העולם הוא הכִּתָּה שלי
והחיים הם תוכנית הלימודים

מאז שאני זוכר את עצמי נורא רציתי ללמוד לעוף. כשהייתי ילד באתי לאבא שלי ואמרתי: "אני רוצה לקפוץ מהגג". היה לנו בית קטן בן קומה אחת, אבל חשבתי שזה יכול להספיק בשבילי – ראיתי ציפורים מתחילות לעוף מגובה הרבה יותר נמוך. אבא אמר לי: "מה פתאום?! אצלנו בבית לא קופצים מהגג! אצלנו הולכים". ניסיתי לקפוץ מגדר האבן ליד הבית, אבל לא הצלחתי לעוף ואפילו פעם אחת נפצעתי קצת בנפילה. אחרי זה נזהרתי יותר ולפני שקפצתי ערמתי את כל הכריות מהבית על השביל ליד הגדר. אחר כך אמא החליפה את כל הציפיות וכעסה עלי מאד.

כשהייתי יותר מבוגר ניסיתי שוב: "אבא, אני רוצה ללמוד לטוס באוירון". אבא אמר: "זה מסוכן מדי." אבל אני הייתי מטייל לשדה התעופה בהרצליה וראיתי את כל המטוסים שטסו; לא ראיתי אף אחד שנפל. חשבתי, גם אני יכול ללמוד לטוס בלי ליפול. ידעתי שזה לא מסוכן מדי, אבל ההורים לא היו מוכנים לשמוע. הם אמרו "אתה לא יכול להבין את זה עכשיו. כשתגדל תבין."

היום אני כבר גדול. יש לי ילדים משלי, וגם הם באים אלי לפעמים ומבקשים לקפוץ מהגג. אני מציע להם "אולי תפרסו את כל הכריות מהבית ליד הגדר ותקפצו משם?" בדרך כלל הם מפחדים לקפוץ ממש. אבל מדי פעם, כשאני לא מסתכל, מישהו מהם קופץ ומתחיל לעוף.

חינוך חופשי הוא פילוסופיה חינוכית הטוענת שאפשר וראוי לחנך וללמד ילדים בלי לכפות עליהם מסגרת לימודית מובנית. המוטיבציה המרכזית של הילד היא סקרנותו הטבעית, אשר בהעדר הגבלות כפויות ניתן לה כר נרחב לביטוי והפעלה. כמו כן מדגישה פילוסופיה זו כמה חשוב להקשיב לילדים, ולתת מקום להחלטות של ילדים. באופן מעשי מיושמת הפילוסופיה ב-חינוך ביתי חופשי וב-בתי ספר דמוקרטיים ואחרים.

אתם מוזמנים לקרוא על חופש בחינוך באתרים הבאים (בעברית):

כמה אתרים מומלצים באנגלית:
וכמה אתרים קשורים (גם באנגלית):