע חושבת על התארגנות לקראת העניין).

אני מבקשת המלצה לספר שיכול להועיל לנו כהורים בעניין.
ההתלבטות היא בין הספרים המומלצים כאן באתר :

Laurie Boucke, ‏Infant Potty Training‏


Ingrid Bauer, ‏Diaper Free! The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene‏

על איזה מהם אתן ממליצות?

לי יש את
Ingrid Bauer, ‏Diaper Free! The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene
אבל עוד לא יצא לי לקרוא...מה שכן הסתכלתי בתמונות.
קראתי באיזה דף( לא זוכרת איזה) שיונת שרון כתבה שהספר הכי טוב הוא אמא...
מסכימה.happy
בשלוף: הספר של אינגריד באואר יותר מכוון להורות מקרבת, מתאים יותר להורים "באופן טבעי" וכאלה שתפיסות מכבדות, קשובות ורגישות לילד מדברות אליהם.
הספר של לורי בוקה מכוון לדבר גם אל מיינסטרים, ויש בו סקירה היסטורית מרתקת וסקירה אנתרופולוגית מאלפת על החברות השונות שגידלו כך.
אז נכון שזה לא תמיד קל ,אבל חשוב לי להעביר את המסר שאם הדגש הוא על התקשורת ולא על פיספוסים (או היציאות עצמן), אז זה נעשה הרבה יותר בקלות ובכייף...

מאמצת כל מילה, מרגישה בדיוק ככה !!!

סיסמא לריסוס על הקירטות [בצבע ידידותי לסביבה כמובן]:

חתולים במקום חיתולים

אמא חדשה - יש לי את שניהם, ואהבתי יותר את זה של לורי בוקה, למרות שהשני (של אינגריד באואר) עבה יותר ומכיל יותר תמונות, מה שהיה לי חשוב בהתחלה.
כרגע הם עוברים מיד ליד, אני חושבת שעכשיו הם אצל אום-אל-קיצקיצ, אבל כשיחזרו אליי אשמח לחלוק אותם. במילא קראתי אותם 3 פעמים...
אני באיזור המרכז.
כן, זה אצלי לקראת סיום.
פידג'ט, של לורי בוקה עבה יותר. בהרבה.
תודה לכם

היינו בשבת אצל אמא שלי שבהתחלה התלהבה מהענין ואמרה שזה רעיון טוב שתינוק לא צריך להיות סגור בחיתול.
לאט לאט היא הייתה עם הקטנה יותר על הידיים ואמרה שלא מפריע לה שהיא בלי חיתול. הקטנה גם עשתה עליה כמה פעמים פיפי.
היא שמה לב, כמוני וכמו שכבר כתבתי כאן, שהרבה פעמים (אם כי לא תמיד) כשהקטנה צריכה פיפי היא צורחת וגם תוך כדי פישפוש וגם קצת אחרי.
זה חוזר גם כשאנחנו לוקחים אותה לפשפש וגם כשהיא עלינו ואנחנו מפספסים ובדיעבד מבינים שהבכי היה פיפי.
אמא שלי העלתה סברה שיש לילדה דלקת או משהו וגם אני חושבת ככה (מחר אני בטיפת חלב ואני אשאל). אבל היא גם העלתה סברה שאולי היא לא אוהבת שאנחנו מפשפשים אותה וכביכול מפריעים לה על ידי זה שאנחנו מזיזים אותה למקום המתאים.
גם אני חשבתי על זה בעבר אבל כשראיתי שהיא לא תמיד בוכה כשאנחנו מפשפשים אותה וגם שהרבה פעמים כשהיא עלינו ועושה יש גם את אותן צרחות אז פחות הייתי משוכנעת בזה.
אבל היום אמא שלי דיברה עם מישהי במשפחה שהעלתה את הסברה שאולי כבר יצרנו אצלה דפוס של התנגדות לפישפוש, אולי היא כבר למדה שכשהיא צריכה פיפי אז מפשפשים אותה ("מפריעים לה") ובגלל זה היא בוכה.

מעבר לזה שהתעצבנתי ושביקשתי ממני שאם השיחות שלה עם אחרים על האימהות שלי נגמרות בביקורת על שיטת החינוך שלי אז עדיף שלא תשתף אחרים בכלל. אבל גם אני תוהה כל פעם מחדש אולי באמת הצרחות הן בגלל שהיא לא רוצה לפשפש? (היא בת חודשיים).
אני יכולה לציין שהקטנה היא לא מהתינוקות שמפריע להם במיוחד שהחיתול רטוב או מלא. אני זוכרת מההתחלה וגם היום כשאנחנו בחוץ ואין איפה לפשפש והיא היא עם חיתול מלא היא לא תתלונן בגלל זה. אולי באמת אני עושה לה נזק יותר מאשר תועלת? אולי באמת היא מעדיפה לעשות איפה שהיא בלי שיפריעו לה?

קישור | העבר | מחק *צפונית* (27.05.2007 18:28):
אמא_חדשה? יקרה, אני אמא קצת יותר ותיקה לבן שנה ועשר, מלידה בלי חיתול (כיום כבר מס' חודשים יבש לחלוטין ומודיע במילים כשצריך להתפנות),
גם אצלנו היו "תסמינים" זהים למה שאת מתארת - גם האמא שלי שהתנגדה בהתחלה, ואח"כ התרצתה אך עם חששות,
ותהיות זהות (בדיוק!) למה שאמך העלתה (שגם לי גרמו לתהות בדיוק כמוך...).
לאחר הברית גיליתי(כשהיה חודש עם חיתול on and off עד שיחלים), שגם כך הוא מקטר לפני ובמהלך שמשתין-ואז נרגע (הורים שלא מורידים את החיתול יכולים לחשוב אולי שהתינוק מקטר בגלל גזים...).
בנוסף אצל חברה שלי שילדה בת (גם בלי חיתול) היו אותם תסמינים של בכי/קיטור, לפני ובמהלך הפיפי.
אני עצמי אמא שמשתדלת שלא לדאוג יותר מדי (לפעמים הולך לי...), ונתתי לתופעה להמשיך עד שנפסקה, או יותר נכון התחלפה בסימנים קצת שונים מבכי.
אני לא יודעת אם תופעת הבכי שכיחה אצל תינוקות רבים בזמן ולפני מתן השתן, יתכן כמו שכתבתי, שרוב ההורים (שכמובן מגדלים עם חיתול) פוטרים את התופעה ב"שוב יש לו גאזים...", בלי לדעת שהתינוק מנסה להודיע להם בצורה הברורה ביותר שהוא מסוגל לה (בכי).
יתכן ויש תינוקות בלי חיתולים שלהם אין תופעה שכזו? אולי הם מאותתים אחרת? אני לא יודעת, אני יודעת רק לגבי הבן שלי והבת של החברה (2 התינוקות היחידים שאני מכירה שגדלו בלי חיתול) שכך היה ולכן בעיני זה נורמאלי... (אך כמובן שאני "רק" אמא, ולא רופא, וגם לא אחת שלוקחת את בנה להבדק אצל רופא ע"מ לדעת אם יש לו דלקת בדרכי השתן, ולכן תמיד כל אמא רצוי שתפעל ע"פ תחושות הבטן שלה).
דרך אגב, בת כמה בתך? אני לא זוכרת בדיוק, אבל נדמה לי שאצל הבן שלי הפסיק הקיטור והתחלף בסימן אחר סביב 3-4 חודשים (אולי בפרצוף או קול שונה -קשה לזכור כי כל כמה זמן הם מחליפים סימן).
ועוד דבר, אני לא בטוחה ששאלה בנוגע לגידול בלי חיתול תוכל להענות לך ע"י אחיות טיפת חלב, כי נראה לי שרוב הסיכויים שאין להן ניסיון בגידול ילד בצורה שכזאת, או ב"תסמיני הבכי" המתלווים אליה... אולי אם זה ישקיט את ליבך אז לבצע בדיקה של דלקת בדרכי השתן (נדמה לי שאפשר ע"י דגימת שתן, מה שהרבה יותר פשוט לקחת באופן טבעי מתינוק שמודיע מתי הוא מוכן לתת את הדגימה... happy ).
ולגבי נזק פסיכולוגי כתוצאה מלחץ שלנו? תבדקי את עצמך האם את משדרת לחץ? האם את נינוחה מספיק כשאת מחזיקה אותה להשתין? (הנה שיעור שהבת מעבירה לך ללמוד את נפשך...). מישהו כתב כאן היכנשהו באתר משהו כמו: "תנו קרדיט לנפש האדם וליכולת השיקום העצמי שלה".
אצל הבן שלי לא נראה לי שיש אילו שהם "תסמיני טראומה" מ"מה שעוללנו לו",
ונראה לי שטראומה יותר גדולה יכולה להיות לילד קטן (להבדיל מלתינוק בן חודשים בודדים, שיכולת התפיסה שלו כבר יותר מפותחת, וכך גם הזיכרון) שצריך להגמל מחיתול (וגם כאן ההורים צריכים לבחון את נפשם ולראות שהם לא יוצרים לחץ נפשי על הילד, אבל זה כבר סיפור אחר).
ואוו יצא לי קצת ארוך..... מצטערת. ובטח עוד הורים פה (עוד יותר מנוסים ממני) יוכלו להאיר גם כן לגבי התופעה.
והמרגיעון: "קירבה ללא הקרבה"... (אולי ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו מקריבים ולא נותנים מרצון, אז הקירבה לא נכונה... tongue לפעמים קשה להבין את המרגיעונים האלו...)
אוף!!! אתן עושות לי חשק לנסות גם כן.. אני אמורה ללדת עוד חודש בע"ה, העניין הוא שהגדולה שלי רק בת שנה ושמונה חודשים, עם חיתול בעצמה. אמנם, בגלל שרב הזמן היא בר"פ, היא מודעת לצרכים שלה, וגם עושה מידי פעם קקי ופיפי בסיר ומסתובבת הרבה בלי חיתול,אבל נראה לי מאוד קשה להיות קשובה גם אליה גם לתינוק קטן במקביל..מה עושים?
_אבל נדמה לי שאצל הבן שלי הפסיק הקיטור והתחלף בסימן אחר סביב 3-4 חודשים_
אתחיל דווקא מזה:
למה אנחנו אומרים, שארבעת החודשים הראשונים הם "חלון ההזדמנויות" הראשון להתחיל בגידול התינוק בלי חיתולים?
כי בתקופה הזאת התינוק עדיין מודע לצרכיו מלידה, ועדיין מבקש.
אם יהיה בחיתולים בחודשים האלה, אחרי ארבעה חודשים של "בכי לא מוסבר" הוא יבין שאף אחד לא מקשיב לו ולא עוזר לו, ויוותר. ייכנע. ויתחיל לאבד את החיבור שלו עם הצרכים שלו.

התופעה שהתינוק בוכה לפני ותוך כדי הפיפי (עד שזה נגמר והוא משתחרר מזה) נורמלית. ככה הוא משדר "עיזרו לי!"
אצל התינוק שלי, שמתי לב שהתופעה עברה די מהר. הוא היה בוכה *לפני*, או מאותת בצורה אחרת, אבל כשכבר החזקנו אותו מעל הכיור/הסיר והוא עשה - הוא הפסיק מהר מאוד לבכות תוך כדי.
אולי מפני שלי היה ברור באופן מוחלט, שהבכי קשור לתהליך ההפרשה שלו, ולא אלי.
היה לי ברור ללא כל ספק, שאני לא מפריעה לו, מציקה לו או מזיקה לו.
הרי באופן דומה, התינוק הרבה פעמים בוכה בגיל הזה כשהוא רוצה לינוק, וממשיך לבכות ממש ליד השד, לפעמים אפילו תוך כדי ניסיונות לינוק (בדרך כלל אם לקח זמן עד שתפסנו שהוא רוצה לינוק והוא כבר משתגע מרוב רעב, משהו שאצל תינוקות קטנים יכול לקחת דקות בודדות מרגע שגילו שהם רעבים ועד שהם "משתגעים" כבר) -
אז מה, אנחנו חושבות שזה מציק לו שאנחנו מנסות להניק אותו?! מה פתאום! אנחנו חושבים משהו כמו "אוי, חמוד שלי, כמה אתה רעב! בוא, תירגע, תינק בנחת, הנה החלב שלך".
אז ככה גם פה:
"אוי, חמוד שלי, כמה אתה צריך פיפי! בוא, תירגע, תשחרר בנחת, הכל בסדר".
אמרתי "פיפי" או "קקי" בשמחה (ללמד אותו את המלים, שיקשר את המלים עם מה שהוא עושה), החזקתי אותו באהבה ובבטחון, סמכתי עליו.
מקווה שזה עוזר.
flower

הוא היה בוכה לפני, או מאותת בצורה אחרת, אבל כשכבר החזקנו אותו מעל הכיור/הסיר והוא עשה - הוא הפסיק מהר מאוד לבכות תוך כדי.

אז זהו שאצלנו היא בוכה באותה עוצמה גם תוך כדי וגם לא מעט אחרי שהפיפי נגמר. יש אמנם איזו הרפייה קלה בחלק מזמן ההשתנה (בעיקר כשאנחנו עושים לה "אוממממם" כמו ביוגה, אבל מייד הבכי מתחדש שוב.
האחות בטיפת חלב אמרה היום שבדר"כ דלקת בדרכי השתן אצל קטנטנים מלווה בחום מאוד גבוה כך שלא נראה לה שזה העניין, אבל הציעה לעשות בדיקה אם ארצה (אצלנו אוספים בדיקות רק פעם בשבוע).

תבדקי את עצמך האם את משדרת לחץ? האם את נינוחה מספיק כשאת מחזיקה אותה להשתין?
כשהיא צורחת (ולפעמים זה ממש צרחות ולא בכי מקטר) אז ייתכן בהחלט שאני משדרת לחץ כי אני דואגת לה ולא מבינה כל פעם מחדש למה הצרחות. אבל הפישפושים כשהם לא תוך כדי צרחות נעימים לי ולה (וגם לאבא כשהוא מפשפש).

אני מתחילה לחשוב שאמא שלי צודקת... sad

ביומיים האחרונים הקטנה מגלה עניין באוניברסיטה. השכבתי אותה באוניברסיטה לזמנים קצרים (בערך 15 דקות) והיא היתה מבסוטית ושיחקה עם הבובות. ניצלתי את הזמן לעשות קצת סדר בבית ומדי פעם הצצתי מה קורה איתה. ראיתי לפעמים שהיא עשתה פיפי, כי החיתול ששמתי מתחתיה היה רטוב. לא היו צרחות גדולות. לפעמים היה בכי קטנטן, קצר וחלוש וכשהגעתי אליה היא כבר עשתה. החלפתי את החיתול מתחתיה. בכל אופן, לא התרשמתי שזה מפריע לה לעשות כך או שזה כואב לה.
היום שמעתי בכי קטנטן כזה כשהיא היתה באוניברסיטה. אמרתי לה "את רוצה לעשות פיפי? בואי נעשה פיפי בגיגית" והחזקתי אותה מעל הגיגית שהיתה שם. היא קיטרה קצת ואח"כ התחילה לבכות ועשתה פיפי, תוך כדי שהבכי הופך לצרחות ממש. ומשם זה המשיך לסצינה שלמה של צרחות עד לב השמיים בערך 10 דקת.
הסתובבתי איתה בבית, שיניתי תנוחות החזקה, ניסיתי להניק, קפצנו על הכדור וכלום לא הרגיע אותה. לבסוף נראה לי שהיא התעייפה ואחרי שהשמעתי לה קולות מרגיעים תוך קפיצות על הכדור היא נרגעה ותוך כמה דקות נרדמה.

והנה דוגמא לפיפי בפישפוש לעומת פיפי על עצמה ועם עצמה. אז איך אני יכולה להשתחרר מהספק? שאולי היא פשוט לא אוהבת לפשפש? (שלא לומר ממש שונאת, או סובלת מזה...)

אבל אני חשבתי שאם התינוק מביע התנגדות כלומר מיישר רגליים או בוכה - לא כדאי ללחוץ עליו..לא?
אצלי אם היא מקטרת קלות ואני לוקחת אותה לפיפי עוד בדרך היא נרגעת אבל כשהיא ממש בוכה ליד הכיור, אני הרבה פעמים מוותרת כי אני לא רוצה לאלץ אותה.
מה שכן בד"כ תוך דקה, היא תשתין עלי...

זה באמת מבלבל...היא לפעמים ממש ממש מתנגדת לפשפוש, אחרי זה היא תשתין עלי ואחרי שעה נניח תתפשפש ברצון...מה זה?
מצבי רוח בגיל שלושה חודשים?

גם אני הרבה פעמים מוותרת בגלל זה.
הרבה פעמים בימים קשים ובוכיים גם כשהיא עליי ואני מרגישה שיש לה פיפי, אני "מזמינה" פיספוס ולא לוקחת אותה לפשפש כי לא רוצה לעצבן אותה.

מה זה?
מצבי רוח בגיל שלושה חודשים?

מצטרפת לשאלה...tilted

הרבה פעמים בימים קשים ובוכיים גם כשהיא עליי ואני מרגישה שיש לה פיפי, אני "מזמינה" פיספוס ולא לוקחת אותה לפשפש כי לא רוצה לעצבן אותה.
זה גם מה שאני עשיתי.
הורדתי את עניין הבכי והלחץ מעל הפרק.
הצעתי - יש בכי או התנגדות, התנצלתי ועזבתי אותה.
אחרי כמה זמן היא פשוט התחילה לשתף יותר פעולה
והיום אין כזה דבר בכי סביב פשפוש -
או שמפשפשים, או שהיא מיישרת רגלים ואני מורידה אותה.
בהתחלה גם היתה מסרבת ושתי דקות אח"כ משתינה, היום זה בקושי קורה
תגידו, אם פיספתם והקטן/נה עשו קקי, האם אתן לוקחות אותם להמשיך לעשות בכיור/סיר?
האם זה לא מפריע להם? כי בדר"כ כשהקטנה עושה קקי היא ממש ממש מרוכזת והשבוע לקחתי אותה לכיור אחרי שהתחילה והיא ממש התעצבנה.
האם זה לא קוטע להם את הרצף/ריכוז?
אולי אם כבר פיספסנו אז עדיף לתת לה להמשיך ולגמור את הקקי איפה שהיא?
אם פיספתם והקטן/נה עשו קקי, האם אתן לוקחות אותם להמשיך לעשות בכיור/סיר?
אני כן. בשמת_א‏ כתבה (תקני אותי אם הבנתי לא נכון...) לא זוכרת בדיוק איפה, שזה שלוקחים ישר אחרי הפספוס לשירותים/כיור משדר להם שהם יכולים להתאפק ואמא תקח אותם למקום המתאים (אני אולי לא מנסחת ברור כמו בשמת, סליחה). אצלי זה ממש עובד. לפעמים כשאני רואה שפיספסתי אני לוקחת אותה לכיור ואכן יוצא עוד פיפי או קקי! כלומר היא כן חיכתה לי שאקלוט...וזו הכוונה.
כמובן שיש אולי פעמים שהמצב שונה, הכי חשוב האינטואיציה של האמא באותו הרגע.. אין חוקים...flower
כמובן שיש אולי פעמים שהמצב שונה, הכי חשוב האינטואיציה של האמא באותו הרגע.. אין חוקים...
ושאר הדברים שטליה אמרה. happy
אנחנו בסיבוב שני. עם הראשונה התחלנו בגיל ארבעה חד'. עם חיתול ח"פ, שלרוב החזיק מעמד כל היום, והוסר לצורך פישפושים.
עם הקטנה התחלנו מיד (היום בת חודשיים), והלך טוב- באותה שיטה עם הח"פ.
הבעיה היא עם הקקי. מההתחלה היה נראה שהיא מתאמצת לעשות וכואבת לה הבטן לפני יציאה. גם אם יוצא בחיתול, וגם בלי
שמתי לב שאחרי שהיא עושה קקי בלי חיתול, מגיעים יום יומיים בלי קקי, ועם יותר כאבי בטן ובכי ופחות יניקות (כאילו הבטן מלאה ואין לה מקום לאוכל). הרגשנו שעניין שינוי התנוחה לקראת הקקי מבלבל אותה. גם אם היא עושה בחיתול, ובאמצע אני משנה תנוחה, היא מפסיקה. אם אני לא זזה, היא עושה כמות גדולה יותר.
לאור העניין, לפני שבועיים שלושה הפסקנו לקחת לפשפש, ובאמת היציאות נעשו סדירות יותר ופחות מאומצות. בעלי טוען שהיא רוצה לעשות בחיתול (במובן של רוצה שלא יציקו לה סביב הקקי)
עכשיו אני תקועה. מצד אחד רוצה לחזור לפשפש, ומצד שני פוחדת לחזור לכאבים ולבכי.
יש הארות?
וגם לגבי הגדולה יש לי שאלות, אבל נגמר לי הזמן...
גם אם היא עושה בחיתול, ובאמצע אני משנה תנוחה, היא מפסיקה. אם אני לא זזה, היא עושה כמות גדולה יותר.
אני שמתי לב אצלנו, שתנועות חדות או מהירות מרתיעות אותה...אז כל פעם שאני לוקחת אותה לפישפוש, אני עושה את זה באיטיות (מצויין לתרגול של מיקוד בהווה) וככה זה עובד.
זה גם עובד ככה אם (וזה ממש נדיר) היא מתחילה קקי או פיפי ולא שמתי לב, אני לוקחת אותה לאט, לאט...
תודה כוסמת, על ההתיחסות. אני אכן מנסה לעשות את הדברים בצורה רגועה ואיטית, אבל זה לא משנה לגבי העוצר שלמחרת.

והשאלה לגבי הגדולה:
בת שנתיים ושלושה חד'. יבשה לחלוטין ביום מגיל שנה וחצי. המשכנו להשתמש בחיתול רק בלילה (מעולם לא פשפשנו בלילה. בדיעבד אני מבינה שזה גם היה חלק מהגורמים לבעיות השינה שלה). היא עושה פיפי בערך שלוש פעמים בלילה. לפני כחודש ביקשה לישון בלי חיתול. הורדנו, אבל אחרי כל פיפי התעוררה בבכי היסטרי. אחרי יומיים החזרנו את החיתול בהסכמתה.
לפני כשבוע בקשה שוב לישון בלי. הסברנו שאם ישנים בלי חיתול אז צריך לקום מהמיטה ולעשות פיפי בסיר. זה עובד לא רע, אבל היא לא ממש מתעוררת לפיפי. היא מתחילה לזוז בחוסר נוחות ואנחנו מבינים שהיא צריכה. לפעמים היא ממשיכה לנמנם תוך כדי, ולפעמים היא מתחילה לצרוח ולסרב לסיר. אם מניחים לה לפספס, היא צורחת שהיא לא מוכנה לפרוש מגבת על הפיפי וגם מתחילה בדיון (בבכי היסטרי) לגבי איזה מכנסיים ללבוש. הכל כמובן מתוך שינה, כך שלא עוזר הגיון. היא לא רוצה לחזור לחיתול.
בקיצור, היא לא מוכנה ללילה יבש (הרבה פיפי- למרות שהגבלנו שתיה בלילה), לא ממש מתעוררת בעצמה, זה יותר כמו לקחת תינוק לפישפוש מאשר ילדה גדולה, ומגיבה בהיסטריה למתרחש בערך שליש מהמקרים. מה קורה כאן?!

זה נשמע מאוד מוכר ואף שכיח, חוץ מהקטע של
היא צורחת שהיא לא מוכנה לפרוש מגבת על הפיפי וגם מתחילה בדיון (בבכי היסטרי) לגבי איזה מכנסיים ללבוש

אם היא לא רוצה מגבת, אולי תעקפו את זה? (מאבק כוח מתוך שינה, זה באמת לא שמעתי happy איזו תמרולה) - תפרשו שתי מגבות ולא אחת, תישנו על זה, ותעבירו אותה לישון על הצד של הבלי מגבת?
אם היא לא רוצה מכנסיים, שלא תרצה. אתם ישנים עם מזגן? אם זה בלי מזגן, שתישן בלי מכנסיים ודי. עם מזגן, אולי היא תסכים לשמיכה?

אולי בכלל תשימו אותה ליד אלה, ושהיא תקום לפשפש את הקטנה? tongue

לא הייתי מחזירה חיתול, וגם לא מציעה להחזיר. חליק, זו לא ילדה לא מודעת או משהו. להישאר יבש בלילה זה תהליך, יש כאלה שעוברים אותו עם חיתול, אבל עדיף לדעתי בלי. כולה כביסה.

אם יורשה לי לספקלץ על משהו שלא התמודדתי איתו באופן אישי, אז הנה שני הסנט שלי שנובעים מראיית העולם שלי. ראי אם את מתחברת לזה.
כשאנשים רואים שנהר בלי חיתול, אחת השאלות הראשונות היא "ומה בלילה?" ובאמת תהיתי למה לאנשים יש כאלה חרדות מן הלילה, הלא כשמגדלים ילדים בלי חיתולים, הלילה הופך מהר מאד לחלק הקל של העניין. כי הם הרי לא מפשפשים מתוך שינה. אז מה הקטע?

לדעתי זה קשור לרפלכסים (כתבתי על זה בדף שחייה_לתינוקות?) כשתינוק משתמש בהחזרים שלו, הם הופכים לנכס שלו. הוא מסוגל להשתמש בפעולות האלה מבלי "ללמוד" אותן דרך הקורטקס אלא במעבר הדרגתי דרך גזע המח. (זה מה-זה על רגל אחת.)

נראה לי שכשגדלים עם חיתול, בדרך כלל מזניחים את עניין הלילה. והילד מאבד שליטה על הסוגרים תוך שלושה ארבעה חודשים מתוך מודעות, אבל לוקח לו עוד כמה חודשים לאבד לגמרי את השליטה הטבעית, האינסטינקטיבית, אולי אפילו הרפלכסיבית (לא שהרפואה תדע מזה).
ואז הוא מאבד גם בלילה מתוך שינה. ואז צריך ל-ל-מד את זה מהתחלה, דרך התודעה שלו, ולא באופן_טבעי‏ דרך הגוף שלו. (את עוקבת אחריי? אני תוהה אם אני ברורה...) ויש את אלה שהולך להם בקלות, ויש את אלה שקשה להם (כמו שקשה ללמד רכיבה על אופניים בהתכתבות למי שאין לו קואורדינציה. ומי שיש לו קואורדינציה טובה לא מבין מה הבעיה פה בכלל...)

ואז מתחילים עם תילי תלים של פסיכולוגיסטיקה ותיוגים של בעיות רגשיות (לא אומרת שאין, לא אומרת שזה לא מסובך, מסבך, ומסתבך, אני רק חושבת שאולי צריך לקחת בחשבון שהמקור הוא בכלל פיזיולוגי.)

וואלה, מקווה שלא יורידו לי ת'ראש עכשיו כל האמהות שהתמודדו עם הרטבות לילה...
עוצמת עיניים, ושולחת...

רק רציתי להגיד שזו רק ספקולציה. וקצה הקרחון. כי כל ילד וכל הורה הם עולם ומלואו. ואני ממש לא אומרת את זה מתוך שיפוטיות. להיפך. צריך להכיר אותי בדיוק דקה כדי לדעת שזה לא מתוך שיפוטיות.
עיקר שכחתי.

למה זה מקביל בסופו של דבר? לנסות ללמד תינוק לקשור נעליים מתוך שינה. הם ישנים. הגוף שלהם שכח איך עושים משהו והוא צריך עכשיו ללמוד, מתוך שינה. זה די מרשים שהם מצליחים לקלוט את הקטע בסוף. את לא חושבת?

כולה כביסה. בהחלט, זה ממש לא מטריד אותי ברמת נקיון (מה נהיה ממני...). זה הרבה יותר מטריד אותי ברמת ה מאבק כוח מתוך שינה
וגם בענין המכנסיים- מצידי שתישן עם שמלת מלמלה. זה לא העניין. היא פשוט מגיבה בהיסטריה לכל דבר ולוקח המון זמן להרגיע אותה.

ניצן, תודה על שני הסנט. אני מאד מסכימה עם מה שאת אומרת, רק שאצלנו זה טיפה שונה:
הם הרי לא מפשפשים מתוך שינה נכון. אבל כמו שכתבתי למעלה, מעולם לא פישפשנו גם בלילה וזה גם לדעתי אחד הגורמים להתעוררויות התכופות שלה- כלומר היתה מתעוררת כדי לעשות פיפי בחיתול.
(ואגב, עם הקטנה החלטתי כן לפשפש בלילה, רק ש טפו טפו טפו, חמסה חמסה, שום בצל היא ישנה לילה שלם...)
מכאן אני מניחה שהיא לא איבדה את השליטה אפילו ברמה הרפלקסיבית. כך שבמקרה שלנו זה לא ממקור פיזיולוגי ( או לפחות לא בעית שליטה פזיולוגית. יתכן שקושי להתעורר משינה עמוקה הוא גם פיזיולוגי). זה בהחלט הרבה יותר בכיוון של מאבקי כוח- אני חושבת כך בעיקר בגלל שזה תוקף אותנו בעוד תחומים כרגע.

וחוץ מזה- לא קראתי אפילו שבריר שיפוטיות בדבריך. פספסתי משהו oh ?

זה בהחלט הרבה יותר בכיוון של מאבקי כוח- אני חושבת כך בעיקר בגלל שזה תוקף אותנו בעוד תחומים כרגע.
אמרת שהיא קצת יותר מדי "ילדה טובה" אחרי הולדת אחותה - הנה זה תוקף מכיוון אחר... זה צריך לצאת מאיפשהו.
קרוטונית- כן, אני מניחה שזה חלק מהעניין.
וניצן- פתאום אני חושבת שאולי לא הבהרתי מספיק טוב שרוב הלילות הם בלי פספוסים בכלל. היא לא משחררת בלילה בלי להתעורר, היא פשוט מתנגדת לכל מה שקורה מסביב, ועיקר הבעיה שלי היא שהאחריות היא לחלוטין עלינו, בניגוד ליום שכבר לא צריך להציע לה אפילו, אלא היא מבקשת לבד.
נו, אבל זו רוכבת טבעי על אופניים וזו לא. ברור שיהיה הבדל. happy
לדעתי מה שאת אומרת מאד מסתדר עם מה שאני אומרת.

לא פספסת כלום. אפשר לקרוא שיפוטי גם כשאני אומרת בוקרטוב. מקדימה תרופה למכה, זה הכל.

לגבי הקקי - זה דומה לתיאורי הסלקל שלי.
אבל אם אנחנו לוקחים אותו בזמן (כלומר - לא כשאני רואה שהוא מתחיל לעבוד על קקי, אלא קצת אחר כך, כשהקקי כבר אמור לצאת), אז הוא גם עושה הרבה. כלומר - לדעתי קחו זמן התבוננות, ותראו אם אתם יכולים לקקותותה בזמן המתאים.
גם אני רוצה להוסיף, שעדיף להוריד חיתול ולהתמודד עם היסטריה, צרחות, ופיפי במיטה, מאשר להמשיך לדחות את זה.
לדעתי, ילד שגדל בלי חיתולים, וביום הוא יבש - להשאיר לו חיתול בלילה, זה רעיון, אמ, לא מוצלח. זו דעתי.
הלילה הוא משוכה שצריך לעבור. עדיף לדעתי לעבור אותה בחודשים הראשונים, לפני שהתינוק איבד משהו, ולפני שהגיע לגיל מאבקי הכוח, מאשר להתמודד עם זה כשהילד כבר מקובע על משהו אחר.
בכל אופן:
הבעיה עם ההיסטריה שלה היא, שאתם נלחצים מזה. זה מלחיץ אותה בחזרה.
אז להיות רגועים. להבין שהיא מופתעת ומתוך שינה, לא להזיז אותה, לשים אותה על יבש במידת האפשר אבל אפילו זה לא חייבים (!) רק אם היא רוצה, ולהרגיע "כן, כן, מתוקה, יצא לך פיפי. לא נורא. מחר תעשי בסיר. אחר כך נחליף" כאלה דברים. באמת, להיות רגועים. מול הרוגע שלכם היא תלמד לאט לאט כמה דברים, למשל:
א. שזה לא סוף העולם. נכון, תקלה, אבל לא כועסים עליה והיא בתהליך למידה, ואתם בוטחים בה שיהיה בסדר.
ב. שכשעושים פיפי אז רטוב ולא נעים. זה תהליך למידה פיזי דרך תחושות הגוף, שבהדרגה יביא לכך שהיא תתעורר יותר ויותר סמוך להתחלת הפיפי ותקום לעשות. זה תהליך! זה מתרחש בשלבים. לא לדאוג. לשדר לה שלאט לאט היא תלמד, ויהיה בסדר.
hug

לגבי הקטנה:
תבשיל, זה דומה לתאורי הסלקל בבחינת זה שנדמה שהם מחכים להזדמנות שלא מתעסקים איתם כדי לעשות קקי בלי התערבות. אבל למה?
אני באמת לוקחת אותה לא בזמן "הבישול", אלא שהיא כבר מוכנה לעשות. היא לא מתנגדת לתנוחה, ועושה הרבה. הבעיה היא ביום יומיים למחרת, שיש לה כמו התנגדות לעשות קקי בכלל, כולל כאבים ובכי.

ולגבי הגדולה:
בשמת הבעיה עם ההיסטריה שלה היא, שאתם נלחצים מזה. זה מלחיץ אותה בחזרה. ספרי לי על זה tongue
אנחנו נוראיים בלילה מהבחינה הזאת (והכוונה לשלושתינו, ממש משפחת ג'קיל/הייד). אנחנו לא נלחצים מהפספוס, ולא משדרים לה שהיא לא בסדר, להפך, אנחנו כל ערב עושים שיחות הכנה: הלילה תשני בלי חיתול, ואם תצטרכי פיפי אז נעשה בסיר. אם יצא לך פיפי במיטה אז נשים מגבת ונמשיך לישון וכו' וכו'. הבעיה היא שבלילה אנחנו לא מצליחים להתמודד עם הבכי ולהכיל אותו. אנחנו כבר שחוקים לחלוטין אחרי יותר משנתיים של חוסר שינה.

עם זאת ברור לי שכבר לא נחזיר את החיתול, במיוחד בגלל שזה בא ממנה, ואני ממש לא יכולה להתעלם מזה.
ונשאר לי רק לספר שהלילה האחרון עבר בלי בכי בכלל... כמו תמיד כשאני מתיעצת על משהו בבאופן, זה כבר מתחיל להפתר... נקווה שזה ימשיך ככה.

אנחנו כבר שחוקים לחלוטין אחרי יותר משנתיים של חוסר שינה.
hug-sad
כמו תמיד כשאני מתיעצת על משהו בבאופן, זה כבר מתחיל להפתר... נקווה שזה ימשיך ככה.
המשיכי, המשיכי. מחזיקה לכם אצבעות.
כמו תמיד כשאני מתיעצת על משהו בבאופן, זה כבר מתחיל להפתר... נקווה שזה ימשיך ככה.
flower
את יודעת למה, נכון? כי חצי מהלחץ יורד... כי את נעשית סגורה עם עצמך על המסר "זהו, נגמר לי, אני רוצה שזה ייפתר"... כי את מקבלת תמיכה ומרגישה שנוספו לך כוחות...
hug
*איזה כייף בטבע!!!*tree tree tree

עכשיו אני סופסוף מבינה למה בעולם השלישי בלי חיתול זה ממש לא עניין גדול.
היינו בסופשבוע בכינרת והיה כל כך כייף!
הקטנה היתה בלי חיתול כמעט כל הזמן (חוץ מאשר באוטו ובארוחת בוקר וערב)
אפשר לפשפש בכל מקום על האדמה או במים, (לא צריך לתור אחרי פיסת דשא נידחת) וגם כשיש פיספוס זה ממש לא בעיה, כי חצי ממנו עלינו וחצי על האדמה. וגם אז אפשר פשוט לרחוץ בכינרת ולהתנקות תוך כדי.

ועוד משהו חשוב.
הכל היה רגוע מאוד. נראה כאילו הקטנה פשוט מרגישה נוח יותר בחוץ ובטבע. הגזים שמלווים אותנו כמעט לא היו בכלל! כמעט לא היו בכי וקיטורים (חוץ מאשר בעייפות).

כך שלכל הבלי חיתולים,ובמיוחד לעירוניים, מומלץ בחום לצאת מדי פעם לסופשבוע קרוב לטבע ואז תראו איך החיים הופכים קלים hurray

טוב, עכשיו אני מתעייצת איתכן בעניין מנשאים. אבל דווקא בדף הזה, כי זה קשור לבלי חיתולים.
כשהקטנה נולדה קנינו מנשא לופי. הוא היה אחלה להתחלה, חם ועוטף, מחבק ומערסל. אחרי חודשיים הרגשנו שהוא קצת מוחץ אותה וקצת מוגבל מבחינת האפשרויות לנשיאה, חם נורא לקיץ ובעיקר מסורבל ללבישה והורדה ולכן מגביל בפישפושים ובהנקות. אז קנינו את המאיה ראפ סלינג, ממנו התרשמנו שיש לו הכי הרבה אפשרויות לנשיאה ושקל מאוד לשלוף ממנו את הקטנה לפישפושים. אבל זה לא לגמרי הסתדר. כי היא עכשיו רק בת 3 חודשים ועדיין לא יושבת וגם לא לגמרי מחזיקה את הראש, ככה שתנוחות הנשיאה שאפשריות בו, הן עירסול ובטן לבטן. מאידך הקטנה כבר סקרנית ורוצה לראות מה קורה ולא כל כך אוהבת את התנוחות האלה (אלא אם היא רוצה לישון). מה גם שהיא כבר די כבדה והעמסת המשקל הזה בפרונט חא פשוט בשבילי ומקשה עלי לבצע פעולות בבית.
עכשיו אני שוקלת לקנות עוד מנשא, אולי אפילו מנשא גב (מקדם? כנעני? קובבה?), אלא שכאן נכנסת שאלת הפישפושים. אני רואה שאת רוב מנשאי הגב די מסובך ללבוש ולהוריד וונדרש מיטה או משהו כזה כדי להוריד ולהלביש את התינוק. איך מפשפשים ככה? כל פעם כל האופרציה הזו? ועוד בתדירויות גבוהות ההולמות את גילה של הקטנה?
באיזה מנשא אתן משתמשות או השתמשתן בחודשים הראשונים/שנה ראשונה? על מה אתן ממליצות?
למה בעצם במאיה ראפ מציעים להשתמש בתנוחת מותן רק אחרי שהתינוק יושב לבד? הרי הוא מקבל ככה תמיכה מלאה בישבן ובגב

תודה מראש!

אמאחדשה, בגלל שאני נורא לא גמישה, במיוחד מאחרי הגב, "פיתחתי" לי שיטות בטוחות, מהירות וקלות (גם בטוחות, גם מהירות וגם קלות. בחיי...) להכנסה ולהוצאה של קטינא מהיאמו. אם את רוצה אני אשמח להראות לך. יש לי כל מנשא אפשרי בערך, וה"אסים" הם הסלינג והיאמו. בעיקר מבחינת הנוחות בהכנסה ובהוצאה, אבל גם מבחינת הנשיאה עצמה.
בקשר לסלינג ולהבטה החוצה, את יכולה לשים אותה ב"קנגורו" זה בדיוק גיל טוב, והם מתים על התנוחה הזאת. היא גם מאד נוחה לשליפה לפשפושים.
לשאלותייך:
אנחנו בדיוק סיימנו את השנה הראשונה.
בשלושת החודשים הראשונים השתמשתי בסלינג, ואח"כ עברתי ליאמו. כמעט בלעדית. לא לפני שראינו שהיא מחזיקה את עצמה מאד מאד טוב. היא זריזה.
זוגי עדיין משתמש בסלינג (אחר, גדול יותר) יומיומית בטיול עם הכלב, ואני לא יכולה להפרד מהיאמו שלי.
שלי שוקלת בין 9 ל 10.5 קילו כבר כמעט חצי שנה... מתרגלים. מטפלים בגוף.

בקשר לשאלתך על תנוחת הישיבה, זה כי היא לא כל כך מומלצת לפני שעמוד השדרה מתחזק. מדובר על תנוחת ישיבה ממש, לא כרבול מאונך צמוד לגוף האם (כמו חיפושיות, כמו שנושאים במנשאי גב מסורתיים)

לא לפני שראינו שהיא מחזיקה את עצמה מאד מאד טוב
למה הכוונה? יושבת לבד? היא זריזה. בגיל שלושה חודשים?!
איך נשאת אותה בגיל שלושה חודשים, נשיאה קדמית? האם הקדמית היא בטן לבטן? או עם הפנים החוצה?
באתר של בשבילנו כתוב מצד אחד שאפשרי רק תנוחות נשיאה על הגב ועל הבטן ומצד שני, כתוב שאפשר גם על מותן. מה נכון?
מנשא ובלי חיתולים:
אפשר להכניס ולהוציא תינוק למנשא גב גם בלי מיטה. זה דורש רק מעט אימון וברגע שרוכשים את המיומנות זה כבר לא כזו פרוצדורה.
כמו כן בגיל 3 חודשים מרווחי הפשפוש מתחילים לגדול, ואפשר להיות במנשא גם שעה ויותר (אם היא ישנה למשל) בלי להתפשפש. לדעתי ומנסיוני, מנשא גב מתאים כשאת יודעת שיש לך פרק זמן "יבש", לא הייתי שמה ילד על הגב כדי להוציא אותו בודאות עוד 10 דקות. אבל זו אני happy

זה הגיל שאפשר להתחיל עם יאמו, ויש בו גם תנוחה קדמית, כך שאפשר לשים מקדימה כשיודעים שיש פיפי כל רבע שעה (בבוקר?) ועל הגב כשיש מרווחים יותר גדולים (לשינה, או אחה"צ, נגיד).

המנשא הנוח ביותר לשליפה והכנסה מהירה הוא סלינג או פאוץ' (מנשא_צד‏).
בגיל 3 חדשים עדיף תנוחת קנגורו או בטן לבטן, על המותן אין מספיק תמיכה לגב והם "נוזלים" הצידה. אפשרי, אבל לא מומלץ. תלוי גם בילד ובטונוס שלו. זה נכון לגבי כל מנשא צד ולא רק מאיה.
אני באופן אישי השתמשתי במנשא "מקדם"‏http://minsa.co.il/mikedem‏ עד גיל 7-8 חודשים, והיינו בלי חיתולים מגיל 3 חודשים- אני זוכרת שהייתי שמה אותו על הגב כשידעתי שיהיה יבש והייתי עוטפת את הטוסיק בחיתול טטרה למקרה של בריחת קקי (קרה פעם-פעמיים, נדמה לי בתקופת מחלה). אחר כך עברתי לפאוץ' של "יעלה"‏http://minsa.co.il/yeela‏ על המותן ומשם להכניס ולהוציא זה משהו כמו 3 שניות. על הגב הוא לא כל כך אוהב וגם אם אני נושאת אותו על הגב הוא מבקש לצאת אחרי 5 דקות בלי קשר לפשפוש.

למה הכוונה? יושבת לבד?
מחזיקה את הראש מאד טוב ושולטת בתנועות הראש, מסוגלת להחזיק את הראש לפרק זמן ממושך בלי להתעייף. היא ישבה לבד מאד מוקדם, אבל לא כזה מוקדם, לא צריך להסחף happy (מצד שני, בגלל שהיתה כל הזמן במנשא לקח לה ממש המון זמן להתהפך. לדעתי התפתחות של ילד נישא מאד שונה מהתפתחות של ילד עגלה/משטח. ואסור להתרגש מהCrones בטיפת חלב!)

בגיל 3 חודשים נשאתי נשיאה קדמית ביאמו ובתנוחת קנגורו בסלינג.
גם ביאמו קל ומהיר לשלוף אם מתורגלים ואם משאירים את הרצועות על הגוף. (אלכסון בנשיאה קדמית)
מקדם מאד לא נוח לשליפה מהירה.
אגב, זה לא צריך להיות מיד. רק שצריך להוציא כשהם זזים באינוחות ולא להגיד לעצמנו "בטח לא נוח לה" אלא לקלוט שמאד סביר שזה פיפי.

אגב, זה לא צריך להיות מיד. רק שצריך להוציא כשהם זזים באינוחות ולא להגיד לעצמנו "בטח לא נוח לה" אלא לקלוט שמאד סביר שזה פיפי.
yes
מה שחשוב זה לא מהירות השליפה אלא נוחות השליפה ויותר מזה נוחות הלבישה מחדש.
טוב, אז ניסינו את תנוחת הקנגרו. ובאמת היא יותר התלהבה מהעניין.
אבל נדמה לי שהתנוחה הזו מאוד מעודדת פעילות מעיים ואולי אפילו קצת לוחצת על הבטן, לא? היא פלטה כמה פעמים כשהייתה בתנוחה הזו...
האם אצלכן (במיוחד בלי חיתולים) שמתן לב ליותר יציאות/פיפוסים בתנוחת הקנגרו?
זו תנוחה שמעודדת יציאות, בהחלט. זה דווקא חיובי, לא?
פליטות- תלוי אצל מי. יש תינוקות שרגליים קרובות לבטן יעודדו אצלם פליטות.
זו תנוחה שמעודדת יציאות, בהחלט. זה דווקא חיובי, לא?
my thoughts exactly...
פנטסטי!
למה לא הגעתי לאתר הזה קודם?

ממש כל הכבוד לפותחת הדף!

שלום, יש לי שאלה
ביומיים האחרונים התחלנו לנסות בלי חיתולים חלקית (רק במשך היום ובבית, לא כשיוצאים ולא בלילה) ואפילו היו כמה הצלחות של פיפי. לעומת זאת, דווקא עם קקי אנחנו לא מצליחים לזהות את הסימנים. היא בת 3 חודשים, כבר אין לה כאבי בטן או רעשים של מאמץ כשהיא עושה קקי. זה פשוט יוצא ללא התרא מוקדמת! יש למישהו הצעות?
לנור: הרבה תינוקות עושים על הבוקר.
דווקא היא עושה בדר"כ אחרי הצהריים ולפעמים בערב. אין ממש שעה קבועה. בבוקר כמעט אף פעם לא.
פשוט ממשיכים לעקוב, וגם מציעים באופן יזום.
בדרך כלל הם עושים גזים טיפה לפני. לאו דווקא כאבי בטן וכדומה.
האם היא עושה אחרי פיפי? או פיפי לסיום?
האם זה זמן מסוים אחרי הנקה?
האם היא שקטה ומתרכזת קצת לפני? או להיפך, מתלוננת ומביעה אי נוחות כלשהי?
כמו כן, כשהיא עושה, אומרים לה: "קקי! עשית קקי!" וככה לאט לאט היא לומדת לקשר את המעשה עם המלה.
שכחתי להזכיר: חוגי_בית_בלי_חיתולים? ביום שישי זה, ברחובות. ראו הדף הנ"ל לפרטים.
לפעמים היא עושה רעשים של התלוננות לפני, אבל היא עושה אותם המון במשך היום סתם כשלא נוח לה או כשהיא רוצה תשומת לב וקשה לדעת מתי מדובר בקקי או משהו אחר. באופן כללי קשה לי לזהות את הסימנים שלה - גם עם פיפי - הרבה פעמים היא עושה רעש שנדמה לי שהוא פיפי אבל אני מבלה איתה דקות ארוכות ליד הכיור בלי ששום דבר יוצא וגם להפך - נדמה לי שהיא עושה סתם רעשים ופתאום הפיפי יוצא עליי! יש עצות?
אני מבלה איתה דקות ארוכות ליד הכיור
אני מציעה לא לעשות את זה - לקחת לכיור, לחכות כמה שניות, (נגיד לא יותר מ-15, 20, וגם זה די הרבה)אם אין, אז אין. מקסימום משתינים אח"כ על אמא או על הרצפה...
לנור, גם אני חושבת כמו 'אחת', לגבי הזמנים.

(שלווה שלי בת חודשיים) החיים_מעל_קערת_סלט_בלוג_בלי_חיתולים? .
אצלינו קקי בא (כמעט) תמיד עם פיפי. אם אחרי הפיפי היא עדיין רגועה בתנוחה אז אני מחכה גם קצת לקקי.
לי גם המראה עוזרת. איכשהו אני מזהה יותר בקלות מתי יהיה קקי. ולוא דוקא לפי פרצופי מאמץ. צריך לראות כדי להבין blink
ואני עכשיו גם בשלב של לזהות את הרעשים. צריך ממש ללמוד את זה. אצלינו זה ממש ניואנס. מה שכן לאחרונ למדתי פחות ופחות לפשפש סרק.
אני גם צריכה לקנות שעון. יש שעות בהן היא יכולה לעשות פיפי כל 8 דקות ויש כל 25. כך שאני מנסה להבין באיזה MODE היא ורק לפי זה להציע.
כך יש יותר שיתוף פעולה.
האמת שאני מתחילה קצת להתייאש. אני כמעט אף פעם לא לוקחת אותה לכיור בזמן הנכון - כל פעם שאני חושבת שהיא צריכה פיפי אז אין לה כלום וכל פעם שאני חושבת שהיא סתם עשתה איזה רעש, פתאון יוצא פיפי. אני לא מצליחה לעלות על דפוס מסוים (בסוף הנקה, תחילה הנקה וכדומה). יכול להיות שיש תינוקות שזה פשוט לא עובד איתם???
האמת שאני מתחילה קצת להתייאש
האמת היא, שאין צורך להתייאש.
לא מוכרחים לגדל ילדים בלי חיתולים! זה משהו שעושים כי רוצים, נורא רוצים.
יש עוד סוד blink בעניין:
הכיף הוא שהם בלי חיתולים. לא שאין פיספוסים, אלא שהם בלי חיתולים...
אני ממש חושבת להגיד להורים: תשמעו, עליתי על משהו! יותר טוב שהתינוק ילבש מכנסיים ויעשה במכנסיים מאשר שילבש חיתול! ממש ככה!
כי כשהם עושים "פתאום" (פיספוס שלנו מכל סוג) - אנחנו מייד מנקים, מחליפים, כמובן.
לעומת זאת, כשהם בחיתולים, מה שקורה הוא שהם עושים ואנחנו אפילו לא יודעים, לא שמים לב, מגלים אחר כך. הם טובלים בתוך זה. הם לובשים כל הזמן משהו שמן שסוגר להם את כל האגן - אטום ומלא כימיקלים, אם זה חד פעמי, או שמן ומסורבל, אם זה רב פעמי. ובשני המקרים, בית שימוש נייד sad צמוד לגוף.

יכול להיות שיש תינוקות שזה פשוט לא עובד איתם???
לא.
אבל קודם כל:
בת כמה היא? כמה זמן את מנסה?
מה קורה כשהיא מתעוררת משינה? בבוקר, או משנת צהריים? האם אז את מנסה לפשפש?
האם את מנסה חמש או עשר דקות אחרי שיצא לה? בדרך כלל, אחרי פיספוס יש עוד פיפי, יותר מוקדם מהרווח הרגיל.
אחרי שתתארי קצת בתשובה לשאלות, ננסה להמשיך הלאה.
flower

רגע, קראתי למעלה וראיתי: היא בת 3 חודשים, ואתם מנסים כבר שלושה ימים? חמישה ימים?
זה מעט מאוד. וגם קראתי שעשית כמה "שגיאות" בדרך, כמו לעמוד איתה המון זמן ליד הכיור, אז היא אולי עוד לא ממש קלטה את העסק. זה בסדר. מה שחשוב זה, שבגיל הזה יש בדרך כלל רווחים של כל רבע שעה בשעות העירות, קצת יותר אחה"צ. זה אומר, שאם פיספסת אז היא תצטרך כעבור זמן יותר קצר. תנסי לקחת לכיור, להחזיק בתנוחה, להגיד "פששש" או אולי אפילו לפתוח מים (זה עוזר), ותבדקי - אם נראה שנעים לה, תחכי כמה שניות, לפעמים לוקח לפיפי זמן לעבור בצינורות happy אם לא - לקחת משם. לא לעמוד הרבה זמן. להציע עוד חמש דקות.
אם עברה רבע שעה והיא לא עשתה - לקחת לעשות. אם היא צריכה קצת, ייצא לה קצת.
יכול להיות שפתיחת מים בכיור תעזור לה, ואז את תשמחי ותגידי "פיפי!" והיא תתחיל (דגש על תתחיל) לזהות את התחושות שלה עם המלה.
נור את מזכירה לי ת'צמי! תוצאות מהירות.
את יכולה לקרא בבלוג שלי להתעודד.
שלווה בת חודשיים ואנחנו חודש בלי חיתולים. השבועיים הראשונים הכי הכי מסובכים. אח"כ מתחילים ימים טובים יותר.
היום אני במקום קצת שונה, מקום שמתחבר למה שבשמת_א? כותבת לך.
אני שמחה מאוד על ערוץ התקשורת שנפתח לי ולשלווה. יש, סוף סוף, הרבה פחות פישפושי סרק!
גם מצאתי את הלוגיסטיקה שמתאימה לי. למשל-

אני רוצה שהתינוקת תהיה כל הזמן מינימום עם תחתונים כשחמסין, ועם מכנסיים בימים רגילים. את קניתי וקיבלתי עוד ועוד מכנסיים.

עד לפני כמה ימים זה היה טירוף. עכשיו פשוט היא מזהה את הורדת המכנסיים כתחילת תהליך הפשפוש. ביום רגיל יש לי כ5 מכנסיים רטובים. אני מאושרת.

בקיצור צריך ז מ ן לתרגל ולהתרגל. הסימנים נהיים ברורים יותר ויותר.
וכשעולים על הגל אין כל כך דרך חזרה.

תודה על התמיכה, בשמת ו'סירופ',
היא בכל מקרה בלי חיתול רוב היום, רק שכיוצאים מהבית ובלילה אני שמה לה. הפרספקטיבה שלך, בשמת, מוצאת חן בעיני - שהעיקר שהיא לא מתבוססת בצרכים של עצמה.
אנחנו מנסים כבר כ-5 ימים. כשהיא מתעוררת אני לא מספיקה לפשפש אותה כי היא עושה כנראה בשלב שהיא ממש רק עושה רעשי התעוררות ראשוניים ואני לא מספיקה להבין שהיא התעוררה והיא כבר רטובה...
בזמן יניקה זה די מבאס כי כל פעם היא עושה איזה רעש או תנועה של אי נוחות ואני מפריעה לה באמצע ההנקה והולכת לכיור - מציעה לה פיפי אבל כלום לא יוצא - ואז מחזירה אותה לציצי. לפעמים זה קורה 3-4 פעמים במהלך הנקה אחת וזה מעייף את שתינו... ואז כמובן כשנמאס לי ואני מחליטה שכנראה אין לה פיפי בכלל אז היא משתינה עליי...
בקיצור, נורא קשה לי לזהות מהם 'רעשי פיפי' לעומת סתם רעשים או סתם התפתלויות וזה יוצר מצב מעייף ומציק גם לי וגם לה (וגם לבן-זוגי המשועשע מכל הסיפור)
אני חושבת שב-5 ימים היו לנו 3 הצלחות בסה"כ שזה די מעט יחסית לזה שאני כל הזמן בקשב וכל הזמן רצה לכיור איתה הלוך ושוב...
מה אתן חושבות?
תנועה של אי נוחות ואני מפריעה לה באמצע ההנקה והולכת לכיור - מציעה לה פיפי אבל כלום
אני מחכה בד"כ לפעמיים בערך של אי שקט בהנקה ואז מציעה...
_ואני מפריעה לה באמצע ההנקה_ אולי לא ללכת לכיור אלא להכין מראש כלי קיבול כל שהוא לצרכים מתחת לטוסיק לזמני הנקות? מהבת שלי (שאמנם לא היתה בלי חיתולים בגיל כל כך צעיר, אנחנו מההתחלה_המאוחרת?) אני זוכרת שבגיל כזה כל יניקה היתה מלווה בהפתעה כל שהיא בחיתול (גם אז מעולם לא נתנו לה להיות עם חיתול מלוכלך או רטוב מעבר לזמן העשיה של מה שזה לא יהיה שהיא עשתה, תמיד היא סימנה לנו ותמיד נעננו רק שלקח לנו זמן לקבל אומץ להוריד לה את החיתול לחלוטין-עניין חברתי דבילי לחלוטין). היה פה איפשהו דף עם תמונה של הנקה עם קערית מתחת לטוסיק בתנוחה לבת (אלוהים יודע מה עושים עם בנים, אבל בטח עוד חצי שנה גם אני אדע...).
הו, יצא לי המרגיעון המקסים "לפעמים הדרך לנצח היא להכנע" אולי שם הפתרון, פשוט לאמץ את הפילוסופיה של בשמת כי זה ממש ככה.
מה אתן חושבות?
hug
אנחנו חושבות, שככה זה בהתחלה: בעיקר פיספוסים!
אבל לא נורא. מה שקורה הוא תהליך דו כיווני: את לומדת אותה (היא צריכה? היא לא צריכה? מה זה הרעש הזה? אה, היא בעצם בדיוק מתעוררת ועושה כבר! אופס, פיספסתי!)
ובמקביל - חשוב לא פחות - היא לומדת אותך.
היא מתחילה לקלוט, שיש איזה חוקים חדשים פה, המממ, מה בעצם אמא רוצה? לאט לאט, ככל שתמשיכי לנסות לבדוק אם היא צריכה או לא, היא תתחיל להבין שמה שאת מצפה הוא שהיא תעשה את הפיפי והקקי בכיור. ואז, כשהתובנה תופנם אצלה, היא תתחיל, מצידה, לצפות ממך שתקחי אותה.
וככה, בכיוונונים עדינים, ממך אליה וממנה אלייך, עם הרבה כוונות טובות והרבה טעויות בדרך משני הצדדים (אה, אמא, לא הבנתי שרצית שאני אעשה את הפיפי שלי *שם*!), שתיכן תלמדו זו את זו.

תבדקי עוד משהו: האם כשאת מנסה, את לחוצה? קצת? או שאת במצב רוח של "בואי ננסה, ייילך יילך, לא יילך לא יילך"?
האם כשאת אומרת לעצמך
כשנמאס לי ואני מחליטה שכנראה אין לה פיפי בכלל
האם מה שמתרחש אצלך הוא תחושה של שיחרור ורווחה שעוברת לך בגוף?
כי אם יש בזה משהו, אז אולי תחושת הלחץ אצלך קצת משדרת לה הרתעה (קשה לעשות פיפי כשלחוצים ודואגים, מה עובר על אמא), ותחושת השיחרור וההרפייה שלך מאפשרת לה לשחרר ... אופס... לא בדיוק במקום המתאים...
מה את אומרת?

בשמת, זאת תובנה מדהימה כי באמת אחרי פעם-פעמיים כושלות ליד הכיור אני מתחילה להיות קצת לחוצה/מיואשת וכשאני מחליטה שנמאס לי אני "משחררת" וייתכן שלכן גם היא! אני אמשיך לנסות לאט לאט ובתקווה התקשורת ביננו תיבנה בהדרגה כמו שתיארת...
תודה לכולן על התמיכה! :)
שאלה קצרה שדחופה לי פתאום,
האם זה הגיוני ששלווה פותחת בימים האחרונים רווח של כשעה בין פיפי לפיפי?
היא עכשיו בת חודשיים ושבוע ואנחנו חודש ושבוע בלי חיתולים- אם זה רלוונטי.
לפעמים אני חושבת שאולי היא מתייבשת.

הלילה גם היה לנו שיא עולם. אין פיפי בין 20:00 ל 6:20 כבר התחרפנתי. לא נרדמתי מ 5:00 והצקתי לה כל כ 10 דקות - היא זזה בגלל גזים...

תודה

הגיוני.
איך הפיפי? בהיר?
כמו כן: זה בדיוק הגיל שהם נעשים יבשים בלילה.
מצויין. היא לפי לוח הזמנים במסלול המהיר, בינתיים happy
זה לא אומר שלא יהיה מחר פיפי בשעה יותר מוקדמת, אבל פחות או יותר הדפוס הזה יתחיל להתגבש והשעות אף יגדלו. תוך חודשים ספורים (אפילו שניים שלושה) ייתכנו 12 שעות ללא פיפי "בלילה".
את מתחילה להבין למה אני חושבת שהכי קל בלילות?
הבלי חיתולים מתחיל להשתלם לך ואת חושבת שמשהו לא בסדר? blink חחח flower
אך, בשמת אין כמוך.
צודקת, הפיפי בהיר ובלי ריח...

אני כבר כשלושה שבועות מבינה שהלילות הכי קלים. וזה היה אחד הדברים שקראתי עליו בהריון והיה לי מאוד מאוד קשה "לקנות".
כן הלילות בהחלט הכי קלים.

חשבתי לעצמי גם שאולי אני גורמת לה להתאפק מידי וזה לא בריא, אבל אין לי ממש בסיס למחשבה הזו והיא מתחילה להתפוגג.

מתה לישון........ WOW

נור, חמישה ימים זו ממש התחלה. את מתארת את רגשותי בדיוק כפי שהיו אז.
לגבי ההנקה. אני התחלתי להניק מעל קערה.- יש בבלוג תמונה מצורפת.
זה עבד -+ שבוע וחצי. אח"כ היא כבר הפסיקה לעשות עלי פיפי בהנקה.
היום אני מקסימום עם חיתול בד או פלנל בין הרגליים שלה, וגם זה רק אם אחרי השינה היא לא מסכימה לעשות פיפי ואז יש סיכוי שהיא תעשה תוך כדי הנקה.
אני לא מרגישה בנח לנתק אותה מהציצי תוך כדי הנקה בישביל פיפי. והינה ראיתי שגם לא היה צורך. גם כשעשיתי את זה הפיפי תמיד היה נוזל לכל הכיוונים.

יאללה למיטה, בטוח.

שלום
עוד לא בישרתי באתר שנולד לי מלאך קסום ואהוב מאוד.
מיום היוולדו הוא נהנה לעשות פיפי בכיור (וביומיים האחרונים מאז הברית על הראי).
בהתחלה (מצחיק לכתוב כך על בן שמונה ימים...) גם היה עושה קקי בכיור, אך מאז שגילה את המנשא הוא שומר את כל הקקי למנשא. מה עושים עם הנטייה שלהם להשתחרר במנשא?
תודה
מזל טוב!
אולי לשנות קצת את התנוחה במנשא? יכול להיות שהוא קצת במין כריעה שם בפנים, ונוח לו לעשות כך?
אצלי יש המון פיפי בלילה!!!
היא לא מוכנה להתפשפש בכלל, מאוד כועסת אם אני מעיזה להציע אז היא פשוט בלי חיתולים או רב פעמי ואני מחליפה כל פעם שהיא מתעוררת...מבעס...
גם אני רוצה לילה בלי פיפי!!
אוקיי, איך גומלים ילד מלעשות במקום לא מתאים:
א. הוא פיצי, ואת רק ילדת. זה אומר שלא מתאים להסתובב עם תינוק במנשא. את אמורה לנוח ולא לעשות דברים.
ב. אז קודם כל תתחילי בהרבה מנוחה בבקשה happy עם הרבה זהירות על רצפת האגן, ותשימי את המנשא בצד לכמה ימים, שבהם תראי כמה קקי בכיור.
ג. תחזירי את המנשא אחרי שהוא שוב ילמד לעשות בכיור ואת כבר התאוששת קצת, אבל רק בזמנים שאת רוצה להרדים אותו (אחרי שכבר ינק ועשה פיפיקקי וכדומה) או כשהוא ישן. עיסוקו העיקרי במנשא, כרגע, יהיה לישון שם.
ד. ברגע שהוא פוקח עין במנשא - את שולפת אותו משם החוצה, ומציעה לפשפש. זאת משתי סיבות: ראשית, כי הוא כמעט תמיד צריך. ואם הוא לא מסכים, זה משום שהוא רוצה קודם לינוק, לא משום שהוא לא צריך... ושנית, כדי לא לתת צ'אנס לעשות במנשא. הוא ילמד שבשביל פיפיקקי יוצאים מהמנשא.
בהצלחה!
ומזל טוב flower baby
star כאן שביתה star
איך, איך, איך חוזרים לתקשורת?
הוא עושה בישיבה, ונהנה לטפוח עם הידיים והרגליים בשלולית. (גדולים אני תופסת תמיד. הוא נאנח מתוך התאפקות ומסתכל עליי במבט נבוך....)
בלילה, ולפעמים בהתעוררות אני מתעוררת לשלולית. שזה משהו חדש לגמרי (איזה שבוע או משהו....)
אני משתדלת לא לתת לו לשתות יותר מדי לפני השינה, אבל חם, אז אי אפשר להמנע לגמרי, משתדלת לקחת אותו לעשות לפני ההרדמה....
בכל מקרה, לרוב -לאחר ההתעוררות אני תופסת את הפיפי הראשון, אבל לפעמים אחרי זמן לא רב הוא מרטיב את המיטה, לא הצלחתי למצוא תבנית זמן כלשהיא.... (פשוט אמאשלו עצלנית ולא מסוגלת לקום מיד, ונשארת קצת להתפנק, אבל עם שלוליות זה קצת רטוב..... stam )
(האם לעבור לדף שביתת_פשפושים‏ ?)
עד לא מזמן הכסא במקלחת עבד מצויין, ובזמן האחרון הוא ממש מוחה נמרצות ברגע שנכנסים למקלחת, אז אני לא מציעה, למעט אחרי ההתעוררות.
אבל הוא לא רוצה בסיר, לא רוצה בחוץ על איזה שיח/עציץ תורן, לא רוצה בשירותים (בהחזקה) או על הכיור (בעמידה).
יש עצות?
לא שאכפת לי לנגב שלוליות- פשוט אני לא חושבת שזו מהות העניין.....
(כשהוא עליי, וזה יכול להיות איזה שעתיים שלוש במנשא [בישולים וכאלה] הוא לא מרטיב בכלל. זה סימן טוב, לא? וגם כשסבא מחזיק אותו הוא נשאר יבש.....)
אה, איך מבהירים לו שהעגלה זה גם כן לא שירותים (כמו שהרצפה היא לא שירותים....) ?
תודהflower
אה, איך מבהירים לו שהעגלה זה גם כן לא שירותים (כמו שהרצפה היא לא שירותים....) ?
ניסית פשוט לומר לו?
זו אפשרות אחת.
שתיים, זה הגיל.
עלייך לא עושים - אבל במתקנים למיניהם אין להם בעיה. זה שלב, תתמידי ביצירתיות, ברגיעה, בלי לחץ וציפיות, בבטחון שזה שלב כזה וזה עובר, בסוף כולם לומדים לעשות רק בשירותים. באמת.
ושוב, חשוב גם להגיד. "תשמע, זה לא נעים. אנחנו עושים פיפי בבית שימוש, לא על הרצפה. ככה זה".
תרגישי בבטחון פנימי גמור שהסירובים הם לא אופציה. אתה לא יכול לא ולא ולא. אין! לא עושים אצלנו על הרצפה, לא אמא לא אבא לא סבתא לא סבא, לא!
יכול להיות שהוא צריך שתישארי איתו דרך הסירוב למקום לגיטימי, ושתעמדי על כך שהוא צריך ושאת מחכה עד שהוא יגמור לעשות.
לפתוח מים, לעמוד בסבלנות, כשהוא מתנגד (אבל את יודעת בבירור שהוא צריך ושההתנגדות היא לא משום שהוא באמת לא צריך) את אומרת שאת יודעת שהוא צריך, את לא מוכנה יותר לפיפי על הרצפה או בעגלה, זה לא מתאים בכלל, וכשהוא יגמור לעשות פיפי הוא יחזור לעגלה או לשחק או מה שלא יהיה.
שימי לב אם זה מתאים לך.
שימי לב, איך תדעי? אם למשל קשה לך מאוד מאוד לשים את הרגל על הרצפה ולהגיד: זהו! אני אמא ואני קובעת. לא מתאים לי פיפי על הרצפה, אתה כבר מספיק גדול להבין את זה, וגמרנו.
אם זה קשה לך - סימן שהילד הוא שיעור בשבילך לעבור את המשוכה הזאת, שבה את לא נרתעת מההתנגדות, אלא מציבה קיר שקט ורגוע של אמא: אני אמא. אני אומרת לך שאלה חוקי הבית. יש לי סבלנות ואני לא כועסת, אבל אני גם לא מקבלת את השטויות האלה. פיפי עושים בבית שימוש, וגמרנו. (בית שימוש = כל מה שאת מגדירה לצורך העניין כבית שימוש). יש לך בחירה: סיר, כיור, בית שימוש או עץ. אין אופציות אחרות, ויש פה מספיק בחירה.
מקווה שהבנת את הטון. שולחת לך איחולי הצלחה!
תזכרי שכל אחת מאיתנו מקבלת בדיוק את הקושי שמתאים בשבילה, שהיא צריכה להתמודד בו עם קטע שלה... happy
עוד לא בישרתי באתר שנולד לי מלאך קסום ואהוב מאוד.
מזלטוב מזלטוב מזלטוב flower flower flower
תזכרי גם תמיד להגיד את מילות הקסם כשאת מרימה אותו לתנוחת פשפוש...
הקטנה שלנו בת שנה וחודש והיא מסתובבת לה בבית בלי חיתול- רק ששמתי לב שבשביל קקי היא מחכה עד שאשים לה חיתול...
פיפי היא עושה כשיש לה- ואני אומרת לה שהיא עשתה פיפי.
השאלה היא האם כדאי כבר לקנות סיר ולהסביר לה שפיפי וקקי עושים בסיר?
וגם- מחפשת המלצה על רב פעמיים
אימא_טרייה_פלוס‏:
השאלה הראשונה היא לדף גמילה_מחיתולים‏ או
גמילה_מחיתולים_בגיל_צעיר‏

השאלה השנייה היא לדפים כמו:
חיתולים_רב_פעמיים‏
חיתולים_רב_פעמיים_ארכיון?
חיתולים_רב_פעמיים_ביקורת‏
חיתולים_רב_פעמיים_יד_שניה‏
טיפול_בחיתולים_רב_פעמיים‏
מותגי_חיתולים_רב_פעמיים?

הדף הזה מספר על השיטה שבה מגדלים ילדים מלידה בלי חיתולים.
לא גמילה, אלא קשב לצרכים של התינוק.
זהו בעיקר דף תיאורטי, וגם בנושא הבלי חיתולים יש דפי שאלות.

יכול להיות שהוא צריך שתישארי איתו דרך הסירוב למקום לגיטימי, ושתעמדי על כך שהוא צריך ושאת מחכה עד שהוא יגמור לעשות.
לפתוח מים, לעמוד בסבלנות, כשהוא מתנגד (אבל את יודעת בבירור שהוא צריך ושההתנגדות היא לא משום שהוא באמת לא צריך) את אומרת שאת יודעת שהוא צריך, את לא מוכנה יותר לפיפי על הרצפה או בעגלה, זה לא מתאים בכלל, וכשהוא יגמור לעשות פיפי הוא יחזור לעגלה או לשחק או מה שלא יהיה.

הממממ
בשמת? אני לא בטוחה שהבנתי.
לי זה נשמע כמו מתכון בטוח להחרפת שביתה (אם מה שמפריע לו זה המקום שאמא בחרה, או האופן שבו היא מחזיקה אותו, או עצם העובדה שהיא מחזיקה אותו, וכן הלאה).
וזה גם ממש לא מסתדר לי עם מה שכתבת על זה שאם ילד לא רוצה למשל לשבת על סיר או בבית שימוש לא מכריחים אותו, אפילו אם ברור שלא גמר לעשות.
אשמח אם תבהירי.
אשמח אם תבהירי
אוף, ככה זה כשמנסים לכתוב קצר.

יש שביתה שנוצרת כתוצאה מזה שהמקום מפריע לו, או צורת ההחזקה וכדומה.
הפתרונות פה הם שינויים יצירתיים במקום, בתנוחה, בסיפור שאת מספרת לו ("אתה יודע, העץ אוהב שעושים עליו פיפי, חם לו והוא אוהב שאתה משקה אותו. בוא נלך להשקות עץ" או "אתה יודע, כשאמא היתה קטנה היה לה סיר יפה רק שלה. זה היה סיר ורוד עם ציורים של חתולים").

אבל יש עוד סוג של שביתה, והוא קורה לאמהות שמתקשות להתמודד עם כל סירוב של הילד.
אצלן, הבעיה היא שהן מתייחסות לכל סמכות שלהן כאילו זה "להכריח", מפרשות את כל סוגי ההתנגדות של הילד אותו הדבר, כאילו הם ביטוי לגיטימי לצורך עמוק, ובעצם מרגישות סוג של פחד פנימי "להציב את הגבול שלהן".
אני לא מדברת על גבול לילד - אני מדברת על גבול של האמא.
אני לא מדברת על כעס - אני מדברת על ביטחון שקט, שאת האמא ואת מכוונת מה עושים.
אני מדברת על ללמד את הילד מה חוקי הבית ולעמוד על כך שיכבד אותם בהתאם לגילו.
כאשר יש לנו אמא עם החשש הזה - במקרים רבים הילד שלה "פתאום" (מבחינתה) יפגין התנהגויות של עקשנות בלתי מוסברת. התנגדויות לא הגיוניות, סירוב של חוסר שיתוף פעולה אצל ילד שכבר מזמן מסוגל לשתף פעולה.
מין משהו שמכה בתדהמה, ולא נראה מתאים.
במקרים רבים, מדובר בילד שמרגיש את החשש של אמא שלו ממנו, את הצורך שלה לרצות אותו כל הזמן, וזה גורם אצלו לחרדות ולהתנהגות לא ראויה.
איך אמא מגיבה? היא נחרדת, היא מרגישה כישלון, אמא רעה, איך הוא עושה את זה אחרי כל מה שהיא לימדה אותו? היא מרגישה נפגעת, היא גם כועסת אבל מנסה לא להראות, ומוותרת אף על פי שזה לא מוצא חן בעיניה. היא מגיעה לתחושה של אין אונים ואין ברירה.
והילד כבר מוטרף. הוא אינטליגנטי במיוחד ולמד כבר את הכוח של ה"לא" שלו, אבל זה מפחיד אותו. הוא מנסה שוב ושוב לבדוק אם יש שם מישהו מבוגר שישים אותו במקום, שייתן לו תחושה שיש גב חזק מאחוריו, אבל מקבל ההיפך: גב שמתקפל מולו.

ילד כזה לא צריך ששוב ושוב יתקפלו בפני הסירובים שלו, אלא שמישהו יתפוס את המושכות ויגיד לו בביטחון גמור:
אתה צריך פיפי, פיפי עושים בסיר, לא על הרצפה כמו קודם.
לא? אז בכיור.
לא בכיור? אז בסיר.
לא, אין אופציה שלישית. סיר או כיור, תבחר. אני לא אוריד אותך כי אתה צריך פיפי, ואני לא מסכימה שתעשה על הרצפה.

  • את אומרת, ומסתכלת לו ישר בעיניים, כשבעיניים שלך ביטחון שקט שאת אמא שלו ואת יודעת.

לא בתוקפנות. בתקיפות עדינה.
בביטחון אוהב.
בידיעה פנימית ברורה שלך, מה מקובל עלייך ומה לא מקובל עלייך.
בידיעה ברורה שיש לך זכות מלאה לצפות מהילד לכבד את הבית שלך ואת הכללים שלך.

תשיגי הקלטה של הפרק האחרון בסופר נני, היתה שם הדגמה של הדרכה אישית בדיוק לתקיפות עדינה ונטולת כעס של אמא אוהבת.

עכשיו, איך את יודעת אם השביתה שיש אצלך דורשת שתציבי את הגבולות שלך (אצלנו לא עושים פיפי על הרצפה, רק בבית שימוש) או לא?
קודם כל כי ניסית את שאר הדברים וזה לא זה. זה לא עובד. את מרגישה שהבעיה אחרת.
את יודעת לפי התגובה שלך למה שתיארתי.
אם הכל נראה לך "להכריח". אם את מפחדת לגרום לו נזק בזה שתודיעי חד משמעית מה לא מתאים לך ותצפי ממנו לכבד את זה. אם את מרגישה את הפחד בגוף שלך כשעולה סירוב שלו. אלה רמזים.

מקווה שיותר מובן.

טוב, טוב, אז אלך לדפים המתאימים.....
תודה על ההפניות.
אולי בילד הבא נתחיל אחרת, עכשיו כשאנחנו יודעים יותר טוב
אני מדברת על ללמד את הילד מה חוקי הבית ולעמוד על כך שיכבד אותם בהתאם לגילו.
בהחלט.
אלא שפה הועלתה שאלה לגבי ילד מאד צעיר (פפריקה? בן כמה הוא? פחות משנה, לא?). מה שהצעת נראה לי מתאים לילד קצת יותר גדול.
כן, זה יותר מובן מצד אחד- מצד שני- אני מחזיקה אותו יחסית הרבה זמן, ומבהירה לו- שהוא צריך לעשות (למרות שהוא כבר לא מסמן לי, למעט היציאות, אז אני די מסתמכת על הזמן) ולא עושים על הרצפה כי הוא ילד גדול. ואז דקה או כמה דקות לאחר שאני מניחה אותו, הוא עושה.

אה, איך מבהירים לו שהעגלה זה גם כן לא שירותים (כמו שהרצפה היא לא שירותים....) ?
ניסית פשוט לומר לו?
כן.... אבל אני מניחה שזה מין סוג של בדיקת גבולות....

לפתוח מים, לעמוד בסבלנות, כשהוא מתנגד (אבל את יודעת בבירור שהוא צריך ושההתנגדות היא לא משום שהוא באמת לא צריך) את אומרת שאת יודעת שהוא צריך, את לא מוכנה יותר לפיפי על הרצפה או בעגלה, זה לא מתאים בכלל, וכשהוא יגמור לעשות פיפי הוא יחזור לעגלה או לשחק או מה שלא יהיה.
שימי לב אם זה מתאים לך.

זה מה שקורה, פחות או יותר, ואכן כשהוא צריך הוא עושה בשלב כלשהוא, אבל יש גבול לכמה זמן המים צריכים לזרום, וכמה אני יכולה לחכות שיעשה, ויש פעמים שאני שמה לב שהוא "מתאמץ" לעשות, ואין לו אז הוא מיישר רגליים או מתעקש שאקח אותו, אבל יש פעמים שהוא מראש לא מוכן להכנס לשירותים, או שאחזיק אותו בתנוחה- האם זהו סימן שהוא לא צריך, ואני מתעלמת ממנו ויוצרת מעגל שביתה? וכמה זמן הגיוני לחכות שיפשפש- שתיים שלוש דקות, חמש שש דקות?
לדוגמא לפני כמה לילות, תפסתי את הפשפוש של אמצע הלילה (זה, החדש.....) ולקחתי אותו, הוא בכה ורטן, אני מניחה כי רצה להמשיך לישון, אבל בסוף עשה, וחזרנו לישון והוא הי'ה יותר רגוע, אמרתי לו- "יופי חמוד, עכשיו יהיה לך יותר נעים, וגם לא נישן במיטה רטובה..."
אני תמיד (כשתופסת פשפוש) מדגישה כמה יותר נעים להיות יבש, וכל הכבוד לו ושהוא ילד גדול.
מצד שני- (ואני לא יודעת אם הוא צריך או לא- אני מנחשת כי התקשורת נעלמה, או שהיא מוסווית בטלפתי'ה או משהו) כשאני לוקחת אותו והוא ממש מוחה וכועס..... האם להתמיד? או לוותר כי זה המיקום המסויים הזה? הצעתי גיגית על המיטה, כדי שלא נצטרך לקום, הצעתי סיר במקום המשחקים -שניהם הוא לא מוכן לנסות.
נראה לי שאעבור לקרוא קצת הצעות גם ב שביתת_פשפושים‏ .....
ובכל זאת מה שאת אומרת בשמת - מחזק, ונותן לי נקודות למחשבה.

בכל מקרה- מה טווח הפשפושים בגיל הזה?

כי נראה לי שמה שהוא עושה על הרצפה זה בד"כ מה שבורח, ולא "עד הסוף" כי מעט אח"כ הוא עושה שוב.
או שאולי כדאי "לתצפת" ולראות את מרווחי הזמנים, כדי להציע בתזמון שהוא מעשי, ולא סתמי שמציק לשנינו כי זה לא פראקטי.....
וגם, האם זה יכול להיות שהוא הי'ה מסמן לי, והתייאש ממני? כאילו- "את הרי ממילא לא מתייחסת/לא מבינה אז קחי אותי מתי שבא לך וזהו..... לא משנה לי כבר..."
יצא מלא שאלות מבולבלות, מקווה שזה לא מעורפל כמו שנראה לי....

[אני מודעת לזה שהשביתה הגיעה בעקבות משבר ענק במשפחה שהפשוש הי'ה עד לו, ואני גם יודעת שזה בטח בעקבות כמה ימים שפשוט לא הייתי מסוגלת להקפיד על לקחת אותו, כי זה נראה לי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי- לא מצליחה להבין אם צריך או לא>מעצבנת אותו ואת עצמי>מניחה על הרצפה>פשפוש>חוסר סימון, אני מניחה>פספוסים....... ]

מה שהצעת נראה לי מתאים לילד קצת יותר גדול.
ממש לא.
זאת סוגיה שעולה סביב גיל 8-9 חודשים עם ילדים שגדלו בלי חיתולים. אם הם גדלו גם בהנקה ובמנשא וישנים עם אמא, חבל"ז כמה שהם אינטליגנטיים blink

אבל אני מניחה שזה מין סוג של בדיקת גבולות....
השתדלתי לא להשתמש במונח הזה, כי אני לא אוהבת אותו, אבל זה קרוב. במושג "בדיקת גבולות" יש כל מיני חלקים שאני מתנגדת להם, אבל נעזוב ויכוחים סמנטיים כרגע.

אבל יש פעמים שהוא מראש לא מוכן להכנס לשירותים, או שאחזיק אותו בתנוחה- האם זהו סימן שהוא לא צריך, ואני מתעלמת ממנו ויוצרת מעגל שביתה?
זה תלוי במינון.
אם זה קורה פה ושם, בימים שבהם רוב הזמן הוא משתף פעולה (וזה כולל ניסיון לעשות כשאת מציעה גם כשמתברר לשניכם שהוא באמת לא צריך) - אז זו לא שביתת פישפושים בכלל אלא הודעה שהוא עוד לא צריך או משהו כזה.
מה שכן, בהחלט יכול להיות שהוא לא צריך עכשיו, ואחרי חמש דקות כן צריך... אבל אז הוא מצפה ששוב תקחי אותו ולא מודיע לך...
כמו כן, אם תשימי טיימר תגלי כמה זמן זה באמת לקח: כי לפעמים נראה לנו ש"אחרי שתי דקות" הוא עשה, ובפועל אנחנו עשינו משהו ולא שמנו לב שברחה רבע שעה שלמה... happy

וכמה זמן הגיוני לחכות שיפשפש- שתיים שלוש דקות, חמש שש דקות?
עד דקה, בדרך כלל, אלא אם כן את מכירה אותו ויודעת כמה זמן לוקח לפיפי שלו לצאת, בפעמים שהוא מבקש ממך ואז את הולכת לשירותים. התשובה תלויה גם בשאלה אם הוא בהמתנה נינוחה או מתעצבן לך.

האם להתמיד? או לוותר כי זה המיקום המסויים הזה? הצעתי גיגית על המיטה, כדי שלא נצטרך לקום, הצעתי סיר במקום המשחקים -שניהם הוא לא מוכן לנסות.
הכל תלוי בהקשר.
אם מדובר בלילה, אולי הוא באמת בשלב שבו הם ישנוניים יותר וקשה להם ומציק להם לקום.
זו החלטה שלך. לרוב אנחנו מתנודדות בין "טוב, אני רואה שאני מציקה לו, אז שיעשה על החיתולים שריפדתי וזהו" לבין "אבל הוא מתלונן וצריך, אין ברירה, ניקח אותו", ובסוף התהליך הולך ומתקדם לו מעצמו, והילד פשוט לומד (כן, גם מלישון על רטוב הוא לומד) את המיומנות של להתעורר בשביל פיפי ולחזור לישון, ו/או לא להצטרך פיפי בלילה...

_אני מודעת לזה שהשביתה הגיעה בעקבות משבר ענק במשפחה שהפשוש הי'ה עד לו, ואני גם יודעת שזה בטח בעקבות כמה ימים שפשוט לא הייתי מסוגלת להקפיד על לקחת אותו, כי זה נראה לי שאני רודפת אחרי הזנב של עצמי- לא מצליחה להבין אם צריך או לא>מעצבנת אותו ואת עצמי>מניחה על הרצפה>פשפוש>חוסר סימון, אני מניחה>פספוסים_
טוב שבסוף את נותנת את המידע הכי חשוב hilarious
בדרך כלל שביתות מגיעות אחרי טריגר של לחץ ומתח ענק.
עכשיו הוא כבר לא בטוח. לא יודע למה לצפות, ובכלל, כל סוג של לחץ יתבטא קודם כל בתחום הצרכים. זה חוק.
ונתת פה סיבה ענקית למרד כלפייך: את לא לקחת כשהוא ביקש, אז עכשיו הוא איבד קצת אמון והתבלבלו לו הציפיות.
לאט לאט תבני מחדש את התקשורת.
הרבה קשב.
דיאלוג עדין עם כיוונונים כל הזמן.
וזה כולל הבהרת חוקי הבית, כאמור בתקיפות עדינה. ותוך קשב מתמיד לצרכים האמיתיים שלו. ובכבוד. לשניכם.

אלא שפה הועלתה שאלה לגבי ילד מאד צעיר (פפריקה? בן כמה הוא? פחות משנה, לא?). מה שהצעת נראה לי מתאים לילד קצת יותר גדול.
בן שנה (עוד כמה ימים)
_טוב שבסוף את נותנת את המידע הכי חשוב_ , כן הא?.... tilted happy
אבל אני מניחה שזה מין סוג של בדיקת גבולות....
השתדלתי לא להשתמש במונח הזה, כי אני לא אוהבת אותו, אבל זה קרוב. במושג "בדיקת גבולות" יש כל מיני חלקים שאני מתנגדת להם, אבל נעזוב ויכוחים סמנטיים כרגע.

בשמת, אם לא אכפת לך דוקא כן להתייחס לזה, אותי זה מעניין. את אומרת:
אבל יש עוד סוג של שביתה, והוא קורה לאמהות שמתקשות להתמודד עם כל סירוב של הילד. אצלן, הבעיה היא שהן מתייחסות לכל סמכות שלהן כאילו זה "להכריח", מפרשות את כל סוגי ההתנגדות של הילד אותו הדבר, כאילו הם ביטוי לגיטימי לצורך עמוק, ובעצם מרגישות סוג של פחד פנימי "להציב את הגבול שלהן".
אני לא מדברת על גבול לילד - אני מדברת על גבול של האמא.
אני לא מדברת על כעס - אני מדברת על ביטחון שקט, שאת האמא ואת מכוונת מה עושים.
אני מדברת על ללמד את הילד מה חוקי הבית ולעמוד על כך שיכבד אותם בהתאם לגילו.

די בטוח שגם ילד בשביתה יודע מה חוקי הבית ומה המקום המועדף. אחד הדברים שהכי השפיעו עליי ב"עקרון הרצף" הוא היציאה מנקודת הנחה שהילד מעוניין לשתף פעולה ורק זקוק להכוונה. זה נראה לי פשוט נכון, ולכן לא מבינה את נושא "חיפוש הגבולות" ב"בלי חיתולים". הרי הגבולות ברורים והילד מעוניין לשתף פעולה. אני בטוחה שהילד של פפריקה יודע איפה המקום שמצפים ממנו לעשות. האין זה מספיק? אולי באמת ההתנגדות היא ביטוי לגיטימי לצורך עומק ?
<בתור אמא לילדה בת פחות משנה עוד לא יצא לי להתמודד אם מקומות של "הצבת גבולות" (חוץ מכשנושכים לי את הפטמה)>.

פפריקה, פתאום קפץ לי משהו. בזמנו חלקת איתי משאלה כמוסה שהילד יהיה גמול בגיל שנה. והנה הגיע היום הגדול- מזל טוב! אולי באמת צצה כאן ציפיה מאוד גדולה והיא מקור השביתה?
_שהילד יהיה גמול בגיל שנה. ו_
סליחה על ההתפרצות...תסבירו לי בבקשה איך תינוק שגדל בלי חיתולים יכול להיות "גמול"?? (התינוקת שלי כמעט בת 8 חודשים) לא מבינה איך המושג "גמילה "שייך בכלל לבלי חיתולים?? שואלת ברצינות...מנסה להבין! תודהflower
איך המושג "גמילה "שייך בכלל לבלי חיתולים
אני חושבת שהכוונה היא למצב שבו הילד אחראי על ההפרשות שלו ולא את. לא צריך לזהות סימנים ואיתותים אלא הילד מרגיש שהוא צריך והולך לבד לעשות איפה שצריך.

פפריקה, מזל טוב! balloons
אני חושבת כמו קיצקיצ, שהילד יודע היטב מה החוקים (מקסימום קצת מבולבל), אבל יש קצר בתקשורת, ואם הוא עושה במודע איפה שלא צריך, כדאי להרפות, לנגב את השלולית, לומר לו שלא עושים על הרצפה, ולחכות בסבלנות שהוא ירצה לשתף פעולה- והוא ירצה. ברגע שהוא יראה שאמא סומכת עליו שיעשה מרצונו במקום הנכון. אצלי זה עבד (וכידוע אני התגברתי על אחת השביתות המוחלטות והארוכות בהסטוריה happy אני חושבת שעל זה אומרים- חכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם tilted).
ממליצה מאד להציע מקום שבו הוא יכול לעשות בלי שמחזיקים אותו, רצוי גם בלי שלוקחים אותו (למשל בעמידה בתוך המקלחון או האמבט). הוא רוצה עצמאות.

תזמורת, תודה.. באיזה גיל בערך זה קורה?? מעניין לשמוע מאמהות שכבר היו שם !
די בטוח שגם ילד בשביתה יודע מה חוקי הבית ומה המקום המועדף. אחד הדברים שהכי השפיעו עליי ב"עקרון הרצף" הוא היציאה מנקודת הנחה שהילד מעוניין לשתף פעולה ורק זקוק להכוונה. זה נראה לי פשוט נכון, ולכן לא מבינה את נושא "חיפוש הגבולות" ב"בלי חיתולים". הרי הגבולות ברורים והילד מעוניין לשתף פעולה. אני בטוחה שהילד של פפריקה יודע איפה המקום שמצפים ממנו לעשות. האין זה מספיק? אולי באמת ההתנגדות היא ביטוי לגיטימי לצורך עומק ?
מצד אחד, זה נכון- אך מצד שני- הנה היום, כשבכל פעם שאני מציעה, אני מדגישה בעדינות שאנחנו עושים בשירותים, והרצפה/מיטה/עגלה זה לא שירותים, עד עכשיו (5 או 6 פעמים) הוא הי'ה יבש. רק עכשיו נתתי לו לשתות (לא בפעם הראשונה היום, שלא יבינו אותי לא נכון), והוא הסתכל על הרצפה ועשה. אני מניחה שהפסקתי אותו באמצע, כי לקחתי אותו לשירותים, והוא מחה (כי הפרעתי? כי הוא סיים?), ולא המשיך.

אבל אני חושבת שיש גם עניין פנימי- להגדיר לעצמי שזה מה שאני רוצה להעביר לילד- שגם אם יש פספוסים, זה לא מקובל, ולגיטימי במיוחד ילד בן שנה (כמעט, תודה למאחלות!) שכבר מבין כשאני מציעה לו עוגי'ה, שיבוא ויאכל.... ובשמת עצמה הדגישה-
אם הם גדלו גם בהנקה ובמנשא וישנים עם אמא, חבל"ז כמה שהם אינטליגנטיים אז בכלל...... ז"א שהוא מבין. ויכול להיות שניצל את המצב כדי לבדוק באמת, כמה אני "מתעקשת" או יותר נכון מצפה ממנו באמת לעשות רק בשירותים, כמה אני מוותרת, ומצד שני לא כל יום יש לי הסבלנות, ואחוזי ההצלחה (שכשהם נמוכים הם קצת מתסכלים) להתמיד כל פעם לקחת אותו, ואולי הוא באמת בכלל לא מסמן- סומך עליי שאנחש? יעשה איפה שבא לו? לוידעת....

ממליצה מאד להציע מקום שבו הוא יכול לעשות בלי שמחזיקים אותו, רצוי גם בלי שלוקחים אותו (למשל בעמידה בתוך המקלחון או האמבט). הוא רוצה עצמאות. הוא עדיין לא הולך- לא רק זוחל. חשבתי אפילו מצדי שיעשה באיזה סיר, בחדר השינה, ואח"כ ארגיל אותו לגמרי לשירותים- אבל הוא לא מוכן הלשבת עליו....
עד עכשיו הי'ה עושה על כסא במקלחת, שאני לא צריכה להחזיק אותו, וגם הי'ה אוהב את זה. זה אנטי מהזמן האחרון (איזה שבועיים). אולי זה חוסר הבנה שלי, אבל אני לא רואה אותו זוחל למקלחת ונעמד בעזרת הקיר ועושה, כשהוא צריך.... אולי זו טעות שלי, ועליי להציע לו את זה?

להציע לא מזיק.
אני לא מתחברת לקטע של בדיקת הגבולות. אני חושבת שהחוקים שנראים לנו מאד ברורים, נראים להם שרירותיים ולא תמיד מובנים. לכן הם לא תמיד מוכנים לשתף אתם פעולה. אני יודעת שאני לפחות מאד מתקשה למלא חוקים שנראים לי לא הגיוניים.
זה שאפשר לעשות פיפי במקומות א ב ו-ג ולא במקומות ד ה ו-ו הוא בסופו של דבר שרירותי ולא תמיד הגיוני- לפי ההגיון שלהם. לכן לוקח זמן עד שהם מפנימים את ההגיון מאחורי החוק ומסכימים לפעול לפיו. בדרך יש גם קטע של דרישת עצמאות של תינוק שמוצא את עצמו בעולם שבו הרבה דברים אסורים- שוב, באופן שרירותי מבחינתו. בקיצור- אני חושבת שלא צריך להתרגש מפיפי על הרצפה ולא להכנס לסרטים של "איפה טעיתי".

פפריקה, את עוברת עכשיו שביתת_פשפושים‏ קלאסית, זה לא קל (מי כמוני יודעת) אבל זה עובר. כל עוד לא תחזרי לחיתולים, ותמשיכי להראות לו שאת לפחות מנסה לתקשר איתו, גם אם לא הולך לך, היא תעבור (וגם אם תחזרי לחיתולים היא תעבור, אבל זה ייקח עוד יותר זמן ויהיה עוד יותר קשה...).

וואו כמה זמן עבר!

פתאום, בלי ששמתי לב, היא כבר לא צורחת ובוכה כל כך כשיש לה פיפי.
פתאום כשאני אומרת לה פששששש בשקט היא משחררת. בלי שום מחאה. גם אם יש לה רק קצת.
פתאום אני כבר יודעת מתי הבכי אומר "אני לא רוצה" או "אין לי עכשיו" ואנחנו לא מפשפשים ועושים משהו אחר
פתאום היא ממלמלת את הדיבורים החמודים שלה תוך כדי פישפוש, ומחייכת אלינו ועושה פרצופים hilarious
פתאום אני מקבלת יותר בטחון לצאת בלי חיתול לטיולים היומיים. ולפשפש בגינות ובמדשאות.

ובלי ששמנו לב, נכנסנו לשיגרה...שיגרה של בלי חיתולים.
ואתמול אפילו קנינו תחתונים! של קטנטנים! (אמנם של בנים, כי תחתוני הבנות הם בעובי של ניר משי שחוק...)
והמראה של הטוסיק הקטן מכוסה בתחתונים, שווה אלף מילים! hug

וזו הזדמנות לומר תודה לבשמת ולכולן flower
ולאתר המקסים הזה שיש בו אוצר בלתי נדלה של חוכמהflower

אפרופו תודה לבשמת, רוצה לספר:
פגשתי לפני כחודש אמא טרייה. ראיתי שהיא מחתלת בטטרה, בלי כיסוי, ומחליפה אחרי כל פיפי. כמובן שלא התאפקתי ואמרתי לה שבעד אותו הכסף היא כבר יכולה לקחת אותו לפשפוש כל פעם. הסברתי לה בגדול על הקונספט, הפניתי אותה לאתרים המתאימים, ספרתי על בשמת שעושה חוגי בית, וזהו.
לפני כמה ימים שוב נפגשנו. הילדון שלה עושה כמעט הכל בכיור happy. הולך לה מצוין (טוב, היא עוד רחוקה מגיל השביתות tongue) וכמובן אין קץ לסיפוק (שלה, שלו וכמובן גם שלי, בשבילה).
והכל בזכות בשמת, שגלתה לכולנו את הסוד... happy
תזכרי גם תמיד להגיד את מילות הקסם כשאת מרימה אותו לתנוחת פשפוש...
סליחה על העירפול. רק התכוונתי להגיד "פיפי פשששששש פשששששששש וקקי..."
אני רואה עם שלווה שזה ממש משנה. היא לא עושה פיםי כשאני מכניסה אותה למנשא למשל. או מכופפת ברכיים לבטן בזמן שכיבה.
עדכון ובקשה לעצה:
הילדה בת שנה-ועוד-מעט-חודשיים.
היא כמעט יבשה ביום, למרות שהיוזמה היא לרוב שלי.
אומרת לפעמים "קקה" כשהיא צריכה פיפי או קקי, לפעמים אומרת סתם ככה
(ניסויים בפונטיקה וכו') ולפעמים לא אומרת, או מסמנת בלי מילים.
אין יותר חיתול בכלל: בית, חוץ, לילה או יום.
אנחנו מאד מאושרים אבל יש לי בעיה עם תגובות הסביבה.
כלומר, לא שהתגובות עוינות, להפך.
ואסביר:
בגיל הזה, כשהתקשורת כבר כל כך ברורה ואפילו מילולית,
אנשים נורא מתלהבים מזה שהיא בלי חיתול.
כל ההתלהבות מעלה שאלות שאני אפילו לא יודעת להתמודד אתן כמו "וואו, איך לימדת אותה?"
(לך תסביר לאנשים שאין מה ללמד, יש לפתח תקשורת, הילד נולד מודע וכו' וכו')
אני מאד נבוכה מהתגובות והתשובות, שאני מנסה לענות בכנות, גורמות לאנשים לחשוב שיש פה איזה שיטת קסמים או משהו.
אני עונה שמגיל צעיר היא בלי חיתול, ניסינו לזהות את הזמנים והסימנים, עם הזמן התפתחה תקשורת
והיום היא כבר יודעת לחכות, לא לעשות במכנסים וכו'.
אבל... אני בכל זאת מרגישה שאנשים רוצים "לנסות בילד הבא",
בלי להבין שיש פה גם עבודה קשה של ההורים (מנקות מבט של תשומת לב, להיות צמודים לילד וכו')
ומצד שני חשוב מאד לא להיות בלחץ ולא לשדר לחץ וציפיות. נורא קשה להסביר את כל זה על רגל אחת...
גם לא תמיד אני מרגישה שיש פרטנר אמיתי בצד השני.
בקיצור, מה שמפריע לי זה שאנשים רואים את התוצאה, ולא את המטרה האמיתית והדרך כולה
(במקרה שלי - שהיא תהיה בלי חיתולים. להקשיב לה. זה שהיא יבשה זה בונוס מבחינתי).
אני מרגישה שמצד אחד זה טוב שאני יכולה לחשוף הורים לזה, שאולי הילדים שלהם לא יהיו בחיתול עד גיל 3 וכו'
ומצד שני, נו, אני מסתובבת סביב עצמי: לא נעים לי עם זה.
משהו בדיון על זה עם אדם שלא מבין את עיקר הדברים מפריע לי, צורם לי.

מישהו מבין על מה אני מדברת???

אני חושבת שלא צריך להתרגש מפיפי על הרצפה ולא להכנס לסרטים של "איפה טעיתי".
תזמורת, תודה על העידוד.... אני לא מתרגשת, כמו שכתבתי שממש לא מזיז לי לנגב שלוליות (בשביל מה יש לי 40 טטרה?!).... ואני גם לא בסרטים.... blink
פשוט, אני לא רוצה שהוא יקבל את המסרים הלא נכונים, ולא רוצה שיהיה מצב שאני בעצם זו שמפספסת כאן איזה משהו...... רוצה שלא יווצר מצב בו הוא מתרגל (מתוך המצב) לעשות רק על הרצפה/במכנסיים.....
ובעצם רוצה לדעת איך יוצאים מזה בפשטות בלי יותר מדי סיבוך....
ודניאלה אמרה כאן (בדיון אחר משלה-) משפט שחשוב בעיניי
_שהיא תהיה בלי חיתולים. להקשיב לה. זה שהיא יבשה זה בונוס מבחינתי_
אבל ה"להקשיב" מתפספס כאן, ואני לא רוצה שזה יעלם....
_אני בכל זאת מרגישה שאנשים רוצים "לנסות בילד הבא",
בלי להבין שיש פה גם עבודה קשה של ההורים_
וואלה?
גם אני נתקלת באותן תגובות מתפעלות. אבל אני כן רואה שאנשים ישר קולטים שיש פה עבודה קשה של ההורים (ומיד מסבירים לי שבגלל זה הם לא מתכוונים להוריד חיתול לפעוט המחותל שלהם שיותר גדול משלי או באותו גיל). בגלל שאצלי זה לא הלך חלק וכן היה תהליך ל מעבר_מבלי_חיתולים_לגמילה‏ דרך שביתת_פשפושים‏ ממושכת, אני תמיד מספרת שניגבתי המון שלוליות עד שיצרנו את התקשורת שיש היום. אני גם אומרת את זה- כשמתפעלים מהילד הכביכול סופר-מוצלח שלי (טוב, הוא באמת סופר מוצלח, בשיא האובייקטיביות, עם או בלי חיתולים happy) אני תמיד אומרת, שזה לא תלוי בילד, אלא באמא, ובנכונות שלה להתמודד עם שלב הפספוסים.
פשוט תספרי- ספרי על הקימות בלילה, על הפספוסים, על העבודה הקשה שעשית. אפשר להגיד את זה גם על רגל אחת: "כן, הייתי קמה לפשפש אותה בלילה כל שעתיים עד גיל חצי שנה... אבל היה שווה כדי לשיון היום בלי חיתול, אתה לא חושב?" blink

פפריקה, אני מה-זה מבינה אותך.
אני מבטיחה לך שהוא יקבל את המסרים הנכונים.
זוכרת מה שבשמת אומרת? שהם קוראים את המחשבות שלנו? אז פשוט תקפידי לחשוב: "אתה יודע איפה עושים פיפי. אתה יודע שלא עושים על הרצפה. אתה רוצה לשתף פעולה".
הזהרי מעודף פשפושי סרק.
אם פספסת- תתנצלי.
וזהו.
הוא לא יתרגל לעשות רק על הרצפה. ואני אומרת לך את זה בודאות של מי שהיתה במצב שלך- והרבה יותר גרוע. הוא יתרגל לעשות בשירותים. את תראי. תסמכי עליו. ובינתיים תבואי לבכות לנו בבאופן. זה מאד עוזר happy
<מזמינה אותך בפעם החמישים לקרוא את עלילותינו במעבר_מבלי? וגו'. אם אנחנו צלחנו את השביתה המוחלטת והממושכת שלנו, אפשר לצלוח כל שביתת_פשפושים‏ שהיא.

אבל אני כן רואה שאנשים ישר קולטים שיש פה עבודה קשה של ההורים (ומיד מסבירים לי שבגלל זה הם לא מתכוונים להוריד חיתול לפעוט המחותל שלהם שיותר גדול משלי או באותו גיל).
כן, זה חלק מהעניין - אנשים לא רוצים להתחיל עם ילד גדול (למה???)
אבל כן מוכנים, תיאורטית, לנסות עם תינוק קטן, כאילו זה איזה נס ואם לא עשית את זה מהתחלה זה לא שווה כלום.
אני משתדלת להגיד שדווקא אפשר בכל גיל להוריד חיתול ולעבור תהליך,
תלוי בסיבולת-ניגוב-השלוליות של ההורים ואפילו לספר על הסטטיסטיקה המדהימה
של שנות ה-70, כשהיתה נורמה לגמות בגיל שנראה היום "צעיר".
ספרי על הקימות בלילה, על הפספוסים, על העבודה הקשה שעשית
כן, מספרת, ובכל זאת...
במקום לשמוח שכבר לא חושבים שאני "המשוגעת הזאת עם הילדה בלי החיתולים"
אני חוששת שאנשים לא יבינו את לב העניין וירצו רק תוצאות, ומהר.
טוב זהו, חלקתי את הרהורי ליבי המוזרים.
אשמח לתגובות (מה אתן אומרות לאנשים?...)
ותודה
כן, זה חלק מהעניין - אנשים לא רוצים להתחיל עם ילד גדול (למה???)
כי
_אנשים ישר קולטים שיש פה עבודה קשה של ההורים_
happy

האמת, אני לא נתקלתי באף אחד שהגיע למסקנה שקל להתחיל בלי חיתולים מגיל אפס. ההפך הוא הנכון...
מצד שני, חייבת לומר שבאמת הרבה הרבה יותר קל לגדל תינוק קטן בלי חיתולים מאשר תינוק בגיל הליכה ומעלה. עד שמגיעים לגיל השביתות זה מה זה סבבה... ורק כשמגיעים לגיל השביתות מבינים את זה banghead

שלום לכולם וכולן
אני כותבת גם פה כי כתבתי בשביתת_פשפושים? ולא ענו לי sad
הפצפוץ בן 5 חודשים - כבר חודש בערך בבדיקת גבולות בנושא הפיפי - מסרב להתפשפש על אף שצריך מאוד, ושנייה אח"כ עושה על השמיכה שעל הרצפה.
לעיתים אם הוא נחה עליו הרוח הוא כן עושה בכיור...

החלטנו להוריד את החיתולים לגמרי-לגמרי - עד עכשיו ביציאות ארוכות מחוץ לבית (שעתיים ויותר) עוד היה עם חיתול. ראינו שיפור משמעותי - יבש כל הלילה, מרווחים יותר גדולים ומעט יותר ניסיון לתקשר איתנו.

כמובן שאנחנו רוצים להמשיך כך, אבל....

אנחנו מוזמנים די הרבה למשחקיות, ג'ימבורי וכדומה, או לחילופין לבתים של המשפחה הקרובה שלי, שאיך לומר, לא ממש מתלהבים מזה שאין עליו חיתול...
הם ממש בפניקה שהוא יעשה עליהם פיפי והם מלחיצים גם אותי. הפצפוץ לא עשה מעולם פיפי או קקי על אף אחד חוץ מעלינו אבל זה לא מרשים אותם.

אני לא יודעת איך לקחת אותו לשם בלי חיתול! ואני לא רוצה להינמק בבית בלי חברת מבוגרים, אני רוצה שיהיה קצת עם תינוקות ואנשים אחרים ושיראה מקומות אחרים חוץ מהבית שלנו.
אם יש למישהי תובנות, עצות, דעות, ביקורות וכו' - אני כאן מחכה לקרוא אותם...

היום שוב הצלחנו לשבור שביתת פשפושים ארוכה
מקווה שנצליח להחזיק ככה כמה שיותר עד השביתה הבאה (כבר התרגלתי לשביתות...)
מה שעזר זה היה לשנות לוקיישן...

שאלה - אני מחתילה בלילה - האם כדאי לנסות להוריד בלילה?
אם כן אז איך לנהל את הפיפי בלילה? סיר ליד המיטה?
הוא בן 9 חודשים...

אתי, ראי בלי_חיתולים_גם_בלילה‏

אני חוששת שאנשים לא יבינו את לב העניין וירצו רק תוצאות, ומהר.
לצערי זה לא ככה... ראיתי הרבה הורים לילדים גדולים יותר מהילד שלי, שנוח להם להתפעל מילדים של אחרים (בעיקר בקיץ שעבר, אז היה ממש בולט שהוא "קטן וכבר גמול"), אבל בזה זה נגמר. הרוב לא ממש תופסים את זה כרלוונטי לחיים שלהם.

אשמח לתגובות (מה אתן אומרות לאנשים?...)
אני לא התחלתי לספר ולהסביר "תשמעו, תינוקות נולדים כך וכך והחיתולים גורמים לכך וכך", זה מידע קשה מדי לעיכול בשיחה קצרה, בייחוד שהאמונות מושרשות כל כך. אני פשוט אמרתי, "מגיל מאוד צעיר הייתי מחזיקה אותו מעל סיר או שירותים והוא היה עושה". פשוט את הפרקטיקה בלי התיאוריה. אם היו עולות שאלות תיאורטיות, הייתי עונה נקודתית (למשל איך ידעתי שהוא צריך - ראיתי שהוא עושה כל בוקר מייד עם הקימה וכולי).

הי פידג'ט, עניתי לך בדף שביתת_פשפושים‏.

קרוטונית, תודה
_זה מידע קשה מדי לעיכול בשיחה קצרה, בייחוד שהאמונות מושרשות כל כך_
זו בדיוק התחושה שלי ולכן אני מרגישה שאת צודקת בעניין ה _פרקטיקה בלי התיאוריה_
ננסה ונראה איך הולך.
אני חוששת שאולי יש פה איזה משהו קצת יותר עמוק (אצלי בשכל...)
של פחד מהחדרת החריגות לחייה של ילדתי-הרכה-שעוד-אין-לה-מילה-בעניין.
נו שוין, נתמודד

הי פידג'ט

כשמוזמנים לאחרים שממש חרדים מהעניין, עדיף לשים חיתול. שלום המשפחה גם הוא חשוב. אפשר לשמור על קשב ולפשפש כשצריך גם כשהוא עם חיתול. ואם זה חשוב לך, אפשר גם חיתול בד וכך את תדעי והוא ידע מייד כשהוא עושה. לדעתי כשאנשים נחשפים לזה אז לאט לאט החרדה יורדת. אצל אמא שלי הקטנה תמיד בלי חיתול ואמא שלי כבר פחות מתרגשת מבעבר. כשאת משתפת אותם, אפילו לא בצורה יזומה, אבל נגיד את אצל המשפחה והוא עם חיתול ואת לוקחת אותו לפשפש בשירותים או בחצר, אנשים מתוך סקרנות ישאלו אותך : "נו, עשה?" ואת תעני בפשטות מה היה והם יראו עם הזמן שיש תיאום ביניכם ושיש דברים בגו, אז הלחץ ירד. וככה תקראי את האנשים ותראי איפה ואצל מי יש מצב להוריד חיתול ולהחזיק אותו עליך, איפה יש מצב להוריד חיתול ולתת לו יותר חופש (+לעדכן במצב הפיפי-קקי, נגיד "עכשיו הוא עשה פיפי בכיור, אז סיכוי נמוך שיעשה עליך") ואיפה אין מצב בכלל ועדיף לשים חיתול ולשמור על קשב.

חוצמיזה שעכשיו קיץ וכשנמצאים עם ילדים מעדיפים הרבה פעמים לשהות בחוץ. ואז הכל יותר פשוט ואף אחד לא יתרגש מקצת פיפי או קקי בגינה

פידג'ט
המשפחה הקרובה שלי, שאיך לומר, לא ממש מתלהבים מזה שאין עליו חיתול...
הם ממש בפניקה שהוא יעשה עליהם פיפי והם מלחיצים גם אותי.

יופי, פחות מעבר של התינוק מיד ליד. אני שנאתי את זה שכולם רוצים סיבוב על התינוק כשבתי היתה בגיל של הבן שלך. כיום היא כבר מביעה מפורשות על מי נעים לה להיות ועל מי לא. מי שבאמת רוצה להחזיק את התינוק יאלץ לעבור את מבחן האהבה, האם הוא מוכן להחזיק את התינוק במחיר הפיפי blink וכמו שאת אומרת זה רק בתיאוריה כי ממילא הוא לא יעשה על זרים.
גם אני מוצאת שבקיץ יותר קל להיפגש עם אחרים גם עם שביתה ובלי חיתול - הולכים האיזו מדשאה (וברוח זו ניפגש מחר, ז"א היום).
יצא לי מרגיעון: כאשר נפסיק לחפש את החופש מעתה ועד עולם נוכל לבחור בחירות כאן ועכשו.
תודה לכולן. ועכשיו למבחן המציאות...

דניאלה, חשבתי על זה מאז שכתבת ונזכרתי בחברה אחת שלי שחושבת שהילד הוא ילד פלא, ואני כל הזמן מזכירה לה שכל התינוקות נולדים כך ושזו הנורמה בכל חלקי העולם חוץ מהמערב. לא יודעת אם זה עוזר. אני גם לא חושבת שהיא תנסה את זה עם הילדים שלה.

לי בהחלט קשה לדבר על זה עם אנשים שרק פגשו אותנו עכשיו, ואין לי כוח להסביר את כל העניין (אם אני חשה שהם רק בשוק ולא ממש מתעניינים), שכאן קופץ אהובי לעניין - הוא מאוד אוהב להסביר לאנשים מה אנחנו עושים, ואצלו איכשהוא זה נשמע אטרקטיבי... מה אפשר לעשות, איש מכירות...

לא חייבים להסביר יותר מדי

אני חושבת שכשנותנים לאנשים את האיך ולא את המה, כלומר מספרים על הפרקטיקה ולא על התאוריה אז הם נתקלים במציאות וזה בעצם שובר את האקסיומות שהם גדלו עליהם (תינוק=אישליטה על סוגרים=חיתול) הרבה יותר בפשטות וקלות מכל תאוריה שתסבירי להם

מזמינה אותך בפעם החמישים לקרוא את עלילותינו במעבר_מבלי??‏ וגו'. אם אנחנו צלחנו את השביתה המוחלטת והממושכת שלנו, אפשר לצלוח כל שביתת_פשפושים‏‏ שהיא.
בדיוק רציתי לשאול איפה קוראים על השביתה הכי ממושכת בעולם, וגילית לי לפני שהספקתי, אז כשהוא יהיה מוכן לישון , ולא עליי (עברו עלינו יום וחצי עם חום גבוה ועלידיים נוןסטופ.... אז אני מקווה שיישן היום בלעדי. קצת.... והחום ממש לא השפיע על הפשפושים לרעה. להיפך, כל פעם שהצעתי הוא עשה בשירותים מסכן, בטח לא הי'ה לו כוח אליי, אז אמר "נו, עוד פעם הנודניקית. טוב, יאללה...." ) אז אבוא לקרוא. מבטיחה (בלי נדר).
flower
במקום לשמוח שכבר לא חושבים שאני "המשוגעת הזאת עם הילדה בלי החיתולים"
אני חוששת שאנשים לא יבינו את לב העניין וירצו רק תוצאות, ומהר.

דניאלה- כשאנשים- אמהות, יותר נכון- שואלות איך וכו', אני מסבירה את הטכניקה, ושולחת לכאן, לאתר. כאן הם כבר יקבלו גם עוד הסברים, וגם את רוח העניין (רגיעה, בלי להילחץ, בלי להלחיץ, וכו'...)
כשאמהות אומרות שאני מסתובבת יותר מדי סביב הפשוש, ושמה יותר מדי דגש על הטיפול שלו אני שותקת.
הרי ממילא זה אמהות ש *לא* שמות יותר מדי דגש על הטיפול בילדים שלהן, ואיך להסביר להן שתינוק בגיל כזה צריך את אמא, ואמא זה לא מותרות אלא צורך בסיסי.....
ועצוב לי, אבל אני קצת הולכת ומתנתקת מאמהות שיורדות עליי- שאני עדיין מניקה, שאני עדין מרדימה את הילד (במקום לתת לו לבכות, עד שיתרגל. ברררררר שונאת את המילה "להתרגל"!!!) , שאני עדיין עם מנשא מדי פעם (כשהגב מרשה.), שאני רודפת אחרי הפשפושים שלו, במקום לתת לו לעשות איפה שהוא רוצה, ולשים חיתול וזהו.
על אבא שלי (ע"ע סבא) ועל אבא שלו הוא לא עושה, וזו ה"דאגה" שלי- כי עליי אני יודעת שהוא ליעשה, ואני לא רוצה ליצור אנטי, וגם אבא שלו מגיב קצת בחדות ללכלוך של אוכל (גם מעצמו) או שתי'ה, אז פשפוש..... אז אני רגועה מהפן הזה.
אם יש חברה שלא אוהבת שהוא אצלה בלי חיתול, אני שמה חיתול, וזהו. (האמת שאני כבר לא כ"כ הולכת לחברות האלה- כי זה בא עם כל החבילה הנ"ל, וזה אומר קצת ויכוחים, קצת ירידות עליי, קצת צפרדעים....) יש לי חברה שאין לה שום בעי'ה (כי מה כבר הבעיה באמת לנגב שלולית, ואפילו הצעתי לנגב אחרי עם רטוב, והיא אמרה שזה ממש לא מזיז לה, ובכל מקרה היא או בעלה עושים ספונג'ה כל יום.... ), וזה נורא כיף אצלה, גם כי הפשושי והילדים שלה נורא אוהבים ביחד, אז גם יש קצת שקט כיפי....
>פפרי השתמשה היום בהמוןהמון סוגריים. סליחה.<
flower
למישהי יש הצעה מה עושים כשהולכים איתה לבנק. מקום ציבורי מסוג זה??
שלנו בת 3 חודשים ורק התחלנו לפני שבועיים בערך
לא קשור בכלל לשאלות שכאן, אבל איזה קטע-
אתמול הלכתי לבקר את סבא וסבתא שלי, הם מאד מבוגרים ויש להם פיליפינית שגרה איתם.כשעמדתי לפשפש את בוטן, היא בדיוק עברה במסדרון, קלטה מה אני עושה ונשפכה מצחוק!! ומה שהצחיק אותה היה ה"פששש פשששש" שעשיתי, כי אצלם עושים משהו כמו "צ'ו צ'ו"...
בקיצור היא מאד התפעלה מזה שיש מישהו פה שעושה כמו סבתא שלה..
(מזל שסבתא שלי לא כ"כ שומעת, ולא הבינה מה אני עושה, אחרת היא בטח היתה מתעלפת....)
happy
קישור | העבר | מחק *שלולית* (20.07.2007 16:07):
מה עושים כשהולכים איתה לבנק. מקום ציבורי מסוג זה??
אצלנו כל הפשפושים כולל בבית נעשים לתוך קערונת פצפונת שאני שמה בין הרגליים (שלי). אז גם ביציאה למקום ציבורי סגור אני לוקחת את הקערה בתיק, ובזמן אמת אם מתאפשר לי מתיישבת על חלקת רצפה מרוחקת ומפשפשת לא כיף, אבל...
לפעמים כשאני במקום גדול כמו קניון אז מתישבת עם הקערה בחדר ההנקה או בשרותים הציבוריים אם הם נקיים.
אבל אין כמו לשבת בחוץ על חול או על דשא. לפעמים אפשר למצוא פיסות דשא קטנות ברחוב של הבנק עצמו, אולי יתאים לך?
זה נראה לי נורא מסובך. מה קורה אם היא מפספסת את הקערה על רצפת הבנק?? (אם הבנק נמצא בדיזינגוף סנטר, אין ממש דשא בסביבה...)
ועוד שאלה: אם מחליטים שה"בלי חיתולים" הוא רק לבית ולא לבחוץ, האם זה מבלבל אותם ומפריע לתהליך? כאמור אנחנו רק בתחילת התהליך, הפספוסים עוד רבים רבים.
}
מה קורה אם היא מפספסת את הקערה על רצפת הבנק?? (אם הבנק נמצא בדיזינגוף סנטר, אין ממש דשא בסביבה...)
קודם דואגים לפשפש אותה בחוץ, או בשירותים הציבוריים בסנטר, ואח"כ נכנסים לבנק.

כלומר, לא להיכנס לבנק במצב של "היא לא עשתה כבר חצי שעה, כל רגע היא אמורה לעשות, רק שלא ייצא באמצע השיחה עם הפקיד..."
לחלופין, אם אתם נכנסים לבנק לבירור משכנתא blink אולי בכל זאת לעטוף אותה בטטרה. יירטב - תסירי. נראה לי שאפילו לא ישימו לב.

ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?
ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?

היה דיון בנושא כבר כמה פעמים והמסקנה היא שעדיף קצת בילבול מאשר לא להוריד חיתול בכלל.

ראי גם:

בלי_חיתולים_מחוץ_לבית‏
בלי_חיתולים_באופן_חלקי‏

קישור | העבר | מחק *שלולית* (22.07.2007 10:22):
ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?
ממרום ניסיוני המצטבר של חודש שלם, לדעתי - אל תטרידי את עצמך עכשיו ב"מה יהיה אילו". קודם תתחילי רק בתוך הבית אם יותר נוח לך.
יכול להיות שתגלי תוך כמה שבועות שיש מקומות בחוץ שכן אפשר להסתדר בהם, הרי עוד כמה שבועות שניכם תדען לתקשר הרבה יותר טוב שנושא הפשפוש, ואת גם תהיי יותר מיומנת בטכניקה עצמה. לא כל החיים אנחנו מבלים בבנק.
אני בחוץ כן שמה חיתול, וממשיכה לפשפש ע"פ אותם הסימנים.
זה _קצת_ כמו לשים אותם עם מכנסיים ולהוריד לפשפוש, לא?
שלולית- עם החיתול (מנסיוני האישי) הקשב קצת "נכבה" כי משהו בתוכך אומר לך "טוב , אני כרגע באמצע לעשות כלים/להכנס לבנק/לדבר עם חברת האשראי בטלפון ויש לה/לו חיתול.... אז ירטב, מקסימום נחליף...." ואז את פשוט מפסיקה את הקשב... אפילו אם זה לכמה דקות, זה יכול להיות בדיוק בדקות שהם מבקשים....אבל זה אישי.

לגבי הבנק- אני אישית עוד לא הייתי בבנק שאין בו שירותים, ואם יש שירותים רק לסגל, ואת באה לאיזה פקידה עם תינוק ביד ומבקשת להכנס לשירותים- מעטים הסוציופאתים שיגידו לך לא...
חוצמזה, הרי את הגיגית את תצטרכי לרוקן איפשהו, לא תסתובבי איתה בבנק (אם אין שירותים... מד"ב) עם פשפוש -מכל סוג שהוא.
אין מה להלחץ מהבנק או כל מקום בסגנון.... לפני שאת נכנסת, תציעי לפשפש, תסבירי שעכשיו נכנסים לבנק, ושאולי את לא תוכלי לפשפש איתה כשהיא תבקש , למרות שתשתדלי, ושאת מציעה שתנסה עכשיו.....
היא תבין, וגם אם לא תעשה כלום- לפחות תבין את המשמעות של כל העניין.... וזהו....
flower

לגבי התחתון, יש מבין. ז'תומרת יש מבינה.... אני אישית יותר אוהבת מכנסיים, כי אם אני מפספסת (אנחנו בשביתה כאן) אז המכנס סופג את הפספוס, והוא לא נרטב כולו (ז'תומרת כן נרטב, אבל המכנס סופג).....
אמא חדשה, בת כמה היא? כי פשושי בן שנה, וזוחל בג'בלאות, וגם בגלל זה אני מעדיפה מכנס, שסופג ת'זחילה מאזור הברכיים אל הבד, במקום לעור העדין שלו....
אבל אני מבינה את הנקודה, וב"סיבוב הבא", שיגיע מתי שיגיע, אם הלידה תהי'ה בקיץ, אז בטח יהיה לי נוח יותר תחתון....
(אוי שיגיע כבר.... אני מתה להתחיל עם הכל מאפס לגמרי (ולא מגיל חודש וקצת....)- את הבלי חיתול, את המנשאים, את ההנקה שהולכת בקלות, כי יש נסיון...)
אני מניחה שכשיתחיל ללכת, תחתון יהיה יותר פרקטי, אלא אם כן זה כבר יהיה בחורף...

הקטנה בת 4 חודשים hug
הקטנה שלי היתה עד גיל 4 חודשים עם רב פעמי אבל פשפושים בכיור/סיר, ומגיל 4 חודשים הורדתי לה גם את הרב פעמי בלילה ובכלל...מנסיוני הרבה יותר קל מחוץ לבית כי אז אני יותר פנויה להקשבה...(למרות שזה נראה מפחיד בהתחלה...). בעיקר בגיל 4 חודשים כשעדיין היא רוב הזמן היתה עלי במנשא.

ומה לגבי "בלבול" אם מחליטים פשוט שבלי חיתולים זה רק לבית?
בהרגשה שלי מי שמתבלבל זה אנחנו ההורים...(האמהות...)
אצלי זה עובד הרבה יותר מאז שפשוט החלטתי שאין חיתולים ...מקסימום אחליף מכנסיים...(דאגתי למלאי). כשזה היה ברור לי זה גם הפך להיות ברור לתינוקת.
אז לדעתי חשוב קודם לבדוק מה אני רוצה ואיפה אני בכל זה. אם זה חיתול בחוץ ובלי רק בבית או כל וריאציה שלא תהיה...חשוב שזה יהיה ברור לי-האמא. (זה לא אומר שאני לא יכולה לשנות את דעתי בהמשך אבל חשוב ברגע נתון להיות ברורה לעצמי קודם כל.)

מסכימה עם מה ש פפריקה_הונגרית‏ כתבה על הקשב. וגם עם להסביר לתינוקת. אני תמיד מדברת איתה ומסבירה וזה עובד.

בהרגשה שלי מי שמתבלבל זה אנחנו ההורים...(האמהות...)
אצלי זה עובד הרבה יותר מאז שפשוט החלטתי שאין חיתולים ...מקסימום אחליף מכנסיים...(דאגתי למלאי).

בול!

זאת אני. זה רק אני.
אני פשוט נעל.
הילד בא אליי, מושך בחצאית- אוכל? לינוק? חיבוק? על הידיים (שכיח מדי בימים האחרונים)? לשתות? חיוך? לספר לי משהו? לפשפש?
מה? מה? מה??
בחיי, לא שמתי לב לאיזה מילה או הברה שהוא אומר בשביל להזהיר אותי.
ההמשך בבלוג- נהיה ארוך מדי ואישי מדי.
אם מישהי רוצה להמשיך לקרוא ולעזור לי לצאת מהקטע הנ"ל, אתן מוזמנות ל בלוג_פשושי? וכו'.

שלום לכולם
אני חדשה כאן ועם תאריך לידה בעוד שלושה חודשים. אני כבר מזמן מתענייינת בשיטת בלי חיתול. שמעתי מאמא שמגדלת בשיטה זו שיש מעגל של נשים במרכז שנפגשות כל כמה זמן ומשתפות על הנושא. האם מישהי יכולה לכוון אותי איפה אפשר לברר על מיפגשים אלא? אני מאד מעוניינת להשתתף. טלפון: 0506580181
תודה ושבוע קסום
נמסטה
רייצ'ל
יש יש יש יש יש יש יש יש יש יש יש!!!!

>פפרי בריקוד ניצחון הונגרי, הדומה במפתיע לריקוד גשם אינדיאני.<

אבל אני לא מספרת יותר!

|בלחש| האויב מאזין....

הי רייצ'ל

מציעה לך להיכנס לפורום הורות טבעית בתפוז. ראיתי שיש שם קבוצה שבאמת נפגשת מדי פעם בתל אביב בנושא. נדמה לי שזה ללא תשלום.
ויש גם מדי פעם חוגי בית של בשמת א. היא נכנסת הנה לפעמים. ואפשר לשאול גם בדף המתאים חוגי_בית_בלי_חיתולים?

כי ממילא הוא לא יעשה על זרים.
אצלי היא עושה חופשי על אמא שלי והיא די זרה לה. וגם על הסבתא השניה שהיא רואה פשעם בשבוע.
(חוץ מיזה אפחד לא ממש מעוניין להחזיק אותה happy )

כי אצלם עושים משהו כמו "צ'ו צ'ו"... מ ג נ י ב!

אצלי זה עובד הרבה יותר מאז שפשוט החלטתי שאין חיתולים ...מקסימום אחליף מכנסיים...(דאגתי למלאי). גם אני מצטטת

_אנשים נורא מתלהבים מזה שהיא בלי חיתול_
גם אצלנו, חרף ההתחלה המאוחרת, אנחנו מקבלים המון תגובות מהסביבה. מהרגע הראשון שהיא נראתה ללא חיתול בגן השעשועים. כשהיתה בת שנה וחצי וצעקה באמצע משחק "פיפי!" ורצה לכיוון השירותים הצופים עמדו משתהים. אני דווקא לא רואה כל רע. כל הורה וההתנסות שלו. מניחה שהורה לא יכנס למשהו שנראה לו גדול עליו. בכל אופן, עניין שלו, אחריות שלו. למה לי לקחת אחריות גם על התנסויות של זרים?
לעומת זאת שמתי לב למשהו שהתחולל במשפחה שלי. שתי אחיותי ילדו אחרי, אחת כשבועיים אחרי והשניה כחצי שנה. הראשונה, כשהורדתי לביתי את החיתול טענה ש"את פוגעת בילדה" וטרחה לספר לי שכשביתה הבכורה היתה בת שנתיים היא ביקשה להוריד חיתול כי בגן היו הרבה ילדים בגמילה והיא רצתה גם וכשהורידו לה את החיתול היו המון פספוסים ולכן הם החזירו לה את החיתול ולכן היא פספסה עד גיל 6 ואילו הבן השני נגמל בגיל שהיה "בשל" ולכן למד את הטריק תוך שבועיים וגמרנו. (אכן מידע סטטיסטי מאלף שבגינו הבנתי שאם מורידים חיתול לא מחזירים ולא משנה מה אבל זה כבר עניין לסיפור אחר). לפני כשבועיים קיבלתי ממנה הודעה (היא חיה כיום באירלנד) שהבת גמולה מחיתולים. ככה סתם בא לה האומץ להוריד לה וזה עבד. האחות השניה, מאוד מתקשה בעניין ההקשבה, היא בקושי שומעת את עצמה. אבל כבר חצי שנה שהיא מאפשרת לבת שלה להסתובב יותר ויותר זמן ללא חיתול. פתאום אין פחד אטומי מפיפי...
אמא שלי, המיינסטרימית הטיפוסית שתמיד אפשר למצוא אצלה משפטים מדכאי הנקה, כל כך גאה בנכדה חשופת הטוסיק שלה. היא היתה היחידה שאי שם בגיל 9 חודשים עודדה אותי להוריד לה את החיתול ולהכיר לה את הסיר. היום מסתובבת ומספרת לכל מי שמעוניין וגם לא איך עשיתי את זה והבת שלי כבר מגיל שנה וחצי יבשה גם ביום וגם בלילה. עכשיו כשאני בהריון ומתכננת התחלה מוקדמת ככל היותר, בטיול לחו"ל הם הסתובבו וטרחו וחיפשו לנו חיתולים רב פעמיים טטראיים קצת יותר שווים מבחינת ספיגה ממה שיש בארץ.
מחמם לי את הלב דווקא.
תודה, ילדת טבע, בעקבות הכתיבה פה וההתבשלות קצת במיצי- עצמי הבנתי שכנראה
אני חוששת שאולי יש פה איזה משהו קצת יותר עמוק (אצלי בשכל...)
של פחד מהחדרת החריגות לחייה של ילדתי-הרכה-שעוד-אין-לה-מילה-בעניין.

וזה לא כל כך קשור לעם או בלי חיתולים אלא לכישורים ולנטיות החברתיות (או האנטי חברתיות שלי).
תמיד משמח לשמוע שהעניין מכה גלים, באופן חיובי,
גם אצלנו במשפחה המשתאה, ככל שהילדה גדלה כולם יותר ויותר מסכימים עם הגישה.
שלא לדבר על אמא שלי שמביטה בבוז בילדים מחותלים...
שלא לדבר על אמא שלי שמביטה בבוז בילדים מחותלים...
וואי!! איזה כיף.... שאת חלק מכזה מהפך בתפיסה.
אצלי אמא שלי עד היום חושבת שאני מתעללת בו.... שאני מכריחה אותו להתאפק בצורה ובגיל שהוא עוד לא בשל.
תמוה משהו, אבל מילא. גם ככה היא נטועה עמוק עמוק וחזק ביער האשליות הידוע במחוזותינו בשם "אני יודעת הכי טוב, ולא תצליחו לשכנע אותי עם עובדות מוכחות."
אנקדוטה: קיבלנו במתנה מאנגליה ספר שנקרא the baby's catalogue ויש שם תינוק שנראה לי שהוא בלי חיתולים כי תמיד רואים אותו חשוף ישבן ותחת הקטגוריה של accidents רואים שהוא עשה פיפי על אחותו. happy
_אנשים נורא מתלהבים מזה שהיא בלי חיתול_
מגיל מסויים, כשזה פחות מאיים על אנשים אחרים (הרשו לי לרגע את החירות לרדת על איש מיינסטרים "טיפוסי"), אז זה פתאום מחמיא ליצר התחרותי שלהם שילד בלי חיתול בגיל מוקדם. לא חווים אותו כילד שמתקשר סביב צרכיו מגיל אפס, אלא כילד "רגיל" ו"נורמלי" שניצח בתחרות. (הראשונה היא כמה קיבל באפגר...tongue) עד הגיל הזה, הרבה מעקמים את האף, הרבה אחרים עושים לך רדוקציה לאמא מתקרבנת שמוותרת על כל חייה עבור זה שיחרבנו עליה ובפנטזיה הפנימית שלהם הבית שלך משול לאסלה אחת גדולה והילד משתין באופן שרירותי עלייך ועל כל הסביבה. אז אני לא מתרגשת שעכשיו כולם נורא מתפעלים מנהר. אז מתפעלים. מבחינתי זה אותו הדבר כמו עיקום האף. לא מעניין ולא רלבנטי. היא היא, היא עושה דברים בקצב שלה. מהר יותר, לאט יותר, לא מעניין.

אני רוצה לספר מה עבר עלינו בחודש האחרון.
היתה שביתה מהסרטים. הכל מוסבר וברור, ועדיין היה סיוט. ר קלסבר את האוזן: אבא היה בחו"ל חצי מהזמן (כהרגלו) יצאו לנו ארבע טוחנות, הבית היה במהפיכה טוטאלית ערב עזיבתנו לארה"ב הברית, הבית התמלא זרים, הבית התרוקן לגמרי וישנים על מזרון בסלון (מממ... כרגיל. רק שהסלון ריק חוצמיזהhilarious) אמא במתח, מתאוששות ממחלה ארוכה, ויש וירוס מעיים לכל מי שאנחנו מכירים. אז הילדה התחילה לתקשר לי את כל המתחים בפיפי ובקקי. השיא הראשון היה שהיא חירבנה במסעדה. כאילו. קשה לי לתאר את גודל התדהמה והזעזוע והבלבול שלי לנוכח זה, כי אני לא מכירה את זה. ידעתי שזה סימן למשהו חשוב, אבל לא ידעתי מה. אחרי יום יומיים שפשוט עשתה לי שרירותית קקי על הרצפה (מאד נדיר), קקי מתוך שינה (!!!) במיטה, וקקי בתוך הבריכה, היא עשתה שלשול איום על שפת הבריכה מחוץ למים, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי... אבל לקחתי את עצמי בידיים וביקשתי עזרה. דיברתי עם אמא בלי חיתולים ותיקה יותר שהקשיבה לי בסבלנות ובעדינות ובסופו של דבר השיתה את תשומת ליבי למשהו עדין עדין שפשוט לא שמתי לב אליו.

איכשהו, היתה לנו תחושה שזה קשור לעצמאות. שהיא רוצה לשלוט בעניינים ויש לה צורך לקבוע היכן ומתי. אז הקציתי לה מקומות בבית מרופדים בניילון ובחיתול בד, ויוק. עשיתי המון בכיוון הזה. חוצמיזה, שחררתי, עזבתי, נשמתי, מה לא. באמת הכל בהמון סבלנות. לא באתי בטענות, לא הרגשתי טענות, רק חמלה עליה ועל זה שהיא מגיעה שוב ושוב לקיצוניות יותר ויותר קשה כדי להגיד לי משהו, והמשהו הזה פשוט לא מגיע אליי.

יישמתי מיד את שתי העצות שקיבלתי: לקחתי פרחי באך להתייחס לשינוי הגדול שבא עלינו, והתחלתי להציע לה הרבה יותר. כי זה מה שההיא המקסימה הבחינה בו.. שהיא יורדת מהידיים כדי לעשות פיפי. "אולי את לא מציעה לה מספיק?" ניסיתי, בינגו. עבד בגדול. היא עדיין משלשלת, אבל בסיר, יש הרבה הרבה פחות פספוסים של פיפי ואמנם היא עדיין סובלת מהשיניים ומהשינויים המהירים שעוברים על הסביבה הקרובה שלה, אבל היא ממש הרבה יותר רגועה.

ואי אפשר בלי מעט חרטה:
עקרונית, אני לא מאמינה בתחושת חרטה, לא מסתדר לי עם שום דבר באיך שאני עושה את בחירותיי בעולם הזה. ועדיין כשאני חושבת על זה שהילדה שלי ביקשה וביקשה טיפול אמהי ותשומת לב, וקיבלה במקום זה הרבה זמן אבא, סבא, סבתא, ומעט מאד זמן אמא, כי אמא היתה טרודה ועסוקה, עצוב לי. היא ביקשה וציפתה במפורש לטיפול סביב ענייני הצרכים שלה, ולא קיבלה. sad אני שמחה שהדברים משתפרים ושהתמונה התבהרה, וקצת עצוב לי שהיא הגיעה לכאלה מקומות של איתותים כל כך חריפים.

סוף שיתוף. happy

אה, עוד משו קטן.
עוד משהי שמה לב שכאשר הם מתאפקים עם קקי הם פתאום עושים פיפי Back to back? אחת האינדיקציות שלנו לקקי היום היא שלושה פיפים רצופים.
ואי אפשר בלי מעט חרטה: כן מעט. מוכר מוכר. אבל באמת חשוב שאנחנו לא עם ראש בקיר וממשיכות הלאה ולומדות ולומדות ולומדות...
אומרת סליחה מכל הלב וממשיכה עם המסקנות. happy flower
תגידו, לא היה דף על טרמינולוגיה של בלי חיתולים?
בדף בלוג_פשושי_בלי_חיתולים‏ יש כמה הצעות מגניבות ביותר למילים שימושיות.

אולי להעביר לכאן?

ניצן, מצטרפת לחיבוקים hug
גמני עברתי איזה שביתה, ויצאתי...
מי שרוצה מוזמן להתעדכן בפרטיה ועל איך הצלחתי לצאת ממנה (בקלות יחסית! ב"ה) בבלוג פשושי כו'.
ניצן, גם רציתי להגיד לך כל הכבוד על הטיפול בעצמך ובילדה, שלקחתן פרחי באך, זה חשוב! ועוזר להתאזן, כך שאם זה בא מטראומה/מחלה או אפילו מאבק כוחות, הנפש מתאזנת ומזה כל העניינים מתאזנים.
כל הכבוד לך
star
תראו מה אבא שלי צילם בסין לפני שבועיים.
http://picasaweb.google.com/ydorman/NoDipers
אני לא אוהבת את זה כ"כ.... (למרות שזה באמת חמוד...)
יש לי גם כמה מכנסיים כאלה, ששיפצרתי אותם למכנסי חריץ, ובסוף שמתי לו את האוברול מתחת למכנס.
אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה) שילד צריך להפנים את ההמתנה עד שמורידים בגדים, ולא עושה בכל מקום (מה שהבנתי שקורה בסין, בגלל החריץ במכנס) , אלא ממתין עד שמגיעים לסיר/כיור/עץ ושם עושה.
flower flower flower
>פפרי מתנצלת על הטון הפולני העולה מדבריה.... מי שרוצה מוזמן למחוק. או לערוך.<
אצלינו עוד מעט מגיעים לגיל שנה (עוד חודשיים) ואז הוא הולך למשפחתון. עוד לא יודעת אם זה יהיה כל יום ולכמה שעות אבל בטוח שיום אחד בשבוע אני חייבת לנסוע לעבוד מחוץ לעיר. המקום נראה לי מקסים ומעט ילדים (חמישה) ושתי מטפלות שמאד בעד להוריד חיתול אבל איך הן ימשיכו את התהליך כשהוא עוד לא ממש אומר במפורש כשהוא צריך? יש מישהי שיש לה נסיון בענין?
בן שנה הוא כבר ילד מאוד גדול. אפשר ללמד אותו סימן, בתקופה שאת עושה חפיפה עם המטפלות, ולהגיד לו שאם הוא צריך פיפי או קקי שיעשה להן את הסימן, ככה שיידעו לעזור לו, למשל.
מה דעתך?
מה שיפה זה שכל פעם אני מופתעת ממה שאני לומדת שאפשרי - אני אשמח לנסות ללמד אותו סימן. כרגע הוא אומר בטון מסוים אבל קשה לתפוס את זה כסימן עבור מי שלא נמצא איתו רוב הזמן. את מתכוונת שכשאני שואלת אותו לגבי פיפי לעשות איזה סימן ביד ולהרגיל אותו לזה? אני לרוב פועלת מתוך אינטואיציה או בדיקה של גודל הפין. בעצמי לא יודעת איך הוא יתן לי סימן לעניין הזה. חשבתי גם על זה שהן יכולות פשוט לנסות מדי שעה או כשנראה להן והוא בדרך כלל די מתנגד כשאין לו אז זה ברור שלא.
רחלי שלי מעדיפה לעשות בסיר! איך הם מבינים שזה מקום לפיפי וקקי? oh מהשניה ששמתי אותה על הסיר - אהבה גדולה!
אבל בעיה: אתמול היינו בארוע בפארק הירקון, וראיתי שהיא צריכה פיפי וקקי, אבל היא התאפקה ועצרה (אחרי שיצאה לה טיפה פיפי או קקי, בחלק מהפעמים) תוך השמעת קול והצמדת הרגליים בחוזקה sad סוף דבר - חזרנו הביתה בשעות השינה, ומאחר שגם בלילה היא מסרבת (ונשארת יבשה כל הלילה!), יצא שהיא לא עשתה פיפי וקקי עד הבוקר! זה לא קצת לא בריא? מה, אני אמורה להתחיל להסתובב עכשיו גם עם סיר? (מנחשת את הדעה הרווחת...)
ועוד שאלה, שלא זכתה לתשובה בדף בלי_חיתולים_שאלות_ותשובות‏ :
אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
גם תשובות של "אצלנו זה לא ככה" יעזרו לי מאוד לתפוס כיוון flower
מגיל מסויים, כשזה פחות מאיים על אנשים אחרים (הרשו לי לרגע את החירות לרדת על איש מיינסטרים "טיפוסי"), אז זה פתאום מחמיא ליצר התחרותי שלהם שילד בלי חיתול בגיל מוקדם. לא חווים אותו כילד שמתקשר סביב צרכיו מגיל אפס, אלא כילד "רגיל" ו"נורמלי" שניצח בתחרות.
לגמרי! אנחנו בשלב הזה :D נורא מתפעלים לראות אותה עושה "כבר" בסיר :D אבחנה מצויינת!
אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
אצלנו זה ודאי כך. כשלוחצים לקקי יוצא להם קצת.
גם אצל הבן שלי כשהיה יותר קטן היה יוצא פיפי עם הקקי...עכשיו אני כבר לא איתו בשירותים אז לא יודעת...
חשבתי גם על זה שהן יכולות פשוט לנסות מדי שעה או כשנראה להן והוא בדרך כלל די מתנגד כשאין לו אז זה ברור שלא.
רעיון לא רע, ואפילו יכול להיות שיהיו לו הרגלים די קבועים בשעות שהוא איתן (כי גם קמים, אוכלים ושותים בשעות קבועות, אז גם צריך פיפי וקקי בשעות די קבועות).
לגבי סימן: אפשר פשוט להגיד לו, שפלונית ואלמונית (שמות המטפלות) רוצות לעזור לו לעשות פיפי, אבל הן לא יודעות מתי הוא צריך. "אז כשאתה צריך, תרים יד ותגיד אה, אה, והן יידעו". או כל סימן אחר (אם הוא יכול ללכת או לזחול אליהן, אז למשוך להן בשמלה/במכנסיים, או כל רעיון יצירתי וניתן לביצוע שעולה בדעתך).

מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
בשנתיים הראשונות לפחות - תמיד, והוא גם לא עשה בנפרד בכלל. למעשה, תמיד בסוף הקקי יצא פיפי, וזה היה בשבילי האות שהוא סיים...

מה, אני אמורה להתחיל להסתובב עכשיו גם עם סיר? (מנחשת את הדעה הרווחת...)
כמובן... ועם גליל נייר טואלט, גם לניגוב, וגם לריפוד הסיר במקרה שאין בית שימוש קרוב. מספיק נייר טואלט ספג הכל, ואפשר היה לקחת את הסיר בשקית עד לשירותים קרובים.

אוי, ממש הרגעתן אותי, תודה... כבר התחלתי לדמיין כל מיני תסמונות משונות במערכת :P
מספיק נייר טואלט ספג הכל
יופי של טיפ! תודה!
אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?
אצלנו זה ודאי כך. כשלוחצים לקקי יוצא להם קצת.
הקטנה שלנו כבר מדברת!. נו, טוב..לא ממש בשפה שלנו, אבל בשפה המתוקה של הקטנטנים. והיא ממש אומרת כשהיא צריכה פיפי או קקי! כן כן! היא אומרת "אה אה אה אה!" כמה פעמים שצריך כדי שניקח אותה. ואם חשבנו לעצמנו בחלק מהפעמים שהיא סתם מקשקשת...מהר מאוד נרטבנו hurray

אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה) שילד צריך להפנים את ההמתנה עד שמורידים בגדים, ולא עושה בכל מקום (מה שהבנתי שקורה בסין, בגלל החריץ במכנס) , אלא ממתין עד שמגיעים לסיר/כיור/עץ ושם עושה.
אני חושבת שזה לא עניין של בגד, אלא עניין של תרבות. הייתי בסין ושם כולם מתנהגים כך. גם הגדולים, שלהם כבר הרבה שנים אין חריץ במכנס. טוב הם לא באמת עושים בכל מקום, אבל כמעט. יש שירותים ציבוריים שזה פשוט שורות של בול-פגיעה, בלי מחיצות ובלי כלום וסירחון שעולה עד לב השמיים, שאין כדוגמתו בשום מקום בעולם והסינים, בלי שום סנטימנטים, נכנסים, מתרוקנים ויוצאים. בלי להניד עפעף ובלי לעקם את האף. אני חושבת שיש משהו חיובי בבסיס היחס של הסינים להפרשות של גופם, רק שבתנאי צפיפות כמו שיש בסין זה הופך להיות מאוד בעייתי (ומלוכלך ומגעיל).
החיובי הוא שהפרשות צריכות לצאת החוצה. לא שומרים בבטן. אין שם בנושא הזה איפוק, מחסומים ועצירויות. מה שיש מוציאים. תחשבו עלינו, שאנחנו יכולים לפעמים להסתובב יום שלם ולא להתרוקן כי אין שירותים מספיק נקיים וכי אנחנו אוהבים רק את השירותים אצלנו בבית. אצל הסינים אין בעיה כזו. (גם ביריקות, אגב, שזה אפילו יותר מגעיל...)

אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה) שילד צריך להפנים את ההמתנה עד שמורידים בגדים, ולא עושה בכל מקום (מה שהבנתי שקורה בסין, בגלל החריץ במכנס)
היי, אני לא חושבת בדיוק כך happy ילד מערבי בבית מערבי בהחלט יצטרך להפנים את זה, מתוקף התרבות הפיזית והמנטלית שהוא חי בה. ילד סיני שנותנים לו אופציה (מכנסי חריץ), ומובנה אצלם בתרבות שאפשר לעשות ברחוב, ממנו ודאי לא הייתי מצפה להפנים נורמות מערביות happy
לגבי סימן: אפשר פשוט להגיד לו, שפלונית ואלמונית (שמות המטפלות) רוצות לעזור לו לעשות פיפי, אבל הן לא יודעות מתי הוא צריך. "אז כשאתה צריך, תרים יד ותגיד אה, אה, והן יידעו". או כל סימן אחר (אם הוא יכול ללכת או לזחול אליהן, אז למשוך להן בשמלה/במכנסיים, או כל רעיון יצירתי וניתן לביצוע שעולה בדעתך).
זה היה מצוין אם הייתי יכולה לנסות ללמד אותו לעשות את זה איתי....ננסהhappy
דרך אגב בבוקר אתמול אחרי שקראתי את הודעתך ראיתי שהוא כן מסמן- הוא מביט למטה ומושך לעצמו קצת במכנסיים. (יותר נוח אבל אם יד מורמת....נראה אם הוא יסכים) מה שכן, אחרי זה פתאום היתה שביתה של כמה פעמים בעיקר בחוץ. לא הסכים בשום אופן שאקח אותו לפשפש בצד ורק רצה בעצמו כשהוא על הקרקע (במכנסיים, כי אני לא יכולה לתת לו להסתובב עירום בחוץ בטח לא כשהוא עוד לא הולך ויכול להחבל). היום יותר טוב כי ממש לא נכנסתי למאבק בענין והנחתי לו אבל עדין הוא מתנגד ורק כשהולכים להשקות את העץ (יופי של טיפ) אז הוא מסכים ואיך שמסיים הוא ישר מסתובב אלי. בכל מקרה אני מרגישה כאילו זה מעצבן אותו שהוא צריך אותי בשביל זה אבל מצד שני לא ממש מסכים לעמוד ולעשות כשהולכים לפשפש (הוא גם לא עומד ללא תמיכה). תוך כדי כתיבה אני מבינה שניסיתי להעמיד אותו לעשות בחוץ כשידעתי שהוא צריך. אולי זה הזמן ללמד אותו שכשצריך זוחלים למקום מסוים , שם נעמדים ועושים? בסיר הוא ממש מתנגד ולא ממשיך לשבת הרבה זמן.
ער אציל, איזה קטע...
את יודעת, ראיתי בשביתה שבין השאר (עצמאות, לא כשאמא מציעה, וכאלה) הוא גם רוצה לשחק בשלוליות של עצמו, ובהתחלה לא קלטתי, וגם נכנסתי למין "פולניות" שזה לא בריא וכאלה ובסוף, פשוט נתתי לו לשחק עם השלולית, עד שמיצה את הקטע, ואח"כ (כשעניין השביתה נכנס למעקב שסיפרתי) נתתי לו לשחק עם השלולית במקלחת.... וזה מה שהרגיע אותו והוציא אותנו מהברוך....
אז אולי גם לבן שלך יש איזה קטע, וזה יעבור... flower
בהצלחה
אני חושבת (כמו קרוטונית, אם איני טועה)

היי, אני לא חושבת בדיוק כך
סליחה, חשבתי שאיתך דיסקסתי משהו בנושא.... flower

שאין כדוגמתו בשום מקום בעולם
דווקא יש... ועד לא כל כך מזמן, גם היה בארץ. כשהתגייסתי אז עוד היו בבה"ד 12 השירותים המנדטוריים האלה (מתקופת המנדט). ברחתי מהם לשירותים של המבנים החדשים, שנקראו אז "ההילטונים".
בפריז לפני כעשר שנים (פריז!) חיפשתי את השירותים במסעדה ומצאתי רק שירותי בול קליעה. טוב, כמובן, ברחתי.
השירותים האלה בסין הם דווקא מודרניים. המסורתי הוא לעשות בסיר (ואז לשפוך את תוכנו, ככה כמו שזה, על השדות).

זה היה מצוין אם הייתי יכולה לנסות ללמד אותו לעשות את זה איתי
זה דווקא לא! כלומר, יכול לעבוד, אבל לא בטוח. וזה לא אותו דבר.
בכוונה לא הצעתי.
את - האמא. איתך, הוא חושב שאת אמורה להבין אותו אינטואיטיבית. הוא מצפה ממך לקריאה על חושית.
לעומת זאת, נשים זרות הן "חוקים של מקום אחר". הן ללא ספק לא אמורות לקלוט אותו. יותר יהיה לו קל להבין, שהן לא מבינות מה הוא אומר, ולהבין, שצריך להסביר להן יותר טוב...

מסכימה עם מה שנכתב בעניין השביתה. הכי עוזר: שאת יודעת שזו פשוט שביתה, ושזה שלב כזה ויעבור... הביטחון שלך בזה, לצד היצירתיות (שאת מוצאת משהו שכן עובד) הן מה שמעביר את זה יותר מהר.

אתמול לימדתי אותו לעשות בעמידה , עמדנו באמבטיה ופתחתי זרם מים קטן וזה עבד. אחרי פעמים עם מים בפעם השלישית הוא עשה כבר בלי מים ואחר כך בחוץ. זה פתר את השביתונת שפתח לפני כמה ימים (מסרב בכל תוקף לעשות כשאנחנו מחזיקים אותו). היום היינו אצל סבתא. בשלב מסוים שישנתי הוא התעורר וסבתא לקחה אותו לעשות בעמידה אבל הוא לא עשה והתאפק או שלא היה צריך עד שאני התעוררתי ואז עשה.
לגבי הסימן- אני רואה מה בשמת כתבה לי ואכן לא הגעתי בכלל לנסות ללמד אותו סימן- זה ממש לא נכנס לשום פרק זמן. בכל מקרה חשבתי על סימן כמו שמלמדים בשפת סימנים אז כשאני שואלת אותו אם הוא צריך פיפי (בדרך כלל אני אומרת לו אתה צריך פיפי אז בוא נעשה) לעשות סימן ביד כשאני אומרת פיפי אבל האמת שלא ניסיתי. לא יודעת למה. טוב, אני חושבת שעכשיו כשהוא עושה בעמידה אז הן פשוט יקחו אותו מדי כמה זמן ואני מאמינה שעם הזמן הוא יבין שהוא צריך להגיד להן. הדבר היחיד שאני מקוה שזה לא יהפוך לענין בעייתי עקב זה שהוא בעצם יהיה איתן בלעדיי ויהיה לו קשה בהתחלה ואז אני מניחה שזה יבוא לידי ביטוי במקומות הללו. ממה שקראתי באתר אז המקום הראשון שמרגישים בו מצוקה זה פספוסים...
תשמעו, רק עכשיו הבנתי עד הסוף את הענין של השרירים, להחזיק, לשחרר, ללחוץ וכו'.
אבא שלי עבר ניתוח כילה, הוא שמע ממני אי אילו פעמים "לא ללחוץ, לשחרר", ושמע את זה גם ממטפל שלו, אבל רק אחרי הניתוח, כשהמשמעות של ללחוץ היא כאבי תופת, ואילו אם משחררים אפשר להנות מהחוויה בשירותים, הוא הבין את ההבדל (והיתה לו הזדמנות לתרגל את זה, עם ביו פידבק טבעי). יותר מזה, הוא ראה איך כשמשחררים כל השלפוחית מתרוקנת, ואילו כשלוחצים, יוצא רק כמה שמצליח.
איוז מתנה מקבלים התינוקות שלנו!
איזו מתנה מקבלים התינוקות שלנו!
yes
איוז מתנה מקבלים התינוקות שלנו!
flower happy
דווקא יש... ועד לא כל כך מזמן, גם היה בארץ. כשהתגייסתי אז עוד היו בבה"ד 12 השירותים המנדטוריים האלה (מתקופת המנדט). ברחתי מהם לשירותים של המבנים החדשים, שנקראו אז "ההילטונים".
בפריז לפני כעשר שנים (פריז!) חיפשתי את השירותים במסעדה ומצאתי רק שירותי בול קליעה

לא התכוונתי לשירותי בול פגיעה, אלא לריח...-סירחון שעולה עד לב השמיים, שאין כדוגמתו בשום מקום בעולם phased
ובעניין הזה, ויסלחו לי כל אלה שביקרו בבול פגיעה זה או אחר וחושבים שזו חוויה טראומטית, אין דומה לזה בעולם. צריך לראות (או יותר נכון להריח happy ) כדי להאמין.

אמא_חדשה? יקרה, אנא שימי לבך לכך שהניק שבחרת שימש מישהי אחרת במשך זמן רב. אם לוחצים אליו מגיעים לדף שלה. האם תשקלי לשנות ניק? כרצונך.
שלום
כאן מתייעצים בלי_חיתולים_התחלה_מאוחרת_מצב_חלקי? ?
בטטה בת ה10 חוד' בלי חיתולים באופן חלקי כבר חודש.
עם הזמן החלק של הבלי חיתולים הלך וגדל ועכשיו יש לה חיתול (רב פעמי)
רק בלילה וכשיוצאים.
בערך אחרי 3 שבועות התחלתי לפשפש אותה (כן-כן, עד אז פשוט ניגבתי, זה מה שאני עושה גם היום לרוב)
וזה לא הולךךךך!!!! אני יודעת בדיוק מתי יש לה פיפי, לפחות כמה מהם.. ואני צודקת, אבל זה לא עוזר!!! banghead
מחזיקה אותה מעל הכיור עם ברז פתוח עד שיוצאת לי הנשמה, כמובן כלום.
איך ששמה אותה בסלון - טראח, שלולית!
היא לפעמים צועקת לפני שהיא משתינה (כי אחרי שהיא משתינה היא מחליקה על זה ואז בטוח צועקת, לאחרונה לקחה את זה צעד אחד קדימה וצורחת כמו משוגעת כשיש לה פיפי) - אבל לא הצלחתי לפשפש אותה אפילו פעם אחת!
יותר נכון פעם אחת חשבתי שהצלחתי (עשתה 3 טיפות) ע ד שהחזרתי אותה לסלון ואז היא באמת עשתה...גם שלולית וגם קקי (בונוס).
קקי אגב אני מעבירה אותה באמצע לכיור ואנחנו עושות ביחד "אהה-ה-ה-ה" , אני חושבת שהיא אוהבת tongue
מה יהיה עם הפיפי, מה?
מה יהיה עם הפיפי, מה?
אולי אולי- תנסי שכשהיא צורחת להגיע אליה עם סירונצ'יק קטן, שתבחרו יחד בחנות (ורוד עם פרחים, משהו שנחמד לה...) ותשימי תחתיה, ותושיבי אותה, או שתרימי אליה, בין הרגליים , ןתגידי בבטחון, "בטטה, (סליחה, אני קצת צוחקת אבל בטטה זה ניק חמוד!) חמודה שלי, את כבר גדולה, ואנחנו עושים רק בסיר, נכון?" או משהו כזה- ותודה לבשמת שכל כך מחזקת, עד שאני מרגישה שאני יכולה לעזור (*אולי*) למישהי אחרת. >זה הכל עצות שלה ושל ותיקות ממני<
בהצלחה
_כן-כן, עד אז פשוט ניגבתי, זה מה שאני עושה גם היום לרוב_
מתוקה, לימדת אותה לעשות ככה על הרצפה - ועכשיו את רוצה לעקור עוד הרגל ולהכניס שוב הרגל חדש?? ייקח זמן... ייקח זמן... סבלנות... מסכנה הקטנה, איך בילבלת אותה, איך...
תודה פפריקה קודם כל!
יש לי בבית שני סירים פעילים,
אחותה הגדולה של הבטטה (שנתיים) משתמשת בהם בשיא המרץ
את חושבת שכדאי לקנות עוד אחד?
או לחלק בינהן? כי אני מעדיפה את ה"ביחד", שילמדו להתחלק tongue
בכל אופן, הגדולה לא מוכנה שבטטה תשתין בסיר ועושה קולות של אזעקה וגם חוטפת לנו את הסיר,
אני חושבת בגלל שהיא מקשרת את הסירים לצרכים שלה,
ואת הצרכים שלה היא מקשרת לעצמה.
הסתבכתי...
להושיב על הסיר ממש ישיבה?
יאללה בהצלחה לי אבוא לבכות גמחר...
בשמת, למה בילבלתי אותה?
לא לימדתי אותה לעשות על הרצפה,
זה מה שהיא עשתה בכל מקרה.
ולפני זה היא עשתה על עצמה בחיתול.
זה לא שהרגלתי אותה למשהו מסויים, היא המשיכה לעשות על עצמה רק בלי החיתול.
למה היא מסכנה סליחה?
על אותו משקל אפשר להגיד שבילבלתי אותה כי הורדתי את החיתול.
ובטח שהיא לא מסכנה.
אני לא מתעללת בה, נהפוך הוא, עושה את מיטבי כדי שהטוסיק שלה ינשום.
וואללה לא מטריד אותי השלוליות בבית, אם זה היה מטריד אותי הייתי כל היום יושבת עם קערה
ומחכה שהיא תשתין ואז אחרי כך וכך ימים היא היתה מתפשפשת בכיור.
אבל מכיוון שלא בהיתי בה אז וואללה, מתפספס לרוב.
נתתי לעצמי זמן ללמוד את דפוסי הפשפושים שלה,
ועכשיו כשאני מכירה אותם אני מנסה לזרום איתם.
לא יודעת איך הגעתי למצב שבאתי לבקש עצה ומצאתי את עצמי כמעט מתנצלת על זה שהורדתי לה את החיתול?
לא לימדתי אותה לעשות על הרצפה,
כשמתחילים בלי חיתולים, מורידים את החיתול באופן מכוון ולוקחים לפישפוש.
או מחזיקים על הידיים ולוקחים לפישפוש.
או שמים על הרצפה, וכל פעם לוקחים ומציעים פישפוש.

את מתארת מצב שבו קודם הורדת חיתול, ואחרי שלושה שבועות התחלת לפשפש.
או שזה לא היה תיאור מדוייק?
לכן, בשלושה שבועות האלה, היא מבחינתה הבינה שזה ממש מתאים ונכון לעשות על הרצפה.

חס וחלילה לא טענתי שאת מתעללת בה. אוף, לקחת אותי לכיוון הפוך.
יופי שהורדת לה את החיתול.
אבל באת לבכות שהיא לא מסכימה עכשיו לסיר - אז אני אומרת, סבלנות. סבלנות. גם זה יבוא. לאט לאט. היא מבולבלת. כן, מהחיתול, מזה שאחר כך היה לך בסדר שהיא תעשה על הרצפה (ככה היא הבינה את זה) ועכשיו פתאום את עושה לה שינוי - כן, זה מבלבל. ולא נורא, היא תלמד. רק להירגע. לא לצפות לתיקון תיכף ומייד.

ואם הגדולה מאוד מתרגשת מזה שלוקחים את הסיר "שלה", אז אני בהחלט מציעה לקנות עוד אחד חדש לקטנה. דווקא מעודד את שתיהן: לכל אחת הסיר המיוחד שלה, הן יכולות לשבת ביחד, אין מריבות, יש אולי רצון לחמוד את הסיר כי גם השנייה על הסיר? בקיצור, אני רואה רק טוב בזה שלכל אחת יהיה הסיר שלה.
אפשר להשיג סירים בעשרה שקלים. נכון, הבית יהיה מלא סירים... אבל זה שלב וגם זה עובר.
flower

תודה בשמת flower
הבית כבר מלא סירים ושלוליות בינהם hilarious
פישפשתי את הבטטה לאורך כל הדרך
אבל קודם לא ידעתי מתי לפשפש
ז"א הייתי מחזיקה, לא היה קורה כלום
ואז הייתה מסתובבת בסלון - וגם לא היה קורה כלום
אז אמרתי לעצמי: וואלה, סתם אני מחזיקה אותה מתי שאין לה

עכשיו אחרי 3 שבועות אני כבר יודעת בדיוק מתי יש לה
ומחזיקה אותה בזמנים הנכונים
עדיין לא הולך
וכן זה עדיין מבחינתי לעשות על הרצפה
אני מאוד שמחה על כל פיפי שהוא על הרצפה ולא בחיתול
(ככה פחות לכבס) ובטח ובטח על הקקי (הקקי היא כן עושה איתי ביחד בשמחה)
היא עושה אולי 4-5 פיפי כל היום כך שזה בכלל לא סיפור לנגב וזה לא מטריד אותי.
הבאסה זה רק הצעצועים שנפגעים בדרך... חחח
כשהיא עושה פיפי היא צועקת צעקה מיוחדת, שלמדתי לזהות אותה, והצעקה הזאת במקור נבעה מזה שהיא פחדה להחליק,
אבל עכשיו היא צועקת לרוב גם לפני הפיפי.
ז"א קל לזהות מתי יש לה פיפי, אבל קשה להוציא אותו ממנה tongue
החשש היחידי שלי עם הסירים הוא שבעלי יזרוק אותי החוצה ביחד איתם.
לדעתו אני קונה יותר מדי והאמת יהיה לי די קשה להסביר סיר שלישי בבית,
כשאת השני קניתי לפני שבוע כדי לנסוע לנופש (הוא קטן)
ומאז הגדולה מגוונת ומפזרת את הצרכים בין שניהם באופן שווה.
בלילה קמה לעשות פיפי והתחילה לצעוק "איפה הסיר הקטן?!"
התחשק לה דווקא בקטן ורק הגדול היה בחדר...
בטטה עושה פיפי על הרצפה.
אני: פעם הבאה בסיר!
הגדולה(מוטרדת): לא-לא-לא!!! (מחזקת את השלילה עם תנועת אצבע מתאימה)
וככה כל פעם...
תארו לעצמכן שלושה סירים צבעוניים מגוונים צפים בים של פיפי...
סיפור חיי

ער_עציל?
לגבי הסימן- אני רואה מה בשמת כתבה לי ואכן לא הגעתי בכלל לנסות ללמד אותו סימן-
הסימנים שאני חושבת עליהם:
פיפי: תנועת זרימה/גלים מלמעלה למטה.
קקי: כמו קוביות.
מה את חושבת?

קט_קטית‏, אצלי הברז לא עובד. ואני גם שמחה שלא. כך אני יכולה להיות איתה במטבח עם מנשא בלי לחשוש כל פעם כשאני פותחת ברז.
בנוסף למה שבששמת כתבה הייתי מנסה לא להיות איתה שעות מעל הכיור אלא רק 10שניות.
בזמן שביתה צריך כל פעם לזכור לא להיכנס למאבק כוחות- לפחות אצלי זה ככה, אני מזכירה לעצמי שאמנם אני יודעת שיש לה פיפי אבל זו בחירה שלה מתי לעשות אותו.
כך שנראה לי שאצלך, שזו התחלה גם כדאי יותר לחשוב שזה משהו שלה ואולי היא בכלל לא מעוניינת? או עדיין לא ובאמת לאט לאט למצא את הדרך להגיע אליה, משהו שיעניין אותה.

כדאי יותר לחשוב שזה משהו שלה ואולי היא בכלל לא מעוניינת
ממש ככה tongue
נראה לי שהיא בשלה, לא מבינה מה לי ולזה חחח
בנוסף למה שבששמת כתבה הייתי מנסה לא להיות איתה שעות מעל הכיור אלא רק 10שניות
לא יודעת אם לצחוק או לבכות אז אני צוחקת hilarious
10 שניות עם 10 ומשו קילו עלי בתנוחת פישפוש,
שכל מה שהם (הקילואים) עסוקים בו זה לנסות לבעוט עם הרגל בזרם מים,
או לנסות לתפוס סבון עם יד ימין, או מגבת עם יד שמאל,
או אם מתיישרים ונזרקים קדימה אפשר לתפוס מברשת שיניים
(או להתמזג עם הדמות שבמראה)
10 שניות כאלה זה קצת על גבול יכולתיי phased

מנסחת מחדש (או מנסחת בכלל) את השאלה.
3 שבועות מנסה לפשפש.
בינתיים ללא הצלחה.
אפילו לא פעם אחת.
אין לחץ סביב הנושא.
לא מתלוננת שקשה וממש לא קצרת סבלנות
(נהפוך הוא, נשארה סבלנות גם לנושאים אחרים)
אלא סתם תוהה: איך לעודד אותה להשתין במקום המיועד לכך?
מכיוון שבינתיים התברר שהמקום המיועד הוא בכלל סיר,
ומכאן ישנה גם מוטיבציה להצליח ע"מ להדמות לאחות הגדולה,
ההתנסות של הכיור באה ללמד שכנראה שאנחנו *לא* נשתין בכיור,
וממילא *טוב שכך* כי זה סתם הרגל זמני שגם ממנו נצטרך להגמל...
אז יאללה קט_קטית‏ הולכת להתפרע על סירים,
תודה על העזרה
ועל החוויות
flower

קטקטית,
שימי לב שהתחלת ממש בגיל של השביתות. זה גיל שבו גם תינוקות מפושפשים למשעי מתחילים לעשות שוב על הרצפה...
אני עם בשמת- את צריכה המוווווווווווווווון, אבל המוווווווווווווווווווווווווווווווווון, סבלנות.
אני הייתי בלי חיתולים עד גיל 8 חודשים, ואז חזרנו לחיתול ל 4 חודשים (בעקבות שביתה), ואחרי ששוב הורדתי את החיתול לקח חודשיים עד שהצלחנו לשחזר את התקשורת. במשך חודש ומשהו היו לי כמעט 100% פספוסים, פשפוש מוצלח אחד ביום היה נחשב בעיני להצלחה גדולה. זה כדי לתת לך פרופורציות...
_שימי לב שהתחלת ממש בגיל של השביתות_
אני והמזל שלי חחח
לא ידעתי שיש גילאים כאלה.
התינוקת שלי הגיעה בלי הוראות הפעלה tongue
לא נורא, בשביל זה יש מנוסות ממני!!!
טוף, אז אנחנו משתינות בכיור עם 100% פיספוסים חחחח
תודה על האמפטיה flower
תארו לעצמכן שלושה סירים צבעוניים מגוונים צפים בים של פיפי...
סיפור חיי

LOL
hilarious
יהיה בסדר....

אצלי הברז לא עובד. ואני גם שמחה שלא. כך אני יכולה להיות איתה במטבח עם מנשא בלי לחשוש כל פעם כשאני פותחת ברז.
אני שוטפת איתו כלים, ואנחנו נשארים יבשים... לא בטוחה אם זה הברז- נראה לי שזה העניין של מיקום והברז רק עוזר/מסיח דעת/משעשע .....

תגידי, קטקטית, היא עומדת אם היא מחזיקה במשהו?
כי אם כן- אני הצלחתי לצאת משביתה ע"י שנתתי לו לפשפש על כסא גינה- הוא מחזיק במשענת, מחזיק את הדוש של המקלחת (לאחרונה) ומפשפש.... אם יש לך אמבטיה, זה גם נוח.... (אלא אם כן לא בא לך שהיא תתחיל להתנחל שם.....)
מזדהה עם עניין ה-
שכל מה שהם (הקילואים) עסוקים בו זה לנסות לבעוט עם הרגל בזרם מים,
או לנסות לתפוס סבון עם יד ימין, או מגבת עם יד שמאל,
או אם מתיישרים ונזרקים קדימה אפשר לתפוס מברשת שיניים
(או להתמזג עם הדמות שבמראה)

(את מצחיקה, קרעת אותי...)
וככה, היא יכולה להיות גם כמה דקות, ואת לא לחוצה להוריד אותה (מהקושי להחזיק...) ואת יכולה לתת לה כלי קיבול, ולמלא מים עם הדוש, ולשפוך לאט, או איזה צעצוע של מים....
אצלי זה עובד מה זה טוב... כבר לא צריך את המים. (בד"כ)
>פפרי מזמינה שוב לבלוג פשושי. שתראי שיש עוד אנשים שקשה להם tongue ...<
flower flower flower flower

טוב, שאלה ראשונה שלי:

אפשר בכלל ליישם את השיטה בבית עם שטיחים מקיר לקיר? זה פקטור משמעותי או לא משמעותי בהתנהלות? איך בכלל מתכננים דבר כזה?
(אנחנו מחפשים דירה חדשה, ולמרות העדפתנו לדירה עם רצפת עץ - לא בטוח בכלל שנצליח למצוא אחת כזו, כי הן במיעוט. הרוב המכריע פה זה שטיחים)
אני חשבתי לי טנטטיבית על לקנות איזו יריעת פלסטיק או לינולאום או משהו, שתכסה נגיד חדר אחד, לפחות, שיהיה חדר הזחילה. אבל אני כבר רואה את התולעת זוחלת לי בכל הבית ברגע שאני מפנה לשניה את הראש, ומחרבנת בדיוק על החריץ הלא-מכוסה-ביריעה. חוק מרפי. אז מה עושים?
האם יריעה כזאת נראית לכם מעשי? אפשרי? הכרחי? יש אלטרנטיבות טובות יותר?
ואיך מנקים ביעילות שטיח (של דירה שכורה) מקקי ומפיפי?

שכל מה שהם (הקילואים) עסוקים בו זה לנסות לבעוט עם הרגל בזרם מים
אני יושבת על כסא נח מעל קערה, ככה בקקי לא הולך לי הגב. ממש נח. אם היא בועטת ברגליים אני מבינה שאין לה.

_אפשר בכלל ליישם את השיטה בבית עם שטיחים מקיר לקיר_ WOW

וואחד תיק, ועוד דירה שכורה. אין לי יותר פתרונות ממה שכתבת. נסי ותראי, לפעמים יש פתרונות שבאים פתאום אחרי זמן שלא יכולנו לחשוב עליהם קודם.

תמרוש_רוש‏, זה אתגר גדול.
אני חושבת שהייתי מלבישה בחיתול רב פעמי ומקפידה לקחת לפישפושים באופן סדיר. אם אתם מוצאים דירה עם מרפסת/גינה, זה יכול לעזור: שם אפשר להוריד. תלוי במזג האוויר כמובן.
לנקות שטיחים מקיר לקיר מפישפושים: או-אה, לא בטוחה שזה ריאלי... נראה לי שיצטרכו להחליף...
לנקות שטיחים מקיר לקיר מפישפושים: או-אה, לא בטוחה שזה ריאלי... נראה לי שיצטרכו להחליף...
לי הוא פשפש על השטיח, והוא לא מקיר לקיר.. היה לי מאוד קשה לנקות... אז כל יום איזה כמה פשפושים, כמה חודשים טובים... tilted
נראה לי ש- אם אתם מוצאים דירה עם מרפסת/גינה, זה יכול לעזור
בהצלחה star
שאלה למומחיות...
הקטנה שלי בת חמישה חודשים וחצי, מפושפשת מגיל חודש.
עד לפני שבועיים בהצלחה יחסית, עכשו היא כבר שבועיים זוחלת- אז יש המון פיספוסים.
שאלתי היא לגבי קקי.
בהתחלה היא היתה "משפריצה" אותו מייד אחרי כל הנקה...
עכשו היא עושה הרבה בבוקר ועוד פעמיים בערך במהלך היום
העניין הוא שכל פעם שאני מציעה לה קקי ואין לה, אני מרגישה
איך היא מנסה להוציא בכל זאת, והשאלה שלי אם זה לא מזיק
איכשהו למערכת ה"לחיצות" שלה...
תשובה קצרה: לא.
תודה sad
טוב, יש סיכוי שהיקום ידאג לי ותזדמן לי הדירה האחת מתוך 20 שיש בה רצפה נורמלית.
נזכרתי שלפני כמה שנים (4 אולי?) הייתה בחדשות פינה על גידול ילדים עם חיתולים ר"פ ובלי חיתולים.
מעניין מי השתתפה בכתבה.
זו הייתה כתבה קצרצרה שהשאירה עלי רושם עז.
אני זוכרת שחשבתי לעצמי שאשתמש בטוח ברב פעמיים.
אני גם זוכרת שהייתה אמא שהראו את הבן שלה -שכבר הולך, ככה מסתובב בחצר בחו, ואז היא הספירה שאם יש פספוסים אז פשוט לוקחים מטלית ומנגבים.
היא אמרה זו בכל כך פשטות. הפיפי הוא לא גועל נפש...
יש לי שתי שאלות התייעצות:
הראשונה: כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי, תפריעו לו באמצע בשביל לקחת לשירותים? כי בסך הכל לא כ"כ איכפת לי שישפריץ על סביבתו, וחבל לי להפריע לו כשהוא ככה רגוע.
ועוד דבר מטריד: מקריאה פה הבנתי שבגיל שלנו (6 שבועות) יש פיפי כל בערך רבע שעה בזמן ערות. אצלו זה לפחות הפרשים של חצי שעה ולפעמים יותר. יש מה לחשוש שהוא מתייבש? בסך הכל הוא גדל יפה (כך נראה לי). רק אציין שאחותו הגדולה מאז שהיא גמולה בגיל 2+- עושה פיפי 4-5 פעמים ביממה (כולל לילה) אז אולי יש כאלה שזה פשוט ככה אצלם?
כל תינוק אחר. מה שטבעי לו, זה מה שבסדר.
תמרוש_רוש‏ לנו בבית יש ברוב החדרים (גם בסלון) טטאמי...וכן זה בית שכור... הפיפי לא עושה כתמים ואין ריח...אני ישר מנגבת כדי לספוג כמה שיותר מהנוזלים. אין כתמים...הקקי בינתיים גם לא משאיר סימנים כי הוא נוזלי וקל לנקות... לא בטוחה לגבי שטיחים אבל זה נראה לי אותו הדבר...בכל מקרה מבחינתי לא שווה בגלל זה לוותר על הבלי חיתולים...מקסימום נשלם על טטאמי חדש כשנצא מכאן..tongue חשוב מבחינתי להשלים עם זה ושזה לא יעלה לי את הלחץ לגבי פיספוסים.

קט_קטית‏ נשמע לא פשוט...בהצלחה!! תספרי איך הולך!!flower

כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי, תפריעו לו באמצע בשביל לקחת לשירותים? כי בסך הכל לא כ"כ איכפת לי שישפריץ על סביבתו, וחבל לי להפריע לו כשהוא ככה רגוע.
ברור שכן!
אם הוא כבר התחיל את הפיפי, אז לפעמים לא, בד"כ כן.
כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי
אםהוא מסמן אז ברור.
אם לא אבל הגיע הזמן לדעתי אני אבוא ואדבר איתה למשך כעשר שניות ואז אחליט.
אם היא לא מסמנת אז אני יכולה לשחק איתה דקה ואז פיפי, ואז נחזור לשחק.
כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג ואתן יודעות שיש לו פיפי, תפריעו לו באמצע בשביל לקחת לשירותים? כי בסך הכל לא כ"כ איכפת לי שישפריץ על סביבתו

מנקודת מבט של מישהי שעוד לא התחילה עם זה blink, התשובה שלי היא "כן, בהחלט", בייחוד בשבועות הראשונים של גיבוש התקשורת והמודעות, כי אם אני אקח אותו זה יגביר את המודעות שלו לכך שהוא באמת היה צריך, וייקל עליו לסמן לי בפעם הבאה.

אם זה בגיל שהוא מבוגר יותר וכבר מסמן באופן מפורש, ואני יודעת שהוא עלול להתעצבן ולהתמרד אם אני אקח אותו בלי רשותו, אז אולי לא. תלוי במצב. אבל זה נראה לי כמו שלב הרבה יותר מאוחר ממה שאתם.

כשהתינוק שוכב נניח מתחת למובייל מרוצה עד הגג
אין, לא היה, ואני יכולה להגיד בבטחון מסויים, אם כי לא מלא, שלא יהיה לי מוביל. ולתחושתי, הם כן מפריעים לפשפושים.
כשהילד עלייך, את מרגישה כל אי נוחות שלו ויכולה מיד לקחת אותו לפשפוש. הגוף שלך מסתגל בהדרגה לעלייה שלו או שלה במשקל.
זה לא שלא הנחתי אותה אף פעם, עשיתי את זה הרבה יותר ממה שהייתי רוצה. פשוט העולם כל כך עמוס בגירויים מיותרים, שדווקא לשכב בחדר עם צבעים טבעיים נעימים (חום, ירוק..happy) נראה לי הרבה יותר חשוב מאשר הגירוי שמספק המוביל.
אבל לא חשוב המוביל. מה שחשוב זה שאם לא תפריעי לו, אז הוא יטיל שתן על עצמו, ואז זה הרבה יותר יפריע לו לשבת בתוך פיפי מתקרר או שתרימי אותו להחלפת כל הבגדים, וכו' וכו'. עדיף להיות ערים לצרכי הגוף ולטפל בהם כשהם מתעוררים. לי עוזר לחשוב עליה כעל חיה קטנה. לא הגיוני לי שחתלתול קטנטן יהיה כל כך עסוק בכדור צמר שהוא יעדיף להטיל את צרכיו על עצמו. לא הגיוני לי ששימפנזה פצפונת תעדיף לוותר על טיפול אמהי בצרכיה לטובת משחק בצעצוע. ואם כן, אולי הצעצוע בעייתי?
(רגע לפני שמורידים לי את הראש... אם לא פה, איפה אוכל להביע את דעתי הקיצונית?? בשורה התחתונה, שכל אחד ישים את התינוק שלו איפה שהוא רוצה ולכמה זמן שהוא רוצה. גם אני. כל אחד גם יכול להביע את דעתו על הנושאים האלה. גם אני.)
לבקשת העורכת, מחליפה את הניק.
להלן: ים כחול ושמיים
ניצן_אמ‏, מרימה לך ת'ראש happy
בכל אופן הראשון שלי היה בלי מובייל, הקטנה כן, כשנמאס לה היא מתהפכת לבטן שמה אצבע בפה ונרדמת. (בהתחלה הזדעזעתי אבל אח"כ גיליתי שלה זה מתאים).

והיא מסמנת די ברור כשהיא עם המובייל או עם כל דבר אחר.

מעדכנת

בלי תקווה בלי עתיד בלי חלום חחח
לא משנה כמה זמן אני מחזיקה אותה ואיפה
הבטטה מחכה בסבלנות שאוריד אותה על הרצפה,
שם היא עושה פיפי.
תעלומה התינוקת הזאת.
משערת לעצמי שיום אחד היא פשוט תרצה ללכת לסיר כמו אחותה.
הלא כן?

משערת לעצמי שיום אחד היא פשוט תרצה ללכת לסיר כמו אחותה.
הלא כן?

ברור. לפני היציאה לסרט blink

(אין לי עצות חכמות, אל יישר כח גדול על אורך הרוח! מתרשמת עמוקות ומקווה ללמוד ממך!)

טוב יש לי הצעה. תנסי לשים אותה על הסיר, על הרגליים שלך, מעט חיבוק. ככה אני מפשפשת בלילה, כשאין לה סבלנות והיא מתעצבנת מזה.
מסכימה עם ניצן_אמ‏, והאמת, כבר היה בעבר בדיוק הדיון הזה. אני ממש זוכרת את המשפט הזה, על "ומה אם התינוק שלי שוכב לו בשקט ונהנה, האם זה בסדר להפריע לו רק מפני שהוא צריך פיפי". זה היה בתוך הדף המקורי של לגדל_ילדים_בלי_חיתולים‏, לדעתי, אבל הועבר משם לדף אחר במסגרת כל העריכות. בחיי, לא זוכרת איפה למצוא את זה עכשיו!
אבל האמת, יש בזה משהו לא הגיוני.
יש בזה משהו שלא מתחבר לי.
או שמדובר על תינוק שכבר לא מחובר לצרכים שלו,
או שמדובר על תינוק שמאוד מנותק מאמא שלו,
כך או כך - זה לא נשמע לי כמו סיטואציה כל כך הגיונית לאנשים שמדסקסים גידול תינוקות בלי חיתולים.
תינוק שעוד מחובר לעצמו לא שוכב לו סתם ככה עסוק במובייל וצריך פיפי ובלי שום כוונה או ידיעה עושה פתאום על עצמו.
אין, לא היה, ואני יכולה להגיד בבטחון מסויים, אם כי לא מלא, שלא יהיה לי מוביל. ולתחושתי, הם כן מפריעים לפשפושים.
ניצן_מ?yes
בדיוק מה שרציתי להגיד אבל לא העזתי....
וזו לא ביקורת כלפי מי שדעתה שונה-שכל אמא תעשה מה שמתאים לה.. אבל זו דעתי...flower (נא לא להעלב!flower)
ל קט_קטית‏ אין לי עצות ...hug רק סבלנותflower (גם אני צריכה...)
מובייל זה ממש סבבה אצלינו. עם הגדול לא היה לנו ועם הקטנה יש, היא אוהבת.
זה מזכיר לי את הפעם הראשונה שהגעתי בטעות לבאופן, לפני כ4 שנים:
חיפשתי עגלה והגעתי דרך גוגל להודעה שמישהיא כאן כתבה על כך שהתינוק שלה היה תמיד במנשא והיא נורא ריחמה על תינוקות בעגלה.
ממש כאב לה הגב וכו' וכו'. ואז היא קנתה טיולון והילד שלה היה פשוט מ א ו ש ר!
טוב, אסביר את עניין המובייל. ואשמח לשמוע את דעתכן, היא לא קיצונית בעיני, ולא אכפת לי לשמוע גם דעות קיצוניות בעיני.
אף פעם לא חשבתי שיש בעיה עם מובייל, פשוט ירשתי אותו מאמא שלי והוא יפה ונחמד. מאיר עיניים לקרוא הסתכלות אחרת לגביו.
ולעצם העניין, לפעמים הוא אכן לא מאותת ומשתין, האם זה מעיד על כך שיש בעיה עם עצם ההתעסקות ה"מהפנטת" בו? אני אחשוב על זה. לפעמים הוא מאותת קלות ואז נכנסת ההתלבטות כי אני יודעת שהוא עומד להשתין, אבל חבל לי להוציא אותו.
אגב, בנים נימולים לא משתינים על עצמם, הם משפריצים, כך שלכל היותר צריך להחליף גרביים.
בכל אופן, מאז התעצמה ההתלבטות- האם להרוס שינה בשביל פשפוש? אחרי יומיים עם חיתולים (התארחנו) גיליתי שאיכות השינה עולה פלאים אם לא לוקחים לפשפוש אחרי חצי שעת שינה עם ההתפתלות הראשונה אלא מניחים לישון ולעשות פיפי בחיתול.
אני מודה לכל תשובה של אמהות מנוסות, נא לא לחשוש מ
(נא לא להעלב!)
גיליתי שאיכות השינה עולה פלאים אם לא לוקחים לפשפוש אחרי חצי שעת שינה עם ההתפתלות הראשונה אלא מניחים לישון ולעשות פיפי בחיתול.
איכות השינה עכשיו... זה כן.
מה אח"כ (בן כמה הוא?) ?
אח"כ, הוא רגיל לעשות בחיתול, לפחות בלילה, ולא מאותת לך, ולא נע בחוסר נוחות, ולא מודע לצרכים תוך כדי שינה, ואז, או אז...
אז- תרצי להוריד את החיתול (אני הורדתי בגיל חצי שנה), והוא פשוט יעשה על המיטה.
עכשיו, מילא כשהוא בן 3 חודשים, יונק, והפשפושים קטנים...
מה כשהוא בן שנה, ואת לא יוצאת מזה?
אני העדפתי, ב4.00 בבוקר, ממוטטת מעייפות, אחרי שכבר פעמיים התעוררתי להניק/לפשפש, לפשפש שוב או לפחות להציע.
והלילות שלי יבשים עכשיו.... טפו טפו טפו.
(למעט לילות שהוא שתה ליטר וחצי לפני שהלך לישון, ואז הוא עושה תוך כדי הנקה לילית..... אבל זה כל-כך נדיר....)

. לפעמים הוא מאותת קלות ואז נכנסת ההתלבטות כי אני יודעת שהוא עומד להשתין, אבל חבל לי להוציא אותו.
למה חבל לך להוציא אותו? אם הוא אוהב את זה, ואת מביאה לו סיר אל הלול, מפשפשת ומחזירה לאותה פוזיציה- הוא בוודאי יחזור להתעסק עם המובייל, לא?
מה גם, שלגדל בלי -זה עבודה לא קלה, ונראה לי כל כך חבל להרוס את זה בשביל שישאר במובייל....
כי זה הורס- הוא פשוט לא יאותת לך- כשהוא במובייל, ואח"כ כשהוא משחק בעוד דברים, ואח"כ יש את הזחילה- שהם בכלל לא מודעים/בורח להם/מרותקים מההתעסקות המוטורית עם כל העולם - ויש קצת רגרסיה לפשפוש ללא איתות כמעט, והוא פשוט לא יאותת לך בכלל....
חבל, נראה לי שתפספסי כאן קצת, אם "תוותרי" לו כשהוא במובייל.

>פפרי מתנצלת על הפולניות שהשתלטה- אבל כואף לה הלייב flower <

קרוטונית, ברור שמצבך הוא מיוחד ולא כל דבר הוא יהרג ובל יעבור
בתרגום חופשי קלוקל: הולך מבלי לומר. אבל אני כמו בשמת. וגם לשירותים. כל אחת והנסיבות והסיבות שלה. לי יש גב דפוק. לא נשאתי את בתי כמו שהייתי רוצה. היא קיבלה פחות בגלל זה, אבל זה מה שהיה לי להציע. לא היה יותר.

פפריקה, את יודעת, זה נשמע הגיוני מה שאת אומרת ובהחלט משרת את הטיעון של לקחת את הילד לעשות פיפי בלילה. אלא מה? זה טיעון שאני מיירטת מיד כשמופנה לכיוון השני ולכן אני חייבת עם כל ההגינות לא לקבל אותו happy לא ברור? אני אסביר.
*עכשיו* לא אכפת לך לקחת אותו על הידיים, אבל מה כשהוא יהיה בן חמש ולא יסכים ללכת? גם אז תקחי אותו?
*עכשיו* לא אכפת לך להניק לפי דרישה, אבל מה תעשי כשתרצי לצאת איזה ערב לבלות?
*עכשיו* זו לא בעיה לישון עם ינוקא, אבל מה יהיה כשתרצי שהוא יצא מהמיטה? גם אם הוא יהיה בן חמש/עשר/חמש עשרה תתני לו?
*עכשיו* את לא רוצה מוצץ ,אבל מה תעשי כש... אפשר להמשיך ככה עד מחר. בעקרון מה יהיה אח"כ זה לא תירוץ לשום דבר שעושים היום.
שהלא יכול בהחלט להיות שהילד שלי יחטוף מכות באיזשהו שלב של חייו, אני לא מתכוונת כבר עכשיו לקנות שוט להתחיל להכין אותו לאפשרות הזו.

תינוקות וילדים הם חיה יחסית נוחה לאילוף. זה אתגר עצום לא לעשות את זה.

לכאורה אני שמה לעצמי מקלות בגלגלים הדיוניים עכשיו, כי אנחנו משקיעות כל כך הרבה עכשיו, לכאורה כדי לתת לילדים משהו כשהם יהיו בוגרים. אבל להשקפתי זה לא בדיוק ככה. להשקפתי, כשגור אדם מגיע לעולם יש לו ציפיות מסויימות. יש לו רפלקסים שמפעילים אותו באופן שייאפשר לו שרידות מקסימלית בהנחה של טיפול מסויים. שהלא ללא טיפול ספציפי מאד לא היה שורד. אז המצאנו תחליפים שמאפשרים שרידות, אבל לתחושתי משאירים את הילדים עם חסכים שהם הרבה מעבר לרמה הרגשית. ברמה של התפתחות המוח למשל, יש תהליכים שהגוף ממש מצפה שיקרו, וכאשר הם לא קורים, אז יכולים לקרות עיכובים. לא עיכובים התפתחותיים, אני לא מדברת על זה.. אני מדברת על "הניסויים של הארלו"‏http://darkwing.uoregon.edu/~adoption/studies/HarlowMLE.htm‏ למשל. בשמת דברה על זה בהקשרים של תזונה לא פעם, אני חושבת על זה גם בהקשר של טיפול אמהי ברמה הכי בסיסית וחייתית, מגע, הזנה, שינה, פשפוש, שחיה. (כן כן, אני חושבת שזה באותה קטגוריה ובאותה חשיבות, אבל זה ליום אחר...)

בקיצור, *עכשיו* חשוב שיפושפש בלילה. יותר מאשר איכות השינה. כי הציפיה שלו היא להיות מפושפש. אולי לא להיות מוער, אולי לא לעשות את זה בטרטור ובשקשוק אלא מעט הצידה מן המצע שעליו ישנים על האדמה. אבל הציפיה שלו היא להיות מפושפש. (בסבירות גבוהה מאד, זה הרי הכל ספקולציה בסופו של דבר blink)

אני ממשיכה להניק בשכיבה, וכשפיצי רוצה פיפי אז אני עדיין (בת 14 חודשים) תוחבת סיר בין הברכיים ומפשפשת תוך חצי שינה. היא לא ממש מתעוררת מזה, אפילו אני לא ממש מתעוררת מזה כאשר המיטה שלי מספיק נמוכה. כרגע יש לי מיטה אמריקאית זמנית שצריך סולם כדי לטפס עליה מה שמסבך לי את פשפושי הלילה, אבל העיקרון ברור... happy


יאללה, שולחת בחיל ורעדה...
הולכת, אני מתייחסת לסוגיה העקרונית, ממש לא אישית. זה ברור, לא?
אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי.
הבת שלי, כשרק יכלה להביע התנגדות - עשתה זאת ובגדול.
שימו חיתול רב פעמי בלילה. אפילו חד פעמי עדיף על המתח הזה והתסכול המשותף של הילד והאמא.
כשהילד עלינו, קל לדעת מתי יש לו.
אבל כשהוא ישן או זוחל קשה מאד לדעת.
הילד לא רוצה לקום מהמיטה בלילה, אלא אם כן הוא בוכה או רוצה לינוק, תקשיבו לו!!!!
אני גידלתי את ילדתי האחרונה בלי חיתולים לפי שיטת "הפשפוש"
שיטה מסוכנת למדי אם נכנסים למוטיבציה, ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום.
במקרה זה כבר עדיף לשים חיתול.
ראיתי אימהות לילדים מהשיטה הזו שלא שיחררו ועד גיל 4 עוד שאלו יש לך פיפי? מוטרף.
אלא אם כן הוא בוכה או רוצה לינוק, תקשיבו לו!!!! זה מאוד לא מדוייק אצלינו, היא יכולה להיות לא נינוחה מאוד בגלל שיש לה פיפי בלילה ולא בגלל זהיא רעבה. ולכן אני כן מציעה פיפי. גיליתי את זה לאחר כמה לילות שהיא התחילה לעשות בהם פיפי בשעה 0400, מה שלא היה קודם.
אחרי הפםיפי היא נרדמת מעולה. אני נשענת על כרית הנקה עם קערה בין הרגליים, וכמו שכתבה ניצן_אמ‏ היא לא ממש מתעוררת מזה, אפילו אני לא ממש מתעוררת מזה

ואני לא חושבת שאפשר לעשות את השיטה השו אם _ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום_ זה הרי לא מתקבל על הדעת. מי שיעשה זו יפסיק בתוך כמה ימים. וזה שווה לנסות.
יום נפלא flower

ואני לא חושבת שאפשר לעשות את השיטה הזו אם ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום זה הרי לא מתקבל על הדעת. מי שיעשה זו יפסיק בתוך כמה ימים. וזה שווה לנסות.
yes ברור. לפעמים אני חושבת שצריך להחליף לנו את השם ל"המנגבים ברינה" hilarious (למרות שאנחנו כבר "גמולים" בעצם...שששש!!!! לולגלות!!!)

אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי.
טוב, אני לא נחרדת, כי שינה היא לא כזה דבר מקודש בעיניי, אבל בטח שאני נגד "להקים מהמיטה" או להעיר בצורה שרירותית תינוקי ישן. אף פעם לא הערתי אותה לפיפי. היא תמיד עליי בפשפושי לילה, גם היום בגיל 14 חודשים ובוודאי כשהיתה אפרוח פצפון.. והיום כשהמיטה שלנו נורא גבוהה, אני מניחה סיר מתחתיי בעודי על המיטה כדי לא "להקים" אותה. אז אין מה להחרד כל כך. יש דרכים גם להעניק טיפול פשפושי וגם לא להקים. גם לא להרטיב וגם לא להיות במתח. אין האחד גורר את השני כלל.
אמריקה. happy

אחרי הפיפי היא נרדמת מעולה. גם אצלי. ועדיף מבלי להתפתל חצי שעה מתוך שינה בנסיון להתאפק עד שעושים על עצמך. בין אם על המיטה, בר"פ או בח"פ.

פפריקה, את יודעת, זה נשמע הגיוני מה שאת אומרת ובהחלט משרת את הטיעון של לקחת את הילד לעשות פיפי בלילה. אלא מה? זה טיעון שאני מיירטת מיד כשמופנה לכיוון השני ולכן אני חייבת עם כל ההגינות לא לקבל אותו לא ברור? אני אסביר
לא, יש כאן טעות אופטית, זה לא הצד השני.
מה ש-פפריקה_הונגרית‏ אומרת זה בעצם מה שאת יודעת, ניצן_אמ‏:
שגידול ילדים בלי חיתולים מתחיל בהנחת יסודות להרגלים הנכונים כמה שיותר מוקדם.
כל ניסיון "לחסוך" בשלב המוקדם - מוביל למחיר יותר כבד בשלב מאוחר.
את זה יודעים מי שכבר ניסו. יש לנו ניסיון.
זה לא "לפגוע בילד עכשיו כדי להרגיל למשהו רע אחר כך" אלא להיפך, "ללמד הרגלים טובים מההתחלה כדי שלא נצטרך אחר כך לשלם את המחיר של עקירת הרגלים רעים שהשרשנו מתוך חוסר ידיעה וחוסר מחשבה קדימה".

הרי תובנה קריטית בבלי חיתולים היא להבין מה החיתולים עושים.
מה קורה מחוסר ההתייחסות לצרכים של הילד.
זה בדיוק התהליך: אמא (לצורך העניין, סתם כי אנחנו אמהות פה) מתעלמת - התוצאה: התינוק מתעלם. מתנוון. מפסיק להיות מודע לצרכיו. מפסיק לבקש עזרה.
זה לא חשוב אם זה מובייל או חיתולים.

ושימו לב, אני מפרידה כאן: אני לא מדברת על מצב שבו אמא עסוקה, כדי ללכת לשירותים מעסיקה את התינוק במובייל, נגיד, ולא מבחינה שהתינוק צריך. זה טבעי, זה פיספוס, זה קורה ויקרה ואין מה לעשות. זה לא אסון ולא מרגיל את הילד לכלום, והכי טוב להתנצל כשחוזרים, "אוי, סליחה, לא הייתי פה ולא ידעתי שהיית צריך פיפי" ולהחליף את הרטוב.
אני כן מדברת על מצב שאמא לא עסוקה ודווקא כן מבחינה אבל מחליטה במודע להתעלם כי היא חושבת שיותר חשוב לתת לילד להתהפנט מהמובייל מאשר לכבד אותו בכך שיזכה לעשות את צרכיו בצורה נעימה, ושילמד מגיל צעיר שזה לא מקובל לעשות פיפי איפה ששוכבים.
אם אני משאירה אותו במודע ומבחירה לעשות את זה, אז אני מלמדת אותו שזה מתאים, נכון ומקובל מצד אמא שהוא יעשה על עצמו.
לא מתוך חוסר ברירה, פיספוס או תקלה - מתוך מחשבה אמיתית שזה בסדר. שהחיתול הוא בית שימוש. שהגרביים או הרצפה הם בית שימוש. שזה תקין ונורמלי.
מה שאני אומרת בדף הזה הוא, שזה לא תקין. זה לא מה שאנחנו רוצים ללמד ילדים אם אנחנו מעוניינים לגדל אותם בלי חיתולים.

ואני לא חושבת שאפשר לעשות את השיטה השו אם ופוחדים או "אלרגים" לזה שישתינו בכל מקום זה הרי לא מתקבל על הדעת
מסכימה בגדול.
ולדעתי, הנזק הגדול נעשה מהפחדים והאלרגיות.
ההתנגדות של הבת שלך באה מהרגשות שאת שידרת.
יכול להיות שלבת שלך חלק ממה שאת שידרת לא היה מתאים. יש כל מיני מצבים.
(איזה ילדים את מכירה שגדלו ככה והגיעו לגיל 4 ועוד שאלו אותם? כמה בכלל יש כאלה?)

ואגב, גם אני לא נחרדת בכלל. אני חושבת, מיכל, שאת נחרדת ממה שאת מדמיינת, לא ממה שבאמת קורה.
הרי זה בכל מקרה דיאלוג עדין בין הורה לילד.
אנחנו רואים שלתינוק לא נוח, לא נעים, הוא מתפתל, גונח, משהו מציק לו, רואים שהוא לא רוצה לינוק, מבינים שהוא צריך פיפי וזה ממש מפריע לו, ואז לוקחים אותו לעשות פיפי. לפעמים גם זה מציק לו, כי הוא בחצי שינה ומציק לו הפיפי ומציק לו לזוז... אז כל אמא מחליטה מה היא עושה בפעם הבאה.
אני תפסתי די מהר מתי הוא רוצה שייקחו אותו, ומתי לא. ואז לא לקחתי. ביג דיל. אז הוא בסוף עשה על המיטה.
אני לא הייתי נורא מודאגת, כי מיגנתי את המיטה.
ואז היתה לי החלטה של שלב 2: מה עושים?
כשהיה קטן, סילקתי את הרטוב ושמתי חיתולי בד יבשים.
כשהיה קצת יותר גדול, הרבה פעמים גם אני חזרתי לישון. הוא נשאר לישון על הרטוב. שנינו ישנו.
ושמתי לב, שמהר מאוד הוא בכלל לא עשה בלילה. כבר בגיל כמה חודשים - גמרנו. לא היה פיפי בלילה נקודה. בבוקר הוא בהחלט היה דורש שיקחו אותו. אז נכון, לא נעים לי לקום בחמש או שש בבוקר ואחרי זה כל שעה כדי לפשפש, אבל הוא דרש. כי לא היה לו נעים על הרטוב. זה נתן לו משוב שלא היה לו נעים.
לא מעירים תינוק שישן חזק לעשות פיפי, כי הרי זה מגוחך: אם הוא ישן חזק, אז מה פתאום להעיר ולקחת?
לוקחים כשהתינוק מגלה סימני מצוקה בגלל שהוא צריך פיפי. זה איתות. זה סימן. אז אנחנו רוצים להיענות לו, ועוזרים לו לעשות לא על עצמו ולא בקן שלו.
ובהחלט מובן, שלפעמים הילד *גם* רוצה פיפי ו-*גם* רוצה לישון, וההתנגשות בין הצרכים מפריעה לו, והוא מגלה התנגדות.
אז שוב: פה השאלה איך אנחנו מגיבות, איך אנחנו מתנהגות, איך אנחנו תומכות בו. בהחלט ייתכן שנגיב בצורה שגויה שתגביר את ההתנגדות ואז נמצא את עצמנו בבעיה. אבל הבעייה אז היא לא בפישפוש בלילה אלא בתגובות הלא טובות שלנו. וברור שיהיו לנו, כי אנחנו ממציאות את הגלגל מחדש ונעשה מיליון טעויות בדרך.

אני חושבת שיש הרבה אנשים שקוראים משהו על השיטה, ועושים את זה בלי לראות תמונה כוללת, ואז משהו מתבלגן להם והם חושבים שזאת בעיה בשיטה כשבעצם זאת בעיה בפרשנות.

אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי
דוקא לנו בלילה יש שיתוף פעולה יפה הרבה יותר מאשר במשך היום כך שאני לא רואה שום ביסוס לטענתך, מיכל_דנקנר‏ , אולי חוץ מהדוגמא אצלך בבית. אני מפשפשת את הבת שלי באופן די דומה לאופן שבו ניצן_אמ‏ מפשפשת את ביתה. זה אפילו לא דורש ממנה התעוררות, אבל עובדה שהיא לא משחררת עד שהסיר לא מתחתיה, הישבן חשוף, ואמא עושה לה "פששש". אגב, ההתנגדות של ביתך לפשפושי לילה מוכיחה בדיוק את מה שאמרה סירופ_מייפל? , שאי אפשר ליישם את השיטה בניגוד לרצונו של הילד, כי הוא פשוט לא ישתף פעולה.
ועוד משהו, כשהתחלתי לפשפש בלילה, זה הוריד באופן משמעותי את מספר ההתעוררויות בלילה. בסוף ההנקה היא רוקנה את השלפוחית ויכלה להמשיך לישון יותר טוב, לכן מאוד מתמיה אותי משפט כמו
אני נחרדת לשמוע שמקימים ילד מהמיטה בלילה בגיל כלכך צעיר כדי לעשות לו פיפי
מה?
חייבת לציין שאני נחרדת למחשבה שהילדה תישן בחיתול. ולפעמים כשיש איזה פספוס בלילה, כן, זה קורה, והבנזוג אומר שאולי בכל זאת נשים חיתול, אני חושבת - אין מצב! במה חטאה ובמה פשעה שהיא צריכה לישון בתוך חיתול?!
לגבי הדיון על הלילה
אנחנו הורדנו את החיתול בלילה בערך בגיל חודשיים. אחרי כמה שבועות של פישפושי לילה מתישים הקטנה ישנה כל הלילה יבשה וקמה לפיפי/קקי בין 4:00-6:00 בבוקר.
הייתי מבסוטה וחשבתי שזהו, המאמצים נשאו פרי.
אלא שאחרי תקופה מסויימת זה השתנה. היום היא עושה פיפי בלילה לפחות 3 פעמים. עצם העניין לא ממש מטריד אותי אלא מה שנלווה לזה:

  1. פיפי במיטה כשלא שמתי לב, היא ישנה על רטוב. אצלנו בדרום הלילות בכל זאת קרירים. עכשיו כשהיא בת 5 חודשים היא נוטה להעיף את השמיכה עם הרגליים ונראה לי שקר לה ככה. עכשיו אנחנו מלבישים מכנסיים ארוכים בלילה. ובכל זאת. רטוב זה רטוב. בסוף אני מתעוררת כי היא זזה בחוסר נוחות כי רטוב לה, אבל אין לי מושג כמה זמן היא שכבה ככה על רטוב.
  2. היה והתרחש מקרה 1. האופרציה של להחליף חיתול מתחתיה + להחליף לה מכנסיים, לסדר את משטח השינה של כך שלא תערבב את הכל בהתהפכות הראשונה, כשאני טרוטת עיניים באמצע הלילה זה משימה לא פשוטה עם תינוקת ששוקלת 7 קילו ביד אחת מחוברת לציצי שלי. כשאני מצליחה לבצע את המשימה בלי שהיא תתעורר וכשהיא גמרה לינוק אז אני כבר מציעה גם פישפוש. היא מפשפשת בדר"כ בגיגית ליד המיטה וזה נראה שהיא עושה את זה מתוך שינה. מצד אחד אני לא רוצה שהיא תתרגל לעשות מתוך שינה (וכמובם שאני לא אעיר אותה בשביל לפשפש) מצד שני אני חושבת, נו, בכל זאת היא משחררת בעקבות ההצעה שלי, אז אולי זה עדיף מאשר לעשות שוב במיטה, ושוב לישון על רטוב ושוב להעיר את אמא וחו"ח?
  3. היה והתרחשו מקרה 1 ו-2, אחרי כל הסיפור גם אני כבר צריכה פיפי. ואחרי שהלכתי לשירותים וחזרתי למיטה כבר קשה לי להירדם.
  4. כל הטיעונים לבלי חיתולים ולפישפושי לילה נכונים. אבל העייפות...והעצבנות שנובעת מזה למחרת ממש לא לעניין. מה אתן מציעות?
תתרגל לעשות מתוך שינה (וכמובם שאני לא אעיר אותה בשביל לפשפש
זה לא באמת מתוך שינה. היא מספיק ערה בשביל לשמוע אותך ולפעול לפי הסימנים שלך.
לוקח להם זמן לעשות מעברים יותר ברורים בין שינה לעירות. בהדרגה היא תתעורר לגמרי בשביל פיפי, ומייד אחרי זה תחזור לישון.

כל הטיעונים לבלי חיתולים ולפישפושי לילה נכונים. אבל העייפות...והעצבנות שנובעת מזה למחרת ממש לא לעניין. מה אתן מציעות?
אני כבר מזמן לא מפשפשת אף אחד חוץ מאת עצמי בלילה happy ובכל זאת, קשה לי להירדם...
אז הצעות:

  1. לישון במשך היום... כשאפשר.
  2. לזכור שזו תקופה כזאת וזה עובר. אם מתמידים עם הפישפושים ביום ובלילה אז תוך זמן יחסית קצר אפשר לישון המון שעות רצוף כי הילד פשוט לא עושה יותר פיפי בלילה עד הפישפוש הגדול של הבוקר.
  3. לקושי שלי להירדם כשאני מתעוררת באמצע הלילה עוזרים דברים כמו דיקור סיני ועוד. כי אילו היינו במצב יותר בריא ומאוזן, אז פשוט היינו נרדמות בחזרה מייד. הקושי לחזור ולהירדם - הוא הבעיה, ובו אפשר לטפל באמצעים אחרים. לפעמים זה חסר באיזה מינרל, לפעמים משהו אחר שיצא מהמקום באיזון שלנו.
ים_כחול_ושמיים?
הייתי שוקלת לשים לה רב פעמי רק כדי להקל על הפרוצדורה בלילה. היא עדיין תרגיש את הפיפי - כמו במכנסיים ולך יהיה יותר קל להחליף. מה את אומרת? אולי לזמן קצר?
האם את מציעה לה פיפי לפני ההנקה? שלווה בת שלושה חודשים ובשבוע האחרון -
אני צריכה להציע לפני הנקה. לפעמים יש לה, וזה לא מעצבן אותה אם לא.
אולי זה עלול ליצור הטניה כל שהיא בין פשפוש ואח"כ הנקה, אבל זה נראה לי עדיף על ששלולית פיפי וכל הפרוצדורההמסביב בלילה.

והכי טוב להתנצל כשחוזרים, "אוי, סליחה, לא הייתי פה ולא ידעתי שהיית צריך פיפי" אותי זה משחרר אבל לרב אני צריכה להגיד משהו כמו "סליחה הייתי חייבת לעשות כמה דברים", במצב זה אני גם אומרת לה מראש "אני הולכת לעשות כמה דברים, את יכולה לעשות פיפי בטרמפולינה...". זה כדי לתת לי הרגשה יותר טובה. אפילו שאני מעקמת את הפרצוף.

אנחנו רואים שלתינוק לא נוח, לא נעים, הוא מתפתל, גונח, משהו מציק לו, רואים שהוא לא רוצה לינוק, מבינים שהוא צריך פיפי וזה ממש מפריע לו, ואז לוקחים אותו לעשות פיפי.
לאור המשפט הזה אני חושבת שאפילו אם נעיר ממש את התינוק ע"י הליכה לשירותים/קימה מהמיטה והליכה לכיור, יש סיכוי טוב שהוא ישתחרר ויחזור לישון ברוגע. זה אם בטוחים שיש פיפי והוא לא משחרר בקערה מישום שהוא לא מספיק ער.

לא מעירים תינוק שישן חזק לעשות פיפי, כי הרי זה מגוחך: אם הוא ישן חזק, אז מה פתאום להעיר ולקחת? כאילו דההה happy

מאיפה המסגרות הירוקות האלו בהודעה מלמעלה??????
ים,
קודם כל, מזדהה עם סבלותייך... hug
לי עוזר לזכור ככה:
שאם היא היתה עם חיתול, זה עדיין לא היה מבטיח שנת ישרים. יש תקופות קשות יותר אצל כל ילד, וגם הורים שסוגרים את הדלת על תינוק שישן בחדר אחר מתעוררים כשהתקופות האלה מתחילות. שיניים, מחלות, ושאר מרעין בישין. אז את יכולה להתנחם בזה שהקושי שאת מתארת הוא רק סוג אחד של קושי בשינה בשנה הראשונה, וממש לא הסוג הכי גרוע... גם אם הייתם עושים הכל אותו הדבר, ישנים ביחד, מניקים וכו' עדיין היו קשיים ולילות בלי שינה. מה שאני אומרת זה שקל להאשים את העובדה שהיא בלי חיתול בחוסר השינה, אבל האמת יותר מורכבת מזה, וקל להאמין שאילולא, אז הכל היה הרבה יותר טוב. אבל בוודאי שאין שום ערובה לכך.

בקשר לסוגיות הטכניות שהעלית,
אני בפירוש משתפת את אבא שעובד קשה בפשפושי הלילה. גם אני עובדת קשה, וגם אני זקוקה לשינה. בחודשים האחרונים היא רוצה שרק אני אפשפש אותה מתוך שינה, אז אני ישנה פחות טוב, אבל אם אפשר, אין סיבה שלא ישתתף. את לא עובדת קשה? עם כל הכבוד, אם הם עובדים כל כך קשה, איך זה שהם עירניים וחיוניים ואנחנו עייפות ומסמורטטות???
מגבת מתחת לטוסיק. כשיש תקלה, מעירים את כבודו שיביא מגבת אחרת, או לוקחים אחת מערימה שהכנת ליד המיטה, מבקשים מכבודו שירים לה רגליים לרגע ומכניסים מגבת מתחת לילדה הישנה. שום מכנסיים, מה? חסרה לך עבודה? לי היו כמה וכמה שמיכות תינוק מכותנה נעימה, ואיתן כיסיתי אותה. גם היא בעטנית די רצינית. אחת הדרכים לפתור את זה זה חותלות ואוברול תיקתקים פתוח. ככה כל הגוף מכוסה ויש פחות סיכוי לתקלות. אם יש לך חיתולים ר"פ אז אשרייך שיש לך בת happy הניחי אחד מתחתיה פתוח עם הכיסוי שלו פרוש מתחתיו והחליפי אם יש פספוס. יש סיכוי לחמם רק את החדר בלילה?

וזה באמת לא באמת מתוך שינה. עובדה שהיא מחכה שתחזיקי אותה בתנוחה מעל לגיגית ושתגידי לה שזה בסדר כדי שהיא תעשה. (כמו שבשמת אמרה)

עכשיו למשהו עקרוני. קצת קשה לי עם ההתייחסות ל"שיטה". איזו "שיטה" בדיוק? בשורה התחתונה כל אחת ממציאה לעצמה את השיטות שלה. בעיניי "בלי חיתולים" זו גישה, לא שיטה. תפישה, לא מתודה. אני קראתי הרבה, ונעזרתי בחברה שבכלל למדה מאיזה רוסיה. מי אמר שאנחנו עושות אותו הדבר? מי אמר שהילדים שלנו מגיבים אותו הדבר? בארץ יש גישה מאד מסויימת, ובד"כ עושים הכל ביחד, בלי חיתולים עם הנקה מלאה ולינה משותפת ועוד סממנים של הורות טבעית ומקרבת, אבל זה בכלל לא הכרחי. עכשיו אני בארה"ב ורב האמהות שעושות בלי חיתולים שאני נפגשתי איתן (הייתי במפגש אחד של בוסטון מתוך שניים שהתקיימו מאז שהגענו) בכלל לא עושות בלי חיתולים מלא. הן מפשפשות בבית, בגינה כשהן חושבות שהן קלטו את הילד, אבל ב99% מהזמן הילדים עם שירותים נייד דבוק לטוסיק. אז באיזו שיטה הן? והסיניות? והיקואנה? אותה שיטה? אז מיכל עשתה שיטה אחת, ובשמת אחרת, וכל אחת אחרת אחרת, והילדים שונים, וכו' וכו', אז נראה לי מוזר לקבוע שה"שיטה" עובדת או לא עובדת. מסוכנת או לא מסוכנת, מחרידה או מוטרפת.

מה ש-פפריקה_הונגרית‏‏ אומרת זה בעצם מה שאת יודעת, ניצן_אמ‏‏:
שגידול ילדים בלי חיתולים מתחיל בהנחת יסודות להרגלים הנכונים כמה שיותר מוקדם.

זה למשל, ממש לא עולה בקנה אחד עם הגישה שלי. אין הרגלים "נכונים" בספר שלי. בוודאי לא ה*הרגלים *ה*נכונים. מה עושה אותם ההרגלים הנכונים? אז כן, גם אני שואפת לזה שהילדה שלי תעשה באסלה בסוף, כי היא חיה, לצערנו, בגן חיות אנושי. אבל אני ממש לא מתפלאת שהיא מעדיפה לעשות בשיחים, העדפה שאני לגמרי חולקת איתה אבל לא מבצעת אותה משלל סיבות לא ענייניות... happy אם זה ייקח יותר זמן, אין בעיה. כרגע אני בכנות יותר עסוקה בלהענות לצרכים שלה *כמו שאני מבינה אותם. צרכים, בניגוד לגחמות (בגיל הזה זה אותו הדבר בספר שלי) וכמו שאני מבינה אותם, לצערי, זה באופן מוטה, מקולקל, מסולף, עם מידע חלקי או בכלל שגוי, וכך הלאה. אז אני בטח לא יודעת מה הם ההרגלים הנכונים האלה ואיך מניחים להם יסודות... hilarious blink
נקודת המפתח בעיניי היא שהעובדה שהתינוק מבקש עזרה איננה הרגל, היא עובדה ביולוגית. העובדה שכאשר לא נענים לבקשת העזרה הם מפסיקים לבקש ומתנוונים, היא עובדה ביולוגית ותרבותית. העובדה שכאשר נענים לבקשת העזרה התינוק מבסס תקשורת שמאפשרת טיפול מועדף בצרכיו הגופניים היא עובדה ביולוגית. גם הניסויים של פבלוב הם ניסויים ביולוגיים.

אפשר להרגיל כמעט להכל.

זה דבר איום ונורא בידיים הלא נכונות.

הידיים שלי הן ידיים של אמא. אני מרגילה ומאלפת מעצם היותי.
יש לי אחריות לבדוק את עצמי כל הזמן ולנקות את כל מעשיי מאילוף מכוון או בלתי מכוון להרגלים נכונים או בלתי נכונים.

ובמאמר מוסגר: (איך אני נהנית מהדיון הזה, בנות, תודה! flower)

לזכור שזו תקופה כזאת וזה עובר. אם מתמידים עם הפישפושים ביום ובלילה אז תוך זמן יחסית קצר אפשר לישון המון שעות רצוף כי הילד פשוט לא עושה יותר פיפי בלילה עד הפישפוש הגדול של הבוקר.

אז זהו, כמו שכתבתי, חשבתי שהזמן הקצר הזה כבר עבר, כי היתה כבר תקופה של יובש כל הלילה... למה הכוונה "זמן קצר"?

אפשר להרגיל כמעט להכל.
זה דבר איום ונורא בידיים הלא נכונות_
ניצן, נראה לי שלזה בדיוק בשמת התכוונה. להרגיל זה למשהו שלא מגיע מהילד עצמו. מה שמגיע ממנו זה לא נקרא להרגיל. אבל אני חייבת להגיד לך שהפלת לי איזה אסימון בכל מה שאמרת ואני הולכת לבדוק בציציותי.

_ובמאמר מוסגר: (איך אני נהנית מהדיון הזה, בנות, תודה! )
מצטרפת! מזמן כבר לא היה כאן דיון כל כך מהותי במדור.

ניצן_אמ‏ כתבת: "בלי חיתולים" זו גישה, לא שיטה. תפישה, לא מתודה אהבתי מאוד מאוד.

ובכלל טוב לי לקרא אותך. תודהflower
"אני הולכת לעשות כמה דברים, את יכולה לעשות פיפי בטרמפולינה...".
למה? (זו שאלה, לא תלונה)
הרי זה לא מתאים לעשות בטרמפולינה.
למה להגיד לה דבר כזה בכלל?
לא עדיף להגיד "אני הולכת לעשות כמה דברים. אם תצטרכי פיפי אז תצעקי לי?"

בעיניי "בלי חיתולים" זו גישה, לא שיטה. תפישה, לא מתודה
מסכימה לחלוטין. ממש כמו עקרון_הרצף‏.

מה עושה אותם ההרגלים הנכונים?
בדיוק מה שאמרת: לעשות את הצרכים במידת האפשר לא על עצמה.
ובדיוק מה שאמרת: שבכל משפחה זה קצת אחרת.

בדיוק כמו שהבנתי, שזה לא נורא לפשפש אותו לתוך האמבטיה כשהוא קטן (כי לילה ורק לתוך האמבטיה אני לא צריכה לכוון, למשל) כי כשהוא יגדל לא תהיה בעייה ללמד אותו שהאמבטיה היא לא בית שימוש,
ובדיוק כמו שהבנתי, ש פיספוסים* בחיתול זה לא נורא, אבל יש הבדל דק אך חשוב בין זה לבין התפיסה שהחיתול הוא בית שימוש, וכאשר מרגילים תינוק שהחיתול הוא בית שימוש - את זה קשה מאוד לעקור!
אז אני לא *אגיד
אף פעם לילד שגדל "בלי חיתולים" משהו כמו "תעשה בחיתול", "תעשי בטרמפולינה", "תעשה על הרצפה".
כי זה ללמד שקר בעיני. מקום שבו אנחנו לא נעשה פיפי הוא לא מקום ללמד לעשות בו.
זה לא אומר שלא יהיו שם פיספוסים, אבל באופן עקבי נתייחס אליהם כאל פיספוסים. רצוי - שלנו. לא של התינוק. הוא ציפה לעזרה ולשיתוף פעולה מאיתנו, ואופס, לא ידענו לעזור בדיוק במידה הנכונה.
מה שמזכיר לי את עקרון_הרצף‏, והמקום שבו היא מתארת איך לא עוזרים לילד פחות מדי ולא עוזרים לו יותר מדי - אלא הם עוזרים לילדים בדיוק כמו שהילדים צריכים. והיא גם מתארת איך החיים שלהם מאפשרים את הדיוק הזה, מה בעצם מדריך אותם, איך זה שזה יוצא "בדיוק במידה הנכונה": כי זה בא מהילד*.

וזה מזכיר לי (אני שופעת אסוציאציות היום, מה?) את קטעי הוידיאו המדהימים שראיתי עכשיו בכנס על התינוקות בני הכמה ימים, שבועות, חודשים, שמוצאים בעצמם את הדרך אל השד ומתחברים לשד בהיצמדות *מושלמת ממש! הכל בעצמם! האמא רק מחזיקה אותם ומחבקת, במגע של עור לעור. פתאום נופל אסימון בגודל של האמפייר סטייט בילדינג, ואת מבינה עד כמה התינוק מסוגל לעשות בעצמו, פי אלף יותר ממה שכל הורה בתרבות המערבית מסוגל בכלל לדמיין.
התינוק יודע! באמת!
הבעייה שלנו, גם בבלי חיתולים, היא שרובנו הגדול (לדעתי ניצן_אמ‏ נמצאת כמה שנות אור לפנינו בקטע הזה) לא מחוברים לאינטואיציה שלנו במידה שתאפשר לנו להיות באמת מחוברים למה שהתינוק יודע* ולמה שהתינוק *אומר לנו.

הטעויות שלנו, למשל בגידול ילדים בלי_חיתולים?, הן תמיד כאשר אנחנו לא יודעות לעזור במידה המדוייקת מבחינת התינוק שלנו.
וזה ההבדל בינינו לבין התרבויות שמגדלות כך מאז היות האדם: אצלם, יש להם מין מצפן או מדיד פנימי כזה, שמכוונן על התינוק בכלל בלי לחשוב על זה, ולכן קורא באופן מדוייק ובלי "בלגן", ומתקשר באופן מדוייק ובלי לחצים.

רובנו עושות את זה "מהשכל". וכמו שג'ין לידלוף כבר כתבה בהרחבה, השכל הוא לא מקום טוב לבוא ממנו.

כרגע, זה מה יש. ויש לנו גם תקווה, שמתוך הניסיון תשתפר גם האינטואיציה שלנו. ושהדור הבא כבר יעשה את זה בצורה יותר טבעית.

מה שמשותף לנו ולאמהות מבוסטון, ניצן, הוא *גישת הקשב*. לא חשוב מה התינוק לובש, את זה כבר כתבתי מזמן. מה שחשוב הוא להשתדל להקשיב לתינוק ולצרכים שלו (תרתי משמע) ולקחת אותו ל"בית שימוש" כשהוא צריך (כאשר "בית שימוש" הוא כל מקום שמתאים מבחינתנו לעשות בו את הצרכים).
זה לא משנה מה התינוק לובש (עירום, תחתונים, מכנסיים, שמלה, גלימה, חיתול חד פעמי, חיתול רב פעמי, תחתוני גמילה, לא יודעת מה. אגב, השתמשתי לדעתי בכולם).
זה לא משנה מהו בית השימוש (סיר מכל סוג שהוא, קערה, גיגית, בית שימוש, כיור, אמבטיה, מקלחת, עיתון על הרצפה, סמרטוט על הרצפה, חיתול חד פעמי משומש שמחזיקים מעליו, עץ, שיח, בור באדמה, לא יודעת מה).
זה לא משנה כמה פיספוסים יש ביום.
זה לא משנה איזה פיספוסים (הצעתי יותר מדי או הצעתי פחות מדי, הייתי בקשב מתמיד או לא שמתי לב לתינוק בקטעי זמן שבהם הוא עשה את צרכיו ואני לא הבנתי שצריך לקחת אותו).
זה לא משנה מה כמות הלחץ, הדאגה והפחדים שאנחנו באים איתם (זה כן משנה לגבי התקשורת עם התינוק, כי ככל שיש יותר לחץ, דאגה ופחדים יש יותר התנגדויות ושביתות, וככל שיש פחות, כך יש יותר שיתוף פעולה מובן מאליו. אבל זה לא משנה לעצם השאלה אם אני אקרא לזה "לגדל_ילדים_בלי_חיתולים‏" או לא).
יש עוד משתנים, תחסכו לי.
כל הדברים האלה לא משנים לעצם העניין:
כל מי שלוקח תינוק לעשות את צרכיו במקום "מתאים", ומתוך קשב הדדי בין התינוק אליו - הוא מישהו שעוסק ב-לגדל_ילדים_בלי_חיתולים‏.
אפשר לעשות את זה פעם אחת ביום כשהתינוק לבוש בחיתולים חד פעמיים.
ואפשר לעשות את זה כל הזמן, מלידה, ללא שימוש בחיתולים משום סוג שהוא.
כל הוריאציות שייכות.
לכן זה באמת יותר "גישה" מ"שיטה" (לא הייתי מרוצה מהמלה שיטה אבל לא היה לי כוח גם לכתוב על זה הסתייגות ארוכה, אז באה ניצן והכריחה אותי לדייק ולהכביר מלים... blink ).
ניצן_אמ‏, האם זה עונה על התהייה שלך?

ממש לא מתפלאת שהיא מעדיפה לעשות בשיחים
נהפוך הוא.
למה צריך בכלל להתפלא?
האם לא כתבתי ואמרתי כבר מזמן מזמן, שזה העדיף מכל, ושזו דרך המלך לצאת משביתות פישפושים, כי נדיר מאוד שתינוקות יסרבו לעשות בחיק הטבע?

נקודת המפתח בעיניי היא שהעובדה שהתינוק מבקש עזרה איננה הרגל, היא עובדה ביולוגית. העובדה שכאשר לא נענים לבקשת העזרה הם מפסיקים לבקש ומתנוונים, היא עובדה ביולוגית ותרבותית. העובדה שכאשר נענים לבקשת העזרה התינוק מבסס תקשורת שמאפשרת טיפול מועדף בצרכיו הגופניים היא עובדה ביולוגית. גם הניסויים של פבלוב הם ניסויים ביולוגיים.
yes
כל מלה.
ובמיוחד, אם דיברנו על "ההרגלים הנכונים" - מה שכתבת מראה בדיוק, איך כאשר מלמדים את ההרגלים הלא נכונים, התינוק נפגע:
כאשר לא נענים, הם מפסיקים לבקש ומתנוונים.
ההרגלים הנכונים הם אפוא - כל מה שתומך בביולוגיה שלהם, כל מה שמספק את הצרכים שלהם, כל מה שאינו פוגע ומנוון.

תוך זמן יחסית קצר
ים_כחול_ושמיים?: בכוונה כתבתי ניסוח כזה. כמה זה "קצר"? כל ילד אחר... hilarious
קצר יחסית לזמן שמבלים ילדים בחיתולים. יכול להיות פחות מרבע, יכול להיות יותר.
אצלי, למשל, אני חושבת שבגיל חצי שנה בערך הוא כבר העיר אותי לפיפי ראשון בשש בבוקר. פיפי אחרון היה בשמונה וחצי בערב.

ניצן, נראה לי שלזה בדיוק בשמת התכוונה. להרגיל זה למשהו שלא מגיע מהילד עצמו. מה שמגיע ממנו זה לא נקרא להרגיל
אוי, ברור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה ל אומ_אל_קיצקיצ?. רק עכשיו הבנתי למה ניצן נראית כאילו היא מתווכחת איתי בעוד אני לא מוצאת שום אי הסכמה tongue

רק עכשיו הבנתי למה ניצן נראית כאילו היא מתווכחת איתי בעוד אני לא מוצאת שום אי הסכמה
yes אוי לי היה ברור מראש שזה בעיקר באה ניצן והכריחה אותי לדייק ולהכביר מלים LOL blink)

מה שהציק לי זה "ההרגלים הנכונים" בעוד שברור עכשיו שהכוונה, וכעת גם ההסכמה, היא לא להשריש הרגלים שאינם נכונים.
הרגלים לא נכונים יש מכל מיני סוגים, יש כאלה חמקמקים ולא לגמרי ברורים, ויש כאלה שצועקים בקול רם שהם אינם נכונים (או שהתינוק צועק sad)

לדעתי ניצן_אמ‏‏ נמצאת כמה שנות אור לפנינו בקטע הזה
אוי, בכלל לא הגזמת!... blush

...וכרגיל כאן, בכל פעם שיש לי תהיה/שאלה חדשה, מיד אני מוצאת דף שעוסק בזה בדיוק..
אז ככה: בוטן כברבת 3 חודשים, ומגיל חודש בלי חיתול בכלל.
בכלל בכלל.
ז"א, כל פעם אני מופתעת מעצמי מחדש.
יש קבוע חיתול בתיק, כדי שאם אני ממש אהיה חייבת, ואיזה משהו יקרה, ועד עכשיו החיתול מחכה למשהו שיקרה...
אז יש פיספוסים, ובאמת לא אכפת לי לכבס חיתול / סדין וכו' , ובסה"כ יש לנו תקשורת מדהימה-
חוץ מבלילה.
כמעט ואין לילות יבשים. בוטן לא מפשפשת לפני הנקה, רק אחרי, ובכל זאת גם אם כל הלילה היה יבש, בבקר היא ישנה בשלולית.. מתישהו אחרי ההנקה האחרונה והפשפוש שאחריה היא עושה בעריסה, בלי לעשות שום סימן מקדים (שעליתי עליו לפחות..).
וכאן בא הקטע שממש לא מובן לי- היא ממשיכה לישון ככה.
ניסיתי אתמול לבדוק את זה, ולא שלפתי אותה מיד- וזה פשוט לא הזיז לה להמשיך לישון שנת ישרים בתוך הפיפי.ממש ישנה . בסוף לא יכולתי יותר (פחדתי שהיא תתעלף מהריח happy..)והוצאתי אותה.
מה עושים?
כל רעיון שלא כולל חיתול יתקבל בברכה blink
וזה פשוט לא הזיז לה להמשיך לישון שנת ישרים בתוך הפיפי.ממש ישנה_
זה בסדר.
אבל בהדרגה היא תסמן לך יותר ויותר כשהיא צריכה, ומשהו במוח שלה קולט שהיה פה משהו לא תקין (במיוחד מפני שאת מקפידה לשמור אותה יבשה במשך הימים, כך שהיא לומדת שכאשר לא ישנים, אין מצב שהיא טובלת בצרכים שלה), ובהדרגה זה גורם לה לבקש עזרה.

_כל הלילה היה יבש, בבקר היא ישנה בשלולית
כן, כי היא באמת יבשה כל הלילה. בגיל הזה היא מתחילה להתעורר לפנות בוקר והיא צריכה פיפי. זה יכול להיות בסביבות 4-5 בבוקר בגיל הזה. סביר שבשעה הזאת את הלומת-שינה ולא מתעוררת, והיא עצמה עוד בגיל שבו היא מגיעה להתעוררות של חלקיק שנייה, עושה וחוזרת לישון. היכולת שלה להתעורר *לגמרי* ולתבוע ממך ככה שהיא תעיר אותך - עדיין קטנה, ולכן היא עושה במיטה.
ככל שתמשיכי לפשפש אותה יותר, וככל שהיא תגדל, כך היא תהיה יותר ויותר מודעת לצרכים.
באופן טבעי (כלומר, מעצמו), גם השעה לפישפוש הראשון של הבוקר צפויה להתאחר בהדרגה.
אגב, הבוקר הוא זמן של הרבה פיפי, ולכן יש אפשרות שהיא עושה יותר מפיפי אחד. הרווחים יכולים להיות נגיד כל שעה, עד שאת מתעוררת ומוצאת אותה "בשלולית". אולי פיפי ב-4, פיפי ב-5, פיפי ב-6 ואז את כבר ערה ורואה.

תודה על הדיון הער הזה (תרתי משמע)
הוא ענה על כמה שאלות שלי עוד לפני שהספקתי לשאול.
למען האמת אני בכלל התיחסתי בשאלתי לשינות ביום כי בלילה היינו ממילא עם טיטול. אחרי הלידה הייתי גמורה ולא הרגשתי יכולה לקום פיזית מהמיטה בלילה, (לא מרגישה צורך לתרץ או משהו, אדרבא, מסתבר, להלן, שיכולתי עם יותר קשב להרויח לילות קלים יותר עבורי, אבל מי יודע את כל ה"אילו"ים...)
אז אחרי הדיון החלטתי שאני מאוששת מספיק כדי לנסות להוריד טיטול גם בלילה.
אז באחת בלילה הורדתי את החיתול היבש להפתעתי ומאז פישפשתי כל בערך שעה שעתיים בלי פספוס או סרק עד 6 בבוקר.
מה שמדהים הוא שהלילה הזה היה הלילה הכי קל עד עכשיו. בלי הרבה בכי (תמיד יש יללה קטנה לפני שיוצא הפיפי) ופעם ראשונה בלי הליכות בבית עם תינוק על הכתף. אני יודעת שזה לא מבטיח כלום ללילות הבאים, אבל זה נתן לי ביטחון להמשיך.
לגבי להעיר כן או לא, אצלו הפיפי דוקא נעשה מתוך ערנות מלאה (אולי כי לוקח לי זמן להגיב?) אבל אח"כ הוא נרדם בלי קושי, בניגוד ללילות קודמים עם חיתול.
ורק מילה קטנה לגבי מה שכתבה מיכל_דנקנר‏ נראה לי שיותר חשוב מאשר *מה* האמא עושה זה שהיא תהיה בטוחה במה שהיא עושה ולא תהסס ותתלבט כל הזמן (כמוני), ונראה לי שאת שם!
מה שמדהים הוא שהלילה הזה היה הלילה הכי קל עד עכשיו. בלי הרבה בכי (תמיד יש יללה קטנה לפני שיוצא הפיפי) ופעם ראשונה בלי הליכות בבית עם תינוק על הכתף. אני יודעת שזה לא מבטיח כלום ללילות הבאים, אבל זה נתן לי ביטחון להמשיך.
זהו, בדיוק.
שהרבה מהבכי הלא מוסבר בחודשים הראשונים הוא פשוט - בקשה שניקח אותם לעשות פיפי. הם לא רוצים לעשות על עצמם. הם מתפתלים ומבקשים ומחכים ולא נוח להם. כמה הם נהנים שמבינים אותם, ועוזרים להם להתרוקן ולהשתחרר ולהירדם happy
_זהו, בדיוק.
שהרבה מהבכי הלא מוסבר בחודשים הראשונים הוא פשוט - בקשה שניקח אותם לעשות פיפי. הם לא רוצים לעשות על עצמם. הם מתפתלים ומבקשים ומחכים ולא נוח להם. כמה הם נהנים שמבינים אותם, ועוזרים להם להתרוקן ולהשתחרר ולהירדם_
yesyesyes
וכשפיצי רוצה פיפי אז אני עדיין (בת 14 חודשים) תוחבת סיר בין הברכיים ומפשפשת תוך חצי שינה. היא לא ממש מתעוררת מזה, אפילו אני לא ממש מתעוררת מזה
זה מה שאני חושבת שצריך לעשות- *לקום* לשירותים באמצע השינה נראה לי מופרך, וגם לא תיארתי לעצמי שאני צריכה להסביר.....
ולגבי כל העכשיו'ים שכתבת, אני לא יודעת אם להתייחס כי זה נראה לי פולמוסי flower אז לא משנה.... (וגם כבר עבר איזה 4 או 5 פאזות של דיון, אז מי בכל מתעניין blink )
אבל בטח שאני נגד "להקים מהמיטה" או להעיר בצורה שרירותית תינוקי ישן. אף פעם לא הערתי אותה לפיפי. היא תמיד עליי בפשפושי לילה,

בשמת_א‏ ו אום_אל_קיצקיצ‏ תודה לכן.... שהבהרתן במילים אחרות (ובניקים אחרים) את מה שאני מניחה שלא הצלחתי בעצמי....
(שמה איפשהו למעלה, בתחילת הדיון הנוכחי.... flower)
לילטוב.

_לקום לשירותים באמצע השינה נראה לי מופרך_
אני קמה לשירותים כי סיר לא מסתדר לי. אני צריכה שתי ידיים בשביל להניק.
למה זה כל כך מופרך? גם אנחנו קמים להשתין בלילה
_לקום לשירותים באמצע השינה נראה לי מופרך_
הכל תלוי מי.
לי, למשל, היה קשה עם השינה, אבל לא עם לקום מהמיטה לשירותים. קודם כל, תינוק קטן הוא המשך של ההריון. אפשר לחשוב שבהריון ישנתי טוב כל הלילה.... או לא קמתי לשירותים כמה פעמים בלילה... ואפשר לחשוב שאני בעצמי אחרי הלידה לא קמה לשירותים באמצע הלילה... נו, אז גם התינוק צריך, ממש כמוני (הכי קשה: כששנינו צריכים באותו זמן בדיוק!!!!!). לא נראה לי מופרך בכלל.
זה לא קל, אבל הכל לא קל בחודשים האלה.
שנית, עוד אחד מהיתרונות של דירה פיצפונת: המיטה שלנו במרחק 90 ס"מ מהדלת, שצמודה לדלת של חדר האמבטיה, כך שהמרחק מהמיטה לכיור, לאסלה או לאמבטיה קצר מאוד...
_הכל תלוי מי_
התכוונתי: יש מי שזה מופרך בשבילה, אז היא תמצא את הדרך שלה לא לעשות את זה, אלא פיתרון אחר.
ויש מי שזה לא מופרך בשבילה, ואז היא תעשה את זה.
וזה בסדר. כל אחת תתאים את העניין לעצמה, ליכולות שלה, להעדפות שלה, למצב שלה, לילד הספציפי שלה.
<אחרי שקראתי ראיתי שיצא לא מובן>
חיכיתי לפשפושי הקטנה החדשה בשמחה רבה כחווייה חוזרת. מה שקורה שאני כ"כ עייפה! נכון שעם הקודמת התחלנו בלי חיתולים בגיל חודשיים והפעם יש לי יותר אומץ ואני מרגישה הרבה יותר טבעי עם זה ואכן בגיל שבוע הצלחתי לתפוס גם פיפי וגם קקי בקופסא.
אבל רוב הזמן אני מרגישה חוסר ביטחון ביכולות שלי ועייפות תהומית. מה שעשיתי עד עכשיו שקיפלתי חיתולים פעמיים למשולש ואספתי את שלוש הקודקודים באיזור הפופיק עם פעמיים ליפוף קוקייה (כמו קוקו). בלילה אני קמה ומחליפה לה חיתול שהרטיבה זה עתה - בדר"כ זה קקי שהיא מתאמצת עליו הרבה ואני מחכה מתה לישון לנקות לה כל פעם (עושה בין פעם לשלוש) ואח"כ שוב ציצים וגרעפסים - שמח במילואים!
הקטנה עושה בדר"כ עם הרבה רעש וצילצולים - מתאמצת ומתאמצת שאי-אפשר לפספס כמעט את הפיפי והקקי. לפעמים זה כן מבלבל, כי לפעמים זה גרעפסים, אבל אז היא בדר"כ מצדיעה עם היד ואז אני יודעת שזה גרעפס (גם הקודמת הייתה מצדיעה כשהיה לה גרעפס).
היום - אחרי שקראתי פה, ושוב המון תודות לבשמת שמבהירה את הדברים בצורה כ"כ ברורה לי - העזתי שוב. מצאתי קופסה טובה יותר וכשהקטנה היתה לא מרוצה על הציץ אחה"צ והשמיעה קולות הורדתי לה את החיתול ושמתי את הקערה בין רגלי ואמרתי לה שתעשה פיפי והשמעתי 'פשש....' והחכמה הזאת הסתכלה עלי בהבנה ועשתה יופי של פיפי לקערה!!! ממש הייתי גאה שהצלחתי להבין אותה והיא אותי.
בערב, לפני הציץ, שוב התאמצה ושוב שמתי לה את הקערה. הפעם היא התאמצה והתאמצה והתאמצה וחשבתי לעצמי שאולי טעיתי ושאולי פשוט צריך המון סבלנות (כמו שעם ילדים בכלל) ואכן, בסוף אחרי שהשתדלה מאוד עשתה פיפי בקופסה.
אבל אח"כ על אבא גם עשתה פיפי בחיתול.
הקטנה עושה בדר"כ עם הרבה רעש וצילצולים
אצלנו בגיל הזה (ולמעשה עד עכשיו happy) לא היה עשן בלי אש. תמיד היה פוק שבישר את בוא האביב. סליחה, את בוא הקקי. happy וחוצמיזה לא היו גזים.
מצדיעה? זה עוד לא שמעתי.. היי ליברמן? happy
רק לי כיף לשמוע את הסיפורים האלה? צריך להוציא ספר של בלוגי בלי חיתולים, לדעתי יש לזה פוטנציאל שיווקי עצום...
תמרוש, בקשר לשאלה ששאלת על השטיחים... אני משתתפת עכשיו ביאהו!-גרופ שחברות בו גם כותבות הספרים על EC, שנקרא פשוט EliminationCommunicaion והיום הגיעה הודעה שגם שעשעה אותי מאד אבל גם יש בה מידע ענייני. חנויות לחיות מחמד! הולכים לאזור של אילוף לעשיית צרכים ומחפשים שם מגיני שטיחים, מסירי כתמי פיפי, ועוד כהנה וכהנה מוצרים שמתאימים לתקופה שבה מאמנים כלב לגור בבית עם שטיחים מקיר לקיר...
בארץ כנראה שעצה כזאת לא היתה ממש עוזרת, אבל פה זה פשוט לא להאמין איזה שטויות הם ממציאים כדי להקל לעצמם את החיים, ואם זה עוזר לך בפשפוש, הרי זה משובח!
אני לא יודעת כמה האוסטרלים היסטריים שלכל צורך הכי זעיר יהיה מענה, אבל נראה לי שיש לך סיכוי מסויים, אם את באיזור שיש בו הרבה חיות מחמד.
חנויות לחיות מחמד!
ענק. פשוט ענק. למה לא חשבתי על זה בעצמי?
(חנויות כאלה מפותחות פה הרבה יותר מאשר בישראל. לקח לי המון זמן להבין שזה לא חנות בגדים, לא חנות צעצועים ולא חנות כלי בית ושאין לי מה לחפש שם - הן נראו כל כך יפות ומושכות...)

_אני לא יודעת כמה האוסטרלים היסטריים שלכל צורך הכי זעיר יהיה מענה_
היסטריים באבוע, בייחוד כשזה נוגע בשתי מילות הקסם "בטיחות" ו"היגיינה".
רק כלים הם שוטפים כמו חורנים.

אני עכשיו בודקת את האופציות של שעווניות.

ממה ששמעתי, היום יש חיתולים לכלבים - מין ריבוע גדול ששמים על הריצפה והוא 'קורא' לכלב לבוא לעשות עליו.

אצלינו בנתיים הצלחה ממש! הקטנה מעדיפה את תנוחת הגב על הבטן שלי, רגליים לפנים. הרבה סבלנות צריך עד שהקקי יוצא, אחרי מאמצים גדולים. אני כל פעם מקווה שלא בגללי היא מתאמצת כ"כ, אבל היא התאמצה כך גם בחיתול.

עדיין היא עם חיתול על הטוסיק (משולש אסוף בשלוש הקודקודים עם גומיית שיער) כדי שלא יהיה לה קר ולמקרי פיספוסים. כשהיא מסמנת אני מורידה לה את החיתול ומחזירה אח"כ.

שאלה: עם מה מנגבים אחרי? אני מנגבת בעיקר עם חיתול ולפעמים עם צמר גפן רטוב.

תהיתי באמת. תודה רבה.
עם מה מנגבים אחרי? אני מנגבת בעיקר עם חיתול ולפעמים עם צמר גפן רטוב

מים.

עם מה מנגבים אחרי? אני מנגבת בעיקר עם חיתול ולפעמים עם צמר גפן רטוב
את הרצפה או הטוסיק?
את הטוסיק אני שוטפת במים בדרך כלל ומקפידה לנגב. לפעמים נייר טואלט רטוב.
את הרצפה או הטוסיק?
את הטוסיק כמובן happy
עם מה מנגבים אחרי?
קקי - מיים זורמים וויש עם מגבת
פיפי- "מנערת" אותה קצת מעל הקערה או הכיור.
עם מה מנגבים אחרי?
קקי-מים זורמים,
פיפי-עם החולצה...מבחינתי הפיפי של היונקת כמו מים...
קקי - תמיד שוטפת אחרי. בגיל הזה בד"כ היה בכיור, אז שטפתי את התוסיק ואת הכיור במכה אחת...
פיפי - נייר טואלט.
מעל הסיר - נייר טואלט. לפעמים הולכת לכיור ושוטפת במים, לפי הצורך.
אם היא עומדת והפיפי יוצא בקשת - זה המצב האופטימלי, מזיזה אותה ומנגבת ת'שלולית
אם היא משתינה והשלולית מתפשטת לה מתחת לרגליים - מנגבת ת'רגליים שלה על הסמרטוט ועם אותו הסמרטוט מנגבת ת'שלולית
אם משתינה ומסתכלת על הפיפי איך הוא יוצא - שוטפת אותה בכיור tongue
אם עשתה ולא שמתי לב והתחילה לזחול זה כבר פרוייקט: לקלח (בכיור), להחליף חולצה ולשטוף את הסלון
אבל זה לא קורה הרבה, לומדים לזהות את הצליל של פיפי הפוגע ברצפה blink
קקי עושים רק בכיור ומשם הדרך הכי קלה זה לשטוף hilarious
תלוי איפה אנחנו. בבית משתדלים בכיור. בחוץ עם מגבון. (מתביישת, זה החטא הכי גדול שלי... חולשה חולשה...)
כשהיא היתה קטנה, הייתי מכבסת מגבונים, מקפלת ומשרה במים ובשמן קלנדולה ואחרי השימוש זורקת שוב לכביסה עד שהתקצ'פצ'ו. עכשיו, כשהיא קטנה happy (אבל פחות) אז מגבונים בלי אלכוהול ובלי בישום. אוטוטו נגמרים לי אלה מהארץ, ואני לא חושבת שאני אקנה חדשים.
אצלנו אין מצב לניעור. היא רגישה. אז אם אני לא מנגבת היטב ישר יוצאת לה תפרחת. (לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם היא היתה עם חיתול...)

גם אצלנו היא הרבה פעמים משתינה בקשת. זה פשוט ענק...

אגב צלילי פיפי. קרו לי כמה תקריות ממש קריפי. הייתי נורא מרוכזת במשהו אחר וכאילו שמעתי את הפיפי יוצא. כולל טפטוף על הרצפה והכל. כלומר, היה נדמה לי ששמעתי את הפיפי. הסתכלתי, נאדא. לקחתי מיד לפשפש ויצאו כמויות. טלפתיה.

כלומר, היה נדמה לי ששמעתי את הפיפי. הסתכלתי, נאדא. לקחתי מיד לפשפש ויצאו כמויות. טלפתיה.
נכון שאמרתי שאת שנות אור לפנינו? נכון? נכון??? <דוחקת בך להודות> הנה. לזה התכוונתי.
יש לך אינטואיציה מדוייקת, טבעית. פשוט, יש לך את זה. את קולטת אותה מהבטן. כמו שזה באמת אמור להיות. את שומעת את המחשבות שלה, את הגוף שלה. זה זה.
כלומר, היה נדמה לי ששמעתי את הפיפי. הסתכלתי, נאדא. לקחתי מיד לפשפש ויצאו כמויות. טלפתיה.
oh oh oh
>בשוק טוטאלי!!<
אני מכינה לבכורה לשתות לאכול ובאמצע הקטנה לא מרוצה, אז הולכים לפשפש והיא מחכה עד שהולכים לחדר ומורידים את החיתול ומושיבים בתנוחה ואז עושה פיפי וגם קקי. אותו דבר כשאני במחשב והיא עלי ופתאום היא לא מרוצה. גאונה בת 4 שבועות!
_גאונה בת 4 שבועות_
טפו טפו טפו בלי עין הרע!
בן פורת יוסף!!
הלוואי, בשמת happy הלוואי. את ממש מביכה אותי. כל מה שאני מודה בו זה שאני קשורה אליה וקשובה לה. שאני מרגישה מאד בנוח ובטוב באמהות.
אני גם מודה שאת אמרת. מה שנקרא, מודה בעובדות אבל לא באשמה.
פפריקה... לא צריך להגזים! hug hilarious

חגית, איזה כיף! flower

כל מה שאני מודה בו זה שאני קשורה אליה וקשובה לה. שאני מרגישה מאד בנוח ובטוב באמהות

ניצן,

מה שאמרת - מאוד מסתדר עם הסיפור של הפיפי,
וגם את מאוזנת וקשובה לעצמך, לפחות עצמך כאמא happy
זה כמו שאת שומעת דיסק עם אותם שירים (אהובים) ושרה לעצמך (לא מרוכזת נניח),
ובדיוק יש הפסקה בין השירים ואת כבר שרה את השיר הבא,
ופתאום קולטת שבעצם יש שקט ולרגע לא מבינה למה את שרה את השיר הזה?
אבל אז המוזיקה ממשיכה ולא נותר לך אלא לחייך happy
אז זה זה.
על פני להיות כל הזמן מרוכזת בפישפושים, את ממשיכה בעיסוקייך ומזהה את הצורך לפיפי
לפי אותם סימנים שראית/שמעת כבר הרבה פעמים, כך שאין צורך להתאמץ כדי לזהותם.
את מספיק שם כדי לקלוט אותם happy
האמת? מהמם! flower וגם נותן פרספקטיבה.
מנחשת שלא מטרידים אותך הפיספוסים blink

תבורכי flower

עם מה מנגבים אחרי?
קקי - מיים זורמים וויש עם מגבת

פיפי- אם מעל קערה, מנגב עם חיתול בד שנמצא שם למען מטרה זו. אם מעל הכיור, מים.

גאונה בת 4 שבועות! O YA happy

אני נדהם כל פעם מחדש מאשכול התגובות הנהדר הזה.

יש השלכות כל כך חיוביות באופן עמוק לתהליך הזה של גידול ילדים בלי חיתולים שתקצר היריעה מלספר. זה ממש לא העניין האקולוגי פה.

נשים, אני מבסוט מכן, מכולכן!

יכול להיות שכדאי שאפעל להעביר את העניין בחקיקה בכנסת, בעתיד הרחוק.... happy

קרו לי כמה תקריות ממש קריפי. הייתי נורא מרוכזת במשהו אחר וכאילו שמעתי את הפיפי יוצא. כולל טפטוף על הרצפה והכל. כלומר, היה נדמה לי ששמעתי את הפיפי. הסתכלתי, נאדא. לקחתי מיד לפשפש ויצאו כמויות. טלפתיה
גם לנו קרה!!!!
בן זוגי עוד ממזמן אמר שכשהוא מחזיק אותה הוא פתאום מרגיש זרם כזה ואז הוא ידע שהיא צריכה!
יכול להיות שכדאי שאפעל להעביר את העניין בחקיקה בכנסת, בעתיד הרחוק
עשית לי את היום.
פרצתי פה בצחוק רם, הילדים לא הבינו מה קורה hilarious
phased אסור לדבר. לילה ויום מלאים פיפי וקקי בחיתולי.
בבית משתדלים בכיור. בחוץ עם מגבון. (מתביישת, זה החטא הכי גדול שלי... חולשה חולשה...)
גמני
אולי נפתח קבוצת תמיכה?

שלום, קוראים לי דניאלה וכשאני מחוץ לבית אני מנגבת לילדה שלי את הטוסיק במגבון... (השתנקות, בכי)

"אנחנו אוהבים אותך דניאלה!"

"אנחנו אוהבים אותך דניאלה!"
תודה על השיתוף...
ואנחנו באמת צריכות להפסיק עם זה..
ואנחנו באמת צריכות להפסיק עם זה..
עם מה?
עם המגבונים או עם רגשות האשם?
ציטוט מהעיתון (שנקרא אצלינו ידיעות בתמונות והגיע עם הסבא והסבתא שעוקבים אחרי העניין בדריכות): 'על פי מומחים מאוניברסיטת אוקלהומה , העוקבים אחר התפתחות התינוק , מציינים כי ילד בן פחות משנה חסר שליטה לחלוטין בכל הקשור לצרכיו.'
בוווווווווו
פירסמו היום ידיעה לא מקיפה לחלוטין בנושא. כנראה שזה הפך לטרנד בארצות הברית (ב"ח ).

ולענין אחר- יש לנו עצירות (איייי.....נורא קשה לאמא ולבן ). אבל איזה מזל שהוא בלי חיתול כי נראה לי שעם העניין היה הרבה יותר קשה וכואב.

אם קראנו אותה כתבה, אז היא מראה שני דברים: א. עוד פעם עיתונאי שלא מבין על מה הוא מדבר, ועוד פעם מראיינים "מומחים" מטעם עצמם שאין להם שום הבנה בנושא ויש להם בעיקר טימטום. ב. הנושא כנראה הולך ומתפשט בארה"ב.
בווווווווווווו!!!!!
על פי מומחים מאוניברסיטת אוקלהומה , העוקבים אחר התפתחות התינוק , מציינים כי ילד בן פחות משנה חסר שליטה לחלוטין בכל הקשור לצרכיו

על פי המחקרים האחרונים, מומחים מאוניברסיטת אוקלהומה (העוקבים אחר התפתחות התינוק) אטומים לחלוטין לצרכי התינוקות

מומחים" מטעם עצמם

זה מזכיר לי שפעם ראיינו בטלויזיה בחדשות מישהו שהיה לו תואר ד"ר (חשוב מאוד) והכותרת שלו היתה "חברו של ביבי"! ממש כך. והוא היה המומחה לינייני ביבי.
יש בתקשורת עליבות גדולה.
ובדיוק בעלי אמר לי שראה בחנות כתבה... וחשבתי שהיא דווקא תהיה מפרגנת.

חבל שהיא לא בYNET

בווווווווווווווווו!

_על פי המחקרים האחרונים, מומחים מאוניברסיטת אוקלהומה (העוקבים אחר התפתחות התינוק) אטומים לחלוטין לצרכי התינוקות_

ושלשום באסיפת הורים היה תינוקי מתוקי שממש היה צריך קקי, אבל כמובן שניסו להרגיעו ע"י ציצי ונענועים אין סופיים. ואני התכווצתי שלא יכולתי פשוט לקום ולהגיל לאמא ללכת איתו לכיור.

אני תוהה ביני ובין עצמי איך זה שתמיד כשאני מורידה אותה מהמנשא גב אחרי שנת בוקר, היא לעולם לא מתנגדת ואילו אם היא ישנה לא עלי, היא תמיד מתנגדת
לפישפוש (יותר נכון, כמעט תמיד מתנגדת)...
יש רעיונות?
הדף הזה כבר מזמן ארוך-ארוך-ארוך, יותר מדי, ממש בלתי אפשרי.
מה עושים? אולי נהפוך אותו ל ארכיון_לגדל_ילדים_בלי_חיתולים? , או ל לגדל_ילדים_בלי_חיתולים_1? ונפתח דף חדש בשם זה שייועד גם הוא לשאלות כלליות (כמו שאלה_דחופה_בענייני_הנקה‏ )?
אפשר גם לפרק אותו לגורמים אבל זה נראה לי מיותר.

רוצה גם לערוך מכאן החוצה קצת חומר לדף בלי_חיתולים_ותקשורת_עם_התינוק? (בו יידונו ענייני טלפתיה ושלוליות מדומיינות) happy

לגבי הכתבה שנדונה כאן למטה, הריני להזכירכן כי הדיון בה שייך לדף בלי_חיתולים_והממסד_הרפואי‏ tongue ישר וימינה במסדרון, דלת שנייה משמאל.

רעיון אחד: הם יותר משתפים פעולה כשהם על הגוף שלנו. לא יודעת למה.
קרוטונית, צריך להשאיר אותו,
ולהוציא ממנו חומר לדפים אחרים קיימים או חדשים.
וחלק מהדברים, אם הם חוזרים על מה שכבר קיים, אולי אפשר למחוק?
אתמול סוף-סוף יצאנו כולנו למרכז. בשקית-חיתולי בד מקופלים למשולש וחולצה להחלפה ושקית לרטובים.
ישנה טוב רוב הזמן. כשישבנו לאכול ליד שולחן בחוץ התעוררה לציץ ותהיתי איפה לפשפש אותה - עד לשרותים מרחק הליכה גדול ואין איפה! בסוף באמת עשתה בחיתול עלי והחלפתי לה עלי, כי בטח לא אשים אותה על השולחן.
היה מאד לא נח אבל הסתדרתי איכשהו.
הנה: יש דף על לוגיסטיקה של פישפושים מחוץ לבית?

חגית, 2 פתרונות לעתיד:

  1. לוקחים סיר קטן/קערה קטנה ונייר טואלט קבוע איתך בתיק, ומפשפשים בסיר בכל מקום. אחר כך אפשר ללכת לשטוף אותו בשירותים הכי קרובים ולארוז מחדש בתיק.
  2. בכל יציאה מתמקמים במקום אסטרטגי עם עץ/שיח קרוב שאפשר לפשפש עליו.
קרוטונית, צריך להשאיר אותו,
ולהוציא ממנו חומר לדפים אחרים קיימים או חדשים.
וחלק מהדברים, אם הם חוזרים על מה שכבר קיים, אולי אפשר למחוק?

בהחלט.

על פי מומחים מאוניברסיטת אוקלהומה , העוקבים אחר התפתחות התינוק , מציינים כי ילד בן פחות משנה חסר שליטה לחלוטין בכל הקשור לצרכיו
הכתבה בידיעות ממוחזרת לאללה. במקור היא מסוכנות הידיעות AP ומפוסט שנכתב עליה בבלוג ב FOX News.
מעניין שזו בדיוק השורה שעצבנה אותי והגבתי עליה שם. מומחים עאלק.

עוד אנקדוטה -
במפגש שבו נערכה הכתבה הראשונה עם AP השתתפתי.
ואז הביאו אותם למפגש המשך שבעקבותיו נכתבה הכתבה השניה - בו הייתי אמורה להשתתף גם וברגע האחרון היינו צריכים ללכת לראות בית, אז ויתרתי. וטוב שכך.
המפגש הראשון היה מאד חיובי ועשו עליו קטע תמונות מאד נחמד (עם מלינדה ואייזיס, שתיהן פגשתי ומקסימות מקסימות) ואילו במפגש השני הכתבים היו הרבה יותר עוינים והכתבה בהתאם.
הבלוג בFOX שממנו הציטוט למעלה בידיעות כל כך מקומם ומעיד על בורות איומה.

הכתבה של AP
הבלוג בFOX news
"כתבת המולטמדיה עם אייזיס ומלינדה"‏http://hosted.ap.org/specials/interactives/_national/diaper_free_babies/index.html?SITE=NJHAC‏ במפגש שבו כן השתתפתי (הרבה יותר חיובית.)

בשמת תודה flower העניין שהעצים במרכז אצלינו מגודרים ואי-אפשר לפשפש בהם.
בבית אני משתמשת בקערה לא כ"כ קטנה, איזה 35 ס"מ אורך נדמה לי. איזה גודל כדאי לקחת לבחוץ בלי שאנשים יותר מדי יבהו בנו?
חגית,
בחנות ליד הבית שלי יש סירים ב13 ש"ח כל כך קטנים שהבת שלי יכולה להכניס לשם רק לחמניה אחת happy
מיד חשבתי שזה טוב ל בלי_חיתולים? מגיל צעיר hilarious
הי קט_קטית‏, אז אני מבינה שזה גודל מומלץ לבחוץ, 13 ס"מ. תודה לך flower
איזה חיוך קיבלתי כשהבנתי שיש פשפוש!!!! קיבלתי מדליה! happy
13 ש"ח happy
כן, בסביבות 15 ס"מ נראה לי מספיק בהחלט flower
איזה חיוך קיבלתי כשהבנתי שיש פשפוש!!!! קיבלתי מדליה! איזה יופיflower flower

כוסמת, גם אצלי לפעמים יש התנגדות אחרי שינה. למדתי לחכות.
יותר קשה לי בבוקר כשהיא מתעוררת בחמש ואני מנסה והיא לא רוצה.
אני כבר רוצה לחזור לישון ויודעת שהיא לא תרדם עד שהיא תעשה פיפי. לפעמים רק בשש היא מסכימה לשחרר ועד אז אני מנג'סת ולפעמים מתחננת.......
לא הפיפי הראשון של הבוקר, אני מנסה לפשפש ואם היא לא רוצה מציעה רק אחרי ההנקה. היא מרוצה ולא עושה עלי.
זה להבדיל מהפיפי הראשון של הבוקר, שם אם היא לא עושה לפני ההנקה, הכל יהיה עלי happy

כן, הדף נורא ארוך. אעקוב אחר פתיחת הדפים החדשים. תודה

על פי מומחים מאוניברסיטת אוקלהומה , העוקבים אחר התפתחות התינוק , מציינים כי ילד בן פחות משנה חסר שליטה לחלוטין בכל הקשור לצרכיו

ושכחתם לציין את המומחים מישראל שהוענק להם עמוד שלם של פטפטת והבלי הבלים בניצוחה של דנה ספקטור. עוד מומחית להורות...

תגידו, מה אתם עושים בביקורים אצל אנשים? אני מוצאת שלא נעים לי לפשפש אצלם בבית. ואז אנחנו עם חיתול. אלא אם כן זה חברים/משפחה שאני יודעת שלא יעשו מזה עניין.

תגידו, מה אתם עושים בביקורים אצל אנשים?
עניין הכמה רחוק (פיסית) הולכים עם זה נראה לי בעיקר קשור באמא...למשל אני ידעתי שיש מקומות בהם אני אלחץ מהעניין וזה יוביל לפשפושי סרק או אפילו סתם לישיבה בלחץ שלי והחלטתי שאני מעדיפה חיתול ולהרגיש רגועה (ואז גם לפשפש בכל מקרה אבל בלי לחץ של פספוס בבית אחר). זה תלוי לאן את הולכת וכמה קשה הם יקחו את הפספוס. ביחד עם התפתחות התקשורת ופתיחה של מרווחי פיפי גדולים הפסקתי לשים לו חיתול בכלל (גם במקומות שבעבר היו מלחיצים אותי).
אני בכל פעם הורדתי חיתול למקום אחר- בהתחלה לסופר, אחר כך לגינה הציבורית, אחר כך לבתים של חברים ושל משפחה.
מעניין שעד היום אני יכולה להרגיש יותר לא נעים מפיפי אצל חמתי מאשר בשגרירות של מדינה זרה (מהסוג היותר נוקשה)
אפשר גם להיפגש בחוץ או בשעות שאת יודעת שיש פחות פיפי. ואם התינוק עוד לא זוחל אז נראה לי שאפשר להביא מגבת מקופלת ולהניח מתחתיו
(או טטרה).

והבלי הבלים בניצוחה של דנה ספקטור. עוד מומחית להורות...
תיכננתי לכתוב לה מכתב בענין כי הדהים אותי לגלות שהיא אכן אמא אחרי שתיארה את עצמה כברז השקיה בקיבוץ או משהו כזה , אבל לא היה לי כח בגלל הבלי חיתולים....happy

תגידו, מה אתם עושים בביקורים אצל אנשים?
ההתלבטות הזו עזרה לי להיות קשובה לעצמי איפה נוח/לא נוח לי להיות ועם מי...כמובן שאיך שאני מרגישה משפיע על התינוקת.
אני באופן אישי התחלתי עם חיתולי בד "ליתר בטחון" כדי לא להיות בלחץ...מהר מאד הבנתי שאיפה שאני לא מרגישה נוח לפשפש עדיף לי לא להיות...ולא משתמשים בכלל בחיתול. מבחינתי לשחרר את התחושה של "חיתול ליתר בטחון" היתה משמעותית כי מבחינתי חיתול זה לא שירותים, מה לילד בן 4 אשים חיתול ליתר בטחון??
אני משתפת מהחוויה האישית שלי, אין כאן ביקורת על אף אחת שעושה אחרת...flower
_אני בכל פעם הורדתי חיתול למקום אחר- בהתחלה לסופר, אחר כך לגינה הציבורית, אחר כך לבתים של חברים ושל משפחה_
גם אני.
לחמותי נמנעתי ללכת או שהלכתי לזמן קצר עד שהרגשתי מספיק בטוחה להיות אצלה עם תינוקת בלי חיתול. גם אמרתי לחמותי שאין חיתול כשרצתה להחזיק את התינוקת. (לאפשר לה ללבוש משהו שלא אכפת לה עם יתלכלך...)
אבל אף פעם לא היו פספוסים אצל החמות וגם לא קרה שהתינוקת עשתה פיפי על מישהו חוץ ממני ובן זוגי.
הדף עמוס ואולי כבר קיים הקישור לכתבה הזו בפוקס ניוז
זו כתבה חיובית שאפשר להראות לחמות
http://www.youtube.com/watch?v=W9euAepQPqQ

שנה טובה

דניה, תודה, מקסים! שנה טובה
מבקשת לשמוע את דעתכן על תנוחת הפשפוש לקקי:
הוא שוכב על הגב עם משטח מתחתיו ואני מקרבת את הרגליים לבטן, כמו שעושים להוציא גזים.
היתרון שלה חל פני הכיור הוא שזה נותן מנוחה בין שפריץ לשפריץ גם לרגליים שלו וגם לידים שלי.
החסרון הוא שהקקי לא ממש מתרחק ממנו ולפעמים ממש מלכלך אותו בגב למטה כשהוא נוזל. וזה נראה לי קצת כמו בחיתול.
מה אתן אומרות
אני מחפשת הכוונה בנושא המעבר לעשיה במקומות כמו סיר או שירותים. עכשיו אנחנו מפשפשים גם בחוץ וגם בפנים עם השתדלות לעשות במקלחת. הסיר עבד כשהוא התחלי לשבת אבל נזנח וכשהוא התחיל לעמוד עברנו לפזפוז בעמיד כדי לשבור שביתה קצרה. לפעמים הוא בעצמו זוחל לכיוון כשהוא צריך אבל יש פעמים בהם הוא לא מוכן שם ורוצה לעשות בחוץ על הדשא. מעניין אותי מתי ואיך השירותים מתחילים לשמש אותם באופן קבוע. ברור לי שהוא עוד קטן למקום קבוע אבל אני מרגישה שהוא כבר מתחיל להיות מודע למקומות מסוימים ואני בכל זאת רוצה להכין אותו לג'ונגל האנושי.....
ער_אציל‏ אני מנצלת את ההזדמנות שפתחת את השאלה הזו כדי להזמין אותך ואת האחרות המתעניינות לדיון שהעברתי מהבלוג שלי לדף מעבר_מבלי_חיתולים_לגמילה‏ בדיוק באותו נושא כמדומני (הוא לא עלה במה חדש ולכו לא היתה דרך לשים לב שהוא קיים) .
אני בטוחה שלאמהות מפשפשות יש יותר אינדיקציה לגבי סוגי הקקי ומה נורמלי ומה אמור לעורר דאגה, אז יש לי שאלה:
כבר יומיים הקקי של היונק (12 שבועות) ממש מיימי עם קצת "פירורים" כהים יותר, וגם הוא לעתים קרובות יותר- אם בעבר היה עושה קקי פעם-פעמיים ביום, היום זה היה איזה 7 פעמים, כל פעם די מעט (אני מודעת לכך שיש תינוקות שאצלם זו הנורמה, אבל אצלנו זה המון פעמים).
אני משתדלת לא להתרגש מכל שינוי בהרגלים, אבל זה נראה לי ממש חריג.
מוכר לכן? אחרי כמה ימים כאלה צריך להתחיל לעשות משהו? ומה?
הולכת_את_מעימי?‏ ,
הוא שוכב על הגב עם משטח מתחתיו ואני מקרבת את הרגליים לבטן, כמו שעושים להוציא גזים.
היתרון שלה חל פני הכיור הוא שזה נותן מנוחה בין שפריץ לשפריץ גם לרגליים שלו וגם לידים שלי.
החסרון הוא שהקקי לא ממש מתרחק ממנו ולפעמים ממש מלכלך אותו בגב למטה כשהוא נוזל. וזה נראה לי קצת כמו בחיתול.

אני אומרת, שאולי מצד אחד את צודקת (למרות שמנוחה לרגלים? זה לא נראה לי מאמץ, הוא אפעם לא התלונן) אבל-
זה מרגיל אותו לעשות לא במקום שאת מקפידה שיעשה- אלא בשכיבה,
וכמו שאמרת, לא בצורה נקיה,
וגם באופן טבעי יותר קל להשתחרר כשהוא עם הפנים למעלה, והטוסיק למטה (כוח הכבידה), וגם ככה אנחנו (המבוגרים) עושים,
ולא כמו ילד בחיתול שעושה גם בשכיבה, איפה שהוא לא יהיה.....
חוצמזה, נראה לי שיותר קל להם להשתחרר לגמרי לגמרי בתנוחה זקופה- הרגלים לוחצות על הבטן- כל הגאזים והיציאה יוצאים בבת אחת-יחסית, הבטן מתרוקנת כמו שצריך, וגם בגלל שהרגליים לוחצות באופן בריא על הבטן, ועוזרות לו להתרוקן בצורה טבעית.

(אני בספק אם זה מה שקורה בשכיבה- יש לי חברות שאומרות שהתינוקות שלהן עושים הרבה פעמים ביום, ואני מנחשת שהם פשוט לא מתרוקנים.)

חוצמזה, אני יכולה להבין אותך.
ולגבי המנוחה- אם עכשיו בגיל 12 שבועות קשה לך להחזיק אותו- (??) מציעה לך להרגיל לסיר (כשיהיה גדול יותר, כן?) כמה שיותר מהר, שלא תצטרכי לשאת אותו....
לגבי יציאה מימית- לגמרי?
אולי אכלת משהו שעושה לו קלקול קיבה, שהוא נורא רגיש לזה?
תבדקי עם עצמך- עכשיו תק' חגים- מתארחים (אוכל לא מוכר, מתובל יותר אולי...), אוכלים יותר, שותים יין או משקאות מעניינים אחרים, וכאלה- אולי משהו מאלה מכביד עליו, וגורם לו להגיב קצת קיצונית...
תנסי לשים לב כללית איך הוא- האם מקטר? האם ישן יותר? פחות? האם יונק יותר או פחות (רק יונק?), האם לא רגוע, גאזים...
ובכל מקרה, אם ימשך אולי כן כדאי ללכת לרופא, רק לראות שהכל בסדר...
יצא ארוך (כהרגלי בקוידש.... סליחה)
מקווה שיהיה אצלכם הכל טוב!
מועדים לשמחה flower

הולכת,
מסכימה עם פפריקה לגבי התנוחה לקקוש.
אולי קצת נוח יותר אבל מאוווווווווד מרחיק מהמטרה.
שהמטרה היא לתת לתינוק להוציא את הכל בדרך שתתאים גם בהמשך.
בסה"כ זהו הרגל שמתישהו תצטרכי לשנות אותו ולדעתי אז זה יהיה יותר קשה.
ז"א, אין כ"כ סיבה לדבוק בו, יחד עם זאת זה ממש לא "סוף העולם" העיקר התינוק מרוקן ונקי בסופו של דבר blink

לגבי הרגישות לאולכ גם מסכימה, כנראה שאת אכלת משהו (הרבה?) לא רגיל וזאת התגובה.
מה שאת צריכה לראות זה אם התינוק ערני או אפטי, האם יש שינוי בהתנהגות. כי אם יש המון שילשולים לפעמים מתייבשים חלילה.
חוצמזה לתת להכל לצאת happy

רק בריאות!!!

כנראה שאת אכלת משהו (הרבה?)
באמת אכלתי הרבה (זאת הכוונה?) לא ידעתי שאוכל מרובה יכול לגרום לרגישות בחלב. ותבלינים? באמת? חשבתי שרק מוצרי חלב, קפה, אלכוהול וכאלה גורמים לרגישות .
יכול להיות ביצים? כי יצא שאכלתי בחג וזה לא בתפריט הרגיל שלי.
הכוונה הייתה להרבה דברים שונים, לא הרבה אוכל happy
לבריאות שיהיה לך
לאו דווקא רגישות למזון, אולי סתם תגובה לשינוי
לא הייתי נלחצת בכלל
כן, יכול להיות ביצים, אם את רגילה לאכול אחת בשבוע, ופתאום את אוכלת כמעט כל יום - זה שינוי כי גם התינוק מתרגל איתך.
וכן, תבלינים "אקזוטיים" שלא היית רגילה יכולים להיות בשבילו שינוי גדול- לדוגמא, אם את רגילה לאכול אוכל נקי יחסית (מלח, ירק מתבל, אולי קצת פפריקה או פלפל) ופתאום את אוכלת משהו עם הרבה פפריקה, או עם כורכום- זה שינוי חד בשביל תינוק. אל תרגישי רע....
שוב, כמו שקטקטית אמרה- שימי לב שהוא לא אפטי חס ושלום, שהוא יונק כמו שמספיק לו, תשתי את הרבה, כדי לנקות אותו, ולייצר מספיק חלב בשביל השלמת החוסר שלו.... אבל אל תתרגשי - אם הוא מגיב בסדר יחסית לגיל שלו-מבחינתו, אז יהיה בסדר, ואם לא- תגשי לרופא לראות מה הוא אומר....
(אולי תתיעצי עם רופא אלטרנטיבי אם את מכירה...)
לאו דווקא רגישות למזון, אולי סתם תגובה לשינוי
לא הייתי נלחצת בכלל

בדיוק!

זהו הרגל שמתישהו תצטרכי לשנות אותו ולדעתי אז זה יהיה יותר קשה.
מסכימה. מאוד!
עכשיו הוא עוד קטן, אבל לפני שאת מרגישה, הוא פתאום רגיל למשהו, ואת משנה לו את ההרגל- ומתחילות שביתות.......
(זה יכול להיות עוד חצי שנה, וזה יכול להיות עוד חודש...)
בכל מקרה, תרגישו טוב, ובהצלחה.
flower

הולכת_את_מעימי?‏‏ ,
|לי כואב הגב בתנוחת הפשפוש למיניהן. מה שאני עושה, זה כך.
כל כיסא שכפות הרגליים יציבות על הרצפה, כשאני יושבת, מתאים.
מתחת קערה. כך גם הרגליים שלה לא ממש לתוך הבטן, פחות לוחץ לה. וגם יש תמיכה מהרגליים שלי, שעוזרות לי להרים אותה.
נח מאוד.
אצלנו אני מרגישה שטוב שיש כמה תנוחות ואז אם אני מרגישה שלא מתאים לה נגיד עכשיו בכיור עוברים לשירותים או לסיר או לשיח... עוזר לי שהיא לא התרגלה לדרך אחת לפשפש . אני גם אומרת לה שיש כמה אפשרויות אם היא מסרבת לראשונה.
תודה למגיבות.
הבעיה היא שהיונק הבלתי נלאה שלי כבר שוקל בסביבות ה6 ק"ג, אני מעריכה וזה מתחיל להיות כבד. מיד כשיוכל לשבת, ננסה לעבור לסיר.
סירופ_מייפל?
התנוחה הזאת לא כ"כ מתאימה לי כי אני לובשת חצאיות.
ורק רציתי לספר שלמדתי היום למבחן בבית של סטודנט רווק וראיתי שהיונק שהולבש בחיתול לצורך האירוע מתאפק ומתאפק עד שלא יכולתי יותר ולקחתי אותו לאמבטיה להשתחרר.
אחרי שוידאתי שהוא (הסטודנט) לא יודע כלום על תינוקות ושאני יכולה לספר לו כל דבר והוא יאמין happy התוודיתי על הבלי חיתולים. זה היה נשמע לו די נורמלי (כמו החתול שלו שבלי הסברים יודע לעשות בחול ולכסות אח"כ)
מיד כשיוכל לשבת, ננסה לעבור לסיר.
yes
בכל מקרה, יש סירים לא גדולים, שאת יכולה להחזיק אותו מעליהם במקום קרעה, ואז לאט לאט להרגיל אותו לשבת על זה (כשיגדל כמובן) עם תמיכה שלך, וכו'... בהצלחה.
כמו החתול שלו שבלי הסברים יודע לעשות בחול ולכסות אח"כ
hilarious
גדול.....
הולכת_את_מעימי?
נכון, לא תנוחה נוחה לחצאיות. אבל את יכולה 'להחליף ארון' לחצאיות אוהל כאלו happy
מעניין מה שכתבת עם החתולים! ויאללה שהקטנה שלי תלמד לכסות.

וכל הכבוד ליונק שהתאפק!
היי. שאלה.
בתי בת חמישה שבועות. בלי חיתולים מלידה (תודה בשמת! happy ) ומפושפשת מגיל שבועיים. לאחרונה (שבוע?) , בחלק גדול מהפעמים, היא עושה תנועות של מאוד-מאוד-לא-נוח-לי ברגע שאני שמה אותה בתנוחה. היא בועטת, מקשיתה את הגב ומתחילה לבכות. בהתחלה חשבתי שזה אומר שהיא לא צריכה והורדתי אותה. אח"כ קרו הרבה פעמים שמיד אח"כ, היא נרגעה ושחררה.
מצד אחד, אני לא רוצה להשאיר אותה מעל לכיור/גיגית כשהיא בוכה ובועטת, נראה לי לא נכון, ומצד שני, כעבור דקה, במקרים רבים (בחלק אחר היא באמת לא צריכה) היא תשחרר איפה שהיא נמצאת באותו רגע. יש למישהוא רעיון? (למה זה קורה ו/או מה לעשות)?.
ניסית תנוחה אחרת?
אצלי בסיטואציות כאלה תמיד מנצחת תנוחת עם-ציצי-על-אמא-מעל-קערה.
אני אנסה תנוחות אחרות. תודה. תנוחת הציצי-והקערה עדיין לא מצליחה לי. וירטואוזית מדי..
אצלי בסיטואציות כאלה תמיד מנצחת תנוחת עם-ציצי-על-אמא-מעל-קערה.
גם אצלי. היא רוצה פיפי וציצי גם, ממש התלבטות. אני מניקה אותה כשאני יושבת ממש בקצה, וישבנה מעל הקערה בין ירכיי, שוקיים על רגל אחת שלי וגוף על השנייה.
אצלינו יש קערה של 30 ס"מ בערך שאני מניחה על דרגש שמגביה אותה וזה מאד נוח.
מיכל שלום,
יש בבלוג שלי תמונה עם קערה, בחודש הראשון, אני חושבת.
וגם בדף שקשור לתנוחות פשפושים.-או משו כזה.
מזל טוב flower
תודה! אסתכל.
שלום
אני עומדת אוטוטו להיות אמא ונושא גידול ילדים ללא חיתולים מאד מעניין ומסקרן אותי כבר תקופה. תהיתי האם למי מכן יש המלצות לגבי ספרות רלוונטית שהיא פחות תיאורטית ויותר מעשית, כלומר ממש כלי למידה איך מתחילים צעד צעד ובעיקר מה צפוי להתעורר ודרכי התמודדות.
תודה רבה ויום טוב לכולם
היי יערה

בתור "ספרות מעשית" ממליצה לך על הדפים הרלוונטיים באתר הזה
ואם ייצא לך להכיר משפחה בלי_חיתולים? וללמוד ממקור ראשון - אז בכלל טוב flower
ומעבר לזה את צריכה בעיקר - הרבה מצעים, חיתולי בד של פעם (טטרה פלנל ודומיהם)
והמווווווווווווווון סבלנות, בעיקר לעצמך blink
שתהיה לך לידה קלה

I have a Kaki question:
my daughter is 7 months old, no diapers from 3 months (except at night-time and with Saba and Savta!)
anyway, my question is, how long should you wait with Kaki? becuse sometimes she makes signals, but after 15 minutes of sitting on the toilet/potty i give up and then sometimes she will poo half an hour later on the floor....
Any tips?
הקטנה, 3 חודשים ו-3 שבועות, עושה 3-4 פעמים פיפי בלילה. האם זה בגלל קור? די מתיש העניין הזה, בייחוד אם הכל כבר נרטב וצריך להחליף הסדינון והמכנסיים ולפעמים גם השמיכה נרטבת.
הי שרון
יכול להיות שזו תבנית קבועה שלה? אם היא מסמנת לך ולא עושה (לדעתי 15 דקות זה המון זמן לחכות ואצלי הוא היה די מהר מסמן לי שהוא לא רוצה) אז אולי לתת לה לחזור לעיסוקיה ואחרי רבע שעה או חצי שעה לנסות שוב. זה מעניין שהיא מסכימה לשבת איתך רבע שעה כי אצלינו ברגע שהוא סיים את עסקיו הוא מייד רצה לצאת מהתנוחה של קקי פיפי.
היי שרון
יכול להיות שאת קולטת את הסימנים "מוקדם מדי" מתי שעוד לא ממש התבשל לה
לדעתי עדיף לא להושיב אותה על הסיר כ"כ הרבה זמן,
זה סתם יתסכל אותה ואותך.
כשמתחילה לעשות סימנים,
תושיבי אותה לזמן קצר ואם היא לא עושה -
פשוט תעקבי אחריה.
(מכירה את הטעות הזאת מאצלי,
שאם היא עושה סימנים ואז לא עושה אני חושבת ש"אין לה",
בזמן שהייתי אמורה לחשוב "בקרוב יהיה לה"
ואז כל הקקי על הרצפה היה נמנע blink)
טוב, אחרי שסגרנו היטב את כל החלונות השתפר המצב: בערך ב-1:30, בסביבות 3 ובסביבות 5:30. אז כנראה כן היה לה קר.

בעניין הקקי - גם אצלינו זה לוקח המון זמן מהסימון עד ליציאה. עוזר לה ביותר לנשוך משהו, זה ממש מזרז יציאות של פיפי וקקי. אצלי היא גם משמיעה קולות מאומצים כל זמן הישיבה, שמאוד מדאיגים אותי, עד שנפל לי האסימון שלשום שבעצם היא משמיעה את ה-אהה... (בסגול) שהשמעתי לי בהתחלה בקקים. אז אני חוזרת אחרי הקולות שלה. אבל בעיקר היא מעדיפה לנשוך.
החלטתי לא לחכות יותר מדי עם הקקים מעל הקערה ואם היא לא עושה אני מורידה אותה אבל מאוד עירנית כי זה בהחלט צפוי. שמתי לב שהיא עושה בכייף דווקא כשאף אחד לא שם לב אליה, בדיוק ב-5 דקות האלה שהיא יושבת לה בנחת היא עושה קקי happy אבל זה לא קורה יותר מדי, היא עושה בערך פעם בכמעט שבוע.

טוב, לא ממש השתפר. חיממתי היטב את החדר אבל חוץ מלישון בין 1 ומשהו ל-3:45 קמתי כל שעה להחליף לה רטובים. היא דווקא ישנה טוב מהחום happy
נראה לי שזה לא חימום החדר בלילה אלא אולי שלא לבושה מספיק טוב במשך היום.
יערה, ממליצה על diaper free של אינגריד באואר. ספר מקסים אבל גם ענייני. אפשר אולי להשיג אותו דרך לה-לצ'ה, אבל בטוח ניתן להשיג באמאזון. יש עוד כמובן, אבל את זה קראתי אז אני יכולה להמליץ בלב שלם.
שרון, 15 דקות נשמע לי מופרז בכל קנה מידה. שימי לחצי דקה, יוצא יוצא, לא יוצא, נסי שוב אחרי עשר דקות. יש מצב שהיא שובתת לך בגלל שהסיר כבר משוייך עם ישיבות ממושכות ותסכול. נסי להחזיק אותה בעצמך, זה משדר לה טיפול ותשומת לב.
חגית, קור נשמע לי לגמרי סביר כגורם לפשפושי לילה. מצד שני, יש תקופות. וצריך לקום יותר ולהציע יותר, אפילו שכבר התרגלנו שיש קימות רק להנקה, פתאום הכל מלווה בפיפי ויש כמה פעמים בלילה. אולי מחלת חורף קלה שמתבטאת רק ככה, אולי קור, ואולי אמא פשוט נורא נורא עייפה. במקרה כזה, הייתי שמה שעוונית גדולה עם מגבת עליה, ולילה אחד פשוט נותנת לה להשתין בכיף ומנסה להשיג כמה שיותר שינה איכותית. כל עוד היא מכוסה זה לא ממש נהיה קר ולמחרת את תרגישי כמו חדשה ויהיה לך יותר קל לקום אליה ואל הפיפי.

אצלנו שוב השתנות לילה תכופות ופשפושים על הרצפה ובבגדים בלי שום תקשורת. זה גם כי קר וגם כי הטוסיק אדום. מעניין שכשאני מסתכלת ישירות הטוסיק לא נראה כל כך אדום, ואז אני מחזיקה אותה מעל הכיור ומול המראה אני רואה שהוא בעצם כן אדום. היא מגיבה מיידית לטיפול במשחת קלנדולה של ולדה ומיד חוזרת לתקשר. השבוע היו שלוש תקריות של שימוש עצמאי בסיר לקקי. שמתי לב שהיא לא הולכת ומתיישבת על הסיר אם אנחנו רואים אותו, רק אם הוא בחדר אחר. זה מוזר לאללה כי אין אצלנו שום התנהגות מסתירה סביב צרכים בבית. אז שמתי לה עוד סיר קטן בחדר אחר, ואז היא הלכה לשירותים וחירבנה על השטיח sad מאד לא טיפוסי. אבל שוב, היה אדום בטוסיק. טופל. אני שוב אופטימית happy

מעניין שכשאני מסתכלת ישירות הטוסיק לא נראה כל כך אדום, ואז אני מחזיקה אותה מעל הכיור ומול המראה אני רואה שהוא בעצם כן אדום.
זו התאורה בחדר האמבטיה! את לא יודעת שרק שם מייד רואים את כל השחורים על הפרצוף? happy
אולי בגלל שהאדום נמצא רק בתוך החריץ ואז רואים אותו רק כשהחריץ פתוח לרווחה מול המראה? (excuse my language). אם היא הולכת לבד לסיר זה גם אומר שהיא מורידה לבד מכנסיים?
או סוף סוף חזרה העברית
אני מסכימה איתכם ש-15 דקות זה המוווווון זמן, אבל לפעמים זה הזמן שזה לוקח
אני יושבת איתה בשרותים עם איזה צעצוע, לפעמים מניקה תוך כדי כי המציצה עוזרת לקקי לצאת, ואני שומעת שהיא מתאמצת לכן אני לא נשברת (משתדלת לא להשבר...).
אבל זה די מייגע ומעייף
אני יושבת איתה בשרותים עם איזה צעצוע, לפעמים מניקה תוך כדי כי המציצה עוזרת לקקי לצאת, ואני שומעת שהיא מתאמצת לכן אני לא נשברת (משתדלת לא להשבר...).
כנ"ל אצלינו מעל הקערה. ברור לגמרי שיש לה להוציא אבל לוקח המון זמן. לפעמים אני מחכה את הזמן הזה כשהיא בשכיבה ליד הקערה, על שעוונית, או מטיילת איתה קצת בבית, אבל כשאני חרדה מדי שלא אצליח לתפוס בזמן אז אני פשוט מחכה איתה עם צעצוע ונשיכות אצבעות שלי מעל הקערה.
אין מה לעשות: יש ילדים שכל "ישיבה" אצלם לוקחת זמן, ויש כאלה שהולכים - עושים - גומרים תוך דקה.
אצלי יש אחד מכל סוג happy
שמתי לב שהיא לא הולכת ומתיישבת על הסיר אם אנחנו רואים אותו, רק אם הוא בחדר אחר. זה מוזר לאללה כי אין אצלנו שום התנהגות מסתירה סביב צרכים בבית.
לא מוזר בכלל... בעלי חיים רבים מעדיפים לעשות את הצרכים מחוץ לתחום ה"בית". לא חושבת שזה קשור ל'התנהגות מסתירה' אלא יותר לטריטוריה, ואם כבר, אז כדי להיות מחוץ לתחום הראיה שלכם על מנת להגיע לרמת הריכוז והשקט הנדרשת ל"מאמץ"..
תגידו, לקטנים שלכם לא מפריעות הידיים הקרות על הפולקע החמים בתנוחת הפשפוש?
כי הידיים שלי תמיד קרות בחורף (גם כשלא קר לי כל כך) וזה ממש מפריע לו (אני מבינה את זה) והכי מפריע בפיפי שאחרי השינה, כשהוא חם כמו לחמניה (וגם טעים כמוה...)
אני אף פעם לא שמה ידיים על הבשר החשוף בחורף. תלבישי לו גרביים ארוכות שלך שמכסות גם את הפולקע, וככה הוא גם יהיה יותר מכוסה בזמן הפישפוש. אני מלבישה גרביונים עם חור. ראי בלי_חיתולים_גם_בחורף? .
יו, איזה רעיון מעולה!
לי יותר מפריע שהקור נושב סביב הפופו שלה. לכן גם אין סיכוי לפשפושים בחוץ sad נראה לי שלא תסכים עם רוח על הפופו.
שלום שמי קסם ולבתי בת 10 חודשים קראנו אריאל מגיל חודשיים ועד לשבוע שעבר היינו בלי חיתולים, אין לי מושג מה קרה אבל בשלושת השבועות האחרונים היא מסרבת לשת"פ ועושה פיפי בבגדים, גם אם לקחתי אותה לפני רגע לפישפוש היא מפנה מבט לצד הנגדי מיישרת רגליים ורוטנת. היו ימים שהיא הסכימה לשבת בסיר אבל גם זה לא בא בחשבון היום.
אריאל היא הילדה השלישית בביתנו והראשונה שזוכה לגדול בלי חיתולים, עם הגדולה היום בת 7 לא הצלחתי ועם אחייהן בן ה-5 כלל לא ניסיתי.
אני מאוד מאוכזבת מחוסר שיתוף הפעולה אני מנסה לשכנע את עצמי שזה זמני ואולי אני פשוט צריכה להנייח לה לכמה זמו ואז אולי נחזור לימים ההם, אולי היא פשוט היתיאשה מימני.
אני לא יודעת להגיד מה בדיוק קרה שגרם לשינוי החד הזה.

אני מאוד אשמח לשמוע מיכם מה אתן חושבות שקרה ואיך עלי להיתייחס לעיניין (להנייח לה לשחרר אותה, לחתל אותה או לתת לה להרטיב בבגדים ולהחליף)

בתודה מראש ויום נעים, קסם

לי יותר מפריע שהקור נושב סביב הפופו שלה. לכן גם אין סיכוי לפשפושים בחוץ נראה לי שלא תסכים עם רוח על הפופו.
למעשה, זה לא אמור להפריע לתינוקות בריאים.
כמובן, רצוי לכרוע ולפשפש במקום מוגן מרוח, אבל הרי ממילא אנחנו בדרך כלל מפשפשות על עץ, או לשורשים של שיח, וכך הם מגינים מפני הרוח מלפנים באופן_טבעי‏. אף אחד לא עומד סתם ככה ומפשפש באמצע שדה שטוף רוחות. אני אפילו פשפשתי על השלג בירושלים, ולא היתה שום בעיה. כשהילד לבוש חם בשאר הגוף, ומייד מלבישים חזרה, לא סובלים מקור.
אני מאוד אשמח לשמוע מיכם מה אתן חושבות שקרה ואיך עלי להיתייחס לעיניין (להנייח לה לשחרר אותה, לחתל אותה או לתת לה להרטיב בבגדים ולהחליף)
נדמה לי שמה שקורה הוא שביתת_פשפושים‏. תציצי שם, יש המון רעיונות ועצות.
קסם אהלן (יכול להיות שאנחנו מכירות, אין הרבה קסם סביב לצערנו. אם כן, אז חלקנו פעם חדר בפנימיה.)
גמני מציעה לקרוא את שביתת_פשפושים‏. אבל בגדול, כמו כל דבר בחיים ככה זה, יש תקופות. אל ייאוש. flower
לי עזר להזכיר לעצמי למה אני עושה את זה..
בדקת שאין תפרחת?
מעניין שכשאני מסתכלת ישירות הטוסיק לא נראה כל כך אדום, ואז אני מחזיקה אותה מעל הכיור ומול המראה אני רואה שהוא בעצם כן אדום.
גם אצלי! איזה קטע.
קישור | העבר | מחק תבשיל קדרה (27.11.2007 15:57):
_קסם אהלן (יכול להיות שאנחנו מכירות_
כלומר, אם זו אכן את.
ניצן ותבשיל שלום לכן.

אולי אנחנו מכירות אין לי דרך לדעת אני יכולה לתת לכן את המייל שלי או פרטים מזהים ולבדוק את העיניין.
ניצן כן הייתי בפנימייה ואפילו בקשר עם יוסי המדריך לפני בערך שנתיים. (אני לא זוכרת שהישתמשתי בשם הזה בתקופה ההיא אבל כניראה שכן)

זו כתובתנו : ‏[email protected]‏ .אתן מוזמנות להישתמש בה.

ולעיניינינו היום הייתה לי שיחה עם חברה של המשפחה שבה הסברתי לה על מה שקורה עם אריאל שלא מוכנה לשת"פ וכו' אז היא הסבירה לי שאני עושה טעות ושזה לא בסדר שאני לוקחת לה משהו שהוא שלה ושזה ברור וטיבעי שהיא תתנגד, הרי זה משהו שיוצא מהגוף שלה ואין לה שליטה כי את מנהלת אותה ולוקחת לה את השליטה בכל מה שקשור לעיניין של מה שיוצא מהגוף שלה.

למדתי מעט וכן באחד הקורסים היה דיון על התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר.(עד כעשיו היא הייתה קטנה ולא יכלה להיתנגד, עכשיו היא גדלה קצת ולכן יכולה להביע עמדה).

אז אני עכשיו בדילמה עם עצמי האם באמת אני שם עבורה או עבור עצמי (אחת הטענות של החברה שאני כל דבר שהוא שונה ומוזר אני חייבת להיתנסות בו). ואריאל לא מסמנת לי כשהיא מעוניינת להתרוקן אז אני לא יודעת מה לעשות אני מחליטה שבלילה אני מלבישה אותה בחד פעמי ובמשך היום בחיתולי בד תחתונים ומיכנסיים, אני אקח אותה לפשפש בשעות מסויימות ואם תהיה הענות אז יופי ואם לא אז גם זה בסדר.

עד עכשיו היה לי קשה עם חוסר שת"פ והייתי מאוד מאוכזבת וכועסת על עצמי שוב לא שמתי לב היא בטוח סימנה לי ואני לא הקשבתי, וההלכאה הזו מעייפת ומתישה, אז אני משחררת את המקום הלא בריא הזה וזורמת עם אריאל ומה שנכון לאותו רגע.

אני שמחה שיש את המקום הזה שאפשר "לדבר" ולשתף זה בהחלט עוזר, אולי הידיים הקרות שלי גורמות אצלה לרתיעה אולי התנוחה, אני אבדוק את זה.

שיהיה לכן ערב ניפלא ותודה על ההפניות.
קסם

בשמת סליחה שלא היתיחסתי לתגובתך.
תודה גם לך על ההפניה ל...
מציעה לך למחוק את ה-ו' מהשם של בשמת,
מהר מהר לפני שהיא תיכנס לפה ותראה אותו.
ראי הוזהרת

>סתם סתם הכל בצחוק<

אני לא זוכרת שהישתמשתי בשם הזה בתקופה ההיא אבל כניראה שכן_
הקסם שאנחנו מכירות נקראה קסם מיום הוולדה happy

_שאני עושה טעות ושזה לא בסדר שאני לוקחת לה משהו שהוא שלה ושזה ברור וטיבעי שהיא תתנגד
התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר

המקור של שתי הטענות האלה הוא בתרבות-מחתלת, בה ילדים מכירים את הקקי שלהם בתור משהו שנמצא בחיתול, ולוקח זמן עד שהם מכירים ומתרגלים למצב בו קקי, ברגע שהוא יוצא, מיד לא מרגישים אותו יותר.

היי קסם
הבנתי שגיל 10 חוד' הוא גיל קלאסי לאי שיתוף הפעולה פישפושית happy
אנחנו רק התחלנו "בלי חיתולים" בגיל הזה ולקח לה חודשיים לעשות פיפי בסיר
היום (13 חוד') היא עושה פיפי בסיר בשמחה וברצון
אז נראה לי שבהחלט זה עובר ונהיה רק יותר קל happy
בהצלחה flower
ולעיניינינו היום הייתה לי שיחה עם חברה של המשפחה שבה הסברתי לה על מה שקורה עם אריאל שלא מוכנה לשת"פ וכו' אז היא הסבירה לי שאני עושה טעות ושזה לא בסדר שאני לוקחת לה משהו שהוא שלה ושזה ברור וטיבעי שהיא תתנגד, הרי זה משהו שיוצא מהגוף שלה ואין לה שליטה כי את מנהלת אותה ולוקחת לה את השליטה בכל מה שקשור לעיניין של מה שיוצא מהגוף שלה.
למדתי מעט וכן באחד הקורסים היה דיון על התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר.(עד כעשיו היא הייתה קטנה ולא יכלה להיתנגד, עכשיו היא גדלה קצת ולכן יכולה להביע עמדה).

במלה אחת: קישקוש.
ביותר מלים: מה שאמרה תבשיל_קדרה‏.
זה לא רלבנטי למי שגדל בלי חיתולים. וכן, זה הגיל של השביתות. להירגע, להוריד לחץ וציפיות, להיות יצירתית, ועוד מעט זה יעבור.
תראי גם מה שכתבתי בדף הבית שלי בדיוק אתמול, דפדפי לסוף הדף.

(והשם שלי בשמת, על משקל "ענת". אין ו"ו בשם כי אין בו בכלל חולם. הולכת לערוך).

קסם, את יכולה הכנס גם לבלוג שלי. אני באותה דילמה כמו שלך-+.
כלומר ברור לי שהיא לא רוצה להתפשפש רב הזמן, קשה לי לשחרר את זה, ולשים חיתולים למרות שבבשבועות האחרונים זה קורה יותר ויותר.
נראה לי שכל יום אני בעצם מנסה מחדש ורואה לאן נגיע.
היום למשל היה ממד מוזר, התחיל בלילה טוב ואז הכל מפושפש בבית ובחוץ עד 14:00 לערך. ומאז התנגדות נחרצת.
מסכימה עם תבשיל_קדרה‏ ובשמת לגבי מה שאמרה חברתך- הוא באמת רלוונטי למי שגדל עם חיתולים.
אבל-
בהחלט יש כאן עיניין של שליטה/רצון שכל אמא צריכה לראות ולבדוק איך ומה טוב לקטנים ולהן.
התהליך שעוברים העוללים בדרך לחינוך לניקיון, שהם רואים בהפרשות חלק מהגוף שלהם רכוש שלהם ושזה תהליך של להפרד ולשחרר
בנוסף לכל מה שענו לך - התיאור הזה מתייחס כנראה ל"שלב האנאלי", שלב שאפילו אם הוא תקף לילדים שגדלו בלי חיתולים (לא בטוח), הוא ודאי לא תקף לגיל 10 חודשים. מתחיל להיות רלוונטי רק לקראת גיל 3 (וילדים שגדלו בלי חיתולים אפילו חלקית, בד"כ גמולים הרבה-הרבה לפני הזמן הזה, וממש לא מעניין אותם שמישהו החליט שהקקי הוא רכוש שלהם. קקי עושים בשירותים, מנגבים וזהו).
מסכימה עם תבשיל_קדרה‏‏ ובשמת לגבי מה שאמרה חברתך- הוא באמת רלוונטי למי שגדל עם חיתולים.
זה לא מה שבשמת ותבשילה אמרו. רק רציתי לדקדק.
מה שאמרה החברה זו סופרפוזיציה סופרפוצית על מצב בלתי טבעי בעליל. ולא תובנה נכונה לילדים-עם-חיתולים שבמקרה לא מתאימה לילדים-שגדלים-בלי.
רק משערת פה, אבל נראה לי שבתרבות שבה כל מילה שניה היא "שלי" (והחצי השני כולל הרבה "שלך, שלו, שלנו, של XXX") גם הקקי יקבל מעמד כזה.
מגוחך.
מגוחך, קישקוש... happy מעודנות אנחנו היום, מה? hilarious

אבל באמת, לפעמים אני קוראת דברים מופרכים שאנשים אומרים, וחושבת, יואו, הדברים שאנשים ממציאים כשאין להם מושג ירוק.
טוב, מה זה "אנשים"...
אני בעצמי אמרתי לחמותי, כשהיא הציעה לי להוריד לילדה חיתול בקיץ, ש"לא, אני מחכה שהיא תהיה בשלה לגמילה". פחחחחח. איזה טימטום מצדי.
רק מה? זה מה שהיא פשוט עשתה. היא לא ידעה להסביר. היא לא אמרה שחיתולים לא טובים לתינוק. הרי היא עשתה את זה בגלל שחיתולי הבד היו כזה סיוט שרצו להיפטר מזה מוקדם. הורי לא נקטו שיטה כזאת, אבל אני ואחותי פשוט שיתפנו פעולה וביקשנו לעשות בסיר.
אבל למה שאני אאמין לה? אצלה גם "נגמר החלב" אחרי שלושה חודשים כמובן, והיא השאירה תינוק שלה לבד בארץ זרה עם מטפלת, ונסעה לשישה שבועות לטיול עם בעלה והבן הבכור, שבעצמו היה די תינוק, וכשהם חזרו ארצה היא דחפה שני פעוטות לידי משפחתה, משפחה שהם לא זכרו אחרי כמה שנים בחו"ל, וחזרה מייד לשדה"ת כדי לטוס עם בעלה לטיול של חודשיים בזמן ששני הילדים הקטנים נשארו עקורים ונטושים במקום זר בין זרים. למה שאני אחשוב שהרעיון שלה להוריד חיתול בקיץ הוא לא גם כן סוג דחיפה די אכזרית?
היום אני יודעת, שדווקא לעצה הזאת היה טוב אילו הייתי מקשיבה.

מגוחך, קישקוש... happy מעודנות אנחנו היום, מה? hilarious
דווקא לזה נתפסת? מה עם _סופרפוצית_? (צ"ל זופרפוצית עם דגש ב"זו". מלמלמלעיל...)
_סופרפוצית_
אהבתי! גם קולע, גם מדוייק tongue
hilarious
אבל באמת, לפעמים אני קוראת דברים מופרכים שאנשים אומרים, וחושבת, יואו, הדברים שאנשים ממציאים כשאין להם מושג ירוק.
לפעמים, כשאני שומעת תגובות על על ה"בלי חיתולים" אני מקבלת הרגשה מוזרה,
כאילו שאני חיה ב"עולם הפוך"...
כלומר, כל הגישה שאומרת ש"בלי חיתולים" זה לא טבעי לילד (ואני שומעת את זה לא מעט, בחיי). סליחה, אבל אין לאנשים שכל? או שהם סתם לא משתמשים בו?
כי בית שימוש שצמוד לגוף - זה באמת טבעי
והיא השאירה תינוק שלה לבד בארץ זרה עם מטפלת, ונסעה לשישה שבועות לטיול עם בעלה והבן הבכור, שבעצמו היה די תינוק, וכשהם חזרו ארצה היא דחפה שני פעוטות לידי משפחתה, משפחה שהם לא זכרו אחרי כמה שנים בחו"ל, וחזרה מייד לשדה"ת כדי לטוס עם בעלה לטיול של חודשיים בזמן ששני הילדים הקטנים נשארו עקורים ונטושים במקום זר בין זרים.
די!!! גם הוריו של זוגי נסעו לחו"ל לחודש והשאירו אותו עם הסבתא מצד אבא, שבקושי יש להם איתה קשר (פעם אחת היא לא מטלפנת אליהם או הם אליה) ובלי אחותו בגיל שנה (אני לא בטוחה שהיא באמת זוכרת בן כמה הוא היה), והיא עוד יותר פדנטית בנקיון מחמותי, אם אפשר כזה דבר. אי-אי-אי כמה שזה כואב עד היום!
גם הוריו של זוגי נסעו לחו"ל לחודש
נדמה לי שהאיש שלי ניצל מהמנהגים האלה. כשהוא נולד היו לו כבר שני אחים גדולים, אז לקחו את כל השלושה.
מזלכם happy

אתמול שמתי טיטול אקולוגי של במבו כי הוזמנו ליום הולדת והיה ברור שלא תהיה לי אפשרות לפשפש אותה וגם כולם/ן רצו כמובן להחזיק אותה כל הזמן כי היא כזאת מוווווותתתתתקקקקקק!!!!!!!!! happy

אתמול שמתי טיטול אקולוגי של במבו
כותבת תגובה בדף על חיתולים_אקולוגיים?
לפי העטיפה זה אותו חיתול שבמודעה של נולי. רכשנו אצל זעירא, ולגמרי לא זול, 90 ש"ח.
תרשו לאמא גאה להשוויץ: הקטנה, 4.5 חודשים, אומרת 'מפ...מפ...' ו-'פ...פ...' שנייה לפני שיוצא לה, מחקה את ה'פי-פי!' שאני צוהלת כשיוצא לה בקערה. גם כשעושה במכנסיים לא שוכחת להגיד 'פ..פ...' משהו!!!!!!
לקקי היא קוראת 'אהה...' כי השמעתי לה הרבה אהה.. בהתחלה כשעשתה קקי.
פששש...(תרתי משמע blink)! איזה יופי!
בגיל שנה היא בטח תגיד: אמא, ראית אולי את הסיר שלי? נמאס לי שכל הזמן לוקחים לי אותו! הרגע שמתי אותו כאן ועכשיו הוא נעלם! אווווווף!" :D
סביר להניח hilarious בהתחשב שזאת שמעליה היתה אומרת תודה ובבקשה בגיל שנה וחצי כל הזמן happy
הקטנה, 4.5 חודשים, אומרת

אני ממש רואה איך אמא מניקה שגם בוחרת לגדל_ילדים_בלי_חיתולים‏ מבינה* את מה שהתינוקות אומרים בשלב יותר מוקדם.
פשוט יותר מתאמצות להבין. פעם לא באמת הבנתי את המילה *קשובה
, עד שחויתי את הקשב הזה. מסתבר שהתינוקות מבטאים את עצמם מ-ע-ו-ל-ה מהרגע הראשון, זאת האמא שלרוב לוקח לה זמן לקלוט hilarious
וכשמאכילים לפי שעות ומחליפים לפי סימנים במכנסיים לסובבים כנראה יש פחות מוטיבציה ללמוד.
להבדיל מהילדה הראשונה, בילדה השניה *הבנתי* הרבה יותר מילים שלה, החל מגיל 7 חוד'
פתאום קלטתי שהבכי של תתתזזזזזזזזזזזזזזזזזייייייייייייייייייי.... תתתזזזזזייייייי..... בעצם אומר ציצי tongue
למרות ששמעתי אותו כבר הרבה יותר קודם - פשוט לא קישרתי!
בהקשר הזה, חשבתי על כל הקטע של שפת סימנים לתינוקות,
כשמלמדים ילדים להראות "בקבוק","חתול" ודברים אחרים עם האצבעות.
שמצד אחד זו חוכמה נחמדת, אבל מצד שני אם באמת רוצים להבין את התינוק -
הוא כבר מראה סימנים משל עצמו מיומו הראשון,
צריך פשוט להקשיב.
אולי הוא לא אומר "חתול", אבל הוא יודע לסמן כשהוא רעב או עייף או רוצה פיפי,
וגם יודע להראות שטוב לו.
נזכרתי גם במה שבשמת אמרה פעם "עיניים של פיפי".
(רק) עכשיו אני רואה אצל הקטנה איך העיניים שלה נפתחות לרווחה כשהיא משתחררת happy
אולי זה קשור לשרירים טבעתיים...
בקיצור - מדהים.
עולם ומלואו.

תארו לעצמכן בדיקה בטיפת חלב,
האחות שואלת את האמא:
כמה מילים של הילדה שלך (בת שנה נניח) את כבר מבינה?
מה, רק מילה אחת?
תסלחי לי, אבל את ממש אמא מטומטמת.
את באחוזון 15%!!!!
נעשה בדיקה חוזרת בעוד חודש ואם לא תשתפרי עד אז-
נקבע לך תור לקלינאית תקשורת.
אין מה לדאוג, אם מטפלים בזה מוקדם אין שום השלחות על העתיד!
תסלחי לי, אבל את ממש אמא מטומטמת.
את באחוזון 15%!!!!
נעשה בדיקה חוזרת בעוד חודש ואם לא תשתפרי עד אז-

hilarious
LOL
ענק!
הקטן במנשא בדרך הביתה מתפתל.
אני: תכף נגיע הביתה ואני אקח אותך לכיור לעשות קקי
בת ה3: אבל זה בכלל לא קול של קקי זה לא אהאה!
אני: אז למה הוא ככה? למה הוא מתלונן?
היא: הוא אומר שהוא רוצה לרדת מהידים.
1:0 לה...
וואו!!!!!!!!

מדהים. עם כל יום שעובר יש לי יותר חשק לנסות.

הקטנה (5 חודשים) חטפה את הוירוס של השלשולים וההקאות (המחלה הראשונה שלה...). אנחנו כבר שלושה חודשים לגמרי בלי חיתול, אבל החלטתי שאין לי סיכוי לתפוס שלשולים וכדאי שנוותר לשבוע עד שזה יעבור ונשים חיתול. אבל - קלטתי שהיא מסמנת לשלשול!!! זה לא אותו סימון של קקי, כי אין את קולות המאמץ והמבטים הנלווים, אבל היא פשוט מסתכלת עלי במין מבט כזה של "אמא, עכשיו"... ובנתיים, טפו טפו, את כל השלשולים עשינו בשירותים! החיתול הוא רק גיבוי.
אמא גאה.
אולי כבר שאלו פה אבל בגלל קוצר זמן אני חוזרת על השאלה. עם החיפושית התחלנו מאוחר אבל עם השבלול אני רוצה להתחיל ממש מהר, אחרי שישתחררו לי השרירים מהלידה (בן יומיים) כרגע הוא עם טטרה בלי כיסויים ועניינם. שמתי לב שהוא ממש לא אוהב להיות חשוף טוסיק. בהחלפה הוא ממש צועק (הזמן היחידי) גם אחותו היתה ככה. זה דפוס אופייני? עדיף לחכות עד יעבור הזעם או לנסות לתת לו להתרגל לתחושה העירומה בטוסיק? למישהו יש עצות ותובנות מיוחדות לזערורים כאלה?
תגידי, את לא אמורה לנוח רגע אחרי הלידה לפני שאת חוזרת פה לעניינים?! tongue
לא מנסיון כי ילד האביב שלי מעולם לא היה חובב כיסויי תחת...

אבל אם הוא לא אוהב להיות חשוף נראה לי הכי טוב שתעטפי אותו בטטרה או פלנל (אפילו לא בצורת חיתול) עם גרביים ארוכות וכו וככה אם פישפשת אז פישפשת ואם פיספסת אז פיספסת... ובכלל מתאים שבמזג האוויר הנכחי ובגילו הצעיר הוא לא ממש יסוס להיות חשוף מדי וגם אין לזה צורך - בלאו הכי הוא לפחות לכמה חודשים טובים עוד יהיה תלוי בך שתפשפשי אותו אז מורידים, מפשפשים ומחזירים...
אם מלבישים חולצות ארוכות וגרביים וסוודר וכו', ואם במקום שמפשפשים לא קר, זה אמור להיות בסדר.
גם יכול להיות שהוא לא אוהב משהו אחר - למשל את השינוי, את הרגע שמורידים לו שכבה חמימה ופתאום נחשף. אז זה לא שהוא "לא אוהב להיות חשוף" אלא לא אוהב את משב הרוח כשנחשף. אז אפשר להשתדל להפחית את זה, וגם, כאמור, להלביש עטוף אבל התוסיק בעצם פתוח ונגיש.
עוד דבר הוא השיקול, שאם הוא יעשה פיפי או קקי ממילא תצטרכי לחשוף - ממילא תצטרכי להוריד ממנו.
אז מה העניין פה? לא לחשוף כדי לפשפש, כן לחשוף כדי להחליף חיתול רטוב וקר? כן לחשוף כדי לנקות אותו מקקי שכולו יהיה מרוח בו?
לדעתי, כששוקלים ככה, אין בכלל שאלה.
ככה או ככה הילד צריך לעשות פיפי וקקי. אפשר לעשות את המקסימום להקל עליו, לחמם את האמבטיה, להלביש ככה שמפשילים לו כמו "שמלה" וכו' וכו', אבל לתת לו לעשות את הצרכים על עצמו רק בגלל השיקול שממילא מתבטל בהחלפה, נראה לי חבל.
ומובן שככל שמתחילים יותר מוקדם ככה יותר קל.

אבל - קלטתי שהיא מסמנת לשלשול!!!
בדיוק.
גם לי היה הניסיון הזה.
למה שהיא תרצה לעשות שלשול על עצמה? הרי זה עוד יותר לא נעים מקקי רגיל... בוודאי שהיא רוצה עזרה מאמא.

אני בגיל הזה עטפתי בחיתול טטרה מקופל למשולש ועוד פעם למשולש ואסוף 3 קצוות באמצע עם קוקייה, אבל לפני 5 חודשים היה יותר חם מעכשיו.
טוב. ממרום 8 חודשים בלי חיתול (גם בלילה), הגיע רגע המשבר.
מזדחלות לראשי מחשבות להחזיר את החיתול בלילה. הקימות בלילות, הפישפושים, החלפות הסדין הקטן שתחתיה והחלפות מכנסיים רטובים, הקושי להירדם חזרה (שלי ושלה) גורמים לי לעייפות רבה ומצטברת, שכבר, כך נדמה לי, פוגעת בשפיות שלי. אני מוצאת את עצמי עצבנית וממורמרת וזה לא טוב. ועייפה, כבר אמרתי?
זקוקה לעצתכם.
אם אחליט לחזור לחיתול בלילה, או לתקופה מסויימת כזו, האם עדיף לשים חיתול רב פעמי או חיתול ח"פ? או חיתול פליס כמו של רובינא למשל? כי מצד אחד הרעיון הוא לא לפשפש בלילה (כדי שאוכל לישון) ואז זה לא פייר שהיא תרגיש רטובה כל הלילה. ומצד שני לא הייתי רוצה שהכל ירד לטימיון וגם השמועות ממשתמשות בחיתולי בד טוענות שזה גורם לתינוק להפסיק להרטיב בלילות.
האמנם? sad
טוב, רשמתי את השאלה גם בדף של הלילה.
אם מישהו חושב שזה לא לעניין כאן, אפשר למחוק.
אם אחליט לחזור לחיתול בלילה, או לתקופה מסויימת כזו, האם עדיף לשים חיתול רב פעמי או חיתול ח"פ?
ברור שרב פעמי.
מכל הסיבות שבעולם.
ואז יש לך 2 ברירות:
אם יש לך בכל זאת כוח לפשפש בלילה (עם רשת ביטחון לפיספוסי לילה, כלומר לא צריך גם את כל הניג'וס של להחליף את כל מצעי המיטה על כל פיפי) - אז חיתול ר"פ עם ביטנת כותנה, כך שיש מצב שהיא תתעורר מהרטיבות ותעיר אותך להחליף לה, ובכל זאת תשמר את המודעות שלה לפיפי גם בלי כל ה-mess.
אם בא לך קצת הפוגה, אז לכי על בטנת פליז ואז סביר שהפיפי לא יפריע את שנתה.

ואז, שוב, שום דבר הוא לא סופי ולנצח, ולא צריך להתבאס.... אם מתאים עכשיו קצת זמן עם חיתול, לכי על זה, ויש מצב שתכף הלילות יהפכו שוב לקלים והחיתול ירד, ואולי יחזור אח"כ...

הילד שלנו בן שנתיים וחצי, מתפשפש מגיל 3 שבועות, ועד היום, לפעמים, בערב, אם מבקשים ממנו ללכת לעשות פיפי לפני השינה הוא מבקש שנשים לו חיתול במקום (מה לעשות, יש חיתולים בבית tongue) ואז בלילה בכל זאת מתעורר לעשות פיפי...

אם אחליט לחזור לחיתול בלילה, או לתקופה מסויימת כזו, האם עדיף לשים חיתול רב פעמי או חיתול ח"פ?
זה כל כך תלוי בך.
אני לא מתה על הרב פעמיים שיש לי בגלל הסרבול שלהם. אבל בלילה זה לא נורא.
אני גם מרגישה שהם מסריחים מפיפי אחרי פיפי אחד ואז צריך להחליף, שזה די מטריד בלילה.
אם אני מותשת אני שמה חד פעמי.

גם אצלינו אוטוטו 8 חודשים happy ואני מאוד מזדהה עם מה שכתבת על הלילות. ואוסיף ברשותך,
לפעמים אני מוצאת את עצמי ב4 בבוקר- *מהשעה* הזו קשה מאז ותמיד אצל הקטנה-
חושבת לעצמי: יש לה פיפי? לשים חיתול? להרדם? היא תרדם? מציק לה הפיפי או שהיא פשוט לא נרדמת: יש חיתול פלנל בין הרגליים?

יש לי כח להתנגדות של לשים חיתול? להתנגדות פשפוש?
יש לי כח לנקות ולהחליף סטים של מצעים ובגדים?...
מתיש לפעמים.

הסיבה הדי טיפשית שלי לשים רב פעמי בלילה במקום חד פעמי, היא שלרב פעמי יש תיק-תקים, ובחושך הרבה-הרבה-הרבה יותר קל לשים חיתול עם תיק-תקים מאשר עם סקוטצ'! איזה מזל שבסוף קניתי רב פעמי עם תיק-תק ולא עם וולקרו כמו שרציתי בהתחלה...
לדעתי יותר קל מגבת ומכנסיים. לשים מגבת מתחתיה ועוד אחת בצד של המטה. בגיל הזה אין כמויות כאלה גדולות של פיפי (לפחות אצלנו...הקטנה בת שנה וחודש). יש את הלילות שאני כל כך עיפה שמתוך שינה אני אומרת לעצמי שהיא צריכה פיפי אבל עד שאני מצליחה לזוז זה כבר מאוחר מדי ...ואז אני פשוט מחליפה מכנסיים ומגבת (זורקת את הרטובים בצד...לא קמה לשים במכונה כמובן!!) ואם היא התעוררה נותנת לה ציצי וממשיכות לישון.
גם אצלנו עד בערך גיל 8-9 חודשים לא היו פיספוסים בכלל בכלל בלילה ואז התחילו פספוסים כמעט כל לילה...tongue זה לא קל...אבל נשארנו עם מכנסיים ומגבת (למרות שיש לי המון חיתולים רב פעמיים בבית שהיו של הגדול) . בבוקר אני פותחת את כל החלונות . לא יודעת למה בהתחלה היו חודשים ארוכים בלי פספוסים ואז לקראת גיל שנה אפילו לפעמים 3 פספוסים בלילה....לדעתי זה לא סיבה לשים חיתול. גם הבן הגדול שלי לפעמים עושה פיפי במטה (ואז זה כמות אדירה של פיפי...) ואני לא חושבת לשים לו חיתול! (ככה אני אומרת לעצמי. אין כאן ביקורת על אף אחת כמובן!flower)
אז זהו
. אצלנו היא ישנה עם מגבת +פליס+חיתול פלנל. כשיש פיספוס אני מחליפה רק את החיתול. וכמובן את המכנסיים. אבל כן, קשה להאמין, אבל באישון לילה זו משימה באמת קשה עבורי...
אבל כן, קשה להאמין, אבל באישון לילה זו משימה באמת קשה עבורי... תסבירי את הקטע של "קשה להאמין" בבקשה happy
אני שמה שעוונית קטנה בגודל סדינון ועליה סדינון והיא לובשת מכנסיים ולפעמים בלילה צריך להעיף את המכנסיים והסדינון ולפעמים אני מצליחה לפשפש אותה מתוך שינה בקערה, אפילו שהיא מוחה בייבבות שמעירות את כולם. לפעמים היא מתעקשת להמשיך בשכיבה להתפשפש ולפעמים כשהיא יותר ערנית היא מסכימה בתנוחת סלקל.
חייבת עיצה דחוף.
הקטנה שלי (10 חודשים) מבריאה מדלקת ריאות.
לא מסכימה להתפשפש בכלל וגם ריווחה מאוד את התכיפות.
כשיש לה פיפי (ואני יודעת) היא בוכה. אני מציעה לה , היא מסרבת ומייד משתינה עלי.
אין לי בעיה כל היום להחליף לה מכנסיים אבל אני מתלבטת אם בכלל להציע לה או פשוט לשחרר
את זה לכמה ימים.
אני חושבת שמשהו כמו ארבעה ימים היא לא "הסכימה" לי בכלל![
חיתול אני לא שמה לה.
השאלה אם בכלל להציע.
כשאת מציעה היא מתרגזת? מה שאני עושה במצב כזה זה מתחילה להריד ת'מכנסיים.
מקבלת את ההתקשחות שלה ומיד מרימה.

לא מתעקשת ב כ ל ל. הפיפי יכול להגיע ממש מהר אח"כ.
_אני שמה שעוונית קטנה בגודל סדינון_ נו הקטנה שלי ישנה ממש עלי או דבוקה לי לבית השחי/צואר/תחת... אין אפשרות לשים עוד שעוונית קטנה.
אני מפשפשת אות בלילה בתנוחתסלקל, זה הפך להיות הטריק גם ביום!
כשאת מציעה היא מתרגזת?
היא מתנגדת עוד לפני שאני מורידה לה את הבגדים
רק מזה שאני אומרת לה " בואי נעשה פיפי" ופונה אל הגיגית...
אין אפשרות לשים עוד שעוונית קטנה.
אני ישנה איתה על הסדינון-שעוונית happy

אני מפשפשת אות בלילה בתנוחתסלקל, זה הפך להיות הטריק גם ביום!
למה טריק? ברור שבתנוחת סלקל. אא"כ היא מתעקשת לשכב, אז בשכיבה לצד.

רק מזה שאני אומרת לה " בואי נעשה פיפי" ופונה אל הגיגית...
מעניין. עוד לא הגענו לשלב הזה happy

אצלנו כשאני יודעת שהקטנה צריכה פיפי אבל היא לא רוצה אני מפשפשת בהנקה מעל שירותים או מעל קערה. כמעט תמיד אם היא צריכה פיפי היא לא מסרבת בזמן הנקה. למשל כשהיא מאד עיפה ובעוד מצבים שלא תמיד ברור לי למה יש התנגדות אבל עם ההנקה זה יוצא.
אני מפשפשת אות בלילה בתנוחתסלקל, זה הפך להיות הטריק גם ביום!
למה טריק? ברור שבתנוחת סלקל. אא"כ היא מתעקשת לשכב, אז בשכיבה לצד.

כי זה לא היה ככה. זה לא כך כך נח לי להניק אותה מעל קערה. הרבה יותר נח להניק ואח"כ לפשפש...

היא מתנגדת עוד לפני שאני מורידה לה את הבגדים גם אצלי לפעמים. אני עדיין מציעה, אפילו אם היא מתרגזת בדרך לשירותים, אני עוזבת, כמובן. והפיפי עלי.

_איתה על הסדינון-שעוונית_ ופתאום קלטתי *אני אמא שעוונית*. ככה בעצמי.

טוב, אתמול החלטתי לנסות. (בן 6 שבועות).
זה הסתיים ב-
6 פיפי- 1 נחת על הקיר. 1 על הוילון של האמבטיה. 1 על כרית הנקה ענקית. 1 על המגבת (כפי שתכננתי), 1 לפרצוף (שלי). 1 לכרית של הכורסת הנקה.
3 קקי- 1 עלי. 2 בכיור.
ולקינוח- הקאה לכל עבר (לא קשור למדור, אבל בכל זאת).

סה"כ-
2 מכונות כביסה.
1 שטיפה של הבית
2 אינסטרומנטים שאין לי מושג איך מנקים.

איך ל-%*&)$^% עומדים בזה??

2 אינסטרומנטים שאין לי מושג איך מנקים
למגן! למגן!
לא לשבת, בטח לא עם תינוק שרק עכשיו התחלת איתו ואת עדיין לא "קוראת אותו" בתחום הזה, על שום משטח לא מוגן. בעצם גם בגיל שנה כשנותנים להם להסתובב בלי כלום, או בגיל שנתיים כשכבר קוראים לזה "גמילה", תמיד תמיד למגן.
על הספה - שמיכה, על מזרן פעילות - שעוונית. על כרית הנקה - מגבת עבה. עליך - טטרה, מגבות, בגדים ישנים...
תכיני מעכשיו את כל המשטחים, ושבי איתו בשלווה ובלי להילחץ.

איזהו חכם? הרואה את הנולד משתין מבעוד מועד blink

_6 פיפי- 1 נחת על הקיר_
.. ועל התינוק כשהוא יושב עליך - טטרה. לא לחתל אותו בזה, רק להניח. נרטב, זורקים. או תולים בגשם, שיישטף קצת, מייבשים ומחזירים שוב. בגיל הזה הפיפי הוא מים שקופים ואין בעיה לייבש ולהשתמש שוב.
2 אינסטרומנטים שאין לי מושג איך מנקים

לא מנקים, עוד שבוע כבר לא תבחיני בהם... חי חי חי

1 שטיפה של הבית
עלה בדעתי - גם את הרצפה לא צריך לשטוף מפיפי של יונק קטן. מספיק טטרה רטוב. אם זה היה קקי - מטלית עם קצת חומץ/סבון (או מגבון ר"ל... לניקוי רצפה הם מצוינים).
כל ההתחלות קשות happy לא להתייאש!
שאלה שפתאום עלתה בדעתי:
גורי הקנגרו הם כמו תינוקות, חסרי אונים ונישאים על ידי אמם כל עוד הם יונקים וקטנים מדי.
אם כך. איפה ואיך הם עושים את הצרכים שלהם?
למישהי/ו יש חבר/ה שעובד בגן-גורו או בגן חיות כדי לברר לנו את הסוגיה?
רק עכשיו סיימתי לנקות ואני מתפנה להשיב (סתאאאם....)
טוב, לא ציינתי את הדבר הגרוע מכל- אלה היו בערך שעתיים (בלבד) בלי חיתול. ואיך אני אמגן את הכל אם בכלל לא ישבתי על הספה, וכרית ההנקה הייתה בכלל בצד השני, ולא תיארתי מעולם שפיפי של תינוק מגיע כל כך רחוק??

אם יש חיתול בד מתחתיו, וחיתול בד מעליו, אז מה הועילו חכמים? (זה נראה לי ממש כמו לשים חיתול, לא?)

עלה בדעתי - גם את הרצפה לא צריך לשטוף מפיפי של יונק קטן.
אבל אני לא ממש יודעת לאן זה התעופף (זו המילה הטובה ביותר לתאר את מה שהלך שם) ופחדתי שהבית יתחיל להריח מפיפי..

ואת עדיין לא "קוראת אותו" בתחום הזה
אני דווקא קוראת אותו. אני רק לא מצליחה לעשות את מה שצריך כדי 'לטפל' בעניין בזמן וכראוי..

היום היינו עוד איזה שעה בלי חיתול. (אני לא מסוגלת לעשות את זה כל היום, גם בגלל שזה אומר לשבת איתו ליד הרדיאטור כדי שהטוסיק שלו לא יצטנן..) יש לזה בכלל ערך לדעתכן אם לא עושים את זה לאורך כל/ רוב היום?

יש לזה בכלל ערך לדעתכן אם לא עושים את זה לאורך כל/ רוב היום?
כן
שעה של איוורור מרעננת כל טוסיק blink
טוב, כמובן...
אני מתכוונת מבחינת שיטת בלי חיתולים..
ואיך אני אמגן את הכל אם בכלל לא ישבתי על הספה_
תמגני הכל.
ככה, כשיגיע למקומות שלא חשבת עליהם, הם יהיו מכוסים...

_ולא תיארתי מעולם שפיפי של תינוק מגיע כל כך רחוק??
התנוחה, התנוחה, זה שם המשחק. התחלת ללמוד איך לא להחזיק את התינוק.... (בתנוחות שמזמינות אותו לעשות פיפי, וגם להשפריץ אותו למרחוק...). את יכולה להגיע לאיזשהו מפגש של באופן? בטוח יש שם לפחות אמא אחת שתראה לך איך לא להחזיק...

כדי שהטוסיק שלו לא יצטנן
הוא לא לבוש?
הוא לא לבוש חם בחלק העליון?
זה מה שהכי חשוב.
לא צריך לשבת כל היום. חבל.
וכן, יש לזה ערך גם אם עושים את זה קצת. זה גם מבלבל את התינוק, אבל יש לזה ערך. ובהחלט יש ערך גדול לחופש של התוסיק הקטן מחיתול, גם לשעה happy

לגבי התנוחה- דווקא תזמורת הים הראתה לי באותו הבוקר איך את מפשפשת את ילדייך (טוב, נראה לי שזה היה מזמן) עם ההחזקה בירכיים ועם הזרת שמכוונת את הפיפי.. הבעיה שהזרמים מגיעים בעיקר כשהוא יונק, ואני עם יד אחת מושבתת (והשניה מגנה על הפנים hilarious )

הוא לא לבוש חם בחלק העליון?
דיסקסנו את זה עוד בהריון שלי באחד הדפים. הפיצי שלי רגיש לקור ומתעטש שניה אחרי שמורידים לו חיתול, זה ממש בעייתי. הוא בן שישה שבועות, אני בונה על בלי חיתולים כשמזג האויר יתחיל להתחמם - זה עדיין בחלון ההזדמנויות של הארבעה חודשים..)

לפיפי של זערור יונק אין ריח. פשוט אין. לכן לא צריך ממש לפחד שלא תמצאי את הפיפי הסורר.
אנחנו לעת עתה מצאנו דרך להשאיר את הטוסיק חשוף ובכל זאת להיות ממוגנים, לא מדובר באיזה המצאה גאונית חדשנית, סך הכל אני עוטפת את הפצפון בחיתול פלנל כמו חצאית, כמו שעושים בבתי יולדות, או לפחות היו עושים פעם (רק שם עושים את זה מעל החיתול). אחרי כל פיפי מפוספס (ויש למכביר כי הוא עושה כל כך הרבה שאין מצב בכלל לתפוס את כולם...) אפשר מיד להרגיש והוא לא נשאר ברטיבות של עצמו ופשוט הופכים קצת את החיתול ובסוף כשהוא רטוב מדי שמים קרוב לחימום ליבוש ואז שוב לשימוש חוזר. כשפורץ קקי לא לתוך הקערה (עדיין רובם לצערי אבל עובדים על זה) ההחלפה היא מידית והפצפון לא נשאר להתבוסס בקקי או יוצא עם קקי על כל הטוסיק (אם כי בגלל שהוא שוכב זה בדרך כלל מגיע לרגליים...). בינתיים בהתחשב בעובדה שהוא רק בן שבוע וחצי ואנחנו מתרגלים רק שבוע +- אני די גאה בעצמי.
כל הכבוד ומזל טוב (ילדת...) את באמת צריכה להיות גאה, אני אחרי שבוע וחצי עם הכביסות של כל הבגדים שלי ושל הקטן הרטובים בחלב לא הייתי אפילו בכיוון!
רעיון טוב עם החיתול, אבל אני לא חושבת שהוא יספוג את כל הפיפי! ואז כולי אתמלא בפיפי, ובזמנים הנדירים שהוא מוכן להיות במיטה- אז גם כל המיטה..
(העניין הוא, שמסתבר שהוא עושה פיפי בהמשכים, נניח אפילו 3 פעמים בהנקה אחת)
שמסתבר שהוא עושה פיפי בהמשכים, נניח אפילו 3 פעמים בהנקה אחת)
לא, זה הפיספוס.
כלומר, כשאת לא יודעת שהוא צריך, ו"בורח" לו, אז בורח רק מה ש"למעלה". הוא לא מתרוקן. הוא יתרוקן רק כאשר תקחי אותו לסיר/לכיור ותחזיקי ותעזרי לו לעשות. מה שקרה הוא, שהוא ינק, ברח לו, ינק עוד, ברח לו שוב, ינק עוד, ברח השאר. כל פעם שינק, התמלאה השלפוחית עוד, ויצא מה שכבר אין לו מקום. לכן זה בשלושה המשכים - אותו הפיפי.

כשהוא ער, פשוט תקחי אותו כל רבע שעה. ואם הוא יונק, ועושה הפסקונת (לרגע מפסיק לינוק, לפעמים אפילו לא מוציא את הפה מהשד, את עוד מעט תזהי את זה) - זה קלאסי. את אומרת מייד "חכה!", מרימה ומחבקת אלייך (הם לא עושים פיפי כשהם מחובקים עלייך והפנים מעבר לכתף שלך), ממשיכה להגיד "חכה רגע! אני לוקחת אותך" ומהר לכיור - לתנוחה - להגיד פששש. או אם יש סיר, או עדיף לצורך המהירות גיגית גדולה למרגלותייך כשהוא יונק, אז מרימים, אומרים "חכה!", מחזיקים מעל הגיגית ואז אומרים "פששש".
אם פספסת פעם אחת, אז כעבור שלוש-חמש דקות קחי שוב לכיור, כי הוא יצטרך שוב, ואז הוא יוכל להתרוקן.

ככל שיגדל, ילמד לעשות הפסקות יורת ארוכות לפיפי באמצע הנקה.
ואם זה משפריץ כשהוא יונק, זו לא תנוחת הנקה כל כך טובה. האוזן, הכתף והמותן אמורים להיות בקו אחד, לא הראש מוטה אל השד והפין מתנוסס אל על.

אה, ועוד דבר:
חיתולים שנמצאים מסביבו לספוג פספוסים זה ממש לא אותו דבר כמו להיות מחותל. ממש לא. הוא - חופשי. זו הסביבה שמחותלת...

ואם אפשר עוד עצה (לא רוצה להגזים כדי שלא יהיה בבחינת "מרוב עצים..."):
לקחת אותו לפיפי לפני ההנקה ולהציע לו אם הוא רוצה להשתחרר לפני האוכל. (כל זה בהנחה שאת לא מחכה שהוא יהיה ממש רעב ועצבני כדי להניק), ואז תוכלי להניק בנחת בלי "להתגונן" כי אני חושבת שממש כדאי להיות רגועה בהנקה, ולא לפחד מפיפי, אפילו אם זה אומר לשים חיתול.
כלומר, כשאת לא יודעת שהוא צריך, ו"בורח" לו, אז בורח רק מה ש"למעלה".
אההההה... מסכן קטן!
וכשזה קקי, גם להגיד פשששש? וכשנהיה קצת יותר מתורגלים, זה יהיה פיפי כל נניח כמה זמן? (מנסה לראות אור בקצה מנהרת 'כל רבע שעה')
האוזן, הכתף והמותן אמורים להיות בקו אחד, לא הראש מוטה אל השד והפין מתנוסס אל על.
ואם זה נוח לנו, זה עדיין לא טוב? (אני יודעת איך צריכים להיות, פשוט לא הכי נוח ככה)
וכשזה קקי, גם להגיד פשששש?
אני הייתי אומרת "א-א-א".

וכשנהיה קצת יותר מתורגלים, זה יהיה פיפי כל נניח כמה זמן?
מישהי כתבה בפירוט איפשהו על זמני הפיפי. אצל תינוק קטנטן זה כל רבע שעה, תוך כמה חודשים זה כבר פחות. תינוק שלמד לעשות איפה שצריך, גם יחזיק קצת יותר (ולא ישחרר "קצת קצת"), כי הוא מצפה שייקחו אותו תיכף.
בגדול, בכל גיל בעצם, בבוקר מייד עם ההתעוררות יש פיפי ענק (לא חמש דקות אחרי ההתעוררות, אלא מייד כשהם מתעוררים. אם לקחת אותה לפשפש בזמן הזה, "הרווחת בגדול"). ואז במשך הבוקר יש בתדירות גבוהה. אחה"צ התדירות יורדת מאוד.

וכשנהיה קצת יותר מתורגלים, זה יהיה פיפי כל נניח כמה זמן?
אי אפשר לענות על זה. זה נורא שונה מילד לילד. תראי בפיפי לעיתים תכופות הרבה הזדמנויות להתאמן!
מה, באמת? כל רבע שעה? איך אתן עומדות בזה? ומן הסתם צריך להתבונן בו נון סטופ כדי לא לפספס, אז ישאר לי זמן לעשות פיפי בעצמי, או שכדאי שאחזיק עוד איזה סיר נוסף בחדר בשבילי?
ולקינוח- הקאה לכל עבר (לא קשור למדור, אבל בכל זאת).
hilarious
כן, יש ימים כאלה. לפעמים נראה לי שהגברת היא פשוט מכונה ליצור לכלוך. מכניסים חלב ויוצא לכלוך מכל הכיוונים ולכל הכיוונים. לא נורא. זה רק ימים כאלה. אח"כ כשמבקרים אנשים עם תינוקות ורואים את פח הח"פ עולה על גדותיו אי אפשר להאמין בכלל איזו כמות של זבל חסכנו.

גברת_פלפלת‏ , ברוכה הבאה לביזנס וכל הכבוד שהחלטת לנסות. רק התחלתי לקרוא את ההתכתבות איתך ובטח כבר לא נשאר הרבה מה להוסיף. בנוגע לשאלתך האחרונה, אולי כדאי להתחיל עם שעה של איורור (כמו שאת כבר עושה ולאיורור יש משמעות מאוד גדולה) ובשאר הזמן להגיב לבקשות שלו. נגיד בכי לא מוסבר והוא לא רוצה לינוק או לישון. אנחנו התחלנו בגיל 4 חודשים (לבושתנו) והיה לה מין קיטור אופייני כזה. מאוד מצטערת שלא התחלנו קודם כי רק רטרואקטיבית הבנתי קיטורים לא מוסברים מימי ניובורניותה של ביתי. והרי זה אולי הדבר הכי חשוב בכל העסק: להגיב לבקשות שלו. אז מחוץ לשעת האיורור שיהיה עם חיתול עד שיהיה לך אומץ ליותר מזה ובינתיים להגיב לבקשות. את תראי שעם בוא האביב זה נהיה הרבה פחות מסורבל.

רטרואקטיבית הבנתי קיטורים לא מוסברים מימי ניובורניותה של ביתי.
העניין אצלינו זה שאני מבינה, מגיל שבוע ופחות את הקיטורים (הוא בן 6 שבועות) ומרגישה כמו אמא מרשעת כשאני לא לוקחת אותו (עד שאוציא מהמנשא ואפשיט אותו משני זוגות מכנסיים וחיתול הוא כבר יעשה מן הסתם) ובלי לגמרי זה מעבר לכוחותי כרגע, בעיקר בגלל החורף
_ומרגישה כמו אמא מרשעת_
אולי לא כתבו לך אבל את אמא נפלאה
את בסך הכל אחרי לידה, בטח תשושה וכואבת. תעשי מה שנוח לך! לא מה שנוח לאחרים, אפילו אם הם בעלי ניסיון.
גם כשיגיע הקיץ, את לא צריכה להרגיש מחוייבת למה שאת מצפה מעצמך כרגע.
מה שיהיה טוב לך יהיה טוב לתינוק. תחלימי, תתחזקי ותחליטי מה שתחליטי
כל רבע שעה? איך אתן עומדות בזה? ומן הסתם צריך להתבונן בו נון סטופ כדי לא לפספס, אז ישאר לי זמן לעשות פיפי בעצמי, או שכדאי שאחזיק עוד איזה סיר נוסף בחדר בשבילי?
כל רבע שעה רק כשהוא ער. תינוק בגיל הזה גם ישן הרבה....

אנחנו לא "עומדות בזה". כלומר, לא ראיתי בזה סבל שצריך "לעמוד בו". גם לא התבוננתי נון סטופ - הוא פשוט היה כמעט כל הזמן עלי בגיל הזה.

_העניין אצלינו זה שאני מבינה, מגיל שבוע ופחות את הקיטורים_
אז חומד, את לא צריכה להתבונן נון סטופ! את כבר מבינה!

_עד שאוציא מהמנשא ואפשיט אותו משני זוגות מכנסיים וחיתול הוא כבר יעשה מן הסתם_
זה דווקא לא נכון.
לכן הכנסתי את המלה "חכה". היא לא מקרית בהודעתי הקודמת. זה אמיתי. הם מבינים עברית. אומרים להם "חכה, אני אקח אותך לעשות פיפי" ומוציאים מהמנשא ומפשיטים, והם לומדים מהר מאוד מאוד להבין מה את אומרת ומחכים! נורא חשוב להיענות לבקשה שלו עכשיו, לכבד את התקשורת שלו איתך - זה הגיל שבו הוא מנסה לתקשר איתך. אם תתעלמי ממנו, הוא יפסיק לתקשר. לכן מדברים על 4 החודשים הראשונים כעל "חלון הזדמנויות": הוא מתקשר מלידה, אבל יפסיק ככל שלא תגיבי ותתנהגי כאילו לא הבנת אותו, או גרוע יותר, תביני ותתעלמי. מבחינתו זה אומר שהבקשה שלו לא נחשבת. הוא לא מבין את השיקולים שלך. הוא רק קולט שהוא מדבר אלייך ואת לא נענית לו.
אז את לא צריכה "להתבונן" - השעה של איוורור ביום נהדרת, ובשאר הזמן פשוט תיעני לו כשהוא מבקש. אם לקח לך יותר מדי זמן להפשיט אותו והוא כבר עשה, תתנצלי ותגידי לו שבפעם הבאה תשתדלי למהר. הוא יבין. ככל שתגידי יותר "חכה" ותקחי אותו לפישפוש, ככה הוא יחכה יותר בסבלנות עד שתצליחי להפשיט אותו, כי הוא כבר יסמוך עלייך ויבטח בך, שאת מבינה אותו ועוזרת לו.

לגבי הצליל: אני אמרתי "פששש" לכל. זה סתם צליל לשיחרור, לא חשוב מה יוצא...

_עד שאוציא מהמנשא ואפשיט אותו משני זוגות מכנסיים וחיתול הוא כבר יעשה מן הסתם_

אז יש את האופנה היעודית לתינוקות הבלי חיתולים. אפשר להלביש גרביונים לתינוקות שעשית בהם חור מהטוסיק ועד המהשמו ועליהם ללבוש חיתול. אפשר לתגבר בעוד זוג גרביים שלך משוך עד הירכיים ואז יש לך מקבילה לשני זוגות מכנסיים רק שאת יכולה להוריד את החיתול בשלף כי הוא כאילו לבוש על המכנסיים. אם לא הבנת ומעוניינת בעוד פרטים אשמח לעזור.

. זה אמיתי. הם מבינים עברית. אומרים להם "חכה, אני אקח אותך לעשות פיפי" ומוציאים מהמנשא ומפשיטים, והם לומדים מהר מאוד מאוד להבין מה את אומרת ומחכים!
אשכרה! בגיל כלום!
אולי לא כתבו לך אבל את אמא נפלאה
בהחלט...

רק להוריד קצת מינון של ה בלי_חיתולים_בשאיפה_לשלמות‏ happy
אמא גאה אנוכי... אחרי שבועיים של נסיונות, פעמיים של העברה באמצע של הקקי ואין סוף פספוסי פיפי הערב, ליד הקמין, תוך כדי משחק בחיות החווה עם הגדולה הצלחתי לתפוס לפי סימון קקי אחד, פיפי אחד ולא להספיק לקריאה לפיפי נוסף (ולחטוף אותו על הגרב בעודי בדרכי). הגדולה (שנתיים וחמישה חודשים) מאוד שמחה שהפצפון עשה קקי ופיפי ב"סיר" שלו (קערה גדולה) ולדעתי אחרי היום גם היא כבר תדע להגיד לי מתי הוא מסמן, על החתולים היא עולה תוך שניה... איזה כייף זה להצליח!
ממשיכה לפני שאני עוברת לדף הבלוג שלי ומפסיקה להפריע פה ( נסיון_שני‏ למי שירצה לקרוא גם על הבלי חיתולים שלנו). אז אתמול היו לנו הצלחות די מרשימות רוב היום, אפילו למדתי לכוון לקערה. אחר הצהריים נסענו לבקר חברה שגם ילדה ואז פתאום אחרי כך וכך זמן הפצפון התחיל לבכות מאוד מאוד, חשבתי שזה עניין קקי אבל הוא סרב לעשות בחיתול הבד, לקחתי אותו לשרותים וניסיתי לקייק אותו שם-ללא הצלחה, התישבתי על הרצפה עם הסיר של הבת הגדולה שלה וגם זה לא ענה על הדרישה של הפצפון ואז החלטנו שזהו והגיע הזמן ללכת הביתה. נסענו הביתה, ברגע שנכנסנו הוא נרגע, הפשטתי אותו והתישבתי איתו עם הקערה שלו והוא שחרר קקי ענקי בשמחה ינק היטב ונרדם... מדהים בעיני. בן שבועיים.
ההההצילו!!!! קוראים לזה "הגולם קם על יוצרו" או משהו כזה... כבר שני לילות שאני לא ישנה, תינוק אחד פשוט מסרב בכל פנים ואופן לפספס בנחת בחיתול הבד המקסים שנקנה לו במיוחד לנעימות טוסיקו המתוק אצל ר_ו_ב_י_נ_א‏ ... הוא גונח ומיבב, מיבב וגונח. כל רבע שעה (פחות או יותר, הוא כבר למד גם לחכות קצת) אני קמה, מורידה לו את החיתול היבש ומפשפשת אותו בחשאיות מעל הגיגית אמבטיה של החיפושית (אחרת היא תתחרפן ועדיין לא הספקתי לקנות גיגית מיוחדת בשבילו לצורך העניין ואין מצב שבמצב הזה אני מצליחה לקלוע בול פגיעה לקערה שלו...). דחיל ראבאק... רחמנות! בכלל לא תכננתי בלי_חיתולים_גם_בלילה‏ בשלב הזה של חיי, בקושי סיימנו את גמילת הלילה של הגדולה! אני ממש לא בקטע של בלי_חיתולים_בשאיפה_לשלמות‏ יש לי עוד ילדה פיצית בבית והיום זה היום הראשון שלנו לבד בלי אבא מאז הלידה... איך, איך יצא לי שוב ילד פרפקציוניסט??? ומה, הוא לא קרא את מה שבשמת כתבה (אם כבר אז כבר)? הוא אמור לישון ולהשאר יבש בו זמנית ולא לשאוף להשאר יבש ובגלל זה לא לישון...חוץ מזה כבר ארבעה ימים שלא היה לנו קקי בחיתול בכלל. איזה כייף זה לא לשטוף חיתולי בד במקלחת!
טוב, תודה בנות על הפירגון..
מספר נקודות להתייעצות (בקרוב, כשיהיו לי כמה רגעים, אשב לקרוא את כל הדפים של בלי_חיתולים?, אבל עד אז צריכה את עזרתכן..)

בינתיים החלטנו אתמול לשוב לבלי חיתולים אבל הפעם 'על באמת'. אז אתמול פישפשנו לכיור וסופסוף זה הגיע לכיור ולא לוילון של האמבטיה... בכל אופן, הגוזל עשה קקי, ושלוש שניות אחרי כן פצח בבכי קורע לב!!! (שכמותו נשמע בבדיקת דם, למשל!) לא יודעת למה. בפשפוש השני זה שוב קרה (אחרי קקי) וזה קרה עוד פעם גם היום. איפה טעינו?? הבכי הזה מפסיק רק אחרי שאני מחבקת ומרגיעה חצי דקה פחות או יותר.
ואיך אני אמורה לדעת מתי הוא סיים?

בדיוק כשהורדנו את החיתול- התחילה תפרחת חיתולים. עוד מישהו רואה בעייתיות במשפט?

ילדת טבע ואום אל קיצקיצ, תודה על הרעיות, שילבתי את שניהם (עד שאבא יחזור ויראה את הגבר שלו לבוש גרביים אדומות של אמא ומין חצאית בד ארוכה ויזרוק את אמא מהבית hilarious)

אתן סגורות על זה שזה בסדר פשוט לייבש חיתול בד עם פיפי בלי לכבס? אף פעם לא חשבתי על האופציה (שלא ידפקו לי פה על הדלת המועצה לשלום הילד/ אמא שלי)

ענבל, אם הם דופקים לך בדלת תשלחי אותם אלי, פה הם בטוח ימצאו כמה וכמה מפגעים יותר רציניים שיעסיקו אותם לטווח יותר ארוך (האיש אומר שאם הם דופקים לך בדלת תשלחי אותם לעשות כביסה...).
אגב, אנחנו כבר לא עם חצאיות כי גיליתי שלפשוש לא נעים ככה, הוא כל כך זעיר שהוא מעדיף להיות עטוף במשהו קצת יותר מכרבל מזה ועל כן הוצאו מכנסי החריץ ששרתו את אחותו לפני שנה והוא כרגע לובש אותם מקופלים מליון פעם ומורמים עד לצואר בערך (בכל זאת לבשה אותם ילדה בת שנה+ ויכלו להתאים לה גם היום אם היה לה צורך בכאלה, אם כי במקור הם נתפרו כאב טיפוס ראשוני לעולל הזוחל של ר_ו_ב_י_נ_א‏ אבל הוא ענקי...). כשאני מחתלת אותו אני עושה את זה מעל המכנסיים ואז יש לו את הלוק של השריף מהמערב הפרוע, ככה כשאני מורידה לו לפשפוש או קיוק הוא נשאר לבוש ברובו ולא מתבעס עלי שאני שוב מורידה לו ההההההכל. הכי שווה שזה מפליז ואז הוא נשאר יבש גם אם מתפספס.
מחתלת אותו אני עושה את זה מעל המכנסיים ואז יש לו את הלוק של השריף מהמערב הפרוע
הא! גדול.. hilarious

המכנסי חריץ האלה אמורים להיות צמודים? ומאיפה משיגים גרביונים כאלה לתינוקות כמו שדובר לפני כמה ימים?
ילדת טבע, כל הכבוד על פשפוש של כ"כ קטן עם עוד פעוטה.. (יצא לנו לדבר הרבה בבקרוב יולדת בבית, גם במייל, נכון? הניקים מבלבלים אותי מאוד..)

שמתי לב שהבכי הגדול מגיע כמעט תמיד לפני פיפי. ממש בכי וצווחות. זה נורמלי??
והאם מישהי יודעת מה זה אומר שהקקי מוקצף?? (בהתחלה של הפשפושים זה היה, בינתיים עבר)

כן ענבל, זו אני... הכי מצחיק אותי זה שהיינו אמורות ללדת יחד ובסוף יצא כמעט חודש הפרש (ילדתי בשבוע 42+5) יכולתי להשאיל לך את הבריכה הדנדשה שלי לשימוש ראשון... לא משנה... קקי מוקצף זה משהו לא כל כך מבסוט בבטן, יכול להיות שאכלת משהו שעשה גזים. אם עבר אז עבר ויופי.
לגבי מכנסי חריץ הם יהיו כמו שאת רוצה אותם יש הוראות על הנט' ואפשר לעשות לפי מידה, אלו שאצלי הם כמו טרנינג.
לגבי גרביונים זה רעיון חביב אם כי נשמע לי רטוב מידי. בכל אופן הייתי הולכת לחפש בחנויות יד שניה (בבית חבד וויצו למשל) כי אחרת זה יוצא עסק די יקר כי צריך לא מעט כאלה, זה לא פליז. באותו מחיר אפשר גם פשוט לגזור רגליות (נו, המכנסיים עם הרגליים למטה) אבל אז שוב צריך להחליף אחרי כל פספוס ואז זה ממש ניג'וס לתינוק ורטוב זה איכסה.
מה האיש שלך אמר על הלוק?
ומאיפה משיגים גרביונים כאלה לתינוקות כמו שדובר לפני כמה ימים?
כל גרב ברך במידה *שלך* תצלח. הוא עדיין לא זוחל כך שלא צריך התאמה מדויקת של הגרב לכף הרגל.
ומאיפה משיגים גרביונים כאלה
אני משתמשת בגרבי ברך שלי, או אפילו גרביים שלי שמגיעות עד אמצע השוק. זה עדיף מבחינתי, כיוון שזה לא לוחץ.
ההמצאה החדשה שלי היא, לגזור שרוולים של סוודרים (שלי, צמודים) ולהלביש על הרגליים את השרוולים ועל החזה את הוסט שנוצר מן הגזירה.
*הגוזל בוכה בכי היסטרי הרבה פעמים במהלך הפשפוש. (לפעמים לפני פיפי אבל לפעמים בלי קשר.) אני מתחילה לחשוב שאולי משהו לא בסדר בפשפוש או שאולי אני מכאיבה לו/ כואב לו* אנא עזרתכן?

ולעניינים פעוטים יותר
שמתי לו גרביים שלי, פשוט חשבתי שגרביונים (כאלה שהם כמו מכנסיים צמודים מצמר) יהיו יותר מחממים.
ילדת טבע- טוב, אני זוכרת שהתעכבת וניסיתי לעודד אותך.. קשה לסחוב כ"כ הרבה. העיקר שעבר..
(לשתינו...)
לגבי הגרביונים-הרי המכנסיים של רובינא זה על אותו עיקרון, לא? למה אותם לא צריך להחליף כל הזמן? והאם את יודעת אם היא עדיין מוכרת כאלה?

ומאיפה משיגים גרביונים כאלה
אנחנו קנינו את הגרביונים שלנו באחת מחנויות הבגדים הזולות מול השוק ברחובות (את מסביבת רחובות, נכון?) ואני מניחה שאפשר למצוא בעוד מקומות. 12ש' היחידה.
כי אחרת זה יוצא עסק די יקר כי צריך לא מעט כאלה, זה לא פליז
א. לא יקר.
ב. לא צריך הרבה כאלה כי כל הקטע שעם החור זה לא נרטב (כמעט).
למיטב ידיעתי היא כבר לא מייצרת כאלה (שלי בכלל בהשאלה) אבל אם אני לא טועה יש בדף שלה קישור להוראות הכנה.
כן, אני מגדרה..
אבל אני תכף נשברת ולא אצטרך שום גרביונים. הוא מתעורר לקקי, לוקחת לכיור,נרדם. מתיישבת. מתעורר ובוכה לקקי. לוקחת. נרדם. וחוזר חלילה 5 פעמים. איך שנשברתי ושמתי חיתול התחיל לעשות. לקחתי שוב, התחיל לבכות בהיסטריה. החזרתי חיתול- עשה. מה נסגר???
חוצמזה בלילה היה משהו הזוי. הוא התעורר בבכי היסטרי. הורדתי לו חיתול, ובאותה שניה הוא חייך (!) ושקע בשינה עמוקה! כך מצאתי את עצמי מפשפשת אותו בלילה, שזה נמצא במדור בכלל תחת מתקדמים. למה לא סיפרו לו?
והתישבתי איתו עם הקערה שלו והוא שחרר קקי ענקי בשמחה
אהה. בגלל זה הלכתי לכל מקום עם הסיר שלו. בתוך שקית, עם גליל נייר טואלט כדי לרפד במקרה שהוא צריך במקום שאין שירותים לשטוף את הסיר, והשקית עם הסיר בתוך עוד שקית. הכל נכנס לתיק הענק שלי, בדרך כלל.

כבר שני לילות שאני לא ישנה, תינוק אחד פשוט מסרב בכל פנים ואופן לפספס בנחת_
hug-sad
סליחה, סליחה, אני מתפוצצת מצחוק על התיאור ההומוריסטי המקסים ועל התינוק המדהים, זה לא שאין לי אמפתיה לאמא אחרי לידה... טוב, גם הזדהות. אכן, גם שלי. סרב סרב סרב "לפספס". אמא!!!!!! אני צריך!!!!!!! קומי כבר!!!!!! אין מה לעשות. פיספוס זה כשלא קלטנו שהוא צריך - לא כשהתינוק מודיע* באופן חד משמעי ושאינו משתמע לשתי פנים...

_שזה נמצא במדור בכלל תחת מתקדמים. למה לא סיפרו לו?
טוב, אני לא יודעת. אני לא הפרדתי במקור בין שעות היום ללילה. את יכולה לראות במאמר המייסד שנמצא בראש הדף הזה.
אין שום הבדל עקרוני, חוץ מאשר שלדעתי בלילה יותר קל...

לגבי הבכי אחרי פישפוש:
יכול להיות מכמה סיבות. אני נתקלתי בזה במצבים, שאני חשבתי שהוא "גמר" אבל הוא לא גמר. למשל, הסימן לזה שהתינוק שלי גמר לעשות קקי היה - שהוא עשה פיפי. ולפעמים הוא עשה, ועשה, ועשה ועשה וחשבתי שזהו - אבל היה עוד, והוא ממש נעלב וכעס שלא הבנתי שהוא צריך עוד קקי/פיפי.
זה שהוא בוכה *אחרי
אומר לך שאין בעיה עם איך שאת מחזיקה, או שהצקת לו, אלא שיש בעיה *עכשיו*. למשל: הוא עוד לא גמר, צריך עוד. או למשל: הוא גמר ורוצה מייד להיות מנוגב ולבוש. או השד יודע מה. לפעמים אלה סיבות מוזרות שאנחנו לא שמנו לב אליהן. למשל, כשהוא גומר פותחים את הברז לשטוף והברז מרעיש וזה מפחיד אותו. לכי תדעי. אז הדבר היחיד שיש לעשות: להתבונן. לשים לב. להקשיב לו. לנסות להבין מה הוא רוצה להגיד לנו. לחבק, לנשק, להניק, להגיד לו לספר לנו בטלפתיה ולנקות את המוח כדי לקלוט אותו. בקיצור:
דרך ההתמודדות - הרבה אהבה, והרבה הקשבה (נו, מה עוד חדש flower ).
hug לכל העושות במלאכה!
כיף לתינוקות שלכן, וזה לא מובן מאליו!

סיפורון:
הפעם החלטתי לגדל את התינוק עם חיתולים, מכל מיני סיבות של חורף נוחות סבלנות וכו'.
אבל... התינוק בן 3 ימים בוכה קצת, לא נראה לי שהוא רעב, אני מורידה חיתול, מחזיקה מעל הכיור ו...תוך שניה הוא נרגע, תוך 3 שניות משתין (מה עושים עם בולבולים?), ותוך 5 שניות יוצא גם קקי. והתינוק מבסוט ורגוע.
אז החלטתי לא להחליט ולזרום עם מה שקורה. מה שנכנס לדיסקט כבר אי אפשר להוציא.
happy
זאת פשוט עדות שמוכיחה, שבאמת התינוקות נולדים עם הידע והצורך והרצון בעזרה להשתחרר - זה לא "בא מאיתנו".
מה שכן, רק הורה שמכיר גידול ילדים בלי חיתולים יכול להבין, שזה מה שהתינוק רצה כשהוא בכה yes
אבל הפיצפון שלי ממש לא מתרוקן בתוך 5 שניות. הוא ממש משתהה ומתאמץ ולפעמים נרדם חמש פעמים באמצע. אני משתגעת, ביום הראשון היה כל כך כיף ועכשיו זה סבל וכל הבית בניחוח קקי (ולא, אין כמעט פספוסים).

בשמת תודה על התשובה המעניינת. החכמת אותנו כהרגלך.

אז ככה:

לקח לי 7 שנים לפתח מודעות ל חיתולים רב פעמיים, עוד שנתיים כדי להחליט איזה סוג לקנות ועוד שנה כדי לעשות את הצעד האמיץ של לרכוש ולהביא אותם אל פתח ביתי.
ועכשיו מה?
מוצאת עצמי עם בת שנתיים וחצי שכבר שנה גמולה-לא גמולה,יענו,במצב מבלבל ומעצבן שיודעת ויכולה לעשות בשירותים/סיר,ועושה-איזה פעמיים שלוש ביום, אבל מפספסת הרבה (כי מרוכזת תוך כדי במשהו וסתם אין לה כח להתפנות...). אז אני מנסה עכשיו את הרב פעמיים ומוצאת עצמי מתוסכלת מכמה התעסקות יש סביב העניין הזה. היא עושה כל כך הרבה פיפי,שממילא הכל נרטב-גם החיתול וגם הבגדים,אז בשביל מה בכלל לטרוח? ואז אני כבר מעדיפה להשאיר אותה עירומה לגמרי ודי (אנחנו גרים ליד אילת,כך שזה לא נורא קר במשך היום...)
ואז הפספוסים משגעים אותי ובאיזה שהוא שלב-מחליטה לחזור לחד פעמי ודי.
פרט שחשוב לציין-אני בבית עם 3 ילדים בחינוך ביתי ולקראת סוף הריון,מה שאומר שאין לי יותר מדי זמן וסבלנות להתעסק בעניין הצרכים כל היום

ועכשיו לשאלה:
לאחרונה הזדמן לי לפגוש כמה אימהות שמגדלות את ילדם בלי חיתולים בכלל. ועלתה מחשבה במוחי-אולי העולם מנסה להגיד לי משהו?
כרגע נראה לי ממש לא מציאותי לדמיין אפילו מצב שבו אני מספיק קשובה לכל פשפוש/קקי של התינוק החדש. כל כך עסוקה כל היום במליון אלף דברים תוך כדי שקשה לי לראות עצמי מצליחה להקדיש לעניין הזה תשומת לב.
מצד שני-כל ההתעסקות עם הרב פעמיים והכביסות,והתסכול כשהילדה לא רוצה להגמל לגמרי והפשפושים והקקי בכל רחבי הבית-גם זה דורש יותר מדי תשומת לב.
בקיצור-אשמח לתמיכה מאימהות ל3 ילדים ומעלה,שיאמרו לי שהאופציה של בלי חיתולים היא אפשרית ואפילו יותר פשוטה מהעיסוק ברב פעמיים. יש כזו אמא????
מתחילה לחשוב שאולי עדיף להשקיע את זמן תשומת הלב הרבה לעניין הצרכים בחודשים הראשונים של חייו של התינוק החדש, ולו רק כדי לחסוך מעצמי את הבלאגן שאני חווה עכשיו עם בתי בת השנתיים וחצי.
ומצד שני (שלישי/רביעי...) בנים נגמלים ממילא יותר בקלות מבנות,לא? אז אם ייצא בן (הפתעה עדיין,לא יודעת...) עדיף לוותר על הבלי חיתולים? זה גם נראה לי יותר מסובך לפשפש בנים-הם משפריצים את הפיפי לכל כוון,לא?

תוהה ומבולבלת...
אשמח כאמור לעצות מאימהות וותיקות בעניין (ושיש להן עוד 3 ילדים סביב התינוק החדש...)

זו אני הייתי ה פלונית האלמונית שכתבה, ממחשב אחר...
אשמח כאמור לעצות מאימהות וותיקות בעניין (ושיש להן עוד 3 ילדים סביב התינוק החדש...)
תקראי לתבשיל קדירה לדף! גם יש לה דף בשם בלי חיתולים סיבוב שני או משהו כזה (חיפוש, חיפוש).
איזה עצות למשל?
אצלינו הקטנה מפושפשת ע"י אמא והגדולות - 4.5, 10.5 - מועסקות ע"י אבא או לעצמן.
נעמה היי
אני קודם כל חייבת להגיד שאני לא אוהבת חיתולים חד פעמיים, רב פעמיים או פיפי וקקי בכל הבית וככזאת הפיתרון הכי טוב שמצאתי עבורי עם השניים האחרונים (בנים) היה שילוב של כל השלושה.
ניסיתי ללא חיתולים ממש מגיל אפס אבל רמת הריכוז הנדרשת היתה גדולה כל כך עבורי שהגעתי לסוף היום מותשת לחלוטין.
בקיץ אצלי הם מסתובבים ערומים כאוות נפשם, לפעמים אני מפשפשת אבל לרב מנקה אחריהם.

אצלי הם גם פיתחו התנגדות ברורה בגיל צעיר לפישפוש ובשלב מסוים כל ניסיון כזה היה פשוט עקר.

בחורף התנדנדתי כל הזמן בין חד פעמי לרב פעמי לפי רמת הסבלנות והסובלנות שלי באותו היום.
עם הילד הראשון דבקתי אך ורק בחיתולי בד אבל אחריו כבר עברתי לטיטולים למשל בלילה, נמאס לי להתעורר להחליף חיתול באמצע הלילה.

אבל אני רוצה להגיד שאם היה חם כאן כל ימות השנה הם היו פשוט ערומים, הכי קל והכי נח לטעמי, במיוחד שאנחנו נמצאים בחוץ רב היום.

הילדים שלי באמת כולם נגמלו לגמרי לפני גיל שנתיים אבל יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+...
אז אני דוגלת בלא להיות פנטית בכלום.

זה מה שיש לי לספר מהחוויה האישית שלי, מקווה שזה טורם משהו ולא רק מבלבל עוד יותר.

אופס, _תורם_ התכוונתי
יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+...
נשמע מאוד מוזר. או שהחברות לא ממש גידלו "ללא חיתולים" (אולי הן פיספסו כמה דברים עקרוניים בזה?). שלוש פלוס? לא נגמלו? מה פירוש לא נגמלו? היו בחיתולים עד גיל שלוש פלוס??? אז איפה ה"בלי חיתולים" פה?
באתי.
בלי_חיתולים_סיבוב_שני‏. הגדולים עזרו כל כך.
שלושה גדולים ( 7, 7, 4), אחד כבר בן 10 חודשים.
לא ניסיתי ר"פ, כך שאני לא יודעת להשוות.
בלילה אנחנו משתמשים בר"פ, אבל אם בעלי לא בבית, אני בלי, כי למי יש כח לחתל מתוך שינה, כבר עדיף לישון בשלולית tongue
יש לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+...

(אולי הן פיספסו כמה דברים עקרוניים בזה?).

וכאן נכנסת השאלה שלי:
הילדה בת שנה וארבע, בדיוק שנה מאז שהתחלנו בלי חיתולים. בחורף שעבר היינו עם חיתולי בד שהורדנו לפישפושים. כל הקיץ היינו רק עם מכנסיים קצרים שהחלפנו כל פעם שנרטבו. עכשו בחורף עם תחתונים שריפדתי ומכנסיים. התחתונים הכרחיים אחרת המכנס הוא מרזב ישר לתוך הגרב והנעל, אבל משאירים כתמון ברור במכנסים כך שאנחנו מחליפים מיד. בבית בד"כ עם התוסיק בחוץ אבל בחוץ (שזה רוב זמן הערות) אני לא מוכנה לזה. לא בגלל הקור אלא כי התיסוק שלה די פרטי. בוא נאמר שבשנה האחרונה גם בקטעים שהיתה "מרופדת" תמיד הצענו, תמיד היינו קשובים לבקשות פיפי ותמיד החלפנו מיד פיספוס. כל ההקדמה הזאת היא כדי שלא תגידו שהיא לא גדלה באמת בלי חיתולים.
אבל, אני חייבת לציין שאפילו היום ההצלחות לא רציניות עם הפיפי במהלך היום (עם קקי אין בעיות, אפילו ברמה שאני לא מפחדת ממרפי, וגם עם פשפושים ליליים לרוב לא). לפני שאמרה "פיפי" לא היתה מסמנת ולרוב גם לא מוכנה לפשפושים יזומים. הייתי בטוחה שכשתדע להגיד נהיה על דרך המלך. היום, למרות שהיא אומרת "פיפי" ויודעת לקשר את המילה לסיר, לבית השימוש, למישהו שהולך לבית שימוש וכן הלאה, אנחנו לא מצליחות להגיע לנקודה שהיא תגיד לי "פיפי" לפני שהיא צריכה כדי שאקח אותה. הרבה פעמים היא אומרת פשוט תוך כדי שעושה בתחתונים ואם היא בלי תחתונים, אפילו אומרת "פיפי" והולכת מיד להביא את הסמרטוט ומנגבת את השלולית. לפעמים היא לא מרגישה שהיא עושה, שזה בכלל מאוד מפתיע אותי כי כבר שנה, כל פעם שהיא עושה אני אומרת לה "את עושה פיפי". לפעמים היא מרגישה שהיא צריכה, אומרת פיפי ומתיישבת על הסיר, אבל אף פעם לא מצליחה ממש לעשות בסיר. בשירותים יש יותר הצלחה אם אני יוזמת פשפושים, אבל גם זה רק אם היא ממש ממש צריכה בדיוק עכשו, כי אם לא אז היא לא תעשה אב תעשה על הרצפה חמש דקות אח"כ. בקיצור, להרגשתי אחרי שנה היינו צריכים להיות כבר במקום אחר, במיוחד לאור זה שהיא מבינה הכל.

ואז עוד באה עידנה ומפחידה אותי עם_יש? לי חברות עם ילדים שגדלו ללא חיתולים והילדים דוקא פיתחו איזה אנטי לזה ולא נגמלו עד גיל הרבה יותר מאוחר, 3+..._

מה אני עושה לא נכון?
מבקשת רעיונות ועצות אבל לא לשלוח אותי לדף בלי_חיתולים_בשאיפה_לשלמות‏ . אף אחד לא יכול לשאף לשלמות במשך שנה שלמה. בשנה הזו היו תקופות יותר ופחות נונשלנט אבל באופן כללי נראה לי שסביר.

נעמה, סליחה עם נדחפתי באמצע הדיון עליכן, המרגיעון: זה לא נגדך זה בעדי.

היי בשמת!
חברה אחת שהיתה די פנאטית עם הבלי חיתולים וכשהבן שלה הגיע לגיל 2 וחצי וסירב בכל תוקף לפישפוש או לעשות מרצונו במקום מוגדר היא התייאשה והתחילה לחתל אותו. אחרי זה כבר לא היה מוכן להוריד את החיתול גם כשהיה מלא בהכל!

לא אומרת שככה זה תמיד, רק שצריך שתהיה הקשבה לכל הצדדים.
ואני שוב מעידה על זה שאצלינו שניהם פיתחו סירוב ברור ומוחלט לפישפושים שלי, הייתי רק מתקרבת איתם למקלחת או מרימה אותם לתנוחה ומיד היו מתפתלים לי מהידיים (וזה כבר מגיל מוקדם, לא זוכרת בדיוק אבל נדמה לי שסביבות ה 6-7 חודשים).

תודה לכן על השיתוף
קראתי בזריזות עכשיו,אבל אחזור לשקול את העניין ביתר תשומת לב כש... בלילה...כשאקום להחליף....

עדינה-התחברתי למה שכתבת לי , כי זה פחות או יותר מה שקורה אצלנו עכשיו. גם אני תמיד מעדיפה את דרך האמצע מאשר להצמד לעיקרון. תודה.

אוםאלקיצקיצ,
תיאור די מדויק של התהליך שהיה אצלנו, חוץ מזה שאנחנו התחלנו בגיל חודש בערך, אולי פחות.
(עכשו שנה ו-10)
אוםאלקיצקיצ,
תיאור די מדויק של התהליך שהיה אצלנו.

רק שאצלנו זה היה בקיץ ובלי תחתונים, ואני לא ראיתי בזה בעיה (אלא שיפור ושחרור, אחרי בלי חיתולים חלקי מאוד-מאוד).
בגיל שנה וחודשיים זה היה כך, בגיל שנה וחצי כבר אפשר היה לומר שהוא גמול.

הרבה פעמים היא אומרת פשוט תוך כדי שעושה בתחתונים ואם היא בלי תחתונים, אפילו אומרת "פיפי" והולכת מיד להביא את הסמרטוט ומנגבת את השלולית
זה נפלא בעיני.

אגב, נכתב בדף אחר, שבגיל עמידה/הליכה הם נוטים לעשות היכן שהם עומדים - ב"מצב הטבעי" זה היה נספג באדמה, לא נוגע להם ברגליים אפילו, ואף אחד לא היה עושה עניין. זה אנחנו עם הרצפה הנקייה(?) שעושים עניין.

שהיתה די פנאטית עם הבלי חיתולים
לא יודעת מה זה "פנאטית".
זה כבר מריח לא טוב. השיטה הזאת לא "פנאטית" ואין בה שום "פנאטיות".
אם היא היתה "פנאטית" סימן שהיא עשתה שגיאות גדולות כבר מההתחלה, ולא פלא שהסתבכה. או שאת מתארת אותה לא נכון.
מצד שני יש בה כנראה דברים שאנשים לא מבינים אותם בלי ללמוד יותר על השיטה. אם באים לעניין מכל הכוונות והציפיות המלחיצות של החברה המערבית, מתפיסות של תרבות-חיתולים, אפשר לעשות טעויות גדולות ולא לדעת איך לתקן אותן.

וכשהבן שלה הגיע לגיל 2 וחצי וסירב בכל תוקף לפישפוש או לעשות מרצונו במקום מוגדר היא התייאשה והתחילה לחתל אותו
הייתי אומרת: שביתת פשפושים שהסתבכה, ולא טופלה טוב בזמן.
ואחר כך, הכנסת חיתולים בגיל שנתיים וחצי - לדעתי שגיאה קשה ביותר.

הרגשות. הרגשות. הכי חשובים. צריך להבין את זה. הרגשות שאמא משדרת קריטיים. אם אמא עושה את זה ממקום בעייתי (כולנו, אבל יש דרגות) - זה מסתבך והופך למאבק כוחות במקום לקשב הדדי ותקשורת (אצל כולנו יש שלב של מאבק כוחות. כולנו. אבל אפשר לצאת ממנו מהר ואפשר להתקע בו, ואת זה רואים כבר בגיל 9 חודשים כי זה ה-גיל בהא הידיעה של השביתות).

שאצלינו שניהם פיתחו סירוב ברור ומוחלט לפישפושים שלי, הייתי רק מתקרבת איתם למקלחת או מרימה אותם לתנוחה ומיד היו מתפתלים לי מהידיים
באמת קשה מאוד לדעת מה קורה במשפחה אחרת, ועוד דרך האינטרנט.
אני אצביע על כמה עקרונות, וכל אחת תצטרך לחשוב בינה לבין עצמה מה רלבנטי למקרה שלה:

  • הטיפול בצרכים של התינוק קשור יותר מכל למערכת היחסים בין המטפל/ת לתינוק (לרוב: האמא). יש פה יותר "תקשורת" מאשר "פיפי".
  • סירוב לפשפושים הוא שביתת_פשפושים‏. שביתה פירושה שאנחנו עושות משהו לא נכון. קודם כל משדרות משהו לא נכון. יותר מדי כפייה? פחות מדי ביטחון? יותר מדי לחץ וציפיות לביצוע? פחות מדי קשב? פחות מדי תקשורת* הדדית?
  • כל מתח במשפחה, גם אם הוא בין האמא לגורם אחר שאיננו התינוק, משפיע על התינוק - ואצל תינוקות שגדלים בלי חיתולים אפשר לראות, שהמקום הראשון שהמתח יתבטא בו, הוא הצרכים.
  • התקשורת לגבי הצרכים של התינוק מצליחה יותר ככל שהתינוק נמצא יותר על גוף המטפל (האם, בד"כ), בין היתר, מפני שתינוק צמוד סובל פחות ממתח, מפני שתינוק לומד מהר מאוד לא לעשות על מי שמחזיק אותו ולכן *מבקש שיפשפשו אותו , מפני שאמא קולטת יותר בקלות את התינוק כשהוא עליה.
  • התקשורת לגבי הצרכים מצליחה יותר כאשר יש יותר "זמן בחוץ" מאשר "זמן בבית", בתנאי שההורים לא נרתעים מלפשפש את התינוק בחוץ בכל מצב ובכל מזג אוויר ("זמן בחוץ" לא שווה כלום אם דווקא אז התינוק מחותל).
  • ככל שיש יותר דברים מלחיצים בחיים כמו: ביקורים אצל אחרים שאי אפשר להיות אצלם בלי חיתול, ביקורים מלחיצים של אנשים כנ"ל בבית, ביקורים במקומות שהתינוק צריך להיות מחותל בהם, ועוד חוויות רבות של חוסר קשב יחסית לכמות השעות שיש קשב לתינוק - כך יש פחות שיתוף פעולה של התינוק.
  • ככל שאמא יותר לחוצה, ויש לה רגשות כגון "ייאוש" בהקשר של הבלי חיתולים - כך יש לצפות ליותר שביתות, לשביתות יותר ארוכות, ולדברים שנראים כאילו "התינוק עושה דווקא" בכוונה במקום שהוא כבר יודע שאמא לא אוהבת.
  • אם לאמא יש בתוכה ספקות אם גידול ילדים בלי חיתולים לא מציק* לתינוק (במקום אמונה שטוב לתינוק לא להיות עם בית שימוש נייד עליו), יש יותר בעיות וקצרים בתקשורת.
  • אם לאמא יש רגשי אשמה על כל פעם בחיתולים, והיא מרגישה צורך להצטדק לפני מישהו, יש יותר בעיות עם התינוק.
  • אם אמא מאוד לחוצה ו/או כועסת כשיש לה פספוסים, ויותר מכך: אם היא לא מפנימה שהפספוס הוא *שלה* ולא של התינוק, ושהפספוס הוא *צפוי וטבעי לאמהות כמונו ולא חריג ופסול, אז התינוק יגיב בהתנגדות קשה ביותר.
  • אם לאמא יש תפיסת קורבן מפותחת, והיא לא מסוגלת לראות את העזרה לתינוק ללמוד איפה המקום המתאים לעשות את הצרכים בצורה יצירתית ובוטחת, לא רואה את תפקידה כמנחה אלא כמשרתת - אז התינוק ילמד להפוך את אמא לקורבן בכל צורה שתהיה הכי גרועה לאמא. sad

בקיצור, אני אחזור לעיקרון שכתבתי בהתחלת הדף:
גידול ילדים בלי חיתולים מתאים לכל התינוקות.
לא מתאים לכל האמהות.

ואני רוצה להסביר קצת יותר לגבי מה שכתבתי, "רגשות כמו ייאוש":
זה לא שאסור לאמא להתייאש.
מותר. אבל אולי זה הסימן הראשון שהשיטה לא מתאימה לה בכלל וחבל על הזמן והמאמצים שלה, שתרד מזה. היא לא במצב נפשי מתאים. אולי עדיף כבר נזק מחיתולים מאשר נזק מאמא?
"ייאוש" הוא רגש שנראה לי מיוחד. הוא מעיד על כך, שיש פה תגובה לפעולה שבאה לא מתוך מעמקי הנפש של האמא, אלא מתוך המקום שבו היא מנסה "לרצות מישהו אחר ולעשות משהו שנחשב בעיניה עדיף, עם שאיפה לאידיאל, עם ביקורת עצמית חריפה, ועם חוסר ביטחון וחוסר אמונה".
לא בטוחה שהקפתי הכל. אבל:

  • אם יש ייאוש - סימן שאת עושה משהו שלא באמת בא ממך.
  • אם יש ייאוש - סימן שיש סבל*, וזה שונה לגמרי מ"קושי".
  • אם יש ייאוש - תחשבי שנית, למה בכלל את עושה את זה? בשביל *מי*?
  • אם יש ייאוש - אז לא כיף לך. אם לא כיף לך, מה את חושבת שהתינוק קולט? שלעשות פיפי זה סבל? שכל קקי שלו גורם לך ייאוש? שאם הוא עשה לא במקום המתאים כל העולם לא בסדר? איך הוא אמור להגיב לרגשות כאלה של מצוקה מאמא שלו?
הכי חשוב לגדל ילדים מתוך כיף. לקחת את הדברים בקלות. ליהנות מההנקה, ליהנות מהשינה המשותפת עם התינוק, ליהנות מלנשק ראש מתוק של ילד במנשא, ליהנות מלמשמש תוסיק קטן עירום happy , ליהנות מלהמציא משחקים של "בוא נשקה עץ" בחיק הטבע, ליהנות, לבלות, לעשות מזה כיף והנאה וזמן שבו מעל הכיור *נעים לתינוק כי אמא מפנקת תוך כדי ושמחה כשהתינוק מתרוקן ומשחקת איתו.
מה שעושים בכיף ובהנאה - התינוק נהנה ורוצה עוד.
מה שעושים בפשטות וכחלק טבעי מהחיים - התינוק מקבל ומשתף פעולה.
מה שעושים מתוך סבל, ייאוש, הקרבה, מאמץ עילאי, תיסכול ולחץ - התינוק לא רוצה. לא רוצה.

כמה ייאוש, כעס, תיסכול ולחץ צריך בשביל להלביש חיתול על ילד בן שנתיים וחצי????
כמה חוסר ידע על "בלי חיתולים" צריך בשביל שזו תהיה בכלל אופציה בגיל כזה?

נעמה שלום,
בוטן ילדה חמישית במשפחה, אחרי 4 שגדלו בחיתולים.
אפשרי? בהחלט, למרות שהגדולים לא מפשפשים אלא רק אנחנו.
יש לנו גם כמה חיתולים ר"פ, שמשמשים למקרים מיוחדים, כמו נסיעות ארוכות- באוטו היא עם חיתול, וכשאנחנו מגיעות החיתול יורד.
הבלי חיתולים חשוב לי מהרבה מאד סיבות, אבל אחת מהן היא בהחלט- הילדים הגדולים. כדי ללמד אותם ולהראות להם שאפשר גם ככה.
והעיקר בלי לחץ , תזרמי עם מה שמתאים לך.
_מה שעושים בכיף ובהנאה - התינוק נהנה ורוצה עוד_
אני מכורה לריח של הקקי שלו (מה שיוצא ממש מסריח בחיתול חד פעמי כמו שהגדולה לבשה בגיל הזה לחרפתי...).

רוצה לחלוק בעיה שעולה בימים האחרונים ואשמח לעצות מנסיון. הגדולה שלנו בלי חיתולים מגיל 10 חודשים ומוגדרת "גמולה" לפי חוקי המיינסטרים כבר המון זמן (עושה לבד בסיר, מורידה לבד מכנסיים/תחתונים מבקשת במקומות זרים ואם זה בחצר או בחיק הטבע הולכת לבד לעשות בצד). לאחרונה קצת לפני הלידה היא התחילה לפספס. בהתחלה זה היה בלילות, היא כבר לא עושה בלילות יותר משנה ואפילו הולכת לבד לסיר כשמתעוררת מתוך שינה, לתקופה היא ישנה בכלל בלי שעוונית במיטה אפילו, אבל פתאום היא התחילה לפספס ובגדול, פעם אם היה בורח לה היא היתה עוצרת אחרי הטיפה הראשונה ורצה לסיר, היום זה כבר כל הנהר, אחרי הלידה זה התחיל להיות גם בימים, לכאורה זה נראה כאילו היא עסוקה מדי בשביל לעצור וללכת לעשות פיפי ונזכרת כשזה כבר מאוחר מידי, זה גם מאוד לא נעים לה והיא מדברת על זה ומתלוננת שרטוב לה ושלא נעים לה שרטוב לה במכנסיים או בפיג'מה. התחושה שלי היא שלא זאת בלבד שזה קשור ללידה של האח אלא שזה גם קשור לבלי_חיתולים? שלו. סוג של תחרות לא כל כך סמוייה על הקשב שלי. אני מוצאת את עצמי קשובה גם לה ומציעה לה ללכת לסיר כשאני מרגישה (אין לי הגדרה אחרת, מאז ומעולם הייתי מרגישה אותה בלי יותר מדי סימנים שאני יכולה להסביר במילים) שהיא צריכה אבל לרוב אני נענת בתגובה של "אין לי" או " כבר עשיתי" ומניחה ואז מגיע הזרם. אני לא רוצה לקחת ממנה את האחריות על הצרכים שלה ממנה כי היא כבר יודעת לעשות את זה לבד אבל עם זאת אני רוצה לעזור לה איכשהו למצוא את הדרך חזרה. למישהו יש רעיון?

הרעיון העיקרי שלי: המון אהבה וסבלנות.
כמו כן, אפשר להצביע בפניה על כמה שהיא גדולה ומתקדמת לעומת האח הקטן שעוד לא יודע "זה וזה וזה". לתת לה להרגיש עדיפות על הקטן, כדי שהיא תרצה להוכיח את העדיפות הזאת בעוד תחומים.
והמון אהבה וסבלנות...
זה שלב, וזה יעבור.
עם כמה שפחות לחץ ישיר בנושא הצרכים - ויותר גילויי תשומת לב, אהבה ו"ניפוח אגו" בתחומים אחרים.
רק דעה.
עושה את כל אלה... זה בטוח יעבור כמו שהופיע ובכל זאת... תודה בכל אופן. בכלל המתוקה הזו, בכל פעם שאני מפשפשת את הקטן מיד מגיעה ונצמדת לי לרגל, ליד או נשענת לי על הגב וקובעת עובדה "אני עוזרת לאמא!" היא יכולה גם לעשות את זה חצי מתוך שינה בלילה אבל אז בדרך כלל אני שולחת אותה לעזור לי מתחת לשמיכה כי קר סתם ככה, בדרך כלל היא גם מקבלת את ההצעה שלי אחרי כמה שניות מחוץ לפוך. אני כל הזמן חושבת מעניין מה היא תזכור מכל זה כשתהיה גדולה (לקפל חיתולי בד היא אפילו כבר יודעת) ואיזה תפיסה תהיה לה. בינתיים אנחנו עושים לביביסיטר שלה בית ספר, היא שמעה שהפצפון עושה בקערה ומיד הגיעה קרוב קרוב לראות איך זה מתבצע בפועל (בת 17) ואחר כך שאלה "כל כמה שעות הוא יונק?" והיתה די בשוק לדעת ששאלה צריכה להיות "כל כמה שעות הוא לא יונק?". אשמח לעוד רעיונות או התנסויות דומות עם אח בוגר ואפשר גם בשמחה בדף הבית שלי.
מגיבה לכמה יחד:

נ_ע_מ_ה‏‏_ ו _אום_אל_קיצקיצ‏ יש לי הרגשה שאתן מתארות את השלב הבא אצלינו.

אפילו אומרת "פיפי" והולכת מיד להביא את הסמרטוט ומנגבת את השלולית. סוף סוף הדרך. איזו מותקית!

הרגשות שאמא משדרת קריטיים. ו שביתה פירושה שאנחנו עושות משהו לא נכון.
אני דווקא נותנת יותר קרדית לתינוקת עצמה. אני מופתעת לפעמים כשמתחילה שביתה ומופתעת כשהשביתה מפסיקה.
דווקא אצלי הגיע שחרור מסויים בכך שהבנתי שזה לוא דווקא מה שאני משדרת וכו', אלא הרגשות ומצבי הרוח שלה. ואני מכבדת את זה.

לאחרונה קצת לפני הלידה היא התחילה לפספס. קרה לי עם הגדול. היה בן שלוש ושמונה חודשים בזמן הלידה. (גמול שנה באופן מושלם מחיתולים חד פעמיים ...).
התחיל לפספס כחודשיים לפני הלידה. וכמה חודשים אחרי הלידה עוד פספס ביום ובלילה. לדעתי היה גם קשר לפשפושים עם הקטנה.
עד היום אני צריכה להזכיר לו ללכת לשירותים כי אם לו פשוט בורח לו.
לצערי אין לי עיצות חוץ מלהזכיר ללכת לשירותים. אם מתפספס לו ביום אני מזכירה ללכת יותר לשירותים.
אם בלילה (כבר לא קרה הרבה מאוד זמן) מחליפה מצעים וכמובן לא מראה שיש עם זה בעיה. הוא יודע לבד ואני מאמינה שהוא לא שולט בזה.
באמת המון סבלנות וסלחנות.

חוץ מיזה מצאתי פתרון נפלא לימות החורף ולביקורים אצל חברים. חיתולי כיס עם טיקטקים- ממש קל לפשפש איתם והם דקים ונוחים. הזמנתי שלושה באינטרנט.
למי שלא משנה אז ר_ו_ב_ינ_א? מכינה כאלו עם וולקרו- רק שלי זה פחות נח לפשפוש וגם להחתלה של הפעלתנית שלי.

הרגשות שאמא משדרת קריטיים. ו שביתה פירושה שאנחנו עושות משהו לא נכון.
אני דווקא נותנת יותר קרדית לתינוקת עצמה. אני מופתעת לפעמים כשמתחילה שביתה ומופתעת כשהשביתה מפסיקה.
דווקא אצלי הגיע שחרור מסויים בכך שהבנתי שזה לאו דווקא מה שאני משדרת וכו', אלא הרגשות ומצבי הרוח שלה. ואני מכבדת את זה.

אני אדייק יותר:
לשביתה יש כל מיני גורמים.
כפי שהסברתי כבר אלף פעמים לפחות בהרבה דפים, השביתה יכולה להתחיל מזה שהאור באמבטיה לא מוצא חן בעיניו, שאין ראי מעל הכיור והיא לא אוהבת את זה, שפתאום יש רוח, שמשהו מציק לה - המון סיבות.
בדברי הקודמים האחרונים בעצם התמקדתי לאו דווקא במה שהתחיל את השביתה, אלא בשביתה שמתמשכת. שנשארת. כי שם הרגשות של אמא קריטיים.
עכשיו השאלה: מה אמא עושה עם זה?
סירופ_מייפל?, הואיל ואצלך את מקבלת את זה באורך רוח, ובעיקר ממשיכה בביטחון לפשפש - אני מניחה שגם ביצירתיות מסויימת (מוצאת דרכים לפתרון פשפוש מכבד, כזה שיהיה מקובל גם עלייך וגם עליה, כזה שעוקף את מה שהפריע לה וגרם לשביתה, וכך מנטרל אותה ומאפשר זרימה במקום חסימה),
אז את פשוט משדרת נכון. זה הכל.
יש הרבה מאוד אמהות שמשדרות "נכון". כלומר, מתמרנות, מסתדרות, עוקפות, וזה עובר. הרי זה לא עניין גדול.
המקום שזה נתקע - זה אם האמהות "נתקעות" בגלל השביתה לרגשות קשים, ולא מאפשרות לחסימה אצל התינוק להשתחרר. לא יודעות איך לצאת מזה, ועכשיו הצמד יכול להתקע עם שביתה כזאת חודשים ולהגיע למצבים קשים.
אה, והרגשות הקשים של אמא - יכולים לנבוע מאלף סיבות, שלא כולן קשורות דווקא לתינוק, ולא כולן קשורות בהכרח לפישפושים.
לאמא יכולים להיות רגשות קשים כי הצנרת בבית שלה התפוצצה, היא נאלצת לגור שלושה שבועות אצל חמותה, ובעלה מטפל בפיצוץ הצנרת באוזלת יד קיצונית כשהיא מנועה מפעולה בגלל טיפול בתינוק קטן.
לאמא יכולים להיות רגשות קשים כי היא מוצאת את עצמה חד הורית עם תינוק קטן, כשבעלה חסר כל הבנה לקשייה ולתשישותה. בערבים הוא צריך "להתאוורר מהעבודה" אז הוא הולך לראות כדורגל אצל החבר, או עושה ספורט ("מה, לא חשוב לך שאני אשמור על הבריאות שלי?").
לאמא יכולים להיות רגשות קשים מאלף סיבות.
והתינוק יבטא את זה בפישפושים.
הכי חשוב לגדל ילדים מתוך כיף. לקחת את הדברים בקלות. ליהנות מההנקה, ליהנות מהשינה המשותפת עם התינוק, ליהנות מלנשק ראש מתוק של ילד במנשא, ליהנות מלמשמש תוסיק קטן עירום , ליהנות מלהמציא משחקים של "בוא נשקה עץ" בחיק הטבע, ליהנות, לבלות, לעשות מזה כיף והנאה וזמן שבו מעל הכיור נעים לתינוק כי אמא מפנקת תוך כדי ושמחה כשהתינוק מתרוקן ומשחקת איתו.
בשמת, קצת באיחור, אבל- תודה על הקטע מאיר העיניים (הייתי מצטטת את הכל, אבל..) זה ממש איפס אותי, כי היה לי כל כך קשה, והקשה הזה הפך ללא נעים. ואז אני עשיתי שביתת פשפושים עם כל יסורי המצפון הנלווים. אז עכשיו העפתי את יסורי המצפון, והיום פישפשנו בבוקר, ובערב שוב, וכנראה שזה עובד לנו נפלא כי בין לבין הגוזל לא הצטרך לקקי ועשה רק פיפי בחיתול. ואולי לאט לאט נעשה קצת יותר, אבל זה יבוא רק ממקום של כיף.
אבל זה יבוא רק ממקום של כיף
hug
ריגשתי אותי happy
לאמא יכולים להיות רגשות קשים כי הצנרת בבית שלה התפוצצה, היא נאלצת לגור שלושה שבועות אצל חמותה, ובעלה מטפל בפיצוץ הצנרת באוזלת
ואת עוד המשכת.
אצלי רגשות קשים נובעים מדברים הבה יותר קטנים tongue

גברת_פלפלת‏ חיבוק גם ממני.

ואת עוד המשכת.
יותר גרוע: אלה מקרים אמיתיים. למזלי, לא אצלי (טוב, גם אצלנו הצנרת בבית הלכה, חיינו בתוך שיפוץ במשך שבוע ויומיים, אבל למרבה המזל הילד שלי כבר היה בן שלוש אז ומזמן עצמאי בשירותים, ואני כן יכולתי להיות אחראית על השיפוץ tongue ).
happy
_ואז אני עשיתי שביתת פשפושים_
hilarious
כן, זה התחיל באותו היום שהייתם אצלינו.. עכשיו אנחנו מפשפשים רק קקי וכיף לנו מאוד!
משהו קטן... אתמול הלכנו לטיול בשדה, השבלולון בתוך המנשא ללא חיתול לבוש במיטב אופנת הטוסיק החשוף והרגליים החמות, ישן, מה זה ישן? נוחר בטירוף. פתאום, משום מקום, אני חוטפת שלולית שנזלה לי ישר לתוך התחתונים (מזל שאני עדיין מעט מדממת ויש מה שיספוג ולא המשכתי להסתובב עם שלולית כי זה בטח היה עושה לי שפשפת מטורפת) הפואנטה בכל הסיפור הזה היא שהוא המשיך לישון בלי הניד עפעף ובלי לעשות רושם שהוא התעורר ולו במקצת כדי לשחרר את השלולית. מה זה אומר? בסך הכל זה לא משהו שהתרגשתי ממנו, עד שיצאנו חזרה לציויליזציה הכל התיבש והוא הספיק להשקות די הרבה פרחים רעננים (וגם לדאוג לדישון) ובכל זאת, כתוב שם למעלה שהם לא עושים מתוך שינה, הילד שלי שוב לא קרא את ההוראות?
אה, כן, וטפו, טפו, טפו כבר יומיים שהוא לא עושה קקי בלילה אלא בדיוק בשמונה וחצי בבוקר בדיוק, מה שנותן לי עוד כמה שעות שינה (אם כי עדיין גונח וגונח כל הזמן מתוך שינה כי הוא עובד על הקקי שלו... אפשר לחשוב שהוא הולך לחרבן קוביות ולא עיסה נוזלית וצהובה...).
ובכל זאת, כתוב שם למעלה שהם לא עושים מתוך שינה, הילד שלי שוב לא קרא את ההוראות?
שמתי לב, שכאשר הם קטנים הם הרבה פעמים מתעוררים דרך 7-8 מתוך 10 שכבות השינה, מגיעים למקום של חצי עירות, עושים פיפי, ומייד, בתוך חלקיק שנייה, צונחים בחזרה את כל השכבות לשינה עמוקה, כאילו כלום.

מה שקורה עם הגדילה, בתנאי שמגדלים עם קשב לצרכים, זה שהם לומדים להתעורר עד השיכבה העשירית, לבקש, לעשות פיפי, ואז לחזור לישון.

בשמת -
התכתבנו כבר כמה פעמים ולא היה לי מזל שתערך סדנא באיזורי.
אני חושבת להציע לך מפגש אישי (בתשלום כמובן). איך אני יכולה לדבר איתך?
תודה - דנה
אז ככה:
חוגי_בית_בלי_חיתולים?. אולי תשאלי שם שוב אם יש עוד מעוניינים באיזור שלך? איפה את גרה?
וכתבתי לך את המייל שלי בדף הבית שלך.
טוב, כותבת, אחרי שכבר נמאס לי להתאפק ולא-לגלוש בדף הזה כבר שבוע וחצי (!!!).
השאלה שלי היא לא "מאיפה מתחילים" אלא "לפני שמתחילים".

דניאל בן שבוע וחצי.
אני נורא רוצה לנסות בלי חיתולים.
ונורא נלחצת מזה.
מהפספוסים (למרות שאחרי כמה השתנות-בזמן-החלפת-חיתול, וחירבון אחד בזמן אמת - כבר פחות נלחצת happy)
מהעובדה שהבית מכוסה בשטיח מקיר לקיר, וזו דירה שכורה.
מהעובדה - וזה כבר מטופש - שדווקא לפני כמה חודשים ראיתי יריעת לינולאום שהייתי שמחה לקנות ולפרוש על השטיח כשכבת הגנה, ודווקא אחרי שעברתי דירה היא נגמרה מהחנות, ונשארה רק הדוגמה המכוערת.
לוותר על האסתטיקה לטובת הטוסיק של התינוק? פחחחח... אני עוד לא במקום הזה. ואם אני חושבת על האפשרות - כבר נוצר אצלי מתח של "כעס" עליו שהוא "מכריח" אותי לעשות ויתור כזה. (בגרשיים כדי לתאר פוטנציאל של רגש, לא את הרגש המפותח).

בקיצור - אם אני מתחילה עכשיו, אני עושה את זה עם כל הרגשות הלא-נכונים.

ד"א לפני הלידה פתחתי קלפי מלאכים, כשהשאלה שלי היתה למעשה בקשה - הנחייה לתחילת האמהות. ומה לדעתכן קיבלתי? hilarious

Playfulness
Signs
Listening
Harmony

לפרשנותכן blink

אז בעלי אמר, וניצן_אמ? הציעה, לחכות, להתאקלם, להתרגל לתינוק, שום דבר לא בוער, ולהכיר את דניאל בינתיים - אבל...
אבל כנראה שאני רוצה לשמוע את זה מעוד כמה מקורות, עם הסברים מלומדים על למה גם גיל חודשיים-שלושה הוא גיל מצוין להתחיל בו.

והאמת היא, שחלק מזה זו אכזבה. כי חשבתי שזה יהיה יותר פשוט, כי דווקא ההתנסות הראשונה שלי היתה מדהימה בעיני:
דניאל נולד בשמונה וחצי בערב. הוא עשה המון מקוניום איפשהו בתעלת הלידה, אז לא היה לו דחוף לחרבן עוד פעם.
אבל בלילה השני לחייו, אני מתעוררת מהבכי שלו - ושכה אחיה, זה לא בכי של רעב. אני אומרת לעצמי: "מתערבת אתך שזה בכי של קקי". רק מה, לילה ראשון ואני עוד עם תפרים והכל, ממש לא התחשק לי לקום ולנסות לפשפש, אז חיכיתי קצת, וניסיתי להניק קצת - ברור שהוא לא רצה - ואחרי שהוא נרגע בדקתי - וזה באמת היה קקי! באמת באמת! ואני זיהיתי את זה כמעט מתוך שינה!

הייתי בעננים. נורא התרגשתי. זה קיים! זה באמת ככה, כמו שמספרים.

רק מה, שמאז הקקי הזה - לא מצאתי שום דפוס של "איתות". לפעמים הוא עשה מתוך שינה, לפעמים מתוך הנקה, לפעמים אחרי דקה של "בכי מאומץ", לפעמים אחרי חמש דקות, ופעמיים אחרי "מבט של פיפי" (בחיי, יש מבט כזה) שזיהיתי רק בדיעבד, ולפעמים מה שאני חשבתי שהוא "בכי מאומץ" הוא בעצם רצה לינוק.
בלגן שלם. איך מוצאים פה קצה חוט להתחיל אתו?
פעמיים ניסיתי לפשפש אותו לתוך קערה או כיור - פעם ראשונה עוד מתוך "תחושת חובה", ופעם שניה רק כדי לראות איך זה, לשם ההתנסות, בלי לצפות ליותר מדי, ובאמת כלום לא קרה.

אז כנראה שהקקי הראשון יצר אצלי ציפיות לא ריאליות... ועכשיו אני יכולה להרגע מהן.

מה שכן, התרגלתי לחיתולים החד פעמיים, ועכשיו אני כבר כמעט לא מרגישה נאחס מזה שאני שמה לו אותם. שזו התפתחות חיובית. גורם לחץ אחד ירד.
(השלב הבא: "אז הוא יגדל שנתיים בתוך חיתול. לא נורא. אפשר לחיות עם זה". להשלים עם זה שזה בסדר)
<אין מצב לחיתולי בד כרגע>

אז מה עכשיו?

אין לי הרבה מה להגיד, כי להרגשתי את שואלת שאלה שרק את יכולה לענות עליה. רק לומר משהו בקשר לחיתולים חד פעמיים.
התרגלתי לחיתולים החד פעמיים, ועכשיו אני כבר כמעט לא מרגישה נאחס מזה שאני שמה לו אותם.
בטח שאת לא מרגישה נאחס. זה דבר מדהים חיתול חד פעמי. שמים ושוכחים לכמה שעות. נעים לך ונעים לתינוק. כשהילדה שלי נולדה והתחלנו עם חיתולים חד פעמיים אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לדמיין את עצמי מוותרת על הנוחות המדהימה הזו. זו באמת נוחות מדהימה אין מה להגיד. כשהתחלנו לפשפש עברנו לרב פעמיים (למען האמת בסדר ההפוך: כשעברנו לרב פעמיים התחלנו לפשפש) וקנינו עוד חבילה אחרונה של ח"פ שיהיה, לגיבוי, אבל למעשה מאותו היום היא מעולם לא לבשה יותר חד פעמי. עברנו וזהו. אחרי חודשיים תרמתי את החבילה השלמה לחברה. אז הנה, לא האמנתי שאצליח לוותר והצלחתי.
אין לי הרבה מה להגיד, כי להרגשתי את שואלת שאלה שרק את יכולה לענות עליה
בדיוק.

וחוץ מזה, רק עכשיו ילדת, ועוד תפרו אותך... זה כבר אומר לי שהלידה לא היתה פיקניק (אם כתבת סיפור לידה אז לא קראתי אותו עדיין), ושבקיצור, את אמא חדשה דנדשה ועוד לא החלמת מהלידה.

רק כמה הערות:
אני מבינה שאין מצב לרב פעמיים, אבל זה ש *את* התרגלת לחד פעמיים ומרוצה לא אומר שזה טוב לתינוק. מציעה בכל זאת להשתדל להשאיר אותו כמה שיותר דקות ביום בלי שום טיטול. לבנים זה פוגע בשק האשכים הקטן המתפתח, לאוורר כמה שיותר.
את יכולה מייד אחרי שעשה קקי, וכשאת מחליפה ומנקה אותו גם להציע לו, חלק מהם צריכים פיפי אחרי הקקי, וכשאת בטוחה שהוא לא צריך כלום - יש לך בערך רבע שעה עד הפיפי הבא, אז בואי נגיד שאת יכולה לשים טיימר על עשר דקות, כשהטיימר מצפצף לנסות לפשפש שוב, ואז לחתל שוב. ככה כל פעם אחרי קקי יהיו לו עשר דקות להתאוורר.
את גם יכולה כל פעם להוסיף עוד דקה בטיימר, כי אם ניסית אחרי עשר והוא היה צריך רק אחרי 15 אז הוא לא יכול לעשות כשהשלפוחית עוד לא התמלאה מספיק. בכל אופן, הרעיון שלי הוא שאת לא "מסתכנת" כי את מחתלת לפני שצפוי הפיפי הבא.
עוד פטנט: כל פעם שאת ממילא מחליפה/מלבישה/מחתלת/מפשיטה כדי לרחוץ/מוציאה מהאמבטיה לפני שאת מלבישה - את יכולה להציע לו לעשות (בכיור, בסיר, באסלה וכו'). ככה, זה לא תוספת מאמץ כי ממילא עכשיו הוא יהיה בלי חיתול, ואת בכל זאת מתחילה ככה לייצר את התקשורת שהוא יתחיל להבין מה את רוצה ממנו.
יש סיכוי, שהוא יתחיל לצפות לזה, ואולי אפילו יחכה עם הפיפי או הקקי לזה שתבואי להחליף לו ולהציע לו לעשות.
למה גם לפני וגם אחרי אמבטיה?
כי לפני - זה מפני שהורדת טיטול ואולי הוא בדיוק צריך. ואחרי - זה מפני שהמים יוצרים אפקט השתנה.

בהצלחה ומזל טוב!

לפני שלושה חודשים בערך פישפושי הלילה עברו לאחריותו של אבא. זה אחרי שגיליתי שהפישפושים והקימות גורמים לי לישון מאוד לא טוב וחוסר השינה המצטבר חושף אותי למחלות.
חשבתי שבהתחלה יהיה לקטנה קשה לקבל את זה (כי בלילה צריכה יותר את הביטחון בקירבה אליי ולציצי) אבל נעשה את זה בסבלנות ובלי להכריח והיא תתרגל.
אבל גם אחרי שלושה חודשים פישפושים עם אבא נתקלים לרוב במחאה של צרחות. אנחנו לא מתעקשים והוא מחזיר אותה למיטה ולרוב הפיפי מגיע קצת אחר כך, במיטה. חשוב לציין שאני מקפידה קודם להניק ואח"כ לבקש מאבא לפשפש ובכל זאת...
ואפילו כשיש לפעמים קקי בלילה, או בבוקר מוקדם (זה קורה לפעמים) והיא ממש מתעוררת, בשונה מפיפי, גם אז היא צורחת כשאבא מפשפש אותה ומסכימה רק שאני אעשה את זה.
הלילות שלנו כרגע הם עם מעט מאוד פישפושים מוסכמים בקערה ועם רוב הפיפים במיטה. ויותר מכך, עם קצת צרחות ולפעמים קימה שלי לפישפושים ולהרגעות ושוב... לא התקדמנו הרבה מבחינת היכולת שלי לישון טוב...זה די מתסכל, בהתחשב בכל התקופה של שמונת החודשים שבהם פישפשתי אותה באדיקות בלילות. קיוויתי שלקראת גיל שנה תהיה התקדמות כלשהי...פחות פיפי בלילה, שינה יותר רציפה, לא יודעת מה בדיוק. ומה שקורה זה דווקא להיפך... ועכשיו לחזור לחיתול...זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.
מה עושים? מה, לא לגיטימי שפישפושי הלילה יהיו עם אבא?
מה עושים? מה, לא לגיטימי שפישפושי הלילה יהיו עם אבא?
אם תשאלי את התינוק שלי, תקבלי תשובה מוחלטת: לא. לא לגיטימי.
|פיהוק ענק|
מה עושים? מה, לא לגיטימי שפישפושי הלילה יהיו עם אבא?
אם תשאלי את התינוק שלי, תקבלי תשובה מוחלטת: לא. לא לגיטימי.
|פיהוק ענק|

וגם hug-sad

שלי בת שנה ושמונה. אגב. אז אני ממש לא מבשרת השינה האמהית....

רק לאחרונה (שנתיים וחצי) העברנו פשפושי לילה לאחריות אבא, אפשר לחשוב מה נשאר, לזהות שהילדה מתעוררת יותר מדי פעמים, להציע סיר ולכסות אותה כשהיא חוזרת למיטה. תוך שלושה ימים מאותו המעבר היא התחילה לקח אחריות גם על זה כי אבא שלה לא מתעורר בכלל כשהיא ישנה רע (אבות, יש להם חישנים אחרים) ורק מבקשת שיכסו אותה כשהיא חוזרת. מזל שיש אמא שמפשפשת ומניקה עולל בן חודשיים.
זה ש את התרגלת לחד פעמיים ומרוצה לא אומר שזה טוב לתינוק.
את זה אני יודעת happy. ואני עדיין לא אוהבת אותם בכלל (תפרחת חיתולים מזכירה לי למה, למקרה ששכחתי לרגע). אבל הייתי חייבת להוריד מעצמי לחץ - שלא הייתי יכולה לעשות אתו שום דבר מועיל, כל עוד אני עצמי הייתי עם "חיתול" ועם תחושה של כדורגל בין הרגליים.

את יכולה להציע לו לעשות (בכיור, בסיר, באסלה וכו'). ככה, זה לא תוספת מאמץ כי ממילא עכשיו הוא יהיה בלי חיתול, ואת בכל זאת מתחילה ככה לייצר את התקשורת שהוא יתחיל להבין מה את רוצה ממנו.
זה משהו שאני לא מבינה.
נניח שאני לוקחת אותו לפשפושים, וכלום לא מתפשפש. איך הוא מתחיל להבין מזה מה אני רוצה ממנו? מהפידבק החיובי שלי כשזה כן קורה ויוצא לו משהו? אז פשוט לנסות ולנסות (כמה שניות כל "פשפוש") עד שמשהו קורה?

טוב, נו. אז גמרתי להניק והלכנו להתפשפש בכיור... ויצא קקי, מלווה בצהלות שלי.
אז רחצתי אותו, והנחתי אותו קצת בעריסה עירום (להתאוורר) וכמובן הוא השתין די מייד, ועשה טיפה קקי, וגם היה בקטע של נאקות מאמץ, אז לקחתי אותו שוב לשירותים, והוא שוב עשה קקי, ושוב פעם צהלתי וגם קראתי לאבא להראות לו.

הוא עדיין היה בקטע של "אאא....אאא...." אבל החלטתי שגם אם יש לו עוד שפריץ קקי בדרך, שני קשקושים זה מספיק להיום, אז לקחתי אותו לחדר השינה למזרון שלו (זה עם המגן מזרון האטום למים), והשכבתי אותו על חיתול על הבטן, שינוח קצת. (חצי עירום). הוא נח ואני כותבת.

מה עכשיו? לעשות את אותו דבר מחר? ומחרתיים?

(וכמה זמן להחזיק אותו בתנוחת פשפוש, אם אני יודעת שהוא עושה קקי בכמה שפריצים נפרדים? הסך הכל שלהם יכול להיות כמה דקות, עם ההפסקות באמצע. זה לא קצת הרבה מדי בשביל התנוחה?)

(והוא נרגע, אז כנראה אין עוד קקי לכרגע)
ועוד שאלה: אני אמורה להגיד לו את הפשששפשששש (או כל מילת קוד אחרת) כל פעם שאני מפשפשת אותו, או רק כשהוא באמת עושה משהו?
את מילת הקוד תאמרי לו כשאת מפשפשת אותו. כשהוא עושה משהו, תגידי לו מה הוא עשה ("עשית פיפי", או "עשית קקי"). כך הוא לומד גם את שפת הקוד המשותפת לכם (פשששש אומר שאם יש לי זה הזמן לשחרר) וגם את המילים של הפעולות פיפי וקקי. מהר מאוד תגלי שהוא מבין אותך.

(וכמה זמן להחזיק אותו בתנוחת פשפוש, אם אני יודעת שהוא עושה קקי בכמה שפריצים נפרדים? הסך הכל שלהם יכול להיות כמה דקות, עם ההפסקות באמצע. זה לא קצת הרבה מדי בשביל התנוחה?)
כמה זמן שאת מגלה שהוא צריך. את יודעת שהוא עושה קקי בכמה שפריצים נפרדים עם הפסקות, אז תני לו את הזמן שהוא צריך כדי להוציא הכל. זה לא הרבה בשביל התנוחה, כל עוד הוא לא מתלונן happy. אם הוא מתלונן, אפשר לעשות הפסקה ולנסות שוב מאוחר יותר.

נניח שאני לוקחת אותו לפשפושים, וכלום לא מתפשפש. איך הוא מתחיל להבין מזה מה אני רוצה ממנו? מהפידבק החיובי שלי כשזה כן קורה ויוצא לו משהו?
כן. וגם מזה שגם הוא רוצה את זה. הוא מעדיף לעשות את זה נקי, בכיור ולא על עצמו בחיתול וכזה מצליח הוא מבין שאמא משתפת איתו פעולה וכייף לו. וככה התקשורת ביניכם נבנית לאיטה ובשמחה הדדית

תודה happy

היה לנו לילה של אנחות ותלונות בסגנון "אאאאה אאאהה", עם הרבה תנועות גוף, שהתפתחו לבכי אמיתי בבוקר (מה גורם לדבר כזה?). פשפשתי אותו בחמש כדי לראות אולי זה יעזור - כלום - ובשמונה וחצי הוא ממש בכה אז הלכתי לפשפש שוב, והוא עשה פיפי בדיוק כשהסתובבתי מהכיור. שמחתי ואמרתי לו "עשית פיפי" אבל הוא בדיוק התחיל כל כך לצרוח שממש לא היה לי נעים לשמוח לו בפרצוף blink. אז הלכנו לחדר לתת לו את העשר דקות חשיפה לאויר, עם יניקה, ואז הוא עשה עלי מעט קקי. אז הסתכלתי בשעון (כמעט עשר דקות מהפשפוש), נתתי לו לינוק עוד דקה או שתיים ואז החזקתי אותו שוב בתנוחת פשפוש, ו - הפלא ופלא - הוא קשקש לתוך הקערה! קצת הופתעתי. בכלל, זו הרגשה משונה בשבילי לעשות את זה.

ועוד שאלה: כמה ביסודיות צריך לשטוף את הקערה? שטיפה פשוטה עם מים מספיקה, או שצריך עם ליפה וסבון?
ועוד אחת: אתמול בערב שמתי לב שהריח שלו נהיה חממוץ. יש קשר לאי נוחות שהיתה לו בלילה?

תודה ושוב תודה - אני הולכת לשרוץ פה לא מעט בימים הקרובים... זקוקה להרבה פידבק בשלב הזה.

אחר כך התעייפתי מכל העסק. אני מאוד מזדהה עם מה שאמא אחת כתבה בדף אחר (מה, אני אמא?? פששש......) על זה שהיא נהנית פחות מהילד שלה ועסוקה רק בקקי שלו. אז נחתי כל הבוקר, ובצהריים הלכתי להחליף חיתל אז "נו טוב, הנה הקערה" והוא עשה קקי בקערה, ואז החלפתי את החיתול.
אני מופתעת מזה כל פעם מחדש. בחיים לא עשיתי דבר כזה, בחיים לא ראיתי מישהו אחר עושה דבר כזה.

בכלך אופן, סיכמתי עם עצמי שאני לא לוקחת על עצמי לפשפש אותו יותר מפעם ביום בימים הקרובים, כדי להתרגל לעקרון ולעשות מזה "נון אישיו", חלק קטן ולא-מכביד מהשגרה. ואז נראה.
(אבא מתבונן מהצד, לומד ומעודד happy)

תמרוש_רוש‏, השבלולון שלנו כבר בן חודשיים, התחלתי איתו גם בערך בגיל שבוע וחצי, למען האמת (ויש תעוד על כך בדף למעלה) לא רציתי בכלל לעשות את זה באופן טוטאלי כי יש לי איתי בבית גם אחות בת שנתיים וחצי שצריך לתת לה תשומי ובכלל... לקטן היו תוכניות אחרות לחלוטין, הוא לא הסכים להיות עם חיתול. נעלב מאוד אם היה מתפספס לו פיפי או קקי בחיתול ולא נותר לי אלא להקשיב לילד ולהוריד לו את החיתול. היום הוא כמעט כל הזמן בלי חיתול, הזמנים היחידים שהוא עם זה כשאני ישנה (הגענו לעמק השווה בתחום והוא מעיר אותי לקקי או לפיפי דחוף או כשמפסיק להיות לו נעים בחיתול וצריך להחליף-אחרי פיפי אחד בדרך כלל, באוטו ובסופר) אפילו אצל אנשים שלא נעים לפספס אצלם הוא בלי חיתול ולמדנו לקחת איתנו שעוונית אם רוצים שהוא ישכב לו בנחת ומלבד זה הוא לא יורד מהידיים שלי אז אם הוא מפספס זה עלי, הרבה יותר קל להיות קשובים כשהוא על הידיים. גם אחותו למדה לקבל את זמן הפשפושים שלו והיא אפילו שמחה לעזור תמיד ומשתתפת פעילה. ברור לה שככה זה צריך להיות וזהו. יש לנו מעט מאוד פספוסי קקי וכשאני לא קשובה יוצאים הרבה פספוסי פיפי אבל זה לא ממש מגיע למשטחים, הרוב עלי. אני מאמינה שאם הייתי בשמת בטח אפילו לא היו מגיעים אלי אבל לי באמת לא אכפת, לא מטריד אותי קקי כזה תמים ופיפי שקוף וידידותי לחלוטין. אצלי האיש מעודד מרחוק, לא מוכן בכלל לקחת חלק ודורש שהילד יהיה מחותל לפני שהוא נוגע בו. שויין.
תעשי מה שמסתדר לך, בלי הצהרות גדולות, תהני מכל התהליך, כשתרגישי שאת כבר לא נהנת אז תעשי צעד אחד אחורה. אני חייבת להוסיף שכשזה הופך לשגרה זה כבר אחרת, לא מרגישים בזה וגם לא מתרגשים מזה רק עושים מה שצריך לעשות וזה נעים מאוד. ורק מזכירה לך שהבת שלי היתה עם חד פעמיים עד גיל עשרה חודשים בערך ואז בוקר בהיר אחד הורדתי לה את החיתול לחלוטין וזהו, תוך שלושה חודשים גם בלילה היא היתה בלי וחסל. ככה שאף פעם לא מאוחר.
ברור לי למה הקטנה, 7 חודשים כמעט, עושה על אבא פיפי כשאני מכוונת את המים לרחצה, לא ברור לי למה אחרי הרחצה היא עושה פיפי במגבת ולא מנצלת את השהייה במים לעשות. אולי בגלל התנוחה הפישפושית שאבא מחזיק אותה עד שאני אתארגן.
שאם הייתי בשמת בטח אפילו לא היו מגיעים אלי
??? מי לא היו מגיעים? תרגום בגוף הסרט?

תמרוש_רוש‏, מה שילדת טבע אמרה.
אני לא הייתי "עסוקה רק בקקי", פשוט רוב הזמן הוא היה ממילא עלי, וכשהם על הגוף הם בהחלט מבקשים יותר.
לשטוף את הקערה - אני שטפתי במים בלבד, בגיל הזה. זה נקי. כל היציאות שלהם בכלל נקיות.
למה הוא בכה? אצלי הוא בכה ככה בשעות כאלה בגיל כזה בגלל קקי. אבל יש להם מיליון סיבות...

חגית_ל‏
עושה על אבא פיפי כשאני מכוונת את המים לרחצה
למה לא להחזיק אותה באופן קבוע וברור מאליו מעל הכיור כשאת מכוונת את המים לרחצה, בתנוחת פישפוש?

למה אחרי הרחצה היא עושה פיפי במגבת ולא מנצלת את השהייה במים לעשות
הם לא אוהבים לעשות "על עצמם". בתוך המים שהיא מתרחצת בהם, זה "על עצמה".

אולי בגלל התנוחה הפישפושית שאבא מחזיק אותה עד שאני אתארגן.
ברור!!!!
סליחה, אני לא יודעת אם מותר להעיר, אבל מה קורה עם האיש שלך? גם לפני הרחצה הוא מפספס באופן קבוע דבר כל כך בסיסי? עדיין בגילה הוא מחזיק אותה בתנוחת פישפוש לא מעל כיור/סיר/שירותים?? קשה לו להפנים שהיא צריכה פיפי אחרי הרחצה, ופשוט לפשפש אותה בזמן שהם מחכים שתתארגני??? את חוששת לתת לו טיפים לפישפושים? oh

??? מי לא היו מגיעים? תרגום בגוף הסרט?
נו... פיפי קקי. ולא, לא בגלל שלא היו מפספסים עלייך (אם כי בטח פחות מעלי) אלא בגלל שאת בטח היית ממגנת את עצמך ככה שהיית נשארת יבשה וריחנית blink
_??? מי לא היו מגיעים? תרגום בגוף הסרט?
נו... פיפי קקי. ולא, לא בגלל שלא היו מפספסים עלייך (אם כי בטח פחות מעלי) אלא בגלל שאת בטח היית ממגנת את עצמך ככה שהיית נשארת יבשה וריחנית_
מתוקה שלי, מאיפה הפנטזיות האלה?! hilarious
אני פספסתי המון פעמים.
הינוקא עשה עלי המון פעמים.
ואת עצמי לא מיגנתי בכלל, אלא אם כן את קוראת ל"בגדי ב" מיגון (מבחינה מסוימת הם מיגון, כי לא איכפת עליהם).
כל מה שאפשר לכבס בקלות או לנקות בקלות - לא "מיגנתי". נגיד, פיפי על הרצפה, פיפי על בגדי הבית שלי, קקי באמבטיה - אין לי בעיה.
שטיח, ספה, מזרון (לא מצעים, מצעים מתכבסים בקלות) - מיגנתי ועוד איך. לא מתכבסים. אין לי כוח לזה.
הוא יודע. הוא מבין. הוא מקשיב והוא מגיב.

פשוט מדהים.

(מה יותר חשוב, פשפוש או יניקה? לפני ההנקה, אחריה או באמצע? ולמה הוא בוכה לפעמים כשאני מחזיקה אותו? ולמה לפעמים הוא לא בוכה? והאם נכון שהוא פשוט לא אוהב לפשפש בכיור ומעדיף את הקערה בחדר? ואיפה כל החיתולי בד שלי, כבר כולם בכביסה? אל תענו לי. אני רוצה לשמוע את זה ממנו. Signs=>Listening=>Harmony)
<צום אינטרנט, החל מ-עכ-שיו...>
<כשאני בבאופן, אני לא בבית, לא בכאן-ועכשיו. המרחק בין המרחב הוויראוטלי למרחב הביתי הוא ענק במידה שאיננה מדידה. מאז שהוא נולד, הפיצול הזה ממש לא בריא. אז ביי... hug>

רציתי לספר לך שכל התשובות אצל התינוק, ואז את כתבת אני רוצה לשמוע את זה ממנו..
יישר כח!
מבקשת שוב את עצתכם, ואשמח אם גם בשמת תגיב...
בעקבות בעיית פשפושי הלילה שתיארתי לא מזמן, אנחנו חושבים עדיין מה לעשות.
אבא אומר שכשהתחלנו עם פישפושי לילה עם אבא היא לא תמיד התנגדה ואילו דווקא בזמן האחרון יש התנגדויות בכל פעם שהוא מנסה לפשפש אותה.
יש לכן השערות למה?
ובעקבות הלילות בזמן האחרון שכל הפיפים נעשים במיטה, וזה כבר לא פיפי של תינוקת שרק יונקת (כמעט בת שנה) והוא לפעמים מסריח, אני מתלבטת מה כדאי לעשות.
  1. לחזור לפשפש בעצמי sad , מה שיעלה לי בבריאות (בדוק)?
  2. לשים חיתול בלילה (מה שאני ממש לא רוצה אחרי כל ההשקעה)
  3. להמשיך לנסות, להשלים עם זה שהפיפים במיטה, ולקוות שככה היא תלמד שעדיף לפשפש עם אבא במקום לעשות במיטה ולהירטב...?

יש רעיונות אחרים להגברת המוטיבציה לשת"פ עם אבא?
מצטערת, אין לי עצות מעשיות כל-כך...
אצלנו בגיל הזה לא עלה על דעתה שאבא בא בחשבון בלילה, פשפושים או כל דבר אחר...
קבלי hug
מוסיפה על מה שדניאלה כתבה שגם אצל אמא זה יכול לקרות. לדעתי להמשיך לנסות, אולי להרגיע מעט את האמביציה ופחות להתעקש (בטוח אבא מרגיש ממש רע כשזה לא מצליח לו). לשים כל המזרון מעל הסדין עוד שעוונית ועליה מגבת ואולי גם שמיכת פליס לבידוד ולהרפות אם יהיה פיפי, בבוקר מחליפים מגבת וזהו, לא מריח לא מסריח. הכל עובר.
מצטערת, אין לי עצות מעשיות כל-כך...
אצלנו בגיל הזה לא עלה על דעתה שאבא בא בחשבון בלילה, פשפושים או כל דבר אחר...
קבלי hug

מצטערת, מצטרפת.
אני חושבת שבכלל לא שלחתי את האיש בלילה לפני שמלאו לו שנתיים, לפחות. לפחות.
בטח היה קשה.
תודה לכן...
אולי להרגיע מעט את האמביציה ופחות להתעקש (בטוח אבא מרגיש ממש רע כשזה לא מצליח לו). לשים כל המזרון מעל הסדין עוד שעוונית ועליה מגבת ואולי גם שמיכת פליס לבידוד ולהרפות אם יהיה פיפי, בבוקר מחליפים מגבת וזהו, לא מריח לא מסריח. הכל עובר.
דווקא אין יותר מדי אמביציה ואנחנו ממש לא מתעקשים (בגלל זה כל הפיפים במיטה...). ולאבא יש מספיק ביטחון והוא לא נפגע מזה happy.
אצלנו יש שעוונתי על המזרון, עליו סדין, עליו שעוונית שלה, עליה מגבת ועליהשמיכת פליז שהיא ישנה עליה.
השאלה היא מה היא לומדת מההתנסות הממושכת הזו של לישון בלי חיתול ולעשות על עצמה פיפי...לא בטוחה שזה לחיוב...
הוא נרדם ואני לא מצליחה להתאפק....

כבר כמה ימים שאני כמעט ולא רואה קקי בחיתול, הוא עושה טיפה ואז אני "משום מה" חושבת שהגיע הזמן לקשקש אותו והוא עושה את השארית (הרוב, למעשה) בקערה. ולפעמים אני מקשקשת עוד כשהחיתול נקי.
גיליתי שיותר קל לי להסתמך על ה"נראה לי שהגיע הזמן לפשפש" (מידע תת-הכרתי) מאשר על ניסיון מודע לההבחין האם משהו הוא "סימן לקקי" או לא.
אבל היום הייתי בפיזיותרפיה-לאחר-הלידה וכמובן שהוא עשה באמצע ולא היה מצב לפשפש אותו, וחוצמזה יש לי טחור אז נכנסתי למיטה ולא התחשק לי לצאת, ובאמת הוא היה עצבני קצת ומתפתל, ואני הייתי בקטע של לענות לאימייל מההורים, ובכלל בקטע של לנוח, וחשבתי שזה ציצי. אז הוא התפתל וינק והתפתל ובסוף נרדם, ורק אז הבנתי שוהא עשה קצת קקי בחיתול וזה היה איתות קקי, והוא ויתר ונרדם אחרי שלא הגבתי.
אחרי שאני אתרפא ואתחזק פיזית הכל יהיה קל יותר...

<מצד שני, הלילה אשכרה קמתי לפשפש! באמצע הלילה! ולא כי הכרחתי את עצמי, פשוט קפצתי כי התחשק לי, כי כיף לי לפשפש אותו. וזה הניב פירות! וחוצמזה אחרי הצהריים תפסתי פיפי אחד, אירוע מרגש ועדיין לא שכיח. ואפילו קלענו בול לקערה happy>

אני חושבת שעכשיו אני בדרך הנכונה מבחינת לתת לעצמי את הזמן ללמוד בכיף ובלי למהר לשומקום. אני מרגישה שדניאל כבר יודע מה צריך לעשות, ועכשיו עיקר הלמידה היא שלי. אני רואה את היעד, ויודעת שאני בכיוון הנכון, ואני מרשה לעצמי לפספס כמה שיוצא, במסגרת התהליך. ואני עדיין "אחרי לידה"! על כל הכרוך בכך. אז אני בכוונה מוותרת לפעמים על פשפושים כשקשה לי.
flower

תמרוש_רוש‏ כיף לקרא אותך.
זה באמת תהליך כל הפשפוש הזה.
השאלה היא מה היא לומדת מההתנסות הממושכת הזו של לישון בלי חיתול ולעשות על עצמה פיפי...לא בטוחה שזה לחיוב...
כמה ממושכת?
אצלי הקטנה בת 9 וחצי חודשים. דווקא הלילה זה זמן שלרב אין פספוסים.
יש לפעמים כמה לילות רצוף של פספוסים ואז זה חולף לכמה שבועות.
בגלל זה אני משתדלת בזמן הזה לאפשר את הפיפי אבל לא ברמה שאני מתפרקת מיזה. אם כן אני שמה חיתול.

לא מריח לא מסריח. מה רק לתינוקת שלי יש פיפי מסריח? אני שואלת ברצינות. והיא עושה פיפי שקוף. אני חושבת שלרב הפיפים שלה יש פשוט ריח של פיפי.

השאלה היא מה היא לומדת מההתנסות הממושכת הזו של לישון בלי חיתול ולעשות על עצמה פיפי...לא בטוחה שזה לחיוב...
ממשיכים לנסות, מה כבר אתם יכולים לעשות? מנסים באיזי, פעם ככה פעם אחרת, יום אחד זה מצליח פעם אחת, אחר כך זה מצליח שוב ובסוף תופס תאוצה ומתחיל להסתדר. גם לה בשורה התחתונה לא נעים לעשות על עצמה בעיקר אם בימים היא מודעת ומשתדלת להיות יבשה. אני מאמינה שלפעמים דברים מגיעים בזמן הנכון להם ולפעמים צריך רק עוד יום או יומיים אחרי שכלו כל הקיצים וההלויה-הייה משבר כלא היה. סבלנות והתמדה. בכל אופן אני בטוחה שמהתנסות כזו היא תלמד דברים חיוביים יותר מאשר מלישון עם חיתול ולהיות לבושה בשרותים של עצמה...
אחרי שנים של זילזול בפוקים סוף סוף הובנה לי משמעותם האמיתית!!!! הם המבשר, המודיע הנאמן לאמא שהנה הנה עומד להגיע קקי ויש למהר ולקחת לקערה. תודה תודה פוקים!
ברור, חגית! וזה אפילו כתוב כאן לפחות בכמה דפים hug happy
אין כמו גילוי עצמי! זה בכלל לא אותו הדבר כמו לקרוא את זה כאן כשזה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה... hilarious
ברור, חגית! וזה אפילו כתוב כאן לפחות בכמה דפים hug happy
אין כמו גילוי עצמי! זה בכלל לא אותו הדבר כמו לקרוא את זה כאן כשזה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה... hilarious

yes

אחרי שנים של זילזול בפוקים סוף סוף הובנה לי משמעותם האמיתית!!!! הם המבשר, המודיע הנאמן לאמא שהנה הנה עומד להגיע קקי ויש למהר ולקחת לקערה. תודה תודה פוקים!
hilarious חמודה. flower
אצלנו אומרים "אין עשן בלי אש".

hilarious לפעמים דווקא יש עשן ואין אש happy אבל הקפיצה שלי למשמעם לפעמים מבהילה אותה.
באמת לא התעמקתי כ"כ בקריאה על ענייני הקקי אלא יותר על ענייני הפיפי וכמובן אין כמו גילוי עצמי. באמת צעקתי אאוריקה!!!!!

את חוששת לתת לו טיפים לפישפושים?
אנחנו קצת אסטרונאוטים. קצת הרבה. בדר"כ היא לא עשתה אחרי אמבטיה פיפי, ופתאום כמה פעמים כן ואז מזל שהיא בתוך מגבת.

עבר הרבה זמן מאז שביקרתי כאן, ומאז הגיע החורף ואחרי כמעט 11 חודשים ללא חיתולים מגיל שבועיים, חזרו החיתולים בגדול. מה שקרה שבד בבד התחיל להיות קר, הוא התחיל להשתין בתדירות של אחת ל5-10 דקות וסירב לעשות בשירותים. עברו כחודשיים, והיום שוב הורדנו חיתולים, אז הוא הולך לפעמים הצידה ומשתין אבל בינתיים לא משתין כשלוקחים אותו לשירותים ושוב התדירות מדהימה ממש כל 10 דקות פיפי , הוא גם שותה המון...

אני מאוד רוצה להוריד לו את החיתול עכשיו כשיתחמם אבל לא אעמוד בקצב ההשתנה הזה, זה אומר להסתובב כל היום בבית עם סמרטוט, ולהחליף לו.

יש הצעות?

יש הצעות?
להיות כמה שיותר בחוץ,
הרבה זוגות מכנסיים להחלפה
לא להתרגש
(זה כל מה שיש לי להציע)
היי אידה!
טוב לשמוע מכם!
אולי תפרטי כמה דברים שלא הבנתי - הוא היה עם חיתול חודשיים? גם בלילה? לא היו פשפושים בתקופה הזו?
אם כן אולי העצות ב גמילה_מחיתולים_בגיל_צעיר‏ יעזרו?
בכל מקרה גם אני ועילאי שולחים הרבה חיבוקים וירטואליים <לא יודעת לעשות אייקונים>
הי אידה_ג‏,
התדירות הגבוהה היא בהתחלה. כל פעם שתפסיקי את ה"בלי חיתולים" והוא יתרגל ללכת עם הסוגרים פתוחים, כשתורידי אותם יהיה השלב של "כל כמה דקות בורח לו מה שכבר אין לו מקום בשלפוחית". הוא לא מתרוקן. זה פיספוס. לכן, אחרי הראשון חכי עד חמש דקות וקחי שוב. לאט לאט הוא ילמד מחדש, ויתרגל להתרוקן לגמרי. הוא צריך להחזיר לעצמו שליטה על הסוגרים, וזה לא משהו פשוט לגמרי. השרירים התנוונו קצת, צריך שוב לאמן אותם. שיהיה סגור לגמרי, ושיהיה רפוי ומשוחרר כשלוקחים אותו לפשפוש.
זה רק מצריך סבלנות. ייקח קצת זמן, וככל שהשרירים יתחזקו שוב, וככל שהתקשורת תיבנה שוב, ברגיעה ובשלווה (זה תהליך, זה הדרגתי, זה דורש בניית אמון מחדש) - כך הוא יוכל להגדיל את תכולת השלפוחית ואת ההמתנה בין פישפוש לפישפוש, וכך גם להגדיל את שיתוף הפעולה איתך.
ממליצה למגן את הבית לשלב של הרבה פיספוסים, לסלק את החיתול, להיות הרבה בחוץ, ולהכין מלאי של מכנסיים.
הכי עובד (לי) זה לפשפש מתוך חצי קשב וחצי מודעות: כשהוא מעיר אותי מהשינה, כש"משום מה נדמה לי" שהוא צריך. עכשיו פשפשתי מתוך קריאה בבלוגבליחיתולים כלשהו והייתי בטוחה שאני סתם מקפיצה אותו לשווא. מה הופתעתי כשהוא אכן עשה!
זה כמו מה שאומרים על לידה: תני למרכזי המוח הנמוכים יותר לעשות את העבודה... happy את יודעת גם בלי לדעת שאת יודעת, ולמעשה הידיעה התת הכרתית יודעת יותר טוב.
כה מקנאה בנשים שגדלו בתרבות מפשפשת, אז הייתי לומדת לפשפש כמו שלמדתי להניק: בדיפוזיה, מתוך התבוננות וישיבה-ליד וחיים-עם, עוד לפני הלידה ובלי להתאמץ. ספונטני.
(ואז למידה קונקרטית עם הקטן הפרטי שלי. אבל על בסיס קיים!)
רוצה לשתף וגם לשאול
הסיפור זה של הקשב / בלי חיתולים מדהים וגם קצת מפחיד אותי בו זמנית. מאיה בת שבועיים היום, והתחלתי להגיב לעניין הזה בגיל 8 ימים. קנינו שתי קערות פלסטיק, ובאופן קבוע אחרי הנקה היא מתפשפשת ועושה קקי בסיר, גם בלילה. אני לא משאירה אותה בלי חיתול (בד), הלוגיסטיקה של זה עוד לא ברורה לי וצריך פה איזה שתי שכבות עכשיו, מה גם שאני לא בניסיון לתפוס כל יציאה. אני כל הזמן לומדת על זה דברים חדשים. למשל, היתה פעם לפני כמה ימים שהיא התפתלה וכחכחה מתוך שינה, והיה לי ברור שהיא צריכה לעשות משהו. אז לקחתי אותה. אבל זאת היתה טעות, כי היא לא התעוררה בעצמה. ובסופו של דבר גם הערתי אותה סתם וגם היא לא עשתה. ואז הבנתי יותר טוב משהו שקראתי בדף של הבלי חיתולים - שהאחריות על להתעורר היא שלה, התפקיד שלי הוא לא להעיר אותה לפיפי אם יש. אם היא מתעוררת ומבקשת אז אני יכולה להיענות, אבל יש לה סוג של בחירה בתוך המצב הזה אם לעשות מתוך שינה או לא. זה נשמע מטורף או הגיוני?
והלילה היתה אפיזודה מסוג אחר - היא ינקה ומתישהו השתנקה והרמתי אותה לגרפס/פליטה, ומשום מה חשבתי שהיא כבר מיצתה את הצד הזה, אז החלפתי לה חיתול והצעתי קערה. היא לא עשתה, והתחילה להתעצבן עליי ולחפש ציצי בעודי מלבישה אותה. אם הייתי במצב צלול אני מניחה שהייתי משאירה אותה לא לבושה כדי להציע לה שוב כשהיא באמת תסיים לינוק, אבל הייתי כל כך אפופה וקלטתי מה קורה רק כשהיא כבר היתה לבושה בכל השכבות עם כל התיקתקים. ואחרי ההנקה היא שכבה לידי ובמשך זמן ארוך למדי אמרה לי שהיא צריכה לעשות פיפי או קקי, והיה לי ברור לגמרי שזה מה שהיא אומרת לי, אבל פשוט לא הצלחתי להקים את עצמי לישיבה בשביל להתחיל שוב את כל הסיפור. ובו זמנית הרגשתי גם קרועה מעייפות וגם אשמה... בסוף היא מן הסתם עשתה בחיתול כי היא חזרה לישון, ובהתעוררות הבאה באמת ראיתי קצת קקי בחיתול, אבל יותר ממה שהיה בימים האחרונים. מאז שהתחלנו עם הקערה היא ממש שומרת את הקקי שלה וחוץ מכמה טיפות אין בכלל בחיתול. וגם קורה ממש לא מעט שאחרי כמה שעות יש חיתול יבש לחלוטין...
אבל מה עושים עם האשמה הזאת? איך אני יכולה פשוט לשמוח על כמה שאני עושה, לדעת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ולשחרר את השאר? אשמח לעצות אם יש....
אבל מה עושים עם האשמה הזאת? איך אני יכולה פשוט לשמוח על כמה שאני עושה, לדעת שאני עושה הכי טוב שאני יכולה ולשחרר את השאר?
hug
לבוא הנה ולשמוע מאיתנו שוב ושוב ושוב ושוב:
את נהדרת! את עושה כל כך הרבה, זמן קצר כל כך אחרי הלידה! כשאת עוד במצב מוטרף ועייף עם הורמונים משתוללים - איזה יופי!
כיף לילדה שלך שקיבלה אותך בתור אמא!
hug

_מאז שהתחלנו עם הקערה היא ממש שומרת את הקקי שלה וחוץ מכמה טיפות אין בכלל בחיתול_
זה למשל סימן שהיא ממש ממש ממש אוהבת את זה! את ממש מתקשרת איתה והיא נהנית מאמא שמבינה מה היא צריכה (תרתי משמע). כל הכבוד לך!
(אתן שומעות? זה לכולכן!)

אין דרך להיפטר מרגשות האשמה בלי להגיד לעצמנו ולשמוע מעודדים ותומכים: את עושה הכי טוב שאת יכולה בכל רגע ורגע, את אמא נהדרת.

הי בשמת
באתי לספר שבעקבות הסדנה שלך
אנחנו גם מנסים
וטפו טפו זה הולך מעולה
כל כיף שאנחנו מכורים לזה..
הוא כל פעם עושה פיפי שאני מפשפשת אותו, ועם הקקי - מדהים
הוא ממש מחכה שאני אפשפש אותו.
מאז (שבועיים) הוא לא עשה בטיטול - גאון
יש לי שאלה
אמרת בסדנה שבאמת כל אחת תעשה עד כמה שהיא מסוגלת/יכולה
זה לא מבלבל אותו
(בלילה אנחנו עם טיטול - אין סיכוי שלא, גם ככה אנחנו לא ישנים, זוכרת?
וגם לפעמים בנסיעות.
תודה
אמרת בסדנה שבאמת כל אחת תעשה עד כמה שהיא מסוגלת/יכולה
זה לא מבלבל אותו

כן, פיספסת את החלק הזה blink בסדנה (כשנאלצת לצאת):
אמרתי שכן, זה באמת מבלבל אותם, אבל זה לא מקלקל את הקו המרכזי שבו הם שומרים על הקשר עם הצרכים שלהם וכו'. זה בהחלט עדיף על גידול בחיתולים.
הצבעתי על כך, שלכל בחירה יש מחיר: גם לתינוק לגמרי בלי חיתולים יש מחיר! מחיר בעייפות או בניקיון או לא משנה במה, לכל אחת מחיר שונה. אז בכל בחירה ובחירה ברצף הזה שבין "חיתולים" מלא ל"בלי חיתולים" מלא יש רווח ויש הפסד. לא משנה במה תבחרי, את בוחרת במאזן מסוים של רווח והפסד.
אז תבחרי במאזן שאת יכולה לחיות איתו, ותקבלי את עצמך. מה שלא תבחרי את בסדר!
היופי שבבלי חיתולים זה שבאמת אפשר לעשות את זה חלקי ואפילו קצת יותר טוב מכלום. הבאתי דוגמא של משפחה שגידלה בטיטולים חד פעמיים 24/7 ובכל זאת הילדה היתה יבשה רוב הזמן כי פשפשו אותה בכיור, וגם החיתולים עפו סופית בגיל שהיה חצי מהשנים שאח שלה בילה בטיטולים. רווח נקי לילדה בלי שההורים הקריבו את ההיסטריה שלהם מפיספוסים.
אין פה "שלמות". יש פה "מה שאני לא אעשה זה יותר טוב מלגדל בטיטולים בלי לדעת בכלל".
אמרתי גם, שכמו שה"שיטה" הזאת (לא בדיוק שיטה אבל נגיד) מדברת על קשב - זה לא חד סטרי. אנחנו רוצים קשב לתינוק וכבוד לתינוק ולצרכים שלו - אז צריך באותה מידה קשב לאמא וכבוד לאמא ולצרכים שלה. לא אחד על חשבון השני. האמא לא צריכה להפוך לקורבן שהורג את עצמו.
אם אמא לא שומרת על עצמה, מי שומר עליה? ומי יגדל את הילד? (אני מדברת על האמא רק בגלל שאני מדברת דוגרי על הריאליה של החיים. במציאות, זו בעיקר האמא, אז בואו נדבר גלויות).
אז צריך באותה מידה קשב לאמא וכבוד לאמא ולצרכים שלה. לא אחד על חשבון השני. האמא לא צריכה להפוך לקורבן שהורג את עצמו.
לקחתי טוש ועשיתי גרפיטי בבית
תודה - השיטה באמת מדהימה, זה כל כך מדהים שזה מעניין את כל מי שרק בסביבה' וכשהם רואים בפועל איך זה עובד, אז הם משתאים וטוענים שהבן שלי גאון (טוב הוא באמת גאון blink )
בשמת, תודה רבה. מה שכתבת ממש חימם לי את הלב ועודד אותי. hug
(חמותי נמצאת אצלנו השבוע וכל הזמן מספרת לכולם שאני "קוסמת וודו" בגלל איך שאני מפשפשת את מאיה בקערה. ואני סתם מרגישה שאני מנסה משהו שקראתי באינטרנט והוא עובד tongue )
לילה של פיפי אחד בסדינון ו-3-4 פישפושים בקערה - רק באחרון בסל קל.
כל הזמן הסתובבה לי באמצע הפישפוש והתלוננה חצי ישנה.
אולי השיניים, אולי כי התחלנו תפוח-תמרים.

מתנחמת שביום היא מודיעה על קקי ב-טררררר......... (אוויר דרך הלשון בפה, כמו פוקי) ככה היא מחקה את קולות הפוקים הצפויים להגיע - מי גאון של אמא????? happy

בת 7 חודשים.
נמאס לי.
מזהה בדרך כלל איתותי קקי ותופסת את רובו רוב הזמן, אבל אין לי מושג בקשר לפיפי, ולא יודעת איך להתקדם משם.
הפשוש דווקא כן קלט את העיקרון, לדעתי בהתחלה הוא לא היה מודע לגמרי לפיפי ועכשיו כן, כי עכשיו כשאני מפשפשץ אותו הוא משתין הרבה יותר מאשר בהתחלה.
אתמול השארתי אותו לא מעט זמן בלי חיתול, עם חיתול בד מקופל לספיגת פיפיים, והייתי מתה להיפטר מכל הבררה החיתולית הזאת. הגוף שלו כל כך יפה בלעדיו!!!
רק שאני לא יודעת איך להמשיך.

ולפעמים... הלילה הוא חרק במשך שעות,פעמיים לקחתי אותו לקשקושי סרק שלא העלו כלום, ובפעם השלישית לא היה לי כוח לקום אז סתם הורדתי לו את החיתול וישבתי באפתיות תוהה מה לעשות, והוא כמובן השתין עלי שחבל על הזמן.
להפתעתי לא ממש התרגשתי מזה...
(ואז לקחתי לפשפש והוא עשה יופי של קקי, סוף סוף, ואחר כך היה רגוע)
וחוצמזה אני כל פעם כל פעם מפספסת פיפי: הוא משתין חצי על השטיח, כי אני לא יודעת לכוון לקערה!!! נמאס נמאס נמאס.

אה, ודאגה קטנה:ש מתי לב שכשהוא משתין אז השפריץ יוצא לא ישר קדימה אלא מוטה לצד ימין. תמיד לצד ימין, בזוית די ניכרת, נניח 40-60 מעלות מהאיבר. זה נורמלי? (הוא לא נימול)

רוצה להעלות פה איזו שאלה בעיקר לבשמת בנוגע לנושא הבשלות
אחרי שנה + ב"ח הגענו לשלב בו הילדון לוקח אחריות ויוזם בעצמו. אני הבחנתי שהוא עבר איזו הבנה של קישור בין כל הדברים- המלה פיפי- המקום של הפיפי- האסלה או הסיר והאקט עצמו. לדעתי זה עבר מללכת כשאמא לוקחת להבנה קוגניטיבית שלו. הכל טוב ויפה אבל עולה בי שאלה בעקבות זה: האם בעצם לא מדובר על בשלות? בשלות שלו להבין את התהליך ולהחיל לקחת בו חלק פעיל יותר ממקודם.
אני ממש מרגישה שבפעם הראשונה מאז שנולד כשאני לוקחת אותו לעשות פיפי הוא משתדל לעשות ,בניגוד לקודם שכשלקחתי הוא עשה או לא בהתאם לצורך שהיה לו אבל לא ניסה לעשות. כלומר (להבנתי) לא ממש הבין שהוא יכול לעשות מבחירה בזמן ובמקום.
אני תוהה מה כל זה אומר על ענין הבשלות. כל הזמן חשבתי שאין דבר כזה בשלות בנושא חיתולים.
אמנם אני לא בשמת happy
אבל זו דעתי:
אין כזה דבר "בשלות לגמילה מחיתולים", כי חיתולים הם לא דבר טבעי שיש להיגמל ממנו בשלב זה או אחר.
ילד יכול לבלות ללא חיתולים והדבר לא יגרום לו כל נזק,
במקרה הכי גרוע הוא עושה את צרכיו על עצמו (והנזק הוא לסביבה).
הבשלות היא אכן בשלות לקחת אחריות על עניין היציאות.
השלב שאת מתארת, של אותה בשלות, שגם אנחנו חווינו, המגיע בעיני באופן טבעי יותר (וגם מוקדם יותר) כאשר לא מתעלמים מצרכי התינוק אלא מטפלים בהם.
אבל האחריות נשארת אצל ההורה עד שהילד בשל לכך.
יצא לי קצת מבולגן כי הבלתי מחותלת יושבת לי על הראש אבל אולי אחר כך אכתוב שוב ואסדר
איזו פרסומת מרגיזה של האגיס!!! כאילו זה הדבר הכי נכון והכי טבעי ללכת עם חיתול בגיל שלוש!

זה מזכיר לי כמה טמבלית הייתי שהגדולה שלי הייתה עם חיתול עד גיל 4 פלוס.

דניאלה- קודם כל כיף לקבל תגובה בענין שמעסיק אותי מאד. למען האמת אני כבר כמה זמן מתחבטת בענין. אחרי כל הקושי בגידול ב"ח כשהיגענו לשלב הזה אני חוויתי ממש הרגשת סיפוק. אבל למען האמת גם התחושות הללו גרמו לי לחשוב שוב בצורה ביקרותית על כל התהליך. כי הרצון להצליח בב"ח הוא בעייתי בעיני ולא הצלחתי להמנע ממנו.
אין כזה דבר "בשלות לגמילה מחיתולים", כי חיתולים הם לא דבר טבעי שיש להיגמל ממנו בשלב זה או אחר.
לכאורה גם אני מרגישה כמוך שחיתולים אינם דבר טבעי ולכן אין ממה להיגמל. גידלתי את הילד שלי כך. אבל היום אני תוהה האם זה אכן נכון בחברה מערבית כמו שלנו. הסיבה שגרמה לי לחשוב על זה היא המעבר הזה לבשלות של הילד עצמו. אצלינו זה קרה בגיל שנה וחמישה חדשים. מהתבוננות בסביבה אני מגלה ילדים שגדלו עם חיתול ח"פ ונגמלו בשלב הזה (אם כי רובם היו ילדים לא בכורים כך שלאמא היה נסיון). אז מה ההבדל בעצם בין הילד שלי לילדים כאלה? הוא לא היה עם חיתול אבל זה לא קידם אותו להבנה של הענין יותר מילד שכן היה. נכון שהיה לו יותר נעים בלי קקי ופיפי שדבוקים לו לטוסיק. אבל מעבר לזה הייתי בטוחה שהוא כן מפתח שליטה או הבנה של העניין.עכשיו אני חושבת שזה קרה רק לאחרונה
ילד יכול לבלות ללא חיתולים והדבר לא יגרום לו כל נזק,
במקרה הכי גרוע הוא עושה את צרכיו על עצמו (והנזק הוא לסביבה).
הבשלות היא אכן בשלות לקחת אחריות על עניין היציאות

ברור שלילד לא נגרם נזק. אני רק תוהה אם בחברה כמו שלנו יש משמעות כל כך גדולה כמו שאני לפחות יחסתי לגידול ב"ח. אני חושבת שפשוט הצלחתי לתפוס את הפיפי שלו בזמן. נכון שהמרווחים גדלו בין זמני הפשפוש אבל עדין זה היה תלוי לחלוטין בי. השלב שבו הוא מבין קוגניטיבית את הענין קרה אחרי הרבה זמן. עד שלא הגעתי לשלב הזה לא חשבתי שזה משנה. אחרי שהגענו לאיזו התפתחות בתהליך אני מבינה שלמעשה גם ב"ח בחברה שלנו היא תהליך שונה לחלוטין מבחברות פרימיטביות.

אני מקוה שאני מובנת. יכול להיות שהענין הזה בעיקר מטריד אותי כי אני לא מאמינה שהיום אפשר לגדל ילד ב"ח בלי איזו רמת צפיות שמשבשת את הענין. אני קוראת דברים שכותבים כאן ודברים שאני כתבתי וענין הלחץ והצפיות הוא מרכזי. הרצון להצליח בזה משבש את כל הענין. אני ממש מרגישה שאצלי הרצון להצליח היה משמעותי ולכן אני תוהה על כמה התהליך הזה היה נכון לנו.


קודם כל, גם אני כמובן הייתי עסוקה רבות בעניין
(וחייבת להשוויץ אבל אולי גם לעודד אותך על הדרך - בגילה המופלג, שנה ו-9 היא "גמולה" לחלוטין, יום ולילה, כבר כמה חודשים טובים.
אם הייתה גדלה בחיתולים, מי יודע מתי הייתה נגמלת).
אז אנסה לענות על דברייך בצורה קצת יותר מסודרת מאתמול:

לכאורה גם אני מרגישה כמוך שחיתולים אינם דבר טבעי ולכן אין ממה להיגמל. גידלתי את הילד שלי כך. אבל היום אני תוהה האם זה אכן נכון בחברה מערבית כמו שלנו.
זה שכל התינוקות בחברה שלנו מסתובבים עם בית שימוש צמוד לגוף, לא הופך את הדבר ל"טבעי".
זה כן הופך את הנורמה הרווחת למעוותת משהו אבל זה עניין אחר.

נכון שהיה לו יותר נעים בלי קקי ופיפי שדבוקים לו לטוסיק_
זאת בעיני המטרה האמיתית של "בלי חיתולים", או אם לדייק - המרכזית.
תינוק לא נועד ולא אמור לעשות את צרכיו על עצמו, כמו שאינו אמור לאכול לבדו בגיל צעיר.

_אני רק תוהה אם בחברה כמו שלנו יש משמעות כל כך גדולה כמו שאני לפחות יחסתי לגידול ב"ח
האמת, לא כל כך חשבתי על זה אף פעם מהזווית הזו. חשבתי איזה יופי שהילדה שלי לא עושה על עצמה וגמרנו.

יכול להיות שהענין הזה בעיקר מטריד אותי כי אני לא מאמינה שהיום אפשר לגדל ילד ב"ח בלי איזו רמת צפיות שמשבשת את הענין.
זה חלק חשוב מאוד בעניין - עבודה עצמית של האמא.
אני שמתי לב לדפוס שבו לחץ שלי = שביתה אוטומטית אצלה.
כשלא ידעתי איך לפתור את העניין, חיתלתי אותה ולקחתי לפשפושים יזומים.
הבנתי שאם מעורב לחץ בעניין, זה כמעט לא שווה כלום ודאגתי לנטרל את הלחץ הזה. לא שווה את זה בעיני.

אני ממש מרגישה שאצלי הרצון להצליח היה משמעותי ולכן אני תוהה על כמה התהליך הזה היה נכון לנו.
מה זה להצליח?
בשבילי כשהילדה הייתה בלי חיתול, הצלחתי. זהו. לכן ההצלחה לא דרשה ממני הרבה: להוריד חיתול.
אם הייתי מתבאסת מפספוסים, הייתי מתנצלת ואומרת לעצמי שאי אפשר בלי פספוסים.
כאמור, דאגתי לנטרל לחץ וציפיות עד כמה שאפשר. ראיתי את זה גם כהזדמנות נהדרת לעבודה על עצמי בפן מסוים של האמהות
(מאמינה שלחץ וציפיות עוד יהיו מנת חלקי וכדאי לדעת להתמודד איתן) וגם לשם פיתוח התקשורת עם בתי.
לא בהכרח מתאים לכל אחד.
אם בעינייך "להצליח" פירושו בלי פספוסים או גמילה מוקדמת מאוד - מה שדרוש הוא כנראה שינוי מנטלי.
(אוי זה נשמע נורא מתנשא אבל ממש לא התכוונתי לזה ככה)

ודבר אחרון:
אז מה ההבדל בעצם בין הילד שלי לילדים כאלה? הוא לא היה עם חיתול אבל זה לא קידם אותו להבנה של הענין יותר מילד שכן היה
כאמור, ההבדל הוא שהוא היה בלי חיתול, וקיבל לדעתי יחס יותר מכובד כבן אדם. ובעניין השלב שבו הוא מבין קוגניטיבית את הענין קרה אחרי הרבה זמן.
אני אומרת - טוב שכך. אני מאמינה בתהליכים טבעיים, בהבשלה טבעית, בכל תחום, עד כמה שאפשר.
כמו שאם תתני לילד את הזמן ללמוד לקרוא כשירצה, הוא יעשה את זה בשמחה, עם חדוות גילוי, וגם לדעתי באופן הכי *בריא* שיש,
ללא האצת התהליך. כנ"ל לגבי בשלות ללקיחת אחריות על היציאות ולכל תהליך שהוא.
נכון, לא תמיד אפשר לתת את הזמן לזה (אני למשל גמלתי את הילדה שלי מיניקה לפני שהיא נגמלה בעצמה, וזה היה בעיקר כדי להקל על עצמי)
אבל אם אפשר זה בעיני אופטימלי.

ההבדל הוא שהוא היה בלי חיתול, וקיבל לדעתי יחס יותר מכובד כבן אדם
זה הבדל עצום . תתבונני קצת מסביב: ילדים בני שלוש שההורים עדיין מלבישים אותם בשכיבה. ילדים בני שנתיים וחצי שנגמלו, אבל ההורים מסרבים לבקשתם לגמול אותם גם בלילה, או שמים להם חיתול אחרי שהם נרדמים. ילדים בני שנה וחצי שמודיעים על קקי וההורים אומרים להם "יופי, תעשה בחיתול". אלה לא דוגמאות שהמצאתי, אלא הורים שאני פוגשת כל הזמן (הורים מסורים בכל הבט אחר).

גם אם הבלי חיתולים ממש חלקי, עדיין הוא מאפשר את הטוויסט המחשבתי הזה, שנותן לתינוק/פעוט קרדיט מגיל אפס, שהוא מחובר לצרכים שלו.


אם בגיל שנה הילד כבר יודע לומר שהוא רעב ולבקש מזון ספציפי, אז הוא יודע גם לומר כשלוחצת לו השלפוחית. משום מה האסימון הזה לא נופל במיינסטרים.

מסכימה עם דניאלה.

כי אני לא מאמינה שהיום אפשר לגדל ילד ב"ח בלי איזו רמת צפיות שמשבשת את הענין.
האם את מתכוונת לומר שאת* לא מצליחה או לא הצלחת להפטר מהציפיות? קשה להכליל מזה לכולם בלי לשאול את כולם...
אני מודה שבאופן אישי מדי פעם הייתי מפתחת ציפיות. זכורה לי ההרגשה שלי כששאלתי (את תבשיל_קדרה‏ נדמה לי) שאלה ברוח "מה? לא מגיעים לקו הסיום יותר מוקדם פשוט? גם בגיל שנתיים יש מצב שאני מנקה פיפי מהשטיח?" זה היה די בהתחלה, כשעוד חשבתי במונחים של קו סיום happy שייטנו בהנאה עם רוח גבית של הצלחה לעבר שביתות הפשפושים (שהפליקו לציפיות) של גיל 8-10 חודשים שיצאנו מהם רק עם הבנות עמוקות לגבי הציפיות (המעטות) שהיו לנו בנוגע לבלי חיתולים, ואיך לנקות אותן מחיינו.

היום היא בת שנה ותשעה חודשים, וקורה מדי פעם שצריך לנקות, וצ'מעי... קשה לי לתאר לך באיזה שוויון נפש זה מתקבל אצלי... אצלנו זה *כמעט תמיד נובע מאדמומית קלה בטוסיק שנובעת מניגוב לא מוצלח (מה לעשות זה המחיר של אנטיביוטיקה בהנקה למשך כמה שבועות מיד אחרי הלידה. sad) ואחרי טיפול קצר (משחת קלנדולה) הכל חוזר למי מנוחות. אני בכלל לא מרגישה "רגרסיה" גם כאשר יש פיפי על המיטה (היו כבר חודשים שלמים בלי, ואז פתאום השתינה כשלושה לילות רצוף.) אלא רק "יש לזה סיבה. איך הכי טוב לטפל בזה?" אין אצלי בלכסיקון "דווקא", אין קו סיום.

עם כל זה, מדי פעם יש תקופה ארוכה מצויינת (כמה שבועות ואף חודשים בלי שום שום פספוס) ומפלצת הציפיה זוקפת את ראשה המכוער "זהו? זה זה? יכול להיות?" וזה הCUE שלי לא לנגב כל כך טוב, שלה לפתח אדמומיות, ופיפי פיפי בששון ממעיני הישועה...

כל תהליך בחברה שלנו שונה מבחברות פרימיטיביות. אבל מהו השוני? האם אצל כולם אותו השוני?
אני אתן דוגמה: במקרה הכי גרוע הוא עושה את צרכיו על עצמו (והנזק הוא לסביבה).
למה זה נזק? ואם זה לא נזק? יורד איזה לחץ? אם את בחברה ילידית (לא אוהבת "פרימיטיבית") אז זה על האדמה, אין לחץ. אם את בחברה מתועשת, חקלאית, מודרנית, טכנולוגית (לקחנית?) אבל חווה את הריצפה, או את הכיור, או את השטיח כמו שיליד חווה את האדמה (רק במובן הזה... הלוואי שהיינו יכולים...) כלומר חיה בתחושה ש"אין לחץ" אז אין לחץ. הציפיות אחרות, התגובות אחרות.

אני לא מכירה את החיים שלך, לא יודעת איפה הספה, איפה המקרר, מה גובה התקרה, ומה האורך של החוטמאריך, מתי ואיך את קמה, מי הם החברים שלך, איך את הכי אוהבת לאכול ביצים אם את אוכלת. אז במקומות שחסרים לי חלקים מהתמונה שלך, אני (באופן אנושי מאד) משלימה מאצלי. happy
אבל זה לא אומר שאנחנו אפילו קצת דומות. קשה לי להאמין שאני יכולה למצוא שני אנשים שחווים הכל באותו האופן, עושים הכל באותו האופן, וכו'. אפילו אם שניהם באופן_טבעי‏, ומגדלים ילדים בלי חיתולים.

אז מה ההבדל בעצם בין הילד שלי לילדים כאלה? הוא לא היה עם חיתול אבל זה לא קידם אותו להבנה של הענין יותר מילד שכן היה
גם מבחינתי ההבדל הוא לא עניין של הבנה. אני חושבת *שלילדים* יש ציפיות מאיתנו כהורים ומהעולם. לא משהו רוחני, משהו פיזיולוגי לגמרי. למשל שיניקו אותם. למשל שיפשפשו אותם, למשל שהם יהיו במים (כבר אמרתי פעם שאני חושבת שזה באותה רמת חשיבות מבחינה פיזיולוגית ויש לי גם הסברים ביולוגיים לזה, אבל לא פה הזמן והמקום) למשל להנשא על הגוף. שמבחינתי ככל שהציפיות האלה נענות לאורך זמן כך שומרים על הילד עם רצונות קרובים ככל האפשר לצרכים (ולא כמו שהסבירו לי בליגת לה לצ'ה שכשנולדים זה ככה ואח"כ כבר לא. כלומר - הילד כבר רוצה דברים שהוא לא צריך ממש פיזית לקיומו. שזה טוב ויפה, אבל לא מיד גורר שצריך להתחיל להפסיק להענות בשם איזו חנוכיות.)

טוב, זה מתחיל להתארך לי, אני אמשיך בהזדמנות אחרת...

ציפיות_רק_לכריות‏

קראתי עכשיו שוב (איכשהו זה נראה אחרת על גבי הצהבהב מאשר בתוך קופסא לבנה קטנה) ומרגישה שממש לא העברתי את מה שרציתי להעביר.
בתמציתיות:
  1. זה שאנחנו משהו, לא אומר שכולם ככה.
  2. גם אם כל מה שמי שמדבר על משהו אומר אותם דברים, עדיין יש אנשים שטרם דיברו...

לא בתמציתיות -
אני חושבת שלבני אדם בהסתכלות של בעלי חיים יש רצונות וצרכים. אני חושבת שגם אצל מבוגרים הרצונות הם הצרכים. כן כן. זה יכול להיות מתוסבך, ומסורבל, מעוות ומתוסכל, אבל גם אם "ממש בא לי על הנעליים האדומות" אני יכולה לחשוב על שלל צרכים לא מסופקים שמעלים את התחושה הזאת דווקא. פה יש מרחק בין הרצון לבין הצורך. במקום לזהות ולהגיד "אני זקוקה להזנה כרגע, וגם לחום אמהי", אני ארוץ לאכול שווארמה בלאפה.
אני חושבת שאחד הדברים שאנחנו עושות כאמהות שמגדלות בלי חיתולים זה לשמור לאורך זמן על המרחק בין צורך ובין רצון קטן ככל האפשר. אני משתדלת לעשות את זה באוכל (אוכלת רק אוכל טבעי לפי דרישה) בהנקה, בשינה, וכו' ומאמינה שככל שאני שומרת על השניים קרובים, ככה הילדה שלי מסוגלת לבטא את הצרכים שלה באופן נקי יותר. בתגובה אני מאמינה לה שהרצונות שלה מבטאים צרכים אמיתיים ומשתדלת להענות להם.

כחלק מזה, אני מוותרת יומיומית על ציפיות ממנה.

מקווה שיותר ברור עכשיו.

ההבדל הוא שהוא היה בלי חיתול, וקיבל לדעתי יחס יותר מכובד כבן אדם
זה הבדל עצום

מסכימה.
(חוץ מזה, להתעסק כם חיתול מלא קקי של ילד בן שלוש זה לא איזה תענוג גדול להורי, כך שההבדל העצום הוא גם של ההורים).
וכמו שמשתמע מדברייך, קרוטונית, זה רק סימפטום של ראייה אחרת, מכבדת יותר, של הילד גם בתחומים אחרים.

במקרה הכי גרוע הוא עושה את צרכיו על עצמו (והנזק הוא לסביבה).
למה זה נזק?

התכוונתי, כמובן, שהסביבה ("המחותלת" נקרא לה לצורך העניין)
תופסת את זה כנזק.
לא שועלות בלי-חיתולים ותיקות שכמותנו tongue

אני חושבת שלילדים יש ציפיות מאיתנו כהורים ... למשל שהם יהיו במים (כבר אמרתי פעם שאני חושבת שזה באותה רמת חשיבות מבחינה פיזיולוגית ויש לי גם הסברים ביולוגיים לזה, אבל לא פה הזמן והמקום)

ועוד לא פתחת על זה דף?? תתביישי לך blink
(בינתיים, איפה כתבת את מה שכתבת בנושא? אני כל הזמן מנסה לדוג הבנות מהמילה או שתיים שאת זורקת על זה מדי פעם, ודי נשארת עם הלשון בחוץ... אולי כתבת ואני פשוט פספסתי?)

(חוץ מזה, להתעסק כם חיתול מלא קקי של ילד בן שלוש זה לא איזה תענוג גדול להורי, כך שההבדל העצום הוא גם של ההורים).
חוץ מזה, האשליה הזאת, שכשילד בן שלוש "נגמל" משלוש שנים עם חיתול, אין מאותו רגע שום תקריות, אין פיפי במכנסיים, אין פיפי במיטה, אין לפעמים קקי בתחתונים, היא מצחיקה בעיניי.

תמרוש, כתבתי על זה ניצנים של מחשבות בדף על שחיית_תינוקות? (מקווה שזה השם) לפני שהיה לי נסיון עם עשרות רבות מאד של תינוקות (אולי אפילו מאות) שהשאיר אותי עם הפה פעור מפאת האבסולוטיות של העניין הזה...
אני צריכה לנסח את זה בהזדמנות, אל תוותרי לי. happy
אגב, להבנתי באוסטרליה הנושא יחסית מפותח, אבל צריך למצוא את השיטה האוסטרלית ולא את השיטה הגרמנית. (גם על זה, לכשאפרט...)

תודה! הולכת לקרוא.
מאוד מרגש, בנות...
עכשיו לחוויה. כזכור את החיפושית שלי חילצתי מחיתולים בסביבות גיל עשרה חודשים, מאוחר לכל הדעות. בעוונותי היא גם נסחבה בחד"פ, פויה! ברגע שגאלתי אותה החיים שלנו לא הפכו ליותר מסובכים כי אם יותר קלים ונעימים. ההתנהלות איתה היתה הרבה יותר פשוטה. בהתחלה סיבכתי את העניינים עם חיתולי בד לנסיעות וכל מני דברים כאלה אבל עם הזמן פיתחתי ביטחון בה ובסימנים שלה וביכולת שלה להתאפק שויתרנו על כל העסק והתניידנו עם זוג מכנסיים ספייר ולפעמים עם חיתול טטרה כדי לנגב פספוסים במקומות ציבוריים שהם לא בחוץ. את השבלולון שלנו בכלל לא הכנסתי לאריזות פלסטיק כמובן. היום הלכנו למלא דחופים במקרר אחרי שהאיש חזר לפנות בוקר מחו"ל ומצאנו את עצמנו יושבים לנו מול הסופר על הדשא בשמש בעוד החיפושית מתרוצצת בשמחה עירומה בשמש והשבלולון ישן לי על הגב במנשא ואז הוא התעורר, הדבר הראשון שהוא עושה זה פיפי מיד הוצאתי אותו, עדיין בטיולים כאלה הוא עם חיתול בד כי בסופר אין מייד מייד איפה לפשפש כמו ברחוב, חילצתי אותו מהחיתול ופשפשתי אותו, הוא פרק גם מטען קקי. שלפתי חיתול טטרה ובקבוק מים (שגם ככה היה שם לצרכי שתיה) ומיד ניגבתי והשארתי שבלולון חשוף טוסיק בשמש החמימה. כל כך הצחיק אותי שכל תכולת התיק שלי היתה בקבוק מים, חיתול טטרה וארנק. אם היה זה תינוק מיינסטרימי, מנסיון העבר או שהייתי צריכה להחליף לו חיתול או שהייתי דוחה את העניין עד הבית ואז הוא היה מתבוסס לו בקקי (שלעיתים בגילאים כאלה נקרה בחיבה "קקי עורף") היה צריך להחליף לו חיתול באמצע "שום מקום" עם הפשטה והלבשה וניגוב כל מה שמרוח בכל מקום... והתיק, אוי התיק... שלושה חיתולים לפחות, בגדים להחלפה נגד דליפות, צמר גפן או חיתול טטרה לניגוב ובקבוק מים... ופתאום הגעתי להארה, ההתנהלות עם תינוק בלי חיתולים היא הרבה יותר קלה! לכו תסבירו את זה לאנשים במיין happy. והוא רק בן חודשיים וחצי.

מעניין לקרוא את כל התגובות .נדמה לי שכולן מאמהות שהילדים שלהן כבר עברו את שלב הגדילה בלי חיתול ו'נגמלו' על פי המיינסטרים.
אני גידלתי את הילד שלי כך *גם* מתוך רצון שיגלה מודעות והבנה לענין.
האם את מתכוונת לומר שאת לא מצליחה או לא הצלחת להפטר מהציפיות? קשה להכליל מזה לכולם בלי לשאול את כולם...
מן הסתם אני תמיד מדברת על עצמי מהנסיון של עצמי ובודאי שהראיה שלי היא לעולם מנקודת מבטי אבל קראתי הרבה ממה שנכתב באתר הזה בנושא ב"ח והתחושה שלי היא שכמו שאני חוויתי לחץ, בלבול , גאוה ותהייה אני לא לבד. דוגמאות אקטואליות הן מילים כמו אני משוויצה לגבי ילדה שנגמלה מוקדם או נמאס לי_ לגבי לילות ב"ח.
שוב, אני מעלה כמה היות בקול רם אחרי שכבר עברתי למה שנחשב 'גמול' בשפה מיינסטרימית.
האם הלילות ב"ח אכן הכרחיים? אם בסופו של הדבר המטרה היא שהילד לא יעשה את צרכיו על עצמו ולא הבנה של התהליך למה לא לתת לילד לישון עם חיתול ח"פ מתכלה למשל? הרי ברור שכך הילד לא נרטב ומצד שני אם ממילא זו המטרה למה לקחת אותו כל פעם לפשפש? אני בטח לא הראשונה שהתלבטה בסוגיה אם לקחת את הילד לפשפש כשהוא מתעורר או שאני רק מקלקלת לו את שנת הלילה.
אני עשיתי לעצמי חיים קלים בנקודה הזו ובשלב מסוים החלטתי להשאיר אותו עם חיתול בלילה כי הרגשתי שלפשפש אותו בלילה לא מוביל אותו לשום מקום. הייתה לי תחושה שהתבררה כנכונה שיהיה שלב בו יהיה נכון להוריד לו את החיתול וזה אכן קרה עם ההבנה הקוגניטיבית שלו לגבי עשיית פיפי וקקי במשך היום. בעצם חיכיתי שיהיה בשל לזה.
אז יש לי ילדון שנמצא בלי חיתול ביום ובלילה ועדיין אני תוהה לגבי כל התהליך. נכון- נפלא לגלות שיש לי יכולת לדעת מתי יש לו פיפי אבל האם זה מצדיק מצבים של לחץ סביב העניין...? היום די ברור לי שלא חייבים להיות בלי חיתול כל הזמן. למשל- בבנק או בסופר או אצל חמתי.... הייתי אפילו בשגרירות גרמניה בלי חיתול עם ילד בין כמה חדשים. זה מילא אותי אז גאוה גדולה שהצלחנו לא לפספס ועכשיו זה נראה לי די מיותר.
דרך אגב, נשים שגידלו ילדים ב"ח בצורה טבעית או שהגיעו מסביבה שמגדלת כך לארץ ממש לא חולמות לוותר על חיתול ח"פ. אני חייבת להגיד שאני מאד מבינה אותן. נכון שאני לא מתכוונת לגדל ילד בתוך חיתול גם בעתיד אבל מצד שני אני ממש לא מרגישה שאני יכולה לשפוט מצבים כמו
_ילדים בני שלוש שההורים עדיין מלבישים אותם בשכיבה. ילדים בני שנתיים וחצי שנגמלו, אבל ההורים מסרבים לבקשתם לגמול אותם גם בלילה, או שמים להם חיתול אחרי שהם נרדמים. ילדים בני שנה וחצי שמודיעים על קקי וההורים אומרים להם "יופי, תעשה בחיתול"

אולי מה שלמדתי מכל העניין והקטרזיס שעובר עליי כרגע הוא שאי אפשר לשפוט אף אחד ולבקר אף אחד ובטח לא בנושא גידול בלי \ עם חיתולים.
אם יש דבר אחד שאין לי ספק לגביו זה התרומה של העניין לכדור הארץ...

לגבי
כחלק מזה, אני מוותרת יומיומית על ציפיות ממנה
זה כבר לדיון אחר...

אחרי שהכנסתי את הטקסט פתאום קלטתי שהדיון הלך למקום קצת שונה ממה שבעצם דיברתי עליו: אני עדיין מנסה להבין האם העובדה שההבנה הקוגניטיבית של העניין ולפיכך ה'גמילה' היא משהו שמצריך לגדול ב"ח? ואני מדברת ממקום של לגדל ילד ב"ח גם כדי לשמר לו הבנה של מצב טבעי ולא רק כדי שלא יעשה על עצמו פיפי.
מצד שני אני ממש לא מרגישה שאני יכולה לשפוט מצבים כמו
ילדים בני שלוש שההורים עדיין מלבישים אותם בשכיבה. ילדים בני שנתיים וחצי שנגמלו, אבל ההורים מסרבים לבקשתם לגמול אותם גם בלילה, או שמים להם חיתול אחרי שהם נרדמים. ילדים בני שנה וחצי שמודיעים על קקי וההורים אומרים להם "יופי, תעשה בחיתול"
אולי מה שלמדתי מכל העניין והקטרזיס שעובר עליי כרגע הוא שאי אפשר לשפוט אף אחד ולבקר אף אחד ובטח לא בנושא גידול בלי \ עם חיתולים

אני לא בהכרח שופטת - קודם כל, אני מתארת. ראיתי בעיניי. שנית, אני טוענת שלהורים הללו אין מספיק מידע (או שהמידע לא נגיש מספיק, או שהם לא מעוניינים לקבל אותו, לא משנה) כדי לחשוב על העניין הזה ולקבל החלטה מודעת. זה סתם עצוב בעיניי. אין כאן סירוב *מודע* לכבד את הילד, ואין כאן דילמה בין השיטה למציאות (כמו ההחלטה לא לפשפש בלילה בגלל עייפות למשל). זו פשוט בורות.

אבל התוצאה היא, שברירת המחדל הקיימת בנושא החיתולים וגיל הגמילה אינה מכבדת את הילד באופן מובנה. זה בדיוק פיתוח של המשפט שלך:
וקיבל לדעתי יחס יותר מכובד כבן אדם

אני עדיין מנסה להבין האם העובדה שההבנה הקוגניטיבית של העניין ולפיכך ה'גמילה' היא משהו שמצריך לגדול ב"ח? ואני מדברת ממקום של לגדל ילד ב"ח גם כדי לשמר לו הבנה של מצב טבעי
ממה שראיתי, גם ב"ח הכי חלקי שיש (אצלנו בתקופות מסוימות - שום פשפוש חוץ מקקי בשירותים פעם ביום) "השתלם" מבחינה זו, של שמירת המודעות של הילד.
האם זה מה שאת שואלת?
אם זה מה שאת שואלת?
כן, זה בעצם מה שמעסיק אותי. כמובן שכל השאלות שלי נובעות ממקומות בהם היה לי קשה. אני חושבת שההתעקשות להשאיר ב"ח במקומות מסוימים 'מלחיצים' היא בעייתית ומצטערת שלא הבנתי שאני מכניסה את עצמי ואותו ללחץ מיותר. יש קטעים שנראים לי עכשיו ממש מיותרים כמו להתעקש שאצל חמותי הוא יהיה בלי חיתול כל שבת. זה גרר הערות וויכוחים מיותרים וגם פגם בהנאה שלי לשבת בשקט ולהנות (כי הייתי בלחץ מהעניין).האופציה השניה היתה לא לבוא וזה לא בא בחשבון מבחינתי. האופציה שלישית היא לשים חיתול שהיום נראית לי ממש נכונה ובעבר היתה לי מחשבה שבעצם אם אני שמה לו חיתול בחלק מהזמן אני יוצרת בלבול.
אני כן עושה איזו הכללה כשאני אומרת שלדעתי בחברה כמו שלנו לגדל ילד ב"ח באופן טוטאלי כרגע מאד לא מובנת לי. כל עוד אני צריכה להיכנס איתו למקומות שלא מתאימים לעניין כי הם חלק מחיי אני עושה טעות אם אני מנסה להתאים את המצב שלי לשם .למשל להיכנס עם ילד לסופר: להיות בהיכון ליד הקופה לצאת איתו לפשפש החוצה. היום אני מבינה שהשעה הזו שאני מבלה איתו בסופר- בין אם היה בה עם חיתול או בלי לא ממש שינתה שום דבר לגבי הבנה שלו את העניין. ואם החשיבות היא פשוט לכבד את הילד ואת הרצונות שלו (אם כי אני חושבת שהוא לא היה ממש מודע לזה באותו הזמן) ,והיה ואכן פספס אז מה ההבדל בין המכנס לחיתול ר"פ למשל?

לגבי הורים אחרים: אני לא יודעת אם זה נובע מבורות כי בעצם גם אנחנו לא ממש יכולות לדעת מה השיטה הזו עושה בחברה מערבית, והאם היא לא גורמת נזק. (אני די בטוחה שלא אבל לצורך הדיון זה ממש לא ברור כי אני לא חושבת שבדקו את זה עם ילדים שגדלו כך.אולי אני טועה?)

ולסיכום- נראה לי שפתחתי איזו תיבת הרהורים כאן כי אני לא מפסיקה לעסוק בזה (את המושג _מכורה_ בהקשר הזה גם העלתי לדיון בבלוג שלי וזה כבר עניין אחר) אז נראה לי שאולי בזה אסכם את דבריי

דרך אגב קרוטונית- שוב תודה על תגובה שלך לשאלות שלי לפני כמה שבועות- אני חושבת שזה ש'נגמלנו' היתה בזכות ההפניה המדויקת למקום הנכון (כלומר לדף המעבר לגמילה מדף השביתות)....

_אני עשיתי לעצמי חיים קלים בנקודה הזו ובשלב מסוים החלטתי להשאיר אותו עם חיתול בלילה כי הרגשתי שלפשפש אותו בלילה לא מוביל אותו לשום מקום_
שוב, אם להתבונן בסיטואציה ממקום של "לאן זה יכול לקדם אותו",
אז אני חייבת לספר שהורדתי לילדה את החיתול בגיל שנה,
קודם פשוט לא רציתי להתמודד עם פשפושי לילה.
בדיעבד הצטערתי מאוד שלא עשיתי את זה קודם.
אמנם סבלנו כמה שבועות רטובים למדי במיטה,
אבל אין ספק שהקישור הישיר בין הפיפי, השלולית במיטה וחוסר הנעימות
הובילו אותה להבנה (גם אם אי אפשר לכנות אותה "קוגניטיבית" בגיל הזה)
שפיפי במיטה זה לא כיף.
בהדרגה היא תחילה לעשות טיפה, להתעורר, להפסיק ולבקש שיקחו אותה,
אח"כ הייתה מתעוררת בלי לפשפש בכלל ומחכה לפשפוש
ובסופו של דבר הגיעה ללילה יבש לחלוטין.
לא שהיא לא מתעוררת (עוד חזון למועד),
פשוט מסרבת לפשפש ומעדיפה להתאפק על הבוקר.
לכאורה הרבה יותר נעים לישון בחיתול שנשאר יבש.
אבל ממרחק של זמן זה נראה לי לא לעניין:
אם אתה עושה פיפי אתה נרטב, זו אמת פיזיקלית של ממש,
ולקחת מהילד את ההבנה הזו רק כדי "להקל" עליו
(לא מדברת פה על להקל עלינו, שזה להקל ללא מרכאות),
לדעתי זו טעות בטווח הרחוק.
זה פשוט לאפשר לו לאבד קשר עם אחד הדברים הבסיסיים שיש לו קשר איתם בגיל מאוד מאוד צעיר - הצרכים שלו.
והתחושה שלי היא שכמו שאני חוויתי לחץ, בלבול , גאוה ותהייה אני לא לבד. דוגמאות אקטואליות הן מילים כמו אני משוויצה לגבי ילדה שנגמלה מוקדם או נמאס לי לגבי לילות ב"ח.
אין צודקת ממך בעניין הזה.
לי באופן אישי לא נראה הגיוני שהדבר לא יעורר אצלי לחץ וציפיות
(שילוב של האופי שלי והתוצר החברתי שאני).
באופן אישי ניסיתי להתמודד עם זה ולראות את זה כבעיה *שלי* ולא של הסביבה, של ה"שיטה" או של ילדה כמובן.
במקומות שלא הצלחתי - חיתלתי.
במחינתי הסרת הלחץ והציפיות היו במקום הראשון,
גם ב"מחיר" של חיתול.
להשוויץ... נו קשה לי שלא.
אני חושבת שהייתי משוויצה באותה מידה גם אם היא הייתה נגמלת בגיל שנתיים או שנתיים וחצי.
בארה"ב מאד לא מקובל להוריד את החיתולים לגמרי. כמעט כולם משאירים את החיתול ומורידים בשביל לפשפש. הפספוסים הם רק בחיתולים.
הגישה בארץ היא מאד "בשמתית" כלומר, מדובר בפרספקטיבה אחת מסויימת על כל העניין, עם הרבה תימוכין והסברים מצויינים, וגם הרבה רגישות ופתיחות (בקיצור, ממש לא דוגמתית, וברור שאפשר לעשות מאד אחרת.)
עוד ברור לגמרי שברמת האמהוֹת יש ויש. יש מי שמעדיפה להוריד לגמרי, יש מי שמעדיפה להשאיר חלקי, יש מי שמעדיפה לגדל בחיתול עד גיל 4 (ביניהן גם כאלה שלא העדיפו, אלא פשוט לא ידעו על אפשרויות אחרות)
אני מבינה את השאלה בכלל ברמת הילד. האם ייתכן שיש ילדים שעדיף להם להיות עם חיתול בלי קשר לזה שאמא שלהם רוצה 100% בלי? כלומר, זה שיש שאיפה לאמא ומחשבה אידיאלית, עדיין לא אומר שבמעשי היא נותנת לילד שלה את מה שהוא צריך. ואולי עדיף שיעשה בחיתול מאשר יראה שבכל פעם שהיא מפספסת היא מתרגזת או מתאכזבת או מפנה אליו רגשות שליליים.
מה אומר לך, זה מעורר מחשבה. מצד אחד, עם כל הרצון הטוב, אנחנו לא חיים בחברה ילידית או עוזבת. קשה להפריד את המציאות מהאידיאלים הקסומים והמושלמים...
מצד שני, אולי אנחנו קצת "מתגלחות" על הילד הראשון עם הציפיות והלחצים, אני מרגישה שאחרי שלמדנו את כל זה יחד עם ילד אחד, יהיה לנו יותר קל להתחבר לילידות שבנו עם הילד הבא. להיות במינימום או בפחות לחצים. ומהמקום הזה, לילד העתידי, יהיה יותר עדיף להיות בלי חיתול.

זאת אלא אם המחשבה היא "אוקיי, נקרעתי, לא ישנתי, פשפשו וקשקשו עליי, על הבית ועל המיטה בלי הכרה, ועדיין לא עשיתי את זה באופן שמושלם לילדי. היו לי ציפיות, אכזבות, כשלונות... אז בילד הבא נראה לכן שיהיה לי כח? מסכן! עדיף לו כבר שיישן עם חיתול, וששנינו נהיה פחות עייפים. מסירות כזאת עם ילד שני נראית לי לא ריאלית."

פשוט אשמח להבין אם זה זה, או זה זה. (שתי האפשרויות עושות לי flower ו hug. לא קנטרנות ולא בטיח.)

אני בטח לא הראשונה שהתלבטה בסוגיה אם לקחת את הילד לפשפש כשהוא מתעורר או שאני רק מקלקלת לו את שנת הלילה.
ברור שאת לא.
יש על זה אפילו הודעות רבות כאן ונדמה לי שכתוב על זה גם בבלי_חיתולים_גם_בלילה‏ (מזמן לא קראתי בנושא, אבל זוכרת דיונים על השאלה הזו בדיוק).

היום די ברור לי שלא חייבים להיות בלי חיתול כל הזמן. למשל- בבנק או בסופר או אצל חמתי....
ער_אציל‏, קראת את הבלוג-בלי-חיתולים של יונת? (בלוג_יונת_בלי_חיתולים‏)
כדאי לך!

אני מוצאת את עצמי מאוד מזדהה עם הדברים שאת מעלה.
חלק מהם שאלות שיש לי כבר כמעט שנתיים.

בארה"ב מאד לא מקובל להוריד את החיתולים לגמרי. כמעט כולם משאירים את החיתול ומורידים בשביל לפשפש. הפספוסים הם רק בחיתולים.
מסתבר שאני נתאימה לסביבה שאני נמצאת בה בלי לדעת בכלל... tongue ולמרות שאני לא מכירה אפאחד כאן שעושה את זה.

ער_אציל‏ , אני מאד מתחברת לדילמות שאת מעלה למרות שאני לגמרי טרייה בעסק. אותי זה גם מעסיק מעוד היבט - המצבים שבהם למשל אני שומעת ומבינה שזה מה שהיא צריכה אבל לא מסוגלת באותו רגע לקחת אותה כי (למשל) יש לי ילדה חולה על הידיים והמחיר של להוריד אותה הוא גבוה מידי בתוך הסיטואציה. ואז עולות לי שאלות כמו - האם עדיפה תגובה חלקית על חוסר תגובה בכלל? כלומר, האם בחוויה שלה (התינוקת) יש איזה שהיא אכזבה על זה שלא הגבתי לתקשורת שלה? ומה קורה כשהיא עם אנשים אחרים שבכלל לא שומעים את הסימנים האלה?
מצד שני, כל פעם שהיא עושה קקי ענק בקערה ואני כולי מבסוטה וחושבת לעצמי איזה כיף שהיא ישר מוציאה את מהגוף ולא צריכה להישאר עם זה עליה וכמה זה בטוח יותר נעים, וכל פעם שעוברות כמה שעות והחיתול עדיין יבש, אני כן מרגישה את הערך ואת הסיפוק ואת הטעם. ואני מניחה שאם ככה אני מרגישה אז זה מתחבר גם לחוויה שלה מהעניין, למרות שהיא כמובן לא יכולה להשוות בין האופציות השונות...

נראה לי שכמו כל דבר בהורות כל אחת מוצאת את השביל שלה, אבל אני מאד מסכימה שאם יש מצבים שבהם זה גורם יותר לחץ מכל דבר אחר אז יכול להיות שהמחיר הוא גבוה מידי. אנחנו כרגע כל הזמן עם חיתול בד וממש לא ברור לי שנוריד אותו לגמרי באיזה שהוא שלב. וזה עדיין מרגיש שיש המון משמעות לדפוס התקשורת, ולכל הפעמים שהיא לא עושה על עצמה ולא נשארת עם זה עליה.... אני חושבת שכל התהליך הזה של קשב לדפוסים דורש מהאמא (או ממי שעושה את זה) במקביל גם המון המון קשב פנימה, להבין בכל נקודה איפה את נמצאת מול זה. דווקא בגלל שאנחנו בחברה שזאת לא הנורמה בה, ובגלל שבתפיסה שלנו יש מחיר לצרכים על הסביבה וזה לא אותו דבר לעשות בכיור או לעשות על הספה - זה דורש בדיקה מתמדת על איפה הגבול ומתי הלחץ הוא כבר גבוה מידי ומכניס משהו שלילי לתוך הסיטואציה.

האם עדיפה תגובה חלקית על חוסר תגובה בכלל?
לדעתי, עדיפה תגובה חלקית.
(אני מבינה שלא בהכרח שאלת שאלה אלא יותר העלית תהיות אבל רציתי לענות בכל זאת...).
אני חושבת על זה ככה:
נניח זה היה אדם מבוגר שתלוי בי ופונה אליי במילים. איך הייתי מגיבה?
אם לא הייתי יכולה להתפנות אליו באותו רגע, אולי הייתי מתנצלת, אומרת שינסה התאפק קצת אם אפשר ושאקח אותו ברגע שאוכל. אז ככה אני משתדלת לעשות גם עם הבת שלי,
והשתדלתי לעשות זאת גם כשהיית התינוקת שעוד לא מדברת.
ואם ברח לה, אמרתי שוב שאני מצטערת שלא לקחתי אותה, והייתי לוקחת בכל זאת כדי שתרוקן את מה שנשאר.
דווקא אני מאד שמחה שאת עונה...
אהבתי את ההשוואה לאדם שמבקש במילים, זה עוזר לי לחשוב על זה כדי להבין מה אני מרגישה בקשר לזה. נדמה לי שיש לי פה איזה נטייה לברוח - כלומר בזמנים שאני לא יכולה לפשפש אותה להגיד לעצמי "תעשי כאילו את לא שומעת", כשבעצם אני שומעת בפירוש. ואולי כאן המקור לתחושה הלא נוחה, במקום להכיר במציאות של אותו רגע - אני שומעת שאת צריכה (או לפחות ככה אני מפרשת את מה שאני שומעת), לצערי אני לא יכולה להיענות לזה כרגע, אני אקח אותך כשאני אוכל או עכשיו תצטרכי לעשות בחיתול.... ואולי דווקא בלראות את הרגע כמו שהוא יש איזה הקלה - זה רגע שבו עושים פשרה על משהו בגלל שיש הרבה אילוצים, ומן הסתם יהיו עוד מיליוני רגעים כאלה מהרבה סוגים שונים עם תינוקת וילדה קטנה בבית.

תודה, דניאלה. עזרת לי לחדד לעצמי משהו happy

האם בחוויה שלה (התינוקת) יש איזה שהיא אכזבה על זה שלא הגבתי לתקשורת שלה? ומה קורה כשהיא עם אנשים אחרים שבכלל לא שומעים את הסימנים האלה?
לתחוושתי זה הכל ענין של מה את חווה מכל הענין (או מישהו אחר לצורך העניין)- אני לא בטוחה, אבל נראה לי שבעיקר בגיל כל כך צעיר יש עדין סימביוזה חזקה מאד בין האמא לתינוק שאפשר לשמר. אם את חווה איזו תחושת בלבול בנושא זה עובר אליה. אם את משדרת שזה בסדר אז זה עובר אליה. היא בוכה כי היא רוצה משהו ובאותה מידה זה יכל היה להיות ציצי או משהו אחר שלא אפשרי לתת או לא הבנת באותו הרגע . אם זה היה ציצי ואין לך אפשרות להניק אז אני מניחה שהיית פחות עסוקה במחשבה מה עשתה לה החוסר הענות שלך- כי ברור לך מה היא ביקשה ומה את צריכה לתת ואם זה לא אפשרי אז ברור לך למה ושאין מה לעשות. את יכולה לחוות צער על זה אבל את לא חובה בלבול. הבלבול הזה של מה זה עושה לו\ה כשאני לא לוקחת כשהוא מבקש מכניס למקומות בעייתים להערכתי.
לכןאני לוקחת מזה הלאה מסקנה כמו לא לקחת את הכל קשה מדי. נכון שכשהם קטנים הכל הרבה יותר עוצמתי אבל מנוקדת המבט שלי היום פספוסים הם משהו שצריך לעבור ולא להימנע ממנו.

דרך אגב היה לי על זה דיון עם חמותי שבטוחה שכל הילדים עדיין נגמלים בסביבות גיל שנתיים. אני דוקא רואה מסביב שהגיל עלה לשלוש +- וממה שקראתי פה באתר זה נשמע לי הגיוני מאד שזה בגלל שימוש נרחב בח"פ

אני מבינה את השאלה בכלל ברמת הילד. האם ייתכן שיש ילדים שעדיף להם להיות עם חיתול בלי קשר לזה שאמא שלהם רוצה 100% בלי? כלומר, זה שיש שאיפה לאמא ומחשבה אידיאלית, עדיין לא אומר שבמעשי היא נותנת לילד שלה את מה שהוא צריך. ואולי עדיף שיעשה בחיתול מאשר יראה שבכל פעם שהיא מפספסת היא מתרגזת או מתאכזבת או מפנה אליו רגשות שליליים.
נראה לי שאמרת פה משהו מאד נכון תפיסתית. וזה נכון- ילד ראשון ואין שום אפשרות להשוות לשום דבר. להיפך- בתוך זה ממש קשה להבין מה אתה עובר , מה הוא עובר ולמה?

זאת אלא אם המחשבה היא "אוקיי, נקרעתי, לא ישנתי, פשפשו וקשקשו עליי, על הבית ועל המיטה בלי הכרה, ועדיין לא עשיתי את זה באופן שמושלם לילדי. היו לי ציפיות, אכזבות, כשלונות... אז בילד הבא נראה לכן שיהיה לי כח? מסכן! עדיף לו כבר שיישן עם חיתול, וששנינו נהיה פחות עייפים. מסירות כזאת עם ילד שני נראית לי לא ריאלית."
פשוט אשמח להבין אם זה זה, או זה זה. (שתי האפשרויות עושות לי ו . לא קנטרנות ולא בטיח.)

אם את שואלת אותי אז התשובה לא ברורה לי. חיתול בעיני זה דבר לא נכון. האם אפשר לגדל בלי חיתול כאן ועכשיו בתנאים בהם אני חיה? אולי התנאים סביבי צריכים להשתנות. אולי אני אקשיב למה שהיא או הוא יאמרו לי בענין כשזה יהיה רלוונטי. כרגע ,בכל אופן, אני עוד מחכה למחזור....

אז מה ההבדל בעצם בין הילד שלי לילדים כאלה? הוא לא היה עם חיתול אבל זה לא קידם אותו להבנה של הענין יותר מילד שכן היה. נכון שהיה לו יותר נעים בלי קקי ופיפי שדבוקים לו לטוסיק. אבל מעבר לזה הייתי בטוחה שהוא כן מפתח שליטה או הבנה של העניין.עכשיו אני חושבת שזה קרה רק לאחרונה

אני מבינה מה שאת אומרת וזה נכון. תכל'ס הגמילה לא יותר מוקדמת מילד שאמא שלו החליטה להתחיל לגמול בגיל צעיר. אבל נראה לי שזה מה שגרם לי להבין את מה שבשמת אמרה כל הזמן, שהמטרה בבלי חיתולים היא לא גמילה אלא פשוט הדבר עצמו, בלי חיתולים, על שלל הייתרונות של העניין, שבישבילי הראשון ביניהם הוא איכות הסביבה. כל אחד וסיבותיו. נראה לי שזה ישים אותי יותר בפרופורציות מבחינת ציפיות בילד הבא.

הגמילה לא יותר מוקדמת מילד שאמא שלו החליטה להתחיל לגמול בגיל צעיר

<סתם. הדגשתי. בשביל עצמי.>
<שם אותי יותר בפרופורציות מבחינת ציפיות בילדה הבא.>

המטרה בבלי חיתולים היא לא גמילה אלא פשוט הדבר עצמו, בלי חיתולים
רציתי לספר לכם על "המצאה" שעוזרת לי מאוד בפישפושי הלילה.
במקום לקום, להדליק את מנורת הלילה ולקרב גיגית - כל זה עם תינוקת שממש ממש רוצה פיפי, אני מניחה
מבעוד מועד מגבת פרושה על הריצפה וככה בלי להדליק אור, בלי לכוון לגיגית אני פשוט מפשפשת אותה
וחוזרת לישון.
בת שנה וחודש כמעט. פיספוס אחד ביום!!!!
אצלנו יש פינה בבית עם מגבת מקופלת (לא אותה אחת! hilarious) כבר שבוע בערך, זה בפירוש מעודד כריעה!
אני גידלתי את הילד שלי כך גם מתוך רצון שיגלה מודעות והבנה לענין.

אני חושבת שההתעקשות להשאיר ב"ח במקומות מסוימים 'מלחיצים' היא בעייתית ומצטערת שלא הבנתי שאני מכניסה את עצמי ואותו ללחץ מיותר. יש קטעים שנראים לי עכשיו ממש מיותרים כמו להתעקש שאצל חמותי הוא יהיה בלי חיתול כל שבת.

הוי, ער_אציל‏ יקירתי, זה אחד התיסכולים שלי בחוגי הבלי חיתולים: שאני אומרת וחוזרת ומדגישה המון דברים, אבל תמיד תמיד כל אחת תפספס חלקים ממה שאמרתי (אי אפשר להישאר בקשב כל הזמן) וזה יכול להיות בדיוק הקטעים האלה אף על פי שאני מדגישה אותם מיליון פעם וגם באתר.

כתבו כאן דברים נפלאים (דניאלה, yes וגם האחרות, אל תיעלבו שהזכרתי את דניאלה במיוחד happy ).

ה"מודעות" שהתינוק מגלה איננה ה"מודעות" של "להגיד לאמא ולא לעשות במקומות לא מתאימים". כשאני מדברת על מודעות בחודשים הראשונים מה שאני מתכוונת אליו הוא המודעות של התינוק לגוף שלו. כשהוא גדל עם קשב (ולא חשוב אם זה עם או בלי חיתול כלשהו, כל עוד לא מתייחסים לחיתול כאל בית שימוש לגיטימי). זה שהתינוק יודע שהוא צריך פיפי או קקי, ושהוא עושה עכשיו פיפי או קקי, ולא מאבד את זה. זה שהתינוק משפר עוד ועוד את השליטה בשרירי הסוגרים שלו (השופכה ופי הטבעת) במקום שהם יתנוונו והוא יצטרך ללמוד איך להפעיל אותם בגיל שלוש (ואז קשה לו, והוא לעולם לא באמת לומד להרגיש את השלפוחית שלו כמו שצריך, ותאמינו לי יש פיספוסים של הילד גם בגיל 10, כי הוא איבד משהו שלעולם אי אפשר להחזיר לו).

ההבנה שפיפי עושים בבית שימוש היא הבנה קוגניטיבית והיא לא אמורה לבוא בגיל פחות משנה. לפניה יש שלב שבו הילד מבין שרצוי שתמיד יבקש עזרה לעשות את הצרכים כי הוא תופס שזה סוג של שיתוף פעולה שאמא ואבא מצפים לו. ויש עוד שלבי ביניים רבים.

כמו שאמרתי שוב ושוב, המטרה בגידול ילדים בלי חיתולים היא לגדל אותם בלי חיתולים. זהו.
ילד שאפילו חלק מהזמן נחסך ממנו להיות כלוא בחסימה הזאת, הרוויח.
ילד שאפילו היה כלוא בחסימה הזאת, אבל התייחסו אליה כמו למכנסיים והפשיטו אותו עשרים שלושים פעם ביום כדי לעשות את צרכיו - הרוויח.

בכל חוג וחוג וגם בכל דף ודף בנושא כאן באתר אני מדגישה, במיוחד לגבי החמות* happy , שאין שום סיבה להכניס את עצמנו למצב לחץ בלי חיתולים. כן, אנחנו אמהות מערביות. כן, אנחנו לחוצות בהגדרה (חוץ מניצן, כמובן, אבל כמה ניצן כבר יש hilarious ). כן, אנחנו מבקרות את עצמנו, שואפות לשלמות, ומפחדות מביקורת של אחרים. כן, האינטואיציה שלנו א-אהמ בואו נגיד בכנות, לא תמיד מצליחה לתקשר איתנו מחמת מחסומים שונים באוזניים שלנו (זה מהלחץ tongue ).
אז בואו ניקח את כל זה בחשבון. מעולם לא אמרתי אחרת. אני מתנגדת ל"שאיפה לשלמות" בכל מקום ואתר. לא רק בהקשר של פליי_ליידי‏.

כל הגישה שלי לבלי חיתולים (כפי שהזכירה בצדק ניצן) היא שאין פה "שלמות".
אנחנו עושות מה שאנחנו יכולות, והעיקר שזה יותר טוב מלגדל בחיתולים בלי מודעות. זהו.
זה לא יהיה כמו להיות הודית שמגדלת בלי חיתולים, זה יהיה כמו להיות ישראלית שמגדלת פעם ראשונה בלי חיתולים. וכשתעשי את זה פעם שנייה, זה כבר יהיה אחרת. ובכל מקרה אנחנו דור המדבר והילדים כבר יקחו את זה עוד צעד קדימה.

אין צורך פה להילחם נגד איזה מתכון שאומר "אסור אף פעם להלביש חיתול ואסור אף פעם לפספס" כי מעולם לא נתתי מתכון כזה. זה מנוגד לכל מה שאני אומרת.
האם להלביש חיתול בלילה? אני אומרת: תלוי באמא. תלוי בכוחות שלה, ברצון שלה. וחוץ מזה יש פה ילד, שבשלב כלשהו פשוט ידרוש ממך...
האם להלביש חיתול ביום? אני אומרת: תלוי באמא. תלוי בלחץ שלה. תלוי. תלוי. המינון תלוי *בכם
. אין מתכון!
זה אולי מה שמבהיל בעסק הזה. אין מתכון. אני לא נותנת מתכון. אני נותנת עקרונות, ומכאן והלאה כל אחת לוקחת את זה למערכת יחסים פרטית שלה עם התינוק הפרטי שלה.
ובמערכת יחסים פרטית, הכל פרטי והכל הולך. זה משא ומתן. זה תשומת לב. זאת אהבה.

flower

אולי יצא לא ברור: אני אוהבת אתכן. את כולכן. אחת אחת וביחד.
אני לא אוהבת אתכן בלי טעויות או תהיות או שאלות או בלגן בראש. אני אוהבת אתכן בגלל התהיות, הטעויות, הבילבול והרצון.
כל הכבוד לכן על כל המאמצים למען התינוקות שלכן. איזה כיף להיכנס לאתר הזה ולפגוש אמהות כל כך אוהבות!
אמא אוהבת, זה לא שהיא מושלמת - זה שהיא אוהבת.
אמא "מושלמת" זה משהו שלא קיים, זה משהו בלתי אפשרי, זה משהו שאסור, כן אסור, לשאוף אליו. אני בעד אהבה, לא בעד פרפקציוניזם.
אהבה זה מין תבשיל כזה, שגם כשיוצא לא מדוייק, זה טעים.
hug

_אולי יצא לא ברור: אני אוהבת אתכן. את כולכן. אחת אחת וביחד.
אני לא אוהבת אתכן בלי טעויות או תהיות או שאלות או בלגן בראש. אני אוהבת אתכן בגלל התהיות, הטעויות, הבילבול והרצון.
כל הכבוד לכן על כל המאמצים למען התינוקות שלכן. איזה כיף להיכנס לאתר הזה ולפגוש אמהות כל כך אוהבות!
אמא אוהבת, זה לא שהיא מושלמת - זה שהיא אוהבת.
אמא "מושלמת" זה משהו שלא קיים, זה משהו בלתי אפשרי, זה משהו שאסור, כן אסור, לשאוף אליו. אני בעד אהבה, לא בעד פרפקציוניזם.
אהבה זה מין תבשיל כזה, שגם כשיוצא לא מדוייק, זה טעים_
וואו... עשית לי דמעות... שועלת קרבות קשוחה כמוני...
את כל כך נהדרת, אמא... hug
תודה. flower
אם זה היה ציצי ואין לך אפשרות להניק אז אני מניחה שהיית פחות עסוקה במחשבה מה עשתה לה החוסר הענות שלך- כי ברור לך מה היא ביקשה ומה את צריכה לתת ואם זה לא אפשרי אז ברור לך למה ושאין מה לעשות.
נכון, וגם אני עשיתי את ההשוואה הזאת בראש, אבל יש הבדל אחד מהותי - הצורך בציצי לא יכול לבוא על סיפוקו בלי ציצי. אולי אם לא תהיה לי ברירה היא תחכה כמה דקות יותר ממה שהייתי רוצה שהיא תחכה, אבל עד שהיא לא תינק היא תישאר רעבה. אם היא צריכה פיפי ואני לא מגיבה, היא תחכה איזה שהוא פרק זמן (אני מניחה), אבל הצורך יגיע לאיזה שהוא שיא ואחר כך היא תפסיק לחכות, היא תעשה. ככה שכן בעיני יש פה יותר מקור פוטנציאלי לבלבול מאשר עם אוכל.

וואו... עשית לי דמעות...
גם לי.
> לא שועלת קרבות בכלל. רכיכה מוחלטת <

אהבתי את ההשוואה לאדם שמבקש במילים, זה עוזר לי לחשוב על זה כדי להבין מה אני מרגישה בקשר לזה

אני חושבת שכדאי לזכור עוד משהו בהקשר הזה: שזה לא סוף העולם.
כלומר, אם את מגיבה, ואומרת שאת לא יכולה כרגע, ותתפני כשתוכלי, קודם כול חשבו לעשות את זה בתחושה נורמלית, ולא של "אוי ואבוי, הילד צריך אותי ואני לא שם בשבילו בשעתו הקשה". לנסות אולי להתנהל מתוך מודעות שאלה החיים, לא תמיד אפשר להענות באותו רגע - בעיקר אם יש עוד ילדים לטפל בהם - וזה בסדר ולא אסון.
ודבר שני, בניגוד לתגובה של בן אדם מבוגר שתלוי בנו, אולי יעזור לזכור, שהרבה מהרגשות הקשים שעלולים להתעורר באדם מבוגר לא יהיו אצל תינוק קטן, ואפילו אצל פעוט. דברים כמו אכזבה, בושה, כעס.
אני חושבת שתינוק קטן בעיקר עלול להרגיש אי נוחות פיזית, ובהמשך לקשר את זה גם לתגובות הסביבה ולשליטה בגופו, אבל אין ספק לדעתי שמבחינה נפשית הוא לא סובל כמו אדם מבוגר - הוא מתאפק כמה שהוא יכול, ואז משחרר.

בשמת
flower

וגם תודה

גם אני נהניתי לקרוא אותך, דניאלה flower

ובשמת heart אין כמוך flower

אני לא מדליקה ומכבה אור בלילה. לקחתי לבכורתי מנורה אדומה ששטים בה כל מיני נוצצים והיא דולקת לנו בלילה. כשהקטנה בוהה בה אני תוהה אם היא מדמיינת שזו מדורת השבט הדולקת happy

מתעניינת בחוג בית לבלי חיתולים, אשמח אם יש אינפורמציה למשהו באזור המרכז. תודה
תודה
בשמת
כל התהיות והמחשבות הן נסיון להבין את מה שקורה כתוצאה מהתהליך הזה שזכיתי לחוות בזכותך
תמיד אודה לך על פקיחת העיניים הזו @ } flower
אני פשוט אוהבת לטחון את העניין...
פידג'ט - תודה,

אולי תפרטי כמה דברים שלא הבנתי - הוא היה עם חיתול חודשיים? גם בלילה? לא היו פשפושים בתקופה הזו?

כן, הוא היה עם חיתול במשך חודשיים כל הזמן גם בלילה, דבר נוסף שקרה בתקופה הזו היא שהפסקתי להניק , ואני נותנת לו חלב קוואקר שממנו הוא שותה המון, ואולי לכן גם משתין המון.

גם הריצפה עדיין קרה, ואני חושבת שזה קשור לקור, השילוב של ריצפה קרה והרבה שתייה.
חוץ מזה , כשהוא התחיל להשתין המון בתחילת החורף וסרב לעשות באסלה/כיור, היתה לי תחושה שזה סוג של רצון לתשומת לב מוגברת.

ההתפתחיות מאז, יש לו מטפלת כמה בקרים בשבוע, שילדיה היו עם חיתולים חלקית רק עד גיל 8 חודשים, היא מאיזור ברה"מ לשעבר, וכשביקשתי ממנה הדרכה, היא אמרה טוב היום נוריד חתול ונהיה בלי , ככה... ואכן הם מעכשיו ביחד בלי חיתול, והיא לוקחת אותו לפשפש כל 15-20 דקות, יש לה מעט מאוד פספוסים , והיא מדברת איתו כל פעם,* ויש לה פשוט - חוש וידיעה פנימית וגם ביטחון * והוא מרגיש את זה. וכשהוא חוזר הביתה אני משאירה אותו בלי, אני באמת ברת מזל !

עדיין הרוב פספוסים, אבל עם האביב והחום שחוזר, יותר קל לתת לו להסתובב ערום, ולנקות שלוליות מהרצפה.

בשמת ודניאלה, תודה

להיות הרבה בחוץ, ולהכין מלאי של מכנסיים.

אנחנו בחוץ כמה שאפשר, אבל רוב החיים שלי מתנהלים בבית, עבודה, בישול, כביסה, טלפונים (את זה אני עושה בחוץ).
מלאי של מכנסיים דאגתי לצבור כבר בתחילת החורף.

בשמת , אני אבדוק

איזה יופי אידה! משכת אלייך בעזרת חוטי האור את המטפלת המתאימה! אני משתאה ונדהמת! (טוב, בהנחה שהיא מתאימה בעוד היבטים).
וואו! כל הכבוד למטפלת ולך!
איך שזה נשמע, אתם על דרך המלך - ונראה לי שהרבה יותר קל להרגיש רגועה עם כל העניין שיש מישהו לידך ש*ממש* רגוע, זה יותר טוב מכל עצה והתייעצות...
פורים שמח!
אין לי מושג איך,אבל ההחלטה לגדל את באר שלנו (ילד רביעי במשפחה בחינוך ביתי)בלי חיתולים כבר התקבלה,אי שם במעמקי המודעות המתעוררת של אמא וותיקה. נדמה שכבר אין דרך חזרה,אבל אני עדיין מתלבטת איך ולאן להמשיך מכאן-סה"כ יום שלישי לניסוי, וזה לא נראה הכי מוצלח...
יש לנו כמה הצלחות. בעיקר כשהוא מתעורר,אז אני יודעת בוודאות שזה צריך להגיע. עם כל השאר-
או שאני לא מצליחה לתפוס את הרגע ,
או שאני עסוקה מדי ומתמהמהת לגשת אליו (בדיוק באמצע עם....)
או שאני כן מרגישה כשזה מתחיל להגיע,אבל זה קורה רק תוך כדי הנקה ואם אני מפנה אותו מהר אל מתחת הקערה/הכיור/האמבטיה-זה נפסק. מחכה,מחכה,מחכה-נדה! ואז,כשאני כבר מרימה ידיים וחוזרת להניק-הנה זה בא. אז נכון שכבר למדתי לשים מתחת חיתול טטרא וכך אני לא נמרחת כולי בקקי צהוב,אבל...
חברה יעצה ל למדוד 5 דקות אחרי ניסיון הפשפוש שהופסק ואז שוב לקחת אותו באופן יזום,ולא לחכות שזה יבוא לי בהפתעה. נשמעת עצה טובה ,אבל ליישם אותה זה כבר סיפור אחר... 5 דקות זה המוווווווווווון זמן למי שאין לה דקה לנשימה (ואולי זו הזדמנות גם בשבילי לנוח?..לנוח?איך בדיוק? כשאני עומדת ומחזיקה את הילד מעל הכיור,בכוחותיי הדלים,חצי עין מנקרת והשנייה עירנית לקולות הדרמה הבאה שתתרחש בסלון)

לא יודעת איך,אבל גם מרגישה שאין לי דרך חזרה. אחרי שניסיתי,וחוויתי ולו רק הצלחה אחת קטנטונת,זה מרגיש כמו הדבר הכי טבעי עבורנו לעשותו.יש לנו פוטנציאל,כי אני אמא שממש לא מתרגשת מקצת פיפי וקקי פה ושם,ואנחנו ממילא רוב היום בבית .
עדיין,אשמח לחיזוקים מכל הסוגים. משהו נוסח: "כן,זה באמת הכי טבעי כי... "זה שווה ומשתלם להשקיע קצת יותר בהתחלה כדי לקבל אח"כ יותר..."בסוף נכנסים לשגרה וזה מגיע מהר ממה שחושבים..." כאלו בקיצור. יודעת אותם,ובכל זאת-תמיד מעודד לשמוע מוותיקים שכבר עברו את המקום שלי היום.
יודעת שאוכל לקבל הרבה מקריאה פה באתר,אבל איכשהוא זה לא יוצא לי...
אשמח אם תכתבו משהו בדף שלי חיים_חופש_בערבה_בלוג_משפחה_בחינוך_ביתי‏
כי אני זקוקה להסבר שיניח לא רק את דעתי אלא גם את דעת הסובבים אותי (סבתות/דודות/שכנות שאני יודעת שקוראות אותי ובטח חוטפות שוק מהידיעה המרעישה ש"נעמה לא שמה חיתול לילד...איפה נשמע דבר כזה?".....

"כן,זה באמת הכי טבעי כי... "זה שווה ומשתלם להשקיע קצת יותר בהתחלה כדי לקבל אח"כ יותר..."בסוף נכנסים לשגרה וזה מגיע מהר ממה שחושבים..."

yes נראה לי שיש לך את התשובות!!

זה באמת לא קל בהתחלה, אך כמו שכתבת אין דרך חזרה...

מבחינתי (ואני מדגישה-מבחינתי-כדי שכל מי שמרגישה אחרת תרגיש בנוחflower...) זה כמו לחשוב שיותר קל ( בעיקר אחרי לידה ועם עוד ילדים בבית) לקנות או להזמין אוכל מתועש שמוכן בחוץ...אולי זה יותר קל באותו הרגע אבל בטווח הארוך זה לא משתלם...וכמו שהכנת האוכל בבית לבד משתלמת ומספקת כך גם הגידול בלי חיתולים...
הבכור שלי גדל ברב פעמי והקטנה בלי חיתולים באופן מלא עכשיו בת שנה וארבע.
אם את מרגישה בתוכך שזה מה שנכון ומתאים לך לכי על זה!! את לא צריכה הסברים ותאוריות כדי להצדיק את זה...את הרי מרגישה בלב...flower
אם את צריכה תמיכה את מוזמנת גם לפנות אלי באופן אישי כאן או באי מייל שלי ויש לי גם סקייפ אם את רוצה לדבר!!
דוקא העובדה שיש עוד ילדים (לי יש רק שניים לא יודעת איך זה עם ארבעה...) מקלה בהרבה כי אי אפשר להתמרכז בזה ובתינוק כל היום ,ולדעתי דוקא ההתנהלות של זה כחלק מהחיים מה שקורה בלית ברירה כשיש עוד ילדים בחינוך ביתי להבדיל מילד אחד שכל היום מתרכז סביב היציאות שלו...יותר זורמת.
(נראה לי שהמשפט האחרון לא מנוסח טוב...סליחה..)flower

עוד יום עבר וה"ניסוי" שלנו ממשיך,מביא עמו עוד שאלות:
איך אני אמורה לצאת מהבית?
מוצאת עצמי מקורקעת לבית,כי איך אני אצא עם תינוק שייקח לו בדיוק 10 דקות להימרח בקקי,או ליתר דיוק-לי ולסביבה שלנו. הוא בדר"כ נשאר נקי.אז לא זו בלבד שאינני יוצאת לסידורים וטיולים ארוכים,אלא שאפילו מללכת לגן השעשועים הקרוב אני נמנעת.והשכנים גם ככה כועסים על הקקי של הכלבים,אז מה יגידו עליי כשאפשפש את הקטני מול עיניהם?...
אני צריכה את הכיור עם המים הזורמים צמוד אליי. אני צריכה את מלאי חיתוליי הטטרא צמוד אליי,את הקערה. איך???

ובלילה? מה אני אמורה לעשות בלילה? להעיר אותו ואת עצמי בניסיונות לקלוע לקערה? הוא רוצה רק ציצי ולחזור לישון. אפילו לא פותח עיניים. יונק ונרדם חזרה. אין לי כוח להתחיל להוריד לו מכנסיים והכל.
מה דעתכן?אפשר לשים חיתול רק ללילה? זה מבלבל מדי?

איך אני אמורה לצאת מהבית
פרה פרה. קודם כל יש לך חיתולי בד נכון? (רובינא לא?) תלבישי. תתרגלי להוריד חיתול ולפשפש, אחר כך לאט לאט, כשתרכשי ביטחון והוא ישתין/יחרבן פחות תוכלי פשוט לצאת עם חיתול טטרה ובקבוק מים לניקוי. הצעה שלי, בהתחלה לא לצאת למקומות שיש קהל. צאו לטבע שם לאף אחד לא יהיה אכפת איפה מה ומי, וכל הגורם הזה של הקהל הלא בטוח כל כך אוהד יבוטל. אחרי כמה טיולים בלי תרגישי כבר הרבה יותר בטוחה ותמצאי את עצמך בגינה ואפילו בסופר או כמו שיצא לנו בטעות בשבת האחרונה בפגיה של רמב"ם עם תינוק ללא חיתול וללא שירותים קרובים (אבל הוא ישן אז הצליח לנו. יותר מזל משכל זה בטוח).
ההצעה שלי לגבי הלילות היא גם, אם לא מסתדר לך אז להלביש חיתול בד. זה לא כל כך גרוע לדעתי בעיקר אם אין קקי בלילה (הכי מגעיל זה להתבוסס בקקי, לא?) כשהזמן יגיע ויתאים לשניכם את תדעי. גם אנחנו התחלנו עם חיתול בלילה אבל עכשיו העולל ישן עירום טוסיק ומעיר אותי היטב לכל פיפי. זה לא מבלבל יותר מדי אם כי זה בטוח פחות נוח ונעים להם לישון עם חיתול. אם את באמיצים אז פשוט תשכיבי אותו על הבטן עם קונסטילציה של הגנת מזרן + סדין מגבת לספיגה מידית פליס ועל כל זה תינוק אחד שישן פיצוץ גם אם יברח לו ואז בבוקר מאווררים/מחליפים את כל הטררם בלי נקיפות מצפון (ככה גם הגדולה שלנו ישנה בזמן הורדת החיתול בלילה בגיל שנה וככה העולל בן שלושת החודשים שלנו ישן כבר חודש לפעמים בורח לפעמים לא רק בבוקר מגלים את הנזק כשמרימים את הפליס עד אז יבש לו).
אגב, אני לא יודעת לגבי השכנים שלך, בכל זאת את גרה במקום פצפון. אבל פה גיליתי שגם אנשים שרואים זה לא ממש נקלט להם במוח, החזיון ממש מבלבל אותם ככה שהם אשכרה חוסמים עצמם לתופעה, בטח ככה זה היה לנושאת המנשא הראשונה (שתקום ותספר!). היחידים ששמים לב אלינו הם הרוסים שמכירים בשיטה הזו רק שהם כל הזמן אומרים לי "זה מוקדם מדי, חכי שיהיה בן חצי שנה!" נו, שויין. אני עונה להם שהילד גאון וחבל לבזבז פוטנציאל.
שיהיה המון המון בהצלחה. זה לא מסובך זה פשוט כל כך. וכשתביני את זה (כשתהיא מוכנה ומזומנה לקבל פספוסים בשויון נפש מוחלט) לא תוכלי להבין איך אפשר אחרת. החיים כל כך הרבה יותר קלים (כתבתי את זה איפשהו למעלה) בלי חיתולים!
פרה פרה. קודם כל יש לך חיתולי בד נכון? (רובינא לא?) תלבישי. תתרגלי להוריד חיתול ולפשפש, אחר כך לאט לאט, כשתרכשי ביטחון והוא ישתין/יחרבן פחות תוכלי פשוט לצאת עם חיתול טטרה ובקבוק מים לניקוי. הצעה שלי, בהתחלה לא לצאת למקומות שיש קהל. צאו לטבע שם לאף אחד לא יהיה אכפת איפה מה ומי
מה שהיא אמרה.

גם שימי לב שבעוד כמה שבועות ההילוך של הכל ירד והכל יהיה הרבה יותר פשוט. אז בלי פאניקה. happy
<למרות מה שכולם חושבים, ניצן מצדדת מאד בהלבשת חיתול בד בשבועות הראשונים עם הורדות לפשפושים.>

אנחנו אמנם רק בהתחלה, אבל בהתלהבות עצומה. עוד דבר עצום הוא מספר מכונות הכביסה שאני מפעילה.
עם הפיפי אין לנו בעיה (בד"כ), אבל עושה רושם שמלבד הקקי הגדול, קיימים עוד עשרות פעמים לאורך היום בהן הוא עושה ממש מעט. הוא בן 4 שבועות ויונק.
איך מתמודדים עם העניין? איך מזהים (עוד לפני שהכתם הצהוב מתפשט במכנסיו)?
לגמרי מסכימה עם ילדת_טבע‏. אני מציעה להשתמש בחיתולים בצורות יצירתיות לפי רמת הלחץ/הזרים בסביבה.
הרי את לא מתייחסת לחיתול כאל בית שימוש, אלא רק כאל משהו שיספוג את הפיספוסים שלך. אז בסדר. מורידים ומפשפשים.
וחוץ מזה, כל כך פיצי, רק עכשיו ילדת, גם להתרוצץ יותר מדי זה "תיק". אפשר להתחיל לאט.
וכמו שכתבו לך, בלילה מיגנתי את המיטה ולא אותו, בהנקה מיגנתי את הסביבה ולא אותו. כן, לא הצלחתי לפשפש תוך כדי הנקה וכשהם קטנים הם לא יכולים לחכות בזמן ההנקה, אז שמתי את החיתולים (טטרה ופלנל) מסביב, עלי, על כרית ההנקה, על הספה מתחתי כמה שמיכות פיקה בתור שכבת מגן למקרה ש-, וכיבסתי חיתולים - אבל הוא היה בלי. וגם, אמרתי "פיפי" וככה הוא למד לקשר, ואני לאט לאט למדתי להגיד לו "חכה!" ולסדר אותו על הסיר (שהחזקתי בהישג יד) לעשות בהפסקונת שהוא לקח בהנקה כדי להשתין/לחרבן.
אמא_ל'ה‏, לפעמים מזהים לפי הגזים.
מצד שני, "עשרות פעמים לאורך היום" ו"ממש מעט" מחשיד ל הכתמות_קקי‏ (יש דף כזה?).
זו תופעה שאמהות רבות, ואני ביניהן, גילינו שמעידה על אלרגיה למשהו אצל התינוק היונק. בד"כ משהו במזון של האם. לא בטוח 100%, זה יכול להיות גם משהו אחר, אבל משהו לשים לב אליו.
אם אכן גם אצל התינוק שלך מדובר באלרגיה, אז אי אפשר "לתפוס" את זה כי זו בריחת קקי עקב חוסר שליטה, וחוסר השליטה נגרם בגלל האלרגיה. אלה כמו התעטשויות קטנות של המעי. לרוב ה"אשמים" הם מוצרי חלב ו/או סויה, אבל האפשרויות רבות ביותר. יש משהו שאת אוכלת המון?
אוי, בדיוק נכנסתי כדי לשאול על הכתמות קקי, וקראתי את ההודעה של בשמת מעלי :/

אצלנו זה בא עם פלוצים - פשוט כל אחד מוציא גם קצת קקי. לזה הכוונה? וזה ממש מבאס - כל היום החלפות חיתולים גם אם כמעט לא פספסנו בכלל... יש רעיונות להתמודדות בינתיים, עד שאני עושה ניסויים עם התזונה שלי? אני לא אוכלת מוצרי חלב פרה, אבל כן עיזים, אז אני אנסה את זה, ולא סויה.

בשמת, בהחלט מוצרי חלב מככבים חזק אצלי.
טוב, זה אפילו די הגיוני - לשני הגדולים היו רגישויות לחלב לתקופות מסוימות.
טוב, האמת היא שנראה לי שזה קשור בכלל לבעיות של ניהול הנקה שאנחנו מתמודדים איתם עכשיו, אז אולי אני פשוט צריכה כרגע לשחרר ולחכות שאלו יפתרו.
עוד יום עבר בלי חיתולים (טוב,לא ממש ממש )ועוד לילה אחד בדרך
(ברשותכם,אני משתפת פה ולא בבלוג שלי,כי שם קוראות אותי כל מני דודות שלא מבינות עניין...)


מוצאת עצמי יחד עם התינוק החמודמוד שלי,ברגעי ההנקה שאמורה להיות שיא הרוגע עבור שנינו. והיא לא. במקום להתמסר להנקה-הענקה,אני עסוקה בלהיות דרוכה לכל עווית בפניו שעשויים לרמוז על יציאה,עסוקה בלתכנן איך לכוון את הפיפי לקערה כך שלא הכל ישפריץ. אז נכון שאני לא ממש בלחץ,ונכון שזה בסדר שאני שמה תחתיו חיתול טטרא,להגן על עצמי ועל הסביבה שלנו מלהתלכלך,ועדיין-זה מרגיש לא נינוח. אני מתגעגעת להנקה הרגועה,זו ששנינו מחכים לה-רגע של שנינו לבד-ביחד.אינטימיות של אמא ובן (בלי הקערה/הכיור/המתח ושינויי התנוחות באמצע),זו שלא מפסיקה אותו באמצע רק כדי לפשפש או שאולי לא...

ועוד בעיה: בינתיים ,עד הלילה,שמתי לו חיתול רב פעמי (של רובינא). קשה לי להיות קשובה ועירנית באמצע הלילה וגם לו-לא מעוניין להתעורר ממש. הוא אפילו לא פותח עיניים. רק יונק ונרדם חזרה . אם אני מפשיטה אותו כדי לעשות,הוא מתחיל לבכות.רוצה קודם לינוק. ואז אני מנסה לשנות תנוחה כדי שאוכל להמשיך להניק בזמן שהוא עושה פיפי/קקי ואז הוא מתנתק מהציצי ושוב בוכה. בקיצור-הלילה זו בעיה רצינית לשנינו. מרוב ההתעסקות הזו-הוא מתעורר,שזה הדבר האחרון שאני מייחלת לו כשאני הרוסה מעייפות

ועוד בעיה: אם עד עכשיו נהנייתי מעזרתה של בתי הגדולה-הרימה אותו ברגעים שאני הייתי עסוקה למשל,הרי שעכשיו-היא נרתעת,כי לא רוצה שהוא ישתין/יחרבן עליה. הלך עליי.

ועוד בעייה: כשקריר (ביום-בחוץ או בלילה-גם בבית) אז אני מלבישה לו מכנסיים ואז כל הפשפוש נהיה מסורבל. יש לי חברה שראיתי שמלבישה לו מן גרביונים כאלו,עד הירכיים. רעיונות לאיך לעשות זאת יתקבלו בברכה (אני צריכה לתפור איזה גומי למעלה,לא?)

ועוד בעיה:אני עייפה מדי כדי לספר על עוד בעיות. פשוט אלך לישון ונראה מה יילד יום (ולילה...)

תודה לכולכן על התמיכה. בלעדיכן לא הייתי מעיזה אפילו לחשוב על זה

יש לי חברה שראיתי שמלבישה לו מן גרביונים כאלו,עד הירכיים. רעיונות לאיך לעשות זאת יתקבלו בברכה (אני צריכה לתפור איזה גומי למעלה,לא?)
תלבישי לו גרביים שלך

אני מתגעגעת להנקה הרגועה,זו ששנינו מחכים לה-רגע של שנינו לבד-ביחד.אינטימיות של אמא ובן (בלי הקערה/הכיור/המתח ושינויי התנוחות באמצע),זו שלא מפסיקה אותו באמצע רק כדי לפשפש או שאולי לא...
אז אל תפשפשי אותו באמצע ההנקה, במיוחד אם לא באה דרישה מצידו להתפשפש.

_בקיצור-הלילה זו בעיה רצינית לשנינו. מרוב ההתעסקות הזו-הוא מתעורר,שזה הדבר האחרון שאני מייחלת לו כשאני הרוסה מעייפות_
אני מפשפשת תוך כדי הנקה, לקראת סוףההנקה זוחלת עם היונקת לקצה המיטה שם מחכה הקערה, חושפת את ישבנה ועושה לה פששש, אבל אם הוא עוד קטן וכל שינוי תנוחה גורם לו לשמוט הפטמה, אולי תעזבי בינתיים פשפושי לילה עד שההנקה תתבסס.

נעמה, אני חושבת שכדי להקל על עצמך אולי לא כדאי ישר בצעד דרמטי להוריד חיתול לנצח נצחים ובלי חרטים ובלי חרטות. הרי בשביל מה כל זה? בשביל שהתינוק ירגיש טוב, ירגיש שנענים לו, נכון? אז זה מה שחשוב באמת ולא הפרט הטכני יש או אין חיתול. לכן, גם כשהוא עם חיתול, אם את קולטת שהוא מסמן לך ואת נענית לו, אז הכל טוב, ואם התפספס פיפי כי הוא לא סימן, סמין שזה גם לא כ"כ הפריע לו. התיקשורת תיווצר בכל מקרה. בקיצור, לאט לאט, יהיה בסדר.

אז שמתי את החיתולים (טטרה ופלנל) מסביב, עלי, על כרית ההנקה, על הספה מתחתי כמה שמיכות פיקה בתור שכבת מגן למקרה ש-,
וואי וואי וואי, אני כבר רואה מה הולך להיות פה בבית לונדוני מפונפן, בהשכרה, מרוהט, שטיחים מקיר לקיר בקומה העליונה... נראה לי שאני אניק על הרצפה במטבח בשבועות הקרובים.

חוץ מזה, אני רק שאלה:
הוא ממש שונא להיות בלי בגדים עליו. הרגעים הכמעט יחידים שהוא בוכה במהלך היום זה כשמורידים לו בגדים- לפשפוש או החלפת חיתול.
יש למישהו רעיון מה לעשות?
<הינוקא בן שבועיים וחצי>

תודה.

נעמה, הקטנה שלי ישנה בלילה על שעוונית קטנה, בערך 60X40 ס"מ אולי טיפה יותר, שמעליה סדינונים שגזרתי שיכסו את השעוונית ושגם אני ישנה איתה על זה. אצל בנים זה מלפנים happy אז את יכולה לשים חיתול מקופל בין הרגליים שלו.

יוטי, למה לא להניק במיטה בהתחלה? אני חודשים מניקה במיטה בשכיבה, תמיד מעל השעוונית.
לעניין הבגדים, כדאי חולצת שרוול ארוך. מכיוון שהיה חם כשנולדה, קיפלתי חיתול טטרה למשולש כפול ואספתי באמצע את 3 הקצוות בגומייה. לא ניסיתי אצל בנים את הדרך הזאת, כי בכ"ז יש להם שם משהו happy אבל את מוזמנת לנסות. וכמובן גרביים ארוכים וככה מחליפים כל פעם רק את חיתול הטטרה.

במקום להתמסר להנקה-הענקה,אני עסוקה בלהיות דרוכה לכל עווית בפניו שעשויים לרמוז על יציאה,עסוקה בלתכנן איך לכוון את הפיפי לקערה כך שלא הכל ישפריץ. אז נכון שאני לא ממש בלחץ,ונכון שזה בסדר שאני שמה תחתיו חיתול טטרא,להגן על עצמי ועל הסביבה שלנו מלהתלכלך,ועדיין-זה מרגיש לא נינוח.
אז תחתלי בבד. כמו שקיצקיצ אמרה דברים יסתדרו מעצמם אתם ממש ממש בהתחלה.
הרי שעכשיו-היא נרתעת,כי לא רוצה שהוא ישתין/יחרבן עליה פה זה היה האיש, בשבועיים הראשונים לא מסכים בכלל להיות ליד תינוק לא מחותל כי חטף פיפי אחד ומאז היה בטוח שהוא מכוון אליו, אחר כך נהגתי להכין לו חיתול רב"פ מוכן לצד התינוק לצרכי הרמה. אחר כך התחלתי להתרשל ולשכוח להכין אחרי הכל הוא יודע בדיוק איפה החיתולים-שיכין לבד גם ככה יש לי עוד ילדה לטפל בה ובדרך כלל זקוקה לעזרתו עם הילד כשאני לא יכולה-אז שוב הוא לא נגע בבן שלו והזסתפק בחיוכים מרחוק. קצת מבעס אבל שלו לחלוטין. היום שמתי לב שהוא כבר לא כל כך מפחד מהפיפי ומרים את הפצפון גם עם בגדי א'. אולי זה כי הוא הפסיק לראות אותו מלבד בסופי השבוע (הילד ישן כשהוא יוצא וחוזר מהעבודה) והגעגועים מנצחים הכל או אולי בגלל שהוא התרגל. תני לגדולה זמן. תכיני לעצמך אופציות להנחת התינוק במקום בידיים שלה. תתארגני על מנשא סביר שאת יכולה לפנות ידיים איתו. אל תבקשי ממנה, תני מקום לחשש שלה ובו בזמן תראי לה כמה זה ממש לא נורא. עוד כמה שבועות הוא יפספס פחות ועוד פחות כשהוא על הידיים והיא בטוח תחזור לתמונה.

יוטי_לונדון‏ עניין הבגדים-גם אני כתבתי על זה למעלה (כשהיה בן יומיים או משהו כזה) זה עובר. מבטיחה לך. היום הפצפון שלי מעדיף להיות עירום, זה עושה לו לצחוק בצחוק מתגלגל בלי סיבה נראת לעין. בינתיים מציעה לך להפשיט כמה שפחות. לנו מאוד עזר שהכנתי לו חותלות וזה כל מה שהוא לבש על הרגליים עם גרביים טובות כמובן ושתי שכבות למעלה (מידה גדולה יותר שמכסה את הטוסיק. מפשפשים-הטוסיק כבר בחוץ אין טירטור של הלבשה והפשטה, מעל החותלות אפשר להלביש חיתול אם יש צורך בכך ואם ממש קר כשיוצאים אפשר להלביש על זה רגליות או מה שזה לא יהיה שנוח לך.
ובאשר לפספוסים, בוחרים את מקומותההנקה והפשפוש בכל חדר ומתקבעים אליהם, אותם ממגנים (נו, טוב, אני לא ממגנת, אני ג'יפה, לא אכפת לי לחטוף ולמען האמת זה לא כל כך מלכלך, לא אכפת לי שהוא מפספס ישירות עלי או על רהיטים, פיפי מתיבש וקקי מתנגב לדעתי פליטות מכתימות יותר). את לא תאמיני כמה מעט מגיע לרצפה אם את ממגנת וסופגת בעצמך וגם אז זה ממש לא נורא, אם היית רואה איך אני לבושה עכשיו היית מבינה (טוניקה הודית לבנה-לבנה כבר חטפתי שלושה פיפים הבוקר ועוד היד נטויה, הכל שטויות).חכי חכי לשלב הזחילות ושביתות הפישפושים blink.
יש גיל שהם אוהבים להיות ערומים, אבל לא ב-3 חודשים הראשונים,
בכל מקרה, ארבעת החודשים הראשונים הם סיוט מבחינת הפיפי קקי ציצי. לא יאומן, אבל אח"כ הכל נרגע happy
אוף, מה קורה לאבות? אז קצת פיפי, אז מה קרה?
יש גיל שהם אוהבים להיות ערומים, אבל לא ב-3 חודשים הראשונים,
אוי!
אפשר להרגיל אותו איכשהו? אולי אם הוא יהיה קצת פחות עם בגדים עליו? (הוא עדין עם חיתול עליו, אני מנסה להתאושש מהלידה לפני שאני עוברת לטטרא)

עוד משהו- הוא עושה סימני קקי כשיש לו גזים. אלרגיה? איך אני יודעת? איך אני יודעת למה הוא אלרגי?

קשה לי להיות קשובה ועירנית באמצע הלילה וגם לו-לא מעוניין להתעורר ממש.
בלילה אם היא לא מבקשת אני לא מציעה מיוזמתי (בניגוד לבמשך היום, שאני תמיד מציעה לה אחרי הנקה). לפעמים היא יונקת ומייד חוזרת לישון, אפילו לעוד כמה שעות. לפעמים כמה דקות אחרי היניקה היא מתחילה להתפתל ולרטון ואז אני מפשפת אותה. כבר היו לנו כמה לילות יבשים לגמרי (עם חיתול בד) שהיא שמרה את הכל לבוקר או לפחות סימנה בבירור כשהיא רצתה, והיו גם לילות שהיא עשתה קצת פיפי מתוך שינה-לא-עמוקה, ואני לא הערתי אותה לגמרי כדי לפשפש. בת 5 שבועות.
הוא עושה סימני קקי כשיש לו גזים.
לי זה נשמע מאוד נורמלי. הרי גם אני לפעמים מרגישה "משהו" בבטן, וחושבת שאולי אני צריכה ללכת לשירותים, ואז אני מפליצה ומגלה שזה היה רק זה. התחושה הפנימית די דומה, אז למה שההתנהגות שלו תהיה שונה? בייחוד בהתחלה, כשזה עדיין "הפגנת אי נוחות" ולא "תקשורת עם אמא".
אתמול אנחנו יוצאים לטייל ביער. בשלב מסוים בעלי אומר לי "חכי שניה" והולך הצידה כדי להשתין. אני מחכה בסבלנות, ופתאום אני שומעת את הצליל המוכר, וצריכה להחזיק את עצמי ממש חזק כדי לא להגיד לו: "פיפי! עשית פיפי!!"
oh hilarious
ופתאום אני שומעת את הצליל המוכר, וצריכה להחזיק את עצמי ממש חזק כדי לא להגיד לו: "פיפי! עשית פיפי!!"
hilarious
היי, happy
מה קורה עם קק תוך כדי הנקה? כלומר, אני התחלתי להניק מעל קערה, בזמנים מועדים לקקי, וזה עובד, אבל זה נורא מעיק עלי. זה אמור להשתנות מתישהו? מתי? אני אמורה לעודד אותו איכשהו להפריד את העשיית צרכים מהאכילה, או שזה יבוא לבד?
אולי תנסי לא להניק מעל קערה אלא להציע בסוף ההנקה, בתקווה שהרמז יובן. אם לא, כשהוא יגדל קצת יהיה פחות קקים ליום ואז ההנקה מעל הסיר תהיה רק ההנקה של הבוקר למשל. כך היה אצלינו. ואגב, גם אני דאגתי שנוצר פה קשר שיהיה קשה לנתק אח"כ, אבל מרגע שהתחילה לשבת על הסיר זה הסתדר מעצמו.
אצלנו בגיל 5 חודשים או משהו כזה כבר לא היה עושה תוך כדי הנקה. תהליך הדרגתי .
אני אפילו זוכרת שבאותה תקופה חברה של המשפחה, אחות טיפת חלב, ראתה אותו בפעם הראשונה ושמעה על הבלי חיתולים - והתחילה להרצות לי שבגמילה הילד צריך קודם לדעת לא לעשות צרכים בזמן שהוא אוכל... ולא האמינה שאמרנו שזה כבר ככה.
תגידו, כמה זמן אתן מחזיקות מעל הקערה? הקטנטונת בת 4 שבועות, ולפעמים צריכה די הרבה זמן כדי שהכל יצא. כרגע אנחנו מחזיקים אותה עד שהיא מסמנת שנמאס לה, בד"כ לא הרבה אבל זה יכול גם להיות 5 דקות לפעמים, אולי יותר. אני חושבת שזה מקל לה על הגזים, והיא מסמנת בלי בעיה כשדי, ובכל זאת, 5 דקות? זו לא יכולה להיות בעיה?
אנחנו מחזיקים אותה עד שהיא מסמנת שנמאס לה
גם אני. זה יכול לקחת זמן happy אבל היא מאוד ברורה מתי נמאס לה.

וצריכה להחזיק את עצמי ממש חזק כדי לא להגיד לו: "פיפי! עשית פיפי!!" - קורע!!!!! hilarious

הקטנה, 8 חודשים, כבר כמה זמן בלילה המוקדם יותר, 2 בערך, מתגלגלת הלוך ושוב מהציץ שזה ממש ברור שיש לה פיפי וכשאני מרימה אותה היא כ"כ רוצה להמשיך לישון שהיא צועקת במחאה אבל בכ"ז לקערה, ונירגעת עם ציץ בפה ועושה פיפי וחוזרת מייד לישון.
לפנות בוקר שוב מתעוררת לפיפי, הפעם קצת יותר ערנית ופחות מחאה.

רחל, מזל טוב!!! איזה יופי, ילדנו באותו שבוע.

5 דקות נראה לי סביר. גם ליותם לפעמים לוקח זמן עד שהוא משחרר הכל, לפעמים זה נראה לי יותר מידי אבל הוא לא מסמן ואני פשוט מנחשת שהוא גמר ומורידה אותו. כבר קרה שטעיתי וחטפתי שפריץ של פיפי blink .

היום פשפשתי פעמיים בחוץ!!! happy

הקשב שלי מאוד מאוד חלקי, עדיין. אני עם אנשים אחרים - הלך על הקשב. אני בחוץ - לרוב אין קשב. אני מקדישה תשומת לב לפריחה על האוזן שלו - והוא מחרבן עלי בלי ששמתי לב.
למידה. למידה אטית.

וכומבן - חוק מרפי. אני מדמיינת את עצמי כותבת פה על ההישג הפשפושי האחרון שלי - ותוך דקה הוא מביא לי אותה בקקי מפואר בחיתול בלי שום סימן מקדים hilarious

והנה ההישכ הפשפושי האחרון, בתקווה שחוק מרפי לא יעבוד פעמיים בהתנדבות:

הוא מדבר!!!!
הוא מדבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אתמול בבוקר פשפשתי אותו, ואז הלכתי לסלון, ואחרי זמן קצר להפתיע הוא עשה קצת את צלילי הנאקה-חריקה האלה שלו, אבל ממש בשקט כך שלא הייתי בטוחה. ואני אמרתי לעצמי "לא יכול להיות שכבר יש לו עוד פיפי", וניסיתי להציע לו ציץ לפה. ואז
הוא נסוג מהציץ, הביט לי ישר בעיניים, ועשה
אאאאאאא!!!!
בווליום קולני ביותר.

כן המפקד! פשוט קפצתי ורצתי לשירותים, ואכן יצא פשפוש נהדר.

הייתי נרגשת לחלוטין. פעם ראשונה. עד עכשיו, וגם עכשיו ברוב הפעמים, האיתותים הם בבחינת ביטוי של "לא נוח לי" שיכול להיות אינסטנקטיבי ולא רצוני כמו מצמוץ או או לא מודע כמו גירוד באף - אבל זה* היה *תקשורת !

נחמד לקרוא חוויות של עוד אימהות שעסוקות כמוני בפיפי וקקי כל היום...

כמה סוגיות בעניין שאשמח לשמוע חוות דעתכן עליהן:

ראשית,קשה לי שסיטואציית ההנקה שאמורה להיות אינטימית ונעימה,הופכת להיות מטרד:
"רגע,איפה הגיגית...איך לכוון לו את הבולבול כדי שיפגע בקערה...איזה פרצוף הוא עושה? מה זה אומר המבט הזה?הקולות האלו-מה הם מבשרים?..."
קשה לי שבמקום להתבונן בו ולרוות נחת מיחסי הקרבה והאהבה ,אני מתבוננת על הבולבול שלו לראות מתי זה ישפריץ ולאיזה כוון.
מצד שני,הקירבה הזו, בזמן ההנקה,שאוצרת בתוכה כל כך הרבה אהבה,יש לה עכשיו מימד נוסף-שאני לומדת וקשובה לצרכים הכי בסיסיים שלו,וזה מרגיש נכון וטוב (רוב הזמן...)

שנית,בלילות,כשהוא עושה את תנועת ההתעוררות הכי קטנה,אני כבר קופצת,מתיישבת,מוכנה ומזומנה לקראת ההנקה והפישפוש. ובכן...הנקה כן,אבל לפשפש לא ממש מתאים לו. הוא עם עיניים עצומות בכלל,יונק מתוך שינה. כשאני מנסה להחזיק אותו מעל הגיגית,הוא מתחיל לבכות. לא רוצה להשתין ולא רוצה להתעורר.ואז... או שהוא משפריץ בלי שום התרעה,ולי אין כח להתעסק עם הקערה,אז אני פשוט שמה לו חיתול טטרא שיספוג את הפיפי, או שהוא נרדם חזרה בלי לעשות פיפי בכלל .
השאלה היא האם אני אמורה להתאמץ יותר כדי להרגיל אותו לפשפש בקערה או שזה בסדר בינתיים שאני סופגת את זה עם החיתול?

שאלה שלישית: יש רגעים שברור לי שהוא אמור להשתין (שזה כמה שניות אחרי שהתעורר),אז אני לוקחת אותו לאמבטיה ויושבת איתו כך שלי יהיה נוח להניק (כי בדר"כ יוצא לו יחד עם היניקה)ולו יהיה נוח לינוק ושהקשת תגיע למקום הנכון. ככה,עד שנמאס לו,די מהר האמת,ומתחיל לבכות. לא רוצה. אתן מדברות על זמן המתנה של 5 דקות,אבל אצלנו זה הרבה פחות. די מהר נמאס לו לחכות ומתחיל לבכות. אני מוותרת באיזשהוא שלב,ואז,כן...אז,דקה אחרי שאני קמה,אז הוא מביא אותה בשפריץ שלו. איזה מעצבן זה . סתם פיספוס מיותר,הרי ידעתי שזה צריך לבוא... אבל מה אני אמורה לעשות? להכריח אותו להיות בכוננות פשפוש גם כשהוא מתנגד?
או שפשוט להשלים עם זה שככה זה עכשיו,ואולי אח"כ זה ישתנה,ובינתיים פשוט ללכת איתו עם חיתול טטרא קבוע מתחת לתחת,למקרה ש...

(שזה מה שאני בעצם עושה רוב הזמן. אני קוראת לזה "בלי חיתולים" אבל בעצם זה רוב הזמן עם חיתול(פתוח אמנם,רק מתחת לתחת).
אני משכנעת עצמי שזה בסדר,שאני רק בשלב ההיכרות הראשוני שלנו ואחרי שאלמד את דפוסי הפשפוש שלו,אז יהיה יותר תיאום. בינתיים יש יותר פיספוסים מהצלחות. וגם ההצלחות-הן יותר כמו פוקסים,כלומר-שבמקרה יצא לי להציע לו פשפוש,בדיוק כשהיה לו.בינתיים,אני מוותרת לעצמי הרבה. אם אני עסוקה מאד עם משהו אחר-אז אני סוגרת לו את החיתול (בעזרת גומי שמחבר את הקדימה והאחורה-המלצה גאונית של חני_תה‏)

עדכון:הבת הגדולה שלי (בת 9) כבר לא נרתעת כל הזמן מהפיפי. היום,בעודי תולה כביסה בחצר,היא שמעה שהתעורר,ניגשה אליו,הרימה אותו,פישפשה אותו,והגישה לי אותו "מוכן" להנקה. איזה כייף זה...

תמרוש_רוש‏ הרסת אותי מצחוק עם התיאור שלך את בעלך משתין ביער. מזדהה...

בן כמה הוא?

האם אני אמורה להתאמץ יותר כדי להרגיל אותו לפשפש בקערה
תלוי במידת העייפות שלך happy

אז אני לוקחת אותו לאמבטיה
למה כ"כ רחוק ולא בקערה ליד המיטה?
אצלי היא עושה ברגע שנותנים לה משהו מעיין להחזיק ולנשוך, מייד משתחרר למטה. בהתחלה באמת הלכנו הרבה עם חיתול מתחת לכל מקרה שיקרה. זה עדיין לא חיתול מעצבן בין הרגליים. אני אפילו כן קשרתי לה משולש עם גומייה בין הרגליים כמה חודשים בהתחלה לפיספוסים.

היא שמעה שהתעורר,ניגשה אליו,הרימה אותו,פישפשה אותו,והגישה לי אותו "מוכן" להנקה. איזה כייף זה...
וואווו!!!!! אני נפעמת!!!! גם אני רוצה שירות כזה מהבנות שלי happy

זה בסדר בינתיים שאני סופגת את זה עם החיתול_ כן, זה בסדר.
לגבי ההנקה, קראתי פה שזו בעיה של לא מעט אמהות. אם זה כל כך מסובך תעטפי את הרגליים שלו בחיתול טטרה באריזת שק שכזו, כמו שהיו עושים פעם, מן חצאית שכזו, זה מתאים בדיוק לשבועות האלו שהם עוד די טריים והפיפים עוד קטנים יחסית, אם יעשה זה לא ישפריץ לכל כיוון אבל גם תוכלי להציץ ולראות את המצב שם למטה ולנסות להמר אם הוא צריך. תדאגי שיהיה עלייך גם חיתול להגנה אם זה מפריע לך להרטב ותניחי. אם את רוצה להתרכז עכשיו בפנים שלו-לכי על זה. תשחררי. מהשחרור מגיעה ההקשבה.
בעניין ההתעוררות, זה יגיע כשיגיע, שוב, בלי לחץ, בלי לחשוב "מה אני עושה נכון/לא נכון" ובלי לאכול את עצמך אם שניה אחרי שהזזת אותו הוא עשה, זה רק פיפי/קקי של יונק, זה בטח לא סוף העולם ובכלל כל המטרה היא להיות בלי חיתול. אני לא זוכרת את הציטוט המדוייק של בשמת אבל היה לה משפט טוב על זה משהו עם ההשלמה שהחלפת מכנסיים היא עדיפה על החלפת חיתול או משהו כזה. היא בטח תשמח לחזור עליו. בסופו של דבר, מהנסיון שלי, כשרגועים, נינוחים, מוכנים לספוג (תרתי משמע) ולא לחוצים סביב העניין מתחילים לתפוס פיפים/קקים שאת אפילו לא ידעת שקיבלת סימון כי זה פשוט סוג מסויים של תקשורת שלא ניתן להסביר, הפער בין פשפוש אחד לשני גדלים, כמות הקקי מצטמצמת (לא אצלנו, כנראה... אבל אצל אחרים זה בטוח קורה, אנחנו עדיין עם קקי כמעט על כל פיפי אבל לפחות כבר בלי קקי ממש נוזלי והקצפות-גם לנו יש איזה אלרגיה לא ברורה, למרות כל הנסיונות למצוא לא מצאתי ועכשיו יש לי חשד שמדובר באיזה ירק שאני אוכלת אז עכשיו אני בלי ירקות חיים עד שיהיו לי ביצים לנסות הפרדה ובדיקה מי בדיוק עושה את הבלגאן) וזה מתחיל להיות ממש מובן מאילו שככה תינוק צריך להיות. אל תנסי להיות גיבורה, אם לא מסתדר לך בלילה-אל תעשי בלילה, זה יגיע, זה יתאים בסופו של דבר בדיוק בזמן הנכון.

_היא שמעה שהתעורר,ניגשה אליו,הרימה אותו,פישפשה אותו,והגישה לי אותו "מוכן" להנקה. איזה כייף זה...
אכן כייף, הלואי שהאיש שלי היה עושה דברים כאלה... הגדולה היתה מתה אבל זה קצת גדול עליה, הפצפון שוקל כבר מעל חצי ממשקל גופה. היא מסתפקת בניגוב הפליטות ובידורים לעולל המיבב. עושה את תפקידה נאמנה.

שזה מה שאני בעצם עושה רוב הזמן. אני קוראת לזה "בלי חיתולים" אבל בעצם זה רוב הזמן עם חיתול(פתוח אמנם,רק מתחת לתחת).
אני משכנעת עצמי שזה בסדר,שאני רק בשלב ההיכרות הראשוני שלנו ואחרי שאלמד את דפוסי הפשפוש שלו,אז יהיה יותר תיאום. בינתיים יש יותר פיספוסים מהצלחות. וגם ההצלחות-הן יותר כמו פוקסים,כלומר-שבמקרה יצא לי להציע לו פשפוש,בדיוק כשהיה לו.בינתיים,אני מוותרת לעצמי הרבה.

לא, לא, לא. תסתכלי על זה מהצד השני של המשקפת.
במקום "יש יותר פיספוסים מהצלחות" צריך להיות: "יש לי מספר הצלחות ביום, כל יום!!! איזה כיף!"
במקום "אני מוותרת לעצמי הרבה" צריך להיות "אני עושה המון, עושה משהו שרק מעטים מסביבי עושים, שאף אחד לא לימד אותי לעשות, וכל יום אני מעזה ומנסה מחדש, לפחות חלק מהיום".
במקום "זה בעצם בלי חיתול רוב הזמן" - "אני מקשיבה לתינוק שלי ולא נותנת לחיתול לעשות בשבילי את העבודה האמיתית"

וכן הלאה. כי ככה זה happy

בדיוק אתמול בעלי התלונן שהוא שומע ממני רק את מה שלא הלך לי היום בנושר הקשב ולא את מה שכן הלך - בדיוק הדפוס הזה שאת נתת - אבל הוא הולך לזרוק אותי עוד שניה מהמחשב... אז השלימי בעצמך... אם לי מגיע פרגון עצמי נוןסטופ על מה שאני *כן* עושה אז גם לך מגיע!!!!!!!!!!!

בדיוק אתמול בעלי התלונן שהוא שומע ממני רק את מה שלא הלך לי היום בנושר הקשב ולא את מה שכן הלך -
אבל זה עניין של גנטיקה של מליוני שנים, כולנו יהודים... לא? happy
אבל בכל אופן מה שתמרוש_רוש? אמרה...
תמרוש yes yes yes
תענוג לשמוע. עוד איך מגיע! פרגון נון סטופ גם ממני. flower flower flower
כל מילה! hug
קל להיתפס לפספוסים, לראות את השיטה דרך החור שבחיתול. אבל זה מפספס את עצם המהות של כל העניין. אני בכלל רוצה להכחיד את המילה "פספוסים" מהקונטקסט הזה. היא מאוד לא מתאימה למה שאנחנו באמת עושות כאן.

1hand

בלילות האחרונים היא מסרבת להתפשפש. כבר בת 8.5 חודשים. צועקת כשאני שמה אותה מעל הקערה ומעירה את כולם וכשאני מחזירה אותה עושה פיפי. בכלל, היא לא אוהבת להתפשפש בקערה בזמן האחרון, אפילו הצעצועים לא כ"כ עוזרים. וחוץ מזה היא רק רוצה להיות על הכתף שלי ולעסוק שם בענייניה, רק על הכתף ושאסתובב איתה בבית.
חגית, זה מאד טיפוסי לגיל. היו כבר המון השערות ללמה זה קורה. אוטונומיה, לחץ על הבטן, דווקאיות... מה לא? והמון המון המון נסיונות לפתור את הבעיה הזאת. אני לא מאמינה לכלום מהם blink

אני חושבת שיש פה מהלך שהוא קצת דומה לאיך שעוברת שפעת או יותר מדוייק - כאבי גב של פריצת דיסק. זה לוקח בגדול כמה שבועות, מנסים ממש ממש הכל בדרך, כולל מגנטים, גלגלות קשירה מהתקרה, עשבים, כשפים ושמני נחשים, ובאיזשהו שלב הגוף משקם את עצמו ואפשר לקום מהרגליים, ומאותו רגע הבנאדם מוכן להשבע שהתשובה האחת שאין בלתה לכל המין האנושי זה לשתות תה אכיניציאה עם קש בהסבה לצד שמאל עם עין ימין עצומה.

ובמילים אחרות - אנחנו איתך, נוכל לתת הרבה עצות, חלק יועילו פה ושם, אבל מה שהכי חשוב זה לזכור יום יום למה את עושה את זה, ולדעת שזה יעבור עוד (בולעת רוק) כמה שבועות... phased ואחריהם הכל יראה הרבה הרבה *הרבה* יותר טוב. אם את צריכה מדי פעם תזכורת או עידוד לזה, אני באופן אישי אהיה פה... flower

ולדעת שזה יעבור עוד (בולעת רוק) כמה שבועות... ואחריהם הכל יראה הרבה הרבה הרבה יותר טוב
מצטרפת לדבריה של ניצן.
גם אצלנו זה קרה בסביבות הגיל הזה.
אין לי מושג איך ולמה זה נפתר,
זוכרת שנשמתי עמוק הרבה פעמים...
החדשות הטובות:
בגיל שנה כל העניין כבר היה ממש ממש ממש קל.
בשלב הזה נפטרתי סופית ממחשבות כפירה על חיתולים.
אה, ואני לא אומרת שזה יקח מעכשיו ועד גיל שנה,
אלא שאצלנו בגיל שנה פתאום שמתי לב שזה ככה,
זה כאילו התגנב עלי happy
דניאלה, יש לי ספקולציה: אולי זה עובר כשמפסיקים לנסות להעביר את זה? אולי זו סדרת חינוך לאמהות בלשחרר את הילד ואת צרכיו? (תרתי ותלתי משמע happy)
אני לא מבינה מה קורה פה.... אחרי שכבר הייתי כולי בהיי מהתקשורת והיינו עוברות פרקי זמן ארוכים עם חיתול יבש, כאילו התחלפה השפה או משהו. אני חושבת שהיא מסמנת, לוקחת אותה לגיגית, מגלה שהחיתול כבר רטוב. מחכה עוד די הרבה זמן בלי חיתול ומחזיקה בתנוחה כמה פעמים, וכלום. 5 שניות אחרי שאני סוגרת את החיתול (ואני לא מגזימה), הוא רטוב. עברנו בשבוע האחרון צינון ואני חושבת שגם קפיצת גדילה, אבל חשבתי שזה מאחורינו. היא בת שבעה וחצי שבועות. מה זה???
אולי זה עובר כשמפסיקים לנסות להעביר את זה? אולי זו סדרת חינוך לאמהות בלשחרר את הילד ואת צרכיו?
אין לי ספק.
אם לדייק, הייתי צריכה לכתוב:
אין לי מושג איך ולמה הצלחתי לשחרר.
(או שהצלחתי או שהיא פשוט גדלה, התייאשה והחליטה להיגמל וזהו tongue )
אצלנו בליילה, החמודונת עם חיתול בד, היא מבקשת להתפשפש אבל לא תמיד יש לי כוח לקום sad במיוחד לא מאז שהתחלתי להניק בליילה בשכיבה...
מעל גיגית זה לא הצליח לנו ומאז שהרחבנו את המיטה המשפחתית מקיר לקיר, קשה יותר להתנייד..
החשש שלי הוא שאם אני לא נענית לה, היא תפסיק לבקש, הוא לחשוב שאני מאכזבת אותה בצורה כלשהי...

חוץ מזה, "צרה" נוספת, שלא קשורה רק ל"בלי חיתולים" היא מאז שנפקחו לי העיניים והאוזניים, אני גם "שומעת" טוב יותר את הבקשות של בנותי, וגם שמה לב להמון דברים מסביב, שקודם לא הייתי מודעת להם, וזה מעציב flower

למה מעציב? זה נהדר שאת משתמשת במיומנויות ההקשבה החדשות כדי להיות קשובה גם להן (או שמה לא הבנתי טוב את דברייך?)
גם אני מתעצלת לקום בלילה sad .
כולי תקוה שזה יעבור לי.
בלילות האחרונים היא מסרבת להתפשפש. צועקת כשאני שמה אותה מעל הקערה ומעירה את כולם וכשאני מחזירה אותה עושה פיפי.
גם אצלי.
אני חושבת שזה כבר שבועיים-שלושה ככה בלילה.
בת חמישה חודשים.
גם אני מתעצלת לקום בלילה

רציתי רק לספר שאני אחרי כמה זמן הפסקתי לעשות "ללא חיתולים" בלילה כי מצאתי שאני פשוט לא ישנה טוב.
מתוך השינה שלי הייתי כל הזמן ב"היכון", בהקשבה יתרה, וזה התיש אותי.
גם ככה אני כל הזמן ישנה עם חצי אוזן פקוחה לילדים.
וכל פיספוס הרגיש לי כזב "פיספוס" ואכזבה.

אז שמתי חיתול בד, לפחות שימשיכו להיות ערים ליציאות שלהם.
(וידוי קטן- עם השלישי כבר שמתי טיטול בלילות tilted )
ואז במשך היום הרגשתי שיש לי יותר כוחות להיות ערנית ומפוקסת.

אז רק רציתי להזכיר לכן בנות יקרות,
תהיו רכות וסלחניות כלפי עצמכן,
תדאגו להרבה מנוחה במיוחד בשלב הזה, כל כך קרוב אחרי הלידה שלכן.
הגוף עדיין עייף, השינויים עדיין בעיצומן...

וואו...
קודם כל hug לעדינה ולכל העייפות...
שנים לפני שנהייתי לאמא (לא, זה ניסוח לא טוב, שנים לפני שנולדה לי ילדה... כן.) שנים לפני שנולדה לי ילדה, שמתי לב שיש משמעות להתכווננות לפני השינה. אם אני הולכת לישון "חופשי" אני יכולה לקום מאוחר רגועה, ביקיצה טבעית, מלאה מהשינה, לגמרי מתעלמת מרעשים חיצוניים כולל שעונים מעוררים רבי עוצמה... ואם התכווננתי להתעוררות, התעוררתי לפני השעון, או שהתעוררתי מכל ציוץ, ובגדול ישנתי פחות טוב, אבל לפחות לא איחרתי לשום מקום. אני חושבת שבאמהות צריך לעשות מין שילוב של שני הדברים.
כי להיות מכווננת להתעוררות מדי לילה, נשמע לי סיוט מתיש ומפרק. אני מתכווננת להרדמות עמוקה וטובה מדי לילה. במקום להשאיר "שומר" קוגניטיבי שידאג להעיר אותי כשהילדה צריכה אותי, אני פשוט הולכת לישון. אני סומכת על השומר הטבעי שלי שלא יתן לי לישון אם היא צריכה אותי. ואכן כך הוא.
מאחר שהציצים זמינים לה בלילה כי אני ישנה עירומה, אז קורה לא מעט שאני לא מתעוררת למשך התעוררות שתיים שלה. זה הולך להשמע מוזר, אבל היו תקופות שבהן הבנתי כמה אני עייפה מעצם זה שהיה פספוס - זאת אומרת - כל כך עייפה, שלא התעוררתי. בלילה אחרי, שמתי מגבת מתחתיה ושיחררתי את עצמי לישון טוב טוב. כדי שהשומר יצליח להעיר אותי בלילות הבאים. בקיצור, חותמת על כל מילה - רכות, סלחנות, מנוחה... בהחלט. התכווננות לשינה טובה ומבריאה. ולסמוך על הגוף שלכן שיידע להעיר אתכן אם צריך ולתת לכן לישון "על חשבון" פשפוש פה ושם אם צריך...

שרית, אין מה להיות עצובה. להיפך. זו הזדמנות לשמוח שמחה גדולה. עכשיו את כן רואה! יכולת באותה המידה לא לראות עכשיו. זה היה עצוב. את כן רואה. זה ממש נפלא!
יתר על כן, שימי heart לדברי החוכמה של תמרוש פה מלמעלה:
קל להיתפס לפספוסים, לראות את השיטה דרך החור שבחיתול. אבל זה מפספס את עצם המהות של כל העניין. אני בכלל רוצה להכחיד את המילה "פספוסים" מהקונטקסט הזה. היא מאוד לא מתאימה למה שאנחנו באמת עושות כאן.
ראי את מה שאת כן עושה! ראי את מה שאת כן נותנת! אמנם ההכרה שיש עוד כל כך הרבה שהן מתקשרות וזקוקות לו, עשויה להעציב, אבל לפחות שומעים אותן ולא מתעלמים מהן! זכרי גם שאנחנו כאמהות עוד בחיתולים, ובבית ספר.. היי סלחנית כלפי עצמך ושמחי בתהליך הלמידה שלך. האמיני לי שהן שמחות בך ובקשב שלך.
flower hug

אני בכלל רוצה להכחיד את המילה "פספוסים" מהקונטקסט הזה. היא מאוד לא מתאימה למה שאנחנו באמת עושות כאן.

אנחנו קוראים ל"פספוסים" - הפתעות. (לנו זה נשמע קצת יותר חיובי, אני מניחה שיש אנשים שלא אוהבים הפתעות happy )

לא הובנתי tilted

בנוגע לבלי חיתולים, אני מאוד שמחה ונפעמת מעצם זה שהיא בלי חיתול. אני לא מתרגשת מפיספוסים ומקסימום אני שמה לה חיתול בד.

התכוונתי באופן רחב יותר להורות באופנית וקצת יותר מודעת, ועצוב לי לראות אנשים יקרים ואהובים שמנגבים לילד את הפה במגבון, תוקעים מוצץ כי לא יכול להיות שהוא רעב וכול מיני כאלה........

בסך הכול אני *מאוד* שמחה בחלקי ותודה רבה לכל המעודדות hug heart

וכן נחמץ לי הלב כשבליילה היא מבקשת כול כך יפה, ואני לא מצליחה לקום, אני מקווה להתאושש ולהתחזק וכן להיות מסוגלת או לקום או לשחרר...
תודה לכולכן על המילים.
מעודד ומחזק את הבטחון לדעת שאני בדרך הנכונה,להמשיך להאמין בבחירה שלי.
ברגע שעוברים את המחסום הפסיכולוגי הראשון,כבר אין דרך חזרה. זה מרגיש כל כך נכון,כאילו לא יכול להיות אחרת ...
סבתא קנתה לי טיטולים חד פעמיים (ליל הסדר אצלם וצפויים אורחים רבים).הסתכלתי בבוז_איכס?,בשביל מה? למה היא לא מכבדת את הבחירות שלי? אז ברור שלא הייתי נותנת ל"הפתעות" לקרות ליד שולחן הסדר.הבאתי את הקערות שלי ויש את חיתולי הטטרא שעוזרים לנו יופי לספוג את ההפתעות מתי שמסובך להיות קשובים.
מרגישה כל כך רחוקה מכולם.קצת מתנשאת. אולי אפילו קצת הרבה. אני יודעת משהו שהם לא יודעים,והשמרנות שלהם מרגישה לי כל כך אטומה. (והם עוד אומרים שאני מנותקת...)
מחיר השונות...

חג פסח שמח. ברוך שהוציאני ממצריים,מהמייצרים שלי,אל החופש,החופש להעיז להאמין שאפשר אחרת

ברוך שהוציאני ממצריים,מהמייצרים שלי,אל החופש,החופש להעיז להאמין שאפשר אחרת
בדיוק.
ובמילים אחרות - אנחנו איתך, נוכל לתת הרבה עצות, חלק יועילו פה ושם, אבל מה שהכי חשוב זה לזכור יום יום למה את עושה את זה, ולדעת שזה יעבור עוד (בולעת רוק) כמה שבועות... ואחריהם הכל יראה הרבה הרבה הרבה יותר טוב. אם את צריכה מדי פעם תזכורת או עידוד לזה, אני באופן אישי אהיה פה...

תודה, מתוקה flower אני פה גם כבר הרבה זמן happy אני על תקן מדווחת ועדיין לא בשביל העידוד, אבל תודה בכל אופן flower

נדמה ל י שהוחמצה השאלה של אמא ללי:

אני לא מבינה מה קורה פה.... אחרי שכבר הייתי כולי בהיי מהתקשורת והיינו עוברות פרקי זמן ארוכים עם חיתול יבש, כאילו התחלפה השפה או משהו. אני חושבת שהיא מסמנת, לוקחת אותה לגיגית, מגלה שהחיתול כבר רטוב. מחכה עוד די הרבה זמן בלי חיתול ומחזיקה בתנוחה כמה פעמים, וכלום. 5 שניות אחרי שאני סוגרת את החיתול (ואני לא מגזימה), הוא רטוב. עברנו בשבוע האחרון צינון ואני חושבת שגם קפיצת גדילה, אבל חשבתי שזה מאחורינו. היא בת שבעה וחצי שבועות. מה זה???

אין לי תשובות החלטיות, אבל:
א. אולי אלה עדיין ההשפעות של הצינון? לא בלתי מתקבל על הדעת.
ב. _כאילו התחלפה השפה או משהו_ - הרי בגיל הזה הכל כל כך דינמי, ויש מגוון של סימנים שנכנסים לפעולה בסיטואציות שונות, וכן, זה גם יכול להשתנות. וגם הקשב שלך משתנה... אני, מאז שהתחלתי לפשפש, פתאום מחמיצה את כל הגרפסים שלו. זה לוקח זמן.
ג. כולה בת חודשיים!!! אתן שתיכן בשלב הראשוני של גיבוש ההבנה הפנימית (שלה) וההבנה ההדדית ביניכן... זו רק ההתחלה, התחלה נורא התחלתית. אז תני לזה זמן. happy. זמן, זמן, זמן. שבעה שבועות זה כלום גיל. (אומרת תמרוש ממרומי תשעת השבועות של הבן שלה...גם זה כלום זמן).

שהתחלתי להניק בליילה בשכיבה...
מעל גיגית זה לא הצליח לנו ומאז שהרחבנו את המיטה המשפחתית מקיר לקיר, קשה יותר להתנייד..
החשש שלי הוא שאם אני לא נענית לה, היא תפסיק לבקש, הוא לחשוב שאני מאכזבת אותה בצורה כלשהי...
חוץ מזה, "צרה" נוספת, שלא קשורה רק ל"בלי חיתולים" היא מאז שנפקחו לי העיניים והאוזניים, אני גם "שומעת" טוב יותר את הבקשות של בנותי, וגם שמה לב להמון דברים מסביב, שקודם לא הייתי מודעת להם, וזה מעציב

רציתי לספר לך שגם אצלנו בבית הקודם המיטות היו מפינה אל פינה והיה בלתי אפשרי להתנייד בלילה
אז לא פישפשתי בלילה, שמתי רב פעמי והחלפתי מייד אחרי כל פיפי.
אחרי שעברנו דירה ונהיה לי "צד" במיטה התחלתי לפשפש בלילה בהצלחה מרובה.
כבר חודשיים היא יבשה לחלוטין בלילה!!!
לפעמים בלילות חמים היא ישנה בלי מכנסיים לידי ובלי שום "הגנה" והכל סבבה...
כך שאל תדאגי שהקשב יעלם...